{"id":"kabala-1d43b74bb744-1-140","bookId":"kabala-1d43b74bb744","part":1,"torah":140,"title":"שער הלולב - פרק ה:","hebrewTitle":"שער הלולב - פרק ה:","segments":[{"index":1,"he":"שער הלולב - פרק ה:\nסוד הצלם, שמסתלק מן האדם ליל הושענה רבא. כדי להבינו, נקדים לך מה שאחז\"ל כי האדם \nיש לו בבואה ובבואה דבבואה. אך השדים אין להם בבואה דבבואה, רק בבואה לבדה. והענין, \nכי הלא כל הדברים שבעולם, כולם יצאו ונולדו מן זווג זו\"נ בודאי. והנשמות של בני \nאדם, ואפילו נשמות השדים, כולם נבראים מהש\"י, ע\"י זווג זו\"ן בודאי, כי הכל מעשה ידי \nהש\"י הוא בודאי. וכבר בארנו, כי האדם כשמזדווג בנוקבא, מוליד נשמות בני אדם, \nוכשמוציא ח\"ו זרע לבטלה, אז מוליד נגעי בני אדם, שהם רוחין וכו'. וכן הענין למעלה, \nכי לפעמים הז\"א רוצה להשפיע בעולם, ומזריע הנשמות, ואם ח\"ו בעת ההיא חוטאים ישראל \nלמטה, וגורמים שהנוקבא עליונה תרד למטה, ותתרחק מבעלה, ואז החיצונים מקבלין אותן \nטיפין, ונעשו שידין רוחין לילין, באופן כי נשמות בני האדם באים מזו\"נ. אך השדים הם \nמדכורא בלתי נוק'. ולכן בני אדם, יש להם ב' צללים, בבואה ובבואה דבבואה, שהם א' מן \n"},{"index":2,"he":"הדכורא, וא' מן הנוקבא. אך השדים, אין להם רק בבואה א' לבד, שהוא אותו של הדכורא כי \nשל נוקבא לא יש להם: \nונבאר עתה מה הוא סוד הצלם, כי הלא כתוב אך בצלם יתהלך איש, ואינו אומר בצל, רק \nבצלם. ואמנם בפסוק אחד אומר, ונסו הצללים ואינו אומר הצלמים. גם במ\"א נראה, שיש לו \nצל א', ושם נראה כי הם ב', ונסו הצללים תרי: \nוכדי להבין ענינים אלו היטיב, ראוי לדעת, כי הלא בארנו, כי ה' בחי' יש לנשמה שהם - \nנפש ממלכות. רוח, מז\"א. נשמה מבינה. ונשמת שדי תבינם, לשון בינה. חיה שהוא נשמה \nלנשמה, מן אבא. יחידה, מן א\"א כתר. וכל ה' בחי' אלו, נקראים נפש אדם. אמנם ה' בחי' \nאלו, הם מצד האצילות, וכן מן הבריאה, וכן מן היצירה, וכן מן העשיה. אבל נדבר עתה \nבאצילות, וממנו יובנו שאר העולמות: \nאמנם גוף האדם, הוא מן הנוקבא בודאי, כי תוך ט' חדשי העיבור נגמר בחי' גוף האדם. \nואמנם יש ג' בחינות האחרים באדם, והם ג' צללים שיש באדם, ואלו הצללים הם נחלקים לב' \n"},{"index":3,"he":"חלוקות, כי העליון שבהם נקרא צלם. וב' אחרים נקראו צללים, כי הם חסרים מ' מן צלם, \nונשאר צ\"ל: \nוסוד הענין - כי אחר שהנר\"ן של האדם, ניתנו תוך הרחם של הנוקבא בעת הזווג, ונוצר \nהאדם תוך הרחם של אמו בתשע חדשי העבור, היה ג\"כ צריך ליקח אותו הנשמה כח הארת החותם \nשמיסוד הנוקבא כנ\"ל, שהוא בחי' ג' אהי\"ה כנ\"ל במלואם, שהם גי' חותם, ונחקק אותו \nהחותם באותו נשמה. וכשיוצאת לירד לזה העולם, הנה היא באה עם אותו חותם ונשמרת מן \nהחיצונים שלא יתאחזו בה: \nוהנה נגד ג' אהי\"ה אלו, הם נחקקין בנשמה ג' צלמים הנ\"ל, כי מכח אהיה הא' של יודין, \nנעשה בחי' צלם של אדם, כי אהיה דיודין גי' צלם. וזהו צלם של אדם, שעליו נאמר ויברא \nאלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו, אך בצלם יתהלך איש. ומן אהיה דאלפין הב', \nנעשה בחי' צל. ומן אהיה דההין נעשה בחי' צ\"ל ב'. והנה נקרא צ\"ל ולא צלם, כי אהיה \nדאלפין גי' קמ\"ג, ומלוי שלו קכ\"ב, שהוא גי בצ\"ל. כי אם נרצה נוכל לומר כי אהיה \n"},{"index":4,"he":"דאלפין גי בצ\"ל אהיה. ומן ג' שהוא דההין, גי' קנ\"א, הוא גי' בצל אל. וסוד הענין, \nאיך הוא יוצא מן אהי\"ה, ואנו אומרים שהוא א\"ל, שהוא גי' בצל אל, אך תבין במ\"ש \nאצלינו, כי שם א\"ל הוא השורש של אהיה, כי אהי\"ה גי' כ\"א, ועם י' אותיות המלוי שלו, \nהרי אל: \nונחזור לענין, כי כמה וכמה צללים והארות יש - כי יש צל אהיה, וצל אל, וצל שדי, \nוכיוצא בזה. ובצלם עצמו, יש כמה בחי', שיש צלם י\"י, ויש צלם אלהים וכיוצא בזה. לכן \nצריך לפרש כל צל וצל מהיכן נמשך, כי בצל אל מאהי\"ה דההין, ובצל אהיה, מאהיה דאלפין, \nולכן תמצא, כי הצלם אינו רק אחד, וזהו אך בצלם יתהלך איש, כי הוא אהיה דיודין לבדו, \nשהוא גי' צלם. אך הצללים הם ב' דאלפין ודההין: \nונדבר עתה מענין ב' הצללים, כי הלא בב' צללים אלו, הם דכר ונוקבא, כי הצל של אהיה \nדאלפין הוא דכורא כנודע, ושל ההי\"ן נוקבא. ואלו הב' צללים, הם הנקראים בבואה ובבואה \nדבבואה הנראה באדם, כי הצלם הוא עליון. ואינו ניכר: \n"},{"index":5,"he":"אמנם השדים, אין להם רק הצללים דדכורים, שהם אהיה דיודין ודאלפין, שהוא בחי' הצלם, \nובחי' הצל הראשון. והנה אהי\"ה דיודין דאלפין, הם קס\"א קמ\"ג, גי' ש\"ד, ולכן נקרא \nש\"ד, כי השדים אין להם רק ב' דכורין. אך בבואה דבבואה שהוא הצל ג' מאהי\"ה דההין, \nשהוא נוקבא, אין להם, כי אינם רק מדכורא לחוד: \nובזה תבין הטעם, למה השדים רוחין בלתי גופים, והענין, כי חסר מהם צ\"ל האחרון \nדנוקבא, וכיון שלא נשלמו הצללים כולם שהם יותר עליונים מן הגוף, אין בהכרח להעשות \nבהם בחי' גוף, בפרט כי עיקר הגוף אינו נוצר רק בכח אהיה דההין, כי הוא נוקבא לכן \nאין להם גוף: \nועתה נבאר, ענין הסתלקות הצלם ליל ה\"ר, כי ודאי שאותו הצל שהוא מסתלק הוא בבואה \nדבבואה שלו, שהוא הצל של אהיה דההין, כי הצל נעשה החותם בלילה ההוא, ואינו נגמר עד \nחצות, ואז בחצות לילה יוצאת להאיר על הארץ, והיא דנה את העולם ע\"י החותם ההוא כנ\"ל, \nכי סוד הגבורות הם הדנין את העולם, ולכן כיון שהדינין נמסרין אז בידם, לכן היא \n"},{"index":6,"he":"המראה ומגלה הגזרות בעולם, ואינו ניכר אלא באור הלבנה עצמה. (צמח - שמעתי בשם הרח\"ו \nז\"ל, שצריך להיות ערום ממש, כשמסתכל בצל הלבנה לראות הצל, וגם שצריך שעה המיוחד \nללבנה כנודע) (מ\"כ פי' לזה, דהיינו ע\"פ שצ\"ם חנכ\"ל, אותו שעה המשמש כוכב הלבנה, \nוק\"ל): \nודע כי הרי יש קושיא אחת, כי במקום אחד אומר בזוהר, כי הצל מסתלק ל' יום לפני \nהמיתה. ופעם אחד אומר, שמסתלק בליל הושענא רבה. אך שניהם אמיתים, כי הצלם מסתלק ליל \nה\"ר, כדי להורות על גזירת המיתה שנגזרה עליו, וע\"י הסרתו והסתלקותו אז, שולטין \nהחיצונים עליו, ונמסר בידם למיתה, וכיון שנמסר בידם, תו לא חיישינן, ואז חוזר הצלם \nלמקומו, כי זולת הצלם אין חיות לאדם כלל, ולכן אם נגזר על האדם המיתה, שימות אחר י' \nחדשים וכיוצא בזה, מהיכן יש חיים, אם לא ע\"י שיחזור הצלם למקומו. ואח\"כ ל' יום קודם \nשימות, אז נסתלק, ואז באותן ל' יום מתמעט חיות האדם, יום אחר יום עד שימות: \n"},{"index":7,"he":"צמח - זה אינו מדבר ממי שאמר, שוב יום אחד לפני מיתתך, ואמנם שצריך לעשות תשובה, כל \nימות השנה מפני שאינו יודע איזה יום ימות. והנה כפי הנזכר בזוהר, בליל ה\"ר מסתלק \nהצ\"ל וחוזר והולך לו, וא\"כ הרואה שהצל חסר ממנו, ידע שימות, ויחזור בתשובה, כמו \nשעשה הנזכר ברקנאטי כנ\"ל, וע\"י הצל ישוב יום אחד לפני מיתתו, ומפני שאין כל אדם \nיודע בצל, ארז\"ל שכל ימיו יעשה תשובה, וזה יותר טוב: \nומ\"כ בקונטרס, כי ב' צללים הם, א' דאבא וא' דאמא, כנודע אצלינו, כי יש נה\"י תוך \nהז\"א, ואין להאריך. והנה ב\"פ צלם, א' דאבא, וא' דאמא, של הלבושים של נצח הוד יסוד, \nשם הוא סוד הש\"ך דינין, שהם גימ' ב\"פ צלם, כי במוחין עצמן אינן דינין כלל, אלא \nבלבושים שהם צלמים, וזהו ענין הזה הוא מיותר באדם על השדים, ועל ידו נגמר ונשלם \nהחותם, כדי לשמרו ממקרים רעים מהחיצונים. ואמנם בליל ה\"ר כשגוזרין מיתה ח\"ו על איזה \nאדם, וסוד מיתה הוא שתשמט הנשמה מן הגוף, ותשאר בלי גוף, לכן מסתלק ממנו אותו צל \n"},{"index":8,"he":"שהוא בבואה דבבואה, ועי\"ז נחלש גופו ונאבד, כי הגורם קיום הגוף, הוא זה הצל ג' \nכנ\"ל: \nגם טעם אחר, כי עד עתה היה חותם שלם, ועתה נחסר ממנו אותו החותם, ועל ידי זה יכולים \nהחיצונים לשלוט בו וליטול נשמתו, ונמסרו הפתקין של דינו בידיהם. אמנם ההסתלקות מן \nהאדם הצל הזה, הוא אחר חצות לילה, כי אז מתחלת הלבנה להאיר, ולפי שאין גמר החותם \nנעשה עד חצות כנ\"ל, ואחר כך נגמר הדין, לכן הסתלקותו הוא מחצות לילה, כי אז מתחלת \nהלבנה להאיר ליל ה\"ר כנודע. ואין להסתכל אלא באור הלבנה ממש, וסוד הענין - כי הלא \nהלבנה רומז לנוקבא דז\"א, שבה ונסו הצללים תרי. גם מצאתי כתוב, מן אהי\"ה דאלפין נעשה \nצל, הנקרא בצ\"ל שדי, כי בצ\"ל הוא מילוי אהיה דאלפין. ונ\"ל כי מה שכינו צל זה לשדי, \nכי חילוף שדי בא\"ת ב\"ש הרי קמ\"ב, ועם כולל קמ\"ג, כמנין אהיה דאלפין: \nמ\"כ להר\"ר גדליהו, כי בליל ה\"ר יקרא משנה תורה, ויכוין להמשיך מקיף לצורך הזווג. \n"},{"index":9,"he":"ונלע\"ד, כי פי' הוא סוד המקיף של ה' בדי ערבה שאנו נותנין לה ביום, ואין לומר \nסליחות ביום ה\"ר, ולא בלילה רק כנ\"ל. (מע\"ח - גוג ומגוג עולה ע', כנגד ע' אומות, כי \nאז ימלוך גוג על שבעים אומות, וכולם יבואו יחד על ישראל, וכשיגאלו מידם, אז יהיה \nתשועה רבה, כי עתה שנגאלו ממדי ויון גלו לאדום. וכן בכל יום ויום ניצולו מיד זה, \nונופלים ביד זה, ויום הזה ניצולו מיד כולם, לכן הוא הושענה רבה: \nולפי שהם נמשלו למים, שע\"כ היה ניסוך המים בחג, לכן אין אנו שואלין מים, עד שיעברו \nכל הז' ימים, שלא יתנו המים, בעוד שהם שולטים, שלא יהיה מים הזדונים. וכבר ארז\"ל \nטעם אחר, דומה לעבד שבא למזוג כוס וכו'. ולכן לולב עולה חיים, וד' אותיות הרי ע\"ב, \nוכן הדס עם ג' אותיות עולה ע\"ב, כמנין הע\"ב שרים שהם שולטין בחג, שהם נאחזים בב\"ד \nעליון, שהם ע' שרים וב' סופרים, אחד כותב זכות, ואחד כותב חובה: \n \n"},{"index":10,"he":"שער הלולב - פרק ו:\nיום ה\"ר, ענין שבעה הקפות ביום ה\"ר, כבר נתבאר בקונטרס שלנו, שצריך לכוין בשם א\"ל, \nבסוד הקפה. והנה שם אל, יוצא מן אהיה שבבינה, ג' יודין וא' שבו. גם בכוונת ג' יה\"ו \nהנ\"ל, תכוין שהם בסוד מלוי ע\"ב ס\"ג מ\"ה, עד\"ז בכל ז' הקפות, חוץ מה\"ר, ששלשתן במלוי \nההין, שהם במלכות: \nכבר בארנו, כי ה\"ח שבמלכות, שבה הם נכנסין בבחי' הימים עצמן, ובבחי' הסוכה כנ\"ל. אך \nבחי' ה\"ג, הם נכנסין ע\"י הערבה של יום ה\"ר, חוץ מן אותו שבלולב, וחביט ולא בריך. \nוכה תעשה, תקח ה' בדים של ערבה במספר, ותכוין שהם ה\"ג מנצפ\"ך, ותכוין כי ערבה גי' \nזרע, שהוא סוד המ\"ן, ה\"ג נוקבין. והזהר שלא תחברם כלל עם הלולב, ולא תטלם כלל בידך, \nרק אהר שיאמרו תתקבל, אז קחם בידך. והענין, כי עד שישלמו כל בחי' החסדים, אין ראוי \nלעורר גבורות, וכמ\"ש בע\"ה, כי בז' הקפות של יום זה, הם נכנסים ה\"ח, ואין ראוי לעורר \nהגבורות. נמצא, כי גמר החסדים אינם נכנסים עד קדיש תתקבל, לכן אחר הקדיש, אז תקח \n"},{"index":11,"he":"בידך הה' בדי ערבה, כי כבר הנחת הלולב מידך, וגמרת מצותו. ואחר שתקח בידך בכוונה \nהנ\"ל, אז תחבוט ותכה בקרקע. והנה ב' דברים הם נעשין בחבטה, א' הוא הורדת והשפלת \nהגבורות וערבות בקרקע. ב' הוא העלאות והרמות הערבות אחר החבטה מתתא לעילא: \nוהנה כשתחבוט, תכוין כוונה אחת, והוא, שתכוין להוריד ולתת בה בחי' ה\"ג, ולעורר \nאותן, כדי שיהיו מוכנים ונעשים מהם בחי' כלי, להעלות בו מ\"נ ביום המחרת, שהוא ש\"ע \nבעת הזיוג. ותכוין, ערבה גי' זרע, שהם מ\"נ, וגי' עזר כנגדו, להכין אותה שתהיה עזר \nכנגדו, להעלות מ\"נ לקבל מ\"ד כנגדם, וז\"ס הא לכם זרע, כי ה\"א הם בדי ערבה, וערבה גי' \nזרע וכו': \nובעת שתחבוט הערבה בקרקע, תכוין לשם יה\"ו במלואו אלפין, יו\"ד ה\"א וא\"ו, גי' ט\"ל. \nואמר מורי ז\"ל, שלזה ארז\"ל חביט חביט ולא בירך, ואיני זוכר איך הוא, ואפשר כי חביט \nחביט גימט' ט\"ל. (ואפשר כי חביט חביט ולא בריך, ס\"ת גי' ט\"ל) ושמעתי ממורי ז\"ל \n"},{"index":12,"he":"שאמר, שתחבוט בקרקע ה' פעמים, נגד ה\"א מנצפ\"ך, כי ה\"ג נגד ה' בדי ערבה. וצריך לחבוט \nה\"פ, כי בכל פעם נותן בה גבורה א', ולזה אמר חביט חביט לשון רבים, להורות על ה' \nחבטות הנ\"ל. ואמנם א\"צ ברכה, אלא די בחבטה, כי כיון שאינם ה\"ג עצמן לצורך זווג, א\"כ \nא\"צ לברך ולהמשיך ע\"י ברכה, ובחבטה לבדו מספיק. (ראיתי בספרים אחרים, כי חביט חביט \nולא בריך ס\"ת ט\"ל, וזה נכון מדברי רז\"ל עצמן בלתי שנוי. וגם כי נכפל ב\"פ חביט חביט, \nמורה על רבוי ההכאות, והם ה' כנ\"ל. וכבר ידעת, כי ערבי נחל הם נ\"ה, והם סוד \nהנביאים, וז\"ש בגמרא, כי הוא יסוד נביאים.) גם ענין חבטה זו היא, הכאת הדינין \nבקרקע, שהוא המלכות, וליתנם בה. וגם הענין הוא, להקל ולהכות הגבורות ולמתקם. והנה \nכשאתה מגביה מן הקרקע, תכוין כי הוא סוד הנשיקין, כי כבר בארנו, כי הערבה דומה \nלשפתים, הם סוד הנשיקין, מתתא לעילא, ממנה אליו: \n \n"},{"index":13,"he":"שער הלולב - פרק ז:\nמכת\"י, ביום ה\"ר, אף שכבר קבלה החסדים דאמא, בלי א\"פ וא\"מ ע\"י הסוכה, מ\"מ אנו \nחוזרין להמשיך לה עוד משורש החסדים שבדעת דאמא, כולם א\"מ ע\"י הדיבור. ואף שגם קבלה \nהחסדים א\"פ ע\"י הלולב, וא\"מ ע\"י הקפה של כל יום, אנו חוזרין להמשיך לה עוד משורש \nהחסדים שבדעת ז\"א, ע\"י הז' הקפות שבלולב. (א) ועתה נבאר הז' הקפות דה\"ר: \nהגהה (א) א\"מ, הקפה גי' ק\"ץ, כי כחה לקצץ קליפות, קץ כל בשר,וזה ע\"י שם החסד אל \nבמלואו, עם האותיות גי' הקפה ע\"ה. וקוצץ הדין, אלהים ברבוע גי' ר', ובהסרת אותיות \nאלהים פשוט, הכל גי' ק\"ץ: \nוהענין כי הלא בז' ימי הסוכות, ע\"י הקפות, המשכנו ז' מקיפים של החסדים, בו\"ק דז\"א \nהתחתונים, וכן בחסדים של אמא פנימים נכנסים קודם חג הסוכות, והמקיפים שלהם נכנסין \nע\"י הסוכה המקפת כנ\"ל: \nאמנם ביום ה\"ר, אנו מחברים כל בחי' המקיפים של כל החסדים ביחד, והוא כי הלא בהקפות \nשל ה\"ר, יש ג' בחי' - א' הוא בחי' אדם עצמו, המקיף בגופו את התבה. ב', הוא בחי' \n"},{"index":14,"he":"דבור, שאדם מוציא בפיו בעת ההקפה, שאומרים אותן סדר הפזמונים והבקשות המסודרים \nממסדר התפלות, להזכיר זכות ג' אבות בעת הז' הקפות. ג' הוא בחי' לולב, שהאדם מוליך \nבידו בעת ההקפה. הרי ג' דברים, וכולם הם בשעה אחת, שהם - אדם, דבור, מעשה. ופי' \nהמעשה שהיא הלולב, שהוא מעשה שהאדם מוליכו בידו ממש. ונבאר ג' מיני מקיפים שיש - \nא', הוא המקיפים של ה\"ח דאמא. ב', הוא המקיפים של החסדים דז\"א, בחי' השרשים \nהעליונים שהוא בדעת דזעיר אנפין, ומשם אנו ממשיכין אותן המקיפים והארת המלכות שהוא \nהתיבה. ג', הם המקיפים בבחי' התפשטות בו\"ק שלו, והיה נלע\"ד לומר, כי המקיפים האלו \nשל בינה, הם מבחי' הדעת, כי אותן שנכנסין בסוד הסוכה הם מבחי' הו\"ק שלה, או להיפך: \nוהנה הקפת גוף האדם עצמו, יכוין להמשיך המקיפין דגופא דז\"א, שהוא שם מ\"ה גי' אדם, \nכי אלו הם סוד וימינו תחבקני, שהוא זרוע גוף האדם עצמו, המחבק את הכלה. אמנם הדבור, \n"},{"index":15,"he":"הוא כנגד הבינה, כי הבינה היא המוציא קול ודבור ממנו. והלולב הוא לצד המקיפים של \nהחסדים הדעת דז\"א כנ\"ל, כי סוד הלולב מעורר שרשים עליונים שבדעת דז\"א: \nוהנה ז' הקפות הם, וכל אחת כלולה מג' בחי' המקיפים הנ\"ל, אמנם הראשונה הוא מן החסד \nמלמעלה למטה, וצריך לכוין בה ג' מקיפים נגד ג' בחי' הנ\"ל, רק שכולם הם מצד החסד. \nאמנם נתבאר אצלינו, כי כל המקיפין הם בחי' א\"ל, כי אל במלוי גי' הקף, ועם ה' אותיות \nהרי הקפה: \nוצריך לכוין ג\"פ א\"ל - ראשון נגד הבינה, והוא שם י\"י א\"י, היוצא מס\"ג כנודע, גי' \nא\"ל, כי ס\"ג הוא בבינה, והוא נגד הדיבור. א\"ל ב' נגד הדעת דז\"א, והוא נגד הלולב. \nותכוין בג\"פ יה\"ו, שהם גי' ס\"ג, ותעשה ממנו שם ייא\"י, וזה הוא כנ\"ל: \nאו תכוין שיש בג' שמות אלו, ג' יוד\"ין וע\"ה ג' א\"ל. א\"ל ג' נגד ו\"ק דז\"א, ע\"י גוף \nהאדם, ויכוין כי אדם הוא שם מ\"ה, ויש בו ג' אלפין, וכל אל\"ף מורה אל אהיה אחת, הרי \n"},{"index":16,"he":"ג\"פ אהיה, והם גי' ס\"ג, ונעשה ממנו שם ייא\"י כנ\"ל: \nאמנם אלו ב' יה\"ו, תכוין כסדר מלואם ע\"ב ס\"ג מ\"ה, להמשיך אל הנוקבא שהוא ב\"ן, כמ\"ש \nבהקפה ז'. אח\"כ תכוין כי ג\"פ א\"ל, הם גי' מג\"ן, ותכוין להמשיך מגן זה אל המלכות \nכנודע. גם תכוין, כי ג\"פ אהי\"ה, יהיה כולם מלאים ביודין: \nהקפה ב' נגד גבורה, תכוין א\"ל ראשון מן הדבור שהיא בינה בא\"ל דס\"ג כנ\"ל, שהוא שם \nא\"ל ייא\"י. אל ב' נגד מעשה הלולב, מדעת דז\"א, והם ג' צרופים הו\"י הו\"י הו\"י, שהוא \nבסוד גבורה, כנ\"ל כי לעולם הלולב ממשיך מן הדעת, הכולל ג' מוחין חב\"ד, לכן יש בו ג' \nאותיות יה\"ו, רק שמשתנין בסוד צרופים, וג' שמות הנ\"ל תכוונם ע\"ד ע\"ב ס\"ג מ\"ה. א\"ל \nג', גוף האדם, מג' שמות אהי\"ה, שיוצאים משם מ\"ה כנ\"ל, רק שיהיה כולם במלוי ההין: \nהקפה ג' ת\"ת, א\"ל א' בינה, דבור, משם ייא\"י דס\"ג כנ\"ל. א\"ל ב', לולב, דעת, מג\"פ \nוי\"ה וי\"ה וי\"ה, במלוי ע\"ב ס\"ג מ\"ה, כנ\"ל. אל ג', מג' אהיה דמ\"ה, רק שיהיו מלאים \n"},{"index":17,"he":"באלפין: \nהקפה ד' נצח, א\"ל א' בינה, דבור, שם ייא\"י דס\"ג. א\"ל ב' לולב, דעת, מג\"פ יו\"ה יו\"ה \nיו\"ה, במלוי ע\"ב ס\"ג מ\"ה. א\"ל ג' מג\"פ אהיה דמ\"ה כנ\"ל. אך מלואם תכוין, ה' ראשונה \nביוד, וה' אחרונה באלפין: \nהקפה ה' הוד, א\"ל א' ייא\"י דס\"ג בינה. אל ב', מג\"פ הי\"ו הי\"ו הי\"ו, במלוי ע\"ב ס\"ג \nמ\"ה. א\"ל ג', מג\"פ אהי\"ה דמ\"ה. רק שבכל אחד תכוין, ה' ראשונה מלוי בההין, וה' שניה \nבאלפין: \nהקפה ו' יסוד, א\"ל א' מייא\"י דס\"ג, בינה. א\"ל ב' לולב, דעת, מג\"פ וה\"י וה\"י וה\"י, \nבע\"ב ס\"ג מ\"ה. א\"ל ג', מג\"פ אהיה דמ\"ה כנ\"ל, וכל א' מהן, הראשונה באלף, והב' יודין. \nוהטעם הוא, לפי שיסוד מטה כלפי חסד, לכן ה' שניה ביודין, אך לפי שהוא בעצמו קו \nהאמצעי, ושרשו הוא אלפין, לכן ה' ראשונה באלף. הקפה ז' מלכות א\"ל א' ייא\"י דס\"ג. \nא\"ל ב', ג' פעמים יה\"ו יה\"ו יה\"ו, רק שהוא משם ב\"ן שבמלכות, ותכוין כי הלא כ\"א מהם \nהוא גי' מ\"ב, הרי ג\"פ מ\"ב גי' קכ\"ו, שהוא שם אדני ברבוע - א', א\"ד, אד\"נ, אדנ\"י, \n"},{"index":18,"he":"שהוא סוד הכתר שלה, שאנו ממשיכין לה עתה א\"ל ג', מג\"פ אהיה דמ\"ה, וכ\"א מהם תכוין \nבמלוי ההין, ראשונה באלפין שנייה בההין: \nמכ\"י הרמ\"ע - סוד ההקפה לסוכות, הנה כוונת ההקפה יום א', להמשיך לרחל מקיף לאה. יום \nב', מקיף יעקב. יום ג', מקיף ז\"א. יום ד', מקיף תבונה. יום ה', מקיף הבינה. יום ו', \nמקיף יש\"ס. ובה\"ר, ממשיכין לה היקף אבא, אחר שהוא בא מכח עתיק, כופל השפעתו, ומחלק \nלכולם שפע באופן זה - הקפה א' מעתיק לאבא, נקודות מקיף לאה, מג\"ת דעתיק. ואבא נותן \nנקודות לאה זו, ליש\"ס, והיא הוית נקודה צירי שבא צירי שבא. הקפה ב' ממשיכין מעתיק \nלאבא, נקודות יעקב, ההויה כולם חולם, ואבא נותן ליש\"ס, והוא נותן נקודות לאה כנ\"ל, \nשהיתה בו תחלה לבינה. הקפה ג' נותן עתיק לאבא נקודות ז\"א, הויה בד' ריבועיות בלי \nניקוד. ואבא נותנה ליש\"ס, והוא נותן נקודות יעקב לבינה, ובינה נותנת נקודת לאה הנ\"ל \nלתבונה. הקפה ד' נותן עתיק לאבא נקודות תבונה, הויה בניקוד אלהים, ואבא נותנה \n"},{"index":19,"he":"ליש\"ס, והוא נותן נקודות ז\"א לבינה, והיא נותנת נקודת יעקב לתבונה, והיא נותנת \nנקודת לאה לז\"א. הקפה ה' נותן עתיק לאבא נקודת בינה, הויה בצירי, ואבא ליש\"ס, והוא \nנותן נקודת תבונה לבינה, ובינה נותנת נקודת יעקב לז\"א, וז\"א נותן נקודת לאה ליעקב. \nהקפה ו' נותן עתיק לאבא, נקודת יש\"ס, כולו הויה בפתח, ואבא נותן ליש\"ס, ויש\"ס נותן \nנקודת בינה לבינה, ובינה נותנת נקודת תבונה לתבונה, ותבונה נותנת נקודת ז\"א לז\"א, \nוז\"א נותן, נקודת יעקב ליעקב, ויעקב נותן נקודות לאה ללאה. הקפה ז' נותן עתיק לאבא \nנקודת הויה בניקוד קמץ. ס\"א שורק (פתח קמץ) (ס\"א שורק) והוא מחזיק אותו לעצמו. ודע, \nכי כל א' מז' הויות אלו, צריך להשתתף לה הוי\"ה שכולה קמץ, מכח ע\"ק שהוא מהכתר עכ\"מ: \n\n"},{"index":20,"he":"ענין ז' הקפות יום ה\"ר כבר בארנו. ונלע\"ד ששמעתי ממורי ז\"ל, כי הלא ו' הקפות \nראשונים הם ו\"פ מג\"ן, וכולם לצורך המלכות. ואח\"כ יש עוד מגן אחד במלכות עצמה, בהקפה \nז'. והנה ו\"פ מג\"ן ראשונים, גי' תקנ\"ח, וכולם ברדתן אל המלכות, נעשה בה מג\"ן ז', \nוהוא במלוי, כי מג\"ן הוא ג\"פ אל, וג\"פ א\"ל במלוי ג\"פ אלף למד, גי' תקנ\"ה, ועם ג' \nכוללים תקנ\"ח, הרי איך נעשה מגן זה, מן ו' מגן העליונים: \nורצוני לצייר לך היטב על סדר, שתכוין בו תחלה להמשיך החסדים מקיפים מן בינה, ומדעת \nדז\"א, ומגופא דז\"א. הקפה א' - חסד, יוד הי ואו הי, א\"ל. יוד הי ויו, יו\"ד הי ואו, \nיוד הא ואו, א\"ל. יוד הא ואו הא. אלף הי יוד הי. אלף הי יוד הי. אלף הי יוד הי: \nא\"ל. (ג\"פ א\"ל גי' מג\"ן) הקפה ב' - גבורה, יוד הי ואו הי א\"ל. ה\"י ויו יוד, הי ואו \nיוד, הא ואו יוד. א\"ל. יוד הא ואו הא. אלף הה יוד הה, אלף הה יוד הה, אלף הה יוד \nהה, א\"ל (ג\"פ א\"ל גי' מגן). הקפה ג' - ת\"ת, יוד הי ואו הי, א\"ל. ויו יוד הי, ואו \n"},{"index":21,"he":"יוד הי, ואו יוד הא, א\"ל. אלף הא יוד הא, אלף הא יוד הא, אלף הא יוד הא, א\"ל. (וג\"פ \nא\"ל גי' מג\"ן). הקפה ד' - נצח, יוד הי ואו הי, א\"ל. יוד ויו הי, יוד ואו הי, יוד \nואו הא, אל. יוד הא ואו הא. אלף הי יוד הא, אלף הי יוד הא, אלף הי יוד הא, א\"ל \n(וג\"פ א\"ל גי' מג\"ן). הקפה ה' - הוד, יוד הי ואו הי, א\"ל. הי ויו יוד, הי ואו יוד, \nהא ואו יוד, א\"ל. יוד הא ואו הא. אלף הה יוד הא, אלף הה יוד הא, אלף הה יוד הא, \nא\"ל. (ג\"פ א\"ל גי' מגן): \nהקפה ו' - יסוד, יוד הי ואו הי, א\"ל. ויו הי יוד, ואו הי יוד, ואו הא יוד, א\"ל. יוד \nהא ואו הא. אלף הא יוד הי, אלף הא יוד הי, אלף הא יוד הי, א\"ל. (ג\"פ א\"ל גי' מג\"ן): \n\n"},{"index":22,"he":"הקפה ז' - מלכות, יוד הי ואו הי, א\"ל. יוד הה ו\"ו, יוד הה ו\"ו, יוד הה ו\"ו, א\"ל. א' \nא\"ד אד\"נ אדנ\"י (קכ\"ו כתר.) יוד הא ואו הא. אלף הא יוד הה, אלף הא יוד הה, אלף הא \nיוד הה. (וג\"פ א\"ל גי' מג\"ן). ו\"פ ג\"ן גי' תקנ\"ח כנ\"ל ועוד מג\"ן הז' וכו', כנ\"ל: \n \n"}]}
