{"id":"kabala-1d43b74bb744-1-2","bookId":"kabala-1d43b74bb744","part":1,"torah":2,"title":"שער התפלה - פרק ד:","hebrewTitle":"שער התפלה - פרק ד:","segments":[{"index":1,"he":"שער התפלה - פרק ד:\nועתה נבאר ד' חלקי התפילה בעצמה, ונתחיל מן הקרבנות ונאמר, כי הנה אחר שכבר נתקנו \nכל הד' עולמות בבחי' חצונותם במקומם, אי אפשר עתה להעלותם ולכללם, רק על ידי \nשיוכללו הנשמות שהם הפנימיות דד' העולמות ע\"י הקרבנות, אשר אז מעלין וכוללין עולם \nעשייה בבחי' הפנימיות שהם נפשין דעשייה, עם אור המקיף שלהם ג\"כ, הנעשה ע\"י הדיבור \nשל חלק הקרבנות, ועולה הפנימיות והמקיף שלו עד עולם היצירה אחר אשר עשינו אל הנפשות \nהאלו, שהם פנימית דעשייה בחי' מוחין פנימים, וגם א\"מ להם במקומם למטה. ואחר כך \nעולין ונכללין ביצירה, ואז גם החיצונית שהוא כללות עולם העשייה, פנימי ומקיף שלו, \nעולה ג\"כ עמהם, ואח\"כ ע\"י הזמירות נעשין מוחין פנימים ומקיפין אל הרוחין שביצירה, \nואז עולין אלו הרוחות שהם פנימית עולם היצירה, עם א\"פ וא\"מ שלהם, אל עולם הבריאה. \nואז בחי' א\"פ דיצירה, שהוא חיצוניותו עם א\"מ של החיצונות ג\"כ, עולין עם הרוחין, \n"},{"index":2,"he":"ונכללין עמהם למעלה בבריאה: \nאח\"כ ביוצר, נעשין מוחין פנימים ומקיפין אל הנשמות, שהם פנימית הבריאה. ואז הם \nעולין עד האצילות, ואז גם החיצוניות כללות עולם הבריאה, א\"פ שלו וגם א\"מ שלו, הם \nעולין ונכללין עם הנשמות דבריאה ועולין באצילות: \nוהנה בק\"ש שביוצר, כבר עלו עשייה ויצירה בבריאה, והם בחי' ת\"ת ומלכות, שהם בני \nהבריאה. ועתה אנו צריכין להעלותם בבריאה בבחי' מ\"ן אצל אמם, שהיא עולם הבריאה, כדי \nשיתנו להם מוחין פנימים ומקיפים בבחי' הפנימית שהוא בחי' הנשמות הנ\"ל. כי כבר \nהמוחין הפנימים והמקיפים של החיצוניות, כללות העולמות דבריאה דאצילות נעשין על ידי \nתפלה ש\"י וש\"ר כנ\"ל, ועתה בק\"ש נעשין מוחין פנימים ומקיפים, בפנימית נשמות הבריאה. \nומוחין פנימים בלי מקיפים באצילות כמ\"ש בע\"ה: \nואח\"כ בעמידה, נעשין מקיפים דמוחין דאצילות. והענין, כי כדי שאו\"א דבריאה, יתנו \nמוחין לזו\"נ אשר שם, שהם עשייה ויצירה שנכללו עתה שם, צריך לעשות בתחלה זיווג עליון \n"},{"index":3,"he":"דאו\"א דאצילות בבחי' ו\"ק כנודע. אז ימשיכו מוחין לאו\"א דבריאה, ואז יזדווגו גם הם, \nויתנו מוחין פנימים ומקיפים לזו\"נ אשר שם, שהם בחי' עשייה ויצירה שעלו שם ונכללו \nשם, כי ע\"י אור העליון שנמשך בבריאה כנ\"ל, נעשין עשייה ויצירה מ\"נ לבריאה. ואז יורד \nלהם מוחין פנימים ומקיפים. והטעם הוא, כי כ\"כ ירידת מוחין פנימים לבד בזו\"נ \nדאצילות, כמו לתת מוחין פנימים ומקיפים בבריאה, כנזכר בדרוש אבי\"ע, ובדרוש שלוח הקן \nעיין שם. והנה נתבאר, עליית עשייה ויצירה בסוד מ\"נ אל הבריאה, וע\"י כן נמשכו להם \nמוחין פנימים ומקיפים: \nאמנם ענין עליות זו\"נ דאצילות בבחי' מ\"ן באופן זה, כי הנה רחל שהיא נקודת המלכות \nשירדה בלילה בהיכל ק\"ק דבריאה כנודע, היא עולה עד האצילות, ונכללת שם עם לאה העומדת \nשם בפרצוף שלם של י\"ס, והיא אות ד' דאחד. ואז אותה הד' הנכללת בה היא רחל כנ\"ל. \nוהז\"א שהוא א\"ח דאחד, וכוללת ז\"א ולאה, נקרא אחד - א\"ח ד'. ונעשין מ\"נ לאו\"א \n"},{"index":4,"he":"דאצילות, ואז יורדין להם מוחין פנימים לבד, לז\"א וללאה ולרחל. אמנם אין כח ברחל \nלקבל מוחותיה, לפי שעדיין היא בסוד נקודה, ואין לה פרצוף לקבל מוחותיה, ונשארין \nלמעלה בד' דאחד שהיא לאה: \nהגהה (א) צמח - ומה שאנו סותמין עינינו ביד בק\"ש לרחל, דלית לה עיינין כנודע: \nוהנה כל הענין זה, נעשה ע\"י יחוד ק\"ש, שהיא מצוה בדיבור, ואינה מצוה מעשית כמו \nהתפילין, וע\"י הק\"ש נעשין מוחין של פנימים ומקיפים לזו\"נ דבריאה, בבחי' נשמות \nופנימיות בריאה כנ\"ל, אך ע\"י התפילין שהיא מצוה מעשית, נעשין מוחין דחיצוניות כללות \nהעולם כנ\"ל: \nוהנה נתבאר בדרך כלל, איך ע\"י ד' חלקי המעשה, נעשין מוחין פנימים ומקיפים לכל בחי' \nחיצונית כללות העולמות. וע\"י הדבור שהם ג' חלקי התפלה, נעשו מוחין פנימים ומקיפים \nלג' עולמות בי\"ע, וגם מוחין פנימים דאצילות. וע\"י עמידה, נעשה מוחין מקיפין אל \nהאצילות, כמ\"ש בתפלת ר\"ה בע\"ה ועיין בזהר פרשת במדבר דף קב - , ענין פנימית \n"},{"index":5,"he":"וחיצונית העולמות והנשמות בכל הנ\"ל: \nמהחברים - ענין התפילה וסודה, בבוקר ישכים ויפנה ויטול ידיו, והכוונה - כי האדם \nצריך לתקן ד' עולמות, בעובדא ובמלולא, דאינון עשייה ויצירה שבארבעתן, כדאיתא בזוהר. \nבעובדא הוא, כשיפנה, שהוא נגד עשיה. ויטהר גופו, ויכוין ג\"כ שיטהר לעולם עשייה \nמהקליפות היינו עשייה שבו. אח\"כ יכוין שמתקן עשייה שביצירה, לפיכך הציצית שבטלית \nקטן, יבואו מן הצד, כדעת בעל העיטור. וזה העיטוף של טלית קטן בביתו, קודם שילבוש את \nמלבושיו ויצא מפתח ביתו. אח\"כ יכוין, שמתקן עשייה דבריאה, בזה שמלביש ויניח תפילין \nשל יד על הזרוע. וסוד זה תבין ענין קטרוג לבנה, שמתחלה היתה יוצא בסוף שליש עליון \nדת\"ת דז\"א, כי שם מתחיל כתר שלה, והיתה נמשכת ונתפשטת למטה בסוף אצילות. ואחר \nשקטרגה וניתנה ראש לשועלים בבריאה, לכן אנו צריכין לתקנה ולהעלותה עד מקומה הראשון \nבחזה דז\"א בת\"ת דאצילות אב\"א, כמו שהיתה קודם הקטרוג. ואח\"כ תיקון ב', להחזירה \n"},{"index":6,"he":"פב\"פ: \nונחזור לענין, כי תפלה של יד נגד בריאה, ששם עומדת עתה המלכות הנקראת תפלה של יד. \nאח\"כ בתפלה של ראש, יכוין שמתקן עשיה דאצילות. וטלית גדול שהוא המקיף. עד כאן תיקון \nבעובדא: \nואח\"כ במלולא הקרבנות, מטהרין יצירה דעשייה, ואז אנו מעלין נה\"י למקום חג\"ת, ומלכות \nעולה ליסוד. אח\"כ בזמירות, נגד יצירהביד ימין, אינו משום מעשה ק\"ש עצמו, רק לרמז \nדיצירה. ואח\"כ קדיש וברכו ק\"ש, נגד בריאה שבבריאה, ובק\"ש אנו עושין יחוד כמ\"ש. (ב): \n\n"},{"index":7,"he":"(ב) צמח - וכל זה בעשייה, כי באצילות אינו רק עד העמידה, וכ\"כ בספר עץ הדעת ח\"ב \nכנלע\"ד: \n \nשער התפלה - פרק ה:\nכוונת התפלה באופן זה - כי יש בו ב' בחינות, מעשה ודיבור. והנה ענין המעשה הוא \nבתחלה קודם הדבור, וע\"י המעשה נתקנים בו ד' עולמות אבי\"ע במקומן עצמן. ופי' התיקון \nזה הוא - כי הנה הקליפות אשר בסביבות כל העולם מהם, הנה נתדבקו ונתאחזו בקדושה \nבלילה ויונקים משם, כנודע כי אז הוא זמן יניקתן, כנזכר פרשת ויחי, בענין הני תרין \nצפרין כמבואר אצלינו ועתה ביום אנו צריכין להפרידן מן הקדושה, ושלא יתאחזו בה ביום \nכמו שנאחזו בה בלילה, וכל זה נעשה על ידי תיקון המעשה כנ\"ל, כמ\"ש בע\"ה: \nוזה ענינו - תחלה נוטל ידיו שחרית בקומו ממטתו, ויכוין לסלק ולהפריד הקליפות מבחי' \nהחיצונית של ג\"ת דעולם עשייה. אח\"כ יפנה ויבדוק נקביו, והוא הוצאות הקליפות \nמהפנימית. ובזה נתקנו ג\"ת דעשייה הפנימית שלהם, לפי שבעשייה אפילו בפנימותו יש \n"},{"index":8,"he":"אחיזה להקליפות כמ\"ש בדרוש אבי\"ע, כי בעשייה מתערבין טוב ורע, וכן ביצירה, כמו \nשביארנו והנה נתקנו פנימית וחיצונית ג\"ת דעשייה. (ג) בבחי' אור פנימי שלהם, שבב' \nחלקים אלו. וע\"י הברכות שלהם, שהם - על נטילת ידים, ואשר יצר, שהם בחי' הבל הפה, \nשהוא א\"מ כנודע, נתקנו א\"מ של ב' הבחי' והחלקים הנ\"ל: \n(ג) מהרנ\"ש - נלעד\"ן, כי מ\"ש כי בעשייה יש אחיזה לקליפות אפילו בפנימית, ר\"ל - \nבפנימית של בחי' הלבושים ולא בבחינת הכלים והעצמות ח\"ו, והבן היטב ואל תטעה. ועיין \nבדרוש ציורי העולמות בקיצור של הרב ר' חיים וויטאל, בדע\"ח שער מ\"ג: \nאח\"כ ע\"י ב' הבחי' של ט\"ק, שהוא נגד הפנימי, שהט\"ק הזה נלבש תחת המלבושים. והט\"ג \nשהוא כנגד החיצוניות, ולכן נלבש על כל המלבושים. ועל ידיהם נתקנו ג\"ת דיצירה, \nפנימית וחיצונית, כנודע כי בחי' הטלית הנ\"ל ביצירה במטטרו\"ן, אשר מתלבש בטלית, \nכנזכר פרשת פנחס. ועל ידי ב' ברכות נתקן א\"מ לשניהן. והנה מעשה הפנימית של יצירה \n"},{"index":9,"he":"אינה פנימית גמור, כמו פנימי דעשיה שהוא בתוך הגוף, לפי שאין אחיזת הקליפות ביצירה \nכמו בעשיה. והנה בהיותינו בתחלה במעשינו בעולם דעשייה, לא נתקנו רק ג\"ת דעשייה. אבל \nעתה שנתקנו כבר גם ג\"ת דיצירה, ממילא ומאליו נתקנו הז' עליונות דעשייה בבחי' \nחיצונית לבד, נמצא כי עתה ע\"י מעשים שביצירה, נתקנו ג\"ת דעשייה פנימית וחיצונית. \nאח\"כ ע\"י תפלה ש\"י, נתקנו ג\"ת דבריאה בבחינת חיצונית. וע\"י הברכה של תפילין, נתקן \nא\"מ שלהם. ועתה כאן בבריאה, א\"צ לתקן הפנימית כי אין לקליפה אחיזה בפנימית דבריאה. \nועתה כיון שנתקנו ג\"ת דבריאה, מכ\"ש שמאליו נתקנו חיצונית הז' עליונות דיצירה, \nופנימית ז' ראשונות דעשיה, וכבר היו מתוקנות חיצונית ז' ראשונות דעשיה ופנימית \nוחיצונית ג\"ת דעשיה ופנימית וחיצונית ג\"ת דיצירה: \nאח\"כ ע\"י תפלה ש\"ר ג\"ת דאצילות בבחי' החיצונית, כי הפנימית א\"צ תיקון כלל, כי אפילו \nבפנימית הבריאה לא יש אחיזה לקליפות, וגם א\"מ של חיצונית א\"צ לתקנו, ומאליו נעשה, \n"},{"index":10,"he":"ולכן א\"צ לברך עליהם. ויש חולקין בפוסקים, ואומרים שג\"כ צריך לברך עליהם על התפלה \nש\"ר, להמשיך א\"מ על ידינו, ויש בידינו כח להמשיך. והנה אחר שנתקנו ג\"ת דאצילות, כ\"ש \nשנתקנו ז' עליונות דחיצונית דבריאה, וז' עליונות דפנימית דיצירה. ונמצא עתה מתוקנים \nשם י\"ס דעשיה החיצונית ופנימית, וכל א' מהן באור פנימי ומקיף. וג\"כ עשיה דיצירה ע\"ד \nהנ\"ל ג\"כ. ועשייה דבריאה חיצונית לבד, כי פנימי שבו א\"צ לתקנו, ונתקנו ג\"ת דאצילות \nדחיצונית לבד, כי פנימי א\"צ לתקנו. ומכ\"ש שאין צריך לתקן שאר הז' הראשונות דאצילות. \nוהרי נתבאר בחי' המעשה, שהוא לתקן ד' עולמות אבי\"ע במקומן למטה: \nונבאר עתה בחי' הדבור, כי הנה עד עתה היה התיקון לסלק ולדחות הקליפות מן הקדושה, \nועתה ע\"י הדיבור של התפלה, נוכל לעלות ולכלול העולמות, כל אחד ואחד בעולם שלמעלה \nממנו. והנה נבאר בדרך קיצור, מה שאנו עושין עתה, מתחלת הברכות עד ברוך שאמר, כי כל \n"},{"index":11,"he":"זה הוא בבחי' דעשייה. והנה כל חלק תפלה זו, היא להעלות ג\"ר דעשייה במקום ג\"ת \nדיצירה, והנה כבר הודעתיך, כי בכל העולמות יש פנימית וחיצונית, א\"כ צריך בתחלה \nלהאיר בג\"ר דחיצונית דעשייה, כדי שיוכלו להזדכך ולהיות בחי' פנימית ממש, כדי שאח\"כ \nיוכלו לעלות מוחין פנימית ג\"ר דעשיה אל היצירה כנזכר. והנה באמת הארתו וזכוך \nחיצוניות ג\"ר הנ\"ל דעשייה, הוא ע\"י ברכות של שחר, מתחלתו עד פרשת קרבן התמיד, כי הם \nמתברכין ומקבלין ברכה ושפע, שיוכלו להיות בבחי' פנימית ממש. ואח\"כ ע\"י פרשת קרבן \nהתמיד, עולין פנימית ג\"ר דעשיה למעלה ביצירה, וע\"כ נקרא קרבן, כי הוא מקרב העולמות \nכולם, ומקרב התחתון, ומעלה אותם במקום העליון: \nונמצא, כי בעליית פנימית ג\"ר דעשייה ביצירה, הם נעשין בחי' חיצונית, אל החיצונית \nדג\"ת דיצירה, כי ודאי הוא שחיצונית דיצירה, הוא יותר גדול מן הפנימית דעשיה. ואז \nנשאר חיצונית ג\"ת דיצירה בבחי' פנימית, ופנימית ג\"ר של עשייה נעשה חיצונית אליהם. \n"},{"index":12,"he":"ואז עולין פנימית ג\"ת דיצירה, להיותן חיצונית אל חיצונית ג\"א דיצירה, שעתה חזר \nונעשין פנימיות אליהם. ועולין פנימית ג\"ר דיצירה, ונעשין חיצונית אל חיצונית דמלכות \nדבריאה, שעתה חזר להיות פנימית אליהם. ועולין פנימית מלכות דבריאה, ונעשה חיצונית \nאל חיצונית דג\"ת דבריאה, שעתה חוזר להיות אליהם: \nואל תתמה, איך פנימית ג\"ר דיצירה, נעשין חיצונית אל מלכות של בריאה לבד. וכן גם כן \nאיך פנימית מלכות דבריאה, נעשה חיצונית אל ג\"ת דבריאה. והטעם לזה, כי הנה לעולם \nהמלכות עומדת אחורי נה\"י, בסוד והנה שלשה עדרי צאן רובצים עליה, הנזכר בזהר שהם \nבחי' ג' קוין, שמהם נבנית קומת המלכות כנודע. וע\"כ יש יכולת בה, להתלבש בפנימית ג\"ר \nדיצירה שעלו שם. וכן יש יכולת בפנימותה להלביש את החיצונית נה\"י דבריאה העליונים \nממנה כנזכר, ואח\"כ פנימית ג\"ת דבריאה, עלו ונעשו חיצונית אל חיצונית ג\"א דבריאה. \nוהפנימית ג\"א נעשו חיצונית אל חיצונית ג\"ר דבריאה, ופנימית ג\"ר דבריאה עלו ונעשו \n"},{"index":13,"he":"חיצונית אל חיצונית ג\"ת דנוקבא. ופנימית ג\"ת דנוקבא, נעשו חיצונית אל חיצונית ג\"א \nדילה. ופנימית ג\"א דילה, נעשו חיצונית אל חיצונית דג\"ר דילה. ופנימית ג' ראשונות \nשלה, עלו ונעשו חיצונית לחיצונית למלכות דז\"א. ופנימית מלכות דז\"א, נעשו חיצונית \nלחיצונית ז\"א דז\"א. וכן עד\"ז, עד שנעשו פנימית ג\"ר דז\"א, חיצונית אל חיצונית מלכות \nדאו\"א. וכן עד\"ז, עד למעלה, עד עתיק, יותר למעלה עד א\"ס. וז\"ש בזוהר פרשת בא דף כ', \nובסוף פרשת פקודי, ר' אלעזר שאל לר\"ש, אבא עד היכן סליק רעותא דקרבנין וכו', א\"ל \nלעילא לעילא עד א\"ס וכו'. ופירושו - כי ע\"י הקרבנות, עולין העולמות ומתקשרין \nונכללין עד א\"ס זה בזה, ע\"ד הנ\"ל: \nנמצא עתה, כי יש ב' חלוקים, מעולם עשייה לשאר העולמות. הא', כי הג\"ר של פנימיות \nדעשייה, נעשין חיצונית אל ג\"ת דחיצונית דיצירה. אמנם הג\"ר דפנימית דיצירה, אינן \nנעשין רק חיצונית לחיצונית דמלכות לבד דבריאה כנ\"ל. וכן עד\"ז פנימית ג\"ר דבריאה, \n"},{"index":14,"he":"נעשין חיצונית אל חיצונית דמלכות דנוקבא דאצילות, וכן עד\"ז בכל העולמות שלמעלה. \nוהטעם הוא, כי חלק הא' של התפלה, שהוא מתחלת הברכה עד ב\"ש, הכל הוא תיקון העשיה \nלבד, אלא שכדי שתהיה מקום פנוי אל ג\"ר דעשייה לעמוד ביצירה, צריך שגם ג\"ת דיצירה \nיעלו גם הם למעלה ממקומם, להניח מקום פנוי אל אותן ג\"ר דעשייה שעלו לשם. ועד\"ז \nהוצרכו כל המדרגות העליונות, להתעלות כולם למעלה ממקומם זו אחר זו, עד א\"ס כנ\"ל: \nאמנם תכלית הכל עתה אינו סיבת תיקון ג\"ר דעשייה, וכיון שעתה נשלם עולם עשייה, יש \nבג\"ר שלה כח, לעלות עד מקומם הצריך להם, שהוא מקום ג\"ת דיצירה. אבל שאר העולמות, \nעדיין לא הגיע זמן תיקונם ולכן הלוואי שעתה על ידי תיקון עולם העשיה, יהיה בהם כח \nלעלות ג\"ר שלהם במקום מלכות לבדו, של עולם שלמעלה מהם: \nאמנם אח\"כ כאשר הגיע זמן תיקונם, אז הם עולין ע\"ד עליות העשייה, כי מב\"ש עד היוצר, \nוקדיש של היוצר, שהוא תיקון היצירה, יכולין לעלות פנימית של ג\"ר דיצירה, להעשות \n"},{"index":15,"he":"חיצונית אל חיצונית ג\"ת דבריאה ממש. וכן מתיקון יוצר עד העמידה, שאז הוא תיקון \nהבריאה יעלו פנימיות ג\"ר דבריאה, להיות חיצונית אל חיצונית ג\"ת דאצילות, וכן עד\"ז \nכל אחד ואחד במקום תיקונו וזמנו: \nוהשינוי הב' שיש מעולם העשייה לשאר העולמות הוא זה, כי בשאר העולמות נכללות המלכות \nשל עולם העליון בג\"ת שבה, ואז עולין ג\"ר של עולם התחתון, ונעשה חיצונית אל כל \nהארבעה הנ\"ל. אבל בעשייה אינו כך, אבל פנימית ג\"ר דעשייה עולין ונעשין חצונית אל \nחיצונית נה\"י דיצירה לבדם, אמנם המלכות דיצירה נשארת למטה מהם בעולם עשיה עצמה כמ\"ש \nבעז\"ה: \nוטעם הדבר הוא, לפי שכל עולם עשייה הוא בחי' מלכות בלבד, ולכן צריך שהמלכות של \nיצירה הסמוכה אל העשיה, שתהיה למטה בעשייה עצמה ולא ביצירה. ואף גם בג\"ר דעשיה אחר \nשכבר עלו אל היצירה, אינו נקשרת עמהם, רק נשארת למטה בעשייה עצמה: \nגם נחזור ונבאר הטעם אל השינוי הא', שביארנו לעיל שיש בין עולם העשייה לשאר \n"},{"index":16,"he":"העולמות, כי בעולם עשיה עלו ג\"ר דפנימיות דעשיה, בג\"ת דיצירה דחיצונית. אך ג\"ר \nדיצירה דפנימית לא עלו אלא בחצוניות דמלכות דבריאה. ועד\"ז מבריאה לאצילות. וטעם \nהדבר יותר מפורש הוא זה, כי חלק זה של הדיבור, שהוא ראשון שבכולם, שהוא מן תחלת \nברכת השחר עד ב\"ש, הכל הוא תיקון העשיה, כנודע כי עולם העשיה הוא כולו בחי' המלכות. \nולכן בעולמות העליונים, הלוואי שע\"י תיקון העשיה למטה שאנו אומרים עתה, יתקנו בחי' \nמלכות שבהם, שהם בחי' עשיה שבכל עולם ועולם, ולכן אין כח בג\"ר דיצירה לעלות, רק עד \nמלכות דבריאה, הנתקנת ע\"י תיקון התחתון של עשיה, כי הוא ג\"כ עשיה של בריאה, אך יותר \nלמעלה אין יכולין לעלות. כי אפילו מה שעלו במלכות דבריאה, אינו אלא לפנות מקום אל \nג\"ר דעשיה שעלו ביצירה, ולכן הוצרכו ג\"ר דיצירה גם הם לעלות אל הבריאה, וכיון \nשעדיין אין זמן תיקונם, וזמן עליית יצירה עד אחר ברוך שאמר כנ\"ל, לכן אין עולין \n"},{"index":17,"he":"למקומם האמיתי, רק אל המלכות דבריאה, שהיא עשיה של הבריאה, אחר שכבר יש עתה תיקון \nבעשיה התחתונים למטה. אבל בג\"ר דעשיה, אשר בעת ההוא זמן תיקונם, יש בהם יכולת לעלות \nאל מקום הראוי להם, שהוא בג\"ת דיצירה: \nאבל אח\"כ בב\"ש, שכבר הוא תיקון יצירה יעלו ג\"ר שבה אל ג\"ת ממש דבריאה, כי זהו זמן \nתיקונם האמיתי. אך עתה, הם בהשאלה לבד. וכן עד\"ז הוא בג\"ר דבריאה, כי עתה אינם \nיכולים לעלות רק עד המלכות דאצילות, ואח\"כ ביוצר שהוא זמן תיקונם, יעלו עד ג' \nאחרונות דאצילות. וכן באצילות עצמו כנ\"ל בפרטות יהיה עד\"ז בתפלה שמנה עשרה, שהוא \nזמן תיקון האצילות עצמו: \nונלע\"ד ששמעתי ממורי זלה\"ה, כי עד ב\"ש עולה פנימית ג\"ר דעשיה, ומלבישין לג\"ת \nדחיצונית דיצירה. אך אחר ב\"ש נתקן היצירה ע\"ד הנ\"ל, כי אז יעלו ג\"ר שבה דפנימיות, \nומלבישין לחיצוניות ג\"ת דבריאה, ואז ממילא ומאליו ניתוסף תיקון והארה בעשייה, כי גם \nעלו חיצונית ג\"ר דעשיה ביצירה, והלבישו את הפנימית שלהם שעלו שם בראשונה. ונמצא שאז \n"},{"index":18,"he":"יהיה פנימית וחיצונית של ג\"ר דעשיה במקום ג\"ת דיצירה, וחיצונית ג\"ת דיצירה יעלו \nבמקום ג\"א. וכן אח\"כ ביוצר, שהוא תיקון הבריאה ע\"ד הנ\"ל, וכן נלע\"ד ששמעתי ממורי \nזלה\"ה: \nונחזור ונבאר עתה עולם עשיה עצמה איך נתקנת, כי עד עתה לא נתבאר רק עליות פנימית \nג\"ר דעשייה ויצירה, ונמצא עתה שנשאר חצוניותם בלבד למטה בעשיה. ונמצאת עתה העשיה \nחסרה, ולכןכדי שנוכל להשלים כל חלקי העשה צריך להעלות בעשיה קדשוה אחרת כדי להשלים \nהחסרון הנ\"ל כמ\"ש בע\"ה. ע\"כ בתחלה אנו מעלין י\"ס דקדושה המתלבשים תוך הקליפות, בסוד \nומלכותו בכל משלה, על ידי פטום הקטורת הנאמר תיכף אחרי קרבן התמיד קודם פסוק וערבה \nלה' מנחת יהודה וכו'. כי הקדושה ההיא, היא בחי' י\"א סימני הקטורת, שהם י' פנימים, \nואחד עשר הוא האור המקיף עליהם כמבואר במ\"א כי אלו הם חיות הקדושה שמחיה את \nהקליפות, ועתה אנו מעלים אותם מתוך הקליפות, אל תוך הקדושה די\"ס דעשיה עצמו, והיינו \n"},{"index":19,"he":"ע\"י פיטום הקטורת מסתלקין מן הקליפות: \nואח\"כ אנו עושין אליהם מקום שיכנסו לשם, ולכן אנו מתחילין מן ראש העשיה באופן זה, \nכי המלכות דיצירה שנשארה בעשיה כנ\"ל, נחלקת לב' בחינות - כי הפנימית שבה מתלבשת \nבג\"ר דעשייה דחיצונית, (א) ועולין שם להעשות חיצונית אל פנימית דיצירה. ועולין \nפנימית ג' אמצעיות דעשיה, ועושין חיצונית אל חיצונית מלכות דיצירה, וחיצוניות שבה \nנעשין פנימית אליהם, וכל זה למטה בעשיה עצמה וכו': \nהגהה (א) הגה\"ה נלע\"ד נתן - כי פנימית מלכות דיצירה, היא מתלבשת בתוך ג\"ר חיצונית \nדעשיה שעלו שם להתלבש. מלכות דיצירה היא מתלבשת תוך חב\"ד דעשיה, ונה\"י דעשיה \nמלבישין לחיצונית חג\"ת דעשיה. ואחר כך פנימית מלכות דעשיה, מלבשת לחיצונית נה\"י \nדעשיה. וי\"א סממני הקטורת, מלבישין לחצונית מלכות דעשיה. הרי הם י\"ג ספירות שלימות, \nכנזכר בפנים, ע\"כ הגה\"ה: \n(בס\"א כתובה בזה\"ל) פנימית מלכות דיצירה, עומדת במקומה בסוף היצירה, במקום כתר \n"},{"index":20,"he":"דעשייה. והיא מתלבשת בתוך חיצונית ג\"ר דעשיה, שעלו שם להלביש מלכות דיצירה הפנימי \nשלה. וחיצונית מלכות דיצירה היא מתלבשת תוך חב\"ד דעשיה שהם פנימית חג\"ת דעשיה, שהם \nעלו במקום חצונית חב\"ד דעשיה. ובתוכם מתלבשת חצונית מלכות דיצירה ואחר כך פנימית \nנה\"י דעשיה מלבישים וכו'. ע\"כ: \nואמנם ב' בחי' אע\"פ שנעשין למטה בעשייה, הנה נעשה עתה לבחי' מלכות דיצירה, אע\"פ \nשהיא למטה, הרי כי מן העשיה חזרו להיות יצירה ממש. ולכן לעשות ב' בחי', אנו אומרים \nאנא בכח וכו', שהוא שם מ\"ב, שהוא בעולם היצירה כנודע להעלות ב' בחי' אלו של העשיה, \nשהם חיצונית ג\"ר, ופנימית ג' אמצעיות שיהיה בבחי' יצירה, וילבישו את המלכות דיצירה. \nוכמ\"ש לקמן בכוונת אנא בכוח וכו' מה עניינו. ואח\"כ ע\"י שאר הסדר, וגם פרק איזהו \nמקומן וכו', אשר כל זה הוא תורה שבע\"פ, עולה שאר חלקי העשיה, כמו שיתבאר. אמנם ג\"ר \nשעלו ביצירה ממש, היה ע\"י תורה שבכתב שהוא פרשת התמיד כנ\"ל. וכן ב' בחי' הנ\"ל שעלו \n"},{"index":21,"he":"במלכות דיצירה, אע\"פ שהם למטה בעשייה הוא היה ע\"י שם מ\"ב דיצירה. אך שאר חלקי \nהעשייה, נתקנו ע\"י תורה שבע\"פ, שהוא פרק איזהו מקומן, שאנו מעלין פנימית ג' אחרונות \nדעשיה, ונעשין חיצונית אל חיצונית דג' אמצעיות דעשיה. ועולה פנימית מלכות דעשיה \nונעשה חיצונית, אל חיצונית ג' תחתונים דעשיה. ועולין י\"ס דעשיה, ע\"י מלכות דיצירה, \nשירדה בעשיה, וע\"י חיות דקדושה שבתוך הקליפה שעלה בעשיה, ונוסף עליהם פנימית ג\"ר \nשלהם שעלו ביצירה כנ\"ל, ואז אנו אומרים ברייתא דר' ישמעאל, בי\"ג מדות שהתורה נדרשת \nבהם וכו', כנגד י\"ג בחי' אלו של העשייה שהיו בתחלה, ונעשה עתה י\"ג כנ\"ל. ולפי שהג' \nעלו אל היצירה, שהוא בחי' ז\"א, הנקרא תורה שבכתב, לכן נקראו י\"ג מדות שהתורה נדרשת \nבהן. והנה נשלמו י\"ס של חיות דקליפות, ונעשו חיצונית אל חיצונית מלכות דעשיה. וכבר \nעתה נשלמה י\"ס העשיה שבה, ונכללו ג\"ר דפנימית שלה ביצירה, ואז הם מקבלים למעלה, נפש \n"},{"index":22,"he":"של יצירה בלבד. ואח\"כ ע\"י הקדיש שאנו אומרים קודם הודו, נוסף בהם רוח של יצירה ממש, \nכמ\"ש בע\"ה במקומו. וכן כל שאר חלקי הדיבור יתבאר כל אחד ואחד במקומו, בדרך פרטית: \nונבאר עתה כללות חלקי הדיבור, ואח\"כ במקומו יתבאר כל פרטיהם. הנה מן הברכות עד ב\"ש, \nהוא עולם העשיה. וגם הוא עולה ונכלל ביצירה כנ\"ל, ומן ב\"ש עד תפלת יוצר, הוא עולם \nהיצירה, וגם הוא עולה ונכלל בבריאה ע\"ד הנ\"ל. ומיוצר עד העמידה, הוא עולם הבריאה, \nונכלל באצילות ע\"ד הנ\"ל. ומן העמידה עד קדיש שקודם אשרי כו', הוא עולם האצילות. \nוהנה עד עתה העלינו כל העולמות מלמטה למעלה, ונקשרין וכוללין עולם התחתון בעולם \nשלמעלה ממנו, עד שנמצאים כולם יחד מקושרים באצילות בעת תפלת י\"ח, כדי לעשות זיווג \nעליון דזו\"נ באצילות כנודע. ואז נעשה הזיווג ההוא באצילות: \nואמנם שאר העולמות, הם נעשין כדמות כנפים להם, והם בבחי' אג\"ן הסהר, כחצי גורן \nעגולה, ופניה למעלה לכסות ולהעלים הזיווג העליון מן החיצונים, כזה - () כנזכר במ\"א \n"},{"index":23,"he":"בכ\"י של הזוהר דפרשת בראשית הנקרא סתרי אותיות, המתחיל פתח ר\"ש מי ימלל גבורות ה' \nוכו'. ואחר שנעשה הזיווג העליון ההוא שבאצילות, אנו צריכין לתת שפע לכל העולמות של \nבי\"ע, וע\"כ אנו חוזרין פעם אחרת לכלול בריאה באצילות, ואז מקבל הבריאה שפע ממנו \nבהיותו שם כלול למעלה, וזה נעשה מן אשרי עד תפלה לדוד. ואח\"כ אנו כוללין היצירה עם \nהבריאה פעם אחרת, ואז מקבלת שפע היצירה מן הבריאה, וזה נעשה מן תפלה לדוד עד קוה אל \nה' וכו', אין קדוש כה' וכו'. ואח\"כ אנו כוללין פעם אחרת עשייה עם יצירה, ואז מקבלת \nשפע עשייה היצירה, וזה נעשה מן קוה אל ה' עד עלינו. ואחר כך בעלינו יורדין כל \nהעולמות למטה, כל א' וא' במקומו. וטעם הדבר, כי בימי החול אין בנו כח רק ליחדם לפי \nשעה בעת התפלה, ואח\"כ חוזרין כל העולמות במקומם. וע\"כ לסבה זו אין אנו עושים תיקון \nרק להעלותן כנ\"ל, כי העליה נעשית על ידי תפלתינו. אך אחר שקבלו השפע, אין אנו \n"},{"index":24,"he":"צריכין להורידן, כי מעצמם הם יורדין בעלינו לשבח, ושם במקומו יתבאר כוונת עלינו \nלשבח מה עניינו: \nגם בזה תבין, איך בשבת יש תוספת קדושה כל היום, ולכן יש בשבת תוספות נשמה. אבל בחול \nשאין תוספת קדושה רק בשעת התפלה, לכן אין בימי החול תוספות נשמה. ועם כל זה דע \nשליראי השם ולחושבי שמו יש בחינת תוספות הארה גם בחול בעת התפילה, ודי בזה: \n \n"}]}
