{"id":"kabala-1543b09cb7ba-1-15","bookId":"kabala-1543b09cb7ba","part":1,"torah":15,"title":"שער הכוונות - דרושי כוונות קריאת שמע דרוש ד","hebrewTitle":"שער הכוונות - דרושי כוונות קריאת שמע דרוש ד","segments":[{"index":1,"he":"שער הכוונות - דרושי כוונות קריאת שמע דרוש ד \nדרוש ד':\n\nבענין ד' מיני יחודי ק\"ש הנז\"ל עוד יש חילוק שלישי בענין ד' ק\"ש והוא כי הלא ביארנו \nבענין ק\"ש של יוצר כי ז\"א יש לו מוחין דקטנות ודגדלות ובחינת המוחין דקטנות יש בה \nמוחין פנימיים ומקיפין וכן בבחינת המוחין דגדלות ושם אמרנו כי בכל קריאת שמע מאלו \nהארבע נכנסין בזעיר אנפין שש קצוות דמוחין פנימיים דגדלות דמצד אימא ואי אפשר \nשיכנסו אלו עד שיכנסו כל מה שלמטה ממדרגתם והם כל המוחין דקטנות הפנימים והמקיפין \nמצד אבא ומצד אימא ואח\"כ נכנסים ו\"ק הפנימים דמצד אימא וכל אלו המדרגות נכנסות בכל \nק\"ש מאלו הד' מיני ק\"ש הנז' ובדבר הזה כולם שוים. האמנם החילוק שיש ביניהם הוא \nבמדרגות הנכנסות מכאן ואילך כמשי\"ת בע\"ה. והנה הזווג דשחרית כבר ביארנו שנכנסים \nבז\"א קודם הזווג ההו' כל המוחין דגדלות הפנימים והמקיפין דאו\"א ואח\"כ נעשה הזווג \nההוא בעת נפילת אפים אבל בשאר הזווגים אין הדבר כן כמשי\"ת בע\"ה וגם ענין זה תלוי \n"},{"index":2,"he":"טעמו במש\"ל שאין הד' זווגים שוים לפי שבשחרית הז\"א שלם וממולא בכל המוחין האלו כולם \nלכן הזווג ההוא מעולה והוא זווג יעקב ורחל אבל בשאר הזווגים כפי ערך המוחין אשר הוא \nלוקח כך הוא ערך הזווג ההוא או יהיה זווג ישראל עם לאה או יעקב עם לאה וכן כיוצא \nבזה. וגם הטעם הזה תלוי במש\"ל כי בשחר הוא חסד גמור ולכן המוחין של אז הם מעולים. \nוגם הזווג ההוא גדול ומעולה ובמנחה מתגברין הדינין מעט ולכן המוחין והזווג אשר אז \nהם יותר ממועטים במעלה ועד\"ז הם מתמעטין בתפלת ערבית יותר וכיוצא בזה והנה החילוק \nהזה שבארנו אינו אלא בזווגים עצמם אבל בעת הק\"ש כולם שוים כי בכולם נכנסים בז\"א עד \nהמוחין דו\"ק דגדלות ג\"כ הפנימים מצד אימא. ואמנם החילוק הג' שיש בד' מיני ק\"ש עצמם \nהוא זה כי הנה אע\"פ שאנו אומרים שבעת הק\"ש נכנסים כל המדרגות עד הו\"ק דמצד אימא \nדגדלות הפנימים עכ\"ז אלו המדרגות שבנתים יש ביניהם הפרש כי יש פעם שנכנסים כולם יחד \n"},{"index":3,"he":"ויש פעם שנכנסים מפוזרין ומפורדין וסוד זה תלוי במלת ישראל פי' כי כבר ביארנו בק\"ש \nדיוצר כי סוד הק\"ש היא להעלות מ\"ן מן זו\"ן אל או\"א כדי שיזדווגו או\"א ויורידו מוחין \nאל זו\"ן. אמנם קודם העלאת מ\"ן אלו אין הז\"א עדיין ראוי להעלותם וצריך להמשיך לו \nהארה מלמעלה כדי שיוכל להעלותם והנה ההארה הזאת ניתנת אליו במלת ישראל כמשי\"ת לקמן \nבק\"ש דיוצר. וביאור הדברים הם כי ז\"א כדי שיוכל להעלות מ\"ן למעלה צריך שבהכרח יהיו \nלו לפחות מוחין דקטנות מצד אימא כדי שיוכל אח\"כ להעלות מ\"ן כדי שיקבל אח\"כ מוחין \nדגדלות. והנה בק\"ש דשחרית במלת ישראל נגמרים לכנס בו כל המוחין דקטנות אפילו \nהמקיפים דמצד אבא וזו היא תוספת האר' הניתנת לו אז במלת ישראל כדי שאח\"כ יוכל \nלהעלות מ\"ן במלת אחד כדי שיקבל אז מוחין דגדלות דו\"ק כנ\"ל. וכבר ביארנו בדרוש ו' \nדק\"ש דיוצר כי לעולם אי אפשר שיחסרו מן ז\"א כל המוחין דקטנות כי בהכרח שמוחין \n"},{"index":4,"he":"פנימים דקטנות דמצד אימא לא יסתלקו כלל ממנו לעולם לא ביום ולא בלילה לפי שבהכרח \nצריך שתהיה לו איזה בחינה של מוחין כדי שיתקיים בהם כי המוחין הם הם חיות וקיום \nהאדם בסוד והחכמה תחיה את בעליה אבל המוחין המקיפין דמצד אימא והפנימיות והמקיפין \nדמצד אבא ג' מדרגות אלו יכולות להסתלק לפעמים מן ז\"א כמו שגם מסתלקים המוחין דגדלות \nאבל השינוי וההפרש הוא כפי ערך הזמנים כך סדר מדרגת הסתלקותם:\n\n"},{"index":5,"he":"ונתחיל לבאר מן הק\"ש שעל המטה כי היא המדרג' התחתונ' שבכולם כי הנה בלילה ודאי הוא \nשאינם מסתלקים כל המוחין כנ\"ל ונשארים בהכרח המוחין הפנימים מצד אימא כנז' וכשאנו \nקורין ק\"ש שעל המטה נמצא שקודם שנאמר ק\"ש הנה לא היו בז\"א רק מוחין פנימים דאימא \nבלבד ולכן כשאנו אומרים ישראל כדי להמשיך לו הארה מלמעלה כדי שיוכל להעלות אחר כך \nמ\"ן כדי לקבל גם המוחין דגדלות והנה אז איננו יכול להמשיך הארה גדולה רק מדרגה א' \nבלבד יותר ממה שהיה לו תחילה והוא כי בתחי' היו לו מוחין פנימים דקטנות דאימא ועתה \nבמלת ישראל ההארה שניתוספה לו עתה היא מקיפין דקטנות דאימא. ונמצא כי כאשר מעלה מ\"ן \nבמלת אחד כנודע הנה אין לו עדיין רק עד מדרגת מקיפין דאימא וחסרים ממנו פנימים \nומקיפים דאבא דקטנות והוא השיעור של המדרגות שהיו בו כבר במלת ישראל בקריאת שמע \nדשחרית:\n\n"},{"index":6,"he":"ובזה תבין טעם אמיתי למה אין הד' זווגים והד' המשכו' דק\"ש שוות והכל תלוי במה שנז' \nכי הנה כפי ההכנה שיש לז\"א בעת שמעלה מ\"ן במלת אחד כך יש בו כח למשוך המשכה עליונה \nאו תחתונה וגם בענין זה תלוי כניסת המוחין דגדלות בו אח\"כ אם נכנסים כולם או מקצתם \nוגם בזה תלוי הפרש מעלת הזיווגים אשר זווג זה גדול מזה וכל זה תלוי בהתחלה הנ\"ל כ\"א \nההתחלה היא מעולה בעת העלאת מ\"ן כך יש לו כח להמשיך המשכות עליונות מלמעלה ונמצא \nשהכל תלוי בענין זה. ונחזור לענין כי עתה בעת ק\"ש שעל המטה שאין לו רק מדרגה א' לבד \nמן הג' הנז' אשר היא מקיפין דאימא לכן אין בו כח להמשיך רק מחיצוניות דאבא ודאימא \nבלבד כנז' ולכן אין נכנסין בו רק המוחין דו\"ק דגדלות מצד אימא ולא יותר כמשי\"ת בע\"ה \nולכן גם הזווג ההוא הוא תחתון והוא יעקב ולאה בהיותם למטה מן החזה בלבד. ודע כי \nאח\"כ כשיורדין ונכנסין בו המוחין דגדלות במלת אחד כנודע הנה אז נכנסין לו ביחד מחדש \n"},{"index":7,"he":"פנימים ומקיפין דקטנות דאבא וגם פנימי' דו\"ק דגדלות דאימא ולכן כיון שאלו המדרגות \nבאים לו עתה ביחד אין בו כח לקבל עוד מדרגות עליונות מאלו ונשאר באלו המדרגות \nהראשונות לבדם אמנם בתפלת ערבית עדיין הוא התחלת הלילה ולא נתחזקה שליטת החיצוני' \nלפי שעד אז היה יום והחסד והרחמי' גברו בעול' ולא נסתלקו כל המוחין דקטנות לגמרי \nאבל נשארו בו שני מדרגות הא' היא המוחין פנימי' דקטנות דאימא אשר אלו קבועים בו \nתמיד ואינם מסתלקין בשום זמן כנ\"ל וגם נשארו בו המקיפין דקטנות דאימא ולכן כשאומרים \nמלת ישראל כדי להביא לו תוספת הארה כנז' הנה אנו ממשיכין לו מדרגה אחרת יותר על \nהנז' והוא מוחין פנימי' דקטנות דאבא ונמצא כי כאשר מעלה מ\"ן במלת אחד לגבי או\"א הנה \nהוא כבר שלם וממולא יותר ולכן הנה הוא מושך מן חיצוניות א\"א שהיא מדרגה מעולה יותר. \nואח\"כ במלת אחד נכנסין בו מוחין מקיפים דקטנות דאבא וו\"ק פנימים דגדלות דאימ' וכיון \n"},{"index":8,"he":"שלא קבל עתה מחדש הארות יתירות לכן יש בו כח לקבל בתפלת ערבית מוחין אחרים גבוהים \nיותר והם ו\"ק פנימים דגדלות דאבא כמשי\"ת במקומו בע\"ה ולכן גם הזווג ההוא הוא יעקב \nולאה בהיותם למעלה מן החזה. והנה בק\"ש של הקרבנות אשר כבר הוא יום ומדת החסד מתעורר \nולכן הוא יותר מעולה מן מדרגת ק\"ש שעל המטה. אמנם הוא שוה אל ערך ק\"ש דערבית בבחי' \nא' עם היות שיש ביניהם חילוק והוא כי בתפלת ערבית נשאר בו הארת המוחין מן היום אלא \nשזמנו ועונתו הוא לילה. אבל הק\"ש של הקרבנות הנה היא נמשכת מן הלילה אשר לא נשאר לו \nהארה אבל יש לו יתרון אחר והוא כי זמנו ועונתו הוא יום ונמצא כי בבחי' אחת הוא שוה \nאל ק\"ש דערבית ובבחי' אחרת הוא גבוה ומעול' ממנה. והענין הוא כי לפי שהוא בא אחר \nהלילה שלא נשארו בו רק פנימים דקטנות דאימא בלבד לכן צריך שבמלת ישראל נמשיך לו \nמדרגה אחרת והוא מקיפים דקטנות דאימא ובבחי' זו הוא פחות מן ק\"ש דערבית כי אז כבר \n"},{"index":9,"he":"היו בו מקיפים דאימא ממילא בלתי מעשינו אבל להיות כי היום מעולה מן הלילה כי \nכשנעריך ערך ק\"ש דערבית עם ק\"ש דקרבנות ודאי שהק\"ש דקרבנות הוא יותר מעולה מפאת \nעצמה לפי שמעלת ק\"ש דערבית אינה תלויה בה בעצמ' רק מפאת מה שקדם אליה שהיא בחי' יום \nאבל היא בעצמה איננה אלא מדרגה גרוע להיות' מדת לילה אבל ק\"ש של הקרבנות פחיתותה \nאינה מפאת עצמה אלא מפאת מה שקדם אליה שהיא בחי' לילה אבל היא בעצמה היא מעולה לפי \nשהיא מדת יום וכשנעריך ב' ערכים אלו ודאי שיותר גדול ערך המעלה הנמשכת מפאת עצמה מן \nערך המעלה הנמשכת מפאת מה שקדם אליה שהוא כח אחרים ואינו כח עצמו. ולכן יש בק\"ש של \nהקרבנות כח ויכולת להמשיך שני מדרגות ביחד והם מקיפים דקטנות דאימא ופנימים דקטנות \nדאבא אך ודאי שבבחי' אחרת הם שוים והא כי במלת ישר' עדיין אין בז\"א בק\"ש דקרבנות \nיותר ממה שיש לו בק\"ש דערבית אבל עכ\"ז גדול כח ק\"ש דקרבנות שהמשיכה שני מדרגות ביחד \n"},{"index":10,"he":"משא\"כ בק\"ש דערבית שלא המשיכה רק מדרגה א' ולכן להיות שיש לק\"ש דקרבנות יתרון הזה \nעל ק\"ש דערבית לכן יש בה כח להמשיך ממדרגה יותר עליונה והיא מן פנימיות דא\"א. ואח\"כ \nבמלת אחד נכנסים המקיפים דקטנות דאבא עם הפנימים דו\"ק דגדלו' דאימ' והנה אם לא היה \nבשחרית רק ק\"ש של הקרבנות בלבד היה זווג שלו גרוע דוגמת זווג דערבית ולכן הוצרך פ\"א \nק\"ש של יוצר כדי לעשות זווג אחר יותר עליון ולהמשיך המשכה יותר עליונה והיא \nמחיצוניות עתיק ואז יכנסו בז\"א כל המוחין דגדלות פנימי' ומקיפים דאו\"א וגם כי הזווג \nההוא היה יותר עליון והוא זווג יעקב ברחל לפי שבבקר הוא שעת החסד והרחמי' יותר מכל \nשאר זמני היום והלילה. ולכן זווג הנעשה בעת ההיא צריך שיהיה הגדול והמשובח שבכולם \nוהנה נת\"ל כל החילוקים שיש בד' מיני ק\"ש ובג' הזווגים באר היטב ולכן ג\"כ יש הבדל \nבשלשה מקומות מן הק\"ש כפי חילוק הזמנים וראוי לכוין בהם והנה שאר המשך ג' פרשיות \n"},{"index":11,"he":"ק\"ש וגם המשך פסוק א' דשמע ישראל יתבאר לקמן. אבל עתה נבאר חילוקים אלו בלבד אשר \nביניהם:\n\nהנה החילוק הא' הוא במלת ישראל כי בק\"ש של הקרבנות תכוין שעתה הם נכנסים בז\"א \nהמקיפים דקטנות דאימא והפנימים דקטנות דאבא לפי שכבר היו בו הפנימים דקטנות דאי' \nובכח אלו המוחין שבו יכול להעלות מ\"ן במלת אחד ובק\"ש דיוצר תכוין כי כבר יש בו \nפנימים ומקיפין דקטנות דאימא ופנימי' דקטנות דאבא ובמלת ישראל נכנסים מקיפים דקטנות \nדאבא ובכח אלו המוחין הוא מעלה מ\"ן במלת אחד ובק\"ש דתפלת ערבית תכוין כי כבר יש בו \nפנימים ומקיפים דקטנות דאימא ובמלת ישראל נכנסים בו פנימים דקטנות דאבא ובכחם מעלה \nמ\"ן במלת אחד ובק\"ש שעל המטה תכוין כי כבר יש לו פנימים דקטנות דאימא ובמלת ישראל \nנכנסים בו מקיפים דאימא בלבד ובכחם מעלה מ\"ן במלת אחד. החילוק הב' נמשך מן הקודם \nוהוא במלת אחד כי הנה ביארנו בק\"ש דיוצר שצריך לכוין במלת אחד לשלב שם הויה בשם \n"},{"index":12,"he":"אהיה ביחד אשר הוא סוד חיבור או\"א. ושאח\"כ תכוין בהויה דיודין דע\"ב אשר היא סוד \nטיפת הזרע היוצא מאבא לאימא אשר בה כלולים המוחין דז\"א ביחד באותה ההויה והנה בכונת \nההויה זו הוא ענין זה החילוק השני כי בק\"ש של הקרבנות תכוון כי זו ההויה שהיא טפת \nזרע דאבא נמשכת שרשה מלמעלה מפנימיות א\"א ומשם המשיכוה או\"א ע\"י חיבורם וזווגם בעת \nהזו ובק\"ש דיוצר תכוין כי ההויה הנז' המשיכוה מן חיצוניות עת\"י ובק\"ש דערבית תכוין \nכי זאת ההויה המשיכוה מן חיצונית א\"א ובק\"ש שעל המטה תכוין שהויה זאת המשיכוה אבא \nואימא מחיצוניות או\"א עצמן. החילוק הג' הוא ג\"כ במלת אחד והוא כי כבר ביארנו בק\"ש \nדיוצר שאחר שתמשיך ההויה הנז' שהיא טפת זרע דאבא כנזכר צריך שתכוין אח\"כ כי אחרי \nשנצטיירה טפה זו במעי אימא כנודע ויורדין המוחין לז\"א שהיא נחלקת לד' מוחין כמ\"ש \nואלו המוחין הם המוחין דו\"ק דגדלות דאימא כנז' שם. והנה בענין זה הוא החילוק הג' \n"},{"index":13,"he":"הנז' כי בק\"ש דקרבנות תכוין כי כאשר יורדין אלו המוחין דגדלות הנה ג\"כ נכנסים עמהם \nבז\"א המקיפים דקטנות דאבא אשר היו חסרים לו בתחילה במלת ישראל ובק\"ש דיוצר תכוין כי \nכל הקטנות אפי' דאבא כבר היו בתחילה במלת ישראל ואין נכנסים בו עתה רק המוחין דו\"ק \nדגדלות דאימא ובק\"ש דערבית תכוין כי נכנסים עתה עמהם המקיפים דקטנות דאבא אשר היו \nחסרים לו במלת ישראל ובק\"ש שעל המטה תכוין שנכנסים עמהם הפנימים והמקיפים דקטנות \nדאבא אשר היו חסרים בו בתחלה במלת ישראל:\n\n"},{"index":14,"he":"ועתה נבאר הכונה שצריך לכוין בחילוק הא' הנ\"ל שהוא במלת ישראל:\n\nוהנה כונת ישראל בק\"ש דיוצר תתבאר לקמן במקומ'. והק\"ש של הקרבנות אשר אז נכנסין \nהמקיפים דקטנות דאימ' והפנימים דקטנות דאבא צריך ג\"כ לכוין כונה אחרת שהיא ג\"כ \nבגימ' ישראל כדוגמת אותה כונ' דק\"ש דיוצר והיא זאת שתכוין אל שם שדי במילואו אשר \nמילואו לבד עולה ת\"ק. ואח\"כ תכוין אל שם אהיה דמילוי אלפין בפשוטו ומילויו ומילוי \nמילויו שהם מ\"א אותיות ותחבר מ\"א עם ת\"ק יהיו בגי' כמנין ישראל. ובק\"ש דערבית תכוין \nבמלת ישראל לשם אלקים באופן זה כי באות שין דישראל תכוין באלקים דיודין שעולה ש' \nואות ר' דישראל תכוין אל רבוע אלקים העולה ר' ובג' אותיות הנשארים מישראל שהם א' ל' \nי' גי' מ\"א תכוין בהם אל אחוריים דאלקים במילואם אשר אז יש בהם מ\"א אותיות ובק\"ש \nשעל המט' תכוין במלת ישראל אל שם אהיה דיודין ברבועו הנקרא אחוריים כי כשתקח \nהמלויים בלבד יהיו גי' ת\"ק ופשוטו ומלויו ומלוי מלויו דשם זה אהיה דיודין יש בו מ\"א \n"},{"index":15,"he":"אותיות והנה ת\"ק ומ\"א הם גי' ישראל:\n\nואמנם יש כמה חילוקים אחרים בין ק\"ש שעל המטה לשאר ק\"ש וכבר נתבאר לקמן במקומו. אבל \nבענין כללות כונת ק\"ש בעצמה כולם שוים וכן בק\"ש דערבית ודיוצר ודקרבנות כולם שוות \nזולת בג' החילוקים הנז\"ל ואמנם החילוק האחד שאמרנו שיש בין הזיווגים האלו אינם \nנוגעים אל הק\"ש בעצמה רק בסוד המוחין דגדלות ובמקומם יתבארו כולם בע\"ה: \n"},{"index":16,"he":"שער הכוונות - דרושי ציצית דרוש ה \nדרוש ה':\n\nענין הציצית והתפילין וההפרש אשר ביניהם כבר הודעתיך כי הציצית הוא בחי' אוה\"מ אל \nז\"א וזהו בשני מציאות הא' הוא בזמן היותו בסוד העיבור תוך אימא עילאה והשני הוא \nבזמן היניקה וענין זה איננו חסר לעולם לפי כי שני בחי' אלו דעיבור ויניקה אינן \nחסרים אפי' לבחי' העולמות אחר החרבן ויש להם אור מקיף אפי' בבחי' העולמות אבל \nהתפילין הוא אור מקיף מבחי' זמן הג' דז\"א הנק' גדלות דמוחין והוא יותר גדול ומעולה \nמבחי' הציצית וענין זה לאחר החורבן חסר לעולמות החיצונים כנודע כי אחר החורבן אין \nזווג אלא לבחי' הנשמו' שהם פנימיות העולמות ואין זווג לבחינת העולמות בימי החול שאז \nנאמר הן אראלם צעקו חוצה כי המלאכים הם חיצו' בבחי' העולמו' ואין להם זווג בימי \nהחול. ובזה תבין למה צריך ללבוש הציצית קוד' התפילין לפי שהציצית הוא בחי' אוה\"מ \nלב' בחי' הראשונות שהם עיבור ויניק' אשר כנגדם הם ד' כנפות ציצית קטן כנגד עיבור \n"},{"index":17,"he":"וטלית גדול כנגד יניקה ואין טלית ג' כנגד הגדלות של המוחין ולכן אח\"כ מניחין \nהתפילין שהם כנגד זמן הגדלות של המוחין גם בזה תבין טעם למה צריך שהטלית יכסה על \nהתפילין והוא לפי שהציצית הוא כנגד העולמות החיצונית והתפילין כנגד אור מקיף של \nבחי' הנשמו' שהם פנימיות העולמות ולכן הציצית החיצון יכסה על מקום התפי' שהם \nהפנימיות גם בזה תבין טעם איך גדולה קדושת התפילין מקדושת הטלית ואמנם ענין הציצית \nהוא זה וכתיב ויטע אשל בבאר שבע כי אברהם שהוא סוד מימי החסד גורמין להצמיח שערות \nהראש שהם דמיון אשלים ואילנות ויש ג' מיני שערות אדו' שחור לבן ר\"ת אש\"ל:\n\n"},{"index":18,"he":"והנה שערות רישא דנוק' דז\"א הם אדומים כמ\"ש ודלת ראשך כארגמן. ודז\"א הם שחורות כמ\"ש \nקצוותיו תלתלי' שחורות כעורב ודא\"א הם לבנות כמ\"ש לבושיה כתלג חוור ושער ראשיה כעמר \nנקי. והנה ענין השערות דז\"א ה\"ס הציצית כמו שית' כבר ידעת כי קוצא חד דשערי יש \nברישא דא\"א נגיד עד רישא דז\"א ומכה ובטש במוחין דז\"א שהם כפולים מצד אבא ומצד אימ' \nכנודע ומוציא הארתם לחוץ ומן ההארה היוצ' ממוחין דמצד אבא נעשה בחי' הציץ של כ\"ג \nוזהו ציץ דכורא ולכן לוקחו ז\"א לעצמו והאר' היוצאת ממוחין דמצד אימא נעשה הציצית \nנוקב' ולכן ג\"כ נותנו ז\"א לנוק' כמשי\"ת נמצא כי ציץ וציצית הוא מאות צ' של צלם דאבא \nוצלם דאימ'. והנה ענין הציצית ה\"ס הארה עליונה של ל' דצלם שנעש' אור מקיף לז\"א והוא \nסוד בחי' הטלית. אמר הכותב חיים הנה פליג דידיה אדידי' בתחי' אמר שהוא צ' דצלם \nולבתר קאמר שהוא בלמד דצלם:\n\n"},{"index":19,"he":"והנה ענין המקיף הזה כבר ידעת עניינו כי אוה\"מ היוצא משערות אריך שהוא כתר הם \nמקיפין לו לעצמו וכן החכמה המקיף שלה הוא לעצמה אבל אוה\"מ דבינה הנק' פום ממלל \nרברבן משם יוצא אור מקיף לו\"ק תחתונות והנה מקיף ז\"א הוא הטלית וצריך לבאר למה \nהציצית נקרא תשמישי מצוה והתפילין תשמישי קדושה והענין כי הציצית נק' תשמישי מצוה \nלפי שהם מאירים אל הנוק' דז\"א הנק' מצוה אבל התפילין הם נק' תשמישי קדושה לפי שהם \nבחי' אור מקיף אל המוחין דז\"א הנק' קדושה והנה שערות רישא דז\"א יש בהם ג' בחי' ואלו \nהם קוצים ממוח הדעת וז\"ש קווצותיו תלתלי' כי הקוצים הם מי' שמות אלקים שבדעת ה\"ג \nוה\"ח מבחי' הקטנות כנודע כנ\"ל כי הציצית אינו מן הגדלות והנה עשרה פעמים אלקי' הם \nגי' ת\"ל ת\"ל. ת\"ל חסדים ות\"ל גבורות ועם ן' אותיות שבהם עשרה פעמים ה' הרי ן' הרי \nתלתלים. והנימין הם ממוח הבינה והשערות הם ממוח החכמה ודע כי השערות הם קטנים והם \n"},{"index":20,"he":"אור מקיף לז\"א עצמו והנימין הם בינונים והם אור מקיף ללאה והקוצים הם ארוכי' והם \nאור מקיף לרחל. ודע כי השערות למעלה הם שחורים לפי שהחסד' הם מכוסים תוך יסוד אימא \nוגם להיותם מבחי' מוחין דקטנות דאלקים שהם דינים אבל כאשר נמשכים מן החזה ולמטה \nומתגלי' אז מתלבני' חוטי הציצית כנודע שהם שחורים כי ה\"ס דינים דדכור' קשין ברישא \nונייחין בסופה וגם כי אח\"כ בבא מוחין דגדלות נבקע היסוד דאימא שבמקום החזה ויוצא \nהארה משם ומאיר ומלבין חוטי הציציות השחורות שבבחי' הקטנות ולטעם זה צריך ליקח \nולקבץ כל הד' ציציות בעת הק\"ש וישימם כנגד החזה והלב כי שם מקום גילוי הארת החסדים \nדגדלות כדי שיתלבנו הציציות ויתמתקו הדינים שבהם ואמנם הם ח' חוטין לפי שכיון \nשהחוטים הם השערות היוצאות מן מוחין דקטנות והנה בדעת דז\"א יש בו מצד אבא ב' אלקים \nשהן ארבע וכן בדעת דמצד אימא יש בו ב' אלקים שהן ארבע סך הכל ח' אלקים. אמר הכותב \n"},{"index":21,"he":"חיים נלע\"ד שטעה השומע וכן צ\"ל שהם ד' מוחין דמצד אבא וארבע דמצד אימא וכולם בחי' \nאלקים וכן עד\"ז יש בו ד' מוחין דמצד אבא שהם ד' יה\"ו במילוי ע\"ב ס\"ג מ\"ה ב\"ן וד' \nאחרים מצד אימא שהם ד' אה\"י ב' דיודין וא' דאלפין וא' דההין וכולם מבחי' מוחין \nדגדלות ולכן היו ח' חוטין ג\"כ ומ\"ש רז\"ל שנקב הציצית בטלית לא יפחות מקומו משיעור \nקשר גודל הטעם הוא לפי שכשנכנסים הנ\"ה דאימא בתוך ז\"א אינו נכנס רק ב' פרקים שבהם \nלבד וכשבוקע ירד השפע וחוזר לאחוריו וחוזר ומסתלק מן אלו ב' פרקים שנכנסו תחילה \nוהיו בלתי הארה כלל אבל בפרקים השניים לא נסתלק מהם השפע והאור לגמרי כי עדיין נשאר \nבהם קצת רשימו של הארה ולכן שם במקו' ההוא שיש בו קצת רושם הארה צריך לעשות נקב \nהציצית כדי שיהיה להם קצת הארה ע\"כ: \n"}]}
