אשר היה דבר יהוה אל ירמיהו על דברי הבצרות:

אבלה יהודה ושעריה אמללו קדרו לארץ וצוחת ירושלם עלתה:

ואדריהם שלחו (צעוריהם) צעיריהם למים באו על גבים לא מצאו מים שבו כליהם ריקם בשו והכלמו וחפו ראשם:

בעבור האדמה חתה כי לא היה גשם בארץ בשו אכרים חפו ראשם:

כי גם אילת בשדה ילדה ועזוב כי לא היה דשא:

ופראים עמדו על שפים שאפו רוח כתנים כלו עיניהם כי אין עשב:

אם עונינו ענו בנו יהוה עשה למען שמך כי רבו משובתינו לך חטאנו:

מקוה ישראל מושיעו בעת צרה למה תהיה כגר בארץ וכארח נטה ללון:

למה תהיה כאיש נדהם כגבור לא יוכל להושיע ואתה בקרבנו יהוה ושמך עלינו נקרא אל תנחנו: (ס)

כה אמר יהוה לעם הזה כן אהבו לנוע רגליהם לא חשכו ויהוה לא רצם עתה יזכר עונם ויפקד חטאתם: (פ)

ויאמר יהוה אלי אל תתפלל בעד העם הזה לטובה:

כי יצמו אינני שמע אל רנתם וכי יעלו עלה ומנחה אינני רצם כי בחרב וברעב ובדבר אנכי מכלה אותם: (ס)

ואמר אהה אדני יהוה הנה הנבאים אמרים להם לא תראו חרב ורעב לא יהיה לכם כי שלום אמת אתן לכם במקום הזה: (ס)

ויאמר יהוה אלי שקר הנבאים נבאים בשמי לא שלחתים ולא צויתים ולא דברתי אליהם חזון שקר וקסם (ואלול) ואליל (ותרמות) ותרמית לבם המה מתנבאים לכם: (ס)

לכן כה אמר יהוה על הנבאים הנבאים בשמי ואני לא שלחתים והמה אמרים חרב ורעב לא יהיה בארץ הזאת בחרב וברעב יתמו הנבאים ההמה:

והעם אשר המה נבאים להם יהיו משלכים בחצות ירושלם מפני הרעב והחרב ואין מקבר להמה המה נשיהם ובניהם ובנתיהם ושפכתי עליהם את רעתם:

ואמרת אליהם את הדבר הזה תרדנה עיני דמעה לילה ויומם ואל תדמינה כי שבר גדול נשברה בתולת בת עמי מכה נחלה מאד:

אם יצאתי השדה והנה חללי חרב ואם באתי העיר והנה תחלואי רעב כי גם נביא גם כהן סחרו אל ארץ ולא ידעו: (ס)

המאס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא קוה לשלום ואין טוב ולעת מרפא והנה בעתה:

ידענו יהוה רשענו עון אבותינו כי חטאנו לך:

אל תנאץ למען שמך אל תנבל כסא כבודך זכר אל תפר בריתך אתנו:

היש בהבלי הגוים מגשמים ואם השמים יתנו רבבים הלא אתה הוא יהוה אלהינו ונקוה לך כי אתה עשית את כל אלה: (פ)