{"id":"kabala-1d43b74bb744-1-28","bookId":"kabala-1d43b74bb744","part":1,"torah":28,"title":"שער הקדישים - פרק ב:","hebrewTitle":"שער הקדישים - פרק ב:","segments":[{"index":1,"he":"שער הקדישים - פרק ב:\nוהנה דע, כי אנו צריכין להעלות כל העולמות. וכבר ידעת, כי כל העלאת הוא בשם מ\"ב, \nע\"י ג' ידות שבשם, האוחזים בעולם ומעלים אותם, ולכן תיבת כל הקדיש הוא מ\"ב תיבות, \nוכפי בחינת הקדיש כך כוונתו. כי בקדיש דהודו, יכוין בשם מ\"ב, היוצא מהוי\"ה דמ\"ה, \nע\"ש. אמנם נמצא, כי שם מ\"ב של כוונת הקדיש אינו שם מ\"ב הנודע אצלינו, שהוא אנא בכח \nכו', רק שם מ\"ב דהויות, כ\"א כפי מקומו. כיצד - ד' אותיות הוי\"ה בחינה א'. ואחר כך \nי' אותיות המילוי בחינה ב', ואחר כך כ\"ח אותיות מלוי המילוי בחינה הג', הרי מ\"ב בג' \nבחינות. לכן יתגדל ויתקדש שמיה רבא, ד' תיבות, נגד ד' אותיות הוי\"ה פשוטה. ואחר כך \nיש י' תיבות מן בעלמא עד משיחיה. לכן צריך לחלק די ברא בב' תיבות, והם י' תיבות נגד \nי' אותיות המילוי, ואז צריכין לענות אמן פעם אחרת. ואח\"כ, מן איש\"ר עד דאמירן \nבעלמא, הם כ\"ח תיבות נגד מילוי המילוי, ולכן אז עונין אמן פעם אחרת: \n"},{"index":2,"he":"גם ראוי לכוין, כי הלא סוד הקדיש הוא סוד הכנעת הקליפות כנזכר בזהר תרומה. והנה \nראוי שתדע, כי כל אחיזת החיצונים הוא בסוד מוחין דקטנות, שהיא סוד אלהים כמבואר \nאצלינו. והנה הם ג' מוחין בנה\"י דבינה, וג' מוחין בנה\"י דאבא, שהם ו' מוחין, ו' \nאלקים. והנה במוחין הללו מהם יונקים החיצונים, לכן ראוי לתקן מוחין אלו, להמשיך \nמוחין דגדלות, כדי שיסורו ויושבתו החיצונים. והנה אלו המוחין הם מלובשים בנה\"י \nדאמא, והם סוד ג' אהי\"ה, כי כל אהי\"ה הוא באמא, כנודע. אמנם במוחין דגדלות, אז הם \nנה\"י דאמא, בסוד ג' מילוי אהי\"ה, דיודי\"ן דאלפי\"ן דההי\"ן, שהם גי' תנ\"ה, אמנם \nבקטנות לא יש רק ג' מילוים לבד שהם גי' שצ\"ב. אמנם תחלה אנו מזכירין נה\"י דאמא יותר \nחיצוניות, ואנו אומרים יתגדל שהם אותיות תגיד\"ל, פי', כי תג\"י, גי' שצ\"ב עם אהי\"ה \nכ\"א, הרי תג\"י. שצ\"ב, הם נה\"י דאימא דקטנות, שהם ג' מלוים דאהי\"ה, הרי שצ\"ב. וגם \n"},{"index":3,"he":"אנו לוקחים עמהם כללות אהי\"ה עצמו, הרי תג\"י, וז\"ס במוחין דדוכרא דז\"א: \nאמנם מוחין דנוקבא דקטנות הם בסוד אלהים, רק שהם לוקחים הארה מנה\"י דאמא שבז\"א, כי \nיוצאים הארת נה\"י דאמא והארת מוחין שבתוכם ויוצאים אל הנוקבא, וא\"כ הלבושים במוחין \nדנוקבא, אינם מילוי אהי\"ה עצמו כמו בדוכרא, אמנם הוא בסוד חילוף אהי\"ה שהוא שם בוכו \nכמבואר אצלינו בסוד העמידה בסוד מלך עוזר ומושיע ומגן, ושם זה גי' ד\"ל, כי לסוד זה \nנקראת המלכות דלה ועניה, כי אינה לוקחת רק מן החילוף לבד. וז\"ס יתגדל - תג\"י ד\"ל, \nתג\"י לדוכרא, וד\"ל לנוקבא, ולפי שאנו רומזים ד\"ל לנוקבא, שהוא חילוף אהי\"ה כנזכר, \nא\"כ בהכרח, שבדוכרא יהיה שם אהי\"ה ממש. והוא סוד מה שביארנו בסוד תג\"י, שהם ג' \nמילוים, העולים שצ\"ב ואהי\"ה עצמו פשוט. וממנו יכוין ביתגדל, כי מוחין אלו דנוקבא \nודדוכרא דקטנות, יגדלו ויהיה להם מוחין דגדלות. וגם שהמוחין דקטנות עצמם יגדל, וזהו \n"},{"index":4,"he":"יתגדל, כמ\"ש במלת יש\"ר: \nואח\"כ אנו רומזים נה\"י מוחין דאבא באמרנו ויתקדש. והענין הוא כמבואר אצלינו, כי כל \nקדש הוא בחכמה כנזכר בזהר. והענין, כי כל קדש הוא במוחין, ולכן אין להקשות אם נרמז \nמלת קדש בז\"א, או במלכות, אע\"פ שכל קודש הוא בחכמה, הוא בסוד המוחין. ואמנם, הבינה \nהיא עלמא אריכא כנזכר בזהר, ועליה אנו אומרים יתגדל כנז'. ונגד אבא, אנו אומרים \nיתקדש. אמנם, נה\"י דאבא מכוסים בנה\"י דאמא, ואינו נגלה מהם רק יסוד אבא לבד המגולה, \nכי יסוד אמא קצר, ודאבא אריך. לכן, אין אנו מזכירין עתה אלא יסוד אבא לבדו המגולה, \nכי במכוסה אין שם אחיזה. אמנם היסוד, הוא שם סוד שד\"י, במילואו גימטריא ת\"ק. וזהו \nיתקדש - אותיות שדי ות\"ק. כי מילוי שד\"י גימטריא ת\"ק. הרי, כי יתקדש הוא שד\"י \nבמלואו, והוא יסוד אבא: \nואח\"כ שמיה רבא כו', כי הלא נתבאר אצלינו, כי המוחין דאלהים, לפעמים הם שהקליפות \nאוחזין בו, והוא נקרא אלם. פי' כי סוד ב' אותיות י\"ה מאלהים, הם מתכסים ונעלמים, \n"},{"index":5,"he":"ונשארין אלם מאלהים. וז\"ס נאלמתי דומי\"ה. כי כאשר הוא דום י\"ה, פי' שאותיות י\"ה \nדאלהים הם דומים, ואינם מתגלים בשביל החיצונים, ואז נאלמתי, ונשאר מאלהים אלם. \nובפרט עתה בגלות שבו נאמר נאלמתי דומיה, וחזר הז\"א לקטנותו, ולכן אנו אומרים שיגדלו \nהמוחין דקטנות אלו דאלהים, ויתקדשו, כי כל קדש הוא במוחין. (א): \nהגהה (א) נלע\"ד נתן - ז\"ס, או מי ישום אלם. כי י\"ה במילוי יוד ה\"י ה\"א ה\"ה, גימטריא \nמ\"י ע\"ה. ומאחר שאין הפרש באותו יו\"ד, לכן אנו מונין רק יוד אחת. והכוונה, כי מ\"י \nגימטריא י\"ה, גורם שז\"א יעשה אלם, וכשתחבר י\"ה פעם אחרת, אז נאמר מי שם פה לאדם, \nע\"ה גימטריא אלהים. ויש ציור א', כי אות יו\"ד יש בו ג' תגין, וכל תג אות י', הרי ד' \nיודין. כנז' ביחוד של שדי, וגם אות ה' בציור ד\"ו, ג\"כ עשר, הרי כי שם י\"ה גימטריא \nמ\"י, ע\"כ הג\"ה: \nוהענין, כי עיקר המוח ושרשיו הוא שם י\"ה מאלהים, שהם סוד חו\"ב, שהם י\"ה דאלהים, \n"},{"index":6,"he":"וכשיוסרו שרשי המוחין, נשאר אלם. וכאשר יבאו שרשי המוחין שהם י\"ה דאלהים אזי \nיתקדשו. פי', יומשכו המוחין, ושרשם מתגדל, וז\"ס יתגדל ויתקדש. ולפי שהם ב' מיני \nהגדלות בענין זה, כמ\"ש בע\"ה, לכן ביאר, שגדלות וקדושה ממטה למעלה. פי', הגדלה \nראשונה הוא, כי עד עתה היו המוחין סוד אלם, ואח\"כ יגדלו ונעשו אלהים דהיינו פשוט. \nואח\"כ צריך הגדלה ב', והוא למלאות אלהים במילואן הנודעים, במילוי יודין בחכמה, \nבההי\"ן בבינה, דאלפין במוח הדעת. אמנם צריך תחלה ממטה למעלה, והוא שמן אלם נעשה \nאלהים. נמצא שהם עד עתה שם בן ג' אותיות, ועתה נגדלו בו ב' אותיות אחרות י\"ה, ונעשה \nגדול. וזה שמיה רבא, פי' יתגדל שמו של הז\"א בסוד המוחין של ז\"א, ויעשה רבא פי' \nגדול, שמאלם נעשה אלהים. והנה זה עצמו פי' שמיה, שם י\"ה, כי שם י\"ה שבתוך אלהים, \nיגדל ויראה פעולתו ושרשו, וזהו שמיה רבא שם י\"ה. הרי רמזנו לבושין דנה\"י דאו\"א: \n"},{"index":7,"he":"ואמנם המוחין דאלהים עצמם נרמז בר\"ת וס\"ת, הא כיצד - \"יתגד\"ל \"ויתקד\"ש, \"שמי\"ה \n\"רב\"א, ר\"ת יושר. והוא סוד ידין לאמים במישרים כנזכר בזהר, שהגבורה נקראת מישרים, \nובזהר שיר השירים על פסוק מישרים אהבוך, ביארנו, שהם אותיות מנצפ\"ך, וכבר הודעתיך \nשמנצפ\"ך הם ה' גבורות. והנה המוחין דאלהים אלו, הם כולם דינים כמו שהודעתיך, ונקרא \nיושר. גם הענין, כי הלא הם ו' מוחין, ג' מאבא וג' מאמא, ו' אלהים. והנה ו\"פ אלהים \nגי' יושר: \nאמנם כבר ביארנו, כי בהכרח כשבאין המוחין דגדלות ומסתלקין אח\"כ מהם, אינם מסתלקין \nלגמרי, כי לעולם נשאר רשימו דלהון תמן, והוא הממתיק את אלהים. אמנם בהיותו סוד אלם, \nאין הרשימו דגדלות ניכר, אך בהתגדלותו שנעשה אלהים, אז ניכר רשימו דגדלות. והנה \nהמוחין דגדלות הם הויות, וא\"כ הרשימו דגדלות הוא שם הוי\"ה. והנה הוי\"ה אלהים הוא \nסוד מעבר יב\"ק, והנה ג' מוחין דאמא דקטנות, הם ג' אלהים עם ג' הויו\"ת דאמא. נמצא, \n"},{"index":8,"he":"ג\"פ הויה אלהים גי' של\"ו. והוא ס\"ת יתגד\"ל ויתקד\"ש שמי\"ה רב\"ה, גי' של\"ו. והם ג' \nמוחין דאמא, הממותקין עתה ע\"י אותו הרשימו דהוי\"ה כנז'. אמנם, אחר שמוחין דאבא \nמכוסין באמא, מספיק ברמזנו ג' דאמא, שהוא סוד של\"ו. ובפרט שכבר נרמזו המוחין דאבא \nבר\"ת יתגדל ויתקדש ש\"ר, שהוא ר\"ת יושר כו', וא\"צ להזכירו בס\"ת: \n \n"},{"index":9,"he":"שער הקדישים - פרק ג:\nועתה נבאר הגדלה ב', והוא סוד איש\"ר כו'. והענין הוא, כי סוד אמן גימטריא צ\"א, והוא \nסוד ג' מלואי י\"ה דשם אלהים דיודין דאלפי\"ן דההי\"ן, הרי הם גימטריא אמן: \nאמנם, לפי ששאר האותיות המילוי של שם אלהים שהם אל\"ם, שלשתן שוים, ואין ההפרש רק \nבב' אותיות י\"ה, לכן אין אנו רומזין, רק מילוי ב' אותיות י\"ה לבד כפי הפרשן, ואנו \nאומרים שיתמלאו עתה ג' מוחין דאלהים דאמא: \nוכבר ביארנו, דממילא אתו ג' דאבא ג\"כ, וא\"צ להזכירם, כי כוונתינו בג' דאמא מספיק, \nכי מלובשים באמא. גם כוונתינו פעם ב' באמן הה', שהוא בעלמא ואמרו אמן, כנז' למטה \nבעז\"ה, והם בג' מוחין דאבא. והנה זהו סוד אמן, ועי\"כ יהא שמיה רבא, ויתגדל הגדלה \nשניה זולת הראשונה, ואז יתמתקו יותר. והנה זה עצמו פירוש יהא שמיה, שהוא סוד ההפרש \nג' י\"ה, שם י' בחכמה, ה' בבינה, א' בדעת, וזהו יהא כסדרן. וביאר היכן הוא סוד יהא \nהנזכר, אמר שהוא בשמיה רבא. פי' בשם י\"ה הנז', כי ג' שמות י\"ה יתמלאו בג' מלואים \n"},{"index":10,"he":"כסדרן, ואז נעשה שמיה רבא, וגדל באופן אחר יותר מעולה: \nגם ראוי לכוין כי עי\"ז יהא שמיה רבא, פי' כי רבא הוא באר, וז\"ס הוי\"ה אדנ\"י הוי\"ה \nאלהים, גי' באר. כי ע\"י מילויים אלו מן בור, נעשה באר. והנה סוד באר הזה, כי הלא \nהמוחין מלובשין בנה\"י דאמא שהוא סוד אהי\"ה, כנודע. וכאשר יורדין המוחין לנוקבא \nהנקראת אדנ\"י, יתחבר אהי\"ה באדנ\"י, ונעשה אלהי\"ם, והז\"א הוא סוד הוי\"ה, הרי איך ע\"י \nאהי\"ה ואדנ\"י, נעשה הוי\"ה אלהי\"ם הוי\"ה אדנ\"י: \nובעלמי עלמיא, תכוון, כי הלא נודע כי תחלה הוא מוחין דאלהי\"ם דקטנות דעיבור, ואח\"כ \nאלהים דיניקה, ואח\"כ מוחין דגדלות עיקרן. והוא סוד לעלם - עיבור, לעלמי - יניקה, \nעלמיא - גדלות, ועתה נגדלו המוחין לגמרי. (ב) תחלה מציאות פרטי קטנות דעיבור מתחלת \nהקדיש עד לעלם. ואח\"כ ביניקה בלעלמי. ואח\"כ דגדלות בעלמיא, כנזכר. אמנם, עיקר הם \nמוחין דגדלות, ולכן צריך לכלול כל הז' תיבות מן יהא עד עלמיא בסוד הגדלות. כיצד, כי \n"},{"index":11,"he":"הלא הם ד' מוחין חו\"ב חו\"ג, ובהכנסם בנה\"י דאמא הרי הם ג' מוחין כנודע, הרי ז'. גם \nאם נמנה ד' מוחין עם נה\"י דאמא עצמן, הרי ז', ואלו הם סוד ז' תיבות אלו. אמנם כבר \nהודעתיך לעיל, כי הכל הוא כפי מציאות הקדיש, כי בקדיש דהודו תכוין לשם מ\"ה דאלפין \nוס\"ג, ובקדיש דיוצר למ\"ב דס\"ג וע\"ב, וכיוצא בזה. והנה שם ביארנו כי לכך יש ב' מיני \nמ\"ב בקדיש וב' כ\"ח, א' דמ\"ה וא' דס\"ג. כיצד, ז' ווין מן וישתבח עד ויתהלל, הם \nגימטריא מ\"ב, הרי מ\"ב בסדר האותיות והוא סוד מ\"ב התחתון שהוא דמ\"ה. ואח\"כ התיבות \nעצמן מן וישתבח עד ויתהלל הם ז' תיבות, כל תיבה בת ו' אותיות, הרי מ\"ב ב' דתיבין. \nולכן האחרון יותר גדול מן הראשון, והוא מ\"ב דס\"ג, כנזכר בסוד קדיש דהודו, כן עד\"ז \nבשאר הקדישים. אמנם יש ג\"כ כ\"ח דאתוון וכ\"ח דתיבין, ודתיבין הם יותר מעולים, הרי \nמ\"ב וכ\"ח דתיבין, ומ\"ב וכ\"ח דאתוון, אמנם כבר ביארנו שהם ממ\"ה וס\"ג: \n"},{"index":12,"he":"הגהה (ב) נלע\"ד נתן - שע\"י הקדיש נכנסין המוחין בז\"א לפי שעה, וז\"ס שארז\"ל, שאמר \nאליהו ז\"ל לר' יוסי, ולא עוד, אלא כ\"ז שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות \nואומרים איש\"ר, הקב\"ה מנענע בראשו ואומר, אשרי המלך כו'. כוונת נענוע הראש, ע\"י \nשגורמין שנכנסין המוחין דגדלות בז\"א בכוונת הקדיש, ולכן בזמן שבה\"מ קיים היה ז\"א עם \nהמוחין תמיד בשלימות ולכן זה הקילוס של לעלם ולעלמי עלמיא היה טוב כשהיה בביתו בזמן \nבה\"מ קיים. אבל בשעת הגלות אין שוהים המוחין אלו אלא בשעת עניית איש\"ר בלבד שהוא \nזמן נענוע הראש של הקב\"ה בלבד, ולכן א\"ל מה לו לאב שהגלה כו'. ואין להם כח שיגרמו \nלהשהות המוחין אלא לפי שעה, כי ע\"י הכובד הגלות מסתלקין פעם אחרת ואוי לבנים לעשות \nזיווג אלא מעצמו נעשה הזיווג תמיד כנודע, ועתה צריך להטריח בכמה תפלות ויחודים \nוכוונות ותורה ומצות, ואולי שהיו יכולים לעשות הזיווג בשעת תפלה לבד, לכן גם \n"},{"index":13,"he":"מזונתינו שהוא השפע היורד מלמעלה הוא בטורח גדול ואין להם במה שיתפרנסו א\"ע. ע\"כ \nהגה\"ה: \nואמנם, עם זה הדרך שביארנו בכאן שהם המוחין דגדלות, נבאר ג\"כ עתה ב' מ\"ב וב' כ\"ח \nאלו, ע\"ד הראשון, ששניהם אמיתיים, וב' הכוונות צריך לכוין ביחד. והענין, כי יש \nמוחין דגדלות דאו\"א, ואמנם מ\"ב וכ\"ח הראשון שהוא דאתוון, הם מוחין דאמא, שהם \nהראשונים היותר מגולה ומוקדמים, לכן כבר נתבאר כוונתם באמן יהא שמיה רבא מברך. אמנם \nמוחין דאבא הם בסוד כ\"ח האחרון, שהוא עד אמן האחרון, ולכן אנו רומזים בהם לעילא מן \nכל ברכתא וכו', כי אבא הוא לעילא מן בינה. והנה אנו חוזרין לומר בסוף כ\"ח ומ\"ב הב' \nהזה, שהוא עד בעלמא, ואז אומרים אנו פעם אחרת אמן. ולכן צריך לכוין בסוד מוחין \nדאבא, ג\"כ על דרך איש\"ר וכו', והוא לכוין ג' י\"ה שיש בג' אלהים דג' מוחין דאבא, \nשיתמלאו בג' מילואים יודין ההין אלפין, שהם גי' אמן כנ\"ל: \nאמנם יש קדישים שנמשך אחר זה, ואומרים יהא שלמא רבא מן שמיא, ובו צריך לכוין במלת \n"},{"index":14,"he":"יהא, לג' מילואין שסימנם יה\"א, לכן תכוין יהא שלמא רבא ע\"ד יהא שמיה רבא, רק כי \nשלמא, הוא יסוד של אבא המגולה לבדו, ונקרא שלום. ובשאר קדישים, לא קבלתי עדיין למה \nלא נזכר בו ענין יהא שלמא רבא, ע\"ד שרמזנוהו בקדיש זה כנ\"ל. אמנם, שאר אמן שיש \nבקדישים, אין בהם כוונה זו, אלא בשני אמן אלו לבד, שהם אמן יהא שמיה וכו', ובדאמירן \nבעלמא ואמרו אמן. אמנם בשאר האמנים יש בהם כוונה אחרת, וביארנוהו בסדר כל האמנים \nוהברכות, שיש חילוק בין ברכות התפלה והמצות, ובין ברכת הנהנין: \nאמנם, בקדיש שיש בין השכיבנו לתפלת י\"ח בלילה בערבית, משא\"כ ביום בבקר, כבר ביארנו \nהטעם למה. ולכן מטעם ההוא עצמו, צריך לומר קדיש בערבית, לפי שכבר בארנו, כי בערבית \nאין הבריאה עולה, אך האצילות יורד למטה בהיכל ק\"ק דבריאה, ולכן צ\"ל קדיש קודם \nהעמידה, כדי להוריד האצילות. אמנם במנחה, ג\"כ אנו אומרים קדיש קודם עמידה. והטעם, \nלפי שלא זכרנו ענין הבריאה כלל, לפי שאין חיוב במנחה רק העמידה לבד, ונתבאר הטעם \n"},{"index":15,"he":"שאין בנו כח להעלות הבריאה בעת הדין, ומכ\"ש יצירה ועשיה: \nאמנם, הקדישים שיש קודם עמידה ואחר העמידה, הם כולם משם ע\"ב, כמבואר אצלינו. אמנם, \nצריך שיהיו בהם ג\"כ ב' מ\"ב וב' כ\"ח, לכן צריך שתדע, כי הלא אנחנו מכנים ע\"ב \nלאצילות, וס\"ג לבריאה, ומ\"ה ליצירה, וב\"ן לעשיה. אמנם, כל האצילות כלולות בשם ע\"ב, \nולכן ראוי שתכוין, מ\"ב הא' משם ע\"ב דיודי\"ן דנוקבא דאצילות. ואח\"כ מ\"ב הב' מע\"ב \nדדכורא דאצילות ז\"א: \nאמנם, ע\"ד מציאת הקדישים של שחרית, כן הוא במנחה ובערבית ובשאר היום, כי קדיש שקודם \nעמידה דמנחה, כוונתו לשם ע\"ב כמו בשחרית, וכן שלאחר עמידה. ובערבית של קודם מעריב, \nהוא ס\"ג וע\"ב. וקודם העמידה ושלאחר עמידה, הוא ע\"ב וע\"ב. ושלאחר ערבית, הוא מ\"ה \nוס\"ג. ובשאר היום, כפי מה שתקרא כן תכוין, כי אם הוא קריאת מקרא, הוא בעשיה, (וצ\"ע \nלעיל ואולי שצ\"ל בהלכה) לכן הקדיש הוא מ\"ה וס\"ג. ואם משנה, הקדיש הוא ס\"ג וע\"ב. וכן \nבקבלה ג\"כ, כי כל זה הוא ביצירה: \n \n"}]}
