{"id":"kabala-1543b09cb7ba-1-76","bookId":"kabala-1543b09cb7ba","part":1,"torah":76,"title":"דרוש ג':","hebrewTitle":"דרוש ג':","segments":[{"index":1,"he":"דרוש ג':\n\nיבאר בו ההפרש שיש בין שבתות לי\"ט וגם בענין האסרו חג הנה לעיל כתבתי ב' דרושים \nששמעתי ממוז\"ל ויש ביניהם קצת דברים סותרים זה את זה מצאתי בקונטריס הר\"מ נאגאר\"ה \nז\"ל ששמע אלו הדרו' גם הוא ממורי ז\"ל וכתוב בהם כדברי הדרוש הב' שכתבתי לעיל והענין \nהוא כי הנה ביו\"ט אינם באים מעצמם שלא ע\"י תפיל' התחתו' רק הנה\"י דאי' בלבד ובתוכם \nהמוחין דמצד אי' בלבד ולכן אין הי\"ט נקרא קדש ממש שהוא אבא רק מקראי קדש כו' ואח\"כ \nע\"י תפלות התחתו' אנו מזמנין וממשיכים וקוראים את הקדש שהוא אבא שיתלבש תוך אי' \nוזהו מקראי קדש ולא קדש גמורה רק כי הוא מזומן ע\"י קריאתינו בתפלות וז\"ס פסוק אלה \nמועדי ה' מקראי קדש כו' כנז' אצלינו לעיל כי ר\"ת אלה מועדי ה' הוא אמ\"י ור\"ת אותם \nבמועדם הוא אב. והכוונה היא כי אלה מועדי ה' הם מצד אי' בלבד ואין הארת אבא מתגלה \nבהם בעצמו כמו בשבת אבל אח\"כ ע\"י תפלותינו אשר תקראו אותם אתם כתי' ע\"י תפלותיכם \n"},{"index":2,"he":"הוא להמשיך גם את אבא ונרמז בר\"ת אותם במועדם כנז' והרי חילוק א' בין שבת ליו\"ט:\n\nחילוק ב' הנה בשבת הנה\"י דאבא עם המוחין אשר בתוכם והנה\"י דאי' עם המוחין אשר בתוכם \nהנה הם מתלבשי' זה בתוך זה. והנה\"י דאבא עם המוחין שלהם תוך הנה\"י דאימ' עם המוחי' \nשלהם ואח\"כ כולם נכנסים ומתלבשי' תוך ז\"א כנודע ונמצא כי השבת הוא קדש גמור שהיא \nבחי' אבא עצמו הנכנס תוך ז\"א אבל ביו\"ט להיות שאין אבא נכנס מעצמו אלא ע\"י תפי' לכן \nנמשך מזה כי גם אח\"כ כשנמשך ובא ע\"י תפילתינו איננו נמשך כמו בשבת אבל המוחין דאבא \nנכנסי' ומתלבשים תוך נה\"י דאי' ושם בתוכם מתחברים עם המוחין דאי' אבל הנה\"י דאבא \nאינם נכנסים שם כלל ופשוט הוא כי זה מורה היותם אורות גרועים כי הנה היות טעם \nהמוחי' דאבא באים מלובשים תוך נה\"י דאבא ואח\"כ נכנסים תוך נה\"י דאימא הוא לסיב' \nהיותם אורות מעולים ואין כח בכלים דנה\"י דאי' לסובלם בתוכם עד אשר יתלבשו בתחי' תוך \n"},{"index":3,"he":"נה\"י דאבא ואז יכולין נה\"י דאימא להלבישם בתוכם ועתה שמוחין דאבא מתלבשים תוך נה\"י \nדאי' מבלתי שבתחי' יתלבשו תוך נה\"י דאבא זה מורה כי הם אורות גרועים ויכולים הכלים \nדנה\"י דאי' להלבישם בתוכם ולכן נקרא מקראי קדש כי נמשך בהם הארה קצת מן הקדש העליון \nאבל אינם קדש ממש כי אין עצמות קדש העליון דאבא מתגל' שאם היה מתגלה הוא עצמו לא \nהיה יכולת בנה\"י דאימא להלבישם ונמצא כי בשבת עיקר ההארות הם מן הקדש שהוא אבא כי \nבמקום שיש דכורא אין הנוקבא עולה בשם ולכן השבת הוא קדש ממש אבל בי\"ט עיקר ההארות \nהם מאימא ולכן נקרא מקראי קדש ולא קדש ממש:\n\n"},{"index":4,"he":"חילוק ג' הנה בשבת בא הדעת דמצד אבא מלובש תוך היסו' עצמו דאבא כנ\"ל. והנה היסוד \nהזה דאב' ארוך ומתפשט למטה מיסוד דאי' ונפסק ונשלם בחזה דז\"א ומשם ולמטה מתפשט הדעת \nדמצד אבא תוך ז\"א עד היסוד דז\"א לסיבת היותו מלובש ומכוסה תוך הכלי של היסוד עצמו \nדאבא שהוא ארוך ומתפשט עד למטה. אבל ביו\"ט אשר הדעת דאבא מתלבש תוך היסוד דאי' והנה \nהיסוד דאי' קצר מהשתרע למטה ממקום החזה דז\"א וגם הדעת דאבא אשר בתוכו איננו יכול \nלהתגלות מלמטה מיסוד דאי' כי אין כח בז\"א לקבל ההארתו בהיותו מגולה ולכן נשאר למעלה \nברישא דז\"א מלובש תוך היסוד דאי' ואינו מתפשט למטה תוך היסוד דז\"א כמו בשבת. ובזה \nתבין היתר מלאכת אוכל נפש בי\"ט ולא בשבת לפי שבשבת שיורד אור הדעת דאבא עד למטה תוך \nגופא דז\"א אין שום אחיזה אל הקלי' שהם סוד עשי' מלאכה אפילו באוכל נפש אבל ביו\"ט \nשאין אור הדעת דאבא יורד עד למטה יש אחיזה אל החיצונים בסוד אוכל נפש. וזהו ענין \n"},{"index":5,"he":"אין בין יו\"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד וכבר נתבאר בכ\"י מוז\"ל מה ענין אוכל נפש וע\"ש \nובשער המצות בפ' בהר סיני בענין השביעי' ובפ' עקב בענין נט\"י של האכילה נתבאר זה \nהיטב וע\"ש ונמצא כי אעפ\"י שבקדושת מוסף דיו\"ט אומרים אותו כמו בשבת כתר כו' איה \nמקום כבודו אין כל זה אלא בבחי' אימא בלבד אשר בתוכ' מלובשים המוחין דאבא בלי נה\"י \nדאבא כלל. ונמצא כי ז\"א מקבל אורות אבא דרך אי' ואינו מקבלם מאבא עצמו כמו בשבת \nוכשעולים זו\"ן אינם עולים אלא באי' בלבד זה מהימין וזה מהשמאל כדמיון ימי החול \nשיעקב עולה בנצח דז\"א ורחל בהוד דז\"א אבל בשבת זה עו' באבא וזה עול' באי' והרי \nנתבאר ג' יתרונות שיש לשבת על יו\"ט אבל בבחינ' אחרת יש יתרון לי\"ט על השבת והוא כי \nבבחי' היות המוחין של אבא מלובשים בנה\"י דאי' אין להם עתה רק מסך וכיסוי א' בלבד \nוהארתם מתגלית יותר משבת שהיו למוחין דאבא ב' מסכים נה\"י דאבא ונה\"י דאימא וזהו טעם \n"},{"index":6,"he":"יתרון שמחת יו\"ט יותר משבת כמש\"ה ושמחת בחגך והנה בשבת עולה ז\"א בא\"א ונוק' באבא \nובריאה באי' ויצירה בז\"א ועשי' בנוקב' וכל העולמות נכללו בתוך האצילות אבל ביו\"ט \nזו\"ן לא עלו אלא באי' ובריאה בז\"א ויצירה בנוק'. ונודע כי הנקבה אין לה רק שיעור \nמקום ד' ספי' שהם מהחזה ולמטה דז\"א שהם נהי\"ם דז\"א ונמצא כי ד' ראשו' דיצירה עלו \nבמקום נוק' דאצילות וו' תחתו' דיצירה בו' ראשו' דבריאה וד' ראשונות דעשי' בד' תחתו' \nדבריאה וו' תחתונות דעשי' בו' ראשונות דיצירה. ונמצא כי ד\"ת דיצירה וכל הי\"ס דעשי' \nלא נכללו תוך האצילות ביו\"ט כמו בשבת ולכן באלו שנשארו חוץ לעו' האצילות יש בהם קצת \nאחיזה אל הקלי' וזהו טעם היתר אוכל נפש ביו\"ט והענין הוא כי המלאכו' כולם הם בקלי' \nכנודע בסוד ט\"ל מלאכות דשבת וט\"ל מלקיות וט\"ל קללות אשר נתקללו אדם וחוה ונחש \nוהאדמה והנה היצירה נקרא אוכל נפש לפי שהיצירה נק' אל ידוד כנודע והם בגי' אוכל \n"},{"index":7,"he":"והעשיה נק' נפש כנודע ונמצא כי בחי' אוכל נפש בלבד מה שהוא מוכרח להחיות הנפש יש בו \nאחיזה אל החיצונים ולכן הותרה ביו\"ט מלאכת אוכל נפש וכל מלאכה אחרת שאיננה לצורך \nאוכל נפש שהוא חיות בלבד לא הותרה כי אין אחיזה אל החיצונים זולתי בחיות אוכל נפש \nבלבד אבל מציאות שורש המלאכה שהוא בעשי' כי מלאכה בגימ' אל אדנ\"י שהוא עול' העשיה \nאין בזה כח אל החיצו' לפי שראש עולם היצירה שהם ד' ראשונות שבו נכנסו ביו\"ט בעו' \nהאצילות ואין החיצוני' יכולים ליינק אלא בבחי' אוכל נפש תחתו' דיצירה שנשארו בו' א' \nדבריאה כי היצירה נקר' אוכל של העשיה הנקר' נפש כנודע:\n\n"},{"index":8,"he":"ועתה נבאר ענין אסרו חג שלאחר יו\"ט ולא לאחר השבת והענין הוא כי הנה ימי החול הם \nסוד יצירה ומשם ולמטה והשבת הוא בבריאה. והנה ביום השבת שהיצירה והעשיה שהם סוד ימי \nהחול עלו למקום הקדש הגמור שהוא עולם האצילות לכן במ\"ש אשר העולמות יורדין למקומם \nוהנה היצירה והעשיה אשר נתקדשו בקדש האצילות חוזרין להיות חול ממש לכן אין כח בהם \nלהשאר הארת קדם האצילות הגמור בחול הגמור ולכן אין אסרו חג אחר השבת אבל ביו\"ט אשר \nהיצירה והעשיה הנקרא חול לא עלו למקו' הקדש דאצילות ונשארו בבריאה ויצירה כנז' \nובהיותם שם למטה היה נמשך להם האור העליון והיא הארה קטנה וממועטת לפי שהם היו \nעומדי' במקום שאינו קדש גמור ולכן במוצאי י\"ט שהוא ימי החול לגמרי יכול להשאר בהם \nקצת מאות' ההאר' הממעוטת וגרועה שהיתה להם בי\"ט שאינו קדש גמור וכנגד זה יש אסרו חג \nאחר י\"ט והנה נתבאר סדר העולמות בשבת וי\"ט. ועתה נבאר סדרן ואסרו חג כי הנה יורדין \n"},{"index":9,"he":"עתה מדרגה א' לבד והוא כי הבריאה יורדת עתה באסרו חג במקום שהיתה היצירה בי\"ט כי ד' \nראשונות דבריאה הם בנוק' דאצילות וו' תחתונות דבריאה של עתה במקום ו' ראשונות \nדבריאה דימי החול. וד' ראשונות דיצירה בד\"ת דבריאה דחול וו' תחתו' דיצירה דעתה \nבמקום ו' ראשונות דיצירה דימי החול וד' ראשונות דעשי' בד\"ת דיצירה דחול וו' תחתו' \nדעשי' דעתה במקום ו' ראשונות דעשי' דחול ונשארו ד\"ת דעשי' בלבד פנויים בין הקדושה \nוהקליפה והנה הפסוק רצה לבאר לנו ענין הארה הנשאר' בעולמות ביום אסרו חג וזמש\"ה אל \nה' ויאר לנו אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח והנה העיקר הוא בעולם היצירה והעשיה \nאשר אפי' בי\"ט נשארו מחוץ לעולם האצילות והארותיהם נרמזו בפ' זה. בראשונה הזכיר \nהארת היצירה בד' ראשונות שלה שהם עתה למעלה בד\"ת דברי והנה בימי החול נקר' היצירה \nאל יהו\"ה פשוטים כנודע ועתה שד' א' שלה הם בד\"ת דבריאה נתמלא שם א\"ל במילוי אל\"ף \n"},{"index":10,"he":"למ\"ד ובהתחברו עם הויה פשוטה שהיא כ\"ו אז הוא בגי' יא\"ר. וזמ\"ש ויאר לנו כי מה שהיה \nנק' א\"ל הוי\"ה בימי החול עתה קבל הארה יתירה שנתמלא ונעש' כחשבון יאר לרמוז אל \nההארה שנתוספה בו עתה ונודע הוא כי הבריאה הוא שם אלקי\"ם במילוי ובריבוע שעולה בגי' \nאלף עלמין דבריאה ולהיות שהארה זה אשר לד\"ר דיצירה שהם כמנין יא\"ר נמשך להם להיותם \nבד\"ת דבריאה שהוא שם אלקים לכן נרמז ג\"כ פה שם אלקים שהוא כפשוטה בגי' לנו וזהו \nויאר לנו. ואח\"כ הזכיר מעלת הארת ו\"ת דיצירה של עתה שהם בו' ראשונות דיצירה דחול \nוכנגדם אמר אסרו חג בעבותים ר\"ל קשרו ואסרו את הארת החג שהוא הי\"ט שתשאר עתה קיימת \nבמוצאי י\"ט בו\"ת דיצירה הנקר' עבותים שיתקיימו בו' ראשונות דיצירה דימי החול. \nעבותים ר\"ל ב\"פ עבות וכל עבות הם ג' כנודע א\"כ עבותים הם ו' שהם חג\"ת עבות א' ונה\"י \nעבות ב' וזהו בעבותים כי מיעוט עבותים שנים. גם ר\"ל ב' עבותים. ואח\"כ ביאר הכתוב \n"},{"index":11,"he":"הארת ד' ראשונות דעשיה שיתקיימו ויעמדו בד\"ת דיצירה. וזהו מ\"ש עד קרנות המזבח כי \nמזבח העולה היא מלכות דיצירה העומדת תמיד בראש העשיה כנודע כי כל מלכות של עולם \nעליון יורדת ועומדת בראש העולם התחתון שלמטה ממנו. והנה מזבח הוא בגי' אל יהו\"ה \nשהוא בעולם היצירה גם מזבח הוא בעו' העשיה ששם זובחים הקרבנות שהם בעשי' כנודע \nוהענין מובן עם הנז' כי עיקר המזבח הוא במלכות דיצירה כי לכן מזבח הוא בגי' אל ידוד \nאבל הוא בהיותה למטה בעשי' כנז'. והנה עתה ביום אסרו חג ד' ראשונות דעשי' הם בד' \nתחתו' דיצירה ונמצא כי המלכות דיצירה עם היותה בראש העשיה הנה הוא עתה למעלה ביצירה \nעצמ' שהוא מקומה האמיתי כי אפילו ד' ראשונות דעשיה הם עתה ביצירה כנז' ונמצא כי \nהמזבח שהוא המלכות דיצירה וגם ארבע קרנותיו שהם ארבעה ראשונות דעשי' כי הם ראש \nהעשיה והקרנות הם בראש כנודע. ואלו ד' ראשונות דעשי' נעשים אל המל' דיצירה הנקרא \n"},{"index":12,"he":"מזבח בחי' ד' קרנות וכולם הם עתה למעלה ביצירה כנז'. וטעם קריאתם קרנות הוא כי אלו \nהד' ראשונות דעשיה הם ד' בחי' מוחין דעשיה שהם ד' שמות של יהו במילוי ע\"ב ס\"ג מ\"ה \nב\"ן מלובשים תוך ד' שמות אהי ב' הראשו' דיודין והג' באלפין והד' בההין כמבואר אצלנו \nבדרוש הציצית וע\"ש ואלו הם בחינת המוחין המתלבשים תוך נה\"י דאימא כנודע וח' שמות \nאלו הם בגימטריא כמנין קרנות והם סוד ארבע ראשונות דעשיה ושם בדרוש הציצית ביארנו \nכי ג\"כ עולים הם בגי' שנו\"ת והוא סוד ויוסיפו לך שנות חיים כי המו' האלו נקראו חיי \nהמלך שהם אהיה הוי\"ה אהיה שהם בגימטריא חיים ומתחלקים אל ד' מוחין בבחי' שמונ' שמות \nהנז' שהם בגי' כמנין שנות וזהו ויוסיפו לך שנות חיים. ולהיות כי עיקר מה שאנו \nצריכין עתה ביום אסרו חג להאיר אינו אלא לו\"ק דיצירה ולכל הי\"ס דעשיה לפי שאלו אפי' \nביו\"ט לא עלו בעולם האצילות ונשארו למטה כנז' ולכן לא נזכר בכתוב ענין אסרו חג רק \n"},{"index":13,"he":"בהארת בחי' אלו בלבד כנ\"ל. וזהו אסרו חג בעבותים כו' פי' הענין כי ענין האסרו חג \nוקשירותו אינו אלא לצורך העבותים שהם ו\"ת דיצירה ולצורך קרנות המזבח הם ד' ראשונות \nדעשיה אבל בד' ראשונות דיצירה לא הוזכר בכתוב ענין אסרו חג אבל נרמז במ\"ש אל הויה \nויאר לנו אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח: \nשער הכוונות - דרושי הפסח דרוש א \n"}]}
