{"id":"kabala-1d43b74bb744-1-19","bookId":"kabala-1d43b74bb744","part":1,"torah":19,"title":"שער התפילין - פרק ט:","hebrewTitle":"שער התפילין - פרק ט:","segments":[{"index":1,"he":"שער התפילין - פרק ט:\nהתפילין כסברת רש\"י ור\"ת, הפוסקים אמרו, כי ראוי הוא להניח שני זוגות תפילין מספק, \nא' כסברת רש\"י, וא' כר\"ת. ודע, כי ב' הסברות אמיתית. וכמ\"ש בפרק הקומץ מקום יש בראש \nלהניח ב' תפילין. וכן נזכר בזוהר במקומות רבים ובתיקונים, ובפרשת פנחס בר\"מ דף \nרכ\"ח, דאית תפילין דעלמא דאתי, דאינון הויות באמצע. ובג\"ד אוקמוהו מארי מתניתין, \nאית ברישא מקום, להניח ב' זוגי דתפילין, וע\"כ צריך לבאר ענינם: \nהנה תחלה שמעתי ממורי זלה\"ה, כי ענין החילוק ששמעתי מה שביניהם, הוא תלוי, אם בתחלה \nנכנסה עטרא דחסד, או עטרא דגבורה תחלה ברישא דז\"א. וכפי סברת רש\"י, נכנס תחלה עטרא \nדחסד, ולכן פרשת שמע קודם לפרשת והיה אם שמוע. ולסברת ר\"ת הוא בהיפך, כי תחלה נכנסת \nעטרא דגבורה, ולכן פרשת והיה אם שמוע, קודם לפרשת שמע: \nואח\"כ שמעתי דרך אחר ממורי זלה\"ה, ועמו נתבאר כי שניהם דברי אלהים חיים, ולא פליגי. \n"},{"index":2,"he":"והענין, כי הנה נתבאר אצלינו, כי יש מוחין לרישא דז\"א מסטרא דאמא, ומסטרא דאבא. \nוהנה ממוחין דאמא, יוצאין התפילין של סברת רש\"י. וממוחין דאבא, יוצאין התפילין של \nסברת ר\"ת. ובזה לא פליגי, וצריך להניח ב' זוגות ביחד, כשתי הסברות שלהם: \nונבאר עתה, למה יש שינוי ביניהן. והענין, כי הנה יסוד אמא הוא נוקבא, והוא רחב, \nולכן יש בו מקום להכיל בתוכו ביחד ב' עטרין חו\"ג, באופן זה - מוח החסד מצד הפנים. \nומוח הגבורה מצד האחור. והנה היסוד דאבו\"א מפסיק בין שניהן, ומכריע ביניהם, כי הנה \nהוא נתון תוך היסוד דאמא: \nוהנה התפילין של רש\"י הוא כנ\"ל שנבקעים הנה\"י דאמא, אבל בתחלה נבקעים העליונים שהם \nנ\"ה, שבתוכם חו\"ב. ואחר כך נבקע היסוד, שבתוכו חו\"ג, ואז יוצאין כסדרן במצח דז\"א, \nותחלה יוצא חכמה, ואח\"כ בינה, ואח\"כ חסד שהוא מצד הפנים, ואח\"כ הגבורה שהוא מצד \nהאחור. ואלו הד' פרשיות, כסדר סברת רש\"י ז\"ל: \nאמנם בתפילין דמוחין דאבא, הנה החו\"ג אין יכולין לעמוד שניהם יחד תוך היסוד שהוא \n"},{"index":3,"he":"הזכר, שהוא צר מאוד, לכן תחלה נכנסים עטרא החסדים בתוכו, לפי שהוא גדול מעטרא \nדגבורה, וכאשר נכנסין עטרא דגבורה לתוכו, הוא דוחה החסדים לחוץ דרך פי היסוד. ואמנם \nאין הענין כן, כי ודאי שאינן יוצאין, כי הנה אורך היסוד דאבא, הוא מסתיים ממש בסיום \nהיסוד דז\"א בעת גדלותו, וא\"כ אי אפשר שיצאו החסדים לחוץ בתוך ז\"א עצמו. אבל הענין \nהוא, בעת התחלת כניסת ראש היסוד דאבא בתוך רישא דז\"א, ואז מתחילין לצאת לחוץ בסוד \nהתפילין, אבל אח\"כ שנכנס כל היסוד, אז אין הדבר כן, כמו שנבאר: \nוגם ענין אחר, כי הנה הם מתפשטין ומגיעין עד עטרת היסוד דאבא, והנה עד מקום ההוא, \nיש ב' עורות אל היסוד, אך בעטרה שבו לא יש אלא א' לבד, והוא מן הבשר, כי עור החיצון \nהוא כבר נכרת בסוד הפריעה, לכן בהגיע שם החסדים המתפשטים בתוכו, אינם יוצאין מפי \nהיסוד לחוץ, ואמנם הם יוצאין לחוץ דרך המסך הדק והזך ההוא, ועיקר שרשם נשאר בפנים, \n"},{"index":4,"he":"כיון שיוצאין דרך המסך. משא\"כ, אם היו יוצאין דרך פי היסוד, כי אז הכל היה יוצא \nלחוץ: \nוהנה כבר ביארנו בענין הציצית והק\"ש, כי הם שמות אהו\"ה. ושם נתבאר, כי אותן של אבא, \nהם שמות שלמים, אבל החו\"ג דאמא, הם שמות החסרים, כל אחד מג' אותיות אה\"ו בלבד, וחסר \nמהם ה' האחרונה: \nוהנה כאשר נכנסים הגבורות תוך יסוד אבא, גם הם אין להם מקום לעמוד שם כולם ביחד, \nואז ההי\"ן אחרונים של שמות אהו\"ה, של גבורות, הם יורדין למטה עם החסדים, כי היסוד \nהוא צר מאוד, ואינם יכולים לחזור למעלה. (א) והנה החסדים רוצים להדבק בשרשם שהוא \nיסוד אבא, וגם רוצים להיות עם הגבורות, אלא שאינם יכולין, מצד צרות המקום, לכן הם \nעולין ממטה למעלה מהעטרה ולמעלה ומקיפים את יסוד דאבא בחוץ. וזה סוד, והבוטח בה' \nחסד יסובבנו, כי הבוטח בה' הוא בבחינת אבא, ושם הוא מעלת הבטחון, ולכן חסד יסובבנו, \nדוגמת החסדים דאבא, שהם סובבים את היסוד שלהם: \n"},{"index":5,"he":"הגהה (א) נלע\"ד נתן - איני יודע מה בא להודיעני בענין שמות אהו\"ה, שבעת שיוצאין \nהחסדים דאבא, יוצאים ג\"כ הההי\"ן של ד' שמות אהו\"ה של הגבורות. והשם יאיר עינינו \nבתורתו: \nנמצא, כי ביסוד דאימא יש חו\"ג שלה, וגם חסדים דאבא. אבל ביסוד דאבא, לא יש רק \nגבורות שלו לבדם, ומטעם זה נקרא היסוד ג\"כ שם י\"ה, כמו שמבואר אצלינו בענין הרפ\"ח \nניצוצין מה ענינם. והטעם הוא, כי יש בתוכו ט\"ו חסדים וגבורות גימטריא י\"ה: \nוהנה בהכנס נה\"י דאבא ברישא דז\"א, אז נבקעים גם הם ע\"י קוצי דשערי דרישא דא\"א, ואז \nיוצאין התפילין כסדר הזה - חכמה, ואח\"כ בינה, ואח\"כ הגבורות שהם בפנים דיסוד, וזהו \nהטעם הויות להדדי, בינה וגבורות, ואחר שיצאו הגבורות יש מקום אל החסדים לכנוס תוך \nהיסוד, ומה שהיו תחילה מקיפים בחוץ, הם נכנסים למקום שיצאו דרך המסך העטרה לפנים מן \nהיסוד, ועולין למעלה ביסוד בפנים, ואז הם יוצאין ממקום ההוא, ובולטין לחוץ במצח, \n"},{"index":6,"he":"אחר שיצאו הגבורות. וע\"כ פרשת שמע, הוא אחר פרשת והיה אם שמוע: \nוהנה הרי כשהיו החסדים מקיפים, היו יכולין לצאת במצח קודם הגבורות, וא\"כ מה טעם \nכניסתן לפנים מן היסוד, כי על ידי כן נתאחרו ויצאו אחר הגבורות. והענין, כי אי אפשר \nלצאת לחוץ במצח, אם לא בהיותן מלובשים בלבוש שלהם, שהם הנה\"י עצמן דאבא, שהם בחינת \nהבתים שלהם של התפילין בחוץ, וע\"כ הוצרכו לכנוס בפנים, כדי שיצאו אח\"כ עם לבושיהם: \nאמנם כל זה אינו אלא בעת התחלת כניסתן, אבל אח\"כ שכבר יצאו בחי' התפילין לחוץ, אז \nאינו כן, אבל כשהן יורדין ומתפשטין נ\"ה דאבא יותר למטה תוך ז\"א, עם אותן המוחין \nהמתפשטין תמיד, כנודע שבכל רגע נמשך המשך שפע המוחין מן או\"א אל ז\"א, ואז ע\"י אותו \nהמשך המחודש תמיד, הם מתפשטין להפך, כי תחלה נכנסין הגבורות ויוצאין לחוץ, ואח\"כ \nנכנסין החסדים ונשארים בפנים מן היסוד, היפך ממה שהיה בתחילה. ובזה תבין, דלא פליג \n"},{"index":7,"he":"הקדמה זו, למה שביארנו במ\"א, כי חו\"ג דאו\"א כולם עומדים ביסוד דאמא, והוא היפך כל \nהנ\"ל, ויתורץ עם הנ\"ל: \nוהנה נתבאר חילוק שבין תפילין דרש\"י ודר\"ת, אבל בכל הפרטים הם שוין (ב) ובזה תבין \nמ\"ש בזוהר שם כי אלו התפילין דר\"ת עצמם, הם תפילין דעלמא דאתי. כי להיותן ממוחין \nדאבא, גדלה מעלתן מאוד מן הבינה הנקראת עלמא דאתי, וא\"כ אלו הם התפילין דידה, כי הם \nלמעלה ממנה והבן זה. וז\"ס גם כן צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם, כי כבר ידעת, כי \nעטרא דחסד הוא דדכורא שהוא ז\"א, וג\"כ הם נמשכין אל היסוד, ואלו הם הצדיקים. אמנם \nעטרא דגבורה שהוא עטרא דנוקבא, היא למעלה מהם, כי פרשת והיה אם שמוע, היא למעלה \nמפרשת שמע, וזהו ענין ועטרותיהם בראשיהם, כי גם המלכות גם כן נקראת עטרה כנודע, \nועטרא דגבורה שהוא בחי' המלכות ג\"כ נקראת עטרה, והיא למעלה מראשיהם. משא\"כ בתפילין \nדרש\"י שהעטרה היא למטה מן הזכר בעה\"ז, שהוא עולם הנוקבא, הנקראת עה\"ז, והיא יתבא \n"},{"index":8,"he":"תחותיה: \nהגהה (ב) נלע\"ד נתן - כי טעות סופר נפל בזה הלשון, ומה שלע\"ד הוא, כי בפרשת פנחס \nכתב וז\"ל, אבל בעלמא דאתי הויו\"ת באמצע וכו', והכוונה הוא, כמו שפירש הר\"ב זלה\"ה, \nשיש הפרש, כי בעת שהנה\"י דאו\"א עומדים למעלה בראש דז\"א, אז דוקא יוצאים הגבורות \nדאבא קודם החסדים שלו. אבל אח\"כ בעת התפשטות עד היסוד ז\"א, אז הוא להיפך, כי תחלה \nיוצאים החסדים דאבא, ואחר כך הגבורות. וז\"ס, אבל בעלמא דאתי הויו\"ת באמצע, ר\"ל - \nדוקא כשנה\"י דאבא הם מלובשים בנה\"י דאמא, הנקראת עלמא דאתי, ואז הם הויו\"ת באמצע. \nאבל אחר כך בעת התפשטות בתוך גוף ז\"א, אז היסוד דאבא הוא יוצא לחוץ מיסוד דאמא, ואז \nהיציאה חו\"ג דאבא שוים עם יציאת חו\"ג דאמא, וזה שמדייק בזוהר אבל בעלמא דאתי, ר\"ל \nדוקא בעת שיסוד דאבא מלובש ביסוד בינה, הנקרא עלמא דאתי, למעלה בראש ז\"א, והבן \nהיטב, ע\"כ: \nנמצא, כי תפילין דמוחין דאבא, הם רמוזים בהויות, צירוף שם י\"ה ה\"ו. ותפילין מוחין \n"},{"index":9,"he":"דאמא, הוא צירוף שם יהו\"ה, כנזכר בתיקונים ובזוהר: \n \nשער התפילין - פרק י:\nונבאר הדינין הצריכין בעת הנחת תפילין. כאשר יניח תפילין ש\"י בראשונה, צריך להושיט \nהזרוע השמאלי, כנזכר בזוהר. וטעם לזה, כדי להורות כי כל זה הוא בסוד א\"מ כנ\"ל, \nוצריך לשום שמאלו תחת ראשה, ולחבקה ביד ימינו, כמ\"ש שמאלו תחת ראשי וכו', וחיבוק \nהימין הוא, כאשר כורך הרצועה סביב הזרוע. (א): \n(א) מע\"ח - וצריך להניח תפלה של יד מיושב, מפני שמראים אנחנו, שהיא בעת הבוקר \nבבריאה. ואסמכיה רשב\"י, על פסוק ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה, וכל דבר שבבריאה \nצריך מיושב, כי להורות שאנו קושרין אותה בשמאל של הזכר, ולמתק אותה, ולתת לה הארה. \nאבל הטלית שאינו נותן לה הארה לבד, שהוא ביצירה בחי' ז\"א, עולם הזכר, עולם האצילות, \nצריך להיות מעומד, כלומר צריך ליתן הארה ביצירה, וממילא מתעורר למעלה באצילות: \n(מהחברים - יכרוך ג' כריכות על הקיבורת, וט' על זרוע, וב' שנכנסו במעברתא, הרי י\"ד. \n"},{"index":10,"he":"וג' כריכות עושין על פרק א' של אצבע האמצעי הרי י\"ז. ויזהר כל אדם באותן כריכות, \nויהיו מעומד, לרמז שהם ג\"ר חב\"ד, לפי שכל אבר הוא בסוד עליון, וכלול מי'. וב' פעמים \nכורכין הרצועה על היד - א' בהליכתו על האצבע, וא' בהבאתו, הרי י\"ט. והמעט הנותר מן \nהרצועה, מכניסין בכריכה שעל הזרוע לבד, ורמזה לה לו' יסוד, כי משיבו תחתון בו', \nרומז ליסוד, הרי כ'. והרצועות בא על הראש, א' מימין וא' משמאל, הרי כ\"ב. ונמשכת \nונופלת לפני אדם מימין ומשמאל, הרי כ\"ד, נגד כ\"ד צירופי אדנ\"י): \nוכוונת עניין זה הוא, כי כאשר הנוקבא היא עדיין למטה, וראשה כנגד החזה בין ב' \nזרועותיו, ונמצא, כי אין החיבוק הזה גמור בגופה רק בראשה לבד. וז\"ס הפסוק, שמאלו \nתחת ראשי, ולא אמר לראשי, כנזכר בפרשת אחרי אלא תחת ראשי ממש. אבל אחר כך בברכת אתה \nגבור לעולם, של העמידה, אז הוא חיבוק גמור, שמחבק גופה ממש, לפי שכבר גדלה, ואז הוא \n"},{"index":11,"he":"שמאלו תחת לראשי כנ\"ל, ר\"ל למטה מן המקום שהיה תחלה ראשי, אבל עתה היא גופא ממש, \nולא ראשה, ותחת גופה ממש הניח שמאלו. (ב): \nהגהה (ב) נלע\"ד נתן - כי בכוונת ר\"ה אמר בהיפך, כי תחת לראשי הוא תחת ראשה ממש, אבל \nראשי הוא החיבוק בגופה, במקום שהיה מקודם ראשה, וצ\"ע. ונראה שכאן הוא האמת, ששם הוא \nליקוטי החברים, וכאן הוא דברי הרח\"ו זללה\"ה, ע\"כ הגה\"ה: \nוהנה ד' ספירות שלו, שהם תנה\"י, נעשין בה בסוד תפילין שבראשה, כנזכר בדרושים שקדמו. \nובעת הנחת תפילין ש\"י, צריך להיות הנחתן בהצנע, ולכסותם בטלית, ויקשור התפילין \nבקיבורת כעין ש ג' כריכות, ואחר כך יכרוך בפרק האמצעי של הזרוע ז' כריכות, והם נגד \nשבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך כמו שידעת. (ג): \n(ג) צמח - ואם זה נאמר בתפלה ש\"י, שהוא בראש רחל, הנקראת עלמא דאתגלייא, וצריך \nלכסותן אפילו בהנחתן, מכ\"ש תפלה של ראש, שהם מכל הבחי' המכוסים: \nאח\"כ יוציא התפילין ש\"ר, ודע, כי אפילו קודם שיכרוך ז' כריכות בזרוע, יכול להוציא \n"},{"index":12,"he":"תפילין ש\"ר מן הכיס. אבל קודם שיקשור ג' כריכות במקום הקשר של הקיבורת אסור. אך אחר \nשקשר ג' כריכות הנ\"ל, יכול להוציאו מן הכיס, ואח\"כ תחלה יכרוך ז' כריכות סביב \nהזרוע, ואח\"כ יניח תפילין של ראש, והם תפילין של בעלה ז\"א. ואחר שכבר בא בעלה, שהוא \nתפילין של ז\"א של ראש, אז יכרוך ג' כריכות באצבע האמצעי של יד השמאלית, הנקרא אמה, \nוהן סוד הקדושין, שמקדש אותה, ונותן לה הטבעת באצבע הנ\"ל. ויכרוך כרך א' בפרק הב' \nשל האצבע הנ\"ל, ואחר כך יכרוך הב' כריכות בפרק התחתון של האצבע זה, בפרק שהוא סמוך \nלכף היד. ולא כסברת הנוהגין לכרוך ג' כריכות בפרק התחתון של אצבע: \nואח\"כ כשהניח תפילין של ראש, טוב שישים סופי קצות הרצועות בתוך אבנטו, כדי שלא \nיגיעו לארץ. היפך מן אותן שאינם מקפידים ומניח אותן תלויות בארץ: \nוצריך שלא יסיח דעתו מן התפילין, בין בזמן התפלה, ובין כל היום כולו. זולת בשני \nזמנים אלו, או בעת תפלת י\"ח בלחש, או בעת שהוא עוסק בתורה: \n"},{"index":13,"he":"ומורי זלה\"ה, היה מזהיר בענין זה מאוד מאוד, כי ענין היסח הדעת גורם לסלק מוחין \nהעליונים, ואין לך פגם גדול יותר מזה. וכבר ידעת, בכל עת שמעלין נשמת האדם למעלה \nממדרגתה, מענשין אותו על עבירות קלות, כפי ערך עליות המדרגה ההיא, ופעם אחת ראה \nמורי זלה\"ה, נשמת צדיק חכם גדול, שהיו דנין אותו, כשהיו רוצין להעלותו למדרגה \nהעליונה גדולה, והיו מענישין אותו, על שפעם א' היה מכוין בקדושת ובא לציון, באומרו \nלא נגע לריק ולא נלד לבהלה, ואז ע\"י אותו כוונה שכח והסיח דעתו מן התפילין, וע\"כ \nצריך להזהר מאד מאד. (ג): \n(ג) ס\"א באורך - ראה מורי זלה\"ה לחכם גדול הדור, שהיו מענשין אותו, כשרצו להעלותו \nלמחיצה עליונה מאוד, והיו מענשין אותו על דקדוקי מצות. כי בפעם הראשונה אין מענשים \nעל הדיקדוקים האלו, רק כשרצו עתה שישיג עלייתו, יותר למעלה ממה שהיה, ואז חוזרין \nלדון אותו אף על הדיקדוקי מצות. וכן בכל פעם ופעם, שמעלין אותו ממדרגה למדרגה אפילו \n"},{"index":14,"he":"לאחר כמה שנים, חוזרין להענישו על מצות ודיקדוקים, כי כפי גדר עליות כן מדקדקין \nעמו. ולכן אין מנוחה לצדיקים לעה\"ב, כי רוצין להעלותם ממדרגה למדרגה. ואפילו שמואל \nהנביא, היה מתיירא מן הדין, כשהעלה אותו בעלת אוב, אחר כמה חדשים למיתתו. אמנם \nלאותו חכם הנ\"ל, היו דנין אותו על שהסיח דעתו מן התפילין באומרו ולא נגע לריק ולא \nנלד לבהלה, מחמת כוונתו: \nומורי זלה\"ה, צוה לעשות התפילין שבראשו שיהיו החריצים עמוקים עד המעברתא ויהיו \nנפרדים הד' בתים כל א' מחבירו, עד למטה במקום מושב המעברתא שלהם: \nגם צוה, שיעברו הגידין בשעת התפירה מעבר לעבר, להפסיק בהם באמצע החריצין, בין בית \nלבית, כאשר היו תופרים אותם. וכבר ידעת, כי הם י\"ב תפירות, ג' מכל צד: \nוגם היה נוהג, להניח יחד בתפלת שחרית, ב' זוגות תפילין, דרש\"י ודר\"ת. ובתפלת המנחה \nלא היה מניח רק דר\"ת לבד. ואח\"כ צוה לעשות לו תפילין של שמושא רבא, כסברת רש\"י \n"},{"index":15,"he":"זלה\"ה, אלא שהיו אצבעיים רוחב וקומה מרובע, כנזכר בשמושא רבא. וגם היו באופן הנ\"ל, \nשהיו החריצים נוגעים עד למטה, וגם שיעבירו הגידין באמצע כל חריץ וחריץ כנ\"ל: \nותפילין אלו, היה מניח תמיד במנחה, אחר שעשה תפילין האלו. והיה אומר, כי התפילין \nהאלו עולין כב' הסברות כרש\"י וכר\"ת, כי המוחין שניהם מתערבים ביחד, ונעשין תפלין \nא', לכן שיעורם אצבעיים, אצבע כנגד אבא, ואצבע כנגד אמא: \nאמנם אופן הנחת ב' זוגות הנ\"ל, הוא באופן זה, שתקח ב' ש\"י דרש\"י ודר\"ת ביחד, \nומכניסן בזרוע, ותשים תפלה של יד תחילה אותו של רש\"י במקום הקיבורת, ותפלה דר\"ת ג\"כ \nעל הקיבורת, אלא שתהיה ע\"ג התפלה של רש\"י ז\"ל, יותר למעלה מעט אליה לצד הכתף. (ד): \n(ד) מהרנ\"ש - כי לצד הכתף נקרא מטה, בסוד וישא אהרן את ידו, אם כן סמוך לקיבורו \nנקרא מעלה: \nצמח - וא\"ת, למה לא עשה תפילין דר\"ת אצבעיים על אצבעיים, והיו במקום ב' סברות \nכנזכר. וי\"ל, כי תפילין דרש\"י הם מוחין דאמא, ודר\"ת הם דאבא, ומעלין בקדש. וגם כי \n"},{"index":16,"he":"אמא יותר נגלית מאבא, לכן עשה כרש\"י ז\"ל. סוד ג' מיני תפילין - דרש\"י, ודר\"ת, \nושמושא רבא הוא, כי ג' מיני מוחין נכנסין בז\"א - א' מאמא, וא' מאבא, וא' מא\"א. והנה \nתפילין דרש\"י, הם מאמא. ודר\"ת, הם מאבא. ושל שמושא רבא, הוא מא\"א. לכן הם שקולים \nכנגד רש\"י ור\"ת, כי א\"א כולל בתוכו לאו\"א, כמבואר במקום אחר, בטעם היות תפילין אלו \nאצבעיים על אצבעיים. לרבינו האי גאון, על דברי תפילין אלו, שמור תם וראה ישר כי \nאחרית לאיש שלום. הכוונה כי תפילין דר\"ת, הם באבא, בסוד נקודות, ולכן צריך לכסותן, \nותפילין דרש\"י הם באמא, ולכן הם מגולים. והנקודות קטנות מן האותיות, לכן צריך שיהיו \nבתים דר\"ת קטנים, ומשם הרח\"ו זלה\"ה מצאתי כתוב, ששלשתן רמוזים בפסוק הנ\"ל. שמר ת\"ם \n- תפילין דר\"ת. ורא\"ה יש\"ר - תפילין דרש\"י. כי אחרית לאיש שלום - אלו תפילין דרב שר \nשלום, שהם נקראין שמושא רבא מהרב זלה\"ה: \nואח\"כ יכרוך הב' רצועות ביחד, ותהיה הרצועה של תפילין דר\"ת למטה, תחת הרצועה דרש\"י \n"},{"index":17,"he":"ז\"ל, מכוסה תחתיה בכל כריכות כולם אשר שם, למעלה בקיבורת, ובזרוע, ובאצבע האמה. ולא \nתתגלה רק הרצועות של רש\"י בלבד ואחר כך בתפלה של ראש ג\"כ, תשים תחלה תפלה ש\"ר \nדרש\"י, ואח\"כ תניח תפלה של ר\"ת ש\"ר. (ה) ויהיה הקשר של ר\"ת, יותר מצומצם וקצר משל \nרש\"י ז\"ל, כדי שתהיה התפלה ש\"ר דר\"ת, מונח מעט למעלה מתפלה דרש\"י ז\"ל. וכן הקשר \nדר\"ת, יהיה בעורף גבוה מעט למעלה ממקום הקשר של רש\"י ז\"ל. וטעם הנחת תפילין של \nרש\"י, קודם הנחת תפילין דר\"ת, כי נכנסין תחלה מוחין דאמא, ואח\"כ המוחין דאבא. וגם \nבעת יציאת התפילין, קודמין של אמא לשל אבא: \nהגהה (ה) מהרנ\"ש - מפני שנה\"י דאבא, תמיד טמיר וגניז תוך נה\"י דאמא: \nלהאר\"י זלה\"ה, יש לכוין בש\"ר, בי\"ב צרופי הויה, צרוף בכל תפירה. ובשל יד בכל תפירה \nמצד פנים, צרוף א' מאדנ\"י. ומצד ב', עד שיושלמו כ\"ד צרופים. וככה יעשה מצד שמאל, \nיכוין להקים סכת דוד הנופלת, ואח\"כ כשישים הגידים תוך המחט, יכוין שהמחט הוא סוד ו' \n"},{"index":18,"he":"של השם, ואח\"כ בראש עצמו בכניסת החוט במחט, יכוין באות י' של השם. ואחר כך בתפירה \nראשונה, שיכנוס המחט תוך התפילין, יכוין באות ה' ראשונה, ובהוציאו מצד אחר של \nהתפילין, יכוין באות ה' אחרונה: \nואחר כך בתפירה שניה, יכוין כזה - יההו. ובג' יוהה. ובד' הוהי. ובה' היוה. ובו' \nההוי, ובז' והיה. ובח' וההי, ובט' ויהה, ובי' הויה - , ובי\"א ההיו. ובי\"ב היהו, \nואח\"כ בתפירות ש\"י, כשישים גידים במחט, יכוין באות ו' שבין ב' יודין של א. וכשיכניס \nהמחט, יכוין שמקום י\"ב אותיות דאדנ\"י, אלף דלת נון יוד, ומקיימו בב' ווין של ד, \nכזה. ואח\"כ הנקב של התפירה יכוין לאות ו. והנקב של מחט יכוין לאות י, ועיין במשנת \nחסידים: \n \n"}]}
