{"id":"kabala-113916680ec8-1-54","bookId":"kabala-113916680ec8","part":1,"torah":54,"title":"קטע 54","hebrewTitle":"קטע 54","segments":[{"index":1,"he":"השדה הם ו' קצוות עדיין לא השפיעו בארץ בעבור שלא המטיר ה' אלהים שהם חכמה ובינה על \nהארץ כי האדם שהוא הת\"ת אינו בא לו השפע מאין לעבוד את האדמה שזולתו הוא אדומה, \nוכ\"ז עד עשות התעוררות למטה אז יתוקנו הצינורות למעלה והמרכבה בשלימות. וראה הכוונה \nאמתית מהמשכן שהוא דוגמת הבריאה וכתיב הוקם המשכן משמע משכן אחר הוקם עמו וכל זמן \nשלא הוקם התחתון לא הוקם העליון, כן הדבר בזה הענין. בא וראה העליונים צריכים \nלתחתונים וברוך מאריך אפים ואינו מחריבו. א\"ל ר' מנלך שכל שיח הם ארזי הלבנון אימא \nשיח נטיעה אחת, א\"ל וכל כתיב יאמר כל שיח מאי וכל, א\"ל אם היה אומר כל שני נטיעות \nלבד לכן אמר וכל להורות הו' שהם ו' נטיעות, א\"ל יאמר ושיח השדה היינו ו' נטיעות, \nא\"ל אם היה אומר ושיח הייתי אומר שלא בא הו' אלא לומר לך איזה שיח הוא הו' שהוא \nתפארת לבדו, ולמה אמר וכל שכל ריבה, וכמה, ו' נטיעות. א\"ל ר' מהו השדה, א\"ל בני הוא \n"},{"index":2,"he":"הארץ וקוראה שדה שהיא שדה תפוחים שהם זרועות עולם, א\"ל ר' ויאמר שדה, א\"ל בני כמה \nפעמים אמרתי לך שזה השדה הכל אוהבים לטייל בו וגם האם היא עמהם, א\"ל ר' יכתוב אדם \nאין מאי ואדם, א\"ל אדם הוא נגלה והוא נסתר והוא ו' ומשך הו', א\"ל רבי מהו אין, א\"ל \nהעטרה נקראת אנ\"י והכתר נקרא אין זהו אני ראשון ואני אחרון, א\"ל ואותיות אי\"ן במה \nרומזים א\"ל א' בכתר י' בחכמה ן' בבינה, ונעשו שלשתם ראש אחד ונקראו אין לענין השגה, \nמ\"מ הא' משתמש עם י\"ן והוא נעלם מכלם: \n \n"},{"index":3,"he":"ד\"ה ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל\nואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה ראה והבן כמה אוהבת ומשתוקקת הנקבה את \nהזכר, ואד היא העטרה ומתאוה לעלות אל האור הגנוז כענין ישקני מנשיקות פיהו, ואח\"כ \nוהשקה את כל פני האדמה ר\"ל את כל פנים האדומים מצד הפחד. וראה והבן מה מעלה יש לו \nלזכר מן הנקבה לענין השפעה, א\"ל שומו שמים על זאת ומי יכול לסבול ולשמוע הלא כשאמר \nואד יעלה מן הארץ משמע שהוא אד הוא דבר אחר מן הארץ שמא תאמר הוא הוא יאמר והארץ \nיעלה, א\"ל הרי כאן שני ענינים הא\"ד הוא היחוד, ואד הוא תפלת העטרה והתפלה הוא \nהיחוד, ומלת ואד בגימ' א\"י ועולה ומבקש ברכה ויורד ומשקה את הפנים האדומים, וכל זה \nכשתפלת הארץ הגשמי ויחודה עולה למעלה אז האד העליון עולה למעלה כעין עשן הקרבן ועל \nידי זה עושים שלום למעלה ומתחברים זה עם זה והשלימו כל דבר זה, ואלו לא עשו \nהתעוררות למטה כנסת ישראל אינה מתעוררת לקבל מלמעלה א\"כ במעשה התחתונים נשלמו \n"},{"index":4,"he":"למעלה, א\"ל ר' יכתוב אד יעלה מן הארץ והשקה את האדמה מאי את כל פני האדמה, לומר לך \nא\"ת הוא פני כ\"ל שהוא היסוד ונקראת האדמה: \n \nד\"ה ויצר ה' אלהים את האדם עפר מן\nויצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה וייצר \nמי הוא היוצר יהוה אלהים הם הזרועות, האדם הוא הת\"ת, עפר מן האדמה מן המדה שהיא \nאדומה הוא הפחד, ומקבל מהם דין ורחמים, ויפח באפיו מי הוא המחיה הוא הכ\"ע שהוא נשמת \nחיים נשמה לנשמות שהשפע לבנין חיים וברכה ושפע, ויהי האדם הוא ת\"ת לנפש חיה ר\"ל \nהת\"ת הוא נפש העטרה הנקרא חיה. א\"ל ולמה וייצר בב' יודין, א\"ל בני העלים יצירה אחת \nוכאלו אמר ויצר ויצר, הרמיז הא' בי' הוא יצירת הזכר ויצירת נקבה והם ד\"ו פרצופים \nהנקרא אדם. א\"ל מאי את וגם למה ה' האדם, א\"ל את הוא העטרה, ה' האדם הבינה שמחה \nבאצילות בן זכר, א\"ל ר' והלא הרמיזה בי' אחת של וייצר, א\"ל בני אלולי את שומע אני \n"},{"index":5,"he":"וייצר אדם אחד לקבל משני יודין הם הזרועות לכן אמר את, א\"ל ר' השתא דאתית להכי למה \nכתב וייצר בב' יודין וכבר כתיב א\"ת הרומז לנקבה, א\"ל יגער ה' בך השטן אי לאו ב' \nיודי\"ן אומר אני שקבלת הזכר והנקבה מי' אחד הוא הזרוע הימין לכן ב' יודין לב' \nיצירות לקבל הב' יצירות מן הזרועות. א\"ל מאי ויפח באפיו א\"ל באפיו היא העטרה הבנין \nשם האדם להיותה לנפש חיה: \n \n"},{"index":6,"he":"ד\"ה וראה והבן י\"י של וייצר רומז\nוראה והבן י\"י של וייצר רומז האחד יהו\"ה, ואחד אלהים, והנה צר צורה בתוך צורה הלא \nתראה אלהים שהיא העטרה היא בתוך יהו\"ה שאמרתי כ\"ו פ\"ו שהפ\"ו בתוך כ\"ו כענין כ\"ף ו\"ו \nועולים יהוה אלהים. א\"ל מאי עפר, א\"ל ברא את האדם עפר להיות האשה מוכנת להפריד \nולהתחבר ואם תעלהו בחשבונו הוא ש\"ן, והשן בהמת תחליפהו בא\"ת ב\"ש הוא זוג לת\"ת, ואם \nתהפכהו הוא פרע, גדל פרע שער ראשו. א\"ל ר' א\"כ יכתוב ויהי אדם לנפש חיה מהו האדם \nבה', א\"ל היא ה' הבינה שנתן חיים לאדם מכח כת\"ר, ועליונים ותחתונים תלייא בההוא \nנשמה וממנו מתקיימים, וזהו ונשמת שדי תבינם הדו פרצופים, א\"ל וחיים למה בטעם אתנח, \nא\"ל באת חיים באת חן. א\"ל ר' ההוא אדם הוא תפארת והוא נפש לחיה שהיא העטרה א\"כ יאמר \nויהי אדם נפש לחיה, א\"ל בזה תפשתני ולא אדע לעולם מה ענין זה שלא אמר לחיה, א\"ל א\"כ \nאם לא הייתי שואל בדעתך היה לבלוע אותו, א\"ל וכי נוכל לומר על מה שהוא דבר שאינו \n"},{"index":7,"he":"דבר אלא אומרו לדרך סוד, אבל תעיין ותשכיל מה אמר אם היה אומר נפש לחיה משמע שאדם \nמוריד לה נפש ועומדת במקומה ומחיה את העולם לא זו הדרך אלא לנפש חיה ר\"ל לנפש עולה \nחיה ומעלה אותה הנפש שהוא הת\"ת ממדרגה למדרגה עד מדרגה העליונה וזהו להורות שמקבלת \nדרך השדרה מכ\"ע. וראה והבן דיוק הכתוב כי מאד הוא דק כי עליונים ותחתונים מזו הנשמה \nמתקיימים, וראה שהמפריד החיה מן הנפש מפריד הנשמה העליונה מן הנשמות ומוליכה בחוץ \nוהעניים והאביונים מבקשים מים ואין, אוי לכם מבטלי התורה אם לקב\"ה כך לבשר ודם על \nאחת כמה וכמה: \n \n"},{"index":8,"he":"ד\"ה ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם\nויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר א\"ל ר' ולמה הפסיק הענין ולא \nאמר מיד לא טוב היות האדם לבדו, א\"ל בני צורותיו של אדם היכן הם למעלה בגן עדן \nהעליון וקודם שחטא צורותיו של אדם לשם. ואחר שחטא במחשבתו הרעה קצץ בנטיעות מג\"ע \nוע\"כ סידר כאן ענין ג\"ע לומר לך צורתו וקלקולו משם, א\"ל תימה גדול מאד שהרי פירוד \nהצורות קדמו קודם חטאו שהרי כתיב פרו ורבו ורדו בדגת הים משמע שנפרדו הצורות ואח\"כ \nחטא האדם וע\"כ הוא ר' להודות בדברי דאל\"כ במאי חטא אלא ע\"כ נפרדו הצורות. ולקח כל \nאחד לעצמו ולא חטאו גם פירוד הצורות, וא\"כ במקום שאין חטא קב\"ה למה הפרידם יהיו \nהד\"ו פרצופים חיבור א' ואדם אחד, א\"ל אלולי שאמר אליהו ז\"ל בזה הדבר והשיב לי תשובה \nהייתי מתבייש. א\"ל ומאי אמר לך, א\"ל הכי א\"ל, אדם הרוחני היה עם בת זוגו אדם א' \nואדה\"ר חשב במחשבתו הרעה להפרידם והמחשבה קשה ויפרדו ולא עשו מעשה וכשנפרדו למעלה \n"},{"index":9,"he":"נפרדו גם למטה. ואחר שנפרדו גם למטה כענין כי מאיש לקחה זאת מדה כנגד מדה עשה גם \nבמעשה וקיים מחשבתו הראשון מ\"מ עונש המיתה לא בא אלא עד עשות המעשה. וזה לאו שאין \nבו מעשה אין לוקין עליו. א\"ל והלא הגורם כעושה שאחר שזה יושב ומגרמתו מתקיים עבירות \nהלאו מפני שאינו מונע למה לא ילקה, א\"ל בני אין לוקין עליו בב\"ד של מטה אבל בב\"ד של \nמעלה לוקין, א\"ל אדה\"ר למה לא נענש עונש מיתה על מחשבתו. א\"ל שלא הזהירו בהתראה, \nא\"ל ויזהרנו קודם המחשבה, א\"ל המחשבה בלי פועל אין מזהירין ואין עונשין כי הם דברים \nשבלב. א\"ל למה נאמר ויטע ולא נאמר ויצמח. א\"ל בני היינו דכתיב ישבעו עצי ה' ארזי \nלבנון אשר נטע שהנוטע צריך נטיעה. א\"ל ר' איך היו הנטיעות הללו ואיך היו גדולים או \nקטנים, א\"ל בני בכח היו ועקרן הקב\"ה ושתלן בג\"ע ומלת העקירה היא המחשבה. וגדלים \nבמקום הנטיעה וזה שארז\"ל ישבעו עצי ה' ארזי מהו ישבעו חייהם ישבעו מימיהם ישבעו \n"},{"index":10,"he":"ממטעתם ר\"ל שכל סבה מקבלת מסבה שלמעלה ממנה. והנה הנטיעות הללו הם הם הנטיעות \nהנקראים נטיעות וארזי הלבנון, וזהו שארז\"ל אשריהם הצדיקים שהם מדמין הנטיעה לנוטעה \nוהצורה ליוצרה ויוצרן ונוטען הוא האין כי משם נאצל הכל, וגם הד' יסודות נאצלו משם \nשנאמר כי יש לכסף, מוצא הרוח מן האויר הקדמון והמים מן מים העליונים והאש מן האש \nוהעפר מן עכירת המים והם ג' אמות, וזהו מאמרם שמים מהיכן נבראו מג\"ע הגן הזה הוא \nשהאילנות מתקבצים שם והם הזרועות שבאין בגן ע\"י הו' בעדן שורש הגן הוא בעדן. שהעדן \nהיא חכמת אלהים וזהו מקדם, שהעדן הוא מן הויה ראשונה: \n \n"},{"index":11,"he":"ד\"ה וישם שם את האדם אשר יצר האדם\nוישם שם את האדם אשר יצר האדם הזה הוא ת\"ת ועומד באמצע הגן א\"כ הגן הוא היסוד שהוא \nגן הזרועות, וכשם שהיסוד הוא גן לזרועות כן העטרה הוא גן ליסו\"ד ולת\"ת ולכל \nהספירות. כענין שנאמר גן נעול אחותי כלה וקראו נעול כי היה פרוץ וצריך גדר והשקאה \nועבודה וזהו לעבדה ולשמרה. ובמה גדרה בשוקיים נצח והוד והצמחים הם שרי האומות \nומסתפקים כלם הנהר היוצא מעדן והאדם בתוך הגן כענין כי שמי בקרבו: \n \n"},{"index":12,"he":"ד\"ה ויצמח ה' אלהים מן האדמה כל עץ\nויצמח ה' אלהים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת \nטוב ורע. ראה עתה והבן כי אחר שנטעם קודם הצמיחה בארץ. היתה העטרה אדומה. וזהו \nויצמח ה' אלהים מן האדמה כל עץ נחמד למראה ר\"ל כל הוא היסוד, עץ הוא הת\"ת, וצמחו \nבעטרה, וקודם צמיחתן היתה אדומה. נחמד למראה ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה ויוסף \nויעקב שוים. ועץ החיים בתוך הגן הוא א' וי' שבשם אדנ\"י הוא י\"ה שבשם אלהים. ועץ \nהדעת ר\"ל המכריע המקבלים מהזרועות וזהו יודע טוב ורע. א\"ל ר' ומהו וטוב למאכל, א\"ל \nהוא שנאמר ורבקה אוהבת את יעקב. א\"ל ר' ולמה ועץ החיים, א\"ל ה' בינה חיים חכמה וזהו \nשהרמיזו שכל מימי בראשית מתפלגין תחתיו כי משם קבלת הכל, הוא שנאמר והחכמה תחיה \nבעליה כי משם מתחלקין המים ובאים לכמה צינורות שהוא הנהר הנגדר והמשקה כל האילנות \nבגן: \n \n"},{"index":13,"he":"ד\"ה ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן\nונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים א\"ל ר' מהו ונהר א\"ל \nלשון נהורא, א\"ל אותו האור מהיכן יוצא, א\"ל מעדן הוא חכמת אלהים היוצא בבינה \nומהבינה לכולם. א\"ל ר' א\"כ יאמר ונהר משקה מאי יוצא. א\"ל בני אם היה אומר משקה \nפעמים משקה פעמים אינו משקה לכן אמר יוצא שאינו פוסק מלהאיר שהאור והשפע הזך והטהור \nתמיד מתפשט במדות שהם גן. האמת פעמים בריבוי פעמים במועט, מ\"מ לא מיעצר, וזהו \nשהרמיזו רז\"ל שהטל לא מיעצר כענין שנאמר ונהר יוצא, א\"ל ר' והלא נשאו ונתנו ואמרו \nשהטל מיעצר כמו שכתוב חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי, א\"ל בני \nלעולם הטל יורד עד העטרה הוא טל, ואם בני אדם אינם כדאים הוא מתהפך לל\"ט כי העטרה \nהוא הדין והוא מהפכהו, והכי אמר אליהו ז\"ל יתהפך הט\"ל ויהיה ל\"ט ונמצא שזה מיעצר \nוזה לא מיעצר. וראה והבן ונהר יוצא מ' אות קטן ונעלם מכל האותיות להשקות את הגן, את \n"},{"index":14,"he":"הוא העטרה גן הוא היסוד, והיה לארבעה ראשים זהו ד' שהוא נעלם הי' כי היו\"ד נעלמו \nו\"ד, ואמר שגם הגן שהוא היסוד ישפיע לגן שהוא הד' והנה גם שניהם ביו\"ד, א\"ל ר' א\"כ \nיכתוב והיה לארבעה מהו ראשים, א\"ל אלה הם הארבעה מחנות שכינה המקבלים ממרכבה \nהעליונה והם גדולה גבורה תפארת עטרה, א\"ל מהו מלת ראשים, א\"ל אותיות שי\"ר א\"ם ר\"ל \nהמשוררים, א\"ל ולמה נכתב ומשם יפרד בו' יכתוב משם, א\"ל משם רומז בעטרה והו' עמו שאם \nהיה אומר משם יפרד א\"כ אתה נותן יד לפושעים אלא לעולם הו' עם משה ומשניהם ישתו \nוירוו שלמטה מהם, א\"ל ר' ומאי פירוש יפרד, א\"ל לא ראית מימיך ירדף זהו ירדף אויב \nנפשי וירמוס לארץ חיי וכבודי לעפר ישכן סלה, ר\"ל אז העטרה שהוא כבודי לעפר שהיא \nהבינה תשכן סלה: \n \n"},{"index":15,"he":"ד\"ה שם האחד פישון הוא הסובב את כל\nשם האחד פישון הוא הסובב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב וזהב הארץ ההוא טוב שם \nהבדולח ואבן השהם, ושם הנהר השני גיחון הוא הסובב את כל ארץ כוש, ושם הנהר השלישי \nחדקל הוא ההולך קדמת אשור, והנהר הרביעי הוא פרת. שם הא' פישון הוא חסד עולם הסובב \nאת כל ארץ החוילה אשר שם הזהב, החוילה הוא הפחד אשר משם נאצל הנחש שפתה את חוה והנה \nחוילה מגזירת חוה ושניהם מדין נחש. ופישון הוא החסד הסובב החוילה הוא הפחד כי גבוה \nמעל גבוה שומר ובחוילה שם הזהב שנאמר מצפון זהב יאתה זהו הנהר הראשון. והשני הוא \nגיחון המקבל המשכה מן החסד. והנה הפחד שהוא גיחון מקבל מן החסד שהוא פישון. והג' \nהוא תפארת ישראל ההולך קדמת אשור ר\"ל ממזרח כ\"י שהיא מעוטרת ממנו. והרביעי הוא פרת \nהוא כ\"י. א\"ל ר' מהו פישון, א\"ל מלשון ריבוי שהחסד משקה כל הבנין. א\"ל ר' אם תוכל \nלהראות לי בכח שהחסד האציל הפחד ובתוכו היה בכח, א\"ל ברוך שהכה אותך בעורון גדול \n"},{"index":16,"he":"כזה פישון הוא אותיות פ\"ו ישן מלמד שבו בכח, א\"ל פ\"ו הפ' הוא העטרה והו' הוא ת\"ת \nונעשו שניהם מלה אחת פ\"ו, מי הוא המחברם הוא החסד זהו פישון. ועוד תמלאהו פ\"ה יו\"ד \nשי\"ן ו\"ו נו\"ן אותיות שניות עולה ג\"ל והנה בו הדין הקשה והרפה שהג\"ל רומז בעטרה ויש \nלו אותיות שלישית ועולים לבדם ד' פעמים יהו\"ה, הם ארבעת רגלי מרכבה והיא המשקה את \nכולם. א\"ל ידעת בני מי הוא הממית ומבקש נפש משה א\"ל לא, א\"ל תעלה פישון בחשבונו \nועולה מת\"ו וזהו כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך, א\"ל ר' ויש לו כח לזה הנהר \nלהמית האנשים המבקשים נפש משרע\"ה והלא הוא שאמר לו ישמעאל יחיה לפניך, א\"ל בני למי \nהיה מדבר אברהם והיה מבקש ממנו ממי שהוא למעלה ממנו א\"כ הוא שגזר להמית. וראה פישון \nהפ' היא העטרה נאחז בי' שהוא החכמה ומשך הו' שהוא היסוד נאחז בש' שהוא בינה והנ' \nשהוא הת\"ת גם הוא נאחז בבינה, והאיך לא יהרוג השונאים. א\"ל אחר שאמר והיה לארבעה \n"},{"index":17,"he":"ראשים יאמר הא' פישון והב' גיחון ואל יאמר ושם. א\"ל בני הפכהו והוא מ\"ש ר\"ל לא מ\"ש \nמתוך האהל אם רב ואם מעט. א\"ל ולמה אמר הסובב ולא אמר ההולך, א\"ל מצד הפחד צריך \nשמירה כי עליו נאמר אף חובב עמים והחסד מסבבו ברחמים כחומה הסובבת את יושביה, א\"ל \nמטו את כל ארץ יאמר הסובב החוילה, א\"ל כשם שהפח\"ד צריך שמירה כן העטרה ויסוד \nהנקראים א\"ת כל צריכין שמירה מן החסד כי הם ארץ החוילה שהוא הפחד שכן כתיב ביסוד \nלפניו ילך דבר, וכל כוחות החיצונים מסבבים אותו הם השערות שבמעור, א\"ל ומהו מלת \nהחוילה א\"ל ס\"ד, א\"ל על ס\"ד אני שואל, א\"ל החוילה עולה ס\"ד, א\"ל מהו ס\"ד, א\"ל משם \nנאצלה הס\"ם ותנ\"י וניעור ולילי\"ת כי כולם נחשים צפעונים מצפון תפתח הרעה, ומנלן \nשהוא לשון נח\"ש, א\"ל הפכהו ל\"ה חיו\"ה. א\"ל מהו אשר שם הזהב, א\"ל בני הכל ממלך \nהעליון והוא גזר להיות השפעת הפחד הנקרא זהב בעטרה הנקרא ש\"ם, ואש\"ר הוא הגוזר הוא \n"},{"index":18,"he":"כ\"ע, א\"ל היינו חויה לה, א\"ל שם ברמז וכאן מבואר, ואמר את ארץ החוילה, א\"ל בני זה \nהה' האציל האדם והנה יעקב בן יצחק, א\"ל האיך תוכיח א\"ל ה' בכללו עולה אד\"ם, א\"ל כזה \nלא שמעתי, א\"ל ה' ראשון וה' אחרון וה' נעלם כלל הג' ההי\"ן עולה אד\"ם. ומלת שם מה \nמורה, א\"ל הפכהו והוא מ\"ש ר\"ל כשהחסד שם בעטרה החוילה מ\"ש משם, ומלת הזהב מה מורה, \nא\"ל הז' מורה במדת החסד שהופך פניו לכל הז', הה' הוא אחר הז' ורמז הה' בפחד יצחק \nוהוא כסא לחסד זהו הה' אחר הז', והב' לומר לך אע\"פ שזה כסא לזה חכמת אלהים הנקרא ב' \nהוא אצילתם, זהו לי הכסף ולי הזהב, והיה מן הדין לומר לי הכסף והזהב ולמה אמר ולי \nאלא הכסף מצד ימין וזהב מצד שמאל, איזה משניהם יותר באפשרי של ימין, א\"ל א\"כ זה \nירווה העניים והאביונים וינהיגם בנחת כי העניים האלו קודמים להם העונות ואם שמחים \nבחלקם שצערם לנח נפשם כענין איזה עשיר השמח בחלקו אשר הקב\"ה מפרנסו מצד החסד ולא \n"},{"index":19,"he":"מצד זכותו א\"כ עליו נאמר ימינך ה' נאדרי בכח, ואם אינו שמח בחלקו לנח נפשו אלא צועק \nאחר ממונו נפשו תדחה ותאבד והוא פקדון השם אז ימינך ה' תרעץ אויב, ומי הוא זה הזהב \nשנמסר בידו לאבדו ונקרא שמו זהב העולה י\"ד והנה יד ה' הויה במקנך, ומי הוא הגוזר ב' \nבראשית הוא חכמת אלהים וה' כסא לז' וזהו הה' יש לו ה' נעלם והוא בתו של חסד, ואחר \nשנצטיירה בבית החסד היא מוכרחת להיות טובה ורעננה ונעימה ושלימה ועליה נאמר כולך \nיפה רעייתי ומום אין בך, ואחר שהיא בת מלך למי ישאנה ודאי מבקש בן מלך להשיאה, \nהשיאה לבן מלך הוא בן בנו והלבישם אבנים טובות ומרגליות, שם הבדולח ואבן השוהם ראוי \nלבן מלך לאהוב אותה אבל מה יעשה לשבת עמה תמיד כל היום א\"א להניחה ולצאת יכעוס אביה \nמה עשה עשה חלון בינו לבינה וכל זמן שצריכה היא לבעלה או בעלה לה מתחברים דרך \nהחלון, וכן אם היא לאביה או אביה לה ג\"כ מתחברים דרך החלון ואפ\"ה משבצות זהב לבושה \n"},{"index":20,"he":"ששפע הפחד אליה לעולם ועם כל זה וזהב הארץ ההוא טוב שהת\"ת נקרא טוב ומשך הו' לעולם \nעמה ואינם מניחים אותה עם הזהב לבדו, א\"ל עד מתי תדבר, אדבר גם אני, אמת כי טוב \nרומז בתפארת והו' של וזהב רומז למשך הו' א\"כ ההוא למה נכתב בו' וננקד בחירק יכתוב \nביו\"ד, א\"ל הו' וזהב והז' ההוא רומזים בו' ומשך הו' וטוב הט' ביסוד והו' בת\"ת, \nומאין להם הכח להיות כובשים זהב היורד בארץ וב' חכמת אלהים זהו טוב שבכל זמן שאתה \nמוצא להם כח צריכין להעיד מאין להם הכח, ומהו שם הבדולח, א\"ל בני אלה מ\"ט שערים \n"}]}
