{"id":"kabala-1543b09cb7ba-1-73","bookId":"kabala-1543b09cb7ba","part":1,"torah":73,"title":"קטע 73","hebrewTitle":"קטע 73","segments":[{"index":1,"he":"אחרים הח' והט' והי' שהם סוד חג\"ת דדיקנא דאריך ונוק' עולה בג' אחרונות דז\"א ונעשים \nלה ג' מוחין ונמצא כי חג\"ת וחב\"ד דז\"א עלו בחג\"ת ונה\"י דדיקנא דא\"א ונשארות נה\"י \nשלו ונה\"י דאבא ונה\"י דאימא למטה בג\"ר דאב' הראשונות ואלו נעשות ג' מוחין לנוק' \nונמצא כי אין שום עליה כלל לנוק' בדיקנא דא\"א. והטעם הוא כי הנשים אין להם זקן \nכנודע אבל ז\"א יש לו עתה דיקנא דיליה כלולה בי\"ג תי' שלמים כמ\"ש בפ' נשא בר\"מ בפ' \nברכת כהנים יברכך יאר ישא. והנה הם בסוד ג' שמות אהי\"ה כנז' שם ונמצא עתה כי אותם \nו' ספי' תחתונות דאבא אשר עתה נשארו פנויים כי כבר ז\"א עלה כנגדן ז\"ס תחתונות \nדדיקנא והנה\"י שלו הם בג\"ר דאבא ואז נוק' דז\"א עולה בב' תפלות דמנחה דלחש ודקו\"ר \nבו\"ס האלו תחתו' דאבא. וז\"ס ושמרתם את השבת כי קדש היא בלשון נקבה ולא הוא בלשון \nזכר להורות כי עתה הנוקב' אשר היא עצמה עלתה באבא הנק' קדש וזהו כי קדש היא. וז\"ס \n"},{"index":2,"he":"מ\"ש ז\"ל לא זז מחבבה עד שקרא' בתי לא זז מחבבה עד שקרא' אחותי לא זז מחבבה עד שקראה \nאמי כמד\"א בעטרה שעטרה לו אמו. והענין הוא כי בהיות' אצלו שוים בקומת' נק' אחותו \nוכשמזדווג' עמו נקר' אשתו וכשעלה בג\"ת דאי' שהוא בתפלת מוסף בלחש אז נקר' עטרת בעלה \nכנז' שם ואז נקר' אמו ועד\"ז היא עולה כל קומת אימא עילאה בתפלת מוסף דחזר' ואח\"כ \nבתפלת מנח' דלחש ובקו\"ר כי היא עולה בחיק אביה ואז נקר' היא קדש וז\"ס ה' בחכמה יסד \nארץ והבן זה. והנה כבר נת\"ל תכלית העליות שעולים זו\"ן ביום השבת שהוא בתפלת מנחה \nבקו\"ר:\n\n"},{"index":3,"he":"וצריך שנודיעך עלית העולמות כנ\"ל כי מוכרח הוא שבעלות זו\"ן ממקומם יעלו כל העולמות \nאשר תחתיהם מדרגה אחר מדרג' כפי סדר המדרגו' שנתעלו זו\"ן ואין כח בקולמוס לפרט \nהדברים כנ\"ל בענין סדר סעודת שחרית דשבת. אמנם נבאר בקצרה תכלית עלייתם עתה בתפלת \nהמנחה שהוא תכלית כל העליות והנה עתה במנחת שבת עולה ז\"א במקום א\"א ונוק' במקום אבא \nועולם הבריאה במקום אי' כי שם מקומה האמיתי כנודע ועולם היצירה במקום ז\"א ועולם \nהעשיה במקום נוק' דז\"א והנה זו העלייה האמיתית הצריכה להם באמת וכמבוא' אצלנו בדרוש \nאדה\"ר בהיותו בג\"ע קודם החטא ואיך היו העולמות בעת ההיא וע\"ש. ודע כי פ\"א שמעתי \nממורי ז\"ל כי בחזרת מוסף בקו\"ר עולה ז\"א עד מזל העליון שהוא תי' הח' דדיקנא דא\"א \nולא עד בכלל:\n\n"},{"index":4,"he":"ביאור התפלה עצמה אתה אחד וכו' הנה ז\"א עולה עתה עד מזל הח' דדיקנא דא\"א גם הוא \nמקבל עתה מי\"ג תי' דיקנא שהם בגי' אחד. וזהו אתה אחד ובעלותו שם אז מצחא דרעוא של \nעתיקא מתגלה וכל הדינין אתכפיין ונוק' דז\"א אינה עולה שם כמוהו אבל בהיותה למטה \nמקבלת הארה מי\"ג תיקוני דיקנא וזהו ושמך אחד ולכן גם הסעודה הג' היא שם למעלה \nבדיקנא דא\"א ולכן יכוין בענין היין בשם י\"ה במילוי אלפין והוא בגי' כ\"ו כמנין הויה \nלרמוז אל עליית ז\"א למעלה בדיקנא. גם זהו טעם שאין קידוש ממש בסעו' הג' כבשאר \nהסעודות לפי שהיין הוא למטה בבינה והמקום שעולה בו ז\"א עתה הוא גבוה מאוד עוד ירצה \nכי הנה נתבאר כי עתה ז\"א עול' בתפלת המנחה בלחש עד ג' אחרונות דדיקנא דא\"א ובחזרה \nעולה עד תי' הח' שהוא מזל העליון ומוכרח הוא שאינו יכול לעלות הוא לבדו למעלה מאו\"א \nאלא בהכרח הוא שהוא עולה יחד עמהם כיון שכבר הושוה להם בתפלת מוסף והיה שוה להם לכן \n"},{"index":5,"he":"יכול לעלות עתה למעלה עמהם ממש ולזה אנו אומרים אתה אחד כנגד אבא ושמך אחד כנגד אי' \nומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ הוא ז\"א העולה יחד עמהם בסוד הדעת ויען כי הם עולים עד \nא\"א שהוא הכתר נקר' כל א' מהם עתה בשם אחד כנודע כי החכמה משותפת עם הבינ' וז\"א עם \nנוק' אבל הכתר הוא אחד ואין שני. גם נק' א' לסבת היותם עולים אל י\"ג תי' דיקנא שלו \nשהם כמנין אחד. וגם ג\"פ אחד הם בגי' ט\"ל כנגד שם יה\"ו במלוי אלפין הרומז לאו\"א וברא \nבוכרא אבל המל' נוק' דז\"א אינו עולה עמהם לפי שאין לנשים בחי' זקן אבל נשארת למטה \nבמקו' אבא כנ\"ל ושם נעשה בחי' כסא אל ז\"א שעלה למעלה ממנה עד דיקנא דא\"א כנז'. \nוזמ\"ש ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ שהיא המ' הנק' ארץ אשר היא עומדת תחתיו דז\"א \nוהיא במקום אבא ולהיות כי עליית ז\"א אינו רק בבחי' ג' מוחין דילי' ושאר קצוות \nנשארים למטה ולכן אנו אומרים כנגדם אברהם יגל יצחק ירנן יעקב ובניו ינוחו בו כי ע\"י \n"},{"index":6,"he":"עליית ז\"א נמשך אל ו' קצותיו גילה ורנה ומנוחה. והנה אברהם יצחק ויעקב הם חג\"ת \nדילי' אבל נה\"י דיליה נרמזו במילת ובניו כי בני יעקב הם נה\"י כנודע וכנגד הארת או\"א \nאמר מנוחת אהבה ונדבה כי אבא נקר' אהבה ואימא נקר' נדבה ולשניהם נמשכת עתה הארה \nהזאת ומנוחה היתירה הזאת כי עלו עד א\"א כנז' וכנגד הארת זו\"ן אמר מנוחת אמת ואמונ' \nיכירו בניך וידעו כו' והנה ישראל בצאתם ממצרים אמרו היש ה' בקרבנו אם אין וביארו \nבאדרת נשא כי רצו לידע ולהכיר את השפעתם מהיכן היתה נמשכת להם אם מז\"א הנק' יהו\"ה \nאו מן א\"א הנק' אין. ואמר כי עתה בודאי יכירו בניך שהם ישראל וידעו כי מאתך היא \nמנוחתם ומלת מאתך היא מאת ך' והוא הכתר משם נמשך להם מנוחתם עתה בשעה זו. והנה עתה \nבעלות או\"א עד א\"א הנה הם מזדווגים שם בזווג עליון ונודע כי אין זווג באו\"א נעשה \nאלא ע\"י מ\"נ דת\"ת ומלכות בנין דילהון ועתה עולה ז\"א עמהם ולכן אנו צריכין להתחבר עם \n"},{"index":7,"he":"נוק' שנשארה למטה ולהעלות אנחנו יחד עמה בחי' מ\"ן למעלה אל או\"א לזווגם. גם נודע כי \nא\"א להעלות' בסוד מ\"נ עד או\"א אם לא ע\"י מסירת נפשנו עק\"ה והטעם הוא כי אבא נק' קדש \nוהבן זה אבל למטה במלכות הוא מקום המית' ודי לנו במסירת נפשנו למיתה ולזה אנו \nאומרים ועל מנוחתם ר\"ל ולצורך מנוחתם דאו\"א יקדישו את שמך להעלו' שם מ\"ן ע\"י ק\"ה \nולכן צריך שתכוין במלות אלו אל הכונה הזאת למסור נפשך עק\"ה ולהעלות שם מ\"ן. גם צריך \nשתכוין כי הנה עתה המלכות עלתה עד מקום אבא כנ\"ל בתפלה זו של המנחה וקנתה לה שם חדש \nהאמנם בתפלה דלחש נקרא היא אל הוי\"ה בהיותה פשוטים והז\"א לקח לעצמו בחי' אל שד\"י \nבפשוטו ונותן לה א\"ל הוי\"ה ושניהם נרמזים בתיבות אלו כי ר\"ת אברהם יגל יצחק ירנן \nיעקב ובניו ינוחו ר\"ת שלהם בגי' ז\"ן ובגי' א\"ל הוי\"ה ור\"ת מנוחת שלום השקט הוא בגי' \nאל שד\"י ובחזרת העמידה אז הוא לוקח א\"ל שד\"י במילויים שהם עולים בגי' אל\"ף ונותנם \n"},{"index":8,"he":"אליה פשוטים ונרמזו בר\"ת ובטח מנוחה שלימה:\n\nעוד יש כונה אחרת באתה אחד ושמך אחד כו' וביארנו למעל' בדרושים הנז' איך השבת הוא \nבחי' ז' ובחי' י\"ג ושם ביארנו כי כיון שהתחתו' עולה ג\"ר שבו אל ז\"ת העליון נמצא כי \nהתחתון נשאר בבחי' ז' לבד והעליון ניתוסף אל בחי' י\"ג והנה עתה הקדושה הזאת נמשכת \nמן דיקנא דא\"א ואע\"פ שז\"א לא עלה רק עד הת\"ת דדיקנא שהוא המזל הח' אבל בחכמה כשג\"ר \nדאי' עולים באבא נעשה אחד וזהו אתה אחד וכשג\"ר דז\"א עולים באימ' נעשית אחד וזהו \nושמך אחד וכשג\"ר הנוקב' עולים בז\"א נעשית אחד וזהו נמי ומי כעמך ישראל גוי אחד \nבארץ:\n\n"},{"index":9,"he":"ענין הקדושה של חזרת תפלת מנחה יש בה סוד גדול כי הנה עתה הקדושה הזאת נמשכת מן \nדיקנא דא\"א ואע\"פ שז\"א לא עלה רק עד הת\"ת דדיקנא שהוא המזל הח' אבל בחכמה דדיקנא לא \nעלה עכ\"ז תכוין להוריד ההארה מן החכמה דדיקנא אל ז\"א וזהו קדוש הא' ובקדוש הב' \nתכוין להוריד אליו הארה מן הת\"ת דדיקנא שהוא מזל הח' ובקדוש הג' תכוין להוריד אליו \nהארה מן היסוד דדיקנא שהוא המזל הי\"ג ושאר כונת הקדושה הזו היא ע\"ד כל שאר הקדושות:\n\n"},{"index":10,"he":"ענין ג\"פ צדקתך כו' דע כי סדרן הם כמנהג ספרד צדקתך כהררי אל וצדקתך אלקים עד מרום \nכ\"ו צדקתך צדק כו' שלא כמנהג בני איטלייא שמהפכים אותם למפרע ממט' למעלה. אמנם \nהכוונה היא כמש\"ל כי כונתינו היא להעלות מ\"ן עם המל' לצורך זווג או\"א שעלו במקום \nדיקנא דא\"א עם ז\"א ולכן אנו לוקחים את ג' נשמות ג' הצדיקים הנז' יוסף ומשה ודוד ע\"ה \nבמקום תמורת ז\"א ולהעלות עם הנוקב' בסוד מ\"ן תתאין למעלה ביסוד דאו\"א ובזה נמצא כי \nאע\"פ שהמל' עולה ביסוד דאו\"א איננה עולה בדיקנא דא\"א לטעם הנ\"ל דאין זקן לנשים \nונודע כי או\"א נשארים נה\"י שלהם למטה במקומם ואינם עולי' בדיקנא דא\"אכי חב\"ד וחג\"ת \nשלהם בלבד הם הם שעלו בשית תיקונין תתאין דדיקנא דא\"א ונמצא כי עתה בחזרת תפלת מנח' \nהיא דוגמת נפילת אפים דשחרית דחול:\n\n"},{"index":11,"he":"ובזה יתבאר טעם למה אין אומרים צדקתך בר\"ח שחל להיות בשבת לפי שביום השבת היא טפלה \nאליו כי הוא עלה בדיקנא והיא לא עלתה והנה היא צריכה להעלות מ\"ן לזווג או\"א וז\"א \nאינו עתה עמה לשיעלה מ\"ן עמה ולכן במקום ז\"א אנו לוקחים ג' הצדיקים הנז' יוסף ומשה \nודוד להעלות גם הם עמה מ\"ן. והנה יש כאן ג' בחינ' הארות הא' הוא אנחנו בנ\"י והוא \nע\"י קידוש ה' יתברך שאנו מוסרי' נפשנו עק\"ה בסוד ועל מנוחתם יקדישו את שמך כנ\"ל. \nהב' הוא בחי' הג' צדיקים הנז' שהם במקום ז\"א. הג' הוא נוק' דז\"א עצמה אבל עתה בר\"ח \nשחל להיות בשבת יש לה יתרון והוא כי עתה היא שוה ממש אל ז\"א ויש בה בחי' ז\"א ממש \nונמצא כי היא ממש יש בה בחי' זו\"ן יחד כי היא יורשת מקומו אחר שעלה למעלה במזלא \nקדישא דדיקנא והיא עולה באותו הרשימו שהניח ז\"א למטה בהיותו במקום אב' כנ\"ל ושם \nנכללת המל' יחד עמו והטעם הוא כי בר\"ח היא עולה להשתמש עמו בכתר א' ואינה צריכה אל \n"},{"index":12,"he":"עליית הג' הצדיקים אלו בג' פסוקי צו\"צ כי כבר יש עמה בחי' ז\"א כנז' להעלות עמה מ\"ן:\n\nענין סעודת המנח' כבר הודעתיך לעיל כי עתה מזדווג ע\"ק בבחי' הפה שבו מיני' ובי' \nומהשפע הנשפע מזווג זה אנו אוכלים סעוד' זו והוא כי ז\"א עולה עתה עד דיקנא דע\"ק \nבמזל העליון בחזר' תפל' המנחה ושם הוא מקום הפה דעתיק' ומשם אוכל ז\"א בסעודה זו \nמפומא דע\"ק ולכן צ\"ל תחיל' בקו\"ר דא היא סעודתא דז\"א כי המל' איננ' עול' עמו רק הוא \nלבדו כנ\"ל ולכן אין בחי' קידו' על היין בסעוד' זו כמו בסעוד' הלילה ובשחרית שלא \nכדברי הרמב\"ם ז\"ל שפסק לקדש על היין בכל השלש סעודות וטעם הדבר הוא לפי שעתה הוא \nלמעלה בפה דעתיק' ואין שם בחי' יין שהוא דין וגבורה דבעתיקא לא אתחזי דין כלל אלא \nרחמים פשוטים ואין ראוי לעורר שם בחי' דין אבל בב' סעודות הראשונות היה היין ההוא \nנמשך מאי' עילאה בסוד יין המשומר בענביו יין המשמח ואינו משכר ח\"ו. אמנם עכ\"ז באמצע \n"},{"index":13,"he":"אכיל' הסעודה הזו צריך לשתות יין ולברך עליו בפה\"ג אבל לא לקדש עליו בקידוש היום \nבתחילת הסעודה כבשאר הסעודות וכשתקח הכוס בידך תכוין ע\"ד מ\"ש בסעוד' הלילה והשחר \nבג' שמות של י\"ה. אך השינוי הוא כי עתה תכוין כי ג' שמות י\"ה האלו שלשתם הם במילוי \nאלפין והם בגי' מזלא לרמוז למש\"ל כי בסעודה זו היא מע\"ק שעלה עתה ז\"א במזלא עילאה \nדדיקנא דילי' ואוכל משם כנז' והסימן של ג' סעודו' שבת בענין השינוי שיש בג' שמות \nי\"ה הנז' הוא יהא ר\"ל מילוי יודין בלילה ומילוי ההין בשחר. ומילוי אלפין במנחה. וכל \nהפרטים אחרים שביארנו בב' סעודו' הראשונות תעשה אותם ג\"כ בסעודה זו וגם יהיה לפניך \nב' אגודו' ההדס ותברך ותריח בהם בתוך הסעודה:\n\n"},{"index":14,"he":"פזמון סעודת המנחה לחן אלה\"י עז תהלתי כו'. בני היכלא דכסיפי' למחזי זיו ז\"א. י'הון \nהכא בהאי תכא דבי' מלכא בגילופין. צבו לחדא. בהאי ועדא. בגו עירין וכל גדפין. חמו \nהשתא בהאי שעתא. דבה רעוא. ולית זעפין. קריבו לי. חזו חילי. דלית דינין דתקיפין. \nלבר נטלין ולא עאלין. הני כלבי דחציפין. והא אזמין עתיק יומין למצחיה עדי יהון \nחלפין. רעו דיליה. דגלי ליה. לבטולי לכל קליפין. ישוי לין. בנוקביהון. ויטמרון בגו \nכיפין. ארי השתא. במנחתא. בחדוו' דז\"א:\n\n"},{"index":15,"he":"ענין איסור תחום ואיסור ט\"ל מלאכות דשבת נתבארו בענין מצות שביעית ויובל וע\"ש היטב. \nוגם שם יתבאר ענין קדושת השבת מה ענינו בדרוש ארוך. ענין השינוים שיש בין תפלות \nהחול והשבת נתבארו לעיל בשער הכוונות וע\"ש היטב:\n\nגם צריך שנכתוב השינוים שיש בין תפלו' החול והשבת לתפלות ר\"ח ולתפלות היו\"ט ונתחיל \nתחילה בענין ר\"ח ואח\"כ נכתוב שינוי הימים טובים. בתפל' ר\"ה נבאר דרוש כולל לימי \nהחול ולשבתות ויו\"ט ור\"ח וע\"ש: \n"}]}
