{"id":"kabala-1543b09cb7ba-1-18","bookId":"kabala-1543b09cb7ba","part":1,"torah":18,"title":"קטע 18","hebrewTitle":"קטע 18","segments":[{"index":1,"he":"רפ\"ח שהם הויה דיודין בגי' ע\"ב והוי\"ה דס\"ג אשר עם עשרה אותיותיה היא ע\"ב. והויה \nדמ\"ה עם מספר ההויה עצמה שהיא כ\"ו הרי ע\"ב עם הכולל. והאחוריים דהויה דב\"ן דההין י' \nיה יהו ידוד הרי ע\"ב וסך ד\"פ ע\"ב הם רפ\"ח ניצוצין הנז' ואם תחבר בחי' הפנים דהויה \nדב\"ן דמילוי ההין שהיא ג\"כ גי' ב\"ן יהיה הכל גי' ש\"ם כי אלו הפנים הם הפנים של \nהמלכות אשר גם הם ירדו:\n\n"},{"index":2,"he":"והנה כל אלו הבחי' הצריכות להתמתק כולם מתחברים במל' ונקרא שם על שמם ותכוין להמשיך \nאל זה השם אור מן הע' העליונה הגדולה שה\"ס הז\"ת דאימא והטעם הוא לפי שמל' נקרא \nשביעית בערך הז' קצוות ולכן היא צריכה לקבל מן ז\"ת דאימא שאח\"כ תוכל להזדווג עם ו\"ק \nז\"א שהם סוד אות ו' כנודע אבל ישראל שהוא ז\"א איננו צריך לקבל רק מן שי\"ר אל שהם \nחו\"ג דאבא שהם ב' קצוות הראשונים כי כבר יש לו ו\"ק ולכן יספיק לו במה שיקבל שפע מן \nב' קצוות ראשונות אבל המל' שהיא שביעית צריכה לקבל מכל השבע קצוות. והנה ביאור זה \nהע' יותר מפורש יובן במש\"ל כי היא מקבלת עתה מזווג או\"א שהוא לחיות העולמו' הנה מ\"ן \nשל הזווג ההוא הוא שרש אל שם ההויה בגי' ב\"ן אשר מקומה בז\"ת דאימא ומן ההויה ההיא \nדב\"ן היא מקבלת עתה כדי שיהיה לה כח אח\"כ להעלות מ\"ן, ולכן גם ההארה שלוקחת עתה היא \nמן מ\"ן דוגמתה ג\"כ כפי מה שהיא עתה צריכה להעלות כי כיון שהיא צריכה להעלות מ\"ן לכן \n"},{"index":3,"he":"צריכה לקחת הארה מן שרש מ\"ן העליונות, וכבר הודעתיך בשער הפסוקים בפ' וארבע הידות \nיהיה לכם לאכלה כו' כי ה' ידות הם נרמזות בשם ב\"ן וז\"ס מיעוך באצבע שהיו הראשונים \nנוהגים למעך באצבע ולהוציא הבתולים כמבואר אצלינו במקומו:\n\nוהנה היד כלולה מה' אצבעות שהם חמש אותיות מנצפ\"ך שהם המ\"ן עצמן וכ\"א כלולה מה' הרי \nהם ה\"פ ה' שהוא ה' ידות ובהם חמש אצבעות בכל יד וא\"כ נמצא שכולם נרמזות בשם הוי\"ה \nדב\"ן שהיא המעלה מ\"ן והוא באופן זה כי כאשר תצייר הוי\"ה דב\"ן בציורו יהיה כך כי יוד \nבמלואה יש בה ב' אותיות י\"ד ונשאר בה אות ו' ואח\"כ תקח ב' הההין במלואם שהם ד' ההין \nוכל אות ה' צורתה ד' י' כנודע הרי ד' ההין הם ד\"פ י\"ד ועם הי\"ד ראשונה הרי ה' ידות \nנשאר משם ב\"ן ג' ווין שהם אות ו' דמילוי יו\"ד וב' הווין האחרים הרי ג' ווין והנה ה' \nידות הם בגי' ע' וז\"ס ע' רבתי דשמע ישראל שה\"ס ה' ידות דמ\"ן דאימא עלאה. וג' הווין \n"},{"index":4,"he":"הנשארים עם ההוי\"ה דב\"ן דההין עצמה שהיא בגי' ב\"ן הרי ע' שנית וז\"ס ותרב משאת \nבנימין ה' ידות הם ה' ידות הנז' דהויה דב\"ן שה\"ס בנימין שהם המ\"ן והסוד הזה נרמז \nבפ' ובניהו בן יהוידע כו' והוא במה שביארנו כי יש צדיק תחתון וצדיק עליון. יוסף הוא \nצדיק עליון שהוא יסוד דדכורא הנותן מ\"ד וצדיק תחתון הוא יסוד דנוקבא הנותן מ\"ן וגם \nהוא נקרא צדיק אלא שהוא תחתון וה\"ס בנימין הצדיק לפי ששרשו מן הזכר כי הנה ההוא \nרוחא דשבק בה בעלה בביאה קדמאה הנה הוא הוא ולכן גם הוא נקרא צדיק אלא שהוא תחתון \nוה\"ם בנימין הצדיק פי' בן ימין כי ב\"ן ר\"ל שם הויה דב\"ן הנז' במילוי ההין שהיא בגי' \nב\"ן ואמנם הוא נק' ימין לפי שניתן לה מן הזכר הנקרא ימין בביאה ראשונה כנודע כי \nדכורא מימינא ונוק' משמאלא שהיא עיטרא דגבורה ועל ענין זה רמזו בפ' ויצא בענין רחל \nדיתבא בין תרין צדיקים בסוד וצדיקים ירשו ארץ כו' והנה כל הצדיקים אשר הם מעלים מ\"ן \n"},{"index":5,"he":"נקרא ע\"ש בנימין ואחד מהם הוא בניהו בן יהוידע וז\"ס ובניהו ב\"ן יה\"ו כי יה\"ו הם \nשלשה אותיות ראשונות שהם ע\"ב ס\"ג מ\"ה ואות הד' ה\"א תתאה היא שם ב\"ן וזהו ובניהו ב\"ן \nיה\"ו וכבר ביארנוה במקומו ע\"ש. ואומרו בן איש חי פי' כי הוא ב\"ן שהיא הויה דמילוי \nההין שהיא בגי' ב\"ן והוא בן איש חי פי' שהוא נמשך מן היסוד צדיק עליון הנקרא חי וגם \nהוא נקרא חי כמוהו צדיק תחתון והנה ב\"ן ח\"י הוא גי' ע' שהם ג' ווין הנשארים משם ב\"ן \nהעשוי בציורין כנ\"ל והם בגימטריא ח\"י ועם ב\"ן הרי ע':\n\n"},{"index":6,"he":"עוד תכוין באות ע' פי' ג' והוא אל כללות ז\"ת דאימא והנה הם רמוזים בשם ס\"ג כי גם \nהוא סודו ע' דהיינו ס\"ג עם י' אותיותיו הרי ע\"ג תסיר ג' ישאר ע'. והרי נתבאר ג' \nכונות בסוד הע' האחד היא בסוד מ\"ן בעצמן שהיא ציור ה' ידות והב' הוא בשם הויה דמלוי \nההין המעלה את המ\"ן כמו שהודעתיך כי המ\"ן הוא דבר אחד ויש ג\"כ כח אחר המעלה אותם \nוכ\"א הוא דבר בפני עצמו והג' הוא בז\"ת דאימא אשר המ\"ן עומדים בתוכם ובפנימיותם אבל \nמן הז\"ת עצמן צריך ג\"כ לקבל הארה וה\"ס הויה דס\"ג אשר בז\"ת שלה ועם י' אותיותיו הם \nע\"ג ואם תסיר ג' ישאר ע'. וביאור הדבר במה שהודעתיך כי עקריות הויה דס\"ג הוא שם אל \nהיוצא ממנה שהם ג' יודין וא' שבו שהם בגי' א\"ל כמבואר אצלינו בדרוש הציצית וע\"ש:\n\n"},{"index":7,"he":"והנה עתה בתחילה אשר עדיין איננה מעלה מ\"ן אינה צריכה לקבל הארה מן עיקריות ההויה \nשהוא שם א\"ל אלא משארית ההויה והוא כי כאשר תסיר ג' יודין וא' אשר בכללותם אינ' אלא \nד' אותיות ואע\"פ שבמספרם עולים לחשבון גדול אל תכוין להוציאם אלא בחשבון אותיו' שהם \nד' אותיות בלבד ונשארו ס\"ט ועם הכולל הרי ע'. ואמנם ארבע אותיות הנז' נמשכים אח\"כ \nבעת העלאתם מ\"ן וז\"ס ד' רבתי דאחד כמשי\"ת בע\"ה: \nשער הכוונות - דרושי כוונות קריאת שמע דרוש ו פירוש תיבת ישראל \nישראל עתה מקבל הז\"א מן אבא הארה כדי שיוכל אחר כך להעלות מ\"ן כדוגמת מה שביארנו \nבמלת שמע לצורך נוקביה והנה בזוהר במקומות רבים וגם בפ' ואתחנן אמרו כי ישר' זה \nהיינו יש\"ס וכבר הודעתיך כי כמו שז\"א מתחלק לב' פרצופים והם יעקב וישראל וכן גם \nנוקביה נחלקת לשנים והם לאה ורחל. והנה גם עד\"ז מתחלקת אימא עלאה לב' בינה ותבונה \nוגם אבא נחלקת לב' והם אבא ויש\"ס והטעם שנקרא יש\"ס הוא משום דאיכא ישראל זוטא והוא \n"},{"index":8,"he":"הז\"א. והנה עתה במלת ישראל מקבל ז\"א הנק' ישראל זוטא הארה מן יש\"ס פרצוף התחתון \nדאבא כנז' ולא מכולו אלא מבחי' חסד וגבורה שבו הנק' שי\"ר א\"ל שיר משמאלא א\"ל מימינא \nכנז' בתיקונים וכבר ביארנו לעיל במלת שמע למה נוקביה מקבלת מכל הז\"ת דאימא וז\"א מן \nחו\"ג דאבא לבד והנה האר' ז\"א אינה כהארת נוקביה והוא משנת\"ל שעדיין אנו צריכים \nלהשלים לו מוחין דיניקה שהם שמות אלקים. ואמנם יש הפרש בין הד' ק\"ש אשר אנו קורים \nבכל יום כי אין הזמנים שוים כנ\"ל וכבר נת\"ל באורך עניינם. ואמנם עתה נבאר הק\"ש \nדשחרית דיוצר ונחזור לענין הנה בהכרח הוא שבקטנותו של ז\"א שהוא זמן היניקה גם אז יש \nלו מוחין אלא שאינם שלימים וכבר ביארנו לעיל כי לעולם א\"א שיחסרו לו לפחות המוחין \nהפנימים דשמות אלקים מצד אימ'. והאמנם במה שיהיה יותר ממדרגה זו יש ארבע מדרגות \nואלו הם הא' שיהיו בו מוחין פנימים דאימא דקטנות. הב' הוא שיהיה בו גם מוחין מקיפין \n"},{"index":9,"he":"דקטנות מצד אימא. הג' שיהיו בו גם מוחין פנימים דקטנות מצד אבא. הד' שיהיה בו גם \nמוחין מקיפים דקטנות מצד אבא וכל הד' בחי' אלו הם במוחין דקטנות בשמות אלקים והנה \nסדר מעלתם היא זו שבתחי' נכנסין מוחין דאימא הפנימים ואח\"כ הפנימים דאבא ואח\"כ \nמקיפין דאימא ואח\"כ מקיפין דאבא ואני מסופק בזה אם שמעתי להיפך ממורי ז\"ל אם מקיפין \nדאימא קודמין אל פנימים דאבא. והנה עתה בעת הק\"ש דשחרית דיוצר יש בו כל ג' מדרגות \nהראשונות ועדיין חסר ממנו המדרגה הד' הגדולה מכולם והיא מקיפין דאבא דקטנות והנה \nאלו המקיפים הם הנתנים בו עתה במלת ישראל וכבר עתה נשלם בכל הד' בחי' דמוחין \nדקטנות. ואח\"כ נעשה בחי' מ\"ן למעלה במלת אחד ואז מקבל המוחין דו\"ק דגדלות וסדר \nרמיזת וכונת אלו המוחין המקיפי' דאבא דקטנות איך נכנסים במלת ישראל הוא באופן זה \nשתכוין שהם ב' אותיות י\"ה מן אלקים ואלו הם המקיפין דאבא והם מקיפין אל הג' מוחין \n"},{"index":10,"he":"הא' הוא שם י\"ה במלוי יודין והוא ע\"י הכאה באופן זה יוד פעמים ה\"י הם בגימטריא ש' \nמן ישראל וזהו מקיף של מות חכמה הב' הוא שם י\"ה במלוי ההין והוא ע\"י הכאה באופן זה \nיוד פעמים ה\"ה הם בגי' ר' מן ישראל וזהו מקיף של מוח הבינ'. הג' הוא שם י\"ה במלוי \nאלפין והוא שם בלתי הכאה. והטעם הוא לפי שבמוח הדעת שבימי הקטנות אין בו כח כדי \nלהכות ולהרבות אורות לפי שבזמן העיבור לא היה בו עדיין מוח הדעת כלל ועתה בזמן \nהיניקה נתוסף בו הדעת אלא שאין בו כח להכות ולהרבות אורות והנה הוא בגי' כ\"ו ועם שם \nי\"ה עצמו אשר הוא שרש אל כל הג' מלויי' הנז' הנה הם בגי' מ\"א והם בגי' ג' אותיות \nאל\"י מן ישראל:\n\n"},{"index":11,"he":"ודע כי אני לא שמעתי ענין זה בפרטות ממורי ז\"ל רק בדרך כללות באופן זה יו\"ד פעמים \nה\"י הם ש' מן ישראל ויו\"ד פעמים ה\"ה הם ר' מן ישראל ויוד ה\"א עם י\"ה הם אל\"י מישראל \nואלו הם מקיפי אבא אבל הנלע\"ד לפרשו ע\"ד הנזכר אע\"פ שלא קבלתי בפירוש לפי שכבר \nנתבאר לנו שהג' מוחין דאלקים במלוי שלהם הם ע\"ד יה\"א ביודין בההין באלפין בחכמה \nבבינה ובדעת וגם נלע\"ד ע\"ד שאמרנו בענין ד' כוסות דליל פסח שהם המוחין דקטנות עצמם \nוהם ד' חו\"ב וחו\"ג והם משונים זה מזה וכנזכר שם ע\"ש. וכן נלע\"ד כאן כי היודין בחכמה \nוההין בבינה והאלפין בלי הכאה הוא בחסד כי אינו מתגלה כל כך כמו הראשונים היותר \nמעולים. וי\"ה הפשוט בלתי מילוי הוא בגבורות כי הגבורה נבלעת ונכללת בתוך החסדים \nכנודע כי היסוד דאימא יש בו חו\"ג וגבורות נעלמים בתוך החסדים ואינם ניכרים שאל\"כ \nהיה מוכרח להיות תרין חללין לתרין עטרין שבדעת והרי נתבאר מה היא ההארה שנתוספה עתה \n"},{"index":12,"he":"בז\"א והוא כי נקרא ישראל ע\"ש הבחי' הנז' והנה ההארה זו שהם אלו המוחין המקיפין \nדקטנות מצד אבא הוא מקבל עתה הז\"א מן יש\"ס מן הזווג דחיצו' העולמות כנ\"ל כמו \nשהודעתיך כי שם אלקים הוא כללות כל חיצוניות העולמות ושם הויה הוא פנימיות העולמות \nוכן המוחין דגדלות הם שמות של הוי\"ה. ידוד אלקינו ידוד אחרי שקבלו זו\"ן הארה מן \nזווג דחיצוניות שהוא לחיות העולמות בשמע ישראל כנ\"ל. הנה עתה אנו מכינים ומזמנים את \nאו\"א שיזדווגו זווג הפנימי בבחי' נשמות לצורך מוחין דגדלות דזו\"ן כי הזווג הזה \nאיננו תדירי וצריך הוא אל מעשה התחתונים ולכן ע\"י הזכרת ג' שמות האלו אנו רומזים \nומכוונים שיוכנו ויזדמנו לצורך הזווג הזה. והנלע\"ד בזה הוא כי הנה זווג חיצונית \nהעולמות הוא מישסו\"ת וזווג הפנימיות מן חו\"ב ולכן בשמע ישראל אנו מכווני' אל ישסו\"ת \nוג' שמות אלו הם בחו\"ב ודבר זה קבלתי בפי' ממורי ז\"ל כי המוחין דגדלות דז\"א הנקרא \n"},{"index":13,"he":"עיבור ב' הוא ע\"י שנכללים חכמה עם יש\"ס ונעשים פרצוף אחד ונכללת בינה עם התבונה \nונעשים פרצוף אחד ואז שני פרצופים אלו מזדווגים לצורך המוחין דגדלות:\n\nונחזור לענין הנז' כי הנה ידוד הוא אבא ואלקינו הוא אימא וידוד הוא הדעת המזווגם \nלאו\"א כנז' בזוהר ובתיקונים והוא בחי' מזלא עלאה דדיקנ' דא\"א המזווג לשניהם ויורד \nאור ממנו אל הדעת דאבא ואל היסוד דאבא ואז מזדווג עם אימא כמבואר אצלינו באדר' \nהאזינו כי מזלא קדישא הוא המזווג לאו\"א ואין כאן מקום ביאורו ותכוין כי הויה זו הוא \nבמילוי יודין ג\"כ והוא באבא ואלקינו הוא שם אהיה במלוי יודין והוא באימא. וידוד הוא \nהויה דע\"ב דיודין ג\"כ והוא בדעת המזווג'. והנה ההכנה וההזמנה הזאת הוא סוד גדול. \nוהענין הוא דע כי כל הי\"ס כולם הם מזדווגות יחד ואין התחתונות יכולות להזדווג זב\"ז \nעד שיזדווגו גם העליונות זו בזו ויאירו בתחתונות כדוגמ' מה שנת\"ל כי אנו מקדימים \n"},{"index":14,"he":"זווג או\"א בק\"ש ואח\"כ נעשה זווג זו\"ן בשים שלום. והנה א\"כ יש לדעת כי גם או\"א \nצריכין גם הם אל זווג גבוה ועליון מהם כדי שיקבלו אור משם בתחילה הלא הוא הזווג \nהעליון הנעלם והסתום של א\"א ובכח מה שמקבלים מאותו הזווג יש כח בהם גם הם להזדווג \nוכעד\"ז הולך סדר המדרגות זו למעל' מזו עד שאין הפה יכולה לדבר עמוק עמוק מי ימצאנו. \nוסוד הענין הוא כי הנה זווג החיצו' של העולמות הנה הוא נמשך ממוחין דאו\"א עצמם בלתי \nשיקבלו אור עליון כי כיון שכל המדרגו' אשר תחתם נמשך מהן פשוט הוא שיש בהם כדי \nלחיות את כולם. אבל הזווג דאו\"א של פנימיות העולמות כדי להמשיך נשמות חדשות של \nהתחתונים צריכים לקבל האר' וכח מלמעלה מהם וזכור כלל זה ונמצא שעד עתה לא הוצרכו \nלקבל הארה אבל עתה שרוצים גם הם להזדווג צריכים הכנה והזמנה. וההכנה היא ענין קבלתם \nאור עליון מא\"א כדי שאח\"כ יזדווגו במלת אחד והנה מה שהם מקבלים ממנו הם ג' הויית \n"},{"index":15,"he":"במלוי יודין ושלשתם רמוזים ג\"כ בג' שמות ידוד אלקינו ידוד. וכבר ביארנו עניינם \nבביאור ק\"ש שעל המטה ושם נתבאר כי ה\"ס י\"ג תיקונים דיקנא דעתיקא והם י\"ג חוורתי \nדרישא דעתיקא ואין כאן מקום ביאורו ואמנם לפי שזווג א\"א נעלם מאד כי הרי אין בחינ' \nנקבה נזכר אצלו בפירוש אלא בהעלם גדול וע\"כ נעלם זווג א\"א במקום הזה ואין אנו \nמזכירין רק זווג דאו\"א לבד:\n\n"},{"index":16,"he":"אחד אחרי אשר נזדמנו והוכנו או\"א אנו מעלים עתה להם את המ\"ן כדי לזווגם במלת אחד. \nוהנלע\"ד שצריך לכוין להעלות עתה את ז\"א לצורך מ\"ד לחברם ולשלבם יחד ולהעלות לנוקבא \nלצורך מ\"ן כדי להוריד אח\"כ טיפת הדכורא בנוקב' ע\"ד הנז' ביחוד כתיבת ידי מורי ז\"ל \nבענין השטתחות על קברי הצדיקים. אמנם לא קבלתיו כאן בפי' וזהו מה שקבלתי כאן כי הנה \nצריך שבמלת אחד יכוין לג' דברים. הא' הוא להעלות תחיל' מ\"ן והשני הוא לזווג אח\"כ את \nאו\"א והשלישי הוא להוריד אח\"כ מוחין אל הזו\"ן וזה סדרן. יכוין תחילה במלת אחד אל \nשני אותיות א\"ח כנגד ז\"א הנקרא א\"ח של המלכות ובאות ד' תכוין אל נוקבא ותכוין \nלהעלות את שניהם גם תכוין ששניהם זו\"ן הם אחדות גמור אחד וזה תכוין בשטחיות פשט מלת \nאחד. גם תכוין כי א\"ח הוא הז\"א הכולל ט\"ס כמנין א\"ח והמלכות היא העשירית הנקרא ד' \nע\"ש שמקומה הוא כנגד שיעור ד\"ס דז\"א שהם תנה\"י ועומדת עמהם אחור באחור כנודע גם \n"},{"index":17,"he":"תכוין באותיות א\"ח בז\"א אשר הוא שם הויה דמלוי אלפין שהוא בגי' מ\"ה. ובאות ד' תכוין \nבנוק' אשר היא שם אדני במילואו עולה תרע\"א כי עתה נתמלא שמה. ודע כי זו המלכות שאנו \nמכוונים בד' דאחד הוא בחי' רחל לפי שהיא הספירה העשירית מן הי\"ס עצמן והיא מכללן כי \nלכן נקרא רחל עקרת של הבית עיקרא של בית ולכן ויאהב יעקב את רחל משא\"כ בלאה שהיא \nבחי' האחוריים שנפלו מן אימא עלאה כנודע:\n\n"},{"index":18,"he":"ודע כי הנה ע\"י תפלתינו ומצות שאנו מקיימים לקרא ק\"ש יש כח ותוספת גבור' ברחל לעלות \nעד מקום ז\"א דאצילות מן המקום אשר היא עומדת בו עתה שהוא בהיכל אהבה דבריאה עד ז\"א \nדאצילות ואח\"כ עולים שניהם יחד עד או\"א להעלות להם מ\"ן לפי שז\"א ונוק' רחל הם בניה \nממש דאימא משא\"כ בלאה כנז' והנה בזמן הגלות אין כח ברחל לעלות כיון שהיא למטה בהיכל \nאהבה של עולם הבריאה כנז' ולכן אנו צריכין למסור נפשינו על קדוש השם באות ד' דאחד \nוצריך לכוין ולקבל עליו ד' מיתות ב\"ד סקילה שרפה הרג וחנק מן ד' אותיות אדני כמבואר \nאצלינו בק\"ש שעל המטה. וכבר ידעת מ\"ש בתיקונים כי ד' מיתות ב\"ד שרשם בד' אותיות \nאדני ולכן תכוין לקבל מן ד' אותיו' אשר כיוונת בהם בד' דאחד וגם תכוין בד' של אחד \nבד' מיתות כנז':\n\n"},{"index":19,"he":"ושאתה מוסר נפשך בד' מיתות אלו לקדש את השם בכל לבבך ולקבל עליך עול מלכות שמים הזה \nאשר בק\"ש וטעם הדבר הוא במש\"ל כי הנה אין כח ברחל לעלות עד כאן אלא ע\"י מסירת נפשך \nכנז' וטעמו של דבר הוא במה שהודעתיך בענין היחוד של כתיבת ידי מורי ז\"ל בענין \nהשטתחות על קבר כי יש באדם נשמה לנשמה ונשמה ורוח ונפש:\n\n"},{"index":20,"he":"והנה נשמה לנשמה באה מן אבא ונשמה מן אימא. ורוח מן ז\"א ונפש מן נוק' ונמצא כי \nהנשמה לנשמה ונשמה הם בנים לאו\"א עצמם והם אחים גמורים לז\"א ונוקבי' וזש\"ה למען אחי \nורעי וארז\"ל קראם הכתוב אחים ורעים והוא בבחינת נשמה לנשמה ונשמה:\n\nאמנם הרוח והנפש הם בנים גמורים של ת\"ת ומלכות וכנגדם נאמר בנים אתם לה' אלקיכם שהם \nבבחי' הרוח והנפש והנה עתה אנחנו בזווג העליון דאו\"א וכונתינו עתה להעלות מ\"ן אליהם \nמן בניהם שהם זו\"ן וגם נשמות הצדיקים וכל אלו צריכים להעלות מ\"ן לאימא עילאה. והנה \nהכתוב אומר תנו עוז לאלקים על ישראל גאותו פי' כביכול השי\"ת צריך עזר וסיוע וכח מן \nמעשה ישראל התחתונים והנה המלכות נקרא סוכת דוד הנופלת כי בעונותינו נפלה ע\"י \nמעשינו הרעים וכן כאשר רוצה לעלות צריך שיהיה ע\"י זכיותינו ומעשינו הטובים כי \nעונותינו מפילים אותה כביכול וזכיותינו מעלים אותה וא\"כ עתה א\"א לה לעלות אם לא \n"},{"index":21,"he":"יהיה בנו צדיקים גמורים אשר נשמותיהם קדושות וטהורות שיש להם כח לעלות עד מקום אימא \nוע\"י תעלה המלכות כנז' בתיקונים כי ישראל נק' גדפין דשכינתא להעלותה למעלה ולטעם זה \nהגלות מתעכב ומתארך כי אין בנו מי שיוכל לעלות במדרגה הזו כי אם יהיה בינינו מי \nשיוכל לעלות שם נשמתו היה מעלה גם את המל' והיה הזווג נעשה כתיקונו והיתה מתמהרת קץ \nהגאולה. אך עתה בזמנינו בעו\"ה אין יכולת לעשות זווג כתיקונו למעלה ולסיבה זו הקץ \nמתארך וכמעט רוב הרעות והצרות הבאות על האדם באות לסיבה זו. אמנם עכ\"ז יש קצת תיקון \nבמה שנמסור נפשינו על קדוש השם בכל לב כי ע\"י כן אפילו אין בנו שום מע\"ט והרשענו עד \nלהפליא הנה ע\"י מסירת נפשינו להריגה מתכפרים עונותינו כולם ויש בנו יכולת לעלות עד \n"}]}
