{"id":"kabala-113916680ec8-1-82","bookId":"kabala-113916680ec8","part":1,"torah":82,"title":"קטע 82","hebrewTitle":"קטע 82","segments":[{"index":1,"he":"השפעותיהם לחסד עולם לרוב וע\"כ ההקדשות לכהן וע\"כ אסורים בהנאה, וא\"כ אחר שהקדש הוא \nשל כהן איך תפדה עמו, ותנא דדריש כלל ופרט הוא אומר לא בא הקרא אלא לכלל ופרט ולמעט \nאלו שאין הדין נותן להפדות בהם אלא בכסף ובדבר ששוה כסף חוץ מאלו כדי שיתן הכהן \nמכסף הבא אליו לעולם השפל, ואע\"פ שיש לך קושיא להקשות א\"כ הזהב והנחושת לא יפדו בהם \nהאמת אתך, אלא אע\"פ שרומזים בדין ואין הפדיון בדין מ\"מ דע לך באמת שהם מורכבים מכל \nמיני מתכת וההרכבה הוא הגורם וא\"כ התנא שפיר קא דריש כלל ופרט למעט כל אלו ואינו \nקשה לו רק הפרט אחר שני כללות הוא משיב מוכרח הוא הדבר להיות כן כדי להמשיך רוב שפע \nבכסף לפדות את הבכור היא כנסת ישראל לפעול בעולם השפל ברחמים ולא בדין שאם הכסף \nבאמצע הנה הרבוי האחרון יצא מכלל הכסף לכן שני הכללות עומדות על הכסף, ור' מודה ליה \nבזה שמוכרחים הכללות לבא על הכסף מ\"מ מאחר שרוצה התורה להרבות בכסף א\"כ למה תדין \n"},{"index":2,"he":"בכלל ופרט למעט הכל תדין בריבוי ומיעוט ולא תמעט רק שטרות והקדשות לאו דידיה הוא \nופשיטא אבל עבדים וקרקעות אדרבא עבד אוהב לאכול תרומה וכן הקרקע להעביר מכהן \nולהשקות מימיו חוץ מן השטרות כי הם תובעים דין לעולם, א\"כ ראה והבן שאין למעט ואין \nלהוסיף ואין לשנות מדברי חכמים שכל דבריהם מפי משה, ומשה מפי השם יתברך ומהם במעמד \nמשה ומהם מפי השם יתברך קודם ביאת משה: \n \n"},{"index":3,"he":"ד\"ה עוד אמר שם כתב לכהן שהוא חייב\nעוד אמר שם כתב לכהן שהוא חייב לו ה' סלעים בנו אינו פדוי אמר עולא דבר תורה בנו \nפדוי לכשיתן ומה טעם אמרו אין בנו פדוי גזירה שמא יאמרו פודין בשטרות וכן אמר רב \nששת בנו פדוי לכשיתן, תני תנא קמיה דר\"י בנו פדוי לכשיתן א\"ל זו דברי ר' יוסי בר \nיהודא סתימאה ואמרי לה זו דברי ר\"ש בן אליעזר סתימאה אבל חכמים אומרים אין בנו פדוי \nוכן הלכתא דאין בנו פדוי, שמע ר' מה רעה עשה השטר אע\"פ שנתן הכסף לא הועיל ושמא \nדעתם הוא ששב הפדיון הזה על השעה שנתן השטר וכאלו מהאי שעתא היה הפדיון ולכן לא \nנפדה והאומר גזירה הוא סובר עתה שנתן הכסף הוא הפדיון וכוונת החכמים הוא כי הכהן \nבשעת מתן השטר שם כוונתו בשטר לשמרו ולהחזיקו שלא יפסד ואפי' עתה שנתן הכסף שב \nבמחשבת השטר ולכן אין בנו פדוי כי החזיק השטר למפרע שהיה רוצה להתישו ולהחלישו \nוהדין עמהם, והאומר בנו פדוי סובר כי במתן הכסף נתבטל כוונת השטר וחוזקו וכאלו עתה \n"},{"index":4,"he":"הוא התחלת הפדיון, וגם במתיבתא דרקיע הכי הוא דאתיא מהמדה הנקרא אמת מ\"מ אלו ואלו \nדברי תורה הם וגם אם רצה הכהן לתתם במתנה שפיר דמי דמתן הכהן פדיון גדול, ועוד \nארז\"ל תנינא להא דתנו רבנן נתנם לעשרה כהנים בבת אחת יצא, בזה אחר זה יצא, נטלו \nוהחזירו יצא, וכן היה מנהגו של ר' טרפון שהיה נוטל ומחזיר וכששמעו חכמים בדבר אמרו \nקיים זה הלכה זו, הלכה זו ותו לא אלא אימא אף הלכה זו, וראה כוונתם איך היו מדקדקים \nלקרב הסלעים עם הכהן ואח\"כ להחזירם ולמהרם עם השפע מלאים ואיך שכחו החזרה והמתנה \nוכל הדינים האלו במקומם יתבארו בע\"ה עד שלא יפתח אדם פיו בהם לדבר ולהרהר אחריהם כי \nאלו מעט מן המעט, ואגב גררא אלו מצות שאדם חייב לעשות לבנו למולו ולפדותו וללמדו \nתורה מנלן כתיב ולמדתם אותם את בניכם, וראה באמת שהתורה שבכתב והוא הבן נכתב מתורה \nקדומה והוא האב, אך תורה שבע\"פ היא כנסת ישראל אין צריך למילף כי היא תחת הבן וע\"י \n"},{"index":5,"he":"הבן מתברכת מ\"מ הבן צריך למילף לעצמו לעורר עליו רחמים מחכמה עלאה וזהו שנתעוררו \nחז\"ל להרמיז בדבריהם ולומר והיכא דלא אגמריה אבוהו מחייב איהו לאגמורי לנפשיה שנאמר \nולמדתם אותם ושמרתם לעשותם, ואיהי מנלן דלא מחייב למגמר דכתיב ולמדתם קרי ביה \nולמדתים כל שמצווה ללמוד מצווה ללמד וכל שאינו מצווה ללמוד אינו מצווה ללמד, ומנין \nשאחרים אינם מצווים ללמדה דכתיב ולמדתם אותם את בניכם בניכם ולא בנותיכם, ואיהי \nמנלן דלא מחייבה למיגמר דכתיב ולמדתם כל שאחרים מצווים ללמדם מצווה ללמוד וכל שאין \nאחרים מצווים ללמדם אינה מחויבת ללמוד, והכוונה אחר שניתנה תחת הבן אין האב מוכרח \nעליה אלא על הבן, וא\"ל אחר שמקבלת מן הבן הוא תורה שבכתב והיא מבארת דבריו כי אין \nמתיבתא דרקיע משיגים מה שלמעלה. ממנה א\"כ ילמדו התורה שבע\"פ דא\"כ אתה מפרידה וקובע \nלה מקום ואין ללמדה תורה שבכתב ותורה שבע\"פ כמו שהוא למעלה כי הכתב לבן והיא תחתיו \n"},{"index":6,"he":"מ\"מ אין מעכבין, וללמד היא את בנה זהו הדבר שאינו לעולם שהאשה אין לימודה מגעת בבן \nמ\"מ הרשות בידה אבל אין חיוב, והרשות בידה מטעם שעוסקת למעלה בתורת הבן לבאר דבריו. \nעוד ארז\"ל שם תנו רבנן הוא ללמוד ובנו ללמוד הוא קודם לבנו ר\"י אומר אם היה בנו \nזריז ומעולה ממנו ותלמודו מתקיים בידו הוא קודם לאביו. וראה והבן שדבריהם אמת \nועליהם אין לפרכס שהרי תורה שבכתב נקרא גם חסד שנאמר ותורת חסד על לשונה. ותפארת \nיאמר בו בן החסד כי החסד אב ההיקף, וראה והבן שהחסד והת\"ת יוצאים מתורה קדומה וא\"כ \nשניהם רוצים ללמוד ותורת חסד קודם שהוא האב היכי שרוצה בתורה קדומה ואמר ר\"י אם הבן \nזריז ומעולה ממנו כוונתו אם תפארת ישראל הוא אוהב לקבל התורה מתורה עלאה יותר ממה \nשאוהב האב שהוא החסד שהבן הוא הת\"ת זריז וממולא מן הפחד וזהו ותלמודו מתקיים בידו \nשאותו שפע הבא אליו מן הפחד יורד בידו הוא כ\"י ורוצה ללמוד מחכמה עלאה כלומר לקבל \n"},{"index":7,"he":"שפע מן שם להתיש החריפות. הוא קודם לבנו שכל זריזות וחריפות מוליד כעס והכעס מן \nהפחד וזהו כל מאן דמרתח אורייתא דמרתח ליה, ואין לומר אדרבא לא יוסיף ללמוד פן \nיוסיף אליו הכעס והנה רעה בבן אינו כן כי תוספת הלימוד הוא בקיאות והבקיאות מתורה \nקדומה וזהו הוא ללמוד להיות בקי ובנו ללמוד להיות בקי הוא קודם לבנו ואומר ר\"י אם \nבנו זריז ומעולה ומבקש הבקיאות מחכמה עלאה מצד החריפות בנו קודם ואביו אין צריך \nלבטל לימוד בנו שהוא חריף עבור האב שאינו חריף כי הוא למעלה מן הפחד, וע\"כ צריכין \nהדברים לעשות למטה כדי שיעשה גם התעוררות למעלה. וראייתו של ר\"י ממעשה דרב יעקב \nבריה דרב אחא בר יעקב שדריה אבוהו לקמיה דאביי והנה שקדם את בנו בסברו שהוא חריף \nממנו וכי אתא חזייה דלא הוי קא מחדדי שמעתתיה א\"ל תוב את דאנא עדיפנא ממך ואתה אינך \nיכול לבקיאות וכשאבא אני לבקיאות תתברך גם אתה וכוונתו לעורר רחמים על החסד וממנו \n"},{"index":8,"he":"יתברך גם תפארת ישראל לסוף הלך במתיבתא דאביי שמע אביי דקא אתא הוי מזיק בי מדרשא \nדאביי דכי הוי עיילי אפי' ביה תרי אף ביממא הוי מיתזקי ואמר להו אביי לא ליתוב ליה \nאושפיזי אפשר דמתרחיש ניסא על בת בההוא בי רבנן אידמי ליה כתנינא דז' רישין נפל על \nאפוהי וכל כריעה דכרע נתר חד רישא למחר אמר להו אלולי דאיתרחיש ניסא סכנתין, ראה ר' \nכמה היה אביי אכזרי בלי רחמים ואביי ורבא כל דבריהם באפשר ודלמא הם. דההוא גברא \nדאזיל גביה רבא וא\"ל אמר לי מארי דוראי זיל קטליה לפלניא ואי לא קטילנא לך וא\"ל רבא \nמאי חזית דדמא דידך סומק טפי דלמא דמא דהאי גברא סומק טפי וחייבו ליהרוג בדלמא מי \nהרגו לזה לאו רבא הנותן עצה בדלמא ולא היה יותר טוב לומר איני יודע, וכן אביי אפשר \nדמתרחיש ניסא ואי לאו אתרחיש ניסא מי הזיקו לאו אביי דדן באפשר, ושמא אביי קים ליה \nא\"כ למה אמר אפשר ואביי למה למד שם ושמא ינזק אחד מן התלמידים וא\"כ איך היו נכנסים \n"},{"index":9,"he":"ויוצאים הנכנס תחלה עד שיכנוס חבירו ינזק וכן היוצא אחרון ושמא שער גדול היה שהיו \nנכנסין ג' ויוצאים ג' בפעם אחת. והכוונה הוא שלעולם מזיקים שכיחים בי מדרשות וכן \nהדבר למעלה כל כוחות החיצונים כולם מסבבין למתיבתא דרקיע שמחמת לימודם מעוררים השפע \nונהנים גם הם ועל שעם הישיבה שלמטה תורה שבע\"פ ע\"כ באים שמה בדוגמתן למעלה וזהו \nשאמרו תלמיד חכם צריך שמירה דבזמן שהוא עוסק תורתו משמרתו ובזמן דלא עסיק מסבבין \nליה ותלוי הדבר בזכותו אי ליכא אנשים עמו, ואביי היה חכם גדול והכיר בר' אחא בר \nיעקב שעכ\"פ יבא כנגדו המזיק וידע שיוכל באמת לבטלו בתפלתו אך בלא תפלה היה אצלו \nספק. וראה והבן שזה הוא מהניסים הנגלים שראוהו הרבה פעמים ומאז לא ראוהו יותר וא\"כ \nנס מפורסם הוא אם לא שהסמיך גאולה לתפלה ובכל כריעה היה מוריד כח מן הגואל והיה \nמתיש כחו מדוגמת של זה המזיק עד שנחלשו כל כוחותיו למעלה. וראה והבן שבא המזיק בכל \n"},{"index":10,"he":"כח מההיקף החיצון על שהיה כלול מתוקף הדין וע\"כ הוכרח ר' יעקב להתפלל ולכרוע אבל \nביום בלא תפלה היה מחלישו ואי לאו דידע אביי זה לא היה מניחו כי היה נכנס ערב בעדו \nומאין לו לאביי שהקב\"ה יתננו ביד רב אחא בר יעקב, ואין לשאול א\"כ אביי למה לא התפלל \nעם כל בני הישיבה לבערו משם דאביי סבר הסומך על הנס אין עושין לו הנס אבל רב אחא בר \nיעקב ידע באמת שעושין לו. ודע באמת שאביי אמר הסומך על הנס אין עושין לו נס אבל מי \nשעושין לו נס מנכין לו מזכיותיו, ורב אחא בר יעקב גדול היה בעיון תפלה אדרבא הוסיף \nזכות. עוד אמר שם ללמוד תורה ולישא אשה ילמוד תורה ואח\"כ ישא אשה ואם א\"א לו בלא \nאשה ישא אשה ואח\"כ ילמוד תורה אמר ר' יהודה אמר שמואל הלכה ישא אשה ואח\"כ ילמוד \nתורה ור' יוחנן אמר רחיים בצווארו ויעסוק בתורה ולא פליגי הא לן והא להו לבני ארץ \nישראל ישא אשה ואח\"כ ילמוד תורה ולבני בבל ילמוד תורה ואח\"כ ישא אשה. ודבר תימה הוא \n"},{"index":11,"he":"ושברון גדול הוא זה שאם ילמוד תורה ואח\"כ ישא אשה אם ידע לקיים שניהם שפיר ואי לא \nידע הנה שביטל מפריה ורביה ועתיד לחזור עכ\"פ שאינו דוגמא עליונה כי הוא בלא בנים \nוהנה ילך לו להתאכסן במקום דלא ידע, וראה והבן שתורתו רעתו ושמא תאמר כי תורתו \nמשמרתו ולא ימות אני ראיתי אנשים גדולים שלא נשאו ומתו וגם ישא אשה ויטרד במזונותיה \nולא ילמד ובמה יזכה לעוה\"ב שלא יחזור, ואם תאמר שיכול לעשות שניהם ה\"מ למי שיוכל, \nלמי שאינו יוכל מה יעשה אלא ע\"כ להפסיד אחד ואותו הפסד מפסידו ומה יהיה עליו. ודע \nר' שאין להם שום מחלוקת בשום ענין רק כדי להעמיד האדם להיות בדוגמא העליונה ור' \nיהודה אומר בא\"י בזמן שישראל שרוין על אדמתם ישא אשה כי האשה הרוחניות היא עם תפארת \nישראל וכשיעשה הדוגמא אז יעורר השפע עליהם והנה קיימת כל העולם ועצמך, וא\"ר יוחנן \nאין זה הדבר בחוץ לארץ כי רחיים בצווארו כלומר השפע היורד בעולם מכוחות הטומאה. ואם \n"},{"index":12,"he":"ישא אשה תחלה הנה החזיק האשה הרוחנית החיצונית לקבל ממנה אבל אל יעשה כך אלא ילמוד \nלעורר השפע בזאת התורה ואח\"כ ישא אשה, והנה הוא בשלימות כי הודה באמת על האמת נכון \nוטהור ואם לא ישא לגמרי ובלבד שלא יוציא כוונתו מלימודו כלל כעין בן עזאי הרשות \nבידו, האמת ידע שצריך קיום והוראה גם בפריה ורביה והנה דבריהם סתומים ולכן שב ואמר \nולא פליגי הא לן והא להו וגלה מעט, ואם על האשה כשרה טהורה ונקיה ואם באולי חלק \nמנפשו שירד עמו מן השמים צריך האדם לדקדק מתי ישאנה ואימתי ק\"ו שפחה או פנויה שהבא \nבשפחה היא הקדישה שמכניס הפלגש ולא זה לבד ימחה שמו מספר החיים אלא שמעיד עדות שקר \nלעצמו שהאיש משפיע בקדישה בלא אמצעי ואין הדבר כן שכל חיות הקדישה הבא מפנים הוא \nע\"י האשה ואוי לאותו אדם ולבניו ולכל אשר לו וי ואוי לאוכלין מפתו והנהנין ממנו \nואוי לשכניו וכל הרואים אותו בכל שעה ורגע וי ואוי השוכנים תוך ארבע אמותיו כי טמא \n"},{"index":13,"he":"חותם הקודש בקדישה ימחה שמם וזכרם המוצאים היתר מן יהודה שבא על תמר בסברו שהיא \nקדישה ומה למלך עם הדיוט כ\"ש שהקב\"ה זימן לו את תמר, והנה תמר היתה צריכה בהכרח כח \nוממשלה מן המלך והמלך ימשול בה, יכריתם השם אותם שעושים דמיונות ומדמין שלא כדין \nוהורסים התורה והנה הוכחה בדבר שאם היתה הקדישה אסורה למלך יהודה לא היה מבקש לבא \nעליה חלילה וחלילה. וא\"ת שיהודה ביקש לעבור כי היצר נצחו א\"כ לא היה נכתב בתורה \nשיקח אדם דמיון ממנו להפסד אבל עתה שכתוב מעשה דיהודה וחזר וכתב לא יהיה קדש בבני \nישראל וקדישה בבנות ישראל יש לנו לדעת כי לא דבר רק הוא ולכן אמר ולדבקה בו דבר שלא \nאפשר אלא הדביקות הוא שיחזור לבקש אחר דברים הנסתרים בתורה והנראים הפכים והם באמת \nאינם הפכיים, וא\"ל א\"כ לא יכתבם כי הדבר מוכרח ואתה תשתדל להשיגם ועד שתמלא את גופך \nדברים סרוחים ותזיין בגופך בגדים יקרים וטובים ולמחר תפשוט אותם בבושת פנים למה לא \n"},{"index":14,"he":"מלאת נפשך סודות נעלמים ודרכי התורה המיושרים והם הם המלבושים היקרים ישפוט השם על \nהאדם ששמח בממונו ובבגדיו על התכלית כי יצרו מפתהו וסובר שאין לו אחרית ולעולם יחיה \nכן יאבדו כל אויבך ה'. וגם ראה ר' והבן רעה גדולה שעושין בועלי הפנויות בסברם שאין \nאיסור בדבר ואם היה יודע שגחלים חותה על ראשו היה בוחר ליטבע בים מלבא בפנויות כי \nהוא מעיד שדוגמתו הפוך מבלי בעל וימחה שמו של זה ג\"כ אע\"פ שהיא פנויה מ\"מ לא ניתנה \nלהפקר ותועבת השם גם שניהם, וכל בר ישראל יתרחק מהם פן יטעום גם הוא מאותו האיסור \nויכנוס ערב בעדו לרעה רק תתרחק ממנו ותתחבר עם האיש שנשא אשה בקדושין וחופה ושומר \nהברית כי עליו נאמר ע\"כ יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד, א\"ל \nבני ברוך שהחזירך וכמה הראית כחך הגדול וחזק. ושמא יבא הזמן שקויתי גם אני ואז תראה \nסודות אלהים באיזה דרך הם, א\"ל א\"כ נראה לך רבי שנעלם ממני דבר ממה שאמרת עד הנה. \n"},{"index":15,"he":"וממה שתאמר עד הסוף והתכלית הנני בחנני ונסני א\"ל א\"כ מהו על כן יעזוב איש את אביו \nואת אמו, א\"ל כבר אמרתי א\"ל לא אמרת דבר, א\"ל ר' דע לך הדבר שירדתי לסוף דעתך \nושמעני. דע לך שמלת על רומז בכת\"ר עליו\"ן הוא שנאמר ותתפלל חנה על ה'. ומלת כן בת\"ת \nהנקרא איש הוא שנאמר ה' איש מלחמה ועל שמלת כ\"ן הנעלם שלו סינ\"י כ\"ף נ\"ן והם אותיות \nשאינם מצטיירים ועולים ע', והע' מצטייר נ' ו' ז' עטרה ת\"ת ויסו\"ד והנה הכל במלת \nכ\"ן, ואמר הכתר הנקרא ע\"ל למדה הנקרא כן. יעזוב איש את אביו ואת אמו הם חכמ\"ה \nובינ\"ה ודבק באשתו היא סינ\"י הכלולה עמה בכח וישגיח בה כי זה הוא רצון המלך שהוא על \nורצון האב והאם, ויתברכו הכל בק' ברכות זהו ע\"ל העולה ק' שמשם הק' ברכות יורדות אבל \nאין עזיבה ממש, והנה ר' הלואי שיהיה לך פה לדבר כי רוב שנים יודיעו חכמה ואם תמלא \nמלת יעזב יו\"ד עי\"ן זי\"ן בי\"ת הנעלם עולה תק\"ם זהו אע\"פ שאמרתי לך יעזוב מצד אחד \n"},{"index":16,"he":"לבקש מן על הגוזר תקום מפני שיבה, כלומר אפ\"ה הקימה והכח אשלמנה לך גם ע\"י השיבה הם \nהאבות: \n \nד\"ה ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו\nויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבוששו. וראה והבן קודם שחטאו היו בשלימות ולא \nהיו בושים לגלות ערוותן הרומז במשפיע ובמקבל כי האדם והאשתו שלא חטאו בדוגמתן האיך \nיתבוששו אבל כאשר חטאו במקום הנרמז ממש היו רואים מקום חטאם ממש ומתביישים לראות \nהמקום ההוא, ונהי שבא הכתוב לומר לנו שהיו ערומים ולא יתבוששו במה משתעי קרא לאו \nבאיש ובאשה א\"כ מה ת\"ל שניהם, ועוד כתיב למעלה ע\"כ יעזוב איש וכו' ודבק באשתו וסמיך \nליה ויהיו שניהם ערומים ולא אמר איש ואשתו רק האדם, וגם למה לא אמר אדם בלא ה'. \nועוד יאמר ולא יתבושו כענין בושת בש' אחד ולמה אמר יתבוששו, אלא הכוונה הוא כן כי \nמלת שניהם מרבה הצל והכח שלהם למעלה שכל זמן שלא חטאו אלו הם היו עם כ\"י בלא בשת \nוכשהיו אלו בשלימות בלא חטא האדם תפארת ואשתו עטרה היו ערומים ואצל הד\"ו פרצופים \n"},{"index":17,"he":"מלת ערומים פירשו חכמים ור\"ל הד\"ו פרצופים היו מושפעים מחכמה עילאה שהוא האדם הידוע \nולא הגשמי ובא הו' במלת ואשתו לכלול גם היסו\"ד וזהו אתנח במלת ואשתו. לומר לך אתת \nח\"ן הוא נח הוא יסוד נח איש צדיק וצדיק יסוד עולם, ואם תראה אותיות יתבוששו הם \nאותיות יבושת ושין והוא מלשון יבושת המים פי' יבושת והד\"ו פרצופים לא יבושו מן ש' \nהיתר הרומז בשין יתר של יששכר שעולה ברחמים, ובאו ד\"ל אותיות בפסוק זה לומר לך \nבמקום העושר בא הדלות כי נכנס בהם עין הרע. וע\"כ לא אמר האיש ואשתו אלא האדם להרמיז \nשעין הרע שלט בהם זהו שאותיות זה הפסוק עולה א\"וי או\"י שאמר הפסוק אוי למטה אוי \nלמעלה מי הוא הגורם האשה המתפתית אחרי עינים הם הדוגמות הרוחניות החיצוניות אשר \nפנתה להם מקום ונכנסו, וגם מי גרם כל זאת האשה הגשמיות המתפתית מן הנחש. בא וראה מה \nנעשה למעלה ולמטה, כתיב והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה ה' אלהים ויאמר אל \n"},{"index":18,"he":"האשה אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן דע לך ר' שהפסוק הזה יש לו סודות נעלמים \nוהו' של והנחש הוא כמו ופרעה חולם שהוסיף יוסף ופרעה בו' כן והנחש משמע שיש נחש \nערום וגם זה הנחש, והנחש הזה שהוסיף הו' הוא רוח טומאה הבאה מן הצפון הוא המדה רעה \nמצפון תפתח הרעה, והנחש הזה יונק משם כי משם יניקתו וגם מן הצפון נשפעים כל המחשבות \nרעות הטמאות ומדיחות את האדם, וע\"כ קראו להמדה הזאת רעה מצפון תפתח הרעה והיא \nהשמיטה שאנחנו בה, וע\"כ כל המחשבות הרעות חושבים האומות שנאצלו מהמדה ההוא על \nישראל. ודע האמת שכשם שיש בהיקף יד ימין ויד שמאל כן יש היקף החיצון ובו יד ימין \nויד שמאל והנחש הזה יד שמאל החיצון והוא הנקרא רוח מסאבא ויונק מן הנחש הפנימי \n"}]}
