ויאמר אלי בן אדם את אשר תמצא אכול אכול את המגלה הזאת ולך דבר אל בית ישראל:

ואפתח את פי ויאכלני את המגלה הזאת:

ויאמר אלי בן אדם בטנך תאכל ומעיך תמלא את המגלה הזאת אשר אני נתן אליך ואכלה ותהי בפי כדבש למתוק: (פ)

ויאמר אלי בן אדם לך בא אל בית ישראל ודברת בדברי אליהם:

כי לא אל עם עמקי שפה וכבדי לשון אתה שלוח אל בית ישראל:

לא אל עמים רבים עמקי שפה וכבדי לשון אשר לא תשמע דבריהם אם לא אליהם שלחתיך המה ישמעו אליך:

ובית ישראל לא יאבו לשמע אליך כי אינם אבים לשמע אלי כי כל בית ישראל חזקי מצח וקשי לב המה:

הנה נתתי את פניך חזקים לעמת פניהם ואת מצחך חזק לעמת מצחם:

כשמיר חזק מצר נתתי מצחך לא תירא אותם ולא תחת מפניהם כי בית מרי המה: (פ)

ויאמר אלי בן אדם את כל דברי אשר אדבר אליך קח בלבבך ובאזניך שמע:

ולך בא אל הגולה אל בני עמך ודברת אליהם ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה אם ישמעו ואם יחדלו:

ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול ברוך כבוד יהוה ממקומו:

וקול כנפי החיות משיקות אשה אל אחותה וקול האופנים לעמתם וקול רעש גדול:

ורוח נשאתני ותקחני ואלך מר בחמת רוחי ויד יהוה עלי חזקה:

ואבוא אל הגולה תל אביב הישבים אל נהר כבר (ואשר) ואשב המה יושבים שם ואשב שם שבעת ימים משמים בתוכם:

ויהי מקצה שבעת ימים ויהי דבר יהוה אלי לאמר: (פ)

בן אדם צפה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אותם ממני:

באמרי לרשע מות תמות ולא הזהרתו ולא דברת להזהיר רשע מדרכו הרשעה לחיתו הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש:

ואתה כי הזהרת רשע ולא שב מרשעו ומדרכו הרשעה הוא בעונו ימות ואתה את נפשך הצלת:

ובשוב צדיק מצדקו ועשה עול ונתתי מכשול לפניו הוא ימות כי לא הזהרתו בחטאתו ימות ולא תזכרן צדקתו אשר עשה ודמו מידך אבקש:

ואתה כי הזהרתו צדיק לבלתי חטא צדיק והוא לא חטא חיו יחיה כי נזהר ואתה את נפשך הצלת: (פ)

ותהי עלי שם יד יהוה ויאמר אלי קום צא אל הבקעה ושם אדבר אותך:

ואקום ואצא אל הבקעה והנה שם כבוד יהוה עמד ככבוד אשר ראיתי על נהר כבר ואפל על פני:

ותבא בי רוח ותעמדני על רגלי וידבר אתי ויאמר אלי בא הסגר בתוך ביתך:

ואתה בן אדם הנה נתנו עליך עבותים ואסרוך בהם ולא תצא בתוכם:

ולשונך אדביק אל חכך ונאלמת ולא תהיה להם לאיש מוכיח כי בית מרי המה:

ובדברי אותך אפתח את פיך ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה השמע ישמע והחדל יחדל כי בית מרי המה: (פ)