{"id":"kabala-1d43b74bb744-1-10","bookId":"kabala-1d43b74bb744","part":1,"torah":10,"title":"שער הציצית - פרק א:","hebrewTitle":"שער הציצית - פרק א:","segments":[{"index":1,"he":"שער הציצית - פרק א:\nונבאר תחלה סדר עשיית ציצית. והנה יש שינוי א' בין טלית גדול לטלית קטן בעשייתן, כי \nהנה בט\"ג, היה עושה נקב א', בכל כנף מד' כנפות הטלית, ומכניס בו קצוות כל הד' חוטין \nעד אמצעם, וכופלן לשנים, באופן שיהיו ח' חוטין, שהם ד' כפולים. ויהיו קצוותיהן \nשווין כל הח' חוטין, ויכרוך בא' עד שיהיה שליש א' גדיל, וב' שלישים ענף, ויסמן אותו \nהחוט בקשר א' שיקשור בסופו, כדי שלעולם יכרוך בו החוליות כולם. (א) גם ישים סימן \nבד' חוטין, שהם מצד א' של הנקב, שלעולם יהיו באותו צד. כאשר קושר קשר גדיל, (ב) \nוהנה הגדיל הוא כך, שיקשור תחלה ב' קשרים זעג\"ז, ואח\"כ יכרוך, ויעשה חוליות חוליות, \nכל ג' כריכות יעשה חולית אחת. וחוזר לקשור ב' קשרים זה עג\"ז, וחוזר לכרוך כריכות \nחוליות. וכן תעשה עד ד' פעמים שהם בין הכל, ה' קשרים וד' אריגות של חוליות. ואריגה \nראשונה הסמוכה לנקב הכנף, תהיה בה ז' כריכות. ובשני, ח' כריכות. ובג', י\"א כריכות. \n"},{"index":2,"he":"ובד', י\"ג כריכות. כמנין הויה אחד: \nהגהה (א) צמח - קשה לי, שסימן החוט הוא היותו ארוך יותר מן השאר: \n(ב) צריך לטוות החוטין, שיהיה בכל חוט ד' חוטין, נגד אותיות הויה, נמצא שהם ח', \nוח\"פ ח' בכל כנף, הם ס\"ד כנפי כל ד' חיות, וכללותן הם רנ\"ו, כמנין רנ\"ו כנפי חיות. \nוהם סוד שערות של רחל, המקולעים והמשוזרים היוצאים משולי טלית, תשלום מקיף זעיר \nאנפין, המסתיים בחזה: \nאמנם בטלית קטן, היה עושה מורי זלה\"ה, כדעת בעל העיטור, והוא שהיה עושה ב' נקבים \nסמוכים זה לזה כמו צירי בכל כנף מד' כנפות הטלית, והכניס ראשי החוטין בנקב א', \nויעבירם דרך שם, ויחזור ויכניסם דרך הנקב הב' אשר בצדו, ויוציאם מעבר הראשון. \nבאופן, שב' קצוות החוטין יהיו תלוין מצד א' לבד, ולא מב' צדדי הכנף, כמו בטלית \nגדול. (מע\"ח, באופן שיהיו כל בחי' הציצית מתגלין לחוץ. ואפשר שזה תלוי במה שביארנו \nבטלית, שהוא אור מקיף של זעיר אנפין, ואור השערות בוקע בסופו, ויוצא ממנו ומתגלה. \n"},{"index":3,"he":"ואפשר שלכן צריך שיתגלה הכל מצד החיצון, וזה בט\"ק דווקא): \nגם טעם מספר הכריכות ל\"ט, כמנין אהי\"ה דההין, שיש בפשוט ומילוי ומילוי המילוי ל\"ט \nאותיות. כי הכנף עצמו שממנו יוצאין הציצית, הוא בגימטריא קנ\"א, כמנין אהי\"ה דההין \nבמלואו, כמנין כנף: \nוטעם היות שליש א' גדיל, וב' שלישים ענף הוא, כי הציצית רמוזים אל המלכות והיא \nיוצאת בתפארת דזעיר מאחוריו, בסוף שליש העליון שהוא במקום החזה. וע\"כ שליש א' גדיל, \nכנגד שליש עליון דת\"ת. וב' שלישי ענף, כנגד ב' שלישי התחתונים דת\"ת, ששם היא \nהמלכות: \nגם אין לחוש בזה שנוהגין האשכנזים לעשות סימן לטלית, כדי שתמיד יניח הצד ההוא על \nראשו. גם אין לחוש כלל במה שנוהגים בני אדם, למנוע שלא לקשור קצוות החוטים של \nהציצית התלוים, כדי שלא יפרד שזירתם. ויש שינוי בין ט\"ג לט\"ק, כי ט\"ג צריך שתהיה \nתמיד ראשו מעוטף בו, כי זה תכלית ט\"ג, שהוא לעטוף בו את הראש כמ\"ש. אמנם הט\"ק, הוא \n"},{"index":4,"he":"מעטף את הגוף, ולא את הראש וכמ\"ש. ועכ\"ז היה נוהג מורי זלה\"ה, שהיה לובש את הט\"ק, \nכמו בשעה שהיה עולה מן הטבילה וכיוצא בזה, אז היה מתעטף בו ראשו, ומברך להתעטף \nבציצית, ומכניס בו ראשו, ומוריד אח\"כ בדרך לבישתו. (ג): \nהגהה (ג) צמח - להורות בשאר זמנים היה עליו תמיד: \nואמנם אלו השינוים, כי טלית גדול הוא למעלה מכל המלבושים. וטלית קטן, הוא למטה תחת \nכל המלבושים. ושלא כדעת קצת המקובלים שמניחין אותו למעלה מן המלבושים, והוא שיבוש. \nאמנם יניחנו על החלוק. וטעם הדבר הוא, כי ענין ציצית קטן, הוא בחי' הפנימית של ג\"ת \nדיצירה, וט\"ג, הוא בחינת החיצונות שלהם. וכמ\"ש עתה בע\"ה: \nוהנה אופן העיטוף, צריך שיהיה כעטיפת ישמעאלים, וכמו שנוהגים בני אשכנז, ועטיפת \nערביים שהם מעטפים ראשם בטלית, וכורכים קצה הב' של הטלית סביב גרונם וצוארם, \nומחזירים הציצית כולם לצד א', וכמ\"ש כוונתו בע\"ה. והענין הזה הוא, בין בט\"ג ובין \n"},{"index":5,"he":"בט\"ק. וימתין וישהה כדי הילוך ד' אמות, ואחר כך יחזירנו כמנהג שאר בני אדם, בלתי \nעטיפת הצואר. גם צריך לכסות תפלה של ראש עם הטלית גדול. וטעמו יתבאר בענין לבישת \nהט\"ג, בליל יה\"כ וע\"ש. (מע\"ח, צריך שיקיף הראש, וכל גוף האדם פנים ואחור עד החזה). \nוהענין הוא, כמ\"ש עתה בענין שיש בין ט\"ג לט\"ק. ע\"כ: \nענין חילוק בין ציצית גדול לקטן הוא זה, ובו נתבאר מ\"ש לעיל, כי ציצית קטן הוא \nביצירה, ואמנם אנו רואים כי ציצית קטן אינו רק בעשיה. אך הענין הוא זה, כי לעולם \nבחי' הטלית הוא א\"מ של הבינה אשר מקפת לז\"א. ויש בה ב' בחי' - א', בזמן קטנות \nדזעיר, אשר הוא בסוד עיבור בתוכה, כי אז הוא בבחינת תלת כלילין בתלת, ואז היא מקפת \nעליו, והוא בתוכה בבחינת עיבור. ואז נקרא ציצית קטן, שמקפת אותו בזמן דקטנותו, ואז \nהוא כנגד העשיה, כי אז אין בזעיר אלא בחי' עשיה בלבד. ונמצא א\"כ, כי הטלית קטן הוא \nביצירה, אלא שהוא בהיותו בקטנות בסוד עשיה לבד. אבל הבחי' הב', הוא טלית גדול, שאז \n"},{"index":6,"he":"הוא בבחינת יצירה דגדלות ממש. אך התפילין, הם מקיף על המוחין. והטלית מקיף על מקיף \nדמוחין דזעיר, שהם התפילין. ועיין בענין הדרוש שביארנו, בענין ג' כלים שיש בכל \nספירה וספירה, ושם תבין ענין שם שדי ממש בו' צירופיו, שהם בחי' ז\"א דיצירה, ואמרנו \nשזהו ציצית דמטטרו\"ן, וגם עיי' בסוף שער הציצית. ע\"כ: \nאין טלית וציצית בלילה. כי הטלית והציצית הוא אור מקיף של הבינה לז\"א, הנקרא מדת \nיום. אך המלכות מדת לילה, זמן שליטתה אינה מוקפת משם. אך הט\"ק, צריך שישכב עמו \nאפילו במטה, כי בלילה הז\"א ישן בסוד עיבור, שחוזר להתעבר תוך בינה, בבחי' קטנות ג' \nכלילין בג', לעולם לא יתבטל, וזה אפילו בלילה אינו נפסק. רק של גדלות לבדו הוא \nשמתבטל. אבל ציצית דג' כלילין בג', לעולם לא יתבטל אפילו בלילה, לכן נקרא ט\"ג וט\"ק. \nולכן ראוי ליזהר שלא להסיר מעליו ט\"ק בשום זמן, אפילו בהיותו ישן. רק בכניסתו \nלמרחץ, לכך ראה דוד עצמו ערום במרחץ, ולא בהיותו ישן, כי אז היה לו ט\"ק כנ\"ל: \n"},{"index":7,"he":" \nשער הציצית - פרק ב:\nענין הציצית: \nדע כי כל ציצית הוא בחינת א\"מ כנודע. והנה בחי' ז\"א בסוד העיבור תוך הבינה, הוא \nבחי' ו\"ק, ג' גו ג' בלבד, נמצא, כי לא היה לו אז, לא ראש ולא זרועות, רק גוף א' \nפשוט לבד. וזהו ענין סוד בחי' טלית קטן, שאין בה עטיפת ראש וזרועותיו. אמנם טלית \nגדול, הוא א\"מ דזעיר בהיות גדול, שגדל ונעשה לו י\"ס, ונתפשטו ראשו וזרועותיו, ואז \nשיעור הטלית הוא, כדי לכסות ראשו ורובו. ונמצא, כי סוד הטלית אינו מלבוש כולו, כ\"א \nנוגע רק עד שליש הת\"ת, שהוא רוב של גוף האדם עד החזה, אשר משם יצאתה הנקבה מאחוריו, \nומשם ואילך אין שם טלית. וזהו הטעם, שהנשים פטורים מן הציצית. ואמנם ד' ציצית \nיוצאים מד' כנפות הטלית, ואלו הם המקיפים הנקבה אשר שם, ולכן נקראים ציצית, כמ\"ש \nבדרוש אחר. וזהו ציצית לשון נקבה, ולא ציץ לשון זכר, לפי שהם בחי' מקיפים אל הנקבה. \nוזהו הטעם הנ\"ל שצריך להתעטף כעטיפת הישמעאלים, להחזיר כל הד' ציצית לצד א' בלבד, \n"},{"index":8,"he":"והוא כי שם הוא עיקר מציאת המלכות כנודע. ולכן בהיות אדם בתוך ביתו, אז אין לו רק \nציצית קטן, שהוא בחי' זעיר בהיותו בעיבור תוך הבינה כי שם ביתו. אמנם בבואו לבה\"כ, \nשהיא מקום כניסה לכל, והוא בחינת המלכות, כי זה אחר שהגדילו שניהם זו\"ן, אז הוא \nבחינת טלית גדול: \nוהנה ענין אלו הד' ציצית, כולן יוצאין מן היסוד הנקרא צדיק עליון. וכמ\"ש הפסוק, \nמכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק, כנזכר בזוהר פרשת שלח לך דף קע\"ה. ועניינם הוא, \nכי כמו שמן הדעת העליון, שהוא הלשון שבתוך הפה, יוצא ממנו בחי' הבל המקיף והמלביש, \nכמבואר אצלינו כן מזה היסוד התחתון, יוצא בחי' הבל המקיף והמלביש, והם בחי' אלו הד' \nציצית הנ\"ל. ועניינם הוא כמו שנודע, כי יש ה\"ח וה\"ג. וה\"ג, הם מן הבינה ונקראים \nמנצפ\"ך. וכבר נתבאר לעיל, כי אור המקיף לזו\"נ, הוא משם אהיה שהיא הבינה, כי ממנה \nבחי' הכתר המקפת. ולכן ענין ד' ציצית אלו, הם בחי' ה\"ג שהם א\"מ לנוקבא: \n"},{"index":9,"he":"הגהה מהרנ\"ש - נלע\"ד, מפני שגוף הנוקבא, עומדת בחלל נ\"ה דזעיר אנפין. ועיין בכוונות \nבסוד אות ן', לכן לעולם כל בחי' אויר הוא בנוקבא: \nאמנם עניינם נתבאר בדרוש המ\"נ וזה עניינם בקיצור - הנה נודע, כי אין האשה כורתת \nברית אלא למי שעשאה כלי. והענין הוא, כי המלכות לא היה בה רק הוי\"ה אחת פשוטה, בד' \nאותיות לבד. ואחר ביאה ראשונה של הזכר, אז נעשה בה מלוי לאלו הד' אותיות, ונתמלא \nהוי\"ה זו בההין. וזהו הענין ההוא רוחא דשביק בגווה, הנזכר בסבא וזהו הענין ויהי \nבצאת נפשה כי מתה. ובמילואו הזה שבו ה' אותיות, והם - ו\"ד הו\"ה, הם בחי' ה\"ח דיהיב \nבה בעלה. אבל היא, לא היה בה רק ד' אותיות הפשוט. והטעם, כי לעולם היא בבחי' ד' \nאחורי הו', שהוא נוקבא אחורי דכורא, לכן היא נרמזת באות שאצל הו', שהם במילוי אות \nיו\"ד. נמצא, כי גם היא יש בה ה' אותיות, לפי שגם היא נכללת באות ו' כנ\"ל, ואלו הם \nהה\"ג שהם נמשכין בה. וזה ענין ה' קשרים וד' אוירים שיש בכל כנף וכנף, כי הה' קשרים \n"},{"index":10,"he":"הם הה\"ח של היסוד הנקרא קשר, שבו נקוד שר\"ק כנודע, והם כלולים בד' אוירים, שהם ד' \nאותיות הוי\"ה שלה, כי לעולם סוד אויר היא בנוקבא. (א): \nוהנה לפי שכפי האמת, אינו רק ד' אותיות, כי ו\"ד הם מילוי אות אחת שהוא י', נמצא, כי \nאינן רק ד' מלואים. וד' אותיות הוי\"ה פשוטה שבה, הם ח' חוטין שבכל כנף. וענין ד' \nמילואים אלו, כבר נתבאר בדרוש מ\"נ, שהם ד' בחינות הנמשכין אל הנוקבא בביאה ראשונה, \nשהם - בחי' הנפש, ובחי' החיה, נשמות הצדיקים, בסוד אור זרוע לצדיק, ע\"ש היטב. (ב): \n(ב) למהרח\"ו זלה\"ה, נלע\"ד, מש\"ל כי ציצית הוא מקיף אמא לזו\"נ. נ\"ל חיים, שזהו חצי \nתפארת דתבונה, ונ\"ה החדשים היורדין ומקיפין מחוץ לראש עד כתר רחל, כי עד שם מגיעין \nעד החזה. וזהו ענין מציאת הטלית, אך לכתר רחל, אז הם ד' ציצית היוצאין מיסוד תבונה. \nוהענין, כי גם אין זה בחי' תבונה עצמה, אלא מקיף חיצון דז\"א, והבן זה מאד, ואם כן \n"},{"index":11,"he":"יסוד דתבונה זו, תוך יסוד מקיף דז\"א, ומשם יוצאין להאיר לרחל. ויש מקיף יותר פנימי, \nכנודע כי הם ג' מקיפין. וגם יש שם נה\"י דתבונה חדשים, והם בחי' התפילין והרצועות, \nמכסים ללאה קשר של תפילין ויורדין ועושין כתר לרחל לתפלה של ראש, והרצועות כעין \nציצית. ע\"כ: \n \n"}]}
