{"id":"kabala-1d43b74bb744-1-55","bookId":"kabala-1d43b74bb744","part":1,"torah":55,"title":"קטע 55","hebrewTitle":"קטע 55","segments":[{"index":1,"he":"ואז כדי שלא ישלטו החיצונים, אנו מסיימין במלת בשלום, שהוא אותיות מלבוש, גי' חשמ\"ל \nכנ\"ל: \nכתב מהר\"ן שפירא - נלע\"ד, כאשר תכה הוי\"ה שהוא יסוד ז\"א, באדנ\"י שהוא יסוד דנוקבא, \nבסוד הכאות הזיווג, בסוד והכית בצור, כזה - י' פעמים א', הרי עשר. ה\"פ ד', הם \nעשרים. ו\"פ נ', הם ג' מאות. ה\"פ י', הם נ'. ס\"ה מנין שלום עם ד' אותיות. להורות על \nהכאות יסוד ז\"א ע\"י סוד הזווג עם יסוד הנוקבא, יוצא שלום מביניהם אל כל העולמות \nשלמטה מהם, כנלע\"ד: \nהרב יוסף דן כתב, ששמע מהרב ז\"ל - קודם יהיו לרצון, יאמר פסוק יהיו כמוץ לפני רוח \nומלאך ה' דוחה, ויכוין כי ר\"ת עולה פ\"ר, שהוא סנדלפו\"ן (והוא גי' רי\"ו די\"ן). וס\"ת \nגי' קמ\"ד, ושניהן ביחד גי' כה\"ת, שבזה השם הרג משה למצרי. ידידך - גי' מ\"ח, הוא כ\"ד \nכ\"ד, כמ\"ש בתיקונים טעם כ\"ד דברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, וניקודו, ניקוד כ\"ד \nכ\"ד. למען יחלצון ידידך - ס\"ת גימ' ק\"ך צירופים דאלהים: \n"},{"index":2,"he":"כתב הר\"ן שפירא ז\"ל - צריך לכוין בזה היחוד של למען יחלצון י\"דידך ה\"ושיעה י\"מינך \nו\"ענני, גימ' ג' יודין וא' משם ס\"ג. וס\"ת כל הפסוק קנ\"ה, ועם הכולל קנ\"ו, ג\"פ ב\"ן, \nלרמז הידוע. למען - גי' ק\"ץ, שהוא ב' א\"ל אדנ\"י דעשיה כנודע, יחד שניהם שהוא הכולל, \nוענני - גי' מקו\"ם סוד הוי\"ה כנודע, כמ\"ש בתיקונים: \nסדר הי\"ח ברכות מהחברים מלך עוזר ומושיע ומגן - יכוין לשם בוכ\"ו, פנים של אהי\"ה. \nוכך הוא הכוונה - מלך עוזר, רומז לגבורה של רחל, שנסרה הקב\"ה. עוזר - ר\"ל, שאחר \nשנסרה נעשית עוזר ומושיע לו, שעומדת פב\"פ. מגן - שאנו מעלין אותה למעלה, להיותה מגן \nעלינו. וג\"פ א\"ל, גי' מגן, וזהו מגן אברהם. וכאן חוזר להיכל אהבה שבאצילות, וכאן \nסוד השדיים ונקרא אל שדי. ובברכה זו נעשה פרצוף כולו דז\"א ומוחין שלו, ובברכה זו \nמ\"ח תיבין, נגד מח: \nאתה גבור - יכוין בגבורה, ובברכה זו מ\"ה תיבין, נגד שם מ\"ה, ובר\"ת \"אתה \"גבור \n"},{"index":3,"he":"\"לעולם \"אדני ר\"ת שם של אגל\"א, והוא שם גדול ואמיץ, ובו היה יהודה מתגבר על אויביו, \nוכאן הוא היכל זכות שדנין בו לבני אדם לחולי ולרפואה לחיים ולמות, גבורה דאצילות: \nאתה קדוש - בברכה זו י\"ד תיבין, נגד פסוק וקרא זה אל זה, י\"ד תיבות, והיכל זה הוא \nהיכל רצון דאצילות, ובו ממונה רזיאל, אשר הוא המגלה רזין: \nאתה חונן לאדם דעת - רומז לנוקבא הנסתרת בדעת, שמשם נותנין מתנת חנם, ומדעת זה בא \nלת\"ת הנקרא אדם, ומדעת זה יורד בינה לאדם, וזהו שאנו שואלין שיחננו דעה חכמה בינה \nמאתו חנם, אף ע\"פ שאין אנו ראוין. בא\"י חונן הדעת, חונן - בחכמה. הדעת - בחכמה. \nויכוין בחכמה ודעת שלה, שמקשטת עצמה לזיווג, ויש בברכה זו י\"א תיבות, נגד י\"א \nיריעות עזים, וכנגד הפסוק ואתה תדבר אל כל חכמי לב שיש בו י\"א תיבות, וגם נגד י\"א \nפעמים חכמה שבקהלת: \nהשיבנו - בבינה שלה. ודע, כי כל אדם שיש לו דעת, שב אל קונו, כי אין בור ירא חטא, \n"},{"index":4,"he":"וגם נפש בלא דעת לא טוב. ולפי זה נמשכה התשובה אחר הדעת, ותשובה זו, הכוונה שאנו \nמכוונים עתה, להוריד השפע מחכמה לבינה, ומבינה לחסד בדרך ישרה. ובכל ספירה וספירה, \nאנו שואלין הדבר התלוי באותו ספירה, לפי שהתשובה היא לחזור הדבר לשרשו, ולתיקון \nהראשון לתקן את אשר עיות, ואין דרך לשוב ולתקן, כ\"א ע\"י התורה שבע\"פ, שנתרחק ממנה, \nואנו שואלין, שימשכנו לתורתו שהיא השכינה. ודבקנו במצותיך - שהם הספירות הנכללין \nבת\"ת. והחזירנו בתשובה שלימה לפניך - הוא היובל. ולכן צריך לכוין בבינה שלה, ולקשטה \nלזיווג. ובזו הברכה ט\"ו תיבין, לפי שהתשובה מגעת עד כסא הכבוד, ז' רקיעים ז' \nאוירים, ורקיע שע\"ג החיות, הרי ט\"ו. גם טעם אחר, לפי שתמצא בפ' יעזוב רשע דרכו \nוכו', ט\"ו תיבין, שמדבר על התשובה. וגם כן בפסוק חטאתי אודיעך וכו', ט\"ו תיבין, וגם \nזה מדבר בסוד התשובה, כמ\"ש ועוני לא כסיתי, וט\"ו הוא שם י\"ה. בברכת השיבנו. שמעתי \n"},{"index":5,"he":"שמהרמ\"א, ביקש ממורי זלה\"ה על אודות בנו להחזירו בתשובה, וציווהו מורי זלה\"ה שיכוין \nבתפילתו בהשיבנו וכו', שידוע הוא שהבינה הוא התשובה. ושיאמר כך בברכה זו - יהי רצון \nמלפניך יאו\"א, שתחתור חתירה מתחת כסא כבודך, ותקבל בתשובה את פ' בני, כי ימינך \nפשוטה לקבל שבים. ויכוין באמרו כי ימינך, לסוד החסד, והיא הוי\"ה ניקוד סגו\"ל כל אות \nואות, כי הלא חסד קשור בבינה. ותכוין לחבר חסד עם בינה, ותפשוט אותו הימין לקבל \nבתשובה: \nראה נא' אחר התשובה יש לנו לשאול, והוא, שיראה בעניינו, וזאת הברכה רמוז לגבורה, \nשצריך שמדת הגבורה יראה בעניינו וילחם מלחמותינו, כמ\"ש וירא אלהים את בני ישראל \nוידע אלהים, לכן צריכין אנו למדת הגבורות, להשפיל ולהכניע אויבי ה', שהם שרי עמים \nשל מעלה, ובזה יגאל אותנו ביד חזקה. לכן יש בברכה זו י\"ז תיבין, נגד י\"ז פעמים בפ' \nבהר - גאולה, חוץ ולא יגאל. ודע, כי ברכה זו רומז לגבורה, לכן בר\"ת רנ\"ב וכו'. עיין \n"},{"index":6,"he":"בפע\"ח, וסימן - בר\"ן יחד ככבי בוקר: \nרפאינו, סלח לנו אלו הב' ברכות, לפי שהם חסד ורחמים. סלח, למדת החסד, לכן אנו \nשואלין במדת החסד, אעפ\"י שאין אנו ראוין לסליחה, סלח לנו, בחסד הגדול. כי אל טוב \nוסלח אתה - אל, רומז לחסד. טוב - ליסוד, בתיבות אתה - רמוז לת\"ת ומלכות. וברכה זו \nרומז לחסד שלה, ויש בהן ך' תיבין, נגד ך' תיבין, שיש מן ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי \nוכו', עד המעטרכי. חסד ורחמים ורפואה תלויה בת\"ת, ולזה רמזו רז\"ל שלא רצה הקב\"ה לתת \nרפואה לשום שר משרי אומות ע' שרים, ולתת לו כח, בעבור שלא ישימו בטחונם בשום שר, \nאלא בהקב\"ה, כמ\"ש כי אני ה' רופאך. ובזו הברכה יש כ\"ז תיבין, נגד כ\"ז אותיות \nשבפסוק, הסולח לכל עונייכי הרופא וכו'. וכ\"ז אותיות שבפסוק, רפאות תהי לשריך ושקוי \nלעצמותיך, וכנגד כ\"ז אותיות התורה, והתורה היא מת\"ת. וצריך לכוין בברכה זו בת\"ת \nשבה, ובר\"ת, הוא רי\"ו, לרמז, שעתה היא כלולה מחג\"ת שלה: \n"},{"index":7,"he":"ברך עלינו - רמוז לנצח ירך ימין, ולשון ברך, מלשון כי לך תכרע כל ברך, לשון ברכיים. \nומכאן יתברכו השנים, כי מכאן טוחנים מן לצדיקים, שהם יסוד ומלכות. ויכוין בנצח שלה. \nויש בברכה זו ל' תיבין, נגד ל' אותיות שבפסוק, המשביע בטוב עדיך כו'. וכנגד ב\"פ אלו \n- יפתח ה' לך את אוצרו הטוב, ופסוק פותח את ידיך כו'. כי בזו הברכה סוד הפרנסה בשם \nחת\"ך, הרמוז בס\"ת פא\"י: \nתקע - רמוז להוד ירך שמאל, שנאמר ותקע כף ירך יעקב, ועליו נאמר כל היום דוה, לזה \nאמר, ותקע כף ירך יעקב. וצריכין אנו הגאולה, משופר גדול, שהוא השופר הגדול הנקרא \nיובל, ולחבר את האוהל להיות אחד, לגאול אותנו. והם רמוזים במלת, ושא נ\"ס, כמנין \nיב\"ק עם הב' אותיות, וזהו למתק הדין של הוד, שהוא דוה, וזה המיתוק הוא קיבוץ גליות. \nויש בברכה זו כ' תיבין, נגד כ' תיבין שבפסוק, וביום שמחתכם ובמועדיכם וכו', ותקעתם \nוכו', וסוד ברכה זו - תקע, גי' ב\"פ מנצפ\"ך עם אותיות תי\"ו וקו\"ף עי\"ן וכולל, והם ב' \n"},{"index":8,"he":"גבורות ושליש שלא נמתקו. וצריך לכוין בבינה, שהוא שופר גדול, להביא מיתוק, להמתיק \nאלו הב' גבורות במלת ושא נ\"ס, עם ב' אותיות גי' יב\"ק כנ\"ל, השיבה שופטינו - דע, כי \nשופטים הם צדיק וצדק, אחים לא יתפרדו. ויועצינו - הם נ\"ה, שהם כליות יועצות. ומלוך \nאתה - הם הויה אדני, שרמוזין בת\"ת ומלכות, וזהו בצדק ובמשפט. וכשמחברין ומיחדין צדק \nעם משפט, אז נקראים שניהם צדקה. לזה אנו חותמין מלך אוהב צדקה ומשפט. ויש כ\"ד \nתיבין, כנגד כ\"ד תיבין שיש בפסוקים אלו, י\"ב בכל א' מהן. א' ואשיבה שופטיך וכו'. ב' \nוארשתיך לי וכו'. והם נגד כ\"ד ספרים, וצריך לכוין ביסוד שלה. ובר\"ת שופטינו \nכבראשונה, ש\"ך דינין, שהם ה\"פ דין. וה' של השיבה, רומזת לה' אלפין של אדני, כדי \nלמתק הה' דינין, עם הה' אלפין: \nולמלשינים - דע, כי כאשר יתחברו הב' מדות שהם צדק ומשפט, אז יאבדו כל כוחות הטומאה, \nולא יהיה להם חלק במרכבה שבפנים, שהם מפסיקים עתה בינינו ובין אלהינו, שפחה כי תירש \n"},{"index":9,"he":"גבירתה ועבד כי ימלוך, ובאותו זמן לא תהיה תקומה לרוח הטומאה, כמ\"ש ואת רוח הטומאה \nאעביר מן הארץ, הם השרים שנכנסו, ומפסיקין השפע מן הארץ הקדושה, כי עתה הם מקבלין \nהשפע, ומפסיקין בין אות ה' לאות וא\"ו. אבל כשיתחברו עם משפט וצדק שהם ו\"ה, אז לא \nיעבור ביניהם זה הזר, ואז לא יהא ביניהם תיק ו\"ה. והסוד, כי בעונותינו רוח הטומאה, \nכמו תיק ומלבוש לב' אותיות ו\"ה, והם מקבלין השפע עתה. אבל באותו זמן שיתחברו יחד, \nלא יהיה להם חלק באותן ב' אותיות וכו'. אל תהי ת\"ק ו\"ה, פי', לא יהא להם תי\"ק ו\"ה, \nומיד היונקים מהם למטה כרגע יאבדו, לכשיאבדו אלו למעלה, אז גם הם למטה יאבדו, כמ\"ש \nיפקוד ה' על צבא מרום וכו', ואח\"כ על מלכי אדמה וכו'. לכן אומרים בר\"ה תן כבוד לעמך \nותקוה טובה לדורשיך, ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך. ויש בברכה זו \nכ\"ט תיבין, כנגד כ\"ט פורעניות שעתיד הקב\"ה ליפרע מבצרה, שנאמר קצף ה' על הגוים \n"},{"index":10,"he":"וכו', ונטה עליו קו תוהו וכו'. וברכה זו, ביבנה תקנוהו וכו', כמ\"ש בפנים בפע\"ח, \nולפיכך קבעוהו בתפלה. נמצא, עד עתה היה התיקון בה ממש מראש עד סוף, וגם נתקשטה היא \nלזיווג, לעמוד פב\"פ לפניו, אבל עתה צריך ז\"א לתקן עצמו לזיוג עמה: \nברכת ולמלשינים, באומרך אל תהי תקוה, תכוין שהוא סוד תי\"ק ו\"ה. כי יצירה ועשיה הם \nתיק ונרתק, אל אותיות ו\"ה דהוי\"ה. וזהו ותקוה טובה, שהאומות אין להם אחיזה רק בעשיה \nוהיא נפש לבד. ואפילו זו מצד הקליפה ודעת שבה ובחינת רוח אין להם כלל. ואנו \nמתפללין, שלא יהא להם שום חלק, אפילו בנפש דעשיה, ולא יתפשטו כלל בקדושה, וזה סוד \nאל תהי תקו\"ה: \nעל הצדיקים - הם צדיק וצדק, יסוד ומלכות. ועל החסידים - הם נ\"ה, הנקראים חסדי דוד \nהנאמנים. ועל שארית עמך בית ישראל - מצד הת\"ת. ועל גירי הצדק - מצד חסד לאברהם אב \nהגרים. ועלינו יהמו נא - מצד הגבורה, יהמו הרחמים ויתגברו על הדינין. ותן שכר טוב \n"},{"index":11,"he":"וכו', בא\"י משען ומבטח לצדיקים - ר\"ת ימול, כל מי שימול מישראל, נקרא צדיק, שנאמר \nועמך כולם צדיקים. ויש בברכה זו מ\"ב תיבין, נגד שם מ\"ב, שבו נברא העולם בשביל \nהצדיקים, וכאן יכוין ליסוד שלו: \nתשכון - ר\"ל, כאשר יחברו אלו ב' מדות צדיק וצדק, הנקראים צדיקים, אז יתחברו העולמות \nכולם, ויבנה בית המקדש, וישכון שכינה בתוכה, ואין שופ\"ר. שנאמר בונה ירושלים ה' \nוכו'. ואז יקדים המוח לקליפה, שנאמר הטיבה ברצונך וכו'. ויש בברכה זו כ\"ד תיבין, \nנגד שיש בפסוק וישבו על הארץ אשר נתתי לעבדי ליעקב, ודוד עבדי נשיא להם לעולם. \nובפסוק רני עקרה, יש בו י\"ז תיבין, ובפסוק ראשון לציון הנה הנם, הם ז' תיבין, הרי \nכ\"ד, וכן ג\"כ פסוק למען ציון לא אחשה, ט\"ו תיבין. ופסוק והיתה עטרת תפארת, ט' \nתיבין, הרי כ\"ד. וכן בישעיה כ\"ד דברים, יען משח ה' אותי לבשר וכו', עד כי הם זרע \nברך ה'. וצריך לכוין בברכה זו להוד שלו לתקן לזיוג, כי כבר נתקן כל פרצופה ועתה \n"},{"index":12,"he":"כוונה זו לתקן גם פרצוף שלו ויהיו פב\"פ: \nאת צמח - רמוז למשיח ב\"ד, שיצמח בהיות זה הזיוג למעלה, שיתחברו צדיק וצדק, וירום \nקרן משיחנו ומלך דוד למטה. ומלכות שהיא נגד מדה שלו, תרום קרנה למעלה, וז\"ש וקרנו \nתרום בישועתיך. ויש בברכה זו כ' תיבות, נגד שיש בפסוק כי נחם ה' ציון, וכן בפסוק כה \nאמר ה' רנו ליעקב שמחה וכו'. וכן על הר גבוה עלי לך וכו', יש ג\"כ כ' תיבות, וצריך \nאתה לכוין בנצח שלו: \nאב הרחמן - רמז לת\"ת, שהוא אב הרחמן, ולזה אומרים בר\"ה, אם כבנים אם כעבדים, אם \nכבנים, רחמנו כרחם אב על בנים. ויש בברכה זו ל\"ה תיבות, וסימנם - הלה' תגמלו זאת. \nוכן יש בתפלה לדוד שמעה ה' צדק, עד זמותי בל יעבר פי. וחותם בא\"י שומע תפלה - ר\"ת \nש\"ת. הם ש\"ת אותיות, הבאים מן היסוד הנקרא שת, והוא אב הרחמן אבא עילאה, היכל נוגה \nדאצילות, ונקרא זהדריא\"ל. רצה - ע\"כ הם השאלות, שאדם שואל צרכיו מאל יתברך, ואחר \n"},{"index":13,"he":"ששאלנו צרכינו, צריכין אנו להזכיר שבחו של מקום בג' אחרונות, כאדם הנפטר מרבו ונותן \nלו צרכיו, ואז מתפלל רצה. ויכוין ברצון עלאה, הוא הכתר הנקרא מצח הרצון. ה' - חכמה. \nאלהינו - בינה. שבאלו הג\"ס נכללות ב' אותיות י\"ה. בעמך ישראל - רמוז לת\"ת ישראל, \nשהוא ו' הכולל ו\"ס. ותפלתם - היא מלכות, הנקרא תפלה, שנאמר ואני תפילתי, והיא ה' \nאחרונה של שם, תפלה של יד. ועתה שהוא מתוקן הכל למעלה, אנו מתפללין שישוב עבודה \nלמטה בדביר ביתו, ושם יקבלו את הקרבנות והתפילות, וישוב השכינה לרצון שהוא היסוד, \nויתחברו צדק וצדיק, וזה המחזיר שכינתו לציון, מחזיר טובה, מחזיר אבידה לבעלים: \nמודים - אז צריך לכרוע במודים, כדי להמשיך שפע ליסוד מלמעלה בב' כריעות נגד הב' \nההי\"ן. ומי שאינו כורע במודים, נעשה שדרתו נחש לאחר ע' שנים. והטעם, כמו שהנחש \nהפריד אלופו של עולם, שנאמר ונרגן מפריד אלוף, ואין נרגן אלא נחש. אך מי שאינו כורע \n"},{"index":14,"he":"במודים, אינו ממשיך השפע מלמעלה, ויונק מצד הנחש, ואז נעשה שדרתו דומה לנחש לאחר ע' \nשנה, שהם ב\"ד של מעלה, שהם מסכימים לענוש אותו ולהפרידו מן הבנין, ויונק מצד הנחש, \nואין לה חלק בה, ובעבור זה צריך למהר ולכרוע במודים, כשישמע מן הש\"ץ כשהוא מתפלל. \nודע, כי מודים עולה בגי' ק', נגד ק' ברכות, וכנגד כל הי\"ס, כל א' כלולה מיו\"ד, \nונמצא, שמייחד העשר. ודע עוד, כי מסטרא דנחש יש יו\"ד קליפות הטומאה, וכל מי שאינו \nכורע במודים, נראה שאינו מודה בקדושה, בודאי יודה בטומאה, כי מכלל הן וכו'. נמצא, \nשהודה ביוד של נחש ונדבק בו, ולכן נעשה שדרתו נחש. ועוד דע, כי מלת מודים עולה ק' \nכנ\"ל, וכן הוי\"ה בכללו במספר קדמי, אות י' עולה נ\"ה, אות ה' עולה ט\"ו, אות ו' עולה \nכ\"א, אות ה' ט\"ו, סך הכל ק\"ו. וכן עולה מודים עם ה' אותיות והכולל. וכל הכורע בו, \nמודה בקו האמצעי, שבו תלוים תרי\"ג מצות. לכן מי שאינו כורע, כופר בעיקר בתורה \n"},{"index":15,"he":"ובתרי\"ג מצות: \nואומרים מודים אנחנו לך שאתה הוא ה' אלהינו - כת\"ר. ואלהי אבותינו - חו\"ב. על חיינו \nהמסורים בידך - חו\"ג. ועל נשמותינו הפקודות לך - ת\"ת. ועל נסיך שבכל יום עמנו - \nנ\"ה. ועל נפלאותיך וטובותיך - יסוד ומלכות. הרי כולם מלמעלה למטה דרך פרט, אח\"כ \nחוזר וכולל אותן דרך כלל, הטוב כי לא כלו רחמיך והמרחם כי לא תמו חסדיך - הם נה\"י \nומלכות בכלל, הרמוזים בה' של הטוב. והמרחם כי לא תמו חסדיך - הם חג\"ת, כי מעולם היא \nמלכות שנקראת עולם. קוינו לך - בת\"ת. ועל כולם יתברך - מצד בינה. ויתרומם - מצד \nחכמה. ויתנשא - מצד כתר. הרי שהחתן וכלה ושושבינן כולם למעלה, עד שמושיבין הכל \nלחופה בבית אביה ואמה, ונשארו החתן והכלה לבדם למעלה לזיוג. וזהו וכל החיים יודוך, \nהם הו\"ק ח\"ג נה\"י, והדעת בכלל הו', ועתה הוא סוד הזיווג, וצריך לישב באימה וביראה \nוברעדה, לפני מלך ומלכה, להוריד פניו למטה בהכנעה גדולה. וזהו ויהללו ויברכו את שמך \n"},{"index":16,"he":"הגדול באמת לעולם כי טוב, בסוד השושבין, שהוא יסוד הנקרא טוב, בא\"י הטוב שמך ולך \nנאה: \nדע, כי ברצה ומודים, צריך לכוין בנ\"ה, וכאן צריך לכוין בשם א\"ל אלהים, השם במוכ\"ן. \nודע, כי מרצה ועד מודים ל\"ד תיבין, וכן בפסוק אבא ביתך בעולות, עד אשר עשה לנפשי, \nל\"ד תיבין. ומן מודים עד שים שלום, פ\"ו תיבין. וכן במזמור למנצח על מות לבן וכו', \nעד הגידו בעמים עלילותיו, פ\"ו תיבין. נגד מדת המלכות שנקראת אלהים: \nשים שלום - זהו היכל לבנת הספיר, לזה אנו מתפללין שים שלום, לפי שאין כלי מחזיק \nברכה אלא שלום כמשארז\"ל. וזיווג שלמעלה לא נעשה אלא ע\"י שלום, ועתה סוד הזיווג תו\"מ \nע\"י היסוד, ומסתיים בשלום, ע\"כ מהחברים: \n \n"},{"index":17,"he":"שער חזרת העמידה - פרק א:\nהשער העשירי ויתחלק לז' פרקים: \nחזרת עמידה דש\"ץ. דע, כי הלא בתפלת הלחש, העמדנו יעקב בנצח, ורחל בהוד של ז\"א, ואנו \nרוצין בחזרה להעלותן יותר למעלה, עד חו\"ג, יעקב בחסד ורחל בגבורה. והנה כבר בארנו, \nכי בהיות יסוד אמא מגיע עד החזה, גורם שלא יעלה יעקב ורחל יותר למעלה, כי כתרם הוא \nבת\"ת המגולה, וראשי פרקי נ\"ה הם במוחין שלהם, והנה היות יסוד אמא מגיע עד החזה, אין \nזה סדר שלה. והענין, כי הלא כשאנו מסתכלין בבשרינו אחזה אלוה, כי היסוד של נוקבא \nכולה היא למעלה בפרקין עלאין דנ\"ה דידה, והיה ראוי שיסוד דאימא יושלם למעלה בדעת \nז\"א, ובמקום ב\"פ קדמאין דנ\"ה דידה. אך ענין הזה, הוא סוד והאם רובצת על האפרוחים או \nעל הביצים, כי כאשר הנוקבא תרבץ על בניה, הנה יושפל כל היסוד שלה, עד נגד ב' פרקין \nתניינין דנ\"ה דידה. והנה, לכן היסוד דאמא מגיע עד פרקין תניינין דנצח הוד דידה, \n"},{"index":18,"he":"שהוא בחזה ז\"א, ואז נקרא והאם רובצת על האפרוחים. אמנם, אין האם רובצת, אלא כשיש ב' \nבנים, וזהו והאם רובצת על האפרוחים או על הבצים. אך כשאין לה אלא בן אחד לבד, אינה \nרובצת אלא זוקפת מעומד: \nוהנה, במלת באהבה בברכת אבות בארנו, שאז נכנסין נה\"י דאמא בנוקבא, ואז היתה על הבת \nלבדה, ולא על הב' בנים שהם זו\"נ, ולכן אז לא היתה רובצת רק עומדת זקופה, ואז היסוד \nדאמא היה נגד דעת דז\"א, ולא יותר שפל מזה. ואח\"כ, אפילו שחזרו נה\"י תוך ז\"א, עכ\"ז \nלא חזרה להיות רובצת, ונשארה כמו שהיתה, כי המלכות, אינה צריכה כ\"כ עד שתושפל אמא \nעד למטה, ואז נשארו ג' אמצעים שהם חג\"ת דז\"א מגולים, כי יסוד אמא כלה ונפסק בדעת \nדז\"א, ועי\"כ יכולין יעקב ורחל לעלות כל חג\"ת דז\"א, כי מה שמקומן תמיד בנה\"י דז\"א \nלבד, הוא מפני יסוד דבינה היורד למטה, ומכסה ומחשיך, ואין יכולין לצאת אלא ממקום \nמגולה. ועתה שחג\"ת דז\"א הם מגולין, הנה גם הם עולין, כפי גובה אור המגולה, כי מאור \n"},{"index":19,"he":"המגולה הם יוצאין, וכפי גדלו הם נגדלין. וז\"ס שחזרת עמידה אינה אלא ברבים. וכבר \nידעת מה שאמרו בזוהר ובגמרא, דאין רבים פחות מתלת, והם סוד תלת אבהן חג\"ת, אשר שם \nעולין יעקב ורחל בחזרת עמידה: \n \n"}]}
