{"id":"kabala-1d43b74bb744-1-23","bookId":"kabala-1d43b74bb744","part":1,"torah":23,"title":"שער הה' שער עולם העשיה ובו ו' פרקים:","hebrewTitle":"שער הה' שער עולם העשיה ובו ו' פרקים:","segments":[{"index":1,"he":"שער הה' שער עולם העשיה ובו ו' פרקים: \nהנכנס לבה\"כ. כבר נודע משארז\"ל, שחייב אדם לנהוג מורא בבה\"כ, כמ\"ש וממקדשי תיראו. \nוגם זש\"ה בבית אלהים נהלך ברגש, ר\"ל, שירגיש האדם וירתיע בעצמו בהכנסו לבה\"כ, מרוב \nפחדו עליו, איך נכנס בבית אלהים ית\"ש: \nודע, כי זה הענין מועיל מאד אל שלימות האדם והשגת רוח הקודש עליו, והוא, קודם שתכנס \nתמתין מעט, ותשהה, ותכוין ליכנס במורא ופחד, לפני אלהים ית\"ש, ולא תכנס בפתע פתאום \nכמי שאינו מתיירא ח\"ו, וע\"כ קודם שתכנס תאמר פסוק, ואני ברוב חסדיך אבא ביתיך. \nותכוין בתיבת ברוב חסדך, שהוא סוד החסד עליון, שאנו צריכין לו תמיד, ובפרט ליכנס \nעמו בהיכל המלך כדי שיפיק שאלותיו בכח החסד ההוא, ואחר שתאמר זה הפסוק בכוונה, אח\"כ \nתכנס בבה\"כ: \nואמנם באמרך ברוב חסדך, תכוון אל שם אבגית\"ץ שהוא בחסד, וזהו עצמו גימטריא מלת \nברגש. והנה בכל הג' תפלות, כשאדם נכנס לבה\"כ צריך לעשות סדר זה כנזכר. גם יכוין \n"},{"index":2,"he":"בר\"ת \"בבית \"אלהים \"נהלך \"ברגש. שהוא ר\"ת גימטריא - ג' וב\"ן. ויכוין לעשות ג' מוחין \nחב\"ד אל הנוקבא מלכות מנה\"י דז\"א, והם ר\"ת ג' וב\"ן, כי ג' הם חב\"ד, וב\"ן היא המלכות \nכנודע. ונודע כי החסד נקרא יומא דכלהו, וע\"כ בכל הימים בקר וצהרים וערב, תמיד צריך \nלכוין בזה החסד שהוא השם הנזכר: \nאמנם בכל יום ויום תכוין לאות א' משם הזה, ותכוין כי הוא הגובר ביום ההוא. כיצד, \nאות א משם זה, הוא הגובר ביום א' של השבוע. ואות ב', ביום ב' וכו', עד ץ שהוא גובר \nביום ו'. ונמצא כי תכוין בשם זה בכל יום בכללות, ולכל אות ואות בפרטות, כפי היום כן \nגובר האות על שאר האותיות, ובזה תכוין. וזה יהיה בכל הג' תפלות שבכל יום ויום מימי \nהחול, אמנם ביום ז' יש כוונה אחרת ונכתבה במקומה בע\"ה: \nוכשנכנס בבה\"כ יכווין כי בה\"כ הוא שם ב\"ן דההי\"ן, והוא ע\"ב ס\"ג מ\"ה, בית כנופיא לג' \nשמות העליונים עס\"מ. ושם ב\"ן הוא במלכות, ויש בה י\"ס והם עשרה פעמים ב\"ן, בסוד הלא \n"},{"index":3,"he":"אנכי טוב לך מעשרה בנים, וי\"פ ב\"ן עם י' כוללים, גימטריא כנסת. ואח\"כ יאמר, הרי \nקבלתי עלי עול מלכות שמים שלימה שתקנתי בע\"ה שהסרתי הקליפות מאבי\"ע, ויהי נועם \nוגו': \nוכשנכנס לבה\"כ ישתחווה נגד ההיכל ויאמר, אלהים יחננו וגו', ויש בו ז\"פ, ובכל פסוק \nמהז' יקיף פ\"א את התיבה, ולא את בה\"כ עצמה. ויכוין כי התיבה היא המלכות, וע\"י הקפה, \nאנו ממשיכין אליה ז' אורות מקיפין, שהם מן החסד עד המלכות, ואור המקיף של המלכות \nג\"כ אנו ממשיכין אליה, והוא מכלל הז' מקיפין. ותכוין לכלול עצמך עם המלכות יחד לקבל \nמז' אורות מקיפין הנזכר: \nביום א' בשבוע תכוין אל פסוק א', אלהים יחננו, ותכוין שהוא גובר על הו' פסוקים, \nוהוא תגבורת החסד על ו' התחתונים, וכן עד\"ז בשאר הימים בכל יום ויום פסוק שלו, עד \nשנמצא ביום ו' תכוין, כי פסוק ו' גובר על כולם. ואמנם ביום ז' א\"צ להקיף רק פ\"א \nלבד, ויש ספק בדבר אם הוא נגד הת\"ת שהוא יום הז' וכולם כלולים בו, או הוא נגד הבינה \n"},{"index":4,"he":"והיא כוללת כל הז', לכן אין בשבת רק הקפה א' בלבד. (א): \nהגהה (א) סוד הקפות בה\"כ: \nפסוק לעשות בהם משפט כתוב הדר הוא לכל חסידיו הללויה, ר\"ת גימטריה: \nע\"ג, שהוא ס\"ג עם י' אותיותיו. כתוב' הדר' הוא', ס\"ת גימטריא קנ\"א ב\"ן. לכל חסידיו \nהללויה, ס\"ת גימטריא א\"ם, שהוא אהי\"ה במלא ובמלא המלא ובפשוט. יום ב', אחר הקפה \nיאמר - לעשות בהם משפט, ר\"ת גימטריא ע\"ב דיודין, ס\"ת גי תמ\"ט, וע\"ה תן, כמנין י\"פ \nמ\"ה. יום ג' - לעשות, גימטריא תת\"ו. אחורים דאלהים שהוא גי' אלף, תסיר ר', ישאר \nת\"ת, וה' אותיות והכולל. בהם, גימטריא מ\"ז, הוי\"ה ואהי\"ה. יום ד' - משפט, גימטריא \nתכ\"ט, ע\"ה גימטריא ה\"פ אלהים. כתוב, גי' תכ\"ח, גי' אלהים דיודין, תסיר פ\"ו נשאר \nרי\"ד, וגי' מצפ\"ץ, תסיר פ\"ו נשאר רי\"ד, הרי חת\"ך. יום ה' - הדר הוא, גימטריא רכ\"א, \nגימטריא - י' אהיה עולה רדו, וי' שמות עצמן והכולל. יום ו' - לכל חסידיו, גימטריא \n"},{"index":5,"he":"קע\"ח, ג' הויות, גי' ע\"ח, ואדני ול\"ד אותיות והכולל, הרי ק'. יום ז' - הללויה, גי' \nפ\"ו, אהי\"ה אדנ\"י, ומלה זו דהללויה יכוין בכל יום, ע\"כ מהיחודים: \nבע\"ח כתב וז\"ל, בענין הקפות הנזכר לא היה מורי ז\"ל עושה אותם, כי היה מתאחר לבא \nבבה\"כ, ושלא יראה כיוהרא, לכן לא היה עושה הקפות, אך כשהיה משכים בבית מדרשו היה \nמקיף. וכתב מהר\"י צמח וז\"ל, ואני שמעתי שהרב ר' חיים היה מקיף פ\"א בכל יום, ובשבת \nז\"פ. ע\"כ: \nצריך שיהיה מן הי' ראשונים של בה\"כ, ושם ישאר להתפלל תפלתו, ואם אחר שיהיה מי' \nהראשונים יוצא והולך לו, אפילו שהולך להתפלל בב\"ה אחרת, ה\"ז לא הועיל כלום במה \nשעשה. והנה ראיתי למורי זלה\"ה שלא היה מי' ראשונים, לסבה שהיה חולני והיה מוכרח \nלפנות גופו, וגם עוד כדי לצאת מביתו מעוטף בטלית ותפילין כנזכר בזוהר. והנה בלילה \nלאו זמן תפילין, והיה צריך להמתין עד שיהיה יום, ואז כבר לא היה משיג להיות מהי' \n"},{"index":6,"he":"ראשונים: \nגם ראיתי למורי זלה\"ה שלא היה מדבר בבה\"כ אפילו אחר זמן תפלה בשאר היום, וכמעט \nאפילו בדבר מוסר ויראת שמים לא היה משיב תשובה, עד שיצא מבה\"כ, כדי שלא ימשך בדברי \nחול: \nגם ראיתי למורי זלה\"ה שלא היה רוקק כלל בבה\"כ בכ\"ז שהיה שם, ואם נזדמן לו רוק היה \nמבליעו בכסותו. גם הזהירנו שלא להכניס אצבע תוך האוזן בתפלה, כדי שלא יצטרך נטילה. \nגם ראיתי למורי זלה\"ה שלא היה מרים קולו בתפלתו אפילו בזמירות ובתפלה דמיושב, לפי \nשצריך להראות הכנעה לפני השי\"ת, כעבד המתחנן לקונו. ואמנם ביום השבת, היה מרים קולו \nמעט יותר מימי החול, והיה אומר בנעימה מפני כבוד השבת. גם כל הזמירות והקרבנות \nותפלה דמיושב שהוא דיוצר, היה אומר הכל מסידור שבידו, אמנם בתפלת י\"ח היה סותם את \nעיניו, ואומר בע\"פ כל העמידה, ואפילו בחזרת התפלה מש\"ץ, היה סותם את עיניו ומכוין \nושומע אל הש\"ץ: \nגם צריך שאחר שישב בבה\"כ, קודם שיתחיל להתפלל כלל ועיקר בתפלת שחרית, צריך שיקבל \n"},{"index":7,"he":"עליו מצות ואהבת לרעך כמוך, ויכוין לאהוב כל איש ישראל כנפשו, כי על ידי זה תעלה \nתפלתו כלולה מכל ישראל, ותוכל לעלות ולעשות פרי ויצליח. ואסור לאדם להתפלל לפני ה' \nבעצבות, רק כעבד המשמש את קונו בשמחה גדולה, שאל\"כ אין כח בנפש לקבל הארה עליונה \nהנמשכת בו ע\"י תפלתו. ואין ראוי להיות עצב רק באומרו וידוי ובהזכרת עונותיו, אך \nבשאר התפלה לא ישים נגד עיניו שום עצבות, אפילו דאגות עבירות שחטא בהם. אמנם טוב \nהוא שיהיה נכנע באמרו את התפלה אך בשמחה גדולה, וזה דבר גדול מאד וראוי לזהר בו, \nואין ערך לדבר הזה. ודע שהתפלה בדמע מרוצה, לפי שהדמעות נמשכין מחו\"ב, וכשאלו ב' \nספירות נפתחים, אז יחול אור כתר עליהם, וימשכו רחמים לכל המדות. הר\"א הלוי להר\"מ \nקורדיווארי: \n \n"},{"index":8,"he":"שער עולם העשיה - פרק ב:\nוהנה עתה נתחיל בביאור התפלה מפרשת עקידה ואילך, כי כבר נת\"ל כל מה שנעשה מכאן ועד \nהקדיש שאומרים קודם הודו, ע\"ש, איך מתחלת הברכות עד פ' קרבן התמיד מזדככין ומקבלין \nחיצוניות ג\"ר דעשיה הארה, כדי שיוכלו להיות בבחינת פנימיות ממש כמ\"ש בע\"ה: \nוהנה דע, כי רצוני להגיה קצת הגהות שיש להגיה, והם מסודרים על מנהג ספרדים כפי \nנוסחות של סידור גדול של תפלת כל השנה, הנדפס בשנת רפ\"ז ליצירה, ואכתוב רק התיבות \nוהמלות שצריך להגיה: \nופקדינו בפקודת ישועה - צריך להיות ד' של בפקודת דגושה. רבש\"ע כמו שכבש א\"א וכו', \nותתנהג עמנו במדת החסד ובמה\"ר, ותכנס עמנו לפנים משה\"ד ובטובך הגדול וכו'. ונאמר \nע\"י נביאך ה' חננו כו'. ונאמר ועת צרה כו'. ונאמר בכל צרתם וכו'. אלו דברים שאדם \nעושה אותם ואוכל פירותיהם בעוה\"ז כו'. לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר כבגלוי. קדש את \nשמך בעולמך על עם מקדשי שמך וגו'. ובישועתך מלכנו תשוב ותרום ותגביה קרננו למעלה \n"},{"index":9,"he":"והושיענו בקרוב למען שמך ברוך המקדש שמו ברבים. אבינו שבשמים חי וקים עשה עמנו חסד \nכו'. ואחר פרשת התמיד קודם פסוק וערבה יאמר - אתה הוא כו': \nת\"ר פטום וכו'. שבולת נרד - הם סם אחד. קלופה שלשה - בחיריק תחת הקוף. יין קפריסין \n- היוד בצירי, כי הוא סמוך. מלח סדומית רובע - ואצ\"ל הקב, כי סתם רובע בגמרא הוא \nרובע קב. אף מכיפת הירדן כ\"ש וכו'. בורית כרשינה כו'. כדי לשפות בו את הצפורן. יין \nקפריסין - בצירי כו'. כדי לשרות את הצפורן כדי שתהא עזה. ר' נתן אומר כו'. תני בר \nקפרא כו'. יפה לבשמים - בשבא תחת הבית, ולא בקמץ. לא תקטירו כו'. ה' צבאות עמנו \nכו', ה' צבאות אשרי כו', ה' הושיעה כו'. ובכל פעם שיאמר פטום הקטורת, צ\"ל ג' פסוקים \nאלו בסופו, בין בשחרית בין במנחה בין אחר התפלה, וזכור זה. וערבה וגו'. ולא היה \nאומר פסוקים אחרים כלל, ולא אותו התפלה של י\"ר שאומרים בזמן המגפה ח\"ו. אביי כו'. \nובהגיעו לקטרת קודמת לאברים, א\"ל מלת קודמת משם ואילך ואיברים למנחה וכן כולם, עד \n"},{"index":10,"he":"ובזיכין קודמין לתמיד של בין הערבים. עליה השלם, ולא השלים. אנא כו', צריך לחבר כל \nשתי תיבות יחד, כי כל ו' תיבות הם שם אחד כנודע. וצריך לחלק כל ב' תיבות שבשם, כגון \n- אנא בכח, גדולת ימינך, תתיר צרורה, וכן עד\"ז כל הז' שמות. והוא בסוד, בשתים יכסה \nפניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף, כמבואר אצלינו. וצריך לאומרו בניגון, ואחר \nתשלומו יאמר בשכמל\"ו, בלחש. ומורי זלה\"ה בהגיעו לשום פסוק מפסוקי התורה ובתפלה, היה \nקוראם בניגון ובנעימה, כפי טעמי הפסוק במקומו ממש: \nרבון העולמים אתה צויתנו כו'. אח\"כ איזהו מקומן כו'. רי\"א וכו', וכאן שני כתובים, \nולא יאמרו וכן. ואח\"כ קדיש - על ישראל. אח\"כ הודו לה' כו', ה' מלך וגו', הושיענו \nכו'. ואם הוא בחול יאמר - אלהים יחננו וגו'. אח\"כ יאמר - ב\"ש, ואם הוא שבת יאמר - \nהשמים מספרים במקום אלהים יחננו. ואח\"כ רננו צדיקים כר. וכל המזמורים ההם, ואח\"כ \nיאמר ב\"ש: \n"},{"index":11,"he":"נוסח הקדיש הוא כסדר הדפוס של ימות החול, וזה נוסחו - יתגדל ויתקדש שמיה רבא, בעלמא \nדי ברא כרעותיה, וימליך מלכותיה, ויצמח פורקניה ויקריב משיחה כו' איש\"ר וכו', על \nישראל כו', יהא שלמא כו', וצריך שיהיה ז' ווין וישתבח ויתפאר ויתרומם כו'. תשבחתא \nהת' בחירק כמ\"ש רד\"ק שהיא במשקל תפארתו שהתיו בחירק. די ברא - הם ב' תיבות: \nאמנם, סוד מה אנו מה חיינו. פי', כי מלת מה - מלכות. ופי' אנו - ישראל ממדת המלכות. \nומה חיינו - לפי שכל הנשמות מיוחסת אליה, והיא משפעת לנו. ומה חסדנו - פי', כי אנו \nמקבלים מחסד ע\"י המלכות הנקראת מה. מה ישועתינו - מלכות למעלה. הלא כל הגבורים כאין \nלפניך - בהסתלק שפע השכינה מהם, ועי\"ז מצילין תיק הספר עם הספר, וזהו לבד הנשמה. \nאבל הגויים כאין לפניך, שהם נגדך כמר מדלי: \nהק\"ש שאומרים בקרבנות, ראוי לאומרה אפילו למתפלל תפלת הוותיקין, וענין כונתה נתבאר \nבאורך בענין הק\"ש של יוצר, ושם נתבאר כל הצורך, אבל הקיצור נבאר פה, כי צריך לכוין \n"},{"index":12,"he":"כי המלכות שנקרא שם, מקבלת מע'. כל הפירושים שבארנו בשמע דיוצר. ויכוין כי בלילה \nנסתלקו המוחין ממש, ולא נשארו בו רק פנימים דקטנות דאמא שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה \nאחד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ועתה במלת ישראל להיות שהוא יום, יש בו כח \nלהמשיך בו ב' מדרגות יחד, והם מקיפים דקטנות דאמא, ופנימית דקטנות דאבא. ויכוין \nבמלת ישראל, שם שד\"י במלואו לבד, שהוא גימטריא ש\"ר, ואלי גימטריא מ\"א אותיות הפשוט, \nומלא, ומלא המלא, דאהי\"ה דאלפי\"ן. ה' אלהינו ה', יכוין שזו\"ן עולים לשם מ\"ן לאו\"א, \nוהוא ישתתף עמהם, כנזכר בק\"ש דיוצר. אז א\"א מוריד הטפה שהוא שם ע\"ב, ונעשים ד' \nמוחין לז\"א, ועתה זו הטפה באה מפנימיות א\"א, ובזה נכנסים מקיפים דקטנות אבא ו\"ק \nדגדלות אמא. בשכמל\"ו. כ\"ז יכווין כאשר מפורש בק\"ש דיוצר, ע\"כ הקיצור: \n \n"},{"index":13,"he":"שער עולם העשיה - פרק ג:\nפרשת התמיד כבר נת\"ל, כי ע\"י התמיד עולים פנימית ג\"ר דעשיה ונעשים חיצונית, אל \nחיצונית ג\"ת דיצירה. והמלכות דיצירה נשארת למטה בעשיה, וחיצונית נה\"י דיצירה נעשה \nפנימית וכו', ע\"ש: \nוהנה באמרך צו את בני ישראל, תכוין כי עתה אנו מתקנים עולם העשיה, שהוא שם - א\"ל \nאדנ\"י, גי' צו. וזהו שאמרו בזוהר צו, לית צו אלא ע\"ז, וכן אמרו רז\"ל בגמרא, על ויצו \nד' אלהים על האדם וכו', אין צו אלא ע\"ז וכו'. והענין, כי הקליפות אשר בעשיה הם רעות \nוקשות מאוד, ונקרא ע\"ז, וצריך לשרפם באש. כמש\"ה היא העולה על מוקדה על המזבח כו', \nכנזכר בזוהר שם, ויען כי אחיזתם ויניקתם הוא מקדושת העשיה, הנקרא א\"ל אדנ\"י, לכן \nנקרא צו, גימטריא א\"ל אדנ\"י: \nעולת תמיד וכו', יכוין כי עולת, גי' אבגית\"ץ. ונודע כי שם זה בחסד, והוא מדת החסד \nהמתגלה בכל בקר, בסוד וישכם אברהם בבקר, והוא סוד אל תיראי תולעת יעקב. ויש כנגדו \n"},{"index":14,"he":"קליפה של תולע שהוא מכלה הכל, וכל בקר ובקר מתגלה אותו תולע הטמא לכלות כל העולם \nכולו, כי כמו שמתגבר תולעת יעקב בכל בקר, כן כנגדו מתגבר אותו תולע הטמא להרקיב \nולכלות העולם, ע\"כ השי\"ת ברחמיו, צוה להקריב קרבן תמיד להתגבר תולעת שבקדושה, על \nתולע שבקליפה, כדי שלא תגבר בכל בקר, ויתבטל. וענין תולע שבקליפה יתבאר בענין י\"א \nסמני הקטורת לקמן. (א): \nהגהה (א) נלע\"ד נתן, כי תולעת הוא גימטריא שקוצי\"ת, והוא שם אחרון של שם מ\"ב: \nאמנם התולע הזה שבקדושה כבר בארנו שהוא שם אבגית\"ץ, שהוא החסד שבגבורות לכן נקרא \nתולע בסוד תולעת שני, כמבואר אצלנו בפ' תרומה בפסוק ותכלת וארגמן ותולעת שני הנזכר \nבזוהר. כי גוון אדום בסוד תולעת שני, לפי ששרשו הוא גבורה, וע\"כ נק' ישראל על שמו, \nכמש\"ה, אל תיראי תולעת יעקב, כי הם מכלים את האומות, כדרך התולעת שמכלה ומרקיב את \nעץ הקשה והחזק. אמנם הוא בחינת החסד שבגבורות, וז\"ס לדעת לעות את יעף דבר, כמבואר \n"},{"index":15,"he":"אצלינו: \nודע כי כל עולה הוא בחינת לאה שהיא העליונה, ששם נאחזים כל הדינים הקשים, ולכן היה \nבא עולת התמיד למתק הדינים והקליפות אשר בה, כדי שלא ימשול וישלוט התולע הטמא, \nותולע יחזור לעולת, וזש\"ה עולת תמיד, כי תמיד חסר י', אותיות מדת. כמבואר אצלינו \nבפסוק, ומדת ימי מה היא, וכמבואר אצלינו בק\"ש דיוצר בכוונת בשכמל\"ו, שלאה לוקחת ד' \nאלפי\"ן מד' שמות אהי\"ה, שהם גימטריא מדת, כמבואר אצלינו בענין צורת ד' שבקשר של \nראש. (ב): \n(ב) נלע\"ד נתן - כי תמיד מלא, גי' קס\"א קנ\"א קמ\"ג. אבגית\"ץ - גי' שו\"ר וגי' אשרה, \nכי ז\"ס כי אברהם מכניע קליפות ישמעאל, שהוא חמור, לילית מתלבשת בחמור, ויצחק ג\"כ \nמכניע קליפות עשו, הנקרא שור מועד. והנה אשרה הוא סוד לילית, והבעל הוא סמאל, ולכן \nאבגית\"ץ שהוא חסד לאברהם, מכניע אשרה. וקרע שט\"ן שהוא יצחק עם הד' אחרים, שהוא כנגד \nה\"ג ביצחק, מכניע הבעל. ושם שקוצי\"ת הוא דיעקב, וז\"ס אל תיראי תולעת יעקב, גי' \n"},{"index":16,"he":"שקוצי\"ת שהוא ליעקב, וז\"ש בדוד ויהי דוד בא עד הראש, אותיות אשרה. כמ\"שא רז\"ל בקש \nדוד לעבוד ע\"ז, ע\"כ.: \nאני חיים הייתי נוהג לומר פ' המן ופ' עשרת הדברות אחר התמיד, ומנע אותי מורי זלה\"ה \nמלאומרו מפני תערומת המינים, שאומרים שלא ירד מן השמים כ\"א תורה שבכתב: \nמהחברים - סי' קט\"ו, כשיאמר אשה ריח ניחוח לה', יכוין, אשה - עליית עשיה ליצירה, \nריח - יצירה בבריאה. ניחוח - בריאה באצילות. לה' - לעלות אצילות עד א\"ס ב\"ה: \n \n"}]}
