# aitzoas-yeshuroas — complete plain text
Source index: https://ajew.org/reader/aitzoas-yeshuroas/
## Sections
- [Aitzoas Yesharoas — Upright Counsel](/reader-plain/aitzoas-yeshuroas/1/1/) — [TXT](/reader-plain/aitzoas-yeshuroas/1/1/index.txt)
- [Aitzoas Yesharoas — Sections 2–6](/reader-plain/aitzoas-yeshuroas/1/2/) — [TXT](/reader-plain/aitzoas-yeshuroas/1/2/index.txt)
- [Aitzoas Yesharoas — Sections 7–11](/reader-plain/aitzoas-yeshuroas/1/3/) — [TXT](/reader-plain/aitzoas-yeshuroas/1/3/index.txt)
- [Aitzoas Yesharoas — Sections 12–24](/reader-plain/aitzoas-yeshuroas/1/4/) — [TXT](/reader-plain/aitzoas-yeshuroas/1/4/index.txt)
- [Aitzoas Yesharoas — Sections 25–35](/reader-plain/aitzoas-yeshuroas/1/5/) — [TXT](/reader-plain/aitzoas-yeshuroas/1/5/index.txt)
- [Aitzoas Yesharoas — Final Sections (Completion)](/reader-plain/aitzoas-yeshuroas/1/6/) — [TXT](/reader-plain/aitzoas-yeshuroas/1/6/index.txt)
---
# Aitzoas Yesharoas — Upright Counsel
URL: https://ajew.org/reader-plain/aitzoas-yeshuroas/1/1/
# Aitzoas Yesharoas — Upright Counsel
Source: https://ajew.org/reader/aitzoas-yeshuroas/1/1
## Segment 1
אֶהְיֶה אֶהְיֶה אֶהְיֶה אֱמֶת
עֵצוֹת יְשָׁרוֹת
Upright Counsel — arranged according to the Alef-Bais Gathered from the holy works of Rabbainu Nachman of Breslov and his foremost disciple, Rav Nassan of Breslov, of blessed and holy memory
The book Aitzoas Yesharoas is arranged according to the Alef-Bais — small in quantity and abundant in quality. And they are pure utterances. And they instruct a person in a straight path. To walk in them for generations upon generations. From which every matter of this world was set apart. From the mouth of the great eagle. Who is none other than the holy Rav, the Tzadik, yesod olam [foundation of the world], the holy luminary, the man of G-d, our teacher and master, Rav Nassan, of saintly and holy memory. And he was the foremost disciple of our teacher and master, Rav Nachman of Breslov, of saintly and holy memory. Who left behind — [left behind] — after him a blessing over all four sections of the Shulchan Aruch, and called them by the name Likutay Halachoas. And now G-d has illuminated my spirit, and I gleaned — gleanings after gleanings — a few kernels of wisdom and understanding from the books of Likutay Halachoas aforementioned, and from the books of Likutay Moharan. So that they may serve as a handhold for every person, to be for them a ladder by which to ascend to the heights above, rung by rung through the holy character traits and the service of G-d.
The foundation of teshuvah and the great virtue of hischazakus [strengthening oneself] — to rescue one's soul from the pit — is not through fasting and self-mortification, but rather to strengthen oneself in these three things: love of G-d, and love of Israel, and love of Torah. As it is explained in the book Botzina d'Nehora, that once they asked the Baal Shem Tov, of blessed memory: What is the essential avodah [service]? — for we know, and our fathers have told us, that in former times men of great deeds would fast from Shabbos to Shabbos, and you have abolished this practice, saying that whoever fasts will in the future have to give an accounting, and is called a sinner for having afflicted his soul — therefore tell us please, what is the essential service? And the Baal Shem Tov, of blessed memory, replied to them: I came into this world to show a different path — that a person should strive to draw upon himself these three things, namely:
Love of G-d, and love of Israel, and love of Torah — and there is no need to do mortifications. See there for more on this topic.
And it is already known and famous from one end of the world to the other — the greatness of the holiness of our master, teacher, and rebbe, the light of lights, etc. — Rav Nachman, of saintly and holy memory, the author of the holy books Likutay Moharan and other exceedingly holy and awesome works. And it is apparent to all who study his holy books — the great depth of his counsels regarding love of G-d, etc. And behold, more than all his other holy disciples, he leaned his hands upon his holy disciple, the Rav and Tzadik Rav Nassan, of saintly and holy memory, the author of the holy books Likutay Halachoas and other holy works. And now, in the ikvesa d'Meshicha [footsteps of the Messiah], when the dreadful darkness has spread — exceedingly, exceedingly — Heaven protect us, both in faith in G-d and in faith in the Tzaddikim. Even our earliest prophets, of blessed memory, saw such a time and were astonished — how would the holy Children of Israel be able to strengthen themselves in the fear of G-d within this terrible darkness? As we find in many places. And the holy Zohar explains this, and these are its words:
Rabbi Shimon raised his hand and wept and said: "Woe to him who is present in that time, and yet — fortunate is the portion of one who is present and endures in that time. Woe to him who is present in that time, for when the Holy One, blessed be He, comes to visit the gazelle [the Shechinah], He will look at who stands with her, at all those found with her, at the deeds of each and every one — and no righteous person will be found, as it is written: I looked and there was no helper [Isaiah 63:5], and how many troubles upon troubles for Israel. Fortunate is the one who is present and endures in that time, for the one who stands firm in that time with faith will merit that light of the joy of the King, etc." — see there.
And likewise it is explained in the words of our Sages of blessed memory, in tractate Sotah:
Blessed be G-d, who preceded the healing to our wound, and sent us a savior — a Nachal Novea [ever-flowing, gushing stream] — who is our master, teacher, and holy rebbe, of saintly and holy memory. He and his holy disciple, of saintly and holy memory, made known to us the boundless compassion of the Holy One, blessed be He, over us — beyond any reckoning. Yet their holy words and their tremendous words of encouragement are scattered throughout the holy Torah teachings in the books of Likutay Moharan and in the books of Likutay Halachoas. And I saw — [indeed saw] — that now at the height of the exile and the darkness, in the footsteps of the Messiah, there are many of our brethren the Children of Israel who yearn deeply for the service of G-d, but it appears to them that they have no hope, G-d forbid. Therefore I came — I, the young one [hatzair] — and I gleaned and gathered the words of encouragement that were printed in the holy books Likutay Moharan, and in the books of Likutay Halachoas, and from the book Likutay Aitzoas HaChadash composed by the holy Rav from Tcherin, of saintly and holy memory, and from other holy books besides — to print them in this small volume, so that every person may be able to satisfy his thirsting soul, and know that his hope has not yet perished — G-d forbid.
And I called the name of this book Aitzoas Yesharoas — and they are proper counsels in the ways of G-d, and a wondrous strengthening — to draw upon oneself the three aforementioned things, and to be awakened within them to see that there is no despair in the world whatsoever, and even if one has fallen however he has fallen, G-d protect us — even so, G-d is with him, as is brought in Likutay Halachoas, Hilchos Netilas Yadayim, Halacha 6, note 82. And I noted alongside each and every letter of this work its source of origin — and if the reader wishes to look further, let him look there and he will understand the matter more fully. And I arranged them according to the Alef-Bais. And may we merit to fulfill them in truth, until we merit to return in complete teshuvah, to do the will of G-d with a full heart — Amen, so may it be His will.
The essential bridge upon which to cross through this world is emes [truth]. For a person must cross through this world upon a narrow bridge — and the essential thing is not to be afraid at all. And to merit this — to cross upon the narrow bridge of this world — it is through truth. As people say: that with truth one can cross the entire world. For the essential thing is truth — upon which the entire world and its fullness stands. And all the confusions and obstacles a person has in the service of G-d — whose root is primarily the obstruction of the mind [moach] — the essential counsel to cross through them is truth, which shows a person the way to cross through everything. In the spirit of: "Send out Your light and Your truth, they will lead me" [Psalms 43:3]. And as it is written: "I walk in Your truth" [Psalms 26:3]. For truth is the bridge of holiness, through which one passes through all the rushing waters and is saved from all of them. This corresponds to the kriyas Yam Suf [splitting of the Red Sea] — where they walked on dry land within the sea, in the merit of Yaakov, who is the aspect of truth. And this is what Rashi explains on the verse: "And he crossed the ford of Yabok" [Genesis 32:23] — "He made himself like a bridge" — for Yaakov is the aspect of truth, which is the bridge upon which to cross in peace.
One whose intention is toward truth, and who girds himself for battle for the sake of truth, always prevails — for whatever action he performs for the need of this mitzvah-battle, he is victorious in it immediately, since his intention is sincerely toward Heaven. Therefore, even if he does not merit to win the battle completely, even so — in this itself: that he holds the weapons of battle in his hand to fight against the enemies of G-d, which are the yetzer hara [evil inclination] and its forces, etc. — in this itself he is already called victorious. For every act and every slight movement by which a person strengthens himself in order to do the will of the Blessed One is exceedingly precious in the eyes of G-d, and immediately he has triumphed greatly — a true and eternal victory. For this alone is the essential true victory, for this victory will endure forever — for lais re'usa tava d'is'avad [no good intention is ever lost].
And this is alluded to in the holy Zohar regarding the four species of the lulav, where it says: "Who has won? He who holds the weapons of battle in his hand." For the moment one seizes the weapons of battle to fight against those who obstruct him from the point of truth, in this itself he has already triumphed greatly, as above.
Sometimes a person can fall, G-d forbid, through truth itself — for he knows in his soul that he has truly corrupted and damaged much, and that even now he is as he is. And therefore the baal davar [the accusing force] incites him to push himself away entirely, G-d forbid, through his own truth — as is common on the lips of many people, and many have left their world entirely because of this "truth." But the true Tzaddikim of truth have already revealed to us that the truth in its truth is not so. For every person must strengthen himself in G-d at all times and fulfill the aspect of: "If I ascend to the heavens, there You are; and if I make my bed in the abyss, behold You are there" [Psalms 139:8]. That even in the lowest depths, G-d forbid, he should know and believe that he is still close to G-d — and there is no despair in the world whatsoever — and one can return even from there and draw close to G-d in truth. For certainly one must guard oneself from sin, and even from the slightest blemish — but even so, even if one has stumbled however he has stumbled, even thousands and tens of thousands of times, G-d forbid — even so, at every time and moment the chassadim of G-d are not exhausted, and one can draw close to G-d at any time and from any place he finds himself, for His greatness is beyond any reckoning. And through teshuvah, and crying out, and prayer, and abundant supplication, everything can be transformed for good — in the spirit of "sins are transformed into merits." And this is the essential truth in its truth.
And likewise, all the controversy against the true Tzaddikim — whether the controversy from the pious and the upright, and especially from the philosophers [mehakarim] who incline toward the ways of heresy, G-d protect us — all of it stems from their fabricated "truth." For truth has become [split into] flocks and flocks, and each one says that his is the truth. And therefore in most books of the philosophers they cry out only about truth — woe to them and to their counterfeit truth, which is the ultimate falsehood and heresy, G-d protect us.
It is thus explained that truth itself requires superior guarding, lest one err, G-d forbid, through — [through] — truth itself. And this is the aspect of "He who guards truth forever". And this is the aspect of "a seal within a seal." For the essential seal is truth — in the aspect of "the seal of the Holy One, blessed be He, is truth" — yet the seal itself requires yet another seal, for truth itself requires great guarding as above. And this is the essential wholeness of teshuvah, which is in the aspect of "expert in entry, expert in exit" [baki b'ail, baki b'nafak], the aspect of: "If I ascend to the heavens, etc., and if I make my bed in the abyss, etc." — as explained elsewhere — which is the aspect of the two seals aforementioned.
For certainly one must seal oneself and walk in the way of truth in proper order, not to deviate right or left — rather, on the contrary, he should go from level to level [madrega l'madrega] in his service of the Blessed One, until he merits at every stage a greater degree of attainment — which is the aspect of teshuvah upon teshuvah. But all this truth is still only in the aspect of the first seal. For if, G-d forbid, some descent should pass over him — G-d forbid — which is the aspect of "exit" [nafak] — then he could fall entirely because of this truth. For not only did he not merit to ascend further to enter into the inner depths of holiness — but he has also descended and fallen and gone outside of holiness, G-d forbid. Therefore this seal requires yet another seal — which is the aspect of the truth-in-its-truth of the "expert in exit" aforementioned — and to fulfill: "and if I make my bed in the abyss, behold You are there."
For necessarily a person will pass through many ascents and many descents — but the essential thing is that he strengthen himself and never abandon his place. This is the aspect of the completion of the seal — the aspect of "seal within a seal" as above. And this is the essential wholeness of the paths of teshuvah — through which one eventually merits complete teshuvah, and to make teshuvah upon teshuvah at every stage as above. And teshuvah is the aspect of אֶהְיֶה [Ehyeh], as explained in the inner teachings. And אֶהְיֶה times אֶהְיֶה in gematria equals אֱמֶת [Emes = 441] — that is, the aspect of the complete teshuvah and the truth-in-its-truth aforementioned. And all this is what we engage in from Rosh Hashanah until Hoshana Rabbah, when the aspect of "seal within a seal" is repaired, as explained in the inner teachings.
The essential compassion that one must have for Israel is to bring truth into them — and through this to draw them out from their sins, and to bring them close to G-d. And this is the aspect of: "Give truth to Yaakov, chesed to Avraham" [Micah 7:20] — for the essential chesed of Avraham that G-d performs with us is what He gives: truth to Yaakov.
Through making one's soul like dust — through this one merits to gaze upon the truth in its truth, so that the light of truth is revealed to him, until through this he is strengthened with such a powerful desire and holy will that he shatters all obstacles and merits to draw close to holiness.
Every person must pray before G-d and implore before Him — since we are all children of Yaakov, who is the very substance of truth, as it is written: "Give truth to Yaakov." It is thus found: we are all children of Yaakov, the seed of truth. Therefore, in the merit of Yaakov, may G-d have compassion upon us as well — that we merit to gaze only upon the truth, and to reveal truth in the world. Through this we will merit the strengthening of the holy will, and to shatter all obstacles, and to draw close to holiness, as above, etc.
From every place one can return to G-d through truth — that is, when one knows the truth in its truth and every person recognizes his own place. For the essential blemish comes through falsehood — the aspect of the heichalos ha'temurah [palaces of substitution], which exchange good for bad and bad for good — which is the aspect of "one who acts like Zimri and requests the reward of Pinchas." But when one recognizes his own place and makes his soul like dust and sees his lowliness in truth, and the great distance between himself and G-d — even though in truth it is so — even so, through this he can return and come back to G-d.
One who wishes to rescue his soul from the fire of controversy — that is, not to become entangled in controversy, G-d forbid — the essential rescue is through truth.
Even if a person has fallen to wherever he has fallen, G-d forbid, even if darkness surrounds him from all sides — even so, when he believes in G-d in truth, in simplicity [b'peshitus], believing in the One G-d, and cries out to Him in truth: "My G-d, my G-d, why have You forsaken me — [forsaken me]?" — and implores before Him in truth — then truth illuminates him to emerge from darkness to light. And he even merits to open a door for others as well, to draw them out from the darkness and to return them in teshuvah.
The essential blemish of Adam the first and Chava was through the serpent, who lured and misled them from truth to falsehood. And the essential blemish and the incitement was specifically through the woman — who corresponds to the second aspect of truth, which is only in the aspect of a window [chalon] — from which the primary hold of the forces of evil derives, on account of the diminution and compression of the light therein, as above. And therefore our Sages of blessed memory said: "She extinguished the light of the world" — specifically "His light" [nero] — for the essential light is truth. And this is the aspect of the three commandments that were given to women, for through them the blemish is repaired and the light of truth is drawn down, as explained in the inner teachings.
Through false testimony, G-d forbid, one blemishes the two holy Names — which are: ה' [Hashem] and אֱלֹקִים [Elokím]. And through true testimony one unifies these two holy Names aforementioned — in the aspect of: "And ה' אֱלֹקִים is truth" [Jeremiah 10:10]. And this is what our Sages of blessed memory said — that the verse: "I am the L-rd your G-d" [Ani Hashem Elokéchem], which comes at the end of the Kriyas Shma, corresponds to the commandment: "You shall not bear false witness."
Is it possible to merit complete truth only when one has no need of other people — for then, specifically, truth is complete? But seemingly this is difficult: for the majority of the world needs other people, as most must receive benefit from one another — and since he needs his fellow for some matter, he is thus in the category of one who depends on other people. And likewise all the great Tzaddikim — all their livelihood is from what they receive from the common people [hamon am] — and so seemingly they are, G-d forbid, distant from truth.
But in truth, the essential purpose one must know is: ein od milvado — there is nothing other than Him — there is truly nothing. That is, no thing whatsoever exists in the world — only He, blessed be He, alone. As it is written: "And you shall know this day, etc., G-d — He is the אֱלֹקִים, etc. — there is none other" [Deuteronomy 4:39] — "there is none other" truly. For nothing whatsoever exists in the world — absolutely, absolutely, not at all [klal klal lo] — only He alone, blessed be He. And kela kameh, kela chashiv — truly nothing, for everything is completely nullified in its very existence before Him, blessed be He.
Therefore, when one receives from someone sustenance or another benefit, he is receiving from Him, blessed be He, directly — since he knows that all is nothing and void, and the act is subsumed within the force — and he thus receives only from the primary force, which is the Creator, blessed be He. And this is the essence of our petition: "And do not make us dependent upon the gifts of flesh and blood" — that is, not to err and think that he receives from the flesh and blood literally, but rather he should know that even when he receives benefit from his fellow, he receives only from the primary force, which is the Creator, blessed be He. Then certainly he is not dependent upon other people — even though he receives from them. And this itself is the aspect of truth, for this is the essential truth: when one knows that the act is bound to the force, and nothing exists apart from Him, blessed be He — but everything is one [kuloh chad] — then, specifically, one merits truth. For truth is only one. And as is explained elsewhere — when one knows that everything is as nothing before Him, truly nothing, and after creation it is exactly as before creation, for the act is bound to the force in complete unity — this is the aspect of truth. And this matter is impossible to explain — only each person according to how he measures within his own heart.
Truth is the aspect of "the candle of G-d, etc., searches all the inner chambers of the belly" [Proverbs 20:27]. For through it one can search all the inner chambers of the belly and emerge from the darknesses that come in every inner chamber — which are the sum of all the desires and evil character traits, etc. — and truth can illuminate every inner chamber, to find counsel and strengthening to return from all of them to G-d. For even when it seems to a person that he knows the truth — only that the desires overpower him so greatly that he has no strength to stand against them — this too is falsehood. And if he draws himself toward truth, he will certainly find the strength and counsel to escape from them. For the Holy One, blessed be He, does not deal with His creatures with coercion [trunya] — and G-d does not send upon a person a trial, etc., that he cannot withstand. And there is yet much more to say in this — for it is impossible to express the true nature of the truth that a person needs each and every day and hour, according to his own level — and especially in the matter of hischazakus [strengthening oneself].
The primary strengthening of falsehood, evil, and darkness is specifically in the matters of zivug [marital union] and livelihood [parnassah]. For precisely because they contain a very lofty holiness and are of the aspect of truth — therefore the evil and falsehood intensify to completely conceal the holiness and the very essence of truth contained in them. And the essential repair for this is through the true Tzadik, who illuminates the point of truth within the heart of each person of Israel — so that he draws himself at all times only toward the point of the truth-in-its-truth. And through this one merits to emerge from within the darkness into great light, and to merit zivug and livelihood in great holiness.
The essential virtue of gazing upon and beholding the face of the Tzadik — through which one merits all the repairs explained in the inner teachings — is only when it is in truth and in faith. For only then is it called "seeing." For when one sees the face of the Tzadik but does not believe in him — this is not called seeing at all. For in truth he does not see the Tzadik at all, since according to his own understanding the Tzadik is not a Tzadik — as he does not believe in him. It is thus found that he does not see the Tzadik at all.
As long as a person has not merited to know who is the true Tzadik — whom he must draw close to and cleave to — he must believe in and cleave to all Tzaddikim, even though they dispute one another. Not like the scoffers who say: since the Tzaddikim dispute one another, he listens to the words of both of them and disputes both of them — for this is words of mockery [leitzanus], touching upon heresy, G-d protect us. Rather, the truth is the opposite: one must believe in all of them, and not look at all at the disputes between them — since all of them admonish him to fulfill the Torah of Moshe, written and oral. For only from those people — [from those people] — the deniers who walk in the ways of philosophical investigation, who wish to turn away from the Torah of Moshe to teach external wisdoms, etc. — from them one must distance himself completely. But all who conduct themselves according to — [according to] — the Torah, as our holy sages transmitted to us in Gemara, and the Poskim, and the books of fear of G-d founded upon their holy words — to all of them one must cleave — to all of them — as it is written: "And to Him you shall cleave" [Deuteronomy 10:20], and our Sages of blessed memory said: "Cleave to Torah scholars."
And this corresponds to yom tov shaini shel galuyos [the second day of Yom Tov in the diaspora]. For just as one is stringent on account of doubt and observes two days of Yom Tov — so too, on account of doubt, one must draw close to all Tzaddikim who walk according to the Torah. For the holiness of Yom Tov is the aspect of the holiness of the Tzadik, as is known.
The essential thing is emunah b'chachamim [faith in the sages]. For the essential thing is the ultimate end [tachlis] — and every person must have consideration for himself and reflect always, each and every day, on his eternal ultimate purpose, and what will be his end, etc. And to merit the truly good ultimate purpose, it is impossible except through faith in the sages. For it is impossible for a person to reach and return to the source of his soul except through — [through] — the truly wise Tzaddikim. For even those who are upright and G-d-fearing and engage in Torah cannot reach their perfection except through the truly wise Tzaddikim. How much more so one who has incurred some blemish — [some blemish] — how much more so one who has transgressed and sinned greatly, G-d forbid, as is common now in our many sins — certainly he cannot be healed in body and soul except through the great and wondrous truly righteous ones, who know how to expound the Torah fully in truth, and know the root-sources of the souls of each person of Israel within the Torah, and know how to explain and clarify all the paths and counsels and trails and strategies that every person in the world requires — one who wishes to approach the holy — so that every person may receive healing for every manner of sickness of soul and body in the world.
The essential foundation of all holy faith is emunah b'chachamim — faith in the sages. For they draw down for us the holy faith in its fullness. For without faith in the truly wise sages, even one's faith in G-d, blessed be He, is not complete.
One must greatly give thanks and greatly praise G-d when one merits faith in the sages — for through this one is saved and escapes from all the afflictions in the world, both in spirituality and in materiality. And this corresponds to Modim d'Rabbanan [the congregational acknowledgment during the Amidah].
A person must be careful not to enter into inquiry in areas where he has no permission — in the spirit of: "In what is too wondrous for you, do not seek, etc." [Ben Sira 3:21]. And the moment he perceives confusion — that it is impossible to grasp or understand it — he should flee from there, and rely only upon faith. And one who blemishes this is in the aspect of the blemish of eating meat in milk.
One whose heart is whole with G-d, and whose faith is strong, and who believes that everything is guided solely by the will of G-d — he is in joy always, and has no worry or fear whatsoever about anything in the world.
Immersion and purification in the mikveh is a segula [-propitious means] to grow and to complete one's faith.
It is impossible to completely repair the desire for money as long as one has not merited complete faith. And likewise the reverse: it is impossible to merit complete faith as long as the desire for money has not been nullified. And if so — from where does one begin? Therefore, the essential counsel is only to cry out to G-d at all times. And this is the beginning of all beginnings. And then G-d will help him, so that he merits all the repairs together.
Torah and faith depend upon one another. For it is impossible to fulfill the Torah except through faith, as it is written: "All Your commandments are faith" [Psalms 119:86]. And likewise there is no endurance to faith except through Torah.
Through emunah b'ratzon [faith in the Divine will] — that is, believing with complete faith that everything is guided solely by the will of G-d — through this one merits the illumination of ratzon [will]: that is, one yearns and longs for G-d and for His service with a strong will and great longings [kesuphim gedolim], as explained in the inner teachings.
Through contracting the mind [moach] — so as not to be haughty, wishing to attain more than one's intellect can grasp — but rather to contract one's mind, and to humble oneself like hyssop [ezov] and like a worm, and to rely upon faith — through this, specifically, one merits to purify the ultimate externality and to connect the ultimate externality also to the innermost — which is the aspect of the purification of the parah adumah [red heifer], as explained in the inner teachings.
Through complete faith in the sages — through this the world is preserved, together with all its riches and possessions, from all manner of damages and deficiencies. And for this there must also be great love and great peace among Israel.
The essential subjugation [avdus] and toil of earning a livelihood derives from the aspect of the blemish of faith in the sages. For through the blemish of faith in the sages one falls into subjugation — and his livelihood comes with such great strain that he is forced to hire himself out as a servant to his fellow for the sake of sustenance. But through faith in the sages one merits freedom — to nullify from oneself the subjugation and the toil of earning a livelihood — and his livelihood flows to him with ease and great abundance.
The essential perfection of faith in the sages is when one's money is spread out to support the Torah scholar and to draw close to him.
In everything that passes over a person — whether in livelihood, or in the service of G-d — and it appears to him that it is impossible to serve G-d on account of the strain of livelihood and the multitude of confusions and thoughts that befall him — let him know that all of this derives from the blemish of faith in the sages. And let him remind himself each time through this to return in complete teshuvah for the blemish of faith in the sages — and from now on let him truly believe in all the books of the truly righteous and truly wise sages, until he merits through this to draw nourishment from the encompassing intellect [seichel hakolel] — through which everything is sweetened and repaired.
The falling of miscarriages [nefalim] comes, G-d forbid, through the blemish of faith in the sages.
Regarding the matter of the raging wind, and great cloud, and consuming fire [see Ezekiel 1:4] — which now storms and darkens and blazes very greatly in the world through the sects of the apikorsim [heretics], who grow stronger each and every day, and who knows what the day will yet bring forth, G-d protect us — but G-d has already preceded the healing to the wound for us, through the great truly righteous Tzaddikim, etc.
The essential complete repair of the bris [covenant] is through faith in the sages.
(The following is from the translator, not from the original text.)
This opening section of Aitzoas Yesharoas on Emes v'Emunah weaves two concepts — truth and faith — that are, in Breslov teaching, ultimately one. The 33 entries cluster around several interlocking pillars:
## Segment 2
ה' אֱלֹקִים ה' אֱלֹקִים
Upright Counsel — arranged according to the Alef-Bais Gathered from the holy works of Rabbainu Nachman of Breslov and his foremost disciple, Rav Nassan of Breslov, of blessed and holy memory
## Segment 3
אֱלֹקִים
The book Aitzoas Yesharoas is arranged according to the Alef-Bais — small in quantity and abundant in quality. And they are pure utterances. And they instruct a person in a straight path. To walk in them for generations upon generations. From which every matter of this world was set apart. From the mouth of the great eagle. Who is none other than the holy Rav, the Tzadik, yesod olam [foundation of the world], the holy luminary, the man of G-d, our teacher and master, Rav Nassan, of saintly and holy memory. And he was the foremost disciple of our teacher and master, Rav Nachman of Breslov, of saintly and holy memory. Who left behind — [left behind] — after him a blessing over all four sections of the Shulchan Aruch, and called them by the name Likutay Halachoas. And now G-d has illuminated my spirit, and I gleaned — gleanings after gleanings — a few kernels of wisdom and understanding from the books of Likutay Halachoas aforementioned, and from the books of Likutay Moharan. So that they may serve as a handhold for every person, to be for them a ladder by which to ascend to the heights above, rung by rung through the holy character traits and the service of G-d.
# Aitzoas Yesharoas — Sections 2–6
URL: https://ajew.org/reader-plain/aitzoas-yeshuroas/1/2/
# Aitzoas Yesharoas — Sections 2–6
Source: https://ajew.org/reader/aitzoas-yeshuroas/1/2
## Segment 1
עצות ישרות
Sections 2 through 6 · Continuing the Alef-Bais
## Segment 2
ספר עצות ישרות
Through separating challah [the portion of dough set aside for the kohen] one merits that the bread and the food should be in the aspect of mazonah d'nishmasa — nourishment of the soul — in the aspect of the eating of the Tzaddikim, the aspect of: "A Tzadik eats to the satisfaction of his soul" [Proverbs 13:25].
## Segment 3
הקדמה
There are truly righteous Tzaddikim who are holy in truth and who have broken the desire for eating completely — to the point that they cannot eat except the very slightest amount, and even this small amount that they eat is in awesome holiness — to the point that all their food and nourishment is not the food and nourishment upon which the [rest of the] world is sustained. For their food is in the aspect of the mon [manna] — which is lechem abirim, the bread of mighty ones, the food of the angels. And a person can merit that all his food and his meal should be in the aspect of the lechem hapanim [the showbread in the Temple]. And there are Tzaddikim who have merited that all their food is only from the sparkling of the holy letters [osiyos kedoshos] that are within the thing he eats and drinks — it is thus found that such Tzaddikim do not eat and drink the food and drink of other human beings at all; rather they eat and drink holy letters, etc.
## Segment 4
ספר עצות ישרות מסודר על פי אלף בית מעט הכמות ורב האיכות. והמה אמרות טהורות. ודרך ישר לאדם יורות. להלך בהם לדורי דורות. אשר מכל דבר תבל היה נבדל. מפי הנשר הגדול. הלוא הוא הרב הקדוש, צדיק יסוד עולם, בוצינא קדישא איש אלקים מורנו ורבנו הרב רבי נתן זכר צדיק וקדוש לברכה. והוא היה תלמיד מובהק של מורנו הרב רבי נחמן זכר צדיק וקדוש לברכה, מברסלב. אשר השאיר השאיר אחריו ברכה על כל ארבעה חלקי שולחן ערוך, וקראם בשם לקוטי הלכות. ועתה האיר ה' את רוחי ולקטתי לקוטי בתר לקוטי מעט גרגרי חכמה ותבונה מספרי לקוטי הלכות הנ"ל ומספרי לקוטי מוהר"ן. להיותם לאחיזה ביד כל אדם, להיות להם לסולם לעלות במרומי מעלה במדרגות המדות הקדושות ועבודת השם:
יסוד התשובה ומעלות ההתחזקות למלט נפשו משחת הוא לא בצומות וסיגופים, אלא לחזק באלו שלשה דברים: אהבת השם ואהבת ישראל ואהבת התורה, כמו שמבאר בספר "בוצינא דנהורא", שפעם אחת שאלו להבעל שם טוב, זכרונו לברכה, מהו עקר העבודה הלא אנו יודעים ואבותינו ספרו לנו, שבימים הקדמונים היו אנשי מעשה מתענין משבת לשבת, ואתם בטלתם את הדבר הזה, שאמרתם, שכל אדם שהוא מתענה עתיד לתן את הדין, שנקרא חוטא, שמענה את נפשו על כן הגידו נא לנו מה עקר העבודה. והשיב להם הבעל שם טוב, זכרונו לברכה: אני באתי לעולם הזה להראות דרך אחר, שיראה אדם להמשיך על עצמו שלשה דברים הללו, הינו:
אהבת השם ואהבת ישראל ואהבת התורה, ואין צריך לעשות סגופים, עין שם עוד מענין זה:
וכבר ידוע ומפורסם מקצה העולם ועד קצהו גדל קדושת אדוננו מורנו ורבנו, אור האורות וכו', הרב רבי נחמן, זכר צדיק לברכה, בעל המחבר הספרים הקדושים לקוטי מוהר"ן ושאר ספרים קדושים ונוראים מאד, ונראה לכל המעין בספריו הקדושים גדל עמקות עצותיו באהבת השם וכו'. והנה ביותר מכל תלמידיו הקדושים סמך ידיו על תלמידו הקדוש, הרב הצדיק רבי נתן, זכר צדיק לברכה, בעל המחבר הספרים הקדושים לקוטי הלכות ושאר ספרים קדושים. ועתה, בעקבא דמשיחא, שנתפשט החשכות הנורא מאד מאד, רחמנא לצלן, הן באמונת השם, הן באמונת הצדיקים, אשר גם נביאינו הראשונים, זכרונם לברכה, ראו כן תמהו, איך יוכלו בני ישראל הקדושים להתחזק ביראת השם בתוך החשכות הנורא הזה, כמצינו בכמה מקומות, ומבאר בזהר הקדוש וזה לשונו: רבי שמעון זקף ידו ובכה ואמר: וי מאן דיזדמן בההוא זמנא, וזכאה חולקא מאן דיזדמן וישתכח בההוא זמנא. וי מאן דיזדמן בההוא זמנא בגין דכד ייתי קודשא בריך הוא לפקדא לאילתא, יסתכל מאן אנון דקימין בהדה, בכל אנון דמשתכחין עמה, בכל עובדוי דכל חד וחד, ולא ישתכח זכאי, דכתיב: ואביט ואין עוזר, וכמה עקתין על עקתין לישראל. זכאה מאן דיזדמן וישתכח בההוא זמנא, בגין דההוא דיתקים בההוא זמנא בהמנותא, יזכה לההוא נהירו דחדוה דמלכא וכו', עין שם. וגם מבאר בדברי חכמינו זכרונם לברכה, במסכת סוטה: רבי אליעזר הגדול אומר: מיום שחרב בית חמדתנו שרי חכימיא למהוי כספריא וכו', חוצפא יסגי ויקר יאמיר וכו', וחכמת סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת, נערים ילבינו זקנים, גדולים יעמדו מפני הקטנים וכו', עין שם. ברוך השם, אשר הקדים רפואה למכתנו, ושלח לנו מושיע, נחל נובע, הוא אדוננו מורנו ורבנו הקדוש, זכר צדיק וקדוש לברכה, אשר הוא ותלמידו הקדוש, זכר צדיק וקדוש לברכה, הודיעו לנו רב רחמנותו של הקדוש ברוך הוא עלינו עד אין חקר, אך דבריהם הקדושים והתחזקויותם העצומים מפוזרים בהתורות הקדושים, שבספרי ה"לקוטי מוהר"ן" ובספרי ה"לקוטי הלכות", וראה ראיתי, אשר עתה בתקף הגלות והחשכות, בעקבא דמשיחא, יש רבים מאחינו בני ישראל, שמשתוקקים מאד לעבודת השם, אך נדמה להם, כי אין להם תקוה, חס ושלום. לזאת באתי, אנכי הצעיר, ולקטתי וקבצתי דברי ההתחזקות, שנדפסו בספרים הקדושים "לקוטי מוהר"ן" ובספרי "לקוטי הלכות" ומספר "לקוטי עצות החדש", שחבר הרב הקדוש מטשערין, זכר צדיק לברכה, ועוד משאר ספרים הקדושים, להדפיסם בכרך הקטן הזה, למען יוכל כל איש לרוות נפשו הצמאה, וידע, אשר עדין לא אבדה תקותו, חלילה:
וקראתי שם הספר עצות ישרות, והמה עצות נכונות בדרכי השם, והתחזקות נפלאה להמשיך על עצמו שלשת הדברים הנ"ל, ולהתעורר בהם לראות, שאין שום יאוש בעולם, ואפלו אם נפל כמו שנפל, רחמנא לצלן, אוף על פי כן השם אתו, כמובא ב"לקוטי הלכות", הלכות נטילת ידים, הלכה ו', אות פב. ורשמתי אצל כל אות ואות שבחבר הזה מקור מוצאו, ואם ירצה המעין לעין, יעין שם ויבין הענין בשלמות יותר. וסדרתי אותם על פי אלף בית. ונזכה לקימו באמת, עד שנזכה לשוב בתשובה שלמה, לעשות רצון השם בלב שלם אמן, כן יהי רצון:
But one must guard oneself very much — for there are hypocrites and liars who make themselves resemble [another, like] a monkey before a human being. And they accustom themselves to eat little on account of pride and arrogance of spirit, in order to be honored and esteemed through this — because they see that this matter is considered important nowadays, and they think that on account of this they will be accepted as a rebbe and leader. Even though they have not yet begun to break any desire or character trait whatsoever, and have not even begun to break the desire for eating at all — they merely eat little for the sake of honor, as above.
## Segment 5
אמת ואמונה
One who is careless, G-d forbid, about the washing of hands [netilas yodayim] and eats without washing — this is in the aspect of the blemish of eating from the Tree of Knowledge, which encompasses all the sins in the Torah. And from there is the primary hold of the sitra d'mesava [the impure side], the defilement of the serpent. And therefore our Sages of blessed memory said that he is liable to death — in the aspect of: "For on the day you eat from it, etc." [Genesis 2:17].
## Segment 6
א.
עקר הגשר לעבר עליו בזה העולם, הוא אמת, כי האדם צריך לעבר בזה העולם על גשר צר, והעקר שלא יתפחד כלל. ולזכות לזה, לעבר ע הגשר צר של זה העולם, הוא על ידי אמת, כמו שאומרין העולם, שעם אמת יכולין לעבר את כל העולם, כי עקר הוא אמת, שעל זה עומד כל העולם ומלואו, וכל הבלבולים והמניעות שיש להאדם מעבודת השם, שהעקר הוא מניעת המח, עקר העצה לעבר עליהם, הוא אמת, שהוא מורה דרך להאדם לעבר על הכל בחינת: שלח אורך ואמתך, המה ינחוני, וכמו שכתוב: אהלך באמתך, כי האמת הוא הגשר דקדושה, שעל ידו עוברים בתוך כל המים השוטפים ונצול מכולם, שזה בחינת קריעת ים סוף, שהלכו ביבשה בתוך הים בזכות יעקב, שהוא בחינת אמת, וזה שפרש רש"י על פסוק: ויעבר את מעבר יבק: עשה עצמו כגשר, כי יעקב הוא בחינת אמת, שהוא הגשר לעבר עליו בשלום. (הלכות תפלין, הלכה ה', אות מא):
But through washing the hands one draws upon himself purity from the aspect of: "And a river goes out from Eden" [Genesis 2:10] — which is the aspect of the sea of wisdom [yam hachochmah]. And then his eating is in the aspect of: "From every tree of the garden you may surely eat" [Genesis 2:16] — the aspect of eating in holiness, the aspect of the mon, in which the illumination of the ratzon [Divine will] shines, as above.
## Segment 7
ב.
מי שכונתו אל האמת, וחוגר עצמו למלחמה בשביל האמת הוא מנצח תמיד, כי כל מה שעושה איזה עובדא לצרך מלחמת מצוה זאת, הוא מנצח בזה מיד, מאחר שכונתו לשמים באמת על כן אף אם אינו זוכה לנצח המלחמה בשלמות, אוף על פי כן בזה בעצמו שאוחז הכלי מלחמה בידו ללחם נגד שונאי השם, שהם היצר הרע וחילותיו וכו', בזה בעצמו הוא נקרא כבר מנצח, כי כל עובדא ותנועה קלה, שהאדם מתגבר בשביל לעשות רצונו יתברך שמו, הוא יקר מאד בעיני השם יתברך, ותכף הוא מנצח הרבה, נצחון אמתי ונצחי, כי רק זה עקר הנצחון האמתי, כי זה הנצחון ישאר קים לנצח, כי לית רעותא טבא דאתאבד, וזה מרומז בזהר הקדוש בענין הארבעה מינים שבלולב, שאמר שם: מאן נצח מאן דאחד מאני קרבא בידוי, כי תכף כשאוחזין הכלי מלחמה ללחם עם המונעים אותו מנקודת האמת, בזה בעצמו כבר נצח הרבה כנ"ל. (הלכות ברכת הראיה, הלכה ה', אות ט, יט):
Through prayer, one thereby strengthens and repairs his soul and purifies his blood — within which the soul is clothed — and he can afterwards eat and thereby repair the souls that are clothed within the food. This is not the case before prayer. And therefore it is forbidden to eat before prayer.
## Segment 8
ג.
לפעמים יכול האדם לפל, חס ושלום, על ידי האמת דיקא, כי יודע בנפשו, שבאמת קלקל ופגם הרבה, וגם עתה הוא כמו שהוא, ועל כן מסיתו הבעל דבר לדחותו לגמרי, חס ושלום, על ידי האמת שלו, כמורגל זאת בפי כמה אנשים, והרבה יצאו מעולמם לגמרי על ידי האמת הזה אבל כבר גלו לנו הצדיקי אמת, שהאמת לאמתו אינו כן, כי צריך כל אדם להתחזק עצמו בהשם יתברך תמיד ולקים בחינת: אם אסק שמים שם אתה, ואציעה שאול הנך, שאפלו בשאול תחתיות, חס ושלום, ידע ויאמין, שהוא סמוך עדין להשם יתברך, ואין שום יאוש בעולם, ויכולין לשוב גם משם ולהתקרב להשם יתברך באמת, כי בודאי צריכין לשמר את עצמו מן החטא, ואפלו מפגם כל שהוא, אבל אוף על פי כן, אפלו אם נכשל כמו שנכשל, אפלו אלפים ורבבות פעמים, חס ושלום, אוף על פי כן בכל עת ורגע חסדי השם לא תמנו, ויכולין לקרב עצמו להשם יתברך בכל עת ומכל מקום שהוא, כי לגדולתו יתברך אין חקר, ועל ידי תשובה וצעקה ותפלה ותחנונים הרבה יכול להתהפך הכל לטובה בחינת "עוונות נתהפכין לזכויות", וזהו עקר האמת לאמתו וכן כל המחלקת על צדיקי אמת, הן המחלקת מחסידים וכשרים, בפרט של המחקרים הנוטים לדרכי הכפירות, רחמנא לצלן, הכל הוא על ידי האמת המבודה שלהם, כי האמת נעשה עדרים עדרים, וכל אחד אומר שאצלו הוא האמת, ועל כן ברב ספרי המחקרים צועקין רק על האמת אוי להם ולהאמת המזויף שלהם, שהוא תכלית השקר והכפירות, רחמנא לצלן. נמצא מבאר, שהאמת בעצמו צריך שמירה מעולה, שלא יטעה, חס ושלום, על ידי על ידי האמת, וזה בחינת השומר אמת לעולם, וזה בחינת: חותם בתוך חותם, כי עקר החותם הוא אמת בחינת "חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת", רק החותם בעצמו צריך עוד חותם, כי האמת בעצמו צריך שמירה גדולה כנ"ל, וזה עקר שלמות התשובה, שהוא בבחינת "בקי בעיל בקי בנפק", בחינת: אם אסק שמים וכו', ואציעה שאול וכו', כמבאר במקום אחר, שזה בחינת שני החותמות הנ"ל, כי בודאי צריכין לחתם את עצמו ולילך בדרך האמת כסדר, לבלי לנטות ימין ושמאל, רק אדרבא, ילך מדרגא לדרגא בעבודתו יתברך, עד שיזכה בכל פעם להשגה יתרה, שזה בחינת תשובה על תשובה, אך כל זה האמת הוא עדין רק בחינת חותם הראשון, כי באם, חס ושלום, יעבר עליו איזה ירידה, חס ושלום שזה בחינת ונפק, אזי יוכל לפל לגמרי על ידי זה האמת, כי לא די, שלא זכה לעלות ביותר לכנס לפנימיות הקדושה ביותר, אף גם שירד ונפל ויצא חוץ לקדושה, חס ושלום, על כן צריך החותם הזה עוד חותם, שזה בחינת האמת לאמתו של בחינת בקי בנפק הנ"ל, ולקים ואציעה שאול הנך, כי בהכרח שיעבר על האדם עליות וירידות הרבה, אך העקר הוא, שיחזק את עצמו ולא יניח את מקומו לעולם, שזה בחינת גמר החותם, בחינת חותם בתוך חותם כנ"ל, וזה עקר שלמות דרכי התשובה, עד שעל ידי זה זוכין לתשובה שלמה, ולעשות בכל פעם תשובה על תשובה כנ"ל. ותשובה הוא בחינת "אהיה", כמבאר בפנים, ואהיה פעמים אהיה גימטריה "אמת", הינו בחינת התשובה שלמה והאמת לאמתו הנ"ל, ובכל זה אנו עוסקין מראש השנה עד הושענא רבא, שאז מתקנין בחינת חותם בתוך חותם, כמבאר בפנים. (הלכות שבת, הלכה ז' אות נח, סג סד):
The essential repair of eating in holiness is through tzedakah [charity]. And therefore one must set aside for tzedakah before eating, and to invite a poor person to one's table — as is explained in the holy books. And this is because through tzedakah one becomes a vessel [keli] to receive the flow of the supernal delight [no'am ha'elyon] — which is the essential repair of eating: to bind the taste and pleasantness of the food and drink to its root, to the aspect of the supernal delight, as above.
## Segment 9
ד.
עקר הרחמנות, שצריכין לרחם על ישראל, היא להכניס בהם האמת, ולהוציאם על ידי זה מעוונותיהם, ולקרבם להשם יתברך, וזה בחינת: תתן אמת ליעקב, חסד לאברהם שעקר החסד לאברהם, שעושה עמנו השם יתברך, הוא מה שנותן האמת ליעקב. (הלכות חנוכה, בהשמטות סוף ארח חיים ג'):
All manner of treifos [forbidden foods] derive from the aspect of the blemish of the bris. And therefore there are seventy categories of treifah — corresponding to the encompassing evil of the seventy nations, all of whom are deeply sunk in this desire. And through eating b'kashrus [in ritual fitness] — that is, being perfectly guarded from nevailos [improperly slaughtered animals] and treifos, etc. — through this, foolishness [kesiluth] is subdued, and one merits the repair of da'as [knowledge/awareness] and the repair of the bris, and livelihood with ease.
## Segment 10
ה.
על ידי שמשים נפשו כעפר, על ידי זה זוכה להסתכל על האמת לאמתו, שיתגלה לו אור האמת, עד שיתגבר על ידי זה בחשק ורצון דקדושה חזק כל כך, עד שישבר כל המניעות, ויזכה להתקרב אל הקדושה. (הלכות הכשר כלים, הלכה ד' אות יח):
The essential act of birurim [extraction of the holy sparks] occurs most of all in the eating of meat — which is of the animal kingdom, within which there are vitality and souls. Therefore certainly it is impossible to eat meat properly except through attachment [hiskasherus] to Tzaddikim, through whom we have the power to extract [levorar].
## Segment 11
ו.
צריך כל אחד להתפלל לפני השם יתברך ולהתחנן לפניו, מאחר שכולנו בני יעקב, שהוא עצם האמת כמו שכתוב: תתן אמת ליעקב. נמצא, כולנו בני יעקב אנחנו, זרע אמת, על כן בזכות יעקב ירחם גם עלינו השם יתברך, שנזכה להסתכל רק על האמת ולגלות האמת בעולם, שעל ידי זה נזכה להתחזקות הרצון דקדושה ולשבר כל המניעות ולהתקרב אל הקדושה כנ"ל וכו'. (שם, אות כח):
And therefore our Sages of blessed memory said — [said]: "An am ho'oretz [unlearned person, one unattached to Torah sages] is forbidden to eat meat." For an am ho'oretz — as our Sages of blessed memory said — is even one who has read Torah and studied Mishnah but has not attended upon Torah scholars [shimesh talmidei chachamim]. That is: one who is not attached to the truly righteous and wise — certainly it is impossible for him to eat meat, since he has no power to extract the souls and holy sparks [nitzotzos] that are within the meat, as above.
## Segment 12
ז.
מכל המקומות יכולין לחזר להשם יתברך על ידי האמת, דהינו כשיודעין האמת לאמתו וכל אחד מכיר את מקומו, כי עקר הפגם הוא על ידי שקר, בחינת היכלי התמורות, שממירין טוב ברע ורע בטוב, שזה בחינת עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפינחס אבל כשמכיר את מקומו ומשים נפשו כעפר ורואה שפלותו באמת וגדל רחוקו מהשם יתברך, אף על פי שבאמת הוא כך, אף על פי כן יכול על ידי זה לחזר ולשוב להשם יתברך. (הלכות נותן טעם לפגם, הלכה ב):
Through one's not being careful about the foods of gentiles [akum] and wine that a gentile has touched — through this the encompassing evil clings to him, and he can come through this to a very serious blemish of the bris, G-d forbid. And through being careful about their food and their wine — through this he merits the repair of the bris and the revelation of Torah secrets.
## Segment 13
ח.
מי שרוצה למלט נפשו מאש המחלקת, הינו שלא יחזיק במחלקת, חס ושלום, עקר הצלתו על ידי אמת. (הלכות רבית, הלכה ה', אות יא):
It is not fitting to drink wine and intoxicating beverages except in small measure to broaden the mind [l'harchiv da'as] — and even this, specifically on Shabbos and Yom Tov and at a seudas mitzvah [a meal in honor of a commandment]. And even this only when one has merited to be attached to the truly righteous Tzaddikim who have already merited the holiness of the bris to the ultimate degree of perfection — and through them every person can draw upon himself the holiness of the bris, which is the aspect of the holiness of Shabbos, the aspect of the seventy faces [shivim panim], the aspect of the seventy souls of the house of Yaakov. And then, specifically, one can drink a little wine on Shabbos and Yom Tov to gladden his soul and broaden his mind — so that he can awaken himself to feel more deeply the sweetness and the pleasantness and the agreeableness of the holiness of Torah, the holiness of Israel, the holiness of Shabbos, which is drawn upon us through the power of the truly righteous Tzaddikim, as explained in the inner teachings.
## Segment 14
ט.
אפלו אם נפל האדם למקום שנפל, חס ושלום, אפלו אם החשך מסבב אותו מכל הצדדים, אוף על פי כן כשמאמין בהשם יתברך באמת בפשיטות, שמאמין בהשם אחד וצועק אליו יתברך באמת: אלי, אלי, למה עזבתני, עזבתני, ומתחנן אליו באמת, אזי האמת מאיר לו לצאת מאפלה לאורה, אף גם הוא זוכה לעשות פתח גם לאחרים, ולהוציאם מהחשך ולהחזירם בתשובה. (הלכות דינים, הלכה כ', אות כ):
And even then one must be extremely careful to drink in measure — [in measure] — and in proper weight, to merit that it be in the aspect of the wine that gladdens [yayin hamesamaich], to merit through the joy of holiness to cleave to G-d, to Torah, and to the Tzaddikim, and to feel more deeply the greatness of G-d and of Torah and of the Tzaddikim — each person according to what he measures in his own heart.
## Segment 15
י.
עקר פגם אדם הראשון וחוה היה על ידי שהנחש הסית והטעה אותם מן האמת אל השקר, ועקר הפגם וההסתה היה על ידי האשה, שהיא כנגד הבחינה השנית של האמת, שהוא רק בבחינת חלון, שמשם עקר אחיזתם מחמת מעוט וצמצום האור שבו כנ"ל ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה: היא כבתה נרו של עולם, "נרו" דיקא, כי עקר האור הוא אמת, וזה בחינת שלש המצוות שנתנו להאשה, כי על ידם מתקנין הפגם וממשיכין אור האמת כמבאר בפנים. (שם, אות כד):
But those who establish themselves habitually with wine even on weekdays [yemei hachol] — and not only is all of this not sufficient for them, but through it they come to mockery [leitzanus] and controversy, and dispute with the truly righteous Tzaddikim — and even those people who are somewhat upright, who are not stirred by the drinking of wine toward outright mockery, but rather who err through it — for through the drinking he errs and misleads himself, until he inverts the truth and speaks perversely against those who truly fear G-d, because it seems to him that they have deviated from the truth, G-d forbid — and all of this error comes to him through excessive drinking of wine — regarding this it is said: "Whoever errs through it will not become wise" [Proverbs 20:1]. And their blemish and ruin through this is very great, as explained in the inner teachings.
## Segment 16
יא.
על ידי עדות שקר, חס ושלום, פוגמין בשני שמות הקדושים שהם: השם, אלקים ועל ידי עדות אמת מיחדין שני השמות הקדושים הנ"ל בבחינת: וה' אלקים אמת, וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שפסוק: אני השם אלקיכם, שבסוף קריאת שמע, הוא כנגד דבור: לא תענה. (שם, אות כז):
The essential eating in holiness is commensurate with the repair of the bris. For: "A Tzadik eats to the satisfaction of his soul" [Proverbs 13:25] — and a Tzadik is defined as one who guards the holy bris [man d'natur bris kadisha], as is known.
## Segment 17
יב.
אם אפשר לזכות לאמת בשלמות כי אם כשאינו נצרך לבריות, שאז דיקא האמת בשלמות. אך לכאורה קשה: אם כן, רב העולם נצרכים לבריות, כי צריכים רובם לקבל טובה זה מזה, ומאחר שהוא צריך לחברו לאיזה דבר, אם כן הוא בכלל נצרך לבריות, וכן כל הצדיקים הגדולים, כל פרנסתם ממה שמקבלים מהמון עם, אם כן לפי זה הם רחוקים, חס ושלום, מן אמת אך באמת, עקר התכלית שצריכין לידע, כי אין עוד מלבדו, אין עוד ממש, דהינו שאין שום דבר נמצא בעולם, רק הוא יתברך לבדו, וכמו שכתוב: וידעת היום וכו' השם הוא האלקים וכו' אין עוד אין עוד ממש, כי אין שום דבר נמצא בעולם כלל כלל לא, רק הוא לבדו יתברך, וכלא קמה כלא חשיב לא ממש, כי הכל בטל במציאות ממש נגדו יתברך, ועל כן כשמקבלין מאחד פרנסה או הטבה אחרת, הוא מקבל ממנו יתברך בעצמו, מאחר שיודע שהכל אין ואפס, והפעל נכלל בהכח, ואזי הוא מקבל רק מהכח הראשון, דהינו מהבורא יתברך. וזה עקר בקשתנו:
ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם, דהינו שלא לטעות ולחשב שהוא מקבל מהבשר ודם ממש, רק שידע, שאפלו כשהוא מקבל טובה מחברו, הוא מקבל רק מהכח הראשון, שהוא הבורא יתברך, ואז הוא בודאי אינו נצרך לבריות, אף על פי שהוא מקבל מהם, וזה בעצמו בחינת אמת, כי זה עקר האמת. כשיודעין שהפעל מקושר בכח, ואין שום דבר בלעדיו יתברך, רק כולו חד - אז דיקא זוכין לאמת, כי אמת הוא רק אחד, וכמבאר במקום אחר, דהינו כשיודעין שהכל אין נגדו, אין ממש, ואחר הבריאה הוא ממש כמו קדם הבריאה, כי הפעל מקושר בהכח באחדות גמור, ואזי הוא בחינת אמת. ודבר זה אי אפשר להסביר, רק כל חד כפום מה דמשער בלבה. (הלכות מתנת שכיב מרע, הלכה ב' אות ב):
Through blemished eating — especially through eating that which is forbidden, G-d forbid — through this the yirah [fear of G-d] is greatly blemished, and the fallen fears [yiros hanefilos] grow stronger — outer fears — which are the aspect of the husk of Amalek, may his name be blotted out.
## Segment 18
יג.
האמת הוא בחינת נר השם וכו' חופש כל חדרי בטן, כי על ידו יכולין לחפש כל חדרי בטן ולצאת מאפלות החשכות הבא בכל חדרי בטן, שהם כלל התאוות והמדות רעות וכו', והאמת יוכל להאיר בכל חדרי בטן למצא עצה והתחזקות לשוב מכולם להשם יתברך, כי אפלו כשנדמה להאדם שיודע האמת, רק שהתאוות מתגברים עליו כל כך, עד שאין בכחו לעמד כנגדם גם זה שקר, ואם ימשיך עצמו אל האמת, בודאי יהיה לו כח ועצה להמלט מהם, כי אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם עם בריותיו, ואין הקדוש ברוך הוא שולח על האדם נסיון וכו', שלא יוכל לעמד בו ועוד יש בזה הרבה לדבר, כי אי אפשר לבאר אמתת האמת, שצריך האדם בכל יום ובכל שעה לפי בחינתו, ובפרט בענין ההתחזקות. (הלכות גנבה, הלכה ה', אות יד):
When one wishes to come to the Land of Israel — where the encompassing totality of all the holinesses resides — then the obstacles and hindrances intensify and spread, drawn from the begodim tzo'im [soiled garments], which cannot be subdued except through the power of Torah and the Tzaddikim, and primarily — through the power of the graves of the Tzaddikim who have already departed and come to their rest.
## Segment 19
יד.
עקר התגברות השקר והרע והחשך הוא בענין הזווג והפרנסה, כי דיקא מחמת שיש בהם קדושה גבוה מאד והם בבחינת אמת, על כן מתגבר הרע והשקר להעלים הקדושה ועצם האמת שיש בזה לגמרי, ועקר התקון לזה הוא על ידי הצדיק האמת, שמאיר נקודת האמת בלב כל אחד מישראל, שימשך עצמו בכל עת רק אל נקודת האמת לאמתו, ועל ידי זה זוכין לצאת מתוך החשך לאור גדול, וזוכין לזווג ופרנסה בקדושה גדולה. (שם, אות כה, לא):
And therefore when Caleb saw that the counsel of the spies was growing very strong — seeking to blemish the holiness of the Land of Israel — he went and prostrated himself upon the graves of the Fathers. And likewise at the beginning of the redemption from Egypt, which was for the purpose of coming to the Land of Israel, it is written: "And Moshe took the bones of Yosef with him" [Exodus 13:19] — corresponding to the grave of the Tzadik.
## Segment 20
טו.
עקר מעלות ההסתכלות וראית פני הצדיק, שזוכין על ידי זה לכל התקונים המבארים בפנים, הוא רק כשהוא באמת ובאמונה, שאז נקרא ראיה, כי כשרואה פני הצדיק ואינו מאמין בו, אין זה נקרא ראיה כלל, כי באמת אינו רואה את הצדיק כלל, מאחר שלפי דעתו אינו צדיק, כי אינו מאמין בו נמצא שאינו רואה את הצדיק כלל. (הלכות תפלין, הלכה ו, אות יב):
The essential holiness of the Land of Israel is through the revelation of ratzon [the Divine will] that shines there — that is, to believe that everything is guided solely by His blessed will and His Providence alone. And this is the aspect of: "For Your servants desired her stones" [Psalms 102:15] — for they are in the aspect of the revelation of the ratzon.
## Segment 21
טז.
כל זמן שלא זכה האדם לידע מי הוא הצדיק האמת, שצריך להתקרב אליו ולהתדבק בו, אזי צריך להאמין ולהתדבק בכל הצדיקים, אף על פי שחולקין זה על זה. לא כמו הליצנים שאומרים, שמאחר שחולקים הצדיקים זה על זה - הוא שומע דברי שניהם וחולק על שניהם, כי זהו דברי ליצנות, ונוגעין בכפירות, רחמנא לצלן, רק האמת הוא להפך - שצריך להאמין בכולם, ולבלי להסתכל כלל על המחלקת שביניהם, מאחר שכולם מזהירים אותו לקים תורת משה, שבכתב ושבעל פה, כי רק מהאנשים מהאנשים הכופרים, ההולכים בדרכי החקירה, הרוצים להטות מתורת משה ללמד חכמות חיצוניות וכו', מהם צריכין להתרחק בתכלית הרחוק, אבל כל מי שמנהיג על פי על פי התורה, כפי שמסרו לנו רבותינו הקדושים בגמרא, ופוסקים וספרי יראים, המיוסדים על פי דבריהם הקדושים - בהם צריכים להתדבק, בכולם, כמו שכתוב: ובו תדבק ואמרו רבותינו זכרונם לברכה:
הדבק בתלמידי חכמים. וזה בחינת יום טוב שני של גלויות, כי כמו שמחמירין מחמת ספק ועושין שני ימים טובים, כמו כן צריכין מחמת ספק להתקרב לכל הצדיקים, ההולכים על פי התורה, כי קדושת יום טוב היא בחינת קדושת הצדיק, כידוע. (הלכות תפלת המנחה, הלכה ו' אות יב):
The essential holiness of faith and of holy wisdom — which are the very essence of life and the sacred length of days — is in the Land of Israel, in the aspect of: "So that your days may be many, etc., upon the land" [Deuteronomy 11:21]. And in the diaspora [chutz la'oretz] there is no vitality whatsoever — only through what one does by rising early and staying late in the synagogues and houses of study, and praying and learning and reciting the Kriyas Shma — through this one draws the holiness of the Land of Israel into the diaspora as well. For these are in the aspect of a mikdash me'at [miniature sanctuary], as our Sages of blessed memory said — and this is the very essence of our vitality during the time of exile.
## Segment 22
יז.
העקר הוא אמונת חכמים, כי העקר הוא התכלית, וצריך כל אדם לחוס על עצמו ולחשב תמיד בכל יום על תכליתו הנצחי, ומה יהיה סופו וכו' ולזכות לתכלית הטוב באמת, אי אפשר כי אם על ידי אמונת חכמים כי אי אפשר להאדם להגיע ולחזר למקור נשמתו כי אם על ידי על ידי החכמים הצדיקים אמתיים, כי אפלו כשרים ויראים ועוסקים בתורה אינם יכולים להגיע לשלמותם כי אם על ידי החכמים והצדיקים אמתיים, מכל שכן מי שפגם איזה פגם, פגם, מכל שכן מי שפגם ועבר הרבה, חס ושלום, כמצוי עכשו בעוונותינו הרבים, בודאי אי אפשר לרפאתו בגוף ונפש כי אם על ידי הצדיקים הגדולים והנפלאים באמת, שיודעים לדרש את התורה בשלמות באמת, ויודעים שרשי נפשות של כל אחד מישראל בהתורה, ויודעים לפרש ולבאר כל הדרכים והעצות והנתיבות והתחבולות, שצריך כל אדם שבעולם, הרוצה לגשת אל הקדש, באפן שיוכל כל אחד לקבל רפואה לכל מיני חלי הנפש והגוף שבעולם. (הלכות שבת, הלכה ו', אות ג):
Jerusalem is the aspect of complete yirah [fear], and shame, and true humility — through which is the essential repair of holy eating.
## Segment 23
יח.
עקר כלל האמונה הקדושה הוא אמונת חכמים, כי הם ממשיכין לנו האמונה הקדושה בשלמות, כי בלא אמונת חכמים אמתיים גם אמונתו בהשם יתברך אינו בשלמות. (שם אות יא):
Even though we have been supplicating for so many years to return to the Land of Israel and we are still far from there — even so, not a single prayer or cry is ever lost, even of the least of the least. For with each and every cry and prayer, some portion and point of the Land of Israel is conquered — until all the points we have conquered through our prayers will gather together, and then we will return to our land soon.
## Segment 24
יט.
צריכים להודות ולהלל מאד להשם יתברך, כשזוכין לאמונת חכמים, כי על ידי זה נצולין ויוצאין מכל הצרות שבעולם, ברוחניות ובגשמיות וזה בחינת מודים דרבנן. (שם אות יט):
And even one who is very blemished and has no power in his cry and prayer to conquer any point or portion of the Land of Israel — even so, his cry accomplishes a great deal. For he is in the aspect of a mecho'ah [formal protest] — as is explained in the laws of chazakah [presumption of ownership of land]: that as long as one protests, the presumption of the one holding [the land] is of no effect whatsoever. Therefore, even though they have seized the Land of Israel from us — which is our land and our inheritance — and we do not have the power to extract it from them on account of the blemish of our deeds, even so, we pray and cry out every single time that the Land of Israel is ours, for it is our inheritance. And through this we make a mecho'ah [formal protest] against the sitra achra [the other side], so that they know that their presumption [chazakah] is no [presumption] at all — for the Land of Israel is ours from our forefathers, and in the end we will take it from their hands, with G-d's help.
## Segment 25
כ.
צריך האדם לזהר, שלא לכנס לחקר במה שאין לו רשות בבחינת: במופלא ממך אל תדרש וכו', ותכף כשרואה מבוכה, שאי אפשר להשיגה ולהבינה - יברח משם, ויסמך רק על אמונה ומי שפוגם בזה, הוא בחינת פגם אכילת בשר בחלב. (הלכות דברים היוצאים מן החי, שבהלכות סימני בהמה וחיה טהורה, הלכה ד' אות מ):
The mention of the names of the Tzaddikim is a wondrous and exceedingly — [exceedingly] — awesome thing, and is of very great benefit for the service of G-d, as is explained elsewhere. It is also a segula [-propitious means] to merit through this the Land of Israel — for it is impossible to come to the Land of Israel except through the power of the truly righteous Tzaddikim, in the aspect of: "The righteous shall inherit the land, etc." [Psalms 37:29]. See the inner teachings and Yemei Nassan [the account of his journey] regarding his journey to the Land of Israel.
## Segment 26
כא.
מי שלבו שלם עם השם, ואמונתו חזקה, ומאמין שהכל מתנהג רק ברצונו יתברך - אזי הוא בשמחה תמיד, ואין לו שום דאגה ופחד כלל משום דבר שבעולם. (הלכות כלי היין, הלכה א', אות א):
[See also Likutay Halachoas, Hilchos Netilas Yodayim L'seudah, Halacha 4, note 6, and Hilchos Devorim HaNoge'im B'seudah, Halacha 4, note 6 — and you will understand further.]
## Segment 27
כב.
הטבילה והטהרה במקוה, מסוגל לגדל ולהשלים את האמונה. (הלכות גלוח, הלכה ד', אות טז):
The primary intensification of the yetzer hara in every person is in the blemish of the bris. And after all the enormous efforts and the great self-sacrifice that the truly righteous Tzaddikim sacrifice themselves literally in each and every generation for the repair of the souls of Israel — the soton [adversary] and the yetzer hara still dance among them and stir up strife against Israel — and primarily in this matter. As we find in the days of Moshe Rabbainu himself, peace be upon him — all the efforts he expended for the repair of the souls of Israel — and at the end of his days Bilaam the wicked, may his name be blotted out, came and caused them to stumble in the blemish of the bris.
## Segment 28
כג.
אי אפשר לתקן בשלמות תאות ממון כל זמן שלא זכה לשלמות האמונה, וכן להפך אי אפשר לזכות לאמונה שלמה כל זמן שלא בטל תאות ממון, ואם כן מהיכן יתחיל על כן עקר העצה - רק לצעק להשם יתברך בכל עת, וזהו ההתחלה של כל ההתחלות, ואז יעזר לו השם יתברך, שיזכה לכל התקונים כאחד. (הלכות ערלה, הלכה ד', אות יח-יט):
And sometimes the Tzadik is compelled to depart and to die — and to die — for the sake of this. For given the very extent of the spread of the sitra achra, it is impossible for him to complete the repair fully during his lifetime — only after his passing. And from this blemish come all the obstacles and confusions and battles and controversies that prevent a person from drawing close to holiness, and that hold him back from bringing his holy vitality forth completely from potential into actuality.
## Segment 29
כד.
התורה והאמונה תלויים זה בזה, כי אי אפשר לקים את התורה כי אם על ידי אמונה, כמו שכתוב: כל מצותיך אמונה, וכן אין קיום להאמונה כי אם על ידי התורה. (הלכות דינים, הלכה ד', אות ז):
For all the obstacles to drawing close to holiness come from the impurity of keri [seminal emission] — G-d protect us — for keri is a term of obstruction [lashon meni'ah], as Rashi explains in the portion of Bechukosai on the verse: "If you walk with Me with keri" — and: "And I too will walk with them with keri". That is, through the blemish of keri, G-d protect us, through this He brings upon them enormous obstacles, which are likewise called keri. And from this come all the afflictions and all of the exile — G-d protect us — and this is: "And I will bring them into the land of their enemies" [Leviticus 26:41]. For through this, all enemies and adversaries of holiness intensify greatly — from whom come all the obstacles.
## Segment 30
כה.
על ידי אמונת הרצון, דהינו שמאמין באמונה שלמה, שהכל מתנהג רק ברצונו יתברך, על ידי זה זוכה להארת הרצון, דהינו שיכסף וישתוקק להשם יתברך ולעבודתו יתברך ברצון חזק וכסופים גדולים, כמבאר בפנים. (הלכות ערב, הלכה ג', אות ג):
And the essential repair to shatter all the obstacles and enemies is through the ratzon [will] and the holy desire — through which one merits to shatter all obstacles. And this is what concludes [the verse]: "And then they will accept the iniquity" [Leviticus 26:41] — that is, that all the sins from which all the obstacles come will be transformed into ratzon. And through this: "And I will remember My covenant with Yaakov, etc." [Leviticus 26:42] — that is, G-d will arouse and remember the merit of the great Tzaddikim who dwell in the dust, through whom the essential repair of this sin is achieved. For great are the Tzaddikim in their death more than in their lifetime — and therefore specifically after their passing they complete the repair of this sin, which is the essential repair of the souls of Israel.
## Segment 31
כו.
על ידי שמצמצמין את המח לבלי להתגאות להיות חכם בעיניו, שירצה להשיג יותר משכלו, רק יצמצם מחו, וישפיל עצמו כאזוב וכתולעת, ויסמך עצמו על האמונה - על ידי זה דיקא זוכין לטהר תכלית החיצוניות ולקשר תכלית החיצוניות גם כן אל הפנימיות, שזה בחינת טהרת הפרה אדומה, כמבאר בפנים. (הלכות פקדון, הלכה ד' אות כג):
The essential punishment of being clothed in begodim tzo'im [soiled garments], G-d forbid, comes only through the blemish of the bris — as it is written: "And Yehoshua was clothed in soiled garments" [Zechariah 3:3]. And our Sages of blessed memory said: this was because his sons had married gentile women — for the blemish of the bris is visible in the garments, in the aspect of: "Even in your skirts is found the blood of the souls of the innocent poor" [Jeremiah 2:34] — which is the aspect of the blemish of the bris, which is as if one has shed innocent blood, G-d forbid, as is brought [in the sources].
## Segment 32
כז.
על ידי אמונת חכמים בשלמות, על ידי זה נשמר העולם עם כל עשירויותיהם וחפציהם מכל מיני הזקות וחסרונות. גם צריכין לזה שיהיה אהבה ושלום גדול בין ישראל. (שם הלכה ה', אות ב):
And likewise, the essential repair of the garments — that they should be in the aspect of white garments — depends on the repair of the bris, as is known.
## Segment 33
כח.
עקר עבדות ויגיעת הפרנסה נמשך מבחינת פגם אמונת חכמים, כי על ידי פגם אמונת חכמים נופל לעבדות, ופרנסתו בדחק גדול כל כך, עד שמוכרח להשכיר עצמו לעבד אצל חברו בשביל פרנסה אבל על ידי אמונת חכמים זוכה לחרות לבטל מעצמו על עבדות ויגיעת הפרנסה, ופרנסתו נמשכת לו ברוח ובשפי גדול. (שם, אות כו כז):
One must be very careful to sanctify oneself during [marital] union [sha'as hazivug]. For the entire world depends on this — for the entire world was created only for His blessed honor. And the essential revelation of His blessed honor is through offspring — through the birth and multiplication of human beings, in whom the essential honor resides. Therefore, when one sanctifies himself at that time and intends to beget a son who will magnify His blessed honor — a spirit of holiness is drawn upon the child, and he merits that his children should be upright, who will magnify His blessed honor through them. And thereby he upholds the entire world through this.
## Segment 34
כט.
עקר שלמות אמונת חכמים הוא, כשמפוזר ממונו להחזיק את התלמיד חכם ולהתקרב אליו. (שם, אות כו'):
And conversely, G-d forbid, children who are not worthy are born, through whom His blessed honor is not magnified. And therefore the one who did not sanctify himself at that time and caused all of this — he is as if he destroys the entire world. For the essential sustaining of the world is through the honor aforementioned, and the essential honor depends specifically on offspring, as above.
## Segment 35
ל.
בכל מה שעובר על האדם הן בפרנסה, הן בעבודת השם, ונדמה לו, שאי אפשר לעבד את השם מחמת דחקות הפרנסה ורבוי הבלבולים והרעיונים העוברים עליו - ידע, שכל זה נמשך מפגם אמונת חכמים, ויזכר עצמו בכל פעם על ידי זה לשוב בתשובה שלמה על פגם אמונת חכמים, ויאמין מעתה באמת בכל ספרי הצדיקים והחכמים אמתיים, עד שיזכה על ידי זה לינק מהשכל הכולל, שעל ידי זה נמתק ונתתקן הכל. (שם, אות לב):
When one unlawfully touches the money of his fellow — which is the aspect of the blemish of justice [mishpat], the aspect of: "one who makes himself rich but not through justice" — through this he comes to the blemish of the bris. [The bris.]
## Segment 36
לא.
הפלת נפלים בא, חס ושלום, על ידי פגם אמונת חכמים. (שם, אות לה):
The essential desire for licentiousness [na'of] is drawn through the theft of the baal davar [the accusing force] — who steals and burrows into a person's thoughts through many strategies and schemes and thefts, until he brings him to improper thoughts, G-d forbid. And therefore "You shall not commit adultery" [lo tin'of] is placed adjacent to "You shall not steal" [lo tignov] — for the essential licentiousness comes through the aspect of the theft of the baal davar. And this is the aspect of: "If you see a thief, you run with him — and with adulterers is your portion" [Psalms 50:18] — that is, the verse rebukes: if you saw the thief — which is the yetzer hara — and you ran with him, then through this: "and with adulterers is your portion." For in truth you should have been extremely careful of this thief. For one must guard his thoughts very much — not to be caught in the net of this thief. And you — not only did you not guard yourself from him, but moreover: "you ran with him" — you consented to follow after him, G-d protect us — and through this: "and with adulterers is your portion," as above.
## Segment 37
לב.
מענין הרוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת, המסעיר ומחשיך ובוער עתה בעולם מאד על ידי כתות האפיקורסים, המתגברים בכל יום, ומי יודע מה ילד יום, רחמנא לצלן, אך כבר הקדים לנו השם יתברך רפואה למכה על ידי גדולי הצדיקים האמתיים וכו'. (הלכות נזיקין, הלכה ד', אות כח, ל):
Therefore a person must be careful and guard himself very much — not to be drawn after the evil thoughts that the yetzer hara introduces into his mind through his thefts and strategies. Rather, he should strive with all his strength to banish and uproot the thief from within himself. For in truth, the choice is in the person's hand to banish him — for the thought is in the person's hand to direct it as he wishes, and therein lies the essential free will. Fortunate is he who guards his thoughts well — he shall be called holy.
## Segment 38
~לג.
עקר תקון הברית בשלמות הוא על ידי אמונת חכמים. (הלכות פריה ורביה, הלכה א', אות י):
All the children one merits to beget in holiness, according to the law of our holy Torah — all of them are in the aspect of the repair of the bris. And therefore the inheritance passes to the children — for all the money and livelihood is drawn — [drawn] — from the aspect of the repair of the bris. And through his children, who are in the aspect of — [in the aspect of] — the repair of the bris, receiving his inheritance and the fruits of his labor — through this a repair is drawn for the soul of the departed, as is explained in the inner teachings.
## Segment 39
ערך אכילה
The essential purpose of the commandment to beget children is this: when one begets a soul from Israel, he is adding to the congregation of Israel one soul — through which the houses of holiness multiply exceedingly — [exceedingly] — beyond what mouth can speak or heart can conceive. Through this he causes great and wondrous delights to arise before G-d. And therefore the essential commandment is to beget an upright son — a son who will uphold the Torah and the commandments.
## Segment 40
א.
על ידי שמפרישין חלה זוכין שיהיה הלחם והמזון בבחינת מזונא דנשמתא, בבחינת אכילת הצדיקים, בחינת:
צדיק אוכל לשבע נפשו. (הלכות ציצית, הלכה ה', אות כט):
And even if not every person merits that his children should be Tzaddikim and fully — [fully] — upright — even so, since they are within the fold of Israel, who believe in G-d — [in G-d] — and in His Torah, and his father educates him from his youth to engage in Torah and prayer and to enter synagogues and houses of study, and to be added to — [to] — the holy — [holy] — congregation of Israel, to pray with them together every day and to say: "Hear, O Israel, etc." — behold, this causes wondrous delights before Him, blessed be He, since he has added a soul to the holy congregation of Israel. And perhaps offspring of excellence will emerge from them [yifkon minei banin d'me'alei] — that they will be fully righteous Tzaddikim.
## Segment 41
ב.
יש צדיקים אמתיים, שהם קדושים באמת, ושברו תאות אכילה לגמרי, עד שאינם יכולים לאכל כי אם מעט דמעט, וגם זה המעט שאוכלין הוא בקדושה נוראה, עד שכל מאכלם ומזונם אינו מאכל ומזון שהעולם נזונים ממנו, כי מאכלם הוא בחינת מן, שהוא לחם אבירים, מאכל מלאכים. ויכול האדם לזכות, שיהיה כל מאכלו וסעודתו בבחינת לחם הפנים, ויש צדיקים שזכו, שכל מאכלם אינו רק מהתנוצצות האותיות הקדושות, שבאותו הדבר שאוכל ושותה, נמצא, שצדיקים כאלו אינם אוכלים ושותים מאכל ומשקה של שאר בני אדם כלל, רק אוכלין ושותין אותיות קדושות וכו', אך צריכין לשמר את עצמו מאד, כי יש צבועים ושקרנים, המתדמין עצמן כקוף בפני אדם, ומרגילין עצמן לאכל מעט מחמת גדלות וגסות הרוח כדי להתכבד ולהתיקר על ידי זה, מחמת שרואין, שזה הדבר חשוב עכשו וסוברין, שבשביל זה יקבלו אותם לרבי ומנהיג, אף על פי שלא התחילו עדין לשבר שום תאוה ומדה כלל, וגם תאות אכילה לא התחילו לשבר כלל, רק ממעטים באכילה בשביל כבוד כנ"ל. (הלכות תפלה, הלכה ד', אות ו):
And therefore the essential thing is that he see to educate his sons to walk in the way of the holy faith as we have received it from our forefathers — as it is written: "And you shall teach them thoroughly to your children, etc." [Deuteronomy 6:7] and "and you shall teach them to your children, etc." [Deuteronomy 11:19]. And especially to distance them with every manner of distancing from the wicked sects that have arisen in these generations to cause — G-d forbid — the youth of the Children of Israel to stray from the very foundation of the holy faith, and to teach them external wisdoms and the Tanach with evil commentaries, etc., as is widely known.
## Segment 42
ג.
מי שמזלזל, חס ושלום בנטילת ידים ואוכל בלי נטילה, הוא בחינת פגם אכילת עץ הדעת, שכולל כל העוונות שבתורה, ומשם עקר אחיזת סטרא דמסאבא, זוהמות הנחש, ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה, שחיב מיתה בחינת: כי ביום אכלך ממנו וגו', ועל ידי נטילת ידים ממשיך עליו הטהרה מבחינת: ונהר יוצא מעדן, שהוא בחינת הים החכמה, ואז אכילתו בבחינת: מכל עץ הגן אכל תאכל, בחינת אכילה דקדושה, בחינת מן, שמאיר בו הארת הרצון כנ"ל. (הלכות נטילת ידים לסעודה, הלכה ג', אות ג,ה):
But since the majority of the upright Children of Israel educate their children in the ways of our ancestors from of old — that they spend their days only upon Torah and prayer, etc. — they are thereby adding holy souls to the holy congregation of Israel, and the houses multiply greatly. And therefore their reward is very great — and through this the redemption will come, as it is written: "The smallest shall become a thousand, etc. — I am G-d; in its time I will hasten it" [Isaiah 60:22].
## Segment 43
ד.
על ידי התפלה, על ידי זה מחזק ומתקן את נפשו ומזכך הדמים שלו, שבהם מלובש הנפש, ויכול אחר כך לאכל ולתקן הנפשות המלובשים במאכל, מה שאין כן קדם התפלה, ועל כן אסור לאכל קדם התפלה. (הלכות סעודה, הלכה א'):
A man and a woman are in the aspect of two opposites — for the man's seed is white, from which come bones, etc., and she contributes red, etc. And white and red are two opposites. And it is impossible for there to be offspring except through the aspect of sholom [peace] — which joins the two opposites. And sholom is drawn through faith in the sages — through which comes the essential offspring.
## Segment 44
ה.
עקר תקון האכילה בקדושה הוא על ידי צדקה, ועל כן צריכין להפריש לצדקה קדם האכילה ולהזמין לעני על שולחנו, כמבאר בספרים הקדושים, וזה מחמת שעל ידי צדקה נעשה כלי לקבל השפעת נעם העליון, שזה עקר תקון האכילה - לקשר הטעם ונעימת המאכל והמשקה לשרשו, לבחינת נעם העליון כנ"ל. (הלכות ברכת הפרות, הלכה ד' אות ט):
Our Sages of blessed memory said: "One who does not leave children is called dead." And this is also cited concerning the verse: "A man who dies and has no son" [Numbers 27:8]. But one who leaves upright children is called alive even after his death — for the essential death derives from the blemish of faith in the sages, as explained in the inner teachings. And therefore when he leaves children after him — which is the aspect of the repair of faith in the sages — he is not called dead. Rather, he is alive even then, through the repair [embodied in] his upright children, who engage in the repair of faith in the sages — which is the sum total of all of Torah.
## Segment 45
ו.
כל מיני טרפות נמשכין מבחינת פגם הברית, ועל כן יש שבעים טרפות כנגד הרע הכולל של שבעים לשון, שכולם משוקעים בתאוה זו מאד, ועל ידי אכילה בכשרות, דהינו שנשמרין בשלמות מנבלות וטרפות וכו', על ידי זה נכנע הכסילות, וזוכין לתקון הדעת ולתקון הברית ולפרנסה ברוח. (הלכות טרפות, הלכה א', אות א-ב):
The essential sadness and worry about livelihood comes from having no bitochon [trust] in G-d. And the essential blemish and deficiency of bitochon derives only from the aspect of time [zman] and place [mokom]. For in truth G-d constantly bestows His good bounty without interruption for even a moment — but when the flow of bounty enters this physical world, which exists in place and time, then the bounty is necessarily clothed in place and time. And therefore the flow of livelihood and wealth is drawn only in a known place and time — as is plainly felt: for there is a time when a person earns, and there is a time — to the contrary. And likewise regarding place — in one place people earn, and in another place — to the contrary.
## Segment 46
ז.
עקר הברורים ביותר הוא באכילת בשר, שהוא מיני החי, שיש בהם חיות ונפשות, ועל כן בודאי אי אפשר לאכל בשר כראוי כי אם על ידי התקשרות לצדיקים, אשר על ידם יש לנו כח לברר. ועל כן אמרו אמרו רבותינו זכרונם לברכה: עם הארץ אסור לאכל בשר, כי עם הארץ הוא אפלו קרא ושנה ולא שמש תלמידי חכמים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הינו מי שאינו מקושר לצדיקים וחכמים אמתיים, בודאי אי אפשר לו לאכל בשר, מאחר שאין לו כח לברר הנפשות והניצוצות הקדושים שיש בבשר כנ"ל. (הלכות סימני עוף טהור, הלכה ב', אות ג):
And because of this, the essential worry about livelihood comes — because sometimes the flow of his livelihood is delayed. Therefore the worry about his livelihood rises in his heart, and he worries about what he will eat tomorrow. And because of this he chases after his livelihood with great toil. And in the end he only obtains his livelihood when its time and season has come. And if he had true understanding and believed in G-d — that everything is from Him, blessed be He, only one must wait and hope to G-d until his time and season comes — then he would not run and toil after his livelihood so much. For G-d will give him his livelihood in its time through a simple means. For even though a person is necessarily obligated to perform some slight action for the sake of livelihood — as our Sages of blessed memory said on the verse: "And He will bless you in all that you do" [Deuteronomy 15:18] — for it is impossible to draw down the flow into this world except through vessels [kailim]. And therefore one is obligated to engage in some business and commerce — for through this one makes vessels and channels to receive the bounty.
## Segment 47
ח.
על ידי שאין האדם נזהר ממאכלי עכו"ם ומיין שנגע בו עכו"ם, על ידי זה נדבק בו רע הכולל, ויכול לבוא על ידי זה לפגם הברית מאד, חס ושלום: ועל ידי שנזהר ממאכלם ויינם, על ידי זה זוכה לתקון הברית ושיתגלו לו סודות התורה. (הלכות מאכלי עכו"ם), הלכה א', אות ג):
But in truth the business is not the essential thing at all — rather, the essential livelihood is from G-d and through His Providence alone. For no person knows through what he will earn. And therefore it is forbidden for a person to press the moment and chase after livelihood with great toil — as if, G-d forbid, livelihood depended on this alone. For on the contrary — through this his livelihood is diminished. For "whoever presses the moment — the moment presses him." For he has no need to engage in business and commerce except to fulfill the commandment of conducting business with honesty — in order to make some vessel and channel to receive the flow as above. And whatever he does — he thereby fulfills this.
## Segment 48
ט.
אין ראוי לשתות יין ומשקה המשכר כי אם מעט להרחיב דעתו, וגם זה בשבת ויום טוב וסעודת מצוה דיקא, וגם זה רק כשזוכה להתקשר לצדיקי אמת, שכבר זכו לקדושת הברית בתכלית השלמות, ועל ידם יכול כל אחד להמשיך על עצמו קדושת הברית, שהוא בחינת קדושת השבת, בחינת שבעים פנים, בחינת שבעים נפש לבית יעקב, ואז דיקא יכול לשתות מעט יין בשבת ויום טוב לשמח נפשו להרחיב דעתו, כדי שיוכל להתעורר להרגיש ביותר מתיקת נעימת עריבת קדושת התורה, קדושת ישראל, קדושת שבת, שנמשך עלינו בכח הצדיקי אמת, כמבאר בפנים. וגם אז צריכין לזהר מאד לשתות במדה במדה ובמשקל, לזכות שיהיה בבחינת יין המשמח, לזכות על ידי השמחה דקדושה להתדבק בהשם יתברך ובתורה ובצדיקים ולהרגיש ביותר גדולת השם יתברך והתורה והצדיקים, כל חד כפום מה דמשער בלבה. אבל אלו הקובעים עצמם על היין גם בימי החל, ולא די להם בכל זה, כי אם שבאים על ידי זה לליצנות ומחלקת, וחולקין על הצדיקים אמתיים, ואפלו אנשים הכשרים קצת, שאינם מתעוררים על ידי שתית היין לליצנות גמור, רק ששוגה בו, שעל ידי השתיה הוא שוגה וטועה עצמו, עד שמהפך האמת ודובר סרה על יראי השם האמתיים, כי נדמה לו, שנטו מן האמת, חס ושלום, וכל הטעות הזה בא לו על ידי רבוי שתית היין - על זה נאמר: כל שוגה בו לא יחכם, ופגמם וקלקולם על ידי זה מרובה מאד, כמבאר בפנים. (הלכות יין נסך, הלכה ד', אות ד ז):
And this is: "And He will bless you in all that you do" — that is, in whatever you do, whatever it may be, even something light and small, G-d will bless you. As is plainly seen with the majority of people — that many times they run and chase very much after livelihood for a great period of time with great toil, and no profit comes into their hands and they take nothing from their labor. And then G-d has compassion upon them and sends them livelihood — and sometimes even great wealth — through a very simple means that is almost entirely without any natural course [derech hateva]. And the entire world is filled with such stories — which are very common in the world, with almost every single person involved in commerce. And if he had had understanding and had relied from the outset upon G-d and had not worried at all — then he would not have needed at all those toils that he went through in vain. And when the time came, G-d would have sent him his livelihood through a simple means, as above.
## Segment 49
י.
עקר אכילה דקדושה הוא כפי תקון הברית, כי צדיק אוכל לשבע נפשו, וצדיק הוא מאן דנטר ברית קדישא, כידוע. (הלכות מילה, הלכה ב', אות ט):
And not only does he gain nothing at all through — [through] — his worry and his sorrow and his numerous — [numerous] — toils and his enormous — [enormous] — exertions — on the contrary, through this he loses much of the flow of his livelihood. For in truth the essential flow of livelihood derives from the aspect of above time and above place — only in this world livelihood is necessarily clothed in time and in place. For this reason one must engage in some business and commerce for the sake of livelihood — in order to make a vessel, so that the bounty can clothe itself in this world as above. And therefore when he believes that everything is from Above — through this time and place are bound to the aspect of above time and above place, and then he has abundant livelihood. For he is connected to the root of all flows through his faith and trust in G-d.
## Segment 50
יא.
על ידי אכילה פגומה, בפרט על ידי אכילה של אסור, חס ושלום, על ידי זה נפגמה היראה מאד, ומתגברין יראות הנפולות, יראות חיצונות, שהם בחינת קלפת עמלק, ימח שמו. (הלכות בכור בהמה טהורה, הלכה ד', אות ו ז):
But when he runs after his livelihood with great toil — he is drawn and bound more and more to the aspect of place and time, and separates between time and place and the aspect of above time and above place. And through this he is distanced from the root of all flows — and therefore it is difficult for him to find his livelihood. And even when a little livelihood does reach him, it necessarily comes with very great and enormous toil. And this is: "Whoever presses the moment — the moment presses him." For the more one is drawn after time and presses the moment, the more he is bound and seized within the aspect of time and place — and the more he is distanced from the root of flow, which is in the aspect of above time and above place. And therefore the moment presses him — specifically the moment — because he has become more bound to the aspect of moment and time, and therefore he has greater hardship: for his livelihood is pushed to a more distant time and a more distant place — until sometimes he must travel through this to exceedingly distant places and over a great stretch of time for the sake of his livelihood.
## Segment 51
ערך ארץ ישראל
But one who steps back before the moment and believes that everything is from G-d — and trusts in G-d that He will certainly give him his livelihood in its time through a simple means — this person is more bound to the aspect of above time and above place. And then the moment steps back before him — for he thereby merits to diminish and nullify the aspect of time and place. And G-d sends him his livelihood in minimal time and in a near place. And if a person were to merit very strong bitochon — he would not need to do any means at all for livelihood. And the vessel and channel for livelihood would be made through the bitochon itself — for through bitochon a vessel is made to receive the flow that descends from Above, as is explained elsewhere.
## Segment 52
א.
כשרוצים לבוא לארץ ישראל, ששם עקר כלליות כל הקדושות, אזי מתגברים ומשתטחים המניעות והעכובים, הנמשכים מבגדים הצואים, שאי אפשר להכניעם כי אם בכח התורה והצדיקים, והעקר - בכח קברי הצדיקים, שכבר נסתלקו ובאו למנוחתם. ועל כן כשראה כלב, שמתגברים מאד עצת המרגלים שרוצים לפגם בקדושת ארץ ישראל - הלך ונשתטח על קברי אבות, ועל כן גם בתחלת גאולת מצרים, שהיתה בשביל לבוא לארץ ישראל, כתיב: ויקח משה את עצמות יוסף עמו, בחינת קבר הצדיק. (הלכות בציעת הפת, הלכה ה', אות מז):
All the deficiencies and poverty and poverty — [poverty] — and hardship that a person has is only on account of the deficiency of bitochon. For if he had complete trust in G-d, he would not worry at all and would lack nothing — as it is written: "Blessed is the man who trusts in G-d, etc., for in a year of drought he will not worry" [Jeremiah 17:7–8].
## Segment 53
ב.
עקר קדושת ארץ ישראל הוא על ידי התגלות הרצון, שמאיר שם, הינו להאמין שהכל מתנהג רק ברצונו יתברך ובהשגחתו לבד, וזה בחינת: כי רצו עבדיך את אבניה, כי הם בבחינת התגלות הרצון. (הלכות כלי היין, הלכה א', אות ו):
And the essential bitochon is the aspect of complete yirah [fear] — that is, being guarded from fallen fears [yiros hanefilos] and having no fallen fear whatsoever — not being afraid of anything, only of G-d. Then he certainly trusts in G-d — for this is the essential bitochon: not to fear or be afraid of anything, only of G-d alone. In the aspect of: "I will trust and not be afraid" [Isaiah 12:2]. The aspect of: "In G-d I trust, I will not fear what flesh can do to me" [Psalms 56:12] — that is, he has complete trust in G-d, and has no fallen fear and no dread whatsoever, and does not worry at all about what he will eat tomorrow. For this [worry about tomorrow] is the aspect of fallen fears — and this is the essential poverty: when one has fallen fears, he is certainly truly poor. Even if he has all the wealth of the world — for even if he is very wealthy, he is full of worries and sorrow and suffering and dreads always. And all his days [pass in] anger and pain — and he has no contentment or rest or any vitality whatsoever. And he lives a life of anguish more than all the poor of the world — because every single day new worries and fears arise for him: from lords and ministers, etc., and from many many varieties of losses — common and uncommon. And he is also pained at all times by the quantity of household expenditure — for it seems to him that the outflow exceeds the income — and the like. Beyond measure is the multitude of worries that each and every person has individually, without limit, each and every day and at every time and every hour, without a moment free of affliction. As our Sages of blessed memory said: "More possessions — more worry." And all of this comes from fallen fears — from having no complete trust in G-d.
## Segment 54
ג.
עקר קדושת האמונה והחכמה דקדושה, שהם עקר החיים ואריכת ימים דקדושה, הוא בארץ ישראל, בחינת: למען ירבו ימיכם וגו', על האדמה. ובחוץ לארץ אין שום חיות כלל, רק על ידי מה שמשכימין ומעריבין בבתי כנסיוץ ומדרשות, ומתפללין ולומדין וקורין קריאת שמע, על ידי זה ממשיכין קדושת ארץ ישראל גם בחוץ לארץ, כי הם בחינת מקדש מעט, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, וזה עקר חיותנו בזמן הגלות. (הלכות ספר תורה, הלכה ד', אות יז):
For if he had complete trust in G-d — certainly he would not be afraid at all. For certainly everything is in the hands of G-d, and wealth and honor are from Him, blessed be He. And if G-d wills that he should be poor, G-d forbid — certainly he will not be able to protect himself from this in any way. And likewise the reverse. Rather, he is obligated to engage in some business and commerce — and G-d, whatever is good in His eyes, will He do. And man d'yahav chayei — yahav mezonei [He who gives life, gives sustenance].
## Segment 55
ד.
ירושלים היא בחינת יראה שלמה ובושה ושפלות אמתי, שעל ידי זה עקר תקון האכילה דקדושה. (הלכות ערלה, הלכה ב', אות ד):
It is thus found: when he has bitochon in G-d and does not worry at all about what he will eat tomorrow — this is the essential wealth, in the aspect of: "Who is wealthy? He who is happy with his portion" [Avos 4:1]. For he has no worry or fear at all — for he trusts in G-d, that certainly He will never abandon him.
## Segment 56
ה.
אף על פי שאנו מתחננים כל כך שנים הרבה לשוב לארץ ישראל ועדין אנו רחוקים משם, אוף על פי כן אין שום תפלה וצעקה נאבדת, אפלו של הפחות שבפחותים, כי בכל צעקה ותפלה כובשין איזה חלק ונקודה מארץ ישראל, עד שיתקבצו כל הנקודות שכבשנו בתפלותינו, ואז נשוב לארצנו בקרוב. ואפלו מי שהוא פגום מאד, ואין לו כח בצעקתו ותפלתו לכבש איזה נקודה וחלק מארץ ישראל, אוף על פי כן צעקתו פועל הרבה, כי הוא בחינת מחאה, המבאר בדין חזקת קרקעות, שכל זמן שהוא מוחה, אז אין חזקת המחזיק מועלת כלום, על כן אף על פי שהם גזלו מאתנו ארץ ישראל, שהיא ארצנו ונחלתנו, ואין בנו כח להוציאה מאתם מחמת פגם מעשינו, אוף על פי כן אנו מתפללים וצועקים בכל פעם, שארץ ישראל היא שלנו, כי היא נחלתנו, ובזה אנו עושין מחאה להסטרא אחרא, שידעו שאין חזקתם[חזקה כלל, כי ארץ ישראל היא שלנו מאבותינו, וסוף כל סוף נוציא אותה מידם, בעזרת השם. (הלכות חזקת מטלטלין, הלכה ה', אות יב):
Because garments are in the aspect of the lowest and outermost level of holiness — as above — therefore it is the way of the outer [impure] forces to seize upon them, as our Sages of blessed memory said. And within the garments are inscribed all sins — and likewise the reverse: all commandments. For through the commandments, garments and coverings are made for the soul — the aspect of the chaluka d'rabbanan [the robe of the sages in the World to Come]. And when the garments are clean, they are a great protection. Therefore one must guard the garments very much, as above.
## Segment 57
ו.
הזכרת שמות הצדיקים הוא דבר נפלא ונורא מאד מאד ומועיל הרבה מאד לעבודת השם יתברך, כמבאר במקום אחר. גם מסוגל לזכות על ידי זה לארץ ישראל, כי אי אפשר לבוא לארץ ישראל כי אם בכח הצדיקים אמתיים בבחינת: צדיקים יירשו ארץ וכו'. עין פנים ו"ימי נתן" בנסיעתו לארץ ישראל. (ועין לקוטי הלכות, הלכות נטילת ידים לסעודה, הלכה ד', אות ו, ובהלכות דברים הנוגעים בסעודה, הלכה ד', אות ו - ותבין יותר):
One must be especially precise that the garments be clean at the time of prayer. For clean garments are the aspect of the general repair [tikun hakelali] — through which one can speak words that are accepted, and his prayer is heard all the more. And therefore one who is wearing sha'atnez [a forbidden mixture of wool and linen in garments] — which is the aspect of the blemish of the garments, as explained in the inner teachings — his prayer does not ascend and is not accepted.
## Segment 58
ערך ברית
We must be separated from the gentiles even in garments — even in the wearing of shoes. And as our Sages of blessed memory said: in a time of religious persecution, even for the strap of a sandal [ar'kesa d'mesoni] one should be killed rather than transgress. For their shoes are in the aspect of the blemish of the garments of skin [kasnosin ohr] upon which they [the forces of impurity] seized in consequence of the serpent — the aspect of the blemish of the bris, etc. And our shoes of holiness are in the aspect of the repair and purification of the garments of skin, in the aspect of: "How beautiful are your footsteps in sandals" [Song of Songs 7:2]. And therefore we have many laws regarding the wearing of shoes — for we must wear shoes according to the holy Torah, in order to repair and purify the aspect of the garments of skin. And it is not for nothing that our Sages of blessed memory said: "As with tefillin, so with shoes" — see the inner teachings.
## Segment 59
ש"ע
(The following is from the translator, not from the original text.)
## Segment 60
בֶּגֶד שֶׁקֶר
The primary grip of falsehood [sheker] is most of all within the garments — as is visibly apparent. For the word בֶּגֶד [beged] in Atbash [letter-substitution cipher] spells שֶׁקֶר [sheker] — and tzitzis is the repair for this.
These five sections complete the Bais portion of the alphabetically-arranged Aitzoas Yesharoas — with the inclusion of Achilah [Eating], which appears under the Alef section. Together they form a web of interconnected themes:
# Aitzoas Yesharoas — Sections 7–11
URL: https://ajew.org/reader-plain/aitzoas-yeshuroas/1/3/
# Aitzoas Yesharoas — Sections 7–11
Source: https://ajew.org/reader/aitzoas-yeshuroas/1/3
## Segment 1
א.
עקר התגברות היצר הרע בכל אדם הוא בפגם הברית, ואחר כל היגיעות העצומות ורבוי המסירת נפש, שהצדיקים אמתיים מוסרים נפשם ממש בכל דור ודור בשביל תקון נפשות ישראל, עדין השטן והיצר הרע מרקד בינן ומתגרה בישראל, והעקר - בענין זה, כמו שמצינו בימי משה רבנו בעצמו, עליו השלום, כל היגיעות שהיו לו בשביל תקון נפשות ישראל, ובסוף ימיו בא בלעם הרשע, ימח שמו, והכשילם בפגם הברית, ולפעמים מוכרח הצדיק להסתלק ולמות ולמות בשביל זה, כי לפי עצם התפשטות הסטרא אחרא אי אפשר לו לגמר התקון בשלמות בחיים, רק לאחר הסתלקותו, ומזה הפגם באים כל המניעות והבלבולים והמלחמות והמחלוקות, המונעים את האדם מלהתקרב אל הקדושה ומעכבים אותו מלהוציא החיות הקדושה שלו בשלמות מכח אל הפעל, כי כל המניעות מלהתקרב אל הקדושה באים מטומאת קרי, רחמנא לצלן, כי קרי - לשון מניעה, כמו שפרש רש"י בפרשת בחוקתי על פסוק: אם תלכו עמי קרי, וזה: ואף אשר הלכו עמי בקרי; אף אני אלך עמם בקרי, הינו שמחמת פגם קרי, רחמנא לצלן, על ידי זה מזמין להם מניעות עצומות, שנקראים גום כן קרי, ומזה באין כל הצרות וכל הגלות, רחמנא לצלן, וזה: והבאתי אתם בארץ איביהם, כי על ידי זה מתגברים מאד כל האויבים והשונאים אל הקדושה, שמהם כל המניעות, ועקר התקון לשבר כל המניעות והאויבים הוא על ידי הרצון והחשק דקדושה, שעל ידי זה זוכיןלשבר כל המניעות. וזה שסים:
ואז ירצו את עונם, הינו שיהפכו כל העוונות, שמהם כל המניעות, לרצון, ועל ידי זה: וזכרתי את בריתי יעקוב וגו', הינו שיעורר ויזכר השם יתברך זכות הצדיקים הגדולים שוכני עפר, שעקר תקון עוון זה - על ידם, כי גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם, ועל כן דיקא אחר הסתלקותם גומרין תקון עוון זה, שזה עקר תקון נפשות ישראל. (הלכות הכשר כלים, הלכה ד', אות טו, יז):
Sections 7 through 11 · Continuing the Alef-Bais
## Segment 2
ב.
עקר הענש, שעונשין להתלבש בבגדים צואים, חס ושלום, הוא רק על ידי פגם הברית, כמו שכתוב: ויהושוע היה לבוש בגדים צואים, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה: על שהיו בניו נשואים נכריות, כי פגם הברית נכר בבגדים בבחינת: גם בכנפיך נמצא דם נפשות אביונים נקיים, שזה בחינת פגם הברית, שהוא כאלו שופך דם נקי, חס ושלום, כמובא. וכן עקר תקון הבגדים, שיהיה בבחינת בגדים לבנים, הוא תלוי בתקון הברית, כידוע. (הלכות חוקות העכו"ם, הלכה א'):
One who merits true anavah [humility] — which is the aspect of being truly as nothing [ayin mamash] — and nullifies himself in utter perfection before Him, blessed be He — he can reign and rule and glorify himself with every manner of glorification. And even so he is truly humble. As we find with the great Tzaddikim who glorified themselves with a very great glorification — such as Rabbi Shimon bar Yochai, and likewise many Tano'im and Amoro'im. And likewise Moshe Rabbainu, peace be upon him, himself recounted and wrote down all his own greatnesses and awesome deeds — and even so they were not at all affected by their own glorification. For they merited the nullification of all feelings — and through this they can and are permitted to glorify themselves with every manner of glorification. And even so, this is specifically the essential ultimate perfection of their true humility.
## Segment 3
ג.
צריכין לזהר מאד לקדש את עצמו בשעת הזווג, כי כל העולם תלוי בזה, כי כל העולם לא נברא אלא בשביל כבודו יתברך, ועקר התגלות כבודו יתברך הוא על ידי הולדה, שנולדין ונתרבין בני אדם, שבהם תלוי עקר הכבוד, ועל כן כשמקדש עצמו אז ומכון להוליד בן, שיגדל כבודו יתברך, אזי נמשך על הולד רוח קדושה, וזוכה שיהיו בנים כשרים, שיתגדל כבודו יתברך על ידם, ואזי הוא מקים כל העולם על ידי זה. וכן להפך, חס ושלום, אזי נולדים בנים שאינם הגונים, ואין כבודו יתברך נתגדל על ידם, ועל כן זה שלא קדש עצמו אז וגרם כל זה, הרי הוא כאלו מחריב העולם כולו, כי עקר קיום העולם הוא על ידי הכבוד הנ"ל, ועקר הכבוד תלוי דיקא בהולדה כנ"ל. (הלכות כבוד אב ואם, הלכה ב', אות א):
But not every person merits this to perfection. Therefore all other people must conduct themselves in humility and lowliness, in simplicity — in the aspect of: "and may my soul be like dust to all" [from the morning prayer], the aspect of one who makes himself a neighbor to dust in his lifetime, as our Sages of blessed memory said.
## Segment 4
ד.
כשאחד נוגע בממון חברו שלא כדין, שזה בחינת פגם המשפט, בחינת עושה עשר ולא במשפט, על ידי זה בא לפגם הברית. הברית. (הלכות דינים, הלכה ה', אות ג):
Even though the essential of humility is to be truly as nothing — even so, it is forbidden to be lazy and contemptible — what is called in Yiddish a shlimazlnik [a hapless, do-nothing person]. For this is like invalid humility, G-d forbid. For one must be strong and courageous and a mighty warrior to stand against all those who obstruct the service of G-d — in the aspect of: "And his heart was elevated in the ways of G-d" [2 Chronicles 17:6]. For when one nullifies himself before the arrogant ones who wish to distance him from the ways of truth — then through his humility he gives strength to the arrogance, which is those arrogant ones aforementioned. And therefore invalid humility is the aspect of the blemish of pride.
## Segment 5
ה.
עקר תאות נאוף נמשך על ידי הגנבה של הבעל דבר, שגונב וחותר במחשבת האדם בכמה תחבולות וערמימויות וגנבות, עד שמביאו לידי הרהור, חס ושלום, ועל כן נסמך "לא תנאף" אצל "לא תגנב", כיעקר נאוף בא על ידי בחינת גנבה של הבעל דבר, וזה בחינת: אם ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים חלקך, הינו שהפסוק מוכיח: אם ראית גנב, שהוא היצר הרע, ותרץ עמו, ועל ידי זה: ועם מנאפים חלקך, כי באמת היה ראוי לך לזהר מאד מהגנב הזה, כי צריכין לשמר מחשבתו מאד, שלא ילכד ברשת הגנב הזה, ואתה - לא די, שלא שמרת עצמך ממנו, אף גם: ותרץ עמו, שנתרצית אחריו, רחמנא לצלן, ועל ידי זה: ועם מנאפים חלקך, כנ"ל. על כן צריך האדם לזהר ולהשמר מאד, שלא יהיה כרוך אחר המחשבות רעות, שמכניס היצר הרע בדעתו על ידי גנבותיו ותחבולותיו, רק ישתדל בכל כחו לגרש ולבער הגנב מקרבו, כי באמת הבחירה ביד האדם לגרשו, כי המחשבה ביד האדם להטותה כרצונו, ושם עקר הבחירה. אשרי השומר מחשבתו היטב, קדוש יאמר לו. (הלכות גנבה, הלכה ד', אות ט):
And this was the blemish of Shaul — who kept Agag alive through nullifying his own mind before Do'eg. And Shmuel the prophet rebuked him for this humility: "Though you may be small in your own eyes, are you not the head of the tribes of Israel?" [I Samuel 15:17]. And the repair was through Mordechai — who, even though he was truly humble in the aspect of nothingness [ayin], even so he refused to bow himself before the arrogant ones — who are the aspect of Haman — as it is written: "And Mordechai would not kneel and would not bow" [Esther 3:2].
## Segment 6
ערך בנים
And in truth there is in this matter a very great and exceedingly fine balance — that one must be in the aspect of nothing and what [ayin umo], truly — and even so be a mighty warrior and very strong against all the wicked and the obstructors.
## Segment 7
א.
כל הבנים, שזוכין להוליד בקדושה על פי דת תורתנו הקדושה, כולם הם בבחינת תקון הברית, ועל כן מגיע הירושה לבנים, כי כל הממון והפרנסה נמשך נמשך מבחינת תקון הברית, ועל ידי שבניו שהם בבחינת בבחינת תקון הברית, מקבלין נחלתו ויגיעו, על ידי זה נמשך תקון לנפש הנפטר, כמבאר בפנים. (הלכות נחלות, הלכה ג', אות ב):
The essential fall of the soul, G-d forbid, is through pride [gedulus] — from which the essential falls derive — as our master, of blessed memory, brings elsewhere: that the essential fall is through pride. For in truth there is no fall in the world whatsoever — for G-d is in every place, for "the whole earth is full of His glory" [Isaiah 6:3]. But when one has pride, then "I and he cannot dwell together, etc." [Sotah 5a]. It is thus found that all falls come through pride.
## Segment 8
ב.
עקר מצות הולדת הבנים הוא, כי כשמוליד נפש מישראל, הרי הוא מוסיף על הקבוץ של ישראל נפש אחת, שעל ידי זה נתרבו הבתים של הקדושה מאד מאד, מה שאין הפה יכול לדבר והלב - לחשב, שעל ידי זה גורם להעלות שעשועים גדולים ונפלאים לפני השם יתברך, ועל כן עקר המצוה הוא להוליד בן כשר, בן, שיקים התורה והמצוות. ואם שלאו כל אדם זוכה, שיהיו בניו צדיקים וכשרים וכשרים גמורים, על כל פנים מאחר שהם בכלל ישראל, המאמינים בהשם בהשם יתברך ובתורתו, ואביו מחנך אותו מנעוריו לעסק בתורה ותפלה ולכנס לבתי כנסיות ובתי מדרשות ולהתוסף על על הקבוץ הקדוש הקדוש של ישראל להתפלל עמהם יחד בכל יום ולומר: שמע ישראל וגו' - הרי זה גורם שעשועים נפלאים לפניו יתברך, מאחר שהוסיף נפש לקבוץ הקדוש של ישראל, וגם אולי יפקון מנה בנין דמעלי, שיהיו צדיקים גמורים, ועל כן העקר - שיראה לחנך את בניו לילך בדרך האמונה הקדושה, כאשר קבלנו מאבותינו, כמו שכתוב:
ושננתם לבניך וגו' ולמדתם אתם את בניכם וגו', בפרט לרחקם בכל מיני הרחקות מהכתות הרעות, שקמו בדורות הללו להעביר, חס ושלום, את נערי בני ישראל מעקר הדת הקדושה וללמד אותם חכמות חיצוניות ותנ"ך עם הבאורים הרעים וכו', כמפורסם. אבל מאחר שרב בני ישראל הכשרים מחנכים בניהם בדרך אבותינו אשר מעולם, שיבלו ימיהם רק על תורה ותפלה וכו', הרי הם מוסיפין נפשות קדושות לקבוץ הקדוש של ישראל, ונתרבין הבתים מאד, ועל כן שכרם הרבה מאד, ועל ידי זה תבוא הגאולה, כמו שכתוב: הקטן יהיה לאלף וגו', אני השם בעתה אחישנה. (הלכות פריה ורביה, הלכה ה', אות ב ג):
And therefore those souls who fell so deeply as to be reincarnated in an animal — the essential cause of their fall was through pride, as above. And the essential repair of all the souls is through anavah [humility] — which is the essential techiyas hameisim [resurrection of the dead] and the pleasure of the World to Come. As our master, of blessed memory, wrote elsewhere — in the aspect of: "Awaken and sing, you who dwell in the dust" [Isaiah 26:19] — one who has made himself a neighbor to dust in his lifetime, etc. — see there.
## Segment 9
ג.
איש ואשה הם בחינת שני הפכים, כי האיש מזריע לבן, שממנו עצמות וכו', והיא מזרעת אדם וכו' ולבן ואדם הם שני הפכים, ואי אפשר שיהיה הולדה כי אם על ידי בחינת שלום, שמחבר שני הפכים, והשלום נמשך על ידי אמונת חכמים, שעל ידי זה עקר ההולדה. (הלכות יבום, הלכה ג', אות ד):
And therefore the shechitah [ritual slaughter] — which is for the purpose of the repair and elevation of the soul — is at the place of the stretching of the neck, in order to subdue and nullify the pride, which is the aspect of the meshicha d'tzavoroh [the stretching out of the neck], etc.
## Segment 10
ד.
אמרו רבותינו זכרונם לברכה: מי שאינו מניח בנים, נקרא מת. ומובא כן גם על פסוק: איש כי ימות ובן אין לו אבל מי שמניח בנים כשרים, נקרא חי אפלו אחר מיתתו, כי עקר המיתה נמשכת מפגם אמונת חכמים, כמבאר בפנים, ועל כן כשמניח בנים אחריו, שזה בחינת תקון אמונת חכמים, אינו נקרא מת, רק הוא חי גם אז על ידי תקון הבנים הכשרים, שעוסקין בתקון אמונת חכמים, שהוא כלל כל התורה. (שם, אות ה):
Through knowing one's lowliness in truth and making oneself truly like dust — through this one merits to gaze upon the truth in its truth, and for the light of truth to be revealed to him, until through this he merits to be strengthened with holy desire and will, until through this all obstacles are shattered, and he merits to draw close to holiness and to bring forth all matters of holiness from potential to actuality in perfection.
## Segment 11
ערך בטחון
And as for what they said at the Second Temple during the Simchas Bais HaShoeivah [Celebration of the Water-Drawing]: "Our fathers who were in this place — their backs [were toward the Sanctuary], etc., and our eyes are toward G-d." And they would repeat and say: "We are His and our eyes are toward G-d" — and it was explained there in the Gemara: that they would say thus: "We bow down toward Him and our eyes hope to Him."
## Segment 12
א.
עקר עצבות ודאגות הפרנסה הוא מחמת שאין לו בטחון בהשם יתברך, ועקר פגם וחסרון הבטחון נמשך רק מבחינת הזמן והמקום, כי באמת השם יתברך משפיע שפעו הטוב תמיד, בלי הפסק רגע, רק כשההשפעה באה בזה העולם הגשמי, שהוא במקום וזמן, אזי מוכרח השפע להתלבש במקום וזמן, ועל כן אין השפע של פרנסה ועשירות נמשכת כי אם במקום וזמן ידוע, כמו שנראה בחוש, שיש זמן שהאדם מרויח, ויש - להפך, וכן במקום שבמקום זה מרויחין, ובמקום אחר - להפך, ומחמת זה עקר דאגת הפרנסה - מחמת שלפעמים נתעכב שפע פרנסתו, על כן עולה דאגת פרנסתו על לבו ודואג מה יאכל למחר, ומחמת זה הוא רודף אחר פרנסתו ביגיעות גדולות, וסוף כל סוף אינו משיג פרנסתו כי אם כשיבוא עתו וזמנו; ואם היה לו שכל אמתי והיה מאמין בהשם יתברך, שהכ,ל ממנו יתברך, רק שצריכין להמתין וליחל להשם עד שיבוא זמנו ועתו, ואז לא היה רץ ומתיגע אחר פרנסתו כל כך, כי השם יתברך יתן לו פרנסתו בעתו בסבה קלה, כי אף על פי שההכרח - שיעשה האדם איזה עובדא קלה בשביל פרנסה, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה על פסוק: וברכך בכל אשר תעשה, כי אי אפשר להמשיך השפע בזה העולם, כי אם על ידי כלים, ועל כן מוכרחין לעשות איזה עסק ומשא ומתן, כי על ידי זה עושין כלים וצנורות לקבל השפע, אבל באמת אין העסק עקר כלל, רק עקר הפרנסה - מהשם יתברך ובהשגחתו לבד, כי אין אדם יודע במה משתכר, ועל כן אסור להאדם לדחק את השעה לרדף אחר הפרנסה ביגיעות גדולות, כאלו, חס ושלום, הפרנסה תלויה בזה לבד, כי אדרבא, על ידי זה נתמעט פרנסתו, כי כל הדוחק את השעה - השעה דוחקתו, כי אין צרך לו לעשות משא ומתן ועסק רק לצאת ידי מצות עשית משא ומתן באמונה, כדי לעשות איזה כלי וצנור לקבל ההשפעה כנ"ל, וכל מה שיעשה - יוצא בזה. וזהו: וברכך בכל אשר תעשה, הינו בכל מה שתעשה, יהיה מה שיהיה אפלו דבר קל וקטן, יברכך השם, כאשר נראה בחוש ברב בני אדם, שכמה פעמים שהם רצים ורודפים מאד אחר הפרנסה כמה זמנים ביגיעות גדולות, ואין עולה בידם שום רוח, ומאומה לא ישאו בעמלם, ואחר כך השם יתברך מרחם עליהם ומזמין להם פרנסה, ולפעמים אפלו עשירות גדול, בסבה קלה מאד, שהיא כמעט בלי שום דרך הטבע, וכל העולם מלא ממעשיות כאלו, שהם שכיחים מאד בעולם, כמעט בכל אחד ואחד שעוסק במשא ומתן, ואם היה לו שכל והיה סומך עצמו בתחלה על השם יתברך ולא היה דואג כלל, אזי לא היה צריך כלל ליגיעות כאלו, שהיו לו בחנם, וכשהיה מגיע הזמן, היה מזמין לו השם יתברך פרנסתו בסבה קלה כנ"ל, ולא די שאינו מרויח כלל על ידי על ידי דאגתו ועצבונו ויגיעות ויגיעות רבות וטרחות עצומות שלו שלו - אדרבא, הוא מפסיד שפע פרנסתו הרבה על ידי זה, כי באמת עקר שפע הפרנסה נמשכת מבחינת למעלה מהזמן והמקום, רק שבזה העולם מוכרח הפרנסה להתלבש בזמן ובמקום, אשר מחמת זה צריכין לעשות איזה עסק ומשא ומתן בשביל פרנסה כדי לעשות כלי, שתוכל השפע להתלבש בזה העולם כנ"ל ועל כן כשהוא מאמין שהכל מלמעלה, על ידי זה נתקשר הזמן והמקום לבחינת למעלה מהזמן והמקום, ואזי יש לו פרנסה בשפוע, כי הוא מקושר לשרש ההשפעות על ידי אמונתו ובטחונו בשם, אבל כשהוא רץ אחר פרנסתו ביגיעות גדולות, אזי הוא נמשך ונתקשר ביותר לבחינת מקום וזמן, ומפריד בין הזמן והמקום לבין בחינת למעלה מהזמן והמקום, ועל ידי זה נתרחק משרש ההשפעות, ועל כן קשה לו למצא פרנסתו ואפלו כשמגיע לו מעט פרנסה, בהכרח שתהיה ביגיעה גדולה ועצומה מאד. וזה: כל הדוחק את השעה - השעה דוחקתו, כי כל מה שנמשך אחר הזמן ביותר ודוחק את השעה, הוא נתקשר ונתאחז ביותר בבחינת זמן ומקום ונתרחק ביותר משרש ההשפעה, שהוא בבחינת למעלה מהזמן והמקום, ועל כן השעה דוחקתו - השעה דיקא, מחמת שנתקשר ביותר לבחינת שעה וזמן, ועל כן יש לו דחק יותר, כי נתרחק פרנסתו לזמן רחוק ולמקום רחוק ביותר, עד שלפעמים צריך לנוד על ידי זה למקומות רחוקים ביותר ובהמשך הזמן הרבה בשביל פרנסתו אבל הנדחה מפני השעה ומאמין, שהכל מהשם יתברך, ובוטח בהשם יתברך, שבודאי יתן לו פרנסתו בזמנו בסבה קלה, אזי הוא מקושר ביותר לבחינת למעלה מהזמן והמקום, ואז השעה נדחית מפניו, כי זוכה על ידי זה למעט ולבטל בחינת הזמן והמקום, ושולח לו השם יתברך פרנסתו במעוט זמן ובקרוב מקום. ואם היה זוכה האדם לבטחון חזק מאד, אזי לא היה צריך לעשות שום סבה בשביל פרנסה, והיה נעש הכלי והצנור של פרנסה על ידי הבטחון בעצמו, כי על ידי בטחון נעשה כלי לקבל השפע היורד מלמעלה, כמבאר במקום אחר. (הלכות רבית הלכה ג', אות א):
That is, as above — they would bow down and give thanks to G-d for the great salvations and wondrous kindnesses He had performed for them in rebuilding the Temple anew. This is: "toward Him we bow" — for the bowing is the aspect of giving thanks for the past. But even so they knew within themselves how far they still were from the complete redemption. And therefore they said a second time: "and our eyes toward G-d" — which is: "and our eyes hope to Him". For certainly even though G-d had already helped them with such a great salvation — that "even in our servitude, G-d our G-d has not forsaken us, and has extended to us kindness before the kings of Persia, etc." [Ezra 9:9] — as explained in Ezra and Nechemiah — even so, still our eyes hope toward Him, that He redeem us with a complete redemption after which there is no more exile.
## Segment 13
ב.
כל החסרונות והעניות והעניות והדחקות, שיש לאדם, הוא רק מחמת חסרון הבטחון, כי אם היה לו בטחון שלם בהשם יתברך, לא היה דואג כלל ולא היה חסר לו דבר, כמו שכתוב: ברוך הגבר אשר יבטח בהשם וגו', ובשנת בצרת לא ידאג. ועקר הבטחון הוא בחינת יראה בשלמות, דהינו שנשמר מיראות הנפולות ואין לו שום יראה נפולה, שאינו מתירא משום דבר, רק מהשם יתברך, אז הוא בודאי בוטח בהשם יתברך, כי זה עקר הבטחון - שלא יירא ולא יפחד משום דבר, רק מהשם יתברך לבד בבחינת:
אבטח ולא אפחד, בחינת: באלקים בטחתי לא אירא מה יעשה בשר לי, הינו שיש לו בטחון שלם בהשם יתברך ואין לו שום יראה נפולה ושום פחד כלל, ואינו דואג כלל מה יאכל למחר, שזה בחינת יראות נפולות, שזהו עקר העניות - כשיש לו יראות נפולות, הואבודאי עני ממש, אפלו אם יש לו כל הון דעלמא, כי אפלו אם הוא עשיר גדול, הוא מלא דאגות וצער ויסורים ופחדים תמיד, וכל ימיו - כעס ומכאובות, ואין לו שום נחת ומנוחה ושום חיות כלל, והוא חי חיי צער יותר מכל העניים שבעולם, מחמת שבכל יום נתחדשין לו דאגות ופחדים חדשים מאדונים ושרים וכו' ומכמה וכמה מיני הפסדות, השכיחים ושאינם שכיחים, וגם מצטער בכל עת על רבוי ההוצאה שבביתו, כי נדמה לו כי ההוצאה יתרה על הרוח, וכיוצא בזה רבו מספר רבוי הדאגות שיש לכל אחד ואחד בפרטיות בלי שעור בכל יום ובכל עת ובכל שעה, ואין רגע בלא פגע, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: מרבה נכסים - מרבה דאגה, וכל זה מחמת יראות הנפולות, מחמת שאין לו בטחון שלם בהשם יתברך כי אם היה לו בטחון בהשם יתברך בשלמות, בודאי לא היה מתפחד כלל, כי בודאי הכל ביד השם יתברך, והעשר והכבוד מלפניו יתברך, ואם ירצה השם יתברך שיהיה עני, חס ושלום, בודאי לא יוכל לשמר את עצמו מזה בשום אפן, וכן להפך, רק הוא מחויב לעסק באיזה עסק ומשא ומתן וה' - הטוב בעיניו יעשה, ומאן דיהב חיי - יהב מזוני. נמצא:
כשיש לו בטחון בהשם יתברך ואינו דואג כלל מה יאכל למחר, זהו עקר העשירות בבחינת איזהו עשיר - השמח בחלקו, כי אין לו שום דאגה ופחד כלל, כי הוא בטוח בהשם יתברך, כי בודאי לא יעזבנו לעולם. (הלכות הרשאה, הלכה ג', אות כ):
And so it is for every person and at every time. For even now, at the height of the bitterness of this exile, we see miracles and wondrous kindnesses every day — as we say three times every day: "And for Your miracles that are with us every day, and for Your wonders and goodnesses at every time — evening and morning and noon, etc." [Amidah prayer]. And we must give much thanks to Him, blessed be He, for this — as it is written there: "And all the living shall thank You forever, etc." But we must know that all the salvations come from a very great distance, as above — and we must anticipate each day the further salvation, in the aspect of: "toward Him we bow and give thanks, and toward Him our eyes hope."
## Segment 14
ערך בגדים
And this is why they mentioned the disgrace of the earlier ones and said: "Our fathers who were in this place — their backs toward the Sanctuary of G-d and their faces eastward, and they bowed down, etc." — they performed many disgraceful and abominable acts to provoke [G-d], G-d protect us, as our Sages of blessed memory explained there. And seemingly this is wondrous — what had they to mention in the midst of their celebration the greatness of their fathers' disgrace?
## Segment 15
א.
מחמת שהבגדים הם בחינת המדרגה התחתונה והחיצונה של הקדושה כנ"ל, על כן דרך החיצונים להתאחז בהן, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה. ובהבגדים נרשמים כל העוונות, וכן להפך - כל המצוות, כי על ידי המצוות נעשין לבושין וכסויין להנשמה בחינת חלוקא דרבנן, וכשהלבושין נקיים, הם שמירה גדולה, על כן צריך לשמר את הבגדים מאד כנ"ל. (הלכות ציצית הלכה א'):
But all of this was in order to arrive at joy and hischazakus [strengthening oneself] in G-d and His holy Torah. For they mentioned the disgrace of the earlier ones — who fell into such abominations and filth, G-d protect us — and all of it was on account of pride and arrogance of heart, which brings a person to all evils and afflictions, G-d protect us. And from there is the essential source of all the falls — to the point that one can fall very, very deeply, to depart from one's world entirely — like those they mentioned, who performed such acts of folly and abomination that they turned their backs toward the Sanctuary and exposed themselves, etc. — is such a thing heard?!
## Segment 16
ב.
צריך לדקדק ביותר, שיהיו הבגדים נקיים בשעת תפלה, כי בגדים נקיים הם בחינת תקון הכללי, שעל ידי זה יוכל לדבר דבור המתקבל, ותפלתו נשמעת ביותר, ועל כן מי שהוא לבוש שעטנז, שהוא בחינת פגם הבגדים, כמבאר בפנים, על כן אין תפלתו עולה ומתקבלת. (שם):
And this one must know: that surely those [earlier ones] were not fools and simpletons — for certainly they were wondrously clever at doing evil. For it is known that earlier generations were wiser. But the entirety of their fall — that they came to such evils — was through pride and arrogance of heart. For they had every good — and the yetzer hara and the heat of the desires intensifies in every generation — until it caused them to fall every single time. And every time they fell, they could not strengthen themselves to draw close to G-d even from such a distant place — for they could not bear the smallness and lowliness in their own eyes. For certainly those who are distant on account of their desires — when they nonetheless wish to burrow their way and draw close to G-d — must at least feel their lowliness and their distance and trust in the very essence of His kindnesses, blessed be He, which renew themselves at every moment — that even they can draw close. But those ones were people of arrogance of spirit and could not humble themselves and diminish themselves so far — until they fell every single time, fall after fall, until the spirit of folly overpowered them, until they fell into such abominable matters.
## Segment 17
ג.
אנו צריכין להיות בדלין מן העכו"ם אפלו במלבושים, אפלו בלבישת המנעלים, וכעין שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: בשעת הגזרה, אפלו אערקתא דמסאני יהרג ואל יעבר, כי המנעלים שלהם הוא מבחינת פגם כתנות עור, שנאחז בהם מחמת הנחש, בחינת פגם הברית וכו', ומנעלים שלנו דקדושה הם בבחינת תקון והזדככות כתנות עור, בבחינת: מה יפו פעמיך בנעלים, ועל כן יש אצלנו כמה דינים בלבישת מנעלים, כי אנו צריכין ללבש המנעלים על פי התורה הקדושה כדי לתקן ולזכך בחינת כתנות עור, ולא לחנם אמרו רבותינו זכרונם לברכה: כתפלין כך מנעלים, עין פנים. (הלכות עכו"ם, הלכה א', אות ד):
And therefore in their celebration they recalled the opposite of all this and said: "Our fathers, etc." — but we: toward Him, and our eyes toward Him. For all that G-d saves us through His wondrous kindnesses — we know that everything is through wondrous kindness. And we bow and give thanks to Him for this. And still our eyes hope toward Him — that He save us from now on. For we still know our distance from Him, blessed be He. And this is the very essence of our joy — that He saves us from such a distance with such wondrous salvations.
## Segment 18
ד.
על ידי מצות הלבשת ערומים, בחינת: כי תראה ערום וכסיתו, זוכין להנצל מפגם הברית ומפגם תאות ממון, שהוא בחינת אנפין חשוכין, וזוכין להמשיך ש"ע [שלש מאות ושבעים] נהורין של אור הפנים. (הלכות גנבה, הלכה ב', אות ד):
The essential pride and arrogance is in the matter of a person's money and possessions and wealth — as is plainly evident: for the majority lose their world through the desire for money. And primarily — through the arrogance and pride and honor-seeking whereby every person wishes to conduct himself above his station. And the essential blemish of pride is bound up most of all in the garments — because garments at their root are very lofty, in the aspect of: "G-d reigns, He has donned pride" [Psalms 93:1]. And when one blemishes this, G-d forbid, through his sins — and falls into pride and the pursuit of honor of the sitra achra: the desires and vanities of this world — then the essential blemish of pride most often is in the garments. As is plainly evident — how many and many lose their world through their pursuit of garments and ornaments.
## Segment 19
ה.
עקר אחיזת השקר ביותר הוא בהבגדים, כנראה בחוש, כי בגד בא"ת ב"ש - אותיות "שקר", וציצית הם התקון לזה. (שם, הלכה ה', אות טו):
And as is explained elsewhere on the verse: "And she seized him by his garment" [Genesis 39:12]. And all who blemish in this are in the aspect of the perversion of justice [ivus hamishpot]. For every person, according to his level and his station, must be very careful to apportion his affairs with justice [mishpot] and to conduct himself in his home as is fitting for him — and not to covet and desire what is not appropriate for him. And to look in every matter only at the ultimate purpose: that through it honor will come to G-d — and to nullify his own pride and honor entirely. And all of this is the aspect of: "he apportions his words with justice" [Psalms 112:5]. And whoever blemishes this is in the aspect of the perversion of justice.
## Segment 20
ערך גאות וענוה
And the Kohen Godol [High Priest] engaged with his eight garments that he wore — which were very costly — and above all of them the choshen [breastplate] and the eiphod [apron], in which were very precious gemstones. And the Kohen Godol bore all of this upon his heart to repair through this the desires of wealth and riches — where the essential grip of pride resides, whose essential grip is in the garments. And this is the aspect of the choshen hamishpot [breastplate of judgment] that he bore upon his heart — to repair through this the perversion of justice. And even so, even the Kohen Godol — when he entered the innermost chamber [lifnai velifnim] — had to remove his golden garments, and entered only in white garments. This is the aspect of how the Kohen Godol — who wore these costly garments containing gold and gemstones in great holiness, as above — even so, into the innermost chamber, at the place of the ultimate supreme holiness, even he is forbidden to enter wearing them. For there the wealth and the craving for gold and precious gems are entirely nullified — and it is impossible to enter there except in completely white garments, which are the essential ultimate perfection of the supreme repair, in the aspect of: "At all times may your garments be white" [Ecclesiastes 9:8].
## Segment 21
א.
מי שזוכה לענוה אמתית, שהוא בחינת אין ממש, ומבטל את עצמו בתכלית השלמות אליו יתברך, הוא יכול למלך ולהשתרר ולהתפאר את עצמו בכל מיני התפארות, ואף על פי כן הוא ענו באמת, כמו שמצינו בגדולי הצדיקים, שהתפארו את עצמם בהתפארות גדול מאד, כמו רבי שמעון בן יוחאי וכן כמה תנאים ואמוראים, וכן משה רבנו עליו השלום ספר וכתב בעצמו כל הגדולות והנוראות שלו, ואף על פי כן לא התפעלו מההתפארות שלהם כלל, כי זכו לבטול כל ההרגשות, עד שעל ידי זה יכולין ורשאין להתפאר בכל מיני התפארות, ואף על פי כן זה דיקא עקר תכלית שלמות הענוה אמתית שלהם, אבל לאו כל אדם זוכה לזה בשלמות, על כן שאר כל אדם צריכין להתנהג בענוה ובשפלות, בפשיטות בבחינת: ונפשי כעפר לכל תהיה, בחינת שנעשה שכן לעפר בחייו, שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. (הלכות תפלין, הלכה ו' אות ה):
And this is an allusion that even the great Tzaddikim — who can serve G-d through gold and gemstones, etc. — even so there is a higher above the high, where it is forbidden to enter in this manner, but only in the aspect of truly white garments. And there is the essential atonement and pardon for all the sins of Israel — to purify them in perfection from the grip of the soiled garments, whose essential intensification is through pride and honor-seeking, as explained in the inner teachings. And it is impossible to explain everything — and one who truly desires life will understand from this much [to inspire him] to nullify his pride and to apportion his words with justice, as above.
## Segment 22
ב.
אף על פי שעקר הענוה הוא, שיהיה אין ממש, אוף על פי כן אסור להיות עצל ונבזה, שקורין "שלימזלניק", כי זה כמו ענוה פסולה, חס ושלום, כי צריך להיות חזק ואמיץ וגבור חיל מאד לעמד כנגד כל המונעים מעבודת השם בבחינת: ויגבה לבו בדרכי השם, כי כשמבטל עצמו נגד הבעלי גאוה, הרוצים להרחיקו מדרכי אמת, אזי על ידי הענוה שלו הוא נותן כח להגאות, שהם הבעלי גאוה הנ"ל, ועל כן ענוה פסולה הוא בחינת פגם הגאות. וזה היה הפגם של שאול, שהחיה את אגג על ידי שבטל דעתו נגד דואג, ושמואל הנביא הוכיחו על ענוה זאת: הלוא אם קטן אתה בעיניך, ראש שבטי ישראל אתה. והתקון היה על ידי מרדכי, שאף על פי שהיה ענו באמת בבחינת אין, אוף על פי כן לא רצה להכניע את עצמו נגד הבעלי גאוה, שהם בחינת המן, כמו שכתוב: ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה. ובאמת יש בענין זה משקל גדול ודק מאד, שצריכין להיות בבחינת אין ומה, ממש ואף על פי כן יהיה גבור חיל וחזק מאד נגד כל הרשעים והמונעים. (שם, אות כג):
The essential good life is humility — and every person, according to how much he merits true lowliness and humility, so he merits to live a truly good life.
## Segment 23
ג.
עקר נפילת הנפש, חס ושלום - על ידי גדלות, שמשם עקר הנפילות, כמובא בדברי רבנו זכרונו לברכה במקום אחר, שעקר הנפילה - על ידי גדלות, כי באמת אין שום נפילה בעולם כלל, כי השם יתברך בכל מקום, כי מלא כל הארץ כבודו, אך כשיש לו גדלות, אז אין אני והוא יכולין לדור וכו'. נמצא, שכל הנפילות הם על ידי גדלות, ועל כן אלו הנפשות, שנפלו כל כך עד שנתגלגלו בחיה, ועקר נפילתם היה על ידי גדלות כנ"ל. ועקר תקון כל הנפשות הוא על ידי ענוה, שזה עקר תחית המתים ותענוג עולם הבא, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במקום אחר, בחינת: הקיצו ורננו שוכני עפר - מי שנעשה שכן לעפר בחייו וכו', עין שם. ועל כן השחיטה, שהיא בשביל תקון ועלית הנפש, על כן היא במקום המשכת הצואר להכניע ולבטל את הגדלות, שהוא בחינת משכה דצוארה וכו'. (הלכות שחיטה. הלכה ג', אות ג):
The essential distancing from the Tzadik and from the holy Torah is only through pride and arrogance of spirit. And likewise the reverse — the essential receiving of Torah and the drawing of Torah from generation to generation forever is through humility and lowliness — through which one is encompassed in perfection within the aspect of "the place of the world" [mekomo shel olam], etc. — see the inner teachings.
## Segment 24
ד.
על ידי שיודע שפלותו באמת ומשים עצמו כעפר ממש, על ידי זה זוכה להסתכל על האמת לאמתו ושיתגלה לו אור האמת, עד שזוכה על ידי זה להתגבר בחשך, ורצון דקדושה, עד שנשבר על ידי זה כל המניעות, ויזכה להתקרב אל הקדושה ולהוציא כל הדברים שבקדושה מכח אל הפעל בשלמות. (הלכות הכשר כלים, הלכה ד', אות יח):
Through rising at chatzos [midnight] to engage in Torah — through this da'as [awareness/knowledge] is drawn down. That is, one merits to know with complete knowledge and with a full heart that "the whole earth is full of His glory" [Isaiah 6:3] — and to fulfill: "I have set G-d before me always" [Psalms 16:8] — and to pray with intention [kavanah].
## Segment 25
ה.
ומה שאמרו בבית שני בשמחת בית השואבה: אבותינו שהיו במקום הזה - אחוריהם וכו', ואנו ליה עינינו, והיו כופלים ואומרים: אנו ליה וליה עינינו, ופרשו שם בגמרא: דאמרי הכי, אנו ליה משתחוים וליה עינינו מיחלות, הינו כנ"ל, שהיו משתחוים ומודים להשם יתברך על גדל הישועות והחסדים הנפלאים שעשה עמהם לבנות להם בית המקדש מחדש, שזהו ליה אנו משתחוים, כי ההשתחויה הוא בחינת הודאה על העבר, אבל אוף על פי כן ידעו בעצמן כמה הם רחוקים עדין מהגאולה השלמה, ועל כן אמרו פעם שני: ועינינו ליה, שהוא: וליה עינינו מיחלות, כי בודאי אף על פי שכבר עזר לנו השם יתברך הרבה ישועה כזאת, אשר בעבדותנו לא עזבונו השם אלקינו ויט עלינו חסד לפני מלכי אשור וכו', כמפרש בעזרא ונחמיה, אוף על פי כן עדין ליה עינינו מיחלות, שיגאלנו גאולה שלמה, שאין אחריה גלות. וכן הוא בכל אדם ובכל זמן, כי גם עתה בתקף מרירות הגלות הזה, אנו רואים נסים וחסדים נפלאים בכל יום, כמו שאנו אומרים שלש פעמים בכל יום: ועל נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובקר וצהרים וכו', וצריכים להודות לו יתברך הרבה על זה, כמו שכתוב שם: וכל החיים יודוך סלה וכו' אבל צריכים לידע, שכל הישועות באים ממרחק מאד כנ"ל וצריכים בכל יום לצפות לישועה להלן בבחינת: ליה אנו משתחוים ומודים, וליה עינינו מיחלות. וזה שהזכירו בגנות הראשונים ואמרו: אבותינו שהיו במקום הזה - אחוריהם אל היכל השם ופניהם קדמה והמה משתחוים וכו', שהיו עושים דברים מגונים ומתעבים הרבה להכעיס, רחמנא לצלן, כמו שפרשו רבותינו זכרונם לברכה שם. והדבר תמוה, לכאורה, מה להם להזכיר בשמחתם גדל גנות אבותיהם. אך כל זה היה בשביל לבוא לשמחה והתחזקות בהשם יתברך ותורתו הקדושה, כי הזכירו גנות הראשונים, שנפלו לתעובים וטנופים כאלה, רחמנא לצלן, והכל היה מחמת גאות ורום לבב, שמביא את האדם לכל הרעות והצרות, רחמנא לצלן, ומשם עקר כל הנפילות, עד שיכולין לפל מאד מאד לצאת מעולמו לגמרי, כמו אלו שהזכירו, שעשו דברי שטות ותעובים כאלו, שהפכו אחוריהם אל ההיכל והתריזו וכו' - הנשמע כזאת?! וזאת צריכים לידע, שגם הם בודאי לא היו שוטים וכסילים, כי בודאי היו חכמים נפלאים להרע, כי זה ידוע, שדורות הראשונים היו חכמים יותר, אך כל נפילתם, שבאו לידי רעות כאלה, היה על ידי גאות ורום לבם, כי היה להם כל טוב, והיצר הרע וחמימות התאוות מתגבר בכל דור, עד שהפיל אותם בכל פעם, ובכל עת שנפלו, לא היו יכולים להתחזק לקרב עצמן להשם יתברך גם ממקום רחוק כזה, כי לא היו יכולים לסבל הקטנות והשפלות בעיני עצמן, כי בודאי הרחוקים מחמת תאוותיהם, כשרוצים אוף על פי כן לחתר חתירות ולהתקרב להשם יתברך, צריכים על כל פנים פנים להרגיש שפלותם ורחוקם ולבטח בעצם חסדיו יתברך, המתחדשים בכל עת, שגם הם יכולים להתקרב, אבל הם היו בעלי גסות הרוח ולא היו יכולים להשפיל עצמן ולהקטין עצמן כל כך, עד שנפלו בכל פעם, נפילה אחר נפילה, עד שהתגבר עליהם הרוח שטות, עד שנפלו לדברים תעוביים כאלה, ועל כן זכרו בשמחתם ההפך מכל זה ואמרו: אבותינו וכו', אבל אנו ליה ועינינו ליה, שכל מה שהשם יתברך מושיענו בחסדיו הנפלאים, אנו יודעים שהכל בחסד נפלא, ואנו ליה משתחוים ומודים על זה, ועדין ליה עינינו מיחלות, שיושיענו מעתה, כי עדין אנו יודעין רחוקנו ממנו יתברך, וזה עקר שמחתנו, שהושיע לנו ברחוק כזה לישועות נפלאות כאלה. (הלכות שלוח הקן, הלכה ה', אות יב):
The essential of da'as is to know with complete knowledge that G-d, blessed be He, created everything and guides the entire world solely through His will and His Providence — and that there is no compulsion of nature whatsoever. For nature itself also conducts itself through His blessed Providence.
## Segment 26
ו.
עקר הגאות וההתנשאות הוא בענין הממון והחפצים והעשירות של אדם, וכנראה בחוש, שרובם אובדים עולמם על ידי תאות ממון, והעקר - על ידי הגסות והגאות והכבוד, שכל אחד רוצה להתנהג למעלה ממדרגתו, ועקר פגם הגאות הוא נוגע בהבגדים ביותר, מחמת שהבגדים בשרשם הם גבוהים מאד בחינת: השם מלך, גאות לבש וכשפוגם בזה, חס ושלום, על ידי עוונותיו ונופל לגאות ורדיפת הכבוד דסטרא אחרא של תאות והבלי עולם הזה, אז עקר פגם הגאות על פי רב הוא בהבגדים, כנראה בחוש כמה וכמה אובדים עולמם על ידי רדיפתם אחר בגדים ותכשיטין, וכמבאר במקום אחר על פסוק:
ותתפשהו בבגדו, וכל הפוגמים בזה, הוא בחינת עוות המשפט כי צריך כל אדם לפי מדרגתו ולפי מעמדו לזהר מאד לכלכל דבריו במשפט ולהתנהג בביתו כראוי לו, ולא לחמד ולהתאוות מה שאין ראוי לו, ולהסתכל בכל דבר רק על התכלית, שיגיע מזה כבוד להשם יתברך, ולבטל גאותו וכבודו של עצמו לגמרי, וכל זה הוא בחינת: יכלכל דבריו במשפט ומי שפוגם בזה, הוא בחינת עוות המשפט, והכהן גדול היה עוסק בהשומונה בגדים שלו שהיה לובש, שהיו יקרים מאד, ועל כולם - החשן והאפוד, שהיו בהם אבנים טובות יקרות מאד, והכהן גדול נשא כל זה על לבו לתקן בזה תאוות הנגידות והעשירות, ששם עקר אחיזת הגאות, שעקר אחיזתם הוא בבגדים, וזה בחינת חשן המשפט, שנשא על לבו, לתקן בזה עוות המשפט, ואף על פי כן גם הכהן גדול, בשעה שנכנס לפני ולפנים, היה צריך לפשט בגדי הזהב, ונכנס רק בבגדים לבנים, שזה בחינת מה שהכהן גדול, שלבש בגדים יקרים אלו, שיש בהם זהב ואבנים טובות, בקדושה גדולה כנ"ל, אוף על פי כן לפני ולפנים, במקום תכלית הקדושה עליונה, אסור גם הוא לכנס בהם, כי שם נתבטל העשירות וחמדת הזהב והאבנים טובות לגמרי, ואי אפשר לכנס לשם כי אם בבגדים לבנים לגמרי, שהם עקר תכלית שלמות התקון העליון בבחינת: בכל עת יהיו בגדיך לבנים, וזה רמז, שאפלו הצדיקים הגדולים, שיכולים לעבד את השם יתברך על ידי זהב ואבנים טובות וכו', אוף על פי כן יש גבוה מעל גבוה, ששם אסור לכנס בזה, כי אם בבחינת בגדים לבנים ממש, ושם עקר כפרת וסליחת כל עונות ישראל לטהר אותם בשלמות מאחיזת הבגדים הצואים, שעקר התגברותם - על ידי גאות וכבוד, כמבאר בפנים, ואי אפשר לבאר הכל והחפץ בחיים באמת, יבין מזה הרבה לבטל גאותו ולכלכל דבריו במשפט כנ"ל. (הלכות ערלה, הלכה ה', אות ז ח יג יד):
The essential source of all afflictions and all exiles — G-d protect us — is through the deficiency of da'as. For everyone walks in the world like a truly wayward madman, as it is written: "And he went wayward in the way of his heart" [Isaiah 57:17]. And for this the prophet cried out: "Return, O wayward children" [Jeremiah 3:22].
## Segment 27
ז.
עקר החיים טובים הם ענוה, וכל אחד כפי מה שזוכה לשפלות וענוה אמתית, כן הוא זוכה לחיות חיים אמתיים וטובים. (שם, אות יז):
And when a person understands within himself all of this — how he is truly wayward and maddened, for he goes after the stubbornness of his heart and does not look at his eternal purpose — he will certainly have consideration for himself and cry out at least greatly to G-d. And through this he will merit, according to his level, to beget da'as and the moichin [expanded consciousness] and to bring them forth from their hiddenness. And through this comes the essential redemption — in general and in particular, for every person and at every time. And through this came the redemption from Egypt. And therefore during the Torah portions that speak of the exile in Egypt and the redemption, it is the custom of the upright to fast and to cry out to G-d in prayers and supplications [selichos] — and these weeks are called Shovovim [the wayward ones, an acronym of the six parshiyos].
## Segment 28
ח.
עקר ההתרחקות מהצדיק ומהתורה הקדושה הוא רק על ידי גאוה וגסות הרוח, וכן להפך - עקר קבלת התורה והמשכת התורה מדור לדור עד עולם הוא על ידי ענוה ושפלות, שעל ידי זה נכללין בשלמות בבחינת מקומו של עולם וכו', עין פנים. (הלכות הרשאה, הלכה ה', אות יט, כב):
All the damages, G-d forbid, come through the blemish of da'as — that is, through introducing alien thoughts and external wisdoms into one's mind and awareness [moach u'da'as]. And from there the husks of Eisav and Yishmo'el draw nourishment — they being the damagers of the world [mazikei alma] — and from them come all the damages in the world, G-d protect us, as explained in the inner teachings.
## Segment 29
ערך דעת
The essential holiness of the speech and tongue of Israel is this: they must speak and bring forth with full mouth the kesuphim [longings] and holy yearning that they possess — that is, that they always yearn and pine for G-d — and they must bring forth these longings specifically in speech [b'peh davka]. And this is the essential holiness of the tongue of Israel — the aspect of the Holy Tongue [lashon hakodesh].
## Segment 30
א.
על ידי קימת חצות לילה לעסק בתורה, על ידי זה נמשך הדעת, הינו שזוכין לדעת בידיעה שלמה ובלב שלם שמלא כל הארץ כבודו, ולקים: שויתי השם לנגדי תמיד, ולהתפלל בכונה. (הלכות השכמת הבקר, הלכה ג' אות ד):
All the service [avodah] of a person of Israel throughout all the days of his life, and all that he came to this world for, is only for the attainment of na'aseh v'nishma — the acceptance and fulfillment of the Torah [literally: "we will do and we will hear"]. For only for this purpose does a person come to this world — to toil in Torah until he attains at every stage what had been hidden from him. To make from the Torah of G-d — his Torah: from what had been hidden [nishma] to become revealed [na'aseh], from the aspect of "heard" to become the aspect of "done." But this is impossible to achieve except through speech — which is the essential prayer, which must be specifically in speech [b'dibur davka].
## Segment 31
ב.
עקר הדעת הוא לידע בידיעה שלמה, שהשם יתברך ברא את הכל, ומנהיג את כל העולם כולו רק ברצונו והשגחתו, ואין שום חיוב הטבע כלל, כי הטבע טבע עצמה מתנהגת גם כן בהשגחתו יתברך. (הלכות נטילת ידים שחרית, הלכה ב', אות א):
And if every person would strive to multiply the words of prayer and to sanctify his speech as is fitting — certainly every person would at every stage attain great attainments. For G-d hears the prayer of every mouth and desires to bestow good and to reveal to every person the hidden things of the Torah — [of the Torah] — only the essential [condition] is when one merits the perfection of speech as above.
## Segment 32
ג.
עקר כל הצרות והגלויות, רחמנא לצלן, הם על ידי חסרון הדעת, שכל אחד הולך בעולם כמו משוגע ושובב ממש, כמו שכתוב: וילך שובב בדרך לבו ועל זה צעק הנביא:
שובו בנים שובבים. וכשיבין האדם בעצמו כל זאת, איך הוא שובב ומשוגע ממש, כי הולך אחרי שרירות לבו, ואינו מסתכל על תכליתו הנצחי - בודאי יחוס על עצמו ויצעק על כל פנים הרבה להשם יתברך, ועל ידי זה יזכה לפי בחינתו להוליד הדעת והמחין ולהוציא אותן מתעלומתן, שעל ידי זה עקר הגאולה בכלל ובפרט, בכל אדם ובכל זמן, ועל ידי זה היה גאולת מצרים ועל כן בפרשיות שמדברים מגלות מצרים והגאולה, נוהגין אז הכשרים להתענות ולצעק להשם יתברך בתפלות וסליחות, ונקראים שובבים. (הלכות גלוח, הלכה ה', אות ח):
A person must guard himself very much from evil longings [kesuphim ro'im] — and he should habitually train his thoughts always to long only for good longings: to always yearn and desire and crave to draw close to G-d and His service and His holy Torah. And even when thoughts of desires and evil longings come upon him, G-d protect us — he should train himself to seize his thought and redirect it away from these longings and draw it toward good longings — which are the essential true good for all eternity and for everlasting ever.
## Segment 33
ד.
כל ההזקות, חס ושלום, הם על ידי פגם הדעת, הינו על ידי שמכניס מחשבות זרות וחכמות חיצונות לתוך מחו ודעתו, ומשם יונקין קלפת עשו וישמעאל, שהם מזיקי עלמא, ומהם באים כל ההזקות שבעולם, רחמנא לצלן, כמבאר בפנים. (הלכות נזיקין, הלכה ב', אות ב ומעין זה גם בהלכה ג' שם, אות ב):
And especially he must guard his speech — not to utter any evil word, G-d forbid. And at the very least, he should not bring forth from his mouth the desires and longings for the vanities of this world that come upon his heart — but rather to reverse the matter and bring forth from his mouth good longings. For through evil words of evil longings for this world, one causes harm to others as well. For the vapors [havalos] that exit his mouth through these evil words are literally evil souls [nefoshos ro'os] — and they are the damagers of the world, G-d protect us. For they go and arouse the people of the world toward evil desires, G-d forbid — and from there come all the damages also in the physical, G-d protect us. But words of good longings are good souls — and through them all the blessings and flows are drawn into the world, and they go and arouse the entire world toward G-d and His Torah.
## Segment 34
ערך דבור
And this is what King David, peace be upon him, said: "You have tested my heart, You visited in the night, You refined me — You found nothing" [Psalms 17:3]. That is, he said on behalf of all of Israel: "I know that I have not withstood the test as I should — for I have not yet merited to be saved in perfection from the longings of this world. But: "My mouth will not transgress" [Psalms 17:3] — for at the very least I guard myself not to bring these longings and thoughts out in speech from my mouth, G-d forbid. For I know the great power of speech of the longings — that through it literal effects are made in the world. Therefore I guard myself not to bring out evil longings through my mouth, G-d forbid — so that through them no evil effects be made in the world, G-d protect us. Rather, I train myself to always speak holy words of good longings, to call out to You always: Return us to You in truth — and through this good effects are made in the world."
## Segment 35
א.
עקר קדושת הדבור והלשון של ישראל הוא, שצריכין לדבר ולהוציא בפה מלא הכסופין והשתוקקות דקדושה שיש להם, הינו מה שהם משתוקקין ומתגעגעין תמיד להשם יתברך, שצריכין להוציא כסופין אלו בפה דיקא, וזה עקר קדושת הלשון של ישראל בחינת לשון הקדש. (הלכות דם, הלכה א', אות ד):
And this is: "For the deeds of man, by the word of Your lips" [Psalms 17:4] — that I guard myself to speak only holy words, which are the aspect of "the word of Your lips", so that through this all the deeds of man will be concluded for the good. And this is: "I, through the paths of the violent" [Psalms 17:4] — for speech has great power. And through my being guarded from speaking words of desires and evil longings — and instead training my tongue to always speak words of good longings as above — through this I merit to be saved and guarded from the paths of the violent, which are all the evil ways, G-d protect us. Rather: "support my steps in Your paths, that my feet not totter" [Psalms 17:5] — for the good words aforementioned support and sustain me to walk in Your paths, that my feet not totter from them, even though they wished to push me from them — G-d protect us. But G-d helped me through the power of the good words to support my steps in Your paths.
## Segment 36
ב.
כל עבודת איש הישראלי כל ימי חייו וכל מה שבא לזה העולם, הוא רק בשביל השגת הנעשה ונשמע, שהוא בחינת קבלת התורה וקיומה, שרק בשביל זה בא האדם לזה העולם, שיהיה יגע בתורה, עד שישיג בכל פעם את הנסתר ממנו, לעשות מתורת השם - תורתו, מהנסתר בחינת נשמע יהיה נעשה אצלו בחינת נגלה, בחינת נעשה. אך אי אפשר לזכות לזה כי אם על ידי הדבור, שהוא עקר התפלה, שצריכה להיות בדבור דיקא. ואם היה כל אדם זוכה להשתדל להרבות בדבורי התפלה ולקדש דבורו כראוי, בודאי היה כל אדם זוכה בכל פעם להשגות גדולות, כי השם יתברך שומע תפלת כל פה וחפץ להיטיב ולגלות לכל אדם נסתרות שבתורה, שבתורה, רק העקר - כשזוכין לשלמות הדבור כנ"ל. (הלכות מתנה, הלכה ד', אות כג):
And this concludes with: "I call You — for You will answer me, etc." [Psalms 17:6] — that is, it explains further: through what did I merit to support my steps in Your paths? — through my calling out to You every time in words of good longings. And this is the entire matter of hisbodidus [seclusion in prayer] and conversation between oneself and one's Maker — which a person must train himself in very much. That is, he should train himself in this to always long and crave good longings: when will he merit to turn from evil and do what is good in His blessed eyes always, etc. — and to bring forth the holy longings from his mouth every day. And through this he will merit to be saved from the paths of the violent — and G-d will support his steps in His paths, etc., as mentioned above.
## Segment 37
ג.
צריך האדם לשמר עצמו מאד מכסופין רעים, וירגיל במחשבתו תמיד לכסף רק כסופין טובים, שיתגעגע ויחשק ויכסף תמיד להתקרב להשם יתברך ולעבודתו ולתורתו הקדושה ואפלו כשבאין עליו מחשבות של תאוות וכסופין רעים, רחמנא לצלן, ירגיל עצמו לאחז מחשבתו להטותה מכסופין אלו ולהמשיכה לכסופין טובים, שהם עקר הטוב באמת לעולמי עד ולנצח נצחים. וביותר צריך לשמר הדבור לבלי לדבר שום דבור רע, חס ושלום, ושעל כל פנים לא יוציא מפיו התאוות והכסופין של הבלי עולם הזה הבאין על לבו, רק להפך הדבר ויוציא בפיו כסופין טובים, כי על ידי דבורים רעים של כסופין רעים דהאי עלמא גורם רעה גם לאחרים, כי ההבלים היוצא מפיו על ידי אלו הדבורים רעים הם נפשות רעות ממש והם מזיקי עלמא, רחמנא לצלן, כי הולכים ומעוררים את אנשי העולם לתאוות רעות, חס ושלום, ומשם באין כל ההזקות גם בגשמיות, רחמנא לצלן אבל הדבורים של כסופין טובים הם נפשות טובות, ועל ידם נמשכין כל הברכות וההשפעות בעולם, והם הולכין ומעוררין כל העולם להשם יתברך ולתורתו. וזה שאמר דוד המלך עליו השלום: בחנת לבי, פקדת לילה, צרפתני בל תמצא, הינו שאמר בשביל כלל ישראל: ידעתי, שלא עמדתי בנסיון כראוי, כי לא זכיתי עדין להנצל בשלמות מכסופין דהאי עלמא, אך זמתי בל יעבר פי, כי על כל פנים שומר אני את עצמי, שלא להוציא הכסופין והמחשבות אלו על הדבור פי, חס ושלום, כי ידעתי גדל כח הדבור של הכסופין, שנעשין על ידו פעולות ממש בעולם, על כן אני שומר את עצמי לבלי להוציא על פי כסופין רעים, חס ושלום, בכדי שלא יהיו נעשין על ידם פעולות רעות בעולם, רחמנא לצלן, רק אני מרגיל את עצמי לדבר תמיד דבורים קדושים של כסופין טובים לקרות תמיד אליך, שתשיבנו אליך באמת, ועל ידי זה נעשין פעולות טובות בעולם, וזה: לפעולות אדם בדבר שפתיך, שאני נשמר לדבר רק דבורים קדושים, שהם בחינת דבר שפתיך, כדי שעל ידי זה יהיו נגמרין כל פעולות אדם לטובה. וזה: אני שמרתי ארחות פריץ, כי הדבור יש לו כח גדול, ועל ידי שאני נשמר מלדבר דבורים של תאוות וכסופין רעים, רק הרגלתי לשוני לדבר תמיד דבורים של כסופין טובים כנ"ל, על ידי זה אני זוכה להנצל ולהשמר מארחות פריץ, שהם כל הדרכים רעים, רחמנא לצלן, רק תמך אשורי במעגלותיך בל נמוטו פעמי, כי הדבורים טובים הנ"ל הם תומכים וסועדים אותי לילך במעגלותיך ובל נמוטו פעמי מהם, אף על פי שרצו לדחות אותי מהם כמו שרצו, רחמנא לצלן, אבל השם יתברך עזרני בכח הדבורים הטובים לתמך אשורי במעגלותיך. וזה שסים: אני קראתיך כי תענני וגו', הינו שמבאר ביותר על ידי מה זכיתי לסמך אשורי במעגלותיך - על ידי שקראתיך בכל פעם בדבורים של כסופין טובים, שזהו כל ענין ההתבודדות והשיחה בינו לבין קונו, שצריכין להרגיל את עצמו בזה הרבה, דהינו שירגיל את עצמו בזה לכסף ולחשק תמיד כסופין טובים, מתי יזכה לסור מרע ולעשות הטוב בעיניו יתברך תמיד וכו' ולהוציא הכסופין דקדושה מפיו בכל יום, ועל ידי זה יזכה להנצל מארחות פריץ, רק השם יתברך יתמך אשוריו במעגלותיו וכו', כנזכר לעיל. (הלכות אמנין, הלכה ד', אות כב, כט):
When one comes to pour out his conversation before G-d and is utterly unable to open his mouth — even so, he must strengthen himself to beseech mercy for this very thing itself: that he be aided from Above and his strength be fortified, so that he will be able to beseech mercy.
## Segment 38
ערך התבודדות
Through the recitation of Psalms and conversation between oneself and one's Maker — through this one can pour out his conversation about everything and beseech G-d about this very thing itself: that we be able to ask Him truly "Return us, O G-d, to You" [Lamentations 5:21] — to the point that this very act will be considered our awakening from below [is'arusa d'lisata]. And through this a great illumination for teshuvah will be drawn upon us from Above as well — in the aspect of: "Return to Me and I will return to you" [Malachi 3:7].
## Segment 39
א.
כשבא לפרש שיחתו לפני השם יתברך, ואינו יכול לפתח פיו כלל, אוף על פי כן הוא צריך להתחזק לבקש רחמים על זה בעצמו, שיסיעוהו מלמעלה ויאמצו את כחו, שיהיה יכול לבקש רחמים. (הלכות ברכת השחר, הלכה ה', אות צז):
Also through this one merits to receive the illumination of the holy and pure counsels — drawn from the sparkling of Mashiach [hisnotzetzus d'Meshiach]. Which is the aspect of the illumination of the fiftieth gate of holiness [sha'ar hachamishim d'kedushah] — through which one can rise from all the falls and descents in the world, and be saved from the desires and the entanglements of money and livelihood, and to know and truly believe that livelihood is drawn only from Him, blessed be He. And to be strengthened in true bitochon in G-d.
## Segment 40
ב.
על ידי אמירת תהלים ושיחה בינו לבין קונו, על ידי זה יכולין לפרש שיחתו על הכל ולבקש להשם יתברך על זה בעצמו, שנוכל לבקשו "השיבנו השם אליך" באמת, עד שזה בעצמו יהיה נחשב להתעוררות שלנו בבחינת אתערותא דלתתא, ועל ידי זה יומשך עלינו הארה גדולה לתשובה גם מלמעלה בחינת: שובו אלי ואשובה אליכם. גם על ידי זה זוכין לקבל הארה מהעצות הקדושות והתמימות, הנמשכין מהתנוצצות משיח, שזה בחינת הארת שער החמשים דקדושה, שעל ידי זה יכולין לעלות מכל הנפילות והירידות שבעולם ולהנצל מתאוות וטרדות הממון והפרנסה ולידע ולהאמין באמת, שהפרנסה נמשכת רק מאתו יתברך, ולהתחזק בבטחון בהשם יתברך באמת. (הלכות קריאת שמע הלכה ה', אות יא, טו טז):
Our Sages of blessed memory said: "And the eyes of Leah were tender" [Genesis 29:17] — for she was weeping lest she fall to the portion of Eisav. This is an allusion to the Kneses Yisroel [the Congregation of Israel] — for every single person of Israel must weep just as Leah wept, that he not fall to the portion of the Soton [adversary], G-d forbid — which is the aspect of Eisav.
## Segment 41
ג.
אמרו רבותינו זכרונם לברכה: ועיני לאה רכות - שהיתה בוכה, שלא תפל בחלקו של עשו. זה רמז על כנסת ישראל, שכל אחד מישראל צריך לבכות כל כך כמו לאה, שלא יפל בחלקו של הס"מ, חס ושלום, שהוא בחינת עשו. (הלכות ראש חדש, הלכה ה', אות כט):
At the time when a person of Israel enters to pray his prayer and his conversation before G-d — that he merit to draw close to Him and to fulfill His Torah and commandments — and wishes to make from the Torah a prayer. But he still has not a word on his tongue to speak, for he still does not know the ways and signposts of the Torah, and does not know how to speak and converse and pray. Then the Torah itself has compassion upon this person of Israel who prays — and transmits to him the signposts of the Torah, so that he can make from the Torah a prayer, so that from this good deeds will be born.
## Segment 42
ד.
בעת שאיש הישראלי נכנס להתפלל תפלתו ושיחתו לפני השם יתברך, שיזכה להתקרב אליו ולקים תורתו ומצוותיו, ורוצה לעשות מהתורה תפלה, אבל עדין אין מלה בלשונו לדבר, כי עדין אינו יודע דרכי וסימני התורה, ואינו יודע איך לדבר ולשוח ולהתפלל, אזי התורה בעצמה מרחמת על איש הישראלי הזה המתפלל, ומוסרת לו הסימנים של התורה, כדי שיוכל לעשות מהתורה תפלה, כדי שיהיו נולדין מזה מעשים טובים, וזה בחינת הדבורים הנשפעים לאדם בעת שנכנס להתבודד ולפרש שיחתו לפני השם יתברך, שבתחלה אינו יודע שום דבור לדבר, וכשהוא חזק בדעתו ומתחזק את עצמו אוף על פי כן לדבר, אזי על פי רב באים לו דבורים, שלא עלה על דעתו שידבר אותם, ואלו הדבורים נשלחים לו מן השמים מבחינה הנ"ל. (שם):
And this is the aspect of the words that are poured into a person at the time he enters to seclude himself and pour out his conversation before G-d — for at first he does not know a single word to speak. And when he is firm in his mind and strengthens himself even so to speak — then most of the time words come to him that he had never thought he would speak. And these words are sent to him from Heaven from the aspect aforementioned.
## Segment 43
ה.
צריך כל אדם להתחזק בכל פעם בתפלה ותחנונים והתבודדות וצעקה להשם יתברך, יהיה איך שיהיה, אפלו אם יעבר עליו מה, כי אפלו אם רואה שאינו פועל, חס ושלום, בתפלתו, ואדרבא, הרע מתגבר עליו ביותר, אוף על פי כן ידע ויאמין, שפועל הרבה בתפלתו וצעקתו, כי על כל פנים צעקתו ותפלתו הוא בחינת מחאה, המבאר בדין חזקת קרקעות, שכל זמן שהוא מוחה, אז אין חזקת המחזיק מועלת כלום, כמו כן לענין זה גום כן, כי קדושת כל אחד מישראל הוא בחינת קדושת ארץ ישראל, וכשהרע מתגבר על האדם בתאוות ומדות רעות, זה בחינת שרוצין לגרשו, חס ושלום, מהסתפח בנחלת השם, שהוא ארץ ישראל, וכל מה שחותר לשוב לקדושתו, אין מניחין אותו מעצם ההתגרות שמתגרין בו, והוא אינו מתגבר נגדם כראוי, ועל כן כשמתגבר אוף על פי כן בתפלה וצעקה להשם יתברך, אזי לא יוכלו לגרשו ולכבש חלקו בארץ ישראל, חס ושלום, בשום אפן, כי תפלתו וצעקתו הוא בחינת מחאה, שעל ידי זה אין יכולה הסטרא אחרא להחזיק בנחלתו, חס ושלום, בשום אפן, כי אין חזקה מועלת כשיש מחאה נגדה. (הלכות חזקת מטלטלין, הלכה ה', אות יג):
Every person must strengthen himself every single time in prayer and supplication and hisbodidus and crying out to G-d — however things may be, even whatever passes over him. For even if he sees that he is not accomplishing anything through his prayer, G-d forbid — and on the contrary, the evil intensifies over him more and more — even so, let him know and believe that he is accomplishing a great deal through his prayer and his crying out. For his crying out and prayer is at least in the aspect of a mecho'ah [formal protest] — as explained in the laws of chazakah [presumption of ownership of land]: that as long as he protests, the presumption of the one holding is of no effect whatsoever.
## Segment 44
ו.
צריך האדם להרבות בתפלה מאד מאד כל ימי חייו, ואפלו כשרואה, שמתפלל הרבה ואינו נענה, והתאוות והבלבולים מתגברים עליו בכל פעם ביותר, אוף על פי כן אל יטעה שתפלותיו הם לריק, חס ושלום, רק ידע ויאמין, שאין שום דבור נאבד לעולם, וכל תפלה ושיחה בינו לבין קונו עושה רשם, והצדיקי אמת מלקטים כל אלו התפלות והשיחות ובונים מהם בנינים נפלאים בחינת בנין המשכן. וצריך כל אחד להתחזק הרבה בתפלה ושיחה תמיד, יהיה איך שיהיה, עד אשר על ידי רבוי התפלות יהיה נשלם הבנין בשלמות, ואז יכמרו רחמיו יתברך, ויקרב אותו בשלמות, וישוב אל השם וירחמהו, אך אוף על פי כן כשיהיה לו איזה ישועה, אל יטעה שעל ידי תפלותיו ומעשיו הטובים פעל זאת, רק ידע שהכל רק בחסדו יתברך ואף על פי שאנו יודעים, שאי אפשר לנו לפעל הישועה השלמה בתפלתנו לבד כנ"ל, אוף על פי כן אנו צריכין לעשות את שלנו להרבות בתפלה בכל כחנו, ואז יכמרו רחמיו יתברך, ויעשה בחסדו ויושיענו בקרוב למען שמו. וגם זה בכלל מה שמבאר במקום אחר, שצריכין בתפלה להיות קולע אל השערה ולא יחטיא, הינו שלא יטה לימין לשמאל, הינו שלא יטעה, חס ושלום, שהתפלות הם לריק, חס ושלום, מחמת שזה כמה שצועקים ואינם נושעים, שזה בחינת נוטה לשמאל וכן אל יטעה לומר: מה לנו להרבות בתפלה, מאחר שעקר הישועה הוא רק בחסדו לבד, אם כן נסמך רק על חסדו, שזה בחינת נוטה לימין שלא כראוי, כי באמת צריכין להרבות בתפלה מאד תמיד ולידע אוף על פי כן האמת, שאין אנו כדאי לפעל בתפלתנו כי אם בחסדו, בחסדו, ואף על פי כן אנו צריכין לעשות את שלנו להרבות בתפלה תמיד, והשם יתברך יעשה את שלו, וימשיך עלינו חסדו למענו ויושיענו מהרה למען שמו. (הלכות נחלות, הלכה ד', אות י, כ):
And likewise in this matter. For the holiness of each and every person of Israel is the aspect of the holiness of the Land of Israel. And when the evil overpowers a person with desires and evil character traits — this is the aspect of wishing to banish him, G-d forbid, from being counted among the inheritance of G-d, which is the Land of Israel. And all that he strives to return to his holiness — they do not allow him, because of the very intensity of the provocation with which they provoke him — and he does not overpower them as he ought. And therefore when he overpowers himself even so through prayer and crying out to G-d — they will not be able to banish him and conquer his portion in the Land of Israel, G-d forbid, in any way whatsoever. For his prayer and his crying out is the aspect of a mecho'ah — through which the sitra achra cannot establish a presumptive hold upon his inheritance, G-d forbid, in any manner whatsoever. For a presumptive hold is of no effect when there is a protest against it.
## Segment 45
ז.
ישראל על ידי תפלתם מעוררים רחמיו יתברך מעט מעט בכל פעם, עד שבמהרה יתעורר, כביכול, משנתו בבחינת: וייקץ כישן השם, ויגאלנו במהרה. כי באמת אין שנה לפניו יתברך, כמו שכתוב: הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, רק שמחמת מדת הדין הוא יתברך, כביכול, כמסתיר פנים מאתנו, עד שנדמה כישן, חס ושלום, ואנו מחויבים להתפלל ולצעק אליו יתברך תמיד ולעורר רחמיו יתברך כמו שמעוררין מהשנה, כביכול, בבחינת: עורה למה תישן השם, עד אשר על ידי רבוי התפלות יתעורר, כביכול, בשלמות וישוב אלינו וירחמנו. (שם, אות יא):
A person must multiply prayer very — [very] — greatly all the days of his life. And even if he sees that he prays much and is not answered — and the desires and confusions overpower him every single time more and more — even so let him not err that his prayers are in vain, G-d forbid. Rather, let him know and believe that no word is ever lost — and every prayer and conversation between himself and his Maker makes an impression. And the truly righteous Tzaddikim gather all these prayers and conversations and build from them wondrous edifices — the aspect of the building of the Mishkan [Tabernacle].
## Segment 46
ערך התחזקות
And every person must strengthen himself greatly in prayer and conversation always — however things may be — until through the multitude of prayers the building will be completed in perfection. And then His compassion, blessed be He, will be aroused — and He will draw him close in perfection, and he will return to G-d and He will have mercy upon him. But even so, when he receives some salvation — let him not err that through his prayers and his good deeds he accomplished this. Rather, let him know that everything is only through His blessed kindness.
## Segment 47
א.
מה שרב בני אדם טועים בעצמם וסוברים, שנפשם אינה קדושה משרשה, וקשה להם לשוב אל השם להיות איש צדיק או איש כשר באמת כמו שאר צדיקים וכשרים, כמרגלא בפומא דאנשי לומר, כשמספרין מאיש צדיק או מאיש כשר וירא באמת, ומתחיל להתעורר בהם הרהורי תשובה גם כן להתקרב להשם יתברך, כי כל ישראל מלאים מחשבות של הרהורי תשובה והתקרבות להשם יתברך תמיד, אך אחר כך תכף אומרים: מי יכול להתדמות לזה האיש צדיק וכו', כי היה נשמה קדושה מנעוריו, כאלו צדקת הצדיקים וכשרים הוא רק מצד הנשמה הקדושה שיש להם מתולדותם, אשר באמת אינו כן, כי עקר צדקת הצדיק הוא רק על ידי יגיעתו וטרחתו בעבודתו יתברך כמה וכמה ימים ושנים הרבה, והתגבר והתחזק בכל פעם, ולא הניח את עצמו לפל בשום אפן, והרבה בתפלה ותחנונים, עד שזכה למה שזכה, וכל אדם יכול להיות כמותם, כי הבחירה - חפשית, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה: כתר שם טוב מונח וכו'. ובאמת ענין הטעות הזה, שסוברים שנפשם אינה קדושה משרשה, ומחמת זה אינם מתגברים לעשות כמעשה הצדיקים, כל זה נמשך מבחינת היכלי התמורות, שמשם בחינת החלוף שנחלף הבן מלך לבן העבד, כמבאר בספורי מעשיות, שמחמת זה נפל למקום שנפל והלך בדרכים לא טובים, עד שהיה מסופק בעצמו אם הוא בן המלך או בן העבד, כמו כן הוא בכל אדם הרחוק מהשם יתברך, בפרט בתקף סוף הגלות המר הזה, שהתגבר הבעל דבר מאד מאד, עד שכמה בני אדם מיאשין את עצמם, כאלו נפשם אינה מסוגלת כלל לעבודת השם, וכל זה הוא רק פתוי היצר, כי באמת צריך האדם לידע ולהאמין, שנפש כל אחד מישראל גבוה ויקרה מאד מאד, וכולם הם בחינת בני מלכים, ויכולים לזכות למדרגות גבוהות וקדושות מאד מאד כמו כל הצדיקים והכשרים, כי גם עליהם עברו מחשבות וחלישות הדעת כאלה וכאלה, אך היו משכילים לבלי להניח להטעות אותם, והתגברו והתחזקו מאד, עד שזכו למה שזכו - אשרי להם - וזה בחינת: ויגבה לבו בדרכי השם. (הלכות ברכות השחר, הלכה ג', אות ו):
And even though we know that we cannot accomplish the complete salvation through our prayer alone as above — even so we must do our part to multiply prayer with all our strength. And then His compassion, blessed be He, will be aroused — and He will act in His kindness and save us soon for the sake of His Name. And this too is included in what is explained elsewhere — that one must in prayer be like one who shoots at a hair-breadth without missing: that is, not deviate right or left. That is, not err, G-d forbid, that the prayers are in vain, G-d forbid — because one has been crying out for so long and has not been saved. This is the aspect of deviating to the left. And likewise let him not err to say: Why should we multiply prayer, since the essential salvation is only through His kindness alone — if so, let us rely only upon His kindness. This is the aspect of deviating to the right inappropriately. For in truth one must always multiply prayer greatly, and know even so the truth: that we are not worthy to accomplish through our prayer, but only through His kindness — [through His kindness]. And even so we must do our part and always multiply prayer — and G-d will do His part and draw His kindness upon us for His own sake, and save us soon for the sake of His Name.
## Segment 48
ב.
כמו שהאדם צריך לעמד בנסיון לבלי לילך אחר תאוותיו בהתר או באסור, חס ושלום, כמו כן צריך להתחזק לעמד בנסיון אם כבר נכשל, חס ושלום, ועבר עליו מה שעבר לבל יפל על ידי זה לגמרי, חס ושלום. כי מה שנמצאים הרבה בני אדם, שנופלים בדעתם ואומרים, שאי אפשר להם לילך בדרך הישר עוד, זהו רק מחמת תאותם ויצרם הרע, שמבקשים תואנה ועלילה לפרש מאחרי המקום, חס ושלום, כדי שיוכלו לילך אחרי תאוותם הרעות, חס ושלום, כי התואנות והעלילות, שהבעל דבר מוצא לכל אדם, רבו מספר, ולכל אחד מוצא עלילות מיוחדות, רובם על ידי חסרון פרנסה ומניעות המונעים וכו', אך אוף על פי כן כל אחד מישראל נפשו מרה לו מאד על זה, כי יודע, שיצטרך לתן דין וחשבון, ועל כן מתגבר בו הטוב בכל פעם ומתעורר לשוב להשם יתברך, אך בשום דבר אינו מוצא לעצמו עלילה ופטור כל כך כמו על ידי התחבולה הנ"ל של הבעל דבר, שמפילו בדעתו בכל פעם ומראה לו כאלו אפס תקוה, חס ושלום, כי רואה בעיניו, שכבר חתר כמה פעמים לשוב להשם יתברך ונפל אחר כך, כל אחד כפי מה שנפל, וכן היה כמה פעמים בלי מספר, ועל כן הוא פטור כבר בעיני עצמו מלחתר עוד חתירות לשוב להשם יתברך, אבל באמת כל הרעיונים והמחשבות של נפילות כאלו הם רק מעשה בעל דבר, שמוצא לו עלילה לפרש מאחרי המקום כנ"ל, כי באמת אין שום יאוש בעולם כלל, וכל אדם צריך שיעבר עליו הרבה קדם שזוכה לכנס אל הקדושה, ומי לנו גדול מאדם הראשון, שפרש מאשתו ושב בתשובה שלמה מאה ושלשים שנה, ודיקא בכל אלו המאה ושלשים שנה באו רוחות וחממו אותו וכו', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, ובודאי נחלשה דעתו מאד מזה בכל פעם, ובודאי ארב עליו הבעל דבר ורצה להפילו בדעתו לגמרי בכל פעם, אבל הוא התגבר כנגדו בכל עת, ולא הניח דרכי תשובתו שעסק בהם, עד שזכה בסוף המאה ושלשים שנה להוליד את שת, שממנו הושתת העולם, ויצאו ממנו האבות ומשה ומשיח. ואדם הראשון בעצמו היה גום כן כל ימיו צדיק וחסיד ונפטר בשם טוב, ואף על פי שעדין צריכין לתקן הפגם שלו בכל דור ודור, אוף על פי כן אם לא היה מתגבר ומתחזק בעצמו לתקן מה שתקן, בודאי היה קשה מאד התקון ביותר גם לצדיקים הבאים אחריו, וכמו כן הוא ממש בכל אדם גם עכשו, כי זהו עקר הנסיון שלו, שיתחזק את עצמו בכל הירידות שבעולם, רחמנא לצלן, בכל אשר עליו, וירגיל את עצמו בכל יום להתחיל מחדש, וידמה בדעתו כאלו נולד היום וכו', ואז מה שיזכה לתקן בעצמו על ידי תשובתו השלמה, בודאי מה טוב, ומה שלא יזכה לגמר התקון, יהיה בטוח בכח וזכות הצדיקים הקדושים, שיש להם כח להפך הכל לטובה, ובלבד שלא יתיאש את עצמו מלצפות ולקוות להשם בקווי אחר קווי ולהרבות בצעקה ובקשה ותחנונים לפניו יתברך, כי עם השם החסד והרבה עמו פדות וכו'. (הלכות פסח, הלכה ט', אות כא):
Israel — through their prayers — arouse His compassion, blessed be He, little by little each and every time — until soon He will be aroused, as it were, from His sleep. As the verse says: "Then G-d awoke as one asleep" [Psalms 78:65] — and will redeem us soon. For in truth there is no sleep before Him, blessed be He — as it is written: "Behold, He neither slumbers nor sleeps — the Guardian of Israel" [Psalms 121:4]. Only that through the attribute of strict justice He, blessed be He, is as it were hiding His face from us — to the point that it seems as if He is asleep, G-d forbid. And we are obligated to pray and cry out to Him, blessed be He, always, and to arouse His compassion, blessed be He — as one who rouses another from sleep, as it were — in the aspect of: "Awaken — why do You sleep, O G-d?" [Psalms 44:24]. Until through the multitude of prayers He will be aroused, as it were, in perfection — and He will return to us and have mercy upon us.
## Segment 49
ג.
כל הבלבולים של כל אדם - שמתאוה לכל התאוות, ואף על פי כן רוצה לידע ולהבין הכל בשכלו המגושם, ובכל פעם קשה לו כמה קושיות על השם יתברך ועל הצדיקים וכו'. ואפלו אם קשה לו קושיות על עצמו, גם זה אינו טוב, כי גם זה מעשה בעל דבר, שמחליש דעתו על ידי הקושיות, שקשה לו על עצמו: איך אתה רוצה להתפלל בכונה והתלהבות, והלא בשעה הקודמת עשית כך וכך וכו', וכיוצא בזה בלבולים הרבה בלי שעור, וכל זה נמשך מזוהמת הנחש, שמבלבל דעת האדם, שרוצה להבין הכל, כי באמת אין אנו יודעים כלל, ואפלו שלמה המלך, עליו השלום, אמר:
כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי, וכן בתהלים נאמר: ואני בער ולא אדע, בהמות הייתי עמך מכל שכן אלף אלפים ורבי רבבות קל וחמר אנשים פשוטים בפרט בדורות הללו. והכלל - שאין האדם יודע כלל, רק צריך להתחיל בכל פעם מחדש בעבודת השם, וכל אשר תמצא ידך לעשות בכחך - עשה, ואז טוב לך לעולם, וסוף כל סוף תגיע לתכלית הטוב והנצחי בזה ובבא. (הלכות בשר בחלב, הלכה ד', אות יב):
The error that many people make about themselves — thinking that their soul is not holy from its root, and that it is difficult for them to return to G-d and to be a truly righteous or truly upright person like other Tzaddikim and upright ones — as is common on people's lips: when they are told of a truly righteous or truly upright and G-d-fearing person, thoughts of repentance are awakened within them as well, to draw close to G-d. For all of Israel are full of thoughts of repentance and drawing close to G-d always. But then immediately they say: "Who can compare himself to this righteous man, etc. — for he had a holy soul from his youth." As if the righteousness of the Tzaddikim and the upright comes only from the holy soul they possess from their birth. And in truth this is not so — for the essential righteousness of the Tzadik comes only through his toil and his effort in his service of G-d for many, many days and many years. And he strengthened himself and fortified himself every single time, and did not allow himself to fall in any way. And he multiplied prayer and supplication until he merited what he merited.
## Segment 50
ד.
בכל יום ויום שולח השם יתברך ישועות חדשות להציל את האדם מסטרא אחרא, המתגברת עליו בכל יום, וזה בחינת: בשרו מיום ליום ישועתו, וכן בתפלת שמונה עשרה אומרים ועל נסיך שבכל יום עמנו וכו', וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה: בכל יום ויום יצרו של אדם מתגבר עליו, ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו וכו'. נמצא, שבכל יום ויום נעשים עם האדם ענינים חדשים לגמרי, והקדוש ברוך הוא עוזרו ומושיע בכל יום. על כן אין להאדם לבלבל את עצמו כלל מיום לחברו, כי מי יודע כמה גדלה הישועה החדשה, שהשם יתברך ישלח לו היום, אם יזכה להתגבר להתחיל מחדש. (שם, אות יד):
And every person can be like them — for free will is free, as our Sages of blessed memory said: "The crown of a good name is laid up [for all], etc." [Avos 4:13]. And in truth the matter of this error — where they think their soul is not holy from its root, and because of this do not strengthen themselves to act like the Tzaddikim — all of this derives from the aspect of the heichalos ha'temurah [palaces of substitution], from which comes the aspect of the exchange — that the prince was exchanged for the slave's son, as explained in the story-tales. And because of this he fell to where he fell and walked in ways that were not good, until he doubted himself as to whether he was a prince's son or a slave's son. And likewise it is with every person who is distant from G-d — especially at the height of the end of this bitter exile, when the baal davar has intensified very — [very] — greatly to the point that many people despair of themselves, as if their souls are not suited at all for the service of G-d. And all of this is only the enticement of the yetzer hara.
## Segment 51
ה.
צריך האדם לחזק את עצמו להתקרב להשם יתברך תמיד מכל מה שיעבר עליו בגוף ונפש וממון, כי יש מי שמטעה את עצמו, שאינו יכול להתקרב להשם יתברך מחמת רבוי היסורין והתלאות ודחקות הפרנסה שעובר עליו, ואם יסתכל בעין האמת, יראה, שכל היסורים העוברים עליו הם בחסד גדול, ולא באו עליו לרחק אותו על ידי זה מהשם יתברך, חס ושלום, רק אדרבא, לקרב אותו ביותר ולעורר בתשובה ולפדותו על ידי זה מענשים קשים, רחמנא לצלן, ומדינה של גיהנם ולזכותו לעולם הבא, ובפרט שבתוך הצרה והיסורים בעצמן יכולים למצא בהם הרחבות גדולות בחינת: בצר הרחבת לי, וכמבאר במקום אחר. וכן יש מי שמטעה את עצמו, שאינו יכול להתקרב להשם יתברך מחמת עצם רבוי פגמיו, שנתרחק על ידם מאד מהשם יתברך וכבר מבאר בדברינו הרבה פעמים, שאסור לאדם ליאש עצמו, חס ושלום, כי אפלו אם הוא כמו שהוא, אוף על פי כן עדין יכול לחטף תורה ומצוות ולזכות לחלק טוב לעולם הבא, וצריך לחזק את עצמו מאד בהנקודות טובות שמוצא בעצמו עדין, וידע ויאמין, כי עדין יש לו תקוה לשוב להשם יתברך באמת. ואם יאמר: האמת - שהיסורים בחסדים גדולים, וגם יש בי נקודות טובות עדין, אך אוף על פי כן מה אעשה, שרבוי הפגמים והקלקולים גברו עליו כל כך, עד עד שקשה לי לסבל גם מעט היסורין וכן עצם הקטנות וחלישת הדעת שיש בלבי מרבוי פגמי וקלקולי, אוף על פי כן על ידי שיחזק את עצמו ויסתכל על החסדים וההרחבות וכן על הנקודות טובות, על ידי זה יוכל על כל פנים לחזק לבבו לשפך שיחו ותפלתו לפני השם יתברך ברחמים ותחנונים הרבה, עד שיושיעו השם יתברך בשלמות ויציל אותו מכל היסורים וימחל לו על כל עוונותיו ויזכהו לתשובה שלמה. (הלכות פריקה וטעינה, וטעינה, הלכה ד', אות יג):
For in truth a person must know and believe that the soul of every single person of Israel is very, very lofty and precious — and they are all in the aspect of children of kings. And they can merit to very, very lofty and holy levels — just like all the Tzaddikim and the upright. For such thoughts and such weaknesses of mind also passed over them — but they were wise enough not to allow themselves to be misled. And they strengthened themselves and fortified themselves greatly — until they merited what they merited. Fortunate are they. And this is the aspect of: "And his heart was elevated in the ways of G-d" [2 Chronicles 17:6].
## Segment 52
ערך השגת והתנוצצות אלקות
Just as a person must stand firm in a test so as not to go after his desires — whether in what is permitted or in what is forbidden, G-d forbid — so too he must strengthen himself to stand firm in the test if he has already stumbled, G-d forbid, and whatever has passed over him has passed — so as not to fall through this entirely, G-d forbid. For the reason that many people are found who fall in their minds and say that it is impossible for them to walk in the straight path any longer — this comes only from their desire and their yetzer hara, which seeks a pretext and an excuse to depart from after the Omnipresent, G-d forbid — so that they can go after their evil desires, G-d forbid. For the pretexts and excuses that the baal davar finds for every person are beyond counting — and for every person he finds specific pretexts. Most of them are through deficiency of livelihood and obstacles that obstruct, etc.
## Segment 53
א.
אפלו להאדם שהוא במדרגה התחתונה, בבחינת חשכות וגלות, אוף על פי כן השם יתברך מרחם עליו ומאיר עליו לפעמים התנוצצות גדול בלבו ודעתו, והכל - כדי שיתעורר האדם על ידי זה ויהיה נמשך אחריו יתברך בבחינת: משכני אחריך נרוצה ועל כן אחר כך מיד נעלם ועובר ממנו ההתנוצצות וההארה הזאת, כי ההתנוצצות היתה רק לרמז לו נעימות האור, כדי שירדף אחריו. וזה עקר בחינת הכרוז, שקורין להאדם בכל פעם שישבו אליו יתברך, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה. וזה בחינת פסח וספירה ושבועות, כמבאר בפנים. (הלכות קריאת שמע, הלכה ה', אות ט):
But even so, every single person of Israel — his soul is bitter to him over this. For he knows he will have to give an accounting. And therefore the good within him is fortified every single time and he is awakened to return to G-d. But in no matter does he find for himself so effective a pretext and exemption as through the aforementioned strategy of the baal davar — who brings him down in his mind every single time and shows him as if all hope is lost, G-d forbid. For he sees with his own eyes that he has already striven many times to return to G-d — and fell afterwards — each person according to how he fell. And so it happened many times without number. And therefore he considers himself already exempted from striving further to return to G-d.
## Segment 54
ב.
צריך האדם להאמין באמונה שלמה, שכל מה שעובר עליו בכל יום ובכל עת ובכל שעה מיום הולדו עד יום מותו, הכל הוא רק סבובים מאתו יתברך, כדי שיזכה להשגות אלקות לדעת ולהכיר אותו יתברך, כי רק בשביל זה נברא, ואין שום תכלית אחר חוץ מזה, כמבאר בזהר הקדוש, שעקר הבריאה היתה בגין דישתמודעין לה, וזה עקר כלל כל התורה וכלל כל הכונות של כל המצוות הקדושות, כי כולם הם שעורים וצמצומים לזכות על ידם להשגת אלקות לדעת ולהכיר אותו יתברך, אך מחמת שזה לעומת זה עשה אלקים, כי יש מלכות דסטרא אחרא, שהם מתגברים בכל עת לבלבל דעת האדם, שלא יסתכל ולא יתבונן על כל זה מה שנעשה עמו, שהוא לטובתו הנצחית כדי לזכות לחיי עולם להשגת אלקות, והוא שוכח, חס ושלום, את העקר, ועושה מהטפל עקר, כאלו העקר היה, חס ושלום, עסקי העולם הזה וטרדת הפרנסה וכו', רחמנא לצלן - על כן צריכין לבקש מאד את הצדיק האמת הגדול במעלה מאד, שהוא הרבי ההגון, שיוכל לסבב עם כל אחד לפי בחינתו בדרכים נפלאים, עד שיכניס בו גם כן השגת אלקות. (הלכות נזיקין, הלכה ד', אות ב):
But in truth all these thoughts and the falling of the mind as such — they are only the work of the baal davar, who finds for him a pretext to depart from after the Omnipresent, as above. For in truth there is no despair in the world at all — and every person must pass through a great deal before he merits to enter into holiness. And who is greater than Adam the first — who separated from his wife and returned in complete teshuvah for one hundred and thirty years. And specifically throughout all those one hundred and thirty years, spirits came and warmed themselves against him, etc., as our Sages of blessed memory said. And certainly his mind became very weak from this every single time. And certainly the baal davar lay in wait for him and wished to cause him to fall in his mind entirely every single time. But he strengthened himself against him at every moment and did not abandon the ways of teshuvah that he engaged in — until at the end of the one hundred and thirty years he merited to beget Shas, from whom the world was established, and from whom the Fathers came forth, and Moshe, and Mashiach.
## Segment 55
ערך זכרון ושכחה
And Adam the first himself was also throughout all his days a Tzadik and pious one, and departed with a good name. And even though the blemish he caused still needs repair in every generation — even so, if he had not strengthened and fortified himself to repair what he repaired — certainly the repair would have been made very much harder even for the Tzaddikim who came after him. And likewise it is truly with every person even now.
## Segment 56
א.
על ידי שהאדם מרגיל את עצמו להרבות באמירת תהלים ושירות ותשבחות להשם יתברך, וכן על ידי שמרגיל את עצמו להחיות את עצמו על ידי איזה נגון וזמרה לשם שמים, כי הנגון יש לו כח גדול לעורר את הלב ולהמשיכו אחר השם יתברך - על ידי זה זוכה להנצל משכחת התורה, וזוכה לראות אור התורה בשלמות בבחינת סם חיים. (הלכות נשיאת כפים, הלכה ה', אות ו):
For this is the essential test: that he strengthen himself through all the falls and descents in the world, G-d protect us, through whatever comes upon him. And he should train himself every single day to begin anew. And he should picture in his mind as if he were born today, etc. And then whatever he merits to repair through his complete teshuvah — certainly how good it is. And what he does not merit to complete the repair of — let him be confident in the power and merit of the holy Tzaddikim, who have the power to transform everything for good. As long as he does not despair of waiting and hoping to G-d — hope after hope — and multiplying his crying out, beseeching, and supplication before Him, blessed be He. For with G-d is the kindness, and with Him is abundant redemption, etc.
## Segment 57
ב.
עקר השכחה - על ידי תאות נאוף, שהוא תאות נשים, שהוא לשון שכחה, כמו שכתוב: כי נשני אלקים וגו', כי שמירת הברית הוא בחינת סטרא דדוכרא, בחינת זכר, לשון זכרון. (הלכות ערב, הלכה ד', אות י):
All the confusions of every person — who desires all the desires, and even so wishes to know and understand everything with his crude intellect. And every single time he has many difficulties against G-d and against the Tzaddikim, etc. And even if he has difficulties against himself — this too is not good. For this too is the work of the baal davar, who weakens his mind through the difficulties he has against himself: "How do you wish to pray with intention and fervor, when in the previous hour you did such and such, etc." — and the like: confusions without measure.
## Segment 58
ערך חצות
And all of this derives from the defilement of the serpent — who confuses a person's mind, wishing to understand everything. For in truth we know nothing whatsoever — and even Shlomo the King, peace be upon him, said: "For I am more brutish than any man, and I have not the understanding of a human being" [Proverbs 30:2]. And likewise in Psalms it is said: "And I was brutish and knew nothing — I was like a beast before You" [Psalms 73:22]. How much more so — infinitely, by a thousand-fold kal v'chomer — ordinary people, especially in these generations.
## Segment 59
א.
על ידי שמשברין השנה וקמים בחצות לילה ומתאבלים על חורבן בית המקדש ועוסקין בתורה, על ידי זה מקימין את האמונה ומבטלין הכפירות, וזוכין לשבר תאות ממון ולעשות משא ומתן באמונה, וזוכין לבחינת בנין בית המקדש, שהוא בחינת בנין הדעת, ולחדש נפשו לטובה וליחד קודשא בריך הוא ושכינתה ולהמשיך תורה. ועל ידי זה זוכין להשגחה שלמה ולבחינת: שויתי השם לנגדי תמיד. (הלכות השכמת הבקר, הלכה ב'):
The general principle: a person does not know at all. He must only begin anew every single time in the service of G-d. And "whatever your hand finds to do with your strength — do it" [Ecclesiastes 9:10]. And then it will be good for you forever, and in the end you will reach the ultimate good that is eternal — in this world and in the World to Come.
## Segment 60
ב.
על ידי שמבטלין השנה וקמים בחצות לילה לעסק בתורה, על ידי זה נתבטל אחיזת הזמן, שמשם כל השנויים והמחלוקות ואחיזת היצר הרע והסטרא אחרא, ועל ידי זה נמשך שפע ופרנסה לישראל. (הלכות רבית, הלכה ה', אות ה ו):
Every single day G-d sends new salvations to rescue the person from the sitra achra that overpowers him every day. And this is the aspect of: "Tell of His salvation from day to day" [Psalms 96:2]. And likewise in the Shemoneh Esreh [Amidah] prayer we say: "And for Your miracles that are with us every day, etc." And as our Sages of blessed memory said: "Every single day the person's yetzer hara overpowers him — and were it not for the Holy One, blessed be He, helping him, etc." [Kiddushin 30b].
## Segment 61
ערך טלטול
It is thus found: that every single day entirely new things happen to a person — and the Holy One, blessed be He, helps and saves him every day. Therefore a person must not confuse himself at all from one day to another — for who knows how great the new salvation is that G-d will send him today, if he merits to strengthen himself and begin anew.
## Segment 62
א.
על ידי ברכת כהנים נתקן הדרך מכל צער ויסורין שיש לאדם בדרכים, ועל כן נוהגין לברך את היוצא לדרך עם ברכת כהנים. (הלכות נשיאת כפים, הלכה ג' אות ד):
A person must strengthen himself to draw close to G-d always — from all that passes over him in body and soul and money. For there are those who mislead themselves that they cannot draw close to G-d because of the great abundance of sufferings and travails and financial strain that pass over them. And if he looks with the eye of truth — he will see that all the sufferings that pass over him are through great kindness. And they did not come upon him to distance him through this from G-d, G-d forbid. Rather, on the contrary — to draw him closer and to arouse [him] in teshuvah, and to redeem him through this from harsh punishments, G-d protect us, and from the judgment of gehinnom [purgatory] — and to cause him to merit the World to Come. And in particular — within the very affliction and the suffering themselves, one can find great expansions [harchavos gedolos] — in the aspect of: "In my distress You have expanded me" [Psalms 4:2]. And as is explained elsewhere.
## Segment 63
ערך יראה ועבודה
And likewise there are those who mislead themselves — that they cannot draw close to G-d because of the very abundance of their blemishes through which they have been greatly distanced from G-d. And it has already been explained in our words many times — that it is forbidden for a person to despair of himself, G-d forbid. For even if he is as he is, even so he can still seize Torah and commandments and merit a good portion in the World to Come. And he must strengthen himself greatly in the good points he still finds within himself. And he should know and believe that there is still hope for him to return to G-d in truth.
## Segment 64
א.
כשרואה האדם, שהיצר הרע והתאוות מתגברים עליו מאד מאד, ונדמה לו שקשה לשברם - צריך לידע, שבודאי אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עמו, ובודאי אם לא היה לו כח לשבר, לא היה השם יתברך מגרה בו יצר הרע כזה, רק אדרבא, ידע מזה, שבודאי נפשו יקרה וקדושה מאד בשרשה, שמחמת זה מתגברין עליו כל כך, כי כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה, כי אין זה דרך הענוה אמתית להחזיק את עצמו לרשע גמור, חס ושלום, ולהקטין מעלת נפשו הקדושה, רק אדרבא, צריך לידע ולהאמין, שנפשו בשרשה היא גדולה ויקרה וגבוהה מאד מאד, ואלפי אלפים ורבי רבבות עולמות בלי שעור תלויים בה, כי אפלו נפש הפחות שבפחותים שבישראל גום כן גבוהה מאד מאד, מכל שכן וכל שכן נפשות בעלי תורה, ובפרט אותם שיש להם שכל גדול, כל כל מה שהשכל גדול ביותר - הנשמה גבוהה ביותר, על כן האדם הבר שכל, כשרואה שיצרו מתגבר עליו ביותר, צריך לידע, שבודאי נפשו גבוהה ביותר, וצריך להתגבר לרחם על עצמו לבל יאבד אוצרות וסגולות יקרות מאד התלויים בנפשו, עין לא ראתה וכו', ויתגבר בכל עז להציל נפשו מני שחת מן העשק והתמורה, חס ושלום, והעקר - על ידי רבוי תפלות ובקשות כנ"ל. וזה בחינת: ויגבה לבו בדרכי השם, שצריכין להגביה לבו ודעתו בדרכי השם ולומר בנפשו, שאין נאה לו לעשות מעשם כאלה מעשה בהמה, חס ושלום, כי נפשו גבוהה מאד מאד. (הלכות ברכות השחר, הלכה ג' אות ד ה):
And if he says: "It is true that the sufferings are in great kindnesses, and I also still have good points within me — but even so, what shall I do, that the abundance of blemishes and corruptions have overpowered him so — [him so] — greatly, that it is difficult for me to bear even the small amount of suffering. And likewise the very smallness and weakness of mind that are in my heart from the abundance of my blemishes and corruptions — even so, through strengthening himself and looking at the kindnesses and the expansions, and likewise at the good points — through this he will be able at least to strengthen his heart to pour out his conversation and his prayer before G-d with abundant mercy and supplication. Until G-d will save him in perfection and rescue him from all the sufferings — and forgive him for all his sins — and cause him to merit complete teshuvah.
## Segment 65
ב.
על ידי שרואין, שבדרך שאדם רוצה לילך - מוליכין אותו, ומצליחין בידו מלמעלה שיגמר חפצו, הן לטוב או לרע, חס ושלום, כנ"ל - על ידי זה יש טועין וסוברין, שחס ושלום השם יתברך בטל רצונו לגמרי ומסר ביד האדם הכל כפי נטית רצונו, שמי שרוצה לילך בדרך הקדש והפרישות, צריך לשמר את עצמו מאד, שלא יפגם, חס ושלום, בכדי שלא יפל על ידי זה באין סומך, אבל מי שנטית רצונו הוא לילך שובב בדרך לבו, אזי לא יזיק לו שום פגם כלל, אדרבא וכו', חס ושלום, ונדמה להם שיש להם ראיות על סברות אלו, חס ושלום. ובטעות כאלו יש הרה מדרגות, כי יש סברות משובשות אפלו אצל אנשים כשרים קצת, שמשתלשלין בדקות גדול מסברות הרעות כאלו, שהם אפיקורסות גמורה, כמובן לכל משכיל, ובאמת איש בער לא ידע וכו', כי בודאי רצונו יתברך, שכל אדם יעשה רק טוב ויהיה בורח מן העברה ויפריש את עצמו מתאות עולם הזה, ולא בלבד מן המותרות, אלא גם בהכרחיות ימעט בכל מה דאפשר ויקדש עצמו במותר לו, ורק בזה חפץ השם יתברך, ואף על פי שגם עם הרשעים גומר השם יתברך למלאת רצונם, כמו שכתוב: כי אתה עמל וכעס תביט לתת בידך, וכמו שפרש רש"י שם, אוף על פי כן בודאי הביט אל עמל לא יוכל כלל, והרשעים הם כמשא על פניו, כביכול, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה, ומה שממלא גם רצונם, הוא רק בשביל בשביל כח הבחירה, כי אם לאו - תתבטל הבחירה לגמרי, אשר אין זה רצונו יתברך. אבל המשכיל, החפץ באמת, יראה ויבין החלוק שבין הכשרים והיראים, שהצלחתם לנצח, ובין הצלחת רשעים, שהיא רק לפי שעה בחינת: בפרח רשעים כמו עשב וגו' להשמדם עדי עד, וגם זה הוא רק בשביל כח הבחירה כנ"ל. (הלכות ברכות השחר, הלכה ה', אות עט, פב):
(The following is from the translator, not from the original text.)
## Segment 66
ג.
יש בני אדם, שנמשכו אחר דרכי המחקרים, שקשה להם למה הרבה השם יתברך לישראל כל כך תורה ומצוות, שקשה לקימם, ולפי דעתם הרעה והמשובשת היה יותר זכות להם אם היה רק מצוות מועטים, אבל באמת הבל יפצה פיהם, כי באמת עקר התכלית של האדם הוא, שישבר כל התאוות כל כך, עד שלא יהיה בו אפלו צד רשימה משום תאוה, אפלו של התר, וזה אי אפשר לזכות כי אם על ידי רבוי התורה והמצוות, שיש בכל פרט ופרט מדברי העולם, ועל ידי זה יכולין לזכות להמשיך עלינו קדושה גבוהה כל כך, עד שנהיה זכים ונקיים וקדושים לגמרי מכל התאוות, כמו שזכו אבותינו הקדושים, אבות העולם, שבשביל זה מרבה התורה לספר מכל עניניהם ומעשיהם, ואיך שחפרו בארות, ויעקב אשר הציג את הומקלות ברהטים וכיוצא בזה, כל זה - לגלות לנו גדולת מעלתם וקדושתם, שזככו את עצמם כל כך, עד שזכו לעבד את השם יתברך בכל תנועותיהם ועניניהם, ובכל תנועה היה להם סודות נוראים, רזין דרזין, וכל זה - להעיר אזנינו ולבנו, שגם אנחנו נטהר ונקדש עצמנו גם בכל העבודות החיצוניות ועסקי חל, כדי שנזכה גם אנחנו לבוא לאיזה בחינה ומדרגה ממעלות קדושת אבותינו הקדושים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי, כי הבחירה - חפשית בכל דור, וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה: אין דור, שאין בו כאברהם וכו', ועל כן מצינו גם בדורותינו צדיקים אמתיים, גדולים ונפלאים מאד, שזכו לעבד את השם יתברך גם בכל עסקי חל, וכמפורסם הרבה ספורים כאלה מהצדיקים הגדולים, שהיו מימות הבעל שם טוב, זכר צדיק לברכה, עד הנה, ועל כן, מאחר שעקר התכלית של ישראל הוא לזכך את עצמם בתכלית הקדושה מכל התאוות שבעולם - על כן בודאי הוא טובה גדולה מה שהרבה לנו תורה ומצוות, כדי שיהיה גם גם לנו כח להתעורר להשם יתברך ולהמשיך עלינו קדושה גדולה בכל ענין וענין על ידי רבוי התורה והמצוות, כדי שנזכה לתכלית האמתי, לאור הגנוז, שאי אפשר להגיע אליו כי אם על ידי זה. וכל זה הוא לאותן שזוכין לקים כל התורה, אך אפלו מי שאינו זוכה להתגבר על יצרו ולקים כל התורה והמצוות, הוא הוא גם כן טובה אליו מה שיש הרבה תורה ומצוות, כי על ידי זה אפלו הגרוע שבגרועים מקים כמה מצוות, כי אפלו פושעי ישראל מלאים מצוות כרמון, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה, ועל ידי זה יזכה כל אחד מישראל להזדכך בודאי, כי הקדושה של המצוות, שמקים כל אחד מישראל, אינה מנחת אותם להשתקע בהטומאה והתאוות שנפלו בהם ומעוררם לתשובה בכל פעם, וכמו שכבר נמצאו הרבה בעלי תשובה בעולם, אשרי להם ואפלו אם, חס ושלום, לא יזכה לתשובה שלמה בחייו, אוף על פי כן סוף כל סוף יזדכך בודאי, ועקר הזכוך יהיה על ידי הטוב והמצוות, שזכה לחטף בעולם הזה דיקא על ידי שיש הרבה תורה ומצוות, וגם כי בכח הצדיקים אמתיים הנפלאים במעלה, שזכו לקים כל התורה בשלמות, עד שזככו עצמן כל כך, עד שהיו יכולין לעבד את השם יתברך גם בכל עסקי חל, על כן יש להם כח להעלות אותנו גום כן מחל לקדש ומטומאה לטהרה, עד שעל ידי זה יתהפך הכל לטובה. וכל זה כלול במאמר רבי חנניה בן עקשיה: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות - לזכות דיקא, שיהיו מזוככים לגמרי, כנזכר לעיל. (הלכות סימני דגים, הלכה ד', אות ג):
These five sections form the heart of the Bais-Gimmel-Dalet-Hei portion of the Alef-Bais and present some of the most practically urgent teachings in the entire work:
# Aitzoas Yesharoas — Sections 12–24
URL: https://ajew.org/reader-plain/aitzoas-yeshuroas/1/4/
# Aitzoas Yesharoas — Sections 12–24
Source: https://ajew.org/reader/aitzoas-yeshuroas/1/4
## Segment 1
ד.
כל הצרות והגלויות הם רק מחמת גאות, שהוא בחינת רבוי, שנדמה לו להאדם כאלו רבים ימיו וכאלו יש לו קביעות בעולמו, ובאמת צריך האדם לידע, שאין לו בעולמו כי אם זה היום לבד שעומד בו, וישתדל לעסק בו בעבודת השם יתברך: היום אם בקולו תשמעו. (הלכות ערלה, הלכה ה', אות טז):
Sections 12 through 24 · Continuing the Alef-Bais
## Segment 2
ערך כבוד
Even to a person who is on the lowest level — in the aspect of darkness and exile — even so G-d has compassion upon him and shines upon him at times a great sparkling [hisnotzetzus gadol] in his heart and his mind. And all of it — so that the person will be awakened through this and will be drawn after Him, blessed be He, in the aspect of: "Draw me after You — we will run" [Song of Songs 1:4]. And therefore immediately afterwards the sparkling and this illumination passes and is hidden from him. For the sparkling was only to hint to him the pleasantness of the light — so that he will pursue it. And this is the essential aspect of the herald [karez] that calls to the person every single time to return to Him, blessed be He — as our Sages of blessed memory said. And this is the aspect of Pesach and the Counting of the Omer and Shavuos, as explained in the inner teachings.
## Segment 3
א.
על ידי שלש תאוות, שהם: תאות ממון ואכילה ומשגל - על ידי זה פוגמין בכבוד דקדושה, ואז הנשמה ערומה מבלי לבוש בבחינת: ואת ערם ועריה. (הלכות ציצית, הלכה ג', אות ג):
A person must believe with complete faith that everything that passes over him every day and every time and every hour — from the day of his birth until the day of his death — all of it is only circuits [sivuvim] from Him, blessed be He, in order that he merit attainments of G-dliness [hasogos Elokus] — to know and recognize Him, blessed be He. For only for this was he created — and there is no other purpose beyond this. As is explained in the holy Zohar: that the essential purpose of creation was b'gin d'ishtamuda'un lei — so that they might come to know Him. And this is the essential sum total of all the Torah and the sum total of all the intentions of all the holy commandments — for all of them are measures and compressions [shi'urim u'tzimtzumim] to merit through them the attainment of G-dliness — to know and recognize Him, blessed be He.
## Segment 4
ערך כעס
But because "this opposite that G-d made" [Ecclesiastes 7:14] — for there is a kingdom of the sitra achra [the other side] that strengthens itself at all times to confuse a person's mind — so that he does not look and does not reflect upon all that is being done with him, which is for his eternal benefit, to merit the life of eternity through attainment of G-dliness — and he forgets, G-d forbid, the essential, and makes from the secondary the essential: as if the essential were, G-d forbid, the affairs of this world and the entanglements of livelihood, etc. — G-d protect us. Therefore one must seek very greatly the true Tzadik of very high stature — who is the fitting rebbe — who can circuit with each person according to his level in wondrous ways, until he brings within him too the attainment of G-dliness.
## Segment 5
א.
ידוע ומבאר במקום אחר, כי כעס מזיק לעשירות, אף על פי שאנו רואים כמה עשירים, שהם כעסנים, ואף על פי כן יש להם עשירות גדול, ובפרט העכו"ם, שמלאים כעס ורציחה, ואף על פי כן כל העשירות אצלם, אך באמת עקר העשירות הוא עשירות דקדושה (עין פנים) ולעשירות כזה אי אפשר לזכות כי אם על ידי כבישת כעס דיקא. (הלכות פורים, הלכה ו', אות א):
Through a person training himself to multiply the recitation of Psalms and songs and praises to G-d — and likewise through training himself to revive himself through some melody and song for the sake of Heaven, for melody has great power to awaken the heart and to draw it after G-d — through this he merits to be saved from the forgetting of Torah, and merits to see the light of Torah in perfection, in the aspect of a life-giving remedy [sam chayyim].
## Segment 6
ב.
עקר יגיעת וטרדת הפרנסה בא על ידי שטות וחסרון הדעת, הבא על ידי כעס, בחינת: כל הכועס - חכמתו מסתלקת וכו', כי הכעס הוא בחינת פגם אכילת עץ הדעת, שדרשו עליו רבותינו זכרונם לברכה: אויל ביום יודע כעסו, ועל ידי זה נגזר עליו: בעצבון תאכלנה וגו', בזעת אפך תאכל לחם וכו'. (הלכות הרשאה, הלכה ד', אות טו טז):
The essential forgetting [shikchah] comes through the desire for licentiousness [na'of] — which is the desire for women — which is a language of forgetting [lashon shikchah], as it is written: "For G-d has made me forget [nashani], etc." [Genesis 41:51]. For the guarding of the bris is the aspect of sitra d'duchro [the male side] — the aspect of zocher [male] — the language of memory [lashon zikaron].
## Segment 7
ג.
כשהיצר הרע מסית לאדם שיכעס, צריך להזכיר את עצמו כמה וכמה יפסיד על ידי זה ברוחניות ובגשמיות, כי כי יפסיד על ידי הכעס העשירות דקדושה, שהוא בחינת שרש כל הנפשות, ועל כן שם בהעשירות דקדושה כל הגונין עלאין וכל הניצוצות הקדושים, ואם, חס ושלום, לא יעצר ברוחו ויכעס, חס ושלום יאבד הכל ויפל ליגיעות וטרחות ומרירות הפרנסה, שהוא בחינת תאות ממון, שהוא בחינת טיט היון, שהוא עקר מרירות הגלות, ועל זה נאמר: טבעתי ביון מצולה ואין מעמד, כי מכל התאוות בנקל יותר להוציא, חוץ מתאות ממון, כמבאר במקום אחר. (שם, אות יח):
Through breaking one's sleep and rising at midnight [chatzos lailah] and mourning over the destruction of the Temple and engaging in Torah — through this one upholds faith [emunah] and nullifies heresies. And one merits to break the desire for money and to conduct commerce with honesty. And one merits the aspect of the building of the Temple — which is the aspect of the building of da'as. And to renew one's soul for the good, and to unify the Holy One, blessed be He, and His Shechinah, and to draw down Torah. And through this one merits complete Providence [hashgochah shelaimoh] and the aspect of: "I have set G-d before me always" [Psalms 16:8].
## Segment 8
ערך ליצנות
Through nullifying sleep and rising at midnight to engage in Torah — through this the hold of time [achizas hazman] is nullified. From which come all the changes and all the controversies and the hold of the yetzer hara and the sitra achra. And through this, bounty and livelihood flow to Israel.
## Segment 9
א.
עקר הליצנות הוא מחמת גסות הרוח, שהוא גבה לב וגדול בעיני עצמו, עד שכל בני העולם הם כלא בעיניו ומתלוצץ מכל אחד ואחד, כאשר נמצא הנגע הרעה הזאת בכמה בני אדם, שמתלוצצים מכל אחד ואחד, בפרט מיראים וכשרים, ומוצאין מומין וחסרונות בכל אחד ואחד, וכל זה - מחמת גסותו, שנדמה לו, שאין חכם ממנו, וכל העולם צריך ללמד ממנו ולהתנהג כפי חיוב דעתו. ואלו הליצנים מתגברים בליצנותם, עד שמחלישים דעת של כמה כשרים ומפילים אותם מעבודתם על ידי ליצנותם הרעה, רחמנא לצלן, וכל זה בא מחמת גסותם הרעה. ועל כן נקרא הליצנות תועבה כמו הגאות והגבהות, שנקרא גם כן תועבה, וזה בחינת: אם ללצים - הוא יליץ, ולענוים יתן חן, כי הפך הליצנות הוא ענוה. (הלכות ספר תורה, הלכה ג', אות ג):
Through the Bircas Kohanim [the Priestly Blessing], the road is repaired from all the pain and suffering a person has on the way. And therefore it is customary to bless one who sets out on a journey with the Priestly Blessing.
## Segment 10
ערך ממון
When a person sees that the yetzer hara and the desires are overpowering him very — [very] — greatly, and it appears to him that it is difficult to break them — he must know that certainly the Holy One, blessed be He, does not deal with him with coercion [trunya]. And certainly if he did not have the power to break them, G-d would not have stirred up against him such a yetzer hara. Rather, on the contrary — let him know from this that certainly his soul is very, very precious and holy at its root. For this reason they overpower him so greatly — for "whoever is greater than his fellow, his yetzer hara is greater than him," as our Sages of blessed memory said.
## Segment 11
א.
זה הטעות והמבוכה של תאות ממון הוא גדול יותר מכל הטעויות שבעולם, כי מחמת שהממון המוכרח הוא הכרח גדול להאדם, על כן שם מתגבר הטעות והמבוכה ביותר, עד שנדמה להם, שהממון - עקר התכלית, חס ושלום, אשר באמת הוא בהפך ממש, כי באמת עקר הפרנסה הוא רק מהשם יתברך לבד וצריכין למעט בעסק ולעסק בתורה ולבטח בהשם יתברך, שיצליחו במעט העסק שעוסק ויזמין לו פרנסתו בסבה קלה, כי הכל - ממנו יתברך לבד. (הלכות תפלה, הלכה ד', אות יא):
For it is not the way of true humility to consider oneself a complete wicked person, G-d forbid, and to diminish the stature of one's holy soul. Rather, on the contrary — one must know and believe that his soul at its root is great and precious and very, very lofty. And thousands of thousands and tens of thousands of tens of thousands of worlds without measure depend upon it. For even the soul of the least of the least of Israel is also very, very lofty. How much more so — and how much more so — the souls of those who engage in Torah. And in particular those who have great intellect — the more — [the more] — the intellect is greater, the higher the soul. Therefore a person of great intellect — when he sees that his yetzer hara overpowers him more — must know that certainly his soul is more lofty. And he must strengthen himself to have compassion upon himself — not to lose the very, very precious treasures and gifts that depend upon his soul, "an eye has not seen, etc." [Isaiah 64:3]. And he must strengthen himself with all his might to save his soul from destruction — from the theft and exchange, G-d forbid. And the essential [means] is through the abundance of prayers and supplications as above. And this is the aspect of: "And his heart was elevated in the ways of G-d" [2 Chronicles 17:6] — that one must elevate one's heart and one's mind in the ways of G-d, and say within himself that it is not fitting for him to perform such acts of an animal, G-d forbid — for his soul is very, very lofty.
## Segment 12
ב.
וצריכין לזהר ולשמר עצמו מאד, שלא יגזל ולא יזיק את חברו בממונו, כדי שלא יפגם בנפשו, חס ושלום, כי הממון דקדושה הוא משרש אחד עם הנפש, ועל ידי שנזהרין מלהזיק את חברו, ואם הזיקו, חס ושלום, משיב לו ומשלם את נזקו - על ידי זה נדחה הדין והחשך והכסילות מן העולם, ונתעלה הנפש והזכרון והתורה, ונמשך חסד בעולם. (הלכות ברכות הפרות, הלכה ג', אות ב):
Through seeing that in the path a person wishes to go — he is led along it, and he is helped from Above to accomplish his desire, whether for good or for the reverse, G-d forbid, as above — through this there are those who err and think that G-d, G-d forbid, has entirely nullified His will and handed everything over to the person according to the inclination of his will. [They say:] one who wishes to walk in the holy path of abstinence must guard himself very much not to stumble, G-d forbid — lest he fall thereby with no support. But one whose inclination is to go wayward in the path of his heart — no stumbling can harm him at all. On the contrary — etc. G-d forbid. And it seems to them that they have proofs for these opinions, G-d forbid.
## Segment 13
ג.
הכסף יענה את הכל, וכל הדברים שבעולם יכולים לקנות על ידי ממון, ומזה נמשך תאות וחמדת הממון, מחמת שעל ידי הממון יכולים לקנות כל דבר אבל מי שיש לו דעת אמתי יודע, שהכל - הבל, כי הממון עם כל הדברים והחפצים שיקנה על ידם, הכל יכלה ויאבד, ולא ישאר ממנו כלום, ואין מלוין לו להאדם לא כסף ולא זהב וכו', אלא תורה ומעשים טובים בלבד. ועל כן הצדיקים והכשרים, כשזוכין לעשירות, הם מעלין כל הממון עם כל החפצים שקונים בעדו הכל אל הקדושה רק בשביל כבוד השם יתברך לבד בבחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: הרחל הזו כולה קדש: קרנה לחצוצרות, עורה לתף וכו', הינו עשירות שבקדושה, שהוא בחינת צאן, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: עשתרות צאנך - שמעשרת את בעליה, בעליה, הוא כולה קדש, ונתבררין ונתגלין על ידי זה דברים נפלאים, שהם בחינת נגונים נפלאים, כמבאר בפנים. (הלכות פורים, הלכה ו', אות י):
And in such errors there are many levels. For there are confused opinions even among people who are somewhat upright — that flow in great subtlety from such evil opinions, which are outright heresy [apikorsus gemorah], as will be understood by any perceptive person. And in truth "a brutish person does not know, etc." [Psalms 92:7]. For certainly it is His blessed will that every person do only good, and be fleeing from transgression and separating himself from the desires of this world — and not only from the permitted excesses, but even in the necessities he should minimize as much as possible, and sanctify himself in what is permitted to him. And only in this does G-d delight.
## Segment 14
ד.
עקר אבדת הימים, שהאדם אובד את ימי חייו, חס ושלום, העקר הוא על ידי תאות ממון וטרדות הפרנסה, כנראה בחוש. ועל זה נאמר: עושה עשר ולא במשפט, בחצי ימיו יעזבנו, כי אינו זוכה להשלים את ימיו, כי אובד את ימיו על ידי זה וכמורגל לשון זה בספרי מוסר: אדם דואג על אבוד דמיו, ואינו דואג על אבוד ימיו. ועקר מרירות וטרדות הממון של כל אחד הוא על ידי הכעס, כי מי שמבטל את הכעס זוכה לעשירות תמיד, כי הוא שמח בחלקו תמיד, ועל ידי זה זוכה לעשירות ממש כנ"ל, אבל מי שאינו משבר את הכעס, עליו נאמר: והיה כי ירעב והתקצף, ואפלו כשיש לו עשירות, הוא מלא כעס, כמו שכתוב: כל ימיו כעס ומכאובות, כי בכל פעם חסר לו יותר, ועל כן באמת כל עשירות שלו אינו כלום, ועליו נאמר: דעת חסרת - מה קנית, הינו על ידי הכעס, שעל ידי זה חכמתו מסתלקת ממנו והוא בבחינת חסר דעת, אז מה קנית, כי בודאי אין העשירות שלו כלום, כי תמיד חסר לו יותר, ולבסוף אין נשאר לו כלום ומאומה לא ישא בידו, ועל כן עקר תקון הימים - על ידי שמבטל הכעס, שלא לכעס ולהתקצף על החסרונות שלו, רק להיות שמח בחלקו, ועל ידי זה זוכה לעשירות ממש כנ"ל. (שם, אות יח):
And even though G-d also completes for the wicked the fulfillment of their will — as it is written: "For You behold toil and vexation — to take it into Your hand" [Psalms 10:14] — and as Rashi explains there — even so, certainly He looks upon the toil and cannot [bear it] at all. And the wicked are as a burden upon His countenance, as it were, as our Sages of blessed memory said. And what He fulfills even their will — this is only — [only] — for the sake of the power of free will. For were it not so, free will would be entirely nullified — which is not His blessed will. But the wise person who truly desires [good] will see and understand the difference between the upright and the G-d-fearing — whose success is eternal — and the success of the wicked, which is only momentary, in the aspect of: "Though the wicked spring up like grass, etc." [Psalms 92:8] — to be destroyed forever. And this too is only for the sake of the power of free will as above.
## Segment 15
ה.
עקר דאגת הפרנסה, שעל ידי זה בא לתאות ממון, הוא על ידי שחושב מיום לחברו ודואג מהיכן יתפרנס להבא, כי רב העולם יש להם לאכל ביומם, ואפלו מי שהשעה דחוקה לו ביותר, שאין לו אפלו פרנסת יומו, אוף על פי כן אם תדקדק בזה תראה, שרב עקר דאגת בני אדם הוא על יום המחרת ועל זמן שלהבא, כי יום אחד יכול האדם לסבל בלי אכילה כלל, רק עקר דאגתו - שמתירא, שגם למחר לא יהיה לו פרנסה, מכל שכן שהרב יש להם פרנסת יומם, ויש הרבה שיש להם ממון ונכסים, שיכולים להתפרנס מהם חדש או שנה או יותר, רק כל דאגתם - מה יעשו כשיכלה הממון ברבות הימים. נמצא, שעקר דאגת הפרנסה ותאות ממון הוא מחמת הזמן. וכל זה נמשך מחמת שהממון נמשך מבחינת צפון, מבחינת שמאל, ששם עקר אחיזת הכסילות וחסרון הדעת, שזה עקר אחיזת הזמן, ועל כן צריכין להתגבר לקשר דעתו אל האמת ולהאמין ולהבין, שבאמת אין שום זמן כלל, כי הזמן פורח מאד, כי כל ימינו - הבל, וכל הזמן נמשך רק מבחינת למעלה מהזמן בשביל הבחירה, אבל באמת אין שום זמן כלל ועל ידי זה יהיה לו כח להמתין לישועת השם תמיד, ולא יטריד דעתו בטרדת הפרנסה ודאגת הממון, רק יהיה רגיל לומר: ברוך השם' יום יום, ומאן דברא יומא ברא מזונה. (הלכות רבית, הלכה ה', אות ב):
There are people who have been drawn after the ways of the philosophers — and they find it difficult [to understand] why G-d gave Israel so much Torah and commandments, which are difficult to fulfill. And according to their evil and confused opinion it would have been more meritorious for them if there had been only a few commandments. But in truth their mouths speak vanity. For in truth the essential purpose of a person is to break all the desires so completely — that there not remain within him even the trace of any desire whatsoever, even of what is permitted. And this is impossible to achieve except through the multitude of Torah and commandments — which address every particular detail of all worldly matters. And through this one can merit to draw upon himself such a lofty holiness — until one becomes clear and clean and holy entirely from all desires. As our holy Fathers — the Fathers of the world — merited. For this is why the Torah multiplies to tell of all their affairs and their deeds: how they dug wells, and how Yaakov set up the rods in the troughs, and the like. All of this — to reveal to us the greatness of their stature and their holiness: that they purified themselves so completely, until they merited to serve G-d through all their movements and all their affairs. And in every movement they had awesome secrets, the most hidden of the hidden [razin d'razin].
## Segment 16
ו.
קימת חצות מסוגל לפרנסה. (שם, אות ו):
And all of this — to open our ears and our hearts, that we too should purify and sanctify ourselves even in all external labors and mundane affairs [iskei chol] — so that we too may merit to come to some aspect and level of the holy stature of our holy Fathers. As our Sages of blessed memory said: "When will my deeds reach the deeds of my fathers?" [Tana d'vei Eliyahu]. For free will is free in every generation — and as our Sages of blessed memory said: "There is no generation that does not have someone like Avraham, etc." [Bereishis Rabbah 56:7]. And therefore we find even in our own generations truly righteous Tzaddikim — very great and wondrous — who merited to serve G-d even in all mundane affairs. And many such stories are well known of the great Tzaddikim from the days of the Baal Shem Tov, of saintly and holy memory, until now.
## Segment 17
ז.
כשאחד נוגע בממון חברו שלא כדין, שזה בחינת פגם המשפט, בחינת עושה עשר ולא במשפט, על ידי זה בא בא לפגם הברית. (הלכות דינים, הלכה ה', אות ב):
And therefore — since the essential purpose of Israel is to purify themselves to the ultimate holiness from all the desires in the world — certainly it is a great good that He gave us much Torah and commandments. So that we too should have the power to be awakened toward G-d and to draw upon ourselves great holiness in every matter and matter through the abundance of Torah and commandments — so that we merit the true ultimate purpose: the hidden light [or haganuz], which is impossible to reach except through this.
## Segment 18
ח.
כשאחד רוצה להכחיש ממון חברו ולגזל את חברו, הוא בחינת פגם בכח מעשה בראשית, כי לפי כח מעשה בראשית, שנסדר כל אחד על מקומו, שזה האדם יהיה לו כך וכך ממון ונכסים, וזה - כך וכך, הכל לפי סדר כח מעשה בראשית, וכשאחד גוזל את חברו, הוא משנה סדרי בראשית: נמצא, שפוגם בכח הנ"ל. וזה מרומז בדברי רבותינו זכרונם לברכה: כח מעשיו הגיד לעמו - כדי שלא יאמרו: לסטים אתם וכו', כי הגזלה והלסטיות הוא ההפך מבחינת כח מעשיו, וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: כל דין, שדן דין אמת לאמתו (הינו שמציל בדין ומשפט את העשוק מיד עושקו) כאלו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית. (הלכות הרשאה, הלכה א'):
And all of this is for those who merit to fulfill all the Torah. But even one who does not merit to overpower his yetzer hara and to fulfill all the Torah and the commandments — even for him it is also a good that there is much Torah and commandments. For through this even the worst of the worst fulfills many commandments. For even the sinners of Israel are as full of commandments as a pomegranate [mela'im mitzvos k'rimon], as our Sages of blessed memory said. And through this every person of Israel will certainly be purified — for the holiness of the commandments that each person of Israel fulfills does not allow them to sink into the impurity and desires into which they have fallen, and arouses them to teshuvah every single time. And as many penitents have already been found in the world — fortunate are they. And even if, G-d forbid, one does not merit complete teshuvah during his lifetime — even so, in the end he will certainly be purified. And the essential purification will come through the good and the commandments he merited to seize in this world — specifically because there is much Torah and commandments.
## Segment 19
ט.
כל הדברים והחפצים כשיוצאין מרשות זה לרשות זה, שכל זה הוא רק בשביל ברור הניצוצות הקדושים שיש בכל דבר, זה בחינת שעולין מדרגא לדרגא, ואז צריכין לשבר הקלפה הקודמת לפרי, שזה בחינת הסבובים והדמיונות,, שמסבבין הקדושה שבזו המדרגה ועל כן רב הקנינים - על ידי כסף, כי על ידי התגלות הגונין עלאין, המלובשין בכסף וזהב דקדושה, על ידי זה משברין הקלפה הקודמת לפרי. ועל כן הזהירו רבותינו זכרונם לברכה על כל המצוות, שצריכין לקנותם באגר שלים, בכסף מלא. ועל כן צריכין להרחיק עצמו מלקבל מתנות, כמו שכתוב: ושונא מתנות יחיה, כי עלית הקדושה קשה שתהיה בחנם, כי אם בכסף מלא כנ"ל. (הלכות מתנה, הלכה ד' אותד):
And also because through the power of the truly righteous wondrous Tzaddikim of high stature — who merited to fulfill all the Torah in perfection, until they purified themselves so completely that they could serve G-d also in all mundane affairs — therefore they have the power to elevate us as well from the mundane to the holy, and from impurity to purity, until through this everything is transformed for good. And all of this is contained in the saying of Rabbi Chananya ben Akashya: "The Holy One, blessed be He, wished to give merit to Israel — therefore He multiplied for them Torah and commandments" [Makkos 23b] — to give merit specifically: that they be completely purified, as mentioned above.
## Segment 20
י.
כמו שעל ידי שבירת תאות ממון זוכין לדעת גדול ונפלא מאד, כמבאר בפנים, כמו כן להפך כשמתגבר תאות ממון, חס ושלום, על ידי זה נפגמין ונתקלקלין כל המחין והדעת, שזה בחינת מלכות יון, שטמאו כל השמנים הקדושים, כי לא די שתאות ממון מתגברת על רב העולם להשכיחם התורה לגמרי, רחמנא לצלן כנראה בחוש שרב בטול ושכחת התורה הוא על ידי תאות וטרדות הממון והפרנסה, אף גם אותן שנשאר להם איזה דעת קצת ועוסקים בתורה, גם עליהם מתגברת תאות ממון, עד שפוגמת גם את דעתם, וצריכין להלחם מאד עם הפניות והמחשבות זרות שמבלבלין אותם מעבודתם, שרובם הם מתאות ממון, ועל כן באמת כפי התגברות והתפשטות תאות הממון כמעט שנשתכחה תורה מישראל, ועקר התקון הוא רק על ידי הצדיקי אמת שבכל דור ודור, והם מאספין ומקבצין ומעלין כח וזכות של הצדקה וחסד, שישראל עושין בכל דור ודור, ועל ידי זה הם ממשיכין רוח נדיבה לשכך ולבטל ושבר תאות ממון מישראל, ואז לא די שלא תשתכח התורה מישראל, חס ושלום אף גם הם זוכין על ידי זה להמשיך התחדשות התורה בכל דור ודור. (הלכות אבדה ומציאה, הלכה ג', אות ז):
All the afflictions and all the exiles come only from pride — which is the aspect of excess [ribbui]. For it appears to a person as if his days are many and as if he has permanence in his world. And in truth a person must know that he has in his world only this very day upon which he stands — and he should strive to engage in it in the service of G-d: "Today, if you would but heed His voice" [Psalms 95:7].
## Segment 21
יא.
עקר האזהרה על אהבת חברים הוא ביותר בענין הממון, שלא יקפידו ולא יקנאו זה על זה בממונם, רק אדרבא, יהיה ממון חברו חביב עליו כשלו. (הלכות פקדון, הלכה ה', אות יד):
Through three desires — which are the desire for money, and eating, and sexual union [mishgol] — through this one blemishes the holy honor [kovod d'kedushah]. And then the soul is naked without a garment — in the aspect of: "And you were naked and bare" [Ezekiel 16:7].
## Segment 22
ערך מחשבות
It is known and explained elsewhere that anger damages wealth. Even though we see many wealthy people who are angry — and even so they have great wealth. And especially the gentiles — who are full of anger and murder — and even so all the wealth is with them. But in truth the essential wealth is holy wealth [ashirus d'kedushah] — see the inner teachings. And for wealth such as this, it is impossible to merit except specifically through the subjugation of anger.
## Segment 23
א.
עקר הטהרה מפגם ברית הוא על ידי טהרת המחשבה, כמאמר רבותינו, זכרונם לברכה, שלא יהרהר אדם ביום שכל אדם, אפלו אם הוא כמו שהוא, צריך לשמר את עצמו מעתה על כל פנים לבל תצא מחשבתו לחוץ כלל, כי צריך לזכר היטב, שהמחשבה - ביד האדם להטותה כרצונו, ואפלו אם כבר הורגלה מחשבתו לצאת לחוץ הרבה, אף על פי כן בידו להטותה בכל פעם לדרך הישר, והוא כמו סוס שיוצא מהדרך, שיכולין לתפסו באפסר בעל כרחו להטותו לדרך הישר, כי אי אפשר שיהיו שני מחשבות יחד בשום אפן, ועל כן אם יחשב מחשבה אחרת לטובה, בהכרח שתדחה מחשבתו החיצונה וכל ההרהורים, כי אי אפשר שיהיו שני מחשבות יחד בשום אפן. וצריכין לזכר ולחזר זאת היטב היטב בכל פעם, כי הרבה נלכדו, רחמנא לצלן, במה שנלכדו, וכל זה - מחמת שנדמה להם כאלו אין מחשבתם בידם, חס ושלום, ובאמת לא כן הוא, כי המחשבה ביד האדם תמיד, על כן צריך לשמר המח כחוט השערה לבל יצא חוץ לגבול ואפלו אם כבר יצא כמו שיצא, בקל יכולין להחזירו על ידי חוט השערה, כי תכף כשיתחיל כחוט השערה לחשב מחשבה אחרת טובה וכשרה, תהיה נדחה המחשבה ראשונה ממילא. (הלכות תפלין, הלכה ו', אות לב):
The essential toil and entanglement of livelihood comes through foolishness and deficiency of da'as — which comes through anger. In the aspect of: "Whoever becomes angry — his wisdom departs from him, etc." For anger is the aspect of the blemish of eating from the Tree of Knowledge — as our Sages of blessed memory expounded: "A fool — his anger is known the same day" [Proverbs 12:16]. And through this it was decreed upon him: "In toil shall you eat of it, etc." [Genesis 3:17] — "In the sweat of your brow shall you eat bread, etc." [Genesis 3:19].
## Segment 24
ב.
עקר המחשבות רעות הם בתאות נאוף, רחמנא לצלן, ואפלו שאר מיני מחשבות זרות ורעות, הכל נמשך משם, כי על ידי פגם הברית נשחת ונפגם הדעת, עד שבאים על ידי זה לכל בלבולי וערבובי המחשבות, ומהם באים כל החטאים והפגמים שבעולם רחמנא לצלן. וכשבלבולי המחשבות מתגברים, בפרטי בלבולים והרהורי נאוף בעצמם, רחמנא לצלן, זה בחינת מבול ממש, שרוצים להטיף את האדם ממש ולהאבידו משני עולמות, רחמנא לצלן, כאשר יודעים רב בני אדם כל אחד בנפשו נגעי לבבו ומכאוביו מה שעובר עליו בענין זה, והכל - על ידי פגם המחשבה. ואפלו אנשים כשרים קצת, אשר נצולין ממימי המבול השוטפין כל כך אך אוף על פי כן מתגבר הבעל דבר להתיז קצת ממי המבול גם עליהם, שזה בחינת מה שבארץ ישראל לא היה המבול,כמאמר רבותינו זכרונם לברכה, אוף על פי כן התיזו לתוכה קצת, ודוד המלך עליו השלום צעק על זה בשב יל כלל ישראל בכמה מקראות בצעקות גדולות בחינת: על זאת יתפלל כל חסיד וגו', רק לשטף מים רבים וגו', וכן:אל תשטפני שבלת מים וגו' וכמוהו רבים, וכמבאר בכתבי האר"י, זכרונו לברכה, שההרהורים ובלבולי המחשבות נקראים מצולות ים, ועל כן צריכין לזהר ביותר לברר המחשבה, שבזה תלוי כל הקדושות וכל המתקת הדינים שבעולם. וכל אחד כפי מה שזוכה לקדש מחשבתו, כמו כן נתגלה בחינת קדושת ארץ ישראל, שהוא בבחינת תקון הברית, שתלוי בקדושת המחשבה. אך אי אפשר לזכות לקדושת המחשבה ולהנצל מכל מיני מימי המבול שבעולם כי אם על ידי דרכי התמימות והפשיטות, שממשיך הצדיק האמת בעולם. (הלכות בית הכנסת, הלכה ה', אות כג כד):
When the yetzer hara incites a person to become angry — he must remind himself how much and how much he will lose through this — both spiritually and materially. For through — [through] — anger he will lose the holy wealth, which is the aspect of the root of all souls. And therefore within the holy wealth are all the supernal luminous colors [guinin ila'in] and all the holy sparks. And if, G-d forbid, he does not restrain his spirit and becomes angry, G-d forbid — he will lose everything and fall into the toil and exertions and bitterness of livelihood — which is the aspect of the desire for money, which is the aspect of the tit hayaven [sinking mire], which is the essential bitterness of exile. And concerning this it is said: "I have sunk in the deep mire and there is no foothold" [Psalms 69:3]. For from all the desires it is easier to extract oneself — except from the desire for money, as is explained elsewhere.
## Segment 25
ג.
אין לאדם לחשב כלל מיום לחברו, ואפלו משעה לחברתה, כי אפלו בכל רגע נעשים שנויים נפלאים מאד מאד לטוב ולהפך, כמו שכתוב: ותפקדנו לבקרים, לרגעים תבחננו. ואין האדם יודע כלל מה נעשה עמו בכל עת ורגע, כמו שכתוב: רבות מחשבות בלב איש, ועצת השם היא תקום. וכתיב: אל תתהלל ביום מחר, כי לא תדע מה ילד יום, וכיוצא פסוקים הרבה כאלה, וכנראה בחוש, כי לפעמים האדם טרוד בדאגותיו ותחבולותיו, ופתאם באים עליו צרות משונות, רחמנא לצלן, מה שלא עלו על דעתו כלל לחשב ולדאג עליהם, ועל כן באמת אמרו רבותינו זכרונם לברכה: לעולם יקדים אדם תפלה לצרה וכן לפעמים להפך, כי מדה טובה מרובה, וחסד השם מלאה הארץ, ועל כן על פי רב מתחדשין על האדם ישועות וחסדים נפלאים פתאם, מה שלא עלו גום כן על דעתם כלל על כן מה יתרון להאדם על רבוי מחשבותיו ותחבולותיו, וצריך רק לתלות עיניו למרום בכל עת, כמו שכתוב: אך לאלקים דומי נפשי כי ממנו תקותי, וכתיב: גל אל השם מעשיך ויכנו מחשבתיך וכתיב: השלך על השם יהבך וכו'. (הלכות מתנה, הלכה ה', אות לב):
The essential of mockery [leitzanus] comes from arrogance of spirit — that one is haughty of heart and great in his own eyes, to the point that all the people of the world are as nothing in his eyes — and he mocks each and every one. As this terrible affliction is found in many people — who mock each and every one, especially the G-d-fearing and the upright — and find faults and deficiencies in each and every one. And all of this — on account of his arrogance, for it seems to him that there is none wiser than he — and the entire world must learn from him and conduct itself according to what his mind dictates. And these mockers intensify in their mockery to the point that they weaken the minds of many upright people and cause them to fall from their service through their evil mockery, G-d protect us. And all of this comes from their evil arrogance.
## Segment 26
ערך מחלקת
And therefore mockery is called an abomination — just as pride and arrogance are also called an abomination. And this is the aspect of: "If to the scorners He scorns, but to the humble He gives grace" [Proverbs 3:34] — for the opposite of mockery is humility.
## Segment 27
א.
כל אדם איך שהוא צריך לזהר על כל פנים מחכמות, שלא יהיה חכם בעיני עצמו, כי החכמות של העולם מזיקין מאד מאד, בפרט כשבא על ידי זה לידי מחלקת, חס ושלום, מכל שכן כשחולק על ידי זה על יראים וכשרים ממנו. ויש שאומרים בפה מלא:
אמת, שהוא ירא השם וטוב וכשר ממנו, אבל אוף על פי כן אינו מתנהג כראוי לפי דעתו, שנדמה לו שהוא חכם בעיניו, כמצוי זה הרבה בכמה בחינות, וזה מזיק לכל אחד יותר מכל העוונות, כי מחלקת ושנאת חנם קשה מהכל, ועל ידי זה נחרב בית המקדש וכו' וכל זמן שהאדם שומר את עצמו מכל מיני מחלקת על האמת ומבטל דעתו נגד דעת התורה והצדיקים אמתיים -יש לו תקוה לעולם, יהיה איך שיהיה, כי גדולת השם יתברך אין חקר, והכל יוכל להתתקן על ידי תמימות ואמונה שלמה בהשם יתברך ובצדיקים הקדושים. ועקר הפגם של קרח, שהיה גדול במעלה מאד, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה, ונפל לשאול תחתיות על ידי שחלק על משה - הכל היה על ידי שעמד וסמך על דעתו והיה חכם בעיניו, כמרומז בדברי רבותינו זכרונם לברכה, שחרה לו ואמר: לא די שהוציאו אותי מכלל כהונה ומתנות, אלא שגלח ראשי ועשה אותי סכל - מיד נתקנא על משה לערער. מובן, שעקר הקנאה היה על ידי שהוא צרה להיות חכם, ועל זה נאמר: ראית איש חכם בעיניו -תקוה לכסיל ממנו, והלואי היה סכל בעיני עצמו לבטל דעתו נגד משה, אז היה יודע, כי כל מה שעשה עמו משה, הוא לטובתו והצלחתו הנצחית, כמבאר בפנים. הכלל - כי עקר הקדושה והחכמה הוא לבטל דעתו לגמרי נגד דעת רבו האמתי, ואז טוב לו. (הלכות נטילת ידים לסעודה, הלכה ז', אות ז):
This error and confusion of the desire for money is greater than all the errors in the world. For since money is a very necessary necessity for a person — therefore the error and confusion is strongest there — to the point that it appears to them that money is the essential purpose, G-d forbid. Whereas in truth it is the complete opposite. For in truth the essential livelihood is only from G-d alone — and one must minimize in commerce and engage in Torah and trust in G-d that he will succeed in the small amount of commerce he engages in, and that He will send him his livelihood through a simple means. For everything is only from Him, blessed be He, alone.
## Segment 28
ב.
אף על פי שבודאי צריכין לקים מאמר רבותינו זכרונם לברכה: אל תהי בז לכל אדם, ולדון את הכל לכף זכות, אבל מי שהוא חולק על הצדיק האמת ומבזה ומחרף אותו וכל הנלוים אליו בחרפות ובזיונות גדולות, ורוצה לשפך דמם ממש, חס ושלום - זה הוא מסטרא דהמן עמלק, שנאמר בו: ויבז בעיניו וגו', ואסור לזכותו ולרחם עליו, ואדרבא, בזה שמשתדלין להפיל אותו ולהכניעו, בזה מקימין מצות אל תהי בז וכו', כי על ידי זה מתגבר כח הצדיק, שמקים זאת בשלמות. (הלכות אפותיקי, הלכה ה', אות יב):
And one must be careful and guard oneself very much — not to steal and not to damage one's fellow in his money — so as not to blemish his own soul, G-d forbid. For holy money is of one root with the soul [mishoreshed echad im hanefesh]. And through guarding oneself from damaging one's fellow — and if one did damage him, G-d forbid, by repaying and restoring his loss — through this judgment and darkness and foolishness are pushed away from the world. And the soul, and memory, and Torah are elevated. And kindness is drawn into the world.
## Segment 29
ערך מניעות
"Silver answers everything" [Ecclesiastes 10:19] — and all things in the world can be purchased through money. And from this derives the desire and craving for money — because through money one can purchase every matter. But one who has true da'as knows that everything is vanity. For the money — together with all the things and objects that one purchases with it — will all perish and be lost, and nothing will remain of it. And "nothing accompanies a person — not silver and not gold, etc." — only Torah and good deeds alone.
## Segment 30
א.
האדם צריך שיהיה לו אריכת אפים, שיאריך אפו על כל דבר, ולא יכעס ולא יקפיד על שום דבר, ולא יסתכל על שום מניעה ובלבול בעבודתו, הן מניעות ובלבולים שיש לו מעצמו, מתאוותיו ומחשבותיו וכו', הן מניעות ובלבולים ועכובים ויסורים שיש לו מבני העולם: מאביו וחותנו ואשתו וקרוביו או שאר בני עולם, כי ידוע ונראה בחוש, שבכל פעם שאיזה אדם כל שהוא רוצה לכנס בעבודת השם להתחיל להתפלל בכונה וכו' וכו', תכף יש לו מניעות רבות בלי שעור, וצריך כל אחד להיות עז כנמר וגבור כארי לעשות רצון אביו שבשמים, להתגבר נגד כל ולעבר עליהם ולבלי להסתכל עליהם כלל, ולהתחזק מאד לעשות את שלו, ולעס,ק בתורה ותפלה בכונה ובעבודת השם וכו'. וזה בחינת אריכת אפים, לבל תקצר רוחו, חס ושלום, להפסיק עבודתו על ידי המניעות והיסורים, רק רק יחזק את עצמו ויאריך אפו על כל דבר, ולא יסתכל על שום מניעה כלל. (הלכות תפלין, הלכה ה', אות ו):
And therefore the Tzaddikim and the upright — when they merit to wealth — they elevate all the money together with all the objects purchased with it, all toward holiness, only for the honor of G-d alone. In the aspect of what our Sages of blessed memory said: "This ewe — all of it is sacred: its horn for a trumpet, its hide for a drum, etc." That is, holy wealth — which is the aspect of flocks [tzon], as our Sages of blessed memory said: "Ashteros tzonecha [Deuteronomy 7:13] — that which enriches its owners" — [its owners] — it is entirely sacred. And through this wondrous matters are clarified and revealed — which are the aspect of wondrous melodies [nigunim niflo'im], as explained in the inner teachings.
## Segment 31
ב.
לשבר כל המניעות הוא רק על ידי תקף החשק והרצון, כי המניעה לא באה כי אם בשביל החשק, כמבאר בפנים. ועקר התגברות החשק דקדושה הוא על ידי אמת, כי אם יסתכל על האמת לאמתו ויראה פחיתותו וגריעותו והבל העולם, שהוא צל עובר וכו', וכל ימיו כעס ומכאובות ואחריתו עפר, רמה ותולעה, ואחר כל אלה צריך לתן דין וחשבון - אם ישים כל לבו אל זה באמת, בודאי יבין היכן נקודת האמת, ואם עם כל זה יתפשטו כנגדו המניעות, עד שקשה לו לשברם, אז על כל פנים יהיה חשקו ורצונו וכסופו חזקים מאד להתקרב אל האמת לאמתו, כי מאחר שיודע על כל פנים האמת, אזי אף על פי שאין מניחין אותו מרבוי המניעות העצומות המתפשטין כנגדו, על כל פנים יהיה החשק והרצון שלו דקדושה חזק מאד, כי מהחשק והכסופין אי אפשר למנעו למנעו בשום אפן, כי אוף על פי כן אני רוצה וחושק בתכלית האמתי, כמבאר במקום אחר גדל מעלת החשק והרצון דקדושה, ושצריכין להיות עקשן גדול בענין הרצון והחשק דקדושה, ואז על ידי כל זה יזכה להנצל מידי עברה ומכל מיני מוציא מכח אל הפעל שאינו דקדושה, ויזכה להתקרב באמת לצדיק אמת, שעל ידי זה יוציא מכח אל הפעל כל הדברים שבקדושה בשלמות כרצונו. (הלכות ראש השנה, הלכה ב', אות יח):
The essential loss of days — whereby a person loses the days of his life, G-d forbid — is primarily through the desire for money and the entanglements of livelihood, as is plainly evident. And concerning this it is said: "One who makes himself wealthy unjustly — in the midst of his days he will abandon it" [Jeremiah 17:11]. For he does not merit to complete his days — for he loses his days through this. As is the common expression found in ethical works: "A person worries about the loss of his money, and does not worry about the loss of his days."
## Segment 32
ערך מקוה
And the essential bitterness and entanglement of money for each person comes through anger. For one who nullifies his anger merits wealth always — for he is always happy with his portion. And through this he merits to actual wealth as above. But one who does not break his anger — concerning him it is said: "And it shall be, when he is hungry, that he will become enraged" [Isaiah 8:21]. And even when he has wealth, he is full of anger — as it is written: "All his days [bring] anger and vexation" [Ecclesiastes 2:23]. For every time he lacks more — and therefore in truth all his wealth is nothing. And concerning him it is said: "You lacked knowledge — what did you acquire?" That is, through anger — through which his wisdom departs from him and he is in the aspect of one lacking da'as — then what did you acquire? For certainly his wealth is nothing — for he always lacks more. And in the end nothing remains for him — and he takes nothing from his toil in his hands. And therefore the essential repair of the days [tikun hayamim] is through nullifying anger — not to become angry and enraged over his deficiencies. Rather, to be happy with his portion — and through this he merits to actual wealth as above.
## Segment 33
א.
על ידי טבילות מקוה נופלים כל השונאים, ונתבטלים כל הצרות והמניעות, שמונעים את האדם מעבודת השם יתברך, כי על ידי טבילת מקוה מבטלין עצמן אל השם יתברך בבטול גמור בבחינת מסירות נפש, שזה עקר שלמות הרצון דקדושה, שצריך שיהיה הרצון חזק במסירות נפש - זהו בחינת טבילות מקוה. ועל כן כשהוא נכנס ונתעלם בתוך המים ומוסר נפשו אל השם יתברך ומקשר עצמו אליו יתברך בתקף החשק והרצון אל הקדושה, וזה עקר כונתו בטבילתו כדי שיזכה להמשיך עליו על ידי זה רוח חדש דקדושה, ואז על ידי זה הוא נכלל בשרש הרוח העליון דקדושה, שהוא בחינת רוח אלקים, המרחפת על פני המים, ועל ידי זה הוא זוכה להוציא רוח חדש דקדושה מכח אל הפעל כנ"ל וכשזה קם זה נופל, וממילא נתבטלים ונופלים כל השונאים והחולקים, שהם עקר המונעים מלהוציא הדברים שבקדושה מכח אל הפעל. וזה מרומז במקרא שכתוב: מקוה ישראל השם, כל עזביך יבשו וסורי בארץ יכתבו, כי עזבו מקור מים חיים וכו', כמבאר בפנים. (הלכות הכשר כלים, הלכה ד', אות כ):
The essential worry about livelihood — through which one comes to the desire for money — is through thinking from one day to the next and worrying about where he will be sustained in the future. For the majority of people have something to eat on the day itself. And even one for whom circumstances are most strained — who has not even his day's sustenance — even so, if you examine this closely you will see: that the majority of people's essential worry is about tomorrow and about future time. For one day a person can endure without eating at all — only the essential worry is that he fears that tomorrow too he will have no sustenance. How much more so the majority who have their day's sustenance — and many who have money and property from which they can sustain themselves for a month or a year or more — yet all their worry is: what will they do when the money runs out with the passage of time? It is thus found that the essential worry about livelihood and the desire for money comes on account of time.
## Segment 34
ב.
איתא בספרים, שאי אפשר להחזיר הנשמה כי אם על ידי טבילה במקוה. (הלכות גרים, הלכה א'):
And all of this derives from the fact that money is drawn from the aspect of the north [tzofon], from the aspect of the left — where the essential grip of foolishness and deficiency of da'as resides, which is the essential grip of time. And therefore one must strengthen oneself to bind one's mind to the truth — and to believe and understand that in truth there is no time at all. For time flies exceedingly — for all our days are vanity. And all of time is drawn only from the aspect of above time — for the sake of free will. But in truth there is no time at all. And through this one will have the strength to wait for G-d's salvation always — and not to entangle one's mind with the entanglements of livelihood and the worry of money. Rather, one should be accustomed to say: "Blessed be G-d day by day" [Psalms 68:20] — and man d'vara yoma, bara mezoneh [He who created the day created its sustenance].
## Segment 35
ערך מועדים
Rising at midnight is a segula [-propitious means] for livelihood.
## Segment 36
א.
אותיות שניות של ש'א'ר' הם אותיות ש'ב'ת', כי אחר שין הוא תיו, ואחר אלף הוא בית, ואחר אות ריש הוא שין - אותיות שבת למפרע, כי עקר בטול חמץ ושאר שבעיסה, שהוא היצר הרע, המעכב מלעשות רצונו יתברך, והוא בחינת אל אחר, שמד, חס ושלום - עקר בטולו הוא על ידי קדושת שבת, שאז מתגלה מצח הרצון בחינת רעוא דרעוין, ומשם ממשיך הצדיק פדיון עליון הכולל, עד שמבטל השאר הנ"ל ומעלה משמד לרצון. (הלכות ברכות השחר, הלכה ה', אות כא):
When one unlawfully touches the money of his fellow — which is the aspect of the blemish of justice, the aspect of: "one who makes himself wealthy unjustly" — through this he comes — [comes] — to the blemish of the bris.
## Segment 37
ב.
עקר פגם אמונת חכמים הוא על ידי החולקים על החכמים אמתיים מחמת שהם חכמים בעיניהם בחכמות ההבל של עולם הזה, שכולם הם חכמות של שקר, מאחר שאין זוכים על ידי חכמות אלו לתכלית האמתי והנצחי. ובאמת שרש כל החכמות אלו, הן חכמות חיצוניות ממש של המחקרים והפילוסופין, הן סתם חכמות של העולם, שהם נגד נקודת האמת, הכל נמשך רק מחמת שכל כונתם הוא רק בשביל תאות הגוף, שזה בחינת אכילת חל, שהכבד נזון תחלה ואחר כך המח, ועל ידי קדושת ענג שבת, שאז המח נזון תחלה, על ידי זה על ידי זה נכנעים כל החולקים הנ"ל ונתתקן אמונת חכמים. (הלכות שבת, הלכה ו', אות ד):
When one wishes to deny his fellow's money and rob his fellow — this is the aspect of the blemish of the power of the act of creation [ko'ach ma'aseh bereishis]. For according to the power of the act of creation — by which it was arranged that this person should have such and such money and property, and this one such and such — all according to the order of the power of the act of creation — and when one robs his fellow, he alters the order of creation. It is thus found that he blemishes the power aforementioned.
## Segment 38
ג.
גדל מעלת מצות קדוש לבנה - יקרה מאד, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה, והיא מרמזת על חדוש העולם שלעתיד, שישראל עתידין להתחדש כמותה, ומחמת שעקר אמונת חדוש העולם נמשך על ידי התפלה של הבעל כח, שעל ידי זה העננים, שהם הסטרא אחרא, כלים והולכים בבחינת: מחיתי כעב פשעיך וכו', כמבאר בפנים, על כן אין לקדש הלבנה כי אם כשאין העננים מכסין אותה. אך מה שיש מדקדקים, שלא לקדש אותה אף כשנראית מתוך ענן דק וקלוש, וכל זה מחמת גדל חביבת המצוה, על כן חפצים שתהא זכה לגמרי אבל לא כונו יפה בזה, כי בזה העולם השפל והחשוך, בפרט עתה, בדורות הללו, שהסטרא אחרא התפשטה מאד, על כן אם נרצה לדקדק כל כך בכל המצוות ולהמתין עד שנוכל לקים אותם בבהירות ובזכות ובצחות גדול, בפרט בצחות המחשבה, שהיא העקר, אז כבר בטלה, חס ושלום, כל התורה ומצוות, ובאמת אנו צריכין לקים כל המצוות כפי מה שנוכל, ורק בזה אנו מחיין עצמנו בגלות המר הזה, במעט דמעט אור המאיר עלינו מתוך עמק החשך והאפלה הזאת דיקא, ואם נרצה לדקדק ולהחמיר בחומרות יתרות, יכולים להכשל ולפל על ידי זה יותר, חס ושלום, על כן בודאי חלילה לנו למנע ממצות קדוש לבנה בשביל דקדוקים הנ"ל, רק לקים כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בגמרא ופוסקים, שחיבים לקדשה אפלו כשנראית מתוך ענן קלוש, בפרט בעת שהזמן דחוק וסמוך לסוף זמנה, בפרט בחרף. (הלכות קריאת התורה, הלכה ו', אות ו):
And this is alluded to in the words of our Sages of blessed memory: "He declared the power of His works to His people" [Psalms 111:6] — "so that they should not say: 'You are bandits'" [Rashi, Genesis 1:1] — for theft and banditry are the opposite of the aspect of the power of His works. And this is what our Sages of blessed memory said: "Every judge who judges a truly true judgment" — that is, who rescues through law and justice the oppressed from the hand of his oppressor — "it is as if he becomes a partner with the Holy One, blessed be He, in the act of creation" [Shabbos 10a].
## Segment 39
ד.
שנים עשר חדשי הלבנה הם בחינת שנים עשר נוסחאות התפלה, כנגד שנים עשר שבטים, וחדש העבור הוא כנגד שבט יוסף, שנחלק לשני שבטים. ועקר העבור הוא כדי להשוות שנות החמה עם שנות הלבנה, דהינו שמחבר השנים עשר שבטים, בחינת השנים עשר נוסחאות התפלה, לבחינת יעקב, שהוא בחינת עצם האמת, בחינת חמה, שעל ידי זה עקר שלמות התפלה. (הלכות דינים, הלכה ג', אות טז):
All things and objects when they pass from one domain to another — which is only for the purpose of the extraction [birur] of the holy sparks that are in every thing — this is the aspect of ascending from level to level [madrega l'madrega]. And then it is necessary to shatter the husk that precedes the fruit — which is the aspect of the circuits and images [sivuvim v'dimyonos] that surround the holiness at that level. And therefore the majority of acquisitions are through money [kesef] — for through the revelation of the supernal luminous colors [guinin ila'in] clothed in the silver and gold of holiness — through this the husk that precedes the fruit is shattered. And therefore our Sages of blessed memory warned regarding all the commandments — that they must be purchased with full payment, with full money. And therefore one must distance oneself from accepting gifts — as it is written: "One who hates gifts will live" [Proverbs 15:27]. For the ascent of holiness is difficult to achieve for free — but only through full payment as above.
## Segment 40
ה.
על ידי שנזהרין מחמץ שבעת ימים ואוכלין מצה, על ידי זה נתגלה הדעת של אמונת ההשגחה, עד שיודעין באמת, שגם הטבע בעצמה, שהוא בחינת חמץ, מתנהגת רק בהשגחתו יתברך לבד, כי השם יתברך ברא הכל ומנהיג ברצונו את הכל, ועל כן אחר כך הותר לאכל חמץ גום כן. (הלכות נטילת ידים שחרית, הלכה ב', אות יב):
Just as through the breaking of the desire for money one merits great and wondrous da'as, as explained in the inner teachings — so likewise the reverse: when the desire for money intensifies, G-d forbid, through this all the minds [moichin] and da'as are blemished and ruined. Which is the aspect of the kingdom of Yavan [Greece] — who defiled all the sacred oils. For not only does the desire for money overpower the majority of the world to make them forget the Torah entirely, G-d protect us — as is plainly visible: for the majority of the bitul [neglect] and forgetting of Torah is through the desire and entanglements of money and livelihood — but even those of whom some da'as remains, who engage in Torah — upon them too the desire for money intensifies, until it blemishes their da'as as well. And they must fight very much against the ulterior motives and alien thoughts that confuse them in their service — the majority of which come from the desire for money.
## Segment 41
ו.
צריך האדם לזכר היטב היטב כל ימי חייו בכל יום ויום את יום צאתו מארץ מצרים, כמו שכתוב: למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים וכו', דהינו מה שיצא ממצרים קדם הקץ רק בחסדו, שמחמת זה עובר עליו מה שעובר, כי בכל דור ודור חיב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים, כי על כל אדם עובר כל הנ"ל, על כן צריכין לזכר בכל יום גדל חסדו יתברך, שהוציאו ממקום שהוציאו, שזה בחינת יציאת מצרים ואף על פי שעתה עובר עליו מה שעובר, אוף על פי כן בודאי החסד והטובה, שעשה עמו השם יתברך, בודאי אינו לריק, חס ושלום, רק שצריך עתה לעבר בענינים אלה ולהתנסות בהם, אבל סוף כל סוף יגמר השם יתברך את שלו, ויזכה להתקרב לעבודתו יתברך ולמצא כל אבדותיו בשלמות, כי דבר אלקינו יקום לעולם. (הלכות ברכות הפרות, הלכה ה', אות י):
And therefore in truth — commensurate with the intensification and the spread of the desire for money — the Torah has almost been forgotten from Israel. And the essential repair is only through the truly righteous Tzaddikim of each and every generation. They gather and collect and elevate the power and the merit of the charity and kindness that Israel performs in every generation. And through this they draw a generous spirit to appease and nullify and break the desire for money from Israel. And then — not only will the Torah not be forgotten from Israel, G-d forbid — but through this they even merit to draw the renewal of Torah in every generation.
## Segment 42
ז.
עקר הגאולה תלויה באמונה, ולאמונה שלמה אי אפשר לזכות כי אם על ידי אמת, ולבוא לאמת הוא על ידי שמקבל העצות הקדושות של הצדיקי אמת, וזה בחינת כלליות התורה, תרי"ג עטין דאוריתא, וזה בחינת גדל הנס של יציאת מצרים, כי אז היה עדין קדם מתן תורה, שהוא תרי"ג עטין הנ"ל, כי מחמת שנאחז בהם עדין זוהמות מצרים מאד, על כן לא היה אפשר להם עדין לקבל אור העצות הקדושות, מחמת זוהמות הנחש, שהוא בחינת עצת רשעים, שהיה נאחז בהם עדין, וממילא כשאין זוכין לקבל אור העצות הקדושות, אזי הם רחוקים מאמת ומאמונה - ואיך תהיה הגאולה?! והפליא השם יתברך חסדו עמנו, והאיר עלינו אור גדול ונורא מאד שלא בהדרגה, דהינו שהאיר עלינו אור עצם האמת קדם שזכינו לקבל העצות הקדושות, ועל ידי אור האמת זכינו לאמונה גדולה, שעל ידי זה היתה הגאולה. וזה בחינת המחין הגדולים והנוראים, המרומזים במצות אכילת מצה, הינו בחינת גדל הארת עצם האמת, שמאיר עלינו אז, כי עקר תכלית גדלות המחין הוא אמת, שהוא כלל כל המחין הקדושים שבעולם, ועל כן אסור אז החמץ באסור חמור, כי אכילת האדם הוא בחינת דעת, כי המח והדעת הוא כפי האכילה, וכמבאר במקום אחר, וכל העצות הקדושות הם בחינת חמוץ המח דקדושה, כי העצה צריכה להיות בישוב הדעת ובמתון, עד שיחמיץ את הדבר היטב; אך לעומת זה יש גם כן בחינת חמוץ המח דסטרא אחרא, שהם העצות רעות ומחשבות ורעיונים רעים, שהם כנגד התורה הקדושה, ועל כן נקרא היצר הרע שאור שבעיסה, ואין חכמה ואין עצה לעמד כנגדו, כי אם על ידי העצות הקדושות של התורה הקדושה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: בראתי יצר הרע - בראתי תורה תבלין, ומחמת שאז היה עדין קדם קבלת התורה, והיה בלתי אפשר להמתין עד שיקבלו אור האמת על ידי העצות הקדושות בהדרגה וכסדר, מחמת שהיה נאחז בהם עדין זוהמות הנחש, שהוא בחינת עצת רשעים - על כן אסור אז החמץ ושאור, כי אז החמץ הוא בחינת חמוץ המח דסטרא אחרא, רק אנו צריכין לקבל אז אור האמת בעצמו קדם שנחמץ ונתלבש בבחינת עצות. ועל כן בשבועות, שזכינו לקבל התרי"ג עטין ופסקה מאתנו זוהמות הנחש, אז נמתק ונתתקן החמץ בקדושה גדולה, עד שמביאין אז שתי הלחם דיקא מחמץ. וזה הענין של יציאת מצרים נעשה בכל אדם ובכל זמן, כי בכל עת שהאדם משוקע, חס ושלום, בגלות הנפש, יש לפעמים שהאדם משוקע כל כך, עד שאי אפשר לגלות לו שום עצה קדושה איך לצאת מן החשך והגלות, כי כל מה שיתנו לו איזה עצה, תתגבר הסטרא אחרא על זה, עד שתקלקל אותה על ידי עצות רעות שלה, שהם בחינת זוהמות הנחש אבל כשהשם יתברך חומל על האדם ורוצה להכניס בו התעוררות לתשובה, אזי השם יתברך מאיר בדעתו אור עצם האמת קדם שנתגלין העצות הקדושות, על ידי עצם האמת הזה הוא נמשך אחר הקדושה בהשתוקקות גדול וזוכה לאמונה, ועל ידי זה נתקרב לצדיקי אמת והולך בדרך עצתם, ואז מקבל אמתת האמת של הצדיק אמת ושל התורה הקדושה על ידי שמקבל העצות הקדושות, שמלובש בהם אור האמת, כי עצת צדיקים היא בחינת כולה זרע אמת. וזה גום כן בחינת אכילת מרור, שהוא זכר לשעבוד וגלות, כי צריכין לסבל מרירות גדול קדם שזוכין לברר העצות הקדושות מאחיזת הסטרא אחרא, שהוא בחינת עצת הנחש, שמבלבלת כל העצות הקדושות וממררת את החיים ממש, שזה בחינת וימררו את חייהם בחמר ובלבנים - בחומרא דשמעתא ובלבון הלכתא, שכל זה הוא בחינת ברור ולבון העצות הקדושות, שהם כלל הלכות שבתורה, שהוא תרי"ג עטין, ונקראת עצה ותושיה, אך על ידי הארת עצם האמת, שהאיר עלינו השם יתברך בפסח, על ידי זה נתבטל כל המרירות הנ"ל על ידי הארת המחין הגדולים, בחינת אור האמת, שהוא בחינת מצה כנ"ל. (הלכות פסח, הלכה ז', אות ד, ח, יא, יב):
The essential warning regarding love of friends is most of all in the matter of money — that they should not be resentful and should not be jealous of one another in their money. Rather, on the contrary — their fellow's money should be as beloved to him as his own.
## Segment 43
ח.
היין מרים את הדעת למעלה ממדרגתו, ועל כן יש בו שתי בחינות: זכה - נעשה ראש, לא זכה - נעשה רש, כי אי אפשר לשתות היין בקדושה גדולה כי אם כשזוכין לתקון הברית, שעל ידי זה זוכין לעצות קדושות ולאמת ואמונה, ואז יכול לזכות על ידי היין, שיתרומםם מחו ויתרחב דעתו, עד שיעלה לשרש הדעת, שהוא בחינת שרש התורה והמצוות, ששם הוא למעלה מכל מצוות התורה, וכל המצוות מקבלין חיות והארה משם, וכשעולה לשם, נתלהב ביותר ונתחזק ביותר לקים מצות התורה, מחמת שממשיך על עצמו אור שרש המצוות אבל להפך, חס ושלום, כשאין זוכין לבחינות הנ"ל, ואין אמונתו שלמה עדין, אזי על ידי שתית היין והשכרות יכול לקלקל מאד, עד שכל הדרכים רעים דומות עליו כמישור, חס ושלום, כמו שכתוב: כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים, כי מחמת שנתרומם מחו למעלה מכלי המחין שלו, על כן אינו רואה עוד לפי בחינתו כל האזהרות של המצוות של משה משה רבנו, וכמבאר במקום אחר על פסוק: פן ישתה וישכח מחוקק. ועל כן בפסח, שאז נתגלה אור האמת בעצמו למעלה ממדרגת המחין, הינו קדם שנתלבש האמת בהעצות כנ"ל, ועל כן חיבין אז לשתות יין ארבע כוסות, כי עכשו על ידי היין דיקא נתרומם המח ומקבלין אור האמת בעצמו למעלה מכלי המחין, ועל ידי זה נשלמת האמונה הקדושה, ומתקנין בזה הפגם של אדם הראשון, שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: סחטה ענבים ונתנה לו, וכן הפגם של נח, שנאמר בו: וישת מן היין וכו', כמבאר בפנים, ועל כן הם ארבע כוסות - כנגד ארבע לשונות של גאולה, שעקר הגאולה תלויה באמונה כנ"ל, וארבע כוסות הם כנגד הארבע בחינות, שהם: אמונה ותפלה ונסים וארץ ישראל כל כוס כנגד בחינה אחת בפני עצמה, כמבאר בפנים. (שם):
The essential purification from the blemish of the bris is through the purity of thought — as our Sages of blessed memory said: "A person should not entertain improper thoughts by day" [Niddah 13b]. For every person — even if he is as he is — must guard himself from now on at least, so that his thought not go outside at all. For he must remember well that thought is in a person's hands to direct as he wishes. And even if his thought has already become very habituated to going outside — even so, it is within his power to redirect it every single time to the straight path. And it is like a horse that goes off the road — which can be seized by the bridle against its will and redirected to the straight path. For it is impossible for two thoughts to exist simultaneously under any circumstances. And therefore if he will think of something else for the good — his alien thought and all improper imaginings are necessarily pushed away. For it is impossible for two thoughts to exist simultaneously under any circumstances.
## Segment 44
ט.
בכל דור חיב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים, כי זאת הבחינה הוא בכל אדם ובכל זמן, שעקר מרירת הגלות לכל אחד הוא בחינת טרדת הממון והפרנסה, ועקר גאולת הנפש לכל אחד הוא כפי מה שזוכה לקרב את עצמו לצדיקי אמת, שעל ידי זה משבר תאות ממון וזוכה להיות שמח בחלקו על ידי שמרגיש עניותו בכל הבחינות:
בגוף ונפש וממון, ועל ידי זה זוכה לבחינת גאולה, לבחינת עשירות דקדושה, עד שיכול לזכות על ידי זה גם לעשירות גדול ממש בגשמיות, וזה עקר הגאולה שלמה שתהיה על ידי משיח צדקנו, שאז יוחזר כל העשירות אל הקדושה לישראל, שיהיו אז כולם צדיקים, וכמבאר במקראות הרבה גדל העשירות שיהיה אז, וכל זה יזכו דיקא על ידי העניות המר, שסבלו בגלות הזה, וגם אז, כשיצאו מהגלות הזה ויזכו לעשירות, אף על פי כן לא ישכחו עניותם ולא יתגאו, רק יחזיקו עצמם כעניים, כמו שכתוב:
וחסו בו עם עני ודל. וגם משיח בעצמו נקרא עני ורוכב על החמור, כי עקר העשירות האמתי ברוחניות וגשמיות זוכין על ידי עניות ושפלות באמת כנ"ל. (הלכות פורים, הלכה ו', אות יג):
And one must remember and review this very — [very] — well every single time. For many have been caught, G-d protect us, in what they were caught — and all of this — because it seemed to them as if their thought was not in their control, G-d forbid. And in truth this is not so — for thought is always in the person's hands. Therefore one must guard the mind like a hairsbreadth — not to allow it to go outside the boundary. And even if it has already gone as it has gone — it is easy to return it through a hairsbreadth. For as soon as one begins — like a hairsbreadth — to think a different, good, and fitting thought — the first thought will immediately be pushed away by itself.
## Segment 45
י.
מי שרוצה לכנס לעבודת השם יתברך, הוא בחינת יציאת מצרים ממש, כי עקר יציאת מצרים הוא מה שיוצאין מטומאה לטהרה מטומאת וזוהמת פרעה ומצרים לקדושת ישראל, כמו שכתוב: בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים וכו', וזה מוכרח לעבר על האדם בכל זמן ובכל דור ודור, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: בכל דור ודור חיב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים, כי כל מה שעבר על ישראל ביציאת מצרים וקבלת התורה ואחר כך, וכל המלחמות לכבש ארץ ישראל, וכל מה שעבר עלינו אחר כך, הכל כאשר לכל עובר על כל האדם הרוצה לזכות לחיי עולם, שבהכרח שיעבר עליו כמה מיני מלחמות בלי שעור, ובכל עת שרוצה להתעורר ולהתחזק בעבודת השם, אזי מתגברים בכל פעם ביותר, בפרט בהתחלה, שזה בחינת תכבד העבודה וכו', הנאמר בהתחלת גאולת מצרים, כי הסטרא אחרא כשרואה שבא צדיק אמתי בחינת משה ורוצה להוציא את איש הישראלי מגלות נפשו, הוא מתגרה ומתגבר עליו יותר ויותר ומכביד עליו על העולם הזה והתאוות והפרנסה, עד שקשה עליו לזוז ממקומו לשוב להשם יתברך אבל דרך ישראל עם קדוש, שהם תופסים אמנות אבותיהם בידיהם, ובכל פעם הם צועקין אל השם ועל ידי זה הם מכניעין בכל פעם פרעה וחילותיו, שהם הסטרא אחרא וכתותיהם, אבל אף על פי שמכניעים אותם, אוף על פי כן הם חוזרין ומתגברין בכל פעם, וכן פעם אחר פעם כמה פעמים, כמו שראינו אצל פרעה, שבכל עת שבא עליו איזה מכה נכנע קצת, ואחר כך הכביד לבו וחזר והתגבר, ואפלו אחר כל יציאת מצרים לגמרי, חזר וקבץ חילותיו ורדף אחריהם והשיגם על הים, ואז היו ישראל בצרה גדולה ובדחקות גדול, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק: יונתי בחגוי הסלע וכו', וכמו כן ממש עובר על כל אדם בכל זמן, לכל אחד כפי בחינתו. וזה בחינת קריעת ים סוף, בחינת: ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה, הינו כשהמים הזידונים, שהם בחינת ההרהורים רעים וכו', שהם נקראים מצולת ים ממש, מתגברים, חס ושלום, ואין מקום לברח, לא לפנים ולא לאחור ולא לשום צד, ממש כמו שהיה אז בשעת קריעת ים סוף, שהים היה סוער לפניהם, והמצרים מאחוריהם היו ומצדדיהם היו חיות רעות ונחשים ועקרבים, שאז נפש הישראלי בצרה ובמצוקה גדולה - אזי אין תקנה כי אם לצעק אל השם יתברך, ואזי השם יתברך שולח לו התחזקות גדול בלבו ודעתו לבלי להסתכל לאחוריו כלל על המחשבות המבלבלות, שהם בחינת מצולת ים הנ"ל, רק יזדרז כגבור לרוץ ארח לעבר על כל המחשבות והבלבולים וכו' ולילך בדרך הקדוש, שהוא עוסק בו בתורה ותפלה וכו', וזה בחינת: דבר אל בני ישראל ויסעו, שילכו לדרכם ויקפצו לתוך הים, ולא יחשבו ולא יסתכלו לאחוריהם כלל, וכן עשו, שנכנסו בים עד חטמם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הינו שלא התסכלו כלל על המים הזידונים השוטפים, רק הלכו לבטח דרכם ועסקו בעבודתם בתורה ותפלה בתוך התגברות שאון גלי הים, שהם המחשבות והבלבולים, ולא התסכלו לאחוריהם כלל, רק עשו את שלהם ואז, כשראה השם יתברך חזק לבבם, שאינם מניחים עבודתם בשום בלבול שבעולם אף על פי שכבר נכנסו במים עד חטמם, אזי חמל עליהם השם יתברך ובקע הים מפניהם, ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה, כי כן הדבר: כשמתחזקים בהתחזקות גדול לילך לדרכו בתפלתו ועבודתו ולבלי להביט לאחריו כלל, אזי פתאם הם מתבטלים ממילא לגמרי ממש, כמו הים שנתבטל לפני ישראל ונתהפך ליבשה. (הלכות שלוח הקן, הלכה ד', אות ה ז):
The essential evil thoughts are in the desire for licentiousness [na'of], G-d protect us. And even all other kinds of alien and evil thoughts — everything derives from there. For through the blemish of the bris, da'as is corrupted and blemished — until through this come all the confusions and muddles of thought. And from them come all the sins and blemishes in the world, G-d protect us. And when the confusions of thought intensify — especially the specific confusions and improper thoughts themselves, G-d protect us — this is the aspect of a literal flood [mabul mamash] — wishing to literally inundate the person and destroy him from both worlds, G-d protect us. As the majority of people know — each in his own soul — the wound of his heart and his pains from what he passes through in this matter. And all of it — through the blemish of thought.
## Segment 46
יא.
בענין פסח שני מרומז כי אין שום יאוש בעולם, כי אפלו מי שהוא טמא או בדרך רחוקה מאד מהשם יתברך ואינו יכול להקריב את קרבן השם במועדו, דהינו שאינו זוכה לעבד עבודתו תמיד בסדר, במועדו ובזמנו, כראוי לאיש ישראל, אוף על פי כן אם אינו מיאש את עצמו מחמת זה והולך אל הצדיק האמת, שהוא בחינת משה, לדרש את השם, ושואל ומבקש: למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן השם וכו', כי אף על פי שטמאתי את נפשי ונתרחקתי מהשם יתברך, אוף על פי כן אני שואל עצה ותחבולה איך להתקרב אל השם יתברך מעתה על כל פנים, כי בודאי יש עצה גם בשבילי איך להתקרב להשם יתברך, ואז השם יתברך מרחם עליו וזוכה על ידי זה לתכלית העליה, וזוכה על ידי זה להוסיף פרשה בתורה, כי על ידי שמבקשין ומחפשין איה מקום כבודו, על ידי זה זוכין אחר כך להתגלות התורה, התורה, כמבאר במקום אחר. (הלכות גבית חוב מהיתומים, הלכה ג', אות יח):
And even people who are somewhat upright — who are saved from the rushing floodwaters so greatly — even so the baal davar intensifies to splash some of the floodwaters upon them as well. Which is the aspect of what our Sages said: that in the Land of Israel there was no flood — even so, some splashed into it. And King David, peace be upon him, cried out about this on behalf of all of Israel in many verses, in great cryings — in the aspect of: "For this let every pious person pray to You, etc. — at the time of the flooding of great waters, etc." [Psalms 32:6]. And likewise: "Let not the flood of water engulf me, etc." [Psalms 69:16]. And many like these.
## Segment 47
יב.
אף על פי שבאמת צריכין לזרז ולמהר מאד מאד להמלט על נפשו, ובפרט מי שכבר נכשל ונלכד במה שנלכד, רחמנא לצלן, אוף על פי כן אי אי אפשר לדחק את השעה, וצריכין להמתין ולהמתין עד ישקיף וירא השם משמים, אבל אוף על פי כן גם בתוך זמן ההמתנה והשהיה אסור להסיח דעתו מזה, רק ליחל ולקוות ולצפות ולמנות ולספר הימים ולכסף ולהשתוקק בכל עת, מתי יזכה ליום ישועת נפשו בשלמות. וזה בחינת ספירה, שאין אנו עושין שום דבר, רק אנו סופרין הימים והשבועות, ובזה ממשיכין על עצמנו קדושת קבלת התורה מחדש בכל שנה, הינו על ידי בחינה זו הנ"ל שאנו רוצים וחפצים ומשתוקקים לקבל את התורה, וכפי רצוננו ותשוקתנו החזקה בודאי היינו חפצים לקבלה בזריזות תכף ומיד, אך באמת אי אפשר לדחק את השעה, וההכרח להמתין עד עד יום החמשים, אבל אוף על פי כן גם לעת עתה אסור לשכח ולהסיח דעתו מזה, חס ושלום, שזה בחינת מה שסופרין הימים, כי הספירה מורה על גדל עצם עצם התשוקה והגעגועים, והגעגועים, כמו מי שמתגעגע וחושק לאיזה דבר, אזי הדרך - שסופר הימים עד שישיג תשוקתו, כמו כן אנו סופרין ומונין הימים והשבועות, שזה מורה על עצם התשוקה והרצון החזק שיש לנו לקבלת התורה. ועל כן באמת נוהגין כל ישראל לקים מצות ספירת העמר בהתעוררות גדול ובתשוקה גדולה להשם יתברך, ועל ידי זה אנו זוכין להמשיך בשלמות בחינת דבורים חמים כגחלי אש, בחינת: כי עזה כמות אהבה וכו', הינו על ידי גדל האהבה והשתוקקות דקדושה הנ"ל זוכין על ידי זה: רשפיה רשפי אש, ועל ידי זה זוכין לקבלת התורה בבחינת: ודבריו שמעת מתוך האש, כנזכר לעיל. (הלכות גזלה, הלכה ה', אות כב, כג, כה):
And as explained in the writings of the Arizal, of blessed memory — that improper thoughts and confusions of mind are called metzulos yam [the depths of the sea]. And therefore one must be especially careful to clarify one's thought — for upon this depends all the holinesses and all the sweetening of all judgments in the world. And each person — commensurate with how much he merits to sanctify his thought — so the aspect of the holiness of the Land of Israel is revealed. Which is the aspect of the repair of the bris — dependent upon the holiness of thought. But it is impossible to merit the holiness of thought and to be saved from all manner of floodwaters in the world except through the ways of temimus [wholeness, simplicity] and straightforwardness that the true Tzadik draws into the world.
## Segment 48
יג.
כל ימות השנה צריכין להכין עצמו על ראש השנה, שהוא יום הדין, כי העקר הוא ראש השנה, כי כמו שהאדם צריך להכין את עצמו כל ימי חייו ליום הדין הגדול והנורא שלעתיד, כמו כן בפרטיות צריך להכין את עצמו כל ימות השנה על ראש השנה, שהוא יום הדין, כי הוא נורא ואים וכו', וביותר צריכין להתחיל ולהכין את עצמו כשרואין הימים ממשמשין ובאין, שהם מחמשה עשר באב ואילך, שאז מתחיל ההמתקה של חטא העגל וחטא המרגלים, שעל ידי זה כל זה נפגם הזכרון דקדושה, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה: מיום שנשתברו הלוחות, ירדה שכחה לעולם, ובחמשה עשר באב התחיל ההמתקה של שבירת הלוחות, ומתחיל להאיר הארה מארבעים ימי רצון, שאז קבלו אחר כך ביום כפור הלוחות האחרונות, שזכה בחינת תקון הזכרון, ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום כפור, כי בחמשה עשר באב מתחיל להאיר הארה מהלוחות האחרונות, שנתנו ביום כפור, ועל כן נתתקן בחמשה עשר באב גם חטא המרגלים, כי בו פסקו מתי מדבר, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה, ועל כן מחמשה עשר באב צריכין להתחיל לקום בחצות, שזה בחינת תקון הזכרון, ואחר כך בימי אלול, עוסקין בזה ביותר, וכל ישראל מתעוררין אז וזוכרין בהשם יתברך ובעלמא דאתי, וזה בחינת מה שתוקעין בשופר כל חדש אלול, כי שופר הוא בחינת זכרון, כמו שכתוב: והיה לכם לזכרון, ועקר תקון הזכרון נמשך בראש השנה, שאז עקר מצות שופר, שהוא יום הזכרון, כי הוא ראשון לעשרת ימי תשובה, וצריכין להמשיך על עצמו הזכרון הנ"ל, שעל ידי זה עקר התשובה, ובשביל זה צריכין לנסע לצדיקים על ראש השנה, כי זה עקר עסק הצדיקים תמיד - שיזכירו אותנו תכליתנו הנצחי לעולם הבא וילמדו אותנו עצות ודרכים ישרים לזכות לזה, וביותר עוסקים הצדיקים בזה בראש השנה, כמבאר בפנים, והזכרון הזה הוא בכלליות ובפרטיות, וזה סוד השנה והתעוררות השנה שבראש השנה, כי השנה הוא בחינת זכרון בעלמא דאתי בכלליות, כי אז עולה הנשמה לבחינת עלמא דאתי, ואחר כך, בהתעוררות השנה, אז צריכין לעסק בזה בפרטיות, ואחר כך, ביום כפור, אז גמר התקון של הזכרון, ועל כן נתנו אז לוחות האחרונות, והכהן גדול נכנס בו לפני ולפנים, כמבאר בפנים ואחר כך נכנסין לסוכה, שהיא הקף ענני כבוד, שהם מגנים עלינו שלא ישלט בנו עוד הרע עין, שהוא בחינת קלפת עמלק, בכדי שלא לפגם עוד, חס ושלום, בזכרון הקדוש שהמשכנו עלינו בימים האלה, בפרט בראש השנה ויום כפור וזה בחינת השמחה שמרבין בסוכות, בכדי לתקן גם על ידי זה בחינת בחינת המדמה, שכל זה בחינת תקון הזכרון הנ"ל, ועל כן לוקחין אז הארבע מינים שבלולב, ומבאר בזהר הקדוש, שעל ידי זה אנו לוקחין אותו יתברך, כביכול, בידינו, הינו שאנו ממשיכין עלינו בחינת הזכרון בפרטיות, שהוא בחינת הרמזים מה שהשם יתברך מצמצם את עצמו מאין סוף עד אין תכלית בהמחשבה דבור ומעשה שבכל יום, ומרמז להאדם בכל מקום ובכל זמן שיתקרב אליו, שזה בחינת הנענועים שמנענעין לכל רוחות, הינו שאנו ממשיכין עלינו את הרמזים הנ"ל. (הלכות ברכות הראיה, הלכה ה', אות יז יט):
A person should not think at all from one day to the next — and not even from one hour to the next. For even in every single moment, exceedingly — [exceedingly] — wondrous changes take place for the good and for the reverse — as it is written: "You appointed him every morning, You tested him every moment" [Job 7:18]. And a person does not know at all what is being done with him at every time and moment — as it is written: "Many are the thoughts in a man's heart, but the counsel of G-d — it shall stand" [Proverbs 19:21]. And it is written: "Do not boast of tomorrow — for you do not know what the day will bring forth" [Proverbs 27:1]. And many similar verses.
## Segment 49
יד.
צריכין לנסע לצדיקי אמת על ראש השנה, כי רק הם יכולין להמשיך דרכי התשובה בשלמות, והעקר - להמתיק תקף הדין של ראש השנה ולהמשיך שמחה על עצמו, שעל ידי זה עקר תקון התשובה, כי אף על פי ששופר של ראש השנה הוא בחינת לב נשבר, כי הבעל תשובה צריך שיהיה לו לב נשבר, שזה בחינת: אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו אבל אחר לב נשבר צריך לבוא לשמחה, וזה בחינת: אשרי העם יודעי תרועה וכו', וסמיך לה: בשמך יגילון כל היום וכו'. (הלכות שבת, הלכה ז', אות מו):
As is plainly evident: for sometimes a person is preoccupied with his worries and schemes — and suddenly strange afflictions come upon him, G-d protect us, that he had never even thought to think or worry about. And therefore in truth our Sages of blessed memory said: "A person should always precede prayer to trouble" [Berochois 30a]. And likewise sometimes the reverse — for the measure of good is greater [midah tovah merubah], and "the earth is full of the kindness of G-d" [Psalms 33:5]. And therefore most often wondrous salvations and kindnesses are renewed for a person suddenly — that they had not even occurred to them at all. Therefore what advantage has a person from all his thoughts and all his schemes? He must only direct his eyes upward at all times — as it is written: "Only to G-d be silent, my soul — for from Him is my hope" [Psalms 62:6]. And it is written: "Commit your way to G-d — and your thoughts will be established" [Proverbs 16:3]. And it is written: "Cast upon G-d your burden, etc." [Psalms 55:23].
## Segment 50
טו.
עקר קדושתו של אדם - כשמסגיר עצמו בתוך ביתו וחדרו בבחינת: לך, עמי, בא בחדריך וכו', ונאמר: והצנע לכת עם אלקיך, וזה בחינת השבח שנאמר על תלמידי חכמים: כל כבודה בת מלך פנימה, כי עקר תפארתו וקדושתו של האדם הוא כשיושב בתוך ביתו, ששם עקר המשכת הקדושה, אבל בחוץ הוא מקום שליטת החיצונים, ועל כן היה ראוי שישב האדם תמיד בתוך ביתו, אבל האדם מוכרח לצאת גם לחוץ בכל פעם, אך זה בחינת עיל ונפיק, כי אף על פי שהיה ראוי שיהיה אדם דבוק בקדושה תמיד בבחינת עיל, אוף על פי כן עקר שלמות הקדושה הוא דיקא כשזוכה האדם להיות עיל ונפיק, כי בהכרח שיעבר על האדם עליות וירידות הרבה בכל יום, וכשזוכה להיות בקי בהלכה בחינת בקי בעיל, בקי בנפיק, לקים כמו שכתוב: אם אסק שמים - שם אתה, ואציעה שאול - הנך, להחזיק עצמו בהשם יתברך תמיד בקשר אמיץ, בין בעליה בין בירידה - אזי הוא זוכה להעלות גם מקומות החיצוניות ומדרגות התחתונות כולם אל הקדושה, ואז הירידה - תכלית העליה. וזה בחינת מה שצריכין לצאת מן הבית אל החוץ בכל פעם, כי כשיוצא לחוץ, שזה בחינת ונפיק, כי שם שליטת החיצונים, וכשזוכר גם שם בהשם יתברך ומדבק את עצמו בו יתברך, אזי הוא מברר מקומות החיצונים ומגביה הכל אל הקדושה, וזה בחינת: בשבתך בביתך ובלכתך בדרך, בחינת עיל ונפיק. וזה בחינת מה שהלכו ישראל במדבר, שהוא מקום החיצונים, מקום נחש שרף ועקרב, כדי להכניע הסטרא אחרא ולברר הקדושה גם משם בבחינת: זכאה מאן דעיל ונפיק, ואז דיקא, כשהולכים במדבר במקומות החיצונים, שזה בחינת ונפיק, וכשזוכים אז למצא את השם יתברך - אז דיקא השם יתברך חופף על ישראל בקדושה גבוהה מאד, שזה בחינת הקף ענני כבוד שזכו ישראל במדבר, שהם בחינת סוכה, בחינת אמא דמסככא על בנין, שהוא קדושה גבוהה מאד וחופפת וסוככת על האדם דיקא בעת שהוא בבחינת ונפיק בכדי לשמרו ולהצילו לבל יפל שם, חס חס ושלום, ועוזרת אותו להכניע הסטרא אחרא ולברר משם דיקא את הקדושה. נמצא, שדיקא על ידי בחינת ונפיק זוכין לעליה גדולה מאד, לבחינת סוכה, שזה בחינת ירידה תכלית העליה הנ"ל. וזה בחינת מצות סוכה, שזכה אותנו השם יתברך בתחלת השנה, בתחלת התשובה, שצריכה להיות בבחינת עיל ונפיק דיקא, ובחינת עיל מקימין בראש השנה ועשרת ימי תשובה ויום כפור, ואחר כך צריכין לקים גם בחינת ונפיק, שזה בחינת תמה שיוצאין מן הבית לישב בסוכה להורות, שכשהאדם בבחינת ונפיק ומבקש ומבקש ומחפש גם שם לדבק את עצמו בהשם יתברך, אז דיקא זוכה לקדושה גבוהה מאד, לבחינת סוכה, שהוא בחינת מקיפים, ששומרים ומגנים על האדם אז, כשהוא בבחינת ונפיק, ועל ידי מצות סוכה אנו זוכין בכל השנה לעשות לעשות תשובה, שלמה בבחינת עיל ונפיק, ובכל עת שאנו בבחינת ונפיק, אז מגן עלינו סוכת שלום כאם המגנה על בנה לבלי לפל, חס ושלום, כשהולך במקום סכנה, וזה שמבקשין בלילה דיקא (שהיא בחינת ונפיק, כנגד מדת יום) ופרס עלינו סוכת שלומך, כי אז דיקא מגן סוכת שלם, כי סוכת שלם מגן על האדם תמיד, בכל עת סכנה שצריכין שמירה, אז מגן סוכת שלם. וזה בחינת: כי יצפנני בסוכה ביום רעה, שדיקא ביום רעה, שהוא בחינת ונפיק, דהינו בעת שנופל האדם מעבודתו וכשזוכה לחזק את עצמו ולבלי ליאש את עצמו גם אז, אזי הסוכת שלם מגן עלינו כנ"ל. (הלכות ראש השנה, הלכה ד', אות ז):
Every person — however he may be — must be careful at least not to be wise in his own eyes. For the wisdoms of the world damage very — [very] — greatly. Especially when through this he comes to controversy, G-d forbid. How much more so when through this he argues against those who are more G-d-fearing and more upright than himself. And there are those who say with full mouth: "It is true that he is more G-d-fearing and more good and more upright than I — but even so, he does not conduct himself as is fitting, according to his opinion." For it seems to him that he is wise in his own eyes. This is found much in many aspects. And this damages each person more than all the sins — for controversy and causeless hatred are harder than anything. And through this the Temple was destroyed, etc. And as long as a person guards himself from every kind of controversy against the truth — and nullifies his mind before the mind of the Torah and the truly righteous Tzaddikim — he has hope always, however things may be. For the greatness of G-d has no limit — and everything can be repaired through temimus [wholeness, simplicity] and complete faith in G-d and in the holy Tzaddikim.
## Segment 51
טז.
כל הגזרות, רחמנא לצלן נמשכין מעוונות, ותקון הכללי של כל העוונות הוא תקון הברית, וכן תקון הכללי של הדבור הוא שבח הצדיקים, ותקון הכללי של משא ומתן הוא צדקה וזה בחינת: תשובה, תפלה וצדקה מעבירין את רע הגזרה, שהם: צום, קול, ממון, כי צום הוא בחינת תקון הברית כנ"ל תפלה היא בחינת רבוי התפלות והשבחים, שמרבין להשם יתברך ביום כפור, וצדקה היא בחינת תקון הכללי של משא ומתן כנ"ל. (הלכות יום כפור, א ו):
And the essential blemish of Korach — who was of very high stature, as our Sages of blessed memory said — and yet he fell to the lowest depths because he disputed Moshe — was all through the fact that he stood on his own opinion and relied upon his own mind and was wise in his own eyes. As is alluded to in the words of our Sages of blessed memory — that he was angered and said: "It is not enough that he excluded me from the kehunah and its gifts — but he also shaved my head and made me appear a fool." Immediately he became jealous of Moshe and raised objections. It is understood that the essential jealousy was because he was determined to be wise — and therefore it is said: "Have you seen a man wise in his own eyes? There is more hope for a fool than for him" [Proverbs 26:12]. And would that he had been a fool in his own eyes and nullified his mind before Moshe — then he would have known that all that Moshe did with him was for his good and his eternal success, as explained in the inner teachings. The general principle: the essential holiness and wisdom is to nullify one's mind entirely before the mind of one's true master. And then it is good for him.
## Segment 52
יז.
צריך האדם לידע ולהאמין, שהשם יתברך עושה חדשות בכל עת, ואין יום דומה לחברו, מכל שכן שאין שנה דומה לחברתה ובכל יום, ובפרט בכל שנה ושנה, מתחדש הכל לגמרי, ובודאי יגמר השם יתברך והצדיקים מה שהתחילו. ואם בתוך כך עובר עלינו מה שעובר בכלל ובפרט, והסטרא אחרא והבעל דבר מתפשט לארך ולרחב בכל פעם, אוף על פי כן השם יתברך עוזר לנו בכל יום, ובפרט בכל שנה, שאנו מקבלים קדושת ראש השנה ויום כפור עד שמחת תורה, ואז מסימין התורה וחוזרין ומתחילין אותה, ונגמר בכל שנה תקונים חדשים לכל אחד באפן שיוכל כל אחד להתחדש לטובה תמיד, ובלבד שיאמין בהאמת, שהשם יתברך מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, בפרט כל שנה ושנה, עד שסוף כל סוף יהיה נגמר התקון בשלמות על ידי משיח צדקנו, שיבוא במהרה בימינו. (הלכות ספר תורה, הלכה ד', אות ח):
Even though one certainly must fulfill the saying of our Sages of blessed memory: "Do not be contemptuous of any person" [Avos 4:3] — and to judge everyone favorably — but one who disputes the true Tzadik and treats him contemptuously and shames him, and all those attached to him, with great shaming and disgrace — and wishes to spill their blood literally, G-d forbid — this one is from the side of Haman-Amalek, of whom it is said: "And he despised in his eyes, etc." [Esther 3:6]. And it is forbidden to acquit him and have compassion upon him. Rather, on the contrary — through striving to bring him down and subdue him — through this one fulfills the commandment of "do not be contemptuous." For through this the power of the Tzadik is strengthened — who fulfills this in perfection.
## Segment 53
יח.
במקום מנוחת הצדיקים בקבריהם הקדושים, שם נמשך קדושת הכסא כבוד, שהוא נחלתם, כמו שכתוב: וכסא כבוד ינחילם, ועל כן שם כלולים כל המקומות של כל אחד ואחד, ויכול כל אחד ואחד למצא שם את מקומו, עד שיזכה על ידי זה לשוב להשם יתברך, מחמת ששם מאיר קדושת בחינת מקומו של עולם שהוא שרש כל המקומות כולם, ושם יכול כל אחד למצא ההתחלה והראשית, שהוא שרש כל המקומות כולם, ושם יכול כל אחד למצא ההתחלה והראשית, שהוא צריך להתחיל משם לשוב להשם יתברך, ובשביל זה נוסעין על קברי הצדיקים בערב ראש השנה. (הלכות ערלה, הלכה ד', אות ח):
A person must have arichas apayim [long-suffering, slow to anger] — that he be slow to anger in every matter. And not become angry and not be resentful about any matter. And not look at any obstacle or confusion in his service — whether obstacles and confusions he has from himself: from his desires and his thoughts, etc. — or whether obstacles and confusions and hindrances and sufferings he has from the people of the world: from his father or his father-in-law or his wife or his relatives or other people of the world. For it is known and plainly evident that every single time some person — whoever he is — wishes to enter the service of G-d and to begin to pray with intention, etc. etc. — immediately he has countless obstacles without measure.
## Segment 54
יט.
בראש השנה, אז השם יתברך מרחם עלינו ודן אותנו לכף זכות לכל אחד כפי מקומו, ועל ידי זה אנו נכנסים באמת לכף זכות עד שאנו זוכין על ידי זה לצעק להשם יתברך מעומקא דלבא ולשוב בתשובה לפניו יתברך, ואחר כך, בהושענא רבא, בסוף סוכות - על ידי שזכינו לישב בסוכה, שהיא בחינת כסא הכבוד, מקומו של עולם, על ידי זה אנו זוכין כל ישראל לקבל הארה משם, עד שכולנו זוכין לבחינה זאת לקים אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו, ולידע לדון את הכל לכף זכות, אפלו הפושעי ישראל, עד שנזכה להכניס כולם לכף זכות ולהאיר בהם ההארה של ראש השנה, דהינו שכולם ימצאו תמיד פתח ודרך התשובה בכל מקום שהם בכל עת וזמן. ועקר הפתח והדרך הוא לצעק תמיד להשם יתברך מעומקא דלבא, יהיה איך שיהיה, ולא יתיאש עצמו מן הצעקה לעולם, שזה בחינת רבוי הצעקות, שמרבין לצעק בהושענא רבא כמה וכמה פעמים: הושענא, וכן נעורין כל הלילה וגומרין ספר תהלים, שהוא מלא צעקות וזעקות ושועות וכו' להשם יתברך, עד אשר לא נמצא שום אדם שבעולם, שלא יוכל למצא את עצמו בספר תהלים, הכולל כל באי עולם בכל הדורות ובכל המדרגות שבעולם עד תכלית המדרגה התחתונה מאד, ומעורר כולם לשוב אל השם יתברך, כי תהלים מסוגל לתשובה, ובהושענא רבא אנו ממשיכין הדרך הנפלא הזה, שיזכה כל אחד מישראל על ידי קדושת ראש השנה ויום הכפורים וסוכות לדון את הכל לכף זכות ולהכניס דרכי התשובה בכל אחד מישראל, דהינו לומר תהלים ולצעק להשם יתברך תמיד, יהיה איך שיהיה. וכמו כן צריכין לדון גם את עצמו לכף זכות ולקים גם בעצמו: אל תדין וכו' עד שתגיע למקומו, כי בודאי גם מקום עצמו אינו יודע מאיזה מקום נמשך וכל מה שעברו עליו בכל הגלגולים ומאיזה מקום נמשכין עליו היצרין רעים והמחשבות רעות שלו וכו', על כן אסור ליאש את עצמו לעולם, כי צריכין לקים גם בעצמו: אל תהי בז לכל אדם, שזה בחינת אסור שפיכת דמים, כמבאר בפנים, כי האדם מוזהר על אסור שפיכת דמים גם בנפש עצמו, וכמו שכתוב: ואך את דמכם לנפשתיכם וכו', ודרשו רבותינו זכרונם לברכה: זה השופך דם עצמו, כי גם לבזות את עצמו ביותר, עד שיוכל לפל ביותר על ידי זה, חס ושלום, הוא בודאי אסור חמור, כי צריכין לדון גם את עצמו לכף זכות, כי מי יודע את מקומו. והעקר - שלא תיאש את עצמך מן הצעקה לעולם, ולצעק ולהתחנן לפני השם יתברך תמיד מעמק הלב בחינת: שפכי כמים לבך נכח פני השם, שעל ידי זה נזכה כולנו לשוב אליו יתברך. וכל זה אנו עוסקין להמשיך בהושענא רבא, ועל כן עוסקין אז עם ערבי נחל, שמרמזין על פושעי ישראל, לקים גם בהם: אל תהי בז לכל אדם, ולדון אותם לכף זכות. וזה בחינת מה שאומרים בהושענא רבא משנה תורה, שכולו סובב והולך על קטב זה, להזהיר את ישראל, שבכל מה שיעבר עליהם וכו', אוף על פי כן אל ייאשו את עצמם מן הצעקה לעולם, כי לא יטש השם עמו ורחמיו אינם כלים לעולם, ואחרי כל החטאים והכעסים, שמכעיסין לפניו יתברך בכל דור, אוף על פי כן ימין השם רוממה, ועל כן תמיד יכולין להתקרב ולשוב אליו יתברך מכל מקום שהוא. (שם, אות טז):
And every person must be bold as a leopard and mighty as a lion to do the will of his Father in Heaven — to overpower everything and to pass through them all — and not to look at them at all. And to strengthen himself greatly to do his part — and to engage in Torah and prayer with intention and in the service of G-d, etc. And this is the aspect of arichas apayim — that his spirit should not be cut short, G-d forbid, interrupting his service through the obstacles and sufferings. Rather — [rather] — he should strengthen himself and be slow to anger in every matter. And not look at any obstacle at all.
## Segment 55
ערך נגינה
To shatter all the obstacles is only through the strength of the desire and the will [cheshek v'ratzon]. For the obstacle comes only for the sake of the desire — as explained in the inner teachings. And the essential intensification of the holy desire is through truth. For if one gazes upon the truth in its truth — and sees his own insignificance and worthlessness and the vanity of the world, which is a passing shadow, etc. — and all his days [are] anger and pain, and his end is dust and worm and maggot, and after all this he must give a full accounting — if he places all his heart upon this in truth, he will certainly understand where the point of truth lies.
## Segment 56
א.
עקר התחברות שני דברים הרחוקים זה מזה מאד, שהם כמו שני הפכים, עקר התחברותם - על ידי נגון, כמבאר בפנים, ועל כן עקר הדבקות להשם יתברך מזה העולם השפל והגשמי והנמוך מאד הוא על ידי נגון וזמרה, וכמו שרואין בחוש, שאפלו האדם הרחוק מאד מהשם יתברך ומונח בדיוטא התחתונה, אוף על פי כן על פי רב על ידי נגון נתעורר להשם יתברך ומזכיר את עצמו היכן הוא בעולם, רק שצריכין לזהר, שלא לשמע נגינה ממנגנים רשעים וקלים, המצוי עכשו ביותר, כי זה יכול להזיק לו, חס ושלום, ביותר אבל על ידי נגינה מאנשים כשרים באמת, המכונים את לבם באמת להשם יתברך, או כשמנגן בעצמו איזה נגון, וכונתו לשמים, יכולים להתעורר על ידי זה מאד להשם יתברך, כי עקר החבור והדבקות מעולם הזה, הגשמי, להשם יתברך שהוא מרומם ונשגב מאד, בפרט מי שחטא ונתרחק מאד מאביו שבשמים, הוא על ידי נגון וזמרה, שהוא בחינת כל השירות והתשבחות שאומרים להשם יתברך, ועל זה יסד דוד המלך, עליו השלום, כל ספר תהלים, שכלול מכל עשרה מיני נגינה, כי הוא בחינת משיח, שעוסק לתקן פגם שברי לוחות, שעל ידי זה היו כל החורבנות ודוד, שהוא משיח, שעוסק לתקן זאת, שהוא תקון כל העולמות, על כן יסד ספר תהלים הכלול מעשרה מיני נגינה, כי על ידי עשרה מיני נגינה מתקנים שברי לוחות, כי על ידי נגון לשם שמים מדבקים ומחברכים הלב להשם יתברך מכל מקום שהוא, עד שיוכל לקבל אור אותיות התורה בחינת: כתבם על לוח לבך, וכמו כן כפי מה שהלב נמשך אחר השם יתברך, כמו כן יש כח ללוחות לסבל אור אותיות התורה, שזה בחינת תקון שברי לוחות, שהיו על ידי בחינת אותיות פורחות, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה וזה בחינת: קשרם על גרגרותיך - דיקא, בחינת הגרגרת והגרון, שמשם יוצא הקול, יהיו מקושרים בו דברי תורה הינו שיהיה נגינתו לשם שמים, ועל ידי זה: כתבם על לוח לבך, הינו כנ"ל, ועל ידי זוכה להנצל משכחת התורה וזוכה לראות אור התורה בשלמות בבחינת סם חיים. (הלכות נשיאת כפים, הלכה ה', אות ו):
And if even with all this the obstacles spread against him — until it is difficult for him to shatter them — then at the very least, his desire and his will and his longing should be very strong to draw close to the truth in its truth. For since he knows the truth at least — then even though they do not allow him [to proceed] because of the great abundance of enormous obstacles spreading against him — at the very least his holy desire and will should be very strong. For from desire and longing it is impossible to prevent him — [to prevent him] — in any manner whatsoever. For even so: "I want and I desire the true purpose."
## Segment 57
ערך עינים
As is explained elsewhere — the great stature of holy desire and will. And that one must be a great stubborn one [ikashan gadol] in the matter of holy will and desire. And then through all of this he will merit to be saved from transgression and from all manner of bringing things from potential to actuality that are not of holiness. And he will merit to draw close in truth to the true Tzadik — through whom he will bring all matters of holiness forth from potential to actuality in perfection as he wishes.
## Segment 58
א.
עקר הגאות הוא בבחינת עינים, כמו שכתוב: רום עינים ומי שמשבר גאותו ומבטל את עצמו בתכלית הבטול, אזי זוכה על ידי זה להסתכל בעיניו למעלה לחזות בנעם השם, כי אי אפשר לעלות מדרגא לדרגא ולהסתכל למעלה כראוי בשלמות כי אם על ידי תכלית הבטול. (הלכות ערלה, הלכה ה', אות ז):
Through immersions in the mikveh [ritual bath] all the enemies fall — and all the afflictions and obstacles that prevent a person from serving G-d are nullified. For through immersion in the mikveh one nullifies oneself to G-d in complete nullification — in the aspect of mesiras nefesh [self-sacrifice]. Which is the essential perfection of the holy will — that the will must be strong in the manner of mesiras nefesh. And this is the aspect of immersions in the mikveh.
## Segment 59
ב.
אמרו רבותינו זכרונם לברכה: רהיטי ביתו של אדם וקורותיו ואבני ביתו מעידין בו בשעת הדין. ולכאורה תמוה, ואם כן, אם אחד עבר עברה, חס ושלום, בחוץ או בשדה, שאין בו מחצות, מי מעיד בו. אך באמת עקר העדות הם בחינת מחצות הבית בגשמיות וברוחניות, כי כל העברות והתאוות באים על ידי פגם העינים על שהלך אחרי עיניו, בפרט תאות נאוף, שעקרה על ידי ראית ראית עינים, כמו שכתוב: ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וכו', כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה. והעקר - על ידי ראית עיני המחשבה, כי בכל מה שהאדם מעין במחשבתו לטוב או להפך נקרא גם כן ראיה, וצריך האדם לשמר עיניו בגשמיות וברוחניות, שלא יסתכל, חס ושלום, בשום דבר המביא לידי הרהור, ובמה שמוכרח לראות בעיניו, צריך לזהר מאד שלא יניח עיני מחשבתו להסתכל ולעין בזה, חס ושלום, עד שיבוא לידי הרהור, חס ושלום, רק צריכין תכף לפרס מחצות המחין כנגד התאוה הזאת, כי המחין הם מחצה פרוסה בפני זאת התאוה, והבחירה ביד האדם לתפס מחשבתו מחשבתו ולפרס ולפרס מחצות המחין ולהנצל מתאוה זאת, כי המחשבה ביד האדם להטותה לדרך הישר, וכמובא במקום אחר, ועל כן הקורות ואבני ביתו של אדם, שהם בחינת המחצות, הם דיקא מעידין בו, כי גם המחצות של בית האדם בגשמיות, הכל ברא השם יתברך בשביל שמירה, כי השם יתברך ברא כמה מחצות להאדם לפני עיניו, כדי שיוכל לשמר עיניו מראות ברע, חס ושלום כי ברא על העין שתי מחצות לכסות עליה, שהם ריסי ועפעפי העינים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, וכן ברא מחצות הבתים, שבהם צריך האדם להיות נסתר ברב העתים, כדי להשמר מהזק ראית עינים שבחוץ. ועקר המחצות השלמות, שהם עקר השמירה על כל השמירות, הוא מחיצות המחין כנ"ל, כי אפלו כשיושב בבית, צריך להזהר שלא לפגם מחצות המחין, שלא יבוא לידי הרהור, חס ושלום, ואז, כששומר מחצות המחין כראוי, אז אפלו כשמוכרח לצאת לשוק, יהיה נשמר גם כן על ידי מחצות המחין, שהם מחצות פרוסות בפני תאוה זאת ועל כן מי שפגם באיזה עון, חס ושלום, שהוא רק על ידי פגם המחצות, על כן קורותיו ואבני ביתו, שהם המחצות, מעידין בו. ועל כן התורה מתחלת בבית דבראשית, כי בראשית הוא מרמז לתלת גונין דעינא ובת עין, כמובא במקום אחר, כי עקר קיום התורה - על ידי שמירת העינים, על ידי תקון המחצות, שהם בחינת בית, בחינת בית דבראשית. (הלכות שותפים בקרקע, הלכה ד', אות ד):
And therefore when one enters and is hidden within the water — and surrenders his soul to G-d and binds himself to Him, blessed be He, with the full strength of his desire and will toward holiness — and this is the essential intention of his immersion: that he merit to draw upon himself through this a new holy spirit [ruach chadash d'kedushah]. And then through this he is encompassed within the root of the supernal holy spirit — which is the aspect of the spirit of G-d [ru'ach Elokím] hovering over the face of the waters [Genesis 1:2]. And through this he merits to bring forth the new holy spirit from potential into actuality as above. And when this rises, that falls — and automatically all the enemies and the opponents are nullified and fall. Which are the essential obstructors from bringing matters of holiness from potential to actuality.
## Segment 60
ערך עצה
And this is alluded to in the verse: "The hope [mikveh] of Israel — G-d — all who forsake You shall be shamed, and those who turn away in the land shall be inscribed. For they have forsaken the source of living waters, etc." [Jeremiah 17:13] — as explained in the inner teachings.
## Segment 61
א.
עקר חסרון הפרנסה הוא מחמת חסרון העצה, כי כל הפרנסה באה בנקל כשיודעין לתת עצה לנפשו איך להתנהג ובמה להשתכר, וכמו שכתוב: כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל, ותרגומו: ארי הוא יהב לך עטא למקני נכסין, כי בודאי בכל עת ובכל זמן יש סחורה ומשא ומתן, שבו היה יכול להרויח בודאי, ואם היה האדם יודע העצה באמת בכל זמן איזה סחורה צריכין עכשו לסחר, בודאי היה לו פרנסה ועשירות גדול, וזה פשוט ומבאר. (הלכות תחומין, הלכה ה', אות ט):
(The following is from the translator, not from the original text.)
## Segment 62
ב.
מי שרוצה לשום לבו על דרכיו, להסתכל על תכליתו וסופו הנצחי - הוא יודע ומבין, שצריכין בכל יום ויום עצות עמוקות הרבה להנצל ממה שצריך להנצל, כל אחד כפי עניניו, עד שיזכה לעבר היום בשלום, כי יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, וכמה סבות והרפתקאות שעוברין על האדם בכל יום ויום, וכמה וכמה עצות עמוקות ותחבולות גדולות צריך בכל יום, שיזכה להנצל מהרוצחים והאורבים האכזרים, העומדים עליו בכל יום, שהם היצר הרע וחילותיו, וצריכין בכל יום ויום לצעק הרבה ממעמקים, מעמק הלב מאד מאד, בבחינת: ממעמקים קראתיך השם, בחינת: צעק לבם אל השם, עד שיזכה להמשיך עצות עמוקות מהצדיק האמת, שהם בחינת: מים עמוקים עצה בלב איש, ואיש תבונה ידלנה, כדי שיזכה לידע לתת עצות בנפשו בכל דבר באפן שיצליח על ידי זה הצלחה אמתית ונצחית. ועל זה צעק דוד המלך, עליו השלום, הרבה: עד אנה אשית עצות בנפשי וכו', וכתיב: בעצתך תנחני, וכתיב: אברך השם אשר יעצני וכו', ועל זה תקנו חכמינו זכרונם לברכה להתפלל בכל יום: ותקננו בעצה טובה מלפניך. (הלכות ראש חדש, הלכה ו', אות ז):
This large grouping spans from the Zayin to the Mem of the Alef-Bais and contains some of the most practically urgently needed teachings:
# Aitzoas Yesharoas — Sections 25–35
URL: https://ajew.org/reader-plain/aitzoas-yeshuroas/1/5/
# Aitzoas Yesharoas — Sections 25–35
Source: https://ajew.org/reader/aitzoas-yeshuroas/1/5
## Segment 1
ג.
ידוע מאמר רבותינו זכרונם לברכה: בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו, ומזה באים כל העצות המקולקלות, שנדמה לו כי מאת השם הם או שהצדיק יעץ לו כך, ובאמת הכל ממנו בעצמו, כמו שכתוב: אולת אדם תסלף דרכו וכו', כי כמו ששואלין את הצדיק, כן הוא משיב על כן מי שרוצה לחוס על עצמו באמת, צריך לבקש מאד בתחנונים רבים את השם יתברך ואת הצדיקי אמת, שישימו לבם היטב על מה שנעשה עמו וירחמו עליו באמת באפן שיתנו לו עצה אמתית, שיצליח על ידה לנצח באמת. (הלכות תענית, הלכה ד', אות ח):
Sections 25 through 35 · Continuing the Alef-Bais
## Segment 2
שְׁאָר שַׁבָּת ש ת א ב ר ש
The second letters of the word שְׁאָר [she'or — leaven/remnant] are the letters שַׁבָּת [Shabbos] — for after ש [shin] comes ת [tav], and after א [alef] comes ב [bais], and after ר [reish] comes ש [shin] — which are the letters of Shabbos in reverse [l'mafreia]. For the essential nullification of chametz [leaven] and she'or [sourdough] in the dough — which is the yetzer hara that obstructs [one] from doing His blessed will, and is the aspect of the other god [ail acher], forced apostasy [shmad], G-d forbid — the essential nullification is through the holiness of Shabbos. For then the metzach haratzon [the forehead of will] is revealed — the aspect of ra'ava d'ra'avin [the will of all wills]. And from there the Tzadik draws the supreme encompassing redemption [pidyon elyon hakolel] — until he nullifies the she'or aforementioned and elevates [one] from shmad to ratzon [will].
## Segment 3
ד.
לפעמים נופל האדם לספקות ועצות חלוקות כל כך, כד שאי אפשר לו בשום אפן לידע האמת איך להתנהג, וכל מה שחותר למצא עצה שלמה, מבלבלין עצתו בכל פעם כי עכשו נגמר בדעתו בראיות ברורות, שהוא צריך להתנהג כך, ובתוך כך עולה על דעתו סברא אחרת, עד שעצתו הראשונה נסתרת לגמרי, ועולים סברות בדעתו שצריך להתנהג בהפוך ממש ממה שחשב מקדם, וזה בחינת עצות חלוקות הנ"ל. ולפעמים מתגבר חלוקת העצה כל כך, עד שאינו יודע בשום אפן להכריע העצה לכאן או לכאן, וכשהאדם רואה בעצמו, שהוא מונח בחשך זה זמן רב ואינו יודע שום עצה איך לצאת ממה שצריך לצאת, ועצתו חלוקה מאד, חס ושלום, אזי זהו בעצמו תקנתו, שיצעק על זה בעצמו להשם יתברך על אשר נפל כל כך, עד שאינו יודע העצה שלמה איך לצאת מחשך לאור, כי בודאי אין שום יאוש בעולם כלל, ובודאי גם במקומו נמצאין עצות איך לצאת מחשך לאור, מרע לטוב, רק שבעוונותיו נעלמו ממנו העצות בבחינת: מי זה מחשיך עצה במילין וכו', ועל כן תקנתו, שידע על כל פנים האמת, שנפל כל כך ונתרחק כל כך עד שאינו יודע שום עצה, ויצעק על זה בעצמו להשם יתברך, שיורהו העצה והדרך איך להתנהג באמת, וכמו שדוד המלך, עליו השלום צעק על זה הרבה, כי באמת גם על הצדיקים הגדולים במעלה מאד עוברים עליהם גם כן עצות עצות חלוקות בעניניהם ובהנהגותיהם, וכמובן במה שצעק דוד המלך, עליו השלום: עד אנה אשית עצות בנפשי וכו', שמובן מזה, שעברו עליו חלוקות העצה הרבה מאד, מכל שכן וכל שכן קטני הערך, מכל שכן הנלכדים במאסר התאוות ובהרהורים וכו' וכו', רחמנא לצלן, שצריכין לידע ולהאמין, שבודאי בכל מקום שהם יש שם עצה ותחבולה איך לצאת ולשוב משם, אך שאין יודעין העצה, ועצתם חלוקה תמיד, על כן תקנתם - שידעו האמת, שאין יודעים שום עצה, ויתפללו על זה הרבה להשם יתברך, ואז יכולין לזכות שתהיה הירידה תכלית העליה, כמבאר בפנים, (הלכות גטין, הלכה ג', אות כה):
The essential blemish of faith in the sages comes from those who dispute the truly wise sages — because they are wise in their own eyes in the futile wisdoms of this world, all of which are wisdoms of falsehood — since through these wisdoms one does not merit the true and eternal purpose. And in truth the root of all these wisdoms — whether the outright external wisdoms of the philosophical investigators, or the ordinary wisdoms of the world that are against the point of truth — all derive solely from the fact that their entire intention is only for the sake of the bodily desires. Which is the aspect of weekday eating [achilas chol], where the liver is nourished first and afterwards the brain. And through the holiness of the delight of Shabbos [oneg Shabbos] — when the brain is nourished first — through this — [through this] — all the aforementioned disputants are subdued, and the faith in the sages is repaired.
## Segment 4
ערך צדיק
The greatness of the commandment of the Kiddush Levanah [sanctification of the new moon] is very precious — as our Sages of blessed memory said. And it alludes to the renewal of the world in the time to come — for Israel is destined to be renewed like it. And since the essential faith in the renewal of the world is drawn through the prayer of the [Tzadik who is the] ba'al ko'ach [master of power] — through which the clouds, which are the sitra achra, dissolve and are gone in the aspect of: "I have wiped away your transgressions like a cloud, etc." [Isaiah 44:22] — as explained in the inner teachings — therefore the moon may only be sanctified when the clouds are not covering it.
## Segment 5
א.
צריכין לנדד שנה מעיניו ומעפעפיו - תנומה לשוטט ולבקש ולהרבות בתפלה ותחנונים, שיזכה למצא הצדיק, שיוכל לרפאתו ולהכניס בו השגת אלקות ולהציל את נפשו מני שחת, ועל זה צריכין לשבר השנה ולקום בחצות לילה ולבכות ולצעק מאד על חורבן בית המקדש ועל הסתלקות הצדיקים, שקשה כפלים כחורבן בית המקדש, עד שיזכה גם עתה למצא הרבי והמנהיג האמתי, האמתי, שיוכל להכניס בו ידיעת אלקותו יתברך, שעל ידי זה יתמלאו לו כל החסרונות ויתבטלו כל הצרות ויתתקן הכל. (הלכות השכמת הבקר, הלכה ד', אות ז):
But regarding those who are meticulous not to sanctify it even when it is visible through a thin and light cloud — all of this is out of great love for the commandment, wishing it to be completely clear and pure. But they did not intend well in this. For in this low and dark world — especially now, in these generations, when the sitra achra has spread very greatly — if we wish to be so meticulous in all the commandments and wait until we can fulfill them with great clarity and purity and brightness, especially with the purity of thought which is the essential — then all the Torah and commandments would already be nullified, G-d forbid. And in truth we must fulfill all the commandments as best we can. And only through this do we keep ourselves alive in this bitter exile — in the very slightest light that shines upon us from within the depth of this very darkness and gloom. And if we wish to be scrupulous and stringent with excessive stringencies — we could stumble and fall through this even more, G-d forbid. Therefore certainly, far be it from us to withhold from the commandment of Kiddush Levanah on account of the aforementioned scrupulosities. Rather, we must fulfill it as our Sages of blessed memory said in the Gemara and the Poskim — that one is obligated to sanctify it even when it is visible through a thin cloud. Especially when the time is pressed and close to the end of the time for sanctification. Especially in winter.
## Segment 6
ב.
הצדיק הגדול הנ"ל, שעוסק לקרב הרחוקים, שנאחז בהם הבעל דבר וחילותיו ביותר, הוא בעצם חכמתו מוריד את עצמו כל כך אליהם, עד שנדמה כאלו עושה מעשה נערות, כי מדבר עמהם שיחות חולין ואוכל ושותה עמהם ולפעמים מטיל ומשחק עמהם, וכל כונתו -כדי לקרבם על ידי זה להשם יתברך. (שם, אות טז):
The twelve lunar months correspond to the twelve versions of the prayer [nuscha'os hatefilah] — corresponding to the twelve tribes. And the leap month is corresponding to the tribe of Yosef — who was divided into two tribes. And the essential purpose of the leap [ibur] is to align the solar years with the lunar years — that is, to join the twelve tribes, which are the aspect of the twelve versions of the prayer, to the aspect of Yaakov — who is the aspect of the very substance of truth, the aspect of the sun [chamah]. And through this comes the essential perfection of the prayer.
## Segment 7
ג.
מעלה גדולה להיות אצל הצדיק בזמן שיש אצלו קבוץ גדול מהרבה אנשים מישראל, כי בודאי כל אחד ואחד בפרט הוא רחוק הרבה מאד מקדושת הצדיק הדור, ואי אפשר לקבל ממנו רק על ידי כלליות ישראל, שעל ידי זה נמשכת הארתו הגדולה, ואז יכול גם כל אחד ואחד לקבל הארתו בפרטיות. (הלכות תפלין, הלכה ב', אות ד):
Through being careful about chametz for seven days and eating matzah — through this the da'as [knowledge/awareness] of faith in Providence is revealed. Until one knows in truth that even nature itself — which is the aspect of chametz — also conducts itself solely through His blessed Providence. For G-d created everything and governs everything through His will. And therefore afterwards eating chametz is also permitted.
## Segment 8
ד.
מה שמועיל תשובה לכל החטאים, הוא רק מצד החסד ועל עוון הוצאת זרע לבטלה אמרו רבותינו זכרונם לברכה, שאין מועיל לו תשובה, כי כך ראוי לו, כמבאר בפנים אבל באמת אין לך דבר, שעומד בפני התשובה, אך עקר תקונו הוא על ידי הצדיק הדור, כי הוא יכול לעורר ולהמשיך עליו חסד חדש, עד שיתתקן גם כן. (שם, אות יא):
A person must remember very — [very] — well all the days of his life, each and every day, the day he departed from the land of Egypt — as it is written: "So that you will remember the day of your departure from the land of Egypt, etc." [Deuteronomy 16:3]. That is: how he departed from Egypt before the appointed time, only through His kindness — and because of this, what passes over him now passes over him. For in every generation a person is obligated to see himself as if he personally left Egypt. For all of the above passes over every person. And therefore one must remember each and every day the greatness of His blessed kindness — that He brought him out from where He brought him out, which is the aspect of the exodus from Egypt. And even though now what passes over him passes over him — even so, certainly the kindness and goodness that G-d has done with him is certainly not in vain, G-d forbid. Rather, he must now pass through these matters and be tested through them. But in the end G-d will complete His part — and he will merit to draw close to His blessed service and to find all his losses in perfection. For the word of our G-d endures forever.
## Segment 9
ה.
בכל דור ודור יש כמה צדיקים אמתיים, אבל יש אמת למעלה מאמת, כי בודאי אין מדרגת כל הצדיקים שוין, וכל מה שמעלת ומדרגת הצדיקים גדול יותר, בודאי האמת שלו גדול ומברר ביותר, כי העקר הוא האמת, עד שיש בכל דור צדיק אמתי, שהוא בחינת נקודת האמת שבין הצדיקים, רק מחמת התגברות החלופים והתמורות, על ידי זה קשה מאד לידע היכן האמת, כי על פי רב מתגרה הבעל דבר בהצדיקים בעצמן ומכניס ביניהם מחלקת גדול לחלק על זה הצדיק האמת, שהוא בחינת נקודת האמת שבין הצדיקים, ונדמה להם כאלו זה הצדיק דיקא נוטה, חס ושלום, מדרך האמת, ומזה היה בחינת המחלקת שחלקו השבטים על יוסף, עד אשר לעבד נמכר יוסף, ועל ידי זה נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים והיו שם עבדים, וכן מחלקת שאול, שרדף את דוד בחנם, וכמו שמצינו בכמה וכמה דורות, בפרט בדורות הללו בעקבות משיחא, שהתגבר הקטגוריא והמחלקת גם בין הצדיקים, עד שאין יודעים היכן האמת, על כן צריכין להתפלל להשם יתברך על זה הרבה כנ"ל. (הלכות ברכות השחר, הלכה ג', אות יז):
The essential redemption depends on faith [emunah]. And to complete faith, it is impossible to merit except through truth. And to come to truth is through receiving the holy counsels of the truly righteous Tzaddikim. And this is the aspect of the totality of the Torah — the 613 counsels of the Torah [taryag itin d'oraisa]. And this is the aspect of the great miracle of the exodus from Egypt. For at that time it was still before the giving of the Torah — which is those 613 counsels aforementioned. For since the defilements of Egypt still clung to them very greatly — therefore it was still impossible for them to receive the light of the holy counsels. Because of the defilement of the serpent — which is the aspect of the counsel of the wicked — that still clung to them. And naturally, when one does not merit to receive the light of the holy counsels — then one is distant from truth and from faith. And how can there be a redemption?!
## Segment 10
ו.
תקון זה, שעוסק הצדיק בחינת משה להעלות משמד לרצון, זה צריך גם כל אחד לפי מדרגתו, כי אפלו הכשרים, כשסרים לפעמים מאחרי השם יתברך, נחשב לעבודה זרה בחינת שמד, רחמנא לצלן, בחינת: וסרתם ועבדתם אלהים אחרים, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה. ועקר בחינת עבודה זרה ושמד הוא בחינת תאות ממון וטרדת ומרירת הפרנסה, שהשטן והבעל דבר מפיל את כל אחד בדעתו לטבעיות ורוצה להרחיקו מאמונת ההשגחה והרצון העליון, ומחמת זה דואג תמיד על ממון ופרנסה, ויש שיש לו ממון הרבה ומתאוה יותר ויותר, וכל זה הוא בחינת שמד, כי כל העבודות זרות תחובים בממון, כמבאר במקום אחר והתקון לזה - לקשר את עצמו לצדיקי הדור האמתיים בחינת משה ולהרבות בצדקה דקדושה לשם שמים, ולא להתפאר, חס ושלום, ועל ידי זה ממשיכים הארת הרצון מבחינת משה, שנסתלק, ונכלל בשרש הרצון רעוא דרעוין, עד שעל ידי זה יאיר להם הרצון דקדושה בכל מיני חשך להעלותם משם, משם, שעל ידי זה עולין משמד לרצון. (שם, הלכה ה', אות מה, סא):
And G-d made His kindness wondrous to us — and shined upon us a great and very awesome light that was not in a gradual manner. That is, He shined upon us the light of the very essence of truth before we merited to receive the holy counsels. And through the light of truth we merited great faith — through which the redemption came. And this is the aspect of the great and awesome expanded consciousness [moichin gedolim v'nora'im] alluded to in the commandment of eating matzah — that is, the aspect of the greatness of the illumination of the very essence of truth that shines upon us then. For the essential purpose of the greatness of the expanded consciousness is truth — which is the sum total of all the holy expanded consciousnesses in the world. And therefore chametz is then forbidden with a severe prohibition. For a person's eating corresponds to da'as — for the brain and the da'as are commensurate with the eating. As explained elsewhere. And all the holy counsels are the aspect of the leavening of the holy brain [chamitz hamoi'ach d'kedushah] — for counsel must be [developed] with settled mind and deliberateness, until the matter is well leavened. But corresponding to this there is also the aspect of the leavening of the brain of the sitra achra — which are evil counsels and thoughts and bad ideas that are against the holy Torah. And therefore the yetzer hara is called the she'or sheba'isah [the leaven in the dough]. And there is no wisdom and no counsel to stand against it — except through the holy counsels of the holy Torah. As our Sages of blessed memory said: "I created the yetzer hara — I created the Torah as its antidote."
## Segment 11
ז.
זה ידוע לכל אדם כמה וכמה עתים עוברים עליו ברוחניות וגשמיות בגוף ונפש וממון וכו', וכמה וכמה ישועות נפלאות שהשם יתברך עוזר לו בכל פעם, בפרט בענין קדושת יהדותו, שזהו העקר. ובכל עת ועת שעובר על האדם, בין בטיבו בין בעקו, בין בעליה בין בירידה - בכולם מאיר בהם הצדיק, שידעו ישראל עצות מה לעשות ובמה יחיה את עצמו בכל עת ועת כפי העת אשר עובר עליו, באפן שישארו על עמדם ולא יפלו ולא יתרחקו לעולם. והעקר - על ידי שיקשרו כל העתים העוברים עליהם לעת האחרון, שהוא עת קבול השכר של כל אחד מישראל, שאז יזכה כל אחד כפי עבודתו להארת הרצון המופלג להשם יתברך בהשתוקקות נפלא ונורא, שזה בחינת: כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל, כמבאר בפנים, ולעת הזאת צריכין לקשר כל העתים העוברים עליו בעולם הזה, כי עקר ההתחזקות הוא על ידי הרצון, שאיך שהוא ואיך שעובר עליו, על כל פנים יחזק את עצמו ברצון חזק להשם יתברך, כי הרצון הטוב בעצמו יקר וחשוב מאד, ועל ידי זה יתעורר ויתגבר להתפלל תמיד להשם יתברך ולהרבות באמירת תהלים ותחנות ובקשות רבות והתבודדות לשפך לבו כמים לפני השם, עד ישקיף וירא השם משמים ויאיר עליו הדעת הקדוש האמתי לבטל הרוח שטות ולשוב מכל העוונות ולהתקרב להשם יתברך. (הלכות נטילת ידים לסעודה, הלכה ו', אות נא):
And since at that time it was still before the receiving of the Torah — and it was impossible to wait until they received the light of truth through the holy counsels in a gradual and orderly manner, because the defilement of the serpent — which is the aspect of the counsel of the wicked — still clung to them — therefore chametz and she'or were then forbidden. For then the chametz is the aspect of the leavening of the brain of the sitra achra. Rather, we must receive then the light of truth itself — before it is leavened and clothed in the aspect of counsels. And therefore on Shavuos — when we merited to receive the 613 counsels and the defilement of the serpent ceased from us — then the chametz was sweetened and repaired with great holiness, to the point that specifically then two loaves of leavened bread [shtai halechem] are brought.
## Segment 12
ח.
עקר היצר הרע, שמתגבר בכל דור ודור, הוא להסתיר ולהעלים את הצדיק האמת שבדור הזה דיקא, כנראה בחוש, שעקר המחלקת - על הצדיק שבאותו הדור, ואחר כך, בשכבר הימים הבאים, מודים העולם גם בזה הצדיק ואומרים, שזה בודאי היה צדיק, רק שחולקים על זה הצדיק שבאותו הדור, כמו שראינו בענין המחלקת שהיה על האר"י זכרונו לברכה, בימיו, ואחר כך הודו כולם בקדושת האר"י וחלקו על הבעל שם טוב זכרונו לברכה,ו וכן בכל דור. וכל זה - מחמת שעקר ברור המדמה, שעל ידי זה זוכין לאמונה שלמה, הוא דיקא על ידי זה הצדיק האמת שבדור הזה דיקא. ועל כן מניח עצמו הבעל דבר לארכו ולרחבו להסתיר ולהעלים זה הצדיק דיקא, ועל כן צריך כל אחד להשתדל ולהתקרב לצדיק האמת שבדור הזה דיקא, כדי שיזכה על ידו דיקא לשלמות ברור האמונה שצריכין כפי אותו הדור והעת והזמן של עכשו דיקא. (הלכות ברכות הריח, הלכה ד', אות לג)
And this matter of the exodus from Egypt occurs in every person and at every time. For whenever a person is sunk, G-d forbid, in the exile of the soul — there are times when a person is so sunken that it is impossible to reveal to him any holy counsel as to how to emerge from the darkness and the exile. For whatever holy counsel may be given to him — the sitra achra overpowers it and corrupts it through its evil counsels — which are the aspect of the defilement of the serpent. But when G-d has compassion upon a person and wishes to bring within him an awakening to teshuvah — then G-d illuminates in his mind the light of the very essence of truth before the holy counsels are revealed. Through this very truth he is drawn after holiness with great yearning and merits faith. And through this he draws close to the truly righteous Tzaddikim and walks in the path of their counsel. And then he receives the true truth of the true Tzadik and of the holy Torah — through receiving the holy counsels within which the light of truth is clothed. For the counsel of the Tzaddikim is the aspect of "all of it seed of truth."
## Segment 13
ט.
מי שמפריד את עצמו מהצדיק, הוא בחינת עץ יבש, כי אף על פי שמחדש איזה חדוש בתורה, אינו נחשב בשם עשית פרות כלל, כי אי אפשר להצליח בתורה ולעשות פרות באמת, כי אם כשמקשרין את עצמו להצדיק האמת, שעל ידי זה זוכין לכסופין טובים ולמעשים טובים ולחדושי תורה אמתיים. (הלכות הודאה, הלכה ה', אות ח):
And this too is the aspect of eating maror [bitter herbs] — which is in remembrance of the subjugation and exile. For one must endure great bitterness before meriting to extract the holy counsels from the grip of the sitra achra — which is the aspect of the counsel of the serpent — that confuses all the holy counsels and literally makes life bitter. Which is the aspect of: "And they made their lives bitter with mortar and with bricks" [Exodus 1:14] — b'chomra d'shme'ata ulivun halachta [in the difficulty of the studied law and the clarification of the halacha] — for all of this is the aspect of the extraction and clarification of the holy counsels, which are the sum total of all the halachos in the Torah — the 613 counsels. And it is called counsel and wisdom [etzah v'sushiyah]. But through the illumination of the very essence of truth that G-d shined upon us at Pesach — through this all the aforementioned bitterness was nullified through the illumination of the great expanded consciousness — the aspect of the light of truth — which is the aspect of matzah as above.
## Segment 14
י.
מי שרוצה לחוס על חייו, להציל נפשו ממיתה עולמית ולהנצל מסטרא דמותא, שהוא בחינת כפירות, ולזכות לאמונה שלמה, שהיא עקר החיים, צריך לנסע ולבוא אל הצדיקים והנלוים אליהם, שזה סוד ארבעים ושמונה ערי מקלט, שישבו בהם הכהנים והלויים, שהיה צריך הרוצח לנוס ולברח לשם, וארבעים ושמונה ערים אלו הם כנגד ארבעים ושמונה תבות שבפרשת שמע ישראל, שהוא יסוד האמונה הקדושה. (הלכות תחומין, הלכה ה', אות לז):
Wine elevates the mind above its level. And therefore there are two aspects to it: if one is worthy [zachah] — it becomes a head [rosh]; if not worthy — it becomes impoverished [rash]. For it is impossible to drink wine in great holiness except when one merits the repair of the bris — through which one merits holy counsels and truth and faith. And then one can merit through the wine — that his brain will be elevated and his da'as expanded, until he ascends to the root of da'as: which is the aspect of the root of Torah and commandments — where he is above all the commandments of the Torah. And all the commandments receive their vitality and illumination from there. And when he ascends there, he is inflamed more and more and strengthened more and more to fulfill the commandments of the Torah — because he draws upon himself the light of the root of the commandments.
## Segment 15
יא.
אמרו רבותינו זכרונם לברכה: עשה לך רב וקנה לך חבר. ומובא בספרים, שמרמז על הקנה והקולמוס, שכותבין בו הספרים הקדושים. וזה: עשה לך רב - ואם אינך יכול למצאו, אזי התקון על ידי וקנ"ה לך חבר, הינו על ידי הספרים הקדושים הנכתבים בקנה, תחבר אותם אליך אליך ותעין בהם היטב, ועל ידי זה תוכל לידע מי הרב האמת. (הלכות ראש חדש, הלכה ז', אות נה):
But in the reverse, G-d forbid — when one has not yet merited the aforementioned aspects, and his faith is not yet complete — then through the drinking of wine and intoxication one can greatly corrupt — to the point that all evil paths seem to him like a plain, G-d forbid. As it is written: "For he sets his eye upon the cup — he walks in upright paths" [Proverbs 23:31] — meaning: seemingly straight to him. For since his brain has been elevated above the vessels of his own brain — he no longer sees according to his own level all the warnings of the commandments of Moshe — [Moshe] — our master. And as is explained elsewhere on the verse: "Lest he drink and forget what has been decreed" [Proverbs 31:5].
## Segment 16
יב.
מעלת קברי הצדיקים - כי הם שוכני עפר, שגם בחייהם נעשים שכנים לעפר, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה, ועל ידי זה יש להם בחינת כח המושך שיש להעפר, הינו שיש להם כח להמשיך אצלם קדושת אלקותו יתברך ולהמשיך כל העולם אל קדושת עבודתו יתברך, ומכל שכן עתה, אחר ההסתלקות, שהם שוכני עפר ממש, ואז במקום קבורת הצדיק, שם העפר הוא בחינת עפר ארץ ישראל, אדמת קדש, בבחינת: צדיקים יירשו ארץ, כמבאר במקום אחר, ועל כן בנקל להתעורר שם באמת לעבודתו יתברך ולהגביר הכח המושך דקדושה על הכח המכריח. (הלכות יום טוב, הלכה ה', אות ב):
And therefore at Pesach — when the light of truth itself is revealed above the level of the expanded consciousness — that is, before truth is clothed in the counsels as above — therefore the obligation is to drink four cups of wine. For now, specifically through the wine, the brain is elevated and one receives the light of truth itself above the vessels of the expanded consciousness. And through this the holy faith is completed. And through this the blemish of Adam the first is repaired — as our Sages of blessed memory said: "She squeezed grapes and gave it to him." And the blemish of Noach — as it is said of him: "And he drank of the wine, etc." — as explained in the inner teachings.
## Segment 17
יג.
גדל מעלת קברי הצדיקים - כי שם יכולין הכל להתתקן, אפלו מי שהוא בין שני הס"מ, חס ושלום, יכול הצדיק הגדול להוציאו משם, כשבאים על קברו הקדוש ורוצה לחזר בתשובה שלמה, כי מיתת הצדיק הגדול גבוה ונעלה ונשגב מאד, ואז דיקא הוא מתגבר בכל כחו לגמר מה שצריך לגמר לטובת נפשות ישראל, כי מיתת הצדיק הוא בחינת תפלה בבחינת דין, שמתפלל הבעל כח הגדול והסטרא אחרא בולעת אותה, והתפלה מחמת שהיא קדושה מאד ויצאה מבעל כח גדול, על כן אין כח להסטרא אחרא לבלע אותה לגמרי, רק אדרבא, התפלה עומדת לה בצוארה, עד שהסטרא אחרא מוכרחת על ידי זה להקיא ולהוציא ולהחזיר כל הקדושות שבלעה, אף גם עצמות חיותה ממש. וזה סוד התקונים והברורים הנפלאים, הנעשים עד עתה על ידי מיתת עשרה הרוגי מלכות, כמובא בכתבים. ובאמת מיתת כל הצדיקים היא בחינת מסירת נפש על קדוש השם, בפרט מיתת הצדיקים שבחוץ לארץ, שהכל הוא כענין התפלה בבחינת דין, שמוסרים גופם שיהיה נקבר בחוץ לארץ, ששם שליטת הסטרא אחרא, ונדמה להסטרא אחרא שהיא בולעת את הגוף הקדוש הזה, אבל זה הגוף הקדוש הוא בעל כח גדול ועומד להסטרא אחרא בצוארה, עד שמוכרחת על ידי זה להקיא הקאות הרבה מקרבה ומבטנה, עד שיגמר הצדיק מה שהתחיל, כי גם בחייו עסק כל ימיו בזה ומסר נפשו בשביל זה, אך אחר הסתלקותו, אז אינו פוסק מלעסק בעבודה הקדושה הזאת, עד שיגמר הכל לטובה כרצונו. ועל כן שם, על קברו הקדוש, יכול כל אחד להתתקן, אפלו הגרוע שבגרועים, אם יזכה לבוא לשם בחייו ויבקש ויתפלל שם על תקון נפשו, וזה גם ענין העשרה קפיטל תהלים שנתיסדו לומר שם, עין פנים. (הלכות חל המועד, הלכה ד', אות יד טו):
And therefore they are four cups — corresponding to the four expressions of redemption. For the essential redemption depends on faith as above. And the four cups correspond to the four aspects — which are: faith, and prayer, and miracles, and the Land of Israel. Each cup corresponding to one aspect individually, as explained in the inner teachings.
## Segment 18
יד.
על ידי שזוכין לפרנס את הצדיק, על ידי זה בנקל יותר לקבל ממנו הארת דעתו הקדושה, עד שיכולין לזכות על ידי זה לאכל בעצמו גם כן בקדושה גדולה ולקבל הארת הרצון בשעת האכילה. גם על ידי זה על ידי זה יוכל לקבל הארה יתרה מהשארת הדעת, שנשאר מהצדיק גם אחר הסתלקותו. (הלכות פדיון בכור, הלכה ה', אות ז, י):
In every generation a person is obligated to see himself as if he personally left Egypt. For this aspect is in every person and at every time. For the essential bitterness of the exile for every person is the aspect of the entanglement of money and livelihood. And the essential redemption of the soul for every person is commensurate with how much he merits to draw close to the truly righteous Tzaddikim — through which he breaks the desire for money and merits to be happy with his portion. Through feeling his poverty in all aspects: body and soul and money. And through this he merits the aspect of redemption — the aspect of holy wealth. Until through this he can merit even actual great physical wealth. And this is the essential complete redemption that will come through our righteous Mashiach — when all wealth will be returned to holiness for Israel. For they will all be Tzaddikim then. And as is explained in many verses — the great wealth that will be then. And all this will be merited specifically through the bitter poverty they endured in this exile. And even then — when they emerge from this exile and merit wealth — even so they will not forget their poverty and will not become arrogant. Rather, they will consider themselves poor — as it is written: "And a poor and lowly people will take refuge in Him" [Zephaniah 3:12]. And also Mashiach himself is called ani [poor] and "riding upon a donkey" [Zechariah 9:9]. For the essential true wealth — spiritually and physically — is merited through true poverty and lowliness as above.
## Segment 19
טו.
גם יכולין לקבל על ידי זה שפע ברכה ועשירות גדול (שם):
One who wishes to enter the service of G-d — this is truly the aspect of the exodus from Egypt. For the essential exodus from Egypt is going out from impurity to purity — from the impurity and defilement of Pharaoh and Egypt to the holiness of Israel. As it is written: "When you bring forth the people from Egypt, you shall serve G-d, etc." [Exodus 3:12]. And this is necessarily what passes over a person at every time and in every generation — as our Sages of blessed memory said: "In every generation a person is obligated to see himself as if he personally left Egypt." For all that passed over Israel at the exodus from Egypt, and the receiving of the Torah, and thereafter — and all the wars to conquer the Land of Israel — and all that passed over us afterwards — all of it, precisely and exactly, passes over every person who wishes to merit the life of eternity. For necessarily, many kinds of countless battles will pass over him. And every time he wishes to awaken and strengthen himself in the service of G-d — they intensify each time more, especially in the beginning. Which is the aspect of: "Let the work be heavier upon the men, etc." — said at the beginning of the redemption from Egypt. For when the sitra achra sees that a true Tzadik — in the aspect of Moshe — comes and wishes to bring the person of Israel out from the exile of his soul — it provokes and intensifies against him more and more, and makes this world and the desires and the livelihood heavier upon him — until it is difficult for him to move from his place to return to G-d.
## Segment 20
טז.
על ידי ההליכה והנסיעה, שכל אחד הולך ונוסע ממקומו להצדיק, על ידי זה מעלה מקומו לבחינת מקומו של עולם, שהוא הצדיק. וזה בחינת מה שנוסעין והולכין על קברי צדיקים, בפרט קדם ראש השנה, כי במקום ששוכב הצדיק, שם מקום מנוחתו, בבחינת: יבא שלום ינוחו על משכבותם, ועקר מנוחת הצדיק הוא כשמקושר ונכלל בבחינת כסא הכבוד, בחינת מקומו של עולם, ששם עקר המנוחה והנחלה בבחינת: וכסא כבוד ינחילם וכו', ועל כן שם, במקום גניזת הצדיק, זוכה כל אחד שירחמו עליו מלמעלה וידונו אותו לכף זכות על ידי בחינת מקומו של עולם. (הלכות שלוחין, הלכה ד', אות יג):
But the way of Israel the holy people — who hold the craft of their ancestors in their hands — is that every time they cry out to G-d. And through this they subdue each time Pharaoh and his forces — which are the sitra achra and its sects. But even though they subdue them — even so, they return and intensify every single time. And so, time after time, many times — as we saw with Pharaoh: that every time some plague came upon him he yielded somewhat, and afterwards he hardened his heart and returned and intensified. And even after the entire exodus from Egypt was complete, he returned and gathered his forces and pursued after them and caught up with them at the sea. And then Israel was in great distress and in great straits — as our Sages of blessed memory said on the verse: "My dove in the clefts of the rock, etc." [Song of Songs 2:14]. And likewise precisely so it passes over every person at every time, each according to his level.
## Segment 21
יז.
בכל פעם שבוכין על הסתלקות הצדיק ומחפשין ומבקשין אותו כראוי, אזי מוציאין קדושתו על ידי הבן או התלמיד, שממלא מקום אביו ורבו, כי זה כלל גדול, שאין הצדיק מסתלק מן העולם עד שנולד אחר תחתיו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: וזרח השמש ובא השמש וכו', אבל צריכין לבקש ולחפש אחר זה הרבה הרבה, בפרט בדורות הללו, ועל כן אף על פי שצריכין לבכות ולספד הרבה על הסתלקות הצדיק, אבל צריכין לזהר מאד, שלא להכשל על ידי זה לומר, שכבר מת הצדיק ואפס תקוה, חס ושלום, ולא נשאר בעולם חליפתו והשארתו, כי זה פגם עצום, מאד כי בודאי הצדיק לא מת, ובודאי נשאר השארת קדושתו אצל בניו ותלמידיו, רק שצריכין לחפש ולבקש אחר זה מאד מאד, ועל ידי כל חפוש ובקשה מוצאין בודאי קדושת השארתו אצל בניו ותלמידיו, שזהו בחינת: שם מת אהרן ויכהן אלעזר בנו תחתיו, כמבאר בפנים. (שם הלכה ה', אות יז):
And this is the aspect of the kriyas Yam Suf [splitting of the Red Sea] — the aspect of: "And the Children of Israel came within the sea upon dry land" [Exodus 14:22]. That is: when the insolent waters — which are the aspect of evil thoughts, etc., which are called literally the depths of the sea — intensify, G-d forbid, and there is nowhere to flee — neither forward nor backward nor to any side. Exactly as was the case then at the splitting of the Sea — the sea was storming before them, the Egyptians were behind them, and on their sides were wild beasts and serpents and scorpions. When then the soul of the person of Israel is in great distress and great straits — then there is no remedy except to cry out to G-d. And then G-d sends him a great strengthening in his heart and his mind — not to look behind him at all at the confusing thoughts, which are the aspect of the depths of the sea aforementioned. Rather, he should rush like a warrior to run the path — to pass through all the thoughts and confusions, etc. — and to walk in the holy path upon which he is engaged: in Torah and prayer, etc.
## Segment 22
יח.
דרך כמה אנשים, שאומרים אחר הסתלקות הצדיק, חס ושלום, שעתה כבר לא נשאר לנו כלום, חס ושלום ואף על פי שמצד אחד אומרים קצת אמת, כי בודאי לא נשאר ממש צדיק כזה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: פני משה כפני חמה, פני יהושוע כפני לבנה, אוי לאותה בושה וכו' אבל אוף על פי כן אסור לשאר, חס ושלום, בזה לומר, שמחמת זה אפס תקוה, חס ושלום, כי נהפוך הוא, כי לא יטש השם את עמו לעולם וממשלתך בכל דור ודור, על כן צריכין להאמין, שאף על פי שצריכין בודאי להתגעגע מאד אחרי הצדיק האמת בחינת משה, אוף על פי כן צריכין לסים בדברי נחמה לנחם ולשמח עצמו בהשארתו, דהינו חדושי התורה הקדושה, שנשאר ממנו על ידי ספריו ותלמידיו, כי מהצדיק האמתי בודאי נשאר השארה טובה לנצח, רק צריכין לבקש ולחפש הרבה כנ"ל. (שם, אות יח):
And this is the aspect of: "Speak to the Children of Israel and let them journey forth" [Exodus 14:15] — that they should go their way and leap into the sea — and not think and not look behind them at all. And so they did — they entered into the sea up to their nostrils, as our Sages of blessed memory said. That is, they did not look at all at the insolent rushing waters — rather, they walked in confidence upon their way and engaged in their service in Torah and prayer within the intensification of the roaring crashing waves, which are the thoughts and the confusions. And they did not look behind them at all — rather, they did what they had to do. And then — when G-d saw the firmness of their heart, that they did not abandon their service through any confusion in the world, even though they had already entered the water up to their nostrils — then G-d had compassion upon them and split the sea before them. "And the Children of Israel came within the sea upon dry land." For so it is: when one strengthens oneself with great strengthening to go in one's way in prayer and service — and not to look behind at all — then suddenly they are nullified by themselves entirely, exactly like the sea that was nullified before Israel and turned into dry land.
## Segment 23
ערך צדקה
In the matter of Pesach Sheini [the second Passover] — it is alluded to that there is no despair in the world whatsoever. For even one who is impure or is on a very far road [derech rechokah] from G-d — and is unable to bring the offering of G-d at its appointed time — that is, does not merit to always serve His service in proper order, at its time and season, as is fitting for a person of Israel — even so, if he does not despair of himself because of this and goes to the true Tzadik — who is in the aspect of Moshe — to seek G-d. And asks and requests: "Why should we be diminished from not bringing the offering of G-d, etc.?" [Numbers 9:7]. For even though I have defiled my soul and been distanced from G-d — even so, I ask for counsel and a means as to how to draw close to G-d at least from now on. For certainly there is a counsel for me too as to how to draw close to G-d. Then G-d has compassion upon him — and he merits through this the ultimate elevation. And merits through this to add a Torah portion [parshah b'Torah]. For through seeking and searching for "where is the place of His glory?" — through this one merits the subsequent revelation of the Torah — [of the Torah] — as explained elsewhere.
## Segment 24
א.
בודאי השם יתברך יכול לפרנס העניים ולתן להם כל טוב בעצמו, אך עקר מצות הצדקה היא מחמת שהממון כבר ביד העשיר, ובידו לעשות בו כרצונו, והוא מתגבר בבחירתו ונותן מכיסו לצדקה, זה יקר מאד אצל השם יתברך, כי על ידי זה ממשיך חסדים בעולם, וזהו רצונו יתברך, שבן אדם הבעל בחירה ימשיך לעולם על ידי הצדקה, שנותן להעני בבחירתו, ובכל זה רואין גדל כח הבחירה. (הלכות ברכות השחר, הלכה ה', אות צא):
Even though in truth one must hurry and hasten very — [very] — greatly to rescue one's soul. And especially one who has already stumbled and been caught in what he has been caught, G-d protect us — even so, it is — [it is] — impossible to press the moment. And one must wait and wait — until G-d looks down from Heaven and sees. But even so, even within the time of the waiting and the delay — it is forbidden to remove one's mind from this. Rather, one must hope and anticipate and look forward and count and tell the days — and long and yearn at every time: when will he merit the day of the complete salvation of his soul?
## Segment 25
ב.
התקון של כל הולכי דרכים בגשמיות ורוחניות הוא על ידי צדקה, כי עקר ידיעת הדרך הישר באמת לאמתו אי אפשר להורות בפרוש, כי אם ברמז בבחינת: אשכילך ואורך בדרך זו תלך איעצה עליך עיני, כי אי אפשר לבאר כל המבוכות והטעויות שיש בהליכת הדרכים, אפלו בגשמיות, מכל שכן בענין דרכים ונתיבות ברוחניות בעבודת השם, שבודאי אי אפשר לבאר ולפרש לכל אחד ואחד הדרך הישר בכל יום ובכל עת להיכן יפנה להציל נפשו ממה שצריך להנצל, כי אם ברמז, שמרמזין לאדם בכל עת בדרך זו ילך; וכל זה נתתקן על ידי צדקה בחינת: צדקת תמים תישר דרכו, כי על ידי צדקה זוכין לילך בדרך הישר בגשמיות ורוחניות. (הלכות ברכות הודאה, הלכה ה', אות ה):
And this is the aspect of the Sefirah [Counting of the Omer] — where we do nothing except count the days and the weeks. And through this we draw upon ourselves the holiness of the renewed receiving of the Torah each year. That is, through this very aspect aforementioned — that we want and desire and yearn to receive the Torah. And according to the strength of our will and our strong yearning — certainly we would want to receive it with alacrity immediately and at once. But in truth it is impossible to press the moment — and it is necessary to wait until — [until] — the fiftieth day. But even so, even now it is forbidden to forget and to remove one's mind from this, G-d forbid. Which is the aspect of why we count the days — for the counting shows the very — [very] — essence of the longing and the pining — [and the pining]. Like one who yearns and craves for some matter — then the way is to count the days until he attains his longing. Likewise, we count and reckon the days and the weeks — which shows the essence of the longing and the strong will we have for the receiving of the Torah.
## Segment 26
ג.
מעלת מצות הצדקה הוא בלי שעור, וכל התורה וכל תקון העולמות תלוי בזה, כי הכל נברא בשביל כבודו, וכל כבודו נתגלה על ידי הצדקה, שעל ידה נעשה כלי לקבל השפעת הנעם העליון, שעל ידי זה נעשה הולדה ונתגלה כבודו, כמבאר בפנים, ועל כן שקולה צדקה ככל התורה כולה, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה. אבל צריכין להרבות בצדקה מאד ולבקש מהשם יתברך, שיזכה לקים מצות הצדקה כראוי, שיתן הצדקה בלב שלם למען שמו יתברך באמת ושיזמין לו השם יתברך עניים הגונים לזכות בהם, כי עקר תקון הצדקה - שיתגדל כבודו יתברך על ידי זה כנ"ל, על כן צריך לכון בצדקתו רק בשביל כבוד השם יתברך, לא בשביל כבוד עצמו, חס ושלום לא כמצוי בכמה אנשים, שנותנים צדקה רק למי שיש להם ממשלה וכבוד בעולם, ועל כן הצדקה גם להם לכבוד, ועל עניים הגונים וכשרים העוסקים בתורה ועבודת השם באמת אינם משגיחים כלל ומעלימין עיניהם מהם נמצא, שהצדקה שנותנים הוא רק בשביל כבוד עצמן. ואף על פי שבודאי גם בזאת הצדקה יש נקודות טובות, אבל על ידי צדקה כזאת אין נעשה הכלי הנ"ל בשלמות לקבל על ידה שפע נעם העליון בשלמות, ועל כן עקר תקון הצדקה - שתהיה בבחינת מנחה, שהיא קרבן עני, שנתינתו מועטת, ועל כן אינו מתפאר בה, רק כונתו בקרבנו רק לשמים לבד, כמו כן העשיר - אף על פי שנותן הרבה לצדקה, חלילה לו להתגאות בחינת הצדקה ולהתכון בה לכבוד עצמו, רק אף על פי שיתן לצדקה הון רב, אוף על פי כן יהיה בעיניו כעני, כי באמת נגדו יתברך הכל עניים, כמו שכתוב: מי הקדימני ואשלם, כי הכל רק ממנו יתברך, כמו שכתוב: ממך הכל ומידך נתנו לך, ועל כן דוד המלך עליו השלום, בעת שנתן הון רב לנדבת בית המקדש אמר:
והנה בעניי הכינותי וכו', כי החזיק כל נתינתו לעניות, וצדקה כזאת יקרה מאד, כי הוא בחינת מנחת עני, שחביבה מאד מחמת שכונתו רק לשמים בלי שום התפארות עצמו כלל, ועל כן נקראת צדקה כזאת בשם מנחה בחינת: מגישי מנחה בצדקה. (הלכות תפלת המנחה, הלכה ו', אות ד):
And therefore in truth all of Israel is accustomed to fulfill the commandment of counting the Omer with great awakening and great yearning toward G-d. And through this we merit to draw in perfection the aspect of hot words like coals of fire — in the aspect of: "For love is as strong as death, etc." [Song of Songs 8:6]. That is, through the greatness of the holy love and yearning aforementioned — one merits: "its flashes are flashes of fire" [Song of Songs 8:6]. And through this one merits the receiving of the Torah in the aspect of: "And you heard His words from within the fire" [Deuteronomy 4:36] — as mentioned above.
## Segment 27
ד.
ביותר צריכין לתן צדקה ברגלים כדי להכניע מצח הנחש ולגלות מצח הרצון, שעל ידי זה נזכה לשמע קול הקריאה של יום טוב, שקורא ומגלה את הרצון, שעל ידי זה זוכין לשמחת יום טוב. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ענין יום טוב: אם אתה משמח את שלי, אני משמח את שלך, כי על ידי זה זוכין לשמחת יום טוב. (הלכות סימני דגים, הלכה ג', אות ו):
All the days of the year one must prepare himself for Rosh Hashanah — which is the Day of Judgment. For the essential thing is Rosh Hashanah. For just as a person must prepare himself all the days of his life for the great and awesome Day of Judgment in the future — likewise in the particular, he must prepare himself all the days of the year for Rosh Hashanah — which is the Day of Judgment. For it is awesome and dreadful, etc. And especially one must begin and prepare himself when he sees the days approaching — which is from the fifteenth of Av onwards. For then begins the sweetening of the sin of the Golden Calf and the sin of the Spies — through which, in all of this, the holy memory [zikaron d'kedushah] was blemished. As our Sages of blessed memory said: "From the day the Tablets were broken, forgetting descended upon the world." And on the fifteenth of Av began the sweetening of the breaking of the Tablets — and the illumination of the forty days of favor begins to shine. For then they subsequently received on Yom Kippur the second Tablets — which merited the aspect of the repair of memory. And therefore our Sages of blessed memory said: "No days were as good for Israel as the fifteenth of Av and Yom Kippur." For on the fifteenth of Av begins to shine the illumination from the second Tablets given on Yom Kippur. And therefore on the fifteenth of Av the sin of the Spies was also repaired — for on it the desert generation ceased dying, as our Sages of blessed memory said. And therefore from the fifteenth of Av one must begin to rise at midnight — which is the aspect of the repair of memory.
## Segment 28
ה.
על ידי צדקה משככין חמימות הלב הבוער לתאות משגל ולתאות ממון, אשר שניהם תלויים זה בזה, כמבאר בפנים. (הלכות קדושין, הלכה ג', אות ב, ה):
And afterwards during the month of Elul one engages in this more and more. And all of Israel is awakened then and remembers G-d and the World to Come. And this is the aspect of the blowing of the shofar throughout the month of Elul. For the shofar is the aspect of remembrance — as it is written: "And it shall be for you a remembrance" [Numbers 10:10]. And the essential repair of memory flows on Rosh Hashanah — when the essential commandment of the shofar is performed. Which is the Day of Remembrance [yom hazikaron]. For it is the first of the Ten Days of Repentance — and one must draw upon himself the aforementioned remembrance. Through which comes the essential teshuvah. And for this purpose one must journey to the Tzaddikim for Rosh Hashanah. For this is the essential occupation of the Tzaddikim always — to remind us of our eternal purpose in the World to Come, and to teach us counsels and straight paths to merit this. And especially the Tzaddikim engage in this on Rosh Hashanah, as explained in the inner teachings.
## Segment 29
ערך ציצית
And this remembrance is in the general and in the particular. And this is the secret of the year [shanah] and the awakening of the year [his'orrus hashanah] at Rosh Hashanah. For the shanah is the aspect of remembrance of the World to Come in the general — for then the soul ascends to the aspect of the World to Come. And afterwards — in the awakening of the year — then one must engage in this in the particular. And afterwards — on Yom Kippur — then comes the completion of the repair of the remembrance. And therefore the second Tablets were given then. And the High Priest entered on it into the innermost chamber, as explained in the inner teachings.
## Segment 30
א.
כל אחד מישראל - בפנימיות נפשו הוא משתוקק ובוער מאד להשם יתברך, מחמת שבפנימיות הוא מסתכל בכל עת אל התכלית, שהוא אור האין סוף, שמשם שרשו, ורוצה להתדבק ולהכלל שם, אך מחמת שבחינה זאת היא בבחינת רצוא ושוב, וכשהוא בבחינת ושוב, אז אין הכלים של המחין, שהם בחינת לבושין, יכולין לקבל אור הזריחה משם, ואז על פי רב נשכח ממנו אור הרשימה של הבטול לגמרי, ועל ידי מצות ציצית מתקנין הלבושים, שהם בחינת בחינת הכלים של המחין, כדי שיוכלו לקבל אור הזריחה של הרשימה מהבטול, שמשם שרש כל התורה, וזה בחינת: וראיתם אותו וכו': שעקרו נאמר על התכלת שבציצית, הינו שצריכין לראות ולהסתכל מאד על התכלית, שהוא בחינת תכלת, כמבאר בפנים. וזה: ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, שיסתם עיניו מחיזו דהאי עלמא לגמרי ויכון ראיתו והסתלקותו רק התכלית לבד - למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי, כי על ידי מצות ציצית זוכין לזכר היטב את אור הרשימה הנ"ל, שמשם נמשך כלל התורה ומצוות. (הלכות נטילת ידים שחרית, הלכה ד', אות ח):
And afterwards one enters the sukkah — which is the encompassing clouds of glory [ananei kavod] that protect us so that the evil eye no longer has dominion over us — which is the aspect of the husk of Amalek. So as not to blemish again, G-d forbid, the holy memory we drew upon ourselves in these days — especially on Rosh Hashanah and Yom Kippur. And this is the aspect of the joy one multiplies on Sukkos — in order to repair also through this the aspect of — [the aspect of] — the imagination [hamedameh]. For all of this is the aspect of the repair of memory aforementioned. And therefore one then takes the four species of the lulav. And the holy Zohar explains that through this we take Him, blessed be He, as it were, in our hands — that is, we draw upon ourselves the remembrance in the particular: which is the aspect of the hints whereby G-d contracts Himself from the Infinite to the infinite [me'ain sof ad ain techlis] in thought, speech, and action each day — and hints to the person everywhere and at all times to draw close to Him. Which is the aspect of the wavings that are waved to all directions. That is, we draw upon ourselves these hints aforementioned.
## Segment 31
ב.
ציצית הוא שמירה גדולה מהקלפות והסטרא אחרא, מחמת ששם נקשר אור הרשימה הקדושה הנ"ל. (שם, אות יד):
One must journey to the truly righteous Tzaddikim for Rosh Hashanah. For only they can draw the paths of teshuvah in perfection. And the essential [need] is to sweeten the force of the judgment of Rosh Hashanah and to draw joy upon oneself — through which comes the essential repair of teshuvah. For even though the shofar of Rosh Hashanah is the aspect of a broken heart — for the penitent must have a broken heart. Which is the aspect of: "If the shofar is blown in the city, will the people not tremble?" [Amos 3:6]. But after the broken heart one must come to joy. And this is the aspect of: "Fortunate is the people who know the teruah, etc." [Psalms 89:16]. And adjacent to it: "In Your name they will rejoice all the day, etc." [Psalms 89:17].
## Segment 32
ג.
ציצית הם בחינת תקון הברית, תקון הכללי, כי על ידם מרים המחין וממשיך לבנונית לתקן הפגמים של כל החטאים, רחמנא לצלן, ועל ידי זה נתתקנין הבגדים ונעשין בבחינת בגדים לבנים, ועל כן יש בהם ט"ל כריכות - נגד הטל אורות, שזוכין על ידי שמירת הברית ושתים עשרה אצבעות ארכן - נגד שנים עשר שבטים, שנכלל נשמתו בהם על ידי תקון הכללי, ועל ידי זה זוכין לדבר דבורים המתקבלים ונשמעים, ועל כן עקר תקון התפלה, שתהא מקובלת, היא בעטיפת טלית של ציצית. (הלכות ציצית, הלכה א'):
The essential holiness of a person is when he confines himself within his home and his chamber — in the aspect of: "Go, my people, enter your chambers, etc." [Isaiah 26:20]. And it is said: "Walk humbly with your G-d" [Micah 6:8]. And this is the aspect of the praise said of Torah scholars: "All the glory of the king's daughter is within" [Psalms 45:14]. For the essential splendor and holiness of a person is when he sits within his home — where the essential flow of holiness resides. But outside is the domain of the dominion of the outer forces.
## Segment 33
ערך רצון
And therefore it would have been fitting that a person always sit within his home. But a person is necessarily compelled to go outside as well every single time. And this is the aspect of ail v'nafak [entering and exiting]. For even though it would have been fitting for a person to always be attached to holiness in the aspect of entry — even so, the essential perfection of holiness is specifically when a person merits to be ail v'nafak. For a person necessarily passes through many ascents and descents every single day. And when he merits to be expert in the halacha [baki b'halacha] — in the aspect of baki b'ail, baki b'nafak [expert in entering, expert in exiting] — to fulfill as it is written: "If I ascend to the heavens — there You are, and if I make my bed in the abyss — behold You are there" [Psalms 139:8] — to hold fast to G-d always with a strong bond, both in ascent and in descent — then he merits to elevate even external places and lower levels all to holiness. And then the descent is the ultimate purpose of the ascent.
## Segment 34
א.
בכל מה שעובר על האדם, איך שהוא, אם יתחזק את עצמו ברצון, הינו שאפלו כשאינו זוכה להוציא מכח אל הפעל הדבר שבקדושה שחפץ לעשות או המדרגה בעבודת השם שרוצה להשיג, אוף על פי כן לבו הומה ומיחל תמיד בכל מעיו ובכל איבריו הפנימיים שלו לגמר ולעשות רצונו יתברך בבחינת: מעי מעי אוחילה, על ידי זה מרחם עליו השם יתברך ומורה לו דרך האמת לכון רצונו יתברך, עד שזוכה לחבר ספרים קדושים, לבאר דרכים ועצות איך לעשות רצונו יתברך ולבטל כל הספקות שיש לשאר בני אדם בענין עבודת השם ועשית רצונו יתברך, שזה בחינת כל ספקי דינים שיש בתורה, והעקר - לחבר ספרים קדושים, המביאים לידי מעשה ולקיום התורה. (הלכות ברכות השחר, הלכה ה' אות לז):
And this is the aspect of the necessity of leaving the home into the outside every single time. For when one goes outside — which is the aspect of nafak — where the dominion of the outer forces resides — and when one remembers G-d even there and cleaves to Him, blessed be He — then he extracts the holiness of external places and elevates everything to holiness. And this is the aspect of: "When you sit in your home and when you walk on the way" [Deuteronomy 6:7] — the aspect of ail v'nafak.
## Segment 35
ב.
בגלותנו הארך, שעובר עלינו מה שעובר בכלליות ובפרטיות צרות מצרות שונות, אשר כמעט אפס תקוה, חס ושלום על כן אין לנו עתה שום חיות, כי אם התקוה והתוחלת והרצון החזק אליו יתברך, שהוא בחינת הארת הרצון, בבחינת: מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ, כי אף על פי שנדמה כבר להסטרא אחרא שפעלה הרבה ובטלה אותנו מכמה קדושות בכלליות ובפרטיות על ידי חורבן בית המקדש ועל הגלות וכו', אוף על פי כן לא הועילה כלום, כי עדין החפץ והרצון והכסופין שלנו חזקים ותקיפים מאד אליו יתברך, ומאחר שהרצון דקדושה חזק מאד, אז בודאי לא יועילו עם כל ההסתות והפתויים והבלבולים והמניעות כי כולם יתבטלו מחמת תקף הרצון. וזה בחינת מצות חלה, שתקנו חכמינו זכרונם לברכה גם בחוץ לארץ, בכדי שלא תתבטל תורת חלה כי עקר הארת הרצון דקדושה זוכין לקבל בשעת האכילה, דעל ידי מצות חלה נתתקנת האכילה, שיזכו לקבל על ידה הארת הרצון, ועל כן נקראת חלה, מלשון תוחלת וקווי, וקווי, שהוא בחינת רצון וגעגועים, ורק זה נשאר לנו בגלותנו הארך, ועל כן חלה אין לה שעור מדאוריתא, כי הארת הרצון הוא בבחינת אין שעור, ועל כן על ידי זה דיקא יכולין להתחזק תמיד ולכבש כל המלחמות מצוה, שצריכין להלחם בזה העולם עם היצר הרע וחילותיו, והם מתגברים מאד מכל צד ורוצים להפיל את האדם גם מהרצון דקדושה, ועל כן צריכין להתחזק בזה מאד ולבלי להתיאש את עצמו בשום אפן ולהיות איש חיל להתגבר על כל פנים על כל פנים ברצונות טובים דקדושה, שעל ידי זה עקר התגברות המלחמה, כי זה נשאר קים לעולם, יהיה איך שיהיה, כי הוא דבר שאין לו שעור, וכל אחד כפי מה שהוא יוכל להתחזק בזה תמיד בכל מה שעובר עליו, כי יהיה איך שיהיה, אוף על פי כן רצונו חזק מאד אליו יתברך. (הלכות פדיון בכור, הלכה ה', אות כו', כז, ל, לב):
And this is the aspect of Israel walking in the desert — which is a place of outer forces, a place of serpent and fiery snake and scorpion — in order to subdue the sitra achra and to extract the holiness also from there, in the aspect of: "Fortunate is one who enters and exits." And then specifically — when they walk in the desert in outer places, which is the aspect of nafak — and when they merit to find G-d there — then specifically G-d hovers over Israel with very lofty holiness. Which is the aspect of the encompassing clouds of glory that Israel merited in the desert. Which are the aspect of sukkah — the aspect of the mother who hovers over her children [ima d'mesachcha al banin]. Which is a very lofty holiness that hovers and protects over a person specifically at the time when he is in the aspect of nafak — in order to guard him and rescue him lest he fall there, G-d — [G-d] — forbid. And helps him to subdue the sitra achra and to extract specifically from there the holiness. It is thus found that specifically through the aspect of nafak one merits a very great ascent — to the aspect of sukkah. Which is the aspect of descent being the ultimate purpose of ascent aforementioned.
## Segment 36
ג.
כל המזיקי עלמא, רחמנא לצלן, עקר יניקתם מכסופין והבלים רעים, שמהם נעשין נפשות לא טובים, שהם הם המזיקין, רחמנא לצלן, כי הם מזיקין בגשמיות וברוחניות, כי הולכים ומעוררים את בני אדם לרע, חס ושלום, שמשם כל ההזקות, רחמנא לצלן ועל כן עקר הכנעתה ובטולה הוא על ידי הצדיקים והכשרים, שיש להם כסופין טובים, שהם בחינת נפשות טובים, שמעוררין העולם לטוב, שהם מכניעים ומבטלים כל המזיקי עלמא בבחינת: על שחל ופתן תדרך וכו', כי בי חשק ואפלטהו. (הלכות אמנין, הלכה ד', אות כב):
And this is the aspect of the commandment of sukkah — which G-d caused us to merit at the beginning of the year, at the beginning of the teshuvah. Which must be in the aspect of ail v'nafak specifically. And the aspect of ail is fulfilled on Rosh Hashanah and the Ten Days of Repentance and Yom Kippur. And afterwards one must fulfill also the aspect of nafak — which is the aspect of the completion [tamah]: that one goes out from the home to sit in the sukkah — to show that when a person is in the aspect of nafak and seeks and — [seeks and] — searches even there to cleave to G-d — then specifically he merits very lofty holiness, the aspect of sukkah. Which is the aspect of the encompassing lights [makifim] that guard and protect the person then — when he is in the aspect of nafak.
## Segment 37
ד.
צריכין לשמר עצמו מאד לבלי לדבר שום דבור רע של כסופין ורצונות רעים, חס ושלום, הבאים על לבו, רק יהפך הדבר וירגיל את עצמו לדבר בפיו תמיד כסופין טובים דקדושה, שעל ידי זה נעשין פעולות טובות בעולם, ונמשך על ידי זה כל הברכות וההשפעות, ונעשין נפשות טובים, שהולכים ומתגלגלים בעולם ומעוררים כל העולם להשם יתברך ולתורתו. (שם, אות כט):
And through the commandment of sukkah we merit throughout the year to do — [to do] — complete teshuvah in the aspect of ail v'nafak. And at every time we are in the aspect of nafak — the sukkas shalom [shelter of peace] protects us like a mother protecting her child from falling, G-d forbid, when he walks in a dangerous place. And this is what we request specifically at night — which is the aspect of nafak, corresponding to the attribute of day — "and spread over us the shelter of Your peace." For then specifically the shelter of peace guards [us]. For the shelter of peace always guards a person at every time of danger where protection is needed — then the shelter of peace guards. And this is the aspect of: "For He will hide me in His sukkah on the day of evil" [Psalms 27:5] — specifically on the day of evil — which is the aspect of nafak — that is, at the time a person falls from his service. And when he merits to strengthen himself and not despair of himself even then — then the shelter of peace guards us as above.
## Segment 38
ערך שמחה
All the decrees, G-d protect us, derive from sins. And the general repair [tikun hakelali] of all sins is the repair of the bris. And likewise the general repair of speech is the praise of the Tzaddikim. And the general repair of commerce is tzedakah [charity]. And this is the aspect of: "Teshuvah, prayer, and charity avert the evil of the decree" — which correspond to: fasting, voice, and money [tzom, kol, mamon]. For fasting is the aspect of the repair of the bris as above. Prayer is the aspect of the abundance of prayers and praises that one multiplies to G-d on Yom Kippur. And tzedakah is the aspect of the general repair of commerce as above.
## Segment 39
א.
מי שיש לו אמונה שלמה בהשם יתברך, בודאי ראוי לשמח תמיד בהשם יתברך. וזה הדבר אי אפשר לבאר בכתב, כי הוא לכל חד כפום מה דמשער בלבה, וכן לשמח בשמחת המצוות בחינת: פקודי השם ישרים משמחי לב, כי בודאי אין שמחה בעולם כשמחה זו, כי זה כל אדם יכול להבין, שבעולם הזה אין שום שמחה בעולם, כי מה יתרון לו לאדם וכו', וימינו כצל עובר, ואחרית שמחה - תוגה, ועל כן באמת המחקרים והכופרים, רחמנא לצלן, אין להם שום שמחה אמתית כלל, וכל ימיהם הם מלאים עצבות ויגון ואנחה, כי מאחר שכופרים בתורתו הקדושה ובעשית מצוותיו יתברך ובודים מלבם טעמים של הבל ושטות על עשית המצוות כאלו הם נימוסיות, חס ושלום, אם כן מהיכן יקבלו חיות ושמחה, ועל כן עקר הקטרוג וההתגרות של הסטרא אחרא שמתגרין בישראל, העקר הוא בשמחה של המצוות, כי על גוף המצוה הם יכולין לומר שהיא נימוסיות, חס ושלום, כשאר נימוסי נימוסי העמים, חס ושלום, אך כשרואים שישראל שמחים כל כך בעשית המצוות ומוסרין נפשם עליהם, על זה הם מתקנאים ומתגרים בנו מאד, ועל כן עקר הכנעת הסטרא אחרא היא דיקא על ידי עשית המצוה בשמחה. (הלכות נפילת אפים, הלכה ד', אות ד):
A person must know and believe that G-d makes new things at every time — and no day is like another, how much more so that no year is like another. And in every day — and especially in every single year — everything is renewed entirely. And certainly G-d and the Tzaddikim will complete what they have begun. And if in the meanwhile what passes over us in the general and the particular passes over us — and the sitra achra and the baal davar spreads lengthwise and widthwise every single time — even so G-d helps us every day. And especially each year — when we receive the holiness of Rosh Hashanah and Yom Kippur until Simchas Torah. And then the Torah is completed and we begin it again. And in each year new repairs are completed for each person — in a manner that every person can always be renewed for the good. As long as he believes in the truth: that G-d in His goodness each day always renews the act of creation. Especially each and every year. Until in the end the repair will be completed in perfection through our righteous Mashiach — may he come speedily in our days.
## Segment 40
ב.
העולם הזה הוא מלא כעס ומכאובות ויגון ואנחה, וכל חיותנו וקיומנו הוא רק על ידי בחינת שבת, שהוא עלמא דאתי, כי רק זה כל תכליתנו, כי בודאי לא ברא השם יתברך את האדם בחכמה נפלאה ונוראה כזאת בשביל שיסבל עמל וכעס כזה בזה העולם, כי כונת השם יתברך בודאי רק לטובה, וכל הבריאה היתה בשביל לגלות רחמנותו וטובו, אך עקר בריאת האדם הוא רק בשביל התכלית, שהוא בחינת שבת, וזה כל הנחמה על כל הצרות והיגונות שסובל האדם בזה העולם, ועל כן צריכין להתגבר מאד בכל עת להמשיך שמחה על עצמו, והעקר - על ידי שיסתכל על הסוף, שהוא תכלית עולם הבא, שאז יתהפך הכל לטובה, כי אפלו הפחות שבישראל והגרוע שבגרועים - אין שעור לכל נעימות הטוב הנפלא שיזכה שיזכה אז, ועל ידי זה יוכל לשמח את עצמו גם עתה בכל מה שעובר עליו, עד שיזכה על ידי זה ליצא מן גלותו מהיכלי התמורותויזכה לכל טוב. (הלכות ברכות הודאה, הלכה ו', אות ט י):
At the resting place of the Tzaddikim in their holy graves — there the holiness of the Throne of Glory [kise hakavod] is drawn — which is their inheritance. As it is written: "And a glorious throne shall He cause them to inherit" [I Samuel 2:8]. And therefore there are included all the places of every single person — and every single person can find his place there, until he merits through this to return to G-d. Because there shines the holiness of the aspect of mekomo shel olam [the place of the world] — which is the root of all places. And there every person can find the beginning and the starting point from which he must begin to return to G-d. And for this reason people travel to the graves of the Tzaddikim on the eve of Rosh Hashanah.
## Segment 41
ג.
מי שלבו שלם עם השם ואמונתו חזקה ומאמין שהכל ברצונו יתברך, אזי הוא בשמחה תמיד ואין לו שום דאגה ופחד כלל משום דבר שבעולם בבחינת: אל תירא מפחד פתאם וכו', כי מאחר שהכל רק ברצונו יתברך, אם כן אין לו להתירא משום דבר, כי מי יוכל לעשות לו דבר גדול או דבר קטן בלי רצונו יתברך, כמו שכתוב: השם לי לא אירא וכו', ועל כן הוא שמח תמיד, ואפלו אם לפעמים באין עליו איזה יסורים, חס ושלום, אוף על פי כן מאחר שיודע שהכל ברצונו יתברך לבד, הוא יכול לשמח את עצמו תמיד, כי כונת השם יתברך, שמביא עליו היסורין, הוא בודאי רק לטובה: אם להזכירו שישוב בתשובה, בתשובה, אם למרק עוונותיו, ואם כן כל היסורים, חס ושלום, הם טובות גדולות, ועל כן הוא יכול לשמח את עצמו תמיד, כי יודע שהשם יתברך מלא רחמים, וכונתו יתברך בודאי לטובה, ולא לעולם יריב וכו', ובודאי ישוב השם וירחמהו וייטיב אחריתו, והיסורים יתהפכו לו לטובה גדולה לעולמי עד ולנצח נצחים, ועל כן הוא בשמחה תמיד אבל מי שנוטה, חס ושלום מאמונה וטועה, חס ושלום, בכפירות של חכמי הטבע וסובר שיש טבע, חס ושלום - אזי אין לו שום חיים כלל, כי כל ימיו כעס ומכאובות, וכל ימי רשע הוא מתחולל וכו' בשלום שודד יבואנו, כי מתירא פן יבוא עליו שבר פתאם, וכשבא עליו איזה צרה ויסורין, אין לו למי לפנות להושע, ועל כן הוא מלא צער ויסורין ופחדים ועצבות תמיד, ואין לו שום חיים כלל, וכמבאר במקום אחר אבל מי שיש לו אמונה שלמה ברצון, שיודע שהכל רק ברצונו יתברך, אזי זוכה לשמחה גדולה, וכל היראות והופחדים שיש לו מאיזה דבר שבעולם, כולם נתהפכין לשמחה גדולה, כי על ידי זה הוא חוזר להשם יתברך ויודע שהכל לטובה כנ"ל. (הלכות כלי היין, הלכה א', אות א):
On Rosh Hashanah G-d has compassion upon us and judges us to the scale of merit — each person according to his place. And through this we truly enter into the scale of merit — until through this we merit to cry out to G-d from the depths of the heart and to return in teshuvah before Him, blessed be He. And afterwards — on Hoshana Rabbah, at the end of Sukkos — through meriting to sit in the sukkah, which is the aspect of the Throne of Glory, mekomo shel olam — through this all of Israel merits to receive illumination from there. Until we all merit this aspect: to fulfill: "Do not judge your fellow until you have reached his place" [Avos 2:5]. And to know to judge everyone to the scale of merit — even the sinners of Israel — until we merit to bring them all into the scale of merit and to shine upon them the illumination of Rosh Hashanah. That is, that all of them will always find a door and a path of teshuvah in every place they are, at every time.
## Segment 42
ערך תלמוד תורה
And the essential door and path is to always cry out to G-d from the depths of the heart — however things may be — and to never despair of the cry. Which is the aspect of the abundance of cries that one multiplies on Hoshana Rabbah — crying out many, many times: Hoshana! And one stays awake the entire night and completes the book of Psalms — which is full of cries and wails and pleas, etc., to G-d. Until there is no person in the world who cannot find himself in the book of Psalms — which encompasses all who come into the world in all generations and at all levels in the world down to the very lowest possible level — and stirs them all to return to G-d. For Psalms is a segula for teshuvah.
## Segment 43
א.
למוד התורה שלומדין בלילה הוא קרוב יותר לעלות אל השכינה, הן מצד האדם, הן מצד השכינה, כביכול, כי האדם יכול לבטל את עצמו ולדבק את עצמו בו יתברך בלילה יותר מביום, מחמת שאז העולם ניח קצת מרדיפת העולם הזה, וגם השכינה היא סמוכה להאדם הלומד בלילה ומקשבת לקולו, כמו שכתוב: קומי רני בלילה וכו' נכח פני השם - נכח פני השם דיקא, כי השכינה קרובה אליו, והוא נכח פני השם ממש, כי בלילה השכינה היא בעולמות התחתונים, ואז עקר מנוחתה אצל האדם הלומד אז. (הלכות תפלה, הלכה א'):
And on Hoshana Rabbah we draw this wondrous path — that every person of Israel should merit through the holiness of Rosh Hashanah and Yom Kippur and Sukkos — to judge everything to the scale of merit, and to bring the paths of teshuvah into every single person of Israel: that is, to say Psalms and to cry out to G-d always, however things may be. And likewise one must judge even himself to the scale of merit and fulfill in himself: "Do not judge, etc., until you have reached his place." For certainly even his own place — he does not know from where it is drawn. And whatever passed over him in all his gilgulim [reincarnations], and from where his evil desires and evil thoughts derive, etc. Therefore it is forever forbidden to despair of oneself. For one must fulfill in oneself as well: "Do not be contemptuous of any person" — which is the aspect of the prohibition of bloodshed [shfichus damim], as explained in the inner teachings. For a person is warned against the prohibition of bloodshed also regarding his own soul. As it is written: "But your blood of your own lives, etc." [Genesis 9:5] — and our Sages of blessed memory expounded: "This refers to one who spills his own blood." For even to hold oneself in too much contempt — to the point that he could fall even more through this, G-d forbid — this is certainly a severe prohibition. For one must judge even oneself to the scale of merit — for who knows his own place?
## Segment 44
ב.
עקר הטהרה מהבגדים הצואים הנאחזים בכל אחד, שמהם כל המניעות והעכובים מעבודת השם, עקר הטהרה מהם היא על ידי התורה הקדושה, שנקראת באר מים חיים ונהר שאינו פוסק ומעין המתגבר, כי אלו הבגדים הצואים, שיש לכל אדם כל זמן שלא תקן חטאיו, ובפרט מי שנתלכלך כמו שנתלכלך, רחמנא לצלן, שעל ידי זה מתעוררין ומתגברין עליו המניעות והמסכים בכל פעם ומשתטחים לפניו ומפסיקים מאד מאד בינו לבין הקדושה כמו נהר המפסיק ממש, ואלו הבגדים הצואים הם בחינת יון מצולה, בחינת טיט היון, שמתדבק מאד בכל פעם, ומשם באים כל הנפילות וההתרחקות של הרבה בני אדם מהשם יתברך, כי אפלו אם מתעורר לפעמים לשוב להשם יתברך - תכף משתטחים כנגדו ואינם מניחים אותו להתקרב, וכן בכל פעם ועל ועל זה צעק דוד המלך, עליו השלום, בשביל כלל ישראל: טבעתי ביון מצולה ואין מעמד וכו', הצילני מטיט ואל אטבעה וכו'. ועקר התקון לזה היא התורה הקדושה, כי התורה היא מקור מים חיים, שמטהרת מכל הגלולים והטנופים בחינת: וזרקתי עליכם מים טהורים וכו'. וזה צריך כל אדם לידע, שאפלו אם הוא כמו שהוא, אם יברח בכל פעם אל התורה, הן הרבה או מעט על כל פנים, אם אי אפשר לו מחמת פרנסה או שאר מניעות, על כל פנים כשיקבוע עצמו על התורה ללמד בכל יום איך שיהיה ויעבר עליו מה, אזי בודאי סוף כל סוף יהיה נטהר מכל הבגדים הצואים ויתקרב להשם יתברך באמת, כי אף על פי שהם נסבבים מאד בהאדם, ובכל פעם שמתעורר האדם להשם יתברך הם מתגברים ביותר, וכמובא בכתבי האר"י זכרונו לברכה, שיש שהמצולות ים, שהם ההרהורים רעים ומגונים, מתגברים עליהם ביותר, בפרט בעת עסקם בתורה ותפלה, אבל אוף על פי כן אם לא יניח את מקומו ויכריח מחשבתו להמשיכה לתוך תורה ותפלה בכל פעם, יהיה איך שיהיה, בודאי סוף כל סוף התורה תטהר אותו מכל הנ"ל, כי התורה היא בחינת נהר שאינו פוסק וכו', שאין שום טומאה ולכלוך יכול להתקים כנגדה, כי כל הטומאות והגלולים היא שוטפת אותם ומבטלת אותם ברגע קלה רק שהעקר - שיהיה חזק בזה, כי אחר כך הם חוזרים ומתגברים ביותר, וצריך לחזר ולברח אל התורה, וכן בכל פעם. וזה בחינת קבעת עתים לתורה, קבעת דיקא, שיהיה עסק התורה אצלו בקביעות גדול, אפלו מי שאינו עוסק בתורה כל היום כי אם איזה עתים ושעות, על כל פנים צריך לזהר שיהיה אלו העתים והשעות בקביעות גדול בכל יום, חק ולא יעבר! כדי שיברח בכל פעם למקור מים החיים, המטהרים מכל הטומאות והבגדים הצואים כנ"ל. (הלכות בציעת הפת, הלכה ה', אות ג):
And the essential thing: do not despair yourself of the cry — ever. And cry out and implore before G-d always from the depths of the heart — in the aspect of: "Pour out your heart like water before the face of G-d" [Lamentations 2:19]. Through which we will all merit to return to Him, blessed be He. And all of this we engage in drawing [l'hamshich] on Hoshana Rabbah. And therefore we engage then with the willow branches [aravei nachal] — which allude to the sinners of Israel — to fulfill in them also: "Do not be contemptuous of any person" — and to judge them to the scale of merit. And this is the aspect of what is said on Hoshana Rabbah — Mishneh Torah — which revolves and orbits entirely around this very axis: to warn Israel that in all that passes over them, etc. — even so, they should never despair of themselves from the cry. For G-d will not abandon His people — and His compassion never ends. And after all the sins and provocations with which they provoke before Him, blessed be He, in every generation — even so, the right hand of G-d is exalted. And therefore one can always draw close and return to Him, blessed be He, from whatever place one is.
## Segment 45
ג.
יש חמשים שערי קדושה וארבעים ותשעה שערים יכולין להשיג, והשער החמשים נאמר עליו: ותחסרהו מעט מאלקים, כי הוא בחינת במופלא ממנו, ואי אפשר להשיגו. וכן להפך, יש חמשים שערי טומאה, וכשלב האדם בוער אפלו אל הקדושה חוץ מהמדה, שזה בחינת שרוצה לכנס במדרגה שהיא בחינת במופלא ממנו, ואז הוא בבחינת שרוצה להשיג מה שהיא בחינת שער החמשים כפי מדרגתו, ואז רבוי האור גורם שבירת כלים, חס ושלום, שמשם עקר יניקת הטומאה, ועל ידי זה יוכל לפל לגמרי לההפך ממש, לבחינת החמימות דסטרא אחרא, שהוא בחינת תבערת הלב ביותר לכל התאוות רעות שהם מבחינת החמשים שערי טומאה, רחמנא לצלן וזה בחינת: יעלו שמים ירדו תהומות, שמחמת שהעליה הוא שלא כסדר, על כן גם הירידה עד התהום, חס ושלום וזה בחינת: פן יהרסו לעלות אל השם ונפל וכו', וזה בחינת: אל תצדק הרבה ואל תרשע הרבה ועל ידי התורה, שנתנה ביום החמשים, על ידי זה יוצאין מחמשים שערי טומאה לחמשים שערי קדושה, כי על ידי התורה מקררין שני מיני חמימות הנ"ל, כי על ידי התורה מצמצמין האור של שער החמשים וממשיכין ממנו הארה גדולה לארבעים ותשעה שערי קדושה, שזה בחינת: מזוקק שבעתים, הנאמר בתורה, וכן על ידי התורה משברין ומבטלין השער החמשים של הטומאה, ואזי ממילא בטלין כל הארבעים ותשעה שערי טומאה שיניקתם משער החמשים שלהם, ואז נתבררין כל ניצוצות הקדושה מהחמשים שערי טומאה ונכללין בחמשים שערי קדושה, כי עוונות נתהפכין לזכויות, ואז נעשה מהם בחינת מאה שערים, בחינת מאה ברכות, כמבאר בפנים. (הלכות תרומות ומעשרות, הלכה ג', אות ד, ז ח):
The essential joining of two things that are very far from one another — which are like two opposites — the essential joining of them is through melody [nigun] — as explained in the inner teachings. And therefore the essential attachment [devekus] to G-d from this very low and physical and lowly world is through melody and song. As one can see plainly: that even a person who is very far from G-d and is on the very lowest rung — even so, most of the time through melody he is awakened toward G-d and reminds himself where he stands in the world. Only one must be careful not to hear melody from wicked and frivolous musicians — who are very commonly found now. For this can harm him, G-d forbid, very greatly. But through melody from people who are truly upright — who direct their hearts in truth toward G-d — or when one plays some melody oneself and his intention is for the sake of Heaven — one can be awakened through this very greatly toward G-d.
## Segment 46
ד.
עקר הפגם של עץ הדעת טוב ורע היה, שלא כללו בחינת למדן וצדיק, יחד, שזהו בחינת הפגם של הלומדים החולקים על הצדיקים, שאומרים, שעקר הוא רק הלמוד בעצמו, ואין צריכים להתקרב להצדיקים ולתקן מעשיהם כלל, ולבסוף זה וזה לא עלתה בידם, כי אחר כך משליכין גם למוד התורה אחרי גום, כמצוי, בעוונותינו הרבים, בכמה אנשים, שבימי נעוריהם עסקו בתורה קצת ואחר כך פרקו על תורה לגמרי וגם קלקלו מעשיהם יותר מעמי הארץ, וכל זה - מחמת שלא השגיחו על תקון מעשיהם כלל ולא השתדלו להתקרב לצדיקי אמת ואמרו שעקר הוא הלמוד, ולבסוף זה וזה לא נתקימו בידם, כי באמת עקר תקון למוד התורה הוא על ידי בחינת צדיק, ומי שמפריד בחינת למדן מבחינת צדיק הוא בחינת אחר, שקצץ בנטיעות, כי תכלית תורה - תשובה ומעשים טובים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, וכשהלמדן כפוף להצדיק, אזי זוכה לציר אותיות התורה לטוב על ידי כח הצדיק, שהוא הרב האמת, כמבאר בפנים, אבל כשאינו כפוף תחתיו, ומכל שכן כשחולק עליו, חס ושלום, אזי: לא זכה - נעשית לו סם מות, כי מציר אותיות התורה להפך, להפך, חס ושלום, על ידי שמפריד בין בחינת למדן לבחינת צדיק, כי עקר ציור אותיות התורה לטוב, שיהיו בבחינת סם חיים, הוא רק על ידי הצדיק האמת, שזכה לשמירת הברית בתכלית השלמות ואפלו מי שאינו זוכה לזה שיהיה הוא בעצמו בבחינת צדיק בשלמות, אוף על פי כן אם הוא מכניע את עצמו על כל פנים תחת הצדיק כעבד תחת אדוניו, אזי כל תורתו ולמודו וכל מעשיו מקבלים תקון על ידי הצדיק האמת, שמציר הכל לטוב, ואזי נאמר עליו גם כן: זכה - נעשית לו סם חיים, על ידי כח הצדיק. (הלכות אמנין, הלכה ד', אות כג):
For the essential joining and attachment from this world — the physical world — to G-d — who is immeasurably exalted and elevated — especially for one who has sinned and been greatly distanced from his Father in Heaven — is through melody and song. Which is the aspect of all the songs and praises spoken to G-d. And for this reason King David, peace be upon him, composed the entire book of Psalms — which encompasses all ten types of melody. For he is the aspect of Mashiach — who engages in repairing the blemish of the broken Tablets. Through which all the destructions came. And David — who is Mashiach — who engages in repairing this, which is the repair of all the worlds — therefore composed the book of Psalms encompassing all ten types of melody. For through the ten types of melody the broken Tablets are repaired. For through melody for the sake of Heaven — one attaches and joins the heart to G-d from wherever one is. Until one can receive the light of the letters of the Torah — in the aspect of: "write them upon the tablet of your heart" [Proverbs 3:3]. And likewise — commensurate with how much the heart is drawn after G-d — so too there is the power for the Tablets to bear the light of the letters of the Torah. Which is the aspect of the repair of the broken Tablets — which came about through the aspect of the letters flying off, as our Sages of blessed memory said.
## Segment 47
ערך תפלה
And this is the aspect of: "Bind them upon your throat" [Proverbs 3:3] — specifically [davka] — the aspect of the throat and larynx from which the voice emerges. There should be bound in it the words of Torah. That is, his melody should be for the sake of Heaven. And through this: "write them upon the tablet of your heart" — as above. And through this one merits to be saved from the forgetting of Torah — and merits to see the light of Torah in perfection in the aspect of a life-giving remedy [sam chayyim].
## Segment 48
א.
קימת חצות או על כל פנים קדם אור היום לעסק בתורה, על ידי זה זוכין לידע בידיעה שלמה שמלא כל הארץ כבודו, ועל ידי זה זוכין להתפלל בכונה גדולה, כי כשיודע שהשם יתברך עומד עליו ושומע ומאזין ומקשיב כל דבור ודבור שיוצא מפיו, בודאי יתלהב לבו מאד בתפלתו וידקדק מאד לכון דבריו ולידיעה זו זוכין על ידי קימת חצות, כנזכר לעיל. (הלכות השכמת הבקר, הלכה ג', אות ד):
The essential of pride is in the aspect of the eyes — as it is written: "haughtiness of eyes" [Proverbs 6:17]. And one who shatters his pride and nullifies himself in the ultimate nullification — through this he merits to look upward with his eyes — to behold the pleasantness of G-d [lachazos b'no'am Hashem]. For it is impossible to ascend from level to level and to look upward as is fitting in perfection — except through the ultimate nullification.
## Segment 49
ב.
אסור חמור מאד לאכל ולשתות קדם התפלה, כמבאר בזהר הקדוש (לא כמצוי עתה, בעוונותינו הרבים, שמקלין בזה, בפרט בשתית קאווע קדם התפלה) וכמה צדיקים נזהרו, שלא לשתות אפלו מים קדם התפלה, אף על פי שמותר מדינא, ועל ידי זה שאין אוכלין קדם התפלה, על ידי זה ממשיכין בחינת התקון שנמשך על ידי תענית, כי גם זה הוא בחינת תענית שעות, ועל ידי זה נשלם הדבור ומוציאין אותו ממצר הגרון, וזוכין לדבר דבורים שלמים לפני השם יתברך בתפלתו, ועל ידי זה נשלמת האמונה, שהיא בעצמה בחינת התפלה, כידוע. גם על ידי זה זוכין להתחיל לעסק בעבודת השם בכל בקר מחדש בבחינת: חדשים לבקרים. (שם, אות ה):
Our Sages of blessed memory said: "The beams of a person's house, his rafters, and the stones of his house testify against him at the time of judgment." And seemingly this is wondrous — and if so, if someone committed a transgression, G-d forbid, outside or in a field where there are no walls [mechitzos] — who testifies against him? But in truth the essential witnesses are the aspect of the walls [mechitzos] of the house — both in the physical and in the spiritual. For all transgressions and all desires come through the blemish of the eyes — through going after one's eyes. Especially the desire for licentiousness — whose root is specifically through the sight — [sight] — of the eyes. As it is written: "And you shall not go astray after your hearts and after your eyes, etc." [Numbers 15:39] — as our Sages of blessed memory expounded. And the essential [blemish] is through the sight of the eyes of the thought [ainei hamachshavah] — for in whatever a person looks with his thought — whether for good or for the reverse — this is also called sight.
## Segment 50
ג.
על ידי העוונות גורמין, חס ושלום, שנתערב ונחלף רוח האדם ברוח הבהמה, שזה בחינת החלוף שנחלף הבן מלך בבן העבד, וזה סוד כל הקרבנות כולם, לברר רוח האדם מרוח הבהמה, וכל אחד כפי מה שמערב על ידי עוונותיו רוח האדם ברוח הבהמה - כשאינו זוכה לתקן בחייו, חס ושלום, אזי הוא צריך לקבל ענשו להיות נע ונד בתוך כף הקלע ולבקש הניצוצות ורוח האדם שאבד והפיל בתוך רוח הבהמה, עד שמקבל ענשו בשלמות, ואז יתתקן, כי הענש הוא בשביל בשביל תקון. ועל ידי שאומרין פרשת הקרבנות ופרק איזהו מקומן וכו', נחשב כאלו הקריב קרבנות באלו המקומות, ועל ידי זה זוכה לברר כל בחינת רוח האדם מרוח הבהמה מכל המקומות שנפלו שנפלו לשם, ומתקנין ומעלין אותן משם וזה בחינת פסוקי דזמרה שאומרין אחר כך, כי עקר ברור רוח האדם מרוח הבהמה הוא על ידי נגון, שזה בחינת כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם. (הלכות ברכות השחר, הלכה ג', אות כז כח):
And a person must guard his eyes — physically and spiritually — not to look, G-d forbid, at anything that brings to improper thoughts. And in what he is necessarily compelled to see with his eyes — he must be very careful not to allow the eyes of his thought to look and gaze upon this, G-d forbid, until he comes to improper thoughts, G-d forbid. Rather, one must immediately erect the partition [mechitzah] of the brain against this desire. For the brain is an erected partition against this desire. And the choice is in the person's hand — to seize his thought — [his thought] — and to erect — [and to erect] — the partition of the brain and to be saved from this desire. For thought is in the person's hand to redirect it to the straight path. And as is brought elsewhere. And therefore the rafters and the stones of a person's house — which are the partitions — specifically testify against him. For even the physical partitions of a person's house — G-d created them all for the sake of guarding. For G-d created many partitions for the person before his eyes — so that he can guard his eyes from seeing evil, G-d forbid. For He created over the eye two partitions to cover it — which are the eyelashes and eyelids. As our Sages of blessed memory said. And likewise He created the partitions of the houses — within which a person must be hidden most of the time — in order to be guarded from the harm of seeing with the eyes that is outside.
## Segment 51
ד.
כל הענין של הבן מלך שנחלף עם בן העבד, המבאר בספורי מעשיות, הוא כולל כל התורה כולה, וכל מה שעבר מתחלת חטא אדם הראשון, שנתגרש מגן עדן וכו', עד הגמר, שיבוא משיח צדקנו ותשוב המלוכה לבן המלך האמתי וכל עקר עבודת האדם בזה העולם הוא רק בענין זה, כמבאר בפנים, ועל זה סובב והולך סוד ברכת השחר וקרבנות ופסוקי דזמרה וקריאת שמע ושמונה עשרה, ושמונה עשרה, כמבאר בפנים. (שם, כז, כח, חט):
And the essential complete partitions — which are the essential guardianship above all guardianships — are the partitions of the brain [mechitzos hamoi'ach] as above. For even when sitting in the house — one must be careful not to blemish the partitions of the brain — not to come to improper thoughts, G-d forbid. And then — when one guards the partitions of the brain as is fitting — even when necessarily compelled to go out to the marketplace — he will be guarded there too through the partitions of the brain — which are partitions erected against this desire. And therefore one who blemished in some transgression, G-d forbid — which is only through the blemish of the partitions — therefore his rafters and the stones of his house — which are the partitions — testify against him. And therefore the Torah begins with the letter bais [beraishis] — for beraishis alludes to the three colors of the eye and the pupil, as is brought elsewhere. For the essential fulfillment of the Torah is through the guarding of the eyes — through the repair of the partitions — which are the aspect of bais [house] — the aspect of bais of beraishis.
## Segment 52
ה.
עקר שמחתן של ישראל הוא על ידי אמונה בחינת: אנכי אשמח בהשם, וזה בחינת קריאת שמע, שהוא יסוד האמונה ומחמת שהשמחה הוא קומה שלמה עם רמ"ח איברים, על כן קורין אחר שמע ישראל שלש הפרשיות וכו', שהם רמ"ח תבות שיש בקריאת שמע, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה. ועל ידי שמחה זוכין לגאולה בחינת: כי בשמחה תצאו, וזה בחינת ברכת גאולה שאחר קריאת שמע. וצריכין לסמך גאולה לתפלה, כי עקר שלמות עבודת התפלה - כשהוא בשמחה, בחינת: עבדו את השם בשמחה, והתפלה הוא בחינת דבקות בהשם יתברך, כידוע, שזהו תכלית השמחה לשמח בו יתברך ולהדבק בו בדבקות עצום ונפלא. ועקר בנין השמחה הוא על ידי עשרה מיני נגינה, ועל כן עקר התפלה הוא במנין עשרה, ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה:
כל תפלה שאין בה מתפלת פושעי ישראל וכו', כי זהו עקר שלמות השמחה - להפך כל מיני יגון ואנחה לשמחה, כדי שיהיה נעשה מהם מרכבה לקדושה, וזה בחינת חלבנה שבקטרת, כי קטרת הם גם כן בחינת שמחה, בחינת: קטרת ישמח לב, והחלבנה הוא בחינת היגון ואנחה, שנהפך גם כן לשמחה, ועל כן צריך כל אחד לזהר להתפלל בצבור דיקא, בכדי שאפלו אם יש בו אחיזת היגון ואנחה, יתהפך גם כן לשמחה על ידי קדושת רב הצבור, ועל כן התפלה היא רפואה לכל, כי כל הרפואות הם על ידי שמחה. (הלכות קריאת שמע, הלכה ב'):
The essential deficiency of livelihood comes from the deficiency of counsel [chisaron ha'etzah]. For all livelihood comes easily when one knows to give oneself counsel as to how to conduct oneself and in what to earn. As it is written: "For it is He who gives you the power to make wealth" [Deuteronomy 8:18] — and the Targum [Onkelos] renders: "For it is He who gives you counsel to acquire wealth." For certainly at every time and at every moment there is some commerce and trade through which one could certainly earn. And if a person truly knew the counsel at every time — which commerce is needed now — certainly he would have livelihood and great wealth. And this is simple and clear.
## Segment 53
ו.
כל המחשבות זרות וכל הבלבולים כולם הם בחינות: ערלת לב, חרפת לב, שבירת לב - כי הם מחרפין ומבזין ושוברין לבו של אדם וזהו עקר עבודת התפלה - לטהר ולזכך הלב מכל אהבות רעות ומכל התאוות והבלבולים, שהם בחינת חרפת לב, ערלת לב כנ"ל, על ידי הדבור של התפלה, שהוא בחינת צדיק מושל, שהוא בחינת הנקודה הקדושה, ששם שורה אור האהבה הקדושה, ועל כן בשעת התפלה מתגברין ביותר כל הבלבולים וכל המחשבות זרות שבלב, כדרך הנלחמים זה עם זה - כשבא צד אחד לבטל את חברו, אזי חברו רוצה להתגבר כנגדו, על כן באמת בשעת התפלה היא מלחמה גדולה, וצריך לזהר מאד לקשר הדבור של התפלה, שהוא בחינת הנקודה הנ"ל אל הלב, כדי לבטל חרפת לב הנ"ל. (הלכות נשיאת כפים, הלכה ה', אות ב):
One who wishes to set his heart upon his ways — to look at his purpose and his eternal end — knows and understands that every single day one needs very many deep counsels to be saved from what one needs to be saved from, each according to his matters. Until he merits to pass the day in peace. For the yetzer hara overpowers a person every single day — and how many causes and adventures pass over a person every single day. And how many and how many deep counsels and great strategies one needs each day — that he merit to be saved from the cruel murderers and ambushers who stand over him every day: which are the yetzer hara and its forces. And one must every single day cry out abundantly from the depths — the very depths of the heart — [the heart] — in the aspect of: "From the depths I call You, G-d" [Psalms 130:1] — the aspect of: "Their heart cried out to G-d" [Lamentations 2:18]. Until one merits to draw deep counsels from the true Tzadik — which are the aspect of: "Deep waters — counsel in the heart of a man, and a man of understanding draws it up" [Proverbs 20:5]. So that he may merit to know to give himself counsel in every matter in a manner that will bring him true and eternal success.
## Segment 54
ז.
בשעת המנחה, אז תקפא דדינא שלטא, שמשם כל המניעות מעבודת השם יתברך, ועל כן הזהירו רבותינו זכרונם לברכה ביותר, שלא לאחר תפלת המנחה, כמבאר במשנה: לא ישב אדם לפני הספר, וכו', מחמת שאז שכיחים המניעות ביותר, מחמת שאז הזמן שרב העולם טרודים במשא ומתן ופרנסתם, שמהם כל המניעות מעבודת השם יתברך, ואז צריך האדם להתגבר ביותר ברצונות חזקים וכסופין גדולים להשם יתברך, כדי שיזכר בהשם יתברך בתוך המשא ומתן, בתוך תקף המניעות, שזהו העקר וזה בחינת תפלת המנחה, כי התפלה היא עבודה שבלב, בחינת רצון, אך עקר התגברות הרצון צריכין בשעת מנחה, ועל כן הזהירו עליה רבותינו זכרונם לברכה ביותר, כי על ידי תפלת מנחה זוכין להמשיך ההמתקה של מנחה של שבת, שאז עקר הארת הרצון, רעוא דרעוין, כידוע, ומחמת שהרצון דקדושה הוא בחינת מנחת עני, על כן קראו רבותינו זכרונם לברכה לתפלה זאת בשם מנחה. (הלכות ברכות הריח, הלכה ה', אות ח):
And for this King David, peace be upon him, cried out much: "How long shall I take counsel in my soul, etc.?" [Psalms 13:3]. And it is written: "With Your counsel You will guide me" [Psalms 73:24]. And it is written: "I will bless G-d who advises me, etc." [Psalms 16:7]. And for this our Sages of blessed memory ordained to pray each day: "And repair us with good counsel from before You."
## Segment 55
ח.
בכל היום טרוד האדם בעסקים, במשא ומתן שלו, שהוא בחינת שנה תפלת המנחה הוא, שיזכר בהשם יתברך ויתעורר משנתו, שהוא בחינת המשא ומתן, ויפסיק להתפלל מנחה, ועל כן תפלת המנחה היא בחינת ראש השנה, שהוא בחינת התעוררות השנה, כי יצחק תקן תפלת המנחה, שזה בחינת ראש השנה, פחד יצחק, ועל כן אז דינא שריא ומחמת שעקר יניקת החיצונים הוא מבחינת דינים, על כן גזרו אז, שלא יתחיל לאכל ובמלאכה, כדי שלא ישכח להתפלל, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה: לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה, כי אז צריך זהירות יותר מחמת הנזכר לעיל. (הלכות תפלת המנחה, הלכה א'):
The saying of our Sages of blessed memory is known: "In the path a person wishes to go — he is led along it." And from this come all the corrupted counsels — where it seems to him that they come from G-d — or that the Tzadik gave him this counsel. And in truth it all comes from himself. As it is written: "The folly of a person perverts his way, etc." [Proverbs 19:3]. For as one asks the Tzadik — so he answers. Therefore one who truly wishes to have consideration for himself must beg greatly in many supplications both G-d and the truly righteous Tzaddikim — that they place their heart fully upon what is being done with him and have compassion upon him in truth — in a manner that they give him a true counsel through which he will succeed in truth in prevailing in truth.
## Segment 56
ט.
תפלת המנחה בכונה מסוגל לאמונה, ועל כן זכה אליהו לגלות אז האמונה הקדושה בעולם. (שם):
Sometimes a person falls into so many doubts and divided counsels — that it is impossible for him in any way to know the truth as to how to conduct himself. And everything he strives to find as a complete counsel — his counsel is confused every single time. For now he has concluded in his mind with clear proofs that he must conduct himself in such and such a manner. And in the meanwhile a different view arises in his mind — until his first counsel is entirely overturned. And there arise in his mind views that he must conduct himself in the complete opposite of what he had previously thought. And this is the aspect of the divided counsels aforementioned. And sometimes the division of counsel intensifies so greatly — that he does not know in any way to decide the counsel to one side or the other.
## Segment 57
י.
לפעמים האדם בקטנות כזה, עד שאינו יכול להרים קולו כלל, אוף על פי כן אל יתיאש את עצמו מתפלה ותחנונים ויקים: ושפלת מארץ תדברי.. ומעפר אמרתך תצפצף, שזה בחינת: ממעמקים קראתיך השם - מעמקי עמקים, פנימיות הלב, בחינת: צעק לבם אל השם, שזה בחינת תפלה בלחש, שתקנו חכמינו זכרונם לברכה בשביל קטנים שבקטנים וגם בשביל גדולים שבגדולים, כי הקטנים מאד, כל תפלתם היא בחינת תפלה בלחש כנ"ל, וכל תקונם - על ידי גדולי הצדיקים, שמתפללים גם כן בלחש, כי עולים בתפלתם עד בחינת עתיקא, ששם בחינת לחש, בחינת: חכם חרשים ונבון לחש, כי שם בחינת: סיג לחכמה - שתיקה, וזה בחינת: מה תצעק אלי - בעתיקא תליא מלתא, כמבאר בזהר הקדוש, הינו כי שם בעתיקא אין צעקה, רק שתיקה ולחש, וזה בחינת: השם ילחם לכם ואתם תחרישון, כי שם בשעת קטנות צריכין לצעק אל השם יתברך הרבה, אך לכל עת, כי צריכין להתחזק גם אז בתפלה ותחנונים להתפלל בלחש ומעמק הלב על כל פנים, כנזכר לעיל, ואחר כך זוכין להתפלל בקול רם, שזה בחינת תפלה בלחש ואחר כך מתפלל השליח צבור בקול רם. (שם הלכה ז', אות כז):
And when a person sees in himself that he has been lying in this darkness for a long time and does not know any counsel as to how to emerge from what he needs to emerge from — and his counsel is very divided, G-d forbid — then this itself is his remedy: that he cry out to G-d about this very thing itself — about having fallen so far that he does not know the complete counsel as to how to emerge from darkness to light. For certainly there is no despair in the world at all. And certainly even in his place there are counsels as to how to emerge from darkness to light, from bad to good. Only that through his sins they have been hidden from him — in the aspect of: "Who is this who darkens counsel with words, etc.?" [Job 38:2]. And therefore his remedy is: that he know at least the truth — that he has fallen so far and been distanced so far that he does not know any counsel. And let him cry out about this itself to G-d — that He show him the counsel and the path as to how to truly conduct himself. As King David, peace be upon him, cried out much about this — for in truth even the very great Tzaddikim of very high stature — even upon them there pass — [counsels] — divided counsels in their matters and in their conduct. And as is understood from what King David, peace be upon him, cried out: "How long shall I take counsel in my soul, etc.?" — from which it is understood that greatly divided counsels passed over him. How much more so and certainly those of lower worth — how much more so those caught in the prison of desires and improper thoughts, etc. etc., G-d protect us — who must know and believe that certainly in every place they are, there is a counsel and a strategy as to how to emerge and return from there. Only they do not know the counsel — and their counsel is always divided. And therefore their remedy is: that they know the truth — that they do not know any counsel — and pray about this much to G-d. And then they can merit that the descent be the ultimate purpose of the ascent, as explained in the inner teachings.
## Segment 58
יא.
יעקב אבינו, עליו השלום, זכה בגדל קדושתו להוריד את עצמו לעמק הנפילות של כל ישראל בכלל ובפרט ושבכל דור ודור עד עקבות משיחא, ועל כן תקן תפלת ערבית, שהוא בעת החשך הגמור, כי הוא מאיר בלב ישראל, שאפלו בתכלית החשך הגמור צריכין להתחזק גום כן לעסק בתפלה, כי לית רעותא טבא דאתאבד וזה תקן בעת שזכה לפגע במקום ההוא, שהוא מקום בית המקדש, ושם זכה להשיג בשלמות עצם מעלת האתערותא דלתתא, שאפלו התעוררות כל דהו, מאיזה בחינה ומדרגה שהוא אינו נאבד לעולם, כי הצדיק האמת בחינת יעקב משגיח על זה ומקבץ ומאסף הכל ובונה מזה בנינים נפלאים, כמבאר כל זה בפנים, על כן תקן תפלת ערבית, שאפלו בחשכת לילה ואפלה ממש יתעורר האדם להתפלל ולצעק אליו יתברך בבחינת: מבטן שאול שועתי, כי גם צעקה מהשאול תחתית אינו נאבד לעולם. (שם אות פב, פט):
One must banish sleep from his eyes and his eyelids — to wander and seek and multiply prayer and supplication, that he merit to find the Tzadik who can heal him and bring within him the attainment of G-dliness, and rescue his soul from destruction. And for this one must break the sleep and rise at midnight and weep and cry out greatly over the destruction of the Temple and over the passing of the Tzaddikim — which is twice as hard as the destruction of the Temple. Until he merits even now to find the true — [true] — rebbe and leader, who can bring within him the knowledge of His blessed G-dliness. Through which all his lacks will be filled and all afflictions nullified and everything repaired.
## Segment 59
יב.
באמת כל מה שהשם יתברך עושה עם האדם, הכל הוא לטובתו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שצריך האדם לומר: כל מה דעבדין מן שמיא - לטב עבדין, ואם כן, לכאורה, קשה למה צונו השם יתברך להתפלל על הצרה, רחמנא לצלן, הלא כל היסורים והצרות, חס ושלום, הם טובות גדולות באמת לזכותו על ידם לחיים נצחיים, אך באמת בודאי מה שהשם יתברך עושה להאדם, הכל לטובה, ואף על פי כן האדם צריך להתפלל ולבקש מהשם יתברך לצאת מהצרה לרוחה, כי עקר בריאת העולם היה בשביל האדם הבעל בחירה, שיהיה הכל נמסר ביד האדם, הינו שהאדם דיקא יעשה כלים וצנורות להמשיך שפעו וחסדו יתברך למטה, ובלא תקוני הכלים, הנעשים על ידי האדם, אין שפע החסד יכול לירד למטה, כי אם ירד החסד קדם תקוני הכלים, אז יהיה בבחינת: רבוי השמן גורם כבוי הנר, ואזי החסד נתהפך לדין קשה, חס ושלום. ועקר תקון הכלים הוא על ידי תורה ותפלה, והעקר על ידי התפלה, ועל כן קדם שמתפלל האדם, בודאי הוא טובה גדולה כל מה שבא על האדם, אפלו יסורין, חס ושלום, כי הכל - לטובתו, כי לפי מעשיו אין יכול לירד לו שום שפע וחיות כי אם על ידי זה, וגם זה בחסד גדול, כי אם היו משפיעין לו רק חסד בלא דין כלל, היה חס ושלום, בבחינת רבוי האור, שמזיק יותר, על כן עקר התקון - על ידי התפלה, כי על ידי התפלה ממתיק דינים ומתקן כלים באפן שיוכל לקבל שפע חסדו יתברך בלא היסורים, רק על ידי תקוני הכלים שתקן על ידי התפלה, ועל כן עקר תקון התפלה הוא על ידי שמסתכלין על התכלית וכוללין כל התפלה באחד, ששם כולו טוב, וכמבאר בפנים, כי בלא זה אין יכולין להתפלל כלל מחמת קושיא הנ"ל, וכמו שהקשו רבותינו זכרונם לברכה: וכי נותנין לתינוק מה שרוצה, כי מאחר שהשם יתברך יודע האמת, שהיסורין אלו מחסרון פרנסה וכיוצא הוא לטובתו הנצחית, ואיך ישמע השם יתברך תפלתו לתן לו מה שיבקש ויגרם לו על ידי זה רעה לנצח, חס ושלום וכעין מה שכתוב: יש עשר שמוש לבעליו לרעתו, וכמובא בזהר הקדוש: חיכת בהון בעותרא בהאי עלמא ולבתר קטילת לון, חס ושלום, על כן באמת עקר תקון התפלה הוא על ידי שמסתכלין על התכלית האמת באמת, ויודעים ומאמינים שהכל לטובה, ואז דיקא יכול להתפלל אחר כך על כל מה שצריך, כי אז יכול להמשיך תקונים מאור הרשימה של הבטול אל התכלית, שעל ידי זה יהיו נעשים כלים להמשיך בהם רב שפעו וחסדו יתברך בשלמות באין מחסור כל דבר:
פרנסה ועשירות ובריאות, ובריאות, בני, חיי, מזוני, ואף על פי כן לא יבוא לו על ידי זה שום נזק והפסד, חס ושלום, בשום צד, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, רק הכל יהיה לטובה נצחית גם כן, מאחר שכבר תקן כלים כראוי לקבל בהם שפע החסד, ועל כן באמת אין אדם יודע להתפלל בשלמות, כי אם הצדיקים האמתיים, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: מי שיש לו חולה בתוך ביתו, ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים ושאר בני אדם צריכים לקשר תפלתם לצדיקים הנ"ל, והם יעלו תפלתם כראוי, שימשיכו להם שפע מה שצריכין: בני, חיי ומזוני וכו', באפן שלא יזיק להם לנצח, חס ושלום, רק אדרבא, על ידי השפע דיקא יתתקנו וישובו אל השם, ועל כן באמת יש בענין זה של התפלה נפלאות ונסתרות הרבה, ועל כן באמת אסור להתעקש ולדחק עצמו על שום דבר בתפלתו, וכמבאר במקום אחר, כי אולי באמת אי אפשר למלאת בקשתו אפלו על ידי התפלה, כי יזיק לו יותר, חס ושלום, כשימלאו בקשתו, ואם ידחק ויתעקש מאד בתפלתו, יוכל להיות שיפעל אצל השם יתברך למלאת בקשתו, כי האדם יש לו כח גדול לפעל בתפלתו, אבל לא יהיה לו לטובה, חס ושלום, כי עדין לא זכה בתפלתו לתקן הכלי בשלמות, שצריך לקבלת השפע שהוא רוצה, נמצא, שכל זמן שאין מתפלל על צרכיו, אזי כל החסרונות שחסר לו הם לו לטובה גדולה, אך על ידי התפלה מתקן כלים כראוי, שעל ידי זה יוכל יוכל לקבל שפע החסד למלאת כל החסרונות שלא ולא יזיק לו כלל לנצח גם כן, וכל זה - על ידי שמסתכלין באמת אל התכלית, שכולו טוב כנ"ל, ועל כן באמת עקר התפלה צריך שתהיה באמת בשביל תכליתו הנצחי, וזה בחינת מה שמובא בספרים, שעקר התפלה צריכה שתהיה בשביל להשלים חסרון השכינה, כביכול, ועל כן אפלו התפלה שמתפלל על צרכיו הגשמיים, יתפלל שיתן לו השם יתברך כל צרכיו באפן שיצליח על ידי זה לנצח, וזה בחינת סדר התפלה שמונה עשרה, שסדרו לנו חכמינו זכרונם לברכה, ומתחילין תחלה בשבחו של מקום - בשלש הראשונות, ומזכירין בברכה ראשונה איך שהוא יתברך גומל חסדים טובים וכל מה שעושה הכל לטובה והוא מלך עוזר ומושיע ומגן ואחר כך בברכת מחיה המתים, כולל גם כן שאר ישועות ופרנסה ורפואה, וכולל אותן כמה פעמים עם ענין של תחית המתים, הינו שאנו משבחין ומודים להשם יתברך, שכל מה שעושה עמנו הוא לטובתנו הנצחית, שהוא בחינת תחית המתים, ורק בשביל זה הוא מצמיח לנו ישועות נפלאים בכל עת בגשמיות גם כן: בענין פרנסה ורפואה וכיוצא, הכל באפן שיצליח על ידי זה לנצח, גם אחר התחיה, וממילא מובן, שגם מה שלפעמים נתעכב השפע, חס ושלום, הכל הוא לטובתנו הנצחית אחר התחיה, כי הלא מאחר שהשם יתברך הוא טוב ומיטיב כל כך וכל יכול ועושה חסד עם כל העולם בכל עת, מכלכל חיים וכו', אם כן מאין בא זה שלפעמים נתעכב השפע, בודאי צריכין להאמין, שהוא רק בשביל טובה נצחית, ועל כן הזכיר שם בברכה זו כמה פעמים ענין תחית המתים בסמוך לענין פרנסה, כי בענין הפרנסה מתעוקם לב האדם ביותר וקשה לו בכל פעם על עכוב הפרנסה, על כן צריכין להזכירו בענין זה ביותר, שכל הפרנסה והכלכלה, שמכלכל השם יתברך את האדם - הכל הוא בשביל טובתו הנצחית אחר תחית המתים, ומחמת סבה זו עצמה מתעכב הפרנסה לפעמים בשביל טובתו הנצחית אחר כך אומרים קדושה וברכת אתה קדוש, שזהו בחינת עצם התכלית, שיזכו כל ישראל לאחר התחיה שיקדישו שמו יתברך בכלל כל הקדושים אשר יהללוך סלה ואחר שכבר סדרו שבחו של מקום והודיעו, שכל מה שעושה השם יתברך הכל לטובה, אחר כך מתפללין על צרכיו, וגם זה מתפללין תחלה העקר על התכלית: על דעת ותשובה וסליחת עון, ואחר כך מתפללין על צרכי הגוף, אבל כל כונתנו גם בזה רק בשביל התכלית הנצחי, כי אנו יודעים ומודים, שהשם יתברך כל יכול, וכל מה שעושה עמנו - הכל לטובה, רק אוף על פי כן רצונו יתברך, שנתפלל לפניו על צרכינו בכדי לעשות כלים לקבל השפע בשלמות, והעקר - רק בשביל התכלית הנצחי, ועל כן אנו אומרים קריאת שמע קדם התפלה, כי על ידי קריאת שמע אנו נכללין באחד, ואז דיקא יכולין להתפלל, כנזכר לעיל. (הלכות מילה, הלכה ה ', אות דף, ה, ז):
The great Tzadik aforementioned — who engages in drawing close those who are distant, in whom the baal davar and his forces have seized with greatest force — descends in the very depth of his wisdom so far toward them, until it appears as if he is performing acts of youthfulness. For he speaks mundane conversation with them and eats and drinks with them — and sometimes even plays and jokes with them. And all his intention — to draw them close to G-d through this.
## Segment 60
יג.
צריכין להתחזק מאד באמונה שלמה להאמין בעצמו, שיש לו כח לפעל כל דבר בתפלתו, כי יש כמה מיני חלישות הדעת בלב האדם בענין זה, כאשר יודע כל אחד בעצמו, ורב בני אדם נדמה להם, שאין להם כח לזה, ועל כן אינם מתחזקים בתפלה, ועל כן צריכין להתיגע ביגיעה ועבודה גדולה מאד לחזק את עצמו להתפלל בכונה. ועקר היגיעה היא בתחלה, דהינו בעת שמתחיל להתחזק להתפלל בכונה בבחינת כל התחלות קשות, כי אז עדין לא ראה שום פעולה על ידי תפלתו, אבל כשזוכה להתגבר בכל כחו להתפלל בכונה, עד שזוכה לפעל איזה דבר בתפלתו, כגון שהתפלל על איזה דבר ונענה, אז הוא מתחזק בזה להאמין גם בעצמו, שיש לו כח לפעל בתפלתו, מאחר שרואה, שכבר שמע השם יתברך גם תפלתו ונענה, ואז נעשה אצלו כלי שלמה לקבל השפע על ידי דבורי התפלה, כי עקר התהוות הכלי הוא על ידי האמונה, דהינו על ידי שמאמין גם בעצמו, שהשם יתברך שומע תפלתו. (הלכות נחלות, הלכה ד', אות ד):
There is great virtue in being with the Tzadik at a time when there is a large gathering of many people of Israel with him. For certainly every single particular person is very, very far from the holiness of the Tzadik of the generation. And it is impossible to receive [illumination] from him except through the collective of Israel — through which his great illumination is drawn. And then every single particular person can also receive his illumination individually.
## Segment 61
יד.
יש שני מיני קלפות, שמבלבלין דעת האדם מלהתחזק בתפלה, והם קלפות עשו וישמעאל, שזה בחינת קלפות הערלה והפריעה קלפת עשו עמלק הוא בחינת הערלה הגמורה, כי הוא כופר בעקר ואינו מודה בתפלה כלל ומטעה לב האדם לומר, שאין התפלה מועלת, חס ושלום, מאחר שמתארך הגלות כל כך, ובכל יום צועקים ואינם נושעים ועל ידי מצות מילה, שחותכין הערלה דחפיא על ברית, על ידי זה מבטלין קלפתו הרעה ונמשך בחינת תקון הברית, שעל ידי זה זוכין להתחזק בתפלה תמיד, כי עקר תקון התפלה הוא על ידי תקון הברית אבל עדין יש קלפה אחרת, בחינת קלפת עור הפריעה, שהוא בחינת קלפת ישמעאל, שמשם נמשך טעות אחר בלב האדם להתרשל בתפלה, חס ושלום, מחמת שנדמה לו, שכבר שמע השם יתברך בודאי את תפלתו, בפרט כשרואה איזה צמיחת קרן ישועה, שאז נדמה לו, שכבר נתקבלה תפלתו, והוא מתרשל להתפלל יותר, וזה נמשך מבחינת קלפת ישמעאל, שנקרא כן על שם: כי שמע השם אל עניך, ותרגומו: ארי קבל השם ית צלותיך, ובאמת אפלו כשאין רואין עדין שום ישועה, צריכין להאמין שאין שום תפלה לריק, חס ושלום, ולהתחזק בתפלה יותר, וכן להפך, אפלו כשרואין איזה ישועה, אסור לבטל ולהתרשל מתפלתו על ידי זה, רק צריכין לשמח בישועתו ולהיות מודה על העבר וצועק לעתיד לבוא, כי עדין אנו צריכין הרבה, ישועות מאד כל ימי חיינו, עד שנזכה לבוא למה שאנו צריכין לבוא, אשר בשביל זה באנו לעולם הזה, ואם יתרשל בתפלה על ידי שנדמה לו שכבר פעל בתפלתו הרבה, שזה נמשך מבחינת קלפת ישמעאל, בחינת קלפת הפריעה - על ידי זה, חס ושלום, נתעכב גמר ישועתו ויתארך גלותו, חס ושלום, ואז יחזר ויתעורר קלפת עשו עמלק, שהיא בחינת קלפת הערלה, ויטמטם לבו לגמרי מלהתחזק בתפלתו על ידי זה בעצמו שרואה, שזה כמה שצועק ואינו נענה עדין לזכות לישועה שלמה וזה בחינת: מל ולא פרע, כאלו לא מל, וזה בחינת: וישב מרדכי, ודרשו רבותינו זכרונם לברכה, ששב לשקו ולתעניתו, כי אף על פי שכבר ראה ישועות נפלאים כזאת, שהרכיבוהו על סוס המלך וקראו לפניו וכו', אוף על פי כן לא נתרשל על ידי זה מתפלתו וצעקתו וכן אצל אסתר כתיב:
ותוסף אסתר ותדבר לפני המלך וכו', ותבך ותתחנן לו להעביר את רעת המן וכו', וזה מרמז על כלל כנסת ישראל, שהם בחינת אסתר, שאפלו כשרואין ישועות ונסים גדולים ונפלאים, שהסטרא אחרא בחינת המן עמלק כבר נפלה מאד, ותלו אותו אותו בניו על העץ אוף על פי כן אינם מסתפקים בזה, ועדין הם עומדים ומתפללים ובוכים ומתחננים לפניו יתברך, כבן המתחטא לפני אביו, להעביר את רעת המן, שהוא הסטרא אחרא, לגמרי, שיזכו להטהר ולהתקדש לגמרי, כי אף על פי שבודאי צריכין להודות הרבה על הישועות שכבר נעשו לו, אוף על פי כן עדין אנו צריכין להרבות בתפלה מאד, כי עדין אנו צריכין ישועות רבות כל ימי חיינו, על כן צריכין להתחזק להרבות בתפלה תמיד. (שם, אות כג, כד):
That teshuvah is effective for all sins — this is only from the side of chesed [kindness]. And for the sin of wasting seed [hotzo'as zera l'vatolo] our Sages of blessed memory said that teshuvah is not effective for it — for such is fitting for it, as explained in the inner teachings. But in truth there is nothing that stands before teshuvah. Only the essential repair is through the Tzadik of the generation. For he can awaken and draw upon him new chesed — until this too will be repaired.
## Segment 62
ערך תפלין
In every generation there are many truly righteous Tzaddikim. But there is truth above truth — for certainly the level and stature of all Tzaddikim is not equal. And the greater the stature and level of the Tzaddikim — certainly his truth is greater and he extracts more. For the essential thing is truth. Until in every generation there is a true Tzadik who is the aspect of the point of truth among the Tzaddikim. Only because of the intensification of the substitutions and exchanges — through this it is very difficult to know where the truth is. For most of the time the baal davar provokes even the Tzaddikim themselves and introduces great controversy between them — to dispute this true Tzadik who is the aspect of the point of truth among the Tzaddikim. And it seems to them as if this specific Tzadik is the one who deviates, G-d forbid, from the path of truth.
## Segment 63
א.
תפלין נכתבין על עור בהמה - זה בחינת בני אדם, שערומים בדעת כאדם ומשימין עצמן כבהמה, שצריכין לשום עצמו כבהמה לסלק דעתו לגמרי כאלו אין לו שום דעת כלל ולסמך רק על אמונה, ואזי נזדכך מחו על ידי זה ונפשט עקמימות שבלבו, כי כשרואה אדם, שיש לו עקמימות בלבו, בפרט כשיש לו, חס ושלום עקמימות הרבה בלבו, אזי הוא צריך לסלק דעתו לגמרי כאלו אין לו שום דעת כלל, וילך רק בתמימות ופשיטות לבד, ואזי זוכה אחר כך לדעת גדול מאד ולפשט עקמימות שבלבו, שכל זה בחינת תפלין. (הלכות תפלין, הלכה ד', אות ו):
And from this came the aspect of the controversy of the tribes against Yosef — until "as a slave was Yosef sold" [Psalms 105:17]. And through this the matter rolled on, and our ancestors descended to Egypt and were slaves there. And likewise the controversy of Shaul — who pursued David for no cause. And as we find in many, many generations. Especially in these generations in the footsteps of the Mashiach — when the accusation and the controversy intensified even among the Tzaddikim — until one does not know where the truth is. And therefore one must pray to G-d much about this as above.
## Segment 64
ב.
אמרו רבותינו זכרונם לברכה: בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו, ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו - לא היה יכול לו. בכל יום יצרו מתגבר עליו, זה נמשך מבחינת:
בתחלה עלה במחשבה לברא את העולם במדת הדין, שזה הדין מתעורר בכל יום ורוצה, חס ושלום, לנהג העולם בבחינה זאת, ומשם מתעורר ומתגבר היצר הרע, שנמשך משם בכל יום ויום, כי עקר היצר הרע והסטרא אחרא נמשך מבחינת דינים, שנמשכין מתחלת הצמצום של חלל הפנוי, אך השם יתברך מרחם תכף ומקדים מדת הרחמים למדת הדין, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה: ראה שאין העולם מתקים וכו', שזהו בחינת העזר והסיוע, שמסיע להאדם בכל יום לשבר את היצר הרע, שהוא ממדת הדין וזה בחינת תפלין דרש"י, שהחסדים קודמין לגבורות, וזה בחינת: הקדים מדת הרחמים ושתף למדת הדין, שזהו עקר ההנהגה והקיום של כל העולם, ועל כן עקר התפלין, שהכל מניחין, הם של רש"י כי זהו עקר הנהגת העולם וקיומו על ידי בחינה זו אבל יש צדיקים גדולים כל כך, שאין צריכין סיוע דלעלא, והשם יתברך מתנהג עמהם כמו בתחלת המחשבה, הינו במדת הדין, והם עומדים בכל הנסיונות והיסורין והצרות, הנמשכין ממדת הדין הנ"ל, ונשארים על עמדם, והם ממתיקין הדין בשרשו בתחלת המחשבה, כי מאמינים ויודעים, שהדינים והיסורים בעצמן הם טובות גדולות, ועל ידי זה באמת הם זוכים לעלות ולהכלל בתחלת המחשבה, שזה בחינת: כך עלה במחשבה, הנאמר על מיתת רבי עקיבא וזה בחינת תפלין דרבנו תם, שהם בחינת מחין גבוהין ביותר, ושם הגבורות קודמין לחסדים, שזה בחינת ההנהגה שעלה בתחלת המחשבה, בחינת הנהגת הצדיקים הגבוהים הנ"ל ועל כן מי שרוצה לקרב את עצמו להשם יתברך, להמשיך על עצמו תוספת קדושה, צריך להניח תפלין דרבנו תם גם כן, כי כל ההתרחקות מהשם יתברך נמשך מהיצר הרע, ששרשו ממדת הדין, שנמשך מתחלת הצמצום של חלל הפנוי, ועל כן עקר תוספת קדושה נמשך על האדם על ידי תפלין דרבנו תם, שנמשכין מבחינת הצדיקים הנ"ל, העולים לבחינת שרש הדין וממתיקין הכל בשרשם, שעל ידי זה נמשך כח על כל הרחוקים לשבר ולבטל היצר הרע שנמשך משם. (שם, הלכה ה', אות כז כח):
This repair that the Tzadik — in the aspect of Moshe — engages in: to elevate from forced apostasy [shmad] to will [ratzon] — this is also needed by every single person according to his level. For even the upright — when they sometimes turn away from G-d — this is considered idol worship [avodah zarah] in the aspect of shmad, G-d protect us. As our Sages of blessed memory said regarding: "And you will turn away and serve other gods" [Deuteronomy 11:16]. And the essential aspect of idolatry and shmad is the desire for money and the entanglement and bitterness of livelihood. For the adversary and the baal davar brings down each person's mind to naturalism [tiv'iyus] — and wishes to distance him from faith in Providence and the Supreme Will. And because of this one always worries about money and livelihood. And there are those who have much money and desire more and more. And all of this is the aspect of shmad. For all idol worship is embedded in money, as explained elsewhere.
## Segment 65
ג.
עכשו, בעקבות משיחא, בסוף הגלות, שהגלות והבעל דבר והסטרא אחרא מתגברין מאד, והעקר מה שמתגבר ומתפשט מאד האפיקורסות בעולם, וכל ההתגברות הזה הוא בחינת חבלי לדה, חבלי משיח, שכל זה נמשך משרש הדין של בחינת חלל הפנוי הנ"ל, ועל כן אין כח לעמד עכשו כנגדם, כי אם בכח הצדיקים הגדולים מאד הנ"ל, שיכולין לכנס לשם, לתוך בחינת חלל הפנוי, ולהמתיק הדין בשרשו, שעל ידי זה נתבטל כל כח היצר הרע של כל באי עולם שנמשך משם. על כן צריך כל אחד לזהר להניח תפלין דרבנו תם, שהם נמשכין מבחינת מחין הגבוהים של הצדיקים הנ"ל, כדי לקבל כח מהם לשבר את היצר הרע, שהתגבר עכשו מאד, שנמשך משם. (שם, אות כט):
And the repair for this is to bind oneself to the truly righteous Tzaddikim of the generation — in the aspect of Moshe — and to multiply in holy tzedakah for the sake of Heaven, and not to be boastful, G-d forbid. And through this the illumination of the will is drawn from the aspect of Moshe who has departed — and is encompassed in the root of the will — ra'ava d'ra'avin [the will of all wills]. Until through this the holy will shines upon them in every kind of darkness to elevate them from there — [from there] — so that through this they ascend from shmad to ratzon.
## Segment 66
ערך תוכחה
Every person well knows — how many and how many times pass over him — spiritually and physically — in body and soul and money, etc. And how many and how many wondrous salvations G-d helps him each and every time. Especially in the matter of the holiness of his Judaism — which is the essential thing. And at every time and every time that passes over a person — whether in good or in hardship, whether in ascent or in descent — through all of them the Tzadik illuminates, so that Israel know what counsels to take and by what to keep themselves alive at every time — each according to the time that passes over him. In a manner that they will remain standing and will never fall or be distanced.
## Segment 67
א.
לפעמים כשאדם מוכיח את עצמו או את חברו ומתחיל להזכיר המעשים רעים שעשה, אזי שכיח שיפל עוד יותר ויותר, כי נופל בדעתו מאד, ויש שנפלו מאד על ידי זה וכל זה נמשך מבחינת התוכחה שאינה כראוי, שמחלשת כח הנשמה על ידי שמעוררין הריח רע של עוונות, כי עקר התוכחה צריכה להיות בבחינת מטה כלפי חסד, לחפש למצא בעצמו וכן בחברו על כל פנים איזה נקודות טובות, והתוכחה תהיה בדרך חסד לחזק את עצמו ואת חברו בהשם יתברך ולבטח ברחמיו העצומים, שיש אצלו חסד כזה, שגם כל המעשים רעים יכולין להתהפך לזכויות, אפלו אם הרבה לפשע מאד, חס ושלום, כי עם השם החסד והרבה עמו פדות וכו', ועקר התוכחה תהיה באפן שיחזק את עצמו ואת חברו להתעורר להשם יתברך ולהתחיל מעתה להתקרב אליו יתברך, ולא שיקלקל יותר על ידי תוכחתו, שיפל חס ושלום יותר ולתוכחה כזאת אין זוכין כי אם על ידי שמקשרין עצמו לצדיקי הדור, שהם בחינת משה, שעל ידי תוכחתם מוסיפים ונותנים ריח טוב בהנשמות. הלכות ציצית, הלכה ה', אות ז):
And the essential [means] is: through binding all the times that pass over them to the last time — which is the time of receiving the reward of every person of Israel. At that time every person will merit according to his service the illumination of an overflowing will toward G-d — with a wondrous and awesome yearning. Which is the aspect of: "As now it will be said of Yaakov and of Israel: what has G-d wrought?" [Numbers 23:23] — as explained in the inner teachings. And to this time one must bind all the times that pass over him in this world. For the essential strengthening is through the will [ratzon] — that however things are and whatever passes over him — at the very least he should strengthen himself with a strong will toward G-d. For the good will in itself is very precious and important. And through this he will be awakened and will strengthen himself to always pray to G-d and to multiply the recitation of Psalms and supplications and many requests and hisbodidus — to pour out his heart like water before G-d — until G-d looks down from Heaven and sees — and shines upon him the true holy da'as to nullify the spirit of folly and to return from all sins and to draw close to G-d.
## Segment 68
ב.
עקר החיוב לדבר עם חברו ביראת שמים ולהאיר בו הדעת האמתי הוא רק בשביל להרחיב דעתו של חברו, כי העקר - להוציא את עצמו ואת חברו מבחינת מחין דקטנות לבחינת מחין דגדלות, הינו להשתדל שיתגדל ויתרחב הדעת ביותר בכל פעם, שזה בחינת הרחבת גבול ארץ ישראל, בחינת: והרחבתי את גבולך, על כן כל אחד העוסק בזה לדבר עם חברו מהדעת הקדוש האמת, ובכל פעם צריך לזהר לעסק סיג לדבריו ולשתק במקום שצריכין לשתק, בכדי שלא להרס את הגבול של חברו לגמרי, שזה בחינת אסור הסגת הגבול, שלא די שאינו משתדל להרחיב גבולו של חברו, אף גם הוא מצר לו ביותר ונכנס בתוך גבולו, כי כל אחד מישראל יש לו גבול בפני עצמו בדעתו להשיג ולהבין עד הגבול דיקא בבחינת: ועלית אתה ואהרן וכו', ודרשו רבותינו זכרונם לברכה: אתה מחצה לעצמך ואהרן מחצה לעצמו וכו', ועל כן אף על פי שבודאי מצוה גדולה לדבר עם חברו בכל פעם ביראת שמים ולרחם עליו ולהוציאו מעוונות וקלקולים שלו, אוף על פי כן צריכין לזהר מאד, שיהיה העסק לטובה ולא לרעה, לתקן ולא לקלקל יותר, חס ושלום, שלא להסתכל ביותר בגנותו של חברו ובחסרונותיו, כי רב הקטטות והמריבות ושנאת חנם נמשך רק מזה, מה שכל אחד מסתכל שלא בעין יפה בחברו ומחפש למצא בו רק הפגמים ומדות רעות, עד שנדמה לו, שאי אפשר לסבלם, וממילא כמו כן מסתכל בו חברו גם כן להפך, כי כמים הפנים לפנים וכו', עד שנתעורר שנאת חנם וקטטות ביניהם, עד שעל ידי זה נחרב נחרב בית מקדשנו ונתארך עלינו הגלות, והכל רק על יד על ידי שנאת חנם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שכל זה בא רק על ידי זה שמסתכל ביותר בחברו, כי באמת צריכין לדון את כל אדם לכף זכות, כי אף על פי שבודאי צריכין לדבר עמו ולהאיר דעתו ולהוציאו ממה שצריכין להוציאו, שכל זה הוא בחינת דין ומשפט, כמבאר בפנים, אבל צריכין שיתגבר הרחמנות לכנס עם חברו לפנים משורת הדין, לבלי להסתכל בו לרעה כי אם לטובה לטובה ולדונו לכף זכות תמיד, שיוכל לדבר עמו, וכמבאר במקום אחר, שזה בחינת מצות ועשית הישר והטוב, שמזה למדו רבותינו זכרונם לברכה לעשות לפנים משורת הדין, וגם למדו מזה דין בן המצר, שהוא בחינת המצוה להשתדל ולהרחיב את גבול חברו, ושניהם - אחד. (הלכות שותפין בקרקע, הלכה ה', אות יד טז):
The essential [work of the] yetzer hara — which intensifies in every generation — is to hide and conceal the true Tzadik of this very generation. As is plainly visible: the essential controversy is against the Tzadik of that very generation. And afterwards — in the days that come — the world acknowledges also this Tzadik and says that he was certainly a Tzadik. Only they dispute the Tzadik of this very generation. As we saw regarding the controversy that existed against the Arizal, of blessed memory, in his own days — and afterwards all acknowledged the holiness of the Arizal and disputed the Baal Shem Tov, of blessed memory — and so in every generation. And all of this — because the essential clarification [birur] of the imagination — through which one merits complete faith — is specifically through this very true Tzadik of this very generation.
## Segment 69
ערך תשובה
And therefore the baal davar allows itself to spread lengthwise and widthwise to hide and conceal this specific Tzadik. And therefore every person must strive and draw close to the true Tzadik of this very generation — specifically. In order to merit through him specifically the perfection of the clarification of faith — as is needed for this very generation and time and moment — specifically now.
## Segment 70
א.
מי שהוא במדרגה תחתונה, צריך דיקא למצא זכות בעצמו, כדי שלא יפל לגמרי, חס ושלום, ועקר טהרתו ותשובתו על ידי זה דיקא, וזה בחינת טהרת הפרה אדומה. (הלכות השכמת הבקר, הלכה א', אות יב):
One who separates himself from the Tzadik — he is the aspect of a dry tree [etz yaveish]. For even if he innovates some innovation in Torah — it is not considered the making of fruit at all. For it is impossible to succeed in Torah and to make true fruit — except when one binds oneself to the true Tzadik. Through which one merits good longings, and good deeds, and true Torah innovations.
## Segment 71
ב.
עקר התשובה הוא לשוב מגדלות, שמזה באים כל החטאים, חס ושלום, ולהשפיל עצמו ולהרגיש שפלותו ופחיתותו באמת, כי עקר התשובה היא ההכנעה והשפלות ולב נשבר לפני השם יתברך, על ידי זה מוחל לו על כל החטאים ונתבטלים ממנו כל הדינים. (הלכות נטילת ידים שחרית, הלכה ג', אות ה):
One who wishes to have consideration for his life — to rescue his soul from eternal death — and to be saved from the aspect of death [sitra d'musa], which is the aspect of heresies [kefirot] — and to merit complete faith, which is the very essence of life — must journey and come to the Tzaddikim and those attached to them. Which is the secret of the forty-eight cities of refuge [arei miklat] — in which the priests and the Levites dwelt. And where the killer was required to flee and escape. And these forty-eight cities correspond to the forty-eight words of the verse of Shma Yisroel — which is the foundation of the holy faith.
## Segment 72
ג.
אמרו רבותינו זכרונם לברכה, שעל עוון החמור הוצאת זרע לבטלה, רחמנא לצלן, אין מועיל לו תשובה, ובאמת כך ראוי לו, כמבאר בפנים, אבל באמת אוף על פי כן אין לך דבר שעומד בפני התשובה, אך עקר תשובתו הוא על ידי הצדיק הדור, כמבאר בפנים. (הלכות תפלין, הלכה ב', אות יא):
Our Sages of blessed memory said: "Make for yourself a teacher, and acquire for yourself a friend." And it is brought in the sacred books that this alludes to the reed [kaneh] and the quill [kulmus] with which the holy books are written. And this: "Make for yourself a teacher" — and if you cannot find him, then the remedy is through: "and acquire for yourself a friend" — that is, through the holy books written with a reed [kaneh] — bind them — [bind them] — to yourself and study them well. And through this you will be able to know who is the true teacher.
## Segment 73
ד.
אין לך דבר שעומד בפני התשובה, ואפלו על פגם טפי המח, שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שאין מועיל תשובה, כנזכר לעיל, וכן על אלו שמבאר במקרא: כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים, אבל באמת לאמתו מועיל תשובה לכל החטאים, כמו שמצינו כבר כמה וכמה רשעים, שפגמו בטפי המח וכפרו בעקר ואף על פי כן נתקבלו נתקבלו בתשובה. רק מחמת שפגמו כל כך, על כן צריכין להצטרף ולהתנסות ולעמד בנסיון הזה של ההתרחקות הזאת, דהינו שכותבין עליו שאין מועיל תשובה, וכשהוא פתי וסכל ואינו מרחם על עצמו שלא לאבד את עולמו, חס ושלום, אזי מוצא פטור לעצמו להתרחק מן התשובה, מאחר שכבר נכתב עליו שאין מועיל לו תשובה, חס ושלום אבל מי שחושב באמת על תכליתו, ויש לו רחמנות על עצמו ומחשב את דרכיו, כי אוף על פי כן מה יהא בסופו ומה יעשה ליום פקודה, אזי כל מה שמוצא ורואה שמרחקין אותו יותר, הוא מרחם על עצמו יותר וצועק אל השם יתברך ויותר מעמקא דלבא, עד ישקיף וירא השם מן השמים, כי אף על פי שכבר נכתב עליו שאינו מתקבל בתשובה, אוף על פי כן צועק אל השם יתברך על זה בעצמו, שפגם כל כך עד שמרחקין אותו כל כך, ואף על פי שאני יודע שראוי להרחיקני מגדל הפגמים שלי, ובודאי כל מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הכל אמת ויציב, אוף על פי כן אני יודע ומאמין, שיש חסדי השם יתברך, ורחמים גדולים גדולים כאלו אצל השם יתברך, עד שיכול לקרבנו גם כן ברחמים ולקבלנו בתשובה שלמה, כי אוף על פי כן הלא אמרו רבותינו זכרונם לברכה בעצמן: אין לך דבר שעומד בפני התשובה, ואזי כשזוכה לעמד בנסיון הזה של ההתרחקות כל כך ואף על פי כן שב בתשובה שלמה, אזי השם יתברך מרחם עליו ונתקרב על ידי זה דיקא, על ידי שעמד בנסיון הזה של ההתרחקות, וזה בחינת: התרחקות - תכלית ההתקרבות. (שם, הלכה ד', אות ד):
The virtue of the graves of the Tzaddikim — for they are dwellers of the dust [shochnei ofor]. Who even in their lifetimes made themselves neighbors to dust — as our Sages of blessed memory said. And through this they have the aspect of the drawing power that dust has — that is, they have the power to draw toward themselves the holiness of His blessed G-dliness and to draw the entire world toward the holiness of His blessed service. And how much more so now — after the passing — when they are literally dwellers of the dust. And then at the place of the burial of the Tzadik — the dust there is in the aspect of the dust of the Land of Israel — holy soil [admas kodesh]. In the aspect of: "the righteous shall inherit the land" [Psalms 37:29] — as explained elsewhere. And therefore it is easy to truly awaken there to His blessed service — and to strengthen the drawing power of holiness over the compelling power.
## Segment 74
ה.
עקר כל הפגמים של כל החטאים הם בבחינת העשרים ושתים אתון, שממשיך חס ושלום האותיות, שיש באותו הדבר שעובר עליו, למקום שממשיך להסטרא אחרא וכו', רחמנא לצלן, כי עקר החיות של כל הדברים הם האותיות שיש בהם, כידוע, ועל כן עקר התקון - על ידי הדבור בבחינת: קחו עמכם דברים ושובו אל השם, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה: אינו מבקש מכם אלא דברים, הינו שירבה לדבר דבורים קדושים של צעקות ותחנות ובקשות ושירות ותשבחות אליו יתברך, עד שיצטרפו ויתקנו כל האותיות לטוב, ובודאי הוא עצה גדולה וקלה, שהכל יכולין לקימה, כי יכולין לזכות לתשובה ולחיי העולם הבא על ידי הדבור לבד, אף על פי שאינו זוכה להתיגע ולטרח בעבודתו כמו הצדיקים והכשרים שהיו לפנינו, שיגעו וטרחו מאד מאד בתעניתים רבים ובסגופים קשים ועצומים מאד ואפלו אם, חס ושלום, עדין עובר עליו מה שעובר, אוף על פי כן אם לא יניח את עצמו לפל לעולם ויחזק את עצמו לדבר דבורים על כל פנים תמיד לפני השם יתברך בצעקות ותחנות ובקשות הרבה להשם יתברך, בודאי סוף כל סוף ישוב להשם יתברך אך הבעל דבר מתגבר על האדם למנעו למנעו גם מזה, והעקר על ידי טרדת הפרנסה, שעל ידי זה אינו עוסק בשלמות אפלו בעצה קלה הזאת לשוב להשם יתברך על ידי הדבור הקדוש על כן צריכין להזכיר את עצמו בכל פעם האמת, כי לא בכח יגבר איש, ואין הפרנסה נמשכת נמשכת על ידי יגיעתו וטרחו לבד, רק הכל בחסדי השם ובישועתו, והדאגות והטרדות אינם מועילים כלל לפרנסה, אדרבא, מזיקים הרבה לפרנסה, ועל כן אפלו הבעל מלאכה ועסק יכול למצא לנפשו כמה שעות ביום לעסק בהם באמירת תהלים והתבודדות וכו', ועל ידי זה ישוב בודאי להשם יתברך לחיי העולם הבא. (הלכות קריאת שמע, הלכה ה', אות יד):
The great virtue of the graves of the Tzaddikim — for there everyone can be repaired. Even one who is between two [forces of the] adversary, G-d forbid — the great Tzadik can extract him from there — when one comes to his holy grave and wishes to return in complete teshuvah. For the death of the great Tzadik is very high and elevated and exalted. And then specifically he intensifies with all his strength to complete what he needs to complete for the benefit of the souls of Israel. For the death of the Tzadik is the aspect of prayer in the aspect of judgment [b'ves din] — for the great ba'al ko'ach [master of power] prays — and the sitra achra swallows it. And the prayer — since it is very holy and came from a great ba'al ko'ach — the sitra achra does not have the power to swallow it entirely. Rather, on the contrary — the prayer stands in its throat [b'tzavoroh] — until the sitra achra is compelled through this to vomit and expel and return all the holinesses it has swallowed — including the very essence of its vitality.
## Segment 75
ו.
צריך כל אדם להשתדל מאד לבקש ולחפש אחר האבדות כל ימי חייו, כי זה כל האדם, שנברא רק בשביל זה - לבקש אחר אבדות, שהם בחינת ניצוצות הנפולין, שהם בחינת נאבדים ונדחים, שצריך כל אדם להשתדל מאד לבקש ולחפש אחריהם כל ימי חייו, ובפרט אם כבר חטא ופגם כפי מה שפגם, ובפרט פגם הברית, חס ושלום, שעל ידי זה חזר ואבד בעצמו אבדות הרבה, וצריך לחפש ולבקש מאד אחריהם, וכשיבקש ויחפש היטב, בודאי ימצא, כי: יגעתי ולא מצאתי - אל תאמין. וזה עקר התשובה על העוונות, כמו שכתוב: ושבת עד השם אלקיך וכו', אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך וכו', וכתיב: ובקשתם משם את השם אלקיך ומצאת וכו', כי צריכין לבקש ולחפש מאד אחר דרכי הקדושה, כי כל מה שהאדם רחוק מהשם יתברך, הוא מחמת האבדות הנ"ל, שעל ידי זה הוא הולך ותועה כשה אובד, ואינו יכול למצא דרך החיים, ועל כן צריך האדם להשתדל מאד כל ימיו לבקש ולחפש אחר אבדותיו, כי זה עקר התשובה כנ"ל ואם יבקש ויחפש היטב, בודאי ימצא כל מה שצריך לתקון נפשו, ואפלו בעת שאינו זוכה למצא עדין, אוף על פי כן על ידי כל יגיעה וחפוש כבר מצא הרבה, כי אין שום יגיעה ובקשה נאבד כלל, ובודאי מצא כבר הרבה על ידי כל דבור ודבור ועל ידי כל יגיעה וחפוש, כי לית רעותא טבא דאתאבד, ואפלו אם אינו רואה כלל מה שמצא,, ונדמה לו, שעדין לא מצא כלום ועדין הוא רחוק מהשם יתברך כמקדם, אוף על פי כן צריכין להאמין באמונה שלמה, שבודאי מצא הרבה על ידי היגיעה בעצמה, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה יגעתי ומצאתי - תאמין תאמין דיקא, אף על פי שעדין אין רואין מה שמצא. (הלכות ברכות הפרות, הלכה ה', אות א):
And this is the secret of the repairs and extractions that were done until now through the death of the ten martyrs [asarah harugei malchus] — as is brought in the sacred writings. And in truth the death of all the Tzaddikim is the aspect of mesiras nefesh [self-sacrifice] for the sanctification of G-d's Name. Especially the death of the Tzaddikim in the diaspora — where all of this is in the manner of the prayer in the aspect of judgment. For they surrender their body to be buried in the diaspora — where the dominion of the sitra achra resides. And it seems to the sitra achra that it is swallowing this holy body. But this holy body is a great ba'al ko'ach and stands in the sitra achra's throat — until it is compelled through this to vomit greatly from within itself and from its belly — until the Tzadik completes what he began. For even during his lifetime he engaged in this all his days and gave his soul for this. And after his passing, he does not stop engaging in this holy service — until everything is completed for the good as he wishes.
## Segment 76
ז.
עקר התשובה של כל אדם הוא, שישוב בכל פעם מהמחשבות רעות שנלכד בהם למחשבות קדושות בבחינת: יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבתיו וישב אל השם. וזה עקר התשובה, לשוב במחשבתו ממקום שהוא שם למחשבות קדושות, ואפלו אם נתעה במחשבתו כמו שנתעה, אוף על פי כן צריך שיאמין, שבכל מה שמנתק עצמו במחשבתו מרע לטוב הוא יקר בעיני השם, כי הוא ידע יצרנו וכו', ועקר היצר הרע הם המחשבות, כמבאר בפנים. (הלכות תפלת המנחה, הלכה ז', אות ב, צא):
And therefore there — upon his holy grave — every person can be repaired. Even the worst of the worst. If he merits to come there during his lifetime and to request and pray there for the repair of his soul. And this too is the matter of the ten Psalms chapters ordained to be said there — see the inner teachings.
## Segment 77
ח.
ענין מה שמבאר בזהר הקדוש, שעל פגם הברית אין מועיל תשובה, ואף על פי כן מבאר בספרים שגם על זה מועיל תשובה, אך עקר תשובתו, שישליך שכל עצמו לגמרי ויתחזק באמונה שלמה וכו'. (הלכות נדה, הלכה ב', אות יא):
Through meriting to support the Tzadik [financially] — through this it is easier to receive from him the illumination of his holy da'as. Until one can merit through this to eat himself also in great holiness and to receive the illumination of will at the time of eating. Also through this — [through this] — one can receive extra illumination from the remaining da'as [hashoras hada'as] left by the Tzadik — even after his passing.
## Segment 78
ט.
עקר כל הפגמים והחטאים, רחמנא לצלן, נמשכין מבחינת גזל, הינו ממה שהאדם דוחק את השעה, שזה בחינת גזל, כמבאר בפנים, כי אין היצר הרע מצוי אלא לשעתו, ואם יעמד בנסיון בשעה קלה, אזי אחר כך ממילא יתבטל וילך ממנו היצר הרע, על כן עקר תקון התשובה נמשך על ידי הצדיקים הגדולים, שאינם דוחקים את השעה כלל, אפלו בתפלתם, ומתפללים רק ברחמים ותחנונים. גם הצדיקים האלו אינם משתמשים עם המטה עז שלהם, כי אם בשביל להכניע הרע שבעדה, ועל ידי זה זוכין ישראל לתשובה. גם כי עקר ההתרחקות מתשובה הוא על ידי בני אדם המונעים, כי בני אדם הם לפעמים מונעים גדולים מאד יותר מהיצר הרע, הינו על ידי מחלקת והליצנות שלהם וכיוצא, כמבאר בפנים, ועל כן על ידי הצדיקי אמת, שממשיכין חדושי תורתם בשלמות כל התקונים, עד שעל ידי זה מקבלין כח להעניש את המונעים או להשתיק אותם על כל פנים, על ידי זה נמשך התעוררות התשובה בעולם. (הלכות גזלה, הלכה ה', אות יז):
Also one can receive through this [supporting the Tzadik] an abundant flow of blessing and great wealth.
## Segment 79
י.
יש שפגם וחטא כל כך, עד שהוא בבחינת גזל את הרבים, שהפגמים שלו נוגעים לכלל ישראל, חס ושלום, ואזי כל תקונו - לעסק בצרכי רבים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: גזל את הרבים - יעשה מהן צרכי רבים, ועקר צרכי רבים הוא לזכותם לתכלית הנצחי, והעקר להשתדל שיהיה לו חלק בהמשכת חדושי תורתם של הצדיקי אמת, שנמשכו בשלמות כל התקונים, עד שעל ידם עקר המשכת תקון התשובה לכל ישראל כנ"ל, וצריכים להשתדל מאד שיתפשטו בעולם, הן על ידי שיסיע בממונו להעוסקים בזה, הן בגופו, הן בשאר הבחינות, כי כל אחד יכול לזכות שיהיה לו חלק בזה, ועל ידי זה יזכה את הרבים בחינת צרכי רבים, וזהו עקר התקון לכל הפגמים שלו, שהם בחינת גוזל את הרבים כנ"ל. (שם, אות יח):
Through the journey and travel that each person makes from his place to the Tzadik — through this he elevates his place to the aspect of mekomo shel olam [the place of the world] — which is the Tzadik. And this is the aspect of what people journey and travel to the graves of the Tzaddikim — especially before Rosh Hashanah. For in the place where the Tzadik lies — that is the place of his rest — in the aspect of: "they will come to peace; they will rest upon their resting places" [Isaiah 57:2]. And the essential rest of the Tzadik is when he is bound and encompassed in the aspect of the Throne of Glory — the aspect of mekomo shel olam — where the essential rest and the inheritance reside — in the aspect of: "And a glorious throne shall He cause them to inherit, etc." [I Samuel 2:8]. And therefore there — in the place of the Tzadik's resting — every person merits that he will be judged mercifully from Above — and be judged to the scale of merit — through the aspect of mekomo shel olam.
## Segment 80
יא.
מה שמובא בזהר הקדוש, שעל פגם הברית אין מועיל תשובה, אך אוף על פי כן על ידי אמונת חכמים בשלמות יוכל להתקן גם עון זה בכח התורה הקדושה, שממשכת המתקה מבחינת חכמה עלאה. (הלכות פריה ורביה, הלכה א, אות י):
Every time one weeps over the passing of the Tzadik and searches and seeks after him as is proper — then one draws out his holiness through the son or the disciple who fills the place of his father and master. For this is a great principle: the Tzadik does not depart from the world until another is born in his place. As our Sages of blessed memory said [on the verse]: "The sun also rises and the sun also sets, etc." [Ecclesiastes 1:5]. But one must seek and search after this very much — [very much] — especially in these generations.
## Segment 81
ערך תמימות
And therefore even though one must weep and mourn greatly over the passing of the Tzadik — even so, one must be very careful not to stumble through this and say that the Tzadik has already died and there is no more hope, G-d forbid, and that no successor or remnant of him remains in the world. For this is a very great blemish. For certainly the Tzadik has not died — and certainly the remnant [hashoras] of his holiness remains with his sons and his disciples. Only one must search and seek after this very — [very] — greatly. And through every search and seeking, one certainly finds the holiness of his remnant with his sons and disciples. Which is the aspect of: "There Aaron died, and Elazar his son served as priest in his place" [Deuteronomy 10:6] — as explained in the inner teachings.
## Segment 82
א.
כשרואה אדם, שיש לו עקמימות בלבו, בפרט כשיש לו, חס ושלום, עקמימות הרבה בלבו, אזי הוא צריך לשום עצמו כבהמה ולסלק דעתו לגמרי כאלו אין לו שום דעת כלל ולסמך רק על אמונה וילך רק בתמימות ובפשיטות לבד, ואזי זוכה אחר כך לדעת גדול מאד בחינת מחין של תפלין. (הלכות תפלין, הלכה ד', אות ו):
It is the way of many people to say after the passing of the Tzadik, G-d forbid: "Now we have nothing left at all, G-d forbid." And even though from one side they speak some truth — for certainly there has not remained literally a Tzadik exactly like him. As our Sages of blessed memory said: "The face of Moshe is like the face of the sun; the face of Yehoshua is like the face of the moon. Woe for that shame, etc." — even so, even so, it is forbidden to remain, G-d forbid, with this and to say that therefore all hope is lost, G-d forbid. For the opposite is the case — for G-d will never abandon His people. And "Your dominion is in every generation" [Psalms 145:13]. Therefore one must believe that even though one must certainly pine very greatly after the true Tzadik in the aspect of Moshe — even so, one must conclude with words of comfort — to comfort and gladden oneself in his remnant: that is, the holy innovations of Torah that remain from him through his books and his disciples. For from a truly righteous Tzadik, certainly a good remnant remains forever. Only one must search and seek much as above.
## Segment 83
ב.
כל העקמימות שיש בלב הרבה בני אדם, שאומרים, שאינם יכולים לעסק בעבודת השם מחמת חסרון פרנסה ושאר יסורין ומניעות, חס ושלום, כל זה נמשך מבחינת המבוכה של הקושיא של צדיק ורע לו רשע וטוב לו, שזאת המבוכה מבלבל הרבה בני אדם, ואפלו מי שאינו נכנס כלל במחשבתו בקושיא זאת, אוף על פי כן כל כל הדבורים הנ"ל, הכל נמשך ונשתלשל משם, ועקר התקון לזה הוא רק תמימות ופשיטות, להשליך כל החכמות ולבלי להרהר אחריו יתברך כלל ולידע ולהאמין ולהאמין כי ישרים דרכי השם ולהתגבר בכל מה שעובר עליו לחטף בכל יום איזה טוב כל מה שיוכל, כי לית יום דלית בה טוב, ולא יהרהר על משפטיו יתברך כלל, שזה עקר האמונה - להאמין שהכל מהשם יתברך ואין להרהר אחריו כלל, כי צדיק וישר הוא, ובזה בעצמו ממתיקין הדינים וזוכין להתקרב להתקרב להשם יתברך דיקא על ידי כל זה שעובר עליו. (הלכות ראש חדש, הלכה ו', אות יב):
Certainly G-d can sustain the poor and give them all good directly. But the essential commandment of tzedakah is because the money is already in the wealthy person's hand — and it is in his power to do with it as he wishes. And he overpowers [his inclination] through his free will and gives from his own pocket to tzedakah. This is very precious before G-d. For through this he draws chassadim [kindnesses] into the world. And this is His blessed will — that the human being who has free will draw [kindnesses] into the world through the tzedakah he gives to the poor of his own free will. And in all of this we see the greatness of the power of free will.
## Segment 84
ג.
צריך כל אחד להסתכל בנפשו, שלא יצא מדרכי התמימות באמת, ולחפש דרכיו בכל עת, ולשמר נפשו מאד, שלא יטה אותו הבעל דבר מן האמת, חס ושלום, על ידי חכמות של הבל, המצויים עתה בעוונותינו הרבים, ושלא יהפך לו אמת לשקר ועברה למצוה, חס ושלום, כי זה גרוע מן הכל, חס ושלום, ויזכר את עצמו בכל עת איך שאינו נקי בענין תאות משגל, ועל ידי זה כלי כלי המחין שלו אינם בשלמות, ואפלו אם הוא מוחזק ומפורסם ללמדן גדול וחסיד, אוף על פי כן מאחר שיודע בנפשו, שאינו נקי וזך בענין זה בשלמות כראוי, וממילא תפיסת המחין שלו אינם בשלמות, על כן תכף כשרוצה הבעל דבר להטותו מדרך התמימות האמתי אפלו נקודה בעלמא, ואף על פי שנדמה לו שעל פי התורה מגיע כך, צריך לירא לנפשו ולחשב אולי אולי טועה הוא בדבר ומחשבה זו וסברא זאת נמשך אצלו מבחינת: לא זכה - נעשית לו סם מות, רחמנא לצלן, שנאמר על מי שלא זכה עדין לשלמות כלי המחין על ידי תקון הברית בשלמות, על כן הוא הוא צריך לזהר ביותר שלא להטעות את עצמו ושלא להפך דברי אלקים חיים, חס ושלום, וביותר ויותר צריך לזהר בענין זה לענין מחלקת, כאשר כבר ראינו כמה נפשות שירדו חיים שאולה, רחמנא לצלן, על ידי שהרבו במחלקת על הכשרים מחמת טעות דעתם ושנדמה להם כאלו כונתם לשם שמים, וכמבאר בפנים. וגם לענין עצמו לבד בעבודת השם, צריכין גם כן לצעק ולזעק הרבה להשם יתברך, שיוליכהו בדרך הישר והאמת תמיד, אולי יזכה להתקרב להשם יתברך כראוי, וכאשר צעק דוד המלך הרבה על זה, כמבאר בפנים, כי צריכין לזכות גדול וישועה גדולה ורחמים גדולים והשתדלות ויגיעה גדולה כל ימי חייו, שיזכה לפלס דרכיו באמת בכל עת ולילך בדרך הקדש באמת לאמתו ולא יטה לימין ולשמאל ולא יטעה את עצמו באיזה דבר, חס ושלום, על ידי שאין הכלים של המחין שלו שלמים כראוי, אבל על כל פנים כששומר את עצמו שלא יהיה נוטה על כל פנים מדרכי התמימות, אזי הוא בטוח על כל פנים ממכשול גמור, חס ושלום, כי הולך בתם ילך בטח. (הלכות יין נסך, הלכה ד', אות יג, טז, יז):
The repair of all wayfarers — physically and spiritually — is through tzedakah. For the essential knowledge of the truly straight path in its true truth — it is impossible to instruct explicitly, but only through a hint — in the aspect of: "I will instruct you and show you the way you should go — I will counsel you with My eye upon you" [Psalms 32:8]. For it is impossible to explain all the confusions and errors that arise in traveling the paths — even in the physical. How much more so in the matter of spiritual paths and trails in the service of G-d — where it is certainly impossible to explain and specify for each and every person the straight path at every day and every time, as to where to turn to rescue his soul from what needs to be rescued — except through a hint. That a hint is given to a person at every time: "in this way go." And all of this is repaired through tzedakah — in the aspect of: "the righteousness of the wholesome straightens his way" [Proverbs 11:5]. For through tzedakah one merits to walk in the straight path — physically and spiritually.
## Segment 85
ד.
כל מי שמרגיש בעצמו, שאינו קדוש כראוי, צריך להכניע ולבטל עצמו נגד השם יתברך ולא ירצה לילך בגדולות ובנפלאות ממנו להמשיך על עצמו בחינת רוח הקדש, רוח נבואה, מאחר שיודע שרחוק מזה, ואם ירצה להמשיך על עצמו בחינת מראות וחזיונות, יוכל לקלקל יותר ויותר, כאשר נכשלו בזה רבים מאד, רק צריך שילך בתמימות ולבקש מהשם יתברך, שיהיה בעזרו לצאת מפחיתותו ויזכה לקדש את עצמו כראוי, ואז - אם יזכה ויהיה ראוי לזה לקבל רוח הקדש, דרך הקדושה, בשלמות - השם הטוב יעשה עמו כרצונו. (הלכות חדש, הלכה ד', אות ח):
The virtue of the commandment of tzedakah is without measure — and all the Torah and all the repair of the worlds depends upon this. For everything was created for His honor — and all His honor is revealed through tzedakah. Through which [the world] becomes a vessel to receive the flow of the supernal delight [no'am ha'elyon] — through which birth [holadah] occurs and His honor is revealed. As explained in the inner teachings. And therefore tzedakah is equivalent to the entire Torah — as our Sages of blessed memory said.
## Segment 86
ה.
באמת אין לך אדם שאין לו שעה, אך הרבה אובדים השעה שלהם, שהיה יכול להצליח בה בגשמיות וברוחניות, על ידי חכמתם של הבל, על ידי שדוחקים את השעה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: כל הדוחק את השעה, השעה דוחקתו, כי השם יתברך מקים: עם גבר תמים תתמם ועם עקש תתפתל, ומאחר שהוא עקש ורוצה שימלא לו השם יתברך תכף חפצו, וכשאין לו מה שחפץ הוא אומר, שאי אפשר בזה האפן לעבד את השם יתברך נמצא, שהוא עקש ומהרהר אחר מדותיו יתברך, ואז גם השם יתברך מתפתל עמו והשעה דוחקתו אבל ההולך בתמימות ומאמין באמת כי בודאי צדיק וישר השם, ומה שסובל יסורין ודחקות - הכל לטובה, כי עדין לא הגיעה השעה שלו, ומקים: טוב ויחיל ודומם לתשועת השם, כי לפעמים אין השם יתברך נותן להאדם צרכי ישועתו תכף, עד שירבה בתפלה על זה, כי השם יתברך מתאוה לתפלתן של ישראל], וגם בתפלה אסור לדחק את השעה, כמבאר במקום אחר, ולפעמים הישועה מתעכבת עוד מטעמים אחרים, על כן צריכין לילך רק בתמימות ולהאמין בישר משפטיו יתברך ולהרבות בתפלה תמיד על כל דבר, ואז בודאי השעה עומדת לו, כי בודאי תגיע השעה של ישועתו. וכן מבאר בדברי חכמינו זכרונם לברכה: כל המתמים עצמו, שעה עומדת לו וכו'. (הלכות נזיקין, הלכה ה', אות טו):
But one must give much tzedakah — and request from G-d that he merit to fulfill the commandment of tzedakah as is proper: that he give the tzedakah with a full heart for the sake of His Name, truly. And that G-d send him worthy poor people through whom to merit. For the essential repair of tzedakah is that through it His honor should be magnified as above. And therefore one must intend in his charity only for the honor of G-d — not for his own honor, G-d forbid. Not as is found with many people who give tzedakah only to those who have dominion and prestige in the world — and therefore the tzedakah is also for their honor. And upon the worthy and upright poor who engage in Torah and the service of G-d in truth — they pay no attention to them at all and avert their eyes from them. It is thus found that the tzedakah they give is only for their own honor.
## Segment 87
ו.
מי שהולך בתמימות, הוא עקר הבן החביב להשם יתברך, כמבאר בפנים, ומי שהולך אחר החכמות והערמימיות של הבל, שהם כמו בחינת נחושים ממש, רחמנא לצלן, הוא בחינת עקש ופתלתל, והשם יתברך מקים עמו: עם עקש תתפתל, והוא בחינת בעל מום, שהוא ההפך מתמימות, שהוא לשון שלמות. (שם, אות טז):
And even though certainly even in such tzedakah there are good points — but through tzedakah such as this, the aforementioned vessel is not made in perfection to receive through it the flow of the supernal delight in perfection. And therefore the essential repair of tzedakah is that it should be in the aspect of a minchah [meal-offering] — which is the sacrifice of the poor person, whose giving is small. And therefore he does not take pride in it — rather, his intention in his offering is only toward Heaven alone. Likewise the wealthy person — even though he gives much to tzedakah — far be it from him to be boastful in the aspect of tzedakah and to intend in it for his own honor. Rather, even though he gives much to tzedakah — even so, in his own eyes he should be like a poor person. For in truth before Him, blessed be He, all are poor — as it is written: "Who can precede Me and I will pay him?" [Job 41:3]. For everything is only from Him, blessed be He. As it is written: "For everything is Yours and from Your hand we have given You" [I Chronicles 29:14]. And therefore King David, peace be upon him, at the time he gave much wealth for the donation toward the Temple said: "And now I have prepared with my poverty, etc." [I Chronicles 29:14] — for he considered all his giving as poverty. And such tzedakah is very precious — for it is the aspect of the minchas ani [offering of the poor] — which is very beloved because his intention is only toward Heaven with no self-glorification whatsoever. And therefore such tzedakah is called by the name minchah — in the aspect of: "those who offer a minchah in righteousness" [Malachi 3:3].
## Segment 88
ז.
עקר מה שהשם יתברך מתפאר עם ישראל נגד כל האומות הוא על ידי דרכי התמימות שלהם האמתיים, וזה בחינת: ששים המה מלכות וכו', אחת היא יונתי תמתי - תמתי דיקא, בחינת תמימות. (שם, אות כב):
One must give more tzedakah on the Festivals — in order to subdue the forehead [metzach] of the serpent and to reveal the forehead of will [metzach haratzon]. Through which one merits to hear the voice of the herald of Yom Tov — which calls out and reveals the will. Through which one merits the joy of Yom Tov. And this is what our Sages of blessed memory said regarding Yom Tov: "If you gladden Mine — I will gladden yours." For through this one merits the joy of Yom Tov.
## Segment 89
תם ונשלם. שבח לאל בורא עולם:
Through tzedakah one appeases the burning heat of the heart that blazes toward the desire for sexual union and the desire for money — both of which depend upon one another, as explained in the inner teachings.
## Segment 90
סליק ספר עצות ישרות בעזרת רוכב שמים ומסדר המערכות:
Every single person of Israel — in the inner depth of his soul — yearns and burns very greatly for G-d. Because in the inner depth he gazes at all times toward the purpose [tachlis] — which is the light of the Infinite [ohr ha'ain sof] — from which his root derives. And he wishes to cleave and be encompassed there. But since this aspect is in the aspect of ratzo v'shov [advance and retreat] — and when he is in the aspect of shov [retreat], then the vessels of the expanded consciousness [kailim d'hamoi'ach] — which are the aspect of the garments — are unable to receive the light of the shining from there. And then most often the light of the impression [reshimah] of the nullification [bitul] is forgotten from him. And through the commandment of tzitzis — the garments are repaired. Which are the aspect of — [the aspect of] — the vessels of the expanded consciousness. So that they can receive the light of the shining of the impression from the nullification — from which is the root of all Torah. And this is the aspect of: "And you shall see it, etc." [Numbers 15:39] — whose essential [reference] is to the techeiles [blue dye] in the tzitzis. That is, one must look and gaze greatly upon the purpose [tachlis] — which is the aspect of techeiles — as explained in the inner teachings. And this: "and you shall not go astray after your hearts and after your eyes" — that he should close his eyes from the sight of this world entirely and direct his vision and his gaze only toward the purpose alone. "So that you shall remember and do all My commandments" [Numbers 15:40]. For through the commandment of tzitzis one merits to well remember the light of the impression aforementioned — from which flows the totality of Torah and commandments.
## Segment 91
עצות ישרות
Tzitzis is a great protection from the kelipos [husks] and the sitra achra — because within them is bound the light of the aforementioned holy impression.
## Segment 92
ט"ל
In everything that passes over a person — however things may be — if he strengthens himself in will [ratzon]: that even when he does not merit to bring forth from potential to actuality the holy matter he wishes to do, or the level in the service of G-d he wishes to attain — even so, his heart yearns and hopes always in all his inward parts and all his inner limbs to complete and do His blessed will — in the aspect of: "My innermost being — I hope" [Lamentations 1:20] — through this G-d has compassion upon him and shows him the path of truth to direct his blessed will. Until he merits to compose holy books — to explain paths and counsels as to how to do His blessed will, and to nullify all the doubts that other people have in the matter of the service of G-d and the doing of His blessed will. Which is the aspect of all the doubtful laws in the Torah. And the essential [purpose] is to compose holy books that bring to action and the fulfillment of the Torah.
In our long exile — through which what passes over us in the general and the particular passes: afflictions upon afflictions of many different kinds — so that it is almost hopeless, G-d forbid — therefore we now have no vitality whatsoever except the hope and the anticipation and the strong will toward Him, blessed be He. Which is the aspect of the illumination of will [horas haratzon]. In the aspect of: "Why do you rouse and why do you awaken the love until it pleases" [Song of Songs 2:7]. For even though it already seems to the sitra achra that it has accomplished much and nullified us from many holinesses — in the general and in the particular — through the destruction of the Temple and through the exile, etc. — even so, it has accomplished nothing. For our desire and will and longing are still very strong and powerful toward Him, blessed be He. And since the holy will is very strong — then certainly all the enticements and temptations and confusions and obstacles will not avail — for they will all be nullified because of the strength of the will.
And this is the aspect of the commandment of challah — which our Sages of blessed memory ordained even in the diaspora — so that the Torah of challah should not be nullified. For the essential illumination of the holy will is received at the time of eating. For through the commandment of challah the eating is repaired — so that one merits to receive through it the illumination of will. And therefore it is called challah — from the language of anticipation [tocheiles] and hoping — and hoping — [kivui] — which is the aspect of will and longing. And only this remains for us in our long exile. And therefore challah has no Scriptural measure [ain lah shi'ur min haTorah] — for the illumination of will is in the aspect of without measure. And therefore through this specifically one can always strengthen himself and conquer all the milchemes mitzvah [obligatory battles] — that one must fight in this world with the yetzer hara and its forces. They intensify greatly from all sides and wish to cause the person to fall even from the holy will. And therefore one must strengthen himself greatly in this — and not despair of himself in any manner whatsoever. And to be a strong man — to overpower at the very least — on every side — [on every side] — with holy good wills. Through which comes the essential victory of the battle. For this endures forever — however things may be. For it is a matter without measure. And each person — according to how he is — can strengthen himself in this always in whatever passes over him. For however things may be — even so, his will is very strong toward Him, blessed be He.
## Segment 93
ספר עצות ישרות
All the damagers of the world, G-d protect us — the essential nourishment they draw from is from evil longings and vanities. From which are made evil souls — which are those very damagers, G-d protect us. For they damage physically and spiritually — for they go and arouse people toward evil, G-d forbid. From which come all the damages, G-d protect us. And therefore the essential subduing and nullification [of these damagers] is through the Tzaddikim and the upright — who have good longings, which are the aspect of good souls. Which stir the world toward good. They are the ones who subdue and nullify all the damagers of the world — in the aspect of: "You shall tread upon the lion and the serpent, etc." [Psalms 91:13]. "Because he cleaves to Me, I will deliver him" [Psalms 91:14].
## Segment 94
הקדמה
One must guard himself greatly — not to speak any evil word of evil longings and evil wills, G-d forbid, that come upon his heart. Rather, one should reverse the matter and train himself to speak always from his mouth good holy longings. Through which good effects are made in the world — and through this all the blessings and flows are drawn. And good souls are made — which go and circulate in the world and arouse the entire world toward G-d and His Torah.
## Segment 95
ספר עצות ישרות מסודר על פי אלף בית מעט הכמות ורב האיכות. והמה אמרות טהורות. ודרך ישר לאדם יורות. להלך בהם לדורי דורות. אשר מכל דבר תבל היה נבדל. מפי הנשר הגדול. הלוא הוא הרב הקדוש, צדיק יסוד עולם, בוצינא קדישא איש אלקים מורנו ורבנו הרב רבי נתן זכר צדיק וקדוש לברכה. והוא היה תלמיד מובהק של מורנו הרב רבי נחמן זכר צדיק וקדוש לברכה, מברסלב. אשר השאיר השאיר אחריו ברכה על כל ארבעה חלקי שולחן ערוך, וקראם בשם לקוטי הלכות. ועתה האיר ה' את רוחי ולקטתי לקוטי בתר לקוטי מעט גרגרי חכמה ותבונה מספרי לקוטי הלכות הנ"ל ומספרי לקוטי מוהר"ן. להיותם לאחיזה ביד כל אדם, להיות להם לסולם לעלות במרומי מעלה במדרגות המדות הקדושות ועבודת השם:
יסוד התשובה ומעלות ההתחזקות למלט נפשו משחת הוא לא בצומות וסיגופים, אלא לחזק באלו שלשה דברים: אהבת השם ואהבת ישראל ואהבת התורה, כמו שמבאר בספר "בוצינא דנהורא", שפעם אחת שאלו להבעל שם טוב, זכרונו לברכה, מהו עקר העבודה הלא אנו יודעים ואבותינו ספרו לנו, שבימים הקדמונים היו אנשי מעשה מתענין משבת לשבת, ואתם בטלתם את הדבר הזה, שאמרתם, שכל אדם שהוא מתענה עתיד לתן את הדין, שנקרא חוטא, שמענה את נפשו על כן הגידו נא לנו מה עקר העבודה. והשיב להם הבעל שם טוב, זכרונו לברכה: אני באתי לעולם הזה להראות דרך אחר, שיראה אדם להמשיך על עצמו שלשה דברים הללו, הינו:
אהבת השם ואהבת ישראל ואהבת התורה, ואין צריך לעשות סגופים, עין שם עוד מענין זה:
וכבר ידוע ומפורסם מקצה העולם ועד קצהו גדל קדושת אדוננו מורנו ורבנו, אור האורות וכו', הרב רבי נחמן, זכר צדיק לברכה, בעל המחבר הספרים הקדושים לקוטי מוהר"ן ושאר ספרים קדושים ונוראים מאד, ונראה לכל המעין בספריו הקדושים גדל עמקות עצותיו באהבת השם וכו'. והנה ביותר מכל תלמידיו הקדושים סמך ידיו על תלמידו הקדוש, הרב הצדיק רבי נתן, זכר צדיק לברכה, בעל המחבר הספרים הקדושים לקוטי הלכות ושאר ספרים קדושים. ועתה, בעקבא דמשיחא, שנתפשט החשכות הנורא מאד מאד, רחמנא לצלן, הן באמונת השם, הן באמונת הצדיקים, אשר גם נביאינו הראשונים, זכרונם לברכה, ראו כן תמהו, איך יוכלו בני ישראל הקדושים להתחזק ביראת השם בתוך החשכות הנורא הזה, כמצינו בכמה מקומות, ומבאר בזהר הקדוש וזה לשונו: רבי שמעון זקף ידו ובכה ואמר: וי מאן דיזדמן בההוא זמנא, וזכאה חולקא מאן דיזדמן וישתכח בההוא זמנא. וי מאן דיזדמן בההוא זמנא בגין דכד ייתי קודשא בריך הוא לפקדא לאילתא, יסתכל מאן אנון דקימין בהדה, בכל אנון דמשתכחין עמה, בכל עובדוי דכל חד וחד, ולא ישתכח זכאי, דכתיב: ואביט ואין עוזר, וכמה עקתין על עקתין לישראל. זכאה מאן דיזדמן וישתכח בההוא זמנא, בגין דההוא דיתקים בההוא זמנא בהמנותא, יזכה לההוא נהירו דחדוה דמלכא וכו', עין שם. וגם מבאר בדברי חכמינו זכרונם לברכה, במסכת סוטה: רבי אליעזר הגדול אומר: מיום שחרב בית חמדתנו שרי חכימיא למהוי כספריא וכו', חוצפא יסגי ויקר יאמיר וכו', וחכמת סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת, נערים ילבינו זקנים, גדולים יעמדו מפני הקטנים וכו', עין שם. ברוך השם, אשר הקדים רפואה למכתנו, ושלח לנו מושיע, נחל נובע, הוא אדוננו מורנו ורבנו הקדוש, זכר צדיק וקדוש לברכה, אשר הוא ותלמידו הקדוש, זכר צדיק וקדוש לברכה, הודיעו לנו רב רחמנותו של הקדוש ברוך הוא עלינו עד אין חקר, אך דבריהם הקדושים והתחזקויותם העצומים מפוזרים בהתורות הקדושים, שבספרי ה"לקוטי מוהר"ן" ובספרי ה"לקוטי הלכות", וראה ראיתי, אשר עתה בתקף הגלות והחשכות, בעקבא דמשיחא, יש רבים מאחינו בני ישראל, שמשתוקקים מאד לעבודת השם, אך נדמה להם, כי אין להם תקוה, חס ושלום. לזאת באתי, אנכי הצעיר, ולקטתי וקבצתי דברי ההתחזקות, שנדפסו בספרים הקדושים "לקוטי מוהר"ן" ובספרי "לקוטי הלכות" ומספר "לקוטי עצות החדש", שחבר הרב הקדוש מטשערין, זכר צדיק לברכה, ועוד משאר ספרים הקדושים, להדפיסם בכרך הקטן הזה, למען יוכל כל איש לרוות נפשו הצמאה, וידע, אשר עדין לא אבדה תקותו, חלילה:
וקראתי שם הספר עצות ישרות, והמה עצות נכונות בדרכי השם, והתחזקות נפלאה להמשיך על עצמו שלשת הדברים הנ"ל, ולהתעורר בהם לראות, שאין שום יאוש בעולם, ואפלו אם נפל כמו שנפל, רחמנא לצלן, אוף על פי כן השם אתו, כמובא ב"לקוטי הלכות", הלכות נטילת ידים, הלכה ו', אות פב. ורשמתי אצל כל אות ואות שבחבר הזה מקור מוצאו, ואם ירצה המעין לעין, יעין שם ויבין הענין בשלמות יותר. וסדרתי אותם על פי אלף בית. ונזכה לקימו באמת, עד שנזכה לשוב בתשובה שלמה, לעשות רצון השם בלב שלם אמן, כן יהי רצון:
One who has complete faith in G-d — certainly he is fitting to always rejoice in G-d. And this matter is impossible to explain in writing — for it is for each person according to what he measures in his own heart. And likewise to rejoice in the joy of the commandments — in the aspect of: "The precepts of G-d are upright, gladdening the heart" [Psalms 19:9]. For certainly there is no joy in the world like this joy. For this every person can understand: that in this world there is no joy whatsoever. For "what advantage has a person, etc.?" [Ecclesiastes 1:3] — "and his days are like a passing shadow" [Psalms 144:4] — and "in the end of joy is sorrow" [Proverbs 14:13].
## Segment 96
אמת ואמונה
And therefore in truth the philosophers and the heretics, G-d protect us, have no true joy whatsoever — and all their days are full of sadness and sorrow and sighing. For since they deny His holy Torah and the doing of His blessed commandments — and fabricate from their hearts reasons of vanity and foolishness about the doing of the commandments, as if they are merely conventional [nimmusiyos], G-d forbid — if so, from where will they receive vitality and joy? And therefore the essential accusation and provocation of the sitra achra that provokes against Israel — the essential [one] is in the joy of the commandments. For regarding the body of the commandment — they can say that it is conventional, G-d forbid, like the conventions of — [the conventions of] — the nations, G-d forbid. But when they see that Israel rejoices so greatly in the doing of the commandments and gives their lives for them — for this they are very envious and provoke us greatly. And therefore the essential subduing of the sitra achra is specifically through the doing of the commandment with joy.
## Segment 97
א.
עקר הגשר לעבר עליו בזה העולם, הוא אמת, כי האדם צריך לעבר בזה העולם על גשר צר, והעקר שלא יתפחד כלל. ולזכות לזה, לעבר ע הגשר צר של זה העולם, הוא על ידי אמת, כמו שאומרין העולם, שעם אמת יכולין לעבר את כל העולם, כי עקר הוא אמת, שעל זה עומד כל העולם ומלואו, וכל הבלבולים והמניעות שיש להאדם מעבודת השם, שהעקר הוא מניעת המח, עקר העצה לעבר עליהם, הוא אמת, שהוא מורה דרך להאדם לעבר על הכל בחינת: שלח אורך ואמתך, המה ינחוני, וכמו שכתוב: אהלך באמתך, כי האמת הוא הגשר דקדושה, שעל ידו עוברים בתוך כל המים השוטפים ונצול מכולם, שזה בחינת קריעת ים סוף, שהלכו ביבשה בתוך הים בזכות יעקב, שהוא בחינת אמת, וזה שפרש רש"י על פסוק: ויעבר את מעבר יבק: עשה עצמו כגשר, כי יעקב הוא בחינת אמת, שהוא הגשר לעבר עליו בשלום. (הלכות תפלין, הלכה ה', אות מא):
This world is full of anger and pain and sorrow and sighing. And all our vitality and our endurance is only through the aspect of Shabbos — which is the World to Come. For this is our entire purpose. For certainly G-d did not create man with such wondrous and awesome wisdom for the purpose of enduring such toil and anger in this world. For the intention of G-d is certainly only for the good — and all of the creation was for the purpose of revealing His compassion and His goodness. But the essential creation of man is only for the sake of the purpose [tachlis] — which is the aspect of Shabbos. And this is all the consolation for all the afflictions and sorrows a person endures in this world. And therefore one must strengthen oneself greatly at all times to draw joy upon oneself. And the essential [way] is: through gazing at the end — which is the purpose of the World to Come. For then everything will be transformed for good. For even the least of Israel and the worst of the worst — beyond measure is all the pleasantness of the wondrous good that he will merit — [that he will merit] — then. And through this one can also gladden himself now through whatever passes over him — until he merits through this to emerge from his exile from the palaces of substitution — and to merit all good.
## Segment 98
ב.
מי שכונתו אל האמת, וחוגר עצמו למלחמה בשביל האמת הוא מנצח תמיד, כי כל מה שעושה איזה עובדא לצרך מלחמת מצוה זאת, הוא מנצח בזה מיד, מאחר שכונתו לשמים באמת על כן אף אם אינו זוכה לנצח המלחמה בשלמות, אוף על פי כן בזה בעצמו שאוחז הכלי מלחמה בידו ללחם נגד שונאי השם, שהם היצר הרע וחילותיו וכו', בזה בעצמו הוא נקרא כבר מנצח, כי כל עובדא ותנועה קלה, שהאדם מתגבר בשביל לעשות רצונו יתברך שמו, הוא יקר מאד בעיני השם יתברך, ותכף הוא מנצח הרבה, נצחון אמתי ונצחי, כי רק זה עקר הנצחון האמתי, כי זה הנצחון ישאר קים לנצח, כי לית רעותא טבא דאתאבד, וזה מרומז בזהר הקדוש בענין הארבעה מינים שבלולב, שאמר שם: מאן נצח מאן דאחד מאני קרבא בידוי, כי תכף כשאוחזין הכלי מלחמה ללחם עם המונעים אותו מנקודת האמת, בזה בעצמו כבר נצח הרבה כנ"ל. (הלכות ברכת הראיה, הלכה ה', אות ט, יט):
One whose heart is whole with G-d — and whose faith is strong — and who believes that everything is through His blessed will — he is in joy always. And has no worry or fear at all from any matter in the world. In the aspect of: "Do not fear a sudden terror, etc." [Proverbs 3:25]. For since everything is only through His blessed will — he has nothing to fear from any matter. For who can do to him anything great or anything small without His blessed will? As it is written: "G-d is for me, I will not fear, etc." [Psalms 118:6]. And therefore he is always in joy. And even if sometimes some sufferings come upon him, G-d forbid — even so, since he knows that everything is through His blessed will alone — he can always gladden himself. For the intention of G-d in bringing upon him the sufferings is certainly only for the good: whether to remind him to return in teshuvah — [in teshuvah] — or to scour his sins. And if so — all the sufferings, G-d forbid, are great goodnesses. And therefore he can always gladden himself — for he knows that G-d is full of compassion, and His blessed intention is certainly for the good. And "He will not contend forever, etc." [Psalms 103:9]. And certainly G-d will return and have compassion upon him and improve his end — and the sufferings will be transformed for him into very great goodness for all eternity and for everlasting ever. And therefore he is always in joy.
## Segment 99
ג.
לפעמים יכול האדם לפל, חס ושלום, על ידי האמת דיקא, כי יודע בנפשו, שבאמת קלקל ופגם הרבה, וגם עתה הוא כמו שהוא, ועל כן מסיתו הבעל דבר לדחותו לגמרי, חס ושלום, על ידי האמת שלו, כמורגל זאת בפי כמה אנשים, והרבה יצאו מעולמם לגמרי על ידי האמת הזה אבל כבר גלו לנו הצדיקי אמת, שהאמת לאמתו אינו כן, כי צריך כל אדם להתחזק עצמו בהשם יתברך תמיד ולקים בחינת: אם אסק שמים שם אתה, ואציעה שאול הנך, שאפלו בשאול תחתיות, חס ושלום, ידע ויאמין, שהוא סמוך עדין להשם יתברך, ואין שום יאוש בעולם, ויכולין לשוב גם משם ולהתקרב להשם יתברך באמת, כי בודאי צריכין לשמר את עצמו מן החטא, ואפלו מפגם כל שהוא, אבל אוף על פי כן, אפלו אם נכשל כמו שנכשל, אפלו אלפים ורבבות פעמים, חס ושלום, אוף על פי כן בכל עת ורגע חסדי השם לא תמנו, ויכולין לקרב עצמו להשם יתברך בכל עת ומכל מקום שהוא, כי לגדולתו יתברך אין חקר, ועל ידי תשובה וצעקה ותפלה ותחנונים הרבה יכול להתהפך הכל לטובה בחינת "עוונות נתהפכין לזכויות", וזהו עקר האמת לאמתו וכן כל המחלקת על צדיקי אמת, הן המחלקת מחסידים וכשרים, בפרט של המחקרים הנוטים לדרכי הכפירות, רחמנא לצלן, הכל הוא על ידי האמת המבודה שלהם, כי האמת נעשה עדרים עדרים, וכל אחד אומר שאצלו הוא האמת, ועל כן ברב ספרי המחקרים צועקין רק על האמת אוי להם ולהאמת המזויף שלהם, שהוא תכלית השקר והכפירות, רחמנא לצלן. נמצא מבאר, שהאמת בעצמו צריך שמירה מעולה, שלא יטעה, חס ושלום, על ידי על ידי האמת, וזה בחינת השומר אמת לעולם, וזה בחינת: חותם בתוך חותם, כי עקר החותם הוא אמת בחינת "חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת", רק החותם בעצמו צריך עוד חותם, כי האמת בעצמו צריך שמירה גדולה כנ"ל, וזה עקר שלמות התשובה, שהוא בבחינת "בקי בעיל בקי בנפק", בחינת: אם אסק שמים וכו', ואציעה שאול וכו', כמבאר במקום אחר, שזה בחינת שני החותמות הנ"ל, כי בודאי צריכין לחתם את עצמו ולילך בדרך האמת כסדר, לבלי לנטות ימין ושמאל, רק אדרבא, ילך מדרגא לדרגא בעבודתו יתברך, עד שיזכה בכל פעם להשגה יתרה, שזה בחינת תשובה על תשובה, אך כל זה האמת הוא עדין רק בחינת חותם הראשון, כי באם, חס ושלום, יעבר עליו איזה ירידה, חס ושלום שזה בחינת ונפק, אזי יוכל לפל לגמרי על ידי זה האמת, כי לא די, שלא זכה לעלות ביותר לכנס לפנימיות הקדושה ביותר, אף גם שירד ונפל ויצא חוץ לקדושה, חס ושלום, על כן צריך החותם הזה עוד חותם, שזה בחינת האמת לאמתו של בחינת בקי בנפק הנ"ל, ולקים ואציעה שאול הנך, כי בהכרח שיעבר על האדם עליות וירידות הרבה, אך העקר הוא, שיחזק את עצמו ולא יניח את מקומו לעולם, שזה בחינת גמר החותם, בחינת חותם בתוך חותם כנ"ל, וזה עקר שלמות דרכי התשובה, עד שעל ידי זה זוכין לתשובה שלמה, ולעשות בכל פעם תשובה על תשובה כנ"ל. ותשובה הוא בחינת "אהיה", כמבאר בפנים, ואהיה פעמים אהיה גימטריה "אמת", הינו בחינת התשובה שלמה והאמת לאמתו הנ"ל, ובכל זה אנו עוסקין מראש השנה עד הושענא רבא, שאז מתקנין בחינת חותם בתוך חותם, כמבאר בפנים. (הלכות שבת, הלכה ז' אות נח, סג סד):
But one who deviates, G-d forbid, from faith — and errs, G-d forbid, in the heresies of the naturalistic philosophers — and believes there is nature, G-d forbid — then he has no life at all. For all his days [are] anger and pain — and "all the days of the wicked he writhes, etc." [Job 15:20]. "In peace — ruin will come upon him" [Job 15:21]. For he fears lest sudden destruction come upon him. And when some affliction and suffering comes upon him — he has no one to turn to for salvation. And therefore he is full of sorrow and suffering and fears and sadness always — and has no life at all. And as is explained elsewhere. But one who has complete faith in the will — who knows that everything is only through His blessed will — he merits great joy. And all the fears and dreads he has from any matter in the world — they are all transformed into great joy. For through this he returns to G-d and knows that everything is for the good as above.
## Segment 100
ד.
עקר הרחמנות, שצריכין לרחם על ישראל, היא להכניס בהם האמת, ולהוציאם על ידי זה מעוונותיהם, ולקרבם להשם יתברך, וזה בחינת: תתן אמת ליעקב, חסד לאברהם שעקר החסד לאברהם, שעושה עמנו השם יתברך, הוא מה שנותן האמת ליעקב. (הלכות חנוכה, בהשמטות סוף ארח חיים ג'):
The study of Torah that one studies at night is closer to ascending toward the Shechinah — both from the person's side and from the Shechinah's side, as it were. For a person can nullify himself and cleave to Him, blessed be He, at night more than by day — because then the world rests somewhat from the pursuit of this world. And the Shechinah too is close to the person who studies at night and attends to his voice. As it is written: "Rise, cry out in the night, etc. — directly before the face of G-d" [Lamentations 2:19] — specifically directly before the face of G-d. For the Shechinah is close to him — and he is directly before the face of G-d literally. For at night the Shechinah is in the lower worlds — and then the essential resting of the Shechinah is with the person who studies then.
## Segment 101
ה.
על ידי שמשים נפשו כעפר, על ידי זה זוכה להסתכל על האמת לאמתו, שיתגלה לו אור האמת, עד שיתגבר על ידי זה בחשק ורצון דקדושה חזק כל כך, עד שישבר כל המניעות, ויזכה להתקרב אל הקדושה. (הלכות הכשר כלים, הלכה ד' אות יח):
The essential purification from the soiled garments [begodim tzo'im] that cling to every person — from which come all the obstacles and hindrances from the service of G-d — the essential purification from them is through the holy Torah. Which is called a well of living waters, and a never-ceasing river, and a strengthening fountain. For these soiled garments — which every person has for as long as he has not repaired his sins, and especially one who has become soiled as he has become soiled, G-d protect us — through this the obstacles and screens are aroused and intensified over him every single time and spread before him. And interrupt very — [very] — greatly between him and holiness — like a river that literally cuts off. And these soiled garments are the aspect of the sinking mire [tit hayaven] — the aspect of tit hayaven [deep mire] — that clings greatly every single time. And from there come all the falls and the distancing of many people from G-d. For even if he is sometimes awakened to return to G-d — immediately they spread against him and do not allow him to draw close. And so every single time. And for — [for] — this King David, peace be upon him, cried out on behalf of all of Israel: "I have sunk in deep mire and there is no foothold, etc. — rescue me from the mire, and let me not sink, etc." [Psalms 69:3, 15].
## Segment 102
ו.
צריך כל אחד להתפלל לפני השם יתברך ולהתחנן לפניו, מאחר שכולנו בני יעקב, שהוא עצם האמת כמו שכתוב: תתן אמת ליעקב. נמצא, כולנו בני יעקב אנחנו, זרע אמת, על כן בזכות יעקב ירחם גם עלינו השם יתברך, שנזכה להסתכל רק על האמת ולגלות האמת בעולם, שעל ידי זה נזכה להתחזקות הרצון דקדושה ולשבר כל המניעות ולהתקרב אל הקדושה כנ"ל וכו'. (שם, אות כח):
And the essential repair for this is the holy Torah. For the Torah is a source of living water — that purifies from all pollutions and filths — in the aspect of: "And I will sprinkle upon you pure water, etc." [Ezekiel 36:25]. And this every person must know: that even if he is as he is — if he flees every single time to the Torah — whether much or little at least — even if it is impossible for him because of livelihood or other obstacles — at the very least when he establishes himself upon Torah — to study each and every day however things may be and whatever may pass over him — then certainly in the end he will be purified from all the soiled garments and will draw close to G-d in truth. For even though they encircle the person greatly — and every single time a person is awakened toward G-d, they intensify even more — as is brought in the writings of the Arizal, of blessed memory: that there are those over whom the depths of the sea [metzulos yam] — which are the evil and shameful thoughts — intensify even more, especially at the time of their engaging in Torah and prayer. But even so — if he does not abandon his place and forces his thought to draw it into Torah and prayer every single time — however things may be — certainly in the end the Torah will purify him from all the aforementioned. For the Torah is the aspect of a never-ceasing river, etc. — that no impurity or filth can endure against it. For all the impurities and pollutions it sweeps away and nullifies them in an instant. Only the essential thing is that he be strong in this — for afterwards they return and intensify even more. And he must return and flee to the Torah. And so every single time. And this is the aspect of: kova'as itim l'Torah — kava'as specifically — that his engagement in Torah be with great regularity, even for one who engages in Torah only some times and hours and not all day. At the very least he must be careful that these times and hours be with great regularity each and every day — a statute not to be crossed! In order to flee every single time to the source of living water that purifies from all the impurities and soiled garments as above.
## Segment 103
ז.
מכל המקומות יכולין לחזר להשם יתברך על ידי האמת, דהינו כשיודעין האמת לאמתו וכל אחד מכיר את מקומו, כי עקר הפגם הוא על ידי שקר, בחינת היכלי התמורות, שממירין טוב ברע ורע בטוב, שזה בחינת עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפינחס אבל כשמכיר את מקומו ומשים נפשו כעפר ורואה שפלותו באמת וגדל רחוקו מהשם יתברך, אף על פי שבאמת הוא כך, אף על פי כן יכול על ידי זה לחזר ולשוב להשם יתברך. (הלכות נותן טעם לפגם, הלכה ב):
There are fifty gates of holiness and forty-nine gates that can be attained. And the fiftieth gate — concerning it it is said: "and You have made him slightly less than G-d" [Psalms 8:6] — for it is the aspect of "in what is too wondrous for you" — and it is impossible to attain. And likewise the reverse — there are fifty gates of impurity. And when a person's heart blazes even toward holiness beyond the measure — which is the aspect of wishing to enter a level that is the aspect of "in what is too wondrous for you" for his own level — and then he is in the aspect of wishing to attain what is the aspect of the fiftieth gate according to his level — then the abundance of light causes the shattering of the vessels [sheviras hakelim], G-d forbid. From which comes the essential nourishment of impurity. And through this he can fall entirely into the reverse — into the aspect of the blazing of the heart of the sitra achra — which is the aspect of the heart burning excessively toward all evil desires. Which are the aspect of the fifty gates of impurity, G-d protect us.
## Segment 104
ח.
מי שרוצה למלט נפשו מאש המחלקת, הינו שלא יחזיק במחלקת, חס ושלום, עקר הצלתו על ידי אמת. (הלכות רבית, הלכה ה', אות יא):
And this is the aspect of: "They ascend to the heavens and descend to the depths" [Psalms 107:26] — since the ascent is not in the proper order — therefore also the descent is to the depths, G-d forbid. And this is the aspect of: "Lest they breach [their boundary] to ascend to G-d and fall, etc." [Exodus 19:24]. And this is the aspect of: "Do not be overly righteous, and do not be overly wicked" [Ecclesiastes 7:16–17].
## Segment 105
ט.
אפלו אם נפל האדם למקום שנפל, חס ושלום, אפלו אם החשך מסבב אותו מכל הצדדים, אוף על פי כן כשמאמין בהשם יתברך באמת בפשיטות, שמאמין בהשם אחד וצועק אליו יתברך באמת: אלי, אלי, למה עזבתני, עזבתני, ומתחנן אליו באמת, אזי האמת מאיר לו לצאת מאפלה לאורה, אף גם הוא זוכה לעשות פתח גם לאחרים, ולהוציאם מהחשך ולהחזירם בתשובה. (הלכות דינים, הלכה כ', אות כ):
And through the Torah — which was given on the fiftieth day — through this one exits from the fifty gates of impurity to the fifty gates of holiness. For through the Torah one cools both types of blazing aforementioned. For through the Torah one compresses the light of the fiftieth gate and draws from it a great illumination to the forty-nine gates of holiness — which is the aspect of: "refined sevenfold" [Psalms 12:7] — said of the Torah. And likewise through the Torah one shatters and nullifies the fiftieth gate of impurity. And then automatically all the forty-nine gates of impurity are nullified — whose nourishment derives from their fiftieth gate. And then all the holy sparks are extracted from the fifty gates of impurity and encompassed within the fifty gates of holiness. For "sins are transformed into merits." And then from them is made the aspect of one hundred gates — the aspect of one hundred blessings — as explained in the inner teachings.
## Segment 106
י.
עקר פגם אדם הראשון וחוה היה על ידי שהנחש הסית והטעה אותם מן האמת אל השקר, ועקר הפגם וההסתה היה על ידי האשה, שהיא כנגד הבחינה השנית של האמת, שהוא רק בבחינת חלון, שמשם עקר אחיזתם מחמת מעוט וצמצום האור שבו כנ"ל ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה: היא כבתה נרו של עולם, "נרו" דיקא, כי עקר האור הוא אמת, וזה בחינת שלש המצוות שנתנו להאשה, כי על ידם מתקנין הפגם וממשיכין אור האמת כמבאר בפנים. (שם, אות כד):
The essential blemish of the Tree of Knowledge of Good and Evil was — that the aspects of lamdan [scholar] and Tzadik were not united together. Which is the aspect of the blemish of those scholars who dispute the Tzaddikim — who say that the essential thing is only the study itself, and that there is no need to draw close to the Tzaddikim and to repair one's deeds at all. And in the end — both this and that eluded them. For afterwards they also threw off Torah study entirely — as is found, in our many sins, in many people who in their youth engaged in Torah somewhat, and afterwards removed the yoke of Torah entirely and also corrupted their deeds more than those unlearned in Torah. And all of this — because they paid no attention at all to the repair of their deeds and did not strive to draw close to the truly righteous Tzaddikim. And said that the essential thing is the study. And in the end — both this and that were not sustained in their hands.
## Segment 107
יא.
על ידי עדות שקר, חס ושלום, פוגמין בשני שמות הקדושים שהם: השם, אלקים ועל ידי עדות אמת מיחדין שני השמות הקדושים הנ"ל בבחינת: וה' אלקים אמת, וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שפסוק: אני השם אלקיכם, שבסוף קריאת שמע, הוא כנגד דבור: לא תענה. (שם, אות כז):
For in truth the essential repair of Torah study is through the aspect of Tzadik. And one who separates the aspect of lamdan from the aspect of Tzadik — he is the aspect of Acher [the one who went astray] — who cut down the shoots [katzatz b'neti'os]. For the purpose of Torah is repentance and good deeds — as our Sages of blessed memory said. And when the scholar bows himself before the Tzadik — then he merits to form the letters of the Torah for good through the power of the Tzadik who is the true master — as explained in the inner teachings. But when he is not subject to him — and certainly when he disputes him, G-d forbid — then: "if he has not merited — it becomes for him a deadly poison." For he forms the letters of the Torah in the reverse — [the reverse] — G-d forbid. Through separating between the aspect of lamdan and the aspect of Tzadik. For the essential forming of the letters of the Torah for good — that they be in the aspect of a life-giving remedy [sam chayyim] — is only through the true Tzadik who has merited the guarding of the bris to the ultimate perfection. And even one who does not merit that he himself should be in the aspect of Tzadik in perfection — even so, if he humbles himself at least before the Tzadik — like a servant before his master — then all his Torah and study and all his deeds receive repair through the true Tzadik, who forms everything for good. And then it is said of him also: "If he has merited — it becomes for him a life-giving remedy" — through the power of the Tzadik.
## Segment 108
יב.
אם אפשר לזכות לאמת בשלמות כי אם כשאינו נצרך לבריות, שאז דיקא האמת בשלמות. אך לכאורה קשה: אם כן, רב העולם נצרכים לבריות, כי צריכים רובם לקבל טובה זה מזה, ומאחר שהוא צריך לחברו לאיזה דבר, אם כן הוא בכלל נצרך לבריות, וכן כל הצדיקים הגדולים, כל פרנסתם ממה שמקבלים מהמון עם, אם כן לפי זה הם רחוקים, חס ושלום, מן אמת אך באמת, עקר התכלית שצריכין לידע, כי אין עוד מלבדו, אין עוד ממש, דהינו שאין שום דבר נמצא בעולם, רק הוא יתברך לבדו, וכמו שכתוב: וידעת היום וכו' השם הוא האלקים וכו' אין עוד אין עוד ממש, כי אין שום דבר נמצא בעולם כלל כלל לא, רק הוא לבדו יתברך, וכלא קמה כלא חשיב לא ממש, כי הכל בטל במציאות ממש נגדו יתברך, ועל כן כשמקבלין מאחד פרנסה או הטבה אחרת, הוא מקבל ממנו יתברך בעצמו, מאחר שיודע שהכל אין ואפס, והפעל נכלל בהכח, ואזי הוא מקבל רק מהכח הראשון, דהינו מהבורא יתברך. וזה עקר בקשתנו:
ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם, דהינו שלא לטעות ולחשב שהוא מקבל מהבשר ודם ממש, רק שידע, שאפלו כשהוא מקבל טובה מחברו, הוא מקבל רק מהכח הראשון, שהוא הבורא יתברך, ואז הוא בודאי אינו נצרך לבריות, אף על פי שהוא מקבל מהם, וזה בעצמו בחינת אמת, כי זה עקר האמת. כשיודעין שהפעל מקושר בכח, ואין שום דבר בלעדיו יתברך, רק כולו חד - אז דיקא זוכין לאמת, כי אמת הוא רק אחד, וכמבאר במקום אחר, דהינו כשיודעין שהכל אין נגדו, אין ממש, ואחר הבריאה הוא ממש כמו קדם הבריאה, כי הפעל מקושר בהכח באחדות גמור, ואזי הוא בחינת אמת. ודבר זה אי אפשר להסביר, רק כל חד כפום מה דמשער בלבה. (הלכות מתנת שכיב מרע, הלכה ב' אות ב):
Rising at midnight [chatzos] — or at the very least before dawn — to engage in Torah: through this one merits to know with complete knowledge that "the whole earth is full of His glory" [Isaiah 6:3]. And through this one merits to pray with great intention. For when one knows that G-d stands over him and hears and listens and attends to every single word that comes out of his mouth — certainly his heart will be greatly inflamed in his prayer, and he will take great care to direct his words. And one merits this knowledge through rising at midnight, as mentioned above.
## Segment 109
יג.
האמת הוא בחינת נר השם וכו' חופש כל חדרי בטן, כי על ידו יכולין לחפש כל חדרי בטן ולצאת מאפלות החשכות הבא בכל חדרי בטן, שהם כלל התאוות והמדות רעות וכו', והאמת יוכל להאיר בכל חדרי בטן למצא עצה והתחזקות לשוב מכולם להשם יתברך, כי אפלו כשנדמה להאדם שיודע האמת, רק שהתאוות מתגברים עליו כל כך, עד שאין בכחו לעמד כנגדם גם זה שקר, ואם ימשיך עצמו אל האמת, בודאי יהיה לו כח ועצה להמלט מהם, כי אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם עם בריותיו, ואין הקדוש ברוך הוא שולח על האדם נסיון וכו', שלא יוכל לעמד בו ועוד יש בזה הרבה לדבר, כי אי אפשר לבאר אמתת האמת, שצריך האדם בכל יום ובכל שעה לפי בחינתו, ובפרט בענין ההתחזקות. (הלכות גנבה, הלכה ה', אות יד):
(The following is from the translator, not from the original text.)
## Segment 110
יד.
עקר התגברות השקר והרע והחשך הוא בענין הזווג והפרנסה, כי דיקא מחמת שיש בהם קדושה גבוה מאד והם בבחינת אמת, על כן מתגבר הרע והשקר להעלים הקדושה ועצם האמת שיש בזה לגמרי, ועקר התקון לזה הוא על ידי הצדיק האמת, שמאיר נקודת האמת בלב כל אחד מישראל, שימשך עצמו בכל עת רק אל נקודת האמת לאמתו, ועל ידי זה זוכין לצאת מתוך החשך לאור גדול, וזוכין לזווג ופרנסה בקדושה גדולה. (שם, אות כה, לא):
This installment covers the largest single section in the work — Moadim (Festivals) with 19 entries — as well as eight complete sections and the opening of Tefilah. The key themes:
# Aitzoas Yesharoas — Final Sections (Completion)
URL: https://ajew.org/reader-plain/aitzoas-yeshuroas/1/6/
# Aitzoas Yesharoas — Final Sections (Completion)
Source: https://ajew.org/reader/aitzoas-yeshuroas/1/6
## Segment 1
טו.
עקר מעלות ההסתכלות וראית פני הצדיק, שזוכין על ידי זה לכל התקונים המבארים בפנים, הוא רק כשהוא באמת ובאמונה, שאז נקרא ראיה, כי כשרואה פני הצדיק ואינו מאמין בו, אין זה נקרא ראיה כלל, כי באמת אינו רואה את הצדיק כלל, מאחר שלפי דעתו אינו צדיק, כי אינו מאמין בו נמצא שאינו רואה את הצדיק כלל. (הלכות תפלין, הלכה ו, אות יב):
Final Sections — Completion of the Book · Tav entries
## Segment 2
טז.
כל זמן שלא זכה האדם לידע מי הוא הצדיק האמת, שצריך להתקרב אליו ולהתדבק בו, אזי צריך להאמין ולהתדבק בכל הצדיקים, אף על פי שחולקין זה על זה. לא כמו הליצנים שאומרים, שמאחר שחולקים הצדיקים זה על זה - הוא שומע דברי שניהם וחולק על שניהם, כי זהו דברי ליצנות, ונוגעין בכפירות, רחמנא לצלן, רק האמת הוא להפך - שצריך להאמין בכולם, ולבלי להסתכל כלל על המחלקת שביניהם, מאחר שכולם מזהירים אותו לקים תורת משה, שבכתב ושבעל פה, כי רק מהאנשים מהאנשים הכופרים, ההולכים בדרכי החקירה, הרוצים להטות מתורת משה ללמד חכמות חיצוניות וכו', מהם צריכין להתרחק בתכלית הרחוק, אבל כל מי שמנהיג על פי על פי התורה, כפי שמסרו לנו רבותינו הקדושים בגמרא, ופוסקים וספרי יראים, המיוסדים על פי דבריהם הקדושים - בהם צריכים להתדבק, בכולם, כמו שכתוב: ובו תדבק ואמרו רבותינו זכרונם לברכה:
הדבק בתלמידי חכמים. וזה בחינת יום טוב שני של גלויות, כי כמו שמחמירין מחמת ספק ועושין שני ימים טובים, כמו כן צריכין מחמת ספק להתקרב לכל הצדיקים, ההולכים על פי התורה, כי קדושת יום טוב היא בחינת קדושת הצדיק, כידוע. (הלכות תפלת המנחה, הלכה ו' אות יב):
It is a very severe prohibition to eat and drink before prayer — as explained in the holy Zohar. (Not as is common now, in our many sins, where people are lenient in this, especially regarding drinking coffee before prayer.) And many Tzaddikim were careful not to drink even water before prayer — even though it is technically permitted according to strict law. And through not eating before prayer — through this one draws the aspect of the repair drawn through a fast [ta'anis]. For this is also the aspect of a fast of hours [ta'anis sha'os]. And through this the speech is perfected — and one brings it out from the narrow passage of the throat. And one merits to speak complete words before G-d in his prayer. And through this the faith is completed — which is itself the aspect of prayer, as is known. Also through this one merits to begin each morning anew in the service of G-d — in the aspect of: "They are renewed each morning" [Lamentations 3:23].
## Segment 3
יז.
העקר הוא אמונת חכמים, כי העקר הוא התכלית, וצריך כל אדם לחוס על עצמו ולחשב תמיד בכל יום על תכליתו הנצחי, ומה יהיה סופו וכו' ולזכות לתכלית הטוב באמת, אי אפשר כי אם על ידי אמונת חכמים כי אי אפשר להאדם להגיע ולחזר למקור נשמתו כי אם על ידי על ידי החכמים הצדיקים אמתיים, כי אפלו כשרים ויראים ועוסקים בתורה אינם יכולים להגיע לשלמותם כי אם על ידי החכמים והצדיקים אמתיים, מכל שכן מי שפגם איזה פגם, פגם, מכל שכן מי שפגם ועבר הרבה, חס ושלום, כמצוי עכשו בעוונותינו הרבים, בודאי אי אפשר לרפאתו בגוף ונפש כי אם על ידי הצדיקים הגדולים והנפלאים באמת, שיודעים לדרש את התורה בשלמות באמת, ויודעים שרשי נפשות של כל אחד מישראל בהתורה, ויודעים לפרש ולבאר כל הדרכים והעצות והנתיבות והתחבולות, שצריך כל אדם שבעולם, הרוצה לגשת אל הקדש, באפן שיוכל כל אחד לקבל רפואה לכל מיני חלי הנפש והגוף שבעולם. (הלכות שבת, הלכה ו', אות ג):
Through sins, one causes, G-d forbid, the spirit of a person [ru'ach ho'odom] to become mingled with and exchanged for the spirit of an animal [ru'ach habeheimah]. This is the aspect of the exchange — that the prince's son was exchanged with the servant's son. And this is the secret of all the sacrifices [korbanos] — to extract the human spirit from the animal spirit. And each person — commensurate with how much he has mingled the human spirit with the animal spirit through his sins — when he does not merit to repair this during his lifetime, G-d forbid — then he must receive his punishment to be cast about within the hollow of a sling [kaf hakela] and to seek the sparks and the human spirit that he lost and cast into the animal spirit — until he receives his full punishment. And then he will be repaired. For the punishment is — [is] — for the sake of repair.
## Segment 4
יח.
עקר כלל האמונה הקדושה הוא אמונת חכמים, כי הם ממשיכין לנו האמונה הקדושה בשלמות, כי בלא אמונת חכמים אמתיים גם אמונתו בהשם יתברך אינו בשלמות. (שם אות יא):
And through reciting the Torah portion of the sacrifices and the chapter Eizehu Mekoman, etc. — it is considered as if he offered sacrifices in those places. And through this he merits to extract the entire aspect of the human spirit from the animal spirit from all the places where they fell — [fell] — there. And to repair and elevate them from there. And this is the aspect of Pesukei d'Zimrah [the verses of song recited after this] — for the essential extraction of the human spirit from the animal spirit is through melody. Which is the aspect of the priests in their service and the Levites on their platform.
## Segment 5
יט.
צריכים להודות ולהלל מאד להשם יתברך, כשזוכין לאמונת חכמים, כי על ידי זה נצולין ויוצאין מכל הצרות שבעולם, ברוחניות ובגשמיות וזה בחינת מודים דרבנן. (שם אות יט):
The entire matter of the prince's son who was exchanged with the servant's son — explained in the story-tales — encompasses the entire Torah entirely. And all that has passed from the beginning of the sin of Adam the first — who was expelled from the Garden of Eden, etc. — until the end: when our righteous Mashiach will come and the kingship will return to the true prince's son. And all the essential service of a person in this world is only in this matter — as explained in the inner teachings. And this is what the secret of the morning blessings and the sacrifices and Pesukei d'Zimrah and the Kriyas Shma and the Shemoneh Esreh — and the Shemoneh Esreh — revolves around, as explained in the inner teachings.
## Segment 6
כ.
צריך האדם לזהר, שלא לכנס לחקר במה שאין לו רשות בבחינת: במופלא ממך אל תדרש וכו', ותכף כשרואה מבוכה, שאי אפשר להשיגה ולהבינה - יברח משם, ויסמך רק על אמונה ומי שפוגם בזה, הוא בחינת פגם אכילת בשר בחלב. (הלכות דברים היוצאים מן החי, שבהלכות סימני בהמה וחיה טהורה, הלכה ד' אות מ):
The essential joy of Israel is through faith — in the aspect of: "I will rejoice in G-d" [Habakkuk 3:18]. And this is the aspect of the Kriyas Shma — which is the foundation of faith. And since joy is a complete stature [komah sheleimah] with 248 limbs — therefore, after Shema Yisroel one reads the three Torah portions, etc. — which contain 248 words in the Kriyas Shma, as our Sages of blessed memory said. And through joy one merits redemption — in the aspect of: "For in joy you shall go forth" [Isaiah 55:12]. And this is the aspect of the blessing of redemption [bircas ge'ulah] recited after the Kriyas Shma. And one must juxtapose the redemption to the prayer. For the essential perfection of the service of prayer is when it is in joy — in the aspect of: "Serve G-d in joy" [Psalms 100:2]. And prayer is the aspect of attachment [devekus] to G-d, as is known — and this is the ultimate purpose of joy: to rejoice in Him, blessed be He, and to cling to Him in wondrous and extraordinary attachment.
## Segment 7
כא.
מי שלבו שלם עם השם, ואמונתו חזקה, ומאמין שהכל מתנהג רק ברצונו יתברך - אזי הוא בשמחה תמיד, ואין לו שום דאגה ופחד כלל משום דבר שבעולם. (הלכות כלי היין, הלכה א', אות א):
And the essential construction of joy is through the ten types of melody. And therefore the essential prayer is with a quorum of ten [minyan]. And therefore our Sages of blessed memory said: "Any prayer that does not include among its worshipers [even] the sinners of Israel [is lacking], etc." [Kerisus 6b]. For this is the essential perfection of joy — to transform all kinds of sorrow and sighing into joy — so that they become a vehicle for holiness. And this is the aspect of the chelbenah [galbanum] in the incense [ketores]. For the incense is also the aspect of joy — in the aspect of: "incense gladdens the heart" [Proverbs 27:9]. And the chelbenah is the aspect of sorrow and sighing — which is also transformed into joy. And therefore every person must be careful to pray specifically with a congregation [tzibur] — so that even if he has some grip of sorrow and sighing — it too will be transformed into joy through the holiness of the large congregation. And therefore prayer is a healing for everything — for all healings come through joy.
## Segment 8
כב.
הטבילה והטהרה במקוה, מסוגל לגדל ולהשלים את האמונה. (הלכות גלוח, הלכה ד', אות טז):
All the alien thoughts and all the confusions — all of them — are the aspects of: arlas lev [foreskin of the heart], cherpos lev [shame of the heart], sheviras lev [breaking of the heart] — for they shame and disgrace and break a person's heart. And this is the essential service of prayer — to purify and cleanse the heart from all evil loves and from all desires and confusions — which are the aspect of cherpos lev, arlas lev as above — through the speech of prayer. Which is the aspect of tzadik moshel [the Tzadik who rules] — which is the aspect of the holy point where the light of holy love dwells. And therefore at the time of prayer all the confusions and all the alien thoughts intensify — as is the way of those fighting one another: when one side comes to nullify the other — the other wishes to overpower against it. Therefore in truth at the time of prayer it is a great battle. And one must be very careful to bind the speech of prayer — which is the aspect of the point aforementioned — to the heart. In order to nullify the cherpos lev aforementioned.
## Segment 9
כג.
אי אפשר לתקן בשלמות תאות ממון כל זמן שלא זכה לשלמות האמונה, וכן להפך אי אפשר לזכות לאמונה שלמה כל זמן שלא בטל תאות ממון, ואם כן מהיכן יתחיל על כן עקר העצה - רק לצעק להשם יתברך בכל עת, וזהו ההתחלה של כל ההתחלות, ואז יעזר לו השם יתברך, שיזכה לכל התקונים כאחד. (הלכות ערלה, הלכה ד', אות יח-יט):
At the time of Minchah [the afternoon prayer] — then takfa d'dinah shalta [the force of strict judgment rules]. From which come all the obstacles from the service of G-d. And therefore our Sages of blessed memory warned especially not to delay the Minchah prayer — as is explained in the Mishnah: "A person should not sit before a barber, etc." Because the obstacles are most common then — since that is the time when most of the world is preoccupied with commerce and their livelihood. From which come all the obstacles from the service of G-d. And then a person must overpower himself more greatly with strong wills and great longings for G-d — in order to remember G-d within the commerce, within the intensity of the obstacles. And this is the essential [meaning]. And this is the aspect of the Minchah prayer. For prayer is the service of the heart — the aspect of ratzon [will]. But the essential intensification of the will is needed specifically at the time of Minchah. And therefore our Sages of blessed memory warned about it especially. For through the Minchah prayer one merits to draw the sweetening of the Minchah of Shabbos [minchah shel Shabbos] — when the essential illumination of the will — ra'ava d'ra'avin [the will of all wills] — shines, as is known. And because the holy will is the aspect of the minchas ani [offering of the poor] — therefore our Sages of blessed memory called this prayer by the name Minchah.
## Segment 10
כד.
התורה והאמונה תלויים זה בזה, כי אי אפשר לקים את התורה כי אם על ידי אמונה, כמו שכתוב: כל מצותיך אמונה, וכן אין קיום להאמונה כי אם על ידי התורה. (הלכות דינים, הלכה ד', אות ז):
All day a person is preoccupied with his affairs and commerce — which is the aspect of sleep [shenah]. The Minchah prayer is where he remembers G-d and awakens from his sleep — which is the aspect of the commerce. And he pauses to pray Minchah. And therefore the Minchah prayer is the aspect of Rosh Hashanah — which is the aspect of the awakening of the year [his'orrus hashanah]. For Yitzchak established the Minchah prayer — which is the aspect of Rosh Hashanah, the fear of Yitzchak [pachad Yitzchok]. And therefore at that time the judgment is loosened [dina sharya]. And since the essential nourishment of the outer forces comes from the aspect of judgments — therefore they decreed that one should not begin to eat or work [at that time] — so as not to forget to pray. And our Sages of blessed memory said: "A person must always be diligent in the Minchah prayer" — for then extra vigilance is needed for the reason mentioned above.
## Segment 11
כה.
על ידי אמונת הרצון, דהינו שמאמין באמונה שלמה, שהכל מתנהג רק ברצונו יתברך, על ידי זה זוכה להארת הרצון, דהינו שיכסף וישתוקק להשם יתברך ולעבודתו יתברך ברצון חזק וכסופים גדולים, כמבאר בפנים. (הלכות ערב, הלכה ג', אות ג):
The Minchah prayer with intention is a segula [-propitious means] for faith. And therefore Eliyahu merited to reveal the holy faith in the world at that time [minchah time].
## Segment 12
כו.
על ידי שמצמצמין את המח לבלי להתגאות להיות חכם בעיניו, שירצה להשיג יותר משכלו, רק יצמצם מחו, וישפיל עצמו כאזוב וכתולעת, ויסמך עצמו על האמונה - על ידי זה דיקא זוכין לטהר תכלית החיצוניות ולקשר תכלית החיצוניות גם כן אל הפנימיות, שזה בחינת טהרת הפרה אדומה, כמבאר בפנים. (הלכות פקדון, הלכה ד' אות כג):
Sometimes a person is in such smallness [katnus] that he cannot raise his voice at all. Even so, he must not despair of himself from prayer and supplication — and let him fulfill: "And you will be brought low from the earth you will speak… and from the dust your utterance will be chirped" [Isaiah 29:4]. Which is the aspect of: "From the depths I call You, G-d" [Psalms 130:1] — from depths of depths — the innermost of the heart — the aspect of: "Their heart cried out to G-d" [Lamentations 2:18]. Which is the aspect of the silent prayer [tefilah b'lochash] — which our Sages of blessed memory ordained for the smallest of the small. And also for the greatest of the great. For the very smallest — all their prayer is in the aspect of silent prayer as above. And their entire repair is through the great Tzaddikim — who also pray in a whisper [b'lochash]. For they ascend in their prayer to the aspect of Atikah [the Ancient One] — where the aspect of the whisper resides. The aspect of: "wise of hidden things and understanding of the whisper" [Isaiah 3:3]. For there is the aspect of: "a fence for wisdom is silence." And this is the aspect of: "Why do you cry out to Me?" [Exodus 14:15] — at Atikah the matter depends, as is explained in the holy Zohar. That is, for there at Atikah there is no crying out — only silence and a whisper. And this is the aspect of: "G-d will fight for you and you shall be silent" [Exodus 14:14]. For there in the time of katnus — one must cry out to G-d greatly. But in any case — for one must also strengthen himself even then in prayer and supplication — to pray in a whisper at least, from the depths of the heart — as mentioned above. And afterwards one merits to pray with a loud voice. Which is the aspect of the silent prayer — and afterwards the prayer leader [shali'ach tzibur] prays aloud.
## Segment 13
כז.
על ידי אמונת חכמים בשלמות, על ידי זה נשמר העולם עם כל עשירויותיהם וחפציהם מכל מיני הזקות וחסרונות. גם צריכין לזה שיהיה אהבה ושלום גדול בין ישראל. (שם הלכה ה', אות ב):
Yaakov our Father, peace be upon him, through the greatness of his holiness, merited to lower himself to the very depth of the falls of all of Israel — in the general and the particular — and of every generation until the very footsteps of the Mashiach. And therefore he established the evening prayer [arvis] — which is at the time of complete darkness. For he illuminates the heart of Israel: that even in the utmost complete darkness one must also strengthen himself to engage in prayer. For lais re'usa tava d'is'avad [no good intention is ever lost]. And this he established at the time he merited to encounter the place — which is the place of the Temple. And there he merited to fully attain the very essence of the virtue of the awakening from below [is'arusa d'lisata]: that even any small awakening whatsoever — from whatever aspect and level it is — is never lost forever. For the true Tzadik — in the aspect of Yaakov — watches over this and gathers and collects everything and builds from it wondrous edifices. As all of this is explained in the inner teachings. And therefore he established the evening prayer — that even in the darkness of the night and actual gloom a person should awaken to pray and cry out to Him, blessed be He — in the aspect of: "From the belly of She'ol I cried out" [Jonah 2:3]. For even a cry from the lowest depths is never lost forever.
## Segment 14
כח.
עקר עבדות ויגיעת הפרנסה נמשך מבחינת פגם אמונת חכמים, כי על ידי פגם אמונת חכמים נופל לעבדות, ופרנסתו בדחק גדול כל כך, עד שמוכרח להשכיר עצמו לעבד אצל חברו בשביל פרנסה אבל על ידי אמונת חכמים זוכה לחרות לבטל מעצמו על עבדות ויגיעת הפרנסה, ופרנסתו נמשכת לו ברוח ובשפי גדול. (שם, אות כו כז):
In truth — all that G-d does with a person is all for his benefit. As our Sages of blessed memory said: a person must say: "All that is done from Heaven — is done for good" [Berochois 60b]. If so, seemingly it is difficult: why did G-d command us to pray regarding the affliction, G-d protect us? For all the sufferings and afflictions, G-d forbid, are truly great goodnesses — to cause him to merit through them the life of eternity. But in truth — certainly all that G-d does with a person is all for the good. And even so, a person must pray and beseech G-d to emerge from the affliction to spaciousness. For the essential creation of the world was for the sake of the human being who has free will — that everything be delivered into the hands of the person. That is, the person specifically should make vessels and channels to draw down His bounty and kindness, blessed be He, below. And without the repair of the vessels — made by the person — the flow of kindness cannot descend below. For if the kindness were to descend before the repair of the vessels — it would be in the aspect of: "an abundance of oil causes the lamp to be extinguished." And then the kindness would be transformed into severe judgment, G-d forbid.
## Segment 15
כט.
עקר שלמות אמונת חכמים הוא, כשמפוזר ממונו להחזיק את התלמיד חכם ולהתקרב אליו. (שם, אות כו'):
And the essential repair of the vessels is through Torah and prayer. And primarily through prayer. And therefore before a person prays — certainly everything that comes upon him is a great goodness, even sufferings, G-d forbid. For everything is for his benefit. For according to his deeds — no flow and vitality can descend to him except through this. And even this comes in great kindness. For if only kindness without any judgment at all were to flow to him — it would be, G-d forbid, in the aspect of an abundance of light that damages more. Therefore the essential repair is through prayer. For through prayer one sweetens the judgments and repairs vessels — in a manner that one can receive the flow of His blessed kindness without sufferings. Only through the repairs of the vessels that he repaired through prayer. And therefore the essential repair of prayer is through gazing at the purpose [tachlis] and including all the prayer in the One — where it is entirely good. As explained in the inner teachings. For without this — one cannot pray at all because of the aforementioned difficulty. As our Sages of blessed memory posed: "But does one give a child whatever he wants?" For since G-d knows the truth — that these sufferings from deficiency of livelihood and the like are for his eternal benefit — how will G-d hear his prayer to give him what he asks and thereby cause him eternal harm, G-d forbid? As in what is written: "There is wealth kept for its owner to his detriment" [Ecclesiastes 5:12]. And as is brought in the holy Zohar: "they prayed for wealth in this world — and afterwards it killed them", G-d forbid.
## Segment 16
ל.
בכל מה שעובר על האדם הן בפרנסה, הן בעבודת השם, ונדמה לו, שאי אפשר לעבד את השם מחמת דחקות הפרנסה ורבוי הבלבולים והרעיונים העוברים עליו - ידע, שכל זה נמשך מפגם אמונת חכמים, ויזכר עצמו בכל פעם על ידי זה לשוב בתשובה שלמה על פגם אמונת חכמים, ויאמין מעתה באמת בכל ספרי הצדיקים והחכמים אמתיים, עד שיזכה על ידי זה לינק מהשכל הכולל, שעל ידי זה נמתק ונתתקן הכל. (שם, אות לב):
And therefore in truth the essential repair of prayer is through gazing at the true purpose in truth — and knowing and believing that everything is for the good. And then specifically one can pray afterwards for all that he needs. For then he can draw repairs from the light of the impression of the nullification toward the purpose — through which vessels will be made to draw through them His blessed abundant bounty and kindness in perfection with no lack of anything: livelihood and wealth and health — and health — children, life, and sustenance [banei, chayai, mezonai]. And even so — no harm and loss whatsoever will come to him through this, G-d forbid, in any direction — neither in this world nor in the World to Come. Rather, everything will be for eternal good as well. Since he has already repaired the vessels properly to receive through them the flow of kindness.
## Segment 17
לא.
הפלת נפלים בא, חס ושלום, על ידי פגם אמונת חכמים. (שם, אות לה):
And therefore in truth no person knows how to pray in perfection — except the truly righteous Tzaddikim. As our Sages of blessed memory said: "One who has a sick person in his house — let him go to a sage and ask him to pray for mercy." And other people must bind their prayer to the Tzaddikim aforementioned — and they will elevate their prayer as is proper — to draw for them the flow of what they need: children, life, and sustenance, etc. In a manner that it will not harm them eternally, G-d forbid. Rather, on the contrary — through the flow specifically they will be repaired and return to G-d.
## Segment 18
לב.
מענין הרוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת, המסעיר ומחשיך ובוער עתה בעולם מאד על ידי כתות האפיקורסים, המתגברים בכל יום, ומי יודע מה ילד יום, רחמנא לצלן, אך כבר הקדים לנו השם יתברך רפואה למכה על ידי גדולי הצדיקים האמתיים וכו'. (הלכות נזיקין, הלכה ד', אות כח, ל):
And therefore in truth there are many wonders and hidden matters in this matter of prayer. And therefore in truth it is forbidden to be stubborn and to press oneself about anything in one's prayer — as is explained elsewhere. For perhaps in truth it is impossible to fulfill one's request even through prayer — as it may harm him more, G-d forbid, if his request is fulfilled. And if he presses and is very stubborn in his prayer — it could be that he will accomplish with G-d the fulfillment of his request. For a person has great power to accomplish through his prayer. But it will not be for his benefit, G-d forbid. For he has not yet merited through his prayer to repair the vessel in perfection that is needed for receiving the flow that he wants. It is thus found: that as long as he is not praying for his needs — all the lacks he has are a great goodness for him. But through prayer he repairs vessels properly — through which he can — [can] — receive the flow of kindness to fill all the lacks — and it will not — [not] — harm him at all eternally either. And all of this — through gazing in truth at the purpose — which is entirely good as above.
## Segment 19
~לג.
עקר תקון הברית בשלמות הוא על ידי אמונת חכמים. (הלכות פריה ורביה, הלכה א', אות י):
And therefore in truth the essential prayer must truly be for one's eternal purpose. And this is the aspect of what is brought in the sacred books: that the essential prayer must be for the sake of completing the lack of the Shechinah, as it were. And therefore even the prayer one prays for one's physical needs — one should pray that G-d give him all his needs in a manner that will bring him eternal success. And this is the aspect of the order of the Shemoneh Esreh [Amidah] that our Sages of blessed memory arranged for us. And we begin first with the praise of the Omnipresent — in the first three blessings. And in the first blessing we mention how He, blessed be He, bestows good kindnesses — and all that He does is entirely for the good. And He is the King, helper, savior, and shield. And afterwards in the blessing of mechayeh hamaisim [Who revives the dead] — one includes also all other salvations and sustenance and healing. And one includes them many times together with the matter of the revival of the dead. That is, we praise and give thanks to G-d that all that He does with us is for our eternal benefit — which is the aspect of the revival of the dead. And only for this does He cause wondrous salvations to sprout for us at all times also in the physical: in matters of sustenance and healing and the like. All in a manner that will bring eternal success — also after the Revival. And thus it is understood that also what sometimes delays the flow, G-d forbid — all of it is for our eternal benefit after the Revival. For since G-d is so good and so beneficent and so all-powerful — and does kindness with the entire world at all times — sustains the living, etc. — if so, from where does it come that sometimes the flow is delayed? Certainly one must believe that it is only for eternal benefit. And therefore there the blessing mentions the matter of the Revival of the Dead many times in close proximity to the matter of sustenance. For in the matter of sustenance, a person's heart is most vexed — and it is hardest for him every time on account of the delay in livelihood. And therefore one must especially be reminded in this matter — that all the sustenance and provision that G-d provides for a person — all of it is for his eternal benefit after the Revival of the Dead. And for this very same reason the sustenance is sometimes delayed — for his eternal benefit afterwards.
## Segment 20
ערך אכילה
And afterwards one says Kedushah and the blessing Atah Kadosh [You are holy] — which is the aspect of the very essence of the purpose: that all of Israel should merit after the Revival to sanctify His Name together with all the holy ones who will praise Him forever. And after having arranged the praise of the Omnipresent and proclaimed that all that G-d does is entirely for the good — then one prays for his needs. And even this one begins with the most essential: for knowledge and repentance and forgiveness of sin. And then one prays for the needs of the body. But all our intention even in this is only for the eternal purpose. For we know and acknowledge that G-d is all-powerful — and all that He does with us is entirely for the good. Only even so it is His blessed will that we pray before Him for our needs — in order to make vessels to receive the flow in perfection. And the essential thing — only for the sake of the eternal purpose. And therefore we recite the Kriyas Shma before the prayer. For through the Kriyas Shma we are encompassed in the One. And then specifically one can pray — as mentioned above.
## Segment 21
א.
על ידי שמפרישין חלה זוכין שיהיה הלחם והמזון בבחינת מזונא דנשמתא, בבחינת אכילת הצדיקים, בחינת:
צדיק אוכל לשבע נפשו. (הלכות ציצית, הלכה ה', אות כט):
One must strengthen oneself greatly in complete faith — to believe in himself that he has the power to accomplish anything through his prayer. For there are many types of weakness of mind in a person's heart in this matter — as every person knows within himself. And the majority of people imagine that they have no power for this. And therefore they do not strengthen themselves in prayer. And therefore one must toil with very great toil and service to strengthen himself to pray with intention. And the essential toil is at the beginning — that is, at the time he begins to strengthen himself to pray with intention — in the aspect of: "all beginnings are difficult." For at that time he has not yet seen any action from his prayer. But when he merits to overpower himself with all his strength to pray with intention — until he merits to accomplish some thing through his prayer — such as he prayed about some matter and was answered — then he is strengthened in this to believe even in himself that he has the power to accomplish through his prayer. Since he sees that G-d has already heard his prayer too and he was answered. And then a complete vessel is formed for him to receive the flow through the words of prayer. For the essential formation of the vessel is through faith — that is, through believing even in himself that G-d hears his prayer.
## Segment 22
ב.
יש צדיקים אמתיים, שהם קדושים באמת, ושברו תאות אכילה לגמרי, עד שאינם יכולים לאכל כי אם מעט דמעט, וגם זה המעט שאוכלין הוא בקדושה נוראה, עד שכל מאכלם ומזונם אינו מאכל ומזון שהעולם נזונים ממנו, כי מאכלם הוא בחינת מן, שהוא לחם אבירים, מאכל מלאכים. ויכול האדם לזכות, שיהיה כל מאכלו וסעודתו בבחינת לחם הפנים, ויש צדיקים שזכו, שכל מאכלם אינו רק מהתנוצצות האותיות הקדושות, שבאותו הדבר שאוכל ושותה, נמצא, שצדיקים כאלו אינם אוכלים ושותים מאכל ומשקה של שאר בני אדם כלל, רק אוכלין ושותין אותיות קדושות וכו', אך צריכין לשמר את עצמו מאד, כי יש צבועים ושקרנים, המתדמין עצמן כקוף בפני אדם, ומרגילין עצמן לאכל מעט מחמת גדלות וגסות הרוח כדי להתכבד ולהתיקר על ידי זה, מחמת שרואין, שזה הדבר חשוב עכשו וסוברין, שבשביל זה יקבלו אותם לרבי ומנהיג, אף על פי שלא התחילו עדין לשבר שום תאוה ומדה כלל, וגם תאות אכילה לא התחילו לשבר כלל, רק ממעטים באכילה בשביל כבוד כנ"ל. (הלכות תפלה, הלכה ד', אות ו):
There are two kinds of kelipos [husks] that confuse a person's mind from strengthening himself in prayer. They are the husks of Eisav and Yishmo'el — which are the husks of the orlah [foreskin] and the peri'ah [secondary membrane]. The husk of Eisav-Amalek is the aspect of the outright orlah — for he denies the very foundation and does not acknowledge prayer at all. And he misleads a person's heart to say that prayer accomplishes nothing, G-d forbid — since the exile drags on for so long and every day one cries out and is not saved. And through the commandment of circumcision [bris milah] — which cuts the orlah that covers the bris — through this his evil husk is nullified and the aspect of the repair of the bris is drawn. Through which one merits to always strengthen himself in prayer. For the essential repair of prayer is through the repair of the bris.
## Segment 23
ג.
מי שמזלזל, חס ושלום בנטילת ידים ואוכל בלי נטילה, הוא בחינת פגם אכילת עץ הדעת, שכולל כל העוונות שבתורה, ומשם עקר אחיזת סטרא דמסאבא, זוהמות הנחש, ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה, שחיב מיתה בחינת: כי ביום אכלך ממנו וגו', ועל ידי נטילת ידים ממשיך עליו הטהרה מבחינת: ונהר יוצא מעדן, שהוא בחינת הים החכמה, ואז אכילתו בבחינת: מכל עץ הגן אכל תאכל, בחינת אכילה דקדושה, בחינת מן, שמאיר בו הארת הרצון כנ"ל. (הלכות נטילת ידים לסעודה, הלכה ג', אות ג,ה):
But there is still another husk — the husk of the skin of peri'ah — which is the aspect of the husk of Yishmo'el. From which a different error is drawn in a person's heart — to become lax in prayer, G-d forbid. Because it seems to him that G-d has certainly already heard his prayer. Especially when he sees some sprouting of a ray of salvation — then it seems to him that his prayer has already been received. And he becomes lax about praying further. And this is drawn from the aspect of the husk of Yishmo'el — who is named thus from: "For G-d has heard your affliction" [Genesis 16:11] — and its Targum: "for G-d has received your prayer."
## Segment 24
ד.
על ידי התפלה, על ידי זה מחזק ומתקן את נפשו ומזכך הדמים שלו, שבהם מלובש הנפש, ויכול אחר כך לאכל ולתקן הנפשות המלובשים במאכל, מה שאין כן קדם התפלה, ועל כן אסור לאכל קדם התפלה. (הלכות סעודה, הלכה א'):
But in truth — even when one has not yet seen any salvation — one must believe that no prayer is in vain, G-d forbid. And to strengthen oneself in prayer even more. And likewise the reverse — even when one sees some salvation — it is forbidden to nullify and become lax in one's prayer because of this. Rather, one must rejoice in the salvation and give thanks for the past — and cry out for the future. For we still need many, very many salvations all the days of our lives — until we merit to come to what we need to come to — for which purpose we came into this world. And if one becomes lax in prayer because it seems to him that he has already accomplished much through his prayer — which is drawn from the aspect of the husk of Yishmo'el, the husk of peri'ah — through this, G-d forbid, the completion of his salvation is delayed and his exile is prolonged, G-d forbid. And then the husk of Eisav-Amalek — which is the husk of orlah — returns and arouses — and darkens his heart entirely from strengthening himself in his prayer through this very thing: that he sees that he has been crying out for so long and still is not answered with complete salvation.
## Segment 25
ה.
עקר תקון האכילה בקדושה הוא על ידי צדקה, ועל כן צריכין להפריש לצדקה קדם האכילה ולהזמין לעני על שולחנו, כמבאר בספרים הקדושים, וזה מחמת שעל ידי צדקה נעשה כלי לקבל השפעת נעם העליון, שזה עקר תקון האכילה - לקשר הטעם ונעימת המאכל והמשקה לשרשו, לבחינת נעם העליון כנ"ל. (הלכות ברכת הפרות, הלכה ד' אות ט):
And this is the aspect of: "one who was circumcised but did not perform peri'ah — it is as if he was not circumcised." And this is the aspect of: "And Mordechai returned" [Esther 6:12] — and our Sages of blessed memory expounded: he returned to his sackcloth and his fast [Megillah 16a]. For even though he had already seen such a wondrous salvation — that they had made him ride upon the king's horse and proclaimed before him, etc. — even so, he did not become lax through this in his prayer and his crying out. And likewise regarding Esther it is written: "And Esther spoke further before the king, etc. — and she wept and implored him to remove the evil of Haman, etc." [Esther 8:3]. And this alludes to all of Kneses Yisroel [the Congregation of Israel] — who are the aspect of Esther. That even when they see great salvations and wondrous miracles — that the sitra achra in the aspect of Haman-Amalek has already fallen greatly, and they have hung him and his sons — [and his sons] — on the tree — even so they are not satisfied with this and still stand and pray and weep and implore before Him, blessed be He — like a child who wheedles before his father — to remove the evil of Haman who is the sitra achra entirely. So that they merit to be purified and sanctified entirely.
## Segment 26
ו.
כל מיני טרפות נמשכין מבחינת פגם הברית, ועל כן יש שבעים טרפות כנגד הרע הכולל של שבעים לשון, שכולם משוקעים בתאוה זו מאד, ועל ידי אכילה בכשרות, דהינו שנשמרין בשלמות מנבלות וטרפות וכו', על ידי זה נכנע הכסילות, וזוכין לתקון הדעת ולתקון הברית ולפרנסה ברוח. (הלכות טרפות, הלכה א', אות א-ב):
For even though certainly one must give much thanks for the salvations that have already been done for him — even so, we still need to greatly multiply prayer. For we still need many salvations all the days of our lives. Therefore one must strengthen oneself to always greatly multiply prayer.
## Segment 27
ז.
עקר הברורים ביותר הוא באכילת בשר, שהוא מיני החי, שיש בהם חיות ונפשות, ועל כן בודאי אי אפשר לאכל בשר כראוי כי אם על ידי התקשרות לצדיקים, אשר על ידם יש לנו כח לברר. ועל כן אמרו אמרו רבותינו זכרונם לברכה: עם הארץ אסור לאכל בשר, כי עם הארץ הוא אפלו קרא ושנה ולא שמש תלמידי חכמים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הינו מי שאינו מקושר לצדיקים וחכמים אמתיים, בודאי אי אפשר לו לאכל בשר, מאחר שאין לו כח לברר הנפשות והניצוצות הקדושים שיש בבשר כנ"ל. (הלכות סימני עוף טהור, הלכה ב', אות ג):
Tefillin are written on the skin of an animal [ohr beheimah] — this is the aspect of people who are as learned as a person [adom] yet make themselves like an animal [beheimah]. That is, one must make himself like an animal — to set aside one's mind entirely, as if one has no mind at all — and rely only on faith. And then through this one's mind is clarified and the crookedness [akmimusin] in one's heart is straightened. For when a person sees that he has crookedness in his heart — especially when he has, G-d forbid, much crookedness in his heart — then he must set aside his mind entirely as if he has no mind at all — and go only in wholeness [temimus] and simplicity [peshitus] alone. And then he merits afterwards to great knowledge [da'as] and to straighten out the crookedness in his heart. And all of this is the aspect of tefillin.
## Segment 28
ח.
על ידי שאין האדם נזהר ממאכלי עכו"ם ומיין שנגע בו עכו"ם, על ידי זה נדבק בו רע הכולל, ויכול לבוא על ידי זה לפגם הברית מאד, חס ושלום: ועל ידי שנזהר ממאכלם ויינם, על ידי זה זוכה לתקון הברית ושיתגלו לו סודות התורה. (הלכות מאכלי עכו"ם), הלכה א', אות ג):
Our Sages of blessed memory said: "Every single day a person's yetzer hara overpowers him — and were it not for the Holy One, blessed be He, helping him — he could not prevail against it" [Kiddushin 30b]. "Every single day the yetzer hara overpowers him" — this derives from the aspect of: "At first the thought arose to create the world with the attribute of strict judgment [midas hadin]". For this judgment arouses itself every single day — and wishes, G-d forbid, to conduct the world in this aspect. And from there the yetzer hara is aroused and intensifies — drawing from there every single day. For the essential yetzer hara and sitra achra derives from the aspect of judgments — drawn from the beginning of the contraction of the vacated space [chalal hapanui]. But G-d immediately has compassion and precedes the attribute of mercy before the attribute of judgment — as our Sages of blessed memory said: "He saw that the world could not endure [through judgment alone], etc." Which is the aspect of the help and assistance He provides the person every single day to shatter the yetzer hara — which is from the attribute of judgment. And this is the aspect of the tefillin of Rashi — where the kindnesses [chassadim] precede the strengths [gevuros]. And this is the aspect of: "He preceded the attribute of mercy and paired it with the attribute of judgment" — which is the essential governance and sustaining of the entire world. And therefore the essential tefillin that everyone wears are those of Rashi — for this is the essential governance and sustaining of the world through this aspect.
## Segment 29
ט.
אין ראוי לשתות יין ומשקה המשכר כי אם מעט להרחיב דעתו, וגם זה בשבת ויום טוב וסעודת מצוה דיקא, וגם זה רק כשזוכה להתקשר לצדיקי אמת, שכבר זכו לקדושת הברית בתכלית השלמות, ועל ידם יכול כל אחד להמשיך על עצמו קדושת הברית, שהוא בחינת קדושת השבת, בחינת שבעים פנים, בחינת שבעים נפש לבית יעקב, ואז דיקא יכול לשתות מעט יין בשבת ויום טוב לשמח נפשו להרחיב דעתו, כדי שיוכל להתעורר להרגיש ביותר מתיקת נעימת עריבת קדושת התורה, קדושת ישראל, קדושת שבת, שנמשך עלינו בכח הצדיקי אמת, כמבאר בפנים. וגם אז צריכין לזהר מאד לשתות במדה במדה ובמשקל, לזכות שיהיה בבחינת יין המשמח, לזכות על ידי השמחה דקדושה להתדבק בהשם יתברך ובתורה ובצדיקים ולהרגיש ביותר גדולת השם יתברך והתורה והצדיקים, כל חד כפום מה דמשער בלבה. אבל אלו הקובעים עצמם על היין גם בימי החל, ולא די להם בכל זה, כי אם שבאים על ידי זה לליצנות ומחלקת, וחולקין על הצדיקים אמתיים, ואפלו אנשים הכשרים קצת, שאינם מתעוררים על ידי שתית היין לליצנות גמור, רק ששוגה בו, שעל ידי השתיה הוא שוגה וטועה עצמו, עד שמהפך האמת ודובר סרה על יראי השם האמתיים, כי נדמה לו, שנטו מן האמת, חס ושלום, וכל הטעות הזה בא לו על ידי רבוי שתית היין - על זה נאמר: כל שוגה בו לא יחכם, ופגמם וקלקולם על ידי זה מרובה מאד, כמבאר בפנים. (הלכות יין נסך, הלכה ד', אות ד ז):
But there are Tzaddikim who are so great that they need no assistance from Above. And G-d conducts Himself with them as in the original thought — that is, through the attribute of strict judgment. And they stand firm through all the trials and sufferings and afflictions that derive from the attribute of judgment aforementioned. And they remain standing. And they sweeten the judgment at its very root — at the original thought. For they believe and know that the judgments and the sufferings themselves are great goodnesses. And through this they truly merit to ascend and be encompassed in the original thought — which is the aspect of: "Thus arose in thought" [kach alah b'machshavah] — said regarding the death of Rabbi Akiva. And this is the aspect of the tefillin of Rabbainu Tam — which are the aspect of the highest expanded consciousness [moichin govohim biyas]. And there the strengths precede the kindnesses. Which is the aspect of the governance that arose in the original thought — the aspect of the governance of the high Tzaddikim aforementioned.
## Segment 30
י.
עקר אכילה דקדושה הוא כפי תקון הברית, כי צדיק אוכל לשבע נפשו, וצדיק הוא מאן דנטר ברית קדישא, כידוע. (הלכות מילה, הלכה ב', אות ט):
And therefore one who wishes to draw close to G-d — to draw upon himself additional holiness — must also lay the tefillin of Rabbainu Tam. For all the distancing from G-d derives from the yetzer hara — whose root is from the attribute of judgment — drawn from the beginning of the contraction of the vacated space. And therefore the essential additional holiness is drawn upon a person through the tefillin of Rabbainu Tam — which are drawn from the aspect of the Tzaddikim aforementioned who ascend to the root of the judgment and sweeten everything at their root. Through which the power is drawn upon all the distant ones — to shatter and nullify the yetzer hara that is drawn from there.
## Segment 31
יא.
על ידי אכילה פגומה, בפרט על ידי אכילה של אסור, חס ושלום, על ידי זה נפגמה היראה מאד, ומתגברין יראות הנפולות, יראות חיצונות, שהם בחינת קלפת עמלק, ימח שמו. (הלכות בכור בהמה טהורה, הלכה ד', אות ו ז):
Now — in the footsteps of the Mashiach, at the end of the exile — when the exile and the baal davar and the sitra achra intensify greatly — and the essential [intensification] is that heresy [apikorsus] has spread and is spreading greatly in the world — all of this intensification is the aspect of the birth-pangs [chevlei leida] — the birth-pangs of the Mashiach. For all of this derives from the root of the judgment of the aspect of the vacated space aforementioned. And therefore there is now no power to stand against them — except through the power of the very great Tzaddikim aforementioned: who can enter there — into the aspect of the vacated space — and sweeten the judgment at its very root. Through which the entire power of the yetzer hara of all who come into the world — drawn from there — is nullified. Therefore every person must be careful to lay the tefillin of Rabbainu Tam — which are drawn from the aspect of the high expanded consciousness of those Tzaddikim aforementioned. In order to receive power from them — to shatter the yetzer hara that has now greatly intensified — drawn from there.
## Segment 32
ערך ארץ ישראל
Sometimes when a person rebukes himself or his fellow and begins to recall the evil deeds that were done — it is common for him to fall even more and more. For he falls greatly in his mind. And there are those who have fallen greatly through this. And all of this derives from the aspect of rebuke that is not as it should be — which weakens the power of the soul through arousing the foul odor of sins. For the essential rebuke must be in the aspect of tilting toward kindness [mateh k'lapei chesed]: to seek and to find in oneself — and likewise in one's fellow — at the very least some good points. And the rebuke should be in the manner of kindness — to strengthen oneself and one's fellow in G-d — and to trust in His immense compassion. For He has such kindness — that even all the evil deeds can be transformed into merits. Even if one has greatly multiplied transgression, G-d forbid. For "with G-d is kindness, and with Him is abundant redemption, etc." And the essential rebuke should be in a manner that one strengthens himself and his fellow to awaken toward G-d — and to begin to draw close to Him from now on. And not that through his rebuke he causes even more ruin — that the person falls even more, G-d forbid. And for such rebuke one can only merit through binding oneself to the Tzaddikim of the generation — who are the aspect of Moshe. Through whose rebuke [the rebuke of such Tzaddikim] they add and bestow a good fragrance upon the souls.
## Segment 33
א.
כשרוצים לבוא לארץ ישראל, ששם עקר כלליות כל הקדושות, אזי מתגברים ומשתטחים המניעות והעכובים, הנמשכים מבגדים הצואים, שאי אפשר להכניעם כי אם בכח התורה והצדיקים, והעקר - בכח קברי הצדיקים, שכבר נסתלקו ובאו למנוחתם. ועל כן כשראה כלב, שמתגברים מאד עצת המרגלים שרוצים לפגם בקדושת ארץ ישראל - הלך ונשתטח על קברי אבות, ועל כן גם בתחלת גאולת מצרים, שהיתה בשביל לבוא לארץ ישראל, כתיב: ויקח משה את עצמות יוסף עמו, בחינת קבר הצדיק. (הלכות בציעת הפת, הלכה ה', אות מז):
The essential obligation to speak with one's fellow in fear of Heaven — and to illuminate within him the true divine knowledge — is only for the sake of broadening one's fellow's mind. For the essential [goal] is to bring out oneself and one's fellow from the aspect of moichin d'katnus [smallness of mind] to the aspect of moichin d'gadlus [greatness of mind]. That is, to strive that the mind should grow and expand more and more every single time. Which is the aspect of the broadening of the boundary of the Land of Israel — the aspect of: "And I will enlarge your boundary" [Exodus 34:24]. And therefore each person who engages in this — to speak with his fellow about the true holy knowledge — must every single time be careful to make a boundary [seyag] for his words and to be silent where one must be silent. So as not to demolish one's fellow's boundary entirely. For this is the aspect of the prohibition of encroachment [hasogos gevul]. For not only does he not strive to broaden his fellow's boundary — but he also oppresses him more and enters into his boundary. For every single person of Israel has a boundary for himself in his own mind — to attain and understand up to that very boundary — in the aspect of: "And you shall ascend — you and Aharon, etc." [Exodus 19:24] — and our Sages of blessed memory expounded: "you to your half and Aharon to his half, etc."
## Segment 34
ב.
עקר קדושת ארץ ישראל הוא על ידי התגלות הרצון, שמאיר שם, הינו להאמין שהכל מתנהג רק ברצונו יתברך ובהשגחתו לבד, וזה בחינת: כי רצו עבדיך את אבניה, כי הם בבחינת התגלות הרצון. (הלכות כלי היין, הלכה א', אות ו):
And therefore even though certainly it is a great commandment to speak with one's fellow every single time in fear of Heaven — and to have compassion upon him and to bring him out from his sins and corruptions — even so, one must be very careful that the engagement be for the good and not for harm — to repair and not to cause more ruin, G-d forbid. Not to look too much at one's fellow's disgrace and his deficiencies. For most of the quarrels and disputes and causeless hatred derive only from this: that each person looks at his fellow not with a favorable eye — and seeks to find in him only the blemishes and evil character traits — until it seems to him that it is impossible to bear them. And naturally likewise his fellow also looks at him in the same reverse manner — for "as water reflects the face, etc." [Proverbs 27:19]. Until causeless hatred and quarrels are stirred between them. Until through this our Temple was destroyed — [was destroyed] — and the exile was prolonged over us. And all of it only on account of — [on account of] — causeless hatred. As our Sages of blessed memory said. And all of this comes only from looking too much at one's fellow.
## Segment 35
ג.
עקר קדושת האמונה והחכמה דקדושה, שהם עקר החיים ואריכת ימים דקדושה, הוא בארץ ישראל, בחינת: למען ירבו ימיכם וגו', על האדמה. ובחוץ לארץ אין שום חיות כלל, רק על ידי מה שמשכימין ומעריבין בבתי כנסיוץ ומדרשות, ומתפללין ולומדין וקורין קריאת שמע, על ידי זה ממשיכין קדושת ארץ ישראל גם בחוץ לארץ, כי הם בחינת מקדש מעט, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, וזה עקר חיותנו בזמן הגלות. (הלכות ספר תורה, הלכה ד', אות יז):
For in truth one must judge every person to the scale of merit. For even though certainly one must speak with him and illuminate his mind and bring him out from what he needs to be brought out from — and all of this is the aspect of judgment and law [din u'mishpot] — as explained in the inner teachings — even so, one must overpower oneself with compassion to enter with one's fellow beyond the letter of the law [lifnim mishuras hadin]. Not to look at him for bad — only for good — [for good] — and to judge him to the scale of merit always. So that one can speak with him. And as is explained elsewhere — that this is the aspect of the commandment: "And you shall do what is right and good" [Deuteronomy 6:18]. From which our Sages of blessed memory derived [the obligation] to go beyond the letter of the law. And they also derived from this the law of bar metzra [the neighbor's right of first refusal] — which is the aspect of the commandment to strive to broaden one's fellow's boundary. And both are one.
## Segment 36
ד.
ירושלים היא בחינת יראה שלמה ובושה ושפלות אמתי, שעל ידי זה עקר תקון האכילה דקדושה. (הלכות ערלה, הלכה ב', אות ד):
One who is on the lowest level — he must specifically find merit in himself — so as not to fall entirely, G-d forbid. And the essential purification and repentance of such a person is specifically through this. And this is the aspect of the purification of the parah adumah [the red heifer].
## Segment 37
ה.
אף על פי שאנו מתחננים כל כך שנים הרבה לשוב לארץ ישראל ועדין אנו רחוקים משם, אוף על פי כן אין שום תפלה וצעקה נאבדת, אפלו של הפחות שבפחותים, כי בכל צעקה ותפלה כובשין איזה חלק ונקודה מארץ ישראל, עד שיתקבצו כל הנקודות שכבשנו בתפלותינו, ואז נשוב לארצנו בקרוב. ואפלו מי שהוא פגום מאד, ואין לו כח בצעקתו ותפלתו לכבש איזה נקודה וחלק מארץ ישראל, אוף על פי כן צעקתו פועל הרבה, כי הוא בחינת מחאה, המבאר בדין חזקת קרקעות, שכל זמן שהוא מוחה, אז אין חזקת המחזיק מועלת כלום, על כן אף על פי שהם גזלו מאתנו ארץ ישראל, שהיא ארצנו ונחלתנו, ואין בנו כח להוציאה מאתם מחמת פגם מעשינו, אוף על פי כן אנו מתפללים וצועקים בכל פעם, שארץ ישראל היא שלנו, כי היא נחלתנו, ובזה אנו עושין מחאה להסטרא אחרא, שידעו שאין חזקתם[חזקה כלל, כי ארץ ישראל היא שלנו מאבותינו, וסוף כל סוף נוציא אותה מידם, בעזרת השם. (הלכות חזקת מטלטלין, הלכה ה', אות יב):
The essential teshuvah is to return from pride — from which come all the sins, G-d forbid. And to humble oneself and feel one's lowliness and insignificance in truth. For the essential teshuvah is the submission and the lowliness and a broken heart before G-d. Through this He forgives him for all the sins — and all the judgments are nullified from him.
## Segment 38
ו.
הזכרת שמות הצדיקים הוא דבר נפלא ונורא מאד מאד ומועיל הרבה מאד לעבודת השם יתברך, כמבאר במקום אחר. גם מסוגל לזכות על ידי זה לארץ ישראל, כי אי אפשר לבוא לארץ ישראל כי אם בכח הצדיקים אמתיים בבחינת: צדיקים יירשו ארץ וכו'. עין פנים ו"ימי נתן" בנסיעתו לארץ ישראל. (ועין לקוטי הלכות, הלכות נטילת ידים לסעודה, הלכה ד', אות ו, ובהלכות דברים הנוגעים בסעודה, הלכה ד', אות ו - ותבין יותר):
Our Sages of blessed memory said that for the severe sin of wasting seed, G-d protect us — teshuvah is not effective for it. And in truth this is fitting for it — as explained in the inner teachings. But in truth even so — there is nothing that stands before teshuvah. Only the essential repair is through the Tzadik of the generation — as is explained in the inner teachings.
## Segment 39
ערך ברית
There is nothing that stands before teshuvah. And even for the blemish of drops of the brain [tipei hamoi'ach] — about which our Sages of blessed memory said that teshuvah is not effective, as mentioned above — and likewise for those about whom the verse says: "All her returnees do not return, and they will not attain the paths of life" [Proverbs 2:19] — but in truth, truth is truth: teshuvah is effective for all sins. As we have already found many, many wicked people who blemished in drops of the brain, and denied the very foundation — and even so they were accepted — [accepted] — in teshuvah.
## Segment 40
א.
עקר התגברות היצר הרע בכל אדם הוא בפגם הברית, ואחר כל היגיעות העצומות ורבוי המסירת נפש, שהצדיקים אמתיים מוסרים נפשם ממש בכל דור ודור בשביל תקון נפשות ישראל, עדין השטן והיצר הרע מרקד בינן ומתגרה בישראל, והעקר - בענין זה, כמו שמצינו בימי משה רבנו בעצמו, עליו השלום, כל היגיעות שהיו לו בשביל תקון נפשות ישראל, ובסוף ימיו בא בלעם הרשע, ימח שמו, והכשילם בפגם הברית, ולפעמים מוכרח הצדיק להסתלק ולמות ולמות בשביל זה, כי לפי עצם התפשטות הסטרא אחרא אי אפשר לו לגמר התקון בשלמות בחיים, רק לאחר הסתלקותו, ומזה הפגם באים כל המניעות והבלבולים והמלחמות והמחלוקות, המונעים את האדם מלהתקרב אל הקדושה ומעכבים אותו מלהוציא החיות הקדושה שלו בשלמות מכח אל הפעל, כי כל המניעות מלהתקרב אל הקדושה באים מטומאת קרי, רחמנא לצלן, כי קרי - לשון מניעה, כמו שפרש רש"י בפרשת בחוקתי על פסוק: אם תלכו עמי קרי, וזה: ואף אשר הלכו עמי בקרי; אף אני אלך עמם בקרי, הינו שמחמת פגם קרי, רחמנא לצלן, על ידי זה מזמין להם מניעות עצומות, שנקראים גום כן קרי, ומזה באין כל הצרות וכל הגלות, רחמנא לצלן, וזה: והבאתי אתם בארץ איביהם, כי על ידי זה מתגברים מאד כל האויבים והשונאים אל הקדושה, שמהם כל המניעות, ועקר התקון לשבר כל המניעות והאויבים הוא על ידי הרצון והחשק דקדושה, שעל ידי זה זוכיןלשבר כל המניעות. וזה שסים:
ואז ירצו את עונם, הינו שיהפכו כל העוונות, שמהם כל המניעות, לרצון, ועל ידי זה: וזכרתי את בריתי יעקוב וגו', הינו שיעורר ויזכר השם יתברך זכות הצדיקים הגדולים שוכני עפר, שעקר תקון עוון זה - על ידם, כי גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם, ועל כן דיקא אחר הסתלקותם גומרין תקון עוון זה, שזה עקר תקון נפשות ישראל. (הלכות הכשר כלים, הלכה ד', אות טו, יז):
Only — since they blemished so greatly — therefore they must join themselves together and be tested and stand in this trial of the distancing. That is, it is written of them that teshuvah is not effective for them. And when a person is foolish and senseless and has no compassion upon himself — not to destroy his world, G-d forbid — then he finds an excuse and exemption for himself to distance himself from teshuvah. Since it has already been written of him that teshuvah is not effective for him, G-d forbid. But one who thinks in truth about his purpose — and has compassion upon himself and considers his ways — for even so what will become of him in the end, and what will he do on the day of reckoning? Then — the more he finds and sees that they distance him further — the more compassion he has upon himself and he cries out to G-d from ever deeper in the depths of the heart. Until G-d looks down and sees from Heaven. For even though it has already been written of him that he is not accepted in teshuvah — even so he cries out to G-d about this itself: that he has blemished so greatly that they distance him so greatly. And even though I know that it is fitting to distance me because of the greatness of my blemishes — and certainly all that our Sages of blessed memory said is true and firm — even so, I know and believe that there are kindnesses of G-d, and such great — [great] — compassion before G-d, that He can also draw us close with compassion and receive us in complete teshuvah. For even so, did our Sages of blessed memory not say themselves: "There is nothing that stands before teshuvah."
## Segment 41
ב.
עקר הענש, שעונשין להתלבש בבגדים צואים, חס ושלום, הוא רק על ידי פגם הברית, כמו שכתוב: ויהושוע היה לבוש בגדים צואים, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה: על שהיו בניו נשואים נכריות, כי פגם הברית נכר בבגדים בבחינת: גם בכנפיך נמצא דם נפשות אביונים נקיים, שזה בחינת פגם הברית, שהוא כאלו שופך דם נקי, חס ושלום, כמובא. וכן עקר תקון הבגדים, שיהיה בבחינת בגדים לבנים, הוא תלוי בתקון הברית, כידוע. (הלכות חוקות העכו"ם, הלכה א'):
And then — when one merits to stand in this trial of the distancing, and even so returns in complete teshuvah — then G-d has compassion upon him and he draws close through this specifically — through having stood in this trial of the distancing. And this is the aspect of: the distancing is the ultimate purpose of the drawing close.
## Segment 42
ג.
צריכין לזהר מאד לקדש את עצמו בשעת הזווג, כי כל העולם תלוי בזה, כי כל העולם לא נברא אלא בשביל כבודו יתברך, ועקר התגלות כבודו יתברך הוא על ידי הולדה, שנולדין ונתרבין בני אדם, שבהם תלוי עקר הכבוד, ועל כן כשמקדש עצמו אז ומכון להוליד בן, שיגדל כבודו יתברך, אזי נמשך על הולד רוח קדושה, וזוכה שיהיו בנים כשרים, שיתגדל כבודו יתברך על ידם, ואזי הוא מקים כל העולם על ידי זה. וכן להפך, חס ושלום, אזי נולדים בנים שאינם הגונים, ואין כבודו יתברך נתגדל על ידם, ועל כן זה שלא קדש עצמו אז וגרם כל זה, הרי הוא כאלו מחריב העולם כולו, כי עקר קיום העולם הוא על ידי הכבוד הנ"ל, ועקר הכבוד תלוי דיקא בהולדה כנ"ל. (הלכות כבוד אב ואם, הלכה ב', אות א):
The essential of all the blemishes of all the sins is in the aspect of the twenty-two letters. For one draws, G-d forbid, the letters that are in that thing which passes over him — to a place that draws them toward the sitra achra, etc., G-d protect us. For the essential vitality of all things is the letters within them — as is known. And therefore the essential repair is through speech — in the aspect of: "Take with you words and return to G-d" [Hosea 14:3]. And our Sages of blessed memory said: "He asks of you nothing but words." That is, one should multiply speaking holy words of cries and supplications and requests and songs and praises to Him, blessed be He. Until all the letters will be joined and repaired for good. And certainly this is a great and easy counsel — that everyone can fulfill. For one can merit teshuvah and the life of the World to Come through speech alone. Even if one does not merit to toil and labor in his service like the Tzaddikim and the upright who preceded us — who toiled and labored very, very greatly in many fasts and harsh and enormous mortifications. And even if, G-d forbid, what passes over him still passes over him — even so, if he does not allow himself to ever fall — and strengthens himself to speak words at the very least always before G-d — with cries and many supplications and requests to G-d — certainly in the end he will return to G-d.
## Segment 43
ד.
כשאחד נוגע בממון חברו שלא כדין, שזה בחינת פגם המשפט, בחינת עושה עשר ולא במשפט, על ידי זה בא לפגם הברית. הברית. (הלכות דינים, הלכה ה', אות ג):
But the baal davar intensifies against a person to prevent him — [to prevent him] — even from this. And the essential [obstruction] is through the entanglement of livelihood — through which one does not engage fully even in this easy counsel to return to G-d through holy speech. And therefore one must remind himself every single time of the truth — that "it is not through strength that a man prevails" [I Samuel 2:9]. And livelihood does not derive — [derive] — through one's toil and labor alone — but everything comes through the kindness of G-d and His salvation. And worries and entanglements do not help at all for livelihood — on the contrary, they damage livelihood greatly. And therefore even a craftsman or businessman can find himself some hours in the day to engage in the recitation of Psalms and hisbodidus, etc. And through this he will certainly return to G-d for the life of the World to Come.
## Segment 44
ה.
עקר תאות נאוף נמשך על ידי הגנבה של הבעל דבר, שגונב וחותר במחשבת האדם בכמה תחבולות וערמימויות וגנבות, עד שמביאו לידי הרהור, חס ושלום, ועל כן נסמך "לא תנאף" אצל "לא תגנב", כיעקר נאוף בא על ידי בחינת גנבה של הבעל דבר, וזה בחינת: אם ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים חלקך, הינו שהפסוק מוכיח: אם ראית גנב, שהוא היצר הרע, ותרץ עמו, ועל ידי זה: ועם מנאפים חלקך, כי באמת היה ראוי לך לזהר מאד מהגנב הזה, כי צריכין לשמר מחשבתו מאד, שלא ילכד ברשת הגנב הזה, ואתה - לא די, שלא שמרת עצמך ממנו, אף גם: ותרץ עמו, שנתרצית אחריו, רחמנא לצלן, ועל ידי זה: ועם מנאפים חלקך, כנ"ל. על כן צריך האדם לזהר ולהשמר מאד, שלא יהיה כרוך אחר המחשבות רעות, שמכניס היצר הרע בדעתו על ידי גנבותיו ותחבולותיו, רק ישתדל בכל כחו לגרש ולבער הגנב מקרבו, כי באמת הבחירה ביד האדם לגרשו, כי המחשבה ביד האדם להטותה כרצונו, ושם עקר הבחירה. אשרי השומר מחשבתו היטב, קדוש יאמר לו. (הלכות גנבה, הלכה ד', אות ט):
Every person must strive greatly to seek and search after the lost things [avaidoas] all the days of his life. For this is the entire purpose of a person — who was created only for this: to seek after the lost things. Which are the aspect of the fallen sparks [nitzotzos hanefilim] — that are the aspect of things lost and cast away — that every person must strive greatly to seek and search after them all the days of his life. And especially if one has already sinned and blemished according to however he has blemished — especially the blemish of the bris, G-d forbid — through which he has now lost many more things himself. And one must search and seek after them greatly. And when one searches and seeks well — certainly he will find. For: "I toiled and did not find — do not believe" [Megillah 6b].
## Segment 45
ערך בנים
And this is the essential teshuvah for sins — as it is written: "And you will return to G-d, etc. — even if your scattered ones are at the very end of the heavens — from there He will gather you, etc." [Deuteronomy 30:2–4]. And it is written: "And you will seek from there G-d your G-d and you will find, etc." [Deuteronomy 4:29]. For one must greatly seek and search after the paths of holiness. For all the distance a person is from G-d is on account of the aforementioned lost things — through which he goes and wanders like a lost sheep and cannot find the path of life. And therefore a person must strive greatly all his days to seek and search after his lost things. For this is the essential teshuvah as above. And if one searches and seeks well — certainly he will find all that is needed for the repair of his soul. And even at the time when he does not yet merit to find — even so, through every toil and searching he has already found much. For no toil and searching is ever lost at all. And certainly one has already found much through every single word and through every toil and searching. For lais re'usa tava d'is'avad [no good intention is ever lost]. And even if one sees nothing of what he has found — and it appears to him that he has still not found anything and he is still far from G-d as before — even so, one must believe with complete faith that certainly one has found much through the toil itself. As our Sages of blessed memory said: "I toiled and found — believe" [Megillah 6b] — believe — [believe] — specifically. Even though one does not yet see what he found.
## Segment 46
א.
כל הבנים, שזוכין להוליד בקדושה על פי דת תורתנו הקדושה, כולם הם בבחינת תקון הברית, ועל כן מגיע הירושה לבנים, כי כל הממון והפרנסה נמשך נמשך מבחינת תקון הברית, ועל ידי שבניו שהם בבחינת בבחינת תקון הברית, מקבלין נחלתו ויגיעו, על ידי זה נמשך תקון לנפש הנפטר, כמבאר בפנים. (הלכות נחלות, הלכה ג', אות ב):
The essential teshuvah of every person is to return every single time from the evil thoughts in which he has been caught — to holy thoughts. In the aspect of: "Let the wicked abandon his way, and the man of iniquity his thoughts, and let him return to G-d" [Isaiah 55:7]. And this is the essential teshuvah: to return in one's thought from wherever one is — to holy thoughts. And even if one has gone astray in his thought however he has gone astray — even so, one must believe that in every way he disconnects himself in his thought from bad to good — it is precious in the eyes of G-d. For "He knows our formation, etc." [Psalms 103:14]. And the essential yetzer hara is the thoughts — as explained in the inner teachings.
## Segment 47
ב.
עקר מצות הולדת הבנים הוא, כי כשמוליד נפש מישראל, הרי הוא מוסיף על הקבוץ של ישראל נפש אחת, שעל ידי זה נתרבו הבתים של הקדושה מאד מאד, מה שאין הפה יכול לדבר והלב - לחשב, שעל ידי זה גורם להעלות שעשועים גדולים ונפלאים לפני השם יתברך, ועל כן עקר המצוה הוא להוליד בן כשר, בן, שיקים התורה והמצוות. ואם שלאו כל אדם זוכה, שיהיו בניו צדיקים וכשרים וכשרים גמורים, על כל פנים מאחר שהם בכלל ישראל, המאמינים בהשם בהשם יתברך ובתורתו, ואביו מחנך אותו מנעוריו לעסק בתורה ותפלה ולכנס לבתי כנסיות ובתי מדרשות ולהתוסף על על הקבוץ הקדוש הקדוש של ישראל להתפלל עמהם יחד בכל יום ולומר: שמע ישראל וגו' - הרי זה גורם שעשועים נפלאים לפניו יתברך, מאחר שהוסיף נפש לקבוץ הקדוש של ישראל, וגם אולי יפקון מנה בנין דמעלי, שיהיו צדיקים גמורים, ועל כן העקר - שיראה לחנך את בניו לילך בדרך האמונה הקדושה, כאשר קבלנו מאבותינו, כמו שכתוב:
ושננתם לבניך וגו' ולמדתם אתם את בניכם וגו', בפרט לרחקם בכל מיני הרחקות מהכתות הרעות, שקמו בדורות הללו להעביר, חס ושלום, את נערי בני ישראל מעקר הדת הקדושה וללמד אותם חכמות חיצוניות ותנ"ך עם הבאורים הרעים וכו', כמפורסם. אבל מאחר שרב בני ישראל הכשרים מחנכים בניהם בדרך אבותינו אשר מעולם, שיבלו ימיהם רק על תורה ותפלה וכו', הרי הם מוסיפין נפשות קדושות לקבוץ הקדוש של ישראל, ונתרבין הבתים מאד, ועל כן שכרם הרבה מאד, ועל ידי זה תבוא הגאולה, כמו שכתוב: הקטן יהיה לאלף וגו', אני השם בעתה אחישנה. (הלכות פריה ורביה, הלכה ה', אות ב ג):
The matter of what is explained in the holy Zohar — that for the blemish of the bris, teshuvah is not effective. And yet it is explained in the sacred books that even for this teshuvah is effective. But the essential repair is: to cast aside one's own understanding entirely and to strengthen oneself in complete faith, etc.
## Segment 48
ג.
איש ואשה הם בחינת שני הפכים, כי האיש מזריע לבן, שממנו עצמות וכו', והיא מזרעת אדם וכו' ולבן ואדם הם שני הפכים, ואי אפשר שיהיה הולדה כי אם על ידי בחינת שלום, שמחבר שני הפכים, והשלום נמשך על ידי אמונת חכמים, שעל ידי זה עקר ההולדה. (הלכות יבום, הלכה ג', אות ד):
The essential of all blemishes and sins, G-d protect us, derives from the aspect of theft [gezail] — that is, from the fact that a person presses the moment [dochek es hasha'ah]. Which is the aspect of theft — as explained in the inner teachings. For the yetzer hara is only present for its hour. And if a person stands firm in the trial for a small amount of time — then afterwards the yetzer hara is automatically nullified and departs from him. And therefore the essential repair of teshuvah is drawn through the great Tzaddikim who press the moment not at all — even in their prayer. And they pray only with compassion and supplication. Also these Tzaddikim do not use their powerful staff [mateh az] — except for the sake of subduing the evil within the congregation [edah]. And through this Israel merits teshuvah. Also because the essential distancing from teshuvah is through people who obstruct [mone'im]. For people are sometimes very great obstructors — more than the yetzer hara itself. That is, through their controversy and their mockery and the like — as explained in the inner teachings. And therefore through the truly righteous Tzaddikim who draw their Torah innovations in completeness of all the repairs — through this they receive power to punish the obstructors or at least to silence them. Through this the awakening of teshuvah is drawn in the world.
## Segment 49
ד.
אמרו רבותינו זכרונם לברכה: מי שאינו מניח בנים, נקרא מת. ומובא כן גם על פסוק: איש כי ימות ובן אין לו אבל מי שמניח בנים כשרים, נקרא חי אפלו אחר מיתתו, כי עקר המיתה נמשכת מפגם אמונת חכמים, כמבאר בפנים, ועל כן כשמניח בנים אחריו, שזה בחינת תקון אמונת חכמים, אינו נקרא מת, רק הוא חי גם אז על ידי תקון הבנים הכשרים, שעוסקין בתקון אמונת חכמים, שהוא כלל כל התורה. (שם, אות ה):
There is one who has blemished and sinned so greatly — until he is in the aspect of one who has robbed the multitude [gazal es harabbim]. Whose blemishes affect all of Israel, G-d forbid. And then his entire repair is to engage in the needs of the multitude [tzorchei rabbim] — as our Sages of blessed memory said: "One who robbed the multitude — let him do from it the needs of the multitude." And the essential needs of the multitude are to cause them to merit the eternal purpose. And the essential [means] is to strive to have a share in drawing the Torah innovations of the truly righteous Tzaddikim — through which all the repairs are drawn in completeness. Through which the essential drawing of the repair of teshuvah for all of Israel comes — as above. And one must strive greatly that they spread in the world — whether through supporting with money those who engage in this, whether in person, whether through other aspects. For every single person can merit to have a share in this. And through this he will cause the multitude to merit — in the aspect of the needs of the multitude. And this is the essential repair for all his blemishes — which are the aspect of one who robbed the multitude as above.
## Segment 50
ערך בטחון
What is brought in the holy Zohar — that for the blemish of the bris, teshuvah is not effective — but even so, through complete faith in the sages, even this sin can be repaired through the power of the holy Torah, which draws sweetening from the aspect of the supernal wisdom [chochmah ila'ah].
## Segment 51
א.
עקר עצבות ודאגות הפרנסה הוא מחמת שאין לו בטחון בהשם יתברך, ועקר פגם וחסרון הבטחון נמשך רק מבחינת הזמן והמקום, כי באמת השם יתברך משפיע שפעו הטוב תמיד, בלי הפסק רגע, רק כשההשפעה באה בזה העולם הגשמי, שהוא במקום וזמן, אזי מוכרח השפע להתלבש במקום וזמן, ועל כן אין השפע של פרנסה ועשירות נמשכת כי אם במקום וזמן ידוע, כמו שנראה בחוש, שיש זמן שהאדם מרויח, ויש - להפך, וכן במקום שבמקום זה מרויחין, ובמקום אחר - להפך, ומחמת זה עקר דאגת הפרנסה - מחמת שלפעמים נתעכב שפע פרנסתו, על כן עולה דאגת פרנסתו על לבו ודואג מה יאכל למחר, ומחמת זה הוא רודף אחר פרנסתו ביגיעות גדולות, וסוף כל סוף אינו משיג פרנסתו כי אם כשיבוא עתו וזמנו; ואם היה לו שכל אמתי והיה מאמין בהשם יתברך, שהכ,ל ממנו יתברך, רק שצריכין להמתין וליחל להשם עד שיבוא זמנו ועתו, ואז לא היה רץ ומתיגע אחר פרנסתו כל כך, כי השם יתברך יתן לו פרנסתו בעתו בסבה קלה, כי אף על פי שההכרח - שיעשה האדם איזה עובדא קלה בשביל פרנסה, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה על פסוק: וברכך בכל אשר תעשה, כי אי אפשר להמשיך השפע בזה העולם, כי אם על ידי כלים, ועל כן מוכרחין לעשות איזה עסק ומשא ומתן, כי על ידי זה עושין כלים וצנורות לקבל השפע, אבל באמת אין העסק עקר כלל, רק עקר הפרנסה - מהשם יתברך ובהשגחתו לבד, כי אין אדם יודע במה משתכר, ועל כן אסור להאדם לדחק את השעה לרדף אחר הפרנסה ביגיעות גדולות, כאלו, חס ושלום, הפרנסה תלויה בזה לבד, כי אדרבא, על ידי זה נתמעט פרנסתו, כי כל הדוחק את השעה - השעה דוחקתו, כי אין צרך לו לעשות משא ומתן ועסק רק לצאת ידי מצות עשית משא ומתן באמונה, כדי לעשות איזה כלי וצנור לקבל ההשפעה כנ"ל, וכל מה שיעשה - יוצא בזה. וזהו: וברכך בכל אשר תעשה, הינו בכל מה שתעשה, יהיה מה שיהיה אפלו דבר קל וקטן, יברכך השם, כאשר נראה בחוש ברב בני אדם, שכמה פעמים שהם רצים ורודפים מאד אחר הפרנסה כמה זמנים ביגיעות גדולות, ואין עולה בידם שום רוח, ומאומה לא ישאו בעמלם, ואחר כך השם יתברך מרחם עליהם ומזמין להם פרנסה, ולפעמים אפלו עשירות גדול, בסבה קלה מאד, שהיא כמעט בלי שום דרך הטבע, וכל העולם מלא ממעשיות כאלו, שהם שכיחים מאד בעולם, כמעט בכל אחד ואחד שעוסק במשא ומתן, ואם היה לו שכל והיה סומך עצמו בתחלה על השם יתברך ולא היה דואג כלל, אזי לא היה צריך כלל ליגיעות כאלו, שהיו לו בחנם, וכשהיה מגיע הזמן, היה מזמין לו השם יתברך פרנסתו בסבה קלה כנ"ל, ולא די שאינו מרויח כלל על ידי על ידי דאגתו ועצבונו ויגיעות ויגיעות רבות וטרחות עצומות שלו שלו - אדרבא, הוא מפסיד שפע פרנסתו הרבה על ידי זה, כי באמת עקר שפע הפרנסה נמשכת מבחינת למעלה מהזמן והמקום, רק שבזה העולם מוכרח הפרנסה להתלבש בזמן ובמקום, אשר מחמת זה צריכין לעשות איזה עסק ומשא ומתן בשביל פרנסה כדי לעשות כלי, שתוכל השפע להתלבש בזה העולם כנ"ל ועל כן כשהוא מאמין שהכל מלמעלה, על ידי זה נתקשר הזמן והמקום לבחינת למעלה מהזמן והמקום, ואזי יש לו פרנסה בשפוע, כי הוא מקושר לשרש ההשפעות על ידי אמונתו ובטחונו בשם, אבל כשהוא רץ אחר פרנסתו ביגיעות גדולות, אזי הוא נמשך ונתקשר ביותר לבחינת מקום וזמן, ומפריד בין הזמן והמקום לבין בחינת למעלה מהזמן והמקום, ועל ידי זה נתרחק משרש ההשפעות, ועל כן קשה לו למצא פרנסתו ואפלו כשמגיע לו מעט פרנסה, בהכרח שתהיה ביגיעה גדולה ועצומה מאד. וזה: כל הדוחק את השעה - השעה דוחקתו, כי כל מה שנמשך אחר הזמן ביותר ודוחק את השעה, הוא נתקשר ונתאחז ביותר בבחינת זמן ומקום ונתרחק ביותר משרש ההשפעה, שהוא בבחינת למעלה מהזמן והמקום, ועל כן השעה דוחקתו - השעה דיקא, מחמת שנתקשר ביותר לבחינת שעה וזמן, ועל כן יש לו דחק יותר, כי נתרחק פרנסתו לזמן רחוק ולמקום רחוק ביותר, עד שלפעמים צריך לנוד על ידי זה למקומות רחוקים ביותר ובהמשך הזמן הרבה בשביל פרנסתו אבל הנדחה מפני השעה ומאמין, שהכל מהשם יתברך, ובוטח בהשם יתברך, שבודאי יתן לו פרנסתו בזמנו בסבה קלה, אזי הוא מקושר ביותר לבחינת למעלה מהזמן והמקום, ואז השעה נדחית מפניו, כי זוכה על ידי זה למעט ולבטל בחינת הזמן והמקום, ושולח לו השם יתברך פרנסתו במעוט זמן ובקרוב מקום. ואם היה זוכה האדם לבטחון חזק מאד, אזי לא היה צריך לעשות שום סבה בשביל פרנסה, והיה נעש הכלי והצנור של פרנסה על ידי הבטחון בעצמו, כי על ידי בטחון נעשה כלי לקבל השפע היורד מלמעלה, כמבאר במקום אחר. (הלכות רבית הלכה ג', אות א):
When a person sees that he has crookedness in his heart — especially when he has, G-d forbid, much crookedness in his heart — then he must make himself like an animal and set aside his mind entirely — as if he has no mind at all. And rely only on faith. And go only in temimus [wholeness] and peshitus [simplicity] alone. And then he merits afterwards to great da'as — the aspect of the expanded consciousness [moichin] of tefillin.
## Segment 52
ב.
כל החסרונות והעניות והעניות והדחקות, שיש לאדם, הוא רק מחמת חסרון הבטחון, כי אם היה לו בטחון שלם בהשם יתברך, לא היה דואג כלל ולא היה חסר לו דבר, כמו שכתוב: ברוך הגבר אשר יבטח בהשם וגו', ובשנת בצרת לא ידאג. ועקר הבטחון הוא בחינת יראה בשלמות, דהינו שנשמר מיראות הנפולות ואין לו שום יראה נפולה, שאינו מתירא משום דבר, רק מהשם יתברך, אז הוא בודאי בוטח בהשם יתברך, כי זה עקר הבטחון - שלא יירא ולא יפחד משום דבר, רק מהשם יתברך לבד בבחינת:
אבטח ולא אפחד, בחינת: באלקים בטחתי לא אירא מה יעשה בשר לי, הינו שיש לו בטחון שלם בהשם יתברך ואין לו שום יראה נפולה ושום פחד כלל, ואינו דואג כלל מה יאכל למחר, שזה בחינת יראות נפולות, שזהו עקר העניות - כשיש לו יראות נפולות, הואבודאי עני ממש, אפלו אם יש לו כל הון דעלמא, כי אפלו אם הוא עשיר גדול, הוא מלא דאגות וצער ויסורים ופחדים תמיד, וכל ימיו - כעס ומכאובות, ואין לו שום נחת ומנוחה ושום חיות כלל, והוא חי חיי צער יותר מכל העניים שבעולם, מחמת שבכל יום נתחדשין לו דאגות ופחדים חדשים מאדונים ושרים וכו' ומכמה וכמה מיני הפסדות, השכיחים ושאינם שכיחים, וגם מצטער בכל עת על רבוי ההוצאה שבביתו, כי נדמה לו כי ההוצאה יתרה על הרוח, וכיוצא בזה רבו מספר רבוי הדאגות שיש לכל אחד ואחד בפרטיות בלי שעור בכל יום ובכל עת ובכל שעה, ואין רגע בלא פגע, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: מרבה נכסים - מרבה דאגה, וכל זה מחמת יראות הנפולות, מחמת שאין לו בטחון שלם בהשם יתברך כי אם היה לו בטחון בהשם יתברך בשלמות, בודאי לא היה מתפחד כלל, כי בודאי הכל ביד השם יתברך, והעשר והכבוד מלפניו יתברך, ואם ירצה השם יתברך שיהיה עני, חס ושלום, בודאי לא יוכל לשמר את עצמו מזה בשום אפן, וכן להפך, רק הוא מחויב לעסק באיזה עסק ומשא ומתן וה' - הטוב בעיניו יעשה, ומאן דיהב חיי - יהב מזוני. נמצא:
כשיש לו בטחון בהשם יתברך ואינו דואג כלל מה יאכל למחר, זהו עקר העשירות בבחינת איזהו עשיר - השמח בחלקו, כי אין לו שום דאגה ופחד כלל, כי הוא בטוח בהשם יתברך, כי בודאי לא יעזבנו לעולם. (הלכות הרשאה, הלכה ג', אות כ):
All the crookedness in the heart of many people — who say that they are unable to engage in the service of G-d because of deficiency of livelihood and other sufferings and obstacles, G-d forbid — all of this derives from the aspect of the confusion of the question of tzadik v'ra lo, rasha v'tov lo [why the righteous suffer and the wicked prosper]. For this confusion confuses many people. And even one who does not enter this question into his thought at all — even so, all of — [all of] — the aforementioned words derive and flow from there. And the essential repair for this is only temimus and simplicity: to cast aside all the wisdoms — and not to contemplate at all regarding His ways, blessed be He. And to know and believe — and believe — that "the ways of G-d are straight" [Hosea 14:10]. And to overpower oneself in all that passes over him — to seize some good each day — as much as possible. For lais yoma d'lais bei tava [there is no day that does not have good in it]. And to not deliberate at all regarding His blessed judgments. For this is the essential faith: to believe that everything is from G-d — and not to contemplate at all regarding Him. For He is righteous and upright. And through this itself one sweetens the judgments. And merits to draw close — [to draw close] — to G-d specifically through all that passes over him.
## Segment 53
ערך בגדים
Every person must look into his own soul — that he not depart from the ways of true temimus. And to search his ways at all times. And to guard his soul very much — that the baal davar should not divert him from the truth, G-d forbid, through the futile wisdoms that are so common now in our many sins. And that he not invert truth to falsehood and transgression to commandment for him, G-d forbid. For this is the worst of all, G-d forbid. And he should remind himself at all times — that he is not pure in the matter of the desire for sexual union. And through this — the vessels — [the vessels] — of his brain are not in perfection. And even if he is established and known as a great scholar and pious person — even so, since he knows within his own soul that he is not pure and clear in this matter in full perfection as is proper — and therefore his grasp of the mind is not in perfection — therefore immediately when the baal davar wishes to divert him from the path of true temimus even by a single point — even though it seems to him that the Torah mandates such — he must fear for his soul and consider: perhaps — [perhaps] — he is erring in the matter. And this thought and view derives in him from the aspect of: "if he has not merited — it becomes for him a deadly poison", G-d protect us — said of one who has not yet merited the perfection of the vessels of the brain through the repair of the bris in perfection. Therefore — he — [he] — must be especially careful not to mislead himself and not to invert the words of the living G-d, G-d forbid.
## Segment 54
א.
מחמת שהבגדים הם בחינת המדרגה התחתונה והחיצונה של הקדושה כנ"ל, על כן דרך החיצונים להתאחז בהן, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה. ובהבגדים נרשמים כל העוונות, וכן להפך - כל המצוות, כי על ידי המצוות נעשין לבושין וכסויין להנשמה בחינת חלוקא דרבנן, וכשהלבושין נקיים, הם שמירה גדולה, על כן צריך לשמר את הבגדים מאד כנ"ל. (הלכות ציצית הלכה א'):
And he must be especially, especially careful in this matter regarding controversy. As we have already seen many souls who went down to the pit alive, G-d protect us, through having multiplied controversy against the upright because of the error of their mind — and it seemed to them that their intention was for the sake of Heaven. As is explained in the inner teachings. And also for himself alone in the service of G-d — one must also cry out and wail greatly to G-d, that He lead him in the straight and true path always. Perhaps he will merit to draw close to G-d as is proper. And as King David cried out much about this — as explained in the inner teachings. For one needs a very great merit and a very great salvation and very great compassion — and great striving and great toil all the days of his life — to merit to weigh out his ways in truth at every time and to walk in the holy path truly and truthfully and not deviate right or left. And not to mislead himself in any matter, G-d forbid — on account of the imperfection of the vessels of his brain. But at the very least — when one guards himself from deviating at the very least from the ways of temimus — then he is at least certainly protected from utter stumbling, G-d forbid. For "he who walks in wholeness walks securely" [Proverbs 10:9].
## Segment 55
ב.
צריך לדקדק ביותר, שיהיו הבגדים נקיים בשעת תפלה, כי בגדים נקיים הם בחינת תקון הכללי, שעל ידי זה יוכל לדבר דבור המתקבל, ותפלתו נשמעת ביותר, ועל כן מי שהוא לבוש שעטנז, שהוא בחינת פגם הבגדים, כמבאר בפנים, על כן אין תפלתו עולה ומתקבלת. (שם):
Every person who feels in himself that he is not holy as is proper — must humble and nullify himself before G-d. And not wish to go in matters too great and too wondrous for him [gedolos u'niflo'os mimenu] — to draw upon himself the aspect of the holy spirit, the spirit of prophecy. Since he knows that he is far from this. And if he wishes to draw upon himself the aspect of visions and sights — he can cause himself even more and more ruin. As very many have stumbled in this. Rather, he must go in temimus and beseech G-d to be in his aid — to emerge from his insignificance. And to merit to sanctify himself as is proper. And then — if he merits and is worthy of receiving the holy spirit, through the path of holiness, in perfection — G-d who is good will do with him as He wills.
## Segment 56
ג.
אנו צריכין להיות בדלין מן העכו"ם אפלו במלבושים, אפלו בלבישת המנעלים, וכעין שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: בשעת הגזרה, אפלו אערקתא דמסאני יהרג ואל יעבר, כי המנעלים שלהם הוא מבחינת פגם כתנות עור, שנאחז בהם מחמת הנחש, בחינת פגם הברית וכו', ומנעלים שלנו דקדושה הם בבחינת תקון והזדככות כתנות עור, בבחינת: מה יפו פעמיך בנעלים, ועל כן יש אצלנו כמה דינים בלבישת מנעלים, כי אנו צריכין ללבש המנעלים על פי התורה הקדושה כדי לתקן ולזכך בחינת כתנות עור, ולא לחנם אמרו רבותינו זכרונם לברכה: כתפלין כך מנעלים, עין פנים. (הלכות עכו"ם, הלכה א', אות ד):
In truth there is no person who does not have his hour [sha'ah]. But many lose their hour — in which they could have succeeded physically and spiritually — through their futile wisdoms. Through pressing the moment [dochek es hasha'ah]. As our Sages of blessed memory said: "Whoever presses the moment — the moment presses him." For G-d fulfills: "with the wholesome You act wholesomely, and with the crooked You act crookedly" [Psalms 18:27]. And since he is crooked and wishes G-d to immediately fulfill his desire — and when he does not have what he desires, he says that it is impossible in this way to serve G-d — it is thus found that he is crooked and deliberates regarding His blessed attributes. And then G-d also acts crookedly with him — and the moment presses him.
## Segment 57
ד.
על ידי מצות הלבשת ערומים, בחינת: כי תראה ערום וכסיתו, זוכין להנצל מפגם הברית ומפגם תאות ממון, שהוא בחינת אנפין חשוכין, וזוכין להמשיך ש"ע [שלש מאות ושבעים] נהורין של אור הפנים. (הלכות גנבה, הלכה ב', אות ד):
But one who goes in temimus and truly believes that G-d is certainly righteous and upright — and that the sufferings and hardship he endures are all for the good — for his hour has not yet come. And fulfills: "It is good to wait in silence for the salvation of G-d" [Lamentations 3:26]. For sometimes G-d does not give the person the needs of his salvation immediately — until he multiplies prayer about this. For "G-d longs for the prayer of Israel." And also in prayer it is forbidden to press the moment — as explained elsewhere. And sometimes the salvation is delayed still for other reasons. And therefore one must go only in temimus — and believe in the uprightness of His blessed judgments — and always multiply prayer for everything. And then certainly the moment stands [favorably] for him. For certainly the hour of his salvation will come. And as is explained in the words of our Sages of blessed memory: "Whoever makes himself whole [mistemim] — the moment stands favorably for him, etc."
## Segment 58
ה.
עקר אחיזת השקר ביותר הוא בהבגדים, כנראה בחוש, כי בגד בא"ת ב"ש - אותיות "שקר", וציצית הם התקון לזה. (שם, הלכה ה', אות טו):
One who goes in temimus — he is the essential beloved child before G-d, as explained in the inner teachings. And one who goes after the futile wisdoms and cunning schemes [armimiyos] of vanity — which are like actual divinations [nachushim mamash], G-d protect us — he is the aspect of crooked and twisted [ikaish u'fsaltal]. And G-d fulfills with him: "with the crooked You act crookedly" [Psalms 18:27]. And he is the aspect of one with a blemish [ba'al mum] — which is the opposite of wholeness [temimus] — which is the language of completeness [shleimus].
## Segment 59
ערך גאות וענוה
The essential [means by which] G-d takes glory in Israel before all the nations is through their true ways of temimus. And this is the aspect of: "There are sixty queens, etc. — one is she, my dove, my perfect one [tamasi]" [Song of Songs 6:8–9] — specifically tamasi — the aspect of temimus.
## Segment 60
א.
מי שזוכה לענוה אמתית, שהוא בחינת אין ממש, ומבטל את עצמו בתכלית השלמות אליו יתברך, הוא יכול למלך ולהשתרר ולהתפאר את עצמו בכל מיני התפארות, ואף על פי כן הוא ענו באמת, כמו שמצינו בגדולי הצדיקים, שהתפארו את עצמם בהתפארות גדול מאד, כמו רבי שמעון בן יוחאי וכן כמה תנאים ואמוראים, וכן משה רבנו עליו השלום ספר וכתב בעצמו כל הגדולות והנוראות שלו, ואף על פי כן לא התפעלו מההתפארות שלהם כלל, כי זכו לבטול כל ההרגשות, עד שעל ידי זה יכולין ורשאין להתפאר בכל מיני התפארות, ואף על פי כן זה דיקא עקר תכלית שלמות הענוה אמתית שלהם, אבל לאו כל אדם זוכה לזה בשלמות, על כן שאר כל אדם צריכין להתנהג בענוה ובשפלות, בפשיטות בבחינת: ונפשי כעפר לכל תהיה, בחינת שנעשה שכן לעפר בחייו, שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. (הלכות תפלין, הלכה ו' אות ה):
Completed and finished. Praise to G-d, Creator of the world.
## Segment 61
ב.
אף על פי שעקר הענוה הוא, שיהיה אין ממש, אוף על פי כן אסור להיות עצל ונבזה, שקורין "שלימזלניק", כי זה כמו ענוה פסולה, חס ושלום, כי צריך להיות חזק ואמיץ וגבור חיל מאד לעמד כנגד כל המונעים מעבודת השם בבחינת: ויגבה לבו בדרכי השם, כי כשמבטל עצמו נגד הבעלי גאוה, הרוצים להרחיקו מדרכי אמת, אזי על ידי הענוה שלו הוא נותן כח להגאות, שהם הבעלי גאוה הנ"ל, ועל כן ענוה פסולה הוא בחינת פגם הגאות. וזה היה הפגם של שאול, שהחיה את אגג על ידי שבטל דעתו נגד דואג, ושמואל הנביא הוכיחו על ענוה זאת: הלוא אם קטן אתה בעיניך, ראש שבטי ישראל אתה. והתקון היה על ידי מרדכי, שאף על פי שהיה ענו באמת בבחינת אין, אוף על פי כן לא רצה להכניע את עצמו נגד הבעלי גאוה, שהם בחינת המן, כמו שכתוב: ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה. ובאמת יש בענין זה משקל גדול ודק מאד, שצריכין להיות בבחינת אין ומה, ממש ואף על פי כן יהיה גבור חיל וחזק מאד נגד כל הרשעים והמונעים. (שם, אות כג):
Concluded: the book Aitzoas Yesharoas with the help of the Rider of the Heavens and the Arranger of the orders
## Segment 62
ג.
עקר נפילת הנפש, חס ושלום - על ידי גדלות, שמשם עקר הנפילות, כמובא בדברי רבנו זכרונו לברכה במקום אחר, שעקר הנפילה - על ידי גדלות, כי באמת אין שום נפילה בעולם כלל, כי השם יתברך בכל מקום, כי מלא כל הארץ כבודו, אך כשיש לו גדלות, אז אין אני והוא יכולין לדור וכו'. נמצא, שכל הנפילות הם על ידי גדלות, ועל כן אלו הנפשות, שנפלו כל כך עד שנתגלגלו בחיה, ועקר נפילתם היה על ידי גדלות כנ"ל. ועקר תקון כל הנפשות הוא על ידי ענוה, שזה עקר תחית המתים ותענוג עולם הבא, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במקום אחר, בחינת: הקיצו ורננו שוכני עפר - מי שנעשה שכן לעפר בחייו וכו', עין שם. ועל כן השחיטה, שהיא בשביל תקון ועלית הנפש, על כן היא במקום המשכת הצואר להכניע ולבטל את הגדלות, שהוא בחינת משכה דצוארה וכו'. (הלכות שחיטה. הלכה ג', אות ג):
(The following is from the translator, not from the original text.)
## Segment 63
ד.
על ידי שיודע שפלותו באמת ומשים עצמו כעפר ממש, על ידי זה זוכה להסתכל על האמת לאמתו ושיתגלה לו אור האמת, עד שזוכה על ידי זה להתגבר בחשך, ורצון דקדושה, עד שנשבר על ידי זה כל המניעות, ויזכה להתקרב אל הקדושה ולהוציא כל הדברים שבקדושה מכח אל הפעל בשלמות. (הלכות הכשר כלים, הלכה ד', אות יח):
These final sections bring the Aitzoas Yesharoas to its completion with some of its most philosophically profound teachings:
## Segment 64
ה.
ומה שאמרו בבית שני בשמחת בית השואבה: אבותינו שהיו במקום הזה - אחוריהם וכו', ואנו ליה עינינו, והיו כופלים ואומרים: אנו ליה וליה עינינו, ופרשו שם בגמרא: דאמרי הכי, אנו ליה משתחוים וליה עינינו מיחלות, הינו כנ"ל, שהיו משתחוים ומודים להשם יתברך על גדל הישועות והחסדים הנפלאים שעשה עמהם לבנות להם בית המקדש מחדש, שזהו ליה אנו משתחוים, כי ההשתחויה הוא בחינת הודאה על העבר, אבל אוף על פי כן ידעו בעצמן כמה הם רחוקים עדין מהגאולה השלמה, ועל כן אמרו פעם שני: ועינינו ליה, שהוא: וליה עינינו מיחלות, כי בודאי אף על פי שכבר עזר לנו השם יתברך הרבה ישועה כזאת, אשר בעבדותנו לא עזבונו השם אלקינו ויט עלינו חסד לפני מלכי אשור וכו', כמפרש בעזרא ונחמיה, אוף על פי כן עדין ליה עינינו מיחלות, שיגאלנו גאולה שלמה, שאין אחריה גלות. וכן הוא בכל אדם ובכל זמן, כי גם עתה בתקף מרירות הגלות הזה, אנו רואים נסים וחסדים נפלאים בכל יום, כמו שאנו אומרים שלש פעמים בכל יום: ועל נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובקר וצהרים וכו', וצריכים להודות לו יתברך הרבה על זה, כמו שכתוב שם: וכל החיים יודוך סלה וכו' אבל צריכים לידע, שכל הישועות באים ממרחק מאד כנ"ל וצריכים בכל יום לצפות לישועה להלן בבחינת: ליה אנו משתחוים ומודים, וליה עינינו מיחלות. וזה שהזכירו בגנות הראשונים ואמרו: אבותינו שהיו במקום הזה - אחוריהם אל היכל השם ופניהם קדמה והמה משתחוים וכו', שהיו עושים דברים מגונים ומתעבים הרבה להכעיס, רחמנא לצלן, כמו שפרשו רבותינו זכרונם לברכה שם. והדבר תמוה, לכאורה, מה להם להזכיר בשמחתם גדל גנות אבותיהם. אך כל זה היה בשביל לבוא לשמחה והתחזקות בהשם יתברך ותורתו הקדושה, כי הזכירו גנות הראשונים, שנפלו לתעובים וטנופים כאלה, רחמנא לצלן, והכל היה מחמת גאות ורום לבב, שמביא את האדם לכל הרעות והצרות, רחמנא לצלן, ומשם עקר כל הנפילות, עד שיכולין לפל מאד מאד לצאת מעולמו לגמרי, כמו אלו שהזכירו, שעשו דברי שטות ותעובים כאלו, שהפכו אחוריהם אל ההיכל והתריזו וכו' - הנשמע כזאת?! וזאת צריכים לידע, שגם הם בודאי לא היו שוטים וכסילים, כי בודאי היו חכמים נפלאים להרע, כי זה ידוע, שדורות הראשונים היו חכמים יותר, אך כל נפילתם, שבאו לידי רעות כאלה, היה על ידי גאות ורום לבם, כי היה להם כל טוב, והיצר הרע וחמימות התאוות מתגבר בכל דור, עד שהפיל אותם בכל פעם, ובכל עת שנפלו, לא היו יכולים להתחזק לקרב עצמן להשם יתברך גם ממקום רחוק כזה, כי לא היו יכולים לסבל הקטנות והשפלות בעיני עצמן, כי בודאי הרחוקים מחמת תאוותיהם, כשרוצים אוף על פי כן לחתר חתירות ולהתקרב להשם יתברך, צריכים על כל פנים פנים להרגיש שפלותם ורחוקם ולבטח בעצם חסדיו יתברך, המתחדשים בכל עת, שגם הם יכולים להתקרב, אבל הם היו בעלי גסות הרוח ולא היו יכולים להשפיל עצמן ולהקטין עצמן כל כך, עד שנפלו בכל פעם, נפילה אחר נפילה, עד שהתגבר עליהם הרוח שטות, עד שנפלו לדברים תעוביים כאלה, ועל כן זכרו בשמחתם ההפך מכל זה ואמרו: אבותינו וכו', אבל אנו ליה ועינינו ליה, שכל מה שהשם יתברך מושיענו בחסדיו הנפלאים, אנו יודעים שהכל בחסד נפלא, ואנו ליה משתחוים ומודים על זה, ועדין ליה עינינו מיחלות, שיושיענו מעתה, כי עדין אנו יודעין רחוקנו ממנו יתברך, וזה עקר שמחתנו, שהושיע לנו ברחוק כזה לישועות נפלאות כאלה. (הלכות שלוח הקן, הלכה ה', אות יב):
The complete translation of Aitzoas Yesharoas spans 39 sections and over 300 individual entries — from Alef to Tav — gathered from the holy books Likutay Moharan and Likutay Halachoas of Rav Nassan of Breslov, of blessed and holy memory, together with portions from Likutay Aitzoas HaChadash and other sacred works. May we merit to fulfill them in truth, to return in complete teshuvah, and to do the will of G-d with a full heart. Amen, so may it be His will.
## Segment 65
ו.
עקר הגאות וההתנשאות הוא בענין הממון והחפצים והעשירות של אדם, וכנראה בחוש, שרובם אובדים עולמם על ידי תאות ממון, והעקר - על ידי הגסות והגאות והכבוד, שכל אחד רוצה להתנהג למעלה ממדרגתו, ועקר פגם הגאות הוא נוגע בהבגדים ביותר, מחמת שהבגדים בשרשם הם גבוהים מאד בחינת: השם מלך, גאות לבש וכשפוגם בזה, חס ושלום, על ידי עוונותיו ונופל לגאות ורדיפת הכבוד דסטרא אחרא של תאות והבלי עולם הזה, אז עקר פגם הגאות על פי רב הוא בהבגדים, כנראה בחוש כמה וכמה אובדים עולמם על ידי רדיפתם אחר בגדים ותכשיטין, וכמבאר במקום אחר על פסוק:
ותתפשהו בבגדו, וכל הפוגמים בזה, הוא בחינת עוות המשפט כי צריך כל אדם לפי מדרגתו ולפי מעמדו לזהר מאד לכלכל דבריו במשפט ולהתנהג בביתו כראוי לו, ולא לחמד ולהתאוות מה שאין ראוי לו, ולהסתכל בכל דבר רק על התכלית, שיגיע מזה כבוד להשם יתברך, ולבטל גאותו וכבודו של עצמו לגמרי, וכל זה הוא בחינת: יכלכל דבריו במשפט ומי שפוגם בזה, הוא בחינת עוות המשפט, והכהן גדול היה עוסק בהשומונה בגדים שלו שהיה לובש, שהיו יקרים מאד, ועל כולם - החשן והאפוד, שהיו בהם אבנים טובות יקרות מאד, והכהן גדול נשא כל זה על לבו לתקן בזה תאוות הנגידות והעשירות, ששם עקר אחיזת הגאות, שעקר אחיזתם הוא בבגדים, וזה בחינת חשן המשפט, שנשא על לבו, לתקן בזה עוות המשפט, ואף על פי כן גם הכהן גדול, בשעה שנכנס לפני ולפנים, היה צריך לפשט בגדי הזהב, ונכנס רק בבגדים לבנים, שזה בחינת מה שהכהן גדול, שלבש בגדים יקרים אלו, שיש בהם זהב ואבנים טובות, בקדושה גדולה כנ"ל, אוף על פי כן לפני ולפנים, במקום תכלית הקדושה עליונה, אסור גם הוא לכנס בהם, כי שם נתבטל העשירות וחמדת הזהב והאבנים טובות לגמרי, ואי אפשר לכנס לשם כי אם בבגדים לבנים לגמרי, שהם עקר תכלית שלמות התקון העליון בבחינת: בכל עת יהיו בגדיך לבנים, וזה רמז, שאפלו הצדיקים הגדולים, שיכולים לעבד את השם יתברך על ידי זהב ואבנים טובות וכו', אוף על פי כן יש גבוה מעל גבוה, ששם אסור לכנס בזה, כי אם בבחינת בגדים לבנים ממש, ושם עקר כפרת וסליחת כל עונות ישראל לטהר אותם בשלמות מאחיזת הבגדים הצואים, שעקר התגברותם - על ידי גאות וכבוד, כמבאר בפנים, ואי אפשר לבאר הכל והחפץ בחיים באמת, יבין מזה הרבה לבטל גאותו ולכלכל דבריו במשפט כנ"ל. (הלכות ערלה, הלכה ה', אות ז ח יג יד):
Na Nach Nachma Nachman MayUman! 🌟