{"id":"kabala-1543b09cb7ba-1-14","bookId":"kabala-1543b09cb7ba","part":1,"torah":14,"title":"דרוש ג':","hebrewTitle":"דרוש ג':","segments":[{"index":1,"he":"דרוש ג':\n\nבענין ד' מיני יחודי ק\"ש שעל המטה ושל ערבי' ושל שחרית בס' הקרבנות ושל שחרית בתפלת \nיוצר ולעיל בדרוש שקדם ביארנו כי כל השינוי הוא במלת ישראל בסד' כניסת המוחין \nדקטנות ונבאר עתה הדרוש הזה יותר באורך בע\"ה:\n\nדע כי ארבע מיני זווגים הם ר\"ל כי הנה נודע הוא שכאשר מזדווגים זו\"ן כונת זווגם הוא \nכדי להוריד נשמות לתחתונים בעוה\"ז. וכבר נתבאר אצלינו כי טיפת הזווג אינה משלהם \nעצמם אמנם הם צריכים לקחתה בתחלה ממי שלמעלה מהם כיצד הרי כאשר זו\"ן מזדווגים הנה \nהז\"א הוא נוטל טפת הזווג ההוא מתחל' מן או\"א ואח\"כ נותנה ז\"א בנוקבא בעת הזווג. וכן \nאבא לוקח לצורך זווגו בתחלה מלמעלה ממנו כגון מא\"א ואח\"כ נותנו לאימא בסוד זווג. \nונדבר עתה בענין זווג זו\"ן הנה פשוט הוא שאין זווגם שוים בכל הזמנים וגם כמה מיני \nזווגים יש בו אם בחינת זווג ישראל ורחל ואם זווג ישראל ולאה ואם זווג יעקב ורחל ואם \nזוג יעקב ולאה כו' וגם נתבאר אצלינו סדר מעלת הזווגים כי הנה יש זמן שהטפה של זווג \n"},{"index":2,"he":"דז\"א נמשכת מן אבא בלבד פי' ממה שהוא חלקו של אבא ולפעמים מושך הטיפה יותר מלמעלה \nשהוא מן אריך. ולפעמים מושך יותר מלמעלה מן עתיק והכלל הוא כי כפי גודל מעלת הזווג \nדז\"א כך מעלת המשכת טיפת זרעו מלמעלה גם דע כי הנה בכל פרצוף ופרצוף יש פנימיות \nוחיצוניות ולפעמים נמשכת טיפה מן החיצוניות ולפעמים מן הפנימיות. והוא כי לעולם \nכאשר ז\"א ממשיך אותה טיפה מן אבא אינו יונק אלא מן חיצוניות בלבד כי הפנימיות דאבא \nהוא נחשב כאלו יונק מן עתיק הגנוז ומתלבש תוך א\"א. והטעם הוא כי כשנתקן עתיק היו \nאו\"א אחו' באחור ונמצא כי זווג או\"א אחור באחור הוא נמשך מתיקון עת\"י אלו הם דברי \nמוז\"ל ואיני זוכר הבנתם ופירושם אמנם הכלל הוא כי אין המשכה לעולם אל ז\"א אלא \nמחיצוניותו אבל בא\"א ובעתיק יש בהם המשכה מחיצוניותם ופנימיותם:\n\n"},{"index":3,"he":"והנה ד' זווגים אלו כל אחד נמשך ממקום א'. כיצד זווג תפלת שחרית הוא הזווג המשובח \nמכל הזווגים שיש בימי החול והוא זווג יעקב ברחל והנה בזווג הזה הוא מושך הטפה \nמחיצוניו' עתיק ומשם נמשכין המוחין דז\"א בעת ק\"ש דיוצר ואז ז\"א נותן אל יעקב אותה \nהטפה כדי שיזדווג הוא יעקב ברחל ובק\"ש של הקרבנות גם אז נכנסין מוחין דגדלות בז\"א \nכנודע וגם המוחין ההם תכליתם הם לצורך הזווג הנז' של יעקב ורחל שבתפלת שחרית בזמן \nהעמידה כי הנה אין זווג אחר בעת הק\"ש הזו של הקרבנות ואותם המוחין נמשכין מפנימיות \nא\"א שהיא מדרגה למטה מחיצוני' דעתיק וניתנים בז\"א ומשם נמשך כח אל יעקב להזדווג \nברחל בעת העמיד' כנז' ואח\"כ נבאר צורך ב' ק\"ש אלו לזווג א' למה הוצרכו שניהם. \nוהזווג דערבית בעת העמידה הוא זווג יעקב בלאה בהיות' מן החזה דז\"א ולמעלה והוא גרוע \nמזווג יעקב ברחל אשר בשחרית וזווג הזה איננו ממשיך אלא מן המדרגה שלמטה מהשני \n"},{"index":4,"he":"מדרגות הנז' והוא מחיצו' אריך והק\"ש שעל המטה הוא לצורך זווג של חצות לילה שהוא \nיעקב בלאה למטה מן החזה והזווג ההוא איננו ממשיך אלא מחיצו' או\"א הרי ביארנו ג' \nבחינות הזווגים כי הזווג הד' שהוא בתפלת המנחה אין בו ק\"ש וכמו שנבאר עניינו בע\"ה \nלקמן:\n\nונחזור לבאר הטעם למה הוצרכו שני מיני ק\"ש לצורך זווג א' דתפלת שחרית משא\"כ בשאר \nהזווגים והטעם הוא לפי שהמוחין של חצות לילה היו נמשכין מחיצוניות דאו\"א ואחר כך \nנסתלקו כל המוחין לגמרי כנודע כי אחרי כל זווג חוזרין ומסתלקין כל המוחין לגמרי \nוז\"ס הגלות כי בזמן החרבן לא יש למעלה מוחין אלא בעת התפלה בלבד ואח\"כ הם מסתלקים \nשלא יגיע בהם הפגם. וגם ט\"א לפי שאין בידינו כח כדי לקיימם כל היום רק בעת התפלה \nבלבד והנה בזמן תפלת שחרית אשר הזווג ההוא הוא עליון מאד שהוא זווג יעקב ברחל ובפרט \nכי הם מושכין מן חיצוניות דעתיק והנה הכל הוא ריקם וחסר וא\"א להמשיך הכל בפעם א' \n"},{"index":5,"he":"שיושלם ז\"א מכל המדרגות האלו עד עתיק כי הנה כאשר כתבנו לעיל כי הוא מושך מן עתיק \nאין ספק שמכ\"ש שמושך מכל המדרגות האלו האמנם צריך שיושלם בהם לאט לאט וז\"ס טעם מה \nשתיקנו ק\"ש בבקר בעת הקרבנות זולת הק\"ש השנית העיקרית אשר ביוצר והנה בק\"ש של סדר \nהקרבנות אנו ממשיכין מן פנימיות א\"א. ואח\"כ בק\"ש דיוצר אנו ממשיכין מן חיצוניות \nעתיק כנ\"ל שהוא מקום יותר גבוה ועליון ואחרי אשר כבר המשכנו די סיפוקו החלק (הא') \nהראוי בזווג הזה אנו מזווגים אותם יחד בתפילה של עמידה. הרי לך בהדיא איך מוכרח הוא \nלומר ב\"פ ק\"ש לצורך הזווג הנז' הזה אמנם שאר הזווגים אשר אינם עולים רק מדרגה א' די \nלהם בהמשכת ק\"ש א' בלבד וכמ\"ש בע\"ה:\n\n"},{"index":6,"he":"ובזה יתבאר לך ענין מעלת הותיקין שהיו נוהגין להתפלל קודם הנץ החמה וסוד הענין הוא \nהנה האמת הוא כי לא היה צריך אל הזוג ההוא רק ק\"ש אחד כשאר הזווגים. אבל הטעם למה \nהיו בו ב\"פ ק\"ש הוא לטעם שנתבאר כי כיון שנסתלקו כל המוחין לגמרי לכן צריך להמשיכם \nבב\"פ כי לא יספיק פ\"א והנה טעם זה אינו אלא כאשר אנו מתפללים ואומרים ק\"ש כאשר האיר \nהיום וזרח השמש והוא יום ממש והענין הוא כי זווג יעקב ולאה שלאחר חצות לילה הנה הוא \nמתמיד ונמשך כל חצות לילה עד אור הבקר וז\"ס ויהי בבקר והנה היא לאה כי עד היות בקר \nממש עדיין לאה עם יעקב בזווג יחד במקומה ובפרט במ\"ש אצלינו כי יש בחי' זווג ליעקב \nעם לאה בסוד אילת השחר שאז התחיל היום להאיר כדמשמע מן הזוהר פרשת וישלח דף קע\"ח \nע\"א ובזה לא יקשה בעיניך אם נראה מזוהר במקום הנז' שהזווג הוא בעת אילת השחר ובמ\"א \nמהזוהר משמע שהזווג הוא בעת נפילת אפים אחר העמידה. דע כי שני המאמרים הם אמיתים כי \n"},{"index":7,"he":"זווג דקדרותא דצפרא הוא זווג יעקב עם לאה ודנפילת אפים הם יעקב ברחל ונמצא כי \nהמוחין שבאו מחצות לילה ואילך אינם מסתלקים עד אחר היות היום ברור כי בעת אילת השחר \nעדיין לא נסתלקו המוחין ולכן כשאומרי' ק\"ש של שחרית קודם הנץ החמה אין טורח כ\"כ \nלהחזיר המוחין כי כמעט שלא עבר רגע קטן שנסתלקו ולכן בקל אפשר להחזיר וזהו הטעם \nשהותיקין היו גומרים אותה קודם הנץ החמה ועי\"כ לא היו צריכים לקרות ק\"ש ב\"פ בתפלת \nשחרית. אבל אנו כללות העולם שאין אומרים הק\"ש קודם הנץ החמה אלא עד אחר הנץ החמה \nממש הנה אז כבר נסתלקו המוחין לגמרי ולא נשאר מהם דביקות ברישא דז\"א ולכן אנו \nצריכין לקרות ב\"פ ק\"ש כדי להחזיר המוחין ע\"י מדרגה אחר מדרגה משא\"כ כמנהג הותיקין \nלפי שהמוחין אשר באו אחר חצות לילה אין צורך לטרוח להחזירם וכמעט שהם חוזרים מעצמם \nוכאשר אומרים ק\"ש אז באים מוחין אחרים חדשים מעולים מאותם שהיו מחצות לילה. אבל עתה \n"},{"index":8,"he":"אנו צריכין לק\"ש הראשונה להמשיך אותם מוחין דחצות לילה. וק\"ש הב' להמשיך המוחין \nהאחרים היותר עליונים וזהו הטעם שתיקנו לומר אות' הפ' דשמע ישראל ובשכמל\"ו דסדר \nהקרבנות למי שאינו נוהג כמנהג הותיקי' האמנם אני ראיתי למוז\"ל שאפי' כשהיה מתפלל \nכמנהג הותיקין ולומר ק\"ש קודם הנץ החמה אפ\"ה היה אומר ק\"ש ב\"פ. והטעם הוא לפי שגם \nלזה צריך תנאי אחר והוא שאותם שמתפללין תפלת הותיקין וקורין ק\"ש עם הנ\"ץ החמה צריך \nשיהיו חסידים גמורים שתועיל כונתם ומחשבתם לקיים אותם המוחים שלאחר חצות לילה \nשיחזרו מעצמן:\n\n"},{"index":9,"he":"והנה אין כל אדם ראוי לכך בזמנינו זה ולכן אפי' המתפללים תפלת הותיקין צריך שיקראו \nק\"ש ב\"פ בתפלת השחר. אמנם בתפלת המנחה הוא זווג ישראל עם לאה מן החזה ולמעלה וא\"צ \nלקרות ק\"ש והענין הוא כי הלא בשחרית כבר אמרנו ק\"ש והמשכנו מוחין עליונים ואע\"פ שהם \nמסתלקים אחר התפל' עכ\"ז נודע כי מדת היום הוא חסד ומדת הלילה הוא גבורה ולכן היום \nאשר הוא חסד ואין החיצונים שולטין בו כ\"כ לפי שהוא יום והחסד גובר בעולם לכן בבא עת \nתפלת המנחה א\"צ לקרות ק\"ש וליחד יחוד העליון כי המוחין חוזרים לבא אז מעצמן אבל \nעכ\"ז צריך קצת התעוררות והוא ע\"י תפלת המנחה כי הוא ענין זווג ישראל עם לאה וכיון \nשאנו מתפללין כדי לזווגם אז מתעוררין המוחין העליונים וחוזרין לבא מעצמן מבלתי \nשנצטרך להביא מוחין חדשים ע\"י הק\"ש ועיין בדרוש התפילין טעם למה זמן התפילין נוהג \nביום ולא בלילה ושם יתבאר לך היטב ענין הדרוש הזה איך ביום אין המוחין מסתלקים \n"},{"index":10,"he":"לגמרי אבל הם נשארים על ראשו בסוד אורות מקיפין. אמנם בלילה הם מסתלקים לגמרי וע\"כ \nבתפלת ערבית צ\"ל פ\"א ק\"ש כדי לעשות זווג אשר בעת ההוא לפי שאז כבר הוא לילה והדינים \nגמורים שולטים ולכן צריך לקרות פעם אחרת ק\"ש מחדש כדי להמשיך מוחין לצורך הזווג \nההוא. גם טעם אחר קרוב אל טעם הנז' והוא כי בתפלת המנחה סמכנו על הק\"ש דשחרית ומן \nהשיריים שנשתייר מן הזווג דשחרית וכן מה שנשאר מן המוחין אחר שנעשה הזווג ההוא \nדשחרית מן השיריים ההם אנו עושים זווג תפלת המנחה. אבל איננו מספיק גם לעשות בו \nזווג תפלת ערבית על סמך המוחין דק\"ש דשחרית כי כבר כלו ונפסקו בתפלת המנחה. ועם \nהטעם הזה ית' לך ט\"א למה זווג המנחה אינו מעולה כ\"כ כתפלת שחרית אע\"פ ששניהם ביום \nאבל הטעם הוא כי זווג תפלת המנחה הוא מן השיורין דמוחין של תפלת שחרית וגם בזה תבין \nלמה הדינין מתגברין בתפלת המנח' בסוד כי ינטו צללי ערב הטעם הוא לפי שהמוחין הולכין \n"},{"index":11,"he":"ומתמעטין אבל עכ\"ז עדיין נקרא מדת יום אבל בתפלת ערבית שנפסקו כל המוחין לגמרי ולכן \nכל שליטת החיצו' והמזיקין הוא בלילה כנז' בר\"מ פ' פנחס בלילה אסתתמו תרעי ג\"ע \nואתפתחו תרעי גהינם דאיהו מרה כו' כנודע שהדינין וגבורות של הלילה הם גדולים כמה \nמדרגות יותר מן הדינין שבשעת המנחה כי שליטת וממשלת החיצונים האמיתית אינה אלא \nבלילה כנודע:\n\n"},{"index":12,"he":"והק\"ש שעל המטה אנו צריכין לעשותו מחדש ואינו מספיק בק\"ש דתפילת ערבית כמו שהספיק \nהק\"ש דשחרית אל זווג תפלת המנח' והטעם הוא כי כשהוא עדיין יום אין המוחין מסתלקין \nלגמרי ולכן במנחה א\"צ ק\"ש פ\"א מחדש משא\"כ כשכבר נעשה לילה שאז מסתלקין המוחין לגמרי \nולכן צריך ק\"ש מחדש לצורך הזווג שיהיה אח\"כ בחצות הלילה והטעם שאנו מקדימין לקרות \nאותה ק\"ש בעת השכיבה ית' במקומו לקמן בע\"ה. והנה להיות שעתה הוא לילה ממש יותר \nמבשעת תפלת ערבית לכן הזווג הזה הוא גרוע ואינו כ\"כ מעולה ולכן אינו מושך אלא \nמחיצוניו' או\"א בלבד כנ\"ל והרי נתבאר שני חילוקים שיש באלו הארבעה מיני ק\"ש והחילוק \nהא' שביניהם הוא בענין המשכתן אשר אין המשכתן שוה והחילוק הב' הוא בענין הזווגי' \nהנמשכין מהם כי אינם שוים: \n"},{"index":13,"he":"שער הכוונות - דרושי ציצית דרוש ד \nדרוש ד':\n\nונבאר עתה ענין הציצית דע כי הציצית הוא הארות יוצאים מאלו המוחין הנז' בסוד אור \nמקיף היוצא מן אוה\"פ של המוחין דרך שערות ז\"א כנ\"ל בדרושים הקודמים בענין הציצית כי \nסודו הוא אור מקיף וכל מ\"ש בענין הציצית בדרוש הזה הוא בבחי' אור מקיף ואל תטעה עם \nהיות שאנו מבארים דרך סתם והטעם הוא כי כל מה שיש במוחים הפנימים הוא ממש כך במוחין \nדאור מקיף דרך השערות בסוד ציציו' כנ\"ל:\n\n"},{"index":14,"he":"ודע כי ב' מיני ציציו' הם התכלת והלבן ר\"ל כי בזמן שב\"ה קיים היה חוט תכלת עם הלבן \nובזמה\"ז לא יש כי אם לבן. והענין הוא כי כבר נתבאר ב' מיני בחי' מוחין יש בז\"א אם \nמצד אבא אם מצד אימא אמנם המוחין דמצד אבא אין לנו עתה עסק בהם לפי שהאור היוצא מהם \nהוא סוד הציץ של כ\"ג שהוא ממוחין דאבא ולכן נקרא ציץ דכורא כנז' בפ' שלח לך דף קע\"ד \nב' בר\"מ וע\"ש. אבל הציצית הוא ממוחין דאימא ולכן נקרא ציצית בלשון נקבה וזהו הטעם \nשציץ של כ\"ג היה נתון למעלה מן התפילין ולמטה מן המצנפת והטעם הוא כי גם התפילין הם \nאורות מוחין דאימא כנז\"ל אבל הציץ הוא ממוחין דאבא וזהו הטעם שהיה מפותח על הציץ \nקדש לה' כמו שידעת שכל קדש הוא באבא בסוד קדש לי כל בכור. ונודע כי כל קדושה היא \nבסוד המוחין ובפרט באלו מוחין דאבא וגם במה שהודעתיך באד\"ר דקכ\"ח ע\"ב בענין ת' אלפי \nרבוא עלמין דאתפשטו מחוורא דרישא דא\"א כי אבא הוא הוי\"ה דע\"ב דיודין ובה ד' יודין \n"},{"index":15,"he":"וכל יו\"ד כלולה מק' וה\"ס ק\"ש ועם הד' יודין עצמן הרי קדש, והיה אור המוחין דאבא \nבוקע משני צדדי האזנים ובמצח, אור החכמה וחסד מצד ימין. ואור בינה וגבורה מצד שמאל, \nוהיו האורות מתפשטין בכל המצח ונלע\"ד כי שם ההויה הכתוב בו היה ג\"כ עד\"ז י\"ה מצד זה \nו\"ה מצד זה ואמנם אני מסופק במה ששמעתי ממורי ז\"ל אם הציץ היוצא ממוחין דאבא הוא \nע\"ד תפילין היוצאים ממוחין דאימ' וכפי זה היו ג\"כ בחי' ציציו' יוצאין מן מוחין דאבא \nכמו שיוצאי' ג\"כ ציציו' ממוחין דאימא או אם נאמר דממוחין דאבא לא היו יוצאים רק \nאורות הציץ לבד וצ\"ע:\n\n"},{"index":16,"he":"ונבאר ענין הציציו' כי הנה נת\"ל כי שני מיני ציציו' הם הא' מלבן ותכלת כמו שהיה \nבזמן שבהמ\"ק קיים והב' כולו לבן כמו שאנו נוהגים עתה בזמן הזה והנה שני בחי' אלו של \nהציציו' שניהם ממוחין דאימא לבד לא מאבא אלא שהציציות דתכל' ולבן הוא יוצא ממוח \nחכמה דאימא אשר בתחלה היתה בינה דאבא כנ\"ל ולכן היה נוהג בזמן שב\"ה קיים אבל ציצית \nהלבן שאנו נוהגים בו היום הוא מד' מוחין הכלולים בבינה דאימא שהיא עצמה בינה דאימא \nבתחילה וזהו הטעם שאין לנו תכלת בזמן הזה והרי נתבאר לך ענין הד' ציציות שהם מוח \nא'. וגם אמרנו שהם ד' מוחין כנז\"ל בדרוש שקדם לזה והכל א' כי הם ד' מוחין הכלולים \nבמוח בינ' דמצד אימא כנז' האמנם משני מוחין דחו\"ג אין ציציות בפני עצמן כי אינן סוד \nמוחין אלא בחינת מכריעין ולכך נטפלין להם כמשי\"ת לקמן:\n\n"},{"index":17,"he":"ונבאר תחילה ענין הציציות שהיו נוהגים בזמן שביהמ\"ק קיים מתכלת ולבן היוצאין ממוח \nחכמה דאימא שהית' תחילה בינה דאבא והנה בחכמה זו דאימא יש בה ד' שמות יה ו וכנגדם \nהם ארבע ציציות בארבע כנפות הטלית ובאלו הארבע שמות יש א\"ל אותיו' לפי שג' שמות \nהראשונים כל אחד יש בו ח' אותיות כנגד שמונה חוטין שבכל כנף אבל השם האחרון דמילוי \nההין אין בו אלא ז' אותיו' ולכן היו ז' חוטי לבן ואחד של תכלת משלים לח' חוטין. \nוהענין הוא כי השם הד' ה\"ס מילוי ההין וכל ההין הם במלכות וגם בחי' התכלת הוא מלכות \nכנודע אשר ה\"ס הה' אחרונ' דהויה החסיר' משם יה\"ו וכדי להשלים חשבון הל\"ב חוטין אנו \nלוקחים את המל' שהיא התכלת עמהן כדי להשלימן אבל כפ\"ז לא היה צריך להיות התכלת אלא \nחוט בכנף רביעי ולא בכל ציציות מהד' אבל הענין הוא כי עיקר הבחי' המשלמת לל\"ב חוטין \nהוא בכנף רביעי שהוא במילוי ההין שה\"ס הנקב' כנ\"ל אלא שגם בשאר ג' ציציו' אנו \n"},{"index":18,"he":"מניחים בהם תכלת דרך רמז בלבד יען כי הם דכורין ואינן צריכין אליו והנה אף בזה הכנף \nהד' אין אנו לוקחים המלכו' עצמה שא\"כ היתה הוי\"ה שלימה והרי אין כאן אלא שלש אותיו' \nיה\"ו בלבד אבל מה שאנו לוקחין הוא המילוי שלה בלבד והענין הוא כי מן הה\"א אחרונה של \nההוי\"ה הכוללת או\"א וזו\"ן יוצאת הוי\"ה א' במילוי ההין הרומזת במלכות וכשנקח אותיו' \nמילוי המילוי של ההויה ההיא יהיו כ\"ג אותיות כמנין חוט כזה יו\"ד ו\"ו דל\"ת ה\"ה ה\"ה \nוא\"ו וא\"ו ה\"ה ה\"ה וזהו סוד החוט החסר ממנין הל\"ב חוטין כנ\"ל ואנו משלימין אותו ע\"י \nהמילוי הזה בסוד התכלת והנה בפסוק לא נזכר חוט אלא פתיל תכלת והוא לרמוז כי בסוד \nהמלכות הנקרא פתיל תכלת היא ג\"כ כלולה מעשר כנודע ונמצא כי יש בה עשרה הויות דההין \nשכל הויה בגימ' ב\"ן ועשרה פעמים ב\"ן הם בגימ' פתיל ובזה ית' לך ענין התכלת כי יש \nמאמרים בזוהר ובתיקונים שנראין דפליגי אהדדי וכולם הם אמת כי התכלת הוא בג' מקומות \n"},{"index":19,"he":"וכולם א' והוא כי הלא הוא בחי' המל' שבחכמ' דאימא הנק' בתחילה בינה דאבא וכנגד ט\"ל \nאותיות שיש בארבע שמות אלו דע\"ב ס\"ג מ\"ה ב\"ן הם ט\"ל כריכות שבציצית שהם י\"ג חוליות:\n\nוהנה מן החו\"ג של המוחין דאימא אינם יוצאין ציציות בפני עצמן כי הם נכללין בשני \nהמוחין העליונים וזהו הטעם שצריך שיהיו החוטין כפולים ושזורים ודבר זה הוא לעיכובא \nכי הם בחי' חו\"ג אשר אינם נחשבים למוחין בפני עצמן אבל נכללין בעליונים ולהורות זה \nצריך להיותם כפולים ושזורים יחד. האמנם באלו הציציות של התכלת שבזמן בהמ\"ק אשר אינם \nאלא ממוח חכמ' דאימא ומוח חסדים אשר למטה מהם בדעת הם נכללים בציציות התכלת (והלבן) \nוהנה הם ל\"ב חוטים אחרים שהם כנגד ל\"ב אותיות שיש בד' שמות אהו\"ה שבמוח החסד דאימא \nשהיה נק' תחילה גבורה דאבא כנ\"ל ואלו הל\"ב דחסדים נכללים עם הל\"ב דחכמ' דאימא \nונעשים ל\"ב חוטים שזורין יחד והבן זה והנה ע\"י היות ל\"ב חוטין באלו החסדים היה בנו \n"},{"index":20,"he":"כח להשלים גם את הציציות דחכמ' דאימא לל\"ב חוטין עם התכלת שאם לא כן לא היה בנו כח \nלהוסיף החוט ההוא החסר למעלה:\n\nונבאר עתה הציציות שאנו נוהגים בזמן הזה שהם לבן בלתי תכלת כי אמת הוא שאף בזמן הזה \nאין אור חכמ' דאי' נפסק מלהאיר ולצאת בסוד הציציות הנז' עם התכלת אלא שאין לנו עתה \nכח שיעשה הדבר ההוא על ידינו אבל ודאי הוא שג\"כ הוא יוצא בהתלבשותו בציצית היוצא \nממוח בינה דאימא וא\"כ כפי זה מוכרח הוא שיהיה הציצית דחכמה דאימ' רמוז בציצית דבינ' \nדאי' כמשי\"ת למטה בע\"ה. והנה כדוגמת מה שנתבאר בציציות היוצאים מחכמה דאימא כך הוא \nממש בציציות היוצאים מד' מוחין הכלולין במוח בינה דאימא לפי שאין בנו כח עתה רק עד \nמח בינ' דאימא ולא יותר והחילוק שביניהם הוא כי שם היה חסר חוט א' להשלימן לל\"ב \nולכן הניחו בו חוט של תכלת שהיא המלכות לחברה עמהם כנ\"ל אבל בבינה דאימא יש ל\"ב \nאותיות שלימות בד' שמות שבהם כנגד ל\"ב חוטין וכולו לבן כי אין צורך אל תכלת שהוא \n"},{"index":21,"he":"מלכות להשלימם ובזה תבין איך גם בזה\"ז שאין לנו תכלת אין התכלת מעכב את הלבן כנז' \nבמשנה והלבן לבדו הוא מצוה גמורה מה\"ת והוא כי להיות שהם ב' מיני ציציות א' מחכמה \nדאימא וא' מבינה דאי' ולכן התכלת אינו מעכב את הלבן והלבן אינו מעכב את התכל' ואלו \nהכל היה בבחי' א' היה ראוי שהלבן היה מעכב את התכלת והתכלת את הלבן. עוד יש חי' אחר \nכי בטלית של תכלת היו החוטין השזורין והכפולין מבחי' החסדים דאימא הנכפלות והנכללות \nעם חוט החכמ' דאימא כנ\"ל אבל בטלית הלבן שלנו החוטין השזורים והכפולים הם בחי' \nהגבורות דאימא הנכללות בחוטי בינה דאימא ע\"ד הנ\"ל ממש:\n\n"},{"index":22,"he":"ועתה נבאר מש\"ל כי אף בזה\"ז יוצא האור של מוח החכמ' דאימ' בסוד ציציות בהתלבשות \nציצית בינה דאימא אלא שאינו על ידינו וא\"כ מוכרח הוא שיהיה נרמז ציצית חכמה בציצית \nבינה דאימ' והענין הוא כמש\"ל כי המוחין דז\"א נקרא חיים שהם חיי המלך כמבואר אצלינו \nבסוד התפילין ושני המוחין האלו שהם חו\"ב דאימ' נק' שנות חיים כי עיקר שם חיים הוא \nבחו\"ב ולא בדעת. וגם נק' שנות כי השמות שלהם הם בגימ' שנות:\n\n"},{"index":23,"he":"והנה כל הארות אלו המוחין אינם יוצאים בגלוי תוך ז\"א אלא מן החזה ולמטה אחר כלות \nיסוד דאימא וכולם עוברים בתוכו ויוצאין לחוץ וכבר הודעתיך שהיסוד נק' יוסף העולה \nבגימ' קנ\"ו והענין הוא כי יסוד דאימא לוקח קנ\"ו אורות מאלו המוחין ושאר האורות \nיוצאין מתוכו לחוץ בגופא דז\"א ואם תסיר קנ\"ו משנו\"ת ישארו ת\"ר כמנין ציצית ונמצא כי \nמספר האורות היוצאים מיסוד דאימא הנעשים ציצית הם ת\"ר אורות כמספ' ציצית וזכור ואל \nתשכח מה שהקדמתי לך לעיל בתחילת הדרוש כי כל דרושינו זה הוא בסוד אוה\"מ מלבד שה\"ס \nהציצית אשר הוא כדמיון מה שיש באוה\"פ ודע כי זה שכתבתי לך כי היסוד הלוקח קנ\"ו \nאורות הוא היסוד דאימא זהו מה שכתבתי מדברי מורי ז\"ל. וגם הבנתי מדבריו הבנה אחרת \nוהיא יותר אמיתית בעיני והוא מה שהודעתיך במ\"א שזווג הנעשה בתפלת המנחה הוא מישראל \nעם לאה אשר איננ' מתפשטת רק עד החזה דז\"א ושם בחזה ההוא יש בחי' יסוד אשר בו מזדווג \n"},{"index":24,"he":"ישראל עם לאה הנז' ושם ביארנו עניינו והנה גם היסוד הזה ראוי לקרותו יוסף ג\"כ כי \nהנה הוא יסוד דכורא וגם כי יוסף עצמו שהוא בחי' יסוד למטה הוא העולה למעל' בסוד \nהזווג הנז' כמ\"ש בפרשת פקודי דהיכלות כי יוסף איהו לתתא ואיהו לעילא וזה היסוד הוא \nהלוקח קנ\"ו אורות לצורך זווג לאה והשאר הם נעשים בחי' הציציות כנז' ולכן אין \nהציציות נתלים אלא מן החזה ולמטה כנ\"ל בדרוש שקודם לזה וע\"ש:\n\n"},{"index":25,"he":"והנה לפי שהן נמשכין דרך היסוד דאימא אשר נודע כי הוא שם אהיה במילוי ההין והוא \nבגימ' כנף עם הכולל וז\"ש מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק כנף שהיא אהיה דההין גם \nאפשר לומר כי גם כל הג' אחרונות שבה שהם נה\"י יש בהם שם א' של אהיה דההין כמבו' \nאצלינו כי בהיותם באימא עצמה יש שם אהיה דיודין בג\"ר שבה ואהיה דאלפין בג' אמצעיות \nשבה ודההין בג' אחרונות שבה והנה כשנכנסים נה\"י שבה בז\"א אז נעשה מהן פרצוף א' שלם \nמי\"ס ואז נעשה אהיה דיודין בנצח ודאלפין בהוד וההין ביסוד ואם כך הוא נמצא כי הד' \nמוחין לוקחין מהארת לבוש הבינה אשר להם והם ד' אהיה דההין שה\"ס ד' כנפות הטלית \nובבחי' ראשונה שאין אהיה דההין אלא ביסוד עכ\"ז בעוברם דרך שם לוקחים ההארה משם והוא \nבסוד אהיה דההין והם ד' כנפות ארבע פעמים כנף. והנה גם בסוד זה המלבוש הנק' כנף הוא \nג\"כ מורה על שם ציצית כי ד\"פ כנף הם בגימ' ציצית. והנה אחר צאתם לחוץ אע\"פ שכולם \n"},{"index":26,"he":"לקחו הארה מאהיה דההין הנז' עכ\"ז מציאותן של עצמן לא נתבטלה והוא כי נודע כי בחו\"ב \nחו\"ג דמוחין דאבא יש בהם ד' הויות ע\"ב ס\"ג מ\"ה ב\"ן וכנגדם באימא הם ד' אהיה במילואם \nב' הראשונים ביודין והג' דאלפין והד' בההין וא\"כ אלו הד' מוחין היוצאין הם ד' בחי' \nאלו של אהיה. והנה ב' הציציות מהם הם כלפי פנים דז\"א ושני הציציות מהם הם כלפי אחו' \nדז\"א ושני הציציות שהם כלפי אחוריו הם לצורך נוק' דז\"א ושל כלפי פניו הם לצורך יעקב \nוהענין הוא כי הד' אהיה אלו הם בגי' יתר\"ו ואם תסיר מהם י\"ו אותיות הפשוטות ישאר \nת\"ר כמנין ציצית הרי כמה פעמים רמזנו ענין הציצית:\n\n"},{"index":27,"he":"ועתה נבאר ענין הי\"ו אותיות הנז' מה נעשה בהם בהסירנו אותם כנז' והוא כי השני אהיה \nדיודין הם מצד פני' והם ליעקב שהם גימ' שכ\"ב כי הוא בחי' טפת הזכר ולכן נרמז בלשון \nשכיבה ושני אהיה דאלפין ודההין הם לרחל מצד אחורי הז\"א והם בגי' רצ\"ה עם הכולל \nוכשתסיר מהם ח' אותיות הפשוטו' כנז' ישארו רפ\"ז שהוא רפ\"ו ע\"ה וה\"ס פרו ורבו כי בכח \nאלו הנקבה פרה ורבה וה\"ס מנצפך העולה פר\"ו עם הכולל והנה אם תצרף ח' אותיות הנז' עם \nשכ\"ב הנז' של יעקב ועם ח' אותיות אחרות הפשוטות של שני אהיה דיודין דיעקב יהיו כולם \nגי' וישכב וז\"ס מש\"ה וישכב עמה בלילה ההוא כי אלו שני אהיה הנז' נותנן אליה בעת \nשוכבו עם הנקבה והוא ג\"כ סוד וי\"ש כ\"ב שהם כ\"ב אותוון כי הה' אותיות מנצפ\"ך הכפולות \nכבר לקחתם רחל ובזה לא פליג עם מש\"ל בדרוש אחר בענין הציצית שאמרנו כי כל הד' ציצית \nהם לרחל וב' דרושים אלו מכוונים אל האמת כי בתחי' לוקחת רחל ב' ויעק' ב' אח\"כ בעת \nהזווג שחוזרו' פב\"פ אז ניתנים אליה כל הד' הנז': \n"}]}
