{"id":"kabala-1d43b74bb744-1-40","bookId":"kabala-1d43b74bb744","part":1,"torah":40,"title":"שער הקריאת שמע - פרק יז:","hebrewTitle":"שער הקריאת שמע - פרק יז:","segments":[{"index":1,"he":"שער הקריאת שמע - פרק יז:\nאמנם סוד תפלת המנחה, זיווג ישראל עם לאה מהחזה ולמעלה, וא\"צ לק\"ש. והענין הוא, כי \nהלא בשחרית כבר אמרנו ק\"ש, והמשכנו מוחין עילאין. ואע\"פ שאחר התפילה הם מסתלקים, \nעכ\"ז כבר אמרנו כי מדת היום הוא חסד, ומדת הלילה דין וגבורה, לכן ביום שהוא חסד, \nאפילו שמסתלקים המוחין אחר התפילה, עכ\"ז כיון שהוא יום, ואין החיצונים שולטים כ\"כ \nבו, כי החסד גובר, לכן בבא תפלת המנחה, אין צריך קריאת שמע לעשות יחוד העליון, כי \nמעצמן הן חוזרים המוחין ומספיק בזה. אבל על כל זה צריכים התעוררות, והוא לומר תפלת \nהמנחה, כי על ידי תפלה שאנו רוצים לזווגם, אז תיכף מעצמן הם יורדים המוחין, בלתי \nשנחזור להביא חדשים על ידי ק\"ש. ועיין גבי סוד תפילין, טעם למה תפילין נוהגים ביום \nולא בלילה, ושם תבין ענין זה, כי ביום אין מוחין מסתלקים לגמרי, רק שנשארו שם כסוד \nמקיפים. אך בלילה, הולכין ומסתלקין לגמרי, לכן בתפלת ערבית, צריך לומר קריאת שמע \n"},{"index":2,"he":"פעם אחרת, כדי לעשות זיווג, לפי שכבר הוא לילה והם דינין גמורים, לכן צריך קריאת \nשמע חדשה, כדי להכין המוחין לצורך זיווגם: \nגם טעם אחר קרוב אל הנ\"ל, כי בתפלת המנחה סמכנו על הק\"ש של היום, ממה שנשאר מהזיווג \nשל שחרית, ומה שנשאר במוחין אחר שנעשה הזיווג ההוא דשחרית, משיורו אנו עושין זיווג \nהמנחה. אבל אין בו סיפוק ואינו מספיק להזדווג פעם ג' בתפלת ערבית, על סמך קריאת שמע \nשל שחרית, כי הנה כבר כלה ונפסק בתפלת המנחה: \nוגם עם זה הטעם הנ\"ל, יתבאר לך טעם אחר, למה זווג מנחה אינו כ\"כ מעולה כמו של \nשחרית, כי אף ע\"פ שהוא סוד יום. והטעם הוא, כי זווג זה הוא משיורי המוחין דשחרית: \nוהטעם שאז בעת המנחה גוברין הדינין, כי המוחין הם חסרים ומתמעטים והולכים, אבל עכ\"ז \nעדיין הוא יום, אבל בלילה שנפסקו לגמרי, אז הוא שליטת המזיקין שהוא בלילה כנודע, כי \nאז שערי גן עדן נסתמים לגמרי, ושערי גיהנם נפתחים, כנודע כי דיני הלילה גדולים לכמה \n"},{"index":3,"he":"דרגין יותר משעת מנחה, כי שליטת עצמות לחיצונים אינו אלא בלילה, כנודע בהזוהר: \nאמנם בקריאת שמע שעל המטה, אנו צריכין לעשות מחדש מוחין, ואינו מספיק בקריאת שמע \nדערבית, כמו שהספיק ק\"ש של שחרית אל זווג המנחה, והטעם, כשהוא יום אין המוחין \nמסתלקין לגמרי כנ\"ל, אך בלילה מסתלקין לגמרי, ולכך צריך קריאת שמע מחדש, לצורך זיוג \nשלאחר חצות. ומה שאנו אומרים אותו קריאת שמע על המטה, נבאר הטעם בזה בע\"ה לקמן. \nועכ\"ז להיותה לילה ממש יותר משל ערבית, לכן הוא זיווג תחתון, כי אינו מושכין רק \nמחיצונית או\"א לבד. הרי בארנו, כי יש ב' חילוקים בד' מיני ק\"ש אלו. הא', הוא סוד \nהמשכתן שאינן שוה. ב', בענין הזיווגים הנמשך מהם, כי אינם שוין כנ\"ל. עוד יש חילוק \nג' בין אלו הד' קריאת שמע, והוא, כי כבר בארנו בענין הק\"ש של יוצר, כי ז\"א יש בו \nמוחין דקטנות וגדלות, ובבחי' דקטנות יש בו מקיף ופנימי, וכן בבחי' דגדלות. ושם \n"},{"index":4,"he":"אמרנו, שבכל הק\"ש מהד' ק\"ש, נכנסין בז\"א הו\"ק של מוחין פנימים דאמא דגדלות, ואי \nאפשר שיכנסו אלו עד שיכנסו כל מה שלמטה ממדרגתן, והם כל המוחין דאו\"א פנימים \nומקיפים דקטנות, ואח\"כ נכנסין הו\"ק הפנימית דאמא דגדלות, וכל זה נכנס בכל הק\"ש מהד' \nק\"ש הנ\"ל. אמנם, במה שנכנסין אח\"כ, זהו שיש ההפרש בהזיווגים האלו כנ\"ל, וכמ\"ש בע\"ה \nכל אחד במקומו: \nאך הזווג של שחרית, כבר ביארנו שנכנסין בו קודם הזיווגין, כל המוחין דגדלות הפנימים \nומקיפים דאו\"א, ואח\"כ הוא הזיוג בנפילת אפים. אך בשאר הזיווגים אינו כן כמ\"ש בע\"ה, \nוגם זה תלוי טעמו במה שאמרו לעיל, כי אין הד' זווגין שוין, כי לפי שבשחרית הוא \nממולא מכל מוחין אלו, לכן יש זווג גדול דיעקב ורחל, אך בשאר הזיווגין, כפי ערך \nהמוחין שלוקח, כך הוא ערך הזווג ההוא, או ישראל ולאה או יעקב ולאה וכיוצא בזה, \nוכמ\"ש בעז\"ה. גם טעם זה תלוי במ\"ש לעיל, כי אין הד' זיווגין שוה, כי בשחרית הוא חסד \n"},{"index":5,"he":"גדול, לכן מוחין שלו הם גדולים, וזיוג הוא גדול. ובמנחה מעט דינין, לכן זיווגם \nומוחין שלו יותר מתמעטים, וכיוצא בזה בערבית וכמ\"ש. אמנם החילוק שביארנו, אינו אלא \nבזיווגים עצמן, אך בעת קריאת שמע, כולם שוין, כי בכולם נכנסין בזעיר אנפין מוחין \nדו\"ק דגדלות דאמא הפנימים: \nאמנם החילוק הג' שיש בין הד' קריאת שמע הוא זה, כי הלא אע\"פ שאנו אומרים כי בקריאת \nשמע נכנסו כל המדרגות עם הו\"ק דאמא דגדלות דפנימים, עכ\"ז אלו המדרגות שיש בנתיים יש \nהפרש ביניהן, כי יש פעם שנכנסין כולם ביחד, ופעם נכנסין בפירוד, וסוד זה תלוי במלת \nישראל. פי' כי הלא בארנו בקריאת שמע דיוצר, כי כל סוד ק\"ש, הוא להעלות מ\"נ מזו\"נ \nלאו\"א, ואז או\"א מזדווגין ומורידין מוחין לזו\"נ. אמנם קודם העלאת מ\"נ אלו, עדיין \nהז\"א אינו ראוי להעלותן, וצריך להביא לו הארה מלמעלה, כדי שיוכל להעלותם. אמנם הארה \nזו ניתנת במלת ישראל, כנ\"ל בק\"ש דיוצר: \n"},{"index":6,"he":"אמנם ביאור הדברים הוא, כי הז\"א כדי שיעלה מ\"נ לעילא, בהכרח צריך שיהיה לו לפחות \nמוחין דקטנות, כדי שיוכל להעלות מ\"נ אחר כך, כדי לקבל המוחין דגדלות. אמנם בשחרית \nבמלת ישראל, נגמרים כל המוחין דקטנות, אפילו המקיפין דאבא דקטנות כולם נכנסין במלת \nישראל. וזה תוספת הארה שניתן לו אז, כדי שיוכל אחר כך להעלות מ\"נ, במלת אחד כנודע, \nכדי לקבל אז מוחין דו\"ק דגדלות כנ\"ל: \nוהנה כבר ביארנו לעיל בק\"ש דיוצר, כי לעולם אי אפשר שיחסרו מן הז\"א כל מוחין \nדקטנות, אבל המוחין הפנימים דאמא דקטנות אלו, אינם מסתלקין כלל בשום פנים, בין ביום \nבין בלילה מן הז\"א, כי בהכרח צריך שיהיה לו איזה בחי' מן מוחין כדי להתקיים, כי \nהמוחין חיות וקיום האדם הם. אמנם, מוחי פנימי דאבא ומקיפי דאבא ומקיפי אמא, ג' \nמדרגות אלו יכולין להסתלק מז\"א לגמרי, כמו שמסתלקין מוחין דגדלות, אך הכל הוא לפי \nהזמנים: \nלכן נתחיל לבאר מקריאת שמע שעל המטה, כי הוא מדרגה תחתונה שבכולם, כי הלא בלילה \n"},{"index":7,"he":"ודאי שאז מסתלקין הכל לגמרי, ואינם נשארים רק פנימיות דקטנות דאמא, כי אלו אינן \nמסתלקין לעולם כנ\"ל, ואמנם, כשאנו אומרים ק\"ש שעל המטה, נמצא שקודם ק\"ש, אין לו \nלז\"א רק פנימית דקטנות דאמא לבד. לכן כשאנו אומרים ישראל, כדי להמשיך לו אז הארה \nמלמעלה כדי שיוכל להעלות אח\"כ מ\"נ, לקבל גם המוחין דגדלות, והנה אז אינו יכול \nלהמשיך הארה גדולה, רק מדרגה אחד לבד, יותר ממה שהיה לו בתחלה, כי בתחלה היו לו \nפנימית דקטנות דאמא, ועתה במלת ישראל הארה ניתוספת לו, אז הוא מקיפים דקטנות דאמא. \nנמצא עתה כשמעלה מ\"נ במלת אחד כנודע, אין לו רק מקיפין דאמא. ועדיין חסרים ממנו \nאותן פנימים ומקיפים דאבא דקטנות, כפי מה שהיה לו בשחרית במלת ישראל כנ\"ל: \nובזה תבין סוד וטעם האמיתי, למה אין הד' זיווגים והד' המשכות של ק\"ש הכל שוים, והכל \nתלוי בזה, כי כפי הכנה שיש לו כשהוא מעלה מ\"נ, כך יש בידו כח להעלות ולהמשיך המשכה \n"},{"index":8,"he":"העליונה או תחתונה. גם בזה תלוי כניסת המוחין דגדלות שבו אח\"כ, אם כולן או \nמקצתן.וגם בזה תלוי הפרש מעלת הזיווגים זה גדול מזה, והכל תלוי בהתחלה הזו, כי כפי \nההכנה שיש לו כשהוא מעלה מ\"נ, כפי הכח ההוא יש לו ג\"כ כח להמשיך המשכה עליונה \nמלמעלה. נמצא, שהכל תלוי בזה: \nוהנה עתה שאין לו רק מדרגה א' לבד מן הג' שהוא מקיף אמא, לכן אין בו כח להמשיך רק \nחיצונית או\"א לבד הנ\"ל, ולכך אין נכנסין בו רק המוחין דו\"ק דגדלות דאמא ולא יותר, \nוכמ\"ש בעז\"ה. ולכן הוא זיווג התחתון יעקב ולאה מהחזה ולמטה. אמנם דע, כי אח\"כ \nכשיורדין בו המוחין במלת אחד כנודע, הנה אז נכנסין לו ביחד מחדש פנימים ומקיפים \nדקטנות דאבא, וגם פנימים דו\"ק דגדלות דאמא, לכן כיון שכל אלו המדרגות באו לו עתה \nמחדש, אין בו כח לקבל יותר, ונשאר ב' בחי' אלו לבד כנ\"ל: \nאמנם בתפלת ערבית, עדיין הוא תחלת הלילה, ולא שלטו החיצונים עדיין הרבה, כי עדיין \n"},{"index":9,"he":"לא התחילו לשלוט, כי עד אז היה יום שהוא חסד ורחמים בעולם, ולכן לא נסתלקו לגמרי כל \nהמוחין דקטנות, אבל נשארו בו ב' מדרגות, אחד הוא פנימית דקטנות אמא, שאלו אינם \nמסתלקין תמיד, וגם נשאר מקיפי דקטנות דאמא. ולכן, כשאנו אומרים ישראל, להמשיך לו \nתוספת הארה, אנו מביאין לו מדרגה אחת יותר, והוא פנימית דקטנות דאבא. נמצא, כי \nכשמעלה מיין נוקבין למעלה, כבר הוא יותר שלם, לכן הוא מושך ממקום יותר עליון, \nמחיצוניות א\"א. ואח\"כ במלת אח\"ד, נכנסים בו מקיפי דאבא דקטנות וו\"ק דגדלות דאמא, \nולכן כיון שלא קיבל כ\"כ עתה מחדש, לכן יש בו כח לקבל אח\"כ בעמידה של ערבית מוחין \nאחרים יותר גבוהים, והם ו\"ק פנימים דגדלות אבא כמ\"ש בעז\"ה, לכן גם הזיווג ההוא \nלמעלה מהחזה, יעקב עם לאה: \nוהנה בק\"ש של הקרבנות כבר הוא יום, ולכן הוא יותר עליון ממדרגת ק\"ש של השכיבה, אבל \nהוא שוה בערך ק\"ש של ערבית, רק שיש חילוק א' ביניהם, והוא, כי בתפלת ערבית נשארו לו \n"},{"index":10,"he":"הארת מוחין מן היום, אבל זמנה ועונתה הוא בלילה, אך ק\"ש של הקרבנות, הוא נמשך מן \nהלילה, שלא נשאר הארה, אך עכ\"ז זמנו ועונתה הוא ביום, לכן הוא שוה אל ק\"ש דערבית \nבבחינה אחת, וגבוה ממנו בבחינה אחרת. והענין, כי לפי שהוא בא אחר הלילה, שלא נשאר \nבו רק פנימים דקטנות דאמא לבד, לכן צריך שבמלת ישראל, נביא לו עוד מדרגה אחרת, והוא \nמקיפי דאמא דקטנות, ובבחינה זו היא פחותה מק\"ש של ערבית, כי אז כבר היה לו ממילא \nמקיפי קטנות דאמא, אבל להיות כי יותר מעולה היום מהלילה, כי כשנעריך ערך ק\"ש של \nערבית עם ק\"ש של הקרבנות, ודאי שק\"ש של הקרבנות גדולה היא בעצמה, כי מעלת ק\"ש \nדערבית אינה תלויה בה בעצמה, רק מפאת מה שקדם אליה שהיה יום, אך היא בעצמה מדרגה \nתחתונה כי היא מדת לילה. אך ק\"ש של הקרבנות הנה פחיתות שלה אינה בעצמה, רק מפאת מה \nשקדם אליה שהיא לילה, אך היא בעצמה מדרגה העליונה, כי היא מדת יום. וכשנעריך שניהם, \n"},{"index":11,"he":"ודאי שיותר גדולה המעלה שיש מפאת עצמה, מן המעלה הבא מחמת אחרים מה שקדם אליה, לכן \nיש כח בק\"ש של הקרבנות, להמשיך ב' המשכות ביחד, שהם מקיפי אמא דקטנות, ופנימיות \nדאבא דקטנות. אך בודאי שבבחינה אחרת שוין הם, כי במלת ישראל, אין בו בז\"א יותר בק\"ש \nזו מבזו, אבל עכ\"ז גדולה הק\"ש של הקרבנות, שהמשיכה ב' מדרגות ביחד, מה שלא יכלה ק\"ש \nדערבית רק מדרגה אחת, ולכן, כיון שיש לה יתרון זה יותר משל ערבית, לכן מושכות יותר \nמלמעלה, והוא מפנימית דא\"א. ואח\"כ במלת אחד, נכנסין המקיפים דקטנות דאבא, עם הו\"ק \nדגדלות דאימא: \nוהנה, אם לא היה בשחרית רק ק\"ש זו, א\"כ זיווג זה הוא קטן הערך, דוגמת של ערבית, לכן \nהוצרך לומר פעם אחרת ק\"ש, לעשות זיוג א' למעלה, והמשכה גדולה עד עתיק, ואז יכנסו \nבז\"א כל המוחין דגדלות כולם, פנימים ומקיפים דאו\"א, וגם הזיוג יהי' יותר עליון \nדיעקב ורחל, כי בבוקר הוא שעת החסד והרחמים יותר מכל הזמנים, לכן הזיוג שבשעה ההיא, \n"},{"index":12,"he":"צריך שיהא גדול ועליון משאר הזיווגים: \nהרי בארנו כל החלוקים שיש בד' ק\"ש ובד' זיווגים באר היטב, לכן יש ג\"כ הבדל בשלשה \nמקומות מן הק\"ש, כפי חילוק הזמנים וראוי לכוין בהם. והנה, שאר הק\"ש כבר נתבאר בק\"ש \nשל יוצר, אבל אלו החילוקים לבד נבאר אותם בעז\"ה עתה: \nהנה החילוק הראשון הוא במלת ישראל, כי בק\"ש דקרבנות תכוין, שעתה נכנסים בז\"א בחי' \nפנימים דקטנות דאבא ומקיפים דקטנות דאימא, כי כבר היה לו הפנימים דקטנות דאמא, ובכח \nהאלו המוחין, הוא מעלה אח\"כ מ\"נ במלת אחד. ובק\"ש של תפלת יוצר תכוין, כי כבר יש לו \nפנימי דקטנות דאבא, ופנימי ומקיפים דקטנות אמא, ועתה במלת ישראל, אתה מכניס לו \nמקיפי דקטנות אבא, ובכח כל אלו המוחין, הוא מעלה מ\"נ אח\"כ במלת אחד. ובק\"ש של תפלת \nערבית תכוין, כי כבר יש לו פנימים ומקיפים דקטנות אמא, ועתה נכנסים לו במלת ישראל \nהפנימים דאבא, ובכוחם מעלה מ\"נ במלת אחד: \nוהחילוק הב' הוא נמשך מהקודם, והוא במלת אחד, כי כבר ביארנו בק\"ש של יוצר, שצריך \n"},{"index":13,"he":"לכוין במלת אחד, לשם הוי\"ה ואהי\"ה בשילוב יחד, והוא סוד חיבור או\"א. ואח\"כ תכוין \nבהוי\"ה א' דמילוי ע\"ב, שהוא סוד טיפת הזרע היורדת מן אבא, אשר שם כלולין המוחין \nדז\"א ביחד באותו הוי\"ה. ובכוונת הוי\"ה הזה, הוא החילוק הזה הב'. כי בק\"ש של קרבנות \nתכוין, כי הוי\"ה זו שהיא טיפת הזרע, שרשה הוא מלמעלה מפנימיות דא\"א, ומשם המשכוהו \nאו\"א, ע\"י זיווגם וחבורם זה בזה. ובק\"ש דיוצר תכוין, כי הוי\"ה זו המשכוהו או\"א \nמחיצוניות דעתיק. ובקריאת שמע דערבית תכוין, כי הוי\"ה זו המשכוהו או\"א מחיצוניות \nא\"א. ובק\"ש שעל המטה תכוין, שהוי\"ה זו המשכוהו או\"א מחיצוניות אבא ואמא עצמם: \nוהחילוק הג', הוא ג\"כ במלת אחד, כי כבר בארנו בק\"ש דיוצר, כי אחר שתכוין להמשיך \nטיפה של הוי\"ה דע\"ב הנ\"ל, הנה אח\"כ תכוין, כי אחר הצטיירות טפה זו דאבא במעי אמא, \nוירדו המוחין לז\"א, נחלקת לד' מוחין כנ\"ל, ואלו המוחין הם של ו\"ק דגדלות דאמא כנ\"ל. \n"},{"index":14,"he":"ובזה הוא החילוק הג', כי בק\"ש של קרבנות תכוין, כי כשיורדין המוחין אלו דגדלות, הנה \nג\"כ נכנסין תחלה עמהם המקיפין דקטנות אבא, שהיו חסרים לו במלת ישראל. ובק\"ש דיוצר \nתכוין, כי אין נכנסין לו רק ו' קצוות דאמא דגדלות, כי כבר כל הקטנות נשלמו לו תחלה \nבמלת ישראל. ובק\"ש דערבית תכוין, שנכנסין עמהם תחלה המקיפים דקטנות אבא, שהיו חסרים \nלו תחלה במלת ישראל. ובק\"ש שעל המטה תכוין, שנכנסין עמהם תחלה פנימים ומקיפים \nדקטנות אבא, שהיו חסרים לו תחלה במלת ישראל: \nאמנם יש חלוקים אחרים, בין ק\"ש שעל המטה לשאר ק\"ש, וכבר נתבאר אצלינו במ\"א. אך \nבענין כוונת כללות ק\"ש עצמה, הכל הוא שוה ביחד. וכן בשאר ק\"ש, דערבית, של הקרבנות, \nשל יוצר, כולם שוין ממש, חוץ מג' חלוקים הנ\"ל. אמנם חילוק ד' שאמרנו לעיל, שיש הפרש \nבין הזווגים האלו, אינם נוגעים בענין ק\"ש עצמו, רק בסוד המוחין דגדלות, ובמקומה \nנבאר בע\"ה: \nוהנה החילוק הראשון שבארנו לעיל במלת ישראל, ראוי שנפרש כוונתו.והענין הוא, כי הלא \n"},{"index":15,"he":"כפי הבחי' שנכנס, כך צריך לכוין. אמנם, כוונת ישראל שבקריאת שמע דיוצר, כבר בארנוהו \nבמקומו, אך הקריאת שמע של הקרבנות, שאז נכנסים מקיפים דקטנות אמא, ופנימית דקטנות \nאבא, צריך לכוין כוונה אחרת, שהיא ג\"כ גי' ישראל, דוגמת אותו הקריאת שמע דיוצר. \nוהוא שתכוין לשם שדי במילואו, ומילוי שלו הוא גי' ת\"ק. ואם תקח אהי\"ה דאלפי\"ן, פשוט \nומלוי ומילוי דמילוי, הוא מ\"א אותיות, ותחבר מ\"א בת\"ק, גי' ישראל: \nוכוונת ק\"ש דערבית, במלת ישראל הוא בשמות אלהים, כי באות ש' של ישראל, תכוין לשם \nאלהים מלא ביוד\"ין, גי' ש'. ובאות ה' של ישראל תכוין, לשם אלהים באחוריים, שהוא גי' \nר'. ובג' אותיות אל\"י, הנשארין מישראל, תכוין לאחוריים דשם אלהים, כשתמלאם במילוי \nדמילוי, יהיו מ\"א אותיות כמנין אל\"י מישראל: \nובק\"ש שעל המטה, תכוין לשם אהי\"ה דמילוי יודי\"ן בריבוע, שהוא אחוריים, כשתקח \nהמלואים לבד, יהיה גי' ת\"ק. ופשוט ומלוי ומלוי דמלוי של אהיה זה דיודין, יש בו מ\"א \n"},{"index":16,"he":"אותיות, והנה ת\"ק ומ\"א, גי' ישראל. נמצא למורינו האר\"י זלה\"ה ומ\"א, גי' ישראל. נמצא \nלמורינו האר\"י זלה\"ה מכת\"י שלו בעצמו: \n \nשער הקריאת שמע - פרק יח:\nענין קריאת שמע. כשהיתה היא ד\"ו פרצופים אב\"א, היו בה דרועין ושוקיים נפרדים לבד. \nוהטעם, משום דדרועין דיליה יש להם הכרעה המייחדם, ודילה לא, לפי שאין לה דעת, וכן \nבשוקיים דילה אין להם הכרעה בה. ועוד, דנ\"ה שלה ג\"כ אינן דבוקים, כי ג' פרקין דנ\"ה, \nהוא פתוח מלפניו, וסתום מלאחריו. וב' פרקין ראשונים דנ\"ה שלו, הם חו\"ב דילה. וביסוד \nשלו מתחיל חסד שבה, ועולה ללדעת ולחסד ולגבורה דילה. דעת הוי חסד, ובבחי' חסד הוי \nגבורה. הרי זו שבבחי' דעת עולה, וזו בבחי' גבורה יורדת, ועל דא לא אתדבקו. ות\"ת שבה \nיש בה בחי' זרוע, גבורה. ובחי' גוף, ת\"ת. וע\"כ בק\"ש שהיחוד הוא להנחיל להם העטרין, \nאל הזיוג בתפלה בשים שלום. ושם סוד היחוד לא נמשכו אליה, אלא אלו המוחין לבד: \n"},{"index":17,"he":"ומאהבת עד ובשעריך דהוי מ\"ב תיבין, בסוד הראש דהוי חסד ודעת, הרי ע\"ב ומ\"ב. ויש \nחמשה פסוקים המתחילין בו' ומסיימים בך', עולה ק\"ל. משום דהוי מ\"ב בסוד דעת ק\"ל, \nדהוי חסד ודעת כאמור. באופן שהוא חסד ע\"ב, והוי דעת מ\"ב, והוי\"ה כ\"ו, והוי ק\"ל, כי \nתחלת חמשה פסוקים ו', וסופם כ', הרי כ\"ו, גימטריא הוי\"ה. והנה (ב') וי\"ו במילואו \nוכ', בגימטריא מ\"ב: \nובפרשה והיה אם שמוע עד ושמתם, והוא בכלל, יש בו ע\"ב, ואף שהוא גבורה דיליה, מאיר \nבגבורה דילה, בבחי' הדעת, הוי חסד שהוא ע\"ב, ע\"כ יש בו ע\"ב, ולא הוזכר גופא, משום \nשיש לו בחינת זרוע גבורה בבחי' הדעת, ועוד משום דחסד גבורה שלה לא היה לה, וצריך \nלהמשיך לה, משום הכי הוזכרו. אבל תפארת כי שם היתה ההיא נקודה בראשונה, אין צריך \nהמשכה לה, כי שם ביתה, וכיון דהוי שלה לא הוזכר. ותחלת הפרשה ו' וסופה ם', הרי מ\"ו. \nוכ\"ו דפרשה ראשונה, הרי ע\"ב. ומן תיבות את, עד הארץ, יש נ' תיבות, נגד נ' ש\"ב, כי \n"},{"index":18,"he":"שם הוי הבטן, וזהו מבטן מי יצא הקרח, וזהו בטנך ערמת חטים, חטה גימטריא כ\"ב, דהיינו \nכ\"ב אותיות הרמוזים בבטנה, כי שם רמוזים הרל\"א שערים, בסוד הגלגלים שהם בבטן. וכ\"ב \nאותיות הם בבינה, הנקראת מי, ועל כן יש חמשים שערים בבינה כנזכר בספר יצירה: \nועוד, בינה אתפשטותא דילה עד הוד דיליה, וצריך לידע שיש לבינה בחינת ס', שהיא \nמסתלקת מעל בנין, ואז יש להם זיווג למעלה בין או\"א. ויש לה בחי' ם' סתומה, כאשר \nיתבאר, ורביעא על בנין, וראשה נגד דרועין דאבא, ואז אין זיוג. ואם היא מסתלקת ע\"י \nעון, ע\"ז נאמר לא תקח האם על הבנים, וזהו גילוי ערותה, כשהיא רביעא נכנס יסוד ערותה \nתוך ז\"א, והיא מכוסה. וכשמסתלקת, פתחה פתוח ומגולה ערותה, ואז דינין מתערין, ואז \nאין הזיוג להנחיל עטרין. וכשהיא מתפשטת כשם שהמלכות הוא י' דילה, כן הת\"ת ד' שבבינה \nכוללים עד הוד דיליה, דהיא ם' היינו ד' דילה, ואז נעשין מוחין, והוא סותם את פתחה, \n"},{"index":19,"he":"וע\"כ עד הוד אתפשטת, דהיינו מדת ד' דילה, ומכה אור הבינה הה' דילה בה' דיליה, ואז \nחג\"ת נ\"ה דיליה, הם בסוד נ' ש\"ב. ומבינה עד הוד אתפשטותא, והוי נ\"ה דיליה חו\"ב \nדילה, ומבינה דיליה היינו הוד דיליה עד הוד דילה, והם נ' שהם שערים לבינה, דהיינו \nהוד דיליה, ובפרשת ויאמר ע\"ב תיבין, עם הב' שמות שצריך לכפול בסוף, ושם נה\"י דיליה \nעכ\"ל: \n \n"}]}
