{"id":"kabala-1d43b74bb744-1-15","bookId":"kabala-1d43b74bb744","part":1,"torah":15,"title":"שער התפילין - פרק ג:","hebrewTitle":"שער התפילין - פרק ג:","segments":[{"index":1,"he":"שער התפילין - פרק ג:\nונבאר עתה, כללות אחר בענין תפילין של ראש ורצועותיו, והקשר שלו, ותפילין של יד, \nותפילין של יעקב ורצועותיו, והקשר שלו. כבר נתבאר במ\"א, כי המוחין דז\"א נעשו מזיווג \nאו\"א, והנה יש בהן ג' בחי' שהם ו', והם ג' פנימים, וג' מקיפים. בחי' ראשונה הוא, כי \nתחלה כשנעשו ד' מוחין אלו תוך או\"א ע\"י זיווגם, ונשארו הד' שם בסוד עיבור, בבחינת \nמוחין פנימים: \nבחינה ב' הוא, כי כמו שהמוחין הנ\"ל הפנימים, היו מבחי' זיווג התרין מזלות דדיקנא \nדעתיקא, ואח\"כ נמשכו אל המוחין דאו\"א, ואז נתרבה הארת המוחין דאו\"א, ונעשין מוחין \nלזו\"ן. וכן עד\"ז, על ידי אותו הארה דמזלא קדישא, ניתוסף הארה באלו המוחין פנימים \nאשר עומדים שם בסוד העיבור, ואז מתנוצץ מבחוץ להם שם במקומם כנגד הפנימים, ונעשין \nשם א\"מ: \nבחי' ג', כי משם נמשכת הארתו עד למטה בנה\"י דאמא, והם נכנסים תוך פנימית של נה\"י \nדאמא, ומתלבשים ועומדים שם, עד שיוצאין ונולדו ויוצאין לחוץ: \n"},{"index":2,"he":"ודע, כי כל בחי' אלו, אין הכוונה שנעקרו ממקומן ח\"ו, רק ע\"י ריבוי הארה דמזלא קדישא \nכנ\"ל, ניתוסף בהם כח, ומאירין למטה ממקומם, ושורשם נשאר קיים לעולם למעלה: \nאך יש הפרש אחר, והוא, כי השניים הנקראים תרין אחסנתא דאו\"א, אלו הם שאינן יוצאין \nהם עצמם, רק הארה שלהם לבד. אך ב' עטרין, הם עצמם יוצאים ונמשכין בז\"א, כי אלו הם \nגנוזים באו\"א, אבל אינם אחסנתוי דאו\"א, רק הם של ז\"א, אלא שנגנזים תוך או\"א דרך \nגניזת פקדון לבד, והם נקרא תרין מוחין דחו\"ג, הנכללין ונעשים מוח אחד, והוא דעת \nדז\"א: \nונחזור לענין, כי כאשר אלו הד' מוחין, יוצאין מן העיבור שבתוך הבינה העליונה, הנה \nהב' מוחין הנקראין חו\"ב, שהם אחסנתוי דאו\"א כנ\"ל, אינם יורדים הם עצמם, רק הארה \nשלהם לבד, ושרשם נשאר למעלה בכל הבחי' כולם. אבל ב' מוחין הנקראים תרין עטרין, שהם \nחלק ז\"א עצמו כנ\"ל, הנה עצמותם ממש, הם אשר יורדין ונמשכין בז\"א, ולא הארתן לבד: \n"},{"index":3,"he":"וביאור הענין הוא, כי אחר שהיו תחלה בסוד עיבור באו\"א, נתלבשו שם בכח הארת או\"א, \nוכאשר יצאו ונתלבשו תוך גולגלתא דז\"א למטה, הוא בכח ההלבשה שנתלבשו תחלה באו\"א, ואז \nנתלבשו ב' מוחין דחו\"ב בנ\"ה דאימא: \nבחי' הד', כי שם ממש כאשר נתלבשו תוך נה\"י דאמא, טרם שירדו ונתלבשו תוך גולגלתא \nדז\"א, ניתוסף בהם הארה עצומה, ויצאו הארתן מבחוץ של נה\"י דאמא עצמה. והאירו שם \nבבחי' א\"מ ב' ג\"כ, כי כמו שבהיותן למעלה תוך או\"א, הם בבחי' א\"פ ומקיפין, כך ברדתן \nבגולגלתא דז\"א, נעשה מוח א' הנקרא דעת, והרי עתה הם ג' מוחין לבד, עם היותן ד' \nמוחין. ובצאתן משם מאו\"א, נתלבשו תחלה בנה\"י דאמא, ושם היו בב' בחי' שונות - בחינת \nמוחין פנימית, בתוך נה\"י דאמא. ובחינת מוחין מקיפין מחוץ להם: \nבחי' ה' ובחי' ו', אחר כך נתלבשו הנה\"י דאמא עם המוחין שבתוכם, בתוך רישא דז\"א, \nבבחי' ג' מוחין לבד, תוך ג' חללי דגולגלתא דז\"א, ושם ג\"כ היו בבחי' ג' בחי' מוחין \n"},{"index":4,"he":"פנימים, ובחי' מוחין מקיפין, כנ\"ל, שלעולם כל מקום שהיתה שם קדושה, אינה מסתלקת. \nנמצא, כי כל אלו הבחי' הם קיימות, אעפ\"י שנכנסו המוחין אח\"כ תוך ז\"א, שרשם נשאר \nלמעלה קיים, אלא שניתוסף בהם הארה ונמשכה עד למטה ג\"כ, והרי נשלמו ו' בחי' הנ\"ל: \nנמצא עתה, שיש ב' מיני מקיפים לז\"א, מלבד הב' בחינות הראשונות של אורות מוחין \nפנימים ומקיפין בהיותן תוך או\"א כנ\"ל, כי אלו אין אנו עסוקין בהם, רק אחר צאתן לחוץ \nמאו\"א מסוד העיבור, כי אז הם ב' בחי' מוחין שניות פנימית ומקיפין, וב' בחי' שלישית, \nמוחין פנימיות ומקיפין. הא' הוא בהיות המוחין מתלבשין בנה\"י דאמא, טרם שיכנסו ברישא \nדז\"א, כי אז מלבד המוחין הפנימים אשר בתוך נה\"י, היה ג\"כ להם א\"מ שלהם מבחוץ נה\"י \nדאמא. והב' הוא, אחר שנכנסו המוחין מלובשים תוך הנה\"י, והכל יחד נכנסו בגולגלתא \nדז\"א, כי גם אז חזרו לצאת בבחי' א\"מ שלהם: \nוהנה יש חילוק בין ב' מקיפים אלו האחרונים, כי המקיף הראשון מהם, כיון שהוא עומד \n"},{"index":5,"he":"למעלה יותר, לכן הנה משם נעשה בחי' א\"מ אל כל הגולגלת מלמעלה הימנו, וגם את המוחין, \nלפי שהוא עליון על כולם, וחופף על כולם. וא\"מ הזה, הוא עיקר מציאת א\"מ העצמי של ז\"א \nממש ממקומו, בהיותו למעלה בנה\"י דאמא. אבל המקיף הב', היוצא אחר שנכנסו המוחין \nוהנה\"י דאמא תוך רישא דז\"א, אין זה נקרא א\"מ של המוחין, כי אדרבא מהן יצאו לחוץ, \nואיך יהיו מקיפים אליהם. אמנם הם יוצאין ובולטין במצח דז\"א, ושם הוא מקומם ממש, \nבאמצעי בין השתי עינים, וזה המקיף נקרא א\"מ אל כל הבחי' הפנים של ז\"א והבן זה: \nוז\"ש באדר\"ז דף רצ\"ב, כי מן המוחין מנהירוי, נהיר אנפוי, ואסהיד באו\"א, גוונא \nדאנפוי, וז\"ש והיו לטוטפות בין עיניך, כי א\"מ זה אשר במצח דז\"א, הם עצמן סוד \nהתפילין ממש, אשר הם במצח דז\"א, שהם א\"מ אל כל הפנים שלו, ומקומן הם בין שתי \nהעינים, במצח, במקום הנחת תפילין, ושם בולט אור מקיף הזה, מכנגד בין שתי העינים, \n"},{"index":6,"he":"ומקיף הפנים של ז\"א, אשר הם למטה מן העינים, כנודע כי הם נקראין תרי תפוחין כנזכר \nבאידרא: \nועתה יתבאר לך היטב, כי כ\"א אזכרות שבתפילין, הם כנגד אהי\"ה. וד' פרשיות, נגד שם \nהויה. וד' בתים נגד שם אהי\"ה. כנזכר בהקדמת תיקונים דף ט'. והענין הוא במה \nשהודעתיך, כי כל בחי' א\"מ של זו\"ן, כולם הם מבחי' שם אהי\"ה, והנה צריך שיהיו ג' \nמבחי' אחרונות באלו התפילין - א' היא בחי' א\"מ הראשון העליון, היוצא מנה\"י דאמא, \nטרם התלבשותן תוך רישא דז\"א. והב' הוא בחינת המוחין הפנימים, אחר שנכנסו בג' חללי \nדגולגלתא דז\"א. והג' הוא בחי' א\"מ הבולט מתוכם במצח: \nוהנה עיקר התפילין, הוא א\"מ אשר במצח, אמנם צריך שיהיה בו הב' בחי' שקדמו אליו, וגם \nבחי' עצמו. ולכן הבחי' ראשונה של המקיף הראשון, הוא שם אהי\"ה כנ\"ל, כי כל אהי\"ה הוא \nא\"מ. אמנם מקומו שם למעלה מראשו דז\"א, ואי אפשר לנו לעשות רמז תפילין כנגד בחינתו, \nלרוב העלמם, ולא נזכרו, רק עיקר מציאתם נשארו למעלה, בסוד א\"מ העליון, וגם הם \n"},{"index":7,"he":"מתגלין ומאירין למטה במוחין פנימים, אחר שנתלבשו בחללי גולגלתא דז\"א: \nוהנה כנגד ד' מוחין הפנימים, שמשם יצאו אלו התפילין, יש ד' פרשיות התפילין האלו, \nוהם בחי' ד' אותיות הוי\"ה, ואינם אהי\"ה כמו המקיפין. וכנגד א\"מ העליון למעלה מן \nהמוחין פנימים, נכתבין בפרשיות האלו כ\"א אזכרות, שהם ניצוצי האורות הא\"מ במוחין \nהפנימים, שהם בחי' הפרשיות. ויען הם מציאת ניצוצין ההם בהיותן למטה, לכן הם ג\"כ \nשמות הוי\"ה. ולהיותן מבחי' א\"מ, הנה חשבונם כ\"א אזכרות כמנין שם אהי\"ה, שהוא שם \nא\"מ. נמצא, כי אור הכ\"א אזכרות, גדול יותר מן הפרשיות עצמן, לכן נרמזו בבחי' שמות \nואזכרות, והבן זה: \nוכנגד הבחי' הג', שהוא המקיף של מצח, היוצא מן הא\"פ, היו בחינת הד' בתים של \nהפרשיות, שהם בחי' א\"מ, אשר הוא כעין בית המקיף אל המוחין הפנימיות, ונקראים אהי\"ה, \nלסבת היותם א\"מ: \nנמצא, כי כל ג' בחי' של רישא דז\"א, שהם ג' הבחי' הנ\"ל, כולם נרמזו בתפילין בלבד, \n"},{"index":8,"he":"שהם - מקיף עליון, ופנימי, ומקיף קטן. והם בחי' - אהי\"ה, הוי\"ה, אהי\"ה. ובמ\"א \nביארנו זה דרך הסתר והעלם, ואמרנו, כי אהי\"ה הראשון של כ\"א אזכרות, הוא נגד עיבור \nא'. ואהיה הב' של בתים, הוא נגד עיבור הב' ושם הוי\"ה שבאמצע, הוא ד' פרשיות. ועתה \nגלינו לך סודו יותר בפרטיות. (א): \n(א) כתב מהרח\"ו - כלל העולה, שהתפילין ודיקנא הם אור מקיפין מפנימית ז\"א, בסוד אור \nחוזר להיות לו מקיף. אבל הל\"ם דצלם, הם אור מקיפין, שמעולם לא נכנסו בפנימית ז\"א, \nושמור חילוק זה: \n \n"},{"index":9,"he":"שער התפילין - פרק ד:\nועתה נבאר, מי הוא הגורם אל בליטת אור המוחין הפנימים לצאת לחוץ במקום המצח, להיות \nשם א\"מ. ובזה נתבאר הטעם, היות קטן פטור מן התפילין. והענין הוא, כי בחי' הז\"א הוא \nבבחי' ו\"ק לבד, שהוא זמן קטנות, היה ראש שלו, במקום שהוא עומד הת\"ת שלו בימי \nהגדלות, וקוצי דשערי דרישא דא\"א דנגיד מאחוריו עד רישא דז\"א, איננו מגיע ומתפשט שם. \nאמנם כאשר הגדיל ז\"א, ונכנסו בו מוחין דגדלות, ונשלם לי\"ס, אז ראשו נגדל ועולה \nלמעלה, ואז מגיע עד חצי התבונה כנודע, ואז יש שם באחורי הז\"א, ההוא קוצי דשערי \nדרישא דא\"א, ומסתיים שם ממש במקום הדעת דז\"א, בהיותו הוא גדול כשיעור הזה הנ\"ל, \nשמגיע עד חצי התבונה. ואז ע\"י ההוא קוצי דשערי דרישא דא\"א, המגיע אל הדעת דז\"א, \nיוצאין התפילין. משא\"כ בהיותו בזמן הקטנות שראשו הוא למטה, במקום שהוא ת\"ת של זמן \nהגדלות, אז אין לו ההוא קוצא: \nוא\"ת, והרי בזמן יניקה דז\"א, כבר נתבאר, שאז עולה ז\"א ועומד בין שתי זרועותיה, \n"},{"index":10,"he":"דוגמת מה שמגיע ראשו בזמן הגדלות ויונק משם, ואז קוצי דא\"א כבר מגיעין בדעת שלו, \nולמה לא נתחייב אז בתפילין. (ב): \n(ב) ז\"ל מהר\"ן - צ\"ע, והלא כבר נתבאר, כי הז\"א בעת יניקתו, הוא עומד בפני הבינה, \nוהבינה בפני א\"א, וקוצי דשערי הוא באחורי א\"א, ואיך אפשר שיהיה לו בעת יניקתו בחינת \nהתפילין. ונלע\"ד, שזאת הקושיא עצמה, היה להרח\"ו זלה\"ה, ולכן כתב שהראשון עיקר, \nשפירושו הוא, שיורדת האם למטה ממקומה, ומשפלת עצמה, כדי שיוכל הנער לינק מן השדיים \nשלה, ולפי זה לא קשה מידי. עד כאן: \nוהנה התירוץ דקושיא זו כבר שמעתי ענין א' ממורי זלה\"ה, ויש לי ספק, איזה מאלו ב' \nדרכים שנזכיר הוא מה ששמעתי, אבל בודאי שא' מהם אמת, והוא, כי כבר נתבאר בענין \nהרביצה, שפירושו הוא, שיורדת האם למטה ממקומה, ומשפלת עצמה, עד שיוכל הנער לינק מן \nהשדים שלה. אבל בגדלות, הוא עצמו עולה למעלה יותר, בין ב' זרועותיה שהם חו\"ג, כדי \n"},{"index":11,"he":"שיינק מן הדדים אשר שם למעלה, ונמצא שהוא גבוה, ואין היא יורדת, ואז ההוא קוצא \nדשערי מגיע. והספק אצלי, אם אמר הוא להיפך מזה, והוא, כי הז\"א בגדלותו, הוא מגיע \nראשו עד חצי התפארת של התבונה. אבל ביניקה, האם מגביהתו למעלה, בין ב' זרועותיה שהם \nחו\"ג כדי שיינק מן הדדים אשר שם, ונמצא שהוא גבוה למעלה יותר ממקומו, ואין שם בחי' \nתפילין, על דרך שביארנו בענין שבת, שפטור אז מן התפילין, לסבה זו. (ג) אך נ\"ל, \nשהראשון הוא עיקר: \nהגהה (ג) צמח - ונלע\"ד כפי הכתוב כאן שבת, שבמקום שבת צ\"ל ר\"ח, ועיין בכוונת ר\"ח: \nוהנה כדי שיתבאר לך האי קוצי דשער דרישא דא\"א, שהוא הגורם בליטת אלו התפילין במצח \nדז\"א, צריך שנבאר קצת ממקומות שבאדר\"א, ולחקור קצת חקירות, והוא, כי הנה המוחין הם \nג' חב\"ד, ואיך הפרשיות של התפילין הם ד'. גם מ\"ש באידרא דף קמ. כי ג' מוחין דהוי \nבז\"א, עם חד מוחי דשקיט על דורדייא דא\"א, ומתחברין כחדא, ואינון ד' פרשיות שבתפילין \n"},{"index":12,"he":"וכו'. ומלבד זה כי זה המאמר סותר והורס כל הבנין שאמרנו למעלה, כי הד' מוחין דז\"א \nהם הד' פרשייין. גם הלשון בעצמו הוא דחוק מאוד, כי איך אפשר שיתחבר מוחא דא\"א, עם \nג' מוחא דז\"א, ויהיו ד' פרשיות שבתפילין ברישא דז\"א, ואין לדבר זה שחר: \nגם צריך להבין, מ\"ש באידרא דף קכ\"ט ודף קל\"א, כי שערי דרישא דא\"א, נמשכין עד רישא \nדכתפוי, בגין למיגד מן מוחא דיליה למוחא דז\"א, וצריך להבין, למה השערות האלו נמשכין \nדרך האחור בעורף של א\"א. ועוד, כי הנה מקום סיום או\"א, הוא בטבורא דליביה דא\"א, \nומשם ולמטה מתחיל ז\"א, מטיבורא דליבא ולתתא כנזכר באדרא, וא\"כ על הלב היו צריכין \nלהמשיך אותן השערות כדי למיגד ברישא דז\"א, ולא עד רישא דכתפין, אשר אין ראש זעיר \nאנפין מגיע שם: \nאבל הענין הוא מובן, במה שביארנו בענין הדעת דז\"א, הכולל הב' עטרין דחו\"ג, ואמרנו \nשם, כי אותן הב' עטרין, הם בחי' ב' פרקין עילאין, דב' זרועות דא\"א, דהיינו כתפיים, \n"},{"index":13,"he":"שהם פרקין תתאין, בסוד הגבהת ידים על הראש, והנה נקראין רישי כתפין דא\"א. נמצא, כי \nמה שכתב באדרא, דההוא קוצי דשערי אתמשך עד רישא כתפין, אין פירושו שם למעלה בא\"א \nעצמו, רק באותו רישא כתפין דיליה, שנעשו בחי' ב' עטרין דז\"א, הנקרא דעת שלו. ונמצא, \nכי סיום קוצי דשערי דא\"א, הוא כנגד אחורי הדעת של ז\"א, מוח הג' שבו, הנקרא רישי \nכתפין דא\"א. והנה בהיות ב' עטרין אלו, בבחי' מוחין פנימי דדעת, הוא מוח א' לבד כלול \nמב' עטרין, לפי שהוא מלובש ביסוד דאמא, וע\"י ההוא קוצי דשערי הגורם שיוצא מהם א\"מ \nשל התפילין, נחלק הדעת לב' בסוד א\"מ, והיו ב' מוחין, זולת תרין מוחין אחרנין, שהם \nחו\"ב דז\"א, ואלו הם הד' פרשיות שבתפילין: \nוביאור הענין הוא זה, כי הנה ההוא קוצי דשערי דרישא דא\"א, הוא היוצא וצומח מן המוחא \nסתימאה דא\"א, וכל שערות ההם שבההוא קוצא, הם צינורות דקים וחלולים. ובמקום סיום \nהשערות אלו, שם הם פיות כל השערות, ומשם יוצא הארת מ\"ס דא\"א לחוץ. והנה נודע ג\"כ, \n"},{"index":14,"he":"כי ז\"א מלביש את או\"א הנה\"י שלהם, ונה\"י דאו\"א מלבישים לנה\"י דא\"א, ונמצא, כי קוצי \nדשערי דא\"א, אשר מקום סיומו עד טבורא דיליה דא\"א, אשר שם הוא רישא דז\"א, ונמצא, כי \nקוצי דשערי הנמשך דרך העורף מאחורי א\"א, איננו מסתיים ממש בהתדבקות בגופא דא\"א או \nאו\"א, רק ברישא דז\"א ממש, שהוא מלביש את כולם כנ\"ל, ושם כנגד הדעת מאחוריו במקום \nהעורף דז\"א, שם נוגע קוצי דשערי דא\"א, ושם הוא מסתיים, ואותן האורות דמוחין סתימאה, \nהנמשכות דרך צינורי השערות הנ\"ל, הם נגלים בסוף האי קוצי דשערי דיליה, והם מאירים \nבעורף דז\"א באחורי הדעת שלו, אשר שם תרין רישי דכתפוי דא\"א הנ\"ל, שהם ב' עטרין \nבדעת, וכח אותן האורות העצומים היוצאות שם, שהם ממוחין דא\"א, מכים ומבטשין שם במקום \nההוא, ועוברת הארתם לפנים תוך המוחין דז\"א שהוא כנגד העורף, אשר שם הכאת קוצי \nדשערי, ויוצאין שם הארתן בבחינת אור מקיף דתפילין: \nומכח הכאת קוצי דשערי באחורי הדעת, דוחה את הא\"פ שיצא לחוץ במצח, מכנגד מקום הכאה, \n"},{"index":15,"he":"ודוחה את האור לצד הפנים של ז\"א במצח שלו, ולטעם זה נמשך קוצי דשערי דרך האחור, כדי \nלהכות שם בעורף ז\"א, ועל ידי ההכאה ודחיפה זו, יתנוצצו אורות המוחין דז\"א מכנגד \nמקום ההכאה אשר בעורף, ואז מאירין במצח ז\"א, ונעשין בחי' התפילין: \nונמצא, כי בתחלה לא היו מוחין בהיותן בפנים, רק ג' מוחין, ועתה ע\"י האור הניתוסף \nבהם ע\"י ההוא קוצי דשערי דא\"א כנ\"ל, נחלקו הב' עטרין שבדעת, ונעשו בחוץ ב' מוחין, \nמה שאין כן בהיותן בפנים, ועתה נעשו ד' פרשיות בתפילין, והם הם ד' פרשיות, שהם ד' \nמוחין דזעיר אנפין: \nאמנם להיות שאינם רק ג' כנ\"ל, ומי הוא שגרם להם להיות ד', הוא הקוצי דשערי, ולכן \nאמרו שם באדרא דף ק\"מ. כי האי מוחא עליונה דא\"א, עם ג' מוחין דז\"א, אינון ד' פרשיות \nדתפילין, ר\"ל - כי ע\"י התחברות האי מוחא עלאה, עם הג' מוחין דז\"א, באמצעית קוצי \nדשערי, הוא גורם להיותן ד' פרשיין ולא ג': \nובזה תבין, למה יהא ד' בתים בתפלה של ראש, מה שאין כן בתפלה של יד. כי כיון שעיקר \n"},{"index":16,"he":"אלו הארבע פרשיות הם הארבע מוחין עצמן דזעיר אנפין כנזכר לעיל, רק שנתלבשו תוך נצח \nהוד יסוד דאמא, לכן גם הבתים יהיו ד'. משא\"כ בנוקבא כמ\"ש בע\"ה. ונמצא עתה, כי \nהמוחין האלו בהיותן תחלה בסוד אור מקיף הראשון העליון, היו ד' מוחין. ואח\"כ \nכשנתלבשו בנה\"י של הבינה ונכנסו תוך הגלגלת דז\"א, נעשו ג' לבד. כי הב' עטרין נתלבשו \nיחד ביסוד של התבונה. לכן בתפילין של ראש, הם ב' שינין, א' של ד' רישין, וא' של ג' \nרישין: \n \n"}]}
