Ha’azinu
האזינו
Source: https://ajew.org/reader/chumash-lh/5/9

Segment 1
HE:
האזינו השמים ואדברה (דברים ל״ב, א׳)

שירת האזינו היא לעד: ״כי לא תשכח מפי זרעו״ (דברים ל״א, כ״א), אפילו בתוקף ההסתרה שבתוך הסתרה, כמו שכתוב: ״ואנכי הסתר אסתיר פני מהם״ וכו׳, ״וענתה השירה הזאת לפניו לעד״ וכו׳ (דברים ל״א, י״ח; כ״א). כלל השירה הזאת הוא להזכיר ולהודיע את כל מעשי ה׳ אשר עשה עמנו, ואת הנפלאות והנוראות שהוא עתיד לעשות עמנו, עד שסוף כל סוף יגמור כרצונו להחזיר לנו את ארץ ישראל עם כל הקדושות ותפארת הגוונים המאירים שם.

EN:
Give ear, heavens, and I will speak (Deuteronomy 32:1)

The Song of Ha’azinu serves as a witness: “For it will not be forgotten from the mouth of his offspring” (Deuteronomy 31:21), even at the height of concealment within concealment, as it is written: “And I will surely conceal My face from them,” and so forth, and “This song will testify before him as a witness,” and so forth (Deuteronomy 31:18, 21). The entirety of this song is intended to recall and make known all the deeds of Hashem that He performed for us, and the wondrous and awesome things that He will yet perform for us, until ultimately He fulfills His will by restoring Eretz Yisrael to us together with all the forms of holiness and the splendor of the colors that shine there.

Segment 2
HE:
השירה מתחילה: ״בהנחל עליון גויים״ וכו׳, ״יצב גבולות עמים למספר בני ישראל, כי חלק ה׳ עמו״ וכו׳, ״ירכבהו על במתי ארץ״ וכו׳ (דברים ל״ב, ח׳–י״ג), היינו ארץ ישראל. כך היא הולכת וסובבת את כל מה שעבר ואת כל מה שיעבור על ישראל בכל העיתים, עד שמסיימת: ״וכיפר אדמתו עמו״ (דברים ל״ב, מ״ג) — שהשם יתברך ירצה את אדמתו ואת עמו, כי הם בחינה אחת.

EN:
The song begins: “When the Most High apportioned the nations,” and so forth; “He set the boundaries of the peoples according to the number of the Children of Yisrael, for Hashem’s portion is His people,” and so forth; “He made him ride upon the high places of the earth,” and so forth (Deuteronomy 32:8–13)—that is, Eretz Yisrael. It then proceeds through everything that has happened and everything that will happen to Yisrael throughout all times, until it concludes: “He will appease His land and His people” (Deuteronomy 32:43)—Hashem, blessed be He, will favor His land and His people, for they are one aspect.

Segment 3
HE:
השם יתברך יגמור את כל זאת על ידי צדיקי האמת, שכולם כלולים במשה, ושדבריהם ומעשיהם מלאים רזין. משה הודיע מקודם את ריבוי ההסתרות שיהיו — הסתרות בתוך הסתרות, עד שיהיה קשה למצוא את האמת לאמיתו. אף על פי כן, צדיקי האמת, שהם בחינת משה, יגמרו את שלהם ויודיעו את אלקותו בעולם, כמו שכתוב שם: ״ראו עתה כי אני אני הוא, אני אמית ואחיה... ואין מידי מציל״ (דברים ל״ב, ל״ט).

EN:
Hashem, blessed be He, will complete all this through the true tzaddikim, all of whom are included within Moshe and whose words and deeds are filled with mysteries. Moshe made known beforehand the multitude of concealments that would arise—concealments within concealments, until it would become difficult to find absolute truth. Nevertheless, the true tzaddikim, who are the aspect of Moshe, will complete their task and make His Godliness known in the world, as it is written there: “See now that I, I am He; I put to death and I give life… and none can rescue from My hand” (Deuteronomy 32:39).

Segment 4
HE:
זהו שפתח: ״האזינו השמים ואדברה, ותשמע הארץ אמרי פי. יערף כמטר לקחי, תזל כטל אמרתי, כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב״ (דברים ל״ב, א׳–ב׳). דעו כי דבריי אינם פשוטים; הם עמוקים מאוד ומלאים רזין עמוקים, עד שאני קורא לשמים — כלליות דרי מעלה — שיאזינו למה שאדבר, ומכל שכן שכל באי העולם שבארץ צריכים לשמוע ולהבין היטב את אמרי פי. דבריי נראים כמטר וכטל, שהם מים ולחלוחית פשוטה, אך באמת יש בהם כוחות נפלאים ונוראים: הם מגדלים כל מיני צמחים ועשבים שונים לאין מספר.

EN:
This is why he opened: “Give ear, heavens, and I will speak; and let the earth hear the words of my mouth. May my teaching drop like rain; may my utterance flow like dew, like storm winds upon vegetation and like raindrops upon grass” (Deuteronomy 32:1–2). Know that my words are not simple; they are exceedingly profound and filled with deep mysteries, to the point that I call upon the heavens—the collectivity of those who dwell above—to give ear to what I will speak. All the more must every inhabitant of this earthly world hear and carefully understand the words of my mouth. My words appear like rain and dew, which seem to be simple water and moisture; in truth, however, they contain wondrous and awesome powers, for they cause innumerable kinds of plants and grasses to grow.

Segment 5
HE:
כך גם דבריי: אף על פי שנראים כפשוטים, הם עמוקים ומלאים רזין, ויש בהם כוח לגדל ולחזק כל אחד ואחד ולהצמיח אותו, עד שיתפאר וישתעשע השם יתברך עם כל אחד בהתפארות ושעשועים נפלאים. ״כי שם ה׳ אקרא, הבו גודל לאלקינו״ (דברים ל״ב, ג׳): דעו והאמינו שכל מה שאני מדבר ומוציא מפי הוא רק לקרוא שם ה׳, לגדל ולקדש שמו בעולם. על ידי צדיקי אמת, חידושי תורתם הקדושה ושיחותיהם הנפלאות, יכולים להבין את גדולת ה׳. ״הצור תמים פעלו״ (דברים ל״ב, ד׳): בוודאי פעל, עשה, יצר וברא הכול בחכמה נפלאה, כמו שכתוב: ״כולם בחכמה עשית״ (תהלים ק״ד, כ״ד). הכול נברא בשביל הצדיקים העושים רצונו, היודעים רזי עולם, עד שכל מעשיהם ודיבוריהם מלאים רזין, ועל ידם יכולים להבין את גדולת ה׳. (הלכות חזקת מטלטלין, הלכה ה׳, אות י״ד)

EN:
So it is with my words: although they appear simple, they are profound and filled with mysteries, and they possess the power to nurture and strengthen every individual and cause him to grow, until Hashem, blessed be He, takes pride and delight in each person with wondrous pride and delight. “For I will proclaim the Name of Hashem; ascribe greatness to our God” (Deuteronomy 32:3): know and believe that everything I speak and bring forth from my mouth is solely to proclaim the Name of Hashem and to magnify and sanctify His Name in the world. Through the true tzaddikim, the insights of their holy Torah, and their wondrous conversations, it is possible to understand the greatness of Hashem. “The Rock—perfect is His work” (Deuteronomy 32:4): He certainly acted, made, formed, and created everything with wondrous wisdom, as it is written: “You made them all with wisdom” (Psalms 104:24). Everything was created for the tzaddikim who perform His will, who know the mysteries of the world, until all their deeds and words are filled with mysteries; through them it is possible to understand the greatness of Hashem. (Likutay Halachos, Laws of Presumptive Ownership of Movable Property 5:14)

Segment 6
HE:
יערף כמטר לקחי, תזל כטל אמרתי (דברים ל״ב, ב׳)

טל וגשם נעשים על ידי לימוד התורה, בבחינת: ״יערף כמטר לקחי, תזל כטל אמרתי״ (דברים ל״ב, ב׳). העיקר תלוי בתפילה, כי כל לימוד התורה תלוי בתפילה, כמו שכתב רבנו (ליקוטי מוהר״ן, חלק א׳, תורה ח׳), בבחינת: ״ומעיין מבית ה׳ יצא״ (יואל ד׳, י״ח), עיין שם. וזהו: ״יערף כמטר״ וכו׳, ״כי שם ה׳ אקרא״ (דברים ל״ב, ב׳–ג׳): על ידי תפילה זוכים לשכל ללמוד תורה, ועל ידי זה נעשים טל ומטר.

EN:
May my teaching drop like rain; may my utterance flow like dew (Deuteronomy 32:2)

Dew and rain are produced through Torah study, in the aspect of: “May my teaching drop like rain; may my utterance flow like dew” (Deuteronomy 32:2). The principal matter depends upon prayer, for all Torah study depends upon prayer, as Rabbeinu wrote (Likutay Moharan, Part I, Torah 8), in the aspect of: “A spring will issue from the House of Hashem” (Joel 4:18); see there. This is: “May my teaching drop like rain,” and so forth, and “For I will proclaim the Name of Hashem” (Deuteronomy 32:2–3): through prayer one merits the intellect with which to study Torah, and through this dew and rain are produced.

Segment 7
HE:
מובא בדברי רבנו שעל ידי לימוד התורה, כאשר זוכה שתורתו עולה אל השכינה, נעשה מזה שפע רוחניות ושפע גשמיות — בחינת ימין ושמאל שבתורה (ליקוטי מוהר״ן, חלק א׳, תורה קנ״ט). אבל מי שאין תורתו עולה אל השכינה, ומטבע התורה להתעלות, נעשה בינתיים לילה, ודיני הגרדיני נימוסין מכים עליו; אז נעשה מזה טל תורה או ההפך, עיין שם היטב.

EN:
Rabbeinu teaches that through Torah study, when a person merits having his Torah ascend to the Shechinah, spiritual bounty and material bounty are produced from it—the aspect of the Torah’s right and left (Likutay Moharan, Part I, Torah 159). But when his Torah does not ascend to the Shechinah, although the nature of Torah is to rise, night intervenes and the forces of judgment strike it; what results may then be the dew of Torah or its opposite. See there carefully.

Segment 8
HE:
זהו בחינת טל וגשם. שפע גשמיות הוא בחינת גשם, כי כל ההשפעות מכונות בשם ״גשם״. כשהלימוד עולה אל השכינה — שהיא בחינת אמונה — נעשה מזה גשם, שהוא בחינת אמונה, כמו שכתב רבנו במקום אחר (ליקוטי מוהר״ן, חלק א׳, תורה ז׳). על כן בחורף עיקר לימוד התורה בלילה, כי אז נאמר: ״לא איברי ליליא אלא לגירסא״ — לא נברא הלילה אלא ללימוד (עירובין ס״ה ע״א); והלילה הוא בחינת אמונה, כמו שכתוב: ״ואמונתך בלילות״ (תהלים צ״ב, ג׳).

EN:
This is the aspect of dew and rain. Material bounty is the aspect of rain, for all forms of bounty are termed “rain.” When the study ascends to the Shechinah—which is the aspect of emunah—rain is produced from it, and rain itself is the aspect of emunah, as Rabbeinu wrote elsewhere (Likutay Moharan, Part I, Torah 7). Therefore, in winter the principal time for Torah study is at night, for it was said: “Night was created only for study” (Eruvin 65a); and night is the aspect of emunah, as it is written: “And Your faithfulness in the nights” (Psalms 92:3).

Segment 9
HE:
התורה שלומדים בלילה קרובה יותר לעלות אל השכינה, הן מצד האדם הן מצד השכינה, כביכול. האדם יכול לבטל ולדבק את עצמו בהשם יתברך בלילה יותר מביום, כי אז העולם נח מרדיפת העולם הזה, כמו שכתב רבנו (ליקוטי מוהר״ן, חלק א׳, תורה נ״ב). גם השכינה סמוכה לאדם הלומד בלילה ומקשיבה לקולו, כמו שכתוב: ״קומי רוני בלילה לראש אשמורות, שפכי כמים לבך נוכח פני ה׳״ (איכה ב׳, י״ט) — ״נוכח פני ה׳״ דווקא. בלילה השכינה בעולמות התחתונים, ועיקר מנוחתה אצל האדם הלומד אז, בבחינת: ״גם ציפור מצאה בית״ (תהלים פ״ד, ד׳).

EN:
The Torah studied at night is more readily able to ascend to the Shechinah, both from the person’s side and, as it were, from the side of the Shechinah. A person can nullify and attach himself to Hashem, blessed be He, at night more than by day, because the world then rests from its pursuit of this world, as Rabbeinu wrote (Likutay Moharan, Part I, Torah 52). The Shechinah is also near the person who studies at night and listens to his voice, as it is written: “Arise, sing at night at the beginning of the watches; pour out your heart like water before the countenance of Hashem” (Lamentations 2:19)—specifically “before the countenance of Hashem.” At night the Shechinah is in the lower worlds, and her principal resting place is with the person who studies then, in the aspect of: “Even the bird has found a home” (Psalms 84:4).

Segment 10
HE:
על כן בחורף, כשהלימוד בלילה עולה אל השכינה שהיא בחינת אמונה, נעשה ממנו גשם, ואומרים בתפילה ״מוריד הגשם״. אבל בקיץ עיקר הלימוד ביום, כי אז נאמר: ״לא איברי ליליא אלא לשינתא״ — לא נברא הלילה אלא לשינה (עירובין ס״ה ע״א). ביום לא כל אדם זוכה שלימודו יעלה אל השכינה, כי אינו יכול לבטל את עצמו כל כך מחמת טרדת העולם, וגם השכינה אז בעולמות העליונים. על כן מרוב לימוד הימים נעשה טל דווקא, מחמת דיני הלילה המכים עליו; ולכן אומרים בקיץ ״מוריד הטל״. (הלכות תפילה, הלכה א׳)

EN:
Therefore, in winter, when the Torah studied at night ascends to the Shechinah, which is the aspect of emunah, rain is produced from it, and in prayer we say, “Who brings down the rain.” In summer, however, the principal study is by day, for it was said: “Night was created only for sleep” (Eruvin 65a). By day, not every person merits having his study ascend to the Shechinah, for because of worldly preoccupation he cannot nullify himself so completely; moreover, the Shechinah is then in the upper worlds. Therefore, the study of the days principally produces dew, because of the forces of judgment at night that strike it; hence in summer we say, “Who brings down the dew.” (Likutay Halachos, Laws of Prayer 1)

Segment 11
HE:
כי שם ה׳ אקרא (דברים ל״ב, ג׳)

כל הצדיקים לא זכו למדרגתם בשלמות אלא על ידי התבודדות ותפילות, שהרבו להתחנן לפני השם יתברך שיזכו לקיים את התורה. כי עיקר הכנעת הסטרא אחרא בשלמות היא רק על ידי זה.

EN:
For I will proclaim the Name of Hashem (Deuteronomy 32:3)

None of the tzaddikim attained their level in completeness except through hisbodedus and prayer, by abundantly pleading before Hashem, blessed be He, that they merit fulfilling the Torah. For only through this is the sitra achra completely subdued.

Segment 12
HE:
לפעמים יש לסטרא אחרא יניקה מתורה בפני עצמה, חס ושלום, כשהיא מכניסה בדעתו ללמוד תורה שלא לשמה; וכן מתפילה בפני עצמה יכולה הסטרא אחרא להיאחז, כשהיא מכניסה בדעתו להתפלל לצורך גופו בלבד. אבל כשנכללות תורה ותפילה יחד — וכל תפילתו רק שיקיים את התורה, וכל לימודו כדי שידע לעשות מן התורה תפילה, לשמור, לעשות ולקיים — אז התורה והתפילה מתייחדות בתכלית הייחוד. כל פועלי אוון מתפרדים, אין לסטרא אחרא שום יניקה, ואדרבה, גם הרע נהפך לטוב.

EN:
At times the sitra achra can derive nurture from Torah by itself, God forbid, when it introduces into a person’s mind the intention to study Torah for an ulterior purpose. Likewise, the sitra achra can attach itself to prayer by itself, when it introduces into his mind the intention to pray solely for bodily needs. But when Torah and prayer are included together—when his entire prayer is that he fulfill the Torah, and his entire study is so that he may know how to make prayer from the Torah and thereby observe, perform, and fulfill it—then Torah and prayer are united in the ultimate unity. All workers of iniquity are dispersed, the sitra achra has no source of nurture, and, on the contrary, evil itself is transformed into good.

Segment 13
HE:
זהו: ״האזינו השמים ואדברה... יערף כמטר לקחי״ וכו׳ (דברים ל״ב, א׳–ב׳), שבוודאי ייכנסו דבריי באוזניכם. וכעין שפירש רש״י שם, הטעם הוא: ״כי שם ה׳ אקרא״ (דברים ל״ב, ג׳) — אקרא ואתפלל בשם ה׳, ואעשה מן התורות תפילות. על ידי זה בוודאי ״יערף כמטר לקחי, תזל כטל אמרתי״: דבריי ייכנסו בלבבכם כמטר וכטל, ותזכו לקיים את התורה. כי עיקר קיום התורה הוא על ידי שעושים מן התורות תפילות.

EN:
This is: “Give ear, heavens, and I will speak… May my teaching drop like rain,” and so forth (Deuteronomy 32:1–2), so that my words will certainly enter your ears. In the manner explained there by Rashi, the reason is: “For I will proclaim the Name of Hashem” (Deuteronomy 32:3)—I will call and pray in the Name of Hashem, making prayers from the Torah teachings. Through this, “May my teaching drop like rain; may my utterance flow like dew”: my words will enter your hearts like rain and dew, and you will merit fulfilling the Torah. For the principal fulfillment of the Torah comes through making prayers from Torah teachings.

Segment 14
HE:
כל שירת האזינו נאמרה כדי לזכות באחרית הימים לקיים את התורה, כמו שכתוב בעניין: ״ואנכי הסתר אסתיר פני״ וכו׳, ״וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו״ (דברים ל״א, י״ח; כ״א). שירת האזינו היא בחינת תפילה, שירה וזמרה — בחינת עשרה מיני נגינה שעליהם יסד דוד המלך עליו השלום את ספר תהלים. על ידי השירה הזאת כלל משה רבנו עליו השלום את כל התורה בתוך בחינת שירה, שהיא תפילה, והאיר בנו את הדרך לעשות מן התורות תפילות. על ידי זה עיקר קיום התורה באחרית הימים. (הלכות ראש חודש, הלכה ה׳, אות ל״א; אוצר היראה, התבודדות, אות י״ז)

EN:
The entire Song of Ha’azinu was stated so that at the end of days we might merit fulfilling the Torah, as it is written concerning this: “And I will surely conceal My face,” and so forth, and “This song will testify before him as a witness, for it will not be forgotten from the mouth of his offspring” (Deuteronomy 31:18, 21). The Song of Ha’azinu is the aspect of prayer, song, and melody—the aspect of the ten kinds of melody upon which King David, peace be upon him, founded the Book of Psalms. Through this song, Moshe Rabbeinu, peace be upon him, included the entire Torah within the aspect of song, which is prayer, and illuminated for us the path of making prayers from Torah teachings. Through this comes the principal fulfillment of the Torah at the end of days. (Likutay Halachos, Laws of Rosh Chodesh 5:31; Otzar HaYirah, “Hisbodedus,” 17)

Segment 15
HE:
כי שם ה׳ אקרא, הבו גודל לאלקינו (דברים ל״ב, ג׳)

שירת האזינו כוללת את כל מה שעבר על ישראל ואת כל מה שעתיד לעבור עליהם, בכלליות ובפרטיות, עד הסוף. אחרי כל אלה, סוף כל סוף, לא ייטוש ה׳ את עמו, כמו שכתוב בסוף: ״כי ידין ה׳ עמו, כי יראה כי אזלת יד״ וכו׳ (דברים ל״ב, ל״ו).

EN:
For I will proclaim the Name of Hashem; ascribe greatness to our God (Deuteronomy 32:3)

The Song of Ha’azinu encompasses everything that has happened to Yisrael and everything that is destined to happen to them, both collectively and individually, until the end. After all this, Hashem will ultimately not abandon His people, as it is written at the conclusion: “For Hashem will judge His people, when He sees that strength is gone,” and so forth (Deuteronomy 32:36).

Segment 16
HE:
זהו שפתח בדבריו: ״כי שם ה׳ אקרא, הבו גודל לאלקינו״ (דברים ל״ב, ג׳). משה אמר לישראל: ממני תראו וכן תעשו. כל מה שזכיתי בעולם היה על ידי שקראתי תמיד אל ה׳; עשו גם אתם כמוני, תקראו תמיד אל השם יתברך ותתנו גודל וכבוד לאלקינו. כמו שכתוב: ״וקראני ביום צרה, אחלצך ותכבדני״ (תהלים נ׳, ט״ו). כעין זה דרשו רבותינו על הפסוק: ״כי שם ה׳ אקרא, הבו גודל לאלקינו״ — כשאני קורא לה׳, תענו אחרי: ״ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד״ (יומא ל״ז ע״א).

EN:
This is why he opened his words: “For I will proclaim the Name of Hashem; ascribe greatness to our God” (Deuteronomy 32:3). Moshe said to Yisrael: Observe me and do likewise. Everything I attained in the world came through continually calling to Hashem; you too should do as I did, continually calling to Hashem, blessed be He, and ascribing greatness and honor to our God. As it is written: “Call upon Me on the day of distress; I will rescue you and you will honor Me” (Psalms 50:15). In this manner our Sages expounded the verse, “For I will proclaim the Name of Hashem; ascribe greatness to our God”: when I call to Hashem, respond after me, “Blessed is the Name of the glory of His kingship forever and ever” (Yoma 37a).

Segment 17
HE:
״ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד״ — אפילו אחרי כל החטאים והכעסים שבהם כל אחד מכעיס לפניו בכל דור ודור. כי ״ימין ה׳ רוממה״ (תהלים קי״ח, ט״ז) לעולם, ו״אתה מרום לעולם ה׳״ (תהלים צ״ב, ט׳). כך כתוב בשירה: ״שחת לו לא״ (דברים ל״ב, ה׳), ותרגם אונקלוס: ״לא לה״ — אליו יתברך אין מגיע שום פגם, כמו שכתוב: ״אני ה׳ לא שניתי״ (מלאכי ג׳, ו׳). על כן תמיד אפשר להתקרב אליו. כמו ששמעתי מפי אדוננו מורנו ורבנו ז״ל, שאמר שאפילו בשאול תחתיות יכולים להיות סמוכים אליו יתברך.

EN:
“Blessed is the Name of the glory of His kingship forever and ever”—even after all the sins and provocations with which each person provokes Him in every generation. For “the right hand of Hashem is exalted” (Psalms 118:16) forever, and “You are exalted forever, Hashem” (Psalms 92:9). Thus it is written in the song: “Corruption is not His” (Deuteronomy 32:5), which Onkelos renders, “not before Him”—no blemish reaches Him, blessed be He, as it is written: “I, Hashem, have not changed” (Malachi 3:6). Therefore, it is always possible to draw close to Him. As I heard from the mouth of our master, teacher, and Rebbe, of blessed memory, who said that even in the lowest pit it is possible to be near Him, blessed be He.

Segment 18
HE:
על כך הזהיר משה בתחילת השירה. זו עיקר כוונתו בשירה הקדושה הכוללת את הכול, שעליה אמר: ״וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו״ (דברים ל״א, כ״א): שיתחזקו תמיד בהשם יתברך, יבטחו ברחמיו, יצעקו ויתפללו אליו תמיד, כפי שהוא נהג כל ימי חייו, בבחינת: ״כי שם ה׳ אקרא, הבו גודל לאלקינו״ (דברים ל״ב, ג׳).

EN:
Moshe admonished concerning this at the beginning of the song. This is his principal intent in the holy song that encompasses everything, concerning which he said: “This song will testify before him as a witness, for it will not be forgotten from the mouth of his offspring” (Deuteronomy 31:21): they must continually strengthen themselves in Hashem, blessed be He, trust in His compassion, and always cry out and pray to Him, just as Moshe conducted himself all the days of his life, in the aspect of: “For I will proclaim the Name of Hashem; ascribe greatness to our God” (Deuteronomy 32:3).

Segment 19
HE:
לכן הקדים והזהיר שיאזינו לדבריו היטב: ״האזינו השמים״ וכו׳, ״יערף כמטר לקחי, תזל כטל אמרתי״ (דברים ל״ב, א׳–ב׳). דבריו ייכנסו באוזניהם כמטר וכטל היורדים טיפין טיפין על הארץ, ואחר כך צומחים מהם צמחים נפלאים. כך ייכנסו דבריו בלבם כטל וכמטר, יצמחו בלבם ויעשו פירות טובים. צריכים להאזין היטב לדברים אלה של התחזקות בהשם יתברך, להבין דבר מתוך דבר ואת רמיזותיו של הצדיק — עד היכן צריכים להתחזק לעולם.

EN:
He therefore first admonished them to listen carefully to his words: “Give ear, heavens,” and so forth; “May my teaching drop like rain; may my utterance flow like dew” (Deuteronomy 32:1–2). His words would enter their ears like rain and dew that descend drop by drop upon the earth, from which wondrous plants later grow. So too would his words enter their hearts like dew and rain, grow within them, and produce good fruit. One must listen carefully to these words of strengthening in Hashem, blessed be He, understanding one matter from another and discerning the allusions of the tzaddik—how very far one must carry continual strengthening.

Segment 20
HE:
כך אמר דוד המלך עליו השלום: ״אשכילך ואורך בדרך זו תלך, איעצה עליך עיני. אל תהיו כסוס כפרד אין הבין״ (תהלים ל״ב, ח׳–ט׳). תחילה סיפר את צרותיו: ״כי החרשתי בלו עצמיי, בשאגתי כל היום... על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא, רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו. אתה סתר לי, מצר תצרני, רני פלט תסובבני סלה״ (תהלים ל״ב, ג׳–ז׳). דרשו רבותינו: ״אתה רנן לפניי ואני אפלט אותך״ (מדרש תהלים ל״ב). היינו שצריכים להתחזק בתפילה ובשאגה להשם יתברך תמיד, כדי להינצל משטף המים הרבים של העולם הזה. אל תסתכל על שום דחייה, בין מחשבות שבאות עליך מעצמך ובין דחיות הנמשכות מאחרים; הבן את דברי הצדיק ורמיזתו, ותתחזק תמיד בצעקה ובשאגה להשם יתברך. דברי משה צריכים לצמוח ולעשות פירות בלבך כל ימי חייך. ומה הם הדברים? ״כי שם ה׳ אקרא, הבו גודל לאלקינו״ — תקראו תמיד אל השם יתברך לעולם ועד. (הלכות ערלה, הלכה ד׳, אות ט״ז)

EN:
Thus King David, peace be upon him, said: “I will instruct you and teach you the path in which you should walk; I will counsel you with my eye upon you. Do not be like a horse or mule, without understanding” (Psalms 32:8–9). He first recounted his troubles: “When I was silent, my bones wasted away through my roaring all day… For this let every devout person pray to You at a time when You may be found; then the flood of many waters will not reach him. You are a shelter for me; You preserve me from distress; surround me forever with songs of deliverance” (Psalms 32:3–7). Our Sages expounded: “You sing before Me, and I will deliver you” (Midrash Tehillim 32). That is, one must strengthen himself continually in prayer and roaring to Hashem, blessed be He, in order to be saved from the flood of the many waters of this world. Pay no attention to any rejection, whether thoughts arising within you or rejections coming from others; understand the tzaddik’s words and allusion, and continually strengthen yourself in crying and roaring to Hashem, blessed be He. Moshe’s words must grow and produce fruit within your heart throughout all the days of your life. What are those words? “For I will proclaim the Name of Hashem; ascribe greatness to our God”—continually call to Hashem, blessed be He, forever and ever. (Likutay Halachos, Laws of Orlah 4:16)

Segment 21
HE:
הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט (דברים ל״ב, ד׳)

עיקר תיקון כל אדם הוא על ידי תיקון המשפט. כל אדם צריך לכלכל דבריו במשפט — לשפוט את עצמו על כל דבר. כל הפגמים, חס ושלום, הם בחינת קלקול המשפט, כאשר אינו מתנהג כמשפט התורה. עיקר קלקולו על ידי חכמות רעות של העולם, שהן בחינת פגם המשפט: נדמה לכל אחד כאילו השם יתברך אינו מתנהג עמו במשפט היושר והצדק, ומזמין לו ניסיונות שאינו יכול לעמוד בהם, כגון חיסרון פרנסה וכיוצא.

EN:
The Rock—perfect is His work, for all His ways are justice (Deuteronomy 32:4)

The principal rectification of every person comes through the rectification of judgment. Every person must regulate his affairs with judgment—that is, judge himself concerning everything. Every blemish, God forbid, is an aspect of corrupted judgment, when a person does not conduct himself according to the Torah’s judgment. The principal corruption comes through the evil forms of worldly wisdom that constitute a blemish of judgment: each person imagines that Hashem, blessed be He, does not deal with him according to upright and righteous judgment, and that He places before him trials he cannot withstand, such as lack of livelihood and the like.

Segment 22
HE:
באמת צריכים להאמין כי צדיק ה׳ וישר משפטיו, ואינו מנסה שום אדם בדבר שאינו יכול לעמוד בו. אף על פי שלפי שכלו קשה לו לעמוד בעניינים העוברים עליו, צריך להשליך את שכלו וחכמתו ולהאמין בתמימות כי ישרים דרכי ה׳ ומשפטיו. בוודאי הוא צריך לעבור בעולם הזה בעניינים אלה — בין שהשם יתברך מתנהג עמו בעשירות או בעניות, בין בהתגברות התאוות והרעיונות וכיוצא. כמו שאמרו רבותינו ז״ל: הלל מחייב את העניים, רבי אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים, ויוסף מחייב את הרשעים (יומא ל״ה ע״ב).

EN:
In truth, one must believe that Hashem is righteous and His judgments are upright, and that He does not try any person with something he cannot withstand. Although according to his own understanding it is difficult for him to endure the matters passing over him, he must cast aside his intellect and wisdom and believe wholeheartedly that the ways and judgments of Hashem are upright. He certainly must pass through these particular circumstances in this world—whether Hashem, blessed be He, deals with him through wealth or poverty, or through the intensification of desires, thoughts, and the like. As our Sages, of blessed memory, said: Hillel obligates the poor, Rabbi Elazar ben Charsom obligates the wealthy, and Yosef obligates the wicked (Yoma 35b).

Segment 23
HE:
הצדיק זוכה על ידי התמימות שלו — שמשליך את עצמו לכל מיני רפש וטיט בשביל השם יתברך — לתיקון המשפט בשורשו, להשיג את עניין ״צדיק ורע לו, רשע וטוב לו״, כמבואר בפנים (ליקוטי מוהר״ן, חלק ב׳, תורה ה׳). כך גם אנשים פשוטים, כאשר משליכים את כל חכמתם ושכלם ומאמינים בהשם יתברך בתמימות, זוכים לתיקון המשפט: אינם מהרהרים אחר משפטיו יתברך, ומתגברים בכל עוז לעמוד בכל מה שעובר עליהם ולכלכל את דבריהם במשפט.

EN:
Through his wholeheartedness—casting himself into every kind of mud and mire for the sake of Hashem, blessed be He—the tzaddik attains the rectification of judgment at its root and apprehends the matter of “a righteous person who suffers and a wicked person who prospers,” as explained in the original discourse (Likutay Moharan, Part II, Torah 5). So too, when ordinary people cast aside all their wisdom and intellect and believe in Hashem, blessed be He, wholeheartedly, they attain the rectification of judgment: they do not question His judgments, blessed be He, and they strengthen themselves with all their might to withstand everything that passes over them and regulate their affairs with judgment.

Segment 24
HE:
על ידי התמימות, הצדיק מקשר אותם לדרכי התמימות ומעלה אותם מהמקום שאליו נפלו מחמת פגם המשפט — אף אם נפלו, חס ושלום, לתהומות. אם יצרם מתגבר עליהם ביותר, צריכים להתחזק עוד יותר בדרכי התמימות ולצעוק להשם יתברך מעמקי תהומות, בבחינת: ״ממעמקים קראתיך ה׳״ (תהלים ק״ל, א׳), עד שסוף כל סוף יזכו לצאת ולעלות מעומק נפילתם. הכול בכוח ובזכות הצדיק.

EN:
Through wholeheartedness, the tzaddik binds them to the ways of wholeheartedness and raises them from the place into which they fell through corrupted judgment—even if they fell, God forbid, into the depths. If their inclination overpowers them with particular force, they must strengthen themselves all the more in the ways of wholeheartedness and cry out to Hashem, blessed be He, from the depths of the abyss, in the aspect of: “From the depths I called You, Hashem” (Psalms 130:1), until ultimately they merit emerging and ascending from the depth of their fall. Everything is through the power and merit of the tzaddik.

Segment 25
HE:
זהו: ״הצור תמים פעלו״ — בחינת תמימות; ״כי כל דרכיו משפט״ — תיקון המשפט על ידי התמימות (דברים ל״ב, ד׳). כי השם יתברך מתנהג, כביכול, כפי שהאדם מתנהג, כמו שכתוב: ״עם גבר תמים תתמם... ועם עיקש תתפתל״ (תהלים י״ח, כ״ו–כ״ז). על ידי זה עיקר תיקון המשפט. וזהו: ״אל אמונה ואין עוול״ (דברים ל״ב, ד׳).

EN:
This is: “The Rock—perfect is His work”—the aspect of wholeheartedness; “for all His ways are justice”—the rectification of judgment through wholeheartedness (Deuteronomy 32:4). For Hashem, blessed be He, conducts Himself, as it were, in accordance with the way a person conducts himself, as it is written: “With a wholehearted man You act wholeheartedly… and with the crooked You act circuitously” (Psalms 18:26–27). Through this comes the principal rectification of judgment. This is: “A God of faithfulness and without injustice” (Deuteronomy 32:4).

Segment 26
HE:
לעומת זאת, על מי שאינו מתנהג בתמימות נאמר מיד: ״שחת לו לא״ (דברים ל״ב, ה׳): הוא השחית וקלקל והפך מ״לא״ באל״ף ל״לו״ בוי״ו. מה שנאמר בכלל ישראל, ״כי לא נחש ביעקב״ (במדבר כ״ג, כ״ג), הפך על עצמו את הגלגל עד שעליו נאמר ״כי לו נחש״ — מידה כנגד מידה. ״בניו מומם״, ופירש רש״י: ״בניו היו, והשחתה שהשחיתו היא מומם״ (רש״י על דברים ל״ב, ה׳). אילו הלכו בתמימות היו נקראים בנים למקום; השחתת ה״לא נחש״ והפיכתו ל״לו נחש״ היא מומם, כי היפך תמימות הוא בעל מום: תמימות היא שלמות, ומום הוא חיסרון. זהו ״דור עיקש ופתלתול״ (דברים ל״ב, ה׳), בחינת ״עם עיקש תתפתל״, היפך ״עם גבר תמים תתמם״ (תהלים י״ח, כ״ו–כ״ז). (הלכות נזיקין, הלכה ה׳, אות י׳; אוצר היראה, תמימות, אות ט׳)

EN:
Conversely, concerning one who does not conduct himself wholeheartedly, it is immediately stated: “He corrupted—lo” (Deuteronomy 32:5): he corrupted and damaged, transforming lo spelled with an alef, meaning “not,” into lo spelled with a vav, meaning “to him.” That which is said of Yisrael collectively, “For there is no divination in Yaakov” (Numbers 23:23), he has reversed upon himself until of him it is said, “For he has divination”—measure for measure. “His children—their blemish,” which Rashi explains: “They were His children, but the corruption they caused is their blemish” (Rashi on Deuteronomy 32:5). Had they walked wholeheartedly, they would have been called children of the Omnipresent; corrupting “no divination” and transforming it into “he has divination” is their blemish. For the opposite of wholeheartedness is being blemished: wholeheartedness denotes completeness, whereas a blemish is a deficiency. This is “a crooked and twisted generation” (Deuteronomy 32:5), the aspect of “with the crooked You act circuitously,” the opposite of “with a wholehearted man You act wholeheartedly” (Psalms 18:26–27). (Likutay Halachos, Laws of Damages 5:10; Otzar HaYirah, “Wholeheartedness,” 9)

Segment 27
HE:
עם נבל ולא חכם (דברים ל״ב, ו׳)

העיקר והיסוד שהכול תלוי בו הוא לקשר את עצמו לצדיק שבדור, לקבל את דבריו בכל אשר יאמר — דבר קטן ודבר גדול — ולא לנטות מדבריו ימין ושמאל, חס ושלום. כמו שאמרו רבותינו ז״ל: ״אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל״ וכו׳ (ספרי, שופטים קנ״ד). צריך להשליך מאתו את כל החכמות ולסלק את דעתו כאילו אין לו שום שכל, מלבד מה שיקבל מן הצדיק והרב שבדור. כל זמן שנשאר אצלו שכל עצמו, אינו בשלמות ואינו מקושר לצדיק.

EN:
A vile and unwise people (Deuteronomy 32:6)

The principal foundation upon which everything depends is to bind oneself to the tzaddik of the generation, accept his words in everything he says—small matters and great—and not deviate from his words to the right or left, God forbid. As our Sages, of blessed memory, said: “Even if he tells you that right is left,” and so forth (Sifrei, Shoftim 154). One must cast aside all forms of cleverness and remove his own opinion as though he possesses no intellect apart from what he receives from the tzaddik and teacher of the generation. As long as his autonomous intellect remains with him, he is not complete and is not bound to the tzaddik.

Segment 28
HE:
בעת קבלת התורה היו לישראל חכמות גדולות, כי בימיהם היו עובדי עבודה זרה שטעותם הייתה על פי חכמות וחקירות גדולות, כידוע. אילו לא היו ישראל משליכים מעצמם את החכמות, לא היו מקבלים את התורה, כי היו יכולים לכפור בכול, חס ושלום. כל מה שעשה משה רבנו עמהם, ואפילו כל האותות והמופתים הנוראים שעשה לעיניהם, לא היה מועיל להם; גם עתה נמצאים אפיקורסים הכופרים על ידי שטות וטעות חכמתם.

EN:
At the time of receiving the Torah, Yisrael possessed great forms of wisdom, for in their days there were idolaters whose error was based upon extensive philosophies and investigations, as is known. Had Yisrael not cast those forms of wisdom away from themselves, they would not have received the Torah, for they could have denied everything, God forbid. Nothing Moshe Rabbeinu did with them—not even all the awesome signs and wonders he performed before their eyes—would have helped them; even now there are heretics who deny through the foolishness and error of their wisdom.

Segment 29
HE:
אך ישראל, עם קדוש, ראו את האמת, השליכו את החכמות והאמינו בה׳ ובמשה עבדו; על ידי זה קיבלו את התורה. זהו שתרגם אונקלוס: ״עם נבל ולא חכם״ — ״עמא דקבילו אורייתא ולא חכימו״, עם שקיבלו את התורה ולא התחכמו. עיקר קבלת התורה היה על ידי ״ולא חכימו״ — שהשליכו מאתם את כל החכמות.

EN:
But Yisrael, a holy people, saw the truth, cast aside those forms of wisdom, and believed in Hashem and in Moshe His servant; through this they received the Torah. This is why Onkelos renders “a vile and unwise people” as “a people who received the Torah and did not act cleverly.” The essence of receiving the Torah came through their “not acting cleverly”—their casting away every form of autonomous cleverness.

Segment 30
HE:
״נבל״ הוא ראשי תיבות ״נתיבות לב״, כלליות התורה והחכמה האמיתית, שכל החכמות בטלות אצלה. היינו ״נבל״ — התורה, הנקראת ״נובלות חכמה של מעלה״ (בראשית רבה י״ז, ה׳). עתה מבואר ומיושב התרגום הזה, שהוא פליאה גדולה וכל העולם תמה עליו: מה עניין תיבת ״נבל״ לתרגמה על קבלת התורה? עתה מובן היטב מדוע.

EN:
Naval is an acronym for nesivoas lev, “the pathways of the heart,” the collectivity of the Torah and true wisdom, before which all other forms of wisdom are nullified. Thus naval denotes the Torah, which is called “the fallen remnants of supernal wisdom” (Bereishis Rabbah 17:5). This resolves and explains Onkelos’s translation, which appears exceedingly wondrous and has perplexed everyone: what connection does the word naval have to receiving the Torah? Its meaning is now clearly understood.

Segment 31
HE:
עיקר העבודה היא להיות ״תם וישר, ירא אלקים וסר מרע״ (איוב א׳, א׳), בלי שום חכמות. שלמה המלך עליו השלום, אחרי שכתוב בו ״ויחכם מכל האדם״ (מלכים א׳ ה׳, י״א), אמר: ״כי בער אנכי מאיש, ולא בינת אדם לי״ (משלי ל׳, ב׳). וכן אמר אסף: ״ואני בער ולא אדע, בהמות הייתי עמך״ (תהלים ע״ג, כ״ב). וכן כתוב: ״אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה׳״ (משלי כ״א, ל׳). (ליקוטי מוהר״ן, חלק א׳, תורה קכ״ג)

EN:
The essence of divine service is to be “wholehearted and upright, fearing God and turning from evil” (Job 1:1), without any cleverness. King Shlomo, peace be upon him, after it is written of him, “He was wiser than every man” (I Kings 5:11), said: “For I am more brutish than a man, and I do not possess human understanding” (Proverbs 30:2). Asaph likewise said: “I was brutish and did not know; I was as beasts with You” (Psalms 73:22). It is also written: “There is no wisdom, understanding, or counsel against Hashem” (Proverbs 21:30). (Likutay Moharan, Part I, Torah 123)

Segment 32
HE:
עם נבל ולא חכם (דברים ל״ב, ו׳)

אמר רבנו ז״ל שכל זמן שנשאר לאדם שום שכל עצמי, אינו מקורב כלל, כמבואר על הפסוק ״עם נבל ולא חכם״ — ״עמא דקבילו אורייתא ולא חכימו״ (ליקוטי מוהר״ן, חלק א׳, תורה קכ״ג). עיקר קבלת התורה היה רק על ידי שסילקו את חכמתם לגמרי; אילו היו עומדים על חכמתם ושכלם, לא היו יכולים לקבל את התורה.

EN:
A vile and unwise people (Deuteronomy 32:6)

Rabbeinu, of blessed memory, said that as long as any autonomous intellect remains within a person, he has not truly drawn close, as explained concerning the verse “a vile and unwise people”—“a people who received the Torah and did not act cleverly” (Likutay Moharan, Part I, Torah 123). The essence of receiving the Torah came only through their completely removing their own wisdom; had they insisted upon their own wisdom and intellect, they could not have received the Torah.

Segment 33
HE:
כל השכל של כל העולם, אפילו של היראים והכשרים, כל זמן שלא זכו לשבר את תאוות לבם לגמרי לגמרי, כמו עור המעובד ממש בלי שום שמץ ריח בעלמא — עדיין אין להם שום שכל כלל. כל שכלם הוא רק בחינת המדמה, שהוא כוח הגוף וכוח הבהמיות, מאחר שלא הפשיטו את גופם עדיין לגמרי מן הבהמיות; וגם המדמה שלהם עדיין אינו מבורר לגמרי.

EN:
The entire intellect of the whole world—even that of the God-fearing and worthy—so long as they have not merited to break the desires of their hearts absolutely and completely, like thoroughly processed hide without the slightest remaining odor, is not yet true intellect at all. Their entire intellect is only the aspect of the imaginative faculty, which is the power of the body and of animality, since they have not yet completely divested their bodies of animality; their imaginative faculty has likewise not yet been fully clarified.

Segment 34
HE:
על כן עיקר תיקונם להתקרב להשם יתברך הוא על ידי אמונת חכמים, בבחינת: ״ויאמינו בה׳ ובמשה עבדו״ (שמות י״ד, ל״א). היינו להתקרב לצדיקים אמיתיים, להאמין בהם ולבטל את דעתו כנגדם לגמרי, כאילו אין לו שום שכל כלל. (הלכות תפילין, הלכה ה׳, אות ל״ה)

EN:
Therefore, their principal rectification for drawing close to Hashem, blessed be He, is through faith in the sages, in the aspect of: “They believed in Hashem and in Moshe His servant” (Exodus 14:31). That is, they must draw close to true tzaddikim, believe in them, and completely nullify their own opinion before them, as though they possessed no intellect at all. (Likutay Halachos, Laws of Tefillin 5:35)

Segment 35
HE:
זכור ימות עולם, בינו שנות דור ודור (דברים ל״ב, ז׳)

שכחה היא בחינת הסתלקות הדעת, ושם עיקר אחיזת הזמן. אבל זיכרון הוא בחינת דעת, שעל ידו מתבטל הזמן. אפילו בשכלנו אנו יכולים להבין מעט שאין באמת שום זמן כלל. נראה בחוש שהזמן הולך והומה, עף ופורח כצל עובר, עד שלפי פריחת המחשבה רואים כמעט בחוש שאין זמן כלל; כי היכן הוא הזמן של כל העולם?

EN:
Remember the days of the world; understand the years of generation after generation (Deuteronomy 32:7)

Forgetfulness is the aspect of the departure of daas, and there lies the principal hold of time. Memory, however, is the aspect of daas, through which time is nullified. Even with our limited intellect we can understand to some degree that in truth there is no time at all. It is plainly evident that time moves and surges, flying away like a passing shadow, until, from the flight of thought, one can almost perceive directly that time has no true existence; for where is all the world’s time?

Segment 36
HE:
עיקר הזמן הוא רק מחמת השכחה. כאשר ימים ושנים עוברים, הימים הראשונים נשכחים, ומחמת השכחה נדמה כאילו כבר נמשך זמן ארוך. אבל כשזוכרים היטב את כל מה שנעשה מתחילה ועד עכשיו, והיום שעבר לפני כמה שנים עומד עכשיו כאילו הוא בהווה, רואים על ידי זה שאין שום זמן כלל.

EN:
The principal existence of time results only from forgetfulness. As days and years pass, the earlier days are forgotten; because of that forgetfulness, it appears as though a long span of time has elapsed. But when one clearly remembers everything that occurred from the beginning until now, and a day that passed many years ago stands before him now as though it were present, one thereby sees that there is no time at all.

Segment 37
HE:
אלא שבוודאי אי אפשר לנו בשכלנו להבין דבר זה בשלמות, רק איזו התנוצצות והעברה בעלמא. הכלל הוא שעיקר הזמן נובע מכך שאין לנו שכל — מן השכחה, שהיא בחינת שינה והסתלקות הדעת.

EN:
Certainly, with our intellect it is impossible for us to understand this matter completely; we can attain only a passing glimmer. The general principle is that the principal existence of time results from our lack of intellect—from forgetfulness, which is the aspect of sleep and the departure of daas.

Segment 38
HE:
זהו שמזהיר הכתוב: ״זכור ימות עולם, בינו שנות דור ודור״ (דברים ל״ב, ז׳). כל ״ימות עולם ושנות דור ודור״, שהם כלל הזמן, צריכים להעלות ולקשר לבחינת בינה וזיכרון, שהיא למעלה מן הזמן. על ידי זה זוכים לשמוע את הקול דקדושה ולהכניע את הקול דסטרא אחרא. (הלכות ראש השנה, הלכה ה׳; אוצר היראה, זיכרון, אות ח׳; ועיין ליקוטי מוהר״ן, חלק ב׳, תורה ע״ט)

EN:
This is the admonition of Scripture: “Remember the days of the world; understand the years of generation after generation” (Deuteronomy 32:7). All the “days of the world and years of generation after generation,” which comprise time as a whole, must be elevated and bound to the aspect of binah and memory, which is above time. Through this one merits hearing the voice of holiness and subduing the voice of the sitra achra. (Likutay Halachos, Laws of Rosh Hashanah 5; Otzar HaYirah, “Memory,” 8; see Likutay Moharan, Part II, Torah 79)

Segment 39
HE:
כי חלק ה׳ עמו (דברים ל״ב, ט׳)

פרשת האזינו היא השירה שבה הבטיח משה רבנו שעל ידה לא תישכח התורה, כמו שכתוב: ״וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו״ (דברים ל״א, כ״א). אפילו בתכלית ההסתרה, בבחינת ״ואנכי הסתר אסתיר״ (דברים ל״א, י״ח), תהיה השירה לעד. היא מרמזת שאפילו אם ישראל רחוקים מאוד מהשם יתברך בתכלית ההסתרה, אף על פי כן הם קרובים אליו יתברך, כי עדיין נמצאות בהם — אפילו בפחותים שבהם — נקודות טובות.

EN:
For Hashem’s portion is His people (Deuteronomy 32:9)

Parashas Ha’azinu is the song through which Moshe Rabbeinu assured that the Torah would not be forgotten, as it is written: “This song will testify before him as a witness, for it will not be forgotten from the mouth of his offspring” (Deuteronomy 31:21). Even at the ultimate degree of concealment, in the aspect of “And I will surely conceal” (Deuteronomy 31:18), the song will serve as a witness. It alludes to the fact that even when Yisrael is exceedingly distant from Hashem, blessed be He, at the ultimate degree of concealment, they are nevertheless near to Him, blessed be He, for good points still exist within them—even within the lowest among them.

Segment 40
HE:
זהו בחינת: ״כי חלק ה׳ עמו, יעקב חבל נחלתו. ימצאהו בארץ מדבר״ וכו׳ (דברים ל״ב, ט׳–י׳). אפילו בארץ מדבר מוצאים את ״חלק ה׳ עמו״ — בחינת הנקודות הטובות, שהן בחינת חלק ה׳ עמו. (הלכות השכמת הבוקר, הלכה א׳, אות ח׳)

EN:
This is the aspect of: “For Hashem’s portion is His people; Yaakov is the measure of His inheritance. He found him in a wilderness land,” and so forth (Deuteronomy 32:9–10). Even in a wilderness land, one finds “Hashem’s portion is His people”—the aspect of the good points, which are the aspect of Hashem’s portion, His people. (Likutay Halachos, Laws of Rising in the Morning 1:8)

Segment 41
HE:
ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו ילל ישימון, יסובבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו (דברים ל״ב, י׳)

עיקר שירת האזינו אמר משה רבנו בשביל הטוב הכבוש בין האומות והסטרא אחרא, והזכירו במקום ששם הוא, כדי שישוב למעלתו ולשורשו. משה צפה עד סוף כל הדורות, שאז יהיה הטוב נכבש ונסתר בהסתרה והעלמה יתרה מאוד, כמו עתה בעקבתא דמשיחא, כמו שכתוב: ״ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא״ (דברים ל״א, י״ח). אז הטוב בא בהעלמה ובהסתרה יתרה מאוד, בהסתרה שבתוך הסתרה, עד שנדמה כמעט, חס ושלום, כאילו אפסה תקווה לעורר את הטוב הזה.

EN:
He found him in a wilderness land, in desolation, a howling wasteland; He surrounded him, gave him understanding, and guarded him like the pupil of His eye (Deuteronomy 32:10)

Moshe Rabbeinu principally stated the Song of Ha’azinu for the sake of the good that is subjugated among the nations and the sitra achra. He addressed it in the place where it is found so that it might return to its stature and root. Moshe foresaw to the end of all generations, when the good would be subjugated and hidden in exceedingly great concealment and obscurity, as it is now in the footsteps of Mashiach, as it is written: “And I will surely conceal My face on that day” (Deuteronomy 31:18). The good then exists in exceedingly great obscurity and concealment—concealment within concealment—until it almost appears, God forbid, as though there were no hope of awakening this good.

Segment 42
HE:
אבל משה רבנו צפה את כל זה ואמר את השירה הזאת כדי שעל ידה יתעורר הטוב מן המקום שבו הוא, אפילו בסוף הדורות הללו; שיזכור את מעלתו, ישוב בתשובה ויחזור לשורשו. כמו שכתוב: ״וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו״ (דברים ל״א, כ״א).

EN:
But Moshe Rabbeinu foresaw all this and stated this song so that through it the good would be awakened from the place where it is found, even at the end of these generations; it would remember its stature, return through teshuvah, and go back to its root. As it is written: “This song will testify before him as a witness, for it will not be forgotten from the mouth of his offspring” (Deuteronomy 31:21).

Segment 43
HE:
זהו שכתוב בשירת האזינו: ״ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו ילל ישימון״ (דברים ל״ב, י׳) — הטוב שהוא חלק נשמות ישראל נמצא בארץ מדבר ובתוהו, כבוש בין עובדי הכוכבים והסטרא אחרא. ״יסובבנהו יבוננהו״: הסטרא אחרא מסבבת אותו, בונה עליו ומקיפה אותו בכמה מחיצות של ברזל. אבל השם יתברך ״חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נידח״ (שמואל ב׳ י״ד, י״ד), ועושה תחבולות לעורר את הטוב הזה.

EN:
This is what is written in the Song of Ha’azinu: “He found him in a wilderness land, in desolation, a howling wasteland” (Deuteronomy 32:10)—the good that constitutes a portion of the souls of Yisrael is found in a wilderness land and desolation, subjugated among the idolaters and the sitra achra. “He surrounded him, gave him understanding”: the sitra achra surrounds it, builds over it, and encloses it behind numerous iron barriers. But Hashem, blessed be He, “devises thoughts so that no one banished from Him will remain banished” (II Samuel 14:14), and He devises means to awaken this good.

Segment 44
HE:
״יצרנהו כאישון עינו״, ״כנשר יעיר קנו״ (דברים ל״ב, י׳–י״א): השם יתברך ברחמיו נוצר ושומר את הטוב הזה, ועושה תחבולות לעוררו ולהזכירו שישוב לשורשו. על כן התחיל משה את השירה: ״האזינו השמים ואדברה, ותשמע הארץ אמרי פי״ (דברים ל״ב, א׳). משה רבנו ציווה וגזר שהשמים והארץ יאזינו וישמעו היטב את דבריו הקדושים.

EN:
“He guarded him like the pupil of His eye”; “Like an eagle awakening its nest” (Deuteronomy 32:10–11): Hashem, blessed be He, in His compassion preserves and guards this good, and devises means to awaken it and remind it to return to its root. Moshe therefore began the song: “Give ear, heavens, and I will speak; and let the earth hear the words of my mouth” (Deuteronomy 32:1). Moshe Rabbeinu commanded and decreed that the heavens and earth give ear and carefully hear his holy words.

Segment 45
HE:
היינו שהאוויר יזדכך בבחינת האוויר הנח והזך (ליקוטי מוהר״ן, חלק א׳, תורה י״ז), כדי שדבריו הקדושים יישמעו היטב, ולא יהיה כוח לרוח רעה ולרוח סערה לבלבל ולערבב את האוויר. הכול יהיו נחים ויאזינו וישמעו היטב את דבריו, כדי שהטוב הכבוש ישמע אותם, יזכור את מעלתו הגדולה וישוב לשורשו מן המקום שבו הוא — אפילו בסוף הדורות הללו, מתוך העלמה והסתרה יתרה מאוד, כמו עתה — בבחינת: ״וענתה השירה הזאת... כי לא תשכח״ (דברים ל״א, כ״א). (הלכות חלב ודם, הלכה ג׳, אות ב׳)

EN:
That is, the air would be refined into the aspect of tranquil and pure air (Likutay Moharan, Part I, Torah 17), so that his holy words would be clearly heard and neither an evil wind nor a storm wind would possess the power to confuse and mix the air. Everyone would be still and would give ear and carefully hear his words, so that the subjugated good might hear them, remember its great stature, and return to its root from the place where it is found—even at the end of these generations, from within exceedingly great obscurity and concealment, as it is now—in the aspect of: “This song will testify… for it will not be forgotten” (Deuteronomy 31:21). (Likutay Halachos, Laws of Forbidden Fats and Blood 3:2)

Segment 46
HE:
כנשר יעיר קנו, על גוזליו ירחף (דברים ל״ב, י״א)

כל הגלויות מכונות בשם מצרים, כמו שאמרו רבותינו ז״ל. עיקר הגלות הוא שהטוב של נשמות ישראל כבוש בגלות תחת יד האומות והסטרא אחרא, ומזה באות כל התאוות והעבירות, רחמנא ליצלן, כמו שכתוב: ״ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם״ (תהלים ק״ו, ל״ה).

EN:
Like an eagle awakening its nest, hovering over its young (Deuteronomy 32:11)

All exiles are designated by the name Mitzrayim, as our Sages, of blessed memory, said. The essence of exile is that the good of the souls of Yisrael is subjugated in exile under the power of the nations and the sitra achra; from this come all cravings and transgressions, may the Merciful One save us, as it is written: “They mingled among the nations and learned their deeds” (Psalms 106:35).

Segment 47
HE:
עיקר הגאולה הוא שמשמיעים לטוב הכבוש בגלות את מעלתו, כדי שישמע במקום שבו הוא את דברי הצדיק, עד שיתעורר לשוב לשורשו. דבר זה נעשה על ידי צדקה, שעל ידה נעשה אוויר נח וזך, עד שגם ממרחק שומע הטוב את כל דבריו הקדושים של הצדיק האמת.

EN:
The essence of redemption is that the good subjugated in exile is made to hear of its own stature, so that, in the place where it is, it will hear the words of the tzaddik, until it awakens to return to its root. This is accomplished through charity, by which tranquil and pure air is produced, until even from afar the good hears all the holy words of the true tzaddik.

Segment 48
HE:
זהו: ״האזינו השמים ואדברה״ (דברים ל״ב, א׳) — שלא תבלבל רוח סערה את דברי הצדיק; ״שאל אביך ויגדך״ (דברים ל״ב, ז׳) — שישמע היטב את דבריהם. וכל זה על ידי ״כנשר יעיר קנו״: ״נשרא דא רוחא״ — הנשר הוא בחינת רוח נדיבה, צדקה ואוויר נח וזך.

EN:
This is: “Give ear, heavens, and I will speak” (Deuteronomy 32:1)—so that a storm wind will not confuse the tzaddik’s words; “Ask your father and he will tell you” (Deuteronomy 32:7)—so that one will hear their words well. All this comes through “Like an eagle awakening its nest”: “the eagle—this is spirit”; the eagle is the aspect of a generous spirit, charity, and tranquil and pure air.

Segment 49
HE:
״על גוזליו ירחף״ (דברים ל״ב, י״א): רחיפה היא תנועת האוויר בנחת, בחינת האוויר הנח והזך. על ידי זה נשמע דיבור הצדיק למרחוק בכל העולם, בבחינת ״האזינו השמים ואדברה״ (דברים ל״ב, א׳).

EN:
“Hovering over its young” (Deuteronomy 32:11): hovering is the gentle movement of the air, the aspect of tranquil and pure air. Through this, the tzaddik’s speech is heard at a distance throughout the world, in the aspect of “Give ear, heavens, and I will speak” (Deuteronomy 32:1).

Segment 50
HE:
את כל זה אמר משה ביום הסתלקותו, שאז המשיך את התיקון הזה, כדי שיזכה שגם לאחר הסתלקותו יתקיימו דבריו לעולם, כמו שכתוב: ״וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו״ (דברים ל״א, כ״א). (הלכות סימני בהמה וחיה טהורה, הלכה ד׳, אות י׳; על פי אוצר היראה, פסח וספירה, אות צ״ח)

EN:
Moshe said all this on the day of his passing, when he drew down this rectification, so that even after his passing his words would endure forever, as it is written: “This song will testify before him as a witness, for it will not be forgotten from the mouth of his offspring” (Deuteronomy 31:21). (Likutay Halachos, Laws of the Signs of Kosher Domesticated and Wild Animals 4:10; based on Otzar HaYirah, Pesach and Sefirah 98)

Segment 51
HE:
וישמן ישורון ויבעט (דברים ל״ב, ט״ו)

כאשר השם יתברך שולח לאדם טובות — בנים, עשירות וכל טוב — יש שמכיר על ידי זה בחסדי השם יתברך עליו, ומתעורר להתקרב אליו בצדקה ובמעשים טובים וכיוצא בזה.

EN:
Yeshurun grew fat and kicked (Deuteronomy 32:15)

When Hashem, blessed be He, sends a person good things—children, wealth, and every good—there is one who thereby recognizes Hashem’s kindnesses toward him and awakens to draw close to Him through charity, good deeds, and the like.

Segment 52
HE:
ויש, חס ושלום, להפך, בבחינת ״וישמן ישורון ויבעט״ (דברים ל״ב, ט״ו): דווקא השפע מביא אותו לבעוט. וכן להפך: כאשר השם יתברך מנסה ומייסר את האדם בייסורים ובצרות, חס ושלום, בוודאי כוונתו יתברך היא רק לטובה, כדי שעל ידי זה יזכור האדם לשוב אליו יתברך, כמו שכתוב: ״ויאמר כי ישובון מאון״ (איוב ל״ו, י׳).

EN:
There is also, God forbid, the reverse, in the aspect of “Yeshurun grew fat and kicked” (Deuteronomy 32:15): prosperity itself leads him to rebel. The same is true in the opposite direction. When Hashem, blessed be He, tests and chastens a person with suffering and troubles, God forbid, His intention is certainly only for good, so that through this the person will remember to return to Him, blessed be He, as it is written: “He says that they must return from iniquity” (Job 36:10).

Segment 53
HE:
אולם מחמת גודל כוח הבחירה, יש שלפעמים אדרבה, על ידי הצרות מתעקם לבו ביותר מן השם יתברך, חס ושלום. נמצא שגם הטובה וגם הייסורים יכולים לעורר להתקרבות, אך כוח הבחירה נשאר ביד האדם כיצד לקבלם. (הלכות כלאי בהמה, הלכה ד׳, אותיות ד׳, ו׳)

EN:
Yet because of the immense power of free choice, there are times when, on the contrary, troubles cause one’s heart to become even more estranged from Hashem, blessed be He, God forbid. Thus both goodness and suffering can awaken a person to draw close, while the power of choice remains in the person’s hands as to how he receives them. (Likutay Halachos, Laws of Crossbreeding Animals 4:4, 6)

Segment 54
HE:
כי גוי אבד עצות המה (דברים ל״ב, כ״ח)

עיקר תיקון התשובה הוא על ידי שלמות תיקון העצה. באמת הכול חפצים ליראה את שמך ומתגעגעים לשוב להשם יתברך, אך אין יודעים עצה שלמה כיצד לשוב מן החושך שבו נלכד כל אחד לפי בחינתו.

EN:
For they are a nation bereft of counsel (Deuteronomy 32:28)

The principal rectification of teshuvah comes through the perfection of counsel. In truth, all desire to fear Your Name and yearn to return to Hashem, blessed be He, but they do not know complete counsel for how to return from the darkness in which each person has been ensnared according to his particular aspect.

Segment 55
HE:
באמת, עיקר תיקון העצה נצרך רק בעבודת השם. כל החכמות והעצות שבעולם שאינן פועלות כדי להתקרב להשם יתברך ולזכות לחיים נצחיים אינן עצות כלל; מכל שכן כאשר מתרחקים על ידיהן מן השם יתברך, רחמנא ליצלן. על עצות כאלה נאמר: ״כי גוי אבד עצות המה״ (דברים ל״ב, כ״ח), ונאמר: ״אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה׳״ (משלי כ״א, ל׳). חכמה, תבונה ועצה שהן נגד רצון השם יתברך אינן נקראות חכמה ועצה כלל.

EN:
In truth, the principal rectification of counsel is needed only in the service of Hashem. All the wisdom and counsel in the world that do not serve to bring a person close to Hashem, blessed be He, and to attain eternal life are not counsel at all; all the more so when they cause one to become distant from Hashem, blessed be He, may the Merciful One save us. Of such counsels it is said: “For they are a nation bereft of counsel” (Deuteronomy 32:28), and: “There is no wisdom, no understanding, and no counsel against Hashem” (Proverbs 21:30). Wisdom, understanding, and counsel that oppose Hashem’s will are not called wisdom or counsel at all.

Segment 56
HE:
מי שיש לו מעט מוח בקדקדו ראוי שיבין מעצמו כי עיקר העצות והתחבולות שכל אדם צריך לחשוב עליהן הוא כיצד להינצל משאול תחתיות ומתחתיו, ובפרט כשרואים את גודל הגניחות של העולם הזה, המלא יגונות, כשכל ימיו כעס ומכאובות וסופו לשוב לעפר. ״ומה יתרון לו לאדם בכל עמלו״ (קהלת ג׳, ט׳)?

EN:
One who has even a little intelligence in his head ought to understand on his own that the principal counsels and strategies every person must consider concern how to be saved from the lowest pit and from beneath it. This is especially so when one sees the magnitude of the groaning in this world, which is filled with sorrows, where all one’s days are anger and pain and one’s end is to return to dust. “What advantage does a person gain from all his toil?” (Ecclesiastes 3:9).

Segment 57
HE:
בוודאי היה ראוי לכל חכמי אומות העולם להתאסף יחד ולחשוב מחשבות, חכמות, תחבולות ועצות אמיתיות: מהי תכלית העולם הזה, לשם מה נברא האדם, וכיצד אין לבלות ימים ושנים על מחשבות ותחבולות של העולם הזה. כך עשו אברהם אבינו וכל האבות הקדושים.

EN:
Surely it would have been fitting for all the sages of the nations of the world to assemble together and devise true thoughts, wisdom, strategies, and counsel: What is the purpose of this world? For what was the human being created? And how can one avoid consuming days and years upon the thoughts and strategies of this world? This is what Avraham Avinu and all the holy patriarchs did.

Segment 58
HE:
בפרט עתה, שכבר זכינו לקבל את התורה הקדושה, הכלולה מתרי״ג עצות קדושות, בוודאי ראוי לנו לשים את כל חכמתנו ודעתנו רק בקיום דברי התורה הקדושה בפשיטות ובתמימות. זוהי החכמה הגדולה מכל החכמות, וזה עיקר שלמות תיקון העצה האמיתית, שעל ידה זוכים לבוא לקיום התורה.

EN:
Especially now, when we have already merited to receive the holy Torah, which comprises 613 holy counsels, it is surely fitting that we devote all our wisdom and understanding solely to fulfilling the words of the holy Torah with simplicity and wholeheartedness. This is the greatest wisdom of all, and it is the principal perfection of true counsel, through which one merits to fulfill the Torah.

Segment 59
HE:
על כן פתח דוד המלך עליו השלום את ספרו: ״אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים״ (תהלים א׳, א׳). העיקר הוא להתרחק בתכלית הריחוק מעצת רשעים, ולחשוב תמיד רק עצות כיצד לעבוד את השם באמת ולקיים את התורה, הנקראת ״עצה ותושיה״ (איוב י״ב, י״ג), בבחינת תרי״ג עצות התורה. (הלכות סוכה, הלכה ז׳, אות ב׳; על פי אוצר היראה, עצה, אות י״ז)

EN:
King David, peace be upon him, therefore opened his book: “Fortunate is the man who did not walk in the counsel of the wicked” (Psalms 1:1). The essential thing is to remain utterly distant from the counsel of the wicked and always to devise counsel only for how to serve Hashem in truth and fulfill the Torah, which is called “counsel and resourcefulness” (Job 12:13), in the aspect of the Torah’s 613 counsels. (Likutay Halachos, Laws of Sukkah 7:2; based on Otzar HaYirah, Counsel 17)

Segment 60
HE:
ראו עתה כי אני אני הוא, ואין אלקים עמדי (דברים ל״ב, ל״ט)

באמת, מי שיש לו מעט שכל יכול להבין שאין הזמן כלום. העבר איננו, העתיד עדיין איננו, וההווה הוא כהרף עין. נמצא שעיקר זמנו של האדם הוא רק הרגע הקל שבו הוא עומד: העבר כבר עבר ואיננו, ובעתיד מי יודע אם יהיה ומה ייוולד בו; לעת עתה אין בידו אלא הרגע הזה.

EN:
See now that I, I am He, and no god is with Me (Deuteronomy 32:39)

In truth, one who possesses even a little understanding can comprehend that time is nothing. The past is no longer, the future is not yet, and the present is like the blink of an eye. It follows that a person’s essential time is only the brief moment in which he stands: the past has already passed and is gone, while regarding the future, who knows whether it will be and what it will bring forth? At present he possesses only this moment.

Segment 61
HE:
בדרך זו יכול כל אדם, מכל מקום שבו הוא — אפילו משאול תחתיות ממש, רחמנא ליצלן — לדבק את עצמו בהשם יתברך בכל רגע שירצה. זהו: ״ראו עתה כי אני אני הוא״ (דברים ל״ב, ל״ט) — ״עתה״ דווקא. על ידי בחינת ״עתה״ הזאת אפשר לראות כי ״אני אני הוא״, ובכל עת ורגע להתחיל לקשר את עצמו ולדבוק בהשם יתברך, בבחינת ״ובו תדבקון״ (דברים י״ג, ה׳).

EN:
By this path, every person, from whatever place he may be—even from the very lowest pit, may the Merciful One save us—can attach himself to Hashem, blessed be He, at any moment he desires. This is: “See now that I, I am He” (Deuteronomy 32:39)—specifically “now.” Through this aspect of “now,” one can see that “I, I am He,” and at every time and moment begin to bind himself and cleave to Hashem, blessed be He, in the aspect of “and to Him shall you cleave” (Deuteronomy 13:5).

Segment 62
HE:
אי אפשר להסביר דברים כאלה בפה, וכל שכן בכתב; אלא כל אחד לפי מה שמשער בלבו. צריכים להיזהר מאוד לקיים את הכתוב: ״לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך בעדך, חבי כמעט רגע עד יעבור זעם״ (ישעיהו כ״ו, כ׳). העיקר הוא להחביא את עצמו ברגע הקל שבו הוא עומד עתה, ולדלג באותו רגע על מה שצריך לדלג.

EN:
Such matters cannot be adequately explained orally, all the more so in writing; each person must grasp them according to what his heart can estimate. One must be exceedingly careful to fulfill what is written: “Go, My people, enter your chambers and close your doors behind you; hide for a brief moment until the wrath passes” (Isaiah 26:20). The essential thing is to conceal oneself within the brief moment in which one now stands, and in that moment to leap over whatever must be leaped over.

Segment 63
HE:
כך ממתיקים את חרון האף, שממנו באה בחינת נשיכת עקרב, חס ושלום — המחשבות הטורדות והמבלבלות את האדם בכל עת — וזוכים למצוא את הטוב האמיתי שאפשר למצוא בכל רגע ורגע. זהו גם: ״כי רגע באפו, חיים ברצונו; בערב ילין בכי ולבקר רנה״ (תהלים ל׳, ו׳).

EN:
In this way one tempers the burning wrath, from which comes the aspect of a scorpion’s bite, God forbid—the thoughts that harass and confuse a person at every moment—and merits to find the true good that can be found in each and every moment. This is also: “For His anger lasts but a moment; life is in His favor. Weeping may lodge for the evening, but rejoicing comes in the morning” (Psalms 30:6).

Segment 64
HE:
לאחר מכן מבואר עוד עד כמה בני אדם טועים במה שהם מעמיקים במחשבותיהם על הזמן הבא והעתיד, שהרי אין האדם יודע כלל מה יולד יום, בבחינת: ״ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם... הסתרת פניך הייתי נבהל״ (תהלים ל׳, ז׳–ח׳).

EN:
It is subsequently explained further how greatly people err by immersing their thoughts in the coming time and the future, for a person does not know at all what a day will bring forth, in the aspect of: “I said in my serenity, ‘I shall never falter’ … You concealed Your face; I became terrified” (Psalms 30:7–8).

Segment 65
HE:
על כן אין עצה ותחבולה אלא: ״אליך ה׳ אקרא ואל אדני אתחנן״ (תהלים ל׳, ט׳) — להרבות בתחנונים לפני השם יתברך ולהקדים תפילה לצרה; ולא להטריד את מחשבתו כלל, אלא לשמוח בו תמיד, בבחינת ״ותאזרני שמחה״ (תהלים ל׳, י״ב), ובבחינת ״כי בו ישמח לבנו, כי בשם קדשו בטחנו״ (תהלים ל״ג, כ״א).

EN:
Therefore there is no counsel or strategy other than: “To You, Hashem, I call, and to my Lord I plead” (Psalms 30:9)—to increase one’s supplications before Hashem, blessed be He, and to offer prayer before trouble arrives; not to burden one’s thought at all, but always to rejoice in Him, in the aspect of “You girded me with joy” (Psalms 30:12), and: “For in Him our heart will rejoice, because we trusted in His holy Name” (Psalms 33:21).

Segment 66
HE:
על האדם לדעת היטב שאין לו לעת עתה אלא הרגע שבו הוא עומד, ולקשר את עצמו עכשיו להשם יתברך. (הלכות מתנה, הלכה ה׳, אותיות ס״ג, ס״ט–ע״א; על פי אוצר היראה, יראה ועבודה, אות קל״ט)

EN:
A person must know well that at present he possesses only the moment in which he stands, and he must bind himself now to Hashem, blessed be He. (Likutay Halachos, Laws of Gifts 5:63, 69–71; based on Otzar HaYirah, Fear and Divine Service 139)

Segment 67
HE:
ראו עתה כי אני אני הוא, ואין אלקים עמדי (דברים ל״ב, ל״ט)

לכל אחד מישראל יש בחינת רוח דלעילא ורוח דלתתא, שהן בחינת כוח ופועל. עיקר החיות של כל אדם הוא שרוח דלתתא מושכת ומקבלת חיות דרך הקדושה מרוח דלעילא.

EN:
See now that I, I am He, and no god is with Me (Deuteronomy 32:39)

Every member of Yisrael possesses an aspect of a spirit from above and a spirit from below, corresponding to potential and actuality. The essential vitality of every person consists in the spirit from below drawing and receiving vitality, through holiness, from the spirit from above.

Segment 68
HE:
הצדיק עולה בכל פעם ממדרגה למדרגה ומקבל חיות מבחינה גבוהה יותר. אז יורדת הרוח דלעילא ומתאחדת בה הרוח דלתתא; על ידי זה הוא מסתלק מן המדרגה הזאת ועולה למדרגה גבוהה עוד יותר, ושוב זוכה לקבל חיות מן הרוח דלעילא שבמדרגה הגבוהה יותר.

EN:
The tzaddik ascends continually from level to level and receives vitality from an ever higher aspect. The spirit from above then descends and the spirit from below becomes united with it; through this he departs from that level, rises to a still higher level, and again merits to receive vitality from the spirit from above that belongs to the higher level.

Segment 69
HE:
גם בשעת מיתתו ממש אין הצדיק מסתלק מן העולם לגמרי, חס ושלום. בכל אדם נשאר עדיין בהעלם חיות נפלאה בתוך גופו, בחינת הבלא דגרמיה, ועל ידה הוא מקבל את עונשו ושכרו. אבל אצל אדם פשוט, ובפרט מי שפגם ועבר עבירות ומת בלא תשובה, החיות הזאת נעקרת משורשה ואינה יכולה לחבר את הנפש עם הרוח; זוהי בחינת כרת, חס ושלום, ועל ידי זה עיקר עונשו.

EN:
Even at the actual time of his death, the tzaddik does not depart from the world entirely, God forbid. Within every person’s body there remains in concealment a wondrous vitality, the aspect of havla de-garmei, through which he receives his punishment and reward. But in an ordinary person—and especially one who caused damage, committed transgressions, and died without teshuvah—this vitality is uprooted from its source and cannot unite the nefesh with the ruach. This is the aspect of spiritual excision, God forbid, and constitutes the essence of his punishment.

Segment 70
HE:
אפילו מי שאינו חייב כרת, אם אינו מזוכך כראוי הוא צריך לסבול יגיעות ומרירות רבות לפני שיזכה לחזור ולקשר את החיות הזאת לשורשה. אולם הצדיק, ובפרט הצדיק הגדול במעלה שזיכך את עצמו מכל וכל, אינו מת כלל, כמו שאמרו רבותינו ז״ל: ״צדיקים במיתתם קרויים חיים״ (ברכות י״ח ע״א). גם לאחר הסתלקותו חיותו מקודשת ומיוחדת; הבלא דגרמיה שלו כלולה בעצם חיות גופו שבקדושה, וכל חיותו מקושרת ומיוחדת למעלה למעלה.

EN:
Even one who is not liable to spiritual excision, if he has not been properly refined, must endure much exertion and bitterness before he merits to return and bind this vitality to its root. The tzaddik, however—and especially the supremely elevated tzaddik who has refined himself completely—does not die at all, as our Sages, of blessed memory, said: “The righteous, even in their death, are called alive” (Berachos 18a). Even after his passing, his vitality is holy and unified; his havla de-garmei is incorporated within the essential vitality of his holy body, and his entire vitality is bound and unified exceedingly high above.

Segment 71
HE:
אז הצדיק עוסק בתיקון נפשות ישראל יותר מבחייו, מפני שהוא עולה בכל פעם למדרגות גבוהות, נפלאות ונשגבות כל כך, עד שבכוחו לתקן את הכול. מי שקלקל אינו יכול לתקן באמצעות החיות שבאותה מדרגה שבה הגיע פגמו; בהכרח יש להמשיך את תיקונו ממקום גבוה יותר. זהו עיקר תיקון התשובה: התיקון נמשך מן המקום הגבוה ביותר, עד שיש תיקון אפילו למי שפגם כל כך.

EN:
The tzaddik then engages in rectifying the souls of Yisrael even more than during his lifetime, because he continually rises to levels so lofty, wondrous, and exalted that he can rectify everything. One who caused damage cannot be rectified through the vitality of the same level reached by his defect; his rectification must necessarily be drawn down from a higher place. This is the essence of the rectification of teshuvah: the rectification is drawn from the highest place, until even one who has caused such extensive damage can be repaired.

Segment 72
HE:
בפרט עתה, בדורות האלה, אי אפשר לאדם להיתקן אלא בכוח הצדיקים שוכני עפר. כאשר באים אל קבריהם הקדושים וחותרים שם לשוב בתשובה שלמה, ממשיכים משם הארה כפולה מבחינה גבוהה ועצומה מאוד, עד שגם האדם עצמו יכול להיתקן כמות שהוא.

EN:
Especially now, in these generations, a person cannot be rectified except through the power of the tzaddikim who dwell in the dust. When people come to their holy graves and strive there to return in complete teshuvah, they draw from there a twofold illumination from an exceedingly lofty and mighty aspect, until even the person himself can be rectified just as he is.

Segment 73
HE:
זהו: ״כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב״ (דברים ל״ב, ל״ו), שנאמר על סוף הגלות האחרונה והמרה, כאשר הצרות מתחדשות מאוד, רחמנא ליצלן, ואין מי שיעמוד בעדנו. אין לנו על מי להישען כי אם על אבינו שבשמים ועל כוח זכות הצדיקים שוכני עפר. על כן סיים שם: ״ראו עתה כי אני אני הוא״ (דברים ל״ב, ל״ט) — ״אני אני״ דווקא, פעמיים, בחינת ההארה הכפולה הזאת. (הלכות הכשר כלים, הלכה ד׳, אותיות ז׳–ח׳; על פי אוצר היראה, חיים, אות כ״ג)

EN:
This is: “For He will see that power is gone, and none is secured or assisted” (Deuteronomy 32:36), which was said concerning the end of this final and bitter exile, when troubles are renewed with great force, may the Merciful One save us, and there is no one to stand on our behalf. We have no one upon whom to rely other than our Father in heaven and the power of the merit of the tzaddikim who dwell in the dust. It therefore concludes there: “See now that I, I am He” (Deuteronomy 32:39)—specifically “I, I,” twice, corresponding to this twofold illumination. (Likutay Halachos, Laws of Kashering Utensils 4:7–8; based on Otzar HaYirah, Life 23)

Segment 74
HE:
וכפר אדמתו עמו (דברים ל״ב, מ״ג)

על ידי קדושת ארץ ישראל זוכים לסליחת עוונות, בבחינת ״וכפר אדמתו עמו״ (דברים ל״ב, מ״ג) — ״אדמתו״ דווקא. על ידי אדמתו, בחינת ארץ ישראל, אדמת קודש, מתכפר עמו.

EN:
He will atone for His land and His people (Deuteronomy 32:43)

Through the holiness of Eretz Yisrael one merits forgiveness of sins, in the aspect of “He will atone for His land and His people” (Deuteronomy 32:43)—specifically “His land.” Through His land, the aspect of Eretz Yisrael, holy ground, His people are granted atonement.

Segment 75
HE:
קדושת הארץ מעוררת את רחמי השם יתברך, שיסתכל על כל אחד ברחמיו לפי מקומו, ויזכור כי אדמה ועפר אנחנו, ושירדנו למקום מגושם כל כך. (הלכות ערב, הלכה ה׳, אות ל״ז)

EN:
The holiness of the Land awakens Hashem’s compassion, so that He looks upon each person mercifully according to his place and remembers that we are earth and dust and that we have descended into so material a place. (Likutay Halachos, Laws of a Guarantor 5:37)