Anava (Humility) - ענותנותו של הלל
ענותנותו של הלל
Source: https://ajew.org/reader/anava/1/66

Segment 1
HE:
מעלות הענוה ידועות והספרים מלאים מזה, ונכתוב כאן רק את המעשה המפורסם של הלל, בגמרא במסכת שבת [דף ל:] אומרת הגמרא ''תנו רבנן לעולם יהא אדם ענותן כהלל''. הגמרא לוקחת את הלל כדוגמא על מדת הענוה, לכן נכתוב את המעשה עם שילוב דברי המהרש''א ובתוספת נופך קטן מרעיונות של מחשבה. מעשה בשני בני אדם שהמרו זה את זה [ופרש''י המרו - נתערבו] ואמרו כל מי שילך ויקניט את הלל יקבל ארבע מאות זוז, אמר אחד מהם: ''אני אקניטנו''. אותו שהחליט להקניט, בא אליו ביום שישי בשעה שהלל היה חופף את ראשו. כתב המהרש''א:

Segment 2
HE:
''דוקא בא ביום שישי שיוכל להקניטו מהר, שלא יהיה לו פנאי אז להשיב''. מה עשה המקניט, עבר ליד הפתח ואמר: ''מי כאן הלל? מי כאן הלל?!'' וכותב המהרש''א: ''למה לא נכנס? כדי שהלל יצא לקראתו, ואולי בזה יקניטו יותר. וגם מה ששאל 'מי כאן הלל'? שאל כדי להקניטו''. הרי ידוע שהלל היה נשיא, והוא אדם מוכר, ואם כן מה מקום לשאלה: 'מי כאן הלל', וכי הוא אדם פשוט שלא מוכר? אלא כל זה נועד כדי להקניטו.

Segment 3
HE:
נתבונן במקניט הזה, עד כמה גברה חוצפתו, הוא עובר ליד פתח רב גדול, ולא סתם רב אלא נשיא ישראל, ושואל בצורה כזו 'מי כאן הלל'? כאילו שהוא מחפש איזה איש פשוט. הוא לא השתמש בשום תואר כבוד, אלא בלשון שמשתמשים לאיש פשוט 'מי כאן הלל'. ועם כל זה כמה שעשה תחבולות כדי להקניט את הלל, לא עזר לו כלום, אלא הלל נתעטף ויצא לקראתו, ואמר לו: בני, מה אתה מבקש? איך הלל מתייחס אליו יפה, ובאיזה לשון אמר:

Segment 4
HE:
''בני, מה אתה מבקש''? הלל הולך לשיטתו במסכת אבות [א יב], ''הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה'', ואם כן הלל אהב אותו כמו שצריך ''לאהוב את הבריות'', וקבלו בספר פנים יפות ואומר לו ''בני, מה אתה מבקש''? אמר לו: ''שאלה יש לשאול'', אמר לו הלל: ''שאל בני'', שוב הלל משתמש בלשון חיבה ''שאל בני''. הוא שאל: ''מפני מה ראשיהן של בבליים סגלגלות?'' ומפרש רש''י שראשם לא עגול. פירוש אחר, למה ראשן עגול.

Segment 5
HE:
כנראה שהביאור ברש''י כך, לפירוש הראשון ראשם בכלל לא עגול, ולכן שאל למה לא עגול. ולפירוש השני, ראשם עגול לגמרי [כמו כדור] ולכן שאל למה עגול. ענה לו הלל: ''בני, שאלה גדולה שאלת, מפני שאין להם חיות [מיילדות] פיקחות, ולכן צורת פניהם משונה''. הלל מתייחס כל כך יפה לשאלתו ואומר לו שזו שאלה גדולה, וגם כאן אומר לו ''בני''. אותו אדם קיבל התשובה והלך לו. לפי הפשט נראה שהשאלה שלו שאלה שטותית, וכן שתי השאלות שיבואו אחר כך.

Segment 6
HE:
ובודאי שהיה מקום גדול שהלל יכעס עליו על השאלות, וזה חוץ ממה שהתנהג בצורה לא מכובדת לנשיא, אלא גם שואל סתם שאלות. לפחות אם היה שואל בדברי תורה, או אפילו לא בדברי תורה, אלא היתה לו איזו בעיה ורוצה להתייעץ, מה טוב, אך הוא שאל שאלה בלי שום תועלת, מה איכפת לו איך צורת הראש של הבבליים?! וכן השאלות הבאות, כולם נראות שאלות בלי תועלת, אלא סתם על מנת להקניט, ועם כל זה הלל לא כעס. כמה מוסר השכל יש ללמוד מהלל.

Segment 7
HE:
המהרש''א שואל איך הלל ענה לו תשובה, הרי זה לא בדברי תורה רק במילי דעלמא? [בדברי העולם], ואפילו שהלל עניו, בכל זאת לא היה לו לענות, כי הפסוק במשלי [כו, ד] אומר: ''אל תען כסיל כאיולתו'', וכמו שהגמרא שם לפני המעשה של הלל, מקשה שיש סתירה בפסוקים: מקום אחד כתוב: ''אל תען כסיל כאיולתו'', ואילו במקום אחר כתוב: ''ענה כסיל כאיולתו'' [משלי כו, ה]: ומתרצת הגמרא לא קשה, זה בדברי תורה זה בדברי העולם.

Segment 8
HE:
בדברי תורה ''ענה'', בעניני העולם ''אל תען'', והיות שכך למה הלל ענה לו? מתרץ המהרש''א שמרוב הענוה של הלל, הוא לא חשב שבא להקניטו בשאלות הללו, אלא בא לשאול בדברי תורה בדרך רמז, וכונתו למידת רוח גבוהה, ועין רעה, ונפש רחבה, עיין שם במהרש''א איך שמסביר את השאלות ותשובות. גם בלי דברי המהרש''א ודאי שאנו רואים כמה סבלנות וענוה היו להלל.

Segment 9
HE:
וגם אחרי דברי המהרש''א שהלל לא חשב על זה שהוא בא להקניטו אלא לשאול בדברי תורה בדרך רמז, גם זה מורה על ענוה, שהוא בכלל לא מעלה על דעתו שההוא בא להקניט אותו, אלא בא לשאול בדברי תורה בדרך רמז. אצלנו מצוי שלעתים אדם אומר לחברו איזה משפט, או עושה איזה מעשה לפי תומו, ומיד מקפיד וכועס, וחושב שמטרתו היתה להכעיס. בו בזמן שהאומר או העושה המעשה לא היתה לו שום כונה להכעיס, ואילו אצל הלל להיפך, כמה שהוא עושה תחבולות להכעיס, ושואל שאלות בלי תועלת, הלל מפרש את זה לדברי תורה בדרך רמז.

Segment 10
HE:
אחרי זמן מה, חזר אותו האדם, בדיוק באותה הצורה כבפעם הראשונה, ושואל: ''מי כאן הלל? מי כאן הלל?'' והלל גם כן קיבל אותו כמו בפעם הראשונה. נתבונן כאן ונראה כי היה מקום גדול לכעוס ולהקפיד. נחשוב אם היה אצלנו מקרה כעין זה, דהיינו אצלנו האנשים הפשוטים, לא אצל רב גדול, ולא אצל נשיא, אלא אצל האיש הפשוט, איך היתה קבלת פנים לאדם כזה? אפילו אם בפעם הראשונה היינו מקבלים פניו כמו הלל, אך בפעם השנייה בודאי שלא, ומה היינו עושים? או שלא היינו יוצאים לקראתו כלל, או שהיינו יוצאים לקראתו בצעקות:

Segment 11
HE:
וכי אינך יודע מי זה הלל?! מה אתה שואל מי כאן הלל, לפני זמן קצר היית כאן?! וגם אם לא היינו צועקים עליו, אלא בודאי שהיינו מעירים לו: מה אתה שואל מי כאן הלל, וכי אינך יודע, הרי היית כאן לפני זמן קצר?! כך היתה הגישה שלנו אם היה אצלנו מקרה כזה. לא כן הלל, בכלל לא ניגש בצורה כזו, אלא כאילו לא קרה כלום, כאילו זו פעם הראשונה שבא. נתעטף ויצא לקראתו, ואמר לו: ''בני, מה אתה מבקש?'' שוב משתמש בלשון חיבה ''בני''. אמר לו: ''יש לי שאלה''. אמר לו: ''שאל בני שאל''. גם כאן הזכיר ''בני''. הוא שאל:

Segment 12
HE:
''מפני מה עיניהן של תרמודיים טרוטות?'' פרש''י: רכות. ועוד פירוש: עיניים עגולות, הכונה על בית מושב שלהם. הלל עונה: ''בני, שאלה גדולה שאלת. מפני שדרים בין החולות''. ומפרש''י: ''שדרים בין החולות - והרוח נושבת ונכנס בתוך עיניהם, וזו הסיבה שעיניהם רכות'' וזאת בהתייחס לפירוש הראשון. ולפירוש השני: ''כדי שלא יכנס להם חול בעיניהם, ה' ברא להם עיניים עגולות, ולא יהיה סדק עיניהם הארוך כשלנו ויוכל להיכנס החול''. המקניט קיבל את התשובה והלך. אחר שעה חזר, ושוב פעם שאל:

Segment 13
HE:
''מי כאן הלל?'' כמו בפעמיים הקודמות, והלל לא הקפיד אלא כאילו זו פעם הראשונה נשאל ונתעטף ויוצא לקראתו. ואמר לו: ''בני, מה אתה מבקש?'' אף שכבר הוחזק בשלוש פעמים, ובכל זאת הלל קורא לו בלשון חיבה ''בני''. אמר לו: ''שאלה יש לי לשאול'', אמר לו: ''שאל בני שאל''. ''מפני מה רגליהם של אפריקאים רחבות?'' אמר לו הלל: ''בני שאלה גדולה שאלת, מפני שדרים בין בצעי המים''. ומפרש''י: ה' ברא להם רגלים רחבות, כדי שלא יטבעו בבצעי המים. ועוד פירוש בשם רבותינו:

Segment 14
HE:
שדרים בין בצעי המים והולכין יחפין ומתפשטין רגליהם היות ואינם נועלים נעלים, היות שהמנעל דוחק הרגל ומעמידו על דפוס שלו, לכן רגליהם מתרחבות. כשסיים את ג' השאלות וקיבל תשובות, אמר להלל: ''שאלות רבות יש לי לשאול, ומתיירא אני שמא תכעס''. נתעטף וישב לפניו ואמר לו: ''כל שאלות שיש לך לשאול שאל''. אמר לו: ''אתה הוא הלל שקורין אותך נשיא ישראל?!'' נתבונן גם בשאלה משונה זו, אחרי שכבר שלוש פעמים שאל מי כאן הלל? והלל יצא לקראתו, למרות גדולתו. אם כן מה הוא שואל שוב:

Segment 15
HE:
''אתה הוא הלל שקורין אותך נשיא ישראל?'' הלל עונה: ''כן'', הלל לא ענה לו ''וכי אינך יודע''?! אמר לו: ''אם אתה הוא, לא ירבו כמותך בישראל''! הקנטרן הזה, לא די לו במה שהתנהג עד כה בצורה חוצפנית, כשהיה בחוץ אמר מי כאן הלל, זה היה שלא בפניו, אבל כעת הוא נמצא איתו פנים בפנים, ואומר לו: ''אתה הוא הלל שקורין אותך נשיא ישראל?'' לא אמר לו שום תואר כבוד, כמו ''כבודו'', או ''כבוד הרב הוא נשיא ישראל''?! אלא אמר ''אתה'' ועוד ממשיך להעיז פנים ולומר:

Segment 16
HE:
''אל ירבו כמותך בישראל''! ועם כל זאת גם אחרי כל זה, הלל לא כעס במה שאמר לו: ''אל ירבו כמותך בישראל''. כאן היה לו מקום לכעוס והיה אומר לו: ''מה עשיתי לך שאתה אומר אל ירבו כמותי. ?'' אדם אחר במקום הלל היה עונה לו: ''וכן למר שאל ירבו כמותך בישראל''. אבל הלל לא כעס ולא ענה לו שום מילה קשה, ולא ביזהו. רק הלל שאל אותו: ''בני, מפני מה. ?'' גם אחרי כל ההתנהגות החוצפנית עדיין קורא לו ''בני'', מפני מה? ענה לו: ''מפני שבגללך הפסדתי ארבע מאות זוז''.

Segment 17
HE:
כאן כבר נתגלה מה הסוד, ומה מטרתו במשך כל התנהגותו ושאלותיו המוזרות. שכל מטרתו היתה להביא את הלל למצב של כעס, ועל ידי זה היה מרויח ארבע מאות זוז וכעת הפסיד ארבע מאות זוז, והיות שכך היה לו להלל לכעוס, כי עד עכשיו מרוב ענותנותו לא חשד בו שהשאלות נועדו כדי להקניט. וכמו שהסביר המהרש''א, אך ברגע שפיו ענה ואמר שבגללך הפסדתי ארבע מאות זוז, אם כן מתברר למפרע שכל מטרת בואו היתה אך ורק להכעיס ולקנטר.

Segment 18
HE:
בטבע העולם אם אחד פוגע ומרגיז את חברו, יש מקרים שהנפגע לא כועס אלא מתאפק, אך כשיודע שכל מטרתו אך ורק לקנטר ולהכעיס, זה קשה מאוד שלא לכעוס, ובכל זאת כאן הלל לא כעס ולא ביזהו, ולא השתמש בשום מילת גנאי. אלא הוכיח אותו בנחת והראה לו את הדרך הנכונה ואמר לו: ''הוי זהיר ברוחך! כדאי הוא הלל [ראוי לכך. רש''י] שתאבד על ידו ארבע מאות זוז, והלל לא יקפיד''. עד כאן המעשה הזה.

Segment 19
HE:
ומובאות שם בהמשך עוד ג' מעשיות עם שלושה גויים שרצו להתגייר בצורה משונה [עיי''ש בגמרא], והלל הסכים לגיירם כפי רצונם, ולבסוף העמידם על טעותם שלא שייך גיור כמו שהם רוצים. לימים נפגשו אלו ג' הגרים ואמרו: ''ענותנותו של הלל קרבתנו תחת כנפי השכינה''. עד כאן הגמרא. קל לכתוב ולספר מעשיות, אבל העיקר הוא לבצע הלכה למעשה, וזה דבר מאוד קשה.

Segment 20
HE:
אך נתבונן, אם חז''ל כתבו ''לעולם יהא אדם ענותן כהלל'', למי הם כתבו את זה? לכל האנשים ובכל הדורות, וראינו שהרמב''ם פסק את זה בהלכות דעות [פרק ב' ג'], אמנם לא בלשון הזאת, אך בכל זאת פסק את זה. משמע שהדבר ניתן לביצוע ושייך לקיים הלכה למעשה. ואיך מגיעים לזה? צריכים לשאול מי שכבר זכה להגיע. אבל מה שפשוט הוא שבלי לעבוד על זה ובלי ללמוד הרבה מוסר על זה ודאי שאי אפשר להגיע לזה, וכך חובתנו למי שרוצה לטפל במידה זו, עליו לעסוק במוסר בצורה רצינית ובמסירות נפש. ועל הכל להפציר בתפילה לזכות להתרחק מהגאוה ולהידבק במידת הענוה. ולזכות לקיים למעשה את כל מה שיודעים.