Behaaloscha
בהעלותך
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/4/3

Segment 1
HE:
וזה בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. שבעת הנרות הם בחי' שבעה רועים שמכינסין ומאירין האמונה הקדושה בישראל. אבל א"א להתקרב אליהם כ"א ע"י עזות דקדושה שמקבלין ע"י שני הכתרים שהם בחי' נעשהונשמע וכו'. וכבר מבואר לעיל שקשה להבין מהיכן ההתחלה וכו'. ובאמת הכל נעשהע"י הצדיקי אמת והעיקר ע"י הצדיק שהוא בחי' משה משיח שהוא כלול מכל התיקונים המבואריםבתורה הנ"ל. כי משה הוא אחד מהז' רועים וכלול מכולם כ"ש שם והוא בעצמו ממשיך שני הכתרים הנ"ל שהם בחי' נעשה ונמשע כ"ש בכתבים שמשה חזר וזכה בהכתרים הנ"ל כמובא מזה בכונת ישמח משה וכו'. והוא מאיר עלינו אור הכתרים הנ"ל ועי"ז אנו זוכין לשמחה בחי' עזות דקדושה ועי"ז זוכין להתקרב אליו שהוא כלליות השבעה רועים. שעי"ז מאיר וממשיך עלינו אמונה שלימה ונתתקן בחי' חותם הידין שעי"ז זוכין לחותם הרגלין וכו' שהוא ג"כ מתתקן רק על ידו כי רק הוא עושה שלום בי ישראל לאביהם שבשמים שטוען עם הש"י למה ה' יחרה אפך בעמך וכו'. נמצא שכל התיקונים מראש ועד סוף הכל על ידו והוא בחי' פני המנורה שכל השבעת הנרות מאירין על ידו. וזהו אל מול פני המנורה שהוא בחי' משה שכלול מכל התיקונים הנ"ל, יאירו שבעת הנרות כי א"א לקבל אורם כ"א על ידו כנ"ל. וזהו שכתוב הדלקת הנרות בלשון בהעלותך וכו' כי ע"י נרות המנורה מעלין כל הנפשות הנפולין בבחי' ירידה תכלית עלי' הנ"ל. כי כל נפש מישראל הוא בחי' נר כ"ש נר ה' נשמת אדם וכולם עולין מירידתן ומאירין בכח תיקון המנורה הנ"ל. וזוה וזה מעשה המנורה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה היא, מקשה פרש"י שהיתה כל המנורה עשוי' מעשת אחד מראש ועד סוף היינו שכל תקוני המנורה כולם תלויים זה בזה וכולם נעשים מעשת אחד. להורות שכולם נעש/ים מהצדיק בחי' משה בעצמו שממנו כל התיקונים הנ"ל מראש ועד סוף. וזהו עד ירכה עד פרחה מקשה היא, שהצדיק הנ"ל ממשיך כל התיקונים הנ"ל עד שמכניס בחי' עקשנות ועזות דקדושה גם בדיוטא התחתונה מאד בבחי' ירכין ורגלין בבחי' עד ירכה עד פרחה מקשה היא. וזה בחי' עד פרחה בחי' פריחת וזריחת והתנוצצות אלקותו ית' שמאיר גם בבחי' רגלין וירך, שמגודל העזות דקדושה שמכניס בכ"א מישראל ע"י כל התיקונים הנ"ל, עי"ז פורח ומתנוצץ אור זריחת אלקותו ית' גם בבחי' ירך ור גלין בבחי' עד ירכה עד פרחה מקשה היא. וזהו כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנורה ודר"ל שהי' משה מתקשה על מעשה המנורה עד שהראה לו הש"י מנורה של אש וכו'. כי באמ תהכל מאתו ית' כיכל התיקונים הנ"ל נעשין ע"י תורת ה' ותפילת ה' בעצמו כביכול שזהו בחי' המנורה שהראה לו מלמעלה. וכן עשה משהעאת המנורה כי הוא נכלל בו ית' וזכה ג"כ לבחי' תורת ה' ותפלת ה' שעי"ז נמשכין כל החסדים העליונים ונתתקנים כל התיקונים הנ"ל הכלולים במנורה. וע"כ נתקשה משה מאד על מעשה המנורה מחמת שראה שהכל נעשה מעשת א' והכל תלוי זה בזה ואין יודעין מהיכן ההתחלה ע"כ הי' קשה בעיניו מאד איך מכניסין ומאירין תקונים אלו בישראל. עד שהראה לו הש"י שהכל ממנו ית' רק העיקר הוא הרצון האמת שמי שירצה באמת ברצונות חזקים להתקרב להש"י יזכה לכל זה וכנ"ל. וזה שכתוב בסוף מראה המנורה של זכרי' לא בחיל ולא בכח כיאם ברוחי וכו' בחי' רצון. כי העיקר תלוי ברצון טוב וחזק ימים ושנים להש"י באמת לאמתו עי"ז יזכה לכל הנ"ל וכנ"ל:

EN:
And this is the aspect of the mitzvah to bear children. For the more Yisroel multiply into thousands and myriads, the more they are included in their root in the aspect of thousands, and they draw the light from there — from thousands to hundreds — because they are many, as above. And upon this depends the coming of Moshiach. For Moshiach will grasp the light of the thousands in its completeness, and he will know in completeness how to contract the light and divide it into hundreds, in order to "make known to the children of men His mighty acts" etc. , so that "all the peoples of the earth shall know that Hashem is G-d" etc. . And therefore, then, "the earth will be filled with knowledge" etc. , and all will know Him, "from the least of them to the greatest" . And all of this is because he will know how to contract and divide the light in a manner that each one can receive according to his level. For within the aspect of the division of thousands into hundreds are included all types of contractions and all types of mochin d'katnus and gadlus rishon and shaini [small-mindedness and first and second stages of expanded consciousness] etc. Only the essential thing is the beginning — which is the initial contraction of the wondrous light from the aspect of thousands, to divide it into hundreds. But the remaining contractions afterward — the aspect of captains of fifties and captains of tens — are made easily of their own accord. And all of them are called by the name of the division of thousands into hundreds. But in truth there are many types of mochin that are drawn from many aspects of contractions and divisions of the light — the aspect of "at five years for Scripture, at ten years for Mishnah" etc. — which are the general totality of all the mochin d'katnus and gadlus rishon and shaini, as is explained in the kavanos [mystical intentions] of Pesach.

Segment 2
HE:
וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁשָּׁאַל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם עַל מִיתַת רַבִּי עֲקִיבָא כְּשֶׁרָאָה שֶׁסּוֹרְקִין אֶת בְּשָׂרוֹ בְּמַסְרְקוֹת שֶׁל בַּרְזֶל זוֹ תּוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ אָמַר לוֹ ה' יִתְבָּרַךְ שְׁתֹק כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה. הַיְנוּ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁמֹּשֶׁה שָׁאַל זוֹ תּוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ. זוֹ תּוֹרָה דַּיְקָא, כִּי עַל-פִּי הַהַנְהָגָה שֶׁעַל-יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִיא בְּחִינַת שִׁתּוּף מִדַּת הָרַחֲמִים בְּמִדַּת הַדִּין בְּוַדַּאי אֵין מַגִּיעַ לְרַבִּי עֲקִיבָא דִּינִים קָשִׁים כָּאֵלֶּה לִסְרֹק אֶת בְּשָׂרוֹ וְכוּ'. וְזֶהוּ זוֹ תּוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ. זוֹ תּוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ דַּיְקָא כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. הֵשִׁיב לוֹ ה' יִתְבָּרַךְ שְׁתֹק כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה. כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה דַּיְקָא כִּי רַבִּי עֲקִיבָא בְּרֹב חֲסִידוּתוֹ וּקְדֻשָּׁתוֹ הָעֲצוּמָה זָכָה לַעֲלוֹת בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה. הַיְנוּ שֶׁזָּכָה לְהַתַּכְלִית הָעֶלְיוֹן שֶׁזּוֹכִין מִי שֶׁזּוֹכִין, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתַּכְלִית שֶׁזּוֹכִין עַל-יְדֵי הַהַנְהָגָה שֶׁעָלָה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם בְּמִדַּת הַדִּין, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַדִּינִים וְהַיִּסּוּרִים הַקָּשִׁים שֶׁל הַצַּדִּיקִים הַנּוֹרָאִים שֶׁה' יִתְבָּרַךְ מְדַקְדֵּק עִמָּהֶם כְּחוּט הַשַּעֲרָה. כִּי הֵם זוֹכִין לִבְחִינַת הַהַנְהָגָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל שֶׁעָלָה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לְתַכְלִית הָעֶלְיוֹן הַגָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר וּמַשִּיגִין מַה שֶּׁמַּשִּיגִין. כִּי זוֹכִין עַל-יְדֵי הַדִּינִים וְהַיִּסּוּרִים לִבְחִינַת הַבִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל בִּשְׁלֵמוּת כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְזֶהוּ שְׁתֹק כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה. כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה דַּיְקָא כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
[continued]

Segment 3
HE:
וְזֶהוּ וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל וְכוּ'. וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רָאָה אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וְאֵין הָעוֹלָם כְּדַאי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ וְעָמַד וּגְנָזוֹ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא. הַיְנוּ בְּחִינַת הַנִּזְכָּר לְעֵיל. כִּי אוֹר שֶׁהָיָה מֵאִיר בְּשִׁבְעַת יְמֵי בְּרֵאשִׁית שֶׁהָיָה אָדָם צוֹפֶה בּוֹ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, זֶה הָאוֹר נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת בִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל אֶל הָאֵין סוֹף לְמִי שֶׁזּוֹכֶה לָזֶה בִּשְׁלֵמוּת. וְעַל-כֵּן רָאָה ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁאֵין הָעוֹלָם כְּדַאי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, הַיְנוּ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, כִּי רָאָה שֶׁאֵין הָעוֹלָם זוֹכִין לְבַטֵּל עַצְמָן כָּל כָּךְ עַד שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִים לְקַבֵּל אוֹר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא הַזֶּה, וּכְשֶׁאֵין רְאוּיִים לְקַבְּלוֹ אֲזַי הוּא בְּחִינַת רִבּוּי אוֹר חַס וְשָׁלוֹם שֶׁגּוֹרֵם חַס וְשָׁלוֹם שְׁבִירַת כֵּלִים שֶׁמִּשָּׁם אֲחִיזַת כָּל הַקְּלִפּוֹת כַּיָּדוּעַ. עַל-כֵּן מִעֵט הָאוֹר, וְלֹא הִמְשִׁיךְ לְזֶה הָעוֹלָם כִּי אִם אוֹר מֻעָט בְּהַדְרָגָה שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵאוֹר הָרְשִׁימוּ הַנִּזְכָּר לְעֵיל כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. שֶׁמִּשָּׁם אוֹר הַתּוֹרָה שֶׁמְּלֻבֶּשֶׁת עַכְשָׁו בִּלְבוּשִׁין אֵלּוּ כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְקַבְּלוֹ. וְהָאוֹר שֶׁל שִׁבְעַת יְמֵי בְּרֵאשִׁית שֶׁהוּא אוֹר הַבִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל, עָמַד וּגְנָזוֹ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא. הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ צַדִּיקִים גְּדוֹלִים שֶׁמְּבַטְּלִין עַצְמָן בְּבִטּוּל גָּמוּר. כִּי הֵם סוֹתְמִין אֶת עֵינֵיהֶם מֵחֵיזוּ דְּהַאי עָלְמָא לְגַמְרֵי וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְהֵם בֶּאֱמֶת זוֹכִין לָזֶה הָאוֹר הַגָּנוּז שֶׁהוּא אוֹר הַבִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל בְּהֶאָרָה נִפְלָאָה וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל:

EN:
[continued]

Segment 4
HE:
וזהו בחינת מה שאמרו רזל ויחן פני העיר שקבע תחומין עם דמדומי חמה. כי שלש סעודות של שבת הם כנגד ג' אבות. והעיקר הוא יקב שכולל ומחבר שני הדרכים הנ"ל ביחד שזה עיקר בחינת קדושת שבת שנמשך על ידי אכילת שבת דהינו על ידי השלש סעודות וכנ"ל. כי סעודה א' הוא כנגד אברהם איש החסד. שהוא מלמד זכות וממשיך חסדים על ישראל תמיד על ידי הנקודות טובות שמוצא בהם שזהו בחינת הדרך של אזמרה הנ"ל. ויצחק הוא בחינת עולה תמימה בחינת ואיה השה לעולה הנ"ל. שזה הדרך הקודש התחיל על ידי עקידת יצחק ששם נאמר המקרא הזה. כי יצחק ממתיק הגבורות שרשן שהוא העלמת המאמר סתום הנ"ל. שמשם שורש הגבורות הקדושות ושם המתקקתן. כי באמת העהעלמה הוא חסד נפלא מאד (וכמובא בכתבי האריז"ל שעיקר המתקת כל הגבורות בשרשן הוא על ידי בחינת כתר שהוא בחינת איה שם כל תליסר מכללין דרחמי שעיקר החסד והרחמים שנמשך משם הוא מחמת ששם נמתקין הגבורות בשורשן). ועל כן אוכלין ב' סעודות כנגד אברהם ויצחק שהם בחינת ב' הדרכים הנ"ל שהם אזמרה ואיה הנ""ל שעיקר תיקון הדרכים הנ"ל הוא על ידי אכילת שבת שעל ידי זה נעשים דרכים כבושים לרבים כנ"ל. ויעקב הוא בחינת הבריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה שכולל ומחבר ומיחד ב' הדרכים הנ"ל ביחד שזוה בחינת עיקר שלימות היחוד שנעשה בשבת:

EN:
And this is: "He has not beheld iniquity in Yaakov" — the aspect of the lower point, "and if I make my bed in She'ol, behold You" — as Rashi explains: the Holy One Blessed Be He does not look upon the sins and transgressions they commit etc. This is the aspect of "and if I make my bed in She'ol, behold You" — one must believe that even when a person falls, chas v'shalom, to wherever he falls, Hashem is still with him, His mercy is still upon him, waiting for him to return. Through receiving this expertise from the true Tzadik, one merits always returning to Hashem from wherever one is — the aspect of baki b'nafik. "Hashem his G-d is with him" — the upper point. "And the teru'ah of a king is in him" — the Vav within the Aleph, the aspect of the mitzvah of appointing a king, as is written there.

Segment 5
HE:
וְעַל-כֵּן עַכְשָׁיו בְּסוֹף הַגָּלוּת שֶׁאָז מִתְגַּבֵּר הַבַּעַל דָּבָר בְּיוֹתֵר, שֶׁהוּא בְּחִינַת זוּהֲמַת הַנָּחָשׁ, בְּחִינַת קְלִפַּת הָמָן-עֲמָלֵק, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת חֶבְלֵי מָשִׁיחַ, שֶׁהֵם בְּחִינַת חֶבְלֵי לֵידָה מַמָּשׁ כַּנַּ"ל, בְּחִינַת קִשּׁוּי הוֹלָדָה כַּנַּ"ל, כִּי עַכְשָׁיו הַחֶבְלֵי לֵידָה וְקִשּׁוּי הוֹלָדָה כְּבֵדִים הַרְבֵּה יוֹתֵר מְאֹד מִקִּשּׁוּי הוֹלָדָה שֶׁל גְּאֻלַּת מִצְרַיִם, מֵחֲמַת שֶּׁעַכְשָׁיו תִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה אַחֲרוֹנָה, שֶׁהִיא גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ גָּלוּת עוֹד, שֶׁאָז יִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי זוּהֲמַת הַנָּחָשׁ מַמָּשׁ וְכָל יִשְׂרָאֵל יָשׁוּבוּ אֶל ה' בֶּאֱמֶת לְעוֹלָם עַד שֶׁנִּזְכֶּה לִתְחִיַּת הַמֵּתִים, שֶׁאָז יִהְיֶה חִדּוּשׁ הָעוֹלָם וְאָז יִתְקַיֵּם ( יְשַׁעְיָה כ"ה), "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וְכוּ'" וְאָז נִחְיֶה חַיִּים אֲרֻכִּים, חַיִּים נִצְחִיִּים הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת תְּפִלִּין, בְּחִינַת עֵץ הַחַיִּים כַּנַּ"ל וּמֵחֲמַת שֶׁרוֹאֶה שֶׁקָּרוֹב לָבֹא קִצּוֹ וְסוֹפוֹ, עַל-כֵּן מִתְגַּבֵּר מְאֹד מְאֹד בְּיוֹתֵר כַּנַּ"ל וְעִקַּר הִתְגַּבְּרוּתוֹ הוּא שֶׁרוֹצֶה לְהַפִּיל אֶת יִשְׂרָאֵל ח"ו, לִידֵי זִקְנָה וּתְשׁוּת כֹּחַ ח"ו, כְּאִלּוּ כְּבָר ח"ו, נִזְקְנוּ בְּהַגָּלוּת זֶה זְמַן רַב כָּל כַּךְ כַּמָּה וְכַמָּה מֵאוֹת שָׁנִים עַד שח"ו, אֶפֶס תִּקְוָה ח"ו, וְכֵן הוּא מַפִּיל אֶת כָּל אֶחָד בִּפְרָטִיּוּת לִבְחִינַת זִקְנָה כַּנַּ"ל כְּאִלּוּ כְּבָר נִזְקַן, ח"ו, בְּמַעֲשָֹיו עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לָשׁוּב, שֶׁעִקַּר הַגְּאֻלָּה תְּלוּיָה בָּזֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, וְצֵית מִלְּתָא דָּא תַּלְיָא אֶלָּא בִּתְיוּבְתָא וְכוּ' וְעַל זֶה אָנוּ מִתְפַּלְּלִים ( תְּהִלִּים ע"א), "אַל תַּשְׁלִיכֵנוּ לְעֵת זִקְנָה כִּכְלוֹת כֹּחֵנוּ אַל תַּעֲזְבֵנוּ" וְכַמּוּבָא בִּסְפָרִים שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְּלִים שֶׁלֹּא נִפֹּל לִידֵי זִקְנָה דְּסִטְרָא אַחֲרָא הַנַּ"ל ח"ו, כִּי הַבַּעַל דָּבָר, בְּחִינַת הָמָן-עֲמָלֵק, נִקְרָא זָקֵן וּכְסִיל כַּנַּ"ל, כִּי הוּא כּוֹפֵר בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁמִּשָּׁם מִבְּחִינַת כְּפִירָה זֹאת, ח"ו, עִקַּר בְּחִינַת הַזִּקְנָה דְּסִטְרָא אַחֲרָא, בְּחִינַת זָקֵן וּכְסִיל הַנַּ"ל. כְּאִלּוּ ח"ו, הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי הַזֶּה הוּא יָשָׁן וְזָקֵן מִכְּבָר, רַחֲמָנָא לִצְלָן, מֵהַאי דעתא שבשתא הָעוֹקֶרֶת אֶת הָאָדָם לְגַמְרֵי מִשְּׁנֵי עוֹלָמוֹת עֲדֵי אוֹבֵד רַחֲמָנָא לישזבן, כִּי עֲמָלֵק הוּא זוּהֲמַת הַנָּחָשׁ שֶׁאָמַר לְחַוָּה, "מִן הָעֵץ אָכַל וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם" כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רש"י שָׁם ( בְּרֵאשִׁית ג'), שֶׁזֶּה בְּחִינַת כְּפִירָה בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי זֶה נִגְזַר מִיתָה שֶׁהֵן הֵפֶךְ הַחַיִּים בְּחִינַת חַיִּים אֲרֻכִּים הַנַּ"ל כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן אֵלּוּ הַזְּקֵנִים שֶׁאֵין בָּהֶם שְׁלֵמוּת, שֶׁאֵין מוֹסִיפִין קְדֻשָּׁה וְדַעַת בְּכָל יוֹם, הֵם נוֹתְנִים כֹּחַ ח"ו, לְאֵלּוּ הַכְּפִירוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת מֶצַח הַנָּחָשׁ, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה "וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים וְאֶת הָעוֹרְבִים", עַיֵּן שָׁם בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא ( סִימָן ד'). כִּי הֵם בְּחִינָה אַחַת, כִּי מֵאַחַר שֶׁאֵין מוֹסִיפִין קְדֻשָּׁה וְנוֹתְנִים אֲחִיזָה לַזִּקְנָה דְּסִטְרָא אַחֲרָא ח"ו, עַל-יְדֵי זֶה ח"ו, מִתְגַּבְּרִים כְּפִירוֹת הַנַּ"ל שֶׁל מֶצַח הַנָּחָשׁ שֶׁכּוֹפְרִים בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם, שֶׁהוּא בְּחִינַת זִקְנָה דְּסִטְרָא אַחֲרָא כַּנַּ"ל וְכָל אֵלּוּ הַכְּפִירוֹת הַנַּ"ל שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר כֹּחַ הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁמִּתְגַּבֵּר עַכְשָׁיו מְאֹד בְּסוֹף הַגָּלוּת וְכוּ' כנ"ל, כָּל זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי הַנַּ"ל שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁל הַמֶּחְקָרִים וְהַפִּילוֹסוֹפִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְתָרְצָם שֶׁמִּשָּׁם כָּל הָאֶפִּיקוֹרְסוּת וְהַכְּפִירוֹת שֶׁלָּהֶם וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ כָּל בְּחִינַת הַיְּצָרִים רָעִים שֶׁל כָּל בְּנֵי אָדָם, כִּי שֹׁרֶשׁ כָּל הַיְּצָרִים רָעִים הוּא בְּחִינַת אֶל אחר כְּפִירוֹת, כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ ז"ל, הַיְנוּ הַכְּפִירוֹת שֶׁל חָלָל הַפָּנוּי שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת כָּל הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁמִּתְגַּבֵּר עַכְשָׁיו בְּיוֹתֵר, עַל-כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר לְהָנִיחַ תְּפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תַּם, שֶׁהֵם הַמֹּחִין שֶׁנִּמְשָׁכִין מֵהַצַּדִּיקִים שֶׁיְּכוֹלִין לִכְנֹס לְשָׁם לְתוֹךְ תְּחִלַּת הַצִּמְצוּם שֶׁל חָלָל הַפָּנוּי וּלְהַמְתִּיק הַדִּין שָׁם וּלְגַלּוֹת אֱלֹקוּתוֹ, לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרוֹתָיו שֶׁגַּם הֶחָלָל הַפָּנוּי וְכָל הַקֻּשְׁיוֹת וְהַכְּפִירוֹת בְּעַצְמָן נִמְשָׁכִין מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, כִּי הוּא מְחַיֶּה אֶת כֻּלָם כַּיָּדוּעַ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לֵידַע מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ כִּי אִם עַל-יְדֵי הֶעְדֵּר הַיְּדִיעָה שֶׁקָּדְמָה לַיְּדִיעָה שֶׁהֵם הַקֻּשְׁיוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת הַדַּעַת, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁסִּלֵּק מִשָּׁם מִבְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מָקוֹם לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְגַלּוֹת יְדִיעַת אֱלֹקוּתוֹ בָּעוֹלָם, כַּמְבֹאָר הֵיטֵב בְּהַתּוֹרָה "בֹּא אֶל פַּרְעֹה הַנַּ"ל", עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לְהַקְדִּים הָאֱמוּנָה לָעוֹלָם, שֶׁהוּא הָעִקָּר, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מְשַׁבְּרִין הַקְּלִפָּה הַקּוֹדֶמֶת לַפְּרִי, שֶׁהוּא בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי שֶׁקָּדַם לָעוֹלָם, כִּי עַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה עוֹבְרִים עַל הַכֹּל כַּנַּ"ל וְזֶהוּ גַּם כֵּן בְּחִינַת מַעְבַּרְתָּא שֶׁל תְּפִלִּין, כִּי עַל -יְדֵי הַתְּפִלִּין, שֶׁהֵם שֶׁהִתְחַדְּשׁוּת הַמֹּחִין שֶׁזּוֹכִין עַל-יְדֵי אֱמוּנָה, עַל-יְדֵי זֶה עוֹבְרִין עַל הַכֹּל כַּנַּ"ל וּכְשֶׁהוּא חָזָק בֶּאֱמוּנָתוֹ יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה וְעוֹבֵד אֶת ה' בֶּאֱמוּנָה לְבַד, זוֹכֶה אַחַר כָּךְ לָדַעַת וּלְהַשִֹּיג אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בִּידִיעָה נִפְלָאָה הַבָּאָה עַל-יְדֵי אֱמוּנָה, בִּבְחִינַת מָטֵי וְלֹא מָטֵי שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ, שֶׁבִּקֵּשׁ דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כָּל יָמָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( תְּהִלִּים כ"ז), "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ וְגוֹ'" וְעַל-כֵּן עִקַּר תִּקְּוָתֵינוּ עַכְשָׁיו לָצֵאת מֵהַגָּלוּת הַמַּר הַזֶּה וּלְבַטֵּל הַקִּשּׁוּי הוֹלָדָה שֶׁל הַגְּאֻלָּה שֶׁמִּתְגַּבֵּר עַכְשָׁיו מְאֹד בִּכְלָלִיּוּת יִשְׂרָאֵל וּבִפְרָטִיּוּת אֵצֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד שֶׁרוֹצֶה לִכְנֹס בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, עִקַּר תִּקְּוָתֵינוּ הוּא עַל-יְדֵי כֹּחַ הַצַּדִּיקִים הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַמֹּחִין שֶׁל תְּפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תַּם, שֶׁהֵם מֹחִין גְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן צְרִיכִין עַכְשָׁיו לִזָּהֵר בְּיוֹתֵר לְהָנִיחַ תְּפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תַּם כַּנַּ"ל כְּדֵי לְקָרֵב הַגְּאֻלָּה בִּכְלָל וּבִפְרָט בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ שֶׁיִּזְכֶּה כָּל אֶחָד לִגְאֻלַּת נַפְשׁוֹ לְהוֹצִיאָהּ מֵהַגָּלוּת הַמַּר שֶׁל הַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה שֶׁנִּלְכַּד בָּהֶם כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ שֶׁצְּרִיכִין לִסְבּוֹל חֶבְלֵי לֵידָה מַמָּשׁ וְלִסְבּוֹל קִשּׁוּי הוֹלָדָה מַמָּשׁ, וּבִפְרַט בָּהַתְחָלָה וְלִצְעֹק כַּמָּה וְכַמָּה קָלִין וּצְעָקוֹת וּגְנִיחוֹת שֶׁל אָח וַאֲבוֹי וְכוּ' וְכַמָּה כפילות והטיות וְכוּ' קֹדֶם שֶׁזּוֹכִין לְהוֹלִיד קְדֻשַּׁת נַפְשׁוֹ לִגְאֹל אוֹתָהּ מִן גָּלוּתָהּ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הוֹלָדָה כַּנַּ"ל וְכַמְבֹאָר בַּאֵר הֵיטֵב בִּתְחִלַּת הַתּוֹרָה "וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים וְאֶת הָעוֹרְבִים" הַנַּ"ל וְעַל-יְדֵי זֶה נִזְכֶּה לִגְאֻלָּה שְׁלֵמָה בִּכְלָלִיּוּת וִיקֻיַּם בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ ( יְשַׁעְיָה נ"ד), "רָנִי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה וְגוֹ'" וּכְתִיב ( שָׁם ס"ו), "הֲאֲנִי אשביר וְלֹא אוליד וְגוֹ' כִּי חָלָה גַּם יָלָדָה צִיּוֹן אֶת בָּנֶיהָ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אָמֵן:

EN:
Therefore no one can rebuke — not himself, and certainly not others — unless he connects himself to the true tzaddikei hador who are in the aspect of Moshe, who can rebuke with the voice of Moshe's rebuke — the voice of the song — through which they add good fragrance to the souls. For the essential rebuke must be in the aspect of the song of Chesed — leaning toward Chesed, the aspect of Azamra as stated by our Rebbe : one must find in himself some merit and good point, and likewise in his fellow — in the aspect of: "V'od me'at v'ein rasha" — "Yet a little, and the wicked one is no more." Through this, one truly enters the scale of merit and can merit teshuvah.

Segment 6
HE:
וזהו שסיים אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו. כי כשזוכין לחותמות הנ"ל דהיינו לצמצםאור האין סוף בהדרגה ובמדה כנ"ל עי"ז זוכין לאורייתא דעתיקא סתימאה שהיא כולא ימינא ולית שמאל ולית עושר תמן וכו' כמבואר כל זה היטב באממר הנ"ל. וזהו שימני כחותם וכו' היינו צמצום האור בהדרג' ובמדה בבחי' חותם כנ"ל. כי עזה כמות אהבה וכו' רשפיה רשפי אש שלהבת יה דהיינו שהלב בוער עד אין סוף וע"כ צריכין לצמצום הקדוש בחי' חותמות הנ"ל. ואזי אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו. כי אז ע"י בחי' חותם הנ"ל זוכין לאורייתא דע"ס שאז מבזין כל הון דעלמא כי לית שמאל ולית עושר תמן, שזהו בחי' ונות בית תחלק שלל, שמבזין את המעות בחינת בוז יבוזו לו ע"ש בהמאמר הנ"ל בסופו:

EN:
And therefore, also the shochet himself must have a portion in the Torah. And therefore, the slaughter of an apostate [mumar] and a non-Jew [renders the animal] a nevailah, even if others see him slaughtering properly, and even if he does not worship idolatry. For also the shechitah itself is in the above-mentioned aspect — in the aspect of elevating the kavod to the root of yirah, which is the aspect of the chalif. For the essence of the shechitah is to elevate the souls that are reincarnated in domesticated animals, wild animals, and birds. And these souls are the aspect of the souls of Yisrael that fell through their blemishes and sins until they were reincarnated in animals, etc. And they are laid in the degradation of exile, in animals, etc. And through the shechitah, they are elevated from there.

Segment 7
HE:
וְזֶהוּ הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד. זֶה בְּחִינַת שֶׁבַח מַעֲלַת הַיְשִׁיבוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה שֶׁהֵם נִקְרָאִים אַחִים וְרֵעִים בֶּאֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָא שָׁלוֹם.

וְזֶהוּ:כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ. בְּחִינַת שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ הַנַּ"ל. וְזֶהוּ יֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן שֶׁיֹּרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו, שֶׁחוֹשֵׁב כָּל הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַמְשָׁכַת שֶׁמֶן הַקָּדוֹשׁ שֶׁהוּא הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ מֵרֵאשִׁית הַתְחָלָתוֹ עַד שֶׁנִּמְשָׁךְ לִבְחִינַת עֵצוֹת קְדוֹשׁוֹת. וְזֶהוּ כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ, זֶהוּ בְּחִינַת הַתְחָלָתוֹ שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל יְדֵי הַמְשָׁכַת רוּחָנִיּוּת אֱלֹקוּת וְכוּ'. וְאַחַר כָּךְ יוֹרֵד עַל הַזָּקָן זֶה בְּחִינַת אִישׁ תְּבוּנוֹת הַנַּ"ל בְּחִינַת מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן, כִּי זָקֵן זֶה קָנָה חָכְמָה. וְזֶהוּ זְקַן אַהֲרֹן, כִּי עִקָּרוֹ נִמְשָׁךְ עַל יְדֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הָרֹאשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת רָאשֵׁי הַיְשִׁיבוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת כֹּהֲנִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְכוּ'. וְזֶהוּ שֶׁיֹּרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו, דְּהַיְנוּ שֶׁיּוֹרֵד וְנִמְשָׁךְ לְתוֹךְ הַמִּדּוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת הָעֵצוֹת טוֹבוֹת, כִּי כָּל הָעֵצוֹת טוֹבוֹת הֵם בִּבְחִינַת הַמִּדּוֹת שֶׁהֵם מֵחֶסֶד עַד הוֹד שֶׁשָּׁם כָּל הָעֵצוֹת שֶׁמְּקַבְּלִים מֵהָאִישׁ תְּבוּנוֹת שֶׁמַּמְשִׁיךְ הַשֶּׁמֶן הַנַּ"ל. שֶׁעַל יְדֵי אֵלּוּ הָעֵצוֹת גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה בְּחִינַת מַלְכוּת עַל יְדֵי שֶׁמְּקַבֶּלֶת הָעֵצוֹת מֵהַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם. וְזֶהוּ, כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיּוֹרֵד עַל הַרֲרֵי צִיּוֹן, זֶה בְּחִינַת שֶׁפַע הַטּוֹב שֶׁל הַפַּרְנָסָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁמְּכֻנָּה בְּשֵׁם טַל בְּחִינַת הַמָּן שֶׁהוּא פַּרְנָסָה שֶׁיָּרַד עַל יְדֵי הַטַּל כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וּבְרֶדֶת הַטַּל וְכוּ' יֵרֵד הַמָּן עָלָיו. וְזֶהוּ כְּטַל חֶרְמוֹן וְכוּ' בְּחִינַת שֶׁפַע הַפַּרְנָסָה טוֹבָה שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן שֶׁשָּׁם שֹׁרֶשׁ כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת כַּיָּדוּעַ. כִּי עַל יְדֵי הַפַּרְנָסָה מְצַחְצֵחַ נִשְׁמָתוֹ שֶׁזֶּהוּ בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת הַשֶּׁמֶן הַנַּ"ל. וְזֶהוּ, כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם, הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה נִמְשָׁךְ הַחַיִּים אֲמִתִּיִּים שֶׁהוּא קִיּוּם הַתּוֹרָה עַד הָעוֹלָם כִּי לֹא יִהְיֶה נִפְסַק לְעוֹלָם זֶה הַטַּל וְהַשֶּׁמֶן עַל יְדֵי גֹּדֶל קְדֻשַּׁת הַיְשִׁיבוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁל הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד:

EN:
And through yirah one merits da'as, which is the aspect of the Bais HaMikdash, for "whoever has da'as, it is as if the Bais HaMikdash was built in his days," as Chazal said (B'rachos 33a). And through da'as one merits Torah sheb'nigleh, for the main revelation of the Torah was in the Bais HaMikdash, from which went forth Torah "between judgment and judgment and between blood and blood," as it is written, "V'kamta v'alisa el hamakom...al pi haTorah asher yorucha v'al pi hamishpat asher yomru l'cha ta'aseh" ["And you shall rise and go up to the place...according to the Torah which they teach you and according to the judgment which they tell you, you shall do"] (D'varim 17:8–11). And through Torah sheb'nigleh one merits t'filah in its completeness, which was in the Bais HaMikdash, for there was the main t'filah, as it is written, "Ki vaisi bais t'filah" ["For My house is a house of prayer"] (Y'shayah 56:7). And through there all t'filos ascend, for one who prays must direct his heart toward the Bais HaMikdash, as Chazal said. And through t'filah one merits Torah sheb'nistar, which is the aspect of the Bais HaMikdash, the aspect of kodesh [holiness], which is "sisray Oraysa" ["the secrets of Torah"], as is explained there in the aforementioned Torah on the pasuk "Har zeh kansah y'mino" ["This mountain His right hand acquired"] (T'hilim 78:54), see there.

Segment 9
HE:
אות לה וזה בחי' משארז"ל נר חנוכה איש וביתו והמהדרין נר לכ"א והמהדרין מן המהדרין וכו' מוסיף והולך:

EN:
It turns out that the Bais HaMikdash was comprised of all the aforementioned tikkunim. And all the aforementioned aspects all depend on the mishpat, upon which everything depends, as was explained above — that the main beginning is from mishpat, meaning hisbod'dus [seclusion] between himself and his Maker etc., as above. Through this, the yirah ascends, for the fallen yiros are nullified. And through this one merits da'as and all the aforementioned aspects.

And therefore, because they blemished the mishpat as above, through this the Bais HaMikdash was destroyed and all the aforementioned aspects were nullified, for the din and yirah clothed themselves in the wicked kingdom of Bavel [Babylon], and they were given permission to destroy it. And everything was through the blemish of the mishpat, as above. And this is what is written, "M'kom hamishpat shamah haresha" etc. ["The place of mishpat — there is the wicked one"] (Koheles 3:16). That is, as above — for the wicked one comes in the place of the mishpat. For because they did not make mishpat and blemished the mishpat, the mishpat clothed itself in the wicked one — N'vuchadnetzar and his fellows — and "in the place of mishpat, there is the wicked one." For he comes in the place of the mishpat, with the ko'ach v'harsha'ah that he received from the mishpat, just like one who comes with a harsha'ah who comes in the place of the claimant — so too, he comes in the place of the mishpat, for the mishpat clothed itself in him, as above.

Segment 10
HE:
כי כבר מבואר שנר חנוכה הוא אור תורת אמת המאיר לעולם ע"י לימוד הישיבות הקדושות שבישראל. וע"כ יש בהם ג' בחינות. שהם הג' בחינות שבמצות נר חנוכה. והוא, כי עיקר נר חונכה הוא איש וביתו כי מבואר לעיל שעיקר קדושת כל בתי בני ישראל הוא מבחי' קדושת בי תהישיבה הקדושה שהוא הרבי שלומד עם תלמידים וכו'. ומשם מאיר אור התורה והמצוות שהואבחי' נר חנוכה כנ"ל. וע"כ עיקר נר חנוכה הוא בבחי' איש וביתו שהראש של הבית שהוא הבעל הבית צריך להדליק ולהאיר אור הנר חנוכה הנ"ל. כי הראש של הבית שהוא הבעה"ב הוא בביתו בחי' הראש של הישיבה הק' ומשם מקבל חיותו וקדושתו שעיקר אור התורה שהוא בחי' נר חנוכה נמשך ממנו. וע"כ עיקר נר חנוכה הוא איש וביתו כנ"ל. והמהדרין נר לכ"א, כי המהדרין מדקדין יותר ונזהרים שגם כ"א מבני הבית ידליק נר חנוכה כי כ"א מבני הבית הוא בבחי' התלמידים של הרבי שהוא הראש ישיבה, והמהדרין מתיגעים בתורה כ"כ עד שגם אותן שהיו בבחי' תלמידים זוכין ג"כ ללמוד ולללמד שדולין תורת רבם ומשקין אותה לאחרים ומאירין אור תורת הרב ועצותיו הקדושים לחבריהם. וזה בחי' הדלקת נר חנוכה שהוא אור התורה של כ"א וא' מבני הבית שהם בבחי' התלמדיים שגם הם צריכים להאיר תורת רבם בעולם שזהו בחי' הדלקת נר חנוכהכנ"ל. והמהדרין מן המהדרין מוסיף והולך, היינו כי אינו מספיק להם מה שמאירים ומלמדים תורת רבם בעצמה לאחרים אף גם הם מוסיפים והולכים בכל יום לחדש גם מעצמם חידושי תורה אמתיים המביאים לידי מעשה והם חותרים ומגלים עצות עמוקות מה שאינו מבואר בפירוש בדברי תורתו של רבם, שעי"ז מחזקין את חבריהם ומעוררים אותם לעבודת הש"י שכל זה הוא בחי' מוסיף והולך בחי' תוספת אור התורה בחי' חידושי תורה שמחדשים בעצמם מתוך דברי תורתו שקיבלו מרבם האמיתי. וזה בחי' המהדרין מן המהדרין מוסיף והולך בכל יום וכנ"ל:

EN:
And this is why they decreed four fasts over the destruction of the Bais HaMikdash. Also, the custom is to mourn during Bain HaMetzarim and to say chatzos [the midnight lamentation] to weep over the destruction of the Bais HaMikdash, and to practice abstinence from meat and wine and the like, each person according to his custom. For all the fasts and self-afflictions that the G-d-fearing practice are all in the aspect of the aforementioned mishpat — that they judge themselves before the din from Above comes, chas v'shalom — in order to nullify the din from Above through the mishpat by which one judges himself, as above.

Segment 12
HE:
אות לו וזה בחי' הלל של חנוכה. זה בחי' המאמרות טהורות נעשין על ידי תיקון המוחין על ידי המגיני ארץ שמתגברין ומשברין ההרהורים רעים ומעלים השמנים מבחי' החתים לבחי' חותם דקדושה וכו' שזהו בחי' נר חנוכה כנ"ל. ומשם נמשכין אמרות ה' אמרות טהורות להחיות ולהשיב את הנפשות הנפולות להחיותם בשבעה משיבי טעם בחי' מזוקק שבעתים שנמשך מהז' ראשים של ב' השינין שבתפילין מוחין חותם דקדושה הנ"ל שנמשכין מהשבעה רועים שמשה רבינו רעיא מהימנא כלול מהם וכו' כ"ש שם, שכל זה אנו ממשיכין ע"י הדלקת השמן הקדוש של נר חנוכה וכנ"ל. כי המוחין של התפילין הם בבחי' שמן הטוב הזה בבחי' ושמן על ראשך אל יחסר אלו תפילין כמו שדרשו רז"ל, שזהו בחי' מה שאנו נוהגין לומר בשע תהנחת תפילין ושמן הטוב תריק על שבעה קני המנורה וכו'. ומכל זה נעשין האמרות טהוורת הנ"ל כמבואר שם. וזה בחי' ההלל של חנוכה. כי הלל הוא כולו בחי' אמרות טהורות המשיבין ומחיין את הנפש מאד בפרט נפש המר שעוברים עלי' בעונותיו מה שעובר. וכשהצדיק האמת מחיה ומשיב נפשו בשבעה משיבי טעם שהם אמרות טהורות הנ"ל, הוא מחי' ומשיב נפשו כ"כ עד שמעוררו ומקיצו שישמח נפשו כ"כ עד משעוררו ומקיצו שישמח נפשו במעט נקודותיו הטובים עד שיפתח פיו וישר ויזמר וירנן ויהלל וישבח להש"י עלכל החסדים הנפלאים שעשה עמו למלטו ולהצילו מבין שיניהם של הס"א וכו', שכל זה הוא בחי' הלל שאומרים בימים שעשה לנו הש"י נסים ברחמיו. שעיקר הנסים והנפלאות והתשועות והמלחמות שעשה עמנו אז וגם עתה שנמשך עלינו קדושת הארת הנס בימים ההם בזמן הזה, הכל הוא מה שברחמיו נצלנו אז ועתה מהס"א והקליפות שהם בחי' מלכות הרשעה בגשמיות ורוחניות. אשר בחמלתו הגדולה הצילנו מהם שלא נאבד ביניהם לגמרי ח"ו שלא השכיחו מאתנו תורתו ולא העבירו אותנו על חוקי רצונו וכו'. ועל זה אנו אומרים הלל בלב שלם כאשר כל דברי ההלל הקדוש מלאים מזה כ"ש מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון וכו'. שומר פתאים ה' דלותי ולי יהושיע. שובי נפשי למנוחיכי כי ה' גמל עליכי, כי חלצת נפשי ממות וכו'. מה אשיב לה' וכו'. מן המיצר קראתי יה ענני במרחב יה. ה' לי לא אירא וכו'. ה' לי בעוזרי וכו', כל גוים סבבונים בשם ה' כי אמילם סבוני גם סבבוני בשם ה' וכו'. סבוני כדבורים וכו' בשם ה' וכו'. וכן הרבה. שכל אלו הדיבורים הקדושים הם בחי' אמרות טהורות הנמשכין ממשה רבינו ומכל הצדיקים שהם בבחי' משה שמחיין ומשיבין את הנפש בהם עד שפותחין את פיהם שידברו בלשונם לעצמן אמרות טהורות הנ"ל להחיות ולהשיב בעצמו את נפשו. כי הדיבור יש לו כח גדול. כי הצדיקים מעוררים אותם בבחי' התנערי מעפר קומי וכו' עורי דברי שיר. וכ"ש בהחרוזים הק' שלו, הרימה קולך הערב בשירות ותודה וכו' דלו עיניך למרום וכו':

EN:
For sometimes a person sees that words alone are not enough, through which he judges himself. And then he himself gives a mishpat upon himself — that he should fast and afflict himself such-and-such for his deeds that he did. And even though in truth, certainly this does not suffice, not even one part in a thousand, against what he blemished — for all our days would not be enough to fast and afflict ourselves for the blemish of a single foreign thought or hirur [improper musing], for one who believes in the enormity of the blemish that reaches the place that it reaches, as above — how much more so one who committed some avairah, chas v'shalom, how much more so one who did very much damage, chas v'shalom, as is common now in these generations, b'avonosainu harabim [due to our abundant sins].

And if so, seemingly, what will these fasts and afflictions help him against his deeds? Yet nevertheless, he can merit atonement for his sins through them. For the main tikkun is the mishpat — meaning, that he himself judges himself. And therefore, since he himself judges himself and does not wait for the din from Above, through this he can nullify the din from Above through his fasts and afflictions. Since he himself judges himself — for when there is din below, there is no din Above, as above.

Segment 14
HE:
אות לז גם ההלל הוא בחי' שמחה וכמו שאומרים זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו. זה בחי' השמחה שממשיכין לחזק כח המלאך לתקן המלאכים שלא יהיו נפגמין השמנים ח"ו ע"י פגם המקרה הבא ח"ו ע"י פגם האכילה שלזה צריכן שמחה כ"ש שם. וזהו בחי' הלל שהוא בחי' שמחה כנ"ל. וזהו בחי' הסעודות שעושין בחנוכה אע"פ שכתב בש"ע שריבוי הסעודות בחנוכה הם סעודות הרשות וכו', הלא מסיק הרמ"א שי"א שיש קצת מצוה בהם. ומסיק והוא העיק, שנוהגים לומר זמירות ושבחות בסעודות שמרבים בהם ואז הוי סועדת מצוה. וכךם הוא האמת. כי בודאי כשמרבים בחנוכה בסעודות בשכרות והוללות וכו', בודאי הם גרועים מסעודת הרשות. אבל רוב ישראל הכשרים והיראים נוהגים לספר בהם מתוקף הנס שעשה לנו אז ואיך נמשך לנו הארת הנסים והתשועות האלו בכל שנה ושנה, כאשר מבואר עתה בכל הספרים הקדושים ובפרט בכתבי האר"י ז" שבכל זמן וזמן מזמנים הקדושים נמשך עלינו הארת אותו הנס שהי' בימים ההם כגון בפסח יציאת מצרים וכו'. ובחנוכה הנס של חנוכה וכו'. ועי"ז אנו שמחים בשמחה של מצוה בסעודות האלו ואז הוו בודאי סעודות מצוה בבח'י אין טוב לאדם כ"א לאכול ולשתות ולשמוח בימים טובים כשדרז"ל. כי עיקר תיקון האכילה שהוא תיקון הברית כנ"ל הוא על ידי שמחה כנ"ל:

EN:
And this is the aspect of how a person can be saved through a single affliction or fast from very harsh and bitter judgments. And also merit through them the life of the World to Come. For it is taught that all the suffering in the world — if it were all gathered upon one person for all seventy years, chas v'shalom — it is nothing compared to a single moment, compared to a single burn of Gehinnom. How much more so when they judge a person twelve months in Gehinnom. How much more so when there are sins, chas v'shalom, for which they descend and never ascend. How much more so when there are many types of harsh and bitter punishments worse than the suffering of the severe Gehinnom, as is brought in the s'farim. And nevertheless, for everything, t'shuvah is effective in this world. And the main t'shuvah is the aspect of the aforementioned mishpat — for through a person secluding himself between himself and his Maker and judging himself on all his deeds and arousing himself to the service of Hashem Yisbarach each time — through there being mishpat below, there is no din Above, as above. And especially if he merits to be aroused to the point that he actually makes mishpat upon himself — meaning, he fasts and afflicts himself, even though it does not amount to anything compared to his deeds, as above — nevertheless, since he himself executes the din on himself, through this he nullifies all the judgments from Above, even though he did thousands and myriads more, without measure or estimate — nevertheless he nullifies them all through his mishpat by which he judges himself, as above. For when there is din below, there is no din Above, as above.

And this is the aspect of the fasts and mourning — that one afflicts oneself with fasts and abstinence from meat and wine and washing, etc., on account of the destruction of the Bais HaMikdash. For the destruction of the Bais HaMikdash was due to the blemish of the mishpat, as above. Therefore we now do t'shuvah and rectify this, and we execute mishpat upon ourselves and fast and afflict ourselves in order to nullify the din from Above, as above.

Segment 15
HE:
ישראל, כִּי ממנו הְיָה מתְחִיל ובו הְיָה מסים (מִנָחוּת
פו:). בִּי בָּל בְּחִינַת הַתְעוררוּת שְלָנוּ הוּא רק כְּמִדְלִיק
נר שאינו עושה כְּלוּם, רק שלוקָה נר וּמדלִיק בו נָרוּת
אחרים לאלָפים וּרְבְבות כַּמו שירצה. וּבְאָמת אם לא
הָיָה לו אלוּ הגרות או הדברים שמדליקין, בּודאי לא
הָיָה אֶפשָר לו לְהַדְלִיק אַבָנִים וְעפָר. וְבַן אִם לא הָיָה
לו נר לְהַדלִיק ממנו, או אִיזֶה דַבָר לְהוּציא ממנו אש,
ְּודאי גּם בָּן לא הָיָה אֶפשָר לו לְהַרְלִיק. נִמִצָא,
שְהְבל מאתוּ יִתְבֶּרך הֶאֶש וְַגֶּר וְהַשָמֶן וְהַפְתִילֶה,
הַמדליק וְהנדְלֶק, הכל מאתו יִתְבֶּרך. ואַף"על"פי"כן
אם לא יעשה הָאדָם הַמעַשָה כָּל שהוא, לְקָח הַגָּר
ולְהַרְלִיק בו אַחָרים, בְּודאי לא יהיו נדְלָקִים מַעַצְמֶם,
ְּי כ בְּרָא ה' יִתְבֶּרַך הַבְּריאָה, שְהַכִין הַבל כַּאָשָר
לכל בְּחְכְמָתו, ואַף"עלפִי"כַן רוצה דַוְקָא שְאִנְחְנו
נעשה | וְנגְמר | עליודי | הַתְשוּררוּתְנוּ | מלֶמטה,
אַף"עַליפִּי שְבְּאָמַת. הכל מַאֶתוּ יִתְבֶּרְף, בִּי כָּל
עבודת הָאָרֶם אֶת ה' יִתְבֶּרך הוא בְּבְחִינַת הַרְלְקַת
הארת אור הַנִּשָמָה, כַּמוּ ש3ְּתוּב בַּזהַר הַקדוש:
אָעָא דַלָא סְלִיק בַּיה נורָא מְבטְשִין לַיה, גופָא דלָא
סְליק בַּיה נְהירא דְנשְמְתָא וְכו'. וְזֶה בְּחִינת גר
הַמערבי שָהוּא עדות שהשכינָה שורה בִישראל, כּי
מִמָנוּ הְיֶה מתְחִיל ובו הְיָה מָסַיִּם, הַינוּ שְהְהְתְחְלֶה
וְהָסִים הֶכל מִמָנו יִתְבֶּרך לְבַד, כִּי גר המערבי הָיָה
דולק בְּנֶם, כָּמוּ שאמרו רבותינו ז"ל (יוּמא לט).
ְַל"כַּן בְּודַאי הָיָה יכל הוא יתְבֶּרך לְהַדְלִיק בַָּצָמו
אֶת כַּל נרות הַמנוּרֶה, וּכמוּ שאמרו רַבוּתִינוּ ז"ל
(מנָחות פו) וְכִי לְאוּרה הוּא צריך וכו', אך צַוָה לְנוּ
ְהַזהִיר מאד על הַדְלָקֶת נרות הַמנוּרה, לְהוּרוּת
שאַף"עליפי | שהַכל | מאתוּ יִתְבֶּר | כנ"ל,
אַף"עַל"פְכַן אָנו מחַיָבִים על בָּל פָנִים לְהַדְלִיק אֶת
גרוּת הַמנוּרה. וְזֶה יְהְיָה נַחֶשָב לְהַתְעוּררוּת שְלָנו,
אף-עליפי שִבְּאָמֶת הכל מאתו יִתְבּרך, כּי ממנו הוא
מִתְחִיל ובו הָיָה מסים.
ְזֶהוּ בְּחִינַת מעשָה הַמְנוּרֶה שְהְיָה כּלֶה מקשָה, עד
ְרְכֶה עד פְּרְחָה מִקֶשָה הַיא, הְהַינוּ שְבַלָּה נעָשִית
מַעַשֶת אֶחֶד מראשה עד סופֶה עַם כָּל הכפְתוּרִים
והפרחִים וכו', הכל נעַשָה מִחַתִיכָה אחֶת. עד
שנְתְקשָה משָה הרבה איך לעָשוּתָה, וְאָמַר לו ה
ְִבֶּרֶך: הַטֶל אֶת הַעָשֶת לְתוך האש וְתְצָא הַפְנורֶה.
הַינוּ, שבָּל הַמנוּרה שהִיא כְּלַל הארת הַתוּרה, הוא
רק מִחְָתִיכָה אֶחַת מִנֶה וּבה שְבָּאָמַת נַעַשִית מַאֶלִיהָ,
ִּי הָיָה בּלְתַי אֶפשָר לָאָדָם לעשוּתָה, כִּי קֶשָה וְבָבַר
לְהְאְדם. שיתְשורר ויְאִיר מעצָמו, ‏ וְאַף"על"פי"כן
צֶריכין לעשות הַמְנורֶה לְמטָה הַיְקָא. וְעַל"כּן בַּאָמַת
נתְקֶשה משה הַרבָּה עַל זֶה, כִּי סוד זה נוגע בִּשָעַר
וְאַף"עַל"פִייכַן צְרִיכִין רק התְשורְרוּת וְרְצוּן ותשוּקָה
אֶל הָאָמַת, וְזֶה נְחֶשֶָב לְהְתְשררוּת. שְלָנו כַנֶ"ל:
ליב כָּל הַקְרְבַת הקטרֶת הָיָה בְּשְעַת הַרְלְקַת
הַמְנורֶה וְהַטַבְתְה, כּמו ש3ְּתוּב (שמות לג): בִּהִיטיבו
אֶת הנרות יקטירְגֶה. ובהעַלוּת אהרן אֶת הנרות וְכו'.
ִּי קטרת, שהיא עקר בַּחִינת תשוּבָה כידוע, כַּי אֶחָד
עֶשָר סמנ הקְטרת. מִכְנִיעִין. סְמְרָא דְמִיתָא, כָּל
הַסְטֶרין ‏ אותרנין, . וּמעֶלין. הַקְדשָה מְעְמְקִי עַמְקִי
הַקְלְפוּת כידוע, שזהו עַקָר בַּחִינת תשוּבֶה. וכמו
שְָתוּב בְּכְתְבִי האר" ז"ל, שִיזְהַר לומר קָטרֶת
בְּכוְנֶה גִדוּלָה וְיועיל לו לחזר בַּתְשוּבָה. נמצַא,
שקטרת בַּבְחִינת תשוּבֶה, אבל עקר הַתִשוּבָה זוכין
בַּבְחִינת הַמְנורֶה, שהוּא בְּחִינת אִמִירְת תְּהְלִים,
שבול וחד אִתְעָרוּתָא דַלְתְתָא וְאַתְעָרוּתָא הַרְעָלא
ְּקֶשֶר נִפְלָא, מה שָאִי אֶפֶשָר לְהְבִין ולְהשוג בָּרֶל.
זֶהוּ בְּחִינַת מה שָראֶה ְכַרְיֶה סוד הַגְאַלֶּה שָלַמָה
עַל-יְדִי הַמְוְרֶה. שרְאֶה, בַּמְבאֶר שֶם בְַּפְסְרְת
בְּהַעלותְף וְשָבַּת הְנִבֶּה שָהוּא זכרה ד): לאִיתי
מנורת זֶהֶב בַּלָה וְגַלֶה על ראשֶה וְכו". וּבֶלל הְנְנְין,
שְהַשָמֶן הַיָה נמשֶך מאַלָיו בָּמו ממָין, כָּמו שְְּתוּב:
גַלָה על ראשה, וכמו שפרש רש"י שם. וסִים שם:
'לא בְּחִיל לא בְכח כִּי אם בַּרוּחִי וְכו". הַינו כָּל ענין
הַנ"ל, שעקר הַתְשוּבָה, שהיא עַקָר הַגָאלָה, הוא 'לא
בְחִיל ולא בכ כַּי אם בְּרוּחי" וכו', בַּי הכל מאתו
ְִבֶּרֶף. וְהְְקָר תְּלוּי בְּבְחִינָה הנ"ל, שְְִכָה שִיהְיָה
נמשָך בֶּחִינת הָאָרת שער הַחֶמשים, שָשָם כְּלוּלִים
יד בְּקֶשָר אֶחָד אִתְעְרוּתָא דַלְפַלָא וְאִתְעָרוּתְא
דַלְתַתָּא, | שְזֶה זוכין | עליידי | אמירת \תְּהְלִים
והְתְבוּדְדוּת וֶשִיִחֶה בִּינו לְבִין קינו יִתְבָּר תְּמִיד,
שבּודאי אינו יוצא ידי חוּבָתו כַּלְל, אף"-על-פי-כן
ְּאָמַת זהוּ סוד נַפְלָא שָאִי אֶפֶשָר לְהַשִיג, בי נָמֶשָך
משָעַר הַחַמשִים שְנְמְשֶך על שְבְעָה קָנִי הַמְנוּרֶה,
שָהֶם כְּלוּלִים כָּל אֶחֶד מִשְבְעָה, בְּחִינַת: ישִבְעָה
ושִבְעָה מוצקות' וכו', שבָּל זֶה כְּלוּל באַמירת תִּהְלִים
שְכוּלֶל כָּל החֶמשים שערי תַשוּבָה (כמובא בלקומי
מוהר"ן ב' - סימן ע"ג, ועיין בפנים), שהֶם תשוּבְתְנוּ
אַליו ותשוּבתוּ אלִינו, כולל כּלֶם יִחד, כִּי הכל אֶחֶד.
ְעַל-יְדִי זה תִּחְיָה הַגְּאַלֶָה עלדודי משִיַ צְדְקנוּ שהוּא
דוִד. וְעַל"כָּן רמז הַגְאַלֶה בְּמַעשָה הַמְנורה. (לקוטי
הלכות - הלכות קריאת שמע ה', אות י"ט)
מעַשָה הַמְנרֶה
ו (במדבר ח, דס
ובשביל זֶה נתְקשה משה מאד על מעַשָה הַמנוּרה
בָּמוּ שאמרו רבותִינוּ ז"ל, וביותַר מבאֶר בּמדרש
ַבֶּה פְּרְשֶת בְַּעָלוּתְף פֶּרשָה ט"ו, מוּבָא בְּיְלֶקש
הֶראוּבני פֶרשת תרוּמה, שנְתְקשה בָּה מאד, ואפלו
בְשָה יִתְבֶּרך גל לו חְזֶר ושְכַה מעַשִיהְבְְּיְרר, וְחזֶר
עֶלֶה ושָאֶל ופרש לו וְחְזֶר ושְכַח וְכֶן מה פְעְמִים, ער
שאמר לו הקְדוּש בְּרוּ הוא: לך אִצַל בַּצַלְאל וְהוא
יעשה אוּתָה וכו', ומיד עֶשָה אוּתָה בַּצַלְאֶל. הַתְחִיל
תְּמַק וְאָמר: אָנִי כַּמָה פְּעָמִים הְרְאֶה לי הקוש בְּרוּף
הוא וְנְתְקַשִיתִי לעשותָה וְאַתָּה שלא רְאִית עָשִיתְ
מִדְעְתֶך - בְּצַלְאֶל 'בּצֶל אֶל' הְיִיתָ שימד בַּשְהְרְאֶה
לי הקדוש בּרוּך הוא עַשִיְתֶה, עד כָּאן לשונו.
וכל רואה ישתומם על המראה הזאת, אי יִתְּכַן
שְמשָה לא ודע וְנתְקשָה כַּמָה פְעָמִים עַל עָשְיְתֶה
וּבצַלָאל עַשָה אוּתָה מיד. וָאם מחמת שְהְיָה עומד
בִּצַל אל כַּשהַראה הַקְדוּש בַּרוּף הוא לְמסשָה
עַשִיְּתֶה, הלא משָה בְּעַצָמו בְְּהָאי עֶמר שִמֶּה וֶה'
ִתְבֶּרך בְּעַצְמו לָמד עַמו וְגְלֶה לו עַשִוְתָה פַעַם אַחַר
ּעַם, וְאַף"ל"פי"כַן נַתְקשָה כָּל כ וּבְצַלְאל שְעָמַר
רק מצדו בַּצַל אל השיג לעשוּתָהּ מיד, אם רַבִּי לא
שְנָה חַיָא מִנְלִיה.
אַך מה שְאפֶשָר לְהַבִין בָּזֶה מרחוק אָנוּ מְחַיּבִים
לְחֶתר וּלְפֶרש הַבַרִי רַבותִינוּ ז"ל הקדושים הָעָמַקִים
מאד מאד, כִּי בְּודאי משה נתְקשָה מאד מאד כַּמָה
פּעָמִים בַּמעַשָה המנוּרה שהוא בַּחִינת לעשות כַּלִי
קדושה וְנוּראה כזאת שיכל לְהְאִיר על יִדֶה הָארַת
הֶרְצון דקְדשָה בְּכֶל ישְראֶל, בְּכֶל אֶחֶר וְאֶחֶר
מִיִשְרְאֶל בְּכֶל מה שְיְעֶבר עָלָיו כָּד ימי חַייו, שִבְּכֶל
מיני חשך וּבְכָל מיני ירידות ונפילות שִיעְברוּ עָלִיו
ְּכַלֶם יִתְגְבָּר בְּתקֶף הֶרצון שְיּאִיר לו לעלות מִכַּלֶם,
בִּי בהאי קשה מאד לְהשִיג הַשְנָת עַשית כָּלו נִפְלְאָה
בּזאת, בפרט שְבְּבֶר רְאֶה משה בְּעִיניו מה שִנעַשָה
ְּזֶה הְעוּלֶם שאחַרי כָּל הֶאוּתוּת נוראות שְעֶשָה עַם
ישְרְאל ביציאת מצרִיִם וּקְריעַת ום"סוף וּמְתְּן תורה
וכו', אֶחר כָּ עְשוּ מה שְעָשו וְכנ"ל, וְהַבִי ורְאֶה כַּמָה
וכמה קֶשָה לעֶזר לְבַעַל בְּחִיִרה, עַליכַּן לא הָיָה יכול
לְהֶשִיג וּלְהַכָנִים בְּרְעְתו עשית הַמנוּרֶה שְהִיא בְּחִינת
הָאָרת. הְרַצון בְּתְקנִים נִפְלָאִים כְּאְכָּה הַמְרְמְזִים
בְּטַבְעָה קָני הַמנוּרֶה וְאִחֶד עֶשָר כפְתורים וְתְשְעָה
ְרְחִים וְעשֶרִים וּשְנִים גָבִיעִים שְבַּלֶם עולים אַרְבָּעִים
ותַשַע, כנְנֶד אַרְבָּעִים וְתְשְעָה יָמִי הַסְפִירֶה שְעְבְרו
על ישראל וְאֶחר כַּך קְבַּלוּ את הַתוּרֶה בִּיוִם
הַחֶמשים, כַמבאר כָּל זֶה בְּכוָנת הָאר"י ז"ל, וּמוּבָא
שהוא שרש הַתוּרֶה בְּחִינַת שער החמשים שְהוּא
שרש הַתוּרֶה שלא השיגו משה בְּחַיִיי רק בַּעָת
ַמְתִלְקוּתוּ נַסְתָלַק לשֶם, בִּי שִם הוא בְּחִינת רךצון
הְעָלִיין, בְּחִינַת רצון שְבָּרצונות שְמַכָנִיס תּקף הרצון
דְקְדשָה בֶּלֶב כָּל יִשְרְאֶל שְיְאיר לָהֶם בְּכֶל מִיני חש
וכו', וְעל-בַּן נתקשה על זֶה מאד.
אַבֶל בַַּלְאֶל שהוא בַּחִינת הַתְּלְמִיד הְהְגּוּן, הַבִין
רְאֶה בְַּלְאֶל, שִמָה שְנְתְקשָה משָה כָּל כָּ הוא
מחמת עצם עָנוְתְנוּתוּ הַגדוּלֶה שהָיה עָנָו מאד ולא
רְצֶה לְהַחָזִיק טוה לְנפשו, וְכַמְבאֶר בּמָקיִם אֶחֶר
ַּרְיָא מְהִימְנָא פּרשָה בְַּעַלותף (דף קנג:) ועל"כן
נתְקֶשָה כָּל כָּך ולא הַבִין אִיך יְעַשָה מִנוּרֶה בְּתְקוּנִים
ְּאִלוּ שְיְאיר הרצון לָנְצַח וֶכו' כּנ"ל, מִחָמַת שְהְבִין
שְהְדְבֶר תְּלוּי בו שָצְריך שְיִהְיָה נִכְלֶל כָּל כָּ בְּרצון
הְעַלְיין עד שיכל לְהַכְנִים הְרְצון לצה בְּכֶל יִשְרְאֶל.
והוא בַּעַנוְתְנוּתו לא הָיָה יכול לְהֶשיג שִיּהְיָה לו כח
ְזֶה, על כ נתְקשָה מאד מאד על זֶה, אבל בְּצַלְאֶל
תַּלְמִידו הֶבִין מרחוק גִדְלַת רבו משָה קְאַדְרבָּא
מחמת עְנוְתְנוּתוּ הַגִדוּלָה כָּל כּך הוא נַכַלֶל בְּתַכְלִית
הַבָטול בְּרְצון הַעָלֶיין, בִּי שִם אי אֶפֶשָר לְהְבֶּלַל
בִּשַלְמוּת בי אם עלדידי תִּכְלִית הְעַנְוָה וְהַבְּטוּל כמו
משָה. עַל"בַּן בְּצְלְאֶל בְּחִינַת הַתַּלְמִיד השונ מוד
עַשִיִתָה כּי הוא אָמר אני בְּטוּח בְּכחו של זֶקַן שהוא
משָה רבנו שבודאי אִעָשָה אוּתָה וְאֶנְמר אוּתָה
ְּרְאוּי, בי אָני מאמין בְּכחו שֶל רַבִּי שְבְְּהאי ימר
ימר וַַכָנִיס הארת הֶרצון בְּזה הְעוּלֶם עד שאר
לָהֶם בְּכָל מיני חשך, בִּי הַצַדיק הָאָמַת אִינו יָוּל
לידע מִגְדְלַת עַצָמו כָּל כך מגדל הַבְּטוּל וְהְעַנְוֶה שלו
כָּמוּ שיכל לְהַשִיג מרחוק בְּחִינת הַתַּלְמִיד, כִּי הַבִין
שְמְחָמת זֶה בְּעַצְמו שָנְתְקשָה כָּל כ על עַשְיּתָה שְוָה
מַחָמַת עְנוְתְנוּתו עַלייָדי זה דַיְקָא ימר הַתְּקוּן שֶל
הַמנוּרה הנ"ל שְהוּא הָארת הַרצון וכו', וְעַל-כַּן
ִּצַלָאל דִיִקָא עָשה אוּתָה כַּרְאוּי וְהַבּל בְּכחוּ של
משה רבו. (לקוטי הלכות - הלכות ברכות השחר ה',
אות מ"ו)
לְמֶה נְִרַע לְבַּלְתִי הַקֶרִיב
(במדבר מט, ז)
אָלוּ הָאַנָשִים שְהִיי טָמַאִים לְנִפש אָדֶם ולא יְכָלו
לעשות הַפֶסַה שִבָּאוּ לשאל לָמה נגֶרע. אלו שאלו
בהגֶן, וְתַקָנוּ בְּזֶה הרבה מאד, כַּי נַתַגִלְגֶל זָכוּת על
יָדֶם שְנְתְגְלָה עלדידי זֶה לֶמשָה דין פֶסַח שְנִי שֶהוּא
תְּקון גול שְהוּא בְּחִינַת הַמשָכַת דרֶף הַתְשוּבָה, בִּ
זה עקר שלמות הַתשוּבָה שאפלו כַּשְרוּאה הָאָדָם
אֶת עַצָמוּ שָהוּא רחוק מָאד מה יִתְבֶּרְך וְטְמְאָתו עְלִיו
ממַעַשָיו הְרְעִים, אַף"על"פי"כַן יחזק אֶת עַצָמו וְיְבוא
ְּקְדָה וְהַכְנעָה לפני הצדיק הָאָמֶת וְלְפָנִי ה' יִתְבֶּרְף
וישאֶל על נפשו כָּמו ששָאַלוּ אלו הָאַנָשִים שְהָי
טְמאִים ששָאָלה לָמָה נִגְרַע לְהַקָריב. אֶת קְרְבַּן ה'
וכו'. בַּמו כן ישאל כָּל אֶחָד על נפשו אם יודע בְּעַצַמו
מאְתוּ מִמעָשִיו שיבוא וְישאל: וְאַם נִפשִי מִטַמָאֶה
בּמעשִי הַרעִים. אף"על-פיזכן לָמָה אַגָרַע לְהַקְריב
קְרְבַּן ה' -- דְהַיָנוּ לָהְתְקֶרב לה' יִתְבֶּרף לעסק בַּתוּרֶה
וּלְהתְפַלָל וכו" שהוא בְּחִינת קְרְבָּנוּת. בי בודאי יש
לו תְּקוָה ג"כ לְהְתְקֶרב לה' יִתְבֶּרף. וְאֶז בְּודַאי
ּמצָא לו ה' יְִבֶּרך תקוּן ויידיע לְהַצְדִיק כָּמי שהודִיע
לְמשָה תְקוּן הַפֶּסַח שְני שְהוּא פְּלִיאָה נַשְגְבָה, בִּ
עַקַר זֶמן הַפֶּסַח הא רק בַשעַת יצִיאֶת מצְרִיִם שא
דג ה' יִתְבָּרֶך על הַקָ וְּאְלֶם. וְאֶז עַקר זְמן הַקְרְבֶת
הַפֶּסַח. וְעַל שם זה נקרא פֶּסַח לְשון פּסִיחָה וְדְלוּג
שָדלג על הַקן, בִּי האיר עַלִיהֶם א הָאֶרֶה נִפלָאֶה,
אבל מי שהְיָה טמא ולא קרב אֶת הַפֶּסַח במועדו
אִיך יבה לְהַקָרים פסַח עוד, אֶבֶל ה' יִתְבֶּרך בְּרְחָמָיו
לה הסוד לְמשָה עלדודי שאלת הַטמָאים דיקא,
והודיע לו שהטמאים יְקֶריבו פֶּסַח שני בְּאִיֶּר בִּימִי
הַסְּפִירֶה. וּבַזה הורה לָנוּ דר הַתִשוּבָה שאין שום
יאוש בְּעולֶם כְּלֶל, בָּי אף"עליפי שְעָבר זֶמַן של עְקַר
הַתּקוּן ואַנחְנוּ טמאים בְּמעשינו עַדין יש תִּקָוָה אפלו
שלא בַּזְמנוּ, בי יש תְּקונים נַפלָאים וְנַעָלְמים מאד
שיכולִים לְתְקֶן אוּתָנו גּם עַתָּה וּבְכָל יום וַים. וּבלְבד
שלא נְיְאֶש עַצְמנוּ מְִעְקָה ותְפַּלָה לשְאל בְּכֶל פַעֶם
לְמָה נגְרַע לְהקְריב אֶת קְרְבַּן ה'. (לקוטי הלכות -
הלכות ברכת הפרות ה', אות ט"ז)
סע דל חנה בְני"דֶן מאָסַּף
לְכֶל-הַמַחָנת
(במדבר י, בה)
עְקָר תּפְלֶה בְּכוְנֶה הוא, לְקשָר וְלְאָסף כָּל הַמְחֶשְבוּת
והרצונות וְהַנְפֶשות לְתוּך דְבוּרי הַתְפְלֶה, לְקַבִּן
ורי הַנִפש שְזֶה בְּחִינַת הַמִחֶשָבות הַמִתְפַזֶרִים
ִּטֶפַת הַתְּפְלֶה אֶל החוץ, וצרי לְקְבִּן הַגִפֶש מן
הַפַזוּר שלא יְהְיָה לו שום מחשבת חוץ, רק לְקֶשר
הַמַחֶשָבָה אֶל הדבוּר בְּקֶשָר אַמִיץ וחְזֶק, וְאַזי מאָסָף
לְכָל הַמַחָנוּת.
ְַל"בַּן הנל מתַגֶה דן הָיָה מאַסֶף לְכָל הַמִחָנוּת ופרש
רש"י שְהְיו מחזירין כָּד הָאָבדות. שֶל יִשְרְאֶל בִּ
מִחֶנֶה דן הוא בַּחִינַת מלְכות שהִיא בְּחִינת תִפַּלָה
כַּמוּבָא בְּדְבַרִי רַבַּנוּ נַרו יאיר במאמר וביום
הַבְּכוּרִים (סימן נו), עַין שם היטב שחנה חן הוא
בְּחִינת דנא דמלְכוּתְא, עין שם. וְעַל"בַּן הוא בְּחִינת
תְפַלֶה בַּבְחִינת די אֶלהים וְגם. שָמַע בֶּקלִי. וְזֶה
בְּהִינַת מאַסֶף לְכֶל הַמִחָנות. שְהָיו מָאִסְפִים כָּל
הַמַחָנות דחֶדשָה, היו בּחִינַת תִּפלָה בְּכונֶה שָעַל"וְרי
ֶה מָאִסְפִים וּמְקבָּצִים כָּל הַמחָנות לְתוך הַקְרֶשָה
בְּבְחִינַת הַחַזֶרת הַגְפשוּת לְאִמָם וֶשֶרשֶם, דְהַיָנוּ אֶל
הַכְּבוּד (עיין בלקוטי מוהר"ן א' - סימן ס"ז, כִּי זֶה
עקר תְפַלֶה בְְּנָה, דדנו לְקשר וְלָאָסף כָּל
המחשבות וְהֶרצוּנות וְהַנִפשוּת לְתוּך דבורי הַתְּפַלָה,
לְקְבִּין פזור הַגִפֶש שְזֶה בְּחִינֶת הַמחֶשְבות הַמְתְפַזָרִים
ִּטֶפַת הַתפְלֶה אֶל החוץ. וְצְרִיך לְקבִּץ הַגִפֶש מן
הַפַזוּר שלא יְהְיָה לו שום מחשבֶת חוץ רק לְקֶשר
הַמַחֶשָבָה אֶל הַדבור בְּחֶשָר אָמִיץ וְחְזק ואַזִי מאָסָף
לְכֶל הַמַחָנות. וְזֶה בְּחִינת הֶשָבת אָבַדֶה, וְעַל"כַּן בי
דֶן שְרְיוּ מאַסְפִים לְבֶל הַמַחָנות הְָיוּ מחָזִירִין כָּל
הָאַבדות, כַּמוּ שפרש רש"י שבשביל זֶה היו נקראים
מאסף וכו'. (הלכות אבידה ומציאה - הלכה א', אות
ג' בהתחלה לפי אוצר היראה - תפילה, אות ק?
ובנוחה יאמר שוּבה ה' רבבות אלפי
יִשֶרְאֶל
(במדבר י, לו)
בל מה שִמְתְרְבִּין וּמִתְהַבָּרִין בִּיּתַר הַרְבַּה ישראל
יחד נִתְרְבָּה קדשתו וכְבודו יִתְבֶּרף בִּייתר וכמו
שאמרו רבותִינוּ ז"ל אינו דומה מעָטין הֶעושין אֶת
הַמַצְוָה לְמרְבִּין וכו" הַינו שָבָּל מה שְהַרְבָּה מִיִשְראֶל
בִּיְתֶר מִתְחַבֶּרִין בְּיחָד לְדְבֶר שְבְּקֶדשָה לעשות
רצונו יִתְבֶּרְך נתְגִלָה אחְדוּתוּ הפשוט בִּיוּתָר עלידי
שרבִּים בּיוּתַר שהם דעות משנות בִּיוּתָר מִתְחַבְּרִין
לְדְעָה אחת לעשות רצונו יִתְבֶּרְף. וְזֶה בַּחִינת ובנוחה
יאמר שוּבה ה' רַבְבוּת אלְפי ישראל ודרשו רבותינו
ז'ל מְלַמָד שָאִין השְבִינָה. שורה בְּפְחוּת. מִשְתִי
רְבָבוּת וְכו' הרי שהיו ישראל וכו' נמַצָא זֶה גורם
כו בִּי כָּ מה שִיִשְרְאֶל רַבִּים בְּיוּתר נָמִשָכֶת
וְנתְגְלֶה הקדשה בַּיוּתַר עלדידי שרבוי דעות כּאלו
שָהֶם משנים כָּל כֶּךְ כִּי כָּל מה שהם רַבִּים בִּייּתָר יש
בָּהֶם שנוי דעות בִּיוּתר וכל מה שְנתְרְבִּין השנויים
ִּיְתְר וּמִתְחַבְּרין בִּיחַד לעבד אות! יִתְבֶּרך נִתְנְלָה
אחְדוּתוּ הפשוט בִּיותַר עלדידי שרבוי דעות כַּאלוּ
שָהֶם פְעַלוּת משְתְנות כָּל כֶּךָ מִתְַבָּרין יִחַד בְּרְעָה
אֶחֶַת לְהתְקֶרב אלָיו יִתְבַּרך. (הלכות כלאי בהמה ד',
אות כ)
ויהי הְעֶם כְּמַתְאנָנִים
י (במדבר יא, 08
הַבְּלֶל, שָעְקָר הא הָאָמָת, כִּי בְְּדַאי אם יִסְתְבַּל על
הָאָמַת לאמתו, בְְּהאי יְחֶתר לה' יַתְבֶּרך עד שישב
בּאָמְת, כּי אף-על-פי"כן מה יּהְיָה בסופו, כַּי סוף כַּל
סוף יְהְיֶה מכְרַח לְהַתְתְּקָן עליודי עָנָשִים קָשִים
ומרים אלָפים שנים, רְחַמְנָא לצלן, הלא טוב לו
שישוב מיד, כִּי בָּאָמַת אין שום יאוש בְּעוּלֶם כּלֶל,
כמבאר אִצַלנוּ כּמה פְּעָמִים. כִּי כָּל. הנפילות
והיאוּשים של הְעולֶָם הוא רק מִחָמת הְרחוּק מאָמָת
שמטעה אֶת עצמו לומר שאינו יכול עוד לֶשוּב, כָּמו
שַבּתוּב: "לא יאמין שוב מנִי חשך", שאינו מאמין
שְאִפֶשָר לו עדון לֶשוּב מִנִּי חשֶך וְכָל זה מִחָמַת
השָקֶר, כּי הוא מבקש לְעַצמוּ עַלִילֶה לְפטר עצמו
מעַבודת ה! יְתְבֶּרך כָּמוּ שפרש רש"י עַל פְּסוּק: "ויהי
הְעָם כְּמְתְאנָנִים', מִבקָשִים עַלִילָה אִיך לפֶרש מן
הַמַקוּם, כִּי כָּל אָדָם בְּטַבָעי יש לו רע המונעו
מעבודת ה' יִתְבּרך וְצריך לְסְבל צַעָר וַינִיעות לשְבַּר
זה הֶרע. ועַל"כן הוא מבקש בְּכֶל פַעַם לפרש עַצַמו
מעבודת ה' יִתְבֶּרך מִרָמַת הְרַע שְבְּטְבָעי, אַבֶּל
אף-על-פי"כן אוי לו מיצרו אוי לו מיוצרו, בי אימת
ַדִין עלָיו ימה יַעשֶה ליום פְּקדה וָכו'. ועל"כַן אַין לו
שום הַתְנצלוּת לְפרש מה' יִתְבֶּרך רק עַלדידי שרואָה
שְמַתְחִיל כַּמָה פַעָמִים לְהְתְקֶרֶב לה' יְתְבּרך וְאִינו
יכול לעמד בשום נסִיון קל אזי מוצא לְעַצַמו תרוּץ
לומר מה אִעָשָה, בָּאָמַת הְיִיתִי רוצה לְשוּב להי
יתְבֶּרף, אָבֶָל מָה אִעֶשָה כִּי יִצְרי מִתְגִּבּר עָלִי בְּכֶל
פַעַם וּמה אועִיל וּמה אוחיל עוד כִּי כְּבָר נַתַפַסְתִי
ְּגָלוּת גדל עד שאי אֶפֶשָר לשוּב עוד, חס וְשָלוּם:
אַבֶל בָּאָמֶת כָּל זֶה הוא פַתוּי הַיִצֶר הַרָע וְהַסְתָת
הַבַּעַל דַבָּר מעצָם הָרַע שְבְּטַבָעו שרוּצָה לפטר עַצָמו
ולְפֶרש מה! יְתְבָּרך עלדורי דַחְיָה וְטַעוּת זֶה. וּבָאָמַת
הוא מַטעָה אֶת עצמו, כִּי סוף כָּל סוף מה יִהְיָה
בּסופו, בִּי 'אִין חשך ואין צַלְמַוֶת לְהַסְתָר שְם כָּל
פעלי אָון'. ובהאי יִהְיָה מכְרַח לְתָּן דין וְחֶשְבּּן לפנ
מל מלְכי הַמַלָכִים הקדוש"בַּרוּף-הוּא ולא יוְתרוּ לו
דבֶר אֶחָד. וְאם הָאְדֶם רק חְכֶם מְעט ראוי לו לְבְלִי
לְהַנִיח להטעות אֶת עצַמו, כִּי בַאָמַת אין שום יאוש
בְּעולֶם כַּלֶל ואיך שהוא צריך לו לְחֶתר וּלְחפֶש
ולְבקט הַצַלָה וּמנוס מַעַמקִי השאול תִּחְתִייּת
וּמִתַּחְתִיו ואם הוא רואה שאף-על"פי שהוּא חוּתר
יָמִים ושָנִים לה' יִתְבֶּרֶך ועדין לא שב מפְעוּתו,
אַף"עליפי"כן יְהְיֶה עַקֶשָן גְדול מאר וַיִתְאַחַו
בעבודֶתו יִתְבְּרְך בְּדרף עַקֶשְנוּת, כָּמו שְבכָּתֶב רַבנו
ז"ל, שֶצֶריכִין להְיית עַקֶשֶן גדל בַּעָבודת ה' יִתְבֶּרְף
ויִתְלָה עִיניו למרום תְּמִיד שְיְבָּה שוב אַלָיו יתְבֶּרְך
או לְהְנְצֶל מַעַתָּה ממה שהוּא צָריף לְהגְצֶל כָּל אֶחָר
לְפִי בְּחִינְתו. וַרְאוּי לְהָאָדֶם הַבַּר דעת שְיִהְיָה מְרְצֶה,
שאפלו אם לא יפעל בַּכָל עַבוּדתו וטרחו וַיגיעו, רק
שעלדידי זה יִנצל פַעַם אחֶת מאיזֶה עברה גִמוּרֶה או
הרהור או תְּאוָה כָּל ימי חַייו, דהִינו שעלדידי עַבוּדתו
וּתְפַלְתו וְהתְבוּדְדוּתו וְכו' זבה שבּסוף יִמִיו יִהְיָה לו
נחְסַר ונַפחַת עַּברָה אֶחָת, הַינוּ שֶעַל-יָדִי עַבוּדְתו זֶכָה
שעכשו יש לו עַבַרֶה אחת פְחוּתָה מחשבון עַוונוּתְיו
מאשר הָיָה לו אם לא הָיָה חוּתָר וּמִתְפּלֶל לְהִנְצַל
מהֶם גַם זֶה הָיָה כַּדאי לו. כִּי סוף כָּל סוף לא נשאֶר
לאָרֶם מִכָּל עַמְלו וַיגִיעו מה שְֶמל וְטֶרח בְַּילֶם הוה
בי אם מה שְוְכָה לִפְעָמִים לְהְנֶצַל. מרע ועברות
וְלחטף לפְעָמִים אִיזֶה מצוות. וְאי אֶפשָר לְהַאריף
ןזה כִּי אלְפים וְרבְבוּת וָרִיעות לא יְסְפִיקו לְבָאֶר
עָד הִיכֶן הָאָדֶם צֶריך לְהְתְחַוק תְּמִיד בְּהְשְתיּקְקוּת
לה' יִתְבֶּרך ולא יָנִּיח אֶת הְרְצוּן לְלֶם, כִּי כָּל אֶחָר
ְאֶחֶד יש לו מניעות וּבַלְבוּלִים אחרים בְּכֶל יים וַיוִם
בִּלִי שעור. וְהַבַּלֶל, שעקר הוא הָאָמַת, כַּי אָמַת הוא
אֶחְד ומי שאינו רוצה להטעוּת אֶת עצמו וּמִסְתַבַּל עַל
הָאָמַת שלא יאבֶּד עולְמו הַנִצַחִי, בּוְדאי ישוב אֶל ה'
מכָּל מקום שהוּא, כַּי אָמת ה' לְעוּלֶם. וְהֶבַן הִיטב
דְברִינוּ וַיעָרבוּ לָך לְעַד וּלְעוּלְמִי עוּלֶמים. (לקומי
הלכות - הלכות שלוחין ג')
וְתְּדְבַּר וְכו' בֶּמשה
(במדבר יב, א :

Segment 16
HE:
וְעַל-כֵּן נֵעוֹרִים כָּל הַלַּיְלָה בְּשָׁבוּעוֹת לְתַקֵּן אֶת הָעֵינַיִם כְּדֵי לְכַוֵּן עֵינֵינוּ לַה' יִתְבָּרַךְ לְבַד עַל-יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בְּכָל הַלַּיְלָה שֶׁהוּא בְּחִינַת עֵינַיִם, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר יְסוֹד כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ כַּנַּ"ל. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, עֵינֶיךָ לְנֹכַח יַבִּיטוּ וְעַפְעַפֶּיךָ יַיְשִׁרוּ נֶגְדֶּךָ. וְזֶה שֶׁמּוּבָא שֶׁעַל-יְדֵי שֶׁנֵּעוֹרִים בַּלַּיְלָה מְתַקְּנִים וּמְכַפְּרִים עַל עֲווֹן כָּרֵת, כִּי הָרְשָׁעִים שֶׁעוֹבְרִים עַל הַתּוֹרָה נֶאֱמַר בָּהֶם, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא וְכוּ'. בְּחִינַת יְהִי אַחֲרִיתָם לְהַכְרִית. כִּי כְּמוֹ שֶׁעַל-יְדֵי כָּל הַמִּצְווֹת מְקַשְּׁרִים וּמְיַחֲדִים כָּל הָעוֹלָמוֹת לַה' יִתְבָּרַךְ עַל-יְדֵי שֶׁמַּמְשִׁיכִין עַל-יְדֵי כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה אֱמוּנַת הַהַשְׁגָּחָה שֶׁהַנְהָגַת וּמַלְכוּת הָעוֹלָם מְקֻשָּׁר בּוֹ יִתְבָּרַךְ כִּי הוּא לְבַדּוֹ מֶלֶךְ בָּעוֹלָם כַּנַּ"ל, כְּמוֹ כֵן לְהֵפֶךְ עַל-יְדֵי עֲבֵרוֹת חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁעוֹבְרִים עַל הַתּוֹרָה, עַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁכִין כְּפִירוֹת חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּסֵפֶר הַמִּדּוֹת עַל-פִּי א"ב-הַפֶּשַׁע מַכְנִיס כְּפִירָה בָּאָדָם. וְעַל-יְדֵי הַכְּפִירוֹת הֵם מַפְרִידִין הַמַּלְכוּת מֵה' יִתְבָּרַךְ, דְּהַיְנוּ שֶׁכּוֹפְרִין בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְעַל-יְדֵי זֶה ה' יִתְבָּרַךְ אֵין מַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם בְּהַשְׁגָּחָה שְׁלֵמָה כִּי אִם בִּבְחִינַת הַהַשְׁגָּחָה שֶׁמַּשְׁגִּיחַ עַל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שֶׁהוּא בְּחִינַת חֲצִי הָרְאוּת, בְּחִינַת בָּתַר כַּתְפֵּהּ, דְּהַיְנוּ שֶׁמְּחַיֶּה אוֹתָם דֶּרֶךְ הַקְּלִפּוֹת וְהַחִיצוֹנִים שֶׁהֵם מַזִּיקֵי עָלְמָא. עַל-כֵּן בֶּאֱמֶת הֵם מְקַבְּלִים עֳנָשִׁים קָשִׁים וּמָרִים עַל יָדָם. וְזֶה עִקַּר בְּחִינַת הַכָּרֵת. כְּמוֹ שֶׁהֵם רָצוּ לְהַפְרִיד וְלִכְרוֹת חַס וְשָׁלוֹם, הַנְהָגַת הַמַּלְכוּת מֵה' יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ כֵן הֵם נִכְרָתִין מֵה' יִתְבָּרַךְ שֶׁאֵין יְכוֹלִין לִכְלֹל בּוֹ יִתְבָּרַךְ וְאֵין יְכוֹלִין לְהַמְשִׁיךְ אֱמוּנַת אֱלֹקוּתוֹ עֲלֵיהֶם בִּבְחִינַת הַשְׁגָּחָה שְׁלֵמָה שֶׁיַּחְזְרוּ וְיִצְטַיְּרוּ בְּעֵינָיו, רַק קֹדֶם שֶׁמַּגִּיעַ כֹּחַ הָרְאוּת מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ עֲלֵיהֶם נִתְפַּזֵּר מִקֹּדֶם בֵּין הַקְּלִפּוֹת וְהַחִיצוֹנִים וְעַל-יְדֵי זֶה הֵם נִכְרָתִין מֵה' יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת יְהִי אַחֲרִיתָם לְהַכְרִית, כִּי הַמְשָׁכַת הַשְׁגָּחָתוֹ וְחִיּוּתוֹ מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ עַל כָּל נִבְרָא זֶה בְּחִינַת 'רֵאשִׁית'. וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁנִּמְשָׁךְ הַחִיּוּת וְהַהַשְׁגָּחָה עַד שֶׁפּוֹגֵעַ בְּהַנִּבְרָא לְהַחֲיוֹתוֹ וּלְקַיְּמוֹ זֶה בְּחִינַת 'אַחֲרִית'. וּמִי שֶׁמַּאֲמִין בְּהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית שֶׁמַּאֲמִין שֶׁחִיּוּתוֹ מֵה' יִתְבָּרַךְ לְבַד כִּי הוּא בָּרָא אוֹתוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם יֵשׁ מֵאַיִן הַמֻּחְלָט וְהוּא יִתְבָּרַךְ מְחַיֶּה אוֹתוֹ וְכָל הָעוֹלָם בְּכָל עֵת, עַל-יְדֵי זֶה מַמְשִׁיךְ כֹּחַ הָרְאוּת שֶׁל ה' יִתְבָּרַךְ עָלָיו בִּשְׁלֵמוּת בִּבְחִינַת הַכָּאָה, דְּהַיְנוּ שֶׁאָנוּ חוֹזְרִים וְנִצְטַיְּרִים בְּעֵינָיו כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אוֹר הַיָּשָׁר וְאוֹר הַחוֹזֵר. וַאֲזַי הָאַחֲרִית מְקֻשָּׁר בָּרֵאשִׁית, כִּי כָּל הָעוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי שֶׁהוּא בְּחִינַת אַחֲרִית, כִּי הוּא סוֹף כָּל דַּרְגִּין מְקַבֵּל חִיּוּתוֹ וְחוֹזֵר וְנִכְלָל בְּרֵאשִׁית הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁהוּא הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְזֶהוּ בְּחִינַת סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה, כִּי ה' יִתְבָּרַךְ רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹקִים. וְהוּא יִתְבָּרַךְ מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית, כִּי הָאַחֲרִית מְקֻשָּׁר בְּתַכְלִית הָאַחְדוּת. עַל-יְדֵי הַשְׁגָּחָתוֹ הַשְּׁלֵמָה שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מְקֻשָּׁרִין כָּל הָעוֹלָמוֹת וַאֲפִלּוּ הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי הַזֶּה שֶׁהוּא בְּחִינַת סוֹף כָּל דַּרְגִּין בְּחִינַת אַחֲרִית, הַכֹּל מְקֻשָּׁר בְּרֵאשִׁית הַמַּחֲשָׁבָה כַּנַּ"ל:

EN:
The Core Dynamic: The voice that "waters the garden" — the song of the future — subdues the heel of Eisav. This voice is drawn through the prayer of the ba'al ko'ach → which reveals da'as → which produces converts and reveals Hashem's glory → which draws prophecy → which refines the medameh → which produces emunah in chidush ha'olam (renewal of the world from nothing) → which brings the future world where nature is replaced by Providence → which arouses the song → which subdues body-nourishment and elevates soul-nourishment.

Segment 17
HE:
וְזֶה בְּחִינַת 'שְׁמָר תָּם וּרְאֵה יָשָׁר כִּי אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם'. שֶׁהַפָּסוּק מַזְהִיר אוֹתָנוּ עַל קִיּוּם הַתּוֹרָה. וְזֶהוּ 'שְׁמָר תָּם' לֵילֵךְ בִּתְמִימוּת לְהַאֲמִין בּוֹ יִתְבָּרַךְ בִּתְמִימוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹקֶיךָ. וְזֶהוּ 'וּרְאֵה יָשָׁר'. כִּי אֱמוּנַת הַתְּמִימִים הִוא בְּחִינַת רְאִיָּה יְשָׁרָה זַכָּה וּבָרָה, כִּי הֵם רוֹאִים בְּיֹשֶׁר וּמַבִּיטִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ לְבַד וּמְכַוְּנִים עֵינֵיהֶם אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בְּדֶרֶךְ יָשָׁר מְאֹד בְּלִי שׁוּם נְטִיָּה אֶל הַצַּד חַס וְשָׁלוֹם, לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, עֵינֶיךָ לְנֹכַח יַבִּיטוּ וְכוּ' אַל תַּט יָמִין וּשְׂמֹאל, כִּי הֵם מְכַוְּנִים עֵינֵיהֶם לַה' יִתְבָּרַךְ, כִּי הַמַּאֲמִין בֶּאֱמֶת הוּא אֶצְלוֹ כְּאִלּוּ רוֹאֶה בְּעֵינָיו מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּמָקוֹם אַחֵר, דְּהַיְנוּ שֶׁעֵינָיו מַבִּיטִים תָּמִיד לַה' יִתְבָּרַךְ לְבַד בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת וַחֲקִירוֹת, רַק שֶׁמַּבִּיט וְצוֹפֶה וּבוֹטֵחַ בּוֹ יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁכָּל חִיּוּתוֹ וּפַרְנָסָתוֹ הוּא רַק מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ לְבַד. וְעַל-יְדֵי זֶה בֶּאֱמֶת חוֹזֵר הָאוֹר אֵלָיו בִּבְחִינַת אוֹר הַיָּשָׁר וְאוֹר הַחוֹזֵר הַנַּ"ל בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב. וְעַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ עָלָיו בְּחִינַת הַשְׁגָּחָה שְׁלֵמָה, דְּהַיְנוּ שֶׁחוֹזֵר וְנִצְטַיֵּר בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל. וְאָז מְקֻשָּׁר הָאַחֲרִית בָּרֵאשִׁית שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַתַּכְלִית שֶׁאָנוּ מְקַוִּים. וְזֶהוּ, כִּי אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם, 'אַחֲרִית' דַּיְקָא, כִּי זֶה עִקַּר הַתַּכְלִית הַמְקֻוָּה שֶׁל הַתְּמִימִים שֶׁיִּזְכּוּ לְאַחֲרִית טוֹב בִּבְחִינַת טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּזְכּוּ שֶׁיִּתְקַשֵּׁר הָאַחֲרִית לְהָרֵאשִׁית, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל בּוֹ יִתְבָּרַךְ. לֹא כֵן הָרְשָׁעִים שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם, יְהִי אַחֲרִיתָם לְהַכְרִית, 'אַחֲרִיתָם' דַּיְקָא, כִּי 'אַחֲרִית רְשָׁעִים נִכְרָתָה ' עַל-יְדֵי שֶׁרָצוּ חַס וְשָׁלוֹם, לְהַפְרִיד בֵּין הַדְּבֵקִים, לְהַפְרִיד הָאַחֲרִית מֵהָרֵאשִׁית עַל-יְדֵי כְּפִירָתָם שֶׁכָּפְרוּ בֶּאֱמוּנַת הַהַשְׁגָּחָה בְּזֶה הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי שֶׁהוּא בְּחִינַת אַחֲרִית וְסוֹף כָּל דַּרְגִּין וְכַנַּ"ל. אֲבָל הַצַּדִּיקִים הַמַּאֲמִינִים בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ מֵרֵישׁ כָּל דַּרְגִּין עַד סוֹף כָּל דַּרְגִּין, עַל-יְדֵי זֶה הֵם מְקַשְּׁרִים הָאַחֲרִית בָּרֵאשִׁית וְעַל-יְדֵי זֶה אַחֲרִיתָם טוֹב בִּבְחִינַת כִּי אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם וְכַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן בְּלֵיל שָׁבוּעוֹת שֶׁנֵּעוֹרִים כָּל הַלַּיְלָה לְתַקֵּן כֹּחַ הָרְאוּת לְהַמְשִׁיךְ הַשְׁגָּחָה שְׁלֵמָה בִּבְחִינַת אוֹר הַיָּשָׁר וְאוֹר הַחוֹזֵר שֶׁעַל-יְדֵי זֶה חוֹזְרִים וְנִצְטַיְּרִים בְּעֵינָיו וְנִתְקַשֵּׁר וְנִתְיַחֵד בְּחִינַת הָאַחֲרִית בָּרֵאשִׁית, עַל-כֵּן מְתַקְּנִים אָז בְּחִינַת פְּגַם הַכָּרֵת שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּרִיתוּת אַחֲרִית מִבְּחִינַת רֵאשִׁית כַּנַּ"ל. כִּי עַתָּה בְּלֵיל שָׁבוּעוֹת זוֹכִין לְקַשֵּׁר הָאַחֲרִית בָּרֵאשִׁית כַּנַּ"ל שֶׁזֶּהוּ שֹׁרֶשׁ כָּל הַתּוֹרָה שֶׁהוּא בְּחִינַת עֵינַיִם כַּנַּ"ל:

EN:
28 Letters = 28 Joints: The 28 letters of the verse Beraishis bara = the 28 joints of the two hands (ko'ach pirkin d'yadayim). The hands are the instrument through which creation occurred ("My hand laid the foundation of the earth") and through which the heel of Eisav is grasped. Therefore we wash the hands specifically.

Segment 19
HE:
אות יא וּבִשְׁבִיל זֶה הַתְחָלַת הַתּוֹרָה הִוא בְּרֵאשִׁית, שֶׁהוּא בְּחִינַת רְאִיָּה וְהַשְׁגָּחָה, כִּי בְּרֵאשִׁית הוּא בְּחִינַת תְּלַת גְּוָנִין דְּעֵינָא וּבַת עַיִן כַּנַּ"ל. וְסוֹף הַתּוֹרָה הוּא 'לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל'. כִּי הַהַשְׁגָּחָה בְּחִינַת כֹּחַ הָרְאוּת נִמְשָׁךְ מֵרֵאשִׁית וְעַד אַחֲרִית, מֵרֵישׁ כָּל דַּרְגִּין עַד סוֹף כָּל דַּרְגִּין, עַד שֶׁחוֹזֵר וְנִכְלָל הַסּוֹף בְּהָרֹאשׁ, הָאַחֲרִית בָּרֵאשִׁית. שֶׁזֶּהוּ עִקַּר שְׁלֵמוּת הָרְאִיָּה וְהַהַשְׁגָּחָה. נִמְצָא, שֶׁסּוֹף הַתּוֹרָה מְקֻשָּׁר לְרֹאשָׁהּ, כִּי סוֹף הַתּוֹרָה-לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל. וְהַתְחָלַת הַתּוֹרָה הוּא-בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, שֶׁהוּא גַּם-כֵּן בְּחִינַת רְאִיָּה וְהַשְׁגָּחָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת בְּרֵאשִׁית כַּנַּ"ל, כִּי הַסּוֹף וְהָאַחֲרִית מְקֻשָּׁר בְּהָרֵאשִׁית שֶׁזֶּהוּ עִקַּר שְׁלֵמוּת הָרְאִיָּה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן סוֹף הַתּוֹרָה מְדַבֵּר מֵעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם צוֹפִים וּמַבִּיטִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ כִּי הֵם מַאֲמִינִים בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד שֶׁזֶּה זָכוּ עַל-יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, עַל-יְדֵי קַבָּלַת הַתּוֹרָה וְעַל-יְדֵי כָּל הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים וְכוּ'. שֶׁמִּזֶּה מְדַבְּרִים הַפְּסוּקִים שָׁם בְּסוֹף הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, לְכָל הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים וְכוּ'. וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל. וְהַתְחָלַת הַתּוֹרָה מְדַבֶּרֶת מֵעֵינֵי ה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת בְּרֵאשִׁית תַּמָּן רָאשֵׁי תַּמָּן בַּת שֶׁהֵם תְּלַת גְּוָנִין דְּעֵינָא וּבַת עַיִן, הַיְנוּ בְּחִינַת עֵינֵי הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר בָּהֶם הוּא צוֹפֶה וּמַבִּיט מֵרֵאשִׁית הַבְּרִיאָה עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. וּבָהֶם בָּרָא אֶת כָּל הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְכוּ'. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, כִּי הוּא לִקְצוֹת הָאָרֶץ יַבִּיט. וּבָהֶם הוּא מְחַיֶּה אֶת הָעוֹלָם בְּכָל עֵת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, עֵינֵי ה' הֵמָּה מְשֹׁטְטוֹת בְּכָל הָאָרֶץ. נִמְצָא שֶׁהַתְחָלַת הַתּוֹרָה מְדַבֶּרֶת מֵעֵינֵי ה' יִתְבָּרַךְ. וְסִיּוּם הַתּוֹרָה מְדַבֶּרֶת מֵעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל. וְעַל-יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִוא בְּחִינַת אֱמוּנָה כַּנַּ"ל, עַל-יְדֵי זֶה מְקֻשָּׁר הַסּוֹף וְהָאַחֲרִית בְּהָרֵאשִׁית כַּנַּ"ל. שֶׁזֶּהוּ בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וּכְלָלִיּוּת עֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּחִינַת אַחֲרִית נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁהֵם מְקֻשָּׁרִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ בְּרֵאשִׁית הַמַּחֲשָׁבָה, כִּי כֻּלָּא חַד, כִּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאוֹרַיְתָא וְיִשְׂרָאֵל כֻּלָּא חַד, כִּי עַל-יְדֵי שֶׁאָנוּ מַאֲמִינִין בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ וּמְקַיְּמִין אֶת הַתּוֹרָה עַל-יְדֵי זֶה הַשְׁגָּחָתוֹ מַגִּיעַ עָלֵינוּ בִּשְׁלֵמוּת. וְאָנוּ חוֹזְרִין וְנִצְטַיְּרִין בְּעֵינָיו וְכוּ' כַּנַּ"ל, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מְקֻשָּׁרִים וּמְיֻחָדִים עֵינֵינוּ בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וּכְלָלִיּוּת הָאַחֲרִית בָּרֵאשִׁית בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת סוֹף הַתּוֹרָה בִּתְחִלָּתָהּ, כְּלָלִיּוּת עֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵינֵי ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא בְּחִינַת בְּרֵאשִׁית כַּנַּ"ל:

EN:
39 Melachos: The 39 categories of forbidden Shabbos labor derive from Adam's curse — "by the sweat of your brow" — itself a consequence of eating from the Tree of Knowledge through the serpent's counsel. Therefore, water for hand-washing must not have been used for any melachah — to be free of the serpent's contamination.

This concluding portion of Halacha 4 mirrors the themes of Halacha 3 Part 2 but through the specific lens of Tik'u Tochachah (LM II:8), with its emphasis on the ba'al ko'ach's prayer subduing the serpent's cunning, and the mezona d'gufa/mezona d'nishmesa duality.

Segment 21
HE:
אות יב וּבִשְׁבִיל זֶה כְּשֶׁנֵּעוֹרִים בְּלֵיל שָׁבוּעוֹת בִּשְׁבִיל לְתַקֵּן כֹּחַ הָרְאוּת כְּדֵי לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה שֶׁתְּלוּיָה בָּזֶה כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן עוֹסְקִים אָז לוֹמַר הָרֵאשִׁית וְהַסּוֹף שֶׁל כָּל סִדְרָא וְשֶׁל כָּל סֵפֶר בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְשֶׁבְּעַל פֶּה, הַיְנוּ כַּנַּ"ל. כְּדֵי לְחַבֵּר הָאַחֲרִית בָּרֵאשִׁית, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת חִבּוּר סוֹף הַתּוֹרָה בִּתְחִלָּתָהּ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַהַשְׁגָּחָה בְּרָצוֹא וָשׁוֹב כַּנַּ"ל:

EN:
Water and creation: Water preceded creation → contains the root of da'as of chidush ha'olam → hence all purification through water → hence all entry into holiness requires water.

Tisha B'Av: The same devastating reading of Eichah 4:1 — "the gold has become dim" = the tzadik is hidden; "the fine gold has changed" = truth inverted, good called evil and evil called good. The "holy stones poured out at the head of every street" = the mefursamim shel sheker (the falsely famous) occupy the public stage. "Even jackals offer the breast" = false compassion of the sitra achra (LM II:8).

Segment 23
HE:
אות יג וְזֶהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁצְּרִיכִין לְהִתְחַזֵּק מְאֹד מְאֹד בְּעֵת הַגְּמָר שֶׁל הַמִּצְוָה וְהָעֲבוֹדָה שֶׁהִתְחִיל. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה,

EN:
Betzi'as HaPas — new material: The five species of grain correspond to the Hei of "HaShishi" (Genesis 1:31) — the world hung in suspense until the sixth of Sivan (Matan Torah), which revealed chidush ha'olam. From there → holiness of Eretz Yisrael → five species receive their nourishing power → mezona d'nishmesa. The Hei of HaMotzi = the Hei of HaShishi = indicates the renewal of the world. Derived from "HaMotzi eschem mitachas sivlos Mitzrayim" — for the Exodus (and the giving of the Torah that followed) revealed chidush ha'olam.

Whole bread: Mezona d'nishmesa = completeness = "I shall not lack." Whole bread reflects this completeness. Those who abandon Jewish custom and serve only slices reveal their eating as mezona d'gufa — "the belly of the wicked shall lack."

Segment 24
HE:
הַמַּתְחִיל בְּמִצְוָה אוֹמְרִים לוֹ גְּמֹר. וְאֵין הַמִּצְוָה נִקְרֵאת אֶלָּא עַל מִי שֶׁגּוֹמְרָהּ. וּכְמוֹ שֶׁרוֹאִין בַּחוּשׁ שֶׁהַגְּמָר קָשֶׁה וְכָבֵד מְאֹד מְאֹד, כִּי הַהַתְחָלָה קָשָׁה מְאֹד. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הַתְחָלוֹת קָשׁוֹת. וְאַחַר הַהַתְחָלָה הוֹלֵךְ וּמִתְנַהֵג קְצָת כַּסֵּדֶר. וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁמַּגִּיעִים לַגְּמָר קָשֶׁה וְכָבֵד מְאֹד וְעַל-כֵּן הֻצְרְכוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְהַזְהִיר מְאֹד עַל הַגְּמָר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, הַמַּתְחִיל בְּמִצְוָה אוֹמְרִים לוֹ גְּמֹר וְכוּ' וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. הַיְנוּ עַל-פִּי הַמְבֹאָר לְמַעְלָה, כִּי הַגְּמָר הוּא בְּחִינַת אַחֲרִית וְאֵין זוֹכִין לְקַשֵּׁר הָאַחֲרִית בָּרֵאשִׁית. שֶׁזֶּהוּ תַּכְלִית כָּל הַמִּצְווֹת וְהָעֲבוֹדוֹת כַּנַּ"ל. כִּי אִם כְּשֶׁזּוֹכִין לִגְמֹר הַמִּצְוָה בִּשְׁלֵמוּת, וְעַל -כֵּן מִתְגָּרֶה עַל זֶה הַבַּעַל דָּבָר מְאֹד, וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק מְאֹד לִגְמֹר הַמִּצְוָה וְהָעֲבוֹדָה שֶׁהִתְחִיל, כִּי כָּל מִצְוָה וַעֲבוֹדָה בִּפְרָטִיּוּת יֵשׁ לָהּ הַתְחָלָה וְסוֹף. וְאֵין הַמִּצְוָה שְׁלֵמָה עַד שֶׁגּוֹמֵר אוֹתָהּ, כְּמוֹ לְמָשָׁל כְּשֶׁצָּרִיךְ לִכְתֹּב לוֹ תְּפִלִּין. הִנֵּה בִּתְחִלָּה צָרִיךְ יְגִיעוֹת לְתַקֵּן הָעוֹר וְהַקְּלָף בְּכָל הַתִּקּוּנִים הַצְּרִיכִים. וְאַחַר-כָּךְ לְתַקֵּן הַדְּיוֹ וְלִכְתֹּב עֲלֵיהֶם כַּדָּת וְכַדִּין. וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁגּוֹמֵר כְּתִיבַת כָּל הַפָּרָשִׁיּוֹת, כָּל זְמַן שֶׁחָסֵר בָּהֶם עֲדַיִן אוֹת אֶחָד אֵינָם בִּכְלַל תְּפִלִּין כְּלָל עַד שֶׁגּוֹמֵר כְּתִיבַת כָּל הַפָּרָשִׁיּוֹת בִּשְׁלֵמוּת. וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁכְּבָר נִגְמְרוּ הַפָּרָשִׁיּוֹת כְּתִקּוּנָן, אַף-עַל-פִּי-כֵן אֲפִלּוּ אִם יִכְתֹּב אֶלֶף פָּרָשִׁיּוֹת וְיִכְרֹךְ עַצְמוֹ בָּהֶם מֵרֹאשׁוֹ וְעַד סוֹפוֹ אֵינוֹ מְקַיֵּם מִצְוַת תְּפִלִּין, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְקַיֵּם מִצְוַת תְּפִלִּין עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּתִּים שֶׁל עוֹר וְיַכְנִיס הַפָּרָשִׁיּוֹת לְתוֹכָן וְיִתְפְּרֵם בְּגִידִין דַּיְקָא וִיתַקְּנֵם בִּרְצוּעוֹת וְכוּ' וְיַנִּיחֵם עַל הַיָּד וְעַל הָרֹאשׁ בִּמְקוֹמָם הָרָאוּי דַּיְקָא. וְאָז דַּיְקָא קִיֵּם מִצְוַת תְּפִלִּין. נִמְצָא, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא תַּגִּיעַ הַמִּצְוָה אֶל הָאַחֲרִית וְהַסּוֹף, דְּהַיְנוּ הַגְּמָר עַל-פִּי דִּין הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה אֵינָהּ מִצְוָה כְּלָל. וְכֵן בְּמִצְוַת צִיצִית אֲפִלּוּ אִם יִכְרֹךְ עַצְמוֹ בְּטַלִּית שֶׁכֻּלָּהּ תְּכֵלֶת אֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי צִיצִית עַד שֶׁיִּתְלֶה הַצִּיצִית בְּכַנְפֵי הַטַּלִּית. וְכֵן בְּמִצְוַת מְזוּזָה אֲפִלּוּ הַבַּיִת מָלֵא סְפָרִים אֵינוֹ יוֹצֵא בָּזֶה עַד שֶׁיִּקְבַּע הַמְזוּזָה אֵצֶל הַפֶּתַח. וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בְּכָל הַמִּצְווֹת. כִּי כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה יֵשׁ לָהּ שִׁעוּרִים וּגְבוּלִים כְּפִי דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁצְּרִיכִין לַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ בְּתִקּוּן זֶה דַּיְקָא כְּפִי הַנִּמְסַר לָנוּ מִפִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אֲשֶׁר דַּיְקָא אִם מְקַיְּמִים אוֹתָהּ כְּתִקּוּנָהּ כְּמוֹ שֶׁנִּמְסַר לָנוּ אָז זוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הָאוֹר הַנִּמְשָׁךְ עַל-יְדֵי כָּל מִצְוָה לְהַמְשִׁיךְ אוֹתוֹ מֵרֵאשִׁית וְעַד אַחֲרִית, מֵרֵישׁ כָּל דַּרְגִּין עַד סוֹף כָּל דַּרְגִּין עַד שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל זֶה הָעוֹלָם בְּשָׁרְשׁוֹ בִּבְחִינַת סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תַּכְלִית עֲבוֹדַת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַשְׁגָּחָה שְׁלֵמָה בְּרָצוֹא וָשׁוֹב כַּנַּ"ל:

EN:
These two sections form a bridge between the Netilas Yadayim material and the main Betzias HaPas halachah. The core teaching: The five species of grain correspond to the Hai of "HaShishi" — the unique letter in the creation narrative that hints at the Torah's reception on the sixth of Sivan. This Hai = the renewal of the world = the holiness of Eretz Yisrael = mezona d'nishmasa [soul-nourishment]. The five grains satiate because they draw from this root. The Hai of HaMotzi = the Hai of HaShishi = the Exodus = the revelation of chiddush ha'olam. Blessing over a whole loaf = shlaimis = mezona d'nishmasa = "I shall not lack." Those who abandon whole bread abandon emunah itself.

Segment 25
HE:
וְעַל יְדֵי תִּקּוּן אֱמוּנַת חֲכָמִים בְּכָל הַבְּחִינוֹת עַל-יְדֵי-זֶה מַכְנִיעִין שַׁעַר שֶׁל אֲרָם שֶׁנּוֹפֵל בִּנְפִלָּה אַחַר נְפִלָּה וּמְקִימִין שַׁעַר הַקְּדֻשָּׁה עַד שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא. וְזֶה בְּחִינַת נֵר חֲנֻכָּה סָמוּךְ לַפֶּתַח, לְהָקִים שַׁעַר וּפֶתַח דִּקְדֻשָּׁה בִּבְחִינַת שְֹאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָשְֹאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם כַּנַּ"ל, וְזֶה בְּחִינַת זֶה הַשַּׁעַר לַה' צַדִּיקִים וְכוּ', כִּי עִקַּר הַשַּׁעַר דִּקְדֻשָּׁה נִבְנָה עַל-יְדֵי הַצַּדִּיקִים, וְזֶה אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי. כִּי זֶה עִקַּר הַהוֹדָאָה שֶׁזָּכָה לְהִתְקָרֵב לַצַּדִּיקִים שֶׁמּוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִכָּל הַשַּׁעֲרֵי טֻמְאָה וּמַכְנִיסִין אוֹתוֹ לְכָל הַשַּׁעֲרֵי קְדֻשָּׁה, וְזֶה בְּחִינַת קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים כַּנַּ"ל:

EN:
Therefore, certainly Amalek — who is the head of the Sitra Achrah — has no hold to wage war with the Tzadik himself. Therefore his entire war is to confuse the world at all times, and to make great machlokes [controversy] at all times against this true Tzadik who is the Rosh Bayis — in order to distance Yisrael from him, so that they should not return to Hashem, blessed be He, through this Tzadik who is the Rosh Bayis, who has the power to bring the entire world back to good, as mentioned above. And this evil k'lipah [husk], which is Haman-Amalek — all his schemes and all his war are to conceal and hide the name of this true Tzadik, the Rosh Bayis.

Segment 27
HE:
אות כא וְזֶה בְּחִינַת נֵר שַׁבָּת, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מַמְשִׁיכִין עַל עַצְמוֹ קְדֻשַּׁת שַׁבָּת, כִּי הִיא קְדֻשָּׁה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל שַׁבָּת, כִּי הַתְחָלַת הַמְשָׁכַת קְדֻשַּׁת שַׁבָּת הוּא עַל-יְדֵי הַדְלָקַת הַנֵּרוֹת שַׁבָּת, שֶׁהִיא קֹדֶם לְכָל הַמִּצְווֹת וְהַקְּדוּשׁוֹת שֶׁל שַׁבָּת, כִּי עִקַּר קְדֻשַּׁת שַׁבָּת זוֹכִין עַל-יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים שֶׁזּוֹכִין עַל-יְדֵי נֶדֶר כַּנַּ"ל, וְזֶהוּ בְּחִינַת נֵר שַׁבָּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמְשָׁכַת אוֹר הַצַּדִּיק עַל-יְדֵי בְּחִינַת נֶדֶר כַּנַּ"ל לְעִנְיַן נֵר חֲנֻכָּה שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִמְשַׁךְ קְדֻשַּׁת שַׁבָּת כַּנַּ"ל. כִּי מְבֹאָר בַּכַּוָּנוֹת שֶׁנֵּר חֲנֻכָּה וְנֵר שַׁבָּת הוּא בִּבְחִינָה אַחַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין כְּלָלִיּוּת כָּל הַג' יִחוּדִים שֶׁעוֹלִין נֵר, עַיֵּן שָׁם. רַק שֶׁהַחִלּוּק הוּא שֶׁבַּחֲנֻכָה אֵין עֲלִיָּה לַשְּׁכִינָה רַק מַמְשִׁיכִין לָהּ הָאוֹר הַגָּדוֹל שֶׁהוּא בְּחִינַת נֵר עַל-יְדֵי הַהַדְלָקָה לְמַטָּה בִּמְקוֹמָהּ, אֲבָל בְּשַׁבָּת הִיא עוֹלָה לְמַעְלָה וְשָׁם מְאִירִין בָּהּ הָאוֹר הַגָּדוֹל שֶׁהוּא בְּחִינַת נֵר, עַיֵּן שָׁם. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין בְּשַׁבָּת לְהַדְלִיק מִקֹּדֶם נֵר חֲנֻכָּה וְאַחַר-כָּךְ נֵר שַׁבָּת, כִּי רָאוּי לְהַעֲלוֹתָהּ מְעַט מְעַט מִמַּטָּה לְמַעְלָה מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, אֲבָל אִם הִדְלִיק שֶׁל שַׁבָּת קֹדֶם שֶׁכְּבָר עָלְתָה לְמַעְלָה עַד הָרֹאשׁ, אֵיךְ יַדְלִיק שֶׁל חֲנֻכָּה וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. וְכָל הָאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים שֶׁהֵם כְּלָלִיּוּת הַיִּחוּדִים שֶׁהֵם בְּחִינַת הַדְלָקַת הַנֵּר שֶׁל מִצְוָה שֶׁמַּמְשִׁיכִין בַּחֲנֻכָּה וּבְשַׁבָּת, כֻּלָּם נִמְשָׁכִין מֵאוֹר הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל שֶׁהוּא אוֹר כָּל הָאוֹרוֹת וְכַנַּ"ל, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת אֱמוּנַת חֲכָמִים שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מֵאִיר בּוֹ אוֹר הַצַּדִּיק שֶׁזּוֹכִין לָזֶה עַל-יְדֵי נֶדֶר שֶׁהוּא הַשֶּׁמֶן שֶׁל הַנֵּר כַּנַּ"ל. וְהָעִנְיָן עַל-פִּי מַה שֶּׁמְּבֹאָר (בְּסִימָן לח בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא) שֶׁלִּפְעָמִים הַצַּדִּיק הוֹלֵךְ וְנוֹסֵעַ לְהַתַּלְמִידִים לְהָאִיר בָּהֶם, וְלִפְעָמִים הַתַּלְמִידִים בָּאִים אֶצְלוֹ, וּמְבֹאָר שָׁם שֶׁזֶּה שֶׁהַצַּדִּיק נוֹסֵעַ לַתַּלְמִידִים הוּא מֵחֲמַת גְּדֻלַּת הַצַּדִּיק שֶׁאוֹרוֹ גָּדוֹל מְאֹד עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַתַּלְמִידִים לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ בִּמְקוֹמוֹ מֵחֲמַת רִבּוּי אוֹר וְכוּ', עַל-כֵּן מֻכְרָח הַצַּדִּיק לְהוֹרִיד וּלְהַכְנִיעַ עַצְמוֹ לֵילֵךְ אֵלָיו כְּדֵי שֶׁיִּתְמַעֵט הָאוֹר כְּדֵי שֶׁיּוּכַל הַתַּלְמִיד לְקַבְּלוֹ וְכוּ', עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב, וּמְבֹאָר שָׁם בַּסּוֹף שֶׁבְּעִנְיַן זֶה יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים עַיֵּן שָׁם. וּמוּבָן מִזֶּה שֶׁכְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ חִלּוּקִים בְּעִנְיַן זֶה מִצַּד גְּדֻלַּת הָרַב שֶׁהוּא גָּדוֹל מְאֹד בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיֵּלֵךְ הוּא וְיוֹרִיד עַצְמוֹ לְהַתַּלְמִיד וְכוּ', כְּמוֹ-כֵן יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים מִצַּד קַטְנוּת הַמְקַבְּלִים, שֶׁלִּפְעָמִים מֵחֲמַת שֶׁהַתַּלְמִידִים הַמְּקַבְּלִים קְטַנִּים בְּמַעֲלָתָם מְאֹד, עַל-כֵּן אִי אֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲלוּ אֶל הָרַב לְקַבֵּל אוֹרוֹ הַגָּדוֹל בִּמְקוֹמוֹ, עַל-כֵּן מֻכְרָח הָרַב לְהוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ אֲלֵיהֶם לִמְקוֹמָם בְּכַמָּה תַּחְבּוּלוֹת כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַחֲיוֹתָם לְהָאִיר בָּהֶם בִּמְקוֹמָם, עַיֵּן שָׁם וְהָבֵן. וְזֶהוּ הַחִלּוּק הַנַּ"ל שֶׁבֵּין נֵר שַׁבָּת לְנֵר חֲנֻכָּה, כִּי נֵר חֲנֻכָּה מַדְלִיקִין בַּחֹל שֶׁאָז אֵין עֲלִיָּה וְאָז הָעוֹלָם בְּקַטְנוּת גָּדוֹל רַק עַל -יְדֵי תֹּקֶף הַנִּסִּים שֶׁהָיָה אָז תִּקְּנוּ תִּקּוּן הַזֶּה שֶׁנּוּכַל לְהַמְשִׁיךְ אוֹר הַצַּדִּיק לְמַטָּה לְמַטָּה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁהַצַּדִּיק נוֹסֵעַ וְהוֹלֵךְ לְהָעוֹלָם, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא מַכְנִיעַ אֶת עַצְמוֹ וּמוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ בְּאֹפֶן שֶׁיּוּכַל לְהָאִיר בָּהֶם בִּמְקוֹמָם, אֲבָל בְּשַׁבָּת אָז הִיא עֲלִיַּת כָּל הָעוֹלָמוֹת כַּיָּדוּעַ, אָז יְכוֹלִים לַעֲלוֹת מֵחֲמַת קְדֻשַּׁת שַׁבָּת וּלְקַבֵּל אוֹר הַצַּדִּיק בִּמְקוֹמוֹ וְכַנַּ"ל, אֲבָל עַתָּה בְּגָלוּתֵנוּ לֹא הָיִינוּ יְכוֹלִים לַעֲלוֹת לִקְדֻשַּׁת שַׁבָּת לְקַבֵּל אוֹר הַצַּדִּיק בִּמְקוֹמוֹ, לוּלֵא ה' שֶׁהָיָה לָנוּ שֶׁעָשָֹה עִמָּנוּ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ וְכוּ' שֶׁתִּקְנוּ לָנוּ הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה, כִּי אָז עָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה שֶׁהִיא בְּחִינַת פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים, שֶׁרָצוּ לְבַטֵּל קְדֻשַּׁת שַׁבָּת שֶׁהוּא כְּלַל הַתּוֹרָה מִיִּשְֹרָאֵל, כִּי גָּזְרוּ שֶׁיְּחַלְּלוּ אֶת הַשַּׁבָּת וְכוּ' הַיְנוּ כַּנַּ"ל, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים חַס וְשָׁלוֹם אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל בְּחִינַת קְדֻשַּׁת עֹנֶג שַׁבָּת כַּמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁעִקַּר קְדֻשַּׁת שַׁבָּת בְּחִינַת עֹנֶג שַׁבָּת זוֹכִין עַל-יְדֵי תִּקּוּן אֱמוּנַת חֲכָמִים עַיֵּן שָׁם, אֲבָל מַתִּתְיָהוּ וּבָנָיו שֶׁהָיוּ צַדִּיקִים נוֹרָאִים בְּגֹדֶל כֹּחָם הִכְנִיעוּ וְהִפִּילוּ אֶת מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים, וְהִמְשִׁיכוּ בְּחִינַת תִּקּוּן אֱמוּנַת חֲכָמִים עַל-יְדֵי נֶדֶר שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה שֶׁתִּקְנוּ לָנוּ כַּנַּ"ל. דְּהַיְנוּ שֶׁתִּקְנוּ לָנוּ לְדוֹרוֹת שֶׁאֲפִלּוּ בְּתֹקֶף הַגָּלוּת הַמַּר הַזֶּה שֶׁאָנוּ בַּחֲלִישׁוּת גָּדוֹל מְאֹד, נוּכַל לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ אוֹר הַצַּדִּיק לִמְקוֹמֵנוּ עַל-יְדֵי הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁאוֹר הַצַּדִּיק מוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ אֵלֵינוּ בְּכַמָּה דַּרְכֵי נִפְלְאוֹתָיו בְּאֹפֶן שֶׁיָּכוֹל לְהָאִיר בָּנוּ גַּם עַתָּה, בִּבְחִינַת יְמֵי הַחֹל, בְּשִׁפְלֵנוּ. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁהַצַּדִּיק נוֹסֵעַ וְהוֹלֵךְ וּמַקְטִין אֶת עַצְמוֹ לְהָאִיר בְּהַמְּקַבְּלִים וְכַנַּ"ל, וְעַל-יְדֵי-זֶה יֵשׁ לָנוּ כֹּחַ לַחְזֹר וְלַעֲלוֹת לְאוֹר שַׁבָּת, שֶׁזּוֹכִין לָזֶה עַל-יְדֵי תִּקּוּןאֱמוּנַת חֲכָמִים כַּנַּ"ל, כִּי עַל-יְדֵי שֶׁהַצַּדִּיק הוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ וְהֵאִיר בָּנוּ אוֹרוֹ הַגָּדוֹל לְמַטָּה בִּמְקוֹמֵנוּ שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה, עַל-יְדֵי-זֶה יֵשׁ לָנוּ כֹּחַ אַחַר-כָּךְ לַעֲלוֹת אֶל אוֹר הַצַּדִּיק לְקַבֵּל הָאוֹר בִּמְקוֹמוֹ שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַדְלָקַת נֵר שַׁבָּת שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁהוֹלְכִין וְעוֹלִין אֶל אוֹר הַצַּדִּיק כַּנַּ"ל, וְזֶה בְּחִינַת מַעֲלַת שַׁבַּת חֲנֻכָּה, שֶׁאָז מְקַיְּמִין מִצְוַת הַדְלָקַת שְׁנֵי הַנֵּרוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, שֶׁהֵם נֵר חֲנֻכָּה וְנֵר שַׁבָּת. וְלִכְאוֹרָה הָיָה דַּי בְּהַדְלָקַת נֵר שַׁבָּת לְבַד שֶׁהִיא גְּדוֹלָה יוֹתֵר שֶׁעוֹלִין אָז לְמַעְלָה וְכַנַּ"ל, אַךְ בֶּאֱמֶת צְרִיכִין לְהַדְלִיק מִקֹּדֶם נֵר חֲנֻכָּה, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ אוֹר הַצַּדִּיק לְמַטָּה בִּמְקוֹמֵנוּ בְּדֶרֶךְ כַּמָּה לְבוּשִׁין וְתַחְבּוּלוֹת, שֶׁזֶּה הַתִּקּוּן הִמְשִׁיכוּ בָּנוּ מַתִּתְיָהוּ וְהַצַּדִּיקִים שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר לְדוֹרוֹת, עַל-יְדֵי תֹּקֶף הַנֵּס שֶׁל חֲנֻכָּה כַּנַּ"ל, וְאַחַר-כָּךְ אָנוּ יְכוֹלִים לְהַדְלִיק נֵר שַׁבָּת, כִּי אַחַר-כָּךְ יְכוֹלִים לַעֲלוֹת אֶל אוֹר הַצַּדִּיק שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁהַתַּלְמִידִים נוֹסְעִים אֶל הַצַּדִּיק כַּנַּ"ל. וְכֵן מִתְנַהֲגִים הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים עִמָּנוּ שֶׁכְּשֶׁרוֹאִים חֲלִישׁוּת הָעוֹלָם לְקַבֵּל אוֹרָם הַגָּדוֹל, אֲזַי מַקְטִינִים עַצְמָם בְּכַמָּה הַקְטָנוֹת וּבְכַמָּה בְּחִינוֹת וְנוֹסְעִים וְהוֹלְכִים לְהָעוֹלָם כְּדֵי לְהַחֲיוֹתָם וּלְעוֹרְרָם, וְאַחַר-כָּךְ יֵשׁ כֹּחַ בְּהָעוֹלָם לֵילֵךְ וְלִנְסֹעַ אֲלֵיהֶם לְקַבֵּל אוֹרָם בִּמְקוֹמָם. וְזֶהוּ בְּחִינַת אָנֹכִי אֵרֵד עִמְךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אֲעַלְךָ גַּם עָלֹה, שֶׁבִּתְּחִלָּה מוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְיִשְֹרָאֵל כַּנַּ"ל, וְאַחַר-כָּךְ הוּא מַעֲלֶה אוֹתָם עַל-יְדֵי-זֶה בַּעֲלִיָּה אַחַר עֲלִיָּה בִּבְחִינַת אֲעַלְךָ גַּם עָלֹה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּתוּב בִּשְׁמוּאֵל, וְסָבַב בֵּית אֵל וְהַגִּלְגָּל וְהַמִּצְפָּה וּתְשׁוּבָתוֹ הָרָמָתָה כִּי שָׁם בֵּיתוֹ. שֶׁבַּתְּחִלָּה סָבַב אֶת הַמְדִינָה בֵּית אֵל וְהַגִּלְגָּל וְכוּ' שֶׁהָלַךְ וְנָסַע וְהוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ לְהָאִיר בְּיִשְֹרָאֵל, וְאַחַר-כָּךְ, וּתְשׁוּבָתוֹ הָרָמָתָה כִּי שָׁם בֵּיתוֹ, שֶׁחָזַר לְבֵיתוֹ לִמְקוֹמוֹ וְכָל הָעוֹלָם הָלְכוּ אֵלָיו, כִּי יָכְלוּ אַחַר-כָּךְ לַעֲלוֹת אֵלָיו לְקַבֵּל הָאוֹר בִּמְקוֹמוֹ כַּנַּ"ל. וְזֶה צָרִיךְ כָּל אָדָם לֵידַע, שֶׁכָּל הָרְמָזִים וְהַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁל תְּשׁוּבָה שֶׁבָּאִים עָלָיו בְּכָל יוֹם, כָּל זֶה נִמְשַׁךְ מֵאוֹר הַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ וְהַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁמּוֹרִידִין אֶת עַצְמָם אֵלָיו לְהָאִיר בּוֹ בִּמְקוֹמוֹ, וְאִם יִתְעוֹרֵר אֵיזֶה הִתְעוֹרְרוּת יוּכַל אַחַר-כָּךְ לַעֲלוֹת אֶל אוֹר הַצַּדִּיק לִמְקוֹמוֹ, בִּבְחִינַת, אָנֹכִי אֵרֵד עִמְךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אֲעַלְךָ גַּם עָלֹה, שֶׁזֶּה נוֹהֵג בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן וְהָבֵן הֵיטֵב. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּתוּב בִּיחֶזְקֵאל ו, וְזָכְרוּ פְּלֵיטֵיכֶם אוֹתִי וְכוּ' אֲשֶׁר נִשְׁבַּרְתִּי אֶת לִבָּם הַזּוֹנֶה, עַיֵּן פֵּרוּשׁ רַשִּׁ"י שָׁם שֶׁעִנְיָנוֹ שֶׁכִּבְיָכוֹל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הִשְׁפִּיל עַצְמוֹ לְעוֹרְרָם לִתְשׁוּבָה וְכוּ', הַיְנוּ כַּנַּ"ל שֶׁהַנָּבִיא מוֹכִיחַ אוֹתָם בְּשֵׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהִכְנִיעַ וְהִשְׁפִּיל עַצְמוֹ כָּל-כָּךְ כְּדֵי לְעוֹרְרָם וּלְהַעֲלוֹתָם אֵלָיו, וְהֵם לֹא שָֹמוּ אֶל לֵב וְכוּ':

EN:
For the k'lipah of Amalek is pleased that Yisrael should draw close to all the other heads in the world. Not only the heads of the Sitra Achrah literally, who are the essence of the name of impurity — such as the heads of the sects of the philosophers and heretics, for even they have heads over them from whom they learn these alien, confused wisdoms that uproot them from the world. And to ensnare souls to draw them close to these heads, may their names be erased — this is certainly the joy of his way, and for this he certainly exerts himself fully. But even heads who have a share in holiness — who are decent people somewhat, and even if they are Tzadikim — only that they still have some hold of evil and do not have the power to bring Yisrael from bad to good — therefore Amalek is pleased that all these heads should be great and famous with a great name in the world, and should have great pride. And all his evil intent is only to thereby conceal the name of the true Rosh Bayis, who is the Head of all heads in the world, and he is the true Master of the House of the world, through whom specifically is the essential tikun of all people in the world to return to Hashem, blessed be He. And the k'lipah of Amalek — all his war is to conceal and hide the name of this Rosh Bayis specifically.

For there are many heads in the world, as it is written: "and Who exalts Himself as Head over all" (I Chronicles 29:11). And our Sages of blessed memory expounded: "Even a captain of the wells" etc. For all the four y'sodos are called heads, as it is written: "and it became four heads" (Genesis 2:10). And from them, many heads in the world are divided. And even in holiness there are many heads. For each one, according to his share in clarifying some portion of the four y'sodos through clarifying his middos and his desires — so he has some share in headship and leadership that is drawn from the aspect of the clarification of the four y'sodos, which are called four heads. But all these heads — because they have not yet clarified all the four y'sodos completely in the ultimate clarification, since there still remains in them some hold of evil from some middos and desires — and as I heard from the mouth of Rabbeinu of blessed memory, that there are many Tzadikim who broke the desires, but there still remains in them a taint thereof — these Tzadikim do not have the power to bring the children of Yisrael back to good, except through the power of the true Tzadik, the true Rosh Bayis, who merited to nullify the evil utterly, etc., as mentioned above.

Segment 28
HE:
וְעַל-כֵּן בְּשָׁבוּעוֹת, שֶׁהוּא קַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁהָעִקָּר לְקַבֵּל הַתּוֹרָה מֵחָדָשׁ בְּאֹפֶן שֶׁנִּזְכֶּה לְקַיְּמָהּ, עַל-כֵּן נוֹהֲגִין שֶׁמַּתְחִילִין הַהַתְחָלָה מִכָּל סֵפֶר וּמְסַיְּמִין הַגְּמָר, הַיְנוּ בְּחִינַת הַנַּ"ל, שֶׁעַל -יְדֵי שֶׁמַּתְחִילִין בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, עַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לִגְמֹר כַּנַּ"ל, כִּי בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה בְּשָׁבוּעוֹת, שֶׁהוּא זְמַן מַתַּן תּוֹרָתֵנוּ, צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ מֵחָדָשׁ הֶאָרַת קְדֻשַּׁת כָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁהִתְחִילוּ תִּקּוּנִים נוֹרָאִים וְגָמְרוּ שֶׁהֵם בְּחִינַת סִפְרֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים שֶׁגִּלּוּ בָּעוֹלָם וְהָעִקָּר הוּא סִפְרֵי תַּנַ"ךְ וְשַׁ"ס מִשְׁנָיוֹת, שֶׁהֵם כְּלַל כָּל הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וּבְעַל פֶּה, עַל-כֵּן אוֹמְרִים הַהַתְחָלָה וְהַסּוֹף מִכָּל סְפָרִים הַנַּ"ל כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ מֵחָדָשׁ הַתְחָלַת תִּקּוּנָם, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לִגְמֹר בְּכִי טוֹב וְכַנַּ"ל: 

~ אות כח

וְזֶה

EN:
This is the aspect of what was explained above (§15): the essential geulas Mitzrayim was through the power of Shabbos — therefore the Shabbos before Pesach is called Shabbos HaGadol. This is as above: for the essential geulah is through the Metzach HaRatzon that illuminates on Shabbos.