Binyamin - פרק ו - משנה ח
פרק ו - משנה ח
Source: https://ajew.org/reader/binyamin/1/107

Segment 1
HE:
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאִי אוֹמֵר, הַנּוֹי וִהַכֹּחַ וְהָעוֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד וְהַחָכְמָה וְהַזִּקְנָה וְהַשֵּׂיבָה וִהַבָּנִים נָאֶה לַצַּדִּיקִים וְנָאֶה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר עֲטֶרֶת תִפְאֶרֶת שֵׂיבָה בְּדֶרֶךָ צְדָקָה תִּמָּצֵא, וְאוֹמֵר, עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָּנִים וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם, וְאוֹמֵר תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים כּוֹחָם וַהֲדַר זְקֵנִים שֵׂיבָה, וְאוֹמֵר, וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה כִּי מָלַךְ יְהוָֹה צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלַיִם וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד:

Segment 2
HE:
צריך להבין מדוע מידות אלו נאות לצדיקים דווקא ואינן נאות לרשעים? הנוי אומר שלמה המלך ע''ה (קהלת ח, א) ''מי כהחכם ומי יודע פשר דבר חכמת אדם תאיר פניו ועז פניו ישנא'' כלומר מי חשוב בעולם הזה כהחכם ומי מאושר כהיודע פשר כל דבר שע''י חכמתו זוכה לסגולות הרבה? חכמת אדם תאיר פניו- ע''י שלומד חכמת התורה משתנה גוון פניו קשיות הפנים והעוונות הנחרטות על מצחו נעלמים ובמקומם משתנה קלסתר פניו ומתעדן ומתרכך.

Segment 3
HE:
הגמרא בנדרים (דף מט) מספרת על גוי אחד שראה את רבי יהודה בר אלעאי ואמר לו שהוא נראה כמגדל חזירים רח''ל או כמלווה הריבית או כשותה יין, שמע רבי יהודה בר אילעאי דבריו ואמר תיפח רוחו של אותו גוי שהרי אין בי חלילה אחד משלושה דברים אלו, שאסור לבן ישראל להלוות בריבית או לגדל חזירים, ואף היין מזיק לי שאני שותה ארבע כוסות בליל פסח ועד עצרת אני חש בראשי, אלא התורה היא שמאירה פניי כמו שנאמר, ''חכמת אדם תאיר פניו''.

Segment 4
HE:
כתב בספר תפארת ישראל על המשניות סוף מסכת קידושין שכאשר הוציא משה רבינו את ישראל ממצרים, תמה עליו מלך אחד מאחת האומות היאך על ידו נעשו ניסים ונפלאות כאלה מי הוא זה ואיזה הוא שזכה להוריד תורה לעם ישראל ולשהות במחיצתו של בורא עולם מאה ועשרים יום. להלחם עם מלכים אדירים ולירש את ארצם, וכו'. שלח המלך את האומן הגדול ביותר לציור שיילך ויצייר את דיוקנו של משה רבינו, לאחר מכן הראה את הציור לאיצטגיניו המכירים בחכמת הפרצוף כדי שינתחו את אישיותו של האיש הנ''ל.

Segment 5
HE:
אמרו כל חרטומיו פה אחד אדם זה הוא אכזר מאין כמוהו, וכעסן, נואף ורוצח ובעל תאוות גדולות. המלך לא האמין למשמע אוזניו, הלך לצייר ושאל אותו אתה בטוח שזה דמות דיוקנו של משה? האם לא החסרת אף פרט? נשבע לו הצייר שהתמונה שצייר משקפת נאמנה את המציאות. הלך המלך לחרטומים ואמר להם אתם בטוחים בניתוח אישיותו של האיש? אמרו לו ללא צל של ספק. המלך הנדהם החליט שהוא הולך בעצמו לעמוד על טבעו של משה רבינו, לקח את הציור וראה שהוא תואם להפליא את המציאות. אמר המלך למשה:

Segment 6
HE:
הנה איש האלוקים, קודם שראיתיך חשבתי שהצייר שלי שגה במלאכתו ואילו כעת אני רואה שהחכמים שלי טעו באבחנתם. אמר לו משה רבינו גם הצייר וגם החכמים צדקו בדבריהם, אלא דע לך כי לולא הייתי בטבעי באמת כפי ששמעת על מידותיי לא טוב הייתי מחיות השדה. אמנם אודה ולא אבוש כי אני התחזקתי בכל כוחותיי וכבשתי אותם בבחירתי, ובעבור זה יקרתי ונכבדתי בשמיים ובארץ.

Segment 7
HE:
ע''כ המעשה! והכח אעפ''י שהתורה מתשת כוחו של אדם, זה דווקא בתחילת דרכו, אבל ככל שהוא מוסר עצמו כשור לעול וכחמור למשא לסבול עול התורה, מקבל כוחות מחודשים כמו שכוב ''תתחדש כנשר נעורייכי''. אומרים חז''ל על מאמר רבי אלעזר בן עזריה הגדה של פסח ''הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצריים בלילות'', שאליבא דאמת היה בן ח''י שנים כשעלה לנשיאות במקום רבן גמליאל, א''כ למה אמר הריני כבן שבעים? מתרצים שהתורה נקראת תושייה משום שמתישה כוחו של אדם, ואכן מצד הטבע אדם שלומד תורה היה צריך להיות עייף ומותש וסחוט ואין אונים, אבל הקב''ה מחדש בקרבו רוח חדשה

Segment 8
HE:
בכל יום, כח נעורים רעננות ומרץ כמו שכתוב ''עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו'', ונותן ליעף כח לעסוק בתורתו. אצל רבי אלעזר בן עזריה לא היה הנס הזה וההנהגה הזו ולכן קפצה עליו זקנה ואעפ''י גילו הצעיר הרגיש זקן ובא בימים!! ועוד פירוש: שהיה ראב''ע גלגול של שמואל הנביא שנפטר בגיל 52 ועוד 18 שנה של רבי אלעזר ביחד 70 שנים. לכן אמר כבן, בכף הדמיון. והעושר הגמרא בברכות אומרת שהצדיקים חביב עליהם ממונם כגופם מפני שאין הם שולחים ידם בגזל, עושרם מאפשר להם ללמוד תורה ללא טרדות הזמן אלא בישוב הדעת.

Segment 9
HE:
יודעים איך והיכן להשקיע את ממונם, בצדקה ובגמילות חסדים. אומר שלמה המלך ע''ה ''איש אמונות רב ברכות ואץ להעשיר לא ינקה'' (משלי כח) כלומר הנושא ונותן באמונה נכסיו מתרבין שהקב''ה מזמן לו פרנסתו. מפני שבני אדם בוטחים באמונתו ויהיה ממונם מצוי אצלו תמיד. ועוד כיוון שממונו בא בכשרות וישרות הרי זה מאוצרו של הקב''ה שמזמין לו רווחים ומציל אותו ואת ממונו מן המזיקים ומאורעות פתאומיים. ככתוב ''יברכך ה''' - בממון. ''וישמרך'' מן המזיקין. ועוד כתיב (משלי) ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עימה'' פירוש:

Segment 10
HE:
אם קניין כספו בא מברכת השם יתברך מיגיע כפיו ולא מגזל ומרמה היא תעשיר ונותנת לו נחת רוח מעושרו. שלא יהיה לו עצב וצרות מעשרו. ועוד שאדם שנושא ונותן באמונה ויש לו הזדמנות לשקר ולרמות אך הוא נמנע, היות וזוכר את צווי התורה ''מדבר שקר תרחק'' ''לא תכחשו איש בעמיתו'', ''איפה צדק הין יהיו לך'' וכו', נמצא שאותו אדם מקיים אז מצוות תלמוד תורה! אומר הפסוק בתהילים (פרק כד) ''מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו נקי כפיים ובר לבב'' ודרשו ח''זל הר השם זו התורה הקדושה שעל ידה נעשה אדם מקורב להקב''ה.

Segment 11
HE:
מי יעלה בה? זה שהוא נקי כפיים כלומר שמעולם לא נגע בממון חבירו ובדבר שאינו שלו. מעולם לא היה בבחינת ''שואל שלא מדעת הבעלים''. לא נכנס להיתרים ומהרהר בליבו מסתמא חברי לא יקפיד אם אשאל את החפץ שלו. גם אם באמת החבר לא יקפיד מ''מ לא תוכל להיקרא נקי כפיים היות ונקיון כפיים פירושו שידיו של אדם נקיות וזכות אפילו מלכלוך כל דהו. והכבוד כתיב ''כבוד חכמים ינחלו'' (משלי גילה) וכתיב ''נגד זקניו כבוד'' ואין זקן אלא זה שקנה את חכמת התורה. כלומר החכמים נוחלים כבוד ללא טורח ועמל ורדיפה אחריו, כאדם שנוחל ירושה.

Segment 12
HE:
כמאמר החכם באדם ''למד מאהבה וסוף הכבוד לבא''. וכשם שירושה אין לה הפסק, כך הכבוד שזוכים לו החכמים אין לו קצבה וסוף. בדין הוא שהכבוד יהיה נתון לצדיקים, אומר הקב''ה נתתי גדולה לאברהם, אמר אנוכי עפר ואפר, נתתי גדולה לדוד המלך אמר ואנוכי תולעת ולא איש, נתתי גדולה למשה ואהרון אמרו ונחנו מה, חכמי ישראל שברחו מן הכבוד עד קצה האחרון הכבוד רדף אחריהם והשיגם, אבל גדולי אומות העולם כגון נבוכדנצר הרשע שאמר ''אעלה במותי אב אדמה לעליון'', או פרעה הרשע שאמר, ''לי יאורי ואני עשיתיני''.

Segment 13
HE:
שרדפו אחרי הכבוד, עליהם ועל כיוצא בהם נאמר: ''שם רשעים ירקב''. והחכמה חז''ל אומרים ''יהיב חכמה לחכימין ומנדעה ליודעי בינה'' הקב''ה ישתבח שמו נותן חכמה לחכמים ולא לטיפשים ולרשעים. לצדיקים כדכתיב ''וה' נתן חכמה לשלמה'' (מלכים א ה) ואילו לרשעים לא נותן חכמה אלקית מפני שבהם מתקיים הפסוק ''חכמים המה להרע, ולהטיב לא ידעו'', (ירמיה ד). והזקנה והשיבה תלמידי חכמים ככל שמזקינים דעתן מתיישבת עליהם, ואילו זקני עם הארץ ככל שמזקינים דעתן מיטרפת עליהם, ולפיכך לא נאה להם הזיקנה, שזקנתם מביישת נערותם.

Segment 14
HE:
והבנים הגמרא דורשת על הפסוק ''לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם'' כל שהוא ובנו ובן בנו תלמידי חכמים מובטח לו שתורה מחזרת אחרי אכסניה שלה. כדכתיב ''עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם''. ורמז לכך מצינו בפסוק ''אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה'', עיקר תולדותיו של יעקב אבינו ע''ה היה יוסף הצדיק, שאותו לימד כל התורה שלמד בבית שם ועבר.

Segment 15
HE:
וכן דרשה הגמרא בברכות יעקב אבינו לא מת והוקשה בגמרא שם וכי בכדי חנטו חנטייה וספדו ספדניה? הרי כתוב מפורש ''ויחנטו אותו ויושם בארון במצריים'' מתרצת הגמרא כל שבניו ובני בניו ממשיכי דרכו בתורה וביראת שמיים טהורה - מעלה עליו הכתוב כאילו לא מת. ומעיד רבי שמעון בן מנסיה שכל המידות הנפלאות האלו התקיימו ברבינו הקדוש ובבניו.

Segment 16
HE:
ולכאורה מה בא להשמיעינו בעדות זו? אפשר לומר עפ''י הפסוק במשלי ''סדין עשתה ותמכור וחגור נתנה לכנעני'', כלומר אדם קונה מוצר מסויים בחנות מקבל הוא חוט לקשור את המוצר או שקית ניילון לשאת אותו בו, החוט או השקית ניתנים בחינם מכח קניית המוצר. כך בתורה הקדושה, העוסק בה זוכה לדברים הר: ה: לחכמה, בינה, דעת, מידות טובות, יראת שמיים טהורה, הארת פניו, כוחות הנפש החבויים בו מתגלים מכח תורתו. ועוד רבינו הקדוש שהיה נשיא ישראל זכה למעלות אלו בשלימות ומכוחו שאבו גם בניו.

Segment 17
HE:
ואפשר לרמוז זאת עפ''י הגמרא בשבת (דף כ''ג ע''ב) הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי חכמים. לא כתוב הזהיר בנר. אלא הרגיל בנר ופירושו שהאב עצמו רגיל לישב וללמוד תורה לאור הנר ואז בניו רואים אותו תמיד יושב ושקוד על התורה, לפיכך גם הם עושים כמעשיֹו, שהרי בן כרעא דאבוה ומעשה אבות יעשו בנים. ובא התנא הקדוש רבי שמעון בן מנסיה ללמדינו איזה כח ההשפעה יש להורים על הילדים, וכל ההצלחה של הילדים תלוי בהנהגת ההורים, מפני שההורים מודל לחיקוי לילדם, והדוגמא האישית היא החשובה ביותר.