{"id":"kabala-1d43b74bb744-1-46","bookId":"kabala-1d43b74bb744","part":1,"torah":46,"title":"שער הט' שער העמידה ויתחלק לכ' פרקים:","hebrewTitle":"שער הט' שער העמידה ויתחלק לכ' פרקים:","segments":[{"index":1,"he":"שער הט' שער העמידה ויתחלק לכ' פרקים: \n \nשער העמידה - פרק א:\nסוד אדני שפתי תפתח. תכוין, כי עדיין הוא בבריאה, ואדני - הוא נגד המלכות, ושפתי - \nנצח הוד, ותפתח - על ידי התפארת, ובזה שיפתחו אותם ותשפיע בבריאה, אז ופי שהוא \nמלכות, יכול להגיד להמשיך תהלתיך, מן אצילות לבריאה, ובזה תוכל הבריאה לעלות אל \nהאצילות: \n(אדנ\"י - זה מלכות, שפתי תפתח - נ\"ה, ופי יגיד תהלתיך - מצד הבינה הנקרא תהלה. ופי \n- רומז למלכות, יגיד - פי' ימשיך. תהלתך - היא הבינה שמושכת השפע מלמעלה. אדנ\"י, ג' \nאותיות הם דין, והם ה\"פ דין הרומזים לה\"ג מנצפ\"ך, ואות א' להמתיקם, מפני ש א' ציורו \nרי\"ו, ושם ג' אבות כ\"א משם ע\"ב, שעולין רי\"ו, א\"כ זו א' הוא להמתיק גבורות.) אדנ\"י. \nתכוין, כי ב' מיני דינין הם יורדין מלמעלה, א' לז\"א יורדין אליו ש\"ך ניצוצין ושרשם \nמל\"ב נתיבות חכמה, כל א' כלול מי', הרי ש\"ך. והם יורדין מן ז\"א לנוקבא הנקרא אדנ\"י, \n"},{"index":2,"he":"ולכך ש\"ך הם ה\"פ דין שיש בה' שמות אדנ\"י: \nוהענין, כי אלו הם סוד ל\"ב אלהים שיש בבינה, שבאו אליה מן ל\"ב נתיבות חכמה, ושם \nאלהים יש בו ה' אותיות ושם זה הוא בבינה, שהוא ג\"כ אות ה' ראשונה שבשם, ובחי' אלו \nכולם, נקראים ש\"ך ניצוצין, נחלקים לה\"פ דין כנ\"ל, לכן תכוין עתה להמתיק ה' דין אלו, \nע\"י שרשם שהוא הבינה. לכן תכוין להוריד ה' אלפין מן ה' שמות אהי\"ה שבבינה, ונמשכין \nאל ה\"פ דין הנ\"ל, ונעשה ה\"פ אדנ\"י בנוקבא דז\"א ממותקין. ולכן הכוונה הוא, כי תחלה \nהיתה הנוקבא נער בסוד ש\"ך ניצוצין שלא היתה ראוי לזיווג, ועתה נעשית נערה גי' שכ\"ה, \nהראוי לזיווג, לכן קודם הזיווג שהוא עתה באצילות, בסוד העמידה, אנו מקדימין לתקנה, \nולעשותה נערה עתה בפסוק זה. וזה סוד ובזה הנערה באה אל המלך, הנזכר בזוהר פרשת \nפקודי: \nגם סוד ה' זו של שכ\"ה, אשר בה נמתקים ש\"ך דינין ש\"ך ניצוצין, הם סוד ה' גבורות, שהם \nמתוק הש\"ך דין בשרשם. גם יש דינין בבחינה ב', והם ה' גבורות מנצפ\"ך הנ\"ל, והם \n"},{"index":3,"he":"יורדין אל הגבורה ומשם יורדין למלכות. (ונלע\"ד, כי גבורה הנ\"ל, פי' גבורה שבדעת \nזעיר אנפין, אך ש\"ך הם בחו\"ב שבו, כנזכר), והוא גי' פ\"ר ניצוצין כמנין מנצפ\"ך, וגם \nהם צריכין מתוק ע\"י שרשם, שהם ה\"ג למעלה, ואז נעשין פרה כנודע, ואז נמתקו. וכוונת \nמיתוקם הוא ג\"כ בשם אדנ\"י, כי כשתקח א' של אדנ\"י, ונעשה צורת יו\"ד, כי רגל תחתון של \nא' בסוד ציור ר' הרי רי\"ו, וג' אותיות דין, הנשארת מן אדנ\"י יהיה הכל גי' פ\"ר, שהם \nהדינין. ומתוקם הוא כך, שתכוין למה שנודע כי המלכות בפ\"ע נקרא אדנ\"י, וכשאנו רומזים \nאותם בשם הוי\"ה, נשמת כל י\"ס דאצילות, היא נרמזה בה' תתאה של הוי\"ה, לכן תכוין \nלהאיר אל שם אדנ\"י הנ\"ל, המורה על ציורו, ועל פ\"ר דינין, ותאיר בו ה' תתאה של \nהוי\"ה, ואז נעשית פר\"ה, ונמתקין דינים: \nגם כשממתיקין ש\"ך דינין הנ\"ל שנעשה שכ\"ה, תכוין ג\"כ כי ה' אלפי\"ן של אדנ\"י הממתיקין \nלש\"ך דינין שהם סוד ה' תתאה דהוי\"ה הנ\"ל. ועל ידה נמתקין ונעשה שכ\"ה ניצוצין, שהם \n"},{"index":4,"he":"מורים על המיתוק בסוד נערה כנ\"ל. וזהו למהר\"ם מינ\"ץ: \nעוד יש כוונה אחרת נלענ\"ד, וכן מצאתי להר\"ר גדליה הלוי יצ\"ו, והוא, כי במלת אדנ\"י \nתכוין להמתיק השכ\"ה דינין הנ\"ל, בסוד השיניים, ואח\"כ יוצאין לחוץ והוא בשפתים ושם \nנמתקין יותר, וזהו שפת\"י. ופי' הענין כך, כי השיניים הם ל\"ב, שהם סוד ל\"ב נתיבות \nחכמה, שהם הש\"ך דינין הנ\"ל, והם י\"ו למעלה י\"ו למטה, והם רמוזים באות א' של אדני, \nכי כשתחלק ו' אמצעי של א' לב' חצאים באורך, חציו עם מים עליונים י' עלאה, ופני רקיע \nהתחתון של ו' הם המים תחתונים י' תתאה, זה והם י\"ו למעלה וי\"ו לתתא, שהם הסוד ל\"ב \nשיניים, ושורש אלו השיניים נאחזין בלחיים, לחי עליון ולחי תחתון, והם תקועים \nבחניכים שבהם, והם, חיך עליון וחיך תחתון, והם שמות אלהים, כי חיך, הוא אלהים \nבאחוריים העולה בגי' ר'. וכן חיך התחתון, הוא אלהים גי' ר', ואלו הם דינים גמורים, \nובהם תקועים השיניים, והם י\"ו שיניים עליונים, עם חיך עליון שהוא ר' של אלהים \n"},{"index":5,"he":"ברבוע, הם רי\"ו גי' גבורה. וכן י\"ו שיניים התחתונים, עם חיך תחתון ר' של אלהים, \nגימטריא רי\"ו גימטריא גבורה, הרי ב' פעמים רי\"ו, וב' פעמים רי\"ו, גי' תב\"ל, והם סוד \nכל הגבורות והדינין. אמנם ע\"י טחינות השיניים, מתפררין הדינין ונמתקין, כמבואר \nבאכילה ושתיה דיוה\"כ ע\"ש. הרי, איך השיניים באות א' מן אדני על ידי ציור הנ\"ל, \nונשאר מהם אותיות דין, כי כאן שורש הדינים, ונמתקים על ידי השיניים הנ\"ל: \nאחר כך יוצאין לחוץ יותר אל השפתיים ונמתקו יותר, וזהו שפתי. ותכוין, שהוא אותיות \nבומ\"ף שהם משפתיים כנודע, והם גי' ב\"פ דין דין, שהם סוד הדינין שבב' החניכיים הנ\"ל, \nשהם רמוזים בדין של אותיות אדנ\"י, והם נמתקים עתה על ידי השפתים בומ\"ף, שגם הם \nגימטריא ב' פעמים דין. אמנם מתוקם הם באופן זה, שתכוין לתקנם בד' מילוין של ע\"ב ס\"ג \nמ\"ה ב\"ן, שהם גימטריא גם כן בומ\"ף: \nאחר כך במלת תפתח, תכוין בסוד נקודת פתח שהוא בחכמה, והוא שם ע\"ב דיו\"דין, שיש בו \n"},{"index":6,"he":"ד' יודי\"ן, שהם ת' של תפתח. והכוונה, לעשות זיוג עליון של או\"א הנעלם בסוד הפה, שהם \nחיך וגרון או\"א, והם אותיות גיכק ואחהע, והם גי' רי\"ו וא' יותר, וכוונה, כי רי\"ו \nגי' גבורה דינין, והם נמתקים ע\"י א' המיותר והכולל להם, והוא סוד א הממתיקם כנ\"ל. \nוהנה מצאתי חילוק להר\"ם נגאר\"ה יצ\"ו, שכתב אופן אחר, כי כוונת מיתוק השיניים בצורת \nא של אדני לא כתבה, אמנם במלת שפתי, שם ביאר באופן הזה שנכתוב, והוא, כי הם אותיות \nבומף גי' ב\"פ דין, נגד ב' בחי' דינין הנ\"ל ש\"ך ופ\"ר, ושורש ב' הדינין אלו, הם בב' \nרי\"ו שיש בב' החניכים עם ל\"ב השיניים, שהם ב\"פ רי\"ו כנ\"ל, שהם גי' גבורה, שהם סוד \nב' דינין הנ\"ל ש\"ך ופ\"ר. וכולם תמתיק, בד' מילוין ע\"ב ס\"ג מ\"ה ב\"ן, שהם בגי' בומף. \nוזה ההפרש שראיתי בינו לביני: \n \n"},{"index":7,"he":"שער העמידה - פרק ב:\nונחזור לענין, אח\"כ ופי - תכוין להמתיק ב' גבורות מן הה\"ג של מנצפ\"ך, והם מ\"ן, שהם \nגימטריא צ' כמנין פי. ומתוקם, ע\"י פי, שהם ד' יודין דע\"ב וג' יודין דס\"ג, הרי ז' \nיודין. ובאות א' של אדני הם ב' יודין, ותצרפם ב' אלו עם הז' יודין אחרות הם גי' פי. \nוכוונת ענין זה, כי ב' יודין אלו, עם ו' שבאמצע הנחלקת לב', הם י\"ו שיניים לעילא, \nי\"ו שיניים לתתא, וכשהשפע והדינין יורדין מאו\"א שהם ז' יודין דע\"ב ס\"ג הנ\"ל, \nויורדין לז\"א, הם נטחנים תחלה בפה עליון ע\"י שיניים הנ\"ל ונמתקים. והשיניים, הם סוד \nהשחקים. והז' יודין כשהם מצטרפים עם ב' יודין שבשניים נטחנים שם, ואז ממתיקים ונעשה \nהכל מ\"ן, וזשרז\"ל כי השחקים שוחקים מ\"ן לצדיקים. וכנגדו ו' שבאות א' הנ\"ל, הוא של \nופי: \nוכשאומר תפתח - יכוין בסוד הפתח, שהוא ב' נקודת זו בצד זו בקצוות, וקו המייחדם. \nוזהו דעת, שגורם הזווג של חו\"ב הרמוזים בחיך וגרון באותיות אחה\"ע גיכ\"ק וכו' כנ\"ל. \n"},{"index":8,"he":"ופי - פי', יכוין שעולה צ' וכו' כנ\"ל. ו' של ופ\"י, יכוין שהוא ו' שבאמצע א של אהיה, \nויש בא' ב' יודין, נשים יוד א' למטה בנ' של דין דאדני, (נ\"א של מ\"ן דמנצפ\"ך), ותעשה \nג'. ותשים יוד אחרת קודם הנ' שעשינו ג', הרי י\"ג. אח\"כ תדרוש מ' של מ\"ן שהוא עשרה \nפעמים ד', הרי י\"ד. וכשנצרף שלשה עשר עם י\"ד, הרי יגיד. גם תכוין כי פה, הוא סוד שם \nס\"ג, ועם כ\"ב אתוון היוצאין ממנה, הרי גי' פ\"ה. והם מוצאות הפה שמשם יוצאין הכ\"ב \nאתוון, הרי הכל צ' כמנין פי בגי'. וכוונה זו, להמתיק ע\"י בחי' זו לכל הדינין של מ\"ן \nדמנצפ\"ך גם תכוין יגיד תהלתך - ר\"ל, ימשיך אחר כך תהלתך, שהוא האור העליון למטה, \nאחר צאתו מהפה. ויגיד - תרגום לשון המשכה. ותהלתך - כמו בהלו נרו עלי ראשי, לשון \nהארה. אמנם הכוונה הוא, כי כבר בארנו ורמזנו א' של אדני במלת פי, נשאר דין מאדני, \nותעשה יוד א' מא' של אדני, תחת הן' זו שהיא פשוטה בסוד דין, תעשה אותה כפופה ותהיה \n"},{"index":9,"he":"נ כזה ויהיה הכל גיד. וגם יוד אחרת של א' דאדני, תניחיה קודם ג' אותיות גיד הנ\"ל, \nובזה יהיה יגיד. ובזה מה שהיתה דין מאדני, נמתק ע\"י ב' יודין של א' ונעשה יגיד, \nמלשון המשכת שפע ורחמים. גם תכוין אל ז' יודין דע\"ב ס\"ג שהם הדין, והם גי' גד מן \nיגיד, תצרף עמהם ב' יודין מן א ויהיה הכל צ' ונמתקו. וי' ראשונה של א' עם הג' דס\"ג \nהוא י\"ג, ויוד הב' של א' עם הד' דע\"ב, הרי י\"ד. הרי הכל יגיד: \nופי יגיד תהלתך - ר\"ת תי\"ו למפרע, תכוין להמתיק כל הכ\"ב אתוון מן א' עד ת' שבפה, \nהרמוזים במלת ופי כנ\"ל, לכן תי\"ו למפרע בר\"ת, להורות שהיא מתחברת ונכללת עם כל השאר \nהכ\"ב אתוון הקודם אליה, לכן הופכת פניה למפרע למעלה אליהם. וס\"ת ידך. והם סוד ה\"ג \nדמנצפ\"ך, שהם שרשם בה' אצבעות היד שמאלי כנודע אצלינו, ותמתיקם על ידי שם בוכ\"ו, \nחילוף שם אהיה היורד מן בינה אל המלכות, והוא גימטריא ידך, ואז נעשית המלכות בסוד \nמילוי אדני, ובסוד מלוי המילוי שהם ד\"ל אותיות כמנין בוכ\"ו, כי ממנו ובכחו נעשית \n"},{"index":10,"he":"היא במלוי זה: \nגם תכוין להמתיק סוד מנצפ\"ך שהוא ידך הנ\"ל, עם ד\"ל אותיות דמילוי המילוי דאדני \nהנ\"ל, והם ג' מתוקים. גם במלת יגיד, תכוין להמתיק כ\"ז אותיות, שהם כ\"ב ומנצפ\"ך - \nכ\"ז, כמנין יגיד. גם תכוין, כי יגיד תהלתך ר\"ל, ישפיע וימשיך השפע עד הבריאה הנקראת \nתהלתך. כי הבינה נקראת תהלה, ומקננא בכורסייא. וכבר ידעת, כי עתה בפסוק זה אנו \nבהיכל קדשי קדשים דבריאה, וכוונתינו להמשיך לו שפע מן האצילות, ולהעלותו ולכללו \nבאצילות במלת ברוך, רבויא דברכאן שבברכת אבות, כנזכר במקומו לקמן ע\"ש: \nאין להתפלל תפלה שבלחש בקול רם, כי בלחש אנו מעמידין יעקב ורחל בנ\"ה דז\"א, ובחזרה \nאנו רוצין להעלותה יותר למעלה עד חו\"ג, יעקב בחסד ורחל בגבורה. ודע, כי בהיותן בנצח \nהוד, ששם אחיזת הקליפות, לכן צריך התפלה בלחש, שלא יתעוררו שם החיצונים. ואחר כך \nבחזרה, שאז עולין בחג\"ת אין פחד, לכן אז העמידה בקול רם. וזהו הטעם שאין חזרת \n"},{"index":11,"he":"העמידה אלא ברבים, לפי שהם חג\"ת, כי אין רבים פחות מג'. ואם תגביה קולך בעמידה \nדלחש, תגרום לאחיזת הקליפות, לכן הזהר מאוד שלא תגביה קולך. אין לומר העמידה בשחרית \nובמנחה כי אם בלחש, ואח\"כ יאמר החזרה בקול רם: \n \nשער העמידה - פרק ג:\nסוד ברכת אבות. ברוך - היכל ק\"ק דבריאה, שנתברך מכל אצילות עליון, ע\"י יסוד העליון \nהנקרא ברוך לעולם לעלות על ידו כל הבריאה, שית היכלין תתאין, מתחלת היכל לבנת הספיר \nולמעלה, כי הוא בסוד היסוד הנקרא ברוך. הרי כי היכל ק\"ק נקרא ברוך, על ידי ב' \nהיסודות אלו עליון ותחתון, וע\"י רבויא דברכאן דכולהו דרגין דידה: \nאתה - הוא הורדת כ\"ב אתוון, מן א' עד ת' שביסוד, אל המלכות סוד הה' שהוא היכל ק\"ק, \nוזהו אתה - את ה': \nי\"י - הוא הת\"ת, אשר ממנו נשפעין כל האל\"ף בי\"ת דרך היסוד. והרי עתה עשינו קשר הזה. \nואחר עשותינו קשר הזה, אנו מחדשין כל האצילות כמו שנתאצל תחלה קודם בריאת העולם, \n"},{"index":12,"he":"ואנו מתחילין מן אלהינו ואלהי אבותינו הם או\"א, ואינם אלו חו\"ב, רק או\"א כמו שידעת \nבסדר האצילות. והענין, כי האו\"א הם אשר מתחילין לתקן מציאת הז\"א, ותחלת מציאותו, \nאלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב הם סוד ג' מוחין דז\"א, הנקרא חב\"ד, אשר היותן תחלה \nחג\"ת, ואח\"כ נתהווה הם עצמן ג' מוחין כמו שידעת. לכן נזכרו כאן אברהם יצחק ויעקב, \nכי כך היו תחלה, ואח\"כ היו מוחין והבן זה. האל הגדול הגבור והנורא - הם חג\"ת דז\"א: \nוהנה אחר שנאצל הת\"ת, הוצרך עתה להתחיל רישא דנוק' דז\"א. כי כאן מקומה דבוקה בת\"ת \nבתר חדוי מאחוריו כנודע. והנה אין כח באו\"א להאציל, והוצרך הכתר דא\"א לחזור ולהשפיל \nולירד למטה להאציל רישא דנוקבא, וז\"ס אל עליון. ובזה תבין, איך המלכות בסוד הכתר \nונקראת ראשית וכיוצא באלו, לפי שהוצרך הכתר להתגלות פעם אחרת כדי להאציל המלכות. \nוהנה אל עליון הוא הכתר, והוא גומל, מלשון ויגמל שקדים. פירוש מוציא ומגדל ומתקן שם \n"},{"index":13,"he":"את החסדים טובים - הם נ\"ה דדכורא דז\"א, ונעשה כולו חסדים. וכן הוא קונה ומתקן את \nהכל - הוא היסוד. והרי עתה נאצלו נה\"י לדכורא, וגם הם היו מוחין דרישא דנוקבא, \nומכאן מתחיל רישא דנוקבא, כמו שהודעתיך שהוא סוד חב\"ד של הנוקבא, והרי בזה נשלם סדר \nהדכורא ונתהווה רישא דנוקבא: \nוזוכר חסדי אבות - עתה נתקנו לה חג\"ת שבנוקבא. ומביא גואל - הוא היסוד. לבני בניהם \n- נ\"ה. הרי נשלם סדר הנוקבא ג\"כ בנה\"י. ובזה תבין, כי אם היות כי גאולה ביסוד, הנה \nהוא בסוד היסוד שבמלכות. וביאר ואמר, כי אלו הנה\"י שהם גואל לבני בניהם, הנה הם \nבמלכות, וזהו למען שמו באהבה: \nולהיותינו בברכה ראשונה שהוא סוד החסד, לזה אמר באהבה, כי בו נתקן הכל. ואחר שנשלם \nכל האצילות, עד עתה היו אב\"א, ועתה באה הבינה ונסרה ותקנה פב\"פ, וזהו מלך - היא \nהבינה, והוא עוזר - לת\"ת, בסוד אעשה לו עזר כנגדו, אנפין באנפין. ומושיע - אל \nהנוקבא מצד החסד, ששם סוד הישועה, והוא אשר תיקן את המלכות כנזכר בזהר, עד דאתי חסד \n"},{"index":14,"he":"ופריש לון וכו', ואז נמשך החסד בשניהם לחברם פב\"פ, וזהו ומגן - הוא החסד. והנה עתה \nשנתחברו פב\"פ, אנו מורידין משם הברכה ואומרים - ברוך אתה ה', ע\"ד ברוך אתה הראשון \nאשר בתחלת הברכה. ולהיות כל זה נעשה בסוד החסד, לכן אנו אומרים מגן אברהם, כי מסודו \nיורדין הברכות וע\"י: \nאמנם כוונת ברכה זו, בקצור נמרץ ע\"ד הנ\"ל הוא, כי הלא צריכין לחבר יחד זו\"ן, כמו \nשהיו בעת בריאת העולם אב\"א, ואח\"כ לנסר אותם ולהביאם פב\"פ, ולכן בהגיעם אל מלת ה', \nשהוא ת\"ת, אנו צריכין לתקן אז את המלכות עם ת\"ת, ולכן אנו מתחילין, מן אלהינו ואלהי \nאבותינו שהם או\"א, כי חכמה נקרא אב לאבהן, שהוא אלהי של אבותינו, כי אבותינו הם \nחג\"ת, ואח\"כ אלו או\"א הם עושין מוחין לת\"ת, אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב: \nואח\"כ נעשין לו חג\"ת, האל הגדול הגבור והנורא: \nובהגיעם לת\"ת, אז כבר נשלם ו\"ק הת\"ת, כי אין לו מצדו רק ו\"ק, לכך הוצרך הכתר העליון \n"},{"index":15,"he":"ממש להשפיע ולהיות גומל חסדים וכו', כי כיון שאין לת\"ת רק ו\"ק, א\"כ גמילות חסדים, \nמה שנותן הוא לו ג' אחרים נה\"י, וזהו אל עליון גומל חסדים טובים. והענין, כי נה\"י \nאלו הם יורדין אל הת\"ת כי הם חסדים, חסדי דוד הנאמנים, והם מוחין לנוקבא, ובערך זה \nנקרא חסדים טובים, פי', חסדים - נגד נ\"ה ב' ירכין דז\"א. וטובים - נקראים ע\"ש שהם \nמוחין לנוקבא. וכבר הודעתיך כי אין לנוקבא רק ב' מוחין, והם נ\"ה. ואחר כך קונה הכל \n- הוא היסוד של ז\"א, והרי נשלם הז\"א ונעשין מוחין לנוקבא. וזוכר חסדי אבות - הם \nחג\"ת דנוקבא. ומביא גואל לבני בניהם - הוא היסוד עם נ\"ה, והוא הנקרא בני בניהם. \nאמנם אלו חסדי אבות והגואל לבני בניהם, אינם כי אם לנוקבא, וז\"ס למען שמו. וזה נעשה \nלה ע\"י החסד, וזהו באהבה: \nוהרי עד עתה נעשה בסוד אב\"א, ועתה צריך שיהיו פב\"פ. וכבר ידעת מ\"ש בזוהר על חסד, כי \nאתי חסד ופריש לון, ואסגיאו אנפין מתתא לעילא ואתעבידו אנפין באנפין. ואנו אומרים \n"},{"index":16,"he":"מלך עוזר וכו', ופי', כי בינה הנקראת מלך, הוא עוזר לת\"ת, במה שעשתה לו עזר כנגדו, \nשהוא סוד חזרת נוקבתו פב\"פ, וזהו עזר כנגדו. והענין, כי חזרה פניה נגד נה\"י, ואח\"כ \nמושיע - שעלתה בחג\"ת שלו. ואח\"כ מגן - שעלתה בחב\"ד, והרי היא פב\"פ ממש: \nמלך עוזר - ע\"י נה\"י העוזרים וסומכים הגוף, ומושיע - נגד חג\"ת, שכן כתיב הושיעה \nימינך וענני, שהוא בזרוע. ומגן ג\"ר, כי שם הגנה מן החיצונים שאינן נוגעים שם כלל. \nתרגום חנם - מגן, פי', שאין להם שום אחיזה כלל ובחנם הם נאחזים שם. והנה כריעה \nראשונה, כדי לעשות סוד אב\"א, ועתה בכריעה ב' בסוד פב\"פ, וזה שאמרו באבות תחלה וסוף, \nכי תחלה היו אב\"א, ולבסוף נעשו פב\"פ. ולפי שכל ענין פב\"פ, נעשה ע\"י החסד כנז' \nבזוהר, לכן אנו עושין כ\"ז בברכת אבות, שהוא כנגד אברהם שהוא החסד. גם דע, כי קונה \nהכל, פי' כי כל שהוא היסוד, קנה ו'. ר\"ל, שכלל בו מציאת הו\"ק כולם, ואז מכח כללות \n"},{"index":17,"he":"ו\"ק אלו בו, הוא זוכר חסדי אבות, ומביא גואל, כי ע\"י ו\"ק שביסוד, נאצלו הו\"ק \nדמלכות, כי ג\"ר הם מנה\"י, וו\"ק הם מן ו\"ק שביסוד: \n \n"}]}
