{"id":"kabala-1d43b74bb744-1-47","bookId":"kabala-1d43b74bb744","part":1,"torah":47,"title":"שער העמידה - פרק ד:","hebrewTitle":"שער העמידה - פרק ד:","segments":[{"index":1,"he":"שער העמידה - פרק ד:\nסוד העמידה ונתחיל בברכת אבות. דע, כי הלא בעת שעושין זווג או\"א ביחוד ק\"ש, הנה היה \nאז הענין - כי כבר הודעתיך ענין ג' בחינות שיש לזו\"נ. א', בהיותן תוך הבינה. ב', \nבצאתן לחוץ שהיה שיעורו ו\"ק, והמלכות נקודה, פסיעה סוף הו'. ג', אחר שגדלה וחזרה \nפב\"פ. עוד בחי' ד', והיא אחר שחזרה ונתמעטה, כי אז אין בכמותה רק אותה פסיעה לבר, \nרק שהיא נחלקת לי\"ס והיא בעולם הבריאה: \nוהנה באח\"ד בעת יחוד ק\"ש, אז עשינו מוחין לת\"ת מצד א\"פ שלו, שהוא מן בחי' חיצונה \nאשר יש לא\"פ של נה\"י דאימא, וכן עשינו אז מוחין פנימים לנוקבא בבשכמל\"ו, מצד בחי' \nחיצוניות של פנימית נה\"י דז\"א כי שם מקומה, כי לית לה מגרמא כלום אלא מה דיהיב לה \nבעלה. אמנם עדיין אין בזה כח רק כדי שיוכלו לקבל אור גדול של ו' היכלות דבריאה בסוד \nהיכל הרצון שיש בו סוד ו' היכלין כנודע, ואח\"כ, להעלותן אל היכל הז'. אמנם זה נמשך \n"},{"index":2,"he":"מן זווג או\"א מצד בחי' חיצונית שלהם, ואז נעשה להם מוחין, ולכן אין עדיין בהם כח, \nרק לכלול היכלי הבריאה יחד עם היכל ז': \nאמנם עתה צריכין לזווג פעם ב' אל או\"א כבתחלה, בסוד בחי' אמצעית שלהם, ואז מהן נמשך \nשפע לז\"א, ונעשה לו מצדם א\"מ אל המוחין שנעשה לו תחלה. היה הנה מצד א\"מ של או\"א, \nאין לו כח לקבל רק מבחי' אמצעי של הפנימי של אור האמא, ומשם נעשה לו א\"מ. ומן בחינת \nפנימית של הבינה, נעשה לו מקיף למקיף, ואין זו בחי' הג' שאמרנו נעשה בחול כלל. (א): \n\n"},{"index":3,"he":"הגה\"ה (א) כפי דרוש הצלם, נלע\"ד, שהג' אותיות צלם זה תוך זה, והצ' חיצונית מכולם, \nוהל' אמצעי, והם' פנימי. ובחול אין עולה כלל הם', וגם הל' אין עולה בחול כלל, והצ' \nמשמע מכמה מקומות, שג\"ר שלה נכנסים בברכת אבות, וצ\"ע היאך אמר שרק בחינת הפנימית \nאינה נעשה, והא אפילו אמצעי אינה נעשה: \nוהנה אנו מעלין עתה את המלכות, אחר אשר כללנו כל היכלי דבריאה יחד, הנה אז המלכות \nחוזרת אל מקומה הראשון, בסוף הו', בסוד אותה פסיעה בסוד אב\"א כמתחלת אצילות. אך \nאע\"פ שכבר יש סוד נה\"י לז\"א, אחר שכבר עשינו יחוד ק\"ש ונעשו לו מוחין, אם כן מוכרח \nהוא שיהיה לו נה\"י. אך הענין הוא, כי אינם מתלבשים בנוקבא, כי היא בסוד אב\"א, ואינה \nעדיין כי אם פסיעה בסוף הו', רק שהיא נחלקת לי\"ס, אז עולין מהבריאה מהיכל ק\"ק ששם \nמקומה, ומתדבקת בסוף היסוד אחרון של ז\"א. וז\"ס ברוך - כי נקשרת בהיכל ק\"ק, אחר \nהכללנו היכל ק\"ק זה עם שאר כל היכלות, וי\"ס המלכות שם, ועולין עד היסוד האחרון, \n"},{"index":4,"he":"(לאפוקי ת\"ת, נקרא יסוד הראשון) וזהו ברוך: \nולפי שכל בנין המלכות אינה אלא ע\"י בנין החסד כנודע, לכן אומרים אתה, בסוד אתה כהן \nלעולם. ומשפיע בה בסוד אלף בית, שהוא את ה'. ואז מעלה אותה עד הויה שהוא ת\"ת דז\"א, \nשהיה תחלה נקרא יסוד ושם הוא מקומה ממש בעת אצילות הראשון, בסוד הו': \nועדיין היא בסוד אב\"א ובסוד נקודה א', ומתפשטת לי\"ס. ועתה אנו עושין סוד זיווג או\"א \nפעם ב' כנ\"ל, וזהו אלהינו ואלהי אבותינו שהם אבא ואמא, ואנו צריכין למסור עצמינו על \nק\"ה עתה גם כן, וזהו אלהינו ואלהי אבותינו, שאנו מכנים אותו שהוא אלהינו ואנחנו \nעבדיו, ואז אנו מצטרפין עם זו\"ן הנ\"ל בברוך אתה, ונעשין הכל יחד מ\"נ בתוך הבינה. \nולכן אלהינו שהוא הבינה אנו מקדימין: \nאמנם דע, כי מסוד הת\"ת של הבינה נעשה כתר אל ז\"א, כי אלהינו הוא סוד הת\"ת. והענין, \nכי ת\"ת דבינה נעשה כתר אל ז\"א, בסוד א\"מ כנ\"ל, אך אין זה רק הכלי המקבל את הא\"מ של \n"},{"index":5,"he":"כתר, וזה נמשך מצד הבינה, ואל זה תכוין באמרך אלהינו, כי בזה נעשה הכלי המקבל א\"מ \nמן הכתר: \nובאמרך ואלהי אבותינו, תכוין בו' של ואלהי שיהיה לו נשמת א\"מ דכתר דז\"א, כי זה נמשך \nלו מצד אבא. ודע, כי סוד זה הכתר הנמשך אל ז\"א מצד הבינה, זהו מ\"ש בזוהר, דאמא עלאה \nדאיהי כתר בראש כל צדיק, ומצדה נקרא הכתר נוקבא. ואחר זיווג זה נעשה נה\"י דאמא ג' \nמוחין א\"מ, אל ג' מוחין דז\"א מצד בחי' אמצעי של א\"פ דאו\"א, וזהו אלהי אברהם אלהי \nיצחק ואלהי יעקב. אח\"כ אנו עושין לו סוד הדיקנא שהוא בט' תיקונים, וזהו האל. \nוהענין, כי ביחוד ק\"ש לא עשינו לז\"א רק סוד המוחין בסוד א\"פ, ועתה עשינו אותו בסוד \nאור מקיף. אך בשאר איברים שלו, לא עשינו בהם כלל, רק שזכרנו ענין התפשטותן והמשכנו \nהארתן למטה בהיכל הרצון. ולכן לא יש עתה רק א\"מ בבחינות המוחין, אבל בשאר פרטים של \nהגוף, הכל הוא בסוד א\"פ שלו, וכן הענין בנוקבא כמ\"ש לקמן, לכן האל הוא סוד דיקנא \n"},{"index":6,"he":"דיליה א\"פ. וענין ההי\"ן של האל הגדול הגבור והנורא, כולם הם בסוד בינה ה' עלאה, כי \nמצדה מאיר האור בז\"א: \nוהנה סוד האל, הוא ל\"א קוצין תקיפין בריש דיקנא, הנז' בתיקון א' דדיקנא, הנקרא אל \nרחום וכו', ואחר שהזכיר הראשון לא הזכיר האחרים, כי שם נכללין כולם. גם דע, כי האל \nגי' ל\"ו, והם סוד ט' ת\"ד דז\"א, שבכל תיקון יש שם הויה א'. והנה הם ט' פ' הוי\"ה, הם \nל\"ו אותיות, וזהו האל. וכבר ידעת, כי י\"ב ת\"ד דעתיקא, הם ג' שמות הויה ביודין, שהם \nי\"ב אותיות. ואח\"כ נכללין כולם בסוד מזלא, שהוא תיקון הי\"ג, שהוא סוד ונקה, שהם \nאהיה במילוי יודין שהוא בגי' ונקה, שהוא כולל כל הי\"ב עלאין. כי הלא יש בו ג' \nיודי\"ן, שהם ג' הויות אחרות במילוי יודין, הרי כי בהאי מזלא כלולים כל הי\"ב ממש. \nהרי ב\"פ י\"ב, וב\"פ ג' הויות, וט' ת\"ד דז\"א, בגי' האל עם ג' אותיות. גם דע, כי האי \nמזלא יש בו ג' יודין וא', והוא אל, וזהו האל. והנה גם הת\"ת הוא ט' הויות, וזהו האל: \n"},{"index":7,"he":"\nהגדול הגבור והנורא - הם חג\"ת שלו, ובהגיע אל הת\"ת שלו, שהיתה תחלה סוד היסוד, הנה \nשם מקום הנוקבא מחצי ת\"ת ולמטה, שהוא מן תחת החזה אמצעי הגוף, וזהו החצי נעשה לה \nכתר, וזהו אל עליון, כי כן נקרא שם כתר, וגם מצינו שהבינה נקראת כך אל עליון, כי \nהלא על ידה נעשה הכל: \nגומל חסדים - הוא סוד נה\"י המחודשים אל הז\"א, שהם תוספות ואינם עיקרים, כי אין \nמחלקו רק ו\"ק, ועתה נעשו לו ט' מדות שלימות, וזהו גומל חסדים, כי הוא סוד גמילות \nחסד ממש, שאינו חלקו רק במתנת חנם, וזהו גומל חסדים שהם נ\"ה שבו, והם נעשין לה ב' \nמוחין וזהו טובים: \nוכבר ידעת, כי הז\"א יש לו ד' מוחין שהם כחב\"ד, הנמשכים לו מתנה\"י דאימא, אבל המלכות \nאין לה רק כתר וב' מוחין מן חצי ת\"ת ונ\"ה שלו, ומן היסוד לא נעשה לה דעת, וז\"ס דעתן \nשל נשים קלה, אך בסוד אור הגדול של כתר, נעשה לה לפעמים סוד הדעת, אבל אינו כמו \nהז\"א שיש לו דעת בשלימות. אמנם כבר ידעת, כי התפשטות הבינה הוא עד הוד לבד, ונמצא \n"},{"index":8,"he":"שחסר עדיין לז\"א סוד היסוד. אמנם עניינו הוא סוד גדול, כי אחר שידעת מציאות או\"א, \nדאתכלילו במזלא שהיא ונקה, שהוא גימטריא אהי\"ה דיודי\"ן, אז מאותו הארה גדולה החופפת \nעליהם, יש כח בהם להמציא סוד היסוד, כי כן אותו מזלא נקרא דעת, ולכן על ידו ומכחו \nנמשך אור גדול לדעת הב' שבין או\"א, וממנו יצא סוד היסוד, וזהו קונה הכל. פירוש, כי \nע\"י מזלא הנקרא קונה, שהוא שם ונקה, נעשית הכל. אמנם זה נעשית ע\"י או\"א דאתכלילו \nבמזלא, ואח\"כ מתחלק ענין זה, כי הלא מצד אור שלוקח היסוד מאבא, משם נמשך וזוכר חסדי \nאבות שהם חג\"ת דנוקבא, וזהו וזוכר, מצד זכר. אבל מצד אור שלקח היסוד מצד אמא נעשה \nלה נה\"י, וזהו ומביא גואל לבני בניהם, כי סוד הגאולה מצד הבינה: \nאמנם, כל זה הוא עתה אל המלכות, וזהו למען שמו. וכל זה על ידי החסד, וזהו באהבה. \nוכבר הודעתיך, כי סוד אותה פסיעה של הו', הוא תמיד סוד המלכות של זעיר אנפין המשלמת \n"},{"index":9,"he":"אותו לי' ספירות, ואע\"פ שירדה בעת שנתמעטה אל הבריאה, נשאר שם רשימה, וזה שכותב \nבזוהר, כי יסוד ומלכות אינם נפרדים לעולם, והוא בסוד בחינת עטרה, והוא בסוד קוץ ד' \nדאח\"ד הנזכר בתיקונים. ואין אנו צריכין עתה להזכירם, כי בחינה זו תמיד עומדת כנודע, \nוזכור מה שכתבתי לעיל, כי כשאנו בסוד המוחין, בין בזעיר אנפין בין בנוקבא, הוא בסוד \nאור מקיף, אבל כל השאר, בין בו ובין בה, הכל הוא בסוד אור פנימי: \n \n"},{"index":10,"he":"שער העמידה - פרק ה:\nענין העמידה דע כי ג' ברכות ראשונות, הם חג\"ת שלו הראשונים, שאח\"כ היו בסוד חב\"ד. \nוג' ברכות אחרונות, הם נה\"י הראשונים, שאח\"כ היו חג\"ת שלו. אמנם י\"ב אמצעים, הם סוד \nתוספות, כי מעיקרא לא היה הת\"ת רק ו\"ק, והם ג\"ר וג\"ת. ואלו הו\"ק עצמן אינם צריכים \nאל תפילתינו. אמנם סוד התוספות שנעשה אח\"כ, הם ג' לז\"א שהם נה\"י המחודשים, וט' אל \nהנוקבא, כי לא היתה רק פסיעה לבר בסוף הו', הרי הכל י\"ב: \nאך יש עוד בחי' אחרת והוא כתר דז\"א, כי זה ג\"כ בסוד תוספות, רק שלרוב גדלותו א\"צ \nלתפילתינו. אך אחר שנתרבו המינים, אז נסתלק בעונותינו, ומשם ולהלאה הוצרכו לתקן \nהברכה ולמלשינים, שהוא סוד הכתר דז\"א, והרי אלו הם סוד י\"ב האמצעים, והי\"ג הוא \nולמלשינים אל תהי תקוה וכו', וביאור זה יותר, נתבאר באורך בפ' ויקרא דף ד' בר\"מ דף \nג' בפ' באתי לגני אחותי כלה וכו' ע\"ש דבר נפלא: \nאמנם ברכת אתה חונן והשיבנו וסלח לנו, הם הנה\"י שלו אחרונים, שניתוספו ונתהוו ג' \n"},{"index":11,"he":"מוחין לה. נמצא כי אלו הג' הם חב\"ד שלה, והנה דע, כי אע\"פ שאמרנו כי ע\"י החסד, שהוא \nברכת אבות הראשונים, אנו מעלין אותה, אין הכוונה, רק התפשטות אותו ההארה של החסד \nהראשון, שחזר אח\"כ בסוד חכמה של ז\"א, והוא מעלה אותה מעט מעט, וז\"ס והוכן בחסד \nכסאו, כי ע\"י החסד הוא מתקן את המלכות, סוד אותו פסיעה הנחלקת לי\"ס, שנתמעטה \nונתלבשה בכסא שהוא הבריאה, כנ\"ל בברכת אבות באורך: \nענין מלך עוזר ומושיע ומגן. כבר ביארתי בסוד עונש הנדר ושבועה כי קו המדה דז\"א נעשה \nע\"י שם אהיה, וקו המדה דמלכות הוא בסוד בו\"כו, שהוא צירוף חילוף אה\"יה. ואלו הארבע \nאותיות בוכ\"ו, הם מלך עוזר ומושיע ומגן. וקו מדתה, הוא סוד ד\"ל, ארכה שלשים באמה \nורחבה ארבע באמה. וכן זה השם בוכ\"ו, גי' ד\"ל. ואחר שנמשך קו המדה זה בה, אז היא \nשלימה, ואנו אומרים אתה גבור לעולם אדני. ותכוין בשם אדנ\"י זה, במילוי המילוי שהוא \nד\"ל אותיות. שיעור קומתה כזה - אלף למד פא, דלת למד תיו, נון ואו נון, יוד וו דלת. \n"},{"index":12,"he":"וכן בוכ\"ו עם כללות השם עולה ל\"ה, וכן שם אגל\"א הרמוז בר\"ת, והוא ד\"ל בגימטריא עם \nהכולל. הנה בברכת אבות עשינו בניינה וסדר אצילותה, ואחר שנתקנה, אז אתה גבור - בסוד \nשמאלו תחת לראשי. אח\"כ אתה קדוש - וימינו תחבקני. ואח\"כ האמצעית. והענין, כי עד עתה \nכל מציאותה מצד הבינה, המתקנת אותה בסוד שם בוכ\"ו חלוף שם אהי\"ה כנ\"ל, ועתה צריך \nלתקנה מצד ת\"ת עצמו, ולהשפיע אל בחינותה הט' הנוספות מן הת\"ת. והנה ב' ראשונות הם \nב' מוחין שלה, ושאר הז' הם סוד הז' נשיקין שיוצאין מפיו אל פיה רוחא ברוחא, ונכנס \nאל תוך פיה ומתקן ז\"ס שבה. וזה נמשך מז\"ס שבו, ועולים עד פיו. ומשם יוצאים אל פיה \nושם נכנסין. ויש אופן אחר שנמשך הבל היוצא מפיו עד ראשו, וזה נעשה א\"מ להיותו \nלמעלה, וז' נשיקין אלו הם ז' תיבות בפסוק ישקני מנשיקות וכו'. והנה ברכת ולמלשינים \nכבר ביארנו כי הוא סוד הכתר שבו. אמנם על הצדיקים - יסוד שבו. תשכון - הוד שבו. את \n"},{"index":13,"he":"צמח - נצח שבו. אב הרחמן - ת\"ת שבו. והם סוד הד\"ס שלו שהם מדת המלכות. אמנם, לפי \nשמחצי הת\"ת נעשה כתר דרחל, לכן נקרא אב הרחמן, שהוא סוד כתר שבמלכות. בברכת אבות \nאומרים ב\"פ מגן, גי' קפ\"ו, כמנין הויה העולה מקום: \n \nשער העמידה - פרק ו:\nברכת אבות דשחרית דחול כבר בארנוהו. ואמנם, מצאתי כאן דברים, אע\"פ שאינם אמיתים \nבעיני. אל עליון - תכוין אל מס\"ג לזעיר. ואל עליון מיסוד דאבא, הנקרא דעת עליון \nונעשה כתר ליעקב, ועליון קס\"ו, לכתר דרחל. גם בקונה הכל שביארנו, שהכל, הוא שם ע\"ב \nדיודין, פחות מנין הטוב הגנוז. וכאן כתוב כי ג\"כ צריך לכווין שהוא סוד שם מ\"ה וי' \nאותיות, גי' הכל. וגם בתיבת וזוכר ביארנו, שהם ב' יסודות דאו\"א, שהם ע\"ב וקס\"א, \nכמנין וזוכר. וכאן כתוב כי ו' של וזוכר הוא היסוד שבזעיר, המושך ב' יסודות הנזכר: \nסוד עמידה. גומל חסדים טובים - לשון גמילת חסד ממש, כי היא ענייה, ונותן לה ב' \n"},{"index":14,"he":"מוחין מן הב' חסדים שבנ\"ה שבו, ונעשין בה חו\"ב. מלך - כי אחר שננסרה נעשית מלך, \nשהיא מלכות. ואח\"כ עושה אותה עזר כנגדו פב\"פ, וזהו עוזר ומושיע ומגן, שהם ג' \nאמצעים. עד החזה נקרא עזר כנגדו, ומושיע ומגן, עד ב' הזרועות. אתה חונן - חכמה ודעת \nשל הנוקבא. השיבנו - בינה דנוקבא. סלח - חסד דנוקבא. ראה נא בעניינו - גבורה \nדנוקבא. וראשי תיבות רנ\"ב, שהם רמ\"ח איברים שבה, ועוד ארבעה איברים יתירים מן הרמ\"ח \nשבזכר, והם סוד ב' צירים וב' דלתות שברחם הנוקבא, וכולם מצד הגבורה כנודע, הרי הם \nרנ\"ב איברים. רפאינו ה' וכו', ר\"ת רי\"ו. 'הושיענו 'ונושעה 'כי 'תהלתינו 'אתה - ר\"ת \nגי' ב\"פ רי\"ו. תק\"ע - גי' ב' מנצפ\"ך שברחם שבה. בשופר גדול, שהוא חכמה: \nדע, כי בחג\"ת דז\"א שנתעלו ונעשו בסוד חב\"ד, הנה המוחין שלהם הם בחי' הדעת הכולל ג' \nמוחין, כי הם ב' עטרין כנודע, הנקרא חו\"ג, ובאמצעית יש בחינת הדעת המחברם ונקרא \n"},{"index":15,"he":"תפארת, וכללות שלשתן נקרא דעת, ונקרא חג\"ת, ונקרא אברהם יצחק ויעקב. אלא שהכלים \nנקרא אברהם יצחק יעקב ג' אבות, להיותן למעלה ברישא, אך המוחין שבתוכם שהם הב' עטרין \nוהמכריע כנ\"ל, נקרא אלהי אלהי אלהי, וג' כלים אלו נקרא דעת. (א): \n(א) צמח - וכן בכוונת של ר\"ה כתוב שם: \nבעמידה לא נתפשטו החסדים בגופא דז\"א, כשחזרו לכנוס בכריעה ב' דמגן אברהם תוך ז\"א רק \nבחסד, אחר כך באתה גבור נתפשטו בגבורה. באתה קדוש בת\"ת המכוסה, הרי זה חיבוק. אח\"כ \nבאתה חונן נגלה הדעת בגלוי, ואז נתקנה הנוקבא כולה עד סוף עמידה, כי בברכת אבות \nנתפשטו לגמרי, אך במלך עוזר הוסרו וניתנו לנוקבא. ובברוך אתה ה' מגן אברהם, חזרו \nלכנוס לז\"א והתחילו להתפשט בזרוע ימין. ובאתה גבור בזרוע שמאל ע\"ד הנ\"ל. ונ\"ל כי זה \nאמיתת הדבר ונתבאר זה במקום אחר. הנה בכריעות של התפלה באבות תחלה וסוף יש ב' \nכריעות וב' זקיפות, בסוד כל הכורע כורע בברוך וכל הזוקף זוקף בשם, וסוד ב' כריעות \n"},{"index":16,"he":"אלו י' לגבי ה', ו' לגבי ה'. וסוד ב' זקיפות ה' לגבי ו', ה' לגבי י'. וזה בכל א' \nוא', והוא בסוף ברכת הודאה. אבל בתחלת ברכת מודים אין שם כי אם כריעה א' וזקיפה א', \nכי בכולם גופא גחין לברכים סוד ו' לגבי ה', ורישא גחין לגבי גופא י' לגבי ה', וזוקף \nברכים לגבי גופא ה' לגבי ו', וזוקף גופא לגבי רישא ה' לגבי י'. אמנם בתחלת ברכת \nהודאה לא יש שם ברוך ולא הוי\"ה, נמצא שכריעה זו הם בסוד ו' לגבי ה', זקיפה ה' לגבי \nו' לבד. לפיכך אנו צריכין לחזור ולעשות כריעה במודים דרבנן, להוריד י' לגבי ה', \nוזקיפה ה' לגבי י'. (ב): \n(ב) צריך שתדע לכוין, לשם הוי\"ה שזוקף לאדנ\"י, באופן זה - כי בכריעה ראשונה יכוין, \nשיו\"ד דהוי\"ה זוקף לאל\"ף דאדנ\"י. ובברוך הב' יכוין, שה\"ה דהוי\"ה זוקף לד' דאדנ\"י. \nובמודים יכוין, שוי\"ו דהוי\"ה זוקף לנ' דאדנ\"י. ובסוף יכוין, שה' אחרונה של הוי\"ה \nזוקף ליוד דאדנ\"י. ומי שאינו מכוין בו, אמרו בתיקונים שעליו נאמר נתנני ה' בידי לא \n"},{"index":17,"he":"אוכל קום: \nמהחברים - כוונת ניקוד ההויות של תפלת י\"ח. ברכה ראשונה סגול. נ\"א כזה יהוה י' שבא \nה' שורק ו' קמץ ה' סגול (נ\"א בפתח). אתה גבור פתיחתה שם קדוש בניקוד, מקורו אגלא א' \nפתח ג' קבוץ ל' חולם א' חולם. וסימנך יהודה אתה יודוך. גור אריה יהוד: \nה. לא יסור. אוסרי לגפן. וחתימתו שבא, ואית דאמרי צירי, ושניהן שייך גבי יצחק דאתמר \nגביה ברוך מחיה מתים, קדמאה לפני עקידה, בתראה לאחר עקידה. (נ\"א יהוה י' שורוק ה' \nקמץ ו' שורוק ה' קמץ. או זה יהוה י' ו' שבא, ההין בקמץ. או כזה יהוה: \nאתה קדוש, בניקוד דעת, שהוא חולם צירי קמץ צירי, כפי תנועת האותיות (נ\"א, בסגול. \nנ\"א, כולו בשבא: \nאתה חונן - בפתח, ובטעם רביע על כל אות ואות. נ\"א, בפתח ובטעם רביע, וב' הנקודות \nרומזין לחכמה ודעת של הנוקבא. נ\"א יהוה י' צירי ו' שבא ההין בסגול או בקמץ. השיבנו \nהוי\"ה בצירי (נ\"א כזה יהוה כולו בשורוק. סלח - בסגול, נ\"א כזה יהוה י\"ה קמץ ו\"ה \n"},{"index":18,"he":"פתח. ראה נא - בשבא, נ\"א יהוה י\"ה בקמץ ו' שבא ה' פתח. רפאינו - חולם, נ\"א יהוה י\"ה \nשבא ו\"ה צירי. ברך - בחירק. נ\"א, יהוה י' שבא ה' ו' ה' בקמץ. או יהוה י\"ה בשורק ו\"ה \nבקמץ. תקע - קיבוץ. נ\"א, יהוה י\"ה בשורק ו\"ה בקמץ. ויכוין במלת נדחי, לשם ע\"ב להשיב \nניצוצי החסד ולמהר הגאולות בע\"ב דיודין. השיבה שורק. נ\"א יהוה י\"ה בסגול ו' צירי ה' \nפתח. ולמלשינים - ניקוד צבאות, או כולו בקמץ. נ\"א יהוה י' פתח ה' ו' ה' בקמץ, \nותרוייהו איתניהו, קדמאה, נכללת המלכות בברכה רמוזה בה'. בתראה, לכתר שבה שבכפירת \nהאמונה הטובה פוגמת עד שם וצריך תיקון. על הצדיקים - שורק, תשכון - קיבוץ. נ\"א, \nחולם. צמח - חירק. נ\"א, יהוה י\"ה בחריק ו\"ה בסגול. שמע - חולם, או במלופום, כזה - \nיו הו וו הו. רצה - חירק. נ\"א, יהוה כולו בפתח. מודים - קיבוץ, או כזה יהוה י' קמץ \nה' פתח ו\"ה בקמץ, וגם היכל או חירק והיכל, ואית דמוסיף בחירק נוסף הוי\"ה על השילוב. \n"},{"index":19,"he":"שים שלום - שורק. ואדנ\"י משולב, עם כל הוי\"ה מג' אחרונים, והוי\"ה בפני עצמו באותו \nניקוד המיוחד לכל ברכה כנ\"ל, רק שבנצח מתחיל הוי\"ה, ובהוד באדנ\"י, וביסוד לשניהן. \nנ\"א, יהוה בחטף פתח. ולעולם העונה אמן, יכוין לניקוד המיוחד לאותו ברכה הויה המשולב \nבאדנ\"י גי' אמן, ע\"כ מהחברים: \n \n"}]}
