Segment 1
אֲבָל הַמֻּכְתָּר וְזֶה הַקָּצִין הֵם יָדְעוּ אֵיךְ לְהִתְנַהֵג, וְהֵם שִׁחְרְרוּ אוֹתִי בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת בַּלַּיְלָה...
I am telling a very wondrous and awesome thing that cannot be told — and I am not exaggerating. On the contrary — everything I tell is not even a drop from the sea. It cannot be explained. It is such truth that cannot be explained…
Segment 2
אֲבָל שָׁכַחְתִּי מֵהַשְּׁלשָׁה עֲשִׁירִים שֶׁל טְבֶרְיָה...
Rabbi Yisroel Kardoner and I left from Yavne'el — the moshavah [agricultural settlement] near Teveriah. It was winter. We began walking in the early afternoon from some settlement — the air was very pleasant; there was rain, but while we were walking there was sun. And suddenly a flood descended — a shever onon [cloudburst, torrential downpour] — and water poured down… A flash flood!
Segment 3
אוֹי, הֵם כְּבָר הָיוּ מֵהַצִּיּוֹנִים הַחֲדָשִׁים וְהֵם עָשׂוּ צְחוֹק מִכָּל הַיַּהֲדוּת וְהַתּוֹרָה, אֲבָל אַף-עַל-פִּי כֵן הֵם יְלִידֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם הָיָה לוֹ תַּחֲנַת קֶמַח וְהוּא הָיָה חָשׁוּב וְהָיָה אִישׁ חָכָם. הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלּוֹ, הָאַבָּא וְהַסָּבָּא הָיוּ חֲסִידִים, אָז הוּא לָבַשׁ אֶת הַשְּׁטְרַיְמְל כָּכָה בַּצַּד לְפִי הַמּוֹדָה, וְהוּא הָלַךְ עִם הַחֲבֵרִים שֶׁלּוֹ עוֹד שְׁנַיִם. הוּא לֹא הָיָה זָקֵן, אֲבָל נֶגְדָּם הוּא הָיָה זָקֵן מֵהֶם. וּשְׁמוֹ הָיָה יִשְׂרָאֵל בֶּן זַלְמָן, זוּנִינְס.
And night fell and there was such darkness — impossible to see where to walk. Whether here or there. Mir zennen geven in die blote — "We were in the mud." Never before in my life had such a thing passed over me. For in those days, seventy years ago, the Turks were here and there were dangers — Arabs who murdered and robbed. Zei hobn giroibt un gihoarget. Bei nacht iz do vider azan min shtifon, mir zennen given biz aertsi in die blote. Un die blote iz gevein azoi vi a klep — "They robbed and murdered. At night again there was such a flood. We were up to here in the mud [gesturing to the knee], and the mud was sticky." And the mud was like glue — if we pulled out one foot it was literally a miracle. It was like glue — how could one pull it out? This is how we pulled out a foot and continued walking. In any case Rabbi Yisroel, may his memory be a blessing, became ill — he was struck with an intestinal illness, a stomach ailment. And I — for the first time in my life I was in the wilderness, in darkness, in the flood, not knowing where to walk and how to emerge from the mud. Such darkness and such mud… It is impossible to describe.
Segment 4
וְהַשְּׁנַיִם, אֶחָד הָיָה בַּעַל בֵּית-מֶרְקַחַת הֲכִי גָּדוֹל בִּטְבֶרְיָה, הוּא הָיָה פֶּלֶא אֲפִלּוּ בִּירוּשָׁלַיִם, וְהוּא יָדַע אֶת הַמְּלָאכָה טוֹב, מֻמְחֶה גָּדוֹל. זֶה הַשֵּׁנִי.
In brief — we gave over our souls to reach some place, for we could have died from the cold. Hashem had mercy on us and so we walked — a long time passed; we walked in the mud and saw no hope of how we would merit reaching a settled place. We were in the darkness; we did not know where to walk — whether here or there. We did not know where to walk…
Segment 5
וְהַשְּׁלִישִׁי הָיָה לֵיבְּל, אַרְיֵה, הוּא הָיָה סוֹחֵר עֵצִים הֲכִי גָּדוֹל בִּטְבֶרְיָה.
In any case the two of us strengthened ourselves and so we arrived. Suddenly I saw in the distance some light. In those days there was no electricity — only kerosene lamps. But through the windows I saw that there was light in the house. So I said that this was a settled place. But how to get there…
Segment 6
אָז אֵלּוּ הַשְּׁלשָׁה הָיוּ חֲבֵרִים וְהִתְלוֹצְצוּ מֵהַיַּהֲדוּת, כְּמוֹ הֶחָכָם שֶׁל הַ'סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת', וְהָיָה אֶצְלָם צְחוֹק, "הוֹלְכִים לְהִתְפַּלֵּל". הֵם הָלְכוּ לְבֵית-הַכְּנֶסֶת, אֲבָל זֶה מִן הַצָּגָה, מִן צְחוֹק, כָּכָה הֵם הָלְכוּ לְבֵית-כְּנֶסֶת.
Hashem had mercy on us and we arrived at the house. The farmer saw our mud and brought us into the house. We entered the room — the entire room became mud and water. We said to him: "We need a little tea to warm the stomach, to warm the feet."
Segment 7
טוֹב, הֵם הָלְכוּ לַבֵּית-כְּנֶסֶת, וְהַבַּיִת שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל הָיָה בֵּין כָּל הַבָּתֵּי-כְּנֶסֶת וְהֵם רָאוּ רַעַשׁ גָּדוֹל, כָּל הָעִיר רָעַשׁ. וְגַם-כֵּן הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלִּי וְשֶׁל רַב צְבִי הָיוּ לְיַד בֵּית רַבִּי יִשְׂרָאֵל וְהָיָה צְעָקוֹת וּבְכִיּוֹת, וְהֵם בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנה בְּחַיֵּיהֶם שָׁמְעוּ רַעַשׁ כָּזֶה, הֵם לֹא רָאוּ בָּעוֹלָם קִבּוּץ גָּדוֹל כָּזֶה, אָז שָׁאֲלוּ: "מַה זֶּה הָרַעַשׁ, מַה יֵּשׁ פֹּה, זֶה בֵּית-כְּנֶסֶת, מִתְפַּלְּלִים. מַה יֵּשׁ, מַה קָּרָה?"
He said: "I have a stove. On the stove is a large kettle — we will give you as much tea as you want."
Segment 8
"אַתָּה לֹא שָׁמַעְתָּ, יִשְׂרָאֵל בֶּער נַעֲשָׂה חֲסִיד בְּרֶסְלֵב".
By the kindness of Hashem — we have tea; we have a room; we are already on dry land inside the room. We prayed Maariv [the evening prayer]… as if nothing had happened. As if there had been no mud, as if there had been none of what there had been — even though we were utterly exhausted and worn out. Yes — Hashem makes new things; we were made new. But I felt that now I was so tired and so weak a person — every limb aching, every limb hurting — "If only they would let me lie down." I thought: "Would that they would give me a place to lie down for a month — perhaps then I could move some limb. They will give me nothing — I only want to lie down."
Segment 9
"נוּ שָׁמַעְנוּ, מַה יֵּשׁ?"
We ate something that night — but I wanted to see the bed. I did not want to eat or drink anything — I only wanted a bed. I asked the owner of the house: "I want to lie down." He gave me my bed and I lay down like a dead man. Oy, oy…
Segment 10
"הֵם לָקְחוּ אֶת רַב צְבִי וְהוּא נֶעֱלַם, הוּא הָלַךְ בְּיוֹם שִׁשִּׁי לְהִתְפַּלֵּל וְלֹא חָזַר".
And Rabbi Yisroel — Rabbi Yisroel, before going to lie on the bed, had a few words to speak with Hashem…
Segment 11
הֵם שָׁמְעוּ חֲדָשׁוֹת כָּאֵלֶּה, כָּזוֹ מִן הַצָּגָה, אָז הֵם הָלְכוּ לְהַדֶּלֶת שֶׁל בֵּית רַבִּי יִשְׂרָאֵל, הָיָה סָגוּר, הוּא סָגַר אֶת הַדֶּלֶת. הוּא הִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית, מִן תְּפִלָּה כָּזֶה, הוֹ.. אֲנִי לֹא שָׁמַעְתִּי אֶת הַתְּפִלָּה שֶׁלּוֹ, אֲבָל שָׁמַעְתִּי שֶׁאָמְרוּ שֶׁזֶּה הָיָה בּוֹקֵעַ רְקִיעִים, שֶׁזֶּה הָיָה תְּפִלָּה כָּזֶה...
Is this how one gives over the soul? One must make confession, speak with Hashem — the soul must go forth. And Rabbi Yisroel — finally, after he finished the confession and the Krias Shema — it was as if nothing had happened. The Krias Shema was with such mesiras nefesh: "Hear O Israel… And you shall love…" [Devarim 6:4–5]
Segment 12
כִּי הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלִּי וְהַמִּשְׁפָּחָה שֶׁל רַב צְבִי עָמְדוּ עַל-יַד הַדֶּלֶת שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל וְגַם מָרְדְּכַי הַמֻּכְתָּר עָמַד עִם שׁוֹטְרִים שָׁמָּה, וְהֵם חִכּוּ שֶׁרַבִּי יִשְׂרָאֵל יִגְמֹר הַתְּפִלָּה וְאָז הֵם יִקְחו אוֹתוֹ לַחוּץ. בַּחוּץ הֵם יְכוֹלִים לָקַחַת אוֹתוֹ, מֵהַבַּיִת אָסוּר לָקַחַת אוֹתוֹ, אֲבָל מֵהַחוּץ אֶפְשָׁר. כָּכָה הָיָה הַחֹק.
So I thought: "Tonight it is impossible to arise at midnight. After such a flood — how is it possible to arise at midnight? Tonight — there is no chatzos."
Segment 13
עַל-כָּל-פָּנִים אֵלּוּ הַשְּׁלשָׁה חִכּוּ עַל-יָד הַדֶּלֶת שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל וּמָצְאוּ אֶת מָרְדְּכַי, אֶת הַמֻּכְתָּר. וְהֵם שָׁמְעוּ אֶת הַתְּפִלָּה שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל.. נָפַל עֲלֵיהֶם פַּחַד! הֵם לֹא שָׁמְעוּ מֵעוֹלָם מִן תְּפִלָּה כָּזֶה. הוֹ.. אָז הֵם הִתְעוֹרְרוּ בֶּאֱמֶת לִמְסֹר הַלֵּב עַל הַיַּהֲדוּת.
But he was a warrior — a lion. He arose at midnight. I cannot understand in any natural way how he arose — every limb was literally broken and exhausted beyond all measure. And he arose and began to do Tikun Chatzos [the midnight lamentation over the destruction of the Temple]…
Segment 14
וְכֻלָּם, יִשְׂרָאֵל זֶה מֵהַתַּחֲנַת קֶמַח, וְאֵלּוּ הַשְּׁנַיִם אָמְרוּ לְמָרְדְּכַי לַמֻּכְתָּר: "לֵךְ מִכָּאן!" הֵם הָיוּ חֶבְרֶ'ה, הוּא פָּחַד מֵהֶם, הֵם לֹא אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים, הֵם אָמְרוּ לוֹ לָלֶכֶת - אָז הוּא תֵּכֶף הָלַךְ. וְהֵם נִשְׁאֲרוּ, הֵם לֹא הָלְכוּ לְבֵית-הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל, הֵם חִכּוּ עַד שֶׁרַבִּי יִשְׂרָאֵל גָּמַר הַשְּׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שֶׁל הַתְּפִלָּה שֶׁל שַׁבָּת, וְהֵם דָפְקוּ עַל הַדֶּלֶת וְדִבְּרוּ עִם רַבִּי יִשְׂרָאֵל, "אֲנַחְנוּ שָׁלַחְנוּ אֶת מָרְדְּכַי הַמֻּכְתָּר שֶׁיֵּלֵךְ מִכָּאן. אֲנַחְנוּ רוֹצִים לְדַבֵּר אִתְּךָ".
I heard the midnight service — but I could not move a limb. I wanted to get up — how is it possible to sleep when there is such a chatzos? How is it possible to sleep? I could not move a limb. So I lay there — but blessed be Hashem I heard the chatzos…
Segment 15
אָז הוּא פָּתַח הַדֶּלֶת וְהֵם נִכְנְסוּ, הֵם הָיוּ פִּקְּחִים, חֲכָמִים, אֲבָל הֵם נִתְבַּטְּלוּ נֶגֶד הַתְּפִלָּה שֶׁהָיָה שָׁמָּה שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל. וְהֵם שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ כַּמָּה שְׁאֵלוֹת וְהוּא הֵשִׁיב לָהֶם עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, עַל אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן. הוּא הֵשִׁיב לְכֻלָּם. וְהֵם הִתְפַּעֲלוּ, מֵעוֹלָם לֹא שָׁמְעוּ דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה. הֵם שָׁאֲלוּ לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל הַשְּׁטוּתִים שֶׁלָּהֶם, "מַה זֶּה בְּרֶסְלֵב וּשְׁאָר הַחֲסִידֻיּוֹת וְכֻלָּם, הַדָּתִיִּים.. מַה יֵּשׁ לָכֶם מֵהַצַּדִּיקִים, מֵהָרְשָׁעִים..", הֵם שָׁאֲלוּ בִּצְחוֹק, וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל עָנָה לָהֶם בֶּאֱמֶת, בְּחָכְמָה, הוּא נָתַן לָהֶם תְּשׁוּבָה מַסְפִּיק. וְהֵם נִתְבַּטְּלוּ לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל וְאָהֲבוּ אוֹתוֹ עַל כָּל מַה שֶּׁדִּבְּרוּ אִתּוֹ, וְהֵם נִתְקָרְבוּ לְרַבֵּנוּ וְתָמְכוּ אוֹתוֹ.
In the end I overcame with all my strength and came out from the bed and arose: "Whatever will be — will be!"
Segment 16
בְּיוֹם רִאשׁוֹן אֲנִי פָּחַדְתִּי, אוּלַי הַמֻּכְתָּר רוֹצֶה כֶּסֶף, הוּא יָבוֹא עוֹד הַפַּעַם וְיִקַּח אוֹתִי לַבֵּית-סֹהַר, "כֶּסֶף, אֵיפֹה רַב צְבִי?" כֶּסֶף, הָעִיקָּר כֶּסֶף. אָז רָאִיתִי מָקוֹם לְיַד בֵּית-הַכְּנֶסֶת, מָקוֹם סָתוּר, מָקוֹם שֶׁלֹּא רוֹאִים, אֲנִי הָיִיתִי שָׁמָּה כָּל הַיּוֹם לְיַד בֵּית-הַכְּנֶסֶת, אוּלַי יָבוֹא מָרְדְּכַי הַמֻּכְתָּר עִם הַשׁוֹטְרִים אָז אַף אֶחָד לֹא יֵדַע אֵיפֹה אֲנִי, אָז הוּא יָכוֹל לְחַפֵּשׂ. עַל-כָּל-פָּנִים אֲנִי הָיִיתִי שָׁמָּה עַד מִנְחָה, בְּמִנְחָה עָלִיתִי לְבֵית-הַכְּנֶסֶת מִן הַמָּקוֹם שֶׁהָיִיתִי שָׁמָּה, לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה וְלִשְׁמֹעַ קְדֻשָּׁה, אָז בָּא הַזָּקֵן הָרַב קַהַת, וְגַם הָאַבָּא שֶׁל הָאִשָּׁה שֶׁל רַב צְבִי רוֹזְנְטַל הָיָה שָׁם וְהֵם הָיוּ חֲבֵרִים. אָז רַב קַהַת הָלַךְ לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה וְשָׁמַע כִּי הַמִּשְׁטָרָה לָקְחוּ אֶת מָרְדְּכַי, אֶת הַמֻּכְתָּר, לְאִסְטַנְבּוּל, יֵשׁ עָלָיו תְּלוּנָה גְּדוֹלָה שֶׁהוּא מְרַגֵּל. אָז אָמַר רַב קַהַת: "זֶה הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר, רַבִּי יִשְׂרָאֵל הוּא נָתַן לַמֻּכְתָּר עֹנֶשׁ. הַשֵּׁם נָתַן לוֹ עֹנֶשׁ עַל הַשַּׁבָּת הַזֶּה". לָקְחוּ אֶת הַמֻּכְתָּר וּמֵאָז הוּא נֶעֱלַם. טְבֶרְיָה לֹא רָאֲתָה אוֹתוֹ יוֹתֵר. אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהָרְגוּ אוֹתוֹ, הָיָה תְּלוּנָה שֶׁהוּא מְרַגֵּל...
In any case Rabbi Yisroel sat — there was a table. I approached the table and fear fell upon me. I saw such a face… that was burning like fire!
Segment 17
אָז הָיָה הָאַנְגְּלִים, הֵם הָיוּ בְּמִלְחָמָה עִם תּוּרְכִּיָּה, וּפֹה בָּאָרֶץ הָיָה תּוּרְכִּיָּה, בְּסוּרְיָה הָיָה תּוּרְכִּיָּה, לְבָנוֹן הָיָה תּוּרְכִּיָּה, הַכֹּל תּוּרְכִּיָּה. וְהַתְּלוּנָה הָיְתָה שֶׁמָּרְדְּכַי מְרַגֵּל, הוּא מְרַגֵּל כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ פֹּה בְּתּוּרְכִּיָּה, הוּא מוֹסֵר לַשּׂוֹנֵא שֶׁלָּהֶם - לָאַנְגְּלִים. נוּ, זֶה רִגּוּל. אָז אַחֲרֵי כַּמָּה שָׁעוֹת בָּאוּ הַמִּשְׁטָרָה וְלָקְחוּ אוֹתוֹ לַבֵּית-סוֹהַר וּמִיּוֹם רִאשׁוֹן הַזֶּה וְעַד הַיּוֹם הוּא לֹא חָזַר לֹא לִטְבֶרְיָה וְלֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הוּא הִשְׁאִיר אִשָּׁה וּבָנִים וְלֹא יוֹדְעִים אֵיפֹה הוּא, אוּלַי הֵם הָרְגוּ אוֹתוֹ, עַל-כָּל-פָּנִים לֹא יוֹדְעִים. טְבֶרְיָה נִשְׁאַר בְּלִי הַמֻּכְתָּר, בְּלִי מָרְדְּכַי. הוּא עָשָׂה שַׁבָּת כָּזֶה לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל, אָז הָיָה לוֹ יוֹם רִאשׁוֹן כָּזֶה שֶׁלָּקְחוּ אוֹתוֹ לְאִסְטַנְבּוּל וְהוּא לֹא חָזַר בַּחַיִּים.
I approached the table — and before I reached the table… there was an earthquake!
Segment 18
וְגַם-כֵּן זֶה הַקָּצִין הַגָּדוֹל שֶׁהוֹצִיא אוֹתִי לְהַכּוֹת אוֹתִי מַכּוֹת רֶצַח, הוּא הָיָה גַּם-כֵּן אוֹהֵב כֶּסֶף כְּמוֹ מָרְדְּכַי הַמֻּכְתָּר. הוּא עָשָׂה אֶת הַתְּלוּנָה שֶׁאֲנַחְנוּ מְרַגְּלִים, שֶׁאֲנַחְנוּ שׁוֹלְחִים אֲנָשִׁים לְרוּסְיָה, לְאוּמַן. נוּ, אָז בְּיוֹם רִאשׁוֹן לָקְחוּ אוֹתוֹ לְאִסְטַנְבּוּל, "הוּא מְרַגֵּל". וְלֹא חָזַר עוֹד לִטְבֶרְיָה...
The table and the entire floor — shook! The floor was trembling and the table was trembling — and Rabbi Yisroel was trembling. He was trembling, and the table and the floor were also trembling from his trembling…
Segment 19
הַסְּפָרַדִּים הֵם עַם בִּפְנֵי עַצְמָם, הֵם לֹא יוֹדְעִים מַה שֶׁיֵּשׁ אֵצֶל הָאַשְׁכְּנַזִּים, וְהָאַשְׁכְּנַזִּים לֹא יוֹדְעִים מַה שֶׁיֵּשׁ מִן הַסְּפָרַדִּים, שְׁנֵי דָּתוֹת נִפְרָדוֹת. זֶה סְפָרַדִּים וְזֶה אַשְׁכְּנַזִּים, אַחַת לֹא יוֹדַעַת מֵהַשֵּׁנִי. אֲבָל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל רַב צְבִי הָיָה כָּל הָעִיר, כָּל הַסְּפָרַדִּים, יָדְעוּ שֶׁקָּרָה דָּבָר כָּזֶה שֶׁרַב צְבִי הָלַךְ לְהִתְפַּלֵּל בְּיוֹם שִׁשִּׁי וְלֹא חָזַר.
Afterwards came the time for prayer…
Segment 20
נוּ, הָרַעַשׁ הָיָה בְּכָל טְבֶרְיָה אֵצֶל הָאַשְׁכְּנַזּים וְאֵצֶל הַסְּפָרַדִּים, כֻּלָּם דִּבְּרוּ מִבְּרֶסְלֵב, "מַה זֶּה, זֶה מַעֲשֵׂה פֶּלֶא כָּזֶה שֶׁלֹּא שָׁמַעְנוּ עֲדַיִן. אֵיךְ עוֹשִׂים דָּבָר כָּזֶה, הוֹלְכִים לְהִתְפַּלֵּל בְּיוֹם שִׁשִּׁי וְלֹא חוֹזְרִים?"
And he made preparations for prayer. And after such a chatzos he performed such a prayer — that all the village, all the settlement could not go about their business. Everyone has work — farmers — and they all stood around our building on account of the sounds of his Shacharis [morning prayer]. They simply stood and listened to Rabbi Yisroel's prayer, yes.
Segment 21
אוֹי, כְּשֶׁאֲנִי מַזְכִּיר לְעַצְמִי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל רַב צְבִי בִּכְנִיסַת שַׁבָּת בְּיוֹם שִׁשִּׁי, אָז אֲנִי נַעֲשֶׂה אָדָם חָדָשׁ. מִי שָׁמַע דָּבָר כָּזֶה, הוֹלְכִים לְהִתְפַּלֵּל וָתִיקִין וְלֹא אוֹמְרִים כְּלוּם, הוּא הוֹלֵךְ לְהִתְפַּלֵּל וְנֶאֱבָד נֶעֱלָם אֵינֶנּוּ, מִי שָׁמַע? כֻּלָּם אָמְרוּ: "זֶה רַק מַעֲשֵׂה בְּרֶסְלֵב. הַבְּרֶסְלֵבִים יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת דָּבָר כָּזֶה, כָּל הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים, בְּכָל הָעוֹלָם אֵין דָּבָר כָּזֶה, רַק בִּבְרֶסְלֵב יֵשׁ".
I remember how Rabbi Yisroel prayed — he reached the blessings of the Krias Shema: "To the blessed G-d they shall offer pleasant melodies; to the King, the living and enduring G-d, they shall sing praises and make heard praises. For He alone is exalted and holy, performing acts of might, making new things." [from the Yotzer Or blessing] Every single word brought into my heart such lights. I stood by the door — and fear descended upon me. Upon me fell great awe and fear. So I drew close to the door and held onto the door — I could not stand from the multitude of the light; I could not! I could expire in the room. So I said: "I will stand by the door — the moment I feel that the soul is about to depart, the moment I can in no way bear it any longer, that I am about to expire — then I will manage to get out." So it was. I am not exaggerating. I stood ready to go out — when it would be in no way possible any longer, I would manage to get out. I stood by the door…
Segment 22
אוֹי, הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל רַב צְבִי רוֹזְנְטַל הוּא מַעֲשֶׂה פֶּלֶא, מַעֲשֶׂה יָפֶה כָּזֶה, לְדוֹר דּוֹר מְסַפְּרִים הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל רַב צְבִי רוֹזְנְטַל. כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ גַּם-כֵּן יְסַפְּרוּ וְיִהְיֶה שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מֵרַב צְבִי שֶׁהוֹלֵךְ רַגְלִי לִירוּשָׁלַיִם בְּיוֹם שִׁשִּׁי. זֶה הַמַּעֲשֶׂה צְרִיכִים לְהַדְפִּיס וּלְהַדְבִּיק בְּכָל הָעִיר, לְהוֹדִיעַ שֶׁהָיָה רַב צְבִי רוֹזְנְטַל!
And this I am not lying about — I am not exaggerating. What I am saying is such truth as is beyond our grasp. I still cannot — it is impossible to explain how it was. Blessed be Hashem I heard many times the prayer of Rabbi Yisroel, and one felt that it was not an ordinary matter. He did not need to fight against pride lest it approach him. He was clean of all the desires. Only our holy Rabbenu can make such wonders. And he was in this world with a body — he spoke with the world as if he were one of the people of the world.
Segment 23
הוּא אָמַר לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל: "אֲנִי לֹא יִשְׂרָאֵל בֶּער, אֲנִי לֹא יָכוֹל לִסְבֹּל. נוּ, אִם-כֵּן אֲנִי מְפַחֵד אוּלַי אֲנִי לֹא אַחְזִיק מַעֲמָד כְּנֶגֶד הַמַּחֲלֹקֶת. הֵם לֹא נוֹתְנִים לִי לִהְיוֹת בְּרֶסְלֵב, אָז אֲנִי רוֹצֶה לָלֶכֶת לִירוּשָׁלַיִם. בִּירוּשָׁלַיִם יֵשׁ גַּם-כֵּן רַב שְׁלֹמֹה וֶקְסְלֶר וְיֵשׁ חֲסִידֵי בְּרֶסְלֵב. כָּאן בִּטְבֶרְיָה אֲנִי לֹא יָכוֹל, אֲנִי לֹא גִּבּוֹר, אֲנִי מֻכְרָח לָלֶכֶת לִירוּשָׁלַיִם. אֵין לִי כֶּסֶף - אֲנִי אֵלֵךְ רַגְלִי. בָּרוּךְ הַשֵּׁם הָרַגְלַיִם שֶׁלִּי חֲזָקִים וְיֵשׁ לִי גּוּף חָזָק, אֲנִי יָכוֹל לְהַגִּיעַ לִירוּשָׁלַיִם בְּרַגְלַי".
So — the owner of the house, after the prayer, came in to us. He had several rooms, and there was another room with a table and chairs. He laid upon the table everything in his house. There was a famine — but they had every good thing: olives, eggs, cheese, sour cream, butter — a large table with every good thing in the world. A farmer has every good thing. He came in to us and said to Rabbi Yisroel with submission, as one who stands before a king, with awe: "I beg of your honor to please come in and eat."
Segment 24
(חֵלֶק מִסִּיוּם הַסִּפּוּר עַל-פִּי גִּרְסָתוֹ שֶׁל רַב שְׁמוּאֵל קְרוֹיזֶר, חֲתָנוֹ שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל)
Fine — we entered and there were all kinds of foods in the world on the table. Rabbi Yisroel said to him that he did not want it, he did not need it — only tea and bread. The farmer said: "By me it is kosher — nothing to worry about. Olives — kosher. Eggs — kosher. Everything is kosher. Milk — kosher. I am not a gentile — we are kosher people. Everything is kosher."
Segment 25
בְּיוֹם רִאשׁוֹן נִקְרְאָה אֲסֵפָה וּבְמַעֲמַד גְּדוֹלֵי הָרַבָּנִים נֶחְתַּם כְּתָב שֶׁלְּפִיו מִתְחַיֵּב רַב צְבִי שֶׁלֹּא לַעֲמֹד בְּתוֹךְ ד' אַמּוֹת שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל, וְנָתַן רַב צְבִי זַ"ל תְּקִיעַת-כַּף עַל זֶה. אַחֲרֵי הַמַּעֲשֶׂה בָּא לַיְשִׁיבָה וְאָמַר לִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַה לְּסַפֵּר, וְסִפֵּר לִי הַדְּבָרִים בַּחֲשַׁאי. וַאֲנִי נִצְטַעַרְתִּי עַל שֶׁלֹּא הָיְתָה לְרַב צְבִי מְסִירוּת נֶפֶשׁ. נִכְנַסְתִּי לָעִיר וְסִפַּרְתִּי הַדְּבָרִים לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁשָּׁמַע זֹאת הוֹצִיא אֲנָחָה מִלִּבּוֹ. לֹא עָבְרוּ יָמִים אֲחָדִים וְסִפְּרוּ שֶׁרַב צְבִי נִכְנַס לְחֻלְשָׁה גְּדוֹלָה עַל הָרֵאָה וְהָרוֹפְאִים אָמְרוּ שֶׁהוּא מְסֻכָּן. וְכָל הַתִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן הָלְכוּ לְקִבְרֵי צַדִּיקִים לְהִתְפַּלֵּל לִרְפוּאָתוֹ, וְגַם אֲנִי וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל הָיִינוּ שָׁם וְגַם אִשְׁתּוֹ שֶׁל רַב צְבִי הָיְתָה שָׁם. כְּשֶׁסִּפַּרְתִּי זֹאת לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל אָמַר לִי: "רוּץ וֶאֱמֹר לָהֶם שֶׁיִּקְרְעוּ מִיַּד הַכְּתָב".
Rabbi Yisroel said to him: "No, no — I do not need anything more."
Segment 26
וּבִהְיוֹת שֶׁעָשָׂה אוֹתִי שָׁלִיחַ, רַצְתִּי מִיַּד לְקַיֵּם שְׁלִיחוּתוֹ, וְשָׁם מָצָאתִי כָּל בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה וְגַם זָקֵן מֻפְלָג אֶחָד, רַב קְהָת שְׁמוֹ. וּכְשֶׁשָּׁמַע שֶׁרַבִּי יִשְׂרָאֵל אָמַר כֵּן, אָמַר לְחוֹתֵן רַב צְבִי: "שְׁמַע בְּקוֹלוֹ וּקְרַע אֶת הַכְּתָב", אֲבָל חוֹתְנוֹ לֹא רָצָה בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן.
When I saw such a thing… I had a faintness of mind — "How do I appear in this world!"
Segment 27
בַּלַּיְלָה אֲנִי רָאִיתִי אֶת רַב צְבִי בַּחֲלוֹם, אֲנִי הָלַכְתִּי לַמִּקְוֶה וְהוּא בָּא וְהוּא סִפֵּר לִי שֶׁהוּא קִבֵּל מִכְתָּב שֶׁלֹּא יְדַבֵּר אִתִּי, שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְּרֶסְלֵב, הוּא נָתַן תְּקִיעַת-כַּף. אָז אֲנִי אָמַרְתִּי לוֹ: "מֶה עָשִׂיתָ! מַדּוּעַ עָשִׂיתָ זֹאת?"
And in those days the world was not as it is today — in those days the world was very strong in emunah, in prayer, in yiras shomayim, in Chassidus. Not like today. But I saw the avodah [service of G-d] of Rabbi Yisroel… and then before my eyes all the great ones of Teveriah who had persecuted me were utterly annulled.
Segment 28
הוּא אָמַר לִי: "הַתְּקִיעַת-כַּף לֹא חָל עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה זֹאת בֶּאֱמֶת. זֶה כְּמוֹ שֶׁאֶחָד יַעֲשֶׂה נֶדֶר שֶׁיְּחַלֵּל שַׁבָּת, אָז זֶה לֹא חָל עָלָיו".
Once in my life I saw such a Purim [the joyous holiday, here used to describe the charming, innocent scene that follows] (he laughs)…
Segment 29
הוּא אָמַר שֶׁעַכְשָׁו הוּא לֹא יִשְׁמַע לָרַב וְיִהְיֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה, הוּא הִתְחָרֵט, הוּא חָתַם אֲבָל הוּא עָבַר עַל הַחֲתִימָה. אַחַר-כָּךְ הוּא הָלַךְ אִתִּי לַמִּקְוֶה וּבָאוּ אֲנָשִׁים וְרָאוּ אוֹתָנוּ יַחַד, אֲבָל בָּרוּךְ הַשֵּׁם נִצַּלְנוּ מֵהֶם, בָּרוּךְ הַשֵּׁם.
Yes — the boys and girls had short sleeves, so they went with towels to cover their heads and arms out of awe and fear. Small girls of bar-mitzvah age or fifteen years — they are permitted to walk with their hair uncovered; a girl does not need to cover her head. But they did not know this — so they covered their heads with towels, and they also tied the head-covering with laces so it should not fall off, G-d forbid — and also their hands. It was a lovely sight to see such a thing…