הדבר אשר דבר יהוה אל בבל אל ארץ כשדים ביד ירמיהו הנביא:

הגידו בגוים והשמיעו ושאו נס השמיעו אל תכחדו אמרו נלכדה בבל הביש בל חת מרדך הבישו עצביה חתו גלוליה:

כי עלה עליה גוי מצפון הוא ישית את ארצה לשמה ולא יהיה יושב בה מאדם ועד בהמה נדו הלכו:

בימים ההמה ובעת ההיא נאם יהוה יבאו בני ישראל המה ובני יהודה יחדו הלוך ובכו ילכו ואת יהוה אלהיהם יבקשו:

ציון ישאלו דרך הנה פניהם באו ונלוו אל יהוה ברית עולם לא תשכח:

צאן אבדות (היה) היו עמי רעיהם התעום הרים (שובבים) שובבום מהר אל גבעה הלכו שכחו רבצם:

כל מוצאיהם אכלום וצריהם אמרו לא נאשם תחת אשר חטאו ליהוה נוה צדק ומקוה אבותיהם יהוה: (ס)

נדו מתוך בבל ומארץ כשדים (יצאו) צאו והיו כעתודים לפני צאן:

כי הנה אנכי מעיר ומעלה על בבל קהל גוים גדלים מארץ צפון וערכו לה משם תלכד חציו כגבור משכיל לא ישוב ריקם:

והיתה כשדים לשלל כל שלליה ישבעו נאם יהוה:

כי (תשמחי) תשמחו כי (תעלזי) תעלזו שסי נחלתי כי (תפושי) תפושו כעגלה דשה (ותצהלי) ותצהלו כאברים:

בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה:

מקצף יהוה לא תשב והיתה שממה כלה כל עבר על בבל ישם וישרק על כל מכותיה:

ערכו על בבל סביב כל דרכי קשת ידו אליה אל תחמלו אל חץ כי ליהוה חטאה:

הריעו עליה סביב נתנה ידה נפלו (אשויתיה) אשיותיה נהרסו חומותיה כי נקמת יהוה היא הנקמו בה כאשר עשתה עשו לה:

כרתו זורע מבבל ותפש מגל בעת קציר מפני חרב היונה איש אל עמו יפנו ואיש לארצו ינסו: (ס)

שה פזורה ישראל אריות הדיחו הראשון אכלו מלך אשור וזה האחרון עצמו נבוכדראצר מלך בבל: (ס)

לכן כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני פקד אל מלך בבל ואל ארצו כאשר פקדתי אל מלך אשור:

ושבבתי את ישראל אל נוהו ורעה הכרמל והבשן ובהר אפרים והגלעד תשבע נפשו:

בימים ההם ובעת ההיא נאם יהוה יבקש את עון ישראל ואיננו ואת חטאת יהודה ולא תמצאינה כי אסלח לאשר אשאיר: (פ)

על הארץ מרתים עלה עליה ואל יושבי פקוד חרב והחרם אחריהם נאם יהוה ועשה ככל אשר צויתיך: (ס)

איך נגדע וישבר פטיש כל הארץ איך היתה לשמה בבל בגוים:

יקשתי לך וגם נלכדת בבל ואת לא ידעת נמצאת וגם נתפשת כי ביהוה התגרית:

פתח יהוה את אוצרו ויוצא את כלי זעמו כי מלאכה היא לאדני יהוה צבאות בארץ כשדים:

באו לה מקץ פתחו מאבסיה סלוה כמו ערמים והחרימוה אל תהי לה שארית:

חרבו כל פריה ירדו לטבח הוי עליהם כי בא יומם עת פקדתם: (ס)

קול נסים ופלטים מארץ בבל להגיד בציון את נקמת יהוה אלהינו נקמת היכלו:

השמיעו אל בבל רבים כל דרכי קשת חנו עליה סביב אל יהי לה פלטה שלמו לה כפעלה ככל אשר עשתה עשו לה כי אל יהוה זדה אל קדוש ישראל:

לכן יפלו בחוריה ברחבתיה וכל אנשי מלחמתה ידמו ביום ההוא נאם יהוה: (פ)

הנני אליך זדון נאם אדני יהוה צבאות כי בא יומך עת פקדתיך:

וכשל זדון ונפל ואין לו מקים והצתי אש בעריו ואכלה כל סביבתיו: (ס)

כה אמר יהוה צבאות עשוקים בני ישראל ובני יהודה יחדו וכל שביהם החזיקו בם מאנו שלחם:

גאלם חזק יהוה צבאות שמו ריב יריב את ריבם למען הרגיע את הארץ והרגיז לישבי בבל:

חרב על כשדים נאם יהוה ואל ישבי בבל ואל שריה ואל חכמיה:

חרב אל הבדים ונאלו חרב אל גבוריה וחתו:

חרב אל סוסיו ואל רכבו ואל כל הערב אשר בתוכה והיו לנשים חרב אל אוצרתיה ובזזו:

חרב אל מימיה ויבשו כי ארץ פסלים היא ובאימים יתהללו:

לכן ישבו ציים את איים וישבו בה בנות יענה ולא תשב עוד לנצח ולא תשכון עד דור ודור:

כמהפכת אלהים את סדם ואת עמרה ואת שכניה נאם יהוה לא ישב שם איש ולא יגור בה בן אדם:

הנה עם בא מצפון וגוי גדול ומלכים רבים יערו מירכתי ארץ:

קשת וכידן יחזיקו אכזרי המה ולא ירחמו קולם כים יהמה ועל סוסים ירכבו ערוך כאיש למלחמה עליך בת בבל:

שמע מלך בבל את שמעם ורפו ידיו צרה החזיקתהו חיל כיולדה:

הנה כאריה יעלה מגאון הירדן אל נוה איתן כי ארגעה (ארוצם) אריצם מעליה ומי בחור אליה אפקד כי מי כמוני ומי יועדני ומי זה רעה אשר יעמד לפני:

לכן שמעו עצת יהוה אשר יעץ אל בבל ומחשבותיו אשר חשב אל ארץ כשדים אם לא יסחבום צעירי הצאן אם לא ישים עליהם נוה:

מקול נתפשה בבל נרעשה הארץ וזעקה בגוים נשמע: (ס)