{"id":"kabala-113916680ec8-1-84","bookId":"kabala-113916680ec8","part":1,"torah":84,"title":"קטע 84","hebrewTitle":"קטע 84","segments":[{"index":1,"he":"דינו לנדר ז\"ש ישבת לכסא שופט צדק ועל שחכמת אלהים הוא שם של שש אותיות א\"ה יהו\"ה \nוהוא חכם המתיר את הנדר ע\"כ נצרף א' א\"ה אה\"י אהי\"ה אהיה\"ו אהיהו\"ה והנה עולה שם של \nו' אותיות כ\"א בצרופן כחשבון אהי\"ה שבתוך שם של שש אותיות, ועולה ד' פעמים יהו\"ה \nהוא הרחמים וא' עמהם בכל י\"ז דיינים הוי\"ה א' כי ד' פעמים י\"ז עולים ס\"ח דיינים \nשהוא ס\"ח אלהים ועדיין שני אלהים יתירים מה עשה השם של ו' אותיות נחלק לשמות אהי\"ה \nיהו\"ה כי שניהם נמצאים בשם של ו' אותיות ואח\"כ צרוף כל שם לבדו א' א\"ה אה\"י אהי\"ה \nי' י\"ה יה\"ו יהו\"ה. והנה ר' ראה עתה בעיניך שאהי\"ה מצרף י' צרופים ועלה אלהים על \nשאהי\"ה הוא דין ונצרף הוי\"ה י' צרופים ועלה ע\"ב. ואח\"כ צרוף גם הד' יהו\"ה שעלה לך \nמצירוף של שש אותיות ועולים ש' מלא השי\"ן עולה ברחמי\"ם, והי\"ן נעלמים של שי\"ן עולים \nס' ונעלם סמ\"ך הוא מ\"ך הכוונה אע\"פ שמסרתיהו לך אל תדינהו אלא בדין של רחמים \n"},{"index":2,"he":"שהרחמים הוא סמך העולם כי שבעים שמות מבריאות העולם עד שגורש כנגדם ס\"ח אלפים בעשרת \nהדברות ואל\"ף אהי\"ה ואל\"ף אדני הרי ע' אלפי\"ן כנגד ע' שמות שכל שם יביט בא' ע\"כ א' \nראש בשם אלהים כי הזהירו לכם שלא לשפוט כי אם בדין של רחמים כי ס\"ם ושלוחו עוותו, \nובאחרונה תראה מה יעשה להם שאי לאו שגרעה האשה לא הוסיפה וע\"ז נאמר יפקוד ה' כל צבא \nהמרום במרום והנה ישב לכסא שופט צדק ואמר לו לאדם למה ברחת ונחבאת ממני, א\"ל אדם את \nקולך שמעתי בגן ונרתעתי ואירא ממך כי עירום אנכי מפועלי וממעשי ומצותי ואחבא, מה \nהיה לבושו של אדם קודם שחטא עור של ציפורן פנימי לבן וכשחטא הופשט ובא במקומו עור \nובשר זהו שאמר לו הקב\"ה מי הגיד לך כי עירום אתה כלומר אני משכתי עליך עור ובשר מצד \nשאתה ערום ממצותי שהרי שאלו המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת ואמר האדם \nכלום חטאתי לפניך כשהייתי יחידי האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל ממנו. \n"},{"index":3,"he":"ויאמר ה' אלהים אל האשה מה זאת עשית ותאמר האשה הנחש השיאני ואוכל הביא שלשתן וגזר \nדינם עליהם. ועתה ר' הקשב למען אלהי ישראל מה נעשה מזה המשפט כלום יכולים אנו \nלהוסיף או לגרוע ממה שלמדנו ממשה רבינו ע\"ה לא דיבור ולא אות ולא טעם ולא נקודה ולא \nקוץ מקוצי האותיות. וראה והבן בלבולים גדולים שנכתבו בתורה שנר אלהים שהוא החכמה \nהחופש כל חדרי בטן אמר לבינה שהוא השופט עם ע' שמות לדון בדין וברחמים והנה האדם \nהשפיל את עצמו ונכנע לפניו וברח ונחבא והודה לפניו עברתי ממצותיך וערום אני ממצותיך \nהיש תשובה יותר מזאת להכנע ולהשפל, והנה משה אמר לפרעה עד מתי מאנת לענות מפני \nופירושו להתכנעא משמע שההכנעה היא תשובה כ\"ש שצריך לדונו בדין הרחמים ואחרי גזירת \nהמיתה היש דין יותר קשה מזה ואנה נעשה הפסוק והיה בשוב הרשע וחיה ואנה נעשה מקבל \nשבים ה' ומאחר שאינו הפרש בין שב לשאינו שב למה ישוב האדם, ועוד יתברך שמו של \n"},{"index":4,"he":"אלהינו כתב בתורתו דברים אשר מהם יתחלק העולם לכיתות והנה האמונה שצריך האדם להאמין \nבהקב\"ה שהוא קדמון ויודע ומשגיח ויכול ואם בהכל יודה ביודע לא יודה שאדרבא אם יודה \nיכחיש התורה שצועקת בקול גדול ששואל לאדם המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת \nואי הקב\"ה ידע למה שאלו, ועוד אמר לו איכה צופה ומביט יאמר לאדם איכה וכי לא ידע \nהקב\"ה אנה נחבא ולא די בזה אלא אמר לו מי הגיד לך כי ערום אתה ואמר האשה אשר נתת \nומכלל הדברים של אדם נראה שהקב\"ה לא ידע, וכן האשה הגידה בעד הנחש ואלו ידע הקב\"ה \nלמה חוזר לדעת והנה הכת המכחשת הידיעה כחה חזק בתורה. ועוד אם ירצה הקב\"ה לדון אותם \nבדין קשה ימית גם שלשתן בו ביום שהרי אנה ימצא האדם טענה נוצחת לפני הקב\"ה אחרי \nשאינו מקשיב דבריו כי מי הקשה אליו וישלם כי יאמר לו האדם מן העץ צוויתני שלא לאכול \nוקיימתי גזירתך והאשה פרי נתנה לי ואוכל שנאמר ותקח מפריו ותתן גם לאישה והקב\"ה \n"},{"index":5,"he":"שידע אמת שלא אכל העץ אלא פרי א\"כ למה גנב לבו לומר המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכול \nממנו אכלת עד שזה העני מתוך יראתו הוציא שקר מפיו והכניס גם האשה ברעה גדולה שאמר \nלו האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל ואותה העניה לא נתנה לו אלא מפריו \nלהחזיקו מן הרעב, והנה שני כתובים המכחישים זא\"ז שאחד אומר עץ ואחד אומר פרי ואנה \nהכתוב הג' להכריע ביניהם והנה כתב ספק בתורתו ולמה לא יחזיקנו בדבריו שלא יירא ולא \nיחת לישב בדעתו שלא יוציא שקר מפיו אבל בא אליו פתאום ונרתע העני ולא ידע מה לדבר \nועכשיו שחייב עצמו ואמר היא נתנה לי מן העץ ואוכל מאי הוי והלא אין עדים בדבר ואין \nאדם מראה חובה לעצמו ואינו נאמן ואל תאמר שהקב\"ה יודע האמיתי וכל תורתו אמת על מה \nכאן הניח הדבר בספק והאדם יאמר מתוך יראתי אמרתי שקר, ועוד כשאמר לו ביום אכלך ממנו \nמות תמות הלא לא מת באותו יום, וא\"ת יומו של הקב\"ה אלף שנה אין זה ראייה כי כל \n"},{"index":6,"he":"הימים שכתוב בתורה אינם אלא י\"ב שעות, ועוד הקב\"ה שקדמה ידיעתו מהחטא של אדם למה לא \nמנעו, ועוד אדם אחר שחטא וגורש מג\"ע א\"כ נשאר ג\"ע בלא דוגמא כי אין שם אדם ולא \nימליכו ישראל ואיך יצאו מגלות לעולם כי נתבטלה הדוגמא ואל תשוב לי מן הנפשות כי אדם \nבעינן דומיא דאדה\"ר, וגם אל תשיב לי מן ר' יהושע וכיוצא בו שנכנסו בחיים בג\"ע כי \nאין לך עדים בתורה רבונו דכ\"ע יצרת אדם ראשון מעשה ידך ודבר עמך פא\"פ בלא אמצעי נתת \nלו אשה זונה והלואי היתה מזנית עם אדם אלא שזינתה עם חיה רעה וירדת עם ע' אלהים \nלדון את האדם ולא הנחת לו מקום אלא שקנסת אותו בעונש מיתה וגם האשה ולנחש החנפת אנה \nהנחת וגם את הבהמה תהרוגו ושמא תאמר בהמה ולא חיה והלוא חיה בכלל בהמה, ושמא תאמר \nכי לא בא עליה ממש הלא בא עליה והטיל בה זוהמה במעיה ושמא תאמר שאין לי עדים מן \nהתורה קשה לאותו שאמרו אותו ואחר שהקב\"ה מדקדק במעשיו של אדם הנה ג\"ע ניתנה לאדה\"ר \n"},{"index":7,"he":"לעבדה ולשמרה וקמה האשה והדיחתו ועבד ע\"ז וא\"כ ג\"ע היא עיר הנדחת וישרפוה וכי תימא \nיצאו אנשים וידיחו כתיב ר\"ל אנשים ולא נשים הדין עמך מ\"מ אנה הם העדים שהיו שם \nבהתראתו שהרי כתבת בתורתך מקרבך לאמר וארז\"ל שצריך שני עדים והתראה. ועוד אם האדם \nחטא האשה לא נצטווית כלל ולא היתה בזמן הצווי בעולם א' עם האדם רק בכח והראייה שהרי \nאמר ביום אכלך ממנו ולא אמר אכלכם ומשם ואילך כתיב לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו \nעזר כנגדו וא\"כ למה הענישה במיתה, ושמא תאמר על שאמרה לו לאדם לאכול ואכל שומו שמים \nעל זאת מתי אמר הקב\"ה לאשה שלא להסית את האדם המצווה שלא לעשות ועשה יענש אבל מי \nשאין מצווה למה יענש, וא\"ת הנחש והאשה מנין להם לדעת הצווי ואמר הנחש לאשה אף כי \nאמר אלהים ותאמר האשה מפרי עץ הגן נאכל אומר אני חלום ראו גם שניהם שלא מצינו בשום \nמקום שהקב\"ה אמר להם וגם אדם לא מצינו שיאמר לאשתו דבר, ובמקום שאינו כתוב מי יאמר \n"},{"index":8,"he":"השקר והעד שהרי לא כסדר הצווי דברו גם שניהם אלא שאין חלום בלא דברים בטלים, ועוד \nהאשה העניה למה לא אמרה לשם יתברך רבונו דכ\"ע היודע דבר ומסית יקרא מסית אני לא \nידעתי גזירתך, ועוד למה לא הניחה לנחש לענות ולומר והלא לא היה מסית שלא הוזהר בזה \nויכול לומר דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין, ועוד למה לא הכריז הקב\"ה לכל \nהנמצאים בג\"ע לדעת מצותו שלא יהיה להם פתחון פה, ועוד הקב\"ה למה הניח את האדם לבא \nעל אשתו מכאן ואילך הרי נאסרה לו מטעם שרבעה הנחש והנחש שחייב מיתה מטעם שבא על אשת \nאיש למה לא הרגו, ושמא תאמר כי לא קדשה עדיין אדם כבר כתוב זאת הפעם עצם מעצמי ובשר \nמבשרי ואין לך קדושין מעולים מאלו. והקשה שבכולם הנחש מה לו בג\"ע וס\"ם מי יאמין \nשהוא בגן עדן ואינו מטמא כל הנשמות. ועוד רבונו דכ\"ע בכוונה בראת אותו להיות בעולם \nעד עולם והראייה שלא היה אזהרתך שלא לאכול כדי לחיות לעולם ובעבור שאכל נקנס עליו \n"},{"index":9,"he":"מיתה ונתבטל מחשבתך תדינהו בדין אחר ותקיים מחשבתך, ואל תשיבני שהמחשבה היא מתקיימת \nבתחיית המתים הא אמרו רז\"ל תחייה לצדיקים ולא לרשעים מכלל דיש מיתה עולמית, ועוד \nלמה אמר פן ישלח ידו ואכל גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם אדרבה היה מן הדין להניחו \nולהראות לו העץ החיים לאכול ולחיות לעולם. כי בזו המחשבה בראו ועונו יתכפר ע\"י \nקרבנו או ע\"י דבר אחר. ועוד מה שכתב פן ישלח ידו משמע שהקב\"ה מסופק חלילה, ועוד נהי \nדאדם היה למטה והניחו הקב\"ה לעשות צוויו ובא ס\"ם ושלח הנחש ופתה האשה ס\"ם שהיה \nלמעלה למה הניחו לעשות דבר זה, ועוד כל באי העולם מזונה באו היא חוה שזינתה עם \nהנחש. א\"כ למה נאסרו הזונות. מן הדין היה להיות מותרות ועוד למה הניח הקב\"ה לעשות \nעבירה בג\"ע שהוא צח וטהור וקדוש ונקי. ועוד הנחש אין לו דין הסתה שלא היה באזהרת \nהצווי ונהי דאדם ואשתו עשו מעשה הלא הנחש לא עשה מעשה וכל לאו שאין בו מעשה אין \n"},{"index":10,"he":"לוקין עליו ואין עונשין אותו, וא\"ת מנא\"ל דכתיב לא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו \nעד בקר באש תשרפו בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה לומר לך שניתק עליו בקום עשה ואין \nלוקין עליו דברי ר\"י ור\"ע אומר לא מן השם הוא זה כלומר שאינו בשם זה הלימוד אלא \nלימוד אחר יש בו משום דהוי לאו שאין בו מעשה ואין לוקין עליו סוף סוף יפטור הנחש. \nועוד מהו דכתיב מכל עץ הגן אכל תאכל יאמר או אכל או תאכל וגם מעץ הדעת טוב ורע לא \nתאכל ממנו מאי ממנו כי ביום אכלך ממנו גם בזה ממנו מה הרוויח לנו, ועוד האשה אמרה \nאל הנחש פן תמותון והנחש אמר לא מות תמותון יאמר לא תמותון לבד, ועוד כל דברי הנחש \nוהאשה כולם שקרים למה יכתוב שקרים בתורתו וילמדו העולם והוא הגוזר מדבר שקר תרחק \nולכן אין לי מנוחת הלב והשכל שהרי כל הדברים הללו מראים דברים הפכיים, ויודעי האמת \nלא הורשו לגלות כל הצורך שאם היו מגלים כל הצורך כל הכוחות הרעות היו מתבטלים כי הם \n"},{"index":11,"he":"מהפכים העניינים ומולידים סברות מושכלים ומחדשים כתות לעצמן לומר שהעולם הוא קדמון \nומהם מודים בזה ומהם מכחישים בזה ואומרים שהשם קדמון מחדש אלא שמכחישין היכולת ומהם \nמכחישים הידיעה ומהם מכחישים בהשגחה עזב אלהים את הארץ. אלו וכיוצא מאלו כתות הרעות \nמגונות בעלי גיהנם יצילנו השם מכל מדרגות אלו הכתות וכיוצא בהם. שאומנתינו הוא \nלהאמין שהוא קדמון מחדש ויודע ומשגיח ויכול. ושים אזניך לשמוע דברי נחום בנך ואל \nתפסיקני בשום דיבור עד שאשלים כל דברי אלה על כל מלה ומלה על כל אות ואות תוספת \nומגרעות וחלוק נקודות וקוים וטעמים. והשם שהוא יחיד בעולמו יעזרני ולא יביאני לידי \nשכחה כי אין מלבי דבר ואתחיל ואומר. למה אמר ויצו יהוה אלהים ולא אמר וידבר ה' \nאלהים או ויאמר, והנחש אמר אף כי אמר אלהים ולא אמר אשר צוה אלהים עכ\"פ צריכין אנו \nלדעת מהו זה הדיבור, וגם צריכים אנו לדעת מה זה יהוה אלהים שאמר אצל הציווי, ודע \n"},{"index":12,"he":"באמת כי מלת ויצו כולל יהו\"ה אלהי\"ם וע\"כ לא בא בתוספת ו' אחר כעין ופדויו שהוא \nבשני ווין כדי להורות על הענין שהוא עולה גי' יהו\"ה אלהים בלי תוספות וחסרון, והרי \nיהוה אלהים חכמ\"ה ובינה חס\"ד ופח\"ד, וזהו דכתיב ע\"ל האדם על רומז בכתר עליון שהוא \nעל כולם והוא על האדם שוה בשוה כי האדם הזה הוא תפארת ישראל והוא קו העומד באמצע \nוהכתר עליו מבלי שום הטייה, וה' של האדם להרמיז באדם העליון הוא התפארת של עולם \nוהה' הוא ה' הידיעה ועל שהעטרה הוא בכחו ובכלל הציווי נכלל הה' באדם ואמר האדם ושב \nואמר לאמר והוא רומז בכל מקום לעטרה בפועל. וא\"כ הכוונה הוא כך כי הד' מדות והם \nחכמה ובינה חסד ופחד אלו בגזירת אלו ואלו בגזירת ע\"ל הוא הכתר העליון צוה לאדם הוא \nהתפארת ישראל ובכלל הציווי גם העטרה הנקראת לאמר להיות הה' שהיא העטרה בכללו ודבוקה \nעמו ברחמים, זהו דסמיך לזה לעבדה ולשמרה. וראה והבן שמלת ויצו הוא מלה של ד' אותיות \n"},{"index":13,"he":"נגד ארבעה אותיות של שם יהו\"ה וננקד בב' קוים וג' נקודות להרמיז בה' אותיות של \nאלהים ולומר לך כשם ששם כ\"ו הנעלם שלו הוא פ\"ו שהוא אלהים כן ניקוד ויצו ב' קוים \nוג' נקודות להרמיז באותיות אלהים שהם ה' אותיות, ומה מאוד מלה נכבדה מלת ע\"ל \nשמדותיה ישרות ועליהם אין הרהור שנעלם עין למד הוא חבור ד' עם ק' שכן נעלם על עולה \nד\"ק וע\"כ באלפא ביתא מתחברת הד' עם הק' זהו א\"ת ב\"ש ג\"ר ד\"ק, והנה הד' היא העטרה \nוהק' הוא הת\"ת וזהו אוהב מלת על וע\"כ נעלמו ד' כ\"ו כי מלת ד\"ק הוא ד' פעמים יהוה \nיהוה יהוה יהוה לומר לך בזמן שהד' עם הק' יעקב בשלוה והשקט מעשו הרשע. וראה והבן \nשאומר לת\"ת כנגדך ס\"ם ודוגמתם בעולם השפל יעקב ועשו וכפי מעשיהם היה חיותם, ומכל עץ \nהגן הם עשר ספירות אכול כלומר תקבל השפעתם. וממך תאכל גם העטרה והוא ת' נסתר לנקבה \nזהו אכל תאכל, ומלת עץ הוא יהו\"ה כענין י' פעמים ה' ה' פעמים י' ו' פעמים ה' ה' \n"},{"index":14,"he":"פעמים ו' הוא עולה עץ. ומלת מכל מתהפך כלם שכלם הם נקראים בשם יהו\"ה אף שאין להם שם \nקבוע ומתהפך ג\"כ מלך לומר לך שם יהו\"ה הוא מלך על כל השמות, ולכן בא מלת אכל בלא ו' \nשעם הו' מדבר. וראה והבן שהקב\"ה האציל הפחד והפחד האציל שוטרים ונוגשים כי שמוהו \nתובע הדין לעשותו וכן נאצלו דוגמתם בעולם השפל למטה ע' שרים והניחם בעולם לבקש הדין \nמן החוטאים ושלח הנפשות להתנסות ולהזכות ע\"י נסיון ובזה אין כל בריה יכולה לדעת \nענין הנסיון ההוא מה צורך, ומ\"מ אין הנסיון רק בהיות האדם ברשותו והנה נתבשר תפארת \nישראל שלעולם ילחם עם הס\"ם ולכן שב ואמר ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו ועל שיוסף \nהצדיק הוא בן יעקב שב ומדבר גם עמו וזהו ומעץ שהו' ביסוד ומ' בעטרה ידיעה שניה שמזה \nומזה חיותה ואומר להם אתם היסוד והעטרה עץ שהיא הת\"ת והוא של דעת שהוא החסד טוב ורע \nהוא למעלה ממנו הוא החסד והפחד וס\"ם אצילות הפח\"ד לעולם מבקש מהפחד להטיל רעה בת\"ת \n"},{"index":15,"he":"וממנו עליכם ואתם דוגמתכם למטה אשר נתנו לנסיון יעמדו בנסיונכם לא תאכלו ממנו, ומלת \nממנו הוא קו\"ל שבזמן שיורד הרעה בת\"ת קול הברה נשמעת והחשך וברקים מעורבים. וממנו \nכלומר מאותו הקול לא תאכל לא תקבל השפעה ואמר לא תאכל ולא אמר ולא תאכלו כי לשנים \nמדבר בעבור שהאכילה אל העטרה מיסוד ואכילתו כולל שניהם. שב ואמר כי ביום אכלך ממנו \nמות תמות ועתה שב הדיבור אל הת\"ת הנקרא כ\"י ביום באיזה יום שירד הרעה אליו אכלך גם \nאתה מאותו הקול מות תמות כלומר יפסוק הטוב היורד אליך ותמות גם העטרה כי אין חיותה \nהבא אליה ממקום אחר כגון מן הצד כחיות הבא אליה ממך, ומה מאד נכבדים האותיות ו\"מ \nשבמלת ומעץ שמתחלפים באותיות א\"ת ב\"ש פ\"י כי פי ה' היא העטרה הנקראת פי, וכמה נכבד \nמלת פ\"י שנעלמו י\"ה להרמיז בעטרה כי פ\"ה יו\"ד נעלמו י\"ה. וראה והבן כמה רמז גדול \nהרמיזו האותיות של הפ' ומעץ הדעת וגו' שמנינם מנין אד\"ם לומר לך הכל תלוי ביד האדם \n"},{"index":16,"he":"לתקן ולקלקל. והנחש היה ערום מכל, הנחש הזה הוא ס\"ם חבר הוא לאיש משחית ועל שהנחש \nעיוור שושבינו הוא לבן ונקרא גם הוא נחש, ומלת והנחש\nמתהפך והשח\"ן כי ממנו השחין פורח. היה ערום נעשה ערום וחכם מדבריהם האלו, ומלת מכל \nאצל הנחש בא לומר לך שהוא מלך בכל חית השדה שמלת מכל מתהפך מלך. הוא הטעם למעלה \nמכולם שהרי מכל מתהפך כלם. חית השדה הם השרים החיצונים השרוים בשדה שהוא חוץ לעיר \nאשר הוא שעשה יהוה אלהים הכוונה אשר הוא הכתר הנקרא אשר, האציל יהוה אלהים שהוא \nחכמה ובינה, והם האצילו חס\"ד ופח\"ד. והפחד האציל הנחש עם כל חית השדה ומלת חית בו \nכלול סנהדרין החיצון הדן בנקמה הוא שחי\"ת מתהפך בא\"ת ב\"ש סי\"א חשבון סנהדרין, ואמר \nהנחש אל האשה שהיא העטרה ולא שנכנס ס\"ם כי אין לו פתח לכנוס נוגע ואינו נכנס רק אמר \nאף הוא הפחד המצוה עם יהו\"ה וכשאמר מכל עץ הגן תאכל שב אלהים ואמר לת\"ת הנקרא כ\"י \nמכל עץ הגן שאמרתי לך לאכול לא תאכלו כלומר שב מדיבורו ולכן לא הזכיר מלת יהוה \n"},{"index":17,"he":"בדיבורו. ודע שכל המאציל יקרא עץ והנאצל יקרא פרי, ואמרה האשה היא העטרה אל הנחש \nהוא ס\"ם העומד בחוץ ומדבר והוא למעלה מן העטרה אין הדבר כן שאפי' אלהים בלא שם \nיהו\"ה לא אמר כמוך ולא אפתח לך להכנס בפרד\"ס אפי' כחוט השערה כי אלהים אמר מפרי עץ \nהגן נאכל מפרי הוא החסד שהוא פרי הבינה שהוא עץ החכמה שהוא גן הכתר והוא אלהים ואין \nלנו כח לשנות ציוויו כי שב ואמר אלינו ומפרי עץ שהוא הפחד שהוא פרי החסד הנקרא עץ \nאשר שהוא הכתר שהאצילו בתוך הגן כלומר שיבא השפעתו בכל העשר אמר לנו לא תאכלו ממנו \nכלומר מאותו הקול לבדו העושה קול הברה כשיורד וזהו ממנו. מלת ממנו בגימ' קול, וגם \nאמר לנו לא תגעו בו כלומר אל תעלהו במחשבה שיש לו שום כח אע\"פ שהוא בעל השמיטה \nוהאציל כוחות החיצונית שאם תעלהו לשום מעלה תמותון כלומר יפסוק השפע מכולם ויבא להם \nממנו לבד, ולא זה בלבד אלא הזהירנו במלת בו הכולל אותו ותפארת, ואמר פן כלומר אתה \n"},{"index":18,"he":"הנקרא פן ואתה השוער שמור שאם לא תשמור תמותון ונרמז אזהרתה של הנגיעה במלת ממנו \nפעמים ונרמז אזהרת המיתה בה במלת מות תמותון, וכששמע הנחש שהוא ס\"ם דברי האשה שהיא \nהעטרה מיד אמר אל האשה לא מות תמותון כלומר אם תמותו משפע העליון היורד בעירוב לא \n"}]}
