Hilchasa Kinachamani · General Index (cont.) (72)
הלכתא כנחמני · מפתח כללי — המשך · (72)
Source: https://ajew.org/reader/hilchasa-kinachamani/1/72

Segment 1
HE:
מדמה

א כי צריך כל^אדם להוציא א״ע מהמדמה בחי׳ שרירות לב תאוות המדומיות וע״י שמשבר לבו האבן הולך אחר השכל (ל״ק כה־א).

ב בכל עולם ובכל מדריגה יש שם דמיונות אלו והם הקליפות הקודמין לפרי וצריך להכניע ולשבר אותם ולטהר המקום מהקליפות (קל״ק כה־ג) (ראה קרבנות).

ג אמר שצריכין לקרות להיצה״ר שם אחר דהיינו שלא לקרותו עוד בשם יצר הרע רק בשם כח המדמה כי כל התאוות נמשכין מכח המדמה (ל״ק כה בהש') (ראה קרבנות א).

ד ע״י למזון הרע מתגבר כח המדמה ופגם הזכרון דהיינו ששוכח לזכור תמיד בעלמא דאתי וכח המדמה הוא כח הבהמיות כי גם בהמה יש לה כח המדמה ונסתלק ממנו הדעת ואזי נופל מאהבת הש״י לאהבת הבהמיות שהם כל התאוות שמתגבר ביותר ע״י לשה״ר (ל״ק נד־ה) (ר׳ לה״ר א).

ה כח המדמה שהוא בחי׳ הקליפות שהוא רוח בלא גוף הוא מבקש לעצמו גוף לשרות בו והולך אצל שוני הלכות כי הם בוראים הכל בדברי תורתם כדי שיהי׳ נברא לו גוף להתלבש על ידם אך כשהחידושים הם ע״י כח המדמה אזי נבראין רקיעין דשוא ועל ידם בא רעב לעולם (ל״ק נד־ו) (ר׳ חידושי תורה ב).

ו התגברות כח המדמה הוא ע״י עצבות שהוא רוח נכאה רוח רעה ועי״ז בא התגברות השכחה וע״כ

צריך להיות בשמחה ועי״ז עיקר הכנעת המדמה וזוכין לזכור בעלמא דאתי (ל״ק נד־ו) (ר׳ הושע י״ב וביד) (ר׳ תהלים קמ״ו תצא).

ז וע״י התפשטות הנבואה עי״ז נתברר ונתתקן בחי׳ כח המדמה וכשנתתקן המדמה עי״ז נתתקן האמונה האמתיות דקדושה ונתבטל אמונות בחביות (ל״ת ח* ז) (ר׳ הושע י״ב וביד).

ח כל השבחים ותארים שאנו מדמין אותו ית׳ הם בבחי׳ המדמה כי בפנימיות השכל הוא ית׳ מופשט לגמרי מכל השבחים והתארים וע״כ כשאין המדמה מבורר אזי אין יודעין כלל לתאר אותו ית׳ כביכול בשבחים רק כשהמדמה מבורר אז יכולים לסדר שבחים ותארים אליו ית׳ (ל״ת ח־בסוף) (מ״ב תפילה).

Segment 2
HE:
ט כל ההרהורים באים ע״י כח המדמה וע״י שמחדשים איזה דבר בתורה שזה בחי׳ מדמה מילתא למלתא עי״ז מתקנים פגם ההרהורים שבאים ע״י המדמה (ל״ ת קה) (מ״ב מחשבות) (ר׳ חידושי תורה יז).

מוחין

ר׳ ה׳ חושים במוח.

א ע״י שמקדשין שבעת הנרות שהם הפה והחוטם והעינים והאזנים התלוים במוח ומנרתא דא רישא מעוררין פני המנורה שפע אלקי לבוא (ל״ק כא־ב).

ב לפעמים יש שהמוחין והשפע אלקי הוא בהעלם בחי׳ עיבור ואז יפה צעקה לאדם בין בתפילה בין בתורה כמו היולדת צועקת קודם הלידה כמו כן ע״י צעקה מולידין המוחין (ל״ק כא־ז).

ג כתר הוא המיישב והמסדר את המוחין כי המוחין רודפין להשיג אור אין סוף ויכולין להתבטל לגמרי כי אור אין סוף א״א להשיג וכתר לשון המתנה מעכב המוחין לבל יהרסו לצאת חוץ לגבול וע״י רדיפה והמעכב ע״י משיגין אור אין סוף בבחי׳ מטי ולא מטי דהיינו שמשיג אעפ״ב אינו משיג כי השגות אלו הם למעלה מנר״ן בחי׳ תכלית הידיעה שלא נדע (ל״ק כד־ח).

ד ע״י תיקון הברית שהוא תיקון הכללי נתרוממין המוחין ומעורר אותם מבחי׳ שינה ומגין על המוחין שהיו מתחלה נגזלין (ל״ק כט־ד).

ה תיקון הכללי תלוי במוח (ראה תיקון הכללי א) (ל״ק כט־י).

ו ויש כמה בחי׳ שינה יש שינה בגשמיות שהיא נייחא למוחין גם יש בחי׳ לימוד שהיא נקרא שינה לגבי

דביקות הבורא והיא לימוד פשטא אורייתא שהיא בחי' אמונה ועי״ז המוחין שלו מתחדשים ומתחזקים מעיפתם (ל״ק לה־ד).

Segment 3
HE:
ז ויש שינה שהיא בחי׳ מו״מ באמונה שהיא ג״כ פשטא אורייתא כי כל דיני ממונות שייך למו״מ אזי המוחין היינו נשמתו באה לתוך אמונה ונתחדשו שם (ל״ק לה־ו).

ח עיקר המוחין שמקבלין ע״י אמונה אין מקבלין אלא מאור הפנים (ל״ק לה־ה) (ר׳ אמונה כג).

ח־א פשטא מונח זרקא אדם הדבוק תמיד בעבודת הבורא ונתייגעין המוחין שלו אזי ילמוד פשטא אורייתא ואזי המוחין שלו באים בתוך האמונה ונחים ומתחדשים שם כבראשונה וזה זרקא דאיזדריקת לאתר דאיתנטילת מתמן (ל״ק לה־ד).

ט כשתיקן אות ברית קודש כראוי אזי המוחץ שלו כשלימות ויכול להבין דיבורו של -הצדיק וכפי התיקון של כ״ א כך השגתו(ל״ק לדה)(נ ראה ברית לד).

י ע״י אמונת חכמים נזדכך המוח וזוכה לשכל ברור (ר׳ אמונת חכמים יב) (ל״ק סא־א).

יא יש בני אדם שלומדים ועובדים עבודתו ית׳ תמיד והם בבחי׳ צמאון ועיקר הצמאון הוא מחמת שהם בבחי׳ מוחין דקטנות ואינם זוכים להתחדשות המוחין והם בחי׳ סומים ועורים בעבודת ה׳ והסומא אין לו שובע וע״כ אינם יכולים לרוות צמאונם בעבודת ה׳ וזה מעלת התקרבות לצדיקים כי עי״ז זוכין שתהי׳ העבודה בשכל שאז היא בבחי׳ גבול וזמן כראוי ולא בבחי׳ צמאץ (ל״ק עו).

יב ע״י המוחין והדעת כי ה׳ הוא אלקים מתקנים ומגדלים את המלכות לקבל ע״ע עול מלכות שמים (ל״ק פה).

יג כשאדם הוא בקטנות המוחין צריך לחזק א״ע ולבא לגדלות המוחין וכשבא לגדלות המוחין נמתקין כל הדינים וממשיך עליו חסדים ורחמים ואם לא יכול בעצמו לבוא לגדלות המוחין עצה לזה שישכיל אחרים ועי׳׳ז נתעורר גם אצל 1 ו(ל״ק קו)(ר׳ תהליס מ״א אשרי).

יד דע שסיפורי מעשיות מצדיקים היינו ממה שאירע להם הוא דבר גדול מאד ועי״ז נטהר מחשבתו גם ניצול מצרות כי בלבול הדעת הוא בחי׳ מוחץ דקטנות ומזה באץ צרות בחי׳ דינים וסיפורי מעשיות של צדיקים הם בחי׳ מוחץ דגדלות ועי״ז ממתיק הצרות והדינים (ל״ק רלד) (ר׳ סיפורי מעשיות ה׳).׳

טו עיקר תיקון המוחין ע״י שבירת תאוות ניאוף כי עיקר המוח ע״י ליחות הגוף כי המוח הוא כמו נר דולק והליחות נעשץ שמנים אל המוח ע״כ ע״ י שמכניעין תאוות ניאוף ואץ יוצאין ליחות הגוף לחוץ עי״ז עולץ הליחות אל המוח ונעשה שמנים שוה עיקר המוחין ע״כ ע׳׳י המגינים שהם הצדיקים והכשרים שמכניעין תאווה זו הם מעלין ליחות הגוף מבתי׳ החתים בשרו ועושץ מזה מוחץ בחי׳ תפילין (ל״ת ה־ז).

Segment 4
HE:
טז כשזוכין לתיקץ המוחץ צריך כ״ א לצמצם את מוחו שלא להניח לצאת חוץ לגבול שיש לו ואפילו בקדושה ובהתנוצצות אלקותו ית׳ לא יצא חוץ מהגבול ח״ו שלא יבא לידי הריסה (קל״ת ה־ח).

טז־א ע״י מצות תפילין ממשיכץ על עצמן התנוצצות המוחץ וגם ממשיכין על עצמן ע״י תפילין תיקץ הצמצום של המוחץ (קל״ ת ה־ט).

יז ע״י שמשברין הרהורי ניאוף וזוכין לתיקון המוחין עי״ז זוכץ לחלום ע״י מלאך ואז הוא נקרא אדם וכן להיפך כשאין המוחין זכים אז החלום ע״י שד ח״ו ואז הוא נדמה כבהמה (קל״ת ה־יא)(ר׳ תהלים מט אדם).

יח כשנתתקן המוח בבחי׳ משה בחי׳ תפילין אזי גם בבחי׳ הסתלקות משה דהיינו כשנסתלקץ המוחין אזי גם הרשימו שהיא בחי׳ שינה היא טובה ג״ כ מאד כי ע״י תיקון המוחץ אזי גם בשעת הסתלקות הדעת השינה מתוקה וטובה בחי׳ תיקון הברית שהיא בחי׳ מיין מתיקץ היפך פגם הברית שהיא בחי׳ מיין־מרירץ (ל״ת ה־טו).

יט אפילו מי שיש לו מוח גדול באמת כשמגיע לאיזה עבודה הוא צריך להשליך כל החכמות ולעסוק בעבודתו ית׳ בפשיטות (ל״ת ה־טו).

כ כשאהבתו חזקה כ״כ להשי״ת עד שמסלק כל חכמתו ומשליך עצמו לרפש וטיט בשביל עבודתו ית׳ כדי לעשות לו ית׳ איזה גחת אזי הוא טובה להמוחין כי אזי זוכה להשיג אפילו מה שהוא למעלה מהמוחין מה שגם משה בחייו לא השיג היינו בחי׳ צדיק ורע לו רשע וטוב לו (ל״ ת ה־טו) (ר׳ ברכות ו׳ צדיק).

כא ע״י כעס ואכזריות כקטן הדעת ונעשה בחי׳ מוחין דקטנות ואז מתגבר תאות ניאוף ח״ו כי כשהמוח והדעת שלם הוא מגץ בפני התאוה הזאת כי יש ג׳ מוחץ וכאו״א הוא בחי׳ מחיצה פרוסה בפני זאת התאוה ומאלו הג׳ מוחין נמשך ג׳ מיני רחמנות וזה בחי׳ ג׳ תפילות כי עיקר התפילה היא רחמים

ותחנונים וע״כ כשהדעת נפגם ח״ו אזי א״א להתפלל ואז התפילה בבחי׳ דין והס״א בולעת את התפילה ח״ו כי עיקר יניקת הס״א היא מבתי׳ דינים שהם מוחין דקטנות (ל״ת ח־ב) (ר׳ תפילה קיח). כב עיקר תאוות ניאוף שהוא כלל כל החטאים ר״ל נמשך רק ממוחין דקטנות דהיינו שנקטן מוחו ונחלש דעתו עד שאינו יודע מכחו ונדמה לו שא״ א לו לעמוד כנגד תאווה וו כי עיקר הגבורה הוא בלב ומי שלבו חזק יוכל להתגבר כנגד כל התאוות שבעולם כי עיקר הכח הוא ע״י חכמה אמתיות שהוא בחי׳ מוחק דגדלות כי המוחין הם בחי׳ מחיצות פרוסות כנגד התאווה הנ״ל (ל״ה בה״ר ד־ א) (ע״פ הת׳ בל״ת ח).

כג עיקר הדבר שצריך הצדיק להאיר בתלמידיו להגדיל דעתו לעשות ממוחין דקטנות מוחין דגדלות שזה בחי׳ המתקה ולפעמים מאיר בו ע״י הארת פנים שמאיר לו פניו בפנים שוחקות אנפץ נהירין ולפעמים אינו יכול לקבל עי״ז צריך להאיר בו ע״י יסורין שצריך לייסרו ולבזותו כדי לבטל אוחו שיוכל לקבל (ל״ ת לח).

כד וזה בחי׳ מוחין כי מתחלה נעשה מבחי׳ שם ה׳ שהוא ד׳ אותיות בחי׳ ד׳ מוחק ואח״ כ נעשה בחי׳ תלת גוונק דעינא ובת עק ואח״כ ד׳ יסודות כי ע״י שמתקרב להצדיק אמת ווכה שימשיך עליו מוחין קדושים וטהורים מהשם הקדוש הזה של הצדיק האמת (קל״ת סז) (ר׳ שם ד׳).

Segment 5
HE:
כה עיקר המוח והחכמה הוא רק בארץ ישראל ואפילו ישראל בחו״ל הם מקבלים ויונקים כל מוחם וחכמתם מא״י וכ״א מישראל יש לו חלק בא״י וכפי חלקו בא״י כן יונק ומקבל חכמתו מא״י אבל כשפוגמק בכבוד השי״ת ח״ו עי״ז נופלין ממוחין של א״י ונשארק המוחק בבחי׳ מוחק של חו״ל ועי״ז נעשה מחלוקת ומריבות כי מוחק של חוץ לארץ הם בחי׳ מחלוקת (קל״ת עא).

כו מוחין של א״י הם בחי׳ נעימות התורה בחי׳ שלום ומוחק של חו״ל הם בחי׳ חובלים בחי׳ מחלוקת וע״י צדקה בפרט צדקה של א״י נעשה כלי לקבל השפעת הנועם העליק ומנועם העליק נמשכת ההולדה שזוכה האדם לבנים שעל ידם נתגלה כבודו ית׳ ביותר ועי״ז נתתקנק המוחק של חו״ל אבל כשח״ו המוחק של חו״ל פגומים הרבה אזי המוחין של חו״ל פוגמק גם המוחק של א״י שהם בחי׳ שלום ואז נעשה מחלוקת בא ״י ג״כ (ל״ ת עא).

כז ודע שכ״א לפי התנוצצות המוחק שלו כן זוכה

לקבל גדולה והמוחין והדעת הם בתי׳ בנין ביהמ״ק וע״כ כ״א כפי מה שעוסק יותר להגדיל מוחו ודעתו כן הוא עוסק בבנק ביהמ״ק וכפי הגדלת דעתו ומוחו כן זוכה לקבל גדולה (ל״ ת עב}.

כח ויש מוח כללי ויש מוחק פרטיים וכל המוחק הפרטיים הם מקבלק ממוח הכולל שהוא חכם הדור וזה מעלת הזוכה לראות א״ע עם הצדיק האמת בחי׳ חכם הכולל כי ע״י שהחכם רואה אותו ומסתכל בו עי״ז מתנוצץ מוחו ועי״ז מקבל גדולה כי עיקר הגדולה ע״י התנוצצות המוח (ל״ת עב).

כט כי כ״א יש לו איזה מוח ודעת לפי מדריגתו אבל המוח והדעת מונח בקטנות ואינו מתנוצץ וע״י שמסתכל בו חכם הדור שהוא מוח הכולל עי״ ו מתנוצץ מוחו של כ״ א כפי מדריגת מוחו ועי״ז מקבל גדולה כפי מדריגת מוחו (ל״ת עב) (ר׳ צדיק רד).

ל צריכין להתייגע מאד בעבודת ה׳ וגם רחמנות גדול מאתו יח׳ קודם שזוכין שיעמדו וישקטו שמרי המוח למטה ויזדכך מוחו כשלימות עד שלא ירצה שום דבר בעולם ויהי׳ הכל שוה אצלו ואין שום חילוק בין בעוה״ז ובין בעוה״ב בכולם הוא דבוק רק בהשי״ת ובהחורה (ש״ה נא) (מ״ב דעת) (ר׳ משלי ו בהתהלכך).

לא יש כמה שטוחים המתדבקים בהמוח ובפרט בלבולי אמונה וע״י השינה נפרדים (ש״ה קי).

לב יש עבירה שעונשה שיהא בעל חוב תמיד ועצה על זה לשוב בתשובה ועת לשוב כשהוא במוחק דגדלות (ר׳ ממון פב) (ש״ה קיב).

מופתים

Segment 6
HE:
א מי שמשבר תאות אכילה הקב״ה עושה על ידו מופתים (ראה ברכות כ׳ כתיב) (ל״ק מז).

ב מה שמספרין מופתים מהצדיקים שבמדינות קירה הוא מחמת שאנשיהם הם אנשים כשרים ומאמינים בצדיקים (ר׳ אמונת חכמים טז) (ל״ק קפו).

ג לפעמים השי״ת עושה מופתים ע״י בעלי הפוסקים כי מחמת שנתקבל לבעל פוסק וכשפוסק באיסור והיתר מקבלין דעתו כמו כן כשפוסק באיזה ענק מקבלק דעתו ונעשין מופתים על ידו וזה בחי׳ המופתים שמספרק מהגאונים שהיו בדורות שלפנינו (ל״ת מא) (ר׳ דה״א ט״ו מופתיו) (ש״ה יז).

ר אין הקב״ה עושה מופתים אלא לזה שהוא מאמין בשני עולמות (ס״ ה אמונה).

ה במדינה שמתקבלין שם מופתים ומתנהגת בדרך זה

עי״ז בעצמו נעשין לפעמים מופתים ולפעמים אינו עולה בידו (ש״ ה סג).

ו עיקר החידוש והמופת של הצדיק הוא שמכניס בכ״א הרהורי תשובה עד שיתהפך לאיש אחר ממש (ש״ה רטט).

מותרות

к כי הקליפות הם בחי׳ מותרות .׳הם בחי׳ עצבות והם תוקפא דדינא וע״י עשיית המצוה בשמחה מעלה החיות והקדושה מבין הקליפות (ל״ק כד־ב).

ב כשפוגם באמונת חכמים אזי נידון ביגיעת בשר היינו במותרות והוא מדה כנגד מדה כי הוא אינו מאמין בדבריהם ומלעיג עליהם ודבריהם הם אך למותר אצלו ע״ כ נידון במותרות (ל״ק סא־א 1 )(ר׳ עירובין כ״ א הלועג).

Segment 7
HE:
ג כשנידון במותרות ע״י פגם אמונת חכמים אזי עולים עשנים סרוחים אל המוח ומבלבלין דעתו ואזי אינו יכול להוציא מלימודו משפטי אמת והנהגות אמתיות אדרבא הוא מוציא דברים הפוכים מן האמת (קל״ק סא־א) (ר׳ יבמות ע״ו וע״כ).

ר ועי״ ז אין לו עצה שלימה לעולם והוא תמיד מסופק כי כל עצותיו בבתי׳ עצות נבערות עצת נשים כי הטינופוח של המותרות עולה אל הלב ואינו יודע איך להתנהג בשום דבר (קל״ק סא־ד) (ר׳ יחזקאל י״ד העלו).-

ה אך מי שכבר נשקע באלו המותרות יש מים שהוא מטהר מזאת הטינופות ואלו המים הם בחי׳ מחלוקת כי ע״י מחלוקת שבא עליו הוא שב בתשובה ומתקן פגם אמונת חכמים אזי בא לעצה שלימה כי עיקר המחלוקת בא ע׳׳י פגם אמונת חכמים (ל״ק סא־ד) (ר׳ מחלוקת כג).

מזבח

к עיקר יניקת הקליפות הוא מבחי׳ מזבח בחי' אכילה אם אוכל בכשרות כראוי נכנעין הקליפות ואם אוכל כזולל וסובא הוא פגם המזבח (ל״ק יז־ג) (עיין זבחים נ״ג מזבח).

ב ע״י גרים נכנע הע״ז ומשלים פגם המזבח (עיין מלאכי א׳ בכל מקום) (ל״ק יז־ד).

מזוזה

א ע״י מצות מזוזה נתבטל תאוות ממון ועי״ ז פרנסתו מעופפת לו ובאה לו בנקל (ל״ק כג־ד) (ראה ירושלמי ברכות א׳ עשרת הדברות).

ב אריכת ימים ע״י מצות מזוזה (ראה שבת ל״ ב אריכת ימים) (ל״ק כג־ד).

ג ובשביל זה קביעת מזוזה בשליש העליון של הפתח שהיא כנגד בחי׳ שליש בפרקמטיא בחי׳ משא ומתן באמונה כי ע״י מצות מזוזה ניצולין מתאוות ממון (ל״ ק כג־ד) (ראה מנחות ל״ ג ובשביל).

Segment 8
HE:
מזל

א כ״א מקבל עשירות או בנים לפי המזל שלו והמזל מקבל ההשפעה מהצדיק כי משם באים כל ההשפעות וע״כ כשהוא רחוק מהצדיק אזי המזל צריך לעשות לו כח גדול כדי לקבל ההשפעה מהצדיק וע״כ נמצא בזה חילוקים רבים לפעמים מגיע לאדם עשירות והוא מת מזה ולפעמים הוא מת וגם אובד את העשירות (ל״ ק רם).

ב אבל המקורב להצדיק אזי אין המזל צריך לעשות לו כח מחמת שהוא קרוב אצלו אבל עכ״ז לפעמים יכול להיות שאדם יתקרב להצדיק ועי״ז אובד העשירות דע כי זה מחמת שרואה דבר יקר מאד ואע״פ דאיהו לא חזי מזלי׳ חזי ומחמת שהמזל רואה דבר יקר היינו אור הצדיק שהוא יקר מפז ומפנינים ואז משליך המזל העשירות כלאחר יד מכש״כ כשמרגיש בעצמו שההתקרבות להצדיק הוא יקר מכל עשירות שבעולם אזי בוודאי אינו משגיח על ממון ואינו רוצה כלל עשירות (ל״ק רמ).

מחאת כפיים בשעת התפלה

ר׳ ריקודין והמחאת כף.

א מה שמכין כף אל כף בשעת התפילה כי כח מעשיו הגיד לעמו שהגיד שכל העולמות הכל מעשי ידיו ולמי שהקב״ה רוצה הוא נותן וכל הדברים נקראים כת מעשיו כנגד כ״ח אתוון דעובדא דבראשית כנגד כ״ח פירקין דידים וכשאנו מחאן כף אל כף נתעורר כ״ח אתוון דעובדא דבראשית ונחזר ארץ העמים תחת ממשלת הקב״ה ואז נטהר אויר המקום ושואב אויר הקדוש כמו בארץ ישראל (ל״ק מד) (ראה תהלים קי״ א כח).

ב גם ע״י מחאת כף נתגרש אויר הטמא כמו שאנו רואין בחוש שנתגרש האויר ע״י מחאת כפיים כי ע״י מחאת כפיים נשמע קול וקול הזה הוא אויר קדוש מכ״ח אתוון דעובדא דבראשית מכ״ח פירקץ דידים ועי״ז התפלה היא באוירא דא״י (ל״ק מד).

ג ע״י מחאת כפים בתפלה נתבטל הרג ואבדון מהעולם כי הידים הם בחי׳ יהי אור ויהי אור ימינא ושמאלא ואהרן הוא בחי׳ אור בחי׳ שלום וקרח בחי׳ חשך בחי׳ מחלוקת (ל״ק מד)(ראה ת״ז תיקון ל׳ וירא).

ד ע״י שאדם נתעורר בידים שלו בשעת התפלה ומכה כף אל כף עי״ז נתהוה הדיבור והפה מקבל את הדיבור לתוכו (ל״ק מה) (ראה שמות ד׳ מי שם פה).

п ע״י מחאת כפיים בתפלה נמתקין הדינים כי הימין היא יד הגדולה והשמאל יד החזקה ובשעת הכאה שנתחברים יחד זה בחי׳ יד רמה והדיבורים הם יוצאים מהגרון גימ׳ ג׳ פעמים אלקים והם נמחקים ע״י ג׳ הוויות (ל״ק מו).

Segment 9
HE:
ו ע״י המחאת כף אל כף בשעת התפלה עי״ ז יכולים לדבר כראוי השבחים שאנו מכנים אותו ית׳ גם עי״ז נכלל התפלה בתוך תורה שבכתב ותורה שבע״פ (קל״ק ריב).

מחלוקת

א המחלוקת שיש בין הצדיקים השלימים אין זה אלא כדי שיגרשו סטרין אוחרנין דלא יתקריבו למשכנא דקדושה (ל״ק ה־ד).

ב עיקר החכמה כששותקין ואין משגיחץ על מחלוקת ומימות ושומעין חרפתן ואין משיבין מחמת שאוחזין עצמן בבחי׳ שמנת עבית ועושין זאת בשביל תשובה על עוונותם ועי״ ז זוכין לכבוד אלקים (ל״ק ו־ו).

ג צריכין לדון את כ״ א לכף זכות אפילו החולקים עליו וממין אותו שאינו חייב כ״ כ כי נדמה לו שראוי לבזותו וע״י ששותקין זוכין לבחי׳ כתר כי כ״א מישראל הוא בחי׳ כתר להשי״ת וצריך להכניס בו כל האבנים טובות דהיינו כל דבר טוב שנמצא בישראל ולדונו לכף זכות (ל״ק ו־ז).

ר יש בעלי לה״ר ומחלוקת ועושין מריבה בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו וזה בגשמיות וכן ברוחניות הקליפות משתדלים לפתות האדם ולעשות מחלוקת בין גופו ונפשו וע״י שזוכה לקרב רחוקים לעבודת השי״ת שעי״ז מאיר כבודו נתבטלין בעלי לה״ר ונתרבה שלום בעולם (קל״ק יד־כ).

ה עיקר המחלוקת שבעולם נעשה ע״י הסתלקות ביאורי התורה כי הביאור הוא תירוץ על קושיות ומריבות (ל׳׳ק כ־א).

ו ע״י שאין שומעין למוכיחי הדור נתקלקל שלום

העולם ונעשה גירושין ומחלוקת בעולם (ל״ק כב־א) (ראה חותם ב׳).

ז א״ א להנצל מכל המונעים והחולקים והמתנגדים להתקרב אל האמת כ״א ע״י עזות דקדושה (ל״ק כב־ד).

Segment 10
HE:
ח מי שהוא בעל מחלוקת נופל לתאוות ממון וימיו כלים ברדיפת מותרות (ל״ק כג־ה).

ט חולי הנפש היא בחי׳ מחלוקת בין הנשמה והגוף וצריכים לקבל רפואות ע״י מרירות אבל החפץ באמת צריך להאמין שכל המרירות והיסורין הוא בחסד גדול כי לפי עוונותיו מגיע לו מרירות הרבה יותר אבל השי״ת אינו שולח מרירות שאי אפשר לסובלם (קל״ק כז־ז).

י כשאין שלום מכש״כ כשיש מחלוקת ח׳׳ו אזי אין מתוועדין יחד זע״ז ואין מדבר אחד עם חבירו מהתכלית ואפילו כשנתוועדץ יחד אין נכנסין דבריו בלב חבית כי מחלוקת ונצחון אינו סובל האמת (קל״ק כז־ו).

יא עיקר התרחקות מהשי״ת של רוב בני אדם היא ע״י המחלוקת שנתרבה עכשיו (קל״ק כז־א).

יב כשאדם מרגיש רעבון שמתגבר עליו תאוות אכילה ידע שיש לו שונאים בכן צריך לשבר הבהמיות שלו המתאוה לאכול ועי״ז ינצל משונאים (ל״ק לט).

יג ע״י תאות אכילה בא מחלוקת שמחרפין ומבזין אותו וכשמשברין תאות אכילה זוכה לשלום ואז יש גם למעלה שלום במרומיו ואזי נתרבה שובע גדול בעולם (ל״ק לט).

יד כל המחלוקת נמשכים מבחי׳ קרח (ראה תיקון ל׳ ע״א וירא) (ל״ק מד־מו).

טו א״י הוא סגולה לבנים ומצלת מריב ומחלוקת (ראה א״י יח) (ל״ק מח).

טז סוכה מצלת מריב ומחלוקת (ראה סוכה ג) (ל״ק מח).

יז תפלה בכח מצלת מריב ומחלוקת (ראה תפלה יח) (ל״ק מח).

Segment 11
HE:
יח ע״י דיבורים שאינם קדושים מתגבר ריב ומחלוקת (ראה דיבור כ) (ל״ק מח).

יט ודע שעזי פנים שיש בדור הן הן הכלבים והן עומדים וחולקים על תפלת איש הישראלי שעדיין לא תיקן בריתו כשלימות מזה תבין כמה גדול עוונם של החולקים על תפלת איש הישראלי כי הם נקראים כלבים ממש אע״פ שזה האיש לא זכה לתיקון הברית ומחמת זה בא עליו מחלוקת כי בוודאי הוא צריך לייגע עצמו בכל כהו להתפלל

אע״פ שהוא כמו שהוא אבל החולקים הם בחי׳ כלבים ממש וגדול עוונם מנשוא (קל״ק נ־ו) (ר׳ תפלה סג).

כ לפעמים נדמה לו לאדם שחבירו נוטה מן האמת או שעושה כנגדו שלא כהוגן וכו׳ ומחמת זה יש בלבו עליו ויוכל להתעורר עי״ז מחלוקת ונדמה לו שחולק על חבירו לש״ש ובאמת הכל בא מכח המדמה שנדמה לו על חבירו דברי שקרים ובדויים (קל״ק נד־ט) (ר׳ לה״ר א) (ר׳ מדמה ד).

כא השלום תלוי בדעת ומחלוקת הוא היפך הדעת (ל״ק נדח) (ר׳ שלום יג).

כב ולבא למחלוקת לשם שמים צריך לזכך ולטהר את השמים והיא ע״י אנחה באמת כי יש בלב רוח הדופק וע״י עצבות רוח אין הרוח דופק כסידורו ואזי נעשים האיברים כבידים ועיקר מזיק העצבות להידים וע״י אנחה מבריא הרוח הדופק וניצול מעצבות רוח כי הידים הם בחי׳ שמים (ל״ ק נו־ט) (ר׳ איכה ג׳ נשא).

כג עיקר המחלוקת שבא על האדם הוא מחמת פגם אמונת חכמים (ר, אמונת חכמים יד) (ל״ק סא־ה).

כד ע״י המחלוקת יוכל להתבונן איך פגם באמונת חכמים כי הוא מתבונן בהמחלוקת מפני מה הם חולקים באלו הדיבורים ולא באופן אחר ולפי התשובה כן הוא חוזר ושב אל אמונת חכמים (ל״ק סא־ה).

כה יש צדיקי הדור שאמונתם שלימה בודאי ואעפ״כ יש עליהם מחלוקת זה מחמת פגם אמונת חכמים של העולם וע״י המחלוקת שיש עליו עי״ז מתקן האמונת חכמים אצל ההמון עם (ל״ק סא־ה) (ר׳ ישעי׳ נ״ג והוא).

כו ויש שיש עליהם מחלוקת מחמת שאין להם אמונה בעצמן ואינם מאמינים שיש להשי״ח שעשועים גדולים מהחידושי תורה שלהם ועי״ ז מתרשלין' בהחידושין שלהם ע״כ בא עליהם מחלוקת ועי״ז הם שבים בתשובה וחוזרין ונחשבים אצלם החידושין שלהם ונעשה מזה ספר (ל״ ק סא־ה) (ר׳ ספרים ג).

Segment 12
HE:
כז ואפילו אלו הקושיות שיש עליהם תשובה לפעמים נסתמו שבילי השכל ואינו יודע להשיב על אפיקורסות שבלבו וזה בחי׳ שיש מחלוקת בלבו בין שני יצרין כי הידיעה היא מהיצ״ט שבלב והסתרת הידיעה היא מהיצה״ר שבלב והתיקון לזה הוא לימוד הפוסקים כי שורש המחלוקת הזאת היא ממחלוקת שבקדושה דהיינו התנאים ואמוראים וע״י

לימוד הפוסקים נתקשר אל השלום שבקדושה ואז נתבטל מחלוקת היצה״ר שבלבו (קל״ ק סב־ד) (ר׳ לימוד הפוסקים ג).

כז־א אהבה תלויה בדעת ושכל וכשמוח נתעכר ונתבלבל ע״י תאוות ממון כן התגברות השונאים (ל״ק סט) (מ״ב דעת) (ר׳ ממון מ).

כח כי יש מדת נצחון ומחלוקת ומלחמה ומדה זאת באה מדמים שעדיין לא עבד בהם את השי״ת וצריך כ״א לבטל המחלוקת ולרדוף אחר השלום וזה זוכין ע״ י שידבר הרבה בתורה ותפלה עי״ ז יזכה לשלום (ל״ ק עה).

כט כשיש מחלוקת צריכין לעשות שלום וזה העושה שלום שמכניס אהבה בלב כ״א לגבי חבירו ומקרבם יחד ועושה שלום ביניהם זה בחי׳ העלאת מ״ נ (ל״ ק עוז).

ל עיקר הנצחון והמחלוקת הוא מבחי׳ הנצוצות הנפולין קודם שמתקנם שאז הם בחי׳ מחלוקת ואזי הם בבחי׳ דמים וע״כ צריך לעבוד השי״ ת בכל טיפי דם שנמצאים בו עד שיהי׳ נעשה מכל הדמים דיבורים של תורה ותפילה כי הדיבור הוא מהנפש שהוא בחי׳ דמים ואז מבטל כל הנצחון הנמשך מהדמים שעדיין לא עבד בהם את השי״ ת (ל״ק עה).

לא המחשבות זרות הבאים בשעת התפילה אצל הצדיק הם מהניצוצות הק׳ שנפלו בשעת שבירת כלים וע״י תפילות הצדיקים עולין מדריגה אחר מדריגה כי המחשבה זרה היא מעין המדה שהוא בה עתה אך לפעמים הצדיק רוצה להעלותה ואינו יכול הטעם הוא מחמת שנופל לו מחשבה זרה ממדריגה עליונה שלא בא למדריגה זו אך קשה למה באה קודם זמנה דע כי יש קבלה בידי כשיש מחלוקת על הצדיק נופל מחשבה זרה מעין אותה מחלוקת לצדיק אחר ומחמת שרוצה להעלותה אע״פ שאינו'מעלה אותה משבר בכח הרצון כל בעלי מחלוקת (ל״ק צו) (ר׳ תהלים ל״ז זומם).

לב כשיש מחלוקת על האדם צריך לחקור למצוא זכות בחבירו כי המחלוקת לא ימנע משני פנים או מחמת שחבירו גדול ממנו ואזי צריך להשתדל שיגיע למדריגת חבירו או להיפך שהוא גדול מחבירו וחבירו מתקנא בו על כן צריך לדונו לכף זכות ובזה הוא מעלה חבירו לכף זכות ואז הם במקום אחד ואז לא יהיה מחלוקת כי בדבר אחד אין שייך מחלוקת (ל״ ק קלו) (ר׳ פ״א א׳ הוי).

לג מי שאוחז תאוותו ממחלוקת בוודאי כאלו לא מת

וזוכה שיאמרו דבר הלכה משמו ואז הוא דר בשני עולמות (ל״ק קמה) (ר׳ מד״ ר קהלת א׳ וחצי).

Segment 13
HE:
לד המחלוקת מגביה ומרים את האדם כי האדם עץ השדה ועץ המונח א״א לו להגביה א״ע כ״א ע״י שבאין עליו מים שוטפין והמחלוקת נקרא מים (ל״ק קסא) (ר׳ תהלים פ״ ח סבוני).

לה דע שכנגד כל מיני מחלוקת הן בגשמיות הן ברוחניות שאינו יכול להתפלל או לעשות מה שצריך בעבודת השם כי הכל בכלל מחלוקת שרוצים לבטל דעתו ורצונו וכדי לבטל המחלוקת ולעשות שלום ע״ז צריך תענית (ל״ק קעט) (ר׳ זוהר אחרי ס״ט תענו).

לו כשמתקשרים יחד איזה אנשים וחולקים על איש אחד אע״פ שכל אחד לבדו נמוך ממנו עכ״ז יכולין להפילו רק שלא יהיו רשעים אם לא ׳שזה שחולקין עליו הוא גדול ,במעלה מאד אזי אדרבא הם נתבטלים לפניו וכשמפילין איזה אדם עיקר הנפילה שנופל לתאוות ניאוף ר״ל (קל״ק קפא) (ר׳ כבוד כד).

לז כשהקב״ה מסתכל בנשמה שתוכל להחזיר בנ״א בתשובה ולעשות גרים אז הוא ית׳ בעצמו כביכול מבקש ורואה שיהיה מחלוקת עליה כי אז מי שמתקרב הוא באמת לא משום שלום ונחת (ל״ק רכח) (ר׳ ב״ ר וישב פ״ד וישב).

לח כששני אנשים מחולקים ביניהם על איזה ענין וכשיבוא השלישי אף שאינו יודע כלל מענינם אזי יסכים עם אחד יותר מעם חבירו זה מחמת שזה האחד סמוך לשרשו יותר מחבירו (ל״ק רלח).

לט ע״י מחלוקת אי אפשר לדבר כי עיקר הדיבור הוא משלום וע״כ צריך כ״א קודם התפילה לקבל על עצמו מצות עשה ואהבת לרעך כמוך כדי שעי״ז שיש אהבה ושלום עי״ז יוכל לדבר בתפילה (ל״ק רלט) (ר׳ שלום כב).

מ ע״י מחלוקת עי״ז נופלין מחשבות של רשעים שהם מחשבות של כפירות על אנשים כשרים והתיקון לזה שישתוק וימסור המלחמה לה׳ (קל״ק ל״ק רנא).

מא אבל דע שע״י צדקה שלהם יש כח במחשבתם להתקיים אפילו אם ימסור המלחמה לה׳ כי יש צדקות שרשעים נותנים ודע שאיש אמת דהיינו שהכל אחד אצלו בין כשעושה המצוה לפני ה׳ בין כשעושה בפני בנ״א יש לו כח להמשיך כל הצדקות כי דרך הצדקה למשוך עצמה לאמת ומחמת שהם רחוקים מאמת הצדקה רחוקה מהם וכשזה האיש

אמת מושך לעצמו כל הצדקות אזי אין להם כח הצדקה ואין כח במחשבתם להתקיים (ל״ק רנא) (ר׳ צדקה מ).

מב כשיש מחלוקת על האדם יכולים להטות אותו מדרך השי״ת ולהפילו ממדריגתו ח״ו אם לא אדם גדול מאד שאינו מתיירא מזה (ל״ק רנח) (ר׳ תהלים קי״ ט רבים).

Segment 14
HE:
מג דע כשיש מחלוקת על האדם אין לעמוד עצמו כנגד השונאים כי זה גורם שהשונא יבא למבוקשו רק אדרבא ראוי לדון אותם לכף זכות ולעשות להם כל הטובות ועי״ז מפיר מחשבות השונא ואז תשוב מחשבתו הרעה על ראשו (ל״ק רעז).

מד וכ״ז כשהחולקים הם רשעים אבל כשחולקים עליו צדיקים בוודאי כוונתם הוא רק לטובה שמנשאין אותו עי״ז וממתיקים דינים מעליו והוא כמו אחד שחופר עצמו תחת חבירו ומשליך לו מחנה טובה (ל״ק רעז) (ר׳ דינים כג).

מה ע״י מחלוקת בא עניות ואין זוכין לרפואה אבל ע״י שלום בא רפואה ופרנסה (קל״ק רעז).

מו מחלוקת הוא בחי׳ רעמים כי הרעמים נעשים ע״י שיוצאים איריים חמים כמו אש והעננים שואבים אותם עד שאינם יכולים להחזיקם בתוכם עי״ז נבקע הענן ומזה נעשה רעמים וזה בחי׳ מחלוקת הצדיקים כי מחמת שהתורה שהיא בחי׳ אש היא עצורה בלבו מחמת שאינה מגלה אותה עי״ז בוקעת ויוצאת בחי׳ רעמים בחי׳ מחלוקת על הצדיק שמגלה תורתו לאחרים (ל״ ק רפג) (ר׳ תהלים כ״ג אך) (וגם קי״ט כרו).

מז כשחולקים על האדם נמצא שרודפין אותו והוא בורח בכל פעם להשי״ת כי השי״ת בכל מקום וכל מה שחולקין עליו ביותר מקרבין אותו ביותר להשי״ת (ל״ ת יג).

מח ע״י המחלוקת שיש בעולם עי״ז נעשין מפורסמים קודם זמנם היינו כי כשאחד נכנס בעבודת ה׳ הוא צריך לשהות ולהתמהמה עד שיתפרסם בעולם וע״י פגם המחלוקת נתפרסם קודם זמנו ועי״ז הם גורמים היזק והפסד להאיש הזה או גם להדרך לעבודת ה׳ שהיה זה רוצה לגלות בעולם ואזי גורמין מיתה לבעלי המחלוקת ולפעמים שאין הפגם גדול כ״כ אזי גורמין עניות (ל״ ת כ) (ר׳ עבודת ה׳ מה).

מט כשיש מלחמות ושפיכות דמים בעולם עי״ז בא עצירות גשמים ח״ו ונעשה יקרות (ל״ת ס) (ר׳ בראשית ד כי).

נ מי שפוגם בכבוד השי״ת דהיינו ע״י פגם הברית אינו יכול לקבל ולינק מהמוחין של א״י ואזי אין יכולין להשוות דעתן יחד וזה בחי׳ מחלוקת שיש בעולם כי מוחין של חו״ל אין יכולין להשוות עצמן יחד (ל״ ת עא).

נא אל תתפלל בבית שבנה בעל מחלוקת (ס״ה תפלה).

נב אין לתמוה על המחלוקת שיש על צדיקים אמתיים כמו שמצינו אצל חזקיהו המלך בד״ ה ב׳ אחר הדברים והאמת האלה שמספר שם מעוצם צדקת יחזקיהו המלך בא סנחרב (ש״מ עמ״ש ו).

Segment 15
HE:
נג יש מדריגות שא״א לבוא רק ע״י מחלוקת כמו עץ שגדל ע״י מים (ש״מ עמ״ש י).

נד לפעמים ע״י מחלוקת שחולקין על האדם עי״ז עושין לו טובה גדולה כי עי״ ז יוכל לגדול ולצמוח כמו כשנוטעין איזה גרעין בארץ בהכרח שתחלק הארץ קצת כדי שיהי׳ מקום להאילן להתגדל (ח״מ נס׳ לנאוו יד במכתבו לאחיו) (גם ש״מ ע״ה נז).

נה כל צדיק קודם שמגיע למדריגתו מוכרח שיהי׳ עליו מחלוקת (ר׳ צדיק רלו) (מ״ב מחלוקת) (שב״מ עמ״ש י).

בו כל העולם מלא מחלוקת וכן בבל בית ובין השכנים ואין מי שישים על לבו התכלית שבכל יום האדם מתקרב ליום המיתה וכשיבא משיח יתבטל המחלוקת ויהי׳ שלום בעולם (ש״ה עז).

נז בזה שאויבים שלי אינם רעים כי צדיקים חולקים עלי בזאת ידעתי כי חפצת בי (ש״ה פב) (ר׳ תהלים מ״ב בזאת).

נח בעיר שיש בה בר דעת אמתי אזי עפ״י רוב יש מחלוקת והבדלה דהיינו שיש אנשים שנוטים להבר דעת ודביקים בו ויש אנשים שחולקים עליו (ש״ה צד) (מ״ב מחלוקת).

נט והנה הש״י עולמות שיש להצדיק הוא בונה אותם ממחלוקת (ר׳ צדיק מתנגדיו ט) (ש״ ה צו).

ס מי שהיה בעל מחלוקת בגלגול העבר אזי כשנתגלגל נעשה איטר יד (ש״ה קנב).

סא על הצדיק האמת אין מחלוקת כי עיקר התהוות המחלוקת נעשה שבודים שקרים אבל הצדיק נקי מכל זה נמצא שעליו אינם חולקים (ש״ ה קפב) (ר׳ צדיק רצז).

סב סימן על מחלוקת שהיא בחנם כשלא נופל ממדריגתו ביראת שמים ומרומז שרים רדפוני חנם הסימן ומדברך פחד לבי (ש״ ה ריג).

Segment 16
HE:
מחלוקת שעליו ז״ל

א שמעתי בשמו שאמר לענין המחלוקת שהיו חולקים עליו כי ארז״ל כרום זולות לבני אדם אלו דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בהם ומאי ניהו תפילה ע״כ מחמת שכל עסקו תפילה והרבה לדבר עמנו להרבות בתפילה והתבודדות ע״ כ בני אדם מזלזלין בו ומבזין אותו וחולקין עליו (ל״ת צג).

ב מענין המחלוקת שעליו שדוברין עליו כזבים ענה ואמר בדרך קובלנא ואנכי אפדם היינו הפסוק הנאמר בהושע ז׳ שקובל הנביא על ישראל שרוצה לעשות להם טובות והם דוברים עליו כזבים כ״ ש ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים (ש״מ עמ״ש ה).

ג יש מדריגות והיכלות כאלו שאי אפשר לבא אליהם רק ע״י מחלוקת שחולקין עליו וארז״ל האי תיגרא דמיא לבידקא דמייא וכתיב כי האדם עץ השדה ועץ כל מה ששופכין מים סביבו ביותר הוא גדל ביותר (ש״מ עמ״ש י).

ד אני אילן נפלא עם ענפים נפלאים ולמטה אני מונח בארץ ממש (ש״מ ג״ה ה).

ה פ״א אמר הלכה כרב נחמן בדיני היינו לענין המתנגדים שחלקו עליו בוודאי הלכה כמותו כי דיני לשון מחלוקת (ש״ה ריב).

מחשבות ובלבולים

א עיקר של מחשבות זרות בא ע״י קלקול המשפט (ל״ק ב־ה).

ב מחשבות זרות שבתפלה הם עננין דמכסין על עיינין (ל״ק ב־ה).

ג צריך לפנות המוחין מחכמות חיצוניות ומחשבות זרות אז כשמתפלל בכח דבריו נשמעין אבל כשמוחו אטום בטומאה בחי׳ ונטמתם בם (ויקרא י״א) אז אין קולו נשמע לבריות (ל״ק ה־ד).

Segment 17
HE:
ד בעיקר צריכין לשמור מוחו שלא יחמיץ (היינו שלא יהא מהרהר וחוזר ומהרהר כי ההרהור הראשון אינו נקרא הרהור (ל״ה גניבה)) שלא תהרהר בהרהורים רעים בחי׳ חמץ סטרא דמותא כדאיתא מחמצת תמן מת (ל״ק ה־ד).

ה כשתשמור המוח מבחי׳ חמץ עי״ז יתפשט העקמומיות שבלב ותזכה לשמחה כ״ש ולישרי לב שמחה (ל״ק ה־ד).

ו צריך לברוח ממחשבה רעה כי במקום שחושב

השכל שם כל האדם וצריך להכריח א״ע למחשבות טובות כדי שיזכה להשיג את השי״ת ועי״ז זוכה לשלימות הדעת וניצול מכל החסרונות (קל״ק כא־כא).

ז־א כשרוצה ליכנס בעבר השם צריך לילך מדרגא לדרגא ובכל דרגא מתגברים עליו מחדש הבלבולים והמגיעות ואינם מניחים אותו ליכנס לשערי הקדושה וצריך בכל פעם לחזק עצמו ולבלי ליפול מזה עד שיתגבר עליהם (קל״ ק כה־ג).

ז במקום שנכנסין בו מחשבות זרות בתפילה שם צריך למסור נפשו ביותר (ראה תפלה מג) (קל״ק כו).

ח כשרואה אדם שבאים על מחשבתו הרהורי זנות והוא משבר תאוותו ומסיח דעתו מהם זה עיקר תשובתו ותיקונו על פגם הברית שפגם מקודם והיא בחי׳ תשובת המשקל ממש (קל״ק כז־ט).

ט כפי המדה שהאדם אוחז בה כן חולפין ועוברין עליו המחשבות שבמוח (ל״ק כט הש׳).

י כל הבלבולים והמחשבות שחושב אדם לפעמים הכל באים על דעתו בשעת התפלה דייקא (ל״ק ל־ז) (ראה תהלים ק״ו מי ימלל).

יא ובשביל זה נקראים הבלבולים תהלה מחמת שהם באין דייקא בעת התפלה והתהלה (ל״ק ל־ז).

Segment 18
HE:
יב תשובה היא לשוב הדבר לשרשו שהיא החכמה ע״כ צריך כ״ א לשמור שכלו מהרהורים רעים כי כל הפגמים באים מפגם המחשבה וכששומר מחשבתו שהיא החכמה שבמוח זה עיקר תיקונו ותשובתו (ל״ק לה־א) (ל״ע תשובה יז) (ראה תיקון כא זרקא).

יב־א כי תיקון של הרהורי זנות שבא לאדם שיאמר שמע וברוך שם כי תאוות ניאוף היא באה מעכירת דמים שפחא בישא אמא דערב רב וכשאדם מקבל עליו עול מלכות שמים באלו הפסוקים וכולל נשמתו בשנים עשר שבטי י־ה ומפריש נשמתו מנשמת ערב רב אזי הוא בחי׳ סגירת עינים להורות שנפרד מהתאווה שכוללת המדות רעות של ע׳ לשונות (ל״ק לו־ג) (ראה עבודת השם יב).

יג וכל זה כשיש לו לאדם הרהור באקראי בעלמא אז די לו באמירת שני פסוקים הנ״ל אבל אם הוא רגיל בהרהור של התאוה הכלליות אזי צריך ג״כ להוריד דמעות בשעת קבלת עומ״ש כי כשמוריד דמעות יוצאין לחוץ המותרות היינו תאוות ניאוף (ל״ק לו־ד).

־ד כי תאות ניאוף באה מעכירת דמים של טחול

ודמעות הם מותרות המרה שחורה שהיא טחול (ל״ק לו־ד) (ראה בלק כ״ה והמה).

טו כל תיקון האדם וקלקולו ח״ו הכל תלוי במחשבה שבלב כי עיקר היצרין הם המחשבות כי מחשבות טובות הם יצר טוב ומחשבות רעות הם היצה״ר (ל״ק מט־א).

טז כשאדם חושב במחשבות רעות הוא מטמטם את החלל של הבריאה ששם התגלות המדות כי הלב הוא צור עולמים כי כמו שבריאת העולמות היה בתוך חלל הפנוי כמו כן בעבודת השם צריכים לצמצם ההתלהבות אזי נשאר חלל פנוי בלב ועיקר הבריאה היה ע״י חכמה היינו ע״י ששומר החכמה שבלב ממחשבות רעות (ל״ק מט) (ראה ברכות ס״א וייצר).

יז וכשנזהר ממחשבות רעות וחושב מחשבות טובות בלבו איך לעבוד את השי״ ת בזה נעשה לבו חלל בקרבו וזוכה לעשות פעולות ומדות טובות ועי״ז נתגלה שמקבל עליו עומ״ש שלימה (קל״ק מט־ג).

יח עיקר הזכרון הוא לזכור תמיד בעלמא דאתי שלא יהיה בדעתו ח״ו שאין עולם אלא אחד וע״י מה שמדבק מחשבתו בעלמא דאתי עי״ז נעשה יחוד ה׳ אלקי שהוא בחי׳ עלמא דאתי (ל״ק נד־א) (ר׳ זכרון ד).

יט כל יום יש בו מחשבה דיבור ומעשה (ל״ק נד־ב) (ר׳ ימים ב).

Segment 19
HE:
כ צריך להעמיק מחשבתו בזה ולהגדיל בינתו ולהבין מהו הרמיזות בפרטיות שמלובש בזאת המחשבה דיבור ומעשה שהזמין לו השי״ת הן מלאכה או מו״מ וכל מה שמזמין לו השי״ ת בכל יום כדי לקרבו לעבודתו (ל״ק נד־ב).

כא אך ההגדלת השכל בזה צריך להיות במדה שלא יצא מגבול הקדושה רק לפי שכל אנושי שלו וכן לא יסתכל בזה למעלה ממדריגתו (ל״ק נד־ב) (פי׳ כי יש דרכי אמורי שאין בהם שום טעם ע״פ שכל אנושי והם רמזים דסט״א כגון פתו נפלה שיוצא חוץ מגבול הקדושה ע״כ, צריכים ליזהר שלא יסתכל בזה וכן לא יסתכל למעלה ממדריגתו כששומע דבר רע צריך להבין הרמז שפגם הוא בזה (ב׳ הנ׳ נד).

כב בכל הדברים ובכל המעשים ובכל המחשבות מלובש שם השי״ת כביכול ואפילו אם עושין ח״ו דבר עבירה שהוא שלא כרצון השי״ ת בוודאי יש שם חיות השי״ ת והתורה הוא החיות של כל דבר וע״י העבירות הוא מהפך דברי אלקים חיים ועושה

צרופים אחרים עד שנעשה מאיסור היתר וע״י עסק התורה יכולים להפוך כל ההסתרות לדעת לידע שגם שם נעלם הש״י עד שישמע קול הכרוז הגדול של התורה שמכרזת וצועקת תמיד עד שישוב אל ה׳ מכל מקום שהוא (ל״ק נו־ג)(ר׳ דברים ל״א ואנכי). כג כי עיקר המתקת הדינין אינו אלא ע״י קדושת

וסהרת המחשבות כי כל המתקות של כל הצמצומים והדינים הוא ע״י השכל שהשכל הוא שורש הדינים ושם נמחקים הדינים וכל דין וצמצום צריך שיהיה נמחק בשכל השייך לו ששם שרשו אך יש חכמה עלאה שכל החכמות כלולים שם על כן שם נמתקים כל הדינים (ל״ק סא־ו)(ר׳ ל״ק ריא - מובא בפלח סא־ח).

כד כל המחשבות שיש לאדם כולם באים בתוך הדיבור בשעת המחשבה אף שאין. האדם מרגיש זאת אעפ׳׳כ הוא בדקות גדול כי כל הדברים צריכין לבוא בבחי׳ מחשבה דיבור ומעשה נמצא שעל ידי הדיבור נגמר המעשה ויוצא מכח אל הפועל (ל״ק סו־ד).

כה המחשבה יש לה תוקף גדול וע״כ יוכל להיות שיהיה להאדם ממון גזילה אף שלא גזל כלום בידים וזה האיסור של הלאו לא תחמוד כי החמדה בעצמה היא איסור חמור מאד ר״ל כי יש כח בהחמרה לגזול ממנו ממונו ונפש בניו ובנותיו'(ל״ק סט).

כה־א ודע שע״י שגוזל את חבירו הוא בא להרהורים (ר׳ גזילה ה) (ל״ק סט).

כו יש בני אדם שיש להם הרהורי ע״ז ויש שבשעה שעומד להתפלל בא לנגדו דמות ע״ז ואף שיודע בעצמו שאין בה ממש אעפ״כ מתגבר ועומד לפניו זה הדמות כן יש בני אדם שיש להם הרהורי ניאוף ח״ ו ומבלבלים אותם מאד בשעת התפלה ויש להם יסורים גדולים מהם וזורקים ראשם הנה והנה אבל דע כל מה שמתגברים ביותר להעבירם מדעתם אזי אלו הבלבולים מתגברים יותר ע״כ עיקר העצה לבלי להשגיח עליהם כלל רק יעשה את שלו במה שהוא עוסק ובזה יסתלקו ממילא אך זה הוא עצה רק לפי שעה והעיקר שצריך לקדש גופו וילך אצל צדיקי אמת ויורו לו דרכי האמת אז יסתלקו מעליו בתכלית (קל״ק עב־ו).

כז ע״י שהאדם וותרן בממונו עי״ו נתבטלין כל המחשבות זרות (ר׳ ממון מב) (ל״ק פד).

Segment 20
HE:
כח הענץ הוא כך דקשה מאץ יבוא מחשבה זרה להצדיק שרוצה להתפלל בדביקות העדן הוא כי מעת השבירה נפלו הניצוצות מכל העולמות וע״י

תפילות הצדיקים עולין מדריגה אחר מדריגה וכשהצדיק עומד להתפלל נופל לו מחשבה זרה מעין אותה המרה שהוא בה עתה וצריך לידע במה להעלותה אך לפעמים אינו יכול להעלותה הטעם כי נופל לו מחשבה זרה ממדריגה עליונה ממה שהוא בה עתה אך קשה למה באה קודם ומנה דע כי יש קבלה בידי כשיש מחלוקת על איזה צדיק נופל מחשבה זרה מעין אותה מחלוקת לצדיק אחר ומחמת שרוצה להעלותה אעפ״י שאינו מעלה אותה משבר בכח הרצון כל בעלי המחלוקת (ל״ק צו)(ר׳ מחלוקת לא).

כט דע שהמחשבה יש לה תוקף גדול ואם יחזק מחשבתו על איזה דבר שבעולם יוכל לפעול שיהי׳ כך רק שהמחשבה תהיה בביטול כל ההרגשות והמחשבה תקיפה כ״כ עד שאפשר למסור נפשו במחשבתו ממש היינו שיקבל במחשבתו שהוא מרוצה למסור נפשו על קידוש השם עד שירגיש צער המיתה ממש אך יכולין עי״ז למות ממש ע״כ בעת שירגיש שקרוב שתצא נפשו צריך למנוע עצמו לבלי לישאר שם שלא ימות בלא עתו ח״ו (ל״ק קצג) (ר׳ ברכות ס״א וזה).

ל כשמתגברים על האדם מחשבות רעות והרהורים והוא מתחזק עליהם ומנצח אותם יש להקב״ה תענוג גדול מזה והוא יקר מאד בעיני השי״ת כי מניחים בכוונה מלמעלה שינצחו זה עם זה (ל״ק רלג).

ל־א הכלל שא״א בשום אופן בעולם שיהיו שני מחשבות ביחד בפעם אחד ע״ כ בקל יכולין לגרש מחשבות רעות רק בשב ואל תעשה דהיינו שלא לחשוב אותה מחשבה רק לחשוב בתורה או עבודה או אפילו מו״מ ולבלי להסתכל לאחוריו כלל ועי״ז ממילא יסתלקו (ל״ק רלג) (ר׳ הקב״ה ה).

לא המחשבה גבוה מאד ומי שרוצה לחשוב מחשבות קדושות לעלות לעולם המחשבה אז הוא צריך לשתוק לגמרי כי אפילו אם ידבר אז דיבור הגון הוא מפסיד את המחשבה אך אפילו אם ישתוק עדיין יש בלבולים הרבה וע״ז צריכץ טהרח המחשבה (ל״ ק רלד). י

לב דע שסיפורי מעשיות מצדיקים היינו ממה שאירע להם הוא דבר גדול מאד ועי״ז נטהר מחשבתו אבל אי אפשר לספר מעשיות מצדיקים כ״א מי שיכול להבדיל בץ האור וחושך היינו בין רע לטוב כמו הש״י כביכול כי כנגד כל מעשה של צדיק יש כנגדו מעשיות של רשעים ומי שיכול להבדיל בין אור וחושך זה יודע ההפרש כי זה מסטרא דקדושה היינו

שעשה נסים ע״י תפלה אבל מעשיות של רשעים הם ע״י כישוף או ד״א מסט״א (ל״ק רלד) (ר׳ סיפורי מעשיות ה).

לג דע שיש בחי׳ אריך אנפץ בקליפה ומי שפוגע באשה מבחי׳ זו קשה לו להנצל מהרהור ואף אם יעצים עיניו אעם״כ בכל צד שיפנה תזדמן לו וצדקה מצלת מהם (ל״ ק רמב) (ר׳ צדקה לח).

לד עיקר תיקון המוח הוא כפי שבירת תאוות ניאוף היינו כשמתגברין על האדם הרהורים והיו יכולים לבא עי״ ו למקרה לילה ח ״ו שהוא בחי׳ החתים בשרו והם מתגברים לשבר ההרהורים ולהמשיך על עצמם מחשבות קדושות עי״ז מעלים מהחתים בשרו לבחי׳ תפילין שהם חותם דקדושה שהוא התנוצצות המוחץ (קל״ח ה־ז).