{"id":"kabala-1a325a12b279-1-17","bookId":"kabala-1a325a12b279","part":1,"torah":17,"title":"קטע 17","hebrewTitle":"קטע 17","segments":[{"index":1,"he":"כי שפע ימים ינקו, למאן אינון יונקים, אמר ליה ברי שבעה בשבעה אינון מוצקות, והכי \nאינון רקיעים שבעה בשבעה, והכי אינון טורין שבעה בשבעה, והכי אינון ארעין שבעה \nבשבעה, ישובין שבעה בשבעה, וראשין דלהון תרין, ורזא דמלה שנים שנים שבעה שבעה, \nוכלהו זכר ונקבה, ולעילא חד גניז וטמיר, והכי אינון שבע כורסיין שבעה בשבעה, שבע \nהיכלין שבעה בשבעה, והכי ממנן אינון שבעה בשבעה: \nלויתן דימא דא צדיק, רישא דאיהו עמודא דאמצעיתא, מטי עד ימא שביעאה דאיהי רישא \nדכלהו, ותרין גדפוי ותרין קשקשין בארבע ימים שעורייהו, שיעור דזנבא דחויא מטי עד \nימא שביעאה בתראה, דאיהי כלילא שבע ימים, דעליה אתמר שבע ביום הללתיך: \nאמר רבי שמעון, ברי, הא מארי תריסין קא נחתין מלעילא, מלובשין שריין, קשתותיהון \nקשתי אש, ורומחיהון אשא, וסייפיהון להבה, כלהו מארי עיינין, בוודאי הא מארי תריסין \nבבי מדרשא, ואלין בהון יתערון לאגחא קרבא לעילא: \n"},{"index":2,"he":"ולא עוד אלא דהא נונא רברבא קא אתיא, רב המנונא סבא, ודאי בכמה נונין חיילין קדישין \nדתלמידי חכמים, דמתרבין בימא, כען צריך לפרשא לון רשת, למיהוי ברשות דילן, ולמארי \nתריסין מאני קרבא, כען צריך לאתקנא בקירטא באבנין דקירטא, בקשתא בגירין דקשתא, \nברומחא, בסייפא, החזק מגן וצנה, דאית מארי תריסין דאינון מגיחין בסוסוון, ואית \nאחרנין דאינון רגלין, דעלייהו אתמר במפקנותא דגלותא דמצראי, כשש מאות אלף רגלי \nוגומר: \nקם רבי שמעון פתח ואמר, שמעו הרים את ריב ה', מאן ריב דא שכינתא, דאיהי ריב ה', \nדאיהי רבי רב, בגין בנהא, איהי ריב ברבי ורבן ורבא, ריב ודאי בכלהו תנאים ואמוראים, \nדאיהי מריבת בהון בשית סדרי משנה, בגין בעלה דאיהו עמודא דאמצעיתא, כליל שית סדרין: \n\n"},{"index":3,"he":"ועלייהו אתמר או יחזק במעוזי, יעשה שלום לי, שלום יעשה לי, תרי שלמי, חד בעמודא \nדאמצעיתא, וחד בצדיק, דעלייהו אתמר שלום שלום לרחוק ולקרוב, דבגלותא אתמר בעמודא \nדאמצעיתא מרחוק ה' נראה לי, צדיק קרוב לה, ובגיניה אתמר טוב שכן קרוב מאח רחוק: \nובגין דא שמעו הרים אלין אבהן, את ריב ה' דא שכינתא, דאיהי ריב עם אבהן, בגין \nדמרחקין לה מבעלה, דאינון אתקריאו אמוראים, והאיתנים מוסדי ארץ אלין אינון תנאים, \nואלין תנאי\"ם איתני\"ם בהפוך: \n \n"},{"index":4,"he":"תיקוני זהר דף מד/א\nאתוון, ואינון נצח והוד (צדיקים) איתני עולם, והא אית\"ן בהפוך אתוון תני\"א דמסייע \nליה בגלותא, ועלה אתמר איתן מושבך ושים בסלע קנך: \nוהאי סלע (אתמר בה דלא נפיק אלא טפין טפין דמיא דאורייתא באלין פסקות ובגין ויך משה \nאת הסלע במטהו פעמים דא גרים ד)לא נפיק מיניה אלא טפין טפין זעיר שם זעיר שם, וכמה \nמחלוקות על אלין טפין, ומאן גרים דא, המורים, דאתמר בהון כל המורה הלכה בפני רבו \nחייב מיתה, ובגין דא שמעו נא המורים, ובגינייהו ויך משה את הסלע במטהו פעמים, דאם \nלא דמחא בה לא הוו טרחין ישראל ותנאים ואמוראין באורייתא דבעל פה דאיהי סלע, אלא \nאתמר בו ודברתם אל הסלע ונתן מימיו בלא טורח, ויהיה מתקיים בהון ולא ילמדו עוד \nוגומר, והוה נפיק מיא בלא קשיא ומחלוקת ופסק, בגין דשכינתא דאתמר בה הלא כה דברי \nכאש נאם ה' הוה שרי בפומיהון דישראל, דאיהי אורייתא דבעל פה, דאיהי סלע ע\"ל ס', \n"},{"index":5,"he":"דאינון שתין מסכתות, דהכי איהו סל\"ע על ס': \nדשכינתא הוה נח על טנרא, דבכל אתר דבעי קודשא בריך הוא למעבד נס, שכינתא אקדמת \nלההוא אתר, וכיון דשכינתא הוה תמן, לא הוה ליה למחאה בסלע, דקלנא הוות לשכינתא דהות \nתמן דלא הוה ליה חילא למיהב מיא, ודא איהו על אשר לא קדשתם אותי, יען לא האמנתם בי \nלהקדישני, ובגין דא אסתלק שכינתא מן הסלע, דאיהי י' מן מיטטרו\"ן, ואשתאר מטטרו\"ן \nיבשה, ורזא דמלה יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד וגומר, אחד איהי מלכות, ותראה \nהיבשה דא סלע מטטרו\"ן, דבגיניה אתמר ויקח אחת מצלעותיו ויסגור בשר תחתנה, מאי בשר, \nההוא דאתמר ביה בשגם הוא בשר, ועד דנחית לה לא עלה הסלע ולא יהיב מימוי: \nובתר דאסתלק האי מבועא מתמן, שליטת מרה באתרהא, הדא הוא דכתיב (שמות ט\"ו) ויבאו \nמרתה, ורזא דמלה וימררו את חייהם בעבודה קשה וגומר, דא קושיא, בחמר דא קל וחמר, והא \nאוקמוהו: \nוהכי הוו ישראל עד דאחזי לון עץ, הדא הוא דכתיב (שם ט\"ו) ויורהו ה' עץ וישלך אל \n"},{"index":6,"he":"המים וימתקו המים, ודא עץ החיים, דאתרבי על ההוא מבועא דאיהי שכינתא, י' מבועא \nדאשקי לאילנא דאיהו ו', והאי עץ מהלך חמש מאות שנה דאינון ה', וימתקו המים דא ה' \nבתראה, דאתמר בה קראן לי מרה, דשכינתא תתאה איהי מעין גנים דלית ליה פסק, טפה \nדאתמשכא מן מוחא, וכמה טפין אתמשכאן מניה, דאינון בתולת אחריה רעותיה: \nקרקפתא איהי סלע, ומבועא מלגאו דא מוחא, על אלין טפין אתמר, אשרי הגבר אשר מלא את \nאשפתו מהם וגומר, את אויבים בשער, דאיהו תרעא דצדיק אות ברית קדש, דעלה אתמר זה \nהשער לה' צדיקים יבאו בו: \nועוד שמעו הרים את ריב ה', אלין תלת יודי\"ן, והאיתנים מוסדי ארץ אלין תלת ווי\"ן, \nדכלהו אתרמיזו בויסע ויבא ויט: \nקום אלעזר ונטיל קירטא דאיהי שכינתא (ואקיף לה תגא), וזריק מנה איהי אבן טפה קדישא, \nדעלה אתמר ואד יעלה מן הארץ, (ובגין דא): \n \n"},{"index":7,"he":"תיקוני זהר דף מד/ב\nאסתלקת עזקא מן א', לקבלא עלה אבן יקרא דאיהי טפה, ומיד והשקה את כל פני האדמה, כד \nסליקת, סליקת באימא, דאיהו א' מן אדנ\"י אקי\"ק, ועל מאן סליקת, על עמודא דאמצעיתא \nדאיהי ו', דאיהי כריכא ביה כעזקא באצבעא, וסליקת בד' מן אדנ\"י, דאינון תרין דרועין \nותרין שוקין, עד דסליק לאת י' דאיהי אבא חכמה י' עלאה, בגין דמתמן אתנטילת, הדא הוא \nדכתיב (משלי ג') ה' בחכמה יסד ארץ, ונטילת נביעו ושקיו מניה לעילא, בקוצא דיליה \nלעילא, ובאמצעיתא, ובקוצא דיליה לתתא, וכד נחיתת, נחיתת כלילא מתלת טפין, בההוא \nזמנא אתמר בה הולך סגולת\"א: \nואתקריאת י'יי' בתלת יודי\"ן, י' עלאה איהי על רישא דא', דאיהי כתר עליון על כל \nעלאין, ולבתר נחיתת באמצעיתא ונטלא מתמן (בעמודא דאמצעיתא) (נ\"א באמצע), ולבתר \nנחיתת לתתא באתרהא י' דאיהי לתתא מן א: \nקם עולימא בתר טולא, אמר רבי רבי הא טפה קא נחתא, טול קשת בידך, דאיהו כגוונא \n"},{"index":8,"he":"דאצבעא ועזקא ביה, טול ליה ודרך (ס\"א וזרקה) ליה לגבה, דקבילת לה עליה, דהא כד \nסליקת מתתא לעילא על רישא דאת ו' איהו כרומחא ו', אתארכת ביה כשרביטא דככבא, וכד \nסליקת לעילא שריא עלה י' ואתעבידת ז', ודאי תגא על רישא דספר תורה, כיון דנחתת, \nצריך למדרך קשת לגבה דאיהו צדיק, ומניה נחיתת ואזדריקת באתרהא: \nוחרבא דאיהי (דהאי) טפה איהי חתיכת לה לתלת טפין, בגין דאזילת סגולתא, דכד נחיתת \nעלה הוה י', ולבתר חתיכת לה לתלת, למהוי תגא ועטרה ברישא דתלת אבהן, דתהא כתר תורה \nוכתר כהונה וכתר מלכות, ודא רזא דש' תלת תגין עלה: \nדרישא דחרבא איהי י', גופא דחרבא ו', תרין פיפיות דילה ה\"ה, נרתקא דילה אדנ\"י, \n(וחרבא יקו\"ק), וכד איהי יקו\"ק בר משכינתיה, איהו דין דחתיך מכל סטרא, כד עאל \nבנרתקה אתעביד רחמי ולא חתיך דינין, ורזא דחרבא בנרתקה, יאקדונק\"י הכי ודאי: \nובזמנא דיקו\"ק בר משכינתיה, אתמר ביה כי ה' אלקי\"ך אש אכלה הוא, דנטיל מגבורה \n"},{"index":9,"he":"לאוקדא עלמא, י' אתעביד גחלת, ו' שלהובא דגחלת, ה\"ה חד חמש גוונין, תניינא חמש \nנהורין נהרין בהון, ובזמנא דה' עלאה אסתלקת מה' תתאה, איהי אמרה אל תראוני שאני \nשחרחרת, ובזמנא דאיהי נהרא בגוונהא, אתמר בה וראיתיה לזכר ברית עולם, קמו תנאים \nואמוראים דלעילא, ואמרו רבי רבי כמה תקיפא קירטא דילך, די סליקת לה עד אין סוף, \nונחיתת לה עד אין תכלית: \nפתח כמלקדמין ואמר, שמעו הרים את ריב ה', אמר לון אבהן אבהן טורין רברבין, שמעו, \nדהאי אבן דאתגזרת מאלין טורין דלכון, דאיהי כתרא ברישא דכלהו, והאיתנים דאיהי כתרא \nעל כלהו, איהי סליקת ריב עלייכו, בגין בעלה, דאיהי מבועא סתימא כסלע, עד דייתי בעלה \nלא יהבא מימוי, דהא לישנין אינון כפטישין דמחאן בההוא סלע, ולית חד מינייהו דאפיק \nמינה נביעו, בר מבעלה דידע לאמשכא לה: \nפתח רבי שמעון ואמר, זכאה איהו מאן דמצלי וידע לסלקא רעותיה לעילא, דהא פימוי אפיק \nשמהן, ואצבעוי כתבין רזין, וכד סלקין שמהן: \n"},{"index":10,"he":" \nתיקוני זהר דף מה/א\nמפומוי, כמה עופין פתחין גדפייהו לעילא לקבלא לון, וכמה חיוון דמרכבתא, כלהו \nמזדמנין לגבייהו לנטלא לון, כל שכן אם שכינתא שריא בצלותיה, ואסתלקת לקודשא בריך \nהוא, ורזא דמלה אם תשכבון בין שפתים, אל תקרא אם אלא אם, זכאה איהו מאן דסליק לה \nבצלותיה דמצלי בשפווי לעילא לגבי בעלה: \nבצלותא דשחרית סלקא בשמא דאתקרי א\"ל, הא\"ל הגדול ודאי, בצלותא דמנחה סליקת בשמא \nדאתקרי אלקי\"ם, בצלותא דערבית סליקת בשמא דאתקרי יקו\"ק, ורזא דמלה א\"ל אלקי\"ם ה' \nדבר ויקרא ארץ: \nואמרו מארי מתניתין, דצריך בר נש בצלותיה לשהות שעה אחת קדם דמצלי, ושעה אחת לבתר \nדמצלי, ורזא דמלה דישהא בצלותיה שעתא חדא, בגין דאתמר והאיש משתאה לה מחריש, ההוא \nדאתמר ביה ה' איש מלחמה, ולבתר דשהא ליה בר נש וצלי, אם שגורה תפלתו בפיו בודאי \nאתקבל צלותיה: \nורזא דמלה בר נש צריך למשהא ואתתא לאקדמא, כמה דאת אמר אשה כי תזריע וילדה זכר, \n"},{"index":11,"he":"(ורזא דמלה אשה מזרעת תחלה יולדת זכר, ועוד שבשפלנו זכר לנו, ורזא דמלה שבשפלותו של \nאדם זכור יזכרנו לטובה): \nועוד אם שגורה תפלתו בפיו, איהו רזא ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת, ורזא \nדמלה והיה טרם יקראו ואני אענה, עוד הם מדברים ואני אשמע, זכאה איהו מאן דלא מעכב \nמטרוניתא לסלקא למלכא, דכל מאן דאיהו צלותיה שגורה בפימוי בלא עכובא, ההוא ממהר \nמטרוניתא למלכא, ווי לון לבני נשא דאינון אטימין לבא ועיינין, דלא משתדלין למנדע \nביקרא דמאריהון לרצויי ליה בשכינתיה, בכמה תחנונים ופיוסים, לנחתא ליה לגבי שכינתא, \nכל שכן לאתערא ביה רחימו לגבה, כמה דתקינו הבוחר בעמו ישראל באהבה: \nוכד קיימין קדמיה, צריך למיקם קדמיה בדחילו, זכאין אינון ישראל דידעין לפייסא \nלמאריהון כדקא יאות, ולחברא בפימייהו בצלותהון תרין שמהן אלין דאינון יאקדונק\"י, \nדבההוא זמנא א\"ז תקרא וה' יענה, וה' הוא ובית דינו, ודא שכינתא (נ\"א ודא חכמתא עלאה \n"},{"index":12,"he":"ושכינתא) (נ\"א חכמה) עלאה ותתאה, ודא איהו רזא אם תשכבון בין שפתים, דאיהי קרבנא \nדקודשא בריך הוא, דודאי שכינתא איהי קרבנא דיליה, ובגין דא תקינו צלותא בקרבנא: \nהיא העולה, העולה ודאי, זכאה איהו מאן דסליק לה לגביה כדקא יאות, דאיהו שאיל בגינה \nמי זאת עולה, עולה ודאי, מן המדבר מן המדבר ודאי, דפימוי חשיב קודשא בריך הוא כטורא \nדסיני, ובגין דא מי זאת עולה מן המדבר וגומר: \nמקטרת מר דא צלותא דשחרית דתקון אברהם דהוא מר, ועוד מקוטרת מר, צרור המר דודי לי, \nודא נצח דסליק לה בימינא, הדא הוא דכתיב (תהלים ט\"ז) נעימות בימינך נצח, ולבונה דא \nהוד, דסליק לה בגבורה, מכל אבקת רוכל דא צדיק, דסליק לה בעמודא דאמצעיתא, ואם לא \nסלקא שכינתא בצלותיה, קרבנא לקודשא בריך הוא, הא כלבא קא נחית למיכל קרבנא דיליה, \nווי ליה טב ליה דלא אתברי בעלמא, ועליה אתמר גם בלא דעת נפש לא טוב: \nוכד סלקא שכינתא בצלותיה, כמה חיוון ומרכבתא וגלגלי דכורסיא, כלהו יתערון לגבה \n"},{"index":13,"he":"בנגונא בחדוה, וכלהו גדפייהו פתיחן לקבלא לה, והא אוקמוהו ופניהם וכנפיהם פרודות \nמלמעלה: \nוכד סלקא סלקא כיונה, וכד נחתת נחתת כנשרא, דאיהי מטרוניתא, דלא דחילת מכל עופין \nדעלמא, ונחתא בכמה מזונין לבנהא, הדא הוא דכתיב (דברים ל\"ב) כנשר יעיר קנו על \nגוזליו ירחף: \n \n"},{"index":14,"he":"תיקוני זהר דף מה/ב\nמאן גוזליו, אלין אינון ישראל, דאינון כגוזליא מצפצפין לה בכמה צפצופין דצלותא, \nונחתת לגבייהו, לכל חד נחתא ליה מזונא כדקא יאות ליה, למאן נחתא מזונא דאורייתא \nדאיהו מזונא דנשמתא, למאן נחתא מזונא דגופא, לכל חד כפום רעותיה: \nדבר אחר אם תשכבון, דא אימא עלאה, דאיהי צלותא דשבת, דצריכין שפוון לקבלא לה בערב \nשבת, דאיהי נשמת כל חי, איהי נחתא על ראש צדיק דאיהו יום השביעי, לשון למודים קרינן \nליה, ואיהי שריא עליה בין תרין שפוון דאינון נצח והוד: \nושבת איהו פה, דאתפתחא בערב שבת לקבלא לה בהאי צלותא דשבת, דהא צלותא דשבת אתקריאת \nקבלה, ומינה מקבלין כל ספיראן דין מן דין, ובה צלותא דבר נש מקובלת קדם ה', ואיהי \nצלותא דעשרת ימי תשובה, ואיהי ה' עלאה, דתקינו בה חמש צלותין ביומא דכפורי: \nאבל שבת איהי שכינתא תתאה, כלילא מתלת אבהן, דאינון תלת ענפין דש' דשב\"ת, ב\"ת יחידה \nאיהי נקודה בחלל דילה, ואיהי חג דכל (נ\"א דכליל כל) יומין טבין, עלה אתמר היושב על \n"},{"index":15,"he":"חוג הארץ: \nאבל נשמתא יתירה בשבת וביומין טבין ובכל מוספין, איהי אימא עלאה, תוספת רוח הקודש, \nצלותא דשית יומין דחול תלת זמנין בכל יומא, איהי שכינתא תתאה, כללא דתמני סרי \nצלותין, תלת זמנין ביומא, סלקין בשית יומין ח\"י, ועל שמיה אתקרי תפלת כל פ\"ה, \nביומין דחול אייתי לה מזונא על ידי שליח, אבל בשבת ויומין טבין אייתי לה מזונא על \nידי דקודשא בריך הוא, ווי לאתתא דאתפרנסת על ידי שליחא, והא אוקמוהו ביונה, דאמר \nוהנה עלה זית טרף בפיה, ואמאי עלה זית, אלא אמרת יונה, רבון עלמין, תהא מזונא דילי \nמסורה בידך ותהא מרירא כזית, ולא תהא מתוקה ומסורה ביד שליח, ושליח בהאי אתר דא \nמטטרו\"ן, ועוד שכינתא אתקריאת צלותא דפסחא מסטרא דימינא, צלותא דראש השנה מסטרא \nדשמאלא, צלותא דשבועות מסטרא דעמודא דאמצעיתא, יקו\"ק איהי בכל אתר לקבלא לה, \n(ולתקוני מאני קרבא): \nדבר אחר שמעו הרים את ריב ה', מאן ריב ה' ומאן הרים, ריב ה' דא שכינתא, הרים אלין \n"},{"index":16,"he":"אבהן, ריב איהי קטטה ומחלקת לקודשא בריך הוא, על בנהא דאינון בגלותא, ובזמנא דלאו \nאינון בגלותא, איהי ריב לגביה על אינון מסכנין דאזלין מתתרכין מאתרייהו, בגין דירחם \nעלייהו, וקרא אוכח, הדא הוא דכתיב (ישעיה כ\"ז) או יחזק במעוזי, יעשה שלום לי, שלום \nיעשה לי, תרי שלמי, חד עם שכינתא דאיהי ריב לגביה על מסכנא, ומאן איהו מסכנא דעבדת \nריב בגיניה, דא מסכנא דאיהו מסטרא דצדיק, וכל שכן כד צדיק דאיהו חרב ויבש בתמני סרי \nברכאן דצלותא, וצווחין לגבי קודשא בריך הוא, ואתמר לגבייהו אז יקראונני ולא אענה: \nוכמה דשכינתא תתאה איהי ריב על צדיק דאיהו ח\"י עלמין, חרב ויבש, (חרב מבי מקדשא \nויבש מנסכים ועולות), הכי איהו ריב שכינתא עלאה בגיניה עם קודשא בריך הוא, ועלייהו \nאתמר דברי ריבות בשעריך, ובזמנא דתרוייהו אינון ריבות בגיניה עם קודשא בריך הוא, \nקודשא בריך הוא צווח לגבי ישראל לתתא, או יחזק במעוזי, יעשה שלום לי, שלום יעשה לי, \n"},{"index":17,"he":"תרי שלומים, לקבל תרי ריבות, וקשיא איהי לה מכלא, אפרשותא דקודשא בריך הוא מינה, \nודא איהו מחלוקת לשם שמים: \nוכד נפילת, נפילת לרגלוי, הדא הוא דכתיב (רות ג') ותגל מרגלותיו ותשכב, ואתנפלת \nקדמיה בנפילת אפים, בגין צדיק דאיהו ח\"י עלמין עני בגלותא, וצדיק כד איהו לבר \nמאתריה אתמר ביה נשקו בר פן יאנף, ושכינתא כד איהי לבר מאתרהא אתקריאת ברייתא, איהו \nבר ואיהי ברייתא: \n \n"},{"index":18,"he":"תיקוני זהר דף מו/א\nדשבת דאתוסף לעני דאיהו צדיק, יום השבת ודאי, דלית ליה מדיליה אלא נשמתא יתירה \nדאתוסף לגביה בגין שכינתא, אתקרי איהו מוסף שבת, ובההוא זמנא אתקריאת איהי תוספתא, \nמסטרא דיום השבת כמה תוספות נחתין עמה לתלמידי חכמים, דאתקריאו נשמות יתירות, הדא \nהוא דכתיב נשמת כל חי תברך את שמך ה' אלקינ\"ו וכו', ואלין (אינון) דמתוספאן לעמא \nקדישא בערב שבת ירתין לון תלמידי חכמים ביומין דחול, ובהון אתעביד חול קדש, ואלין \nאינון תוספות דקא נחתין מתוספתא: \nדודאי שכינתא איהי תקונא דגופא דקודשא בריך הוא, איהי ברייתא כד אתמר בה ותגל \nמרגלותיו, ואיהי תוספתא מסטרא דח\"י עלמין, דאיהו מוסף שבת, ואיהי משנה מסטרא דגופא, \nמשנה תורה ודאי, ואיהי התקפא מסטרא דדרועא ימינא דמלכא, הדא הוא דכתיב (שמות ט\"ו) \nימינך ה' נאדרי בכח, בכח תרגום בתוקפא, הצרכה איהי מסטרא דשמאלא, ובדרועא שמאלא \nאחיד בה, ובדרועא ימינא אתקף בה, ויימא קומי שבי ירושלים: \n"},{"index":19,"he":"ועוד מסטרא דימינא איהי תוקפא לבר נש, ומסטרא דשמאלא יהיב לון צרכיהון בארעא מדברא, \nשאלה איהי בפימא דמלכא, הדא הוא דכתיב (דברים ל\"ב) שאל אביך, ותיובתא לגביה הדא הוא \nדכתיב ויגדך, ובה בר נש שואל כענין ומשיב כהלכה: \nשמעתתא איהי בלבא דתמן מחשבה, תיקו איהי כד אסתלק מלכא מינה, הדא הוא דכתיב (תהלים \nל\"ט) נאלמתי דומיה החשתי מטוב, ובה צלותא בחשאי, וכד איהי תיקו אתמר בה אז יקראונני \nולא אענה: \nכד שריא בה יקו\"ק אתקריאת הגדה, בההוא זמנא אז תקרא וה' יענה, שטה אתקריאת כד לא \nיהא קושיא ומחלוקת, הדא הוא דכתיב (ישעיה מ') כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו, והיה \nהעקוב למישור, פסק אתקריאת מכמה גוונין, אית בני נשא דמשתדלין באוריתא דבעל פה \nלשמה, ואינון בעלי אומנות לגבה, אית דפסקין בה אבנין כטורין וסלעין תקיפין, ולבתר \nדפסקין לון מתקנין לון בכמה פרוקין, ועלייהו אתמר אבנים שלמות תבנה, ועבדין בהון \n"},{"index":20,"he":"כמה בנינין למלכא ולמטרוניתא לדיירא בינייהו: \nואית פסקות דאינון לבושין דמטרוניתא, וחתכין לון לכמה סטרין, ולבתר מתקנין לון בכמה \n"}]}
