{"id":"kabala-1d43b74bb744-1-22","bookId":"kabala-1d43b74bb744","part":1,"torah":22,"title":"שער התפילין - פרק טז:","hebrewTitle":"שער התפילין - פרק טז:","segments":[{"index":1,"he":"שער התפילין - פרק טז:\nונבאר ה' דרכים בענין שם הוי\"ה. דרך א' - הוא זה, ובו יתבאר מה שאמר בספר יצירה הבן \nבחכמה וחכם בבינה. הנה נודע, כי אבא נחלק לשני פרצופים. הראשון, עד החזה, והוא \nהנקרא אבא עלאה. הב', הוא ישראל סבא מהחזה ולמטה. ועד\"ז הוא באמא שנחלקת לב'. ועד \nהחזה היא נקראת אמא עלאה בינה, ומשם ולמטה נקרא תבונה. והנה ב' אותיות ראשונות של \nהוי\"ה, שהם י\"ה, הם רומזים לאו\"א, ולכן צריך שיהיו בו כל הד' בחינות כנ\"ל. וכל זה \nיתבאר כמש\"ל בענין סדר כתיבת השם, וביאור הענין זה, דע, כי באות י' שבשם בה נרמזו \nאו\"א עילאין, ובאות ה' נרמזו ישראל סבא ותבונה: \nוהענין, כי האות יו\"ד במילוי הם ג' אותיות, י' הוא אבא הנקרא י', וגם הוא רומז לי\"ס \nשבו. וב' אותיות ו\"ד, מילוי היו\"ד, הם רומזים אל הבינה, כי גם הם גימטריא י\"ס של \nאמא, וגם ציורה היא נעשית ה' בסוד ד על ו', כי כבר ידעת, כי הבינה נקרא ה'. ולפי \n"},{"index":2,"he":"שאמא עלאה טמירא יתיר מן תבונה, לכן לא נרמזה בציור אות י' עצמה, רק במילואה לבד \nכנ\"ל. משא\"כ בשאר פרצופים. וזהו להורות ההעלם הגדול: \nוגם נודע, כי לעולם כל מציאות הנוקבא היא בחי' מילוי הזכר, לרמז שהיא טפלה אליו, \nוהוא כדוגמת מלכות עם ז\"א, כי לקח תרין עטרין של ח\"ג, ואח\"כ נותן הגבורות לנוקבא. \nותחלה היתה אותו עטרא דגבורה בתוכו, ומילוי גופא של ז\"א היו בחי' הגבורות, לכן נקרא \nהנוקבא מילוי של זכר. גם הענין הוא, כי הז\"א הוא שם מ\"ה דאלפין, ומילוי הוא י\"ט, \nומשם נעשית המלכות הנקרא חוה גי' י\"ט. שהוא המילוי של שם מ\"ה. גם ענין כי מילוי \nגימטריא אלהים, והוא דין.(ו) ולפי שהנוקבא הוא דין, לכן לוקחה המילוי שלו שהוא דין: \n\n"},{"index":3,"he":"הגהה (ו) צמח - ולכן כיון שהנקבות לוקחים המלוי כמנין אלהים, לכן הנקבות נקראים בשם \nאלהים: \nוכן הוא הענין בכאן באו\"א, כי אבא הוא יוד, ואמא לוקחת המילוי של אבא, שהם ו\"ד, \nונעשית ה' כנ\"ל. וזהו הענין הבן בחכמה, ר\"ל שאע\"פ שנתבאר אצלינו, כי היו\"ד הוא \nחכמה, עכ\"ז הבן בחכמה, ותשתף את הבינה עם החכמה, כי גם באות חכמה הרמוזה באות יוד \nראשונה של השם, שם היא הבינה משתתפת עמו: \nואמר עוד, וחכם בבינה, פירוש - כי אע\"פ שנתבאר, שאות ה' ראשונה היא בינה, עכ\"ז תצרף \nחכמה עמה, כי גם החכמה רמוזה באות ה' זו שנייה שבשם. והענין הוא, כי גם בה' זו יש \nאו\"א ביחד, והם בחי' ישראל סבא ותבונה, והוא ע\"ד מש\"ל ע\"פ מאמר ויקרא דף י': \nוגם בכתיבת צורת אות ה' דהוי\"ה שבתפילין, צריך לצייר בה תחלה בעוקץ קרן זויות \nהימיני שלה כעין יו\"ד, ואח\"כ ישלימנה ונעשה צורתה ה', כזה. ונמצא, כי העוקץ שבאחורי \nהה', היא צורת י', מחוברת עם ה'. והוא חיבור ישראל סבא עם תבונה. והרי נרמזו ב' \n"},{"index":4,"he":"זווגים עליונים, בב' אותיות י\"ה, וכולם יחד נקראו או\"א, בסוד הבן בחכמה וחכם בבינה \nכנ\"ל: \nוהנה סוד הענין הוא, כי נודע שזיווג או\"א לא פסיק לעלמין תדיר, ולהורות על זה \nהחיבור והקשר האמיץ הזה, נתחברה הבינה באות י' של אבא, ונתחבר אבא באות ה' של \nהבינה, ומכח החיבור הזה נעשה ב' בחי', שהם - או\"א, ויש\"ס ותבונה כנ\"ל: \nונבאר ענין זה יותר ונאמר טעם, למה באות י' נטפלה נוקבא לדכורא, ובאות ה' נטפל \nהדכורא אל הנוקבא. אך הענין הוא, כי נודע מ\"ש זוהר דאו\"א כחדא נפקין וכחדא שריין \nולא פסיק זיווגייהן לעלמין, הוא באו\"א עילאין. אבל בישראל סבא ותבונה, יש זמנים \nשאין זיווגם תדיר, והוא בזמן יניקת זו\"ן, שאז התבונה היא בסוד האם רובצת על \nהאפרוחים, כי אז אמא היא בתוך ז\"א, ואין שם זיווג: \nובזה יתבאר לך מה שאמרו רז\"ל נשבע הקב\"ה שלא יכנס לירושלים של מעלה, עד שישראל \nיכנסו לירושלים של מטה, שנאמר לא אבא בעיר וכו'. ונודע שירושלים של מעלה, היא אמא. \n"},{"index":5,"he":"ושל מטה, היא מלכות. ואם כן איך אמר באדרא, דאו\"א, לא פסיק זיווגייהו לעלמין, \nדעלייהו אתמר ונהר יוצא מעדן וכו'. אך הענין הוא מבואר עם האמור, כי או\"א עלאין, הם \nשאין להם הפסק כלל. אך ישראל סבא ותבונה, יש להם הפסק ואין להם זיווג אלא לפרקים. \nנמצא עתה, כי אבא ואמא עלאין דזיווגייהו תדיר, ולכן אמא נקשרה ונתחברה עמו יחוד \nגמור באות י' עצמו, ולא באות ה' הנפרדת מן אות יוד. אבל ישראל סבא ותבונה, נרמזו \nבאות ה': \nוביאור הענין הוא זה והבינהו, כי הנה ישראל סבא ותבונה מתלבשין זה תוך זה, כדי \nלכנוס בבחי' מוחין תוך רישא דז\"א, ואז נמצא כי ישראל סבא מוכלל ומלובש תוך תבונה, \nוהוא סוד אות י' הנכללת בה' ראשונה שבשם כמצוייר לעיל. והנה אח\"כ ב' אותיות ו\"ה \nשבהוי\"ה, הנה הם בחי' זו\"ן: \nדרך ב' - ועמו ניתוסף ביאור דרך הא' הנ\"ל, וזה הדרך הב', הוא בענין עיבור ז\"א תוך \nאמא. הנה נתבאר לעיל, כי ב' אותיות י\"ה הם או\"א, והנה האות ה' הרמוזה באמא הוא צורת \n"},{"index":6,"he":"ו\"ד כנ\"ל. והנה עצמות הבינה היא אות ד', ואות ו' שבתוכה היא רמז לעיבור ז\"א תוך \nאמא, כי כבר ידעת כי ג' זמנים היו לז\"א, והם - עיבור, ויניקה, ומוחין. וג' זמנים \nאלו צריך שיהיו רומזים בשם הוי\"ה, כיצד, הנה נודע כי ז\"א הוא בחי' ו' נקודות לבד, \nוכאשר נכנס בסוד העיבור במעי אמו, אז אתכלל ג' גו ג' כנודע. והנה בתחלה לא היה ז\"א \nבבחינת קוין, רק ו' נקודות זה על גבי זה, כי לסבה זו היתה מיתת המלכים כנודע, ואז \nהיה צורת ו' ארוכה, שהם ו' נקודות זו למעלה מזו. וכאשר נכנס בסוד העיבור, אז נכלל \nג' גו ג', והיו ג' הנקודות בבחי' ו' זעירא. נמצא כי תחלה היה ו' ארוכה, ועתה בהיותם \nתוך אמא, נעשה ו' זעירא, והוא בחי' ו' זעירא שבתוך הה', והיא ו' קטיעה בלתי ראש, כי \nהראש הם ג\"ר, ולפי שלא היה בו רק ו' נקודות לבד, לכן אין ראש לאות ו' שבתוך ה' \nראשונה שהיא אמא, ולא עוד אלא שאפילו אינה שיעור ו' ארוכה בלתי ראש, אלא ו' קטיעה \n"},{"index":7,"he":"בלתי ראש כלל, לפי שהוא בחי' ג' גו ג': \nולטעם זה הוא מ\"ש בגמרא דכרעיה דה' היא תלויה, ואינה דבוקה בגגה, להורות שאינה מכלל \nגוף הבינה, אמנם היא בחינת זעיר אנפין, שהוא בתוכה בסוד העיבור: \nואחר כך יצא לחוץ, ואז נעשה בחי' אות ו' שבשם, אמנם בעת צאתו מבטן אמו לחוץ בא \nהיניקה, ואז נתפשט ונעשה ו' ארוכה, כי מתחלה היה ג' כליל בג', ועתה נתפשט ונתארך. \nאמנם היה חסר לו ראש, ולא היה בו רק ו\"ק מתפשטין, והוא זמן היניקה. ואח\"כ ניתוסף בו \nבחי' ראש, ואז הוא זמן מוחין כנודע, ואז באו לו ג\"ר ונשלם, והיה בו בחי' י\"ס גמורות \nהנכללות בצורת אות ו' בהיות לו ראש: \nונבאר ענין המלכות, כי הנה מתחלה היתה בבחי' אותה פסיעה לבר, נקודה בסוף אות ו', \nבהיותה במעי אמה. ואחר צאתה משם, אז גם היא נעשית פרצוף, ונעשית בבחי' אות ה' \nאחרונה של השם כנודע. והנה עיקרה אינו אלא ד', וכנ\"ל בענין אימא, אמנם כאשר נזדווג \nעמה הז\"א בביאה ראשונה, והניח בה שרשו ורשימו, והיא בחי' ההוא רוחא דשדי בגווה, ואז \n"},{"index":8,"he":"נעשית תוך ד' שלה צורת ו' אחת, ואז נעשית גם היא צורת ה' שלימה: \nדרך הג' - ובו יתבארו ב' דרכים הראשונים, והוא ענין מה שארז\"ל אשה מזרעת תחלה יולדת \nזכר, איש מזריע תחלה יולדת נקבה. והענין, כי הנה או\"א הם ב' אותיות י\"ה של שם \nהוי\"ה, ואות יו\"ד במילואו הם ג' אותיות, ואמרו בזהר ובתיקונים, כי י' אבא, ה' אמא, \nו' ברא, ה' ברתא, שהיא גנתא. ופירוש הדבר הוא - כי הנה עקר אבא הוא אות י', שהם י\"ס \nשלו. והנה כאשר הוא מזריע תחלה טפת הזרע, צריך שיהיו כוללת דכר ונוקבא בודאי, שהם \nזו\"ן, ואלו הם ב' אותיות ו\"ד שבמילוי יוד. ונמצא כי כאשר האיש מזריע הזרע טפת דכר \nונוקבא כחדא, וכשנתנם גו אמא, נתהפכו, ומה שהיה ו\"ד, נעשה ד\"ו, ולכן צורת אמא היא \nה', צורת ד' על ו', נוקבא על דכורא. הרי כי כאשר האיש מזריע תחלה, יולדת נקבה תחלה, \nואח\"כ דכורא. ואח\"כ כשמזריע הבינה הוציאה לחוץ תחלה הזכר, ואח\"כ הנוקבא שהם ב' \n"},{"index":9,"he":"אותיות ו\"ה שבשם הוי\"ה: \nוביאור הענין הוא - כי הנה כתיב כולם בחכמה עשית, כי תחלת הכל היה בחכמה, היוד. \nוכאשר היו בניו נרשמים בתוכו שהם זו\"ן, היו נרשמים בבחי' ו\"ד, ו' על ד', פירוש - כי \nז\"א הוא מכח ו' ראשונים שבו, ונוקבא נמשך מכח ד' אחרונות שבו. כי כבר ידעת, כי גם \nבהיות הנוקבא אב\"א עם ז\"א, נקראת הנוקבא ד', כי אין לה מקום רק בד' תחתונות שבו, \nשהם תנה\"י, או נהי\"ם. וכן הוא שרשם באבא, ואז היו זו\"ן בבחי' ו\"ד במילוי היו\"ד \nבהיותן באבא: \nואח\"כ כשנבראת הבינה, ונותנם אלו הבנים במעיה, ואז אמא נעשית עצמותה מן אותן האורות \nהניתנין בתוכה של זו\"ן, ולהיות כי אמא היא נוקבא, לכן מתחלפין בה האורות, והד' של \nנוקבא, עומדת לעולם בבחי' ד\"ר שבה, וו' של ז\"א עומד למטה בבחינות ו\"ק שלו, ואז היא \nבבחי' ד' על ו', והוא צורת ה' ממש, שהיא עצמות אמא: \nוהנה אמא נקראת עולם הבא, אשר שם צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם. והנה בחי' ז\"א \n"},{"index":10,"he":"נקראת צדיק עליון היושב בעולם הבא, שהיא בינה, ועטרה שלו בראשו, והיא הנקבה, שהיא \nבחי' ד', כעין עטרה על ראש הו', שהוא הצדיק, וזהו ועטרותיהן בראשיהם. פי' - כי הד' \nעשויה כעין עטרה ממש, ומקיף על ראש הו'. הרי כמו שהיה בתחלה בתוך אבא, שהוא הזכר \nבחי' ו\"ד, ו' על ד', נתהפך החותם בעת שנחתם באמא, ונעשה ד\"ו שהוא בת תחלה: \nאמנם כאשר הזריעה בינה, והוציאה אותן לחוץ, אז נתהפכו, ויצא ו' על ד', ו' בתחלה \nשהוא זכר, ואח\"כ נוקבא, ונעשה ב' אותיות ו\"ה של הוי\"ה, כי האשה גורמת להיות יולדת \nזכר תחלה. ולפי הדרך הנזכר, הוא ענין סברת תפילין דר\"ת, והוא, לפי שזווג או\"א הוא \nלצורך הת\"ת, וכשהיא יולדת זכר, אשה מזרעת תחלה, והרי אימא נתנה בינה תחלה. ואח\"כ \nאבא נתן חכמה. ובעת הלידה, הנכנס אחרון יצא ראשון, ולזה חכמה יצאה קודם, שהוא פרשת \nקדש. ואח\"כ בינה, שהיא פרשת והיה כי יביאך. וכשנתנה ב' עטרין שהם חו\"ג, הם לצורך \n"},{"index":11,"he":"המלכות, והיולדת נקבה איש מזריע תחלה, לכן כשנתן אבא טיפת חכמה, נתן תיכף טיפת חסד \nהגנוז בגוויה, ואח\"כ נתנה היא טיפת הגבורה הגנוזה בגווה, ולכן בעת הלידה הגבורה \nשנתהוה באחרונה, יצאה ראשונה, והוא פרשת והיה אם שמוע, ואח\"כ יצאה החסד והוא פרשת \nשמע, ואהבת רומז חסד: \nדרך הד' - הוי\"ה הוא בענין החסדים והגבורות. כי תחלה הוא אות י', בסוד הדעת של ז\"א, \nשיש בו ה\"ח ה\"ג הרי י'. אח\"כ אות ה', הם ה\"ח המתפשטין תוך ז\"א, מחסד עד הוד שבו. \nאח\"כ אות ו', הוא היסוד שבו, הנקרא ו' זעירא, כי שם נקבצים הה\"ג, בסוד והיה האוכל \nלפקדון לארץ. והה\"ג האלו עצמם, הם ה' אחרונה דהוי\"ה. (ז): \nהגהה (ז) קשה לי כי ו' של השם, אינו רומז ליסוד, כי אם לז\"א עצמו, והוא ו' קטנה הוא \nיסוד, מילוי של ו' הגדולה שהוא ת\"ת. ונלע\"ד ג\"כ, כי זה רומז בסוד ב\"ן, כי יו\"ד - \nהוא הדעת, מצד אבא, הנקרא יו\"ד. ה\"ה - ה\"ג מאמא, הנקראת ה', ובאין לדעת ז\"א, ונקרא \n"},{"index":12,"he":"ו'. ואח\"כ יורדין ליסוד הנקרא ו' קטנה, ומשם יורדין להנוקבא הנקראת ה\"ה, שהה\"ג הם \nלמטה: \nהדרך הה' - הוא בחי' צירוף של הויה, הוא יהה\"ו, היוצא מר\"ת 'יתהלל 'המתהלל 'השכל \n'וידוע אותי, הנזכר בתיקונים בהקדמה, כי אות י' הם ה\"ח ה\"ג. ה' ראשונה הם ה\"ח \nהמתפשטין. ה' אחרונה ה\"ג הנשארים למעלה בדעת להמתיק. ו' הוא היסוד באחרונה, כי שם \nיורדין ומקבצין יחד כולם החו\"ג, ושם מתמתקים: \n \n"},{"index":13,"he":"שער התפילין - פרק יז:\nונבאר ענין הכוונה הנ\"ל, בסדר כוונת התפילין. הנה היות ד' שיטות בכל פרשה ופרשה מד' \nשבתפילין של ראש הוא, כי הז\"א אין לו רק ד' מקיפים בלבד בראשו. אבל בתפלה ש\"י, יש \nז' שיטין, נגד המלכות שיש לה ז' מקיפים בראשה. והוא - כי תחלה ד' מוחין קדמאין \nדז\"א, מתלבשים בנה\"י דאמא, ונכנסים בגולגלתא דז\"א, ואלו נעשין בחי' מוחין מקיפים אל \nראש הנוקבא, ועל מוחין שלה. והנה הם ד' בתוך ג' שהם ז', וכנגדה ז' שיטין בתפלה ש\"י: \n\n"},{"index":14,"he":"גם מ\"ש כי בפרשת קדש דתפלה ש\"ר, יכוין לאהיה דיודין. ובפרשה ב' לאהיה דאלפין. \nובפרשה ג' לאהי\"ה דההין. ובפרשה ד' לאדני מלא. הענין הוא, ובו תבין מ\"ש בהקדמת \nתיקונים דף ו', כי תפילין, הוא אמא על ברא ת\"ת. ובזוהר פרשת בא, ופרשת ואתחנן אמרו, \nכי התפילין הם חו\"ב חו\"ג. אבל הענין הוא זה, כי הד' פרשיות האלו, הם בחי' שם אהיה \nשהוא בינה, ובערך זה נאמר כי תפילין הם אמא על ברא: \nוגם בחי' ב', לפי שאלו הד' פרשיות הם נכנסים תוך נה\"י של אמא, והנה כל אלו השלשה \nאהיה, הם בחי' הכתרים של הד' פרשיות אלו, והם כנגד שם אהיה דיודין, שהוא בכתר של \nחכמה, יש שם הויה במילוי ס\"ג, והם ג' יודין ואלף, נגד ג' יודין ואלף שבשם אהיה \nדיודין, והוא בז\"ת שבחכמה, ושם אהיה הנ\"ל מתלבש בו בסוד נשמה אליו, כי הוא בחי' \nג\"ר. ושם אהיה דמילוי אלפין, הוא כתר שבבינה, והוא נשמה אל הוי\"ה דאלפין שבבינה, \nשהוא בז\"ת שבה. ושם אהי\"ה דמילוי ההין, הוא כתר דז\"א, שהוא נשמה אל שם הוי\"ה דמילוי \n"},{"index":15,"he":"ההין שבז\"ת שבו. אבל שם אדני הוא במלכות, כנגד והיו, אם שמוע, ואין לו התלבשות אחר, \nולכן בתפלה ש\"י, שם תכוין בד' פרשיות, אל ד' שמות תתאין הנ\"ל, שהם ס\"ג ומ\"ה וב\"ן \nואדני במילואו: \nבענין ב' שינין של תפילין נתבאר כי הם ד' מוחין דקטנות דז\"א, וג' לבושין דנה\"י דאמא \nדקטנות, וכולם הם שמות אלהים, ומאלו המוחין דקטנות שהם אלהים, נמשכין י\"א סמני \nהקטרת, שהם רוחניות הקליפות, לכן כל בחי' הקליפות הם משם אלהים, והקליפות עצמן הם \nאלהים אחרים, ועיין שם בביאור אדרא רבא דף כ\"ח, על מאמר כורסייא דשביבין דנורא \nוכו'. (א): \nהגהה (א) יחוד אל ישראל הוא נותן וגו', פי' - כשאדם הוא לובש טלית ותפילין, יש בו \nכ\"ב שמות של הוי\"ה, שהם גי' אל ישראל. היינו כ\"א בתפילין, וא' בטלית. וגם הוי\"ה כזה \n- יוד פעמים ה\"ה, ה\"ה פעמים ו\"ו, ו\"ו פעמים ה\"ה, גי' טלת ע\"ה, הוא היינו א\"א, נותן \nעוז ותעצומות לעם ברוך אלהים, היינו שמברכים ומתקנים הגבורה שבז\"א. עוד ס\"ת \n"},{"index":16,"he":"ותעצומ\"ת לע\"ם ברו\"ך אלהי\"ם, הוא מכת\"ם, היינו מילוי של שד\"י, וכן ברוך אלהים גי' \nשדי ע\"כ: \nמכת\"י הרח\"ו זלה\"ה וז\"ל, אלו התגין ממורי זלה\"ה - פרשת קדש - יד חמץ והיבוסי למען \nתורת למועדה מימים ימימה - פרשת והיה כי יביאך ונתנה פטר הזכרים ישלאך יד הקשה \nלשלחנו ויהרג הזכרים ולטוטפת יד - פרשת שמע שמע אחד - פרשת והיה ומלקוש ואספת דגנך \nותירושך ויצהרך יפתה וקשרתם - ע\"כ מכת\"י הרב ר' חיים וויטאל זלה\"ה. ועיין במ\"ח: \n \nשער עולם העשיה - פרק א:\n"}]}
