Jeremiah Chapter 17

חטאת יהודה כתובה בעט ברזל בצפרן שמיר חרושה על לוח לבם ולקרנות מזבחותיכם:

כזכר בניהם מזבחותם ואשריהם על עץ רענן על גבעות הגבהות:

הררי בשדה חילך כל אוצרותיך לבז אתן במתיך בחטאת בכל גבוליך:

ושמטתה ובך מנחלתך אשר נתתי לך והעבדתיך את איביך בארץ אשר לא ידעת כי אש קדחתם באפי עד עולם תוקד: (ס)

כה אמר יהוה ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרעו ומן יהוה יסור לבו:

והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבוא טוב ושכן חררים במדבר ארץ מלחה ולא תשב: (ס)

ברוך הגבר אשר יבטח ביהוה והיה יהוה מבטחו:

והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא (ירא) יראה כי יבא חם והיה עלהו רענן ובשנת בצרת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי:

עקב הלב מכל ואנש הוא מי ידענו:

אני יהוה חקר לב בחן כליות ולתת לאיש (כדרכו) כדרכיו כפרי מעלליו: (ס)

קרא דגר ולא ילד עשה עשר ולא במשפט בחצי (ימו) ימיו יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל:

כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו:

מקוה ישראל יהוה כל עזביך יבשו (יסורי) וסורי בארץ יכתבו כי עזבו מקור מים חיים את יהוה: (פ)

רפאני יהוה וארפא הושיעני ואושעה כי תהלתי אתה:

הנה המה אמרים אלי איה דבר יהוה יבוא נא:

ואני לא אצתי מרעה אחריך ויום אנוש לא התאויתי אתה ידעת מוצא שפתי נכח פניך היה:

אל תהיה לי למחתה מחסי אתה ביום רעה:

יבשו רדפי ואל אבשה אני יחתו המה ואל אחתה אני הביא עליהם יום רעה ומשנה שברון שברם: (ס)

כה אמר יהוה אלי הלך ועמדת בשער בני (עם) העם אשר יבאו בו מלכי יהודה ואשר יצאו בו ובכל שערי ירושלם:

ואמרת אליהם שמעו דבר יהוה מלכי יהודה וכל יהודה וכל ישבי ירושלם הבאים בשערים האלה:

כה אמר יהוה השמרו בנפשותיכם ואל תשאו משא ביום השבת והבאתם בשערי ירושלם:

ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת וכל מלאכה לא תעשו וקדשתם את יום השבת כאשר צויתי את אבותיכם:

ולא שמעו ולא הטו את אזנם ויקשו את ערפם לבלתי (שומע) שמוע ולבלתי קחת מוסר:

והיה אם שמע תשמעון אלי נאם יהוה לבלתי הביא משא בשערי העיר הזאת ביום השבת ולקדש את יום השבת לבלתי עשות (בה) בו כל מלאכה:

ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים ישבים על כסא דוד רכבים ברכב ובסוסים המה ושריהם איש יהודה וישבי ירושלם וישבה העיר הזאת לעולם:

ובאו מערי יהודה ומסביבות ירושלם ומארץ בנימן ומן השפלה ומן ההר ומן הנגב מבאים עולה וזבח ומנחה ולבונה ומבאי תודה בית יהוה:

ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא ובא בשערי ירושלם ביום השבת והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלם ולא תכבה: (פ)