כה אמר יהוה הנני מעיר על בבל ואל ישבי לב קמי רוח משחית:

ושלחתי לבבל זרים וזרוה ויבקקו את ארצה כי היו עליה מסביב ביום רעה:

אל ידרך (ידרך) הדרך קשתו ואל יתעל בסרינו ואל תחמלו אל בחריה החרימו כל צבאה:

ונפלו חללים בארץ כשדים ומדקרים בחוצותיה:

כי לא אלמן ישראל ויהודה מאלהיו מיהוה צבאות כי ארצם מלאה אשם מקדוש ישראל:

נסו מתוך בבל ומלטו איש נפשו אל תדמו בעונה כי עת נקמה היא ליהוה גמול הוא משלם לה:

כוס זהב בבל ביד יהוה משכרת כל הארץ מיינה שתו גוים על כן יתהללו גוים:

פתאם נפלה בבל ותשבר הילילו עליה קחו צרי למכאובה אולי תרפא:

(רפאנו) רפינו את בבל ולא נרפתה עזבוה ונלך איש לארצו כי נגע אל השמים משפטה ונשא עד שחקים:

הוציא יהוה את צדקתינו באו ונספרה בציון את מעשה יהוה אלהינו: (ס)

הברו החצים מלאו השלטים העיר יהוה את רוח מלכי מדי כי על בבל מזמתו להשחיתה כי נקמת יהוה היא נקמת היכלו:

אל חומת בבל שאו נס החזיקו המשמר הקימו שמרים הכינו הארבים כי גם זמם יהוה גם עשה את אשר דבר אל ישבי בבל:

(שכנתי) שכנת על מים רבים רבת אוצרת בא קצך אמת בצעך:

נשבע יהוה צבאות בנפשו כי אם מלאתיך אדם כילק וענו עליך הידד: (ס)

עשה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו ובתבונתו נטה שמים:

לקול תתו המון מים בשמים ויעל נשאים מקצה ארץ ברקים למטר עשה ויצא רוח מאצרתיו:

נבער כל אדם מדעת הביש כל צרף מפסל כי שקר נסכו ולא רוח בם:

הבל המה מעשה תעתעים בעת פקדתם יאבדו:

לא כאלה חלק יעקוב כי יוצר הכל הוא ושבט נחלתו יהוה צבאות שמו: (פ)

מפץ אתה לי כלי מלחמה ונפצתי בך גוים והשחתי בך ממלכות:

ונפצתי בך סוס ורכבו ונפצתי בך רכב ורכבו:

ונפצתי בך איש ואשה ונפצתי בך זקן ונער ונפצתי בך בחור ובתולה:

ונפצתי בך רעה ועדרו ונפצתי בך אכר וצמדו ונפצתי בך פחות וסגנים:

ושלמתי לבבל ולכל יושבי כשדים את כל רעתם אשר עשו בציון לעיניכם נאם יהוה: (ס)

הנני אליך הר המשחית נאם יהוה המשחית את כל הארץ ונטיתי את ידי עליך וגלגלתיך מן הסלעים ונתתיך להר שרפה:

ולא יקחו ממך אבן לפנה ואבן למוסדות כי שממות עולם תהיה נאם יהוה:

שאו נס בארץ תקעו שופר בגוים קדשו עליה גוים השמיעו עליה ממלכות אררט מני ואשכנז פקדו עליה טפסר העלו סוס כילק סמר:

קדשו עליה גוים את מלכי מדי את פחותיה ואת כל סגניה ואת כל ארץ ממשלתו:

ותרעש הארץ ותחל כי קמה על בבל מחשבות יהוה לשום את ארץ בבל לשמה מאין יושב:

חדלו גבורי בבל להלחם ישבו במצדות נשתה גבורתם היו לנשים הציתו משכנתיה נשברו בריחיה:

רץ לקראת רץ ירוץ ומגיד לקראת מגיד להגיד למלך בבל כי נלכדה עירו מקצה:

והמעברות נתפשו ואת האגמים שרפו באש ואנשי המלחמה נבהלו: (ס)

כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל בת בבל כגרן עת הדריכה עוד מעט ובאה עת הקציר לה:

(אכלנו) אכלני (הממנו) הממני נבוכדראצר מלך בבל (הציגנו) הציגני כלי ריק (בלענו) בלעני כתנין מלא כרשו מעדני (הדיחנו) הדיחני:

חמסי ושארי על בבל תאמר ישבת ציון ודמי אל ישבי כשדים תאמר ירושלם: (ס)

לכן כה אמר יהוה הנני רב את ריבך ונקמתי את נקמתך והחרבתי את ימה והבשתי את מקורה:

והיתה בבל לגלים מעון תנים שמה ושרקה מאין יושב:

יחדו ככפרים ישאגו נערו כגורי אריות:

בחמם אשית את משתיהם והשכרתים למען יעלזו וישנו שנת עולם ולא יקיצו נאם יהוה:

אורידם ככרים לטבוח כאילים עם עתודים:

איך נלכדה ששך ותתפש תהלת כל הארץ איך היתה לשמה בבל בגוים:

עלה על בבל הים בהמון גליו נכסתה:

היו עריה לשמה ארץ ציה וערבה ארץ לא ישב בהן כל איש ולא יעבר בהן בן אדם:

ופקדתי על בל בבבל והצאתי את בלעו מפיו ולא ינהרו אליו עוד גוים גם חומת בבל נפלה:

צאו מתוכה עמי ומלטו איש את נפשו מחרון אף יהוה:

ופן ירך לבבכם ותיראו בשמועה הנשמעת בארץ ובא בשנה השמועה ואחריו בשנה השמועה וחמס בארץ ומשל על משל:

לכן הנה ימים באים ופקדתי על פסילי בבל וכל ארצה תבוש וכל חלליה יפלו בתוכה:

ורננו על בבל שמים וארץ וכל אשר בהם כי מצפון יבוא לה השודדים נאם יהוה:

גם בבל לנפל חללי ישראל גם לבבל נפלו חללי כל הארץ:

פלטים מחרב הלכו אל תעמדו זכרו מרחוק את יהוה וירושלם תעלה על לבבכם:

בשנו כי שמענו חרפה כסתה כלמה פנינו כי באו זרים על מקדשי בית יהוה: (פ)

לכן הנה ימים באים נאם יהוה ופקדתי על פסיליה ובכל ארצה יאנק חלל:

כי תעלה בבל השמים וכי תבצר מרום עזה מאתי יבאו שדדים לה נאם יהוה: (ס)

קול זעקה מבבל ושבר גדול מארץ כשדים:

כי שדד יהוה את בבל ואבד ממנה קול גדול והמו גליהם כמים רבים נתן שאון קולם:

כי בא עליה על בבל שודד ונלכדו גבוריה חתתה קשתותם כי אל גמלות יהוה שלם ישלם:

והשכרתי שריה וחכמיה פחותיה וסגניה וגבוריה וישנו שנת עולם ולא יקיצו נאם המלך יהוה צבאות שמו: (ס)

כה אמר יהוה צבאות חמות בבל הרחבה ערער תתערער ושעריה הגבהים באש יצתו ויגעו עמים בדי ריק ולאמים בדי אש ויעפו: (ס)

הדבר אשר צוה ירמיהו הנביא את שריה בן נריה בן מחסיה בלכתו את צדקיהו מלך יהודה בבל בשנת הרבעית למלכו ושריה שר מנוחה:

ויכתב ירמיהו את כל הרעה אשר תבוא אל בבל אל ספר אחד את כל הדברים האלה הכתבים אל בבל:

ויאמר ירמיהו אל שריה כבאך בבל וראית וקראת את כל הדברים האלה:

ואמרת יהוה אתה דברת אל המקום הזה להכריתו לבלתי היות בו יושב למאדם ועד בהמה כי שממות עולם תהיה:

והיה ככלתך לקרא את הספר הזה תקשר עליו אבן והשלכתו אל תוך פרת:

ואמרת ככה תשקע בבל ולא תקום מפני הרעה אשר אנכי מביא עליה ויעפו עד הנה דברי ירמיהו: (פ)