{"id":"kabala-131bbe8d19dd-1-4","bookId":"kabala-131bbe8d19dd","part":1,"torah":4,"title":"תיבת נח והקשת:","hebrewTitle":"תיבת נח והקשת:","segments":[{"index":1,"he":"תיבת נח והקשת: \nשנינו במשנתנו (חגיגה יא,), \"כל שאינו חס על כבוד קונו, ראוי לו שלא בא לעולם\". \nובגמרא שם אמרו - \"זה המסתכל בקשת\". ורשב\"י פירש בזה סודות גדולים, שזה נאמר על זמן \nהגלות, יען הוא מלובש בגווני חשך של הס\"א. ועתה אפשר לך בס\"ד הענין הזה היטב: \nהקשת אחר המבול הושם להיות לאות לכל בשר שלא יבא עוד מבול לשחת הארץ. ואומר לך מה \nהענין הזה. דע כי בזמן המבול ניתן רשות לס\"א להתפשט על כל הארץ, כי כבר נשחתה ברוב \nהרע שהמשיכו עליה הדורות החטאים ההם. ועל כן ניתן לה הרשות הזה, עד שתקח את כל \nהשייך לה. אחר כך תשוב למקומה בנוקבא דתהומא רבא. והנה באותו זמן הוצרך שינצלו נח \nובניו וכל הבריות שנתקיימו עמהם, וזה ע\"י השכינה בבחינה שהיא מתהלכת בתוך הקליפות. \nכי הלא ודאי אין הארתה בזמן היותה למעלה כהארתה בהיותה בתוך הקליפות, כי היא צריכה \nלהיות בבחינה זו שתוכל להציל את הראוי להנצל המתחזק בתוכה, אך בסוד הסתר. ושאף על \n"},{"index":2,"he":"פי כן לא תפעול בדרך שתבריח הקליפות, אלא שתתן להם מקום. והבחינה הזאת היא ממש \nבחינת התיבה: \nואומר לך מה בחינה זאת, כי היא צריכה להיות בבחינה הנמשכת בה מן היסוד, שהוא השכן \nקרוב אליה אפילו בגלות. ותבין שזהו סוד נח, שהוא היסוד, שמסודו נעשית המלכות - - \nתיבה. והיא נעשית בסוד שלשה בחינות בסוד חסד, דין, ורחמים. ובאמת כך היא נקשרת בנצח \nהוד יסוד דזעיר אנפין, שנאמר בם (אסתר ח, ג), \"ותפול לפני רגליו\" אפילו בגלות. וסוד \nזה הוא, כי היא סוד ה', ובהתקנה לעומת הנה\"י האלה - נעשית שלשה ווין. ואלה הג' ווין \nבסוד נה\"י עצמם נעשים בה ש' אחת, כזה, ש'. ואלה הם מדות התיבה, כי רחבה חמשים אמה \nבסוד הה\"א, ובהתחלקה לג' לעומת נה\"י - נעשים שלשים, והם שלשים אמה קומתה. והם \nמתחברים בסוד ש', ואז הם שלש מאות אמה אורך התיבה. נמצא שתקון השכינה בבחינה זו - \nמה שצריך להיות לעמוד בתוך הקליפות. ואז נאמר (בראשית ז, יח), \"ותלך התיבה על פני \n"},{"index":3,"he":"המים\": \nאך אחר המבול נשבע הקב\"ה שלא יביא עוד מבול. ונמצא, שלא יגיע זה ההתפשטות של הס\"א \nלהיות על כל העולם כאשר היה. אך עם כל זה - הנה ימצא למעלה במאורות. ופירוש הענין \nהזה, כי אם תתגבר הס\"א כל כך עד שיצטרך לתת לה מקום על הגשמיות לשלוט על כולו, הנה \nזה ימשך מחמת שליטתם וקטרוגם מאד במאורות, עד שיסלקו השפעתם מן העולם - אז יחרב. אך \nיש שתתגבר הס\"א על הארת המאורות הרבה ותחשיך אורם, אך לא תגיע למנוע השפעתם כמו \nבזמן ההוא. ועם כל זה תצטרך השכינה להיות בסוד תיבה, כי המאורות שלה יהיו מתלבשים \nבקליפות, אך לא בשליטה כל כך כזמן המבול, אלא יהיה בשיעור כך - שימשך מענין זה \nגלות, ולא חורבן העולם: \nונמצא, שמה שהיה בזמן נח בסוד תיבה גשמית, נשאר עתה בסוד תיבה רוחנית. כי אז כיון \nשנתגלתה הס\"א לשלוט על הגשמיות, הוצרך שגם השכינה תגיע שמירתה עד הגשמיות גם כן, \nוהיא התיבה הזאת. ואחר - כך נשאר הדבר בבחינה רוחנית כנ\"ל. וזה ענין הקשת, שהוא סוד \n"},{"index":4,"he":"התיבה ממש. ותדע שכתוב (יחזקאל א, יח), \"כמראה הקשת אשר יהיה בענן\" וכו'. והענין, \nשכך ראה במרכבה יחזקאל, יען אז היתה השכינה בגלות כבר. ועל כן ראה אותה בבחינה זאת \nשל קשת, שהיא הצריכה להיות מתלבשת בקליפות, לשמור ענפיה הקדושים. שעם כל זה יהיה גם \nמקום לרששים להתהלך סביב. הקשת הנגלה כאן למטה הוא תולדה ורמז לקשת העליון הנראה \nבמרכבה, כי זה מה שנשאר לצורך השמירה הצריכה עתה. נמצא, לפי זה שבחינת הקשת היא \nהבחינה ששומרת את ישראל בזמן הגלות, אבל שנותנת לס\"א גם כן מקום לשלוט שליטה הראויה \nלה. ועל כן נמצאים בה שתי בחינות, אחת - בחינתה בגלות מתלבשת בקליפות, שהוא לשמור \nלבד. ואחת - בזמן שהיא מתפשטת מלבושי החול בזמן גאולה, שאז נאמר בה (בראשית ט, טז), \n\"וראיתיה לזכר ברית עולם\" - לעורר הזווג. ואני כבר הקדמתי לך כי המקומות בקדושה \nשמשם ניתן מקום לקליפות - הם מסוכנים מאד להסתכל בהם, כי על זה נאמר, \"כבוד אלהים \n"},{"index":5,"he":"הסתר דבר\", שלא לתת גאון לס\"א. והמסתכל בו - אינו חס על כבוד קונו. ובאמת, זהו \nהמקום שמשם יצאו וטעו הזונים האלה. כי הס\"א מראה להם שקר כאמת, אשר מרוב התקרבה שם \nאי אפשר לראות ההבחנה היטב. אלא שכבר הקדים להזהיר היוצר עצמו \"לא תשמע\". כי כל אשר \nישנה מדברי תורה אפילו כמלא נימא - ודאי פיתוי הס\"א הוא. וזה יתד נאמן שלא ימוט: \nהתלבשות הנשמות בתוך הקליפות: \nוצריך שתדע, כי כמו שהשכינה צריכה להתלבש בתוך הקליפות, כך צריכים נשמות גם כן \nלהתלבש אחריה בקליפות. ועתה אפרש לך ההתלבשות הזה איך הוא. כי על זה הענין כתוב \n(ישעיהו לא, ה), \"כצפרים עפות כן יגן ה' צבאות\": \nדע שג' מיני היות הנשמות בתוך הקליפה יש, היותן בתוכה קודם בואן לעולם, היותן בתוכה \nאחר צאתם מן העולם והן זכאות, והיותם בתוכה קודם צאתם, או אחר צאתם כמו כן, והן \nחייבות. ועתה אפרש לך כל מין ומין בפני עצמו: \nהנה עד שהאדם הוא בעוה\"ז הוא בעל בחירה, ולפי מעשיו הוא מתקן או פוגם בספירות. מה \n"},{"index":6,"he":"שאין כן אחר מותו, שנאמר (תהלים פח, ו), \"במתים חפשי\". והנה בהיות הנשמה בתוך הגוף, \nאז יש מקום לס\"א על ידי הגוף להתערב בה בתוך מציאותה, אם היא חוטאת. כי על כן תצטרך \nלהכנס לגיהנם לטהר בכח אשו של גיהנם. כי יהיה האש ההוא, שהוא כח ס\"א, שולט עליה \nובוער בה עד שישאב אליו כל הזוהמה שנכללה בה, ואז תשאר היא טהורה. והנה בהיות הס\"א \nמתערבת במציאות הנשמה - היא מטמאה, ונפגמת, ונפגם השורש אשר לה גם כן מפני פגם \nהענף. והנה זה מין א' מג' המינים שזכרנו, והוא שתהיה הקליפה מתערבת במציאות הנשמה \nעודה בגוף, והיא נקראת טמאה, שאור הקדושה מסתלק ממנה, והיא נמסרת ביד הס\"א ממש. וכן \nבצאתה תלך אל גיהנם, ותשאר כמו כן עומדת בתוך הקליפה עצמה, שהיא שולטת בה עד טהרתה: \n\n"},{"index":7,"he":"אך האדם אשר זכה במעשיו, הנה כבר הפריד הס\"א ממנו, ונדבק הוא לשרשו הקדוש. ובצאת \nנשמתו מן העולם, הולכת ונדבקת לשרשה זה. ומשם והלאה אין כח לס\"א להתערב במציאותה \nכלל. כי באמת רק בהיותה נקשרת בגוף היא מוכנת לזה הענין. אלא לפעמים תרד הנשמה ההיא \nלהיות מתלבשת בתוך הקליפה, והוא שתהיה הס\"א סובבת עליה, בסוד (תהלים יב, ט), \"סביב \nרשעים יתהלכון\". ולא תהיה מתדבקת בה כלל, אלא שתגרום לה חסרון אור, שהיה ראוי \nלהתגלות לה לפי זכותה. וכאשר ירדה השכינה בתוך הקליפה להתלבש בה, הנה בה ודאי אין \nהס\"א מתערבת ח\"ו, כי אין שייך לאמר דבר זה כלל, כי הלא השכינה אינה כי אם אחת \nההארות של הא\"ס ב\"ה, והס\"א היא בריאה נפרדת. ונמצא, שאין הדבר הזה נופל בכאן כלל, \nרק בחינת התלבשות הוא שהיא מתלבשת בתוך הקליפות האלה, ומתגלה בתוך מקומם. והנה אז \nירדו גם כן הנשמות של צדיקים גדולים ראשי ישראל, שהם עומדים שם בתוך הקליפות עמה, \n"},{"index":8,"he":"ושם סובלין חסרון אור ומיני צער הרבה, והם נקראים סובלי חלאים הסובלים עונותיהם של \nישראל. ובראש כלם יש מלכא משיחא, שהיא היחידה אשר נבראה מאז, והיא עומדת להיות עטרה \nלגואל, שבה יגאל את ישראל, והיא עומדת גם כן בזה ההתלבשות, בזה הסיתום וחסרון אור \nהנ\"ל: \nוהמין הג' הוא היותן בה קודם בואן לעולם, כי אז אינם בבחינת סובלי חלאים, אלא הם \nבסוד עשוקים. והוא כי חטא אדם הראשון גרם שכל הנשמות תרדנה בתוך הס\"א, ואז זה גורם \nלהם חולשה, שבבואם לעולם הזה נרדפות מן הס\"א, וצריכות תקון גדול במעשיהם לתקן מזה. \nכי כל העבודה עתה - אחר ענין חטא אדה\"ר היא נמשכת. אך נשמת המשיח היא בחינת היחידה, \nשהיא בת חורין, שאין לה ענין לזה, כי אינה אלא לבא לעולם לעטר המשיח, ולא להתקן. \nולכן היא בבחינת \"סובלי חלאים\", ואדרבא - ראש לכולם. ובה נכללים כל עטרות הנשמות, \nשבם יתעטרו לימות המשיח בהארת יחידה אשר תשלוט ותנהג אותם בזמן ההוא: \n"},{"index":9,"he":"והנה הנשמות אשר יצאו כבר מן העולם, הם נקראים צפרים עפות, שבאמת יש להם כח לעוף \nאחר השכינה, מה שאין כן בהיותם בגופים. ותדע, כי אימא נקראת קן צפור, שהיא קן לאבא \nהנקרא צפור. והנה מאבא ואימא ניתן מציאות לנשמות מצד עצמן, ומצד זו\"ן ניתן להם \nלהיות בתוך הגוף. והנה כשיוצאים מן הגוף, נשארים מה שהם מצד או\"א, שהם חוץ לגוף. \nואז נאמר בהם \"כצפרים עפות כן יגן ה' צבאות\", כי השם הזה הוא המגן בסוד הקשת כנ\"ל. \nשהנה\"י הם נקראים צבאות, והם ג' גווני הקשת. ולאלה יש ההגנה הזאת, כי אין הקליפות \nיכולים להתערב בהם. אבל מי שהוא בחיים ומשליט הס\"א עליו, לא יש לו ההגנה, כי לפי \nבחירתו הם הדברים. נמצאת למד מכל זה, שאין ההתלבשות בס\"א נאמר אלא על הנשמות לאחר \nשיצאו מן הבחירה, שאז אין הרע מתערב במציאותם, ואינו אלא צער להם, והוא תקון \nלישראל. אך בהיותן בעלי בחירה - לא יתכן בהם הענין הזה, כי אין ההתערב בס\"א בחיים \n"},{"index":10,"he":"אלא קלקול וטומאה, שתברח הקדושה מעליו, ולא תקון כלל. והרי נפלו כל בניני השוא שבנו \nהאנשים הפושעים האלה, כי אי אפשר לעבירה להיות מצוה, והתיקון לא יהיה הקלקול לעולם: \n\nהן אמת, שמאמר אחד נמצא לרז\"ל אשר נדמה הוא לעינינו כהר גבוה ותלול מאד. הוא מאמרם \nז\"ל בענין יעל (נזיר כג,), \"גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה\". אם כן אפשר לפגם \nלהיות תקון. אך צריך שתדע כי הרבה חלוקים נמצאים בענין. ואשר לא ידקדק עד חוט השערה \n- קרוב לפול בפחתים עמוקים, רחמנא ליצלן: \nמעשה אסתר היה באונס: \nדע כי זהו סוד הוראות שעה. ואפרש לך זה הענין היטב. כי הנה חילוק יש בין מעשה אסתר \nלמעשה יעל, שמעשה אסתר היה ע\"י אונס, ומעשה יעל היה עבירה לשמה. ובאמת הדברים האלה \nהנה הנם מסתורין של מלך, אשר מי הוא יערב לבו לגלותן, ולולא כי צריכים אנחנו להעביר \nהמכשלה הזאת מקרב עמנו, כי רבה היא, נשא לא נשאני לבי להוציא מפי בענין זה ריש \n"},{"index":11,"he":"מילין, כל שכן להרחיב לשון כאשר אני עושה עתה. אמנם רחמנא לבא בעי, ומחשבה טובה \nיצרפנה למעשה, לבלתי שום עלי עון בדבר זה. אבל עינים עורות יפקח לסור מדרכם הרעה, \nוישמח ה' במעשיו. עתה הט אזניך והבן מאד מאד, כי הדברים עתיקים גדולים ועמוקים, \nוכבוד אלהים הסתר דבר: \nכשגרמו העונות, ירדה השכינה ונתלבשה בלילית שפחה רעה. והשפחה הרעה הזאת, שהיתה \nנקודה אחת לבד, נתפשטה לעשר נקודות, ונקראת פרצוף. והנה כל מדרגות הקליפות, כיון \nשרואים השכינה שם מלובשת, הנה הם חושבים שח\"ו יוכלו לשלוט עליה. ובאמת הם מתקבצים \nבשאון גדול על לילית זונה בעבור השכינה אשר שם. ואז ברגע אחד השכינה מסתלקת ובורחת \nמשם, והם נשארים בטומאתם, ואינם שולטים כלל. וסוד ענין זה הוא \"מצה שמורה\", שהיא \nהשכינה השמורה לבעלה, ואז נאמר על ס\"מ (קהלת ד, ה), \"הכסיל חובק את ידיו ואוכל את \nבשרו\": \nוענין זה הוא ענין אסתר, שהיא השכינה הנמסרת ביד ס\"א. ואחשורוש חושב לשלוט עליה. \n"},{"index":12,"he":"אבל באמת שמרדכי היה משביע את השידה, ואחשורוש לא היה שולט עליה כלל. והנה השידה \nהזאת היתה מבחינת הזוהמה של אסתר עצמה. ונמצא כך ממש כמו שנעשה בקליפה עצמה - \nשהשכינה בורחת משם. אמנם אף על פי כן, נמצא זה איזה פגם באסתר עצמה, כי זה גורם \nלמעלה גם כן איזה פגם שצריך טהרה, ועל כן אסתר היתה טובלת ויושבת בחיקו של מרדכי. \nוענין ישיבתה בחיקו של מרדכי הוא ענין הזווג הנעשה למעלה בברחה מן הקליפות, והוא \nענין (אסתר ב, יד), \"בערב היא באה ובבוקר היא שבה\", שהוא זמן הזדווגה עם הז\"א. \nוהענין הזה נקרא אונס, שהסט\"א רוצה לאנס, ואינו עולה בידה: \nענין יעל - עבירה לשמה: \nאך ענין יעל הוא ענין אחר. והוא סוד נורא מאוד מלהרהר בו, וכל שכן לדבר בו, וכל שכן \nלחקור עליו. ולולא שהשעה צריכה לכך, הייתי נס ממנו כמפני אש בוערה. אך היה מסתכל \nלהבין דבר על בוריו, שלא תטעה ח\"ו בטעות הפתאים האלה הזונים מאחרי ה', כי על מקומות \n"},{"index":13,"he":"האלה אמר הכתוב (הושע יד, י), \"כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו \nבם\": \nדע, כי תחלת הקלקול היה ביאת הנחש על חוה, שהטיל בה זוהמה. ומפני זה ירדה היא אחר \nכך בתוך הקליפות כנ\"ל. והנה אי אפשר לתקן זה הפגם אלא כענין האמור בכתוב (זכריה יד, \nב), \"והנשים תשכבנה\". והענין הוא, כי סוף סוף צריך שיהיה למטה זה הענין, שישא החוטא \nאת חטאו, והפגם סר מן השורש. כי למעלה הנחש רודף תמיד בעבור זה, וכאשר ינתן לו חלק \nלמטה בישראל שחטאו, אז ישלם הקטרוג למעלה. וכמה צער גדול הוא לנשים הקדושות, נשי \nישראל, שיצטרכו לסבול הענין הרע הזה. ותראה שראשית הקלקול היה (איכה ה, יא), \"נשים \nבציון ענו\". ועל כן סוף הבירור יהיה זה - \"והנשים תשכבנה\". אך תדע, שאפילו זה הצער \nאין לו להמצא אלא בסוף הכל, בהיות התקון עומד להשתלם, שאז נאמר (משלי לא, כד), \n\"ותשחק ליום אחרון\", כי כבר הכח גדול, ואין המעשה ההוא פוגם למעלה, אדרבה - מתקן. \n"},{"index":14,"he":"ואומר לך איך הוא מתקן - כי ע\"י המעשה הזה יקבלו הטמאים ההם את הזוהמה הנשארת \nמתחלה. ואדרבה, כל טוב הנכלל בהם - יהיה יוצא מהם ונכלל בקדושה. וסוד כל הענין הזה \nהוא, כי צריך לתת לס\"א החלק הראוי לה, אך להיות תקון, צריך שיעשה למטה ולא למעלה: \nועתה אפרש לך ענין יעל עם סיסרא, ותבין הסוד הזה היטב. הנה יעל היתה אשת חבר הקיני, \nוהוא מסוד קין שיצא מכח זוהמת הנחש, ולכן אליה הגיע המעשה הזה. ועל כן נמסרה היא לו \nלביאה, ולא שידה כמעשה אסתר, אלא היא עצמה, כי אז אדרבה הוא הריק בה כל הניצוצות \nהקדושים שהיו בו, כי הוא באמת היה מסוד הדעת, וכולל כל בחינות הניצוצות שיוצאות מן \nהדעת. ובין כך ובין כך נתעורר היחוד העליון, והס\"א לא אחזה בקדושה למעלה, כי אדרבה \nבכח התקונים וזכותה לקחה היא על עצמה הענין הזה, שלה לא היה הנאה, כמו שאמרו בש\"ס \n(שבת קמו.) משום דאטיל בה זוהמה. ונשאר המקדש קדוש למעלה, ושם נתעורר היחוד, וכוחו \n"},{"index":15,"he":"נתגבר עליו והכניעו. וסוד זה הענין הוא יתד האהל, שהוא היסוד המתחבר באהל, שהיא \nהמלכות, שכן הוא מתעורר ביחוד. והוא המתגבר על הרשע הזה המתגאה למטה וממיתו, ונכנס \nברקתו, ומשם במוחין שלו בסוד הדעת שזכרתי. אך זה הענין שלא יוכל להצליח אפילו בדרך \nעונש כמו שכתבנו, אלא בסוף התקון כשהוא עומד להשתלם, ובמי שיעשה אותו בכל השמירות \nוהתקונים האלה; ועם כל זה רק בהוראות שעה, ולא לשום דבר סדר ההנהגה על פיו ח\"ו: \nוטעם הדבר הזה - דע כי הנה כתוב (משלי ו, כג), \"כי נר מצוה\", והסוד - כי המצוות \nבסוד המלכות הם, אך מצד התיחדה עם בעלה. והסוד - נ\"ר; י\"א ה\"ה ו\"י ה\"ה, י\"א ה\"ל ו\"ה \nהי\"ם, י\"א ה\"ד ו\"נ ה\"י. וזה לא יתן מקום אחיזה לס\"א כלל. אך מבחינת ענין הזה של \nהמלכות היורדת לקליפות, ומשלמת את הנוק' דקליפה כנ\"ל, בסוד (יחזקאל כו, ב), \"אמלאה \nהחרבה\", נמצא ענין לעבירה לשמה הנזכר כאן, והוא לבחינת עליית השכינה מן הקליפה. אך \n"},{"index":16,"he":"מיד צריך שיאחוז בה הז\"א להחזירה, לסוד הנר הנזכר. והבן ענין זה מאד, כי סוד זה \nעמוק הוא. וזהו ענין היתד אשר זכרתי. ועל כן נקרא זה הוראת שעה, כי מבחינת המלכות \nהמלובשת בקליפה נמשך הענין הזה. אך צריך שמיד מידי העשות הענין הזה - יתגלה הז\"א \nלקבל המעשה הזה, בסוד היחוד. כי אם לא יתגלה מיד, הנה ודאי הס\"א היתה אוחזת ומתגברת \nבמעשה ההוא. ועל כן צריך גילוי הז\"א, ויחזירנו לדרך הטוב של הנ\"ר הנ\"ל. ועל כן אי \nאפשר לשוב עליו, אלא פעם אחת יעשה, ומיד ישוב לענין כלל המצוות: \nנמצאת למד, שאפילו עבירה לשמה לא תהיה אלא בהוראת שעה. אבל לא שיהיה אפשר לשנות סדר \nהמעשה, כי זה נקרא המרת התורה, שאי אפשר לה להיות מומרת בשום פנים. כי אין סדרי \nהמאורות משתנים, אלא שפעולה אחת אפשר שתעשה מצד המלכות העולה, ומיד ישוב הדבר לסדרו \nהראשון. וכל זה שאמרנו לא יתכן אלא בנקבות שהם קרקע עולם, שבהם נמצא הענין הזה \n"},{"index":17,"he":"שזכרנו, אך לא בזכרים, שאין העריות תקון להם כלל. כי הצדיק יש לו להשמר מן הערלה, \nולהיות נסוג אחור ולא יטמא. ואפילו כל שאר המצות הקלות מן העריות - גם כן לא תותר \nהרצועה לשנותם ח\"ו, כי אם להוראת שעה, על פי המגיע להוראה כזאת: \nאם כן איפוא, תדע ותשכיל איך שוא ומרמה הוא כל בנין החטאים האלה, פיתוי המקטרג \nהצודה בעלי לבב הפתאים, שכחי אלוה, לעבור בשאט נפש על כל דת ודין, לא יום ולא יומים \nולא חודש ימים, כי כל ימי חיי הבלם. זאת לא זאת השפלה הגבה והגבוה השפל, להמיר טוב \nברע ורע בטוב, ולהפך דברי אלהים חיים ללענה וראש. כי סדרי המאורות וחוקותיהם הם \nמשפט התורה, אשר שם משה לפני בני ישראל לדור דורים ולנצח נצחים. וכל המשנה - משתנה \nממקור קדוש ישראל למקום טומאה, אשה זרה, תועבת ה': \n"}]}
