{"id":"kabala-113916680ec8-1-74","bookId":"kabala-113916680ec8","part":1,"torah":74,"title":"קטע 74","hebrewTitle":"קטע 74","segments":[{"index":1,"he":"והיה אם בין הכות רשע מה התם אין מזהירין ואין עונשין מן הדין אף בחייבי מלקיות אין \nעונשין ואין מזהירין מן הדין, חייבי גלות מנין שאין עונשין ואין מזהירין מן הדין \nת\"ל רוצח רוצח כתיב בחייבי מיתות ב\"ד ולא תקחו כופר לנפש רוצח וכתיב בחייבי גלות \nשהרג את הנפש בשוגג לנוס שמה רוצח וגמרינן רוצח רוצח והא הכא אין עונשין מן הדין \nשפי' אין לומדין ק\"ו להלקותו ואמר לי להרוג ולהלקות ולהיות גולה מק\"ו אין דנין, אבל \nלממון ושאר דברים דנין, ואמרתי אם הדין נותן שיהרג כי הכא בעד זומם למה לא יהרג וכן \nאם הדין נותן שילקה או יגלה למה לא ילקה או למה לא יגלה, מאי אית למימר אם ענש \nהכתוב על בת אביו שלא בת אמו או בת אמו שלא בת אביו בת אביו ואמו לא כ\"ש א\"כ ערות \nאחותו גילה למה לי, אני משיב לך מילתא דאתיא בק\"ו טרח וכתב לה קרא, אבל לא שמעינן \nדאין עונשין מן הדין, אבל בכל מקום הורגין ומלקין וגולין מק\"ו דא\"א בשלמא בעלמא לא \n"},{"index":2,"he":"אמרינן מילתא דאתיא בק\"ו טרח וכתב לה קרא ה\"נ לא נימא אלא א\"א אמרינן מילתא דאתיא \nבק\"ו טרח וכתב לה קרא הכי נמי נימא כמו בעלמא, ואמר לי אימת אנו אומרים מלתא דאתיא \nבק\"ו טרח וכתב כו' היכא דליכא לפרושי אבל היכא דאיכא לפרושי כי הכא שיש לנו לומר \nשבא להודיענו שאין עונשין מן הדין לא אמרינן טרח וכתב לה קרא, והכי אמרתי לך שאין \nעונשין מן הדין הקשה למעלה כשישראל חוטאים למטה בשום עונש דא\"כ לא ישאר קיום בעולם. \nוכשם שאין עונשן מלמעלה כך אין עונשין מלמטה. אבל עונש ממון עונשין שהממון מן הדין \nהוא בא, שנאמר מצפון זהב יאתה, מ\"מ הבינה שהיא מלך אינה מענשת בדין הקשה רק בדין \nשאינו קשה ואם תדינו ק\"ו להרוג או ללקות או לגלות נמצאת שאתה דן בדין קשה לכן אין \nעונשין מן הדין עונש מיתה ועונש מלקות וגלות. ודע ג\"כ שאם באת לדון בממון אל תעשה \nיותר ממי שאתה לומד ממנו, ומה שאמר מילתא דאתיא בק\"ו טרח וכו' הכוונה כך שאם לא היה \n"},{"index":3,"he":"כותבו לא הייתי יכול לדון, שאין עונשין מן הדין, והראיה מהא דכתיב תושב ושכיר לא \nיאכל קדש, תושב זה קנוי קנין עולם ושכיר זה קנוי קנין שנים, ויאמר תושב ולא יאמר \nשכיר ואני אומר תושב לא יאכל שכיר לא כ\"ש, אלו נאמר תושב ולא נאמר שכיר הייתי אומר \nתושב זה קנוי קנין שנים אבל קנוי קנין עולם אוכל בא שכיר ולימד על תושב עד שנושא \nונותן ואומר אע\"ג דכתב רחמנא תושב לא יאכל קודם והדר כתיב שכיר והייתי מקשה ישתוק \nמשכיר וילמוד מק\"ו, ומשיב הייתי אומר מילתא דאתיא בק\"ו טרח וכתב לה קרא, וכי לא היה \nלו פה להשיב ואמאי טרח, אלא הכי קאמר ליה לא היה יכול לשתוק משום שלא היה יכול \nללמוד שכיר מתושב שלא יאכל תרומה שהלימוד הזה מביאו לידי עונש ואזהרה ואין עונשין \nמן הדין ולכן טרח וכתבו, וזה הבין מיד וזה שאומר לפנים ה\"מ דמילתא דאתיא בק\"ו וכו' \nהיכא דליכא לשנויי אבל היכא דאיכא לשנויי משנינן. ודע באמת שבכ\"מ שנכתב בפירוש משום \n"},{"index":4,"he":"דאין עונשין מן הדין הוא ולא תמצא לשנויי הא היכא דאיכא מקום לשנויי משנינן, וק\"ו \nאם בממון דיינינן ואם בעונש ואזהרה לא דיינינן, אלא אמרינן לזה הצריך לענוש מן הדין \nאין עונשין מן הדין. ועתה שמע ר' הנהגות חכמים ז\"ל שהיו מתנהגים בתורה אומרים ג' \nלשונות באין לרבות א\"ת ג\"ם א\"ף. את לרבות וז\"ש וה' פקד את שרה שאלו היה אומר וה' \nפקד שרה הייתי אומר שרה לבדה נפקדה כשהוא אומר את מלמד שכל העקרות נפקדו עמה, וכן \nהוא אומר צחוק עשה לי אלהים, כלומר שכל הנפקדות בחורות ואני זקנה ויצחקו ביניהם. \nוא\"ת שלא בא לרבות אלא עקרה אחת כי מה ראית לומר שנפקדו כולם אלא לא נפקדה שרה אשת \nאברהם למטה עד שנפקדה שרה בת אברהם למעלה, ואחרי שהופקדה בת אברהם למעלה כן הדבר \nלמטה וא\"כ ע\"כ את לרבות כן, בכ\"מ את לרבות. מ\"מ למה באו ג' לשונות לרבות בריבוי ודי \nבלשון א' בכ\"מ שירצה לרבות ירבה במלת א\"ת או בכ\"מ במלת ג\"ם או בכ\"מ במלת א\"ף. ולמה \n"},{"index":5,"he":"יחלק במקום אחד א\"ת ובמקום אחר ג\"ם ובמקום אחר א\"ף. ויש להשיב בזה כי לא אפשר בענין \nאחר דהכא איך יאמר וה' פקד גם שרה היה נראה ששרה נפקדה למעלה ע\"י הלילית ואין הריסה \nבעולם כמוה שאדרבא שלילית וכיוצא בה נפקדת מהרה, ואם יאמר וה' פקד אף שרה הוא שקר \nשבמקום אף אין פקידה והתורה אינה מדברת רק אמת מה יש לך לומר א\"כ איך אמר כאן וה'. \nוהלא בכ\"מ שנאמר וה' הוא ובית דינו בזה יש לישב שאינו דומה הוא ובית דינו בלא אף \nכמו הוא ובית דינו עם הא\"ף, אבל את מורה אמת כי א\"א ראש וסוף בלא אמצע וא' ראש והת' \nסוף א\"כ המ' שהוא באמצע בין א' לת' והנה אמת ובא לומר שע\"י שרה נפקדו כולם למעלה גם \nלמטה, מ\"מ ממי הופקדו מכ\"ע זהו שנאמר וה' הוא ובית דינו שאין הפקידה לעקרות אלא \nמשם: \n \n"},{"index":6,"he":"ד\"ה גם לרבות גם צאנכם גם בקרכם\nגם לרבות גם צאנכם גם בקרכם קחו שאלו נאמר צאנכם ובקרכם קחו הייתי אומר שלא נתן להם \nאלא צאנם ובקרם לכן כתיב גם לרבות שגם הוא נתן להם דורון משלו ומשל שרו לקיים גם \nאתה תתן בידינו עולות, ואם היה אומר אף צאנכם א\"כ נראה שלא רצו יותר כח אלא מן האף \nדכתיב אף חובב עמים והיה נראה כענין הלא אלהים זנחתנו ואינו כן האמת שאדרבא מסבה \nשהיה מרגיש עליו כח היה מרבה בדברים וא\"כ איך יאמר אף, וגם אין לומר את צאנכם שא\"כ \nהיה נראה שמפקידם לברכה והוא אדרבא היה מפקידם במלת גם, והוא כיון שילכו בחצי גם \nשהוא מה\"ד הרפה ויבא האף בכחו וע\"כ יחזרו בידינו, א\"ל בני איך חצי ג\"ם הוא מה\"ד \nהרפה, א\"ל ר' חצי גם הוא סינ\"י מדה\"ד הרפה שחצי גם עולה כ\"א, נשאר חצי, כ\"א עם חצי \nהרי כאן סינ\"י חסר אח\"ד, וכיון שלא להניח כח בשרינו ומיד בלבל משה מחשבתו במלת גם \nואמר לו גם אתה תתן בידינו וכוונתו של משה גם אתה שסיני נובלת מן חכמה עלאה הנקרא \n"},{"index":7,"he":"אתה מלשון אתא ושמותם שווים והמדה ההוא הנקרא אתה תתן בידינו שהוא סיני הנקרא י\"ד \nזבחים ועולות מכם וזבחנו לה' אלהינו, וכאן רמז משה שערב רב יעלה עמהם שהם עתידים \nלעשות זבחים ועולות וזהו שאמר פרעה וברכתם גם אותי, ומ\"מ קשה נהי שבכאן אומר גם מ\"מ \nומתו גם שניהם יאמרו ומתו אף שניהם, והפי' הוא אלו לא נאמר גם הייתי אומר שנתחייבה \nמיתה וממתינים לה עד שתלד ת\"ל גם לרבות את הולד למיתה ולומר שאין ממתינין לה עד \nשתלד והני מילי שלא ישבה על המשבר, אבל ישבה על המשבר ממתינים לה עד שתלד מ\"ט כיון \nדעקר גופא אחרינא הוא, והא הכא שיכול לכתוב אף שניהם ולרבות הולד הזה, זה אין קושיא \nשאין האמת כן שנראה שאף הוא במיתה שלעולם חי הוא כמשפטו. וגם אין לומר ומתו את \nשניהם דה\"נ, וגם אין לומר שגם בא לרבות מעשה חידודין שגם החידודין ימותו מטעם שנאמר \nשניהם משמע ששניהם שוין בהנאה יצאו חידודין שזה נהנה וזה אינו נהנה: \n"},{"index":8,"he":" \nד\"ה אף לרבות שנאמר ויקח את אדרת\nאף לרבות שנאמר ויקח את אדרת אליהו וגו' אף הוא הכה את המים מלמד שנעשה ניסים \nלאלישע בקריעת ירדן יותר מאליהו הוא שנאמר ויהי פי שנים ברוחך אלי ואין לומר בלשון \nאחר רק אף שהאף מכה המים הבאים בת\"ת ולוחכת אותם כענין ואת המים אשר בתעלה לחכה: \n \n"},{"index":9,"he":"ד\"ה וגם דרשו במיעוטין בג' לשונות\nוגם דרשו במיעוטין בג' לשונות והן אלו מ\"ן א\"ך ר\"ק אך למעט שנאמר וישאר אך נח ללמדך \nשאף נח היה גונח בתיבה מפני הצינה ואין לומר אך אלא אצל נח שנח אין מכין אותו אלא \nבאך שהאך מכה ומשאיר, הוא שנאמר ואך אותך ואת עמך בדבר שהא\"ך עולה אהי\"ה וכתיב א\"ך \nטוב לישראל ואלו היה אומר וישאר רק נח א\"כ לא הנחת חיים לכל בני התיבה, כיוצא בו \nאתה אומר אך בעשור לחודש אם היית שותק מאך שומע אני דקב\"ה מקבל לכפרה השבים ושאינם \nשבים ת\"ל אך למעט את שאינם שבים, ואין לומר רק כי הייתי אומר מקבל לשבים ומכלה את \nשאינם שבים שהר\"ק תובע הוא מדה\"ד וע\"כ אומר אך הוא אהי\"ה: \n \n"},{"index":10,"he":"ד\"ה רק הוא למעט עד כמה פעמים אני\nרק הוא למעט עד כמה פעמים אני משביעך שלא תאמר רק אמת בשם ה' ובא למעט מי שלא אמר \nמכל לבו, ואין לומר אך אמת כי היה שואל אם הרק באמת ושניהם בשם ר\"ל רק הוא מ\"ה אמת \nהוא ת\"ת בשם ה' היא כנסת ישראל: \n \nד\"ה מן למעט הוא שנאמר ויעמוד העם\nמן למעט הוא שנאמר ויעמוד העם מן הבקר עד הערב יכול כל היום היה דן ואימתי התלמידים \nלומדים ת\"ל מן הבקר מיעוט הוא מלמד שלא היה יושב כל היום ושיערו חכמים עד ו' שעות. \nואין לומר אותו בפי' שהרי בא לומר לך מן הבקר תורה שבכתב עד הערב תורה שבע\"פ וע\"י \nב' היה דן אותם: \n \n"},{"index":11,"he":"ד\"ה רבוי אחר רבוי למעט הוא שנאמר\nרבוי אחר רבוי למעט הוא שנאמר גם את הארי גם את הדוב הכה. אלו אומר ארי ודוב הכה \nהייתי אומר ב' חיות רעות הכה בלבד. לכן אמר עוד שתי רבוים בארי וב' רבוים בדוב \nלרבות ב' גורי אריות ושתי גורי דוב. והנה שהרג ו', ולא אמרו אין רבוי אחר רבוי אלא \nלמעט אלא בשתי רבויים הבאים כאחת זה אחר זה אבל ג' רבויים או ד' כולם מרבים. וראה \nוהבן שדוד העליון הוא הבינה ודוד התחתון היא בת הבינה היא כנסת ישראל ודוד הגשמי \nהוא דוד המתפאר ועל שם שדוד העליון הוא מונע השפע מן הארי ומן הדוב שהם הזרועות ומה \nשלמטה מהם הם הבנים. ומניעת השפע הוא המכה וע\"כ דוד היה בכוחו להכותו כי מה ראית \nלומר שהרג ששה אמור ד' או ה', וא\"ת כל רבוי ריבה אחד אינך יכול לומר זה שהרי את שרה \nריבה כל העקרות אלא כמו שאמרתי, וא\"ת מאחר שרבוי אחד יש לו כח לרבות הרבה א\"כ יאמר \nרבוי א', ויאמר גם הארי והדוב הכה עבדך וירבה ו' אלא מפני שהייתי אומר ו' ממין ארי, \n"},{"index":12,"he":"והדוב בעבור שהיה חלש וזקן ומצאו בכחו אבל גורי הדוב לא היה יכול להם, לכן אמר רבוי \nגם הדוב, גם אין לומר א\"כ יאמר גם הארי גם הדוב דא\"כ היה רבוי אחר רבוי ובא למעט, \nוא\"ת מנ\"ל זה שרבוי אחר רבוי למעט יאמר כך רבוי אחר רבוי ריבה שנים ולעולם ריבוי \nאחר ריבוי לרבות, בזה אין לך כח ודין דא\"כ במקום שנים יאמר אחד ומאי נרבה כל דבר \nאלא לכן באו שני רבויים למעט, ואוכיח ת\"ת ישראל כשבא אליו שפע חסד א\"כ הרי קיבל מכל \nהחסדים ומכל הרחמים והנה רבוי אחר רבוי וכל רבוי ממין הרחמים בא גם הפחד, ונראה שבא \nלרבות שפע ואפ\"ה שאינו ממין השפע הראשון מ\"מ לענין ירידת השפע שווים ואפ\"ה במקום \nשנכנס השפע שלו חיסר ומיעט הרחמים. וכן שני מיני רחמים דין בתוכם והוא שנאמר וה' \nשמים עשה ואמרו בעלי האמת אין רבוי אחר ריבוי אלא למעט שהוא רבוי רחמים כי הויה \nרחמים ובאו שניהם להביא דין זהו שאמרו חז\"ל וה' הוא ובית דינו עמו ואמאי אמור ג' \n"},{"index":13,"he":"מיני רחמים הם רחמים גמורים רחמים גדולים רחמים סתם ובא הו' לרבות כולם, והנה התנאי \nבטל שארז\"ל אין רבוי אחר רבוי אלא למעט ואדרבא לרבות נראה, ואי לאו שראיתי דין בתוך \nוה' היה קשה לי, א\"ל בני דבריך מתוקים ונעימים ומפורשים מ\"מ מה שאתה אומר שראית דין \nבתוך וה' אינו מפורש, א\"ל ר' תמלא ויהו\"ה ו\"ו יו\"ד ה\"ה ו\"ו ה\"א הרי כאן דין. אבל \nרואה אני קושיא אחת והיא חזקה מאד כי למה אמר רבוי אחר רבוי למעט יאמר רבוי ומיעוט \nבפי', אלא שאין הדין כן שאם יאמר שניהם היינו שוקלין אותו בשוה לכן בא בתורת רבוי \nאחר רבוי למעט דבר מה: \n \n"},{"index":14,"he":"ד\"ה מיעוט אחר מיעוט לרבות הוא\nמיעוט אחר מיעוט לרבות הוא שנאמר הרק אך במשה דיבר ה' וכי במשה לבד והלא גם באהרן \nדיבר והלא גם בי דיבר שנאמר הלא גם בנו דבר ה' אלא לרבות קדימת נבואת מרים ואהרן \nלנבואות משה. ומנין דקדמה נבואת מרים שנאמר ותקח מרים אחות אהרן והלא אחות משה ג\"כ \nהיתה אלא מלמד שנתנבאה תחלה כשהיא אחות אהרן ועדיין לא נולד משה. ומנין שדיבר עם \nאהרן קודם משה שנאמר ויבא איש אלהים אל עלי כה אמר ה' הנגלה נגלתי והיתה נבואתו \nכבושה יותר מתת\"ף שנה עד שבא יחזקאל והזכירו הה\"ד ואומר אליהם איש שקוצי עיניו \nהשליכו, ומשה היה משתדל להיות אהרן שליח לגאול את ישראל שנאמר שלח נא ביד תשלח ביד \nמי ששלחת כבר, והדיבור כתיב בפירוש הלא גם בנו דיבר וקדימת הנבואה ריבה מהמועטים \nוהסמיך האך במשה, והרק נשאר במרים כמדתה, וראה והבן בעבור שהבינה שורש הפחד ונקראת \nירוק נקרא הפחד רק, וראה והבן בכמה דרכים הולכים בביאור התורה בשאר מקומות שלא דנו \n"},{"index":15,"he":"ק\"ו אחד אלא מחלקים אותו לכמה גוונים. וראה והבן משאחז\"ל ובעלה מלמד שאשה נקנית \nבביאה, ומקשו והלא דין הוא ומה יבמה שאינה נקנית בכסף נקנית בביאה אשה שנקנית בכסף \nא\"ד שנקנית בביאה, ומשיב אמה העבריה תוכיח שנקנית בכסף ואינה נקנית בביאה אביא גם \nאשה אע\"פ שנקנית בכסף אינה נקנית בביאה מה לאמה העבריה שאין קניינה לשום אישות תאמר \nבזו שקנינה לשום אישות ת\"ל ובעלה, ולמה לי קרא הא אתיא בק\"ו, אמר רב אשי משום דאיכא \nלמימר מעקרא דדינא פרכא מהיכא קא מייתית מיבמה מה ליבמה שכן זקוקה ועומדת תאמר בזו \nשאינה זקוקה ועומדת ת\"ל ובעלה, וישיב ליה מלתא דאתיא בק\"ו טרח וכתב לה קרא ומה צורך \nלפרוך או יאמר לו יבמה בכסף קנויה ליבם והוא כסף שקדשה אחיו וא\"כ לא תוכל לומר ומה \nיבמה שאינה נקנית בכסף. ועוד יאמר לו אדרבא יבמה בכסף נקנית ליבם שאם לא תאמר כן \nיצאה מתורת קדושין שומו שמים על זאת א\"כ יש שני מיני נשים בישראל יש שנקנית בכסף \n"},{"index":16,"he":"ויש שאין נקנית בכסף, וא\"ל מכסף אחיו כי זה הדין כל אדם יאמר שהוא עול דאם אחיו \nקדשה לעצמו קדשה ולא לעצמו ולאחיו דא\"כ בדעה שמקדש ישים ב' עדים שבתנאי מקדש שאם \nימות תהא מקודשת לאחיו בלא קדושין אחרים ומדלא התנה ש\"מ שצריך אחיו לקדשה ומשפטה \nכמשפט כל אשה דעלמא כי נהי שהתירו לו אשת אחיו מ\"מ לא התירו לו בלא קדושין. ועוד \nמאי הוכחה עושה מאמה העבריה בשלמא אשה ויבמה שתיהם לאישות וקא מנסה למילף אלא זה \nדקא פריך מאמה העבריה מה דמיון יש לה עם אלו השתים שאלו שררות ונכבדות עם בעליהם \nוזו שפחה עובדת, ועוד מה משיב זה מה לאמה העבריה שכן אין קנינה לשם אישות תאמר בזו \nשקנינה לשם אישות ואם אין קנינה לשם אישות ורצה ליעדה איך אינו נותן לה כסף אחר אלא \nאומר בכסף שקיבל אביך והלא הוא כסף של קנין וצריך כסף אחר לקדשה. ועוד מי הוא שאין \nבדעתו בשעה שקונה אמה לקדשה והלא מצוה ליעדה אלא שבאים עיכובים באמצע. וא\"כ נראה לי \n"},{"index":17,"he":"שלא הבין אחד לחבירו ור' ישמעאל בעל המדות מי מאמין לו כי ק\"ו הוא הלכה למשה מסיני \nאדרבא אינו רוצה השם זה הדין כלל ואע\"פ שהוא בא בק\"ו אין דנין אותו מדאצטריך לכתוב \nהן בני ישראל לא שמעו לי ואיך ישמעני פרעה ש\"מ שאין דנין דאס\"ד דנין א\"כ יכתוב \nרחמנא בני ישראל לא שמעו וישתוק מאיך ישמעני פרעה וילמוד מק\"ו אלא מדכתבו בא \nלאשמעינן שאין דנין ואין מדה זו נוהגת בתורה, ואת\"ל שדנין א\"כ לא יכתבו עשרה פעמים \nהק\"ו בתורה בפירוש יבאו גם אלו מק\"ו דבע\"פ, אבל הכוונה הוא כך שהאשה היא צריכה \nלהתקדש בא' מג' דרכים והם כסף שטר ביאה שכן הדבר למעלה שהתפארת מקדש לכ\"י או בכסף \nשהוא החסד או בשטר שכותב לה הרי את מקודשת לי או בביאה כענין באתי לגני אחותי כלה, \nאבל היבמה שאין בעלה משפיע לה רק שהיא נאחזת מכסף בעלה שהוא החסד כאשר יבא לה הנצח \nאו החסד שאין כאן אלא ביאת החסד או ביאת הנצח וע\"כ מצוה בגדול מוכרח הוא הבעל לבא \n"},{"index":18,"he":"בביתו וע\"כ מצות יבום קודמת כשמכוין, ולא אמרו חליצה קודמת אלא באינו מכוין. ומה \nשאמר אמה העבריה אין קנינה לשם אישות הכי הוא הקב\"ה האציל את כנסת ישראל לאמה \nולאישות בזמן שישראל הם טובים היא אשה ובזמן שהם רעים היא שפחה וקנינה מחסד עולם \nהוא שאמר אמרתי עולם חסד יבנה וא\"כ הוא כסף קדושין ואין צריך לכסף אחר ואותו הכסף \nמי נתנו אדון ומי המקבל חסד זהו שקיבל אביך. ור' ישמעאל אינו יכול להכחיש זו המדה \nשהחמור לומד מן הקל והקל מן החמור שהרי העליונים צריכים למטה ושלמטה צריכים לשל \nעליונים מהם וכיון שכן הוא ע\"כ התורה נוהגת בזה הדרך שאם יש לזה דין מה שאין לזה \nלומד זה מזה. ומה שכתבו עשרה פעמים ק\"ו בפי' להודיעך שהמדה הזאת נוהגות בי' מדות \nשלמעלה ולכן נכתבו י' פעמים לא פחות ולא יותר. ועוד כשדנין ק\"ו חדא מחדא לא פריך \nעלה אלא פרכא שיש לה קולא או חומרא או חשיבות אבל פירכא שאין בה לא קולא ולא חומרא \n"},{"index":19,"he":"ולא חשיבות לא פרכינן והכוונה כי כתר וחכמה זה צריך לקבל מזה ואין שם פירכא כל דהו \nרק מחומרא וקולא דידהו אם יש למנוע השפע ולא שיכנוס פירכא כל דהו. ועוד אמר חדא \nמתרתי פרכינן מחומרא או מקולא או פירכא כל דהו והנה הכוונה אם התפארת ישראל מקבל מן \nהשדרה ומימין שהוא החסד לפעמים פסק השפע מהם ולפעמים נכנס שפע הפחד ופריך, ועוד אמר \nחדא מתלת אי אית לה חומרא או קולא או חשיבות פרכינן ואלו כל דהו לא פרכינן ואם חזר \nולמד במה הצד פרכינן אפי' כל דהו ואי לא חזר במה הצד רק שהוא חדא מתלת אי אית קולא \nאו חומרא או חשיבות פרכינן ואם לאו כל דהו לא פרכינן והכוונה חסד מג' רוחניות אם \nנפסק השפע הנה פרכא כל דהו אין שם ואם בא ועשה כולם אחד ומקבל מהם בשוה א\"נ נעשה \nחדא מתרתי. ופרכינן כל דהו כי הצד השוה שבהן שב לחדא מתרתי. ועוד יש ק\"ו אחר שהפרכא \nשלו מבליעין בתוך הק\"ו כי הא דאמרינן בפ' כיצד הרגל שאומר שם אני לא אדון קרן מקרן \n"},{"index":20,"he":"ורוצה לדון קרן משן לחיובי קרן בחצר הניזק נזק שלם בק\"ו דמקומו, ומה במקום שהקל בשן \n"}]}
