{"id":"kabala-1d43b74bb744-1-141","bookId":"kabala-1d43b74bb744","part":1,"torah":141,"title":"שער הלולב - פרק ח:","hebrewTitle":"שער הלולב - פרק ח:","segments":[{"index":1,"he":"שער הלולב - פרק ח:\nש\"ע ושמ\"ת. מנהג ישראל, שביום ש\"ע עושין שמחה גדולה לפני הספרים, ומקיפין ז' הקפות \nעם הספרים, וקורין אותו שמחת תורה. וזהו שנזכר בזוהר פרשת פנחס דרנ\"ב, ונוהגין בני \nישראל למעבד עמה חדוה, ואתקריאת שמ\"ת. ומעטרין לס\"ת בכתרין דילה. ואני ראיתי למורי \nז\"ל, שהיה הולך לפני הספרים, והיה מרקד ומרנן ושמח בכל יכלתו בכל הז' הקפות בלילה, \nוביום לא ראיתיו. אחר כך כשהיה הולך לבה\"כ אחרת, שהיו מתאחרין שם, והיו עושין \nההקפות עם הספרים כנ\"ל, ג\"כ מורי ז\"ל היה מסבב עמהן, ומרקד ומרנן בשמחה גדולה, וכן \nאם נתאחרו בבה\"כ אחרת, היה עושה גם כן: \nביום ש\"ע, נעשה זווג דרחל, במוסף בחזרה, לכן אומרים אז משיב הרוח ומוריד הגשם, כי \nאז יורדה גשם, כי אז הזווג והורדת טיפת הזרע כנ\"ל. לכן בליל שמ\"ת אסור בזווג, כי \nאין זווג אלא בתפלת מוסף, וזווג זה נמשך עד יום ז' דפסח. בליל ש\" ת אסור בזווג, כי \nאין המטרוניתא מזדווגת עד הבוקר בתפלת מוסף, ואיך יזדווג האדם. ואע\"פ שבשאר הימים \n"},{"index":2,"he":"שבין ר\"ה לש\"ת מותר הוא, כי יש זווג אחר של לאה. אבל עתה בש\"ע, אין הזווג רק לרחל \nלבדה, ואינו רק במוסף: \nאמנם ענין ש\"ע כבר נת\"ל, כי אז הוא הזווג עצמו, ונותן לה ה\"ג של המ\"נ שלה בסוד \nהזווג, וניתנין לה ע\"י ז\"א, ואחר כך בעת הזיווג, נותן בה טפה זרעית: \nונלע\"ד ששמעתי, כי ביום ש\"ע נותן לה ה\"ג לבד, וזהו גבורות גשמים משיב הרוח ומוריד \nהגשם שאומרים ביום זה. אח\"כ בפסח נותן בה בחי' הה\"ח, לכן פסח הוא בחסד. אך מה שמ\"כ \nהוא זה, כי הלא ראוי לומר משיב הרוח וכו' בש\"ע, כי אז הורדת טפת הזרע במעי הנוקבא, \nוכל הטפה תחלה בשרשה נקראת אור, ואח\"כ מים ברחם הנוקבא, וז\"ס מוריד הגשם ביום זה, \nואח\"כ נעשה רקיע, שנגמר הולד, כמ\"ש בזוהר פרשת תרומה. אמנם מים אלו, הם באים \nמלובשים עם החותם שבנוקבא כנ\"ל, אשר הם סוד הצללים כנ\"ל, ולכן הגשם גי' ג' מלואים \nשל ג' אהיה, שהוא סוד החותם כנ\"ל ע\"ש: \nסוד ש\"ע וש\"ת, עצרת מלשון כי עצר עצר ה'. והענין - כי זיווג ישראל ורחל הוא ביום \n"},{"index":3,"he":"זה, והיא מקבלת זרע העליון, ואינה מפלטת ח\"ו, ונקרא עצרת וקולטת את הזרע, לכן נקרא \nעצרת. וכאשר אינה עוצרת וקולטת זרע העליון, והיא מפלת אותן ח\"ו, משם הם שורש \nהנפילים אשר הם בארץ בימים ההם, כי הפיצם המלכות בסוד נפילים, והבן סוד הגדול הזה, \nלכן היו משחיתים גם הם את זרעם על הארץ לבטלה דוגמתן, שבאו מהשחתת זרע שלא נקלט \nבנוקבא, וטעם הדבר לפי שידוע לפניו יתברך שאין בהם תועלת והם דינין קשים, לכן \nהפילתן: \nונחזור לענין, כי עתה עוצרת הזרע, לכן נק' עצרת. אמנם קליטת זרע הוא בג' ימים, הרי \nאם תפלוט הזרע ביום ג' טהורה, כמ\"ש במשנה, כי היא נסרחת הזרע, ואינה ראויה: \n(א\"מ - כי עצרת גי' תש\"ס, כמנין ה\"פ חסד, שהם ש\"ס, ות' היינו ד' יודין דע\"ב. והנה \nג' ימים אלו, הם סוד ג' מדות חג\"ת, שמשם מקבלת המלכות טפה עליונה. ואלו הם ג' בני \nנח היוצאין מתיבה. ונגד ג' מראות הקשת, ואין להאריך): \nהנה נגד ג' בחי' אלו צריכה ג' ימים, לקלוט ג' בחי' אלו. והנה היסוד ההוא, כי טפת \n"},{"index":4,"he":"הזרע, הוא החסדים, וחסד גי' ע\"ב, ויש ג' בחי' ע\"ב, שהם כ\"ד כ\"ד כ\"ד, הם ע\"ב. וכנגדם \nג' ימים לקליטה להצטייר שם ע\"ב זה, וסוד שם ע\"ב זה בציור והנה בזה השם יש כ\"ד \nעיינין, המצטיירין כזה ג' הויות כאלו שהם ג\"פ כ\"ד כ\"ד כ\"ד, הם ע\"ב אחד בחסד, ואחד \nבגבורה, ואחד בת\"ת, הם ג' הויות של כ\"ד כ\"ד, וכולם בחי' חסד שהוא ע\"ב: \nוהנה סוד אסרו חג, הוא קליטת הזרע, וכמבואר. אמנם יום א\"ח, יש בו ג\"כ שמחה כנודע, \nוהוא כי הוא יום ב' לקליטת זרע, וקושרות שם ברחם הנוקבא, וזהו פי' א\"ח, ר\"ל - תקשרו \nותחזקו אותו זווג שנעשו בחג. אך בהכנס יום ג' מקצת היום ככולו, וכבר נקשר ואין \nלעשות שמחה יום ג', רק יום ב', שהיא א\"ח. וכל ו' חדשים חורף עד יום ז' של פסח, היא \nמעוברת מזיוג זה, ואז יולדת בסוד קריעת י\"ס מן העיבור הזה. אך שאר העיבורים של אמצע \nהחורף, אינן מתעכבין כ\"כ. ואפשר כי בו ביום של העיבור היא יולדת, אך העיבור זה נמשך \n"},{"index":5,"he":"עד אז, כן נלע\"ד ממורי זלה\"ה: \nנשלם ענף ראשון מן פרי עץ חיים. בעזרת האל בורא ארץ ושמים. ברוך הנותן ליעף כח \nולאין אונים עצמה ירבה: \nספר לקוטי תורה - פרשת בראשית \nהתחילה התורה בב', כי הא' [היא ראשונה] רומז לאצילו והב' [היא שניה] רומז לבריאה \nשהוא עולם השני, וגם א' תחלת תיבת אצילות וב' תחלת בריאה. גם ידוע דאמא מקננא \nבכורסייא וע\"כ התחילה בב' דהיינו ר\"ת בינה, וזהו בתשרי נברא העולם שהוא שמאלו תחת \nלראשי כי אבא לעולם ימין ואמא שמאל. ואותיות בראשית הוא בא' תשרי וע\"כ נזכר כאן ל\"ב \nאלקים, כי ל\"ב נתיבות דאבא הם ל\"ב הויות ובאמא הם ל\"ב אלקים, וראשית רמז לאבא ראשית \nחכמה והיינו ב מבראשית דהיינו נקודה בהיכלי' או\"א שוין יחד, וע\"כ אמר ברא לשון \nבריאה ואלהים הוא אמא וכן עולה אלהים מנין הכס\"א דאמא מקננא בכוסייא, ואמר ברא \nאלקים אמא דבריאה בכח אמא דאצילות שנתלבשה בה וזהו בראשית שהוא אמא דאצילות בכח זה \n"},{"index":6,"he":"ברא אלהים דבריאה את השמים ואת הארץ זו\"נ דבריאה, וז\"ס בירור המלכים הראשונים שמתו \nכנודע כי בכל עולם ועולם ה' בחי' המלכים שמתו, וזהו הארץ היה תוהו ובוהו שהוא שבירת \nהכלים, ורוח אלהים מרחפת על פני המים שהוא החיות שלא היו הכלים יכולין לקבל, וז\"ס \nהתגין שע\"ג האותיות שהוא אור הרוחף עליהם. ויאמר אלהים יהי אור הוא סוד חסד עילאה \nדהיינו מלך הח' הדר שע\"י נתקנו, ותחלה הוברר הפסולת והקליפה קדמה כדרך שהקליפה \nקודמת לפרי וזהו ישרצו שרץ נפש חיה וכן כולם עד יום הששי שנברא אדם שהוא האוכל \nהנשאר, וע\"כ בשבת נאסר ברירת הפסולת מתוך האוכל מפני שזה היה דרך ברירות למעל \nהפסולת מתוך האוכל ובשבת לא היה הבירור, אבל אוכל מתוך הפסולת לעולם מותר מפני שזה \nלא היה למעלה: \nיש להקשות בבריאת זו\"נ וכן בבריאת אדם שהוכפלו במעשה בראשית פעמים, כי תחלה אמר ברא \nאלקים את השמים ואת הארץ הרי זו\"נ ואח\"כ הז' ימים הם הז\"ק דזו\"נ כנודע ואח\"כ ביום \n"},{"index":7,"he":"ו' אמר ויברא אלהים את האדם בצלמו אח\"כ וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה והפסיק \nביום ז' בינתים שאמר ויכולו השמים, ועלולם הוזכרו זכר ונבה למעלה והכא בצווי לא \nנזכר נקבה כלל ואם לא צוה אלא על אדם למה נענשה חוה (ועוד) כי אחר הצווי היה הבריאה \nשל נוקבא כי אח\"כ אר ויפל ה' אלקים תרדמה על האדם. ונבאר זה כי להיות שמאדם קדמון \nלכל הקדומים לא נתגלה ע\"ב אלא הס\"ג התחיל להתגלות דרך הפה והחוטם וכו' וע\"כ התחיל \nבב' שהוא בחי' ס\"ג וכשהיא בחי' ס\"ג יוצא היה בחי' הנקודות דס\"ג ובסוד מלכים \nהראשונים וז\"ס את השמים ואת הארץ שהם הז' מלכים שהיה בהם השבירה ולפי שה' בחי' ס\"ג \nהוזכרה בהם ה' \"השמים \"הארץ\" ואמר את ואת לכלול זו\"נ דבחי' עשיה שבאצילות דאחר \nהתיקון דהכל היה השורש שלהם כאן. ולפי שעיקר הנפילה היה בנוק' לכך אמר והארץ היתה \nתהו וכו' עשה עיקר ממנה ונזכר הז\"א ברמז בו' דכתיב \"והארץ. ואמר תהו ובהו וחושך \n"},{"index":8,"he":"שהוא השבירה ולפי שהי' בחי' הרבה שזו נפלה למטה מזו לכך אמר תהו ובהו כו' ולפי \nשבכאן היה כלול בחי' ב\"ן כי מן הס\"ג הזה שנשברו הכלים נעשה אח\"כ תיקון עם המ\"ה שהוא \nהמתקן והוסר סיגים מן ס\"ג וזהו ס\"ג לשון סיגים הכל ס\"ג יחידו נאלחו והוברר הב\"ן \nשנתקן, נמצא שהב\"ן היה כלול בס\"ג וע\"כ הוזכר כאן ב\"פ תוהו כי \"והארץ \"היתה \"תהו \nובהו ר\"ת למפרע תהו א' כנגד הס\"ג וא' כנגד הב\"ן, וידוע שהכלים הנשברים ירדו אל מקום \nהבריאה וזהו חשך על פני תהום [ס\"ת כלים] כי שם בראש הבריאה הוא פני תהום כי משם \nולמטה הוא המים. ורוח אלהים מרחפת כו' הוא האור שלא היו הכלים יכולין לקבלו וזהו \nורוח אלהים מרחפ\"ת על פני המים שלא ירד מן האור אל הכלים רק רפ\"ח ניצוצין וזהו \nמרחפת מ\"ת רפ\"ח שהם גי' ע\"ב רי\"ו ואחר השבירה נזדווגו הס\"ג עם הע\"ב העליון [דא\"ק] \nויצא המ\"ה החדש דרך מצח העליון והוא היה המתקן וז\"ש ויאמר אלהים יהי אור שהוא המ\"ה \n"},{"index":9,"he":"המתקן והיהי אור ואז נעשה התיקון והוא ז' ימי בראשית, וע\"כ נאמר בסוף כי בו שבת מכל \nמלאכתו כי לא היתה המלאכה אלא באצילות כי כל שאר עולמות בי\"ע אינן אלא חותם אצילות \nוע\"כ כי בו שבת מכל מלאכתו, ועד עתה לא הוזכר אדם אלא שמים וארץ למעלה בס\"ג, והמים \nהוא התיקון כנ\"ל, ואחר שנשלם התיקון באצילות משם ולהלאה התחיל שם אדם בז\"א דבריאה \nודיצירה ודעשיה כאשר נאמר ביום ו' ויברא אלהים את האדם בצלמו על אדם דבריאה. ומ\"ש \nבתחלה נעשה אדם שהוא עשיה ואח\"כ בריאה מתחלה בצלמינו כדמותינו ואח\"כ בצלמו לבד, כי \nהדיבור היה מזו\"נ דאצילות ולא שאל אלא על אדם דעשיה שהוא עתיד לחטוא כנזכר בזוהר \nע\"ז שאל ואמר נעשה אדם בצלמינו כדמותינו כי זה הוא אמירת אמא דבריאה לאבא דבריאה \nע\"י התלבשות בהן זו\"נ דאצילות, וצלם ודמות הכל מן הנקובא אמא שהיא המלבשת את הולד \nדהיינו אצלם ע\"כ צלם עולה אהי\"ה דיודין שהוא בחי' נוקבא אלא שהצלם הוא מה שנותן אמא \n"},{"index":10,"he":"לדכורא ודמות שיש בו צורה יותר הוא מה שנותן אמא לנוקבא, ולפי שכונתו היה לעשיה, \nולעולם התחתון יש לו כח כל מה שלמעלה ובעליון אין בו בחי' התחתון ולפיכך אמר \nבצלמינו כדמותינו כל על עשיה, ואע\"פ שאמרו בזהר צלם בדכורא הכונה הוא צלם לז\"א \nדעשיה ודמות לנוק' דעשיה אכן הכל ע\"י אמא דבריאה לעשיה שהכל בחי' נוקבא הרי שכל \nהשאל ההי העל אדם דעשיה, ואח\"כ אמר ויברא אלהים את האדם בצלמו דהיינו אדם דבריאה \nולכןא מר ויברא, ואדם דעשיה לא הוצרך להזכיר דנעשה דפשיטא כיון ששאל עליו די הדיבור \nבזה לעשותו וזש\"ה בדבר ה' שמים נעשו והיינו אדם דעשיה לא הוצרך אליו מעשה אלה השאלה \nוהדיבור בהם מספיק, ואמר בצלם אלהים ברא אותו הם המוחי' הבאים אליו מלובשים בנה\"י \nדאמא הנקרא צלם כנודע, ולאדם זה דבריאה לא היה צווי שלא יאכל מעץ הדעת כי להיות זה \nהעולם ברור מקליפות לא היה בו חשש כלל ולכך נאמר ואת כל עץ אשר בו פרי עץ לכם יהי \n"},{"index":11,"he":"הלאכלה כלומר אפילו עה\"ד שבתוך הגן כי באדם זה אין בו חשש. ומה שנזכר בריאת אדם זה \nדבריאה ביום ו' פי' שיהיה ראוי להיות בריאתו אחר יום הז' שהוא נוק' דז\"א דאצילות \nאלא משום דלעולם יום הז' שהוא נוק' והו' שהוא יסוד אינם מתפרדים כי היסוד ממלכות \nאין להם פירוד לעולם, והנה א\"כ ביום ו' שם הוא כלול הנוק' ג\"כ, ועוד שעיקר הדכורא \nהוא יסוד כי הנוק' אינ רק בית קיבול לקבל הטפה שנותן בה יסוד והיא אספקלריא דלא \nנהירא וגם כי בהוזכר יום הששי בה' משא\"כ בשאר ימים הורה שכבר הנוק' נתקנה ולא חסרה \nרק חזרת פב\"פ להזדווג וז\"ש כאן כיון שנכנס שבת דהיינו הכניסת שבת ממש בסוד הזיווג \nהכנסת כלה לחופה. ואמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם בכאן הודיע כי כשנברא אדם \nדבראי' נעשה שם גם אדם דעשי' וזה להיות כי\nבריאה בחי' ה' וה' לעולם כפולה ב' ההין כזה ה\"ה הא' בריאה והב' עשיה ויצירה עדיין \nלא נתגלה שכן היה כוונה תחלה להיות אשת חיל עטרת בעלה יהה\"ו ה' על ו' וב' ההין אמא \n"},{"index":12,"he":"וברתא שהוא כפול הה' ואח\"כ בעבור החטא ירדה ה' אחרונה למטה ונעשה יהו\"ה, וזש\"ה אלה \nתולדות השמים והארץ דהינו זו\"נ דבריאה וז\"ש בהבראם שהוא הבריאה וה' קטנה משום \nשבריאתם היה ע\"י מלכות דאצילות שהיא ה' קטנה וזה היה ביום עשו\"ת ה' אלקים ארץ \nושמים, בבריאה הוזכר בהן השמים והארץ ובעשי' ארץ ושמים בלא ה' משום שבריאה היא ה' \nראשונה הנרגשת והב' הוא עשי' הה' כפולה שאינה נרגשת בפה והיא נעלמת. ואמר בבריאה \nשמים תחלה ובעשיה ארץ תחלה משום שהבראי' שהיתה ע\"י זו\"ן דאצילות בהתלבשותם שהיא \nעלמא דדכורא לכן שמים קודמין שהוא ו' של השם ובעשי' שהיא עלמא דנוק' דשלטא נוק' \nבדכורא לכן ארץ [ה'] קדמה ואח\"כ שמים וגם זהו טעם ב' למה נעשה העשיה עם הבריאה קודם \nהיצירה משום שהיא נוק' בחינת ה' שהיא ד' על ו' והד' שהוא עשיה נגלית שם והיצירה לא \nהיה וזהו שנחלקו ב\"ש וב\"ה אם שמים נבראו תחלה או ארץ ואמר רשב\"י תמהני איך נחלקו, \n"},{"index":13,"he":"כוונתו כי בוודאי לעולם לא נחלקו אלא בבריאה השמים קדמו דהיינו מן הטעם שאמרנו שהוא \nעלמא דדכורא ולשכלול דהיינו עולם העשיה שהוא שכלול ותשלום הכל שם הארץ קדמה מר אמר \nחדא ומא\"ח ולא פליגי: \nוכל שיח השדה טרם יצמח עדיין לא היה צמח בעולם העשיה מפני שלא המטיר הבריאה על הארץ \nמפני שאדם דיצירה אין להעלת מ\"נ מלמטה למעל האל הבריאה כדי שימטיר מיין עילאין, כי \nלא זו בלבד אלא ואד יעלה מן הארץ שהוא א\"ד מאדני חצי השם כי לא הי' עדיין עולם \nהיצירה שהוא דכורא אלא עולם העשיה שהוא נוק' והיתה מעלה מ\"נ מצד הנוק' לבד כי לעולם \nאנו צריכין מ\"ן מלמטה מזכר ונוק' ועכשיו לא היה אלא החצי כי דכורא עדיין לא היה, \nוז\"ש וא\"ד יעלה מן האר\"ץ דהיינו עשיה ושם בחינת אלקים ואלקים דאלפין עולה אר\"ץ ומשם \nהי המעל המ\"ן ומשקים את כל פני האדמה דהיינו הבריאה וזהו האדמ\"ה אדם ה' כי הבריאה \nהיא ה' והעלאת מ\"ן היה אל האדם דבריאה, ועד עתה נברא אדם דבריאה ועעשיה כנ\"ל אבל של \n"},{"index":14,"he":"יצירה לא, ועתה אמר וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמ הויפח באפיו נשמ\"ת חיים מן \nבריאה שהיא בחינת נשמה וכל עולמות כולם דלעילא הן דאצילות הן קודם דאצילות הן \nהבחינה הנ\"ל הי' זכר ונקבה שמים וארץ בבריאה, ארץ ושמים בעשיה חוץ מיצירה שעלה תחלה \nבמחשבתה להיות העשיה נקבה ליצירה וגם שלא ירדו העולמות אלא עד מ\"ל שביצירה והעון \nגרם לירד, וז\"ש וייצר ה' אלקים את האדם ולא הוזכרה נוק' אע\"פ שהיתה בכאן בכח, וז\"ש \nוייצר בב' יודין ב' יצירת כמ\"ד זנב היתה: \nויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם [גן עשיה, בעדן בריאה, מקדם קודם יצירה] שהיא חיצוניות \nעולם הבריאה [בינה] בו\"ת שלו שהוא בחינת הת\"ת אשר שם בחינת גן, [אח\"כ] וישם שם את \nהאדם אשר יצר שהוא אדם [מ\"ה] דיצירה וז\"ש אשר יצ\"ר: \nויצמח ה' אלקים וגו' ומעץ הדעת טוב ורע, לאדם דיצירה לא צוה שלא לאכול מעץ משום שגם \nהוא היה מבורר ולא היה הצווי רק לאדם דעשיה משום ששם נשארו ונאחזות בו הקליפות ואם \n"},{"index":15,"he":"יאכל יתוקנו ג\"כ הקליפות הנאחזות בו, ושם ביצירה הוא עולם המלאכים שם הד' מחנות \nשכינה וזהו ומשם [מבריאה] יפרד והיה לד' ראשונים [דיצירה] והם ד' נהרות [בעשיה]: \nויקח ה' אלקים את האדם דעשיה כי על האדם דיצירה כבר אמר לעיל וישם שם את האדם אשר \nיצר ועכשיו אמר על האדם דעשיה כי לקחו מן הבריאה אשר היה שם ויניחהו בג\"ע דיצירה \nלהיות בחי' נוק' אל היצירה, וז\"ש בה לעבדה ולשמרה כי בזה שייך עבודה וצריך שמירה \nמשום שבו נאחזות הקליפ' ולזה צוה מכל עץ הגן אכול תאכל שיתקן ויהנה מכל שאר הבחי' \nאבל מעץ הדעת טו\"ר לא תאכל ממנו משום שבזה יתהנו הקליפות ממנה ויהיה להם חיות, וסמך \nפסוק לא טוב היות האדם לבדו אל הציווי לפי שמיד כשיצא הדבר מפיו היה מוכרח שיאכל \nויחטא וירד [העשיה] למטה כמאמר ז\"ל נורא עלילה על בני אדם לזה סמך לומר ויאמר לא \nטוב היות האדם לבדו אדם דיצירה לבדו בלא נוק' כי עד עתה עלה במחשבה להיות כל העשיה \n"},{"index":16,"he":"נוק' לזה [דיצירה] אכן השתא בהכרח תרד דהעשיה למטה ולא טוב שיהי' [יצירה] בלא נוק' \nלבדו לכן הקדים רפואה למכה אז ויפל ה\"א תרדמה על האדם דיצירה, ויבן ה' אלקים כי ע\"י \nבינה דיצירה היה זה וזהו ויבן. ויאמר האדם דיצירה זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי כי \nעד עתה היתה הנוקבא שלו מעולם אחר למטה ממנו שהוא עשיה אבל זאת הפעם עצם מעצמי לזאת \nודאי יקרא אשה כי כשהוא ראוי אל הזווג שהוא כבר בן כ' שנה אין צריך לאו\"א שכבר נטל \nכל המוחין הראוין אליו וצריכין לו כי עד עתה היה צריך כל שעה לעלות יותר ולוקח יותר \nמאביו ואמו אכן כשהגיע לבן כ' שנה כבר ירש הכל. ואכלו מפרי העץ אדם דעשי' ונוק' \nשירדו למטה, וזהו ויעשו להם חגורות דהיינו התלבשות זה עולם הגשמי ועל זה נאמר לו \nוקוץ ודרדר, ויעשלהם כתנות עור הלבוש הגשמי: \nוישלחהו ה\"א מג\"ע לעבוד את האדמה אשר לוקח משם דהיינו הבריאה לתקן בתפלתו כמ\"ש, \nואפשר לומר עוד מה שסמך לא טוב היות האדם לבדו לצווי כשנאמר כי זה היה על אדם דעשיה \n"},{"index":17,"he":"משום דעד עכשיו היו כל העולמות אב\"א ורצה הקב\"ה לתקן אדם דעשיה בסוד הנסירה ובהתקנה \nזו יתוקנו כל העולמות, לכן אמר אעשה לו עזר כנגדו שיהיה כנגדו ולא באחור, ולפי \nשנאמר כי ביום אכלך ממנו מות תמות וכיןו שיצא מפיו בהכרח יעשה וימות כד\"א נורא \nעלילה על בני אדם ועל כן אמר לא טוב היות האדם לבדו שא\"א שיהיה קיים באיש לפחות \nיהיה קיים במינו ולכן הוצרך לו אשה וגם מפני שאם היה הכרח שיאכל וימות היה בעודו כן \nבלא אשה אכן אחר הנסירה פנים חדשות בלא לכאן ולא היה הדיבור ע\"ז ואפשר שלא יחטא \nולכך אמר עזר כנגדו זכה עזר לא זכה כגדו והוא לא זכה ששימשו מטתו שלא בזמנו קודם \nהשבת. וז\"ש ויהיו שניהם ערומים וכשארז\"ל שראה הנחש עסוקים בתשמיש ונתאוהל הם וזהו \nולא יתבוששו מפני שלא היה בוש\"ת נטפל להם נחש, ושבת אותיות בשת מפני שאם היה ממתין \nביום שבת אין בו שליטת נחש כלל ומפני שלא יתבוששו שלא המתין לשבת שהוא הבושת לכך \n"}]}
