{"id":"kabala-1d43b74bb744-1-101","bookId":"kabala-1d43b74bb744","part":1,"torah":101,"title":"שער ר\"ח חנוכה ופורים - פרק ד:","hebrewTitle":"שער ר\"ח חנוכה ופורים - פרק ד:","segments":[{"index":1,"he":"שער ר\"ח חנוכה ופורים - פרק ד:\nבזה הפרק יבואר סוד חנוכה: \nסוד שמונת ימי חנוכה, איהי מקבלת אור ההוד בעצמו, שלא ע\"י ז\"א, כי בחול יעקב בנצח \nורחל בהוד, וביען אשר לא תיקן ההוד, בענין והודי נהפך עלי למשחית. והנצח נתקן, \nבענין וגם נצח ישראל לא ישקר, לכן מקבלת איהי אור מן ההוד על ידו דרך הנצח. אבל \nמתתיהו בן יוחנן כ\"ג, תיקן ההוד, באלו הח' ימים לבד, לכן מקבלת איהי אור מן ההוד \nעצמו על ידה, ושלא על ידו, לכן אנו אומרים על הנסים בברכת מודים, שהוא כנגד ההוד: \nמהחברים היא נצח, שהוא ענף החכמה, סוד שמן משחת קודש, ולכן היה הנס בשמן, וע\"י כהן. \nודע, כי יש בה ג' יחודים, א' נגד נה\"י, כי עד שם מגיע קומתה לבד, ובזה היחוד הוא \nהוי\"ה אדני. ולפעמים הוא נגד החזה, ואז הוא הוי\"ה אלהים. ולפעמים הוא שוה עד הכתר \nשלו, ואז הוא הוי\"ה אהי\"ה, וג' יחודים אלו, גי' נר. (עיקר כוונת נר חנוכה הוא, \nלהוריד הארה למטה באלו הימים, כאלו היה הזווג עם בעלה פב\"פ, שוה לו עד הכתר ברמ\"ח \n"},{"index":2,"he":"אברים, הרי רמ\"ח וב' דרועין, גי' נר. ושם הויה בזווג זה, הוא י\"א ה\"ה ו\"י ה\"ה). \nוהנה בחנוכה היא נגד נה\"י לבד, ואנו ממשיכין לה אור מג' יחודים אלו עליונים, לעשות \nאותה נר. והנה בחנוכה, זו היה כוונת ההדלקה, שיכוין האדם כשמוריד ידו להדליק, כי \nהיא למעלה מג' טפחים, שהוא כנגד נה\"י, שהם ג' טפחים, ולמטה מי' טפחים, שאינו עולה \nעד הראש, ואנו ממשיכין לה אור מן הראש. לכן אם הניח אותה בתוך י' יצא, כי כל זה \nנקרא מקומה, כיון שהיא נוטלת אור מן כל י'. אבל למעלה מי' אין להניח. וביום השבת, \nהיא עולה עד הכתר שלו, ואז מקומה ממש בכל הי', ואז היא נקראת נר שבת שלימה. ולכן אם \nלא השיגה ידו, לקנות שמן לנר של שבת ונר חנוכה, נר שבת קודם, שיותר טוב להעלותה עד \nלמעלה, עד כל הי', ולא נר חנוכה שהוא למטה, אף שהאור בא לה מכל הי': \nוגם לכך ראוי להדליק ערב שבת, נר חנוכה קודם שידליק נר שבת, כי ראוי להעלותה מעט \n"},{"index":3,"he":"מעט ממטה למעלה ממדרגה למדרגה. אבל אם הדליק של שבת קודם, שכבר עלתה למעלה עד הראש, \nאיך ידליק של חנוכה, ויחזור להורידה למטה בנה\"י ח\"ו: \nודע, כי אנו מדליקין אותה עם שקיעת החמה, כי אז היא מדת לילה, והיא יורדת למטה, אל \nהבריאה וליצירה ולעשייה, לתת טרף לביתה וחק לנערותיה, ואז אנו ממשיכין לה אותן \nהאורות שהיו לה למעלה. ולפי שעיקר המשכה היא מאותו האור הנמשך אליה מן הראש, שהוא \nהו\"יה אהי\"ה, כי כשהם מלאים ביו\"דין הם גי' רגל, ואין האור הזה יכול להמשיך אליה, \nאלא זמן מועט, לכן גם מצות הדלקה אינה אלא זמן מועט, וזהו עד שתכלה רגל מן השוק, כי \nהשוק הם העולמות התחתונים, עד שתכלה אותו רשימו מן האור שנמשך אחריה למטה עד מקומה. \nלכן הדלקה עושה מצוה, ולא ההנחה, כי אין אנו מעלין אותה ממקומה כלל, אלא שאנו \nממשיכין לה אור מלמעלה אל מקומה לבד, היינו ההדלקה. ולכן אסור להשתמש לאורה, כי כדי \nלהיות אור הקודש העליון יורד עד למטה, אשר שם מקומה במקום אשר מצוים שם החיצונים, \n"},{"index":4,"he":"ואנו חוששין שלא יתאחזו באור העליון, ולכן אין להנות מן האור. (א): \nהגהה (א) צמח - מכאן כי בשבת יכול להנות מנר של שבת, כי שם אין החיצונים כנזכר בנר \nשל חנוכה: \nפי' חנוכה, הוא חנ\"ה כ\"ו, והוא שיונקת המלכות מאימא עלאה הנקרא חנ\"ה, העולה ס\"ג, כי \nחנה בבינה, ושם שם ס\"ג, ושרשו הוא ייא\"י, מספרו אל, כמספר הוי\"ה עם ד' אותיות \nוהכולל, וזהו חנ\"ה כ\"ו. וזש\"ה, ואת חנה אהב וה' סגר רחמה, (ב) פי' - כי אלקנה הוא \nבחינת אבא, וחנה בחינת אימא, ואינו יכול להזדווג עמה, לפי כי ה' סגר רחמה, ר\"ל \nשנה\"י דבינה שם נעלמים בראש ז\"א בסוד מוחין. וז\"ס בספרא דצניעותא, אתי מפתחא דכליל \nשיתא לכן או\"א אינם יכולים להזדווג ביחד, אבל מסתלקות למעלה ומזדווגת, וז\"ס ועלה \nהאיש ההוא מעירו, ואז מזדווגין יחד: \nהגהה (ב) א\"מ, אלקנה גי' אל במלואו, אלף למד: \nבענין חנוכה - בברכות, תחלה תכוין, כי הלא יש תוספות קדושה יותר מבחול, כמו שיש \n"},{"index":5,"he":"בשבת וי\"ט ור\"ח, רק שאינו דומה להם. אמנם נלע\"ד ששמעתי ממורי זלה\"ה, לידע איך בחול \nאיהו בנצח ואיהי בהוד, ובחנוכה ופורים הוי תרוויהו בהוד, ואדרבא נראה כי הוא גרוע \nמבחול, אך הענין כי בחול יעקב לקח הארת שניהם דידיה ודידה, מן נצח ומן הוד, ואח\"כ \nנותן חלק ההוד בה אל הנוקבא, נמצא כי היא טפילה אליו. אך בחנוכה ופורים, היא יונקת \nמן ההוד ע\"י עצמה, שלא על ידו, וזה תוספות קדושה אליה: \nונדבר עתה בענין הברכות, דע כי שרשם סובב, על היות לה סוד יחוד א' ונאה, והוא סוד \nנר, שידעת, שהוא סוד יחוד שם הויה ואהיה, הויה אלהים, הויה אדני. וג' יחודים אלו, \nגי' נ\"ר. והנה בברכות אלו, רמוזים כל הג' יחודים, דהיינו - בברכה א', יחוד א', הויה \nאהיה. בברכה ב', הוא יחוד ב', של הויה אלהים. בברכה ג', יחוד ג', של הויה אדני. \nאמנם תכוין תחלה, להמשיך אליה ע\"ב ס\"ג מ\"ה, גי' ק\"פ, כמנין להדליק ע\"ה, כי הוא סוד \nשם ב\"ן, ולכן תמשיך אליה ע\"ב ס\"ג מ\"ה, וע\"י זה תמשיך ודולקת ומאירה, ותעשה נר \n"},{"index":6,"he":"חנוכה, ואז תתייחד עם דודה, בג' היחודים שהם גי' נ\"ר. ותכוין לשם קדוש נח\"ל, שהוא \nר\"ת להדליק נר חנוכה, והוא המשכת אור עליון של הבינה לז\"א. (ס\"א, עצמו מן הנחל \nהעליון, כי בכח אור זה הבא עליו מלמעלה, יש בו אור ליתן אליה, להדליק ולהאיר אותה) \nכדי שיוכל להתייחד עמה, ביחוד נ\"ר הנ\"ל. לכן תכוין, כי נחל ע\"ה, הוא סוד שם מ\"ה, \nובתוכו שם אהי\"ה כזה ברבוע - יו\"ד ה\"א, ו\"א א' א\"ה אה\"י אהי\"ה וה\"א, גימטריא פ\"ט, \nוהוא, כי סוד אחוריים דאהי\"ה הוא סוד דם אדם, כמבואר אצלינו. (ס\"א, כי אחוריים \nדאהי\"ה הנ\"ל גימטריא דם, הוא דם זעיר אנפין, ומן א' שבתוך וא\"ו דמ\"ה, נעשה אהי\"ה \nגימטריא דם, הבא לזעיר אנפין מלמעלה, מן אהי\"ה שבאמא): \nואפשר ששמעתי, גם כן לכוין להמשיך זה לשם ב\"ן, ומלוי אותיות דמלוי המלוי, שהוא \nגימטריא נחל, רק שאיני זוכר אם שמעתיו: \nאחר כך תכוין, להמשיך מס\"ג אל הנוקבא, וזהו חנוכה, שהוא ס\"ג כ\"ו, אלו הם גימטריא \n"},{"index":7,"he":"חנוכה, ותמשיכם למלכות: \nאחר כך ברכה ב' במלת שעשה, שהוא ש\"ע ש\"ה. ופירוש ש\"ע, הוא ב\"פ אל\"ף למ\"ד, שהוא הארת \nפנים עליונים, מסוד א\"ל, למתק אלהים דיחוד ב' הנ\"ל, שהוא במלוי יודי\"ן, שהוא ש, ועם \nה' אותיות אלהים, הרי ש\"ה: \nמהחברים - כשיאמר נ\"ר, יכוין ג' יחודים הנ\"ל, גימט' נ\"ר. וכשיאמר חנוכה, יכוין \nגימטריא ס\"ג כ\"ו. וב' אל יוצא - א' מן ס\"ג, י\"י א\"י. וא' מן כ\"ו, כי כ\"ו ם אותיות \nההוי\"ה, ועם כולל, עולה א\"ל. וכשיאמר חנוכה, יכוין ס\"ג כ\"ו, ויאריך בב' אותיות \nאחרונות כ\"ה, עד שיכוין הג' יחודים העולין נ\"ר. בברכה ב', יכוין הוי\"ה במילוי ס\"ג, \nוהוי\"ה בניקוד אלהים. כשיאמר שעשה, יכוין ב' אותיות ש\"ע, יכוין ב' אל הנ\"ל, שעולין \nש\"ע. ובב' אותיות אחרונות ש\"ה, יכוין אלהים ביודי\"ן גי' ש, ועם ה' אותיות אלהים, \nהרי ש\"ה): \nענין נר חנוכה, כבר נתבאר לעיל, והנה בברכה ראשונה יכוין כשאומר ברוך אתה י\"י, \nיכוין כי הוי\"ה זו דע\"ב דיודי\"ן. גם תכוין לחבר אהי\"ה דיודי\"ן, ושניהם גימטריא רגל, \n"},{"index":8,"he":"וזה עד שתכלה רגל מן השוק. ובברכה ב', כשמזכיר הוי\"ה, יכוין שהוא במלוי ס\"ג, ויחבר \nעמה אלהים. והענין יכוין כי הוי\"ה זו של ס\"ג, וניקודה בניקוד אלהים. ובברכה ג', \nיכוין כשאומר יהו\"ה, שהיא של מ\"ה, ויחבר עמה שם אדנ\"י: \nבענין נרות חנוכה, כבר בארנו כי נר חנוכה, יכוין ג' יחודים הנ\"ל. וכאן מצאתי כתוב, \nשיכוין כי הוי\"ה א' שעם אהי\"ה הוא ביודי\"ן, והוי\"ה שעם אלהים הוא בס\"ג. והוי\"ה הג' \nדאדנ\"י, היא דמ\"ה. ואלו הג' עצמן הם גימטריא להדליק, ע\"ב ס\"ג מ\"ה. גם במלת חנוכה, \nשארז\"ל חנו כה. וסוד כ\"ה, הוא סוד כ\"ה אותיות של הו' שמות שבמלת נר: \nשעשה, בארנו - כי ש\"ע, הם ש\"ע נהורין, שהם גימטריא ב' א\"ל במילוי, ומציאות ב' א\"ל \nאלו, הם בשם ס\"ג, שבארנו במלת חנוכה, שהיא חנ\"ה כ\"ו, כי חנה גימ' ס\"ג, שהוא הוי\"ה \nפשוטה ומלאה. והנה הפשוטה הוא כ\"ו, וד' אותיותיה ועם הכולל גי' א\"ל, וכן בס\"ג במלוי \nיש י\"י א\"י גי' א\"ל, וב' א\"ל הנ\"ל מתמלאין כנ\"ל, ונרמזו באותיות ש\"ע מן שעשה. גם \n"},{"index":9,"he":"במה שבארנו במלת נ\"ר, כי יש בו יחוד הויה דע\"ב עם אהיה, תכוין כי גם אהי\"ה זו היא \nביודי\"ן, אז שניהם גימטריא רגל, כי גם חנוכה גימטריא רג\"ל, נ\"ל שצ\"ל נקרא רגל, \nכנזכר בתיקונים: \nמורי זלה\"ה, היה נוהג להדליק נרות חנוכה בנוסח מהרי\"ק, (הובא בב\"י) שלא כנוהגין \nבאופן אחר, והוא מה שהיה נוהג, כי בלילה הא' מתחיל מן היותר רחוק מן הפתח, ובלילה \nב' מתחיל מנר הסמוכה לראשונה. וכן היה עושה. באופן, כי בלילה אחרונה היה מתחיל \nלהדליק, אותה שהיא יותר קרובה לפתח: \nמהחברים - בברכה יש י\"ג תיבין, נגד י\"ג מכילין דרחמי, דאמא מקשטי לברתא לתקנא הוד \nדידה. וקשטה בח' מכילין דידה קדמאין מן א\"ל וכו', עד תמינאה נוצר חסד. ויכוין \nלמכילתא חדא, שכל א' כלול מי\"ג, וביום הח' שהוא נוצר חסד, מעוררת ביומה כל שאר \nהמדות, ע\"י בטישה דנוצר עם ונקה, שהם ב' מזלות עלאי ותתאי, כדי להשפיע למלכות, ואלה \nהח' מדות דאמא, אינון תמנין. אהי\"ה כל אחד ברבוע אותיותיו, אהי\"ה פעם אהי\"ה, עולה \n"},{"index":10,"he":"אמת, שכנגדם ח' אמת דאמת ויציב: \nוהם כזה, א אל\"ף ה\"י יוד ה\"י ב אל\"ף ה\"ה יו\"ד ה\"ה ג אל\"ף ה\"א יו\"ד ה\"א ד אל\"ף ה\"י \nיו\"ד ה\"א ה אל\"ף ה\"י יו\"ד ה\"ה ו אל\"ף ה\"א יו\"ד ה\"ה ז בקדימה ואיחורה בקריאה כזה - \nאל\"ף ה\"א יו\"ד ה\"י ח אל\"ף ה\"ה יו\"ד ה\"י ט אל\"ף ה\"ה יוד ה\"א: \nהסר השורש שהוא קס\"א, נשארו ח', לפי שאין השפעתה לזעיר אנפין, אלא מטבורה ולמטה \nוקס\"א הוא למעלה מהטיבור. ליל א', יכוין אל הוי\"ה, י\"ו בסגול ה\"ה בקמץ. ליל ב' \nיכוין רחום הוי\"ה, י\"ו שב\"א ה\"ה קיבוץ. ליל ג' י כוין וחנון הוי\"ה, י\"ו חול\"ם, ה\"ה \nקיבו\"ץ. ליל ד' ארך הוי\"ה, י\"ו חירק ה\"ה קיבוץ וכו', עיין לקמן. ליל ח' נוצר חסד \nהוי\"ה בניקוד צבאות. יש נ\"א, ה' אחרונה בקיבוץ. ברכה ב', בכל יום באזכרה ס\"ג וקנ\"א. \nעוד, ליל א' ניקוד צבאות. ליל ב', שורק. ליל ג', קיבוץ. ליל ד', חירק. ליל ה', \nחולם. ליל ו' שבא. ליל ז' סגול. ליל ח' צירי: \nבברכה ג', שם מ\"ה כולו חולם, ובכל שהחיינו הכל מ\"ה: \n"},{"index":11,"he":"מ\"כ בסידור א', כסדר זה - יום א', אל\"ף ה\"י יו\"ד ה\"ה, קנ\"ו א', ורבוע פשוט, עולה \nאמת, דהיינו אהי\"ה פעם אהי\"ה, גימטריא אמת, והם מן ח' אמת שבאמת ויציב, דהיינו א' \nרבוע אהי\"ה, ומעורר מכילתא א' מי\"ג מכילין דרחמי, ונקרא א\"ל. יום ב', אל\"ף ה\"ה יו\"ד \nה\"ה, קנ\"א ורבוע פשוט, גימטריא אמת, ומעורר מכילא ב', הנקרא רחום. יום ג' אל\"ף ה\"ה \nיו\"ד ה\"א, קמ\"ז ב', ורבוע פשוט, גימטריא אמת, ומעורר וכו', וחנון. יום ד', אל\"ף ה\"א \nיו\"ד ה\"ה, קמ\"ז א', ורבוע פשוט וכו'. יום ה', אל\"ף ה\"א יו\"ד ה\"י, קנ\"ב ב', ורבוע \nפשוט וכו'. יום ו', אל\"ף ה\"י יו\"ד ה\"א, קנ\"ב א', ורבוע וכו'. יום ז', אלף ה\"ה יו\"ד \nה\"ה, קנ\"א, ורבוע וכו'. יום ח', אלף ה\"א יו\"ד ה\"א, קמ\"ג, ורבוע וכו'. ומעורר יום ח' \nכל שאר מדות וכו': \nענין על הניסים, כבר ידעת מה שכתוב בתיקונים, כי נ\"ה הם ב' פקודין, דאתמר בהון פקד \nפקדתי, והם חנוכה ופורים, שבהם מתגלין האורות דנ\"ה. והנה בנצח שם הויה, ובהוד \n"},{"index":12,"he":"אדנ\"י, הנזכר בתיקונים, והם מ\"ה ואדני, גי' נ\"ס, ויסוד כלול בגויהו, הכולל נ' \nשערים, גי' י\"ם, לכן נקרא על הנסים, נס י\"ם. והנה נמצא, כי נ\"ה נקראו נסים, לכן \nאומרים בחנוכה ופורים על הנסים. מ\"כ, כל הגאולות ראשונות, היו בסוד ההוד, ולכן כל \nהשירות הם בלשון נקבה, דאיהי בהוד. ואפילו גאולת מצרים, היה על ידי בתיה בת פרעה, \nולפיכך כתיב ונתת מהודך עליו. וכן גאולת סיסרא, היה על ידי דבורה ואשה יעל. וכן \nגאולת יון, ע\"פ בת מתתיהו, והיה אז בתיקון הוד, לפיכך הם ח' ימי חנוכה, כי הוד \nספירה ח'. ופורים היה על ידי אסתר. אבל לעתיד לבא, יהיה הגאולה מצד הנצח, ולכן יהיה \nגאולה נצחית וקיימת, כדכתיב וגם נצח ישראל לא ישקר, וזה ויז נצחם על בגדיהם, בסוד \nגם את זה לעומת זה וכו': \nבזה הפרק יבואר עניני הפורים: \n \n"},{"index":13,"he":"שער ר\"ח חנוכה ופורים - פרק ה:\nסוד הפורים. סוד הפורים הנה נודע, כי כל זמני הגלות, עומדת הנוקבא רחל עם ז\"א, אחור \nבאחור. אמנם אז היה בסוף אותן הע' שנים של גלות בבל כנודע, ואז היה מתחיל למעלה \nלעשות תיקון, כדי להחזירם פנים בפנים, אז הוא צריך הפלת דרומיטא בז\"א. שהוא הסתלקות \nהמוחין מן הז\"א, ונכנסים תוך רחל, ונתקנת פרצופה, ועי\"ז יכולה לחזור אחר כך פנים \nבפנים: \n(מהחברים - ענין פורים בהוד ענף גבורה, סוד יין הרומז בגבורה. לכן הנ\"ס בדם, שהרגו \nבשונאיהם, וגם השמחה הוא ביין) והנה אז בימי מרדכי, היה סוף זמן הדורמיטא של ז\"א, \nוסוד שאמר המן ישנו עם אחד מפוזר ומפורד. ארז\"ל על ישנו, שאמר המן, אלהיהם ישן הוא, \nפי' ישן הוא המלך שלהם שהוא ז\"א כנ\"ל. וזהו הדורמיטא, וכיון שהוא ישן, ורוצה לחזור \nפב\"פ לחזור ולבנות בהמ\"ק פעם ב', (וזהו נדדה שנת המלך, מלכו של עולם, כי חזרו \nהמוחין בו, ונתעוררו. וזה סוד ונהפוך הוא, דהיינו שנהפך הוא ע\"י אמא, הנקראת הוא, \n"},{"index":14,"he":"ונתלבנו ונתמתקו דיניו.) א\"כ נבטל בביטול עצתו של ית', ולא יבנה בה\"מ בימיו ח\"ו, \nדהיינו מלכות הנקראת מקדש, בסוד מקדש אדני: \nוהנה בהיותן הנה\"י אמא נכנסין תוך רחל, בהיותה באחור הז\"א, היה גם הנה\"י דאבא \nנכנסין בה ג\"כ, נמצא כי כמו שבזמן היות המוחין תוך ז\"א, היו יוצאין ב' האורות, א' \nשל רחל מאחוריו של ז\"א, וא' מלפניו לשל יעקב, גם עתה יוצאין מן רחל ב' הארת אלו. \nאמנם יש עתה בחי' אחרת חדשה לגמרי, אשר לא נמצאת בהיותן המוחין תוך ז\"א, כי כבר \nנתבאר, כי בהיותן המוחין תוך ז\"א, היה מסתיים יסוד אבא תוך ז\"א ממש, בסיום יסוד \nז\"א, ומתלבש בתוכו. אמנם עתה אשר המוחין הם ברחל, הנה היסוד שלה הוא קצר, ואינו \nארוך ומתפשט כמו היסוד של הזכר, נמצא כי כשנכנסין נה\"י דאבא בתוכה, הנה היסוד דאבא \nיוצא ומתפשט חוץ מן היסוד שלה, ואינו מתלבש תוך היסוד שלה, והיה מתגלה למטה לגמרי. \nאמנם בחי' הארה זו לא נמצא בז\"א כלל בשום זמן, לטעם הנ\"ל שיסודו ארוך, אמנם זאת \n"},{"index":15,"he":"בבחי' של יסוד דאבא, שמתגלה לחוץ מיסוד דרחל, ודאי שהיא הארה גדולה מאוד, שמתגלת \nהארת אבא אשר הוא טמיר וגניז מכולהו. והנה בחינת מרדכי, הוא סוד הארת יסוד אבא \nהמתגלה בהיותו ברחל, כי מרדכי בא מאותו הבחינה, ומשם יונק שורש נשמתו, וזה סוד \nמרדכי, מרא דכיא, מר טהור, שהוא זך ונקי וב\"ר, (ס\"א - שלא נשברו מעולם בעולם התוהו, \nונשאר זך ונקי) מצד אשר הוא היסוד דאבא. וזה סוד ואצבעותי מור עובר, והמבין יבין \nבסוד אצבעות שהוא מר עובר, (שהם חב\"ד דאבא ואמא, אח\"כ מתלבשים בנה\"י שלהם בנוקבא) \nכי הם עוברים ויוצאים לחוץ, על כפות המנעול, והבן זה. (ס\"א ובראשי הוא היסוד אמא, \nס\"א ובראשי אצבעות, כי שם פרקין עליונים דא\"א, אשר שם חב\"ד דאבא ואמא, ושם היסוד \nדעתיק, וגם נתגלה במצח.) הנה המן הרשע, רצה לאבד הארת אלו, ולהרוג מרדכי הרמוז \nבהארה זו, כדי שתתבטל בנין פרצוף נוקבא הנקרא רחל, ולא יבנה בהמ\"ק ח\"ו, והש\"י \n"},{"index":16,"he":"ברחמיו רצה להטיב עמהם יותר מכל אשר היה בתחלה, שכמוה לא נהיתה מימי קדם, והוא, כי \nהלא הארה זו של מרדכי, אינה יוצאת רק בהיות סוד זמן דרומיטא, אמנם אח\"כ כשהם חוזרים \nפב\"פ, ומסתלקין הנה\"י דאו\"א, עם המוחין מן הנוקבא רחל, וחוזרין ונכנסים תוך הז\"א \nכנודע, הנה אז שמתבטל הארה זו של מרדכי, בלי ספק. והש\"י רוצה להטיב עמנו, ולהאיר \nלנו בכל זמן וזמן, ובכל שנה שנה ושנה בימי הפורים האלה, שאז נעשה הנס, ושתמיד בימים \nהאלה יתגלה אותו הארה של מרדכי, אפילו אחר היותן פב\"פ, ותשאר קיימת תמיד. והנה הארה \nהזאת לא היתה, לא בשבת ולא בי\"ט, אלא בפורים לבד, זשארז\"ל כל המועדים עתידים לבטל, \nחוץ מן הפורים, שנאמר וימי הפורים לא יעברו וכו', והבן מ\"ש לא יעברו מתוך, כי תמיד \nנשאר הארה זו בזמן הזה של ימי הפורים, ולא תתבטל אף גם בחזרת תוך ז\"א פב\"פ, כי היא \nהארה אשר מעולם לא נהייתה כמוהו: \nז\"ס וזכרם לא יסוף מזרעם, פי' - כי אותו היסוד של אבא, הנקרא זכרם, לא יסוף ולא \n"},{"index":17,"he":"יפסוק מזרעם של ישראל תמיד, כי בכל ימי הפורים האלה, יהיה אותו הזכר קיים, ונתגלה \nאותו הארה: \nוז\"ס מגלת פורים, שלא תתבטל, כי אותו היסוד של אבא, הוא סוד מגלת פורים כנ\"ל, ונודע \nכי סוד מגלת התורה, הוא מציאת יסוד דאבא, תורה שבכתב, אותה הארה היתירה היוצאת לחוץ \nשל יסוד רחל נוקבא, נקרא מגלת פורים, שהוא ארוך דמיון המגילה בצורתה. והענין הוא, \nכי כל אותן ההארות לא נסתלקו מן רחל בחזירתו פב\"פ, רק כל הארת ישארו בה, אפילו אחר \nסילוק המוחין ממנה כנ\"ל: \nגם מגלה, פי' לשון גלוי, ופי' מציאת יסוד דאבא המגולה. גם מגלה חסר יו\"ד, גי' ג\"פ \nהויה, שם סוד ג' מוחין דהויות של חב\"ד דנה\"י דאבא המתגלין בה. (א): \nהגהה (א) (הג\"ה. אפשר, כי לפי שיסוד המכריע הוא, וכולל נ\"ה, לכן בהתגלות יסוד דאבא, \nמתגלין גם הנ\"ה שהם חו\"ב דרחל עתה.): \nאמנם כדי לקיים אותה הארה של מרדכי ברחל ביום פורים, לכן אנו נותנין צדקה לעניים, \n"},{"index":18,"he":"כדי שבכח הצדקה ההיא, תנתן גם אותו הצדקה מן היסוד דאבא הנקרא צדיק, לרחל הנקראת \nצדק, וזהו לענין תיקון פרצוף של רחל עצמה, ע\"י צדקה, דהא בהתחברות צדק וצדיק, נקראת \nצדקה: \nאמנם יש בחי' אחרת, והוא הארת מוחין שהיה לה בעת הדורמיטא, וכוונתו הם, שאותן הארת \nישארו, גם במוחין שבה, ולא בסוד תיקון הפרצוף עצמו, וזה נעשה ע\"י הצדקה כנ\"ל, רק \nתוספות הארה יתירה בסוד המוחין, והנה זה נעשה על ידי אכילה ושתייה בימי הפורים \nהאלה, כי אכילה גי' אדני ע\"ה, שהיא רחל, וזהו אכילה - אכל י\"ה, כי ימשכו אליה \nהמוחין, אשר הם כולם בסוד י\"ה, כמבואר אצלינו במ\"א. וגם שתיה, פי' - שת יה, והוא \nסוד החו\"ב, הנקראים יה יה, כי הדעת שלה הוא ק\"ל מצד הגבורות, ולית בה אלא נהירין \nדתרי מוחין גליפין בה. אמנם קריאת המגילה, הוא ענין שלישי, והוא להוציא אותן הארת \nלחוץ מיסוד רחל, בסוד מגלה כנ\"ל, ודי בזה. וזה סוד על מקרא מגלה, כד\"א למקרא ולמסע \n"},{"index":19,"he":"את המחנות, לקרותה ולהוציאה לחוץ ותתגלה שם: \nענין הפורים בזמן הגלות, כי בבבל אז היתה המלכות בסוד נקודה, וירדה למטה בבריאה, \nוצריכה בנין מחדש על ידי המוחין שיכנסו בה בבריאה. והחסידים שבאותו הדור, והחרש \nוהמסגר, היו מתקנים אותה בכל ע' שנה של גליות בבל, כל הז\"ס שלה, עד שהעלו אותה \nלמקומה, בין ב' דרועין, וכיון שנכנסו בה המוחין, נפל שינה על זעיר אנפין, כל אותן \nע' שנה, כנודע בדרושים, שכשהיא צריכה בנין מחדש, אז היה הזעיר אנפין בסוד דורמיטא, \nשנסתלקו ממנו נצח הוד יסוד דאו\"א. (כתב הר' בנימין, דאין לסמוך על זה, והעיקר הדרוש \nדלעיל, כי אין דורמיטא אלא אחר היות פרצוף שלם אחור באחור, ועיין בכוונת נסירה) \nונכנסו למלכות לבנותה, בסוד ויבן ה' אלהים את הצלע, כאשר היה בתחלת בריאת עולם: \nובסוף הע' שנה, יצא מרדכי שהוא מבחי' הארת יסוד אבא, היוצאין חוץ מיסוד המלכות, כי \nכשהיו נצח הוד יסוד של אמא תוך הז\" א, היו מלובשים בהם הנה\"י דאבא, והיה יסוד דאימא \n"},{"index":20,"he":"נכנס בתוך הז\"א עד החזה, ויסוד אבא עובר ויוצא עד סוף היסוד של זעיר אנפין, אך \nכשנסתלקו נצח הוד יסוד דאבא ואמא, ונכנסו במלכות כדי לבנותה, נמצא שיסוד דאבא, הוא \nעובר ויוצא לחוץ ליסוד המלכות, וזהו ויעבור מרדכי, כי היה מאותו בחי' היוצאת לחוץ: \nוז\"ס גם כן לקחה מרדכי לו לבת, ואמרו רז\"ל אל תקרא לו לבת, אלא לבית, כי יסוד אבא \nנכנס ברחל, והיא לו לבית. וזה שאמרו רז\"ל בענין המגילה, נקרא ספר, ונקרא אגרת, כי \nמגילה לשון גילוי, והוא יסוד אבא, שהוא מגולה חוץ מיסוד רחל, כשהוא במקומו בזעיר \nאנפין נקרא ספר, וכשהוא בנוקבא נקרא אגרת. (אגרת בגי' שכ\"ה ומנצפ\"ך, בלקוטי ורה ספר \nיחזקאל, ותבין שאז היה קיבוץ כל הדינים, פרים חסר וי\"ו לשון רבים, ב\"פ פ\"ר, גימט' \nב' פעמים מנצפ\"ך, עולה קס\"ת, המנצפ\"ך עליון היא גבורות גדלות דבינה, והם מכילין אל \nגבורות אחרים, (ס\"א והב' חסדים) ולזה גבריאל אשר קסת הסופר במתניו והאזור במתניו, \n"},{"index":21,"he":"כי הם נצח הוד יסוד, הם סוד כל הגבורות שלוקח מנצפ\"ך מבינה, ומנצפך ממלכות, הם \nגימטריא קס\"ת): \nוהנה המן הרשע היה מכשף גדול, ואשתו זרש מכשפה גדולה, וי' בניו י' ספירות דקליפות, \nוראה אותו הארה הגדולה, והבין שרוצה לחזור המלכות פב\"פ, ושיחזרו מוחין נה\"י דאבא \nואמא לז\"א, ולא ישאר בסוד דורמיטא, ובזה יהיה גאולה לישראל, ולכן רצה לבטל את הארה. \nוהנה המן גי' צ\"ו, ואין צו אלא עבודה זרה, שהוא ראה זה הענין מתוך הקליפה, שהיא \nע\"ז, שהיא בעשיה, שעולה אל אדנ\"י. והקב\"ה ברחמיו, עשה עמנו נסים ונפלאות בזמן ההוא, \nוביטל מחשבתו. ולא עוד, אלא שאותו הארה הבטיחנו שתהיה תמיד בזמן הזה, ואע\"פ שיחזרו \nהמוחין למקומו בז\"א, שישאר אותו הארה ההיא במלכות, כאשר היה באותו זמן. וזהו וימי \nהפורים האלה וכו', נזכרים וכו', דהיינו יסוד הנקרא זכר, יסו\"ף, יוסף שהוא יסוד, \nמזרעם שנכנס ברחל. ומה שאמרנו שאותו הארה של יסוד אבא, לא היה אלא בסוף ע' שנה, \n"},{"index":22,"he":"אע\"פ שבכל לילה נכנסים במלכות נה\"י דאבא מלובשים תוך נה\"י דאמא, א\"כ היה ראוי שבכל \nלילה יתגלה יסוד אבא, מ\"מ אין אותו הארה יוצאת וניכרת אלא לזמן ארוך, ולזה לא יצא \nאלא בסוף זמן גלות: \n \n"}]}
