{"id":"kabala-1d43b74bb744-1-57","bookId":"kabala-1d43b74bb744","part":1,"torah":57,"title":"שער חזרת העמידה - פרק ד:","hebrewTitle":"שער חזרת העמידה - פרק ד:","segments":[{"index":1,"he":"שער חזרת העמידה - פרק ד:\nלמורינו האר\"י זלה\"ה, מכת\"י שלו מועתק, סוד הקדושה דמעומד. הלא ידעת, כי האצילות \nהקדוש נתקן בג' תיקונים. הא', הוא עתיקא קדישא דאשתכח בג' רישין. הב', או\"א. הג', \nזו\"נ. והנה, ג' קדושות לג' רישין דע\"ק, א', לההוא דלא אתיידע כלל. הב', לכתר עלאה. \nהג', למוחא סתימאה, חכמה קדמאה. א\"נ, קדוש א' לע\"ק. ב', לאו\"א. ג', לזו\"נ. וזה ה' \nצבאות מלא כל הארץ כבודו, דהיינו נוקבא. ברוך כבוד ה' ממקומו, ברוך - אבא. כבוד ה' \n- אמא. ימלוך ה' לעולם - זו\"נ. ימלוך, נוקבא דז\"א. וכנגד ג' אלו אומרים, ה' מלך - \nלעילא לא\"א. ה' מלך - לאו\"א. ה' ימלוך - לזו\"נ. אמנם, ענין קדושת יוצר, וקדושת תפלה \nשל ובא לציון היא הכלה הכלולה, לא נמצא לה באד\"ר, רק ב' מוחין, והם חו\"ב. אך הדעת \nאין לה בשלימות, כי נשים דעתן קלה, והוא ע\"ב ק\"ל, כדאיתא פ' שלח. והנה, כי הנוקבא \nנפקת מאחוריו מחדוי, ונמצא שקדם לה בעלה כשיעור ו\"ק חב\"ד חג\"ת, כי מן החזה מאחוריו \n"},{"index":2,"he":"תחלה התפשטותה, וו\"ק אלו דעת כוללם, כי הוא כולה חו\"ב ומכריע ביניהן, וכולל חו\"ג \nומכריע ביניהן. וכאשר נתפשט הדעת לצורך הנוקבא להכריע בין ב' מוחותיה, נשאר ק\"ל. \nוז\"ס דעת אתי בו' דרגין, ומה דאשתאר ק\"ל איהו. והענין ע\"ב ק\"ל, הוא חשבון הוי\"ה \nבאחוריים - י' י\"ה יה\"ו יהו\"ה עולה ע\"ב, והוא במילוי - יו\"ד, יו\"ד ה\"א, יו\"ד ה\"א \nוא\"ו, יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א עולה ק\"ל, ושניהן הם דעת שבנוקבא. והנה, אדה\"ר לא מזדווג \nעם חוה עד היותו בן ק\"ל שנה. ואז ידע את חוה ונתן לה דעת זה, ויוכבד לא ילדה את משה \nשהוא סוד הדעת, עד היותה בת ק\"ל, ונכנסו בדעת זה, והבן זה: \nוהנה קדושת יוצר, לתקן ג' מוחותיה בג' קדושות אלו, ולהיות דעתה כלול מג' קדושות של \nעליונים, וכל זה למטה במקומה בבריאה בהיכלותיה, ולפיכך הוא מיושב. וכאשר תעלה עם \nבעלה אל מקום אצילותה כנגד החזה פב\"פ, צריכין אנו לשלש הקדושה, ולתקן ג' מוחותיה, \nולעשות דעתה שלם. וזהו קדושת התפלה, להמשיך לה חב\"ד, מג\"ר שבזכר שלמעלה ממנו שהם \n"},{"index":3,"he":"חג\"ת, ולפי שהחזה כנגד הת\"ת דשם אצילותה, נמצא שהוא אחר ח\"ג וכנגד הת\"ת. ולפיכך \nמקדשין אחר ח\"ג, שהם ב' ברכות הראשונים, להיות דעתה כלול מהם, ואז יתוקן מוחה, ואז \nיהיו שניהם קדושים, וזהו אתה קדוש ושמך קדוש. ואחר שכבר נתקנה בדעת שלם, אח\"כ אנו \nשואלין הדעת, וזהו אתה חונן לאדם דעת: \nוהנה, לא עלתה הכלה רק כנגד החזה מקום אצילותה, וכאשר תהיה תפלת מוסף, עולה עד \nלמעלה פב\"פ, ראשה אל ראשו, ואז תקבל המוחין, (ס\"א מכ\"ע) על ידי שמתקנין לה ג' \nמוחותיה במקום גבוה בג' קדושות. וזה חדושה, לעלות למעלה מקום אצילותה, ולפיכך גם \nבר\"ח אומרים כתר, ומתפללים מוסף על חידוש הלבנה, כדפרישית. ודע, כי גם הזכר עולה \nבחיק אביו, וכאשר הנוקבא עולה אצלו, עולה למעלה ממקום אצילותה הראשון בחיק אביה גם \nהיא, ואז תקרא עטרת בעלה, וזהו בשבתות וי\"ט. לפיכך אומרים במוסף, איה מקום כבודו, \nממקומו וכו', נגד שניהם. נגד הכלה שנקרא כבוד, אנו אומרים כבודו מלא עולם משרתיו \n"},{"index":4,"he":"שואלים זה לזה איה מקום כבודו. וכנגד הזכר, אומרים ממקומו, מקום ו', סוד ו' שבקדוש, \nהעולה עד קודש חכמה, בסוד הדעת, ישראל עלה במחשבה: \nאמנם, בר\"ח היא חידוש הלבנה לבד, לעלות אצלו פב\"פ, ולא בחיק אביהם, עם היות ששפע \nהכתר יורד לה דרך המדרגות, ולפיכך אין אומרים איה מקום כבודו ולא ממקומו, כי משרתיו \nיודעין מקומה. ודע, כי אין קדושת שבת דומה לקדושת יו\"ט וכו'. סיום הדרוש הזה, עיין \nלקמן בשער יום טוב בכוונת חול המועד ע\"ש כל הדרוש הזה. עד כאן מהרב זלה\"ה מכ\"י שלו: \n\n"},{"index":5,"he":"ונבאר עתה ענין מברכת כהנים: \nמע\"ח - צריך לכוין מאוד בברכת כהנים. וצריך הכהן לישא ידיו נגד ראשו ממש, וצריך \nליזהר בזה. מהחברים - תקנו ברכת כהנים קודם שים שלום שהוא נשיאת כפים. וידוע שהברכה \nשורה בנשיאת כפים, לפי שיש בהם יו\"ד אצבעות, הרומז לי\"ס. וכל ברכות הבאות לעולם, \nצריך לבא קודם למדה אחרונה שהיא כנ\"י, ומשם יורדין לעולמות, וכשרצה הקב\"ה לזכות את \nישראל ולברך אותם, נתן להם התורה שהיא המישרת ומדרכת אותנו את הדרך אשר נלך בה, ואת \nהמעשה אשר נעשה, וצוה לכהנים שהם מצד החסד שיברכו את ישראל, וגילה להם את הסוד, \nשצריכין קודם להמשיך הברכה מא\"ס עד אין תכלית, ומשם יתברכו ישראל מהאל ית'. ואמר \nהכתוב כה תברכו וכו', שהוא מדה י' הנקראת אין תכלית, ועל ידה נמשכו כל פעולות עה\"ז, \nובה נעשה כל הניסים וכל הנפלאות, שנאמר כה אמר ה', וצוה לכהנים שימשכו הברכה למדת \nכה, וממנה לישראל. וזהו כה תברכו, למדת כה. תברכו אתם כהנים, מא\"ס עד לאין תכלית: \n"},{"index":6,"he":"ופי' תברכו, אותיות בכתר\"ו. כלומר, מן הכתר צריך להמשיך הברכה. בא וראה, בשעה \nשהכהנים פורשים ידיהם לברך העם, אז השכינה שורה על ידיהן, ויתמלאו משפע, ויד ימין \nעולה על יד שמאל, לכן צריך להגביה יד ימין על יד שמאל, ואז כל אותן המדרגות כשפרשו \nידיהן, כולם מתברכים ממקור כולם שהוא עה\"ב, שהוא מקור עליון, שכל הפנימים מאירין \nממנו, וכל הנרות ממנו מתדלקין ומתמלאין, ואז הוא שעת רצון מסטרא דא\"א. ותמצא, שכל \nברכה מג' ברכות היא כפולה, יברכך וישמרך הוא כפול, יאר ה' ויחונך ג\"כ כפול, ישא ד' \nוישם שלום גם כן כפול. לרמז, שקודם יבא שפע למדת כה, ואח\"כ לישראל. וזהו ושמו את \nשמי על בני ישראל ואני אברכם. ובאלו ג\"פ יש ס' אותיות, נגד ס' אותיות נסתרות שיש \nבק\"ש בפסוק שמע, וז\"ס ששים גבורים וכו', ע\"כ מהחברים: \n \n"},{"index":7,"he":"שער חזרת העמידה - פרק ה:\nברכת כהנים. כבר ידעת מ\"ש בזוהר, כי הכוונה להוריד מכילין דרחמי, מן י\"ג תיקוני \nדדיקנא דעתיקא, לט' ת\"ד דז\"א. והנה פסוק יברכך, הוא בא\"א, לכן הוא ג' תיבין, סוד ג' \nרישין עילאין שבו, כנז' באדרא. אמנם יש בו ט\"ו אותיות. הב' אותיות ראשונים מן הט\"ו, \nנגד ב' ראשין, עתיק וא\"א עילאין סתימן. והי\"ג אותיות, נגד י\"ג ת\"ד דרישא תליתאי: \nאמנם שם הויה זו במילוי יודין, והנקוד חול\"ם ציר\"י קמ\"ץ ציר\"י כמו שידעת. וזהו המשך \nשל תלת רישין עילאין למטה, לכן נרמז סוד הוי\"ה בר\"ת וס\"ת. כי ר\"ת ג' תיבות אלו, הם \nגי' כ\"ו. וס\"ת גימ' מ\"ה. כי הוא השם בן ד' אותיות בחשבונו ובמלואו, כי הוא מתברך מן \nהא\"א: \nפסוק יאר, הוא להמשיך מן או\"א ג' מוחין לז\"א, לכן הם ה' תיבות, כנגד או\"א וג' \nמוחין. והם כ' אותיות, כי הם ב', י' י', כי כמו שהחכמה נקראת י', בערך היותו ראש \nגמור עם המוחין, גם הז\"א נתהוו בו ג' מוחין, ובזה נשלמו בו י\"ס ג\"כ, ונקרא י'. אמנם \n"},{"index":8,"he":"הויה זו במילוי ס\"ג. פסוק ישא, הוא בחי' המוחין שנתהוו אח\"כ בב' עטרין, חסד וגבורה \nעלאה של הת\"ת כנודע, ולכן יש בו ז' תיבות, ועם הב' עטרין הנ\"ל, הם ט' ת\"ד דז\"א. ויש \nבו כ\"ה אותיות, לרמז כי עתה המלכות הנקרא כ\"ה, בסוד כה תברכו, ולכן תכוין באומרך \nשלום, להוריד כל השפע הנ\"ל, בכח ב' שמות שהם מלוי אלפין, ואדנ\"י במלוי י\"ב אותיות \nכנודע, שהם כ\"ב אתוון. ובזה נכללו י\"ג דעתיקא וט' דז\"א, והם נכנסין תוך המלכות, \nונעשין בה בסוד כ\"ה אותיות שבפסוק זה, שהם כ\"ב אתוון דב' שמות הנ\"ל, וג' פסוקים, \nהרי כ\"ה. לכן הוי\"ה זו באלפי\"ן: \n \n"},{"index":9,"he":"שער חזרת העמידה - פרק ו:\nמצות ברכת כהנים. כבר בארנו שיש מוחין דאמא, ויש מוחין דאבא, ומקיפים למוחי דאמא \nשהם ל\"ם דצלם. כי הנה הצ' הם המוחין, והל\"ם הם מקיפין. וכן יש צלם דאבא, מוחין \nהפנימים הם צ', והמקיפין הם ל\"ם. וכבר בארנו, כי המוחין דאמא נכנסים עד י\"ג שנים, \nואז נקרא איש. אח\"כ נכנסים בו מקיפי אמא, והם נכנסים בו בה' שנים, מן י\"ג עד י\"ח, \nואז בן שמונה עשרה לחופה, ואח\"כ בב' שנים שהם מי\"ח עד כ', נכנסים מוחי אבא, ואז הוא \nבן עשרים ומוכר קרקעות. אמנם, בברכת אבות נכנס הכל, חוץ ממקיפי אבא לבד, ועדיין הם \nחסרים לצורך הזווג: \nאמנם כפי מה ששמעתי, שמקיפים אלו הם הל' בחג\"ת של תבונה, והם בג\"ר. נמצא, שבתפלת \nשחרית דחול, עולה הז\"א עד ראש תבונה, אך אינו עולה עד שם, רק הם יורדין למקומו, כמו \nשהוא בליל שבת. נמצא, כי שחרית דחול כערבית דשבת, והש\"י הוא היודע האמת: \nונחזור לענין הראשון, שאנו צריכין להכניס לו מקיפי אבא בסוד פנימים לצורך הזיוג, \n"},{"index":10,"he":"ואז ע\"י כניסת כל המקיפים אלו, נתוספו אורות גדולים במוחין דז\"א, ואז נבקע היסוד \nדאמא, בסוד ויעבר כמבואר אצלינו. ומזה נעשה לו ת\"ד הד' העליונים, כי ת\"ד הם אורות \nמקיפים, ודי בזה. נמצא, כי ברכת כהנים, הוא הכנסת מקיפי אבא, שהם ל\"ם של צלם אבא. \nוהנה כל כהן הוא באבא, ושם הוא הכ\"ג העליון כנודע. וזהו הענין ברכת כהנים, שעל ידי \nברכת כהנים יכנסו מקיפי אבא הנקרא כהן, תוך הז\"א: \nוהנה דע, כי בברכת אבות כבר היו נכנסים מקיפי אמא במלת אבותינו, ואח\"כ באלהי אברהם \nנכנסין מוחין פנימים דאבא, ועתה יכנסו מקיפי אבא בברכת כהנים. והנה כבר בארנו, כי \nהמוחין הם ד', חו\"ב חו\"ג. אך בהיותן מלובשין בג' לבושין לבד, שהם נה\"י דאמא, לכן \nאין אנו קוראין אותה תמיד, אלא ג' מוחין: \nוהנה דע, כי ב' מקיפים הם - א', ל' של צלם. וא', הוא ם' של צלם. והענין, כי הצ' של \nצלם הם המוחין הפנימים הנכנסין תוך ז\"א. והל\"ם מקיפים, והל' מקיף אל המוחין, ונקרא \n"},{"index":11,"he":"ל', כי הם ג' מוחין, שגם שם הם מלובשים בנה\"י דאמא, ולכן נקרא למ\"ד, כי הם ג' לבד. \nועוד מקיף אחר למעלה ממנו, הנקרא ם'. ושם אינן מלובשים, רק הד' מוחין עצמן בלתי \nלבוש, לכן נקרא ם', כי שם ניכר שהם ד' מוחין, כי הלבוש של חכמה וגבורה, הוא יסוד \nאמא המלביש שניהן יחד, ולכן בהיותן מלובשים נקרא אחד, אך בהיותן בלי לבוש, אז הם ב' \nמוחין נפרדין: \nואמנם, היות הענין כך הוא, כי הלא בתחלה נזדווג או\"א להוציא המוחין אלו, והיו תוך \nבטן הבינה, וכאשר רצו לינתן תוך ז\"א להיותן מוחין בו, אז הוצרכו להוליד ולצאת ממעי \nאמא עלאה, ובצאתן לחוץ יצאו לאויר העולם בלתי שום לבוש, ושם נרשמו להיותן ד' מוחין, \nכי כל דבר של קדושה עושה רושם בכ\"מ שהוא, והוא נעשה שם רושם א', הנקרא ם': \nאחר כך, כשרצה המאציל לתתם תוך ז\"א, ראה שלא יכול לקבל האורות ההם הגדולים, כי \nהמוחין כבר ידעת שהם טפה נמשכת מלמעלה, כי או\"א מושכים אותם מלמעלה מהם, שהם א\"א, \n"},{"index":12,"he":"וא\"א מעתיק, וכן עד למעלה. ולכן, אין כח בז\"א לקבלם מגולים, לכן מה עשו, נתעלו \nהאורות של נה\"י דתבונה, לעילא, כמ\"ש בסוד אדם כי ימות באהל, ונשארו ריקנים. ואז, \nנתלבשו המוחין בתוכם, והרי שם נעשין בסוד ל' של צל\"ם, ונעשה שם רושם א' קודם \nשיכנסו, ואח\"כ נכנסו בז\"א, ושם הם סוד צ' של צל\"ם, כבר בארנו במ\"א, למה נקרא צ'. \nהרי לב' טעמים אלו, הוצרכו להיות אלו הב' מקיפים, חוץ מן הפנימי. והטעם הראשון, לפי \nשכל דבר שבקדושה הוא עושה רושם במקומו בהכרח. וטעם ב', כי הלואי אחרי כל אלו \nהמיעוטים הג', יהיה יכולת בז\"א לקבלם, ולא קיבל, אלא בהארה הנמשכת מהם אחר המיעוט \nהג'. כי ודאי, שאין מעלת הג' כמעלת הב', וגם אין מעלת הב' כמעלת הא'. הרי בארנו, \nסוד כללות ענין צל\"ם מה עניינו בקיצור. נמצא, כל מה שיש בצ', יש למעלה בל', וכנגדו \nבם': \nוהנה עתה בברכת כהנים, נכנסו שם הג' בחינות כפולות זו בזו, והם הל\"ם. ותחלה נכנס ל' \n"},{"index":13,"he":"תחתונה, ואח\"כ הם' עליונה. והם כך - נתחיל מן יברכך, עתה נכנס מוח חכמה של ל'. \nיהו\"ה - נכנס חכמה של ם'. וישמרך - הם י' חסדים דם'. יאר - בינה דל'. יהו\"ה - בינה \nדם'. פניו - עתה אנו חוזרין לחבר עמהם הראשון, והם כי פניו הוא חכמה של ל'. אליך - \nהם ד' חסדים של ם'. ויחונך - הוא חכמה של ם'. ישא - הם י' חסדים של ל'. יי' - הם \nיוד גבורות של ם'. פניו - עתה חוזרים לחברם כל מה שנכנס עם אלו, והם פניו חכמה של \nל'. אליך - הם י' חסדים של ם'. וישם - חכמה של ם'. לך - בינה של ל'. שלום - בינה של \nם': \nוהנה, עדיין הם חסרים י' גבורות של הל'. אמנם, אלו אינם נתקנים ע\"י הכהנים, רק אלו \nתלויים ועומדים בכוונת הקהל, לכן ראוי שיכוונם כשאומרים הכהנים ברכתם. ברוך אתה ה', \nאז יכוונו קודם שיאמרו יברכך, באות ראשונה של וידבר ה', שהוא ו'. ובאות ראשונה דבר \nאל אהרן וכו' אמור להם, שהוא הד'. והרי ו\"ד, גי' יו\"ד. לכוין שיכנסו י' גבורות של \n"},{"index":14,"he":"ל', כי הם מוח התחתון שבכולם, והוא נכנס ראשונה על ידי כוונת הקהל: \nעוד יש תקון א' תלוי בכונת הש\"ץ, ואיני זוכר. אמנם, הטעם שאנו כופלין כוונת המוחין \nהאלו, כבר בארנו אותו לעיל. כי בתחילה נכנסין הג' מוחין של פסוק יברכך, אחר כך \nכשנכנסין המוחין האחרים של פסוק יאר, אנו מחברים עמהם מוחין הראשונים. וכן פסוק \nישא, אנו חוזרים לחבר הכל ביחד, להאיר אלו באלו. והנה תראה, כי הד' מוחין של מ' \nלהיותן עליונים יותר, הם רמוזים כולם בסוד הויות שבפסוקים אלו, חוץ ממוח החסדים של \nמ', שזה אינו רמוז בהויות, רק בתיבות וישמרך. וזהו מ\"ש לעיל, כי יש תיקון אחר הנוגע \nלכוונת הש\"ץ דווקא, ואיני זוכר היאך. האמנם המוחין תתאין של הל', הם בשאר תיבות של \nברכת כהנים, חוץ מן הגבורה שבהם, שלא נרמזו אפילו בתיבות של ברכת כהנים, לכן הוצרכו \nלכוין בהם בב' אותיות ו\"ד כנ\"ל, והוא תיקון הנוגע לכוונת הקהל, וכל השאר נוגע \n"},{"index":15,"he":"בכוונת כהנים המברכים: \nאע\"פ שבארנו שפסוק יאר ישא ומלת אליך, הם כנגד החסדים העליונים של הם', עכ\"ז אין \nכוונתינו לומר, אלא שבפעם א' שנכנסו יהיו רמוזים בהויות אלו שבג' פסוקים אלו, אך אם \nאח\"כ רמוזים בתיבות אחרות, אין כאן קפידא: \nהנה, באמרך ויחונך, שהוא רמז אל חכמה דם' והוא דוכרא, תכוין להשפיע אל ז\"א שהוא \nדוכרא. אך בסוף פסוק ישא שהוא שלום, שהוא רמז אל הבינה של הם' שהיא נוקבא, תכוין \nלהוריד מזה הארה אל נוקבא דז\"א, וע\"י ב' אלו הם מקבלין הארה זו\"נ. עוד יש כוונה \nאחרת, בסוד מנין התיבות והאותיות שבכל פסוק מאלו, וכבר בארנו במ\"א אך חסר מהם קצת, \nונבארהו כאן. הנה פסוק יברכך, יש בו ט\"ו אותיות, נגד ב' ראשין עילאין, המאירים בי\"ג \nת\"ד היוצאין מרישא תליתאי כנודע, כי כל דיקנא ממוח חכמה דאריך אנפין, שהוא רישא \nתליתאי, משם יוצאין. בפסוק יאר כ' אותיות, תכוין להאיר מן הד' תיקונין עילאין של \n"},{"index":16,"he":"דיקנא עלאה דא\"א, שיש בה י\"ג ת\"ד, ובז\"א חסר מהן אותן הד', כי אין לו אלא רק ט' \nלבד, ולכן תכוין להאיר מאותן הד' בט' דז\"א, ונעשה י\"ג. ואח\"כ מאיר בהם מז' תיקוני \nדגולגלתא דא\"א, שהם יותר עילאין מן הדיקנא בא\"א, ואז הם כ'. בפסוק ישא יש בו כ\"ה \nאותיות, תכוין לשם כ\"ב העליון, שהוא מ\"ה דאלפי\"ן ואדנ\"י במילואו, כי מ\"ה וס\"ה, יש \nבהן כ\"ב אותיות במילואן, כי עתה הם מתמלאים ע\"י נה\"י דתבונה, שהם ג', הרי הכל כ\"ה. \nובזה תבין מ\"ש בזוהר פ' נשא, כי יברכך יאר ישא, הם נה\"י דתבונה המלבישים את המוחין \nהמקיפים: \nוכבר ביארנו לעיל, כי אין המקיפים האלו נכנסים בז\"א, אלא משנת כ' ואילך. וזהו הטעם \nשאין הכהן עולה לדוכן לבדו, רק מך' שנה ואילך, או עד שתמלא זקנו. והנה הענין מילוי \nהזקן, סודו הוא, כי הלא ז\"א אין לו אלא רק ט' ת\"ד לבד, ואינן ממולא לו הזקן, כי \nחסרים ממנו ד' תיקונים אחרים עלאין, וכאשר נכנסו אלו המקיפים, אז נתמלא זקנו. לכן \n"},{"index":17,"he":"אנו אומרים אח\"כ י\"ג מדות, כי ע\"י כניסת המקיפים ורבו הארתם, גורמים לבקוע יסוד \nאמא, ואז נעשין י\"ג ת\"ד, וכמבואר בסוד י\"ג מדות ע\"ש: \nוהנה בזה תבין מ\"ש הכתוב, אמור להם יברכך. פי', כי הלא כבר בארנו כי ג' מוחין הם, \nוהם ג' אותיות צלם, וכל אחד הוא פרצוף שלם כמבואר אצלינו, כי המוחין אלו הם, סודם \nהוא סוד הנפש הרוחניות, המתפשטת בגוף האדם בכל רמ\"ח איברים. וכמו שהנפש נכנסת בי\"ג \nשנה, כן המוחין האלו גם כן. ונמצא, כי המוחין האלו יש בהם גם כן רמ\"ח אברים, \nומתפשטין ומתלבשין ברמ\"ח איברי הגוף. נמצא, כי הל' ום', בכל אחד יש לו רמ\"ח אברים \nמצוייר בהם, וז\"ס אמור להם, כי אמור, גימטריא רמ\"ח ע\"ה. וכמו שכן דרשו רז\"ל ג\"כ \nענין זה, כי אמור גימ' רמ\"ח, וכוונו לזה שאנו מבארים כאן: \nוהענין,כי עתה נכנסין רמ\"ח איברים עליונים, המקיפים פרצוף שלם ברמ\"ח איברים, וז\"ס \nהיראה שצריך האדם להיות מורא אלהיו על ראשו, סוד האמור ברמ\"ח, כמנין מורא, והוא \n"},{"index":18,"he":"השכינה המקפת ראשו של אדם, המקפת המוחין שלו. והנה הנזיר אין לו מקיף זה, כי כל \nמקיפים אלו הם פנימים בו, כי הוא עולה עד עתיקא כנזכד בזוהר, וז\"ס האמור בשמשון, \nומורא לא יעלה על ראשו, כי אין לו מקיפים למעלה, כי כולם תוך ראשו פנימים: \nברכת כהנים. הנה דע, כמו שרחל לוקחת נה\"י דז\"א, ונעשה מהם ג' קוין שלה, כן נעשים אל \nלאה ג' קוים מחג\"ת שלו. אמנם יש חלוק מנה\"י לחג\"ת, כי מנצח נעשה לרחל חח\"נ, ומן הוד \nבג\"ה, ומן יסוד קו האמצעי. אך מחג\"ת דז\"א, אע\"פ שכ\"א נחלק לג\"פ, עכ\"ז כאשר יפשוט \nאדם זרועותיו למטה ביושר, יבואו הזרועות הנקרא קובד\"ו, שהם סיום הפרקין עילאין, נגד \nהירכיים שהם נ\"ה עצמן. וכבר נודע, שאורך לאה עד ראש רחל, וא\"כ אין ללאה אלא פרקין \nעילאין דחג\"ת, כי ג' אמצעים וג' תחתונים כולם הם לרחל. וא\"כ, איך נגמר פרצוף לאה, \nבאורך פרצוף רחל בי\"ס גמורות. אמנם להבין זה דע, כי קו ימין הם חח\"ן, ונמשך הארה \n"},{"index":19,"he":"ושפע מזו לזו ביושר, דרך קו ימין, וכן בקו שמאל. ואמנם נודע, כי ת\"ת הוא סוד גופא \nדאמצעיתא, וחו\"ג הם ב' זרועותיו. וא\"כ קשיא טובא, חדא, הלא החסד זרוע ימין, מתחיל \nבכתף ומסיים בסוף האצבעות של יד, וא\"כ איך יתפשט ממנו האור שלו ממנו לנצח. והנה לזה \nצריך, שיהיו דבוקים סוף האצבעות, עם ראשי השוקיים, כדי להמשיך אור מהזרוע לשוק. \nאמנם בהיות הידים מושפלים למטה דרך קו ישר באורך הז\"א, אז יצאו האורות דרך ראשי \nאצבעות, אל ראשי שוקיים באותן הפרקים אשר שם, ונבלעת ההארה דרך הפרקין, וחיבור \nאברים זה עם זה, כי שם הוא חלול, ויכול ההארה לעבור דרך חוץ, כי זהו מ\"ש לעיל, כי \nיצא האור דרך האצבעות ונכנס תוך ראשי הירכיים, אע\"פ שהם סתומים, ונכנסו דרך בין \nהפרקים אשר שם: \nוהנה בברכת אבות עשינו פרצוף רחל ופרצוף לאה במלת האל הגדול, אך לא נעשו שם רק ז\"ת \nדלאה, ובחינת דעת לבד, וחו\"ב שלה לא נעשה עדיין כנ\"ל. אמנם, תיקונה הוא בברכת כהנים \n"},{"index":20,"he":"נשיאת כפיים. והענין, כי בברכת כהנים נכנסים המקיפים בז\"א, ויש שם הארה גדול, לכן \nנושאין כפיים אז, לרמז, כי אותן האורות שיצאו מסופי אצבעות, יחזרו למעלה, ויצאו ז\"ת \nלעילא בראש הז\"א, ועי\"ז נעשים חו\"ב דלאה. והענין הוא, כי הלא כשאדם מגביה ידיו \nלמעלה, הנה צריך לישא אותן נגד ראשו ממש, וצריך ליזהר בזה. הענין כי אז ראשי אצבעות \nמב' קצווי הדעת, אצבעות הימין מימין הדעת, ואצבעות השמאל משמאל הדעת, ואז יוצאים \nאורות דרך אצבעות מתתא לעילא, סוד אור חוזר. ובצאתם מן האצבעות, אז הם אורות מגולים \nמבחוץ, והם סוד חו\"ב דלאה, ב' קצוות הדעת שלה, והם יותר גבוהים מן הדעת, כי כן הוא \nתמיד. ומתחיל הארה, ומתפשט מתתא לעילא, מב' צדדי הדעת. וכ\"ז נעשה ע\"י נשיאות כפים \nשל כהנים, ואז אין חסר מפרצוף לאה, רק היסוד לבד כנזכר. לכן אנו אומרים ויעבור, סוד \nיסוד שבשליש העליון דז\"א, ואז הוא זיווג לאה. והנה, אחר נשיאת כפים שהוא המשכת אור \n"},{"index":21,"he":"המספיק לב' מוחין דלאה, אנו מורידין הידים ואין צורך להגביה בויעבור, כי כבר לקחה \nסיפוקה. ובזה יובן ענין הידים, שהם משונים מכל האברים, שהם עולים ויורדים: \n \n"}]}
