Jeremiah Chapter 4

אם תשוב ישראל נאם יהוה אלי תשוב ואם תסיר שקוציך מפני ולא תנוד:

ונשבעת חי יהוה באמת במשפט ובצדקה והתברכו בו גוים ובו יתהללו: (ס)

כי כה אמר יהוה לאיש יהודה ולירושלם נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים:

המלו ליהוה והסרו ערלות לבבכם איש יהודה וישבי ירושלם פן תצא כאש חמתי ובערה ואין מכבה מפני רע מעלליכם:

הגידו ביהודה ובירושלם השמיעו ואמרו (ותקעו) תקעו שופר בארץ קראו מלאו ואמרו האספו ונבואה אל ערי המבצר:

שאו נס ציונה העיזו אל תעמדו כי רעה אנכי מביא מצפון ושבר גדול:

עלה אריה מסבכו ומשחית גוים נסע יצא ממקמו לשום ארצך לשמה עריך תצינה מאין יושב:

על זאת חגרו שקים ספדו והילילו כי לא שב חרון אף יהוה ממנו: (ס)

והיה ביום ההוא נאם יהוה יאבד לב המלך ולב השרים ונשמו הכהנים והנביאים יתמהו: (ס)

ואמר אהה אדני יהוה אכן השא השאת לעם הזה ולירושלם לאמר שלום יהיה לכם ונגעה חרב עד הנפש:

בעת ההיא יאמר לעם הזה ולירושלם רוח צח שפיים במדבר דרך בת עמי לוא לזרות ולוא להבר:

רוח מלא מאלה יבוא לי עתה גם אני אדבר משפטים אותם:

הנה כעננים יעלה וכסופה מרכבותיו קלו מנשרים סוסיו אוי לנו כי שדדנו:

כבסי מרעה לבך ירושלם למען תושעי עד מתי תלין בקרבך מחשבות אונך:

כי קול מגיד מדן ומשמיע און מהר אפרים:

הזכירו לגוים הנה השמיעו על ירושלם נצרים באים מארץ המרחק ויתנו על ערי יהודה קולם:

כשמרי שדי היו עליה מסביב כי אתי מרתה נאם יהוה:

דרכך ומעלליך עשו אלה לך זאת רעתך כי מר כי נגע עד לבך: (ס)

מעי מעי (אחולה) אוחילה קירות לבי המה לי לבי לא אחריש כי קול שופר (שמעתי) שמעת נפשי תרועת מלחמה:

שבר על שבר נקרא כי שדדה כל הארץ פתאם שדדו אהלי רגע יריעתי:

עד מתי אראה נס אשמעה קול שופר: (פ)

כי אויל עמי אותי לא ידעו בנים סכלים המה ולא נבונים המה חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו:

ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו ואל השמים ואין אורם:

ראיתי ההרים והנה רעשים וכל הגבעות התקלקלו:

ראיתי והנה אין האדם וכל עוף השמים נדדו:

ראיתי והנה הכרמל המדבר וכל עריו נתצו מפני יהוה מפני חרון אפו: (ס)

כי כה אמר יהוה שממה תהיה כל הארץ וכלה לא אעשה:

על זאת תאבל הארץ וקדרו השמים ממעל על כי דברתי זמתי ולא נחמתי ולא אשוב ממנה:

מקול פרש ורמה קשת ברחת כל העיר באו בעבים ובכפים עלו כל העיר עזובה ואין יושב בהן איש:

(ואתי) ואת שדוד מה תעשי כי תלבשי שני כי תעדי עדי זהב כי תקרעי בפוך עיניך לשוא תתיפי מאסו בך עגבים נפשך יבקשו:

כי קול כחולה שמעתי צרה כמבכירה קול בת ציון תתיפח תפרש כפיה אוי נא לי כי עיפה נפשי להרגים: (פ)