{"id":"kabala-1d43b74bb744-1-117","bookId":"kabala-1d43b74bb744","part":1,"torah":117,"title":"שער חג השבועות - פרק א:","hebrewTitle":"שער חג השבועות - פרק א:","segments":[{"index":1,"he":"שער חג השבועות - פרק א:\nהעומר שעורים ליל י\"ו דניסן, ביום א' של החמשים יום. מנחת חטים, שתי הלחם בחג \nהשבועות, ביום חמישים. והענין כמש\"ל, כי ביום א' קודם חמשים, עדיין אין להמלכות רק \nה\"ג מנצפ\"ך, שהם כמנין שער\"ה כנ\"ל. אך ביום השבועות מקריבין שתי לחם מן החטים, שהם \nטפת החסדים. והענין - כי חטה גי' כ\"ב, ושם סוד הכ\"ב אתוון, שהם כלולים בטפת החסדים, \nשמהם נוצר הולד, ואין להאריך בזה: \nאמנם עד חג השבועות, נתפשטו המוחין עד המלכות באחוריו, נגד מוחי הת\"ת. אמנם בחג \nהשבועות, אז נתפשטו גם בנ\"ה, והם סוד ב' לוחות התורה, שהם נצח הוד כמבואר בזוהר, \nואז מזדווגים יסוד עם המלכות, וכבר נשלם בחי' זווג דגדלות גמור: \nוהנה סוד חג שבועות הוא, כי כבר בארנו, כי כבר נכנסו כל המוחין, והגדיל זו\"ן בכל \nקומת או\"א עלאין, ומשם ירדו החסדים כולם בז' שבועות דימי עומר. אמנם עדיין הז\"א לא \nהגדיל, רק מן החו\"ב ולמטה, שהם סוד המוחין, אך הכתר שלו לא קיבל עדיין אותו. ואמנם \n"},{"index":2,"he":"סוד הכתר, הוא מן אריך אנפין בעצמו, לפי שכבר ידעת, כי או\"א הם חו\"ג דעתיקא כנזכר, \nועתה צריך ז\"א לעלות עד א\"א, ואז הוא סיום הז\"א, כי אז לוקח מדות גוף א\"א לגמרי, \nונעשה כמוהו: \nוכבר בארנו לעיל בסוד משנת הוא היה אומר, בן ה' שנים למקרא וכו' כי הם כמה בחי' \nומדרגות גדלות דז\"א, ואמנם בהיותו למעלה בא\"א, אז נקרא ז\"א זקן, ואז זקן שלו לבנה, \nכבן ע' שנה או שמונים שנה שמלבין זקנו. והענין - כי אז בזקנותו עולה ז\"א עד דיקנא \nדא\"א, וכמו שא\"א זקנו לבן כעמר נקי, דיקנא חיוורא, כן הז\"א בהגיע שם, זקנו לבן כמו \nא\"א, וז\"ש רז\"ל כי בים סוף נדמה להם הקב\"ה לישראל כבחור, זקנו שחורה כאיש מלחמה עם \nהמצרים. אך במתן תורה זקנו לבן כזקן. (א): \nהגהה, (א) א\"מ - כי בחור גי' רי\"ו גבורה, כי מצדו בחור כארזים ותקיף, וכבחור \nבמלחמה: \nוהענין - כי בפסח היה קטן ובחור, והיה זקנו שחורה, כי סוד זקן ז\"א הוא שחורה. אך \n"},{"index":3,"he":"בשבועות במ\"ת, עלה עד דיקנא דא\"א שהוא לבנה, ולכן נדמה להם כזקן לובש לבנים. לכן \nכדי להעלותו עד שם, שיהיה זקנו לבנה, צריכין אנו להמשיך הכתר שלו מא\"א, ואז יהיה \nזקן ממש: \nוהנה כתר הזה נכנס מתחלת ליל שבועות, ואינו נגמר ליכנס עד אשמורת הבוקר, ואח\"כ \nמזדווג עמה ביום, בתפלת שחרית ומוסף כנודע, כדרך השבתות וימים טובים, ולכן אנחנו \nאסורים בזווג ליל שבועות, כי גם למעלה אין זווג, ולכן המנהג פשוט בישראל לעסוק \nבתורה בליל שבועות, ואינן ישנים אף רגע א', כדי להמשיך אותו הכתר עליון דז\"א שהיא \nדיקנא דא\"א (ב): \nהגהה (ב) צמח - ספרו לי החברים, שהיו נוהגין לקרות ליל שבועות בבית הרב הרח\"ו ז\"ל, \nוליל א' של שבועות נתקבצו החברים ז\"ל כמנהגם, ולא בא חבר א', ושאלו להרח\"ו למה לא \nבא פלוני, ואמר הרב רח\"ו אולי נזדמנה לו טבילת מצוה: \nואח\"כ באשמורת הבוקר, מעט קודם עלות השחר, בעת שמשחיר פני הרקיע סוד אילת השחר, אז \n"},{"index":4,"he":"מצוה לטבול, כדי לקבל תוספות קדושה מבחי' הכתר, ועליו נאמר וזרקתי עליכם מים \nטהורים, כי אז המלכות טובלות במקוה העליון, שהוא סוד הכתר שער הנ', ויתקן לה כתר \nבסוד הטבילה, ואנו ג\"כ שושבינא דמטרוניתא טובלין עמה, ומוליכין הכלה לבית הטבילה \nבעת ההיא, (ואז היא טובלת בכתר שער הנ', בסוד וזרקתי עליכם) שנגמר תיקון של מקוה \nהעליון: \nודע, שכל מי שבלילה ההוא לא ישן כלל ועיקר ויהיה עוסק בתורה, מובטח לו שישלים שנתו, \nולא יארע לו שום נזק, והוראת חיי האדם הוא בלילה זה: \nוזה סוד הטבילה ההיא, ארז\"ל חייב אדם לטהר א\"ע ברגל, בכל ערב י\"ט, צריך לטבול, \nויכוין הוי\"ה אהי\"ה ביודי\"ן גי' רגל, וגם כוונת המקוה גימ' אהי\"ה דההי\"ן. ואחר \nשיטבול, יתפלל מנחה, ויכוין כי אותו שעה שמכין להתפלה, שמדת המלכות עולה למקומה \nשהיתה קודם הקטרוג, ולכן יכוין בכריעה וזקיפה כמו בע\"ש בתפלתו תחלה וסוף כנ\"ל בע\"ש: \n\n"},{"index":5,"he":"והענין - כי בלילה נכנס כתר עליון דז\"א, אך היא אינה עולה עמו, רק מקבלת טהרה משם \nבמקומה ובבוקר אז גם היא עולה עד שם ומזדווגת עמו. וז\"ס הנזכר בזוהר פרשת אמור, \nוהענין נ\"ל שכך שמעתי ממורי ז\"ל, כי הנה ידעת איך הכתר של ז\"א, וכתר של נוקבא נעשין \nברגע א', והוא כי החסד שבת\"ת ז\"א, היינו חסד ג', נחלק לב', חציו עולה למעלה בכתר, \nוחציו יוצא אל האחוריים לצורך המלכות. וכאשר עולה החסד למעלה, אז יורד הכתר של ז\"א \nמלמעלה, ויורד עד ראש ז\"א, ונתקן אז בחינת הכתר של ז\"א. נמצא, כי בחי' החסד העולה, \nהיא גורם ירידת הכתר, והנה כתר נקרא שער הנ' דבינה, לפי שאין הכתר ז\"א נעשה כל \nעצמו, רק מגופא דבינה כנודע, והנה יש בה נ' שערים, והם סוד ה\"ח, וכשנגמר תכלית כל \nהחסדים לכנס, אז יורד הכתר. נמצא, כי הכתר כל עיקרו אינו אלא מבחינת החסדים, והוא \nאחרון שבכולם, ולכן באותו החסד הנחלק, וגורם לכתר לירד, הוא משפיע אל הנוקבא, \n"},{"index":6,"he":"וטובלת בו ונטהרת: \nוהנה מה שראוי לקרות בליל שבועות, כדי להמשיך הכתר הנ\"ל, הוא זה, שתקרא ג' פסוקים \nראשונים, וג' אחרונים, מכל סדר וסדר, ואם נזדמן לו פרשה פתוחה מד' או ה' פסוקים, \nבין בתחלת הפרשה בין בסוף הפרשה, צריך לקרותה. בפרשת בראשית עד לעשות, סוף פרשת \nויכולו. וכן מכל נביא ונביא, וכן של כתובים, וכבר נדפס: \n(זה נמצא בס\"א - ויכוין בשמות היוצאים מהם, שהם כ\"ד קישוטי כלה, שם אחד בכל ספר, \nוהוא יוצא מאות ראשונה ואחרונה, של תיבה שניה, של פסוק אחרון של הספר, אות א' נקוד \nקבוץ, ושניה קמץ. ואם התיבה בת ב' אותיות היא השם, ובספרים שכופלים פסוק אחד, אין \nהשם יוצא מפסוק הנכפל, אלא מפסוק אחרון ממש. ועוד יכוין שם אחד, בתיבה שלפני תיבה \nאחרונה ע\"ד הראשון, ויצרף זה השם השני עם שם הראשון, ויכוין אותו מצורף בשם א' של \nד' אותיות. ויכוין בו צרוף א' של אדני, וכה יעשה בכל הכ\"ד ספרים, בספר ראשון צירוף \n"},{"index":7,"he":"א' של אדני, ובשני השני עד כלותם. והכ\"ד ספרים, הם ה' חומשי תורה, ה' מגילות, ח' \nנביאים, והם - יהושע, שופטים, שמואל, מלכים, ישעיה, ירמיה, יחזקאל, ותרי עשר כחד \nחשיבי. והשם יוצא מפסוק אחרון של מלאכי. וה' כתובים והם - תהלים, והשם יוצא מפסוק \nאחרון דספר חמישי, איוב, משלי, ד\"ה, ודניאל עזרא ונחמיה כחד חשיבי, והשם יוצא מפסוק \nאחרון דנחמיה ע\"כ. ובכח הלימוד זה, אנו מושכין כתר לז\"א, כמ\"ש לעיל.): \n(נ\"א מע\"ח - צריך לקרות דניאל קודם דברי הימים, ואחר כל הסדר נוהגים החברים לקרות \nאדרא רבא, מן זמן הרב רבי אפרים ז\"ל. אמנם הכתובים של מגלת איכה יקרא בלחש, כי הוא \nי\"ט. ותקרא הפטרה דיום א' דשבועות, ביחזקאל, ובחבקוק הפטורה דיום ב', ותכוין בסיום \nכל ספר, בהשמות היוצאין מס\"ת הספרים כ\"ד, שהם נגד כ\"ד תכשיטי כלה, הנזכר בימי אלול, \nמכתב יד מורי זלה\"ה, והניקוד אות א' בקיבוץ, ואות אחרונה בקמץ, והם בסוד דע\"ק וכ\"ע \n"},{"index":8,"he":"עתיקא, והם התדפ עב וכו', ה'ד'ע' בשורוק, ת' פ' ב' בקמץ, ואיני יודע מנין לו. ומה \nשאני עיינתי וחקרתי הוא, כי אלו השמות יוצאין מר\"ת ומס\"ת של תיבה שנייה של פסוק \nאחרון מכל ספר וספר. (מתלמידי אר\"י ז\"ל, כתבו כ\"ד צרופים אחרים, כגון בו, ב' בשורוק \nו' בקמץ, היוצא מתיבה הסמוכה לאחרונה שבסוף הספר, כגון בארון. בן, ב' בשורוק בקמץ, \nוכן בספר ב' בכל מסעיהם בל וכו', ב' בשורוק ל' בקמץ) מהרי\"ס, שהם טובים להצלחה \nולזכירה, ומסוגלים מאוד לכוין בהם) ע\"כ: \nובענין הטבילה של אשמורת יום השבועות כנ\"ל, אמר לי רבי יצחק הכהן, כי נלענ\"ד שהם \nאלו השמות ואיני זוכר היטיב, והם להמשיך אל כתר שלה, שעושה עתה כנ\"ל ע\"י הטבילה, הם \nבחי' כתר זה, והם בחי' ב' אותיות ראשונים משם ע\"ב וס\"ג, שהם יו\"ד ה\"י יו\"ד ה\"י גי' \nע', וב' מלואים של ע\"ב ס\"ג, שהם מ\"ו ל\"ז הכל גי' קנ\"ג, הסר מהם ב' כוללים של הב' \nשמות, נשארים קנ\"א כמנין מקוה, ובמקוה הזה טובלת הנוקבא: \n"},{"index":9,"he":"צמח - משם הרב ר\"ח ז\"ל, שהיה אומר כי בלילות הללו כמו שביעי של פסח, וליל שבועות, \nוליל ה\"ר, מצוה לפרוש ולגלות עומק החכמה, לפי שבאלו הימים הזמן גרמא והוא זמן מוכן \nלסודות וראוי לפרשם אז: \nזה מ\"כ במחזור של מורי ז\"ל, של מועדים כמנהג האשכנזים, בסוף חזרת עמידה דשליח \nציבור, ביום א' בשבועות, שם כתוב מבחוץ, מכת\"י מורי זל\"הה, ענין זה, וז\"ל, יום א' \nדשבועות, יקרא י\"ג מדות ג\"פ, ואח\"כ יאמר רבש\"ע מלא כל משאלותי וכו', וכן יהי רצון, \nויחזור התפילה ג\"פ, ואח\"כ יאמר ג\"פ ואני תפילתי וכו', וכן יעשה במוסף, וביום ב' \nדיוצר ע\"כ, וכן בפסח ובסוכות. ויכוין כ\"ד שמות הנ\"ל בניקודים הנ\"ל. מ\"ש בזוהר פרשת \nבראשית, כל שתא איקרי אל, והשתא איקרי כבוד אל, כי לכל השנה אין לה שם א\"ל, אבל עתה \nיש לה דעת יותר פנימי, והוא שם ס\"ג גי' כבוד א\"ל, ודעת זה אין לה אלא בעת הזווג, \nשהוא יום השבת ויום שבועות שאז דוגמת שבת כנודע, לכן אינו רק יום א', ולא ז' ימים \n"},{"index":10,"he":"כמו פסח וסוכות. (א): \nהגהה (א) א\"מ - וקשה, א\"כ בשמיני עצרת יהיה ג\"כ כך, שהרי הוא ג\"כ יום א', וא\"כ \nהיינו הך, וצ\"ע: \nסוד ז' ברכות שבעמידת י\"ט, לעיל שער מקרא קודם, וגם ניקוד הויות שבעמידה. סוד מפני \nהיד שנשתלחה וכו' שם, ע\"ש כל כוונת תפלת: \nכוונת ט\"ב, ובין המצרים - באותן הימים, שבין י\"ז בתמוז עד ט\"ב, כבר כתבו הפוסקים \nאסור לאכול פרי חדש, או ללבוש לבוש חדש, כדי שלא יצטרך לומר עליהם שהחיינו, וכן \nראוי לעשות באלו הימים, לשמור עצמו מלאכול פרי חדש, או ללבוש בגד חדש: \nצמח - ונ\"ל, שבחולה מותר, אפילו בחול, מפני שהפירות פותחין תאותו לאכול דברים \nטובים, ובמקום חולי לא גזרו רבנן: \nצמח - סיפר לי בנו של הרח\"ו ז\"ל, כי זוכר שפעם א' היו חכמי הדור אוכלין על שלחן \nאביו, והפצירו בו לאכול פרי חדש, ואכל אותן בלי שהחיינו וזה כל אותן הימים שבין \nהמצרים: \nמנהג טוב להתאבל אחר חצות היום, כי אז סוד הדינין, ולבכות חצי שעה או יותר על חורבן \n"},{"index":11,"he":"הבית, וטוב מאוד אל הנפש: \nודע, כי מתשרי עד אדר הם ו\"ק דז\"א, והם בסוד שנה, ואדר הוא היסוד. ואח\"כ המלכות, הם \nו\"ק מניסן עד תשרי, נמצא כי חדש אב הוא הוד שלה, לכן שם נחרב הבית, בסוד כל היום \nדוה, וזה סוד הודי נהפך עלי למשחית. לכן אמרו בזוהר, שכל האוכל בט\"ב, כאלו אוכל גיד \nהנשה, ונרמז את, ר\"ת תשעה אב, ע\"ש בר\"מ, והוא כי הלא ידעת, כי הירך שצולע יעקב, הוא \nההוד: \nמהחברים - בין המצרים צריך לכוין כוונה זו בברכת אבות, בהויה בחתימה, תכוין שיאיר \nהויה לשם זה טדה\"ד, היוצא מאותיות שלפניו. ובאתה גבור, תכוין בהויה בחתימה זו, \nשיאיר לשם כוז\"ו, היוצא מאותיות של אחריו. ובאתה קדוש, תכוין בחתימה, הוי\"ה לשם \nמצפ\"ץ, היוצא מחלוף אתב\"ש, וג' שמות אלו גי' שי\"ן עם הכולל. ובג' ברכות אחרונות, \nיכוין רצ\"ה, גימטריא אלהי\"ם דההי\"ן, אשר אותיות אלו רצ\"ה הם צרה, וז\"ס עת צרה היא \nליעקב, שהוא שם אלהים הנ\"ל גי' רצה שהוא דין, וז\"ס בין המצרים, כי משם באו הצרות. \n"},{"index":12,"he":"אם תוסיף שם אדנ\"י שהוא דין, והוא גי' שי\"ן עם רצה הנ\"ל, ותכוין כי ג' שמות אלו שהם \nדינין, בין המצרים, והוא צרה, והם גי' שי\"ן, יתמתקו עם ג' שמות שבג' ברכות \nהראשונות, שעולין ג\"כ גי' שי\"ן כנ\"ל, ואז מצרה נעשת רצה י\"י בעמך ישראל: \nוכשתאמר שים שלום, תכוין כי הם בר\"ת ב' שין שי\"ן הנ\"ל, וג\"כ ב' תיבות שים שלום \nשעולין בגי' ב\"פ שין שין הנ\"ל, ויתירים ו' יותר, והם נגד ו' שמות הנ\"ל שהם הוי\"ה \nוטדה\"ד שלפניו, והוי\"ה וכוז\"ו שלאחריו, והוי\"ה ג' ושם מצפ\"ץ אלהים, ושם אדנ\"י: \nצמח - גם סיפר לי החכם הר\"י כהן נר\"ו, משם הרב ז\"ל הרח\"ו, שלא היו חכמי אותו הדור \nמניחין אותו לומר בט\"ב, אותה קינה שכתובה איכה חשכה אור הלבנה, שבה סוד התורה היש \nמוציא לאורה ומי הוא זה אשר הדור יגין בשבילו וכו', כל זמן שהיה הרב בצפת, כי אז \nהיה בדורו של הרב זלה\"ה, שהיה יודע בסודות התורה והיה ראוי שהדור מגין עליו) והיה \nראוי אח\"כ להוסיף דברים שנפלאו ונעלמו, המה סודות בפטירתו בנשיקה. מהחברים - בט\"ב \n"},{"index":13,"he":"יכוין ערבית ושחרית כל הויה בשבא, כי אז הגבורות שולטין, ובמנחה בסגול, כי כבר \nהתחלת המתקה, שכך חמתו באש ויצת אש בציון לכן אומרים נחם במנחה בט\"ב) ובמנחה בברכת \nענינו, לעולם בסגול ואהי\"ה משולב עמו. וליחיד, בשומע תפלה בניקוד חטף סגול ואהיה \nנוסף. ובמנחה חטף סגול ואהי\"ה משולב עמו: \nצמח - שמעתי בדמשק ששאלו להרח\"ו ז\"ל, למה אומרים ברכת הלבנה במוצאי תשעה באב, והשיב \nלי לבשר ללבנה ולישראל, כי כשנחרבה הבית וגלו, הרי הם עתידין להתחדש כמותה, הרי \nישראל והשכינה עתידין להתחדש, וזהו בשורה אז. וגם כי בט' באב נולד משיח. בט\"ב אין \nלומר כל צרכי, שאז אסורים הכל בנעילת הסנדל: \nדרוש למהרח\"ו ז\"ל, על סוד ט\"ו באב, וט\"ו בשבט: \nכבר כתבנו סדר המועדות, בחג הפסח עד ט\"ו בשבט, נצח. פורים, יסוד. חנוכה, הוד. ולפי \nשפרשנו במקום אחר, חנוכה בנצח, ופורים בהוד, יצדק מאוד ט\"ו באב ביסוד, ויגיד עליו \nריעו בט\"ו בשבט, שהוא מלוי הלבנה, מלא כל הארץ, ודאי שמבין שניהם תתחנט עלים של \n"},{"index":14,"he":"פירות אילן כדלקמן. והנה ט\"ו באב, בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים. כמבואר סוף \nתענית, וסוד הזיוגים יונקת מבינה, סוד יוה\"כ, כמ\"ש הנושא אשה לשם שמים, עונותיו \nנמחלין לו. וסוד כרמים, כטעם כי כרם י\"י צבאות בית ישראל, כי כרם גימט' י' הויו\"ת. \nועוד פי' בעיגול, כמו כרם ביבנה, שכולם רואין זאת לתוספת צניעות, ונסמכו מלתא של \nאותו יום, הואיל שבו הותר שבט בנימין לבא בקהל, והותרו השבטים לבא זה בזה, ובו \nביטלו המבטל עלית הרגל, וכל הנטיעות של אותו יום, פסקה ערלה שלהם לזמן מועט, שהוא \nב' שנים ומחצה דווקא, והוא שיעור תיקון הזמן שנחלקו ב\"ש וב\"ה פרק קמא דעירובין אם \nנוח לאדם שנברא וכו', עיין שם הפסוק ערלת לב, ובו כלו מתי מדבר. ובו ניתנו הרוגי \nביתר לקבורה. ובו תבר מגל, שכל אותו יום כורתין עצים למערכה ותו לא, לפיכך הרבוה \nבתפילות באותו יום, ומביאין קרבן עצים למערכה, כמ\"ש בתענית, אלו הם ז' מעלות טובות \n"},{"index":15,"he":"של אותו יום, המכונה ליסוד, שהוא ז' בכ\"מ. ותנן התם באמרם, פי' בעל הכרמים, הנעשין \nשושבינן לזרע קודש, בסוד בחור שא עיניך וראה, בסוד אשא עיני אל ההרים מאין יבא \nעזרי, עזרי בסוד עזר כנגדו, ובנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים ושוחקות, שהוא שבח \nגדול אליהם בכל זמן. ואף לגירסא אחרת דתנינן תמן ואומרת, אין הכונה זה בלי ספק \nמאמרם, אלא על זקנות שבהם, שהיו אומרות כך, היינו את הילדות לצוותא ולצניעותא. לא \nיקשה אמרן ובלבד שתעטרני בזהובים, כי כן דרך הנשים שתאמרנה כך הזקנות לשם הילדות \nכדי לחבבן בעיניהם: \nוטעם ד' משפחות - יפות, עשירות, מיוחסות, בינונית, שנינו שם בברייתא, הן הנה היו \nמכוונות לד' אותיות שבשם, כשתסדרן לכולם שכינה ביניהן, הללו אומרין אין אשה אלא \nלנוי, הן ה' אחרונה, שחורה אני ונאוה, והללו אומרים תנו עיניכם במשפחה, שאין אשה \nאלא לבנים, סוד ו' שבשם. והללו משתבחות בעושר, סוד ה' ראשונה, בינה. ועניות תולין \n"},{"index":16,"he":"עיניהם למרום, ליו\"ד שבשם, חכמה עלאה, ואומר קחו מקחכם לשם שמים, שהוא גימטריא חכמה \nבכללות עשר, הרי י\"פ ע\"ג, והלמד שמושית אינו מן המנין, ובלבד שתעטרנו בזהובים, פי' \nלקנות בהם תכשיטין אחר הנשואין, דכולם בחכמה עשית: \nובהכי דייק שפיר מה אתה בורר ולמי אתה בורר, פי' באיזה מדה טובה תנוח דעתך, וזו היא \nסמיכות פסוקים שבאו במשנה, כי הפסוקים שבאו בסוף משנה הם הסתכלות האנשים בשבחות של \nבנות, ופסוק דצאנה וראנה, היא התבוננות הבנות בעושר דגברא. ואף ביה\"כ תשמחנה בנות \nבמחול, שהוא עצמו יום סליחה, ובו הזמנה לזווג על יום ח' דחג, ובו ניתנו לוחות \nשניות, סימן יפה נולדים שיהיה זרע ברך ה', מקרא שאין לו הכרע אשר ברכו י\"י, ושהוא \nברוך י\"י בטרם תצא מרחם, ולפיכך במשנה נקרא יום חתונה למ\"ת בלוחות שניות, וט\"ו באב \nיום שמחה לבנין בהמ\"ק שבשילה, שבו הותרו השבטים לבא זה בזה, ובמקדש ירושלים תבר \nמגל, ועליית הרגל שהוא שמחה רבה, ודי בזה: \n"},{"index":17,"he":"ודע, כי אותיות אהו\"י, הם חיות גדול למועדי הוי\"ה, אהו\"י גופא שם קדוש, היוצא מן \nאהיה הויה, באותיות שהן פשוטות בלי שום כפל, ואלו אותיות שם כח שסערת הים נוחה \nמפניה, אם תכתוב חותם זה על תורן הספינה, לאותו צד שהרוח נושבות. ומספרן כ\"ב, שכל \nאותיות התורה נחות ע\"י, שאין לשום אות הברה שתנוח בה בכח הנקודות, אלא בשיתוף אחד \nמאותיות אהו\"י בסתר או בגלוי. וכן ר\"ת \"בראשית \"ברא \"אלהים \"את \"השמים \"ואת \"הארץ, \nשהוא פסוק ראשון דתורה גי' כ\"ב, שלא נברא שמים וארץ, אלא בשביל כ\"ב אתוון דאורייתא: \n\n"},{"index":18,"he":"וכבר גרם גלות מיעוט לאותיות אהו\"י, א' נגרע מן כסא, וה' מן השם הגדול, כדכתיב על \nכס י\"ה, י' נגרע מקרתא רבתא דירושלים, ובזכות מועדים ישוב הכל לאיתנו, א' בתשרי \nשהוא ר\"ה, כונן למשפט כסאו. ו' בסיון. ה' חמשה ימים בין יה\"כ לסוכות, והי' עצמה של \nיה\"כ, ובצירוף י\"ה הוא חג המצות, דכולא עלמא מיהת יה\"כ הוא בסוד בינה, לפיכך תוקעין \nזכר ליובל, וקודם לכן מרננין ז\"פ י\"י הוא אלהים, זכר לשמיטה הקודמת אליו, והם גי' \nתוצאות חיים, ר\"ל י\"י הוא האלהים גי' קכ\"ט. וז\"פ קכ\"ט תתק\"ג, גי' תוצאות, להכניע \nג\"ץ שהיא ץ' פשוטה, ט' מאות, היוצאת מתחת הפטיש, דכתיב ביה למות תוצאות. ורמז במספר \nאותיות ע\"ה, וזה תיקונם שלא יזיק: \nמכאן ואילך נזכה למצות סוכה, כ\"ז בסוד ענני כבוד בזכות אהרן, במספר ז\"פ ה' הוא \nהאלהים, והם היו ז' כנודע, ובזה גשם נדבות תניף אלהים, לצורך תבואת גר\"ן, והם במספר \nמכוון בנ' דמנצפ\"ך, והכל בזכות הברית של ערבות מואב, כדכתיב ביה י\"י אלהיך כורת עמך \n"},{"index":19,"he":"היום, והוא רל\"ב ת\"ד ע\"ח. וכן ראשי בשמים במספר שו\"ה, בת אשר, גי' תוצאות, והיא \nשכרה מברכת הזקן, שהצילה מתתק\"ג מיני מיתות שנבראו בעולם, ונהפכו לה לתוצאות חיים. \nוכן ארור אתה מכל, גימ' אכן כאדם תמותון, שנתלה חובה על ידיכן, אחר ע' שנים במספר \nאכן, תמותון, כמנין תתק\"ב מיתות שבעולם, ומיתה הנשיקה שמשלמת חשבון תוצאות לא \nקחשיב, דלא אתערב במניניהון. וכאחד השרים תפולו, שהוא סמא\"ל, מיוחד בשרים, שנטרד \nממדרגתו. ואם תחבר עמהן מ\"ה וב\"ן גי' אלף, וז\"ס האלף לך שלמה: \n \n"}]}
