{"id":"kabala-1d43b74bb744-1-105","bookId":"kabala-1d43b74bb744","part":1,"torah":105,"title":"שער מקרא קודש - פרק ג:","hebrewTitle":"שער מקרא קודש - פרק ג:","segments":[{"index":1,"he":"שער מקרא קודש - פרק ג:\nלשון הרח\"ו ז\"ל, וז\"ל, מצאתי בבית מורי ז\"ל עצמו, אך לא ידעתי אם הוא שלו מפירושו, \nודעתי נוטה שהוא שלו, וז\"ל, פתח בית מועד, פתח דברי, ראיתי לבאר ענין מועדים, ור\"ח, \nוחנוכה ופורים, הנה ענין זמנים אלו, הוא התנוצצות אורות העליונים בזמנים אלו, לפי \nהזמן, אם בחסד אם בגבורה אם בת\"ת, אם בנה\"י, אם במלכות, כל א' מתגלה לפי העת והשעה: \n\n"},{"index":2,"he":"ודע, שאע\"פ שבכל ו' ימי החול פועלים ז' מדות כנודע, אינו דומה פעולתן בימי החול, \nלפעולתן בימים אלו, כי בו' ימי החול, פועלים אצילות ע\"י בריאה, ובריאה ביצירה בא\"י, \nויצירה בעשייה ג\"כ בחוצה לארץ, וזהו בחול. כגון - יום א' פועל חסד שבאצילות, מתלבש \nבחסד שבבריאה, וחסד דבריאה מתלבש בחסד יצירה, וחסד יצירה בחסד עשייה. וביום ב', \nבגבורה. וביום ג', בת\"ת. וכן כולם. אמנם בימים אלו הספירות העליונים מתלבשים בבריאה \nלבד, כל ספירה וספירה בזמן ממשלתה, כגון בפסח, חסד דאצילות מתלבשת בחסד דבריאה, \nובריאה לא מתלבש בחסד יצירה, כי מרוב התגלות אור אצילות בבריאה, יתבטל אור חסד \nיצירה לגמרי, שרגא בטיהרא מאי אהני, וכ\"ש אור חסד דעשייה. הא למה זה דומה, למעיין \nהנוטף טיפין טיפין, וארובות השמים נפתחו עד לרוב, ולא ניכרו אותן הטיפות הנוטפין \nברוב ריבוי מים, היורדין מן השמים, ונתבטלו הטיפין. ועד\"ז תקיש אל השאר מועדים. \n"},{"index":3,"he":"אמנם השאר לא נתבטל התלבשותן, כי בפסח אע\"פ שביטל אור חסד דיצירה, ואור חסד דעשייה, \nעכ\"ז לא בטלו שאר מדות בהתלבשותן ביצירה ויצירה בעשייה כשאר ימי החול, ולפיכך הותר \nבהם מלאכת אוכל נפש, כי הנהגת חול לא בטילה, שהם יצירה ועשייה, ויש קצת אחיזה \nלחיצונים, לכן הותר מלאכת אוכל נפש, ולא מלאכה גמורה: \nוהנה נתבאר כללות כל המועדים, ועוד נבאר כל מועד ומועד, וענין חה\"מ בכללות ג\"כ, כי \nעם היות כי המועדים הם סוד הארת אצילות בבריאה, בחלק מחלקיה, אם חסד בפסח, אם ת\"ת \nבשבועות וכו', ע\"כ). ארז\"ל חייב אדם לטהר עצמו ברגל, פי' - כי בכל עי\"ט צריך לטבול, \nותכוין לשם הוי\"ה ואהי\"ה מלאים ביודין, שהם גי' רג\"ל, וגם כוונת הטבילה הוא, כי \nהמקוה היא אהי\"ה דההי\"ן, גי' מקוה: \nועתה נבאר התפלה דמחרת י\"ט שחרית ומוסף, ילך לבה\"כ, ויתפלל שחרית ועמידה דשחרית, \nהכל כמו בערבית. ואח\"כ יאמר הלל שלם, וטעמו יתבאר לקמן. ואח\"כ מוציאין ס\"ת, ובשעת \n"},{"index":4,"he":"הוצאת ס\"ת, יאמר י\"ג מדות הרחמים, וישאל לצאת מעבדות לחרות, ולמצוא חן וחסד בעיני \nבני אדם ועושר, שנאמר וה' נתן חן העם, ושאלה אשה וגו'. וישאל נקמה מאויביו, כמ\"ש \nועברתי בארץ מצרים וגו'. וכן במוסף יאמר י\"ג מדות, קודם שיתחיל מוסף והבקשה הנ\"ל. \nוכן ביוצר יום ב', כדי שיהיה ג\"פ. וה' העולין בי\"ט לס\"ת, הוא ג\"כ ע\"פ הדברים \nהנאמרים למעלה, כי בי\"ט מוחי אבא מגולים בנה\"י דאימא, ואין כח בז\"א לקבל הארת \nיסודו, אלא מעטרה שלו, וב\"פ מנצח והוד דאימא הם מתגלים בז\"א, לכן הם ה' עולין לס\"ת. \nוהחמישי שבהם, הוא נגד עטרת יסוד אבא. והד' ראשונים נגד ד' פרקים דנ\"ה דאימא, והבן \nזה. ואח\"כ יתפלל מוסף כדרכו. ובחזרה יכוין, כי אין לז\"א עלייה כלל, ואין עולה בכתר, \nונוקבא עולה ע\"י ג' דילוגים בחג\"ת וחב\"ד דאימא כמ\"ש כבר בכוונת שבת, ואינה עולה \nבכתר דאימא, אך עכ\"ז אנו אומרים קדושת כתר במוסף, כי הם סמוכים לכתר, ונהנים מאורו. \n"},{"index":5,"he":"וישלים תפילתו כולה, וילך לביתו, ויקדש על היין, ויאמר פסוק אלה מועדי ה', ויכוין \nבר\"ת אמ\"י, ור\"ת אותם במועדם הוא א\"ב. וכבר נתבאר זה לעיל כל הצורך בזה: \nתפילת יום טוב - אמנם בענין ז' ברכות שיש בכל תפילה ותפילה של כל הי\"ט, בין בפסח \nושבועות סוכות, וענינם הוא, כי כבר בארתי לך, כי בז' ברכות של תפילת שבת, צריך \nלכוין אותן שמות הז' מרגלאין, הנזכר בר\"מ פרשת יתרו שהם יוצאין מז' שמות אהי\"ה \nיה\"ו. אמנם בדמיון ההוא ממש, תכוין בז' ברכות דתפלת י\"ט. וז' שמות אלו, הם ד' שמות \nשל ד' אהי\"ה במלואים הנודעים, שהם ב' ביודין, וא' באלפין, וא' בההין. אלו הד', \nתכוין על הסדר בד' ברכות ראשונות. וג' שמות אלהים, בג' מלואים שסימנם יה\"א כנודע, \nתכוין על הסדר בג' ברכות אחרונות. וסוד הענין, כי בי\"ט הם מקראי קודש, ולא קודש \nעצמו שהוא אבא רק באמא לבד, כמבואר אצלינו בפסוק אלה מועדי י\"י, ר\"ת אמ\"י, לכן אנו \n"},{"index":6,"he":"מכוונין באלו השמות של אהי\"ה ואלהים, כי כולם באמא עלאה: \nמהחברים - ניקוד הוי\"ות של ברכת י\"ט, ניקודי הוי\"ות בפסח אמצעית, בי\"ט קמץ, בח\"מ \nפת\"ח. גם ערבית שחרית מנחה סגול, ומוסף שורק. נ\"א פתח קמץ עם אהי\"ה, חה\"מ פתח עם \nאהי\"ה: \nשבועות - חולם, נ\"א ערבית שחרית מנחה חולם, מוסף שורק, נ\"א חולם עם אהי\"ה: \nסוכות, לז' ימי החג צירי, נ\"א זכרים צירי, נקבות פתחין. נ\"א ו' ימי הראשונים, ערבית \nשחרית מנחה צירי, מוסף שורק. כוונה לסוכות, שם ס\"ג, אותיות זכרים בניקוד צירי, \nונוקבין בפתחין: \nהושענא רבה - ערבית שחרית מנחה, חטף סגול, מוסף שורק, בכל אלו הקדוש צרוף שם אהי\"ה \nמשולב לאותיות הוי\"ה שלשתן: \nשמיני עצרת - כולו סגול, עם אדנ\"י משולב. נ\"א ערבית שחרית מנחה כולו פתח, מוסף \nשורק, וכללות הכוונה ליום זה ע\"ב דיודין, ושם פשוט בלי ניקוד: \nקידוש לי\"ט - בפסוק אל\"ה מועד\"י י\"י, ר\"ת אמ\"י, שהם אורות נה\"י אמ\"א. אות\"ם במועדם, \n"},{"index":7,"he":"ר\"ת א\"ב, שהם נה\"י דאבא. מקראי גי' שכ\"ה דינין ממותקים, עם שם הוי\"ה. קדש הם ת\"ד, \nגי' ד' יודי\"ן דע\"ב, כל אחד כלול מי', ועם ד' אותיות השורש, גי' קדש. אש\"ר, \nנוטריקון - א' אלהים פשוט, ש' אלהים דיודי\"ן, ר' אלהים ברבוע, ומיתוקם ע\"י תקראו, \nדאינון ג' שמהן - י\"ה, אהי\"ה, אדנ\"י. ושם י\"ה חשבינן ליה בגי' כתר, כזה - יו\"ד פעם \nה\"י גי' ש', יוד פעם ה\"ה גי' ר', יו\"ד פעם ה\"א גי' ק\"ך, הרי כתר. אותם במועדם, ר\"ת \nא\"ב, שהוא ממתק הדינין בי\"ט, במועדם גי' קס\"א ע\"ה. סוד מה שאנו אומרים בתפילת מוסף, \nמפני היד שנשתלחה במקדשיך, יובן פרשת תרומה דקע\"ב, סוד חלון אחד, הנקרא חלון זיהרא \nוכו', ובו צורת יד, והוא כפוף תחת כנפי השכינה, ובעת החורבן שלט על בית המקדש ונחרב \nע\"ש, וזה שאמר מפני היד שנשתלחה במקדשיך: \nותודיענו, אם חל במ\"ש, אומרים ותודיענו. והוא, כי נודע, כי כל י\"ט הוא באימא נקרא \nמקראי קודש. והשבת הוא באבא קודש גמור ממש, כי בשבת מקבל הז\"א הארה מנה\"י דאבא שהוא \n"},{"index":8,"he":"קודש, והם תוך נה\"י דאמא לבד, הנקרא מקראי קודש. והנה במ\"ש, יוצאין ומסתלקין נה\"י \nדאבא שהוא קודש, והם בחי' שבת, ונשארין נה\"י דאמא לבד, שהם מאירין בי\"ט. לכן אומרים \nותודיענו, בין קדושת שבת לקדושת יום טוב, שהם נה\"י אבא קודש ממש, שנסתלקו, לבין \nקדושת י\"ט שהם נה\"י דאמא, שהם מקרא קודש כנ\"ל: \nה' העולין לס\"ת, דע כי ה' העולין לס\"ת בי\"ט הם, כי כבר ידעת, כי נה\"י אבא תוך נה\"י \nדאמא, והנה לא יגלה למטה, כי אם ב' פרקין תתאין דנצח אמא, וב' פרקין תתאין דהוד \nאמא, כי ב' פרקין עלאין דנ\"ה אמא נשארו למעלה ברישא דז\"א, בסוד מוחין, והנה יסוד \nאמא קצר, ומסתיים בחזה דז\"א, ואינו נגלה לחוץ, ויסוד אבא שבתוך יסוד אמא, הנה הוא \nארוך, ונגלה פרק א' לחוץ מיסוד אמא, והרי הן ה' פרקין הנגלין בי\"ט, שהם ב' פרקין \nתתאין דנצח, ובפ\"ת דהוד אמא, ופרק א' הנגלה מיסוד אבא, וכנגדן עולין ה' לס\"ת בי\"ט. \n(אמ\"ז, בב\"י בשם הגמרא שיכול להוסיף על ה' בי\"ט, עיין סימן תפ\"ד, והובא בשם הר\"ן \n"},{"index":9,"he":"שאין להוסיף): \nבשבת וי\"ט אין לומר בהם יום המנוח הזה, כי אם בשבת או בחג, סימן אמר לי מורי ז\"ל, \nמנוח ע\"ה היה: \n \nשער מקרא קודש - פרק ד:\nמהחברים - סדר המועדות, בראש השנה הוא התעוררות גבורה, בסוד שמאלו תחת לראשי, שאז \nהגבורה שוקטת ומיושבת, וימינו תחבקני לעורר האהבה: \nיה\"כ הוא התעוררות בינה למלכות, וז\"ש כי יום כיפורים הוא, לכן תרין כפורים במשמע: \nיום א' דסוכות, נקבה תסובב גבר. פי' - מלכות מבקשת זווג, בסוד שבע נערות הראויות \nלתת לה, שהוא אתרוג ומנין פרטים שהם ז', דכתיב והחזיקו שבע נשים וכו'. פי' - מלכות \nשהוא נשמה, ושורש לז' נקודותיה, באיש א'. סוד התיבה שאנו מניחין באמצע בית הכנסת, \nועושין הקפה בכל יום, וביום שביעי עושין ז' הקפות, בסוד שהספר תורה בתוכה, סוד נקבה \nתסובב גבר להשלמתו כאמור, ס\"א באמא. וכדי שלא יהא אז קיטרוג, אנו לוקחין ערבה נוסף \nעל הד' המינין, אשר יש בה סוד התעוררות הקליפה, ועם גמר הקפה חבוט חבוט ולא בירך, \n"},{"index":10,"he":"מפני שאין בה ברכה, ותרחק ממנה: \nשמחת תורה הוא ש\"ע, אומרים מזמור הושיעה ה', לבקש רחמים על ביטול הקליפה, כטעם \nואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר, ואומרים, יכרת י\"י כל שפתי חלקות, בסוד הערבה \nדומה לשפתים, ובו ביום תרבה שמחה של תורה, אשר הז\"א שהוא התורה כי ראה שנוקבא מבקשת \nאותו, כטעם שאהבה נפשי, בסוד נקבה תסובב גבר, עכשיו הוא הולך ומבקש אותה, וכתיב \nעצרת תהיה לכם, ובשמחת דודים דלעילא אל יתערב זר: \nפורים ענף הבינה וכו' כנ\"ל. חנוכה סוד נצח, ענף חכמה וכו' כנ\"ל. פסח, פי' - פה סח \nוכו', כדלקמן. לשון אחר, סדר המועדים - יום הכפורים בינה. פסח, חסד. ר\"ה,התעוררות \nגבורה. סוכות, גבורה ממותקת, כדי שתהא ראויה לזיוג בשמיני עצרת. שבועות, ת\"ת. שמיני \nעצרת, מלכות, בסוד עלייתה אחר התעוררות הנרמז עליהם בחה\"מ, בסוד שמאלו תחת וכו' \nבסוכות, וימינו תחבקני בפסח, (נ\"א בהיפך) והנה עצמיו (צ\"ל עכשיו) בשמיני עצרת בסוד \n"},{"index":11,"he":"זיווג ממש. ט\"ו באב, נצח, חנוכה הוד, פורים יסוד, (נ\"א) שבועות שורש הארת ת\"ת, לכן \nהוא יום טוב מתן תורה עכ\"ל: \n \nשער מקרא קודש - פרק ה:\nלהאר\"י זצ\"ל, חול המועד, ודע, כי אין קדושת שבת, דומה לקדושת י\"ט, כי בשבת הבנים \nיורשים את אביהם ממש, ונקרא קודש, ומקבלין שפע מעתיקא קדישא כמוהם, אמנם בי\"ט, \nעולים אל חיק אביהם לקבל שפע ממנו, והם נקראו קרואים אצלו, לפיכך הם מקראי קודש: \nוהנה בשבת, יעלו הבנים כאביהם שווין לו, ויהיה כולם במקומם, מראשם ועד רגליהם, ואין \nשם חול כלל. אמנם בי\"ט, גבוה ראשם אצל אביהם, וו' קוצותיהם נשארין למטה, ויהיו חג\"ת \nשלהם במקום חב\"ד, ונה\"י במקום חג\"ת, וו\"ק אלו נקראו חול המועד, ואינם חול גמור חס \nושלום, כי נתעלו ממדרגה הראשונה, למדרגה אחרת עליונה, כדפירשתי, אבל מפני שעלו עד \nאו\"א בג\"ר, נקראו חול המועד: \nנמצא לפי זה, כי קדושת המועד למעלה מקדושת ראש חודש, כי בראש חודש נתחדש ראש לבד, \n"},{"index":12,"he":"לעלות למעלה מאצילותיה, ולכך נקרא ראש חודש. ובחול המועד ראשם במקום גבוה בחיק \nאביהם, והזרועות והגוף במקום הראש, ונה\"י במקום הזרועות והגוף, ולפיכך אין מניחין \nתפילין בחול המועד כלל, משא\"כ בראש חודש, שמסלקין אותן בתפילת מוסף לבד, כי אז נגלה \nאליה שפע ע\"ק, ויורד דרך המדרגות, והוא למעלה מתפילין: \nכי הנה הנחת תפילין יורה על החתן היורש את או\"א, במקום אצילות, ומחותיו ג' שנעשו \nד', חו\"ב חו\"ג. ועל הכלה, המקבלת מתנה\"י למטה במקומה. והנה בחול המועד, שניהן עולין \nלמעלה למקום הנחת תפילין, כי ראש שניהם בחיק אביהם. כדפירשתי: \nוגם בר\"ח, אע\"פ שאין עולין למעלה ממקום אצילותן, מכ\"מ שפע כ\"ע כנ\"ל, יורד להם דרך \nהמדרגות, בתפלת המוסף, והוא גדול מהנחת תפילין, והבן כל זה, כי בזה תבין מפני מה לא \nהותר מלאכת אוכל נפש בשבת, ובי\"ט מותר, ובחה\"מ מותר דבר האבד, ובר\"ח אין בו איסור \nמלאכה כלל. וזהו - כי המלאכה מורה על הקליפות, בסוד העשייה, ששת ימי המעשה, והנה \n"},{"index":13,"he":"בשבת המלך והמלכה כולם נכנסים אל הקודש פנימה, ואין מהם דבר בספירות הבנין, ואז הוא \nהשבתת הקליפה לגמרי, לפיכך נאסר בכל מין מלאכה. אמנם ביום טוב, קצותיהן למטה \nבספירות ששם שולטת ומגיע יד הקליפה, אבל נתעלו, כי חג\"ת חזרו במקום חב\"ד, וחב\"ד \nבחיק אביהם, ונה\"י במקום חג\"ת, ולפיכך נאסרו מלאכת עבודה, כי אין שליטת הקליפה \nבמקום חג\"ת, אמנם יש להם יניקה חיות משם להחיות נפשם, והנה השליטה בסוד מלאכת עבודה \nשהוא הנה\"י, כי מהם יגיע להם הממשלה לשלוט על הטהרה, ולהעבירה, ולהיות ישראל \nמשועבדים לקליפה, כמו עתה בזמן הגלות, שאנו משועבדים מצד הוד, כמ\"ש והודי נהפך עלי \nלמשחית, כל היום דוה. וגם סמא\"ל נגע ליעקב מצד הירך, והם נצח הוד בתי בראי, שמהם \nמגיע ממשלה לחיצונים, והאבר הקדוש נמשך ממנו צינור לקליפות כנודע. אבל בגופא שהם \nסוד חג\"ת, אין להם מהם ממשלה ושליטה כלל, אלא חיות וקיום ומזון לעמוד על משמרתן \n"},{"index":14,"he":"הקבוע, ולהיותן נכנעים לטהרה, נמשך להם מיסוד חג\"ת, ולפיכך מלאכת אוכל נפש הותרה: \nודע, כי חיות זה נמשך להם מג\"ר, ויורד דרך המדרגות, ולפיכך בי\"ט עצמו שהג\"ר שולטות \nומשפיע לו\"ק אלו, הותר להם מלאכת אוכל נפש בלבד, כי אין העליונים משפיעים לחיצונים \nרק דרך חיות לבד ולא שליטה ח\"ו. אבל בחו\"ה, הו\"ק שולטין, ולפיכך הם ו' ימים, ולהיות \nכי ו\"ק אלו נתעלו, כי חג\"ת עלו לחב\"ד, ונה\"י עלו לחג\"ת, אין להם שליטה להחיצונים \nולקליפות כ\"כ, רק בדבר האבד, בסוד קצת ניצוצי קדושה שנכנסו בעמקי הקליפות ונאבדו שם \nבעון העולם, ועל אלו יש להם שליטה, אבל אין שליטה מחדש על הקדושה ח\"ו, רק בדבר \nהאבד, וכדכתבינא. עוד אני אומר, דבר האבד, היינו הקליפה שנכנסה, וחזר לקדושה בסוד \nנג\"ה, והם נשמות אשר היו בעמקי הקליפות אבודים, וחזרו ונטהרו, ונכנסו במקום הקדושה, \nבמקום מדרגות העשייה בפנימית, חוץ למקום הקליפה, ואלו לא זכו לעלות למעלה ביצירה, \n"},{"index":15,"he":"וכ\"ש בבריאה, וצריכין אנחנו להשפיע בעשייה ומדרגותיה בסוד המלאכה, להשפיע לאותו \nהנשמה האבודה שם, לפיכך הותרה המלאכה בדבר האבד בחו\"ה, אף לפי פשוטה של דבר, נבין \nממנו לעומק העליון, כי כמו שהמלאכה בדבר האבד מעמידה שלא יאבד, כן ג\"כ בכאן, ע\"כ \nמהרב ז\"ל: \n \n"},{"index":16,"he":"שער מקרא קודש - פרק ו:\nאסרו חג נבאר סוד אסרו חג, של אחר י\"ט, משא\"כ בשבת. ולכאורה היה נראה להיפך, שתשאר \nיותר קדושה אחר שבת, מן אחר יו\"ט, כמו שקדושת שבת גדולה משל יום טוב. אך הענין, ע\"ש \nהנזכר לעיל, כי בשבת עולה ז\"א עד דיקנא דא\"א, ונוקבא עלתה בחיק אביה. ועולם הבריאה \nעלה במקום אמא, כי שם עיקר מקומה האמיתי, כי אמא מקננא בכורסייא. ויצירה, במקום \nז\"א. ועשייה, במקום נוקבא. והכל נכנס באור האצילות. אך בי\"ט זו\"נ לא עלו רק עד אמא \nכנ\"ל, ובריאה במקום ז\"א, ויצירה במקום נוקבא: \nונודע כי מקום נוקבא דז\"א, אין לה רק מקום שיעור ד' מדות לבד, שהם נהי\"ם דז\"א, \nמהחזה ולמטה, וא\"כ כשעולה יצירה במקום נוקבא דאצילות, נשארו ו\"ת דיצירה, במקום ו' \nראשונות דבריאה, וד' ראשונות העשייה, במקום ד' תחתונות דבריאה, וו' תחתונות דעשייה, \nבו' ראשונות דיצירה. נמצא כי ו' תחתונות דיצירה, וכל העשייה, נשארין למטה מן \n"},{"index":17,"he":"האצילות, ולכן יש קצת אחיזה בהם אל החיצונים: \nולכן הותר אוכל נפש בי\"ט, כי החיצונים שהם סוד המלאכה, כנודע בסוד ט\"ל מלאכות דשבת, \nכמנין ט\"ל מלקיות. ובי\"ט ו' תחתונים דיצירה למטה, יונקים משם. ויצירה נקרא אוכל \nנפש, יש אל החיצונים בי\"ט, ולכן הותר מלאכת אוכל נפש בי\"ט. אך מלאכה אחרת שאינה \nאוכל נפש, שהוא חיות לבד, לא הותרה, כי אין אחיזה אל החיצונים, רק חיות לבד, כי \nשורש המלאכה שהוא בעשייה, כי מלאכה גי' אל אדנ\"י שהוא העשייה, וזה אין כח בחיצונים \nביום טוב, כי ראש היצירה נכנס באצילות, ואין יונקים רק אוכל נפש, מן ו' תחתונים \nדיצירה, הנקרא אוכל של נפש שהוא עשייה, שגם היא למטה: \nלכן יש אסרו חג ביום טוב, כי הלא החול היא ביצירה, ומשם ולמטה כנודע, והשבת בבריאה. \nולכן כיון שיצירה ועשייה, שהם סוד ימי החול ישארו למטה גם ביום טוב כנזכר לעיל, \nומשם נמשך להם האור בהיותן למטה, לכן אחר הי\"ט שהוא החול, ישאר בהם קצת הארה של יום \n"},{"index":18,"he":"טוב אל החול, כי הארה הנמשכת להם ביום טוב היא קטנה ומיעוט, גם בי\"ט היו קצתן \nעומדים במקום החול, ויש יכולת אפילו אחר י\"ט בחול ממש, להשאיר קצת הארה של י\"ט אל \nהחול, להשאיר קצת הארה במקום זה, אחר שהיא הארה מועטת ואנו עושין בשביל הארה זה, \nוזהו אסרו חג. אך בשבת גם היצירה ועשייה שהוא סוד החול, עלו במקום הקודש גמור, שהוא \nעולם אצילות. ולכן במ\"ש אשר יורדין ימי החול שהם יצירה ועשייה, וחוזרים מן הקודש \nחול, ואין כח בחול להשאיר בו הארת קודש דאצילות בחול, ולכן לא יש אסרו חג בשבת, כמו \nבי\"ט, אשר האור שלהם בי\"ט עצמו, הוא מבחינת החול ממש, ולכן יש כח בחול הגמור, לקבל \nההארה ההוא קצת ממנה: \nוז\"ס, ה' יאר לנו אסרו חג וכו', וביאור הענין, כי הנס היו ו\"ת דיצירה בראש הבריאה, \nואח\"כ עולה העשיה בד\"ת דבריאה, ובו\"ר דיצירה. ועתה באסרו חג, יורדין מדרגה אחת לבד, \nכי הבריאה יורדת במקום שהיתה יצירה בי\"ט, והיצירה במקום שהיתה עשייה בי\"ט, שהוא \n"},{"index":19,"he":"בד\"ת דבריאה ובו\"ר דיצירה, ועשייה היא עתה בד\"ת דיצירה ובו\"ר דעשייה, ונמצא כי יש \nהארה אל ד\"ר דעשייה, והם בד\"ת דיצירה ממש, והנה היצירה נקרא אל י\"י כנודע, ובהיות \nעתה במקום גבוה שהוא ד\"ר דיליה בד\"ת דבריאה, יש לו מעלה יתירה, כי שם א\"ל שבו \nמתעלה, ונקרא אלף למד י\"י, והוא גי' יאר, וזהו אל י\"י ויאר לנו, כי מה שהיה לנו \nבחול אל ה', האיר בו הארה עליונה ונעשה גי' יאר, וזהו לפי שנשאר בד\"ת דבריאה, הנקרא \nאלהים, כנודע כי אלהים במלוי ההין, וברבוע עולה אלף עלמין דבריאה, וזהו ויאר לנו, \nכי לנו גי' אלהים, ומהם נמשכה לו הארה זו הנ\"ל, כמנין יאר, הרי נתפרשה הארה הראשונה \nדיצירה, בהיותה בד\"ת דבריאה, ושניהן גי' יאר לנו: \nועתה ביאר ג\"כ הארת ו\"ת דיצירה, שהם עתה בו\"ר דיצירה, וזהו אסרו חג בעבותים, פי' - \nאסרו וקשרו את הארת החג הוא י\"ט, שנשאר הארה ההוא בו\"ת דיצירה, הנקרא בעבותים, פי' \nב' עבותים, שהם ב\"פ ג', כי כל עבות הוא ג', נמצא כי ו\"ת נקרא ב' עבותים, וזהו \n"},{"index":20,"he":"בעבותים. והענין, שאלו הב' עבותים ישארו בראש יצירה בו\"ר שלה ולא ירדו במקומן. אח\"כ \nביאר הארת העשיה, והם ד\"ר של עשייה שהם יצירה ממש, ועומדין בד\"ת דיצירה, וז\"ש עד \nקרנות המזבח, פי' - כי באסירת החג הנ\"ל, ההארה ההוא תמשיך עד עשייה, שהוא עתה קרנות \nהמזבח, כי מזבח הוא בעשיה, ששם זובחים הקרבנות, שסודם העשיה כנודע: \nוהנה מזבח הוא ביצירה ג\"כ, כי מזבח גי' א\"ל יהו\"ה שהוא היצירה, א\"כ איך יתקיימו ב' \nדברים אלו, והענין מובן עם הנ\"ל, כי מזבח שורש העיקרי, הוא מלכות דיצירה, כי כן שמו \nמורה, שהוא אל הויה כנ\"ל, אמנם להיות כי נתבאר אצלינו, שמלכות אצילות בראש הבריאה, \nוכן מלכות דבריאה בראש יצירה, וכן מלכות דיצירה בראש עשיה, בהיכל ק\"ק דעשיה, נמצא \nשא\"כ הב' דברים אמיתים, כי מזבח העולה אל יהו\"ה הוא בעשיה ודאי כן, שהוא מלכות \nדיצירה העומדת שם בראש העשייה: \nונחזור לענין, כי הלא עתה באסרו חג, עומדים ד\"ר דעשיה, במקום ד\"ת דיצירה, ועתה \n"},{"index":21,"he":"המזבח שהוא מלכות דיצירה, היא עומדת במקומה האמיתי שהוא ביצירה, כי אפילו ד\"ר דעשיה \nהם שם, ואז נמצא כי המזבח הוא מלכות דיצירה, וד' קרנותיהם הם ד\"ר דעשיה העומדים שם \nלמעלה, ונעשין לה בחי' ד' קרנות, כי כל הקרנות בראש הם עומדין, וז\"ס ד\"ר דעשיה שהם \nראש העשיה, ועומדין ביצירה, ונעשין ד' קרנות המזבח, שהוא מלכות דיצירה. ואמנם אותן \nד\"ר דעשיה, הם סוד ד' מוחין, שהם סוד ד' שמות של יה\"ו, של ע\"ב ס\"ג מ\"ה ב\"ן, מלובשים \nבד' אה\"י, ב' ביודין וא' באלפין וא' בההין, שהוא סוד המוחין המלובשים בנה\"י דאמא \nכנודע, ושמות אלו גי' קרנות, והם בד\"ר דעשייה כנ\"ל. והם גי' שנות חיים, כנודע כי \nהמוחין האלו הנקרא חיים שהם חיי המלך, והם אהיה הויה אהיה, גי' חיים, ונחלקים לד' \nמוחין בסוד השמות כנ\"ל העולין גי' שנות, ונקרא שנות חיים. וזה סוד הארה הנמשכת אל \nהעשיה, עתה ביום אסרו חג. והנה להיותו כי עיקר מה שאנו צריכין להאיר עתה בחול, אינו \n"},{"index":22,"he":"אלא לו\"ת דיצירה, ומשם ולמטה, אשר אלו אפילו בי\"ט נשארו חוץ לעולם אצילות, לכן לא \nנזכר אסירת החג והארתו רק בהם לבד, וזהו אסרו חג בעבותים, הם ו\"ת דיצירה הנקרא ב' \nעבותים כנ\"ל, אשר אפילו בי\"ט נשארו חוץ מהאצילות. וגם סוד הארה הזאת תמשיך עד קרנות \nהמזבח שהוא העשיה כנ\"ל, שגם היא נשארת בי\"ט חוץ לאצילות: \nהשער הכ\"א הוא שער חג המצות ובו יתבאר ענין פסח ויציאת מצרים, מצות ומרורים, וד' \nכוסות, וסיפור הגדה. ויתחלק לח' פרקים: \n \n"}]}
