{"id":"kabala-1543b09cb7ba-1-38","bookId":"kabala-1543b09cb7ba","part":1,"torah":38,"title":"דרוש ב':","hebrewTitle":"דרוש ב':","segments":[{"index":1,"he":"דרוש ב':\n\nנבאר בו סוד הקדושה של חזרת הש\"ץ הלא ידעת כי האצילות הקדוש נתקן בג' תיקונין. הא' \nהוא עתיקא קדישא דאשתכח בג' רישין. הב' הוא או\"א. הג' הם זו\"ן. והנה ג' קדושות לג' \nרישי' דעתיקא קדישא הא' לההיא דלא אתיידע כלל הב' לכתרא עלאה השלישי למוח' סתימא' \nחכמ' קדומ' אי נמי קדוש א' לעתיק' קדישא ב' לאו\"א קדוש ג' לזו\"ן וזהו ה' צבאות מלא \nכל הארץ כבודו דהיינו נוקבי' דז\"א ברוך כבוד ה' ממקומו לאו\"א. ברוך אבא. כבוד ה' \nאימא. ה' ימלוך לעולם ועד זו\"ן. ה' ז\"א, ימלוך נוק' וכנגד ג' אלו אנו אומרים ה' מלך \nלעילא לא\"א. ה' מלך לאו\"א. ה' ימלוך לזו\"ן. ואמנם ענין קדושת יוצר וקדוש' תפלה \nוקדושת ובא לציון היא כי הכלה הכלולה לא נמצא לה בראשה רק ב' מוחין והם חכמה ובינה \nאבל דעת אין לה בשלימו' כי נשים דעתן קלה ונק' ע\"ב ק\"ל כדאיתא בפ' שלח לך והענין \nהוא הנקבה מחדוי מאחורי. ונמצא כי קדם לה בעלה כשיעור ו\"ק חב\"ד חג\"ת כי מן החזה \n"},{"index":2,"he":"מאחורוי תחלת התפשטו' והו\"ק אלו הדעת כוללם כי הוא כולל חו\"ב ומכריע ביניהם וכולל \nחו\"ג ומכריע ביניהם וכאשר נתפשט הדעת למטה לצורך הנקב' להכריע בין שתי מוחותי' נשאר \nק\"ל מאד וז\"ש בזו' דעת אתי בשית סטרין מה דאשתאר איהו ק\"ל. וענין ק\"ל ע\"ב הוא כי \nחשבון ההויה בריבועה בדרך זה עול' ע\"ב י' י\"ה יה\"ו ידוד ועוד במילואו כזה יוד יו\"ד \nהא יוד הא ואו יוד הא ואו הא עולה ק\"ל ושנים אלו הם דעת שבנקבה. והנה אדה\"ר לא \nנזדווג עם חוה אשתו עד היותו בן ק\"ל שנה ואז ידע את חוה ונתן לה דעת זה. ויוכבד לא \nילדה למשה שה\"ס הדעת עד היות' בת ק\"ל שנה ונכנסה בדעת זה והבן כל זה והנה קדוש' \nיוצר לתקן לה ג' מוחין בשלש' קדושות אלו ולהיות דעתם כלול משלש' קדושות עליונות וכל \nזה למטה במקומה בבריאה בהיכלותי' ולפיכך הוא מיושב וכאשר תעלה עם בעל' אל מקום \nאצילות' כנגד החזה פנים אל פנים צריכין לשלש לה ג' קדושות לתקן שלשה מוחותי' \n"},{"index":3,"he":"ולהיות' דעתה שלם וזהו קדושת התפל' להמשיך לה חב\"ד מג\"ר שבזכר שלמעל' ממנה שהם חג\"ת \nולפי שהכתר כנגד הת\"ת ושם אצילותה. נמצא שהיא אחר חסד וגבור' וכנגד הת\"ת ולפיכך \nמקדשין אות' אחר ב' ברכות שהם חסד וגבור' להיות' דעתה כלול מהם ואז יתוקן מוחה כזכר \nואז יהיו שניהם קדושים ולזה אומרים אז אתה קדוש ושמך קדוש. ואחר שכבר נתקנ' הנקבה \nבדעת שלם אח\"כ אנו שואלים דעת וזהו אתה חונן לאדם דעת והנה לא עלתה הכלה רק כנגד \nהחזה מקום אצילות' ובתפלת מוסף עולה עד למעלה פב\"פ ראשה אצל ראשו ואז תקבל שפע מכתר \nעליון ע\"י שמתקנים לה ג' מוחותי' במקום גבוה בג' קדושו' וזהו חידושה לעלות למעל' \nממקום אצילות' ולפיכך גם בר\"ח אומרים כתר ומתפללים מוסף על חידוש הלבנה כדפרשתי. \nודע שהזכר עולה בחיק אביו וכאשר הנקב' עול' אצלו עול' למעל' ממקום אצילות' הראשון \nואז תקרא עטרת בעלה וזהו בשבתות ויו\"ט ולכך אומרים במוסף איה מקום כבודו וממקומו \n"},{"index":4,"he":"כנגד שניהם כנגד הכלה שנק' כבוד אנו אומרים כבודו מלא עולם ומשרתיו שואלים איה מקום \nכבודו וכנגד הזכר אנו אומרים ממקומו ממקום ו' סוד ו' שבקדוש העול' עד קדש חכמה בסוד \nהדעת ישראל עלה במחשבה אמנם בר\"ח הוא חידוש הלבנה בלבד לעלות אצלו פנים כנגד פנים \nולא בחיק אביהם עם היות כי שפע הכתר יורד לה דרך המדרגות ולפיכך אין אנו אומרים איה \nמקום כבודו כו' ולא ממקומו כי משרתי' יודעים מקומם. ודע שאין קדושת שבת דומה לקדושת \nיו\"ט כי בשבת הבנים יורשין אביהם ממש ונק' קדש ומקבלים שפע מעתיקא קדישא כמוהו. \nהאמנם ביו\"ט עולים אל אביהן לקבל שפע ממנו והם קרואים אצלו ולפי' מקראי קדש הם. \nוהנה בשבת יעלו הבנים באביהן שוים לו ויהיו כולם במקום הקדש מראשם ועד רגליהם ואין \nשם חול כלל. האמנם בי\"ט יגביהו ראשם אצל אבותיהם וו' קצוותיהם למטה ויהיו חג\"ת שלהם \nבמקום חב\"ד ונה\"י במקום חג\"ת ושש קצוותיהם אלה יקראו חול המועד ואינן חול גמור ח\"ו \n"},{"index":5,"he":"כי נתעלו ממדרגתם הא' למדרגה אחרת עליונה כנ\"ל אבל מפני שלא עלו עד או\"א בג\"ר יקראו \nחול המועד. ונמצא לפי זה שקדושת חול המועד למעלה מקדושת ר\"ח כי ר\"ח נתחדש ראשה בלבד \nלעלות למעלה ממקום אצילותה ולפיכך נקרא ראש חדש. ובחול המועד ראשה במקום גבוה בחיק \nאביהם והזרועות והגוף במקום הראש ונה\"י במקום הזרועות והגוף ולפיכך אין מניחין \nתפילין בח\"ה כלל משא\"כ בר\"ח שמסירי' אותם בתפלת מוסף לבד כי אז נגלה עליה שפע עתיקא \nויורד דרך המדרגות והוא למעל' מהתפילין כי הנחת התפילין יורה על החתן היורש את אביו \nואמו במקום אצילותו ומוחותיו שתי' נעשו ד' חו\"ב חו\"ג ועל הכלה המקבל' מתנה\"י למטה \nבמקומ' והנה בח\"ה שניהם עולים למעלה ממקום התפילין כי ראש שניהם בחיק אביהם \nכדפרישית. גם בר\"ח אע\"פ שאינם עולים למעל' ממקום אצילות' מ\"מ שפע כתר עליון יורד \nלהם דרך המדרגות בתפלת מוסף והוא גדול מהנחת התפילין והבן כ\"ז כי בזה תבין למה לא \n"},{"index":6,"he":"הותר בשבת מלאכת אוכל נפש וביו\"ט הותר ובחו\"ה הותר דבר האבד ובר\"ח אין בו איסור \nמלאכה כלל. וזה כי המלאכה מורה על הקליפה בסוד העשיה ששת ימי המעשה:\n\nוהנה בשבת המלך והכלה כולם נכנסים אל הקדש פנימה ואין מהם דבר בספירות הבנין ואז \nהוא השבתת הקליפ' לגמרי ולפיכך נאסר בכל מין מלאכה ואמנם בי\"ט ו' קצוותיהם למטה \nבספי' ששם שליטה ומגע יד לקליפ'. אבל נתעלו כי חג\"ת חזרו במקום חב\"ד שבחתן ונה\"י \nבמקום חג\"ת ולפיכך נאסרה מלאכת עבודה כי אין שליט' לחיצונים בסוד חג\"ת אבל יש להם \nיניק' וחיות משם להחיות את נפשם והנה השליט' היא במקום מלאכת עבוד' והוא מנה\"י כי \nמהם יגיע להם ממשלה למשול על הטהרה ולהעביר' ולהיות ישראל משועבדין אל הקליפ' כמו \nעתה בזמן הגלות שאנו משועבדים מצד ההוד כמד\"א והודי נהפך עלי למשחית כל היום דוה \nוגם סמאל נצח קצת ליעקב מצד הירך והם בתי בראי שמהם מגיע ממשל' לחיצוני' והאבר \nהקדוש נמשך ממנו צינור לקליפ' כנודע אבל בגופ' שהם חג\"ת אין להם ממשלה ושליט' אבל \n"},{"index":7,"he":"חיות וקיום ומזון לעמוד על משמרתם הקבוע' ולהיותם נכנעים לטהרה נמשך להם מסוד חג\"ת \nולפיכך הותר להם מלאכת אוכל נפש בלבד. ודע כי חיות זה נמשך להם מג' עליונות ויורד \nדרך המדרגות ולפיכך ביום טוב עצמו שהג\"ר שולטו' ומשפיע לו\"ק האלו הותר להם מלאכת \nאוכל נפש בלבד כי אין העליונות משפיעות לחיצונים רק חיות לבד ולא שליט' ח\"ו אבל \nבח\"ה הו\"ק שולטות ולפיכך הם ששה ימים ולהיות כי הו\"ק אלו נתעלו כי חג\"ת עלו לחב\"ד \nונה\"י עלו לחג\"ת אין להם לקליפ' שליט' כ\"כ רק בדבר האבד וה\"ס קצת ניצוצי קדושה \nשנכנסו בעמקי הקליפות ונאבדו שם בעון העולם על אלו יש להם שליט' לבד אבל אין להם \nשליט' מחדש על הקדושה ח\"ו רק בדבר שנאבד וכדכתיבנ'. עוד אני אומר דדבר האבד היינו \nקלי' שנכנסה וחזרה קדושה בסוד נוגה והם נשמות אשר היו בעמקי הקליפ' אבודין וחזרו \nונטהרו ונכנסו במקום הקדש במקום מדרגות העשיה בפנימיותה לא חוץ במקום הקליפ' ואלו \n"},{"index":8,"he":"לא זכו לעלות למעל' ביצירה וכ\"ש בבריאה וצריכין אנו להשפיע בעשי' ומדרגותי' בסוד \nהמלאכ' להשפיע לאותם הנשמות האבודין שם ולפיכך הותרה המלאכ' בח\"ה. ואף לפי פשוטו של \nדבר נבין ממנו לעומת העליון כי כמו שהמלאכ' לדבר האבד מעמידה שלא יאבדו: \nשער הכוונות - דרושי חזרת העמידה דרוש ג \n"},{"index":9,"he":"דרוש ג':\n\nבסוד הקדושה וכוונתה וקודם שנבאר כוונתה נבאר קצת דברים הצריכים והוא כי תחלה תכוין \nלקיים מ\"ע א' שנצטוינו בפ' ונקדשתי בתוך בני ישראל ופרשוהו בזוהר פ' אמור בר\"מ \nשנתחייבנו לקדש שמו ית' בסוד קדושת נקדישך ונעריצך וז\"ש בתוך בני ישראל רמז בזה \nשצריך האדם לכוין כי בהמשיכו הקדוש' העליונ' אליו ית' שתמשך עליו בחי' הקדושה ההיא \nג\"כ ויתקדש האדם מקדושתו ית' וזהו ונקדשתי בתוך בני ישראל שהם יתקדשו והוא יתקדש \nעמהם בתוכם וזש\"ה והתקדשתם והייתם קדושים כנז' בר\"מ שנקבל הקדוש' מקדושתו ית' \nשנמשיכ' עלינו וכבר נת' כי מקום קבלתו אל הקדוש' הזאת היא באומרו מלא כל הארץ כבודו \nכנודע שה\"ס המלכו' ותכוין כי אנו בני המלכו' ואנו מקבלים הקדוש' ע\"י אמנו ולכן צריך \nשתכוין לכלול עצמך תוך המלכות לקבל מקדוש' הנמשכת עליה וזה תכוין באומרך מלא כל \nהארץ כבודו ובהגיע הש\"ץ אל נקדישך וכו' צריך האדם לחזור ולפסוע ג' פסיעות לפניו \n"},{"index":10,"he":"במקום שהיה עומד בהיותו מתפלל בלחש ויסתום עיניו בכונה גמורה. גם תזהר בתכלית \nהזהירות לכוין הרגלים בעת הקדוש' של נקדישך בסוד ורגליהם רגל ישרה ירמוז ששני \nהרגלים יהיו כדמות רגל אחד בלבד גם בענין מה שנוהגים קצת בני אדם לפסוע לאחוריהם ג' \nפסיעו' אחר הקדוש' ולומר שלום לא היה מורי ז\"ל נוהג כך כלל אלא שהיה נשאר עומד \nבמקומו עד נפילת אפים וגם היה שותק ולא היה אומר שלום ואפי' שהוא עומד במקומו. גם \nצריך שתאמר עם הש\"ץ כל סדר הקדוש' מלה במלה מן נקדישך ונעריצך עד סיום כל הקדוש' \nכולה ואמנם ב' תיבות של נקדישך ונעריצך צריך שתאמר אותם בקול רם ושאר התיבות עד \nעניית קק\"ק תאמר אותם בלחש עם השליח ציבור ואחר כך כשתענה קק\"ק וכו' יהיו בקול רם \nובעינים סגורות ובדילוג כלפי מעלה כמשי\"ת:\n\n"},{"index":11,"he":"והנה ענין הנז' שהוא לומר נקדישך ונעריצך בקול רם בלבד והשאר בלחש זה נזכר בתוספתא \nדמס' פאה והענין של הדילוג באומרו קק\"ק נז' במדרש תנחומא בפ' צו וז\"ל בשתים יעופף \nוכי בכנפים יעופף אלא מכאן תקנו חז\"ל לעוף האדם על רגליו בשעה שהש\"ץ אומר קק\"ק ע\"כ \nועניינה ית\"ל בע\"ה. אמנם נבאר עתה בקצרה כונה א' רבת התועלת הזהירני מורי ז\"ל מאד \nלכוין בה וא\"ל שבזה תתעלה נפשי ותקבל קדוש' גדולה. והענין הוא כי הנה לקמן יתבאר \nשענין הדילוג הוא להעלות למעלה את יעקב ורחל. והנה נודע כי כל דילוג ועליה ממקום \nלמקום איננה אלא בסוד שם בן מ\"ב כמבואר לעיל בדרושי הקדישים וע\"ש וא\"כ צריך לדלג \nולכוין להעלות את נפשו ג\"כ עמהם למעלה ע\"י שם מ\"ב בשם אבגית\"ץ ובקדושה של תפלת \nשחרית דחול יכוין בשני אותיות גי' ובקדושת המנחה של חול יכוין לדלג ולעלות ע\"י ב' \nאותיות א\"ב ובקדושת (ובא לציון) תפלת מנחה דשבת יכוין בשני אותיות תץ ונבאר עתה \n"},{"index":12,"he":"כונת הקדושה ועניינה באורך הנה לעיל כתבנו כי ענין חזרת ש\"ץ העמידה היא להעלות \nליעקב ורחל עד חג\"ת דז\"א. אבל דע כי אין העליה ההיא נעשית תכף בתחילת העמידה אבל \nבברכת אבות אנו ממשיכים להם הארה מחסד דז\"א כדי שיוכל אח\"כ יעקב לעלות שם ובברכת \nמחיה המתים אנו מאירים מן הגבורה דז\"א כדי שתוכל אח\"כ לעלות שם רחל ואח\"ך אשר שניהם \nקבלו הארותיהם משני זרועות ז\"א מחסד וגבור' בב' ברכות הנז' אז אח\"כ הז\"א מעלה אותם \nאליו ע\"י שני זרועותיו הנז' ועולים עד מקום חג\"ת ועליה זו היא ע\"י הקדוש' הזאת \nדנקדישך כו' והנה עיקר תכלית סוד הקדוש' הוא לתת הארה אל מוח הדעת דרחל לפי שהנשים \nדעתן קלה ולכן אחר אשר קיבל' הארה משני הזרועות מקבלת מקו האמצעי דז\"א הנמשך מן \nהדעת שבו ומאיר בדעת דרחל ונשלם אורו ונודע כי כל בחי' קדש הוא במוחין והוא כי \nכונתינו הוא להשלים המוחין דרחל מבחי' הדעת דז\"א ולהעלות' עד שם ואמנם טרם שיעלו \n"},{"index":13,"he":"יעקב ורחל בחג\"ת דז\"א אנו צריכין להעלות בתחלה את חג\"ת דז\"א עצמו למעלה בג\"ר חב\"ד \nשבו שהם מוחין שלו הנקר' קודש ועי\"ז מתקדשין חג\"ת שלו מן קדושת המוחין שלו. ואח\"ך \nמכח שנתקדשו משם ישפיעו הם קדושת המוחין ביעקב ורחל ואז יעלו למעל' בחג\"ת דז\"א לפי \nשכל מדרגה תחתונה א\"א לה לעלות למעלה עד שתקבל אור עליון נוסף על מה שהיה לה בתחלה \nואז תוכל לעלות למעלה ממדרגתו הראשונה. והנה חג\"ת דז\"א צריכין שני מיני עליות \nבתחילה עולים למעלה לקבל הארה לצורך עצמן כדי שיוכלו לקבל הארה מג\"ר ואח\"ך חוזרים \nועולים פ\"ב לצורך עליי' יעקב ורחל ומקבלים הארה יתירה להאיר ביעקב ורחל שיוכלו \nלעלות:\n\n"},{"index":14,"he":"וזה סדר כונת הקדושה נקדישך כנגד החסד העולה עד חכמ' דז\"א הנק' קדש וזהו נקדישך ר\"ל \nנעלה אותך אל מקום החכמה הנקרא קדש. ונעריצך הוא להעלות הגבו' עד בינה דז\"א ויען כי \nשתיהם הם גבורות לכך נאמר בלשון ונעריצך לשון גבו' ועריצות. כנועם הוא הת\"ת להעלותו \nבדעת אשר בו מתלבש היסוד דאימא הנקר' נועם עליון כנודע וה\"ס שם אהיה דיודין העולה \nבגי' נעם ושם מתגלה אור נועם הבינה בדרך היסוד שלה המלובש בדע' ז\"א והרי עלו חג\"ת \nלמקום ג\"ר לקבל הארה לצורך עצמם ואחר שקבלו הארה לצורך עצמם אנו חוזרין להורידן \nלמטה במקומ' כדי שיאירו שם. וזהו שיח סוד שרפי קדש, שיח כנגד החסד שירד למקומו מלא \nשפע והארה, וסוד, כנגד גבו' היורד למקומ'. כי סוד בגי' יין שהיא בחי' גבו', ושרפי \nקדש, כנגד ירידת ת\"ת. ואם תקשה ותאמר כי הסוד חשוב מן השיח שהוא הדיבו' ואיך ניחס \nהשיח אל החסד המעולה, והסוד אל הגבו' שהוא מדרג' למטה מן החסד והתשוב' היא כי הנה \n"},{"index":15,"he":"בכלל השיח והדבור נכלל הסוד שהוא קול החשאי לפי שהסוד הוא הבל היוצא מפי האדם בחשאי \nוכשמגביה קולו יותר אז הוא נעשה שיח ודיבור, ונמצא שהסוד הוא נכלל בשיח וה\"ס הימין \nהכולל את השמאל עמו. אמנם הדיבור אינו כלול בתוך הסוד, כי הסוד הוא תחלה בחשאי בלי \nדיבור כלל, ואפשר להיות סוד בחשאי בלי דיבור בקול רם, אבל א\"א אל הדיבור בקול רם \nלהיותו בלתי ההבל החשאי בתחלתו, וה\"ס הימין הכולל את השמאל אבל השמאל אין בו כח \nלכלול את הימין עמו ולכן אנו מיחסים השיח והדיבור בחסד והסוד בלחש בגבור' ואחר \nשירדו אז הם משפיעים חג\"ת הנז' הארה וקדושה עליונה שקבלו מהג' מוחי' הנק' קדש \nומאירים אל ג' תחתונות נה\"י דז\"א עצמו וזה נרמז במ\"ש המשלשי' לך קדושה כי ג' ספי' \nחג\"ת הם משלשי' קדושה בנה\"י שלו ואחר שהאירו בנה\"י אז מאירים הנה\"י האלו ביעקב ורחל \nוזהו וקרא זה אל זה ואמר כי זה הם י\"ב פרקין דיעקב דדכורא כמנין ז\"ה ואל זה הם י\"ב \n"},{"index":16,"he":"פרקין דנוק' רחל כנז\"ל ואז מאירים אלו באלו ואז עולי' יחד כולם למעל' באופן זה חג\"ת \nעולים בחב\"ד ונה\"י עולים בחג\"ת ואז גם יעקב ורחל שהיו במקום נה\"י עולים עמהם עד \nמקום חג\"ת. ואל תתמה לומר היאך אפשר שיעלו נה\"י דז\"א עצמו אל מקום חג\"ת לפי שהרי \nנתבאר אצלנו במ\"א כי אפי' בימי החול עולי' העולמו' בכל תפל' ונכללי' זב\"ז ועלי' זו \nנרמזת בקק\"ק באופן זה קדוש א' הוא עליית החסד בחכמה. קדוש הב' הוא עליית הגבור' \nבבינה. קדוש הג' הוא עליית הת\"ת בדעת אח\"ך בה' צבאות נרמז עליית נה\"י בחג\"ת כי ה' \nהוא היסוד העולה בת\"ת וצבאות הם נ\"ה העולים בחו\"ג ואח\"כ נרמז עליות רחל הנקב' במלת \nמלא כל הארץ כבודו כי הארץ שהיא הנקב' כנודע ממלאה כל אותו המקום של נה\"י ועולה \nעמהם ג\"כ. וביאור ענין זה הוא לומר כי גם אשר עלתה הנקב' הנקרא ארץ למעלה במקום \nנה\"י לא מפני כך נשאר מקום המלכות ריקם ופנוי כי אפי' מקום הארץ שהיא הנקבה היא \n"},{"index":17,"he":"מלאה מכבודו אעפ\"י שעלתה למעלה וע\"י עלייה זו של הנקבה מקבלת עתה דעת שלם ונשלם מוח \nהדעת שלה כנ\"ל. ובזה תבין טעם מש\"ל שצריך לדלג כלפי מעלה בעת שאומר קק\"ק כו' וכנז' \nבתנחומא וכנז' בפוסקים בשם פרקי היכלות והטעם הוא להורות כי באלו התיבו' של קק\"ק \nעולים ומדלגין כולם למעל' ממקומם חג\"ת בחב\"ד ונה\"י בחג\"ת ורחל הנקבה בנה\"י. ואמנם \nאעפ\"י שביארנו כי ג\"פ קק\"ק ה\"ס עלית חג\"ת בחב\"ד עכ\"ז צריך לבאר המלות עצמם ובו ית' \nמהו השפע שמקבלים משם. והענין יובן במה שהודעתיך איך נזכר באדר' נשא ד' קכ\"ט ע\"א כי \nקוצא חד דשערי דרישא דא\"א מתפשט למטה דרך אחור ומגיע עד רישא דז\"א ומאיר שפע גדול \nבמוחין דז\"א מן המוחין העליונים דא\"א דרך ההוא קוצא דשערי הנמשך ממוחין דא\"א וכבר \nנת' שם כי הנימין דא\"א הם י\"ג נימין ונקראים קדוש לפי שיש בהם ת\"י נימין כמנין קדוש \nוסודו הוא שם ההויה דמילוי יודין שיש בו ד' יודין וכל יוד כלולה מעשר הרי ת' ועם \n"},{"index":18,"he":"עשר אותיו' מילוי ההויה הרי ת\"י כמנין קדוש והנה מספר הנימין הם י\"ג שהם ג' הויות \nדמלוי יודין ידוד ידוד ידוד ובהם י\"ב אותיות ועם הכולל הרי י\"ג וכל הויה מהם בהיות' \nמלאה היא בגי' קדוש כו' וכנגד ג' הויות הנז' הוזכרו ג' פעמים קק\"ק אשר מהם נמשכת \nהארה גדולה דרך קוצא דשערי כנז' ומאיר במוחין דז\"א ובחי' הארה זו היורדת מן המוחין \nדא\"א אל המוחין דז\"א נקר' קדושה כנודע כי כל סוד קדושה הוא במוחין שה\"ס החכמ' הנקר' \nקודש ואח\"כ קדושה זו נמשכת אל חג\"ת ואל נה\"י ואל יעקב ואל רחל כנז\"ל גם תכוין כי \nקדוש בגי' ת\"י כנז' ויען יש ת\"י נימין וכל נימא אתפשט לת\"י עלמין וכל עלמא אתפרש \nלת\"י עיבר נמצא שג\"פ ת\"י הם נימין דריש' דא\"א וכנגדם הם ג\"פ קק\"ק. ובאומרך ימלוך ה' \nלעולם כו' תכוין אל ר\"ת אלקי\"ך ציו\"ן לדו\"ר ודו\"ר אצל\"ו לרמוז כי אנחנו מעלים את \nהמל' אצלו אצל הת\"ת ועי\"כ ימלוך ה' כו': \nשער הכוונות - דרושי חזרת העמידה דרוש ד \n"}]}
