העם ההלכים בחשך ראו אור גדול ישבי בארץ צלמות אור נגה עליהם:

הרבית הגוי (לא) לו הגדלת השמחה שמחו לפניך כשמחת בקציר כאשר יגילו בחלקם שלל:

כי את על סבלו ואת מטה שכמו שבט הנגש בו החתת כיום מדין:

כי כל סאון סאן ברעש ושמלה מגוללה בדמים והיתה לשרפה מאכלת אש:

כי ילד ילד לנו בן נתן לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אביעד שר שלום:

(לםרבה) למרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אתה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם קנאת יהוה צבאות תעשה זאת: (פ)

דבר שלח אדני ביעקב ונפל בישראל:

וידעו העם כלו אפרים ויושב שמרון בגאוה ובגדל לבב לאמר:

לבנים נפלו וגזית נבנה שקמים גדעו וארזים נחליף:

וישגב יהוה את צרי רצין עליו ואת איביו יסכסך:

ארם מקדם ופלשתים מאחור ויאכלו את ישראל בכל פה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה:

והעם לא שב עד המכהו ואת יהוה צבאות לא דרשו: (ס)

ויכרת יהוה מישראל ראש וזנב כפה ואגמון יום אחד:

זקן ונשוא פנים הוא הראש ונביא מורה שקר הוא הזנב:

ויהיו מאשרי העם הזה מתעים ומאשריו מבלעים:

על כן על בחוריו לא ישמח אדני ואת יתמיו ואת אלמנתיו לא ירחם כי כלו חנף ומרע וכל פה דבר נבלה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה:

כי בערה כאש רשעה שמיר ושית תאכל ותצת בסבכי היער ויתאבכו גאות עשן:

בעברת יהוה צבאות נעתם ארץ ויהי העם כמאכלת אש איש אל אחיו לא יחמלו:

ויגזר על ימין ורעב ויאכל על שמאול ולא שבעו איש בשר זרעו יאכלו:

מנשה את אפרים ואפרים את מנשה יחדו המה על יהודה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה: (ס)