{"id":"kabala-1d43b74bb744-1-51","bookId":"kabala-1d43b74bb744","part":1,"torah":51,"title":"שער העמידה - פרק יד:","hebrewTitle":"שער העמידה - פרק יד:","segments":[{"index":1,"he":"שער העמידה - פרק יד:\nקונה הכל - עתה נכנסין ג\"ר דאבא ברישא דז\"א, ויורדין ג\"פ אמצעים במקומן בחג\"ת דז\"א, \nויורדין ג\"פ תתאין ג\"כ במקומן, בג\"ת דז\"א. ועתה נשלמו כל המוחין דאו\"א, במקומם \nהראוין להם, וז\"ס קונה הכל, כי עתה נגמר הכל לגמרי. גם תכוין, קונה הכל, גי' ר\"יו, \nשהם ג\"פ ע\"ב, והם ג' הויות של מילוי יודי\"ן, והוא סוד ג\"ר דאבא, שהם ג' הויות \nדמילוי יודין, שהם גי' קונה הכל, כי אלו הם המוחין ממש. אך ג' אמצעים, הם ג' הויות \nפשוטות, לפי שלא היו מוחין ממש, והם גי' גומל, כנ\"ל. וג\"ת, לא הוזכרו אפילו בסוד \nהויות פשוטות, רק בסוד מילוי הויות לבד, שהם אלהי אברהם וכו'. כי אלהי, גי' מ\"ו, \nשהוא מלוי ע\"ב דיודין. גם תכוין, כי הנה המוחין דאמא, כשנכנסו ג\"ר דאמא וירדו ג\"א \nלתתא, לא ירדו בפעם א', רק תחלה ירדו לגרון בסוד האל, ואח\"כ נסעו פעם ב' למקומן, \nשהוא הגדול הגבור והנורא כנ\"ל. והטעם הוא, לפי שגרון הוא מקום צר מאוד, והראש הוא \n"},{"index":2,"he":"יותר רחב, ואין כח להוריד המוחין דרך מעבר צר של הגרון בפעם א'. רק בתחלה הוא מתעכב \nבגרון, ואח\"כ ע\"י מעשינו באמרינו הגדול וכו', אז יורדין מגרון ולמטה. אמנם גם אלו \nשל אבא היו ראוי להיות כן, כי ירדו ג\"א דאבא בגרון, ואח\"כ בחג\"ת דז\"א, אמנם אינו \nכן, רק שבפעם א' יורדין עד חג\"ת דז\"א, וז\"ס וקונה הכל, כי הכל נגמר עתה בפ\"א וברגע \nא', וא\"צ נסיעה ב', והטעם זה הוא, כי עתה אנו מעוררים את אור עליון של מזלא עילאה \nדדיקנא דא\"א, שהוא תיקון י\"ג של ונקה, שהוא אהיה דיודין, גי' קונה, ואותיות אלו \nכאותיות אלו ממש, וע\"י האור הגדול שנמשך עתה מן זה המזלא במוחין דאבא, יש להם כח \nגדול לרוץ ולירד בכח נסיעה אחת. וקרוב הוא שנאמר כי ז\"ס זיווג במזלא עלאה, וע\"י \nזיוג ההוא ניתוסף אור הנ\"ל, ואין להאריך בזה, וכבר בארנו קצת במ\"א, בסוד שידעת כי \nכל זיווג או\"א במזלא אתכלילו, וכיון שכדי להכניס ג\"ת דאבא, הוצרך לזיווג בסוד \n"},{"index":3,"he":"אלהינו ואלהי אבותינו וכו', כן עתה יש זיווג אחר, ואין להאריך בזה: \nגם תכוין עם הנ\"ל, כי ע\"י קונה שהוא מזלא עלאה, נעשה יסוד דז\"א הנקרא הכל, כנזכר \nבכמה מקומות, איך נה\"י דז\"א הם תמיד ע\"י תוספת הם באים, לכן אחיזת החיצונים בהם. \nוז\"ס תחום שבת, ולפי שהם באים מחדש, לכן צריך לאור עליון דא\"א לזיוג שלו כנ\"ל, \nלהאציל נה\"י דז\"א מחדש, ולכן ב' פעמים נרמז כאן א\"א, א' הוא באל עליון, שהוא אריך \nאנפין, שהוא הכתר הנקרא אל עליון, שהוא הגומל חסדים, שהם נה\"י דזעיר אנפין, המוציא \nאותם בסוד תוספת מחדש, מלשון ויגמל שקדים. וגם הוא קונה בסוד מזלא כנ\"ל, ומוציא את \nהכל שהוא היסוד דז\"א: \nגם תכוין במלת הכל, כי כל גי' נ', שהם כללות ה\"ח הנמשכים ביסוד דז\"א, וכל א' כלול \nמי' כנודע, וגם מתפשטין ויורדין בתוכו הה\"ג, לצורך נוקבא רחל, וזהו ה' של הכל \nלנוקבא. כ\"ל, אל היסוד. וכל מציאות התפשטות זה דה\"ח וה\"ג אלו, הם ביסוד עצמו: \n"},{"index":4,"he":"גם תכוין, כי עד עתה לא היו ליעקב ורחל רק ב' מוחין מנ\"ה, אך עתה שנגמרו כולם לירד \nבמקומן, הנה נעשה מוח ג' אל יעקב, שהוא סוד הדעת, מן היסוד דאבא שנכנס עתה למטה, \nונקרא הכל, כי כל בחי' היסודות נקרא כל כנודע: \nגם נעשה דעת של רחל מן הה\"ג דאמא, שהם ה' דהכל כנ\"ל. כי כבר ידעת, כי כנגד היסוד \nדז\"א הוא מקום הדעת דיעקב ורחל, אך דעת דרחל נקרא דעתן של נשים קלה, כמבואר אצלינו \nבכמה מקומות, וביאורם בסוד התפילין: \nגם תכוין, כי כ\"ז שבארנו שנמשך אל יעקב ורחל, הם ע\"י הארות דאבא ליעקב, ודאמא לרחל. \nלכן תכוין, כי קונה גי' קס\"א הוא לרחל, שהוא גי' אהי\"ה דיודין, שהוא גי' קס\"א, שהוא \nצלם דאמא כנודע. והכל ליעקב, שהוא אבא, הוי\"ה דיודין, שהוא גי' ע\"ב: \nוהנה כבר ידעת, כי אור שקדם לעולם הוא יסוד דאבא, והיה מאיר מסוף עולם עד סופו, כי \nהוא יוצא מפי יסוד אמא אור גדול עד מאוד, וגנזו הקב\"ה לצדיקים, שהוא תוך יסוד דזעיר \n"},{"index":5,"he":"אנפין, כי שם מתלבש כנודע, ושם הוא גנוז לצדיק ההוא, והוא סוד אור זרוע לצדיק, והוא \nמסוף עולם ועד סופו, כי הוא מתגלה בו\"ק דז\"א, הנקרא עולם כנודע. ואח\"כ נגנז ביסוד \nז\"א. והנה כשיוצא ממנו אור כדי לעשות פרצוף יעקב, אינו יוצא כל האור, רק נשאר כמנין \nטוב, גנוז ביסוד דז\"א, והוא סוד אך טוב וחסד ירדפוני הנזכר בזוהר, כי חסד איקרי כד \nאתפשט, וטוב איקרי כד לא אתפשט. והענין, כי שם היסוד הוא שם ע\"ב במילוי יודין, והוא \nכמנין חסד בגי', וכולו הוא מתפשט ויוצא לחוץ ליעקב, חוץ מחשבון טוב, שאינו מתפשט \nונשאר גנוז בפנים. והנה, כשתסיר מנין הכל מע\"ב, ישאר טוב, הרי מבואר, איך כמנין הכל \nניתן ליעקב, והשאר הוא בגי' טוב, הגנוז לצדיקים - צדיק וצדק, לצורך זיוג שברחל, כי \nגם אז יש זיווגם מן החו\"ג דאו\"א. נמצא, כי ניתן אז לרחל ג' יסודות - יסוד דאו\"א, \nודז\"א המלביש אותן, לכן זיוג ישראל ברחל גדול מאוד, ואינו, רק ביום השבת, כמבואר \n"},{"index":6,"he":"אצלינו, ואין להאריך בזה: \nגם תכוין כוונה אחרת כוללת שלשתן, במלת הכל, שעתה יש ה' ליעקב, כי הנה יש לו מתחלה \nב' מוחין, שהם חסדים טובים כנ\"ל, ולהיות שעתה נכנסין ג' מוחין עלאין, ולוקח הארה גם \nמהם, ויש לו ה' הארות. מר' יצחק ע\"ה. ואני חושב כי פ\"א אמר מורי זלה\"ה, והוא, כי \nהלא יעקב לוקח הארת או\"א, ומן אבא לוקח ג' מוחין חב\"ד כנודע, ומן אמא לוקח חו\"ב \nלבד, כי דעתן של נשים קלה, וכמ\"ש בע\"ה באות ה' של הכל, הרי הם ה' מוחין: \nובאות כ' מן הכל תכוין לרחל, כי הלא לוקחת עתה ב' מוחין שלה בשלימותן, מה שאין כן \nבגומל חסדים טובים, כי עתה שנגמרה יסוד חכמה לכנוס, עתה המוחין שלה בשלמותן, והם ב' \nמוחין לבד חכמה ובינה, כי הדעת אין לה, כי הדעת דאמא הם חו\"ג, והחסדים לוקח ז\"א \nבהתפשטות גופא, ולא נשאר לה רק הגבורות, והם דעת ק\"ל, ה' גבורות ה' הויות כמנין \nק\"ל, ואין להאריך בזה. ובאות ל' מן הכל תכוין אל ג' מוחין מן אבא, הנותן עתה לז\"א \n"},{"index":7,"he":"כנ\"ל: \nגם תכוין, כי הלא יעקב הוא דכורא, ואית ביה דיקנא, וצריך לתת לו דיקנא. ותכוין, כי \nקונה הכל גי' רי\"ו, שהוא אל אל\"ף למ\"ד, הרי רי\"ו. וכבר ידעת, כי הראשון מי\"ג ת\"ד \nהוא אל, וכמ\"ש לעיל במלת האל, לדיקנא דז\"א: \nצמח - גם תכוין באות כ' מן הכל, אל ב' מוחין דאבא כנ\"ל: \n \n"},{"index":8,"he":"שער העמידה - פרק טו:\nוזוכר חסדי אבות - הנה כבר עשינו כחב\"ד ליעקב ורחל באופן זה, שב' שלישים דת\"ת \nהמגולים, הם כתרים ליעקב ולרחל. וב' פרקין עלאין דנ\"ה הם חו\"ב דתרוויהון, והיסוד \nדז\"א הוא דעת דתרווייהו. ועתה, מן ב' פרקין אמצעין דנ\"ה דז\"א, עם העטרה דז\"א, נעשין \nחג\"ת דיעקב ורחל, וזהו וזוכר חסדי אבות, כי חג\"ת נקראו אבות, וכולם נכללים בחסד, \nוזהו וזוכר חסדי אבות. אמנם יעקב מצד פנים ע\"י אור דאבא, ורחל מאחור ע\"י אור דאמא, \nלכן תכוין במלת וזוכר, שהיא גימ' ע\"ב דיודין באבא. שם אהי\"ה דיודין באמא. וב' שמות \nאלו, הם גי' זוכר: \nומביא גואל לבני בניהם. בכאן תכוין לעשות ג\"ת ליעקב ולרחל, מג' פרקין תתאין דנה\"י \nדז\"א כנודע, ואין להאריך בכאן מציאותו. אמנם תכוין, כי בני בניהם, הם נ\"ה דיעקב \nורחל, הנעשים עתה, וזוכר חסדי אבות. הענין הוא, כי הנה האבות הם חג\"ת כנודע, וחסדי \nאבות הם חב\"ד, שהם חסדי אבות שלהם הם חב\"ד, למעלה מן האבות חג\"ת. ונ\"ה הם בנים \n"},{"index":9,"he":"לחג\"ת, ובני בניהם אל חב\"ד. וזהו ומביא גואל לבני בניהם, פירוש. כי חג\"ת בנים \nלחב\"ד, ונצח הוד יסוד הם בני חג\"ת, ובני בניהם של חב\"ד. והגואל הוא היסוד, בסוד אם \nיגאלך טוב יגאל. ונקראים בני בניהם. והטעם, כי ג\"ר חב\"ד נקראים אבות, כי הם סוד \nאברהם יצחק יעקב, כמבואר אצלינו בסוד אלהי אברהם. וג\"א חג\"ת, הם נקראים חסדי אבות. \nפירוש, החסדים הנמשכים מן האבות הראשונים שהם הג\"ר, ואלו בנים שלהם, והג\"ת הם בנים \nשל הג' אמצעים, והם בני בניהם של חב\"ד: \nאמנם, במלת גואל, תכוין ליסוד יעקב ורחל, ולפי שהיסוד הוא מגדל הפורח באויר, כי אין \nכנגד היסוד דיעקב ורחל שם שום אחיזה בז\"א, לזה אמר ומביא גואל, שהוא הבאה מחדש. אך \nג\"א שלהם יש להם אחיזה בז\"א, לזה לא אמר ומביא, רק וזוכר, זכירה בעלמא מה שכבר היה \nבמציאות. אמנם תכוין, כי יסוד נקרא גואל, כי ביסוד הגאולה כנודע. אך היסוד של רחל, \nאע\"פ שגם בו שייך גאולה, עכ\"ז תכוין בו ענין אחר, והוא כי הלא נקודות ציון דנוקבא \n"},{"index":10,"he":"שהיא היסוד שבה, והיא סוד ם סתומה, סוד הרחם שבה, וצורת ם סתומה, היא סוד ב' דלתות \nהרחם, בסוד כי לא סגר דלתי בטני, והם כצורה זו מ, כי ב' דלתין הם צורת מ\"ם סתומה, \nואין להאריך בזה עתה. והנה גואל, גימט' מ' שהוא ארבעים: \nלמען שמו. עתה נשלם בחינת המלכות של יעקב ורחל, והם סוד העטרה שבהם כנודע, כי לעולם \nבחינת המלכות נקראת שם, ולפי שאין אחיזה כנגדה בז\"א, לא נזכר בה שום המשכה כנ\"ל, \nוזוכר חסדי וכו' ומביא גואל וכו' רק הזכיר אותם לבד: \nאמנם מה שראוי לכוין בכאן הוא, כי הלא עד עתה המשכנו כל אלו הפרצופים, ואין אנו \nמזכירין של מי הם. ועתה ביאר ואמר, כי כל אלו המשכות הם למען שמו. פירוש, לעשות \nפרצוף יעקב ורחל, כי כל א' מהם נקרא שמו, באופן זה, כי הלא רחל פשוט הוא שנקראת שם \nכנודע בזוהר, וגם יעקב נקרא שמו, שהוא משה קפ\"ד קס\"א, כי הלא יעקב נמשך מן יסוד \nאבא, ע\"י יסוד אמא, שהם קפ\"ד וקס\"א, גי' שמו: \n"},{"index":11,"he":" \nשער העמידה - פרק טז:\nבאהבה - והנה עתה כבר נשלם פרצוף ז\"א ויעקב ורחל. אך עדיין עומדת רחל עם ז\"א אב\"א, \nוצריך להביאה פנים בפנים עם יעקב. והנה היה צריך לנסרה כדי להביאה פב\"פ, והנסירה \nהיא ע\"י הפלת דורמיטא על האדם, הנז' בסוד המפיל חבלי שינה על עיני. אך עתה, לפי \nשכבר קיבל הז\"א מוחין שלימים דאו\"א כנ\"ל, לכן אפילו כשנסתלקו ממנו כדי לתתם לרחל, \nעדיין נשאר בו רשימה גדולה, ואין צריך לישן. אך בלילה, אפילו רשימה לא יש, כי הלא \nאחר סיום התפילה, חוזרין המוחין להסתלק כנודע, ונשאר בו הרשימו. וכשהוא בלילה, אפי' \nרשימו אינו בו כמ\"ש בסוד תפילין, לכן בלילה צריך שינה בסוד הנסירה: \nוביום ר\"ה שצריך שינה ואתערותא שהוא סוד שופר כנודע, וגם שם יש סוד הנסירה כנז' \nבפירוש זכרנו לחיים כמבואר שם. והענין, כי אז הוא רומז לבריאת העולם, שאז היתה תחלת \nהאצילות וביאת המוחין, ועדיין לא היה רשימו ולא שום דבר כלל, אך עתה א\"צ, כי אחר \n"},{"index":12,"he":"שכבר ננסרה בר\"ה, הנה בשאר הימים אין צריך לשינה, מפני רשימו הנשאר, ולא לנסירה כלל \nכנ\"ל בפירוש, כי נעשין מאיליו, כיון שננסרה בר\"ה ע\"י מעשינו: \nונבאר עתה מלת באהבה, שפירש הענין ב' אהבה, פירוש שני אהבה. והענין, כי כבר ביארנו \nבק\"ש, כי נתקנו בברכת אהבת עולם, שהוא היכל אהבה שבבריאה, שעל ידי העלאת מ\"ן משם, \nעד למעלה באמא של אצילות, ומשם המשכנו מוחין הנ\"ל אל זו\"ן. והנה להביאם פב\"פ, צריך \nלהעלות מ\"ן אחרים, וכבר ידעת כי כל העלאות מ\"ן הוא לצורך הזיווג. ופעם א' שבקש הוא \nלעשות זיווג לאו\"א, לתת מוחין לזו\"ן בהיותן אב\"א. ועתה צריך לתת מ\"ן אחרים, לצורך \nזיווג פעם ב' לשיבואו פב\"פ. ואל תקשה מזיווג אלהינו וכו' שלא היה שם מ\"ן, כי שם לא \nהיה חסר, רק הכנסתן לז\"א כנ\"ל. אך עתה הוא דבר מחודש, והוא סוד הנסירה, כנודע \nמציאותה כי נוטלת בינה הנה\"י מזעיר אנפין, ומזדווגת עם אבא, להוציא המוחין זולת \n"},{"index":13,"he":"הראשונים, לרחל לבדה, שהוא סוד ויבן ה' אלהים את הצלע. וה' להים הם או\"א, ואז \nנכנסים נה\"י דבינה עם אותן מוחין חדשים של רחל ברחל, דוגמת שנכנסו בז\"א, ואז נגדלת \nרחל בהיותה אב\"א, בכל מדת גוף ז\"א ממש עד הכתר שבו: \nוסוד הדבר, כי להיותם שם רחל ולאה, הנה כשמתחלת הבינה להכנס בלאה, אז לוקחת ללאה \nולרחל ומחברת יחד לפרצוף א', ואז היא גדולה כמותו. והנה לצורך זה צריך העלאת מ\"ן \nאחרים, וכולם מצד היכל אהבה, שהוא בסוד והוכן בחסד כסאו. רק כי היכל אהבה הא' שבק\"ש \nהיה תחתון, והוא היכל אהבה שהוא היכל הה' מלמטה למעלה בבריאה. אך למ\"ן אלו של עתה, \nהוא מהיכל אהבה שיש בק\"ק דבריאה: \nכי הלא היכל ק\"ק דבריאה, הוא ג\"ר דבריאה, ששם א\"א ואו\"א, וכמו שלמטה בז\"א יש שית \nהיכלין, וחד מינייהו היכל חסד ואהבה. גם לעילא בהיכל ק\"ק, יש היכל אהבה עליון. וכמו \nשהודעתיך כמה פעמים, כי ז' היכלי דבריאה הנה הם יו\"ד היכלין דז\"א, שהם י\"ס כנודע. \n"},{"index":14,"he":"כי היכל לבנת הספיר, הוא ב' היכלין כנודע. והיכל ק\"ק, כלול מג', הרי י' היכלין. והם \nי\"ס דז\"א, רק שהם כלולים מז' היכלין לבד, ואלו הם של יוצר דשחרית. וכנגדם ז' היכלין \nדנוקבא, והם דערבית. וכנגדם ז' היכלי דיוצר דשחרית שבת, והם ז' היכלין עלאין דאבא. \nוכנגדם ז' היכלין דערבית דשבת, והם ז' היכלין דאמא. וכולם הם בסוד שבעה ושבעה \nמוצקות כפולות, ואין להאריך: \nאמנם ז' היכלין דיוצר דשחרית דחול, הם בז\"א דבריאה. וגם בז' היכלין אלו עצמן, הם \nכפולות ומכופלות, כי כמו שיש ו' היכלין עד היכל רצון, גם בהיכל רצון עצמו יש ו' \nהיכלין אחרנין בתוכו, והוא סוד ו\"ו כפולה. אח\"כ בהיכל ק\"ק דבריאה שהם כח\"ב, שם יש \nכללות כל אלו ג\"כ. ויש שם ג\"כ היכל אהבה א' יותר עליון, וזה מעורר עתה מ\"ן אלו: \nנמצא, שהם ב' היכלי אהבה, וזהו - ב' אהבה. ופשט הלשון הוא כך, למען שמו באהבה - \nפירוש, כי כל הנ\"ל עד עתה היה ע\"י אהבה, וז\"ש באהבה, כי ע\"י העלאות מ\"ן בהיכל אהבה \n"},{"index":15,"he":"התחתון בעת ק\"ש, נעשה כל זה הנ\"ל עד עתה בברכת אבות: \nואח\"כ תכוין, כי באהבה הוא, ב' אהבה, לעורר להיכל האהבה הב' העליון, שיעורר מ\"ן עד \nשתתגדל רחל אב\"א, ואז תכוין להביאה ג\"כ עי\"ז פב\"פ אל הז\"א, כי אין לה יכולת להיות \nפב\"פ, רק בהיותה שוה כמוהו באחוריו, כי אם אין בה כך, אין בה כח לקבל אורו. ותכוין, \nכי כהן שושבינא דמטרוניתא, והוא היכל אהבה, וע\"י חוזרת פב\"פ. הרי כל זה תכוין במלת \nבאהבה: \nוהנה אחר חזרתה פנים בפנים, מתמעטת ונופלת לרגלי ז\"א בסוד נקודה. כי כל גדלותה \nאב\"א, הלואי יספיק לשתוכל להשאר בסוד נקודה קטנה בהיותה פב\"פ. והיא ממש למטה נקודה \nקטנה, נגד עטרה של יסוד דז\"א, ואז תחזור ותכוין לבנותה כבתחלה בסוד פב\"פ, וזהו ע\"י \nמלך עוזר ומושיע ומגן: \nוהנה אני מסופק, אם נכנסין נה\"י דאמא ברחל בהיותה באחור ג\"כ, או שתמתין עד שתחזור \nפב\"פ. ואז נכנסין בה ודאי, שבהיותה פב\"פ אז נכנסים בה בלי ספק: \n"},{"index":16,"he":"גם אני מסופק, ששמעתי טעם אחר ממורי זלה\"ה. ונראה בעיני שאמר טעם זה על קושיא א' \nשהקשתי לעיל, והרי כל הענין הנסירה צריך הפלת דורמיטא, לכן בלילה אנו מברכין המפיל \nחבלי שינה על עיני וכו' כמבואר, וא\"כ איך עתה הפלת דורמיטא בז\"א, כי אחרי שניתנין \nנה\"י דאמא להנוקבא בהיותה אב\"א, כנלע\"ד בלי ספק כנ\"ל, וא\"כ איך הוא השינה. והטעם \nהוא בזה, כי הכלל הוא, כי כאשר צריך לתת מוחין לז\"א ונוקבא, אז עולין בסוד מ\"ן. אך \nכשהמוחין הם לרחל לבדה, אז הז\"א לבדו עולה בסוד מ\"ן, וזהו הטעם ששמעתי ממורי ז\"ל. \nונלע\"ד שאמר טעם זה לתשובת שאלה הנ\"ל. והוא, כי הלא עתה יש כבר מוחין שלימים אל \nז\"א. וכוונתינו לתת גם אל המלכות, ולכן הוא לבדו עולה בסוד מ\"ן, אך בשאר המקומות \nאפילו המלכות עולה, ואז יש שינה אלינו, כי אנחנו בני המלכות, ואיני זוכר זה היטב: \n \n"}]}
