{"id":"kabala-1d43b74bb744-1-13","bookId":"kabala-1d43b74bb744","part":1,"torah":13,"title":"שער הציצית - פרק ה:","hebrewTitle":"שער הציצית - פרק ה:","segments":[{"index":1,"he":"שער הציצית - פרק ה:\nונחזור לבאר מה שכתבתי לעיל, כי האמת הוא, שבזמן הזה אחר החורבן, אין בנו כח להטיל \nתכלת, כי אין אנו משיגין רק עד מוח בינה דאמא. אמנם ודאי הוא, שאין אור עליון ההוא \nדמוח חכמה נמנע מלצאת, רק שאינו יוצא ע\"י מעשינו, אבל ודאי הוא שהוא יוצא, בהתלבשות \nתוך ציצית מוח בינה, וא\"כ מוכרח הוא שיהיו רומזים ציצית חכמה דאימא, בציצית בינה \nדאמא: \nוהענין הוא, כי אם נחבר ד' שמות יה\"ו הממולאים שבמוח חכמה, עם ד' שמות אה\"י, \nהממולאים שבמוח בינה, יהיה הכל כמנין שנות חיים. וז\"ס, ויוסיפו לך שנות חיים, כי \nכבר ביארתי לך, שהמוחין דז\"א נקראו חיי המלך, כנזכר בסוד התפילין. ואלו הב' מוחין \nשהם חו\"ב דאמא, נקרא שנות חיים, כנודע כי החו\"ב יחד נקראים חיים, משא\"כ במוח הג' \nהנקרא דעת. והנה נודע, כי אין כל האורות של מוחין יוצאין בגילוי תוך ז\"א, אלא מהחזה \nולמטה, אחר שנשלם ונגמר יסוד אמא, ואז כל האורות עוברין בתוכו, ויוצאין ממנה לחוץ \n"},{"index":2,"he":"תוך ז\"א בגילוי, ואז היסוד דאמא לוקח קנ\"ו אורות לעצמו, שהוא מספר יוסף, שהוא בחי' \nהיסוד, ושאר מספר האותיות של מוחין יוצאין לחוץ בגילוי. והנה אם תסיר קנ\"ו מן שנות, \nישאר ציצית, וזכור זה, כי כל זה ג\"כ בחי' אור מקיף השערות כנ\"ל, ואל תטעה, כי בו \nאנו מדברים כי הם בחי' הציצית הנ\"ל: \nודע, כי מה ששמעתי ממורי זלה\"ה הוא, שהיסוד לוקח קנ\"ו אורות כמנין יוסף, נלע\"ד \nבתחלה ממה שהבנתי בדבריו, שזה הוא היסוד דאמא כנ\"ל. ונלע\"ד ממה שהבנתי מתוך דבריו \nוהוא יותר אמיתי בעיני, והוא זה, כי זה היסוד הוא ממה שהודעתיך במ\"א, כי ישראל \nמזדווג עם לאה בימי החול בעת המנחה, ואינה מתפשטת רק עד החזה, ושם במקום החזה יש \nבחי' היסוד, ובו מזדווג ישראל עם לאה וע\"ש. (א): \nהגהה (א) מהרנ\"ש - נלע\"ד, שז\"ס הנה בנך יוסף בא אליך. הכוונה, אחר שז\"א הוא מקבל \nסוד הטלית והציצית מיסוד בינה הנקרא יוסף כמ\"ש בע\"ה, אז צריך להניח סוד תפילין, שהם \n"},{"index":3,"he":"כ\"א אזכרות, כמנין ישראל עם ה' אותיות, שנאמר ויתחזק ישראל, ואז ראוי הוא לחיבור, \nכי כבר יש לו מוחין בשלמות. וז\"ש וישב על המטה, שנתיישב על המלכות הנקרא מטה. מכאן \nרמז שצריך להניח תחלה טלית, ואח\"כ תפילין. ע\"כ: \nנמצא, כי זה היסוד, הוא שלוקח קנ\"ו אורות לצורך זיווג לאה, והשאר הם ת\"ר אורות \nכמנין ציצית. ופירוש זה הוא יותר נכון בעיני, לפי שזה היסוד הוא דכר, ונקרא ג\"כ \nיוסף. וגם כי היסוד התחתון עצמו הנקרא יוסף, הוא עולה בכאן לבחי' זיווג, וכמ\"ש \nבזוהר פרשת שלח על ונסכו רביעית ההין, ופרשת פקודי דיוסף איהו לתתא ואיהו לעילא. \nועוד שזה היסוד, צריך ליקח קנ\"ו אורות לצורך זיווג עם לאה, אבל היסוד דאמא אין צריך \nליטלם: \nוהנה לטעם הנ\"ל, שאין האורות מתגלין אלא מהחזה ולמטה, ולכן אין הציצית מתחילין, אלא \nמן סיום הטלית המסתיים בחזה דז\"א, כנ\"ל בדרוש הקודם לזה. והנה כיון שאלו האורות של \nהציצית עוברין דרך יסוד דאמא כנ\"ל, ויוצאין בחוץ בגלוי, לכן נקרא הציצית בלשון כנף, \n"},{"index":4,"he":"כי הנה היסוד של אמא, הוא אהי\"ה דההין, והוא גימטריא כנף. וז\"ס כנף הארץ, ועיין \nבדרוש הקודם לזה, שנדרש בפ' זוהר, בענין הציצית. והוא בחי' אחרונה של הנוקבא הנקראת \nכנף, שהוא אהי\"ה דההי\"ן, ביסוד שלה. גם אפשר לומר, כי הנה נודע, שבג\"ר דאמא הוא \nאהי\"ה דיודי\"ן. ובג' אמצעית באלפין. ובג\"ת בההי\"ן. אמנם בהכנס נה\"י דאמא תוך ז\"א, \nאז נעשין פרצוף גמור, ואז הם אהי\"ה דיודי\"ן בנצח, ודאלפי\"ן בהוד, ודההי\"ן ביסוד. \nוא\"כ הוא נמצא, כי הד' מוחין לוקחין הארה מלבוש נה\"י דאמא אשר להם, והם ד' אהי\"ה \nדההין, והם סוד ד' כנפות הטלית. אעפ\"י שביארנו בראשונה, שאין אהי\"ה דההי\"ן אלא \nביסוד, עכ\"ז בעוברים דרך שם, לוקחים כולם הארה משם, וע\"כ כל הארבעתן הם בחי' כנ\"ף, \nשהם אהי\"ה דההי\"ן כנ\"ל. נמצא, כי מלבד שהם נקראים ציצית, ע\"ש האורות המוחין עצמם, \nשהם בחי' ציצית כנ\"ל. גם בחי' הארה שלוקחין, מלבושים נה\"י דאמא, הם ג\"כ כמנין \n"},{"index":5,"he":"ציצית, כי ד\"פ כנ\"ף, הוא גימטריא ציצית: \nוהנה אחר צאתם לחוץ, אע\"פ שכולם לקחו הארה מאהי\"ה דההי\"ן כנ\"ל, עכ\"ז מציאת עצמן לא \nנתבטלו. והענין הוא, כי הנה נודע שבכללות ד' מוחין דנה\"י דאבא, הם ע\"ב ס\"ג מ\"ה ב\"ן, \nוכללות ד' מוחין דנה\"י אמא, הם ד' אהי\"ה, ב' ביודי\"ן, א' באלפי\"ן וא' בההי\"ן. ואם \nכן אלו הד' מוחין היוצאין עתה בבחינת ציצית, שהן מוחין דנה\"י אמא, הם בחינת ד' \nאהי\"ה אלו, והם גימטריא תרי\"ו. וכאשר תסיר מהם י\"ו אותיות העיקרים, שהם אותיות \nהפשוטות שלהם, ישארו ת\"ר, שהם כמנין ציצית, והרי בכמה בחי' נרמזו שם ציצית: \nועתה נבאר, מה נעשה מאלו הי\"ו אותיות. והענין, כי אלו הד' ציצית, כבר נתבאר לעיל \nבדרוש הקודם לזה, שארבעתן הם לרחל, אבל להיותה היא אב\"א, אינו לוקחת רק שני ציצית \nלבד, כנ\"ל בסדר העטיפה, שב' ציצית הם דרך פנים דז\"א, וב' ציצית הם באחור דז\"א, כנ\"ל \nבדרוש הקודם. לזה נמצא כי ב' הציצית דאחור הם לרחל, וב' הציצית שהם לפנים, הם לצורך \n"},{"index":6,"he":"רישא דיעקב. והנה ב' הציצית של יעקב, הם ב' אהי\"ה דיודי\"ן העליונים, שהם גימטריא \nשכ\"ב. וב' הציצית של רחל, הם ב' אהי\"ה דאלפי\"ן ודההי\"ן, הם בגימטריא רצ\"ד. והנה אם \nתסיר ח' אותיות הפשוטים מן רצ\"ד דרחל, נשאר רפ\"ו, והם סוד פסוק פרו ורבו, כי בכח \nאלו, האשה פרה ורבה, והם בחי' מנצפ\"ך שבה, העולה פר\"ו עם ה' אותיות והכולל של כל \nמנצפך. אבל ב' הציצית של יעקב, הם גי' שכ\"ב, כי הוא בחי' טפת מ\"ד, שבהם נופל לשון \nשכיבה. ושם תצרף עמהם ח' אותיות פשוטות של ב' אהיה דרחל הנ\"ל, וגם ח' אותיות \nהפשוטות של ב' אהי\"ה שלו, יהיו י\"ו אותיות הנ\"ל, ותחברם עם שכ\"ב הנ\"ל, יהיו גימטריא \nוישכב עמה בלילה הוא, כי אלו בחי' שהם מ\"ד, ניתנין אליה בעת שכיבתו עמה, וזהו \nוישכב, ויש כ\"ב, נזכר בזוהר. והוא, כי ה' אותיות מנצפ\"ך הם ברחל כנ\"ל, אבל אלו \nשביעקב הם כ\"ב אותיות הפשוטים, והנה כשחוזרת רחל פב\"פ, אז חוזרת היא ולוקחת כל הד' \n"},{"index":7,"he":"ציצית, כנ\"ל בדרוש הקודם לזה. וכבר ביארנו לעיל בציצית דתכלת, ענין ל\"ב חוטין, ול\"ט \nכריכות שבהן. אמנם באלו הציצית דלבן, ג\"כ יש בהם ל\"ב וט\"ל כריכות והוא, כי כבר \nביארנו, כי כל א' מהם נקרא 'כנף, ע\"ש אהי\"ה דההי\"ן, והנה בשם זה בפשוטו ומילוי \nומילוי דמילוי, יש בו ט\"ל אותיות, וכנגדן הם ט\"ל כריכות בכל ציצית: \nמהחברים - ואחר שנכנס לב\"ה, ישים טלית גדול בציצית, בין בחול ובין בשבת. ופירוש \nציצית, לשון שער, כמו ויקחני בציצית ראשי. וגם כן הוא לשון הבטה והסתכלות, כמו מציץ \nמן החרכים. והיא סוד הארה העליונה, של ל' דצלם שלמעלה מראש ז\"א, והוא א\"מ לז\"א. \nפירוש - כי בחול לא יש בז\"א רק בחינת צ' דצלם, ולא הל', ונשאר מקיף לו לז\"א, וזהו \nבחינת טלית: \nודע, כי קוצי דשערי דא\"א, יורדין עד רישא דז\"א. וקוצי דשערי דז\"א, יורדין עד רישא \nדנוקבא להאיר לה. ושערי הם בראש נגד המוח, והם מבפנים, ומכים שם במוחין דיליה, ששם \n"},{"index":8,"he":"מוחין דאו\"א, ומן היוצא ממוחין דאבא, נעשה בו ציץ, וזהו ציץ דכורא, ציצית נוקבא. \nרמז למ\"ש דשערי א\"א יורדין לראש ז\"א. פי' - ציץ מה שיבא מצלם אבא, וציצית מה שיבא \nמצלם אמא. פי' - מיסודות של שניהם ששניהם תוך ז\"א. ומה שלקח בעצמו ציץ, ומה שיקח \nלנוקבא ציצית. א\"כ נמצא, כי ציץ וציצית מן צ' דצלם שבז\"א, צלם אבא וצלם אמא. א\"כ \nהטלית שאנו מתעטפין בו, הוא רמז לא\"מ דזעיר אנפין, כי הלא כל המקיפין שהוא מכתר \nשהוא א\"א, יוצא דרך השערות ומקיף לו לעצמו. וכן צלם חכמה, וצלם בינה, סוד המקיפין \nשלהם הם להם בעצמם, חוץ מבינה הנקרא פום ממלל רברבן, המקיף לז\"א בהבל היוצא מפיה \nלו\"ק, נמצא שמקיף ז\"א הוא הטלית, שהוא ארוג מכל המקיפים: \nוא\"ת, אם כן גדולה מצות ציצית ממצות תפילין, וקיימא לן שיורי תשמיש מצוה נזרקין, \nושיורי תשמיש קדושה נגנזין. אבל הענין, כי הציצית נקראין תשמישי מצוה, שמאירין אל \nהנוקבא, הנקראת מצוה, ואע\"פ שהטלית לז\"א, עיקרו לצורך הציצית, שהוא משמש לשכינה, \n"},{"index":9,"he":"בסוד תחלת המחשבה סוף מעשה, לפיכך כשאנו מתעטפין, מביאין כל הציצית לצד שמאל ששם \nהשכינה, שמאירין לנוקבא. אך תשמיש קדושה, הם התפילין מאירין לז\"א, בסוד המוחין \nדיליה, הנקרא קדושה. ובזה לא יקשה, כי כפי הנ\"ל שהציצית א\"מ לז\"א, אם כן הוא גדול \nמתפילין, כי הציצית לצורך נוקבא, והתפילין לצורך זעיר אנפין: \nוכבר ידעת, ששערות של א\"א לבנים כעמר נקי, ושל ז\"א השערות שחורות כעורב, כמ\"ש \nקווצותיו תלתלים שחורות כעורב, ושל נוקבא השערות אדומים כארגמן, וכמ\"ש ודלת ראשך \nכארגמן, וסימן אש\"ל - \"אדום, \"שחור, \"לבן. כי ע\"י מדות אברהם, צומחין השערות \nהנקראים אש\"ל. והציצית, הם רמז לשערות, א\"כ היו ראוי שיהיו שחורות. וג\"כ ראוי לדעת, \nלמה הם ח' חוטין ולא יותר, מאחר שהם רומזים לשערות. וג\"כ למה הם הציצית בקצוות היה \nראוי שיהיו בראש. אבל כבר ידעת, שהמוחין של ז\"א באים לו מאו\"א, ומוחין של אבא ד', \nומוחין של אמא ד', הרי ח'. והמוחין של אבא, הם ד' הויות ע\"ב ס\"ג מ\"ה ב\"ן, וד' יה\"ו \n"},{"index":10,"he":"לבד מהויות הנ\"ל. ושל אמא ד' שמות אהי\"ה, ב' ביודי\"ן וא' באלפי\"ן וא' בההי\"ן, וד' \nאהי\"ה לבד מאהי\"ה הנ\"ל כנזכר ביחוד ק\"ש, לכן כנגדן ח' חוטין. והשערות למעלה הם \nשחורות, ואלו השערות נכללין בטלית למטה והם מתלבנים. לפי שלמעלה החסדים הם מכוסים \nוכשיורדין מהחזה ולמטה, מתגלים החסדים, ונמתקים הדינים, ומתלבנים חוטי הציצית, \nכנודע כי דינין דדוכרא קשין ברישא ונייחין בסיפא. והוא מטעם זה, כי למטה מתגלים \nהחסדים, ומטעם זה אנו לוקחין הציצית בידים, ומשימין אותם נגד הלב, כי משם מתגלים \nהחסדים ומתלבנים ומתמתקים השערות כנ\"ל: \nוהטעם שהם לבנים, מפני כי להיות כי שערות אלו הם שחורות כעורב, להיות באים ממוחין \nדקטנות שהם אלקי\"ם, והם הציצית, לכן אח\"כ בבקיעות יסוד בינה, כשנבקע תוך ז\"א מבחי' \nגדלות, אז יוצא אותו הארה לאחורי דז\"א, ומתמתקין ומתלבנים השערות דמוחין דקטנות הם \nהציצית: \nוהטעם שישים הציצית בכנף, ולא יותר למעלה מג' אצבעות, מפני שהגבורות הם ה', וג' מהם \n"},{"index":11,"he":"ממותקים לבד ע\"י גילוי החסדים, פי' התחתונים של ת\"ת נ\"ה, והב' שלמעלה של חו\"ג, הם \nבלי מיתוק. והיינו דאמרינן, דינין דדוכרא תקיפין ברישא ונייחין בסופא. לכן לא יותר \nמג' אצבעות, שלא יפגעו בגבורה הד', שהוא בלא מיתוק. ולא יפחות מקשר אגודל, מפני \nשנה\"י דבינה כשהן נכנסין תוך הז\"א, הב' פרקין מהן לבד נכנסין בשעת ק\"ש, וכשנבקע \nיסוד, יורד השפע וחוזר לאחוריו בסוד שערות הראש, וכשחוזר עולה מפרק א' לגמרי, פי' \nמאלו הב' שנכנסו מפרק הראשון בראש הז\"א, ממש לגמרי עולה האור לאחוריו, ומוציא לחוץ \nקוצותיו תלתלים, ונשאר בלי הארה. ומן פרקין השניים שהוא התחתונים דנה\"י דאמא שיורד \nמראש ז\"א, נשאר בהם קצת הארה של רשימו, לכן אנו עושין הנקב בכנף על קשר אגודל, כדי \nשירד הארה לפחות מהפרק שיש ממנו רשימו בראש ז\"א, שאם עושין הנקב בפחות מן גודל, ירד \nהארה מפרק שאין ממותק כנ\"ל, ואין בו הארת מתוק כלל, שהרי עדיין לא הגיע שם שום פרק \n"},{"index":12,"he":"מנה\"י אמא, לכן במקום הזה שיש בו קצת רשימו, שם נקב הציצית, שיהיה בהם קצת הארה. \n(ה): \nהגהה (ה) ונלע\"ד חיים, שלא הבין מי שכתב זה לדברי מורי זלה\"ה. והטעם מבואר אצלי \nכתוב בע\"ח, וז\"ל, ולהיות כי תסתלק הרשימו מאותן פרקים כנ\"ל, ולא נשאר כ\"א הארת פרק \nאמצעי לכן לא יפחות מקשר אגודל שהוא פרק אמצעי: \n \n"},{"index":13,"he":"שער הציצית - פרק ו:\nועתה נבאר כוונת הציצית, הנה נתבאר לעיל שהוא ביצירה. וגם שם ביארנו, שהוא ביצירה \nדעשיה. ועיין שם ענין ב' טליתות, טלית קטן וטלית גדול. קודם שתברך על הציצית תכוין \nכוונה זו, להוריד ולחבר תחלה או\"א, שהם ב' אותיות י\"ה, עם אות ו' שהוא ז\"א, ונותנין \nלו מוחין שהם א\"מ של הטלית כנ\"ל. אח\"כ תחבר אות ו' עם ה' תתאה שהיא רחל, וניתן לה \nבחי' הציצית, הנוטפין ונתלין עד רישא דילה כנ\"ל, ויחוד זה גימטריא ל\"ב, שהם ל\"ב \nחוטי הציצית, שהם ל\"ב נתיבות החכמה. והם עד\"ז - יהווה, גימטריא ל\"ב: \nודע, כי ארבעה יחודים יש, בארבע אותיות הוי\"ה, וטוב הוא לכוין בהם תמיד, אפילו \nבאמצע היום. והם תיקון למה שחטא אדם בשוגג, או אפילו במזיד, שלא התפלל, או לא קרא \nק\"ש, או לא הניח תפילין או ציצית. והעובר על מצות תפלה, פגם בה' תתאה, הנקראת תפלה. \nוהעובר על מצות תפילין, באיזה יום שיהיה, פגם בה' עלאה, כי אמא היא תפילין על ברא \n"},{"index":14,"he":"כנודע. והעובר על מצות ציצית באיזה יום שיהיה, פגם באות ו'. והנמנע באיזה יום שיהיה \nמן יחוד ק\"ש, פגם באות יו\"ד. וכדי לתקן אלו הד' פגימות, צריך ליחד אלו הד' יחודים, \nכל יחוד על פגם שלו: \nוהנה אלו הם הד' יחודים, בד' אותיות יהו\"ה - יחוד כנגד ק\"ש, באות י' כזה - תקח תחלה \nאות ה' תתאה, ואח\"כ תחבר אות ה' עם ו'. ואחר כך שיהיו אלו מחוברים, אז מתחברים י\"ה \nבאותיות ראשונות, והם ה' ה\"ו י\"ה: \nויחוד הב' כנגד התפילין באות ה'. כזה - תחלה תחבר י\"ה, או\"א, שרוצים להזדווג, כדי \nלעשות מוחין לז\"א, אח\"כ עולה ה' תתאה ומתחברת עם ו', כדי להעלות מ\"ן. ואח\"כ ה' \nעילאה מתחברת עם ו', שהוא כניסת נה\"י דאמא כדי לעשות לו מוחין כזה - י\"ה ה\"ו ה\"ו: \nיחוד הג' כמ\"ש לעיל, שהוא כנגד ציצית באות ו'. יחוד הד' כנגד התפלה באות ה' אחרונה, \nכזה - יכוין להעלות ו' אל ה' עלאה, ואחר כך ו\"ה אל יו\"ד, ומתחברים יחד. ואח\"כ נקשרת \n"},{"index":15,"he":"ה' תתאה, עם אותיות וה\"י, כזה - ו\"ה, וה\"י, הוה\"י. והוא בגימטריא ח\"ן, הרי נתבאר כל \nהד' יחודים: \nוטוב ליחד ולכוין אלו הד' יחודים, כל יחוד בזמן המצוה ההיא. ועכ\"ז אם יחדם בכל שאר \nשעות היום, מה טוב מאוד. וכבר נתבאר בענין יחוד ג', שהוא נגד אות ו' של הוי\"ה, שהוא \nלתקן פגם הציצית, וכנגד שאר עניינים יתבאר בע\"ה כל א' וא' במקום הראוי לו היטב \nבאורך, שהוא יחוד ק\"ש טוב לעשותו, קודם שתאמר הק\"ש של שחרית, וק\"ש של ערבית. \nוכשתניח התפילין, תכוין ליחוד ב' של תפילין. וקודם שתתחיל העמידה של ברוך, אחר פסוק \nאדני שפתי תפתח, שאז היא עיקר מצות התפלה, תכוין ליחוד הד' של תפלה כמ\"ש בע\"ה \nבמקומו. גם טוב הוא לכוין בהם ביחד כולם, כשתשכב בלילה לישן, כנזכר שם במקומו: \nאחר כך תברך הברכה, ותכוון באומרך להתעטף בציצית ר\"ת ל\"ב. והם נגד היחוד הנ\"ל שהוא \nל\"ב. (א): \nהגהה (א) ראוי לומר פסוק מה יקר חסדך אלהים כו', ובצל כנפיך יחסיון, בקול ערב, אחר \n"},{"index":16,"he":"עטיפת הציצית, עם ג\"פ שלאחריו, ירויון מדשן כו', כי עמך מקור חיים וכו', משוך חסדך \nוכו'. ויש נוהגין לומר קודם עטיפת הטלית ברכי נפשי וכו', עוטה אור כשלמה וכו'. \nכשילבש טלית קטן יכוין הוי\"ה בניקוד י' בפת\"ח, ה' ציר\"י, ו' פת\"ח, ה' ציר\"י. כי \nהציצית מוחין דאו\"א, פתח צירי, בי\"ה. ובט\"ג, יכוין הוי\"ה בסגול, וי\"א בחולם. י\"ה \nבקמ\"ץ, ו\"ה בחולם. ובשבת, י' קמץ, ה' חולם, ו' צירי, ה' אחרונה בלי ניקוד. וי\"א, \nבשבת כולו קמץ. ונ\"א מצאתי, בחול יכוין ניקוד הוי\"ה, זכרים קמץ, נקבות חולם. ובשבת \nכולו בקמץ: \nמהרנ\"ש - ולעד\"נ, כי כל המניח טלית ניצול מגלות של הקליפות, כי סוד א\"מ, הוא שומר \nאת האדם מכל דבר. וזהו הטלית גי' גלות של כל הד' קליפות, ובזכותו ניצול מכולן: \nוכנגד ל\"ב חוטי ציצית, שהם סוד ל\"ב נתיבות החכמה. גם דע, שצריך להסתכל בציצית בשעת \nפרשת ציצית כשאומר וראיתם אותו כמ\"ש בע\"ה. אמנם גם כן צריך להסתכל כל יום וכל שעה, \n"},{"index":17,"he":"כמ\"ש וראיתם אותו, והוא תועלת גדול אל הנשמה כדי שלא יזדמן חטא על ידו, וגם כדי \nלהשיג הוא תועלת גדול. וזה מה שתכוין בעת הסתכלות שלא בשעת התפלה, כי הנה עי\"ן \nגימטריא ק\"ל, והוא בחי' אחוריים דמ\"ה. וכשתסתכל בציצית בשעת ק\"ש, יכוין בסוד כנף, \nהוא גימטריא אהי\"ה דההי\"ן כנ\"ל, ומילואיו הוא גם כן גימטריא ק\"ל כמו עי\"ן. וע\"כ \nצריך להסתכל ב\"פ זא\"ז, כדי שיהיה ב\"פ עי\"ן, והם יו\"ד הויות שיש בדעת, שהם בה\"ח \nובה\"ג, והם גימטריא סר. וז\"ס, וירא ה' כי סר לראות, כי ע\"י סר הוא הראיה. ותכוין אל \nי' הוי\"ה דחו\"ג, גימטריא סר. ואחר כך תכוין לשאר הכוונות. וז\"ס הסתכלות באמצע היום. \nאמנם הסתכלות באמצע התפלה נבאר בע\"ה שם: \nואמר לי מורי זלה\"ה, שעדיין לא היה בנו כח השגה להסתכל בז\"א, רק בטלית של יעקב \nלבדו, תהיה לנו כוונת הסתכלות הנ\"ל. ואני מסופק קצת, אם אמר לי שנכוין בציצית \nהיוצאת לרחל, והראשון נראה לי עיקר. בענין כוונות הציצית, כבר כתבנו שיסתכל בו ב' \n"},{"index":18,"he":"פעמים, ויכוין בכל פעם לשם ק\"ל, גימטריא עי\"ן. והענין הוא, כי תכלת של הציצית, הוא \nסוד החושך שאין בו עינים, לכן הוא דין, לכן צריך להסתכל בציצית, ולכוין כאלו יש שם \nתכלת, ואז יסתכל ב\"פ בוראיתם אותו, ותכוין להמשיך אליה סוד עינים עליונים, וראיה \nעליונה. ותכוין ב' פעמים ק\"ל, שהם ב' עינים עליונים, להמשיך הראיה משם לסוד התכלת, \nשהוא עולימתא שפירתא דלית לה עיינין, דוגמת הכוס שנותן עיניו בו. ולכן ביום נוהגין \nהציצית, שאז יכולין להמשיך הראיה, משא\"כ בלילה שהדינין גוברין, ואז אין בידינו כח \nלהמשיך ראיה: \n(ב) הזהיר בציצית, משמשין לו לעתיד לבא אלף ות\"ת עבדים. והענין זה מספר הדרושים, כי \nשם שדי בו' צירופים, עולה אלף ת\"ת, דהיינו ו\"פ אות ש' לבדה, ונשאר ד\"י לבד, והנה ו' \nפעמים ד\"י גימטריא חנוך. והסוד הוא, כי זהו ציצית של מטטרו\"ן, כי הלובש ציצית של \nמטטרו\"ן, הוא בסוד עבד, ישמשו לו עבדים כמנין אלף ת\"ת, ע\"כ בשם האר\"י זלה\"ה מספר \n"},{"index":19,"he":"הדרושים: \nהגהה (ב)נלע\"ד נתן, שצ\"ע, איך נאמר שהאר\"י ז\"ל, היה דורש נגד הדרשה של הפסוק שדרשו \nרז\"ל, במסכת שבת, ז\"ל, כל הזהיר בציצית, זוכה ומשמשין לו ב' אלפים ות\"ת עבדים, הדא \nדכתיב, אמר ה' צבאות בימים ההם, אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו \nבכנף איש יהודי וגו' עכ\"ל. אבל זה שנ\"ל עד\"ז הוא שנפל ט\"ס בכתבי האר\"י זלה\"ה, \nוכצ\"ל, הזהיר בציצית, משמשין לו לעתיד ב' אלפים ת\"ת עבדים, והענין הוא, כי מטטרו\"ן \nשר הפנים, שמספרו אלף ע\"ה. וגם מטטרו\"ן הוא מספר שדי, ושם שד\"י בו' צירופים כנ\"ל, \nהרי ב' אלפים ות\"ת כמו שארז\"ל, כפתור ופרח כנלע\"ד: \nסליק שער הציצית, בעזרת גדול העצות: \n \n"}]}
