{"id":"kabala-113916680ec8-1-75","bookId":"kabala-113916680ec8","part":1,"torah":75,"title":"קטע 75","hebrewTitle":"קטע 75","segments":[{"index":1,"he":"ורגל דהיינו ברשות הרבים החמיר בקרן לחייב חצי נזק מקום שהחמיר בשן ורגל דהיינו חצי \nנזק אינו דין שנחמיר בקרן לחייב נזק שלם (ופריך) מה לשן ורגל שכן הזיקן מצוי תאמר \nבקרן שאין הזיקו מצוי, מה עשה זה הבליע הפירכא בק\"ו והחזיק הק\"ו ואמר מקום שהקל \nבר\"ה בשן ורגל אע\"ג דהזיקו מצוי החמיר בקרן אע\"פ שאין הזיקו מצוי לחייב חצי נזק, \nמקום שהחמיר בשן ורגל דהיזיקו מצוי דהיינו בחצר הניזק אינו דין שנחמיר בקרן אע\"פ \nשאין הזיקו מצוי לחייבו נזק שלם, רבונא דעלמא היש משפט מעוקם כזה פסיק רישא ולא \nימות ואדרבא שכשנפסק ראשו יתרפא ויחיה וא\"כ דהכי הוא בחנם לוחמים עם בעלי הק\"ו כי \nהם נותנים כלי המלחמה ומתחזקים ואם כדבריו של זה שטרף חרב של חבירו והוא הפרכא שלו \nא\"כ כמוהו יעשו כולם יטרפו כלי זיין של לוחמיהם ויבליעם בתוך שלהם, וא\"ת הדין עמהם \nלעשות כך א\"כ הא דאמרינן בפ\"ק דזבחים שחטה לשמה לזרוק דמה שלא לשמה מק\"ו ומה במקום \n"},{"index":2,"he":"שאומר הריני שוחט חוץ לזמנו כשר וכו' ופריך מה לחוץ לזמנו שכן כרת וכו', ואם הדין \nלהבליע יבליע גם זה ויאמר ומה במקום שאומר הריני שוחט על מנת לאוכלה חוץ לזמנו אע\"ג \nדאיכא כרת וכו' ולא הבליע אלא הסכים לדעתו. וראה ר' למען קדוש ישראל שתבחר לשונם \nשאחד הוא איש חמסן או שהדין עמו, אבל האחר הוא איש רחמן ומוותר דינו ולדברי המבליע \nינצח משה לקב\"ה כי משה עשה ק\"ו להפטר ומה הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני \nפרעה והקב\"ה עשה לו פירכא מה לבני ישראל דין הוא שלא שמעו מקוצר רוח וכו' תאמר \nלפרעה וכו', והנה אחר שבורח משה מן השליחות יש לו כח להעמיד הק\"ו ולפטור כי נראה \nמשום דהקב\"ה פריך לו שלחו הא לא פריך ליה לא שלחו דאס\"ד אף על פי שלא פריך היה שלחו \nאם כן אמאי פריך ליה ומה צורך אלא ע\"כ אי לא פריך ליה לא הוי שלחו, אי הכי היה לו \nלמשה לבלוע הפרכא בתוך הק\"ו וליפטר שהרי אין פרכא יותר ויאמר ומה בני ישראל אף על \n"},{"index":3,"he":"גב דאית להם קוצר רוח והואיל ויצאו מעבדות לחירות היה להם וודאי לשמוע ולא שמעו \nוכו', ועוד ר' מי הוא שיראה הענינים המהופכים האלה ולא ישחוק ולמה שלחו השם אחרי \nשאמר לו משה סיבה מונעת ואם הקב\"ה יודע האמת שאין מניעה אם כן מה צורך לפרוך ואם \nהיה צריך לפרוך יפרוך פרכא שאינה נבלעת שלא ישאר הניצוח למשה ויאמר העולם משה נצח \nלהקב\"ה. אבל דע לך ר' שאם לא תאמר הענינים האלה מה הם אהיה במבוכה גדולה במשפטי \nהתורה כי אני רואה תנאים גדולים שבמקום דפריך מקרא אינו רשאי להבליע כענין מה לחוץ \nלזמנו שכן כרת וכענין הק\"ו דמשה שהפרכא מקרא דקוצר רוח ובעבור שהוא קרא אינו מבליע \nאותו אבל במקום שאין הפרכא מקרא בפירוש מבליע אותו כענין מה לשן ורגל שהזיקו מצוי, \nומ\"מ מאי שנא כתוב ומאי שנא שאינו כתוב לעולם פרכא הוא דא\"כ לפי דברך תן הפרש בין \nק\"ו כתוב לשאינו כתוב, וא\"ת אין הכי נמי הלא בתורת ק\"ו הולכים כולם, א\"ל בני מה \n"},{"index":4,"he":"שהיה לי לומר אמרתי בי\"ג מדות של ר' ישמעאל ובזמן שעברתי בהם עם אבי ז\"ל אני הייתי \nעוסק בחוקים אחרים והשם יעזרני ותשמעם כי עדיין לא עברנו אפי' בשליש מבראשית אבל \nאני יודע שאתה בקי בהם מאבי ז\"ל ובזמן שרציתי לעבור בהם גם אני הלך לחיי עד וחיי \nשבק לכל רבנן, א\"ל ר' בן ו' שנים הייתי ובתענית הייתי כשעברתי באלו המדות ואבי ז\"ל \nהעמידני עליהם במשפט היושר. ודע באמת כי עולם השפל ניתן בד\"ו פרצופים לעונש ולשכר \nולא לדבר אחר כי נעוץ סופו בתחלתו אבל הדרך הוא זה בהיות הת\"ת שהוא הכתב בפרכא הוא \nהקושיא אין מבליעין אותו אלא מניחין אותו לדין שנאמר ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה \nאלי עשו כלה ואם לא אדעה, ולכן כל פרכא הכתובה בקרא פועלת להרוס הק\"ו בין כתוב הק\"ו \nבין שאינו כתוב הק\"ו ולכן לא עמד הק\"ו של משה כי הפרכא כתובה והק\"ו של משה נפרך \nואין בדבריו כלום, אבל פרכא שאינו כתוב מבליעין אותו כי הדין בא מן ההוד והמדות \n"},{"index":5,"he":"שלמעלה מבליעין אותו הדין וכן משפט התורה ג\"כ. ועוד יש ק\"ו אחר חדא מתרתי והוא ק\"ו \nממקומו ומה במקום שלא השוה קרבן לקרבן השוה מעשים למעשים ויש בו פרכא מה להנך שכן \nנכנסין לפני ולפנים וכו' וכיוצא בזה בפרק איזהו מקומן של זבחים, ומה בן צאן שלא קבע \nלו כהן קבע לו צפון וכו' ופריך מה לבן צאן. ועוד יש ק\"ו אי אמרינן דיו היכא דמיפרך \nק\"ו והוא מחלוקת דר' טרפון ורבנן דר' טרפון אמר לא אמרינן דיו ורבנן סברי אמרינן \nדיו אפילו היכא דמיפרך ק\"ו והוא בסוף פרק כיצד הרגל אבל היכא דלא מפרך ק\"ו לכ\"ע \nאמרינן דיו. ואני רואה שאפילו היכא דלא מפרך ק\"ו איתא פלוגתא שהרי בבבא מציעא פ' \nהשואל נראה שיש תנא שסובר דלא אמרינן דיו אפי' היכא דלא מפריך הק\"ו דקאמר התם הניחא \nלמ\"ד דלית ליה דיו ואותו ק\"ו בדלא מפרך הוא אלא ע\"כ איני יכול לומר דבר אחר רק \nשנחלקו התנאים בק\"ו דלא מפרך דחד תנא אומר דכ\"ע אמרינן דיו וחד אמר אפי' בזה הק\"ו \n"},{"index":6,"he":"אית דפליג ואומר לא אמרינן דיו, וא\"כ ההוא דבב\"ק הוא למ\"ד דכ\"ע אית להו דיו היכא \nדלא מיפרך ק\"ו זהו תיקון לענין העיון אבל צריכין אנו לדעת מהו משפט דיו. ודע והבן \nשהעטרה באה מן הדין וע\"כ נקראת אשה מלשון אש ודיה להיותה כנדון שהנדון הוא הפחד \nוהוא הדין והבא מן הדין הוא העטרה והנה הפחד הוא הדין הקשה והבינה דנה את העולם \nבאותו דין הקשה ובא מבול לעולם עד שעשתה ברית עם העולם שלא לדונם באותו הדין, והנה \nאותו הדין הוא בכלל השבועה וגם הדין הרפה דיו להיות כנדון שלא להחריב העולם ולכן \nבכ\"מ שיבא הק\"ו אין לשנות דרך הזה שלעולם אומר דיו, והאומר אין אומרים דיו אף בזה \nהק\"ו הוא אומר וכי הבא מן הדין שהוא העטרה מעצמה פועלת רק נוטלת רשות ופועלת וכיון \nשכן הוא א\"כ איך תאמר דיו ואם הגוזר יגזור ח\"ו דין קשה יפול יותר לומר דיו והיכא \nדמפרך הק\"ו נמי פליגא דר' טרפון אומר הואיל ומפרך ומוסיף קושיא לבא מן הדין ונתבטל \n"},{"index":7,"he":"הבא מן הדין מצד הקושיא וא\"כ אין כאן דיו, ורבנן אומרים אפ\"ה משפטו כמשפט הק\"ו דלא \nמיפרך ואמרינן דיו. ועוד בענין קל וחומר ובענין תוכיח יש תנאי אחד דאין דנין ק\"ו \nמהלכה והוא שאמרו רז\"ל במסכת נזיר בפרק ז' פרק כהן גדול במשנת ר\"ע דנתי לפני ר\"א מה \nאם עצם כשעורה שאינו מטמא אדם באהל הנזיר מגלח על מגעו ועל משאו רביעית דם שמטמא \nאדם באהל אינו דין שיהא הנזיר מגלח על מגעו ועל משאו ואמרינן שם משום דאין דנין קל \nוחומר מהלכה. וקאמר שם איבעיא להו עצם כשעורה ורביעית דם וכו', וגמרינן ק\"ו על \nהפסוק ולא על הלכה וגם אין דנין משלש עשרה מדות על דבר הלכה וכן אין דנין יוכיח \nמהלכה, והכוונה במקום שבא הכח והלימוד מלמעלה לכנסת ישראל אותו הלימוד עומד בסיני \nהוא כ\"י ואין שם יותר חילוק ושאלה שכל הכוחות הסכימו בזה ולכן עליה אין להוסיף ואין \nלגרוע שאין יכולה יותר דבר בעולם וזהו הלכה למשה מסיני. ועוד אמרו רבותינו ז\"ל דאדם \n"},{"index":8,"he":"דן קל וחומר מעצמו והכוונה כי אינו דומה הילוך הקל וחומר כשאר המידות שהרי בבוא \nבתפארת השפעת הזרועות שהם קל וחומר ניתן להם הרשות לעשות כפי המקבלים וכן הדרך \nבתורתינו שאדם דן קל וחומר מעצמו. ועוד בדבר דאתא מדינא חדא מתרתי או חדא מתלת צ\"ל \nהצד השוה שבהם כאשר תמצא בבבא קמא ובקידושין בבבא קמא שממונך ושמירתן עליך אף אני \nאביא וכו', ובפרק קמא דקדושין כסף שטר וביאה וכו', וראה והבן שכן הדרך שהרי חסד \nתפארת ונצח יש להם צד השוה ברחמים פחד הוד ועטרה יש להם צד השוה בדין. יבא באף אף \nאני אביא יסוד אם לרחמים אם לדין שהיסוד אינו כתפארת וכנצח ברחמים וגם אינו כהוד \nוכעטרה בדין ואע\"פ שנאמר לפניו ילך דבר ולכן הוא בא במשפט הזה אף אני אביא יסוד וכן \nהדבר בדרכי התורה וע\"כ בתרי או בתלת נאמר דין הצד השוה שבהן ואף אני אביא. ועוד \nבענין קל וחומר פרכינן פרכא אף על גב דלא איתא מה לאשה שכן אינו במילה וזה הדבר לא \n"},{"index":9,"he":"היה ולא נברא כי איך תהיה במילה כי אין לה מעור, דאי אמרת בשלמא שהיה לה מעור והיתה \nפטורה שפיר קפרכית אלא השתא שאין לה מעור האיך תפרוך ממנה אלא הדין הוא כך כי העטרה \nאינו במילה ואפ\"ה יש לה קושי ממדת הדין הקשה א\"כ אף על גב דליתא פרכא היא. ועוד יש \nקל וחומר בן ק\"ו ובן בנו של ק\"ו כי אחר שלמד בקל וחומר ולקח דין לעצמו נותן אותו \nהדין לאחר מק\"ו וזהו ק\"ו בן ק\"ו. וכן הדין שהתפארת נאצל מהזרועות שהוא קל וחומר \nוע\"כ נקרא שמים אש ומים והאציל היסוד בזה הדין. ועוד קל וחומר לא עבדינן של רבנן \nבדרבנן וכ\"ש דרבנן בדאורייתא כדאמרינן בפרק ג' ממסכת ידים וחכמים אומרים אין שני \nעושה שני. א\"ל והלא כל כתבי הקודש שניות הם ומטמאין את הידים, א\"ל אין דנין דברי \nתורה מדברי סופרים ולא דברי סופרים מדברי תורה ולא מדברי סופרים כך מוכיח בפ\"ק קמא \nדשבת גבי י\"ח דבר שגזרו בו ביום, וזהו קשה מאד כי נהי שדברי תורה מדברי סופרים אין \n"},{"index":10,"he":"דנין שאין הגדול נתלה בקטן אלא דברי סופרים מדברי תורה אמאי לא והלא קטן נתלה \nבגדול, אלא הכוונה הוא כן שהקל וחומר הוא בא דרך אצילות וכיון שכן הוא א\"כ אין \nנאצלת האצילות אלא עד העטרה ולכן אין לדון דברי סופרים מדברי תורה בדין קל וחומר \nשדברי סופרים היא העטרה תורה שבע\"פ ולא באתה מדין הק\"ו אלא מהדין לבדו וע\"כ אין לה \nדין תורת קל וחומר, וגם דברי סופרים מדברי סופרים אין לדון שנראה תוספת אצילות \nואדרבא אמר לעולמו די, ולא דברי תורה מדברי סופרים שהדבר מהופך והמשפט הזה דווקא \nבדין קל וחומר. ועוד ק\"ו דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי תיקו כל חדא אדוכתיה, \nוהכוונה הוא כך כשעולם הוא בשוה שאין מכריעין לא הזכיות ולא העונות אז תובע הדין \nותובע הזכות אלו הזרועות ואומר להם הבינה כל אחד יעמוד במקומו והקב\"ה משפיע הרחמים \nדרך הצינור האמצעי ומרחם על העולם. ועוד בדין ק\"ו יש היכא דאתיא חדא מתרתי פעמים \n"},{"index":11,"he":"בכולא דינא מחמת שיש פרכא בשני מלמדין שיש באחד משא\"כ בחבירו ויש דאתיא בפלגא דינא, \nוהאמת כי יש ק\"ו דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי, ולא אמרינן תיקו כל חד אדוכתיה \nותמצאנו בפ\"ק דחולין גבי תורים ובני יונה דקאמר ויהיו בני יונה כשרים מק\"ו, ועוד יש \nדינים מחולקים בק\"ו מ\"מ אלה הם העיקר כי אלו מאלו נאחזים: \n \n"},{"index":12,"he":"ד\"ה מגזרה שוה הוא שנאמר בשומר שכר\nמגזרה שוה הוא שנאמר בשומר שכר אם לא שלח ידו במלאכת רעהו ונאמר בשומר חנם אם לא \nשלח ידו במלאכת רעהו מה שומר שכר אם לא שלח ידו פטר את היורשים אף שומר חנם, וראה \nוהבן שאין לך מדה למעלה שאינו נותן לחברתה דין או רחמים מ\"מ אם לא שתמצא המלות \nיתירות שלא הוצרכו אז להם זה הדרך שאם הוצרכו אין דנין שבזמן שהגזירות למעלה הם \nהספירות המבקשים חיים לעצמם תחלה כענין העניים והאביונים מבקשים מים ואין, וכשבא \nלעצמם לבד ואין להם מה ליתן כי אם יאכלנו ויחיה או יזרענו וימות אבל כשהשפע הוא \nבמילוי אז קרינן בהו אפנויי מופנה כלומר לפנותו ולתתו לחבירו וע\"כ היו מדקדקים \nלמצוא מלות מיותרות ללמוד מהם הג\"ש כההוא דפ\"ק דשבועות אקרא אני חיה בהמה למה נאמר \nקרי עליה ר' דולה מים מבארות עמוסות שלא למד מרבותיו איזה מלה מיותרת לג\"ש והוא \nדקדק מעצמו וע\"כ היה משבחו, וכן בכמה מקומות בתלמוד דפריך נגמור תיבה פלוני מפלונית \n"},{"index":13,"he":"כההוא דפ\"ק דמנחות ולגמר עין מעינו והוא מנסה לראות אם הוא מופנה ולכן אין אדם דן \nגזירה שוה מעצמו אם לא שקבלה מרבותיו ורבותיו מרבותיהם פן יבא לעשותם לא כמשפט \nויגזול העני ויפנה את שאינו פנוי משא\"כ בק\"ו שאדם דן מעצמו כאשר אמרנו. ועוד בג\"ש \nעין מעין דנין שצריכין להיות המלות שוות שכן הדין למעלה שהנצח הוא צינור הרחמים \nוהוא דומה בדומה וע\"כ רחמים עוברים דרך שם כי דומה בדומה הולך, ולפעמים תמצא ג\"ש \nאע\"פ שאינו דומה בדומה במבטא הואיל והוא דומה בפירוש והוא שארז\"ל ושב הכהן ובא הכהן \nזהו שיבה וזהו ביאה, וא\"כ היכא דאיכא שני גזירות שוות ולא סתרן אהדדי אלא שווין \nבפירוש אע\"ג דלא דמי ליה ילפינן כמו ושב הכהן ובא הכהן, אבל היכא דסתרן אהדדי לא \nילפינן אלא בדדמי ליה והכוונה שאין שינוי המבטא מעכב שכן הדבר למעלה, שאין הנצח עם \nהחסד שווה במבטא ובפירושם שוין דהאי רחמים והאי רחמים, ולפעמים תמצא ג\"ש שהוא בספק \n"},{"index":14,"he":"אצלם שקבלו ללמוד דבר אחד מחבירו ולא קבלו מאיזה דבר נלמד הג\"ש כדאיתא בפ' אלו \nנערות דקאמר מאי קחזית דאשר לא אורשה לג\"ש ובתולה למעוטי בעולה אימא בתולה לג\"ש \nואשר לא אורסה פרט לנערה שנתארסה ונתגרשה משמע שקבלו כך מרבם ג\"ש ללמוד מפתה מאונס \nאבל לא קבלו מאיזה תיבה ילפינן לה הג\"ש דא\"כ שאינו כך מאי פריך והא אין אדם דן ג\"ש \nמעצמו אלא א\"כ קבלו מרבו אלא ודאי מדפריך לא קבלו מאיזה תיבה. ועוד איתא פלוגתא \nבהמפלת איכא מ\"ד ג\"ש שאין מופנה כל עיקר אין למידין הימנה כל עקר, ומופנה מצד אחד \nלמידין ומשיבין, ומופנה מב' צדדין למידין ואין משיבין ויש דרכים הרבה לג\"ש וכולם \nנמשכין אחר אלו ואין צריך להזכירם כי כל אחד יאמר במקומו בע\"ה כדין וכהלכה: \n \n"},{"index":15,"he":"ד\"ה כלל ופרט הוא שנאמר מן הבהמה\nכלל ופרט הוא שנאמר מן הבהמה כלל מן הבקר ומן הצאן פרט, כלל ופרט אין בכלל אלא מה \nשבפרט בקר וצאן אין מידי אחרינא לא, וראה והבן שכלל הוא העשר ופרט הוא עלת העלת, \nואע\"פ שהעשר אחיזתם משם מ\"מ פרט הוא אצלם אצל ענין השגה ואין בכלל שהוא העשר אלא מה \nשבפרט שאם לא יתן להם מה להם לעשות דבר, ובהיותו המלך על הפרד\"ס מי יוכל להכנס שם \nגם מי יוכל לומר על הפרט דבר ממה שהוא, ויש כלל ופרט המרוחקים זה מזה ואין דנין \nשבפ' בנות כותים אמרו ותהי נדתה עליו כלל וכל המשכב פרט אין בכלל אלא מה שבפרט משכב \nומושב אין מידי אחרינא לא, אמר אביי וטמא ז' ימים הפסיק הענין והוי ליה כלל ופרט \nהמרוחקים ואין דנין, רבא אמר לעולם דנין, ובפ' כל המנחות באות מצה, לא תעשה כלל ולא \nתאפה פרט אין בכלל אלא מה שבפרט אפייה אין מידי אחרינא לא אמר אפוטריקי משום דה\"ל \nכלל ופרט המרוחקים ואין דנין אותו בכלל ופרט, ודבר תימא הוא למ\"ד דנין אמאי נתרחקו \n"},{"index":16,"he":"אלא ע\"כ אין דנין אבל כוונתו הוא כך שלא תאמר אחרי שנסתלק עלת העלות מן הכלל יש \nלכלל שום כח מצד עצמו לכן אמר אפ\"ה שנתרחק ונסתלק רחמיו אין בכלל אלא מה שבפרט, \nולמ\"ד אין דנין סבר כי לעולם לא יטעה אדם לומר כזה ולכן הואיל והפסיקן כדי שלא יהא \nנידון בכלל ופרט. וכל המדות האלו שבעלי התלמוד מתנהגין בהם כל אחד יבא במקומו \nבביאור גדול בע\"ה כי עליהם אמר הכתוב ואכלו את חלב הארץ, וזהו שנקראים חלב ויין \nשהיין אין לו תקומה רק מן החלב ויין עם החלב מתחברין זהו שנאמר כי טובים דודיך \nמיין: \n \n"},{"index":17,"he":"ד\"ה ונקראים יום ולילה, והנה היום\nונקראים יום ולילה, והנה היום הזה הוא תפארת ישראל ובתוכו יום אחד הוא יסוד שנעלם \nיו\"ם יו\"ם והוא יו\"ד ו\"ו מ\"ם הרי נעלם יו\"ם יו\"ם, ועוד שני שמות נגדיים הרבה מאד \nאין צורך להזכירם שכולם יבואו במקומם כל אחד ואחד כמשפטו, ושמות רבים מהם נגדיים \nבד\"ו פרצופים ומהם שוים בכולם שכל שם שתמצא באחד תמצא בכולם, ואגיד לך חלק ולא כולם \nשמו\"ת השוי\"ם, והטעם שאין להם שם קבוע כי נעוץ סופו בתחלתו והכל אחד. וראה והבן כי \nהמדה שניה נקראת חכמ\"ה ומדה האחרונה נקראת חכמ\"ה אלא שזו חכמת אלהים וזו חכמת שלמה, \nוראה והבן שלא יאמר לחכמת שלמה קום בתולת ישראל אם לא שיתחברו שניהם חכמה בחכמה שכן \nשניהם עולים קו\"ם וחכמת אלהים הוא כח התפארת הנקרא הויה, הלא תראה שכן הוא שהרי \nחכמה הוא בגי' כ\"ח יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א וחכמה האחרונה הוא כח האדם הגשמי שכן חכמה הוא \nכ\"ח אדם ועל חכמה אחרונה נאמר וה' נתן חכמה לשלמה כי אמר הואיל ושמך כשמי אתן לך את \n"},{"index":18,"he":"בתי שהיסוד הוא השלום ונותן לו הה' להוציא פעולותיו והה' היא העטר\"ה בת אברהם ונתנה \nלשלום הוא היסוד וזהו שנקרא שלמה שלם ה', ומלת וה' הם הזרועות וגם מלת י\"ה רומז \nבשניהם שחכמת אלהים נקרא י\"ה וחכמת שלמה נקראת י\"ה אלא י\"ה של יהו\"ה רומז בחכמת \nאלהים וי\"ה שבשם אהי\"ה רומז בעטרה, כי יהו\"ה ראשון ואהי\"ה שני לו, והסימן ראש יהו\"ה \nי\"ה ראש בראש הוא חכמת אלהים וסוף בסוף היא אהי\"ה העטרה ומאחר שכן א\"כ זו נקראת \nיהוה וזו נקראת יהו\"ה שכן י\"ה במילואו יו\"ד ה\"א הוא יהו\"ה, ואל תתמה שכן אמר דניאל \nלקץ הימין להורות על הענין וכמו ששתיהן רומזים בשם י\"ה אשר במילואו מורה רחמים \nיהו\"ה כן שתיהן רומזים בדין שזו נקראת צדק וזו צד\"ק וגם היסוד נקרא צדק הוא שנאמר \nצדק צדק תרדוף, ואמר לי אבי ז\"ל הצדק הראשון לעטרה והצדק השני ליסוד, שהיסוד אינו \nכמו התפארת שהת\"ת נוטה לרחמים והיסוד נוטה לצד הדין שנאמר לפניו ילך דבר. גם שוים \n"},{"index":19,"he":"בשם תרומה שחכמת אלהים נקרא תרומה גדולה בעבור שאין לה שיעור מן התורה וע\"כ ארז\"ל \nחטה אחת פוטרת את כל הכרי כי לא יוכל האדם לשערה ולהשיגה מצד מעלתה ודקותה, וגם \nחכמת שלמה נקרא תרומה והשיעור שארז\"ל הוא בתרומה אחרונה שהרי החכמים והנביאים \nמתבוננים בה וארז\"ל תרי ממאה שחכמה עלאה שניה לכתר אשר ממנה הק' ברכות נובעות וחכמה \nתתאה שניה לה אשר שם הק' ברכות נשלמו, ולכן תרי ממאה בזו ובזו ומה שארז\"ל עין יפה \n"}]}
