{"id":"kabala-1a325a12b279-1-8","bookId":"kabala-1a325a12b279","part":1,"torah":8,"title":"קטע 8","hebrewTitle":"קטע 8","segments":[{"index":1,"he":"תרי, ואינון א א א א: \nוהאי את דאיהי אל\"ף חל\"ם דאיהי באמצעיתא, (כגוונא דא ו') איהי כתר עלאה דאסחר על \nרישא דעמודא דאמצעיתא, וכד שכינתא אסתלקת לגביה (ובגין דא והנה תסבנה אלמותיכם \nותשתחוין לאלמתי) האי כתרא אתמר בה אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה, ואיהי אבנא \nדאתגזרת דלא בידין, הדא הוא דכתיב (דניאל ב') עד די התגזרת אבן די לא בידין וגומר, \nובגין דלא אשכחן לה אתר מאן אתגזרא, שאלין מלאכיא קדישיא איה מקום כבודו להעריצו, \nולא אשכחן לה אתר, עד דאמרין ברוך כבוד ה' ממקומו (נ\"א אדהכי הא סבא לגביה ואמר רבי \nרבי האי בשכינתא תתאה דלית לה תמן אלא אצילותא, ודא הוא אתגזרת אבן, בגין דאיהי \nגזרת מלכין, ובה גזרין דינא רפיא, דא דין בתראה, וכתר מלכות אתקריאן ספירה דלית \nספירה שלימה בר מינה לתתא): \nוהאי אבן איהי סגולת מלכים, איהי שיחת מלאכי השרת, שיחת חיוון ושרפים ואופנים, שיחת \nכל עלאין ותתאין, ידיעת שמשא וסיהרא בעתים, (ובה איהי אית) עת וזמן לכלא: \n"},{"index":2,"he":"כל טעמי ונקודי ואתוון כלילן בה, קלא דבור ומחשבה, (ס\"א ושיחה דנפקא מגו מחשבה) \nכלילן בה, איהי כתר תורה, וכתר כהונה, וכתר מלכות, ואיהי תגא בריש כל אתוון, כגוונא \nדא ש', ועל האי אבנא אמר רבי עקיבא לחברוי, כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים \nמים: \nואיהי קוצא דכל אתוון, ב' כגוונא דא ד', קוץ דכל את ואת, שיעור קומה (נ\"א דיליה) \nדילהון ו', מעילא לתתא ומתתא לעילא, ורזא דמלה ולמקצה השמים ועד קצה השמים, ורזא דא \nלך ה' הגדולה והגבורה והתפארת וגומר, לך ה' הממלכה דא מלכות, דאיהי בכלא: \nואיהו צפצוף עופין קדישין, דאתמר בהון כי עוף השמים יוליך את הקול, צפצופא דכל \nצפרין דאינון נשמתין קדישין, דמצפצפין בכמה צלותין, שיחת חיוון דאינון ת\"ח, ובגינה \nאתמר ויצא יצחק לשוח בשדה וכו', ולית שיחה אלא צלותא: \nובגינה אתמר (תפלת ערבית רשות) תפלת שחרית חובה, (דאיהי רשות היחיד) תפלת ערבית \nרשות (הרבים דלית לה קביעותא) דאיהי רשו דלילה (נ\"א כלילא) בפני עצמה, ובגין דא לית \n"},{"index":3,"he":"לה קביעות בלילא דדמיא לגלותא, (דאיהי רשות הרבים, דבה תרמוש כל חיתו יער, דאינון \nכל אור דעלמא דעאלו בה) אלא זמנין אשתכחת תמן וזמנין לא אשתכחת: \nזכאה איהו מאן דפגע בה, כגון יעקב דאתמר ביה ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש, עד \nדאתא בעלה ונטיר לה, ובת תמן עמה, מתמן ואילך קבעוה חובה: \nאבל בשבת איהי רשות היחיד, דאיהי ברשותא דבעלה, ולאו כגוונא דליליא דהות יחידה \nברשותא דילה, הדא הוא דכתיב איכה ישבה בדד: \nויעקב בגין דקריב לה לבעלה בפגיעה דיליה, ודאי עביד לה חובה, וכד אתא שמשא בשחרית, \nדאתמר ביה כי שמש ומגן ה' אלקי\"ם, אתמר ביה ויזרח לו השמש, מתמן ואילך קשר לה עמיה, \nדאיהו קשר דתפלין דיד, קשיר לה עמיה דלא תזוז מניה לעלמין, מסטרא דשמאלא קשיר לה \nבתפלין דיד, דאינון בדרועא שמאלא, מסטרא דימינא שוי לה כתרא על רישיה, תפלין דרישא, \nוהאי ביומא דאיהי קשירא עם: \n \n"},{"index":4,"he":"תיקוני זהר דף כ/ב\nבעלה, אתמר בה ישחרונני ואז ימצאונני, אבל בליליא דאיהי גלותא, דאיהי לבר מבעלה, \nואיהי רשות בפני עצמה, אתמר בה אל תתודע לרשות, ובגין דא אמר דוד אם אתן שנת לעיני \nוגומר עד אמצא מקום לה': \nעד כאן רזא דקמ\"ץ, דאיהו רזא דמחשבה עלאה ותתאה (נ\"א עילא ותתא), דאיהי נקודה ברשות \nבעלה דאיהו ו' רקיע, ופת\"ח בלא נקודה רשו בפני עצמו, ונקודה בלא פת\"ח רשו בפני \nעצמה, דכמה דאתוון אינון דכר ונוקבא, הכי נקודין אינון דכר ונוקבא, אבל אתוון אינהו \nלגבי נקודי כגון גופא לגבי רוחא, וכן נקודה בו', כגון חל\"ם או חיר\"ק או שור\"ק, חל\"ם \nלעילא מן ו' אתעביד ז', חיר\"ק לתתא אתעביד זנב גימ\"ל, שור\"ק באמצעיתא קוצא דאת ד' \nקוצא באמצעיתא, וכלא חד, אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקי\"ם: \nשב\"א מאן איהו, כאשר יהיה האופן בתוך האופן, ואינון את המאור הגדול ואת המאור הקטן, \nואינון גוף וברית, ולקבלייהו חמה ולבנה, דאינון לקבל אימא עלאה ותתאה: \n"},{"index":5,"he":"והנה אופן אחד בארץ אצל החיות, דא נקודה דתחות סגו\"ל נקודה דלתתא, אצל החיות דאינון \nצר\"י, את שני המאורות הגדולים: \nוכן איהו בתוך האופנים שור\"ק, אופן חד לעילא ואופן חד לתתא, ואיהו עמודא דאמצעיתא \nבינייהו, והנה אופן אחד בארץ דא חיר\"ק דאיהו לתתא, כל ניצוץ איהו י', וכל רקיע ו': \nיהוה (שב\"א חל\"ם קמ\"ץ), שב\"א איהו דינא, קמ\"ץ רחמי, שמאלא וימינא, דמתמן אורייתא \nאתייהיב דאיהו עמודא דאמצעיתא, ובזמנא דאינון שב\"א קמ\"ץ חל\"ם, איהו רמוז כי בי חש\"ק \nואפלטהו, רק באבותיך חשק ה': \nמסטרא דא' דאיהו רזא יו\"י דסליק יקו\"ק, הוה קודשא בריך הוא הוא ושמיה לחוד בכתרא, \nקדם דאתברי עלמא, עד דסליק במחשבתיה למברי אדם, דאיהי י' ברישא דא', תגא לעילא, \nולתתא נקודה, ובנקודי דאתוון אשתמודעאן כל ספירן, דתשע נקודי אינון, ובהון י\"ד \nניצוצין, ועלייהו אתמר ובני ישראל יוצאים ביד רמה, ואינון לקבל פרקין דחמש אצבעאן \nדאינון י\"ד, ותרין רקיעין תמן, חד מן קמ\"ץ וחד מן פת\"ח, לקבל תרין קני דדרועי, וכל \n"},{"index":6,"he":"ניצוץ איהו פרק, ואיהו מדה, ורקיע אמה, וקנה, וקו המדה: \nטעמי אינון מן כתרא, ואינון ברישא דעמודא דאמצעיתא, נקודין מן מוחא, ואינון ברכאן \nעל רישא דצדיק, כמה דאת אמר ברכות לראש צדיק, ואינון תלת טיפין דאתמשכו מן מוחא \nלגבי ברית מילה, אתוון מסטרא דאימא עלאה, וכלהו אתכלילן במלכותא, ונקודי לאתוון \nכנשמתא לגופא, דגופא איהו כסוס לרוכב, ואתוון אינון פתיחין לנקודי לקבלא לון, \nועלייהו אתמר וכנפיהם פרודות מלמעלה, לקבלא עלייהו נקודי, ונקודי בכל אתר בת קול: \nטעמי אינון מאני קרבא, רפ\"ה איהו לעילא מאתוון, ועלייהו אתמר ודמות על ראשי החיה \nרקיע, כעין הקרח הנורא נטוי על ראשיהם מלמעלא, נטוי דא איהו רפ\"ה, נטוי על ראשי \nחיוון, דאינון (יקו\"ק ארבע) אתוון ודאי, דג\"ש איהו מלגאו דאתוון, כגוונא דא יקו\"ק, \nרפ\"ה מלבר כגוונא דא יקו\"ק, ואינון כמתג ורסן לאותיות, ובהון והחיות רצוא ושוב, \nרצוא בדג\"ש, ושוב ברפ\"ה: \n"},{"index":7,"he":" \nתיקוני זהר דף כא/א\nתקונא שתיתאה: \nבראשית, קם רבי שמעון, פתח ואמר לאליהו, (נ\"א אליהו) אליהו באומאה עלך במלכות \nקדישא, דאיהי נפילא בגלותא, טול רשותא דלא תזוז מינן, דהא שכינתא וחילהא נטרין לך, \nמלאכי השרת דאתמר בהון הן אראלם צעקו חוצה, (צווחין) לבר מהיכלין, לא אית (תמן) מאן \nדמקבל צלותין דישראל, כמה צפרין מצפצפין בצלותין לגבי אמהון, דאינון מקננן על ארעא, \nדנטרין לך, וכלהו אתקריאו צפרים, על שם קן צפור דאיהי אימא קדישא, דאתמר בה כי יקרא \nקן צפור לפניך, ועלה אתמר גם צפור מצאה בית, ודא ב' מבראשית, דאתמר בה בחכמה יבנה \nבית, ודרור קן לה דא אימא עלאה יובל, דאתמר בה וקראתם דרור בארץ, בזמנא דצפור מצאה \nבית דאיהי בי מקדשא, ואתבניאת ואתתקנת, מיד דרור דאיהי שכינתא עלאה, אשכחת (נ\"א \nאשתכחת) קן לה לעילא (נ\"א מלעילא): \nומיד אשר שתה אפרוחיה, אלין שית בנין דילה, שית ספירן, דאינון ששת ימי המעשה, כלהו \n"},{"index":8,"he":"פרחין לגבה, בכמה חגין וזמנין ויומין טבין, ואפרוחים דאינון ישראל לתתא, כלהו פרחין \nעמה בגלותא, ובזמנא דאינון ביצים דלית לון גדפין בפקודין דעשה לפרחא, אתמר בה לא \nתקח האם על הבנים: \nאי הכי מאי כי יקרא קן, אלא בזמנא דלית לה לשכינתא אתר לשריא תמן בקביעו, איהי אזלת \nבמקרה, ודא איהו כל הקובע מקום לתפלתו וכו', כמה דנשמתין עבדין, הכי שריא שכינתא \nעמהון, נשמתא דאיהי קבועה בצלותא או באורייתא איהי אתר קבוע לשריא בה שכינתא, אבל \nנשמתא דלית לה קביעו בצלותא או באורייתא, אלא אי אזדמנת לה במקרה, הכי איהי שריא \nעלה במקרה, ודא איהו כי יקרא קן צפור לפניך וכו': \nדודאי נשמתא (נ\"א ההיא צלותא), איהי קן צפור (וכן ההיא נשמתא דב\"נ אתקריאת קן \nצפור), וגופא קן דנשמתא, וכן נשמתין דאינון עולימן דילה, דאתקריאו בתולות אחריה \nרעותיה, יתבין בגופין דאינון קן דלהון בארח מקרה, בזמנא דלאו אינון קבועין בבתי \n"},{"index":9,"he":"כנסיות ובבתי מדרשות, ודא איהו כי יקרא קן צפור לפניך: \nועוד קן צפור לעילא, איהו כורסיא, וקן דילה לתתא מטטרו\"ן, ועליה אתמר ונקה לא ינקה, \nדתמן קן, ואיהו קנא ונוקם, בזמנא דלא אשכחת קינא לשריא, בדרך, דא דאתמר בה מתו \nבמדבר בדרך בצאתם ממצרים, ועוד בדרך, דא קבורת רחל, דאיהי בפרשת אורחין, ועלה אתמר \nמי יתנני במדבר מלון ארחים, ואינון תרין משיחין, דמתמן קא עברין כד אתאן למפרק \nלישראל: \nבכל עץ דא איהו עץ החיים, דאתמר ביה עץ חיים היא למחזיקים בה, ועליה אתמר כי האדם \nעץ השדה, ועוד בכל עץ דא צדיק דאיהו עץ פרי עשה פרי למינו, ודא יום השבת דתמן זווגא \nדשכינתא עם קודשא בריך הוא, ותמן אית לה (נ\"א ליה) נייחא, ועליה אתמר והיה כעץ שתול \nעל פלגי מים אשר פריו יתן בעתו, דא עתו דצדיק דאיהי ליל שבת, דצדיק מניה פרחין \nנשמתין חדתין בישראל ערב שבת דאתקריאו (נ\"א על שם דא איתקריאו) פנים חדשות: \nאפרוחים אלין תלמידי חכמים, דבגינהון שריא שכינתא על ישראל, או ביצים אלין אינון \n"},{"index":10,"he":"תינוקות של בית רבן, דבגינהון שריא שכינתא על ישראל, ואלין אינון מארי מקרא, ובזמנא \nדאינון עסקין באורייתא או במצוה דאינון קודשא בריך הוא ושכינתא, וגרמי לחברא לון \nכחדא, ירתין מתמן נשמתין, ואתקריאו בנים דקודשא בריך הוא, בגין דמארי מקרא ומארי \nמשנה אינון מגדפין: \n \n"},{"index":11,"he":"תיקוני זהר דף כא/ב\nדילה, ובגין דא והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים, איהי רביעא עלייהו בארבע \nגדפין דילה, דאתמר בהון וארבע כנפים, יונקין (ס\"א ינוקי) אנפי זוטרי, ואינון ארבע \nאנפין לכל חד וחד, ובהון אימא רביעא עלייהו, וזמנין איהי עלייהו, וזמנין אסתלקת \nמנייהו, אבל בנין דאינון מן מעוי, (נ\"א דאתמר בהון המו מעי לו), בנין דרחימו דאינון \nמארי קבלה, אתמר בהון לא תקח האם על הבנים, דאימא לא זזה מנייהו לעלם: \nדודאי קודשא בריך הוא איהו אורייתא, ושכינתא היא מצוה, זכאה מאן דמתעסק בהון לייחדא \nלון, וכן זכור ושמור אינון קודשא בריך הוא ושכינתיה, זכאה איהו מאן דמייחד לון ביום \nשבת, דאיהו יסוד, ברחימו ודחילו די\"ה, דאינון אבא ואימא: \n(זכור ושמור), אינון לקבל תפלין דרישא י', ותפלין דידא ה', דכר ונוקבא, וזכאה איהו \nמאן דמייחד לון בקריאת שמע בדחילו ורחימו, דבזמנא דישראל משתדלין באורייתא דבכתב \n"},{"index":12,"he":"ובאורייתא דבעל פה, ברחימו ודחילו, אתמר בהון לא תקח האם על הבנים, ובזמנא דלא \nמשתדלין בהון ברחימו ודחילו, אתמר בהון שלח תשלח את האם: \nבזמנא דישראל נטרין שבתא בזכור ושמור בדחילו ורחימו, אתמר בהון לא תקח האם על \nהבנים, ואם לאו כתיב בהון שלח תשלח וגומר, תרין תרוכין, ובזמנא דישראל מייחדין \nלקודשא בריך הוא בתפלין דיד ובתפלין דראש בדחילו ורחימו, אתמר בהון לא תקח האם על \nהבנים, ואם לאו שלח תשלח, ובזמנא דמקיימין מצות ברית מילה ואעברן מנייהו ערלה, \nועבדין פריעה, בדחילו ורחימו, אתמר בהון לא תקח האם על הבנים, ואם לאו שלח תשלח את \nהאם, בזמנא דמתייחדין בזווגיהון בקדושין ושבע ברכאן, דאינון יחודא דילהון בקדושא \nובברכתא, אתמר בהון לא תקח האם על הבנים, ואם לאו שלח תשלח וכו': \nואינון ישראל בגלותא ברשותא אחרא, דכד לא מתייחדין בזווגייהו בקדושין ושבע ברכאן, \nדאינון יחודא דילהון בקדושה וברכה, באתר דקדושה שריא עלייהו מסאבא, ובאתר דברכה \n"},{"index":13,"he":"שריא עלייהו לטותא, ובאתר דיחודא שריא עלייהו פרודא, ודא גרים גלותא לשכינתא, \nדאתתרכת מאתרהא ומקינהא דאיהי ירושלם, הדא הוא דכתיב (ישעיה נ') ובפשעיכם שלחה \nאמכם, תרין שלוחין שלח תשלח, חד מבית ראשון, וחד מבית שני: \nואי תימא דקודשא בריך הוא לאו אתתרך עמיה, (איהו שרי עמה) בגין דא אמר קרא (משלי \nכ\"ז) כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו, בגין לנטרא לה בגלותא מרשו נוכראה, \nהדא הוא דכתיב (ישעיה מ\"ב) אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן וגומר, לאחר דא אל \nאחר, דא סמא\"ל, לפסילים אלין ממנן דעל שבעין אומין: \nובגינה קודשא בריך הוא, איהו מלך אסור ברהטים, איהו אסור עמהון בתפלין דרישא, \nדאינון פאר דרישא, דתפלין דרישא אינון באתר דרהטי דמוחא, ודא איהו אסור ברהטים, \nואיהו חבוש עמהון בתפלין דיד בקשר של יד, ודא הוא דכתיב (יחזקאל כ\"ד) פארך חבוש \nעליך, ובגין דאיהו חבוש עמהון בגלותא, אתמר ביה אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין, \n"},{"index":14,"he":"ושכינתא איהי בית האסורין דיליה, בגין רחימו דילה איהו אסור בה, ורזא דמלה צרור \nהמור דודי לי בין שדי ילין: \nובגין דא מאן דבעי לאשגא למלכא, לית ליה רשו לאשגא ליה אלא בשכינתא, הדא הוא דכתיב \n(ירמיה ט') אל יתהלל וכו' כי אם בזאת וגומר, ואהרן כד עאל לקדש קודשין ביומא \nדכפורי, בה הוה עאל, דכתיב (ויקרא ט\"ז) בזאת יבא אהרן אל הקדש, דאיהי עת לעשות לה', \nומשה בגינה אתקיים בעלמא (נ\"א עלמא דא בתר דמית), הדא הוא דכתיב (דברים ל\"ג) וזאת \nהברכה אשר וגומר, ובה עביד עשר מכתשין לפרעה, הדא הוא דכתיב (שמות ט') ואולם בעבור \nזאת העמדתיך, ויעקב בגין דהוה ידע דכל רעותא דמלכא בה, מני לבנוי עלה, דלא יעלון \nקדם מלכא אלא בה, וכל שאלתין דילהון בצלותין ובעותין למלכא דיהון בה, הדא הוא דכתיב \n(בראשית מ\"ט) וזאת אשר דבר להם אביהם: \n \n"},{"index":15,"he":"תיקוני זהר דף כב/א\nוגומר, ודוד בגין דהוה ידע דכל רעותא וחילא ותוקפא דמלכא בה, אמר (תהלים כ\"ז) אם \nתחנה וגומר, בזאת אני בוטח, דאתמר עלה ומלכותו בכל משלה, ומאן דלא שת לבו גם לזאת, \nעליה אתמר וכסיל לא יבין את זאת: \nובגין דא כד ישראל בעאן בעותין למלכא, אמרין לה אנה הלך דודך, דאתמר ביה ברח דודי, \nאנה פנה דודך ונבקשנו עמך, בכמה בקשות דצלותין ובעותין, דבגינך איהו נחית עלן, דלא \nזז מננא אלא בגין דלא נהגנא יקרא בך, דבגינך הוה אסיר עמנא כל שית יומין, הדא הוא \nדכתיב (יחזקאל מ\"ו) יהיה סגור ששת ימי המעשה, וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח, \nדהכי איהי שכינתא סתימא עמיה ביומא דחולא, כשושנה דאיהי אטימא, וביומא דשבתא וביומא \nדחדשא וביומין טבין אתפתחת, לקבלא ריחין ובוסמין, ולירתא נפשין וענוגין לבנייהו: \nווי לון לבני נשא, דקודשא בריך הוא אסיר עמהון בגלותא, ושכינתא אסירת עמהון, ואתמר \nבה אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים, ופורקנא דילה דאיהי תשובה אימא עלאה, איהי \n"},{"index":16,"he":"תליא בידיהון, דחמשין תרעין דחירו עמה, לקבל חמשין זמנין דאדכר יציאת מצרים \nבאורייתא, דא הוא ויפן כ\"ה וכ\"ה, באלין חמשין אתוון דמייחדין ליה בכל יומא פעמים \nשמע ישראל, דאית בהון כ\"ה וכ\"ה אתוון, וירא כי אין איש דאתער לה בגוייהו: \nואיהי משגיח מן החלונות, דאתמר בהון חלו נא פני א\"ל ויחננו, לההיא דאתמר בה א\"ל נא \nרפא נא לה, דאסוותא בידיה, דאיהו יד פשוטה לקבל שבים, וירא כי אין איש, ואיהי בעד \nהחלון נשקפה, ותיבב בתרועה דאיהי יבבא, דאתמר בה ויפתח נח את חלון התיבה אשר עשה, \nודא יום הכפורים דתיבת נח היא אימא עלאה, חלון דילה הוא עמודא דאמצעיתא, דביה אור, \nותורה אור, ואיהו אור הגנוז: \nויפן כה וכה, מציץ מן החרכים, אלו עשרת ימי תשובה, וירא כי אין איש, ועוד משגיח מן \nהחלונות אלין חלונות דבי כנישתא, דאבא ובנוי אינון בבית (הכנסת) אסירן, ואיהו בכל \nיומא אשגחותיה עלייהו, ויהיב לון מזונא: \nויפן כה וכה, אם אית מאן דיתער בתיובתא לתברא בית (נ\"א בה) אסורין דילהון, הדא הוא \n"},{"index":17,"he":"דכתיב (ישעיה מ\"ט) לאמר לאסורים צאו, ולאשר בחשך הגלו, ויפן כה וכה וירא כי אין \nאיש, אלא איש לדרכו פנו, בעסקין דילהון, באורחין דילהון, איש לבצעו מקצהו, בבצעא \nדהאי עלמא, לירתא האי עלמא, ולאו אינון מסטרא דאלין דאתמר בהון, אנשי חיל, יראי \nאלקי\"ם, אנשי אמת, שונאי בצע, אלא כלהו צווחין בצלותין ביומא דכפורי ככלבים, הב, הב \nלנא מזונא, וסליחה וכפרה וחיי, כתבנו לחיים, ואינון עזי נפש ככלבים, דאינון אומין \nדעלמא דצווחי לגביה ולית לון בשת אנפין, דלא אית מאן דקרא ליה בתיובתא, דיחזור \nשכינתיה לקודשא בריך הוא, דאיהי מרחקא מיניה, למהדר לגביה, ואדמיין לכלבים, דאתמר \nבהון ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם, ואינון ערב רב, דכל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין: \nועוד אינון שאלין מזונא וכסויא ועונה, דאיהי עונת זוגייהו, דאתמר בה שארה כסותה \nועונתה לא יגרע, ולא אית מאן דשאיל מזונא דאיהי תורה, שארה דשכינתא, ואיהי אימא \n"},{"index":18,"he":"עלאה, דאתמר בה ואל תטוש תורת אמך, כסותה: \n \nתיקוני זהר דף כב/ב\nדא כסויא דציצית, ועטיפו דיליה, ותפלין דיד, דאתמר בה תפלה לעני כי יעטף, ועונתה דא \nקריאת שמע בעונתה, דאם שלש אלה לא יעשה לה לשכינתא, ויצאה חנם אין כסף, לית ליה \nכסופא מן שכינתא, חציף איהו, ועוד אין כסף לא יהא ליה כסופא לעלמא דאתי: \nוהן כל אלה יפעל א\"ל פעמים שלש עם גבר, ובגין דא כי היא כסותה לבדה, דא גלגולא \nקדמאה, היא שמלתו לעורו, דא גלגולא תניינא, במה ישכב, דא גלגולא תליתאה, ואלין \nאינון תלת לבושין, דתלת כסויין, דתלת גוונין דעינא, דאינון לבושין לבת עין, דאיהי \nנשמתא: \nובאלין תלת אתמר שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך, ולקבל תלת גוונין (זמנין) אינון תלת \n"}]}
