Hilchasa Kinachamani · General Index (cont.) (78)
הלכתא כנחמני · מפתח כללי — המשך · (78)
Source: https://ajew.org/reader/hilchasa-kinachamani/1/78

Segment 1
HE:
יז צריך לידע ולהכיר המפורסמים כי יש כמה מפורסמים שהם בשקר והם רק ע״י עזות ולהכיר את המפורסמים איזהו ע״י עזות הוא ע״י בנין ירושלים בחי׳ יראה שלם שלימות היראה התלויה בלב יל״ח א־ג־ד).

יח קול קישקוש המטבעות בעת שנותנין צדקה זה ג״כ עזות דקדושה (ח״מ שה׳׳ל יז).

ע׳ לשון

א והרע הכולל שכל הרעות של ע׳ לשון כלולים בו היא תבערת המדורה של תאות ניאוף נופל ונתבטל ע״י לה״ק בחי׳ לשון נופל על לשון (ל״ק יט־ג) (עיין בראשית ב׳ לזאת).׳

ב צריכין לברר הטוב שבתרגום שהוא בחי׳ נוגה שיהיה נכלל בלה״ק ושאר לשונות העכו״ם שהם

בחי׳ רע גמור צריכים להפילם ולבטלם לגמרי (ל״ק יט־ה).

ע׳ פנים

א כי יש ע׳ אנפין נהיריץ בחי׳ סם חיים ויש ע׳ אנפין חשוכין בחי׳ סם מות ומן אנפין חשוכין יש לעכו״ם יניקה וכל עכו״ם יש להם כל חמדות רעות רק כל אומה כרוכה אל מדה אחת יותר מכל המדות וכל מי שיש בו מדות רעות הוא נכנע תחת אותם העכו״ם וע״כ כשזוכה לעיין בתורה עד שמשיג חכמות התורה שאזי הוא בבחי׳ אנפין נהירין אז נכנעין המרות והתאוות של העכו״ם (ל״ק קא) (ר׳ אבות ג׳ כל הפורק).

ב בכל אדם יש בחי׳ אנפין נהירין שזה בחי׳ ידיעת התורה שזה בחי׳ קדושת ישראל הרחוקים בשרשם מכל המדות והתאוות ויש בו אחיזת הע׳ עכו״ם שהם בחי׳ אנפין חשוכין שהם בחי׳ התאוות ומדות רעות וכשאדם עובר עבירה ח״ו אז העבירה נחקק על עצמותיו וא״א לו לצאת מזה כ״א ע״י התורה שהיא בחי׳ אנפין נהירין שהיא ההיפך מכל התאוות שהם בחי׳ אנפין חשוכין שמשם נמשכין כל העבירות ח״ו (ל״ק קא) (ר׳ יחזקאל ל״ב ותהי).

ע׳ קליו

Segment 2
HE:
א כמו שהיולדת צריכה לצעוק ע׳ קלין קודם הלידה כן כשהמוחין בהעלם בחי׳ עיבור צריכין לצעוק בתפילה ובתורה ועי״ ז מולידין המוחין מהעלם אל הגילוי (ל״ק כא־ז).

ב הע׳ קלין הם בחי׳ שבעה קולות שאמר דוד על הימים וכ״א כלול מעשר והצעקה שהאדם צועק הוא במקום צעקת השכינה (ל״ק כא־ז).

ג כמו היולדת שקודם הלידה היא צועקת ע׳ קלין שבלא זה א״א לה לילד כן כל נפש מישראל קודם שיש לה התגלות בתורה ועבודה אזי התורה נעלם ממנו בבחי׳ עיבור בחי׳ הסתרה היינו בגלות המדות רעות של ע׳ לשון אזי היא ראמת ע׳ קלין כי מי שרוצה לאכול הפרי צריך לשבר מקודם הקליפה ולבא להתגלות הע׳ פנים של תורה (ל״ק לו־א).

עין רעה

א צריך לשמור עצמו שלא יפול לבחי׳ רע עין שהיא מיתת הלב ויש כמה בחי׳ ברע עין יש שעינו צרה בהתנשאות ובגדולתו של חבירו וכן כיוצא בזה וכן צריכין להתפלל הרבה להשי״ת שינצל מרע עין של

חבירו שלא יזיק לו ומי שאינו מרגיש בעצמו כח שיוכל להנצל מרע עין צריך לברוח ממנו (ל״ק נד־ד).

ב ע״י רע עין בא שכחה ואינו זוכר את תכליתו שהיא לאדבקא מחשבתי׳ בעלמא דאתי תמיד ומת לבו בקרבו ואינו משים לב לזכור כל זה (ל״ק נד־ד).

ג ע״י רע עין לא יזכה להניע בן זכר (ל״ק נד־ד).

ד כי הרשעים ממשיכין בחי׳ רע עין על שונאיהם וכו׳ (ל״ק נה־ג) (ר׳ רשעים י״ב).

ה ע״י עין רע נכפל הנשימה כנראה בחוש כשיש לאדם עין הרע אזי מגהק לקבל נשימה כפולה וכשהנשימה כפולה גם ההלל צריך לכפול ולהודות לה׳ שהציל אותו מעין רע והוא רואה בהכרת רשעים (ל״ק נה־ט).

Segment 3
HE:
עינים

א ע״י שיעצים עיניו מראות ברע וכו׳ מעורר השפע אלקי (ראה בהעלותך וכו׳ שבעת הנרות) (ל״ק כא־ב).

ב השקר מזיק לעינים בגש׳ ורוח׳ כי כשהעינים כהות הם משקרין כי העינים כהות מן הדמעות והדמעות הם ממותרי המרה שחורה והמרה שחורה שואבת מעבירת דמים ועכירת דמים בא משקר כי א״א לדבר שקר עד שיעכר דמיו ואמת א״א לדבר כ״א כשמזכך מקודם הדמים (ל״ ק נא).

ג צריך לשמור את העין מכח המדמה ואפילו מי שהוא טוב עין יכול לטעות ע״י שרואה מרחוק ונדמה לו להיפך מן האמת והכח המדמה בא ע״י לשון הרע כי כח המדמה הוא כח הבהמיות כי גם בהמה יש לה כח המדמה והמוציא דבה נופל לבהמיות וע״כ נתגבר עליו כח המדמה (ל״ק נד־ה) (ר׳ משלי י׳ מוציא רבה).

ר מי שהוא טוב עין זוכה לאמת ועי״ ז זוכה לדביקות אמתי בהשי״ת (קל״ ק נד־יז).

ה כשרוצים להסתכל על התכלית הטוב האמתי והנצחי צריך לסתום עיניו מחיזו דהאי עלמא לגמרי ולסוגרם בחזקה אף גם לדוחקם באצבע לבלי להסתכל כלל על תאוות עוה״ז והבליו ואז יוכל לראות ולהשיג אור התכלית הזה שכולו טוב ואז לא יהיה לו יסורים וצער משום דבר שבעולם (ל״ק סה־ ג).

ו יש אנשים כשרים קצת ומחמת שנוגע יראת ה׳ בלבו משפיל עיניו קצת ואינו מסתכל בנשים

ואעפ״כ הוא גונב את העין כלאחר יד ומסתכל מן הצד (ל״ק קכח) (ר׳ יומא ס״ט לענין).

ז מי שיש לו עינים לראות יכול להכיר בפנים של התלמיד מי הוא רבו ובלבד כשראה את רבו פעם אחת (ל״ק רל) (ר׳ קהלת ח׳ חכמת).

ח עינים הם דברים עליונים וגבוהים מאד והם רואים תמיד דברים גדולים ונוראים ואם היה האדם זוכה לעינים כשרים היה יודע דברים גדולים רק ממה שעיניו רואות אך שאינו יודע מה רואה כמו למשל כשמעבירין דבר לפני עיני אדם בהעברה ובמהירות גדול ואזי אין האדם יודע מה ראה וכן האדם רואה מראות וחזיונות אך הוא בהעברה בעלמא ובמהירות גדול (ל״ק רנד).

Segment 4
HE:
ט הצדיק האמת הוא הפאר והחן והיופי של כל העולם כולו וכל מי שנכלל בו דהיינו שמתקרב אליו ונכלל בשמו עי״ז נפתחין עיניו ומתחיל להסתכל על עצמו על כל המדות איך הוא אוחז בהם ולשוב בתשובה על כל המדות שפגם בהם וזוכה להסתכל בגדולת הבורא ית׳ ולהסתכל בתיקון העולם (קל״ת סז) (ר׳ ד׳ יסודות ב־ג) (ר׳ שלח מעיני).

י מי שאין מסתכל על בשים זוכה שזרעו יחברו פירושים על התורה (ס״ה ספר).

יא אין העין יכול לראות אלא מה שנותנים לו רשות לראות אפילו שיהיה הדבר לפניו אינו יכול לראות עד שנותנים לו רשות מן השמים לראות (ס״ ה ראיה).

יב עיני ה׳ אל צדיקים היינו הצדיקים יש להם עיני ה׳ ע״כ הם יודעים כל מה שעבר האדם (ש״ה רנז).

עישון

א אע״פ שהוא ידע סוד העישון אעפ״כ הזהיר אותנו לא לעשן ואמר שהיא שטות גדול וכן הזהיר להתרחק מלהריח טאביק (ש״מ ג״ה לג).

ב ראוי לאיש כשר לבלי להרגיל עצמו לעשן ולהריח טאביק כי הם ביטול תורה ותפילה והוא דבר שאין נצרך כלל (ש״מ ע״ה כז).

עכו״ם

א עיקר גדולתו של הקב״ה שגם העכו״ם ידעו שיש אלקים שליט ומושל (ל״ ק י־ב).

ב ולעכו״ם א״א לידע גדולתו של הקב״ה כ״א כשמעלין התפילה לבחי׳ בית (עיין פסחים פ״ח אברהם קראו הר) (ל״ק י־ג).

Segment 5
HE:
ג ענין וה להעלות התפילה לבחי׳ בית שגם העכו״ם

ידעו ממנו ית׳ א״א להעשות כ״א ע״י צדיקי הדור (ל״ק י־ג).

ד העכו״ם מחמת שהם רחוקים מהתורה הם רחוקים מהשגחתו והשגחתו על העכו״ם רק בחצי ראות בחי׳ רצוא (ל״ק יג־ד) (עיין יחזקאל א׳ והחיות).

ה עכשיו הכבוד בגלות כי עיקר הכבוד אצל העכו״ם (ל״ק יד־ב) (ר׳ ישראל א) (עיין ישעי׳ ב׳ אז).

ו כי באמת איך אפשר לעכו״ ם לבוא לאמונת ישראל (עיין גרים ה׳) (ל״ק ידה).

ז לעתיד הכל ידעו את ה׳ אפילו עכו״ם (ראה תהלים קכ״ו אז יאמרו) (ל״ק כא־י).

ח אצל העכו״ם לעתיד יהיה השגה גדולה כשיבואו על סתם יהדות פשוט של איש הישראלי שיש לו בזה העולם שידעו מקדושת המצות אבל אנחנו עם קדוש אין ערך להשגתינו מכ״ש השגה של הצדיק (ל״ק כא־י) ועיין תהלים קכ״ו אז יאמרו).

ט בשביל זה העכו״ם תאיבין לממון ישראל אע״פ שיש להעכו״ם כסף וזהב תאיבין לדינר יהודי זה מחמת שהכסף שיש תחת ידם אין הגוונין מאירין כי עיקר הפאר והחן לא נתגלה אלא אצל ישראל והכל תאיבין להסתכל על הפאר והחן (ל״ק כה־ד).

י דע כי תיכף כשהעכום מקבל ממון מישראל תיכף ומיד נתעלם החן והפאר בתוך הממון ובשביל זה העכו״ם בכל פעם תובע ממון אחר מישראל כי נתעלם החן (ל׳׳ק כה־ד) (ראה אבות ב, שאין מקרבין).

к1 ואפילו זה המעות שלוקחין העכום מאתנו נחשב לצדקה (ל״ק כה־ד).

Segment 6
HE:
יב ע״י הזדכככות חכמתו בי״ג מדות שהתורה נדרשת בהן עי״ז נזדכך קול רנתו ואז ע״י השמעת קולו לבד הקב״ה רואה מי שמצר לו איזה עכום מיצר לנו (ל״ק כדה) (ראה תהלים ק״ו וירא בצר).

יג כשיש ח״ו איזה גוירה וצרה לישראל מאיזה עכום אזי טוב לנגן הניגון של אותו עכום כי ע״י הרינה והניגון יכולין לעורר רחמיו ית׳ שיראה בצרותינו שיש לנו מאותה אומה ויושיענו מהם (קל״ק כדה).

יד כי אף שישראל עיקר העכו״ם מכסין עליהם כאילו כל העולם שלהם ומכסין העולם בדרך הטבע כי באמת הקב״ה מנהיג העולם אך לעתיד לבא יעביר אותם (ל״ק לא) (בהש׳).

טו וצריך לדעת שמלא כל הארץ כבודו ואפילו. מי שעוסק במו״מ עם עכו״ם לא יכול לומר א״א לעבוד השי״ת מחמת גשמיות שנופל עליו כי בכל דברים הגשמיים ובכל לשמוח העכו״ם יכול למצוא

בהם אלקות רק ששם רבו הלבושים (ל״ק לג־ב).

טז עיקר שלימות וקישוטי אמונה היינו לקרב דווקא המרוחקים אפילו עכו״ם יקרבו לאמונות ישראל ולעבדו שכם אחד (ל״ק סב־ג).

יז יש עי אנפיץ נהיריץ ויש ע׳ אנפין חשוכין ומן אנפין חשוכין יש לעכו״ם יניקה וכל עכו״ם יש להם כל המדות רעות רק כל אומה כרוכה אל מדה אחת יותר מכל המדות וכל מי יש בו מדות רעות הוא נכנע תחת אותם העכו״ם שהם כרוכין לאותן המדות רעות וע״כ כשזוכה לעיין בתורה עד שמשיג חכמות התורה שאזי הוא בבחי׳ אנפין נהירין אז נכנעים המדות של העכו״ם (ל״ק קא) (ר׳ ספרי ברכה הופיע).

יח מי שהוא מעורב בין העכו״ם דהיינו שיש לו עסקים ומו״מ עמהם צריך לשמור עצמו מאד שלא יזיק לו שלא יפול ממדריגת יהדותו וצריך לבקש הרבה מהשי״ת שלא ילמוד ממעשיהם ודרכיהם ול״ק רמד) (ר׳ ממון נ).

עליה וירידה

א כשרוצים לעלות מדרגא לדרגא צריך שתהיה לו ירידה קודם העליה כי הירידה היא תכלית העליה ומזה יכול כל אדם להבין כמה צריך להתחזק בעבודת השם ולא יפול בדעתו מכל הנפילות שבעולם ואז יזכה לבסוף שיתהפכו כל הירידות לעליות (קל״ק כב־יג).

Segment 7
HE:
ב כשאדם נופל ממדריגתו ולפעמים נפילתו וירידתו גדולה מאד ר״ל כי יש שנופל למקומות מגונים מאד ואע״פ שבמקומות אלו א״א למצוא שם את השי״ת ושואל ומבקש איה מקום כבודו איה קדושתו ועי״ז בעצמו שהוא מצטער ומחפש אחר כבודו ית׳ עי״ז בעצמו הוא עולה בתכלית עליה וזה עיקר התשובה שיחפש ויבקש תמיד איה מקום כבודו שעי״ז הירידה נתהפך לעליה גדולה (ל״ת יב) (ר׳ התחזקות טז).

ענוה ושפלות

א שלימות העניוות הוא כמו שמצינו אצל משה רבינו שראה בתורה ויאמר ה׳ אל משה ולא הי׳ לו מזה שום גדלות כמו שכתוב והאיש משה עניו מאד וכתיב ועובר על פשע לשארית למי שמשים עצמו כשיריים וע״ז טען משה אם תשא חטאתם בזה אתה מראה שאני עניו ואם איז אם לא תשא חטאתם בזה

אתה מראה שאין לי עניוות בקשתי מחני נא שלא אכשל בגדלות (ל״ק ד־ז).

ב ע״י עניוות זוכה למלכות כ״ש אצל משה ויהי בישורון מלך וכתיב וענוים ירשו ארץ ארץ בחי׳ מלכות בחי׳ וארץ מתקוממה לו (ל״ק ד־ז).

ג כשרוצים להכלל באין סוף צריך לבטל הישות שלו (ל״ק ד־ט).

ד ע״י ענוה וקטנות שהוא נבזה בעיניו נמאס עי״ז יוכל לדבר דיבורים המאירים לתשובה ויוכל לבוא לתבונת התורה לעומקה (ל״ק יא־ב).

ה יש ענוה שהיא תכלית הגדלות כי מחמת שיודעין ביזוי הגדלות ע״כ הם ענוים להתכבד ע׳־י ענוה וזה בחי׳ ע״ז שע״י עון זה עדיין לא חזרנו לארצנו (ל״ק יא־ז).

ו אין אדם זוכה לתורה אלא ע״י שפלות בד׳ בחי׳ (עיין בשלח ט״ז שבו איש) (ל״ק יד־ה).

ז ע״י ענוה זוכין לכבוד (עיין משלי ט״ו ולפני כבוד) (ל״ק יד־יג).

Segment 8
HE:
ח ע״י חורה שבנגלה זוכה לתפלה במסירת נפש כי שניהם בחי׳ שפלות (ל״ק טו־ד) ועיין ברכות ס״ד סיני).

ט ע״י הפרת הכעס ברחמנות נעשה מזה עטרה לענוים הבורחים מכבוד ואזי מקבלים הכבוד ושררה בעל כרחם (ל״ק יח־ב).

י ע״י שהאדם שפל וסבלן ועניו ולא יחרה אפו על בזיונו עי״ז מקדש החוטם וע״י שהוא נאמן רוח שכשמגלין לו סוד נזהר לשומרו עי״ז ממשיך שפע הדעת (קל״ק כא־יב).

יא ענין זה לזכות לבחי׳ נעשה ונשמע הגבוה ביותר שהיא בחי׳ כלליות בא״ס בתחלת הבריאה א״א כ״א ע״י ענוה באמת שהיא בחי׳ אין ועי״ז נכלל בא״ס (ל״ק כב־י).

יב ע״י שפלות שמשים עצמו כעפר עי״ז יש לו כח המושך להמשיך השי״ח אצלו (ל״ק ע) ור׳ ישעיה נ״ז אשכון).

יג מי שהוא צדיק באמת ויודע שפלותו ויכיר חשיבות ישראל עד שמוסר נפשו וחיותו בעד ישראל יש בו התגלות משיח ואע״פ שאין בו התגלות משיח יש בו מדה של משיח שהוא בחי׳ משה (ל״ק־עט) (ר׳ ז׳ בראשית כ״ה משיח).

יד ע״י קדושת שבת זוכה לענוה באמת דהיינו לראות שפלותו ולהכיר חשיבות ישראל ולמסור נפשו בעדם כמו משה רבינו ע״ה (ל״ק עט).

טו עיקר הענוה שיחזיק האדם א״ע למטה ממדריגתו

שפל ממה שהוא ועב״ פ לא יצא ממקומו להחזיק א״ע למעלה ממדריגתו (ל״ק עט) (ר׳ שמוח ט״ז ראו).

טז ע״י ענוה ושפלות עי״ז אין שום אדם יכול להוציאו ולדחותו ממקומו דהיינו לקפח פרנסתו ח״ו (קל״ק עט־י).

Segment 9
HE:
יז כשם מי שהוא עזות פנים אין לו חלק בתורה כמו כן מי שאין בו שום עזות דקדושה אין לו ג״כ חלק בתורה י ומדת הענוה הוא ענין אחר לגמרי ועיקר מדת הענוה. כשיהיה במדריגה שיוכל לכתוב על עצמו כמו משרע״ה והאיש משה עניו מאד זהו מדריגת ענוה בתכלית (ל״ק קמז) (ר׳ סוטה מ״ט אמר ר׳ יוסף).

יח ע״י ענוה שהוא אין ממש עי״ז יזכה לתורה וגדולה במקום אחד אבל בלא זה קשה שיהיו שניהם יחד (קל״ק קסב) (ר׳ ב״ב כ״ה הרוצה).

יט כשיש לאדם גדלות סימן שיבא לו צרה ר״ל וכן להיפוך כשהוא עניו ושפל יבא לכבוד גדול (קל״ ק קסח) (ר׳ משלי ט״ז לפני).

כ אין זה מעלת הענוה להראות ע״ע בכפיפת ראש בדרך שטות כאלו הוא עניו כי זהו ענוה פסולה ועיקר שלימות הענוה כשהיא בחכמה וע״י לה״ר שהעולם מדברים נעשה פירוד בין ענוה לחכמה ואז א״א לצדיקים להיות ענוים אם לא מי שגדול מאד במדת הענווה עד שפגם לה״ ר אינו מזיק לענוה שלו (קל״ק קצז) (ר׳ לה״ר ה).

כא כשאדם מקטין א״ע בענוה ושפלות אז השי״ת ג״כ מראה עצמו אליו כביכול בבחי׳ ענוה ושפלות בבחי׳ אשכון את דכא אבל כשאדם מתגאה אז השי״ת ג״כ מראה גאוותו וגדולתו אשר מי יוכל לסבול כבודו ית׳ כי הנה השמים וכר לא יכלכלוך (ל״ק ריט) (ר׳ ירמיה כ״ג אם).

כב כל הפרנסה של ישראל צריכין לקבל ע״י המלך ועיקר המלכות הוא ע״י ענוה וכל מה שיש להמלך ענוה ביותר מתפשט מלכותו ביותר (ל״ת טז) (ר׳ משלי ט״ ו ולפני).

כג בענין הכנעה טועים העולם הרבה כי הלא כמה אנו מייגעין עצמינו בעבודות ובתפילה כדי לצאת ממוחין דקטנות למוחין דגדלות וא״כ א״א שיהיה ההכנעה בפשיטות כי א״כ הוא נכנס לקטנות וע״כ בהכרח שיש בזה דעת וע״כ לאו כל אדם יכול להיות עניו כראוי רק משה רבינו ע״ה הוא היה עניו ורז״ל קראו לענוה שאינו כראוי חנופה (סוטה מ״א) (ל״ח כב).

כד לפעמים אורו של הגדול הוא גדול מאד עד שא״ א להקטן לקבל מחמת ריבוי האור ע״כ מוכרח הגדול להוריד ולהכניע עצמו אצל הקטן ולילך אליו כדי שעי״ ז יתמעט האור קצת כדי שיוכל הקטן לקבלו ויש חילוקים בענין קטנות והכנעת הגדול אצל הקטן כדי לקבל אורו כי הכל לפי הענין לפעמים הוא בתנועה בעלמא ולפעמים צריך לילך ולנסוע אליו (ל״ת לח).

כה ודע כי אע״פ שהגדול צריך להוריד עצמו מגדלותו כדי שיוכל הקטן לקבל אעפ״כ אין נחשב זה הגרעון וההפסד של הגדול כנגד התיקון שנעשה בהקטן רי ביטול וקטנות הגדול הוא רק לפי שעה ואח״ב חוזר למעלתו והוא מתקן ומגדיל את הקטן לגמרי (ל״ת לח) (ר׳ בהעלותך י״ב והאיש).

כו כי באמת מי שהוא יש אזי אינו יכול להיות בכל מקום בבת אחת כי כשהוא עומד כאן אינו כאן כגון כשהוא באיזה עבודת ה׳ אינו יכול להסתכל בעולם אבל מי שהוא אין אין מקום שלא יהיה שם כי אין לו מקום כלל וע״כ כל מה שהצדיק נכלל יותר באין הוא יכול להשגיח ולהסתכל בעולם יותר כי אין שייך לומר עליו שהוא רחוק מהעולם כי אין לו מקום כלל (ל״ת נח) (ר׳ צדיק קצד).

Segment 10
HE:
כז עיקר התחיה לעתיד שיחיו חיים נצחיים העיקר מה שיקום בתחיה הוא השפלות של כ״א כי שפלות ועניוות היא בחי׳ בלתי גבול כי הוא בחי׳ אין ממש ועיקר חיים נצחיים של עוה״ב הוא רק בבחי׳ בלתי גבול (ל״ת עב) (ר׳ ישעיה ה׳ הקיצו).

כח ע״י תשובה שהוא בחי׳ חיים נצחיים של עוה״ב עי״ז חוזר ונחיה וקם בתחיה השפלות של משה רבינו שיש בכ״א מישראל בכל אבר (ל״ת עב).

כט דע שיש בכ״א מישראל בחי׳ השפלות של משה וזה זכו במעמד הר סיני שאז המשיך משה השפלות שלו בכ״א מישראל בכל אבר ואבר אבל אותו השפלות מונח אצל כ״א בבחי׳ שכיבה ומיתה ואינו מתעורר ומתגלה אצלו אבל ע״י תשובה שעי״ו נחיה השפלות של כ״א כי השפלות יהיה נחיה ויקום בתחיה עי״ז חוזר ונחיה השפלות של משה שהוא מושרש בכ״א מישראל אזי רואה ומרגיש כ״א שפלותו (ל״ת עב).

ל אבל אין אנו יודעים כלל מהו שפלות אמיתי כי בוודאי אין זה תכלית שיהיה שפל ונבזה ועצל שקורין רוע מזל (ובלעז שלים מזלניק) כי השפלות הוא עיקר החיים של כל אבר והוא כל תענוג עוה״ב ובוודאי אין זה התכלית של עוה״ב שיהיה נבזה

ועצל ח״ו ע״כ צריכין לבקש מהשי״ת שיעזור לזכות לעניוות ושפלות אמיתי (ל״ת עב).

לא רבינו ז״ל אמר שסגולה לגדלות שיתפלל על צרח וזבירו ושאל אותו ר׳ יודל אדרבא לכאורה מזה יתוסף לי גדלות שאני מתפלל בעד חבירי מסתמא אני חשוב יותר מחברי השיב לו רבינו ז״ל בדרך משל ע״ פ והנמשל כי כשיש לחבירו איזה יסוריס צריך כ״ א לומר שזאת בוודאי על ידי עוונותי ועיקר העצה שאני אבקש בעד חברי ובוודאי לא יהי/ לו גדלות כי יחשוב מה שאין בחבירו מעלה זו הן בגשמיות הן ברוחניות היא רק מחמת שאני מסך המבדיל בוודאי לא יהי׳ לו גדלות אדרבא עי״ז ישבר גאוותו ויזכה לענוה באמת (ש״מ ע״ה ד).

לב לפעמים הצדיק מכניע עצמו לפני צדיק אחר ואין זה ראי׳ שחבירו גדול ממנו אלא מפני שהוא עניו יותר (ח״מ שה״ל לח).,

לג עיקר שלימת הענוה שיכול לומר על עצמו שהוא עניו כמובא שאמר ר, יוסף לא תתני ענוה דאיכא אנא (ש״מ ע״ה נ) (שב״ה כב).

לד הענוה בתכלית כשמגיעה בכל האברים בתכלית הביטול (שבחי הרן כג).

לה ע״י שפלות זוכין לאמונה (ש״ה רסא) (מ״ב גאוה). לו דרך העניו שבכל מה שמשבחין ומגדלין אוחו יותר הוא בא בעניוות ובקטנות ביותר בחי׳ בכל מקום שאתה מוצא גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו (סי׳ מע׳ ו) (מ״ב גאוה).

Segment 11
HE:
עצבות

א עצבות נמשך מדומם (ר׳ סוטה כ״ א משל) (ל״ק ד־ח).

ב אלו בנ״א הנופלים בתאוות ממון ואינם מאמינים בה׳ ורודפים אחר פרנסתם ביגיעות גדולות והם אוכלי לחם בעצבון והם נקשרים בפנים דס״א בחי׳ חשך אלקים אחרים אבל מו״מ באמונה היא בחי׳ פנים דק׳ בחי׳ חיים ושמחה (ל״ק כד־א) (ראה יתרו כ׳ לא יהי׳).

ג כי הקליפות הם בחי׳ מותרות והם בחי׳ עצבות תוקפא דדינא וזה עיקר גלות השכינה (ל״ק כד־ב).

ד צריך להתרחק מעצבות מאד ועיקר ביטול הקליפות ועליית הקדושה היא ע׳׳י שמחה (קל״ק כד־ג).

ה התגברות כח המדמה הוא ע״י עצבות ועי״ז בא התגברות השכחה וע״כ צריך להיות בשמחה ועי״ז עיקר הכנעת המדמה וזוכין לזכור בעלמא דאתי (ל״ק נד־ו) (ר׳ מדמה ו).

ו יש נחש שעל ידה בא עצבות רוח היינו בחי׳ ל״ט מלאכות שהוא זוהמת הנחש וע״י עצבות אין הרוח דופק בסידורו ואזי נעשים האיברים כבידים מחמת שאין רוח הדופק מנשב בהם כסדר ועיקר מזיק העצבות להידים וע״י שנעשו האיברים כבידים נחלש רוח הדופק עוד יותר עד שיוצאת נפשו ח״ו וע״י אנחה הוא מחיה ומבריא את הרות הדופק וניצול מעצבות (ל״ק נו־ט).

ז גם עצבות מזיק מאד ונותן כח לזה היצה״ר העב ע״ כ אדרבא אם רוצה להיות ירא ה׳ יתגבר מאד לשמח נפשו כי עיקר התחזקות הוא ע״י שמחה בחי׳ כי חדות ה׳ היא מעוזכם וכשיתחזק בשמחה ממילא יסתלקו רק אל יעמוד הדבר לנסיון להסתכל בכל פעם לאחוריו אם כבר נסתלקו רק יסיח דעתו מהם לגמרי (קל״ק עב־ז) (ר׳ ז׳ קדושים פ״ז רשב״י).

ח עצבות הוא מדה רעה מאד ומה שהאדם אינו נוסע להצדיק הוא מחמת עצבות וכבידות היינו מחמת חסרון אמונה כי אם היה לו אמרנה שלימה בהאמת כראוי בוודאי היה רץ ומזדרז מאד להתקרב להם אבל כשיש לו אמונה אינו יכול למונעו שום דבר רק מאריך אפו לסבול הכל וגודל וצומח בעבודת ה׳ איך שיהיה (ל״ק קנה) (ר׳ תפילה צז).

ט עיקר פגם הברית הוא ע״ י עצבות (ר׳ ברית מו) (ל״ק קסט).י

Segment 12
HE:
י צריך ליזהר מאד מעצבות ועצלות כי עיקר נשיכת הנחש הוא עצבות ועצלות (ל״ק קסט).

יא רוב בני אדם שרחוקים מהש״י עיקר ריחוקם הוא מחמת מרה שחורה ועצבות מחמת שנופלים בדעתם מחמת שרואים בעצמם גודל קלקולם כ״א כפי מה שיודע בעצמו את נגעי לבבו ומכאוביו ורובן מייאשים עצמן לגמרי ועי״ז אינם מתפללים בכוונה כלל ואינם עושים אפילו מה שהיו יכולים לעשות ע״כ צריך האדם להשכיל מאד על דבר וה (ל״ק רפב).

יב כל הנפילות שבדעתו אע״פ שהוא מחמת מעשים רעים שעשה באמת עכ״ז הנפילה שבדעתו והעצבות והמרה שחורה שנופל עליו עי״ ז הכל הוא רק מעשי בעל דבר שמחליש דעתו להפילו לגמרי ח״ו ע״ כ צריכין להתחזק מאד לחפש ולבקש בכל פעם איזה מעט טוב ונקודות טובות ועי״ז יחיה וישמח א״ע ויצפה לישועה עדיין ויוכל להתפלל ולזמר ולהודות לה׳ ועי״ז יזכה לשוב באמת אל ה׳ (ל״ק רפב) (ר׳ התחזהות יא),

יג עיקר העצבות . ע״י הטחול שהוא עכירת דמים ועכשיו שיוצאין עכירת דמים ע״י זיעה כגון שמזיעין ע״י דבר שבקדושה נעשה שמחה (ל״ ת ו).

יד הצדיקי הדור האמתיים הם בחי׳ רוח וישראל הם בחי׳ לב וצריכים מנהיגי הדור לנשב ברוחם על כ״א מישראל לנפח מהם העפרוריות דהיינו מרה שחורה ועצבות שנופל עליהם ח״ו שעי״ז אינו יכול האיש הישראלי לדלוק ולבעור להשי״ת (ל״ת ט).

טו ע״י מרה שחורה ועצבות המוח והדעת בגלות וקשה לו ליישב דעתו לשוב אל השי״ ת נמצא שעצבות היא מניעה גדולה מאד לשוב להשי״ת וע״י שמחה נעשה בן חורין ויוצא מן הגלות (ל״ת י).

טז יחזק עצמו בשמחה תמיד כי עצבות מזיק מאד ודע שתיכף כשאדם רוצה ליכנס בעבודתו ית׳ אזי תיכף היא עבירה גדולה כשיש לו עצבות ח״ו כי עצבות היא ס״א (ז׳ נח עא) והשי״ת שונא אותה (ל״ת מח) (ר׳ התחזקות כא).

יז ע״י תיקון הבריח נתבטל העצבות (ר׳ ברית נד) (לי׳ת פג).

יח מענין יסורי עוה״ז שכל בני העולם מלאין יסורים ועצבות תמיד (ר׳ עוה״ז לו־לז) (ל״ת קיט).

יט ע״י עצבות הקב״ה אין עמו (ס״ה עצבות).

Segment 13
HE:
כ מי שאין לו עצבות והוא תמיד בשמחה בוודאי יתנשא (ס״ה עצבות).

כא לב נשכר ועצבות אינו ענין א׳ כלל כי לב נשבר הוא בלב אבל עצבות בא מן הטחול והיא סט״א והקב״ה שונא אותה אבל לב נשבר יקר מאד בעיניו ית׳ אנשים כערככם צריכין לייחד איזה שעה ביום שיהי' לו לב נשבר אבל שאר כל היום כולו יהי׳ בשמחה (ש״ה מא).

כב עצבות הוא כמו כעס ותרעומות עליו ית׳ אבל לב נשבר הוא כבן המתחטא לפני אביו (ש״ ה מד).

כג סימן אם הי׳ לו לב נשבר כשבא אח׳׳כ לשמחה (ש״ה מה).

כד ע״י מרה שחורה ועצבות אינם יודעים משמו ואמר בדרך צחות שהמת שוכח את שמו כמובא וזה מחמת שהמת הוא בעצבות ומרה שחורה מאד והכלל שצריך להיות בשמחה תמיד (ש״ ה מג).

כה עיקר התגברות תאוות השגל הוא רק מחמת עצבות ומרה שחורה (ר׳ ברית סב) (ש״ה קכט) (מ״ב ברית).

כו החילוק שבין לב נשבר למרה שחורה שלב נשבר הוא שאפילו כשעומד בין העולם יחזיר פניו ויאמר רבש״ע בהתעוררות (ש״ה רלא).

עצות

א כשמקבלין עצות מצדיקים זה בחי׳ נישואין בקדושה וכשמקבלין עצות מרשעים הוא בחי׳ נישואין בקליפה כי כליות יועצות וכליות הם כלי הולדה (ל״ק ז־ג).

ב עצה היעוצה לבטל הגאוה שהיא ע״ז העיקר הוא ע״י התקרבות לצדיקים והם משברים הרוח גבוה (ל״ק י־ה).

Segment 14
HE:
ג מוכיחי הדור נקראין רגלין ע״ש שהם לימודי ה׳ שנותנין לו כביכול עצות והוא מתייעץ עמהם והולכים בשליחותו להוכיח את ישראל להחזירם למוטב (ל״ק כב־א).

ד ע״י תפילה בכוונת הלב זוכין לעצה שלימה (ל״ק מט־ה) ומ״ב עצה).

ה ע״י פגם אמונת חכמים אין לו עצה שלימה לעולם (ל״ק סא־א) (ר׳ אמונת חכמים יג).

ו ע״י פגם אמונת חכמים אין לו עצה שלימה לעולם ותמיד הוא מסופק ועצתו חלוקה ואינו ידע לתת עצות בנפשו בשום דבר כי כל עצותיו הם בבתי׳ עצות נבערות עצת נשים כי הטינופת של המותרות עולה אל הלב ונעשה לבו מטונף כמו בית הכסא שהוא מקום עצת נשים (ל״ק סא־ד) (ר׳ יחזקאל י׳׳ד העלו).

ז אך מי שכבר נשקע באלו המותרות יש מים שהוא מטהר מזאת הטינופת ואלו המים הם בחי׳ מחלוקת שמקשין ושואלין עליו והוא שב בתשובה ומתקן פגם אמונת חכמים וזוכה לעצה שלימה (ל״ק סא־ה) (ר׳ מחלוקת כד).

ח ע״י שמקבל עצה מצדיקי אמת נעשה המתקת הדינים גם עי״ז יבא לו ישועה גם אם מקבל עצת הצדיק אף שאח״כ לא עלתה לו יפה עצתו אזי יודע שהי׳ רק מהש״י אך אם לא מקבל עצת הצדיק אז אפשר שתבא לו רעה ח״ו ע״י עצמו (ל״ק קמג) (ר׳ משלי י״ט אולת).

ט וצריך כ״ א לראות שיבא לזה התכלית שיהי׳ לו ממשלה על המלאכים אך צריך לשמור עצמו מאד ולראות שיהי׳ לו כח לעמוד בממשלה וו שלא יקנאו בו מלאכי השרת ויפילו אותו ח״ו והעצה על זה לקשר עצמו עם נשמות ישראל וע״י התקשרות ניצול מהם (ל״ת א־א־ב).

י כשאדם נופל •מאמונה ועי״ז באים מכות מופלאים שאין מועיל להם לא רפואה ולא תפילה ולא זכות אבות ואין מועיל אפילו קול צעקה בלא דיבור אז

צריך לצעוק מעומק הלב מעומקא דלבא ועי״ז נתגלין עצות עמוקות שיודעים לתת עצה לנפשם כאו״א מה שצריך ועי״ז גדילה האמונה ונתתקנים כל הדברים הנ״ל שהם רפואה זכות אבות ותפילה (קל״ת ה־ב) (ר׳ משלי כ׳ מים).

יא ולדלות ולגלות המים דהיינו העצות שמשם גדילה האמונה לזה צריכין איש תבונות ואיש תבונות הוא מי שיש לו נשמה וצריך לזכך ולצחצח הנשמה וזה נעשה ע״י שממשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים ואזי הוא איש תבונות (ל״ח ה־ג) (ר׳ איוב ל׳׳ב ונשמת)

Segment 15
HE:
יב נלע״ד דר״ל כי התיקון של בחי׳ צעק לבם אל ה׳ באות הקודם זה מחמת כי שם מקור העצה בחי׳ מים עמוקים וכו׳ ע״ כ כשצועק מעומקא דלבא ממשיך איזה בחי' תיקון משם לגדל את האמונה אבל בחי׳ זאת הוא רק ליחיד ולפי שעה כדי שיוכל לקבל רפואה עי״ז וגם לא נתגלה עי״ז רק מקור העצות אבל לגלות העצות בכלל ישראל ולעולם שב״ א מישראל יוכל ליתן עצה לנפשו כשלימות לזה צריכין איש תבונות שיכול לשאוב ולגלות העצות ממקורם שהם בעומק הלב (ל״ת ה־ג בפל״ח)

יג ותקנינו בעצה טובה מלפניך שבתפלת ערבית צריכין לומר בהתעוררות גדול ובכוונה גדולה מאד מעומקא דלבא כי מאד צריכים לבקש רחמים מהשי״ ת שנזכה לעצה טובה ולידע איך לנתנהג (ש״ה רל״ח) (מ״ב עצה).

יד קל יותר ליתן עצה לאחר מלעצמו אשרי הזוכה לעצה שלימה ונכונה מהשי״ ת באופן שלא יאבד עולמו בחנם ח״ו (ש״ה רנ״ה) (מ״ב עצה).

עשבים

א כי כל הרפואות הם ע׳׳י עשבים והם גדילים רק ע״י אמונה שכשיש אמונה אז יורדין גשמים וצומחים עשבים ואזי יש רפואות אבל ע״י נפילת אמונה אין גשמים ואזי אין רפואה (ל״ת ה־א) (ר׳ תענית ח׳ אין).

ב רע כי כל רועה יש לו ניגון מיוחד לפי העשבים ולפי המקום שהוא רועה שם כי כל בהמה יש לה עשב מיוחד שהיא צריכה לאוכלו גם אינו רועה תמיד במקום אחד ולפי העשבים והמקום שרועה שם כן יש לו ניגון כי כל עשב יש לו שירה שאומר שזה בחי׳ פרק שירה ומשירת העשבים נעשה ניגון של הרועה וע״י שהרועה יודע הניגון עי״ז הוא נותז

כח בהעשבים ואזי יש לבהמות לאכול (ל״ת סג) (ר׳ בראשית ד׳ ותלד).

עשירות

ר׳ ממון.

עשר ספירות

Segment 16
HE:
א וזה בחי׳ מלכות מלביש נה״י מלכות דעשי׳ היינו קדושת השכינה המלובש בעשיית המצוות בשמחה מלביש נה״י שהם כלי הליכה לילך ולעורר כל הדברים להשי״ת (ל״ק כד־ג פל״ח).

ב וזה בחי׳ נה״י מלבישין את חג״ת כי נה״י הם כלי הליכה מלבישין את תג״ת שהם הידים נמצא שע״י התעוררות של הרגלין שמעוררין לעבודת השם עולין לבתי׳ ידים שמשם כל הברכות (ל״ק כד־ד).

ג וזה בחי׳ חג״ת שמלבישין את חב״ד כי עיקר הברכה שנשפעין מהידים בחי׳ חג״ת הם השכל כי מי שהוא בעל נפש צריך לכוון רצונו שימשיך ברכת השכל בחי׳ חב״ד להשיג אור אין סוף ב״ה (ל״ק כד־ה מי הנחל) (ראה תהלים קמ״ה פותח).

ד וזה בחי׳ מלכות דיצירה נעשה ממנה חב״ד דעשיה כי צריך להמשיך אמונה לתוך ברכת השכל (ל״ק כד־ו).

ה וזה בחי' שמפנימיות חג״ת ומפנימיות מלכות דיצירה נעשה כתר דעשיה ובפנימיות הברכות שנמשכין ע״י המצוות נתברך מהם כח המיישב והמסדר המוחין היינו בחי' כתר לשון המתנה (קל״ק כד־ו).

אות פ

פדיון שבוים

א ע״י מצות פדיון שבוים יוצאים מבחי׳ עבד בחי׳ ארור ח׳׳ו ומתדבקין בברוך (ח״מ שי' השייכים להמע׳ ז) (ר׳ אמת לה).

ב מי שהוא בתפיסה בידוע שגם נשמתו למעלה בתפיסה (ס״ה פדיון שבוים).

ג מי שעוסק בפדיון שבוים גדולי הדור נכללים בו עי״ז (ס״ה פדיון שבוים).

Segment 17
HE:
פדיון

א טוב להאדם להרגיל א״ע ליתן בכל פעם על פדיון לצדיקים אפילו כשאין לו צרה ח״ו כדי להמתיק

מעליו הדינים שלא יבא לידי צרה ח״ו (קל״ק מא־ב).

ב עניץ סגולת הפדיון מעות הם בחי׳ דינין וצריך להמתיק הדינים בשרשן ושורש הדינים בבינה ולזה צריך חכמה יתירה לדעת כמה זה צריך ליתן שלא ישאר אצלו דינין (ע״פ ל״ק ק״פ).

ג יש כ״ד מיני פדיונות להמתיק הדין מכל הכ״ד בתי דינים וכנגד כל ב״ד יש פדיון מיוחד ויש פדיון אחד שכולל כל הכ״ד בתי דינים ולא נמצא כ״א חד בדרא שידע זה הפדיון ופעמים אפילו כשזה הצדיק עושה פדיון אעפ״ב אינו מועיל זה מחמת שמשתמשין עמה לצורך דבר אחר היינו לעשות גרים (ל״ק רטו) (ר, ספרי ראה כל).

ד אחר הפדיון שעושין בשביל להמתיק הדין אז יש רשות לרופא לרפאות אבל לא קודם כי עיקר הרפואה ע״י פדיון (קל״ת ג׳) (ראה סנהדרין ק״א כשחלה).

ה יש צדיקים אמיתיים שיכולים לעשות פדיון ע״י אכילתם (ר׳ צדיק קעו) (ל״ ת טו).

ו א״א לעשות פדיון כ״א כשיודעים איך התנהג הכה״ג עם שעיר המשתלח (ש״ה קעה>.

ז כשמביאין פדיון לצדיק הוא מרגיש הצער יותר מהחולה בעצמו (ש״ה קפח).

ח ערב ר״ה ראוי ליתן על פדיון (ש״ה ריד).

Segment 18
HE:
פורים

א ע״י ריקודין והמחאת כף אל כף נעשה המתקת הדינים עיקרו נאמר על פורים (כמובן בהש׳ ה״ל ל״ק י־ח) (בה״ל י).

ב המן הוא בחי׳ ע״ז (מגילה י׳) ומשה נקבר מול בית פעור לבטל הע״ז שבפעור (סוטה י״ד) וע״כ הפיל פור בירח שמת בו משה כי חשב שאין עוד מי שיבטל כח ע״ז (ל״ק י־ח).

ג ע״י הארת מרדכי ואסתר שהם בחי׳ נגלה ונסתר ביטלו הע״ז בחי׳ המן ובימיהם קבלו ישראל התורה מחדש ונתרבה האמונה כמ״ש בשניהם ויהי אומן, כאשר היתה באמנה (ל״ק י~ח).

ד מרדכי הוא בחי׳ רב חסד כי הם במספר השוה שהוא בחי' עתיק שזה בחי׳ סיפורי מעשיות של שנים קדמוניות שעל ידם מעוררין מהשינה אפילו אותם שנפלו ח״ו מכל השבעים פנים לתורה (ל״ק ס־ט) (מ״ב פורים).

ה אחר סורים קורין פר׳ פרה שהיא הכנה לפסח כי פר׳ פרה קורין כדי שיהיו נזהרין ליטהר מטומאת

מת כדי שיהיו טהורין לעשות הפסח ובתחילה הוא בחי׳ פור כי פורים ע״ש הפור ואח״כ נעשית פרה כי גם פורים הוא בוודאי הילוך ודרך לפסח ע״י מצוות של פורים שמקיימים זוכים להיות נשמרים מחמץ בפסח (ל״ת עד) (ר׳ משפטים כ״ג שבעת).

פושעי ישראל

א כל זמן ששם ישראל נקרא עליו כי נקרא פושעי ישראל יש לו אחיזה במחשבה עליונה וע״י לימודו של ת״ח מתנוצץ גם נשמתו וע״י הארה זאת חוזר בתשובה (ל״ק יד־ג).

ב אפילו פושעי ישראל כל זמן ששם ישראל נקרא עליו יש בו התפארות פרטי שהשי״ת מתפאר עמו בפרטיות (ל״ק יז־א).

Segment 19
HE:
פחד

א ע״י משפט שדן בעצמו כל עסקיו בזה יסיר מעליו כל הפחדים ויעלה בחי׳ יראה נקי׳ (ל״ק טו־ב).

ב ע״י חלישות הלב נופלים פחדים עליו (ר׳ לב מד) (ל״ת מג).

ג מי שאוכל ממון ישראל פחדים באין עליו (ס״ה פחד).

ר כשבא פחד על האדם ידע שבא בן גילו לאיזהו צרה (ס״ה פחד).

ה ע״י לימוד התורה נופל פחד על האומות שלא ילחמו עם ישראל (ס״ה מריבה).

ו בענין יראות ופחדים מבני אדם צריכין לדעת שאינם יכולים להזיק לו כלל והכל הוא שטות והבל כי מה יעשה לו אדם (ש״ ה פג).

ז באמת יש דברים בגו כי יש דבר אצל האדם שהוא מתפחד ואע״פ שהוא יודע בדעתו שאותו ענין שהוא מתסחד אינו יכול לעשות לו כלל אעפ״כ יש לו פחד וע״כ בוודאי אם האדם יישב דעתו היטב בקל יוכל לסלק ממנו כל היראות והפחדים (ש״ה פג).

פירות

א צריך ליזהר מאד שלא לאכול פרי שלא נתבשלה כל צרכה וכמו שאסור לקוץ אילן בלא זמנו כן אסור לתלוש פרי קודם בישולה והאוכל פרי קודם גמר בישולה יכולה להזיק לו מאד לנשמתו כי יוכל לאבד נפשו עי״ז (ל״ת סח).

Segment 20
HE:
ב כי הפרי כל זמן שהיא צריכה להתגדל יש לה כח המושך וכשתולשין אותה קודם זמנה קודם

שנתבשלה כל צרכה תוכל הפרי למשוך לעצמה חיות הנפש של זה האדם האוכלה מאחר שעדיין יש להפרי כח המושך ויוכל לאבד נפשו ועכ״ז אם מברך הברכה של הפרי בכוונה וביראת שמים אזי יוכל להנצל מזה (ל״ת פח).

ג ואם הוא חזק ביותר בעבודת ה׳ יוכל ג״ כ להוציא עוד חיות מהפרי ולמצוא שם אבידות ומאד צריכין ליזהר בברכת הנהנין בפרט בברכת הפירות כי יש בהם אבידות הרבה שצריכים לבררם ולהעלותם (ל״ת פח).

ד ודע כי גם כשמבשלין הפירות בביתו אינו מועיל לזה אבל אם הפירות שלא נתבשלו כל צרכן על האילן הם מונחין איזה זמן עד שנעשין מבושלין מאליהן בתלוש זה מועיל ומותר לאכלן (ל״ת פח).

פנים

א כי צריך לזכך הפנים שיוכל כ״א לראות פניו בפנים שלו כמו במראה איך פניו משוקע בחשך עד אשר בלא תוכחה ובלא מוסר יתחרט חבירו תיכף על מעשיו (ל״ק יט־ב) (עיין דברים ה׳ פנים בפנים).

ב יש פנים דקדושה שהם אנפין נהירין בחי׳ חיים בחי׳ שמחה וזה בחי׳ אמת ואמונה ועי״ז זוכין לאריכת ימים ולהיפך השקר מקצר ימים כי שקר בחי׳ אנפין חשוכין פנים דס״א מרה שחורה ע״ז בחי׳ עצבות (ל״ק כג־א).

ג ע״י משא ומתן באמונה דביקים באור הפנים דקדושה וע״י תאוות ממון נקשרין בפנים דס״א (ל״ק כג־א) (ראה ממון ג).

ר ע״י תיקון הברית זוכה להארת והדרת פנים דהיינו שיזדכך חכמתו בתורה (ראה ברית יט) (קל״ק כז־ב) (ר׳ לימוד יט).

פסח