ואתה בן אדם כה אמר אדני יהוה לאדמת ישראל קץ בא הקץ על (ארבעת) ארבע כנפות הארץ:

עתה הקץ עליך ושלחתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך ונתתי עליך את כל תועבתיך:

ולא תחוס עיני עליך ולא אחמול כי דרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוכך תהיין וידעתם כי אני יהוה: (פ)

כה אמר אדני יהוה רעה אחת רעה הנה באה:

קץ בא בא הקץ הקיץ אליך הנה באה:

באה הצפירה אליך יושב הארץ בא העת קרוב היום מהומה ולא הד הרים:

עתה מקרוב אשפוך חמתי עליך וכליתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך ונתתי עליך את כל תועבותיך:

ולא תחוס עיני ולא אחמול כדרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוכך תהיין וידעתם כי אני יהוה מכה:

הנה היום הנה באה יצאה הצפרה צץ המטה פרח הזדון:

החמס קם למטה רשע לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נה בהם:

בא העת הגיע היום הקונה אל ישמח והמוכר אל יתאבל כי חרון אל כל המונה:

כי המוכר אל הממכר לא ישוב ועוד בחיים חיתם כי חזון אל כל המונה לא ישוב ואיש בעונו חיתו לא יתחזקו:

תקעו בתקוע והכין הכל ואין הלך למלחמה כי חרוני אל כל המונה:

החרב בחוץ והדבר והרעב מבית אשר בשדה בחרב ימות ואשר בעיר רעב ודבר יאכלנו:

ופלטו פליטיהם והיו אל ההרים כיוני הגאיות כלם המות איש בעונו:

כל הידים תרפינה וכל ברכים תלכנה מים:

וחגרו שקים וכסתה אותם פלצות ואל כל פנים בושה ובכל ראשיהם קרחה:

כספם בחוצות ישליכו וזהבם לנדה יהיה כספם וזהבם לא יוכל להצילם ביום עברת יהוה נפשם לא ישבעו ומעיהם לא ימלאו כי מכשול עונם היה:

וצבי עדיו לגאון שמהו וצלמי תועבתם שקוציהם עשו בו על כן נתתיו להם לנדה:

ונתתיו ביד הזרים לבז ולרשעי הארץ לשלל (וחללה) וחללוהו:

והסבותי פני מהם וחללו את צפוני ובאו בה פריצים וחללוה: (פ)

עשה הרתוק כי הארץ מלאה משפט דמים והעיר מלאה חמס:

והבאתי רעי גוים וירשו את בתיהם והשבתי גאון עזים ונחלו מקדשיהם:

הוה על הוה תבוא ושמעה אל שמועה תהיה ובקשו חזון מנביא ותורה תאבד מכהן ועצה מזקנים:

המלך יתאבל ונשיא ילבש שממה וידי עם הארץ תבהלנה מדרכם אעשה אותם ובמשפטיהם אשפטם וידעו כי אני יהוה: (פ)