{"id":"kabala-1d43b74bb744-1-11","bookId":"kabala-1d43b74bb744","part":1,"torah":11,"title":"שער הציצית - פרק ג:","hebrewTitle":"שער הציצית - פרק ג:","segments":[{"index":1,"he":"שער הציצית - פרק ג:\nענין הציצית: \nדע, כי ענין הציצית ר\"ל הסתכלות, מלשון מציץ מן החרכים. גם הוא מלשון שער, כמו \nויקחני בציצית ראשי. וז\"ש פרשת שלח דף קע\"ב בר\"מ ע\"ש, ותבין אותו ע\"י מה שכתבתי לך \nכאן, פירוש הענין, במה שנודע כי הנוקבא מקומה אחורי הז\"א, מהחזה שלו ולמטה: \nוהנה יש מקיף א' שהוא מקיף אל כל הז\"א, וז\"ס הטלית שאמרו עליו במדרש שנתעטף הקב\"ה \nבטלית לבנה, כשאמר ויעבור. והנה אין בנו כח להשיג קדושת אור גדול של המקיף הזה, \nולכן נקרא תשמיש מתשמישי קדושה ואינו נזרק. אבל הציצית יש בהן קצת השגה, ולכן נקרא \nתשמיש מצוה כנודע: \n(ג) יש תשמישי מצוה נזרקים, תשמישי קדושה נגנזים. והענין, כי הציצית נקראין תשמישי \nמצוה, שמאירין אל הנוקבא, הנקראת מצוה, אך תשמישי קדושה הם התפילין, שמאירין לז\"א, \nבסוד מוחין דיליה הנקראים קדושה, לכן שיורי קדושה דהיינו רצועות או תפילין, נגנזים. \nובזה לא תקשה, כי כפי הנ\"ל שהציצית א\"מ לז\"א, אם כן הוא גדול מן התפילין. אך הענין \n"},{"index":2,"he":"הוא, כי הציצית הוא לצורך הנוקבא, ותפילין הוא לצורך הז\"א, לכן זה תשמיש מצוה, וזה \nתשמיש קדושה כנ\"ל: \nוהענין כנודע כמ\"ש, כי יש ברישא דא\"א, חד קוצא דשערי דתליא עד רישא דז\"א במקום \nהעורף, מכנגד המצח שלו, והוא מאיר במוחין דז\"א, ומוציא הארתן לחוץ. ועד\"ז יש חד \nקוצא דשערי, דתלייא מרישא דז\"א עד רישא דנוקבא במצח שלה ממש, כמ\"ש בע\"ה בענין \nתפילין ש\"י, וזהו דז\"א הם שערות שחורות, כנזכר באדרא והנה אותו קוצי דשערי דרישא \nדא\"א, נקרא ציץ לשון זכר, לפי שהוא מתפשט ונתלה עד רישא דז\"א שהוא זכר. אבל קוצי \nדשערי דרישא דעצמו דז\"א, נקרא ציצית לשון נקבה, לפי שהוא מתפשט ונתלה עד רישא \nדנוקבא והם בחי' הציצית הג\"ל, כי הטלית עצמו הנה בחי' אחרת כמ\"ש: \n(ד) מכאן, שתפלה ש\"י אינה כ\"כ חמורה כתפלה ש\"ר. מפני שתפלה ש\"י, הוא מאיר אל ראש \nהנוקבא כנודע, לכן הרצועות של ראש אין משימין בש\"י, ואע\"פ ששניהם קדושה. ונ\"ל הטעם, \n"},{"index":3,"he":"כי בתפילין יש פרשיות קדש לי כל בכור, ושאר פרשיות, ויש בהם שמות משא\"כ בטלית. \nוהסוד הוא, ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור דהיינו תפילין, הם קדושה עשה אותן \nאו\"א. ויתפרו עלה תאנה, הם הציצית שעשה אדם וחוה, והם מצות ולא קדושה. עיין זוהר \nח\"ג דק\"ה ובראשית כ\"ח: \nבליקוטים פרשת ויקהל כתב וז\"ל, ויעש ציץ נזר הקדש, דע, כי אור יסוד אמא, שבה חו\"ג, \nהיה אורו יוצא במצח דז\"א, ולכן היה כתוב בציץ קדש לה', כי היסוד נקרא לעולם קודש. \nולפי שנתגלה במצח דז\"א יסוד אמא, לכן היה כתוב קדש לה', כי היסוד נקרא קודש, ויסוד \nנוקבא נקרא בית ק\"ק, כי היא הבית המקבלת כל הקדשים העליונים. והנה כה\"ג כשלובש ח' \nבגדים, היה דוגמא האדם העליון, ואם היה אדם כשר עובר לפניו, היה ניכרים אותיות \nקדושים, כנודע שהאותיות הם בבינה ובמצח הוא בינה דז\"א, לכן היה נתגלה האותיות \nשבבינה במצח הז\"א. ואם הוא אדם רשע, היו פנים נופלים בס\"א, ומתביישים ונופלים לפני \n"},{"index":4,"he":"הקדושה, ובכן היה שב בתשובה. ע\"כ הגה\"ה: \nביונתן בן עוזיאל, על פסוק ושמת אותו על פתיל תכלת, והיה על המצנפת - עלוי תפלה \nדרישא, א\"כ נראה מכאן, שהציץ היה למעלה מן התפילין. והא דאיתא בפ\"ה דזבחים שערו היה \nנראה בין ציץ למצנפת, ששם היה מניח תפילין, פירושו בין ציץ שהיה למעלה מן המצנפת, \nושם היה כ\"ג מניח תפילין. ע\"כ מהר\"ן זלה\"ה: \nוב' בחינות אלו, נתבארו בענין תפלה ש\"ר וש\"י, כי תפילין הנ\"ל שניהם נמשכין על ידי \nהכאת הקוצין שהם הציצית, במוחין דז\"א ובמוחין דנוקבא וע\"ש. והנה יש ב' מיני מוחין \nברישא דז\"א, א' הם מוחין מצד אבא, והב' הם מוחין מצד אמא. ומן המוחין דאבא שבתוך \nז\"א, יוצאין הארתו לחוץ במצח ז\"א, בבחי' א\"מ אל המוחין ההם. ואותו א\"מ הוא בחי' \nהציץ של כ\"ג, ונקרא ציץ לשון זכר, לפי שהם ממוחין דאבא שהוא זכר. ולכן הציץ של כ\"ג \nהיה נתון למעלה מהתפילין במצחו, לפי שהתפילין הם מצד מוחין דאמא, והציץ מצד מוחין \n"},{"index":5,"he":"דאבא. ולכן היה כתוב בציץ קודש לה', לפי שכל בחי' קדושה הוא במוחין, ובפרט במוחין \nדאבא הנקרא קודש, כנודע שכל קודש הוא בחכמה. והענין, לפי שבאבא יש שם ע\"ב דהוי\"ה \nדיודין, ויש בהם ד' יודין, וכל י' כלול מי' עולה מאה, נמצא שהם ד יודי\"ן, הרי ארבע \nמאות, וכללות הד' יודי\"ן, הרי הכל בגימטריא קודש, כמבואר אצלינו. והיו בוקעים אור \nהד' מוחין דאבא הפנימית לחוץ, במצח דזעיר אנפין, מב' צדדי המצח אצל האוזן, והיה \nיוצא הארת החכמה והחסדים שבדעת מצד זה והבינה והגבורה מצד זה, והיו כולם מתפשטים \nבכל המצח ונעשה בחינת הציץ של כהן גדול: \nונראה לעניות דעתי ששמעתי ממורי, שגם שם הוי\"ה הכתוב בציץ, היה גם כן כתובה על דרך \nזה, י\"ו בצד ימין זה על גב זה, ו\"ה בצד שמאל זה על גבי זה. ואיני זוכר היטב. ואני \nמסופק אם שמעתי ממורי זלה\"ה, שגם בחינת ציצית הם היו יוצאין מן המוחין דאבא, זולת \nהציץ (ו) כדרך שיש ב' מיני ציצית במוחין דאמא, ציצית לבן וציצית תכלת: \n"},{"index":6,"he":"(ה) צמח ס\"א מהרנ\"ש - בספרנו כתוב י\"ה מכאן ו\"ה מכאן: \n(ו) נלע\"ד - שהוא חכמה דבינה, שבא מבינה דאבא, כנזכר אח\"כ. וז\"ש כאן, שגם ד' ציצית \nיוצאין מן מוחין דאבא, שהם בינה דאבא, הנעשה חכמה דאמא, והבן זה: \nוהנה נתבאר טעם, למה נקרא הציצית לשון שערות, וגם נקראים ציצית לשון הסתכלות כנ\"ל, \nשהוא מלשון מציץ מן החרכים. והענין, כי אלו הקוצין דשערי דאריך ודז\"א, צריכין אנו \nע\"י כוונתינו במצות ציצית, שיושלכו ויהיו נתלים דרך העורף מאחוריהם, כ\"א ח\"ו יומשכו \nדרך פניהם, לא היה משגיח ומסתכל לא אריך בז\"א, ולא ז\"א בנוקבא, וע\"י מעשינו בלבישת \nהטלית, הם נמשכים דרך אחוריים ולא דרך הפנים, ועי\"כ מסתכל אריך בז\"א, וזה נקרא ציץ, \nלשון זכר, שע\"י שנשלך ונתלה ההוא קוצא דשערי דרך אחוריו, יכול א\"א להסתכל בפני ז\"א \nשהוא זכר. וכן ע\"י השלכת הציצית של קוצי דשערי דרך אחוריו, יכול הז\"א להסתכל בפני \nנוקבא. וזהו ציצית לשון נקבה. הרי נתבאר ב' הטעמים: \n"},{"index":7,"he":"ונחזור עתה אל הענין, כי הנה נתבאר אצלינו בענין האורות והמקיפים, כי יש ב' מקיפים \nאל ז\"א, הא' הוא מקיף החיצון העליון מכולם, שמעולם לא נכנס בפנים תוך ז\"א, אלא נשאר \nבחוץ, ומקיף לכל כללות ז\"א, והב', הוא מקיף יותר קטן ממנו, שאחר שנכנס אור הפנימי \nתוך ז\"א, חוזר ובוקע, ועולה מאור המוחין הפנימים למעלה, בבחי' שערות הראש, ושם הם \nבבחי' א\"מ חוזר, בג\"ר שבו לבד, שהוא מקום הראש. (א) ונמצא, שכל מה שיש בפנים, שהם \nג' מוחין פנימים, ג\"כ עד\"ז ממש בחוץ בבחי' א\"מ חוזר, והם בחי' שערות הראש כנזכר. \nונמצא, כי זה א\"מ של שערות הראש, הוא מקיף פנימי שברישא דז\"א בלבד, ואלו הם בחי' \nהציצית של הטלית כמ\"ש ב\"ה. אמנם הטלית עצמו, הוא אור מקיף עליו, והוא אור יותר \nחיצון ממנו, והוא יותר גדול ממנו, והוא מקיף לכל כללות ז\"א כולו: \nהגהה (ז) נלע\"ד נתן - שכח המקיף נקרא יחידה. והמקיף הב' נקרא חיה. וע\"ש בדרוש \nהמקיפים: \n"},{"index":8,"he":"אמנם התפילין, הם מקיפים אחרים, שמן הכאות או\"מ הפנימי דאריך, הנקרא קוצי דשערי, \nהמכה בעורף ז\"א, גורם שיוצא אור המוחין הפנימים לחוץ, ובוקע במצח דז\"א דרך יושר, \nובולט אור המוחין במצח, ונעשה שם א\"מ באופן אחר, אמנם אינו המקיף של הציצית שהם \nבחי' אור השערות. ובדרוש התפילין יתבאר כל זה בע\"ה. והנה ביארנו, איך הטלית הוא \nמקיף חיצון כולל כל ז\"א. אך הציצית, הם מקיפים הפנימים, שהם השערות, שאינם מקיפים \nרק הג\"ר לבד: \nוצריך עתה לבאר, שהרי אמרנו לעיל שהציצית נמשכים עד החזה, דרך האחור, עד רישא \nדנוקבא. והענין, כי ג' בחינות יש בזה הא\"מ של השערות הנזכר. ולכן נבאר כאן ענינם, \nדע, כי במוחין הפנימים, יש ג' בחינות, והם - מוחין של עיבור, ויניקה, וגדלות. וכבר \nנודע, כי המוחין של עיבור ויניקה, הם שמות של אלהי\"ם. אבל המוחין דגדלות הם הויות. \nונודע, כי בבוא המוחין דגדלות, אז נדחין המוחין דקטנות למטה בגוף, אבל עכ\"ז הארתם \n"},{"index":9,"he":"עולה מלמטה למעלה, מתוך הגוף למעלה על הראש בבחי' שערות, והנה מג' מיני מוחין אלו, \nיוצאין ג' מיני שערות, והם - שערות ממוחין דגדלות, ונימין שעיעין יתיר, ממוחין \nדיניקה. וקוצין תקיפין, ממוחין דעיבור. ולהיות כי המוחין דגדלות, הם הויות דע\"ב ס\"ג \nמ\"ה ב\"ן, שבכל הוי\"ה יש בו י' אותיות, לכן נקרא שער, שהם אותיות עשר. וגם לפי שהוא \nכנגד י' ראשונה שבהוי\"ה: \nוהנה הקוצין היוצאין ממוחין דעיבור, הם קודמין לצאת, טרם כל השאר, והם הולכים \nוגדלים מעט מעט, עד ביאת המוחין דגדלות, ואז הם גדולים כל צרכם, ומגיעים למטה עד \nרישא דנוקבא כנגד החזה כנ\"ל, ואלו הם בחי' הציצית כנ\"ל. ואמנם הנימין יוצאין אחר כך \nבזמן היניקה, ולכן אינם גדולים כ\"כ כמו הקוצין של העיבור, ואינם מתפשטין רק עד ראש \nשל לאה, כנגד הגרון דז\"א, כי שם התחלת רישא דלאה. והנה הנימין הם שערות יותר קצרים, \nוהם גדלים בתוך שערות הארוכות, הנקראות קוצין. ואמנם השערות הם יותר קטנים, והם \n"},{"index":10,"he":"גדלים באמצע בתוך הנימים, והם יוצאים באחרונה ממוחין דגדלות, וע\"כ הם קצרים יותר \nמכולם, ואלו אינם מתפשטים רק הם עומדים בגולגלתא וברישא דז\"א עצמו לצורך עצמן. וע\"כ \nאלו השערות היוצאים ממוחין דגדלות, אינם כפופים ונמשכים לצד מטה, אמנם הם זקופים \nלמעלה בגולגלתא, כדי להאיר בבחי' א\"מ אל רישא עצמה דז\"א, ואלו היו כפופים היו אורם \nיורד למטה מהגולגלתא, ולא היו מאירין בהגולגולת עצמה דז\"א. אבל הקוצין והנימין, שהם \nלהאיר לרישא דלאה ורחל, הם כפופים ויורדים ונמשכים למטה, עד רישא דלאה ורחל כנ\"ל. \nגם יש בחי' אחרת, והוא, שהקוצין הם ממוח החכמה, והנימין הם ממוח הבינה, והשערות \nממוח הדעת. לכן נימא גימטריא ס\"ג ול\"ז, שהוא מילוי ס\"ג שהוא בבינה כנודע, ואיני \nזוכר היטב ענין זה ולכן לא אאריך בו: \nונחזור אל הנ\"ל, כי ענין הציצית, הם עצמן בחי' הקוצין היוצאין מן המוחין הפנימים של \nהקטנות דעיבור של ז\"א, והם ד' מוחין, וכנגדן ד' ציצית. ולהיותן הם מתחברים ארבעתן \n"},{"index":11,"he":"יחד דרך אחורי ז\"א כנ\"ל, לכן נקרא חד קוצי דשערי בלבד, והבן זה מאוד, אם לבחי' ז\"א, \nאם לבחי' א\"א. ובזה תבין הטעם למה משימין הטלית בראש, קודם הנחת תפילין, כנזכר בזהר \nפעמים הרבה. והענין הוא, מפני שהתפילין הם ממוחין דגדלות, ואלו הם ממוחין דעיבור \nשקדמו למוחין דגדלות. (א): \nהגהה (א) צמח - והנה בר\"מ ובתיקונים אמרו, כי לבושי נשמה, נעשים ע\"י טלית ותפילין, \nב' מלבושי עור וצמר, וזהו שמלתו לעורו, לכן צריך ללבוש טלית קודם, שהוא רמז במלת \nשמלתו. ואחר כך תפילין, שהוא רמוז במלת לעורו: \nוא\"ת, למה אין הקטן מחויב להתעטף בציצית, כיון שכל עיקר הציצית הם ממוחין דעיבור. \nאך יתורץ עם הנ\"ל, כי אין אותם קוצין ארוכים מגיעין עד רישא דנוקבא, עד שיצאו מוחין \nדגדלות, ועיקר כוונת הציצית הוא בעבור הנוקבא כמ\"ש בע\"ה, ע\"כ הקטן פטור מן הציצית: \nוהנה כיון שזה המקיף שהם הציצית, הוא מובלע ונתון תוך המקיף הגדול שהוא הטלית, ועוד \n"},{"index":12,"he":"לפי שאור הטלית שהוא המקיף הגדול, הוא אור גדול מאד, אע\"פ שאינו מושג אלינו כנ\"ל, \nשע\"כ אין קדושה בטלית, אבל עכ\"ז הוא בעצמו למעלה אורו גדול מאד וע\"כ לשני סיבות \nאלו, אין הציצית ניכרין ונגלין, אלא בסיום הטלית מהחזה ולמטה, כנזכר למטה, כי משם \nואילך אין שם בחי' טלית בד' כנפות ואינן דבר בפ\"ע. עוד ט\"א, כי כבר ביארנו, כי כל \nא\"מ הוא ממש עד המוחין שבפנים, וכמו שבפנימית אין האורות נגלים אלא מהחזה ולמטה, \nששם הוא סיום יסוד דאמא הפנימית המתלבש תוך ז\"א, לכן עד שם אין כח באורות לבקוע \nולצאת לחוץ להאיר בשערות, לכן אינן מתגלין עד למטה במקום גילוי האורות: \nועוד, כי עד שם היו השערות שחורות כעורב, כנזכר באדרא, כי שערות דזעיר אנפין אוכמא, \nושל נוקבא ארגמן. ולהיות כי החסדים עדיין לא נתגלו בפנים, לכן לא הלבינו השערות \nבחוץ. אבל בסיום החזה, ששם מתגלים החסדים, וגם כי שם יסוד אבא, מתגלין ויוצאין כל \n"},{"index":13,"he":"אלו האורות לחוץ, ומלבינים השערות, ועל ידו מתגלים השערות שהם הציצית. ולטעם זה \nהדין הוא, שיהיו הציצית לבנים: \nנמצא, כי אע\"פ שהטלית הוא המקיף לכל ההתפשטות דזעיר אנפין, על כל זה, כיון שאין אנו \nיכולין להשיג אורו, ואינו ניכר רק היכר בעלמא, אך הציצית נעלמים בו לטעם הנ\"ל, אבל \nבהגיע אל החזה אז מתגלין הציצית, ולכך אין צורך שיגיע הטלית רק עד החזה, שהוא הרוב. \nוז\"ש בגמרא, עד שיכסה ראשו ורובו של קטן. כי הציצית האלו הם ממוחין דקטנות כנ\"ל. \nועד החזה הוא הרוב, כי הרי יש למעלה כח\"ב ח\"ג, ועוד שליש ת\"ת שהוא עד החזה, נמצא \nשהוא הרוב, לכן צריך שהטלית יהיה רחב כשיעור שיגיע רחבו עד החזה של אדם: \nונלע\"ד ששמעתי, כי טלית גימטריא י\"פ מ\"ה, יען הוא מקיף לכל הי\"ס דז\"א, והדבר הוא \nאצלי מסופק. והנה נתבאר לעיל, כי הטלית הוא המקיף לכל הז\"א, עד סיום היסוד שלו. גם \nנודע, כי ג' גבורות התחתונים שביסוד דז\"א, הם בלבד ממותקות, וע\"כ אין רשאי להטיל \n"},{"index":14,"he":"ציצית בטלית, רק עד שירחיק ג' אצבעות ולא יותר מסיום הכנף ולמעלה, לפי שלמעלה מזה \nהמקום, אעפ\"י שיש גילוי להחסדים, עכ\"ז לא ימתקו הגבורות, ע\"כ אין הציצית מתגלים \nבטלית רק בג' אצבעות התחתונים, שהם ג' גבורות הנמתקות. ומה שנקרא בלשון אצבעות הוא, \nכמו שנתבאר, כי החו\"ג הם הזרועות של א\"א, ואצבעות הימין הם החסדים. וה' אצבעות \nהשמאל הם הגבורות: \nגם לא יפחות מקשר אגודל, והוא חצי אצבע. והטעם, לפי שכבר נתבאר סדר התפשטות הה' \nאצבעות, שהם - גודל, אצבע, אמה, קמיצה, זרת. והם נחלקו בה' ספירות, ח\"ג תנ\"ה. והנה \nכשחוזרין החסדים לעלות מן היסוד למעלה להגדיל ז\"א, אז מסתלקין ההארת והמיתוק של \nהגבורות אשר שם, אמנם אינן שוין, כי הגבורה שבגבורה כולה אובדת המיתוק, וגבורה \nשבת\"ת, כולה ממותקת, לפי שכשעולין החסדים ממתיקין חג\"ת, נמצא ת\"ת ממותק ב\"פ כנזכר \nבמקומו. לכן יש בכולו כח המיתוק. אמנם גבורה שבחסד, ממותק חציו לבד, לפי שהוא \n"},{"index":15,"he":"ממוצע, כיון שהוא בחי' גבורה נשאר חציו התחתון בלתי מיתוק, לפי שהוא רחוק מן החסדים \nאחר עלייתן. אבל להיות גבורה של החסד, וגם לסבה שכבר נמתק מתחלה, לכן נשאר חציו \nממותק. לכן כאשר אנו משערין לידע כמה הוא ממתק הגבורה, בגבורה של החסד שהוא ממוצע \nמכולם, וחציו הוא הממותק, לכן אנו משערין בו, שלא ירחיק מקשר גודל, כי אין בגודל רק \nב' קשרים, וחצי גודל הוא קשר א'. וע\"כ אין רשאי להטיל הציצית רק למעלה מקשר גודל, \nולמטה מג' אצבעות. ואע\"פ שג' אצבעות אלו, הם ת\"ת נצח הוד, שהם אמה קמיצה זרת, על כל \nזה, כולם נקראות אצבעות, ע\"ש אצבע, שהוא גבורה שבגבורה, כי כולם הם גבורות: \nוהטעם שאנו מודדין הג' אצבעות ברוחב זה על גב זה, אך הקשר גודל אנו מודדין אותו \nלארכו זקוף. הענין הוא, כי הגבורות ירדו תחלה ליסוד, ואח\"כ יורדין הג' חסדים מגולים \nלמתקם, וכשהם יורדין, יורדין א' לא', ולא בדרך קוין, ואע\"פ שהגבורות הם עומדין בדרך \n"},{"index":16,"he":"קוין, עכ\"ז החסדים יורדין א' לא', ולכן שיעור ג' אצבעות, הם ברוחב זעג\"ז, להורות \nמיתוק דרך ירידה. אבל כשהם דרך עליה, אז כולן עולין דרך קו האמצעי ואין מגיעין לא \nבנצח קו ימין, ולא בהוד קו שמאל. והטעם, לפי שאם היו מתפשטים דרך קוים, היו מאירים \nגם כן בב' הגבורות של נ\"ה פעם שנית דרך עליה, והיה מתמעט אור החסדים העולים, ולכן \nאינם עולים אלא דרך קו אמצעי לבד. אך בהגיעם אל ב' גבורות עליונות שעדיין לא נמתקו, \nאז מתפשטים בדרך קוים כדי למתקם. נמצא, כי אין מי שימתק ב\"פ בעליה ובירידה, רק הת\"ת \nלבדו. וגם נמצא כי דרך עליה אינו עולה זעג\"ז, אלא דרך קו אמצעי ישר מעומד, ואינו \nעולה זעג\"ז מן ההוד לנצח, ומן הנצח לת\"ת, ואח\"כ לב' עליונות, שא\"כ גם עתה היה ראוי \nלמדוד זו עג\"ז. אך להיותו עולה דרך קו אמצעי מעומד, לכן הגודל הוא זקוף, ובו אנו \nמודדין קשר אגודל. ואע\"פ שהוא עולה דרך קו האמצעי, ולא דרך גודל, כבר בארתי הטעם, \n"},{"index":17,"he":"לפי שאנו לוקחים המיצוע שהוא החסד כנ\"ל: \nוהנה המלכות היתה תחלה אחורי ז\"א כנודע ולכן צריך להתעטף בעת עטיפת הציצית כעטיפת \nישמעאלים, והוא לכרוך ב' הציצית הימניות, ולהשליכם לאחור דרך כתף השמאלי, כדי שיגיע \nאל רישא דנוקבא העומדת באחור בצד שמאל, כנודע כי נוקבא בשמאלא אחיזתה, שהם הגבורות. \nוב' האחרות ישארו דרך פנים אל האדם. והטעם הוא, כי הנה נתבאר לעיל, כי ד' ציצית \nיוצאין מד' מוחין דקטנות, והנה ב' מהם שהם החו\"ג של הדעת, הם אלו בלבד שנוטלת \nהמלכות בהיותה באחור, אבל כשחוזרת פב\"פ אז לוקחת גם הב' ציצית אחרים שעומדים דרך \nהפנים כנזכר, שהם חו\"ב. ואע\"פ שקוצי דשערי הנ\"ל, הוא בד' מוחין כולם, וכולם הם \nנמשכין דרך האחור כנ\"ל, עכ\"ז כיון שהם מובלעים תוך א\"מ שהוא הטלית, הנה הא\"מ הנזכר, \nמוליך ב' הציצית האלו דרך היקף מבחוץ סביב הז\"א, ומוליכן בפני זעיר אנפין, ונשארין \nשם: \nגם יש מציאות אחר, והוא, להיות מקום גילוי הציצית במקום החסדים המגולים, לכן בוקע \n"},{"index":18,"he":"האור שלהם דרך קו אמצעי של ז\"א, ועובר בתוך גופא של ז\"א, ויוצאים אל הפנים. וגם יש \nמציאות אחר, והוא, כי מציאות הנזכר נחלק לב', והוא, כי הנה יסוד החכמה הוא באמצע \nהגוף, ויש ג\"כ חלק אור הציצית שבוקע בתוכו, ויש שמקיף את היסוד דאבא, ויוצא דרך \nפנים דז\"א. והרי הם ב' בחי' וכולם נמצאות ביחד. ועל הבחי' המקפת וסובבת, נאמר תוחלת \nממושכה מחלה לב. ועל העוברת דרך יסוד אבא בעצמו, נאמר ועץ חיים תאוה באה. וע\"כ, \nכאשר אנו מגיעים לשמע ישראל, אנו מקבצים הד' ציצית, ונוטלין ביד, ומשימין אותן \nבחזה, להורות כי עתה יומשכו המוחין והחסדים בק\"ש, ויאירו כולם בבחי' פנים, ע\"כ \nמלקוטי החברים: \nודע, כי כמו שיש בחי' ציצית דז\"א והם יוצאין מן המוחין של עיבור ראשון, והם הנקראים \nקוצין, הנה ג\"כ יש בחינת ציצית ברישא דיעקב. אמנם ז\"א יש לו ב' נשים מאחוריו, שהם \nלאה ורחל, וצריך ג' בחי' שער, א' לעצמו, והם דגדלות. וב' ללאה, והם דיניקה. והג' \n"},{"index":19,"he":"לרחל והם דעיבור. אבל ליעקב, שאין לו רק אשה אחת, שהם דור המדבר, כמבואר אצלינו \nבמקום אחר, אין לו רק ב' מיני שערות, א' לעצמו, וא' לנוקבא דיליה הנזכר, באופן שיש \nב' מיני ציצית, א' בטלית דז\"א, ואחד בטלית דיעקב: \n \n"}]}
